Sandler – Resistance – התנגדות - סנדלר
Sandler, J., Dare, C. & Holder, A.
(1992). The Patient and the Analyst. London: Karnak Books. Chap. 7, pp.
99-119.
סוכם ע"י איתמר דנציגר
התנגדות: גורמים מצד המטופל
שמתנגדים למהלך הטיפול. במקורו זה מונח קליני ולא פסיכולוגי. הוא תואר בהקשר
הטיפול הנפשי
פרויד: דיבר על התנגדות
להבאת/העלאת זיכרונות המטופל. לפני טכניקת האסוציאציות החופשיות", פרויד השתמש
בהיפנוזה וטכניקת ה"לחץ". פרויד הגדיר התנגדות ככל דבר שבו המטופל מתנגד להשפעת
המטפל. זה אותו מנגנון המאפשר דיסוציאציה (ואללה!), של תכנים כואבים שהמטופל אינו
"מכיר"- שאינו רוצה לדעת. תלוי בבן אדם, תהליך זה יותר או פחות מודע. ההבדלים בין
נוירוטיים (למשל סטודנטים) לפסיכוטיים (למשל מרצים) זה בצורה ולא בתוכן. הנוירוטיים יחלמו על משהו – והפסיכוטיים
יאמינו בחלום. המוטיבציה להתנגדות היה איום של תחושות ורעיונות לא נעימים. עם
הזמן, פרויד קלט שהתנגדות זה לא רק נגד זיכרונות כואבים או מלאים חרדה אלא גם
לדחפים לא מקובלים. פרויד, שבשעה טובה, גם קלט שזאת לא הדחקה של הדבר ה"לא קביל"
אלא טשטושו. עם זאת, תכנים אלה יעלו באסוציאציות חופשיות – קצת כמו מנגנון
ה"צנזורה" בחלומות – קרי מנגנון הדואג לכך שתכנים לא "רצויים" לא יהיו במודע.
הטענה היא, שההתנגדות אינה מופיעה מידי פעם בטיפול אלא תמיד. פרויד ראה קשר בין
התנגדות להעברה וקרה לזה בשם גאוני, מקורי ומאלף: "התנגדות
העברתית" – קרי: שבמקום לזכור ולדון ברגשות המפעילות את ההעברה, יש חווית
שחזור העבר. לכן, כמו כל העברה, מדובר בדברים מהעבר המשוחזרים בכאן-ועכשיו. זה די
מבאס שהמטפל פתאום נסוג לעברו ושוכח את מטרות הטיפול
מחקר גילה כי למסכם המאמר יש
התנגדות למבחנים
מקורות וצורות התנגדות – דעות
פרויד הבחין בין התנגדות
העברתית (זמניים, יכולים להתחלף בהעברה התקשרותית – מה שטוב לטיפול) לבין
התנגדות הדחקתית (להתנגד ע"י הדחקה – מה שתמיד נמצע). חבל. פרויד גם
חידש שיש התנגדות ממקור הסופראגו ומהולם החיצוני ולא רק מהאיד. התנגדות אמורה להגן
מפני חרדה – ולא כפי שחשבו – שההתנגדות יוצרת חרדה
5 סוגי התנגדות, לפי פרויד
1) התנגדות הדחקתית: הפחד מהכאב שבתת-מודע
2) התנגדות העברתית: דומה לקודם – רק בהקשר הטיפולי - שהמטופל מפעיל דפוסי קשר קודמים
3) התנגדות רווח המחלה: התנגדות כי המטופל לא רוצה להפסיד רווח משני של המחלה
4) התנגדות מטעם האיד: פשוטו כמשמעו
5) התנגדות מטעם הסופראגו: התנגדות
בגלל אשמה. הכי קשה לטפל בזה. יש פה פרדוקס: גם רוצה לממש פנטזיה וגם מתנגד
למימושו
פרויד טוען שההגנות ביומיום הם ההתנגדות שבטיפול. התנגדות קשור למכלול ההגנות – אך לא בלעדי
בקיצור, ההתנגדות הינה הגנה נגד הזיכרונות.
יש קשר ביון צורת ההתנגדות ומבנה ההגנות – ולכן גם פתולוגיה
אנה פרויד ("הבת של...")
–טוענת שהתנגדות מעידה על רמה נפשית של המטופל, מכיוון שהם מעידים על קונפליקטים
והגנות. כשאין קונפליקט עכשווי לדון בו בטיפול, יש לדון בהתנגדויות
גילמן כל החלומות הם התנגדות כי הם
מסיחים את התת-מודע. בד בבד, הם גם חלון לתת-מודע. החלומות יכולות להעיד עם סגנון
ההגנות שהפציינט משתמש בהן כדי להתמודד עם כאבים נפשיים. סגנון ההגנות תורמות למבנה
האישיות.
דויטש
3 צורות לזיהוי התנגדות:
1) התנגדות אינטלקטואלית – להחליף חוויה עם הגנה
2) התנגדות העברתית
3) התנגדות
לזיכרונות קשות מהעבר
-הקשר בין התנגדות לזיכרונות אינו 100% -
כי זה רק מתרח בחדר הטיפולים, כפי שהגנות זה נגד תובנה. התנגדות אמורה לשמר את
הסטאטוס-קוו.
יש דעה שאומרת שהתנגדות היא שורה נוספת של הגנה, כשההגנות לא עובדות
התנגדות היא הגנת העצמי נגד התפקרות
סטון: התנגדות היא מנגנון הגנה לא
רציונאלי אך אגו-סינטוני. הוא מגן על תכנים תת-מודעים ועל מבנה האישיות של המבוגר –
ולכן פתוח לשינוי. בנוסף, הטיפול מזמין רגרסיה, וגביר דחפים מודחקים –ואז לא פלא
שזה יעורר התנגדות.
מאז פרויד, הגדרת ההתנגדות נשארה די אותו
דבר אם כי נהיו יותר ערים לצורות שונות של התנגדות
חשוב להבחין בין:
1) התנגדות ברובד הנפשי –שקשה על הבחנתה
2) התנגדות
שאפשר לזהות ע"י סימנים ורמיזות
-השני הוא רק ביטוי חיצוני ועל המטפל לבחון
את ההתנגדויות הפנימיות (1#) ולא רק עם יש ביטוים חיצוניים (2#). הרדמויות ואיחורים
יכול להיות התנגדות, אך גם ביטויי פנטזיה וזיכרונות לא מודעות
גילבר
יש התנגדויות בוטות – כמו איחורים וכו',
וגם יש התנגדויות "עדינות" –שמוחבאות בתוך "שיתוף פעולה" (לכאורה) עם הטיפול – למשל
להסכים עם הכל שהמטפל אומר
פניצ'ל: -אחלה גבר – מבחין בין התנגדויות בוטות והתנגדויות מוסתרות – שמסתכמות בחוסר שינוי
הבחנה נוספת: התנגדות אגו-סינטונית
–מובנת מאליו לאגו - והתנגדות אגו-דיסטונית: התנגדות שמתרחשת אך האגו לא שלם
על זה
סטון ודונלד: - צמד חמד –
בדומה לנ"ל, הם מבחינים בין התנגדות "טקטית" – נגד תובנה לגבי הדדהתנגדות
אסטרטגית, וההתנגדות "אסטרטגית" שבהם המטופל מנסה להמשיך לקבל סיפוקים
אינפנטילים
--
יש אינספור צורות להתנגד, ואין טעם לדון
בהם, אך כן אפשר לדון במקורן של ההתנגדויות
פרויד:
1) התנגדות מהאיום של הטיפול – לשמר את דרכי ההתמודדות הקבועות של המטופל. "התנגדות הגנתית" היא בגדר קטגוריה זאת
2) התנגדות העברתית: התנגדות למודעות ובחינה של ההעברה. המטפל משרת את צרכי האיד והסופראגו כאחד, בנוסף לקשר הטיפולי המודע (קשרי אגו) ושינוי בצדדים אלה של הקשר מעוררים התנגדות. יש טענה שאומרת שמכיוון שההתנגדות היא בהקשר של הקשר אז יוצא שזה בעצם חלק מההעברה. לאחרונה: יש דגש על במימד הבין-אישי – למשל בירור מה במטפל מעורר את ההתנגדות במטופל האומלל. טומה ודהלה מוסיפים שהתנגדות גם מושפעת ע"י העברה נגדית ואף ע"י גישתו של המטפל
3) התנגדויות בגלל רוחים משניים של המחלה
4) התנגדות הסופראגו: גישה דומה היא התנגדות ממקור איזה אובייקט מופנם נוקש, או רודף. הטיפול עשוי גם לעורר ולהפעיל אובייקטים קונפליקטואליים – מה שגם מעורר התנגדות
5) התנגדות ממקור של תהליכים לא קבילים ע"י המטפל
6) קונפליקטים ממקור טיפולי המעורר קשיים עם דמויות חשובים
7) התנגדות מתוך פחד מהבריאות ומאובדן המטפל
8) התנגדות כי הטיפול מהווה איום על הביטחון העצמי
9) התנגדות לאובדן צורות התמודדות מוכרות: מדובר לא רק על התנגדויות ממקור האיד אלא גם האגו! ככל שהמטופל פחות מאורגן נפשית, כך יהיה לו יותר קשה לוותר על דרכי התמודדות. אוגדן מדבר על התנגדויות להחלפת יחסי אובייקט פנימיים, ולכן שהמטופל שומר מרחק ע"י ההתנגדות: כדי לשמור על תחושת בטחום
10) התנגדויות
אישיות: יעני תקיעות לאחר שהקונפליקט נפתר. יש לבחון את היכולת
הטיפולים עם כאלה מטופלים
מידע נוסף בסוף המאמר
-התנגדות ע"י מטופלים ילדים: מופיעים יותר
ברמה הוליסטית ופחות ברמה הוורבאלית
-מוכרות עם דרך התמודדות גם מהווה מניע
להתנגדות, כי המוכרות נותנת בטחון – אפילו לאחר שהקונפליקט המקורי נפתר
-על המטפל להארות למטופל את התנגדויותיו
ואיך שיש בעצם דרכי התמודדות יותר טובים
הבריחה לבריאות: זה סוד של
התנגדות: שבעצם מוותרים על הסימפטומים (באופן זמני!) כדי לא להתמודד עם העניין
האמיתי. בריחה לבריאות שונה מהכחשת הסימפטומים, שקורה כשההתנגדות יותר חזקה מהקשר
הטיפולי
במקור, התנגדות נצפתה נגד ה"אסוציאציות
החופשיות" אך המושג התפתח בעצם כהתנגדות לכל דבר בטיפול. במקור, על המטפל לפרש
אותם. הים אנו יודעים שזה גם מהווה בעצם מידע חשוב אודות המטופל
תם ונשלם סיכום מאמר זה