חזרה למאמרי פרט ב
חזרה לאתר

---

ויניקוט, ד.ו.(1971). תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד. בתוך: משחק ומציאות, 128-134. הוצאת עם עובד.

---

ויניקוט – תפקיד הראי

בשלבים הראשונים של ההתפתחות, כשאין הפרדה בין האני והלא אני, לסביבה תפקיד חיוני. ו. אומר שהושפע ממאמרו של לאקאן על שלב המראה¹, אך אינו רואה את הראי באופתה דרך בה לאקאן תופס אותה. ההפרדה בין בצינוק לסביבה מתרחשת באופן הדרגתי. האם הופכת להיות גורם סביבתי חיצוני ואובייקטיבי.

תפקיד הסביבה:

1. החזקה (holding)
2. טיפול (handling)
3. הצגת אובייקט (object presentation)

התוצאה בתינוק היא בשלות:

1. אינטגרציה
2. יחסי גומלין פסיכוסומטיים
3. התייחסות לאובייקט

אם התינוק מוחזק ומטופל באופן משביע רצון, לא נפגעת החוויה האומניפוטנטית הלגיטימית שלו: הוא יעשה שימוש באובייקט, וחוש שהוא אובייקט סובייקטיבי שהוא עצמו יצר.

התינוק מסתכל סביבו – הוא רואה את הפנים, לא את השד. כשהוא מסתכל בפני האם הוא רואה את עצמו. אצל אמהות האוהבות את ילדיהן, זו אינה בעיה. אצל אימהות שעסוקות בהגנות העצמיות שלהן, התינוק אינו רואה את עצמו אלא את האם. אין מדובר על אירועים יחידים בהם האם מתקשה להגיב, אלא על מצב מתמשך, חוויה ארוכה בה התינוק אינו מקבל בחזרה את מה שהוא נותן: התינוק מסתכל ואינו רואה את עצמו.

יש תינוקות שמתחילים לחפש דרכים אחרות לקבל את צרכיו מהסביבה. תינוקות עוורים מלידה יחפשו זקוקים להגיע להשתקפות של עצמם באמצעות חושים אחרים, ולא ראיה. אם פשניה קפואות יכולה להגיב לעיתים בדרך אחרת.

יש תינוקות שאים מאבדים תקווה, הם בודקים שוב ושוב את האובייקט על מנת להשיג את מה שהיו רוצים למצוא בו. תינוקות אחרים בודקים את החוויה האימהית המשתנה, ומנסים להתאים עצמם אליה, לצפות את האירועים בהם מצב רוחה עלול להשלט עליה, ואז התינוק יצטרך לסגת ולוותר על צרכיו האישיים. אחד השלבים בדרך לפתולוגיה יביא לנסיגה ולהתכנסות, לאור הצורך הבלתי פוסק לנבא את התנהגותה של האם. התינוק יגן על עצמו ויביט לצורך תפיסה, רק כדי להגן על עצמו, ולא כדי לראות את עצמו. הראי הוא מה שמביטים עליו, ולא בתוכו.

תיאורי מקרה

1.

מכרה של ו., נשואה, גדלה שלושה בנים, וסייעה לבעלה שעסק בעבודה יצירתית. היתה בדכאון מתמשך. רק כשקמה ממיטתה, התרחצה והתלבשה היתה מסוגלת "לעטות את פניה", ואז יכלה לעמוד מול העולם ולמלא את חושבותיה. אסון שנפל עליה הפיל אותה לדכאון כרוני, והפרעה גופנית שגרמה לה לנכות. יש כאן הפרזה בצורך לזכות בתשומת לב ובאישורו של הראי – אישה זו נאלצה להיות האם של עצמה. ו. מזכיר את פרנסיס בייקון (צייר, לא המשורר) שעסוק בציור פנים מעוותות. ו. אומר שנראה לו שכשבייקון מסתכל בפנים באופן יצירתי הוא עסוק בכאב של הרצון להיות נראה. "כשאני מסתכל, אני נראה, משמע אני קיים". הסתכלות באופן יצירתי – התפסה – אני גם תופס. "הבניה" של התפיסה ושל מה שאנו רואים.

2.

מטופלת בעלת חזות מרשימה שהולכת לבית קפה עם ידיד ומאמינה שמסתכלים בו, ולא בה. באנליזה עסרן בילדותה, דרך הסתכלות על היותה נראית, בדרף שתגרום לה להרגיש שהיא קיימת. בהמשך: התייחסות של אחרים לראות אותה כפי שהיא באמת בכל רגע. שאלת הנראות לוותה את כל הטיפול. המטופלת נחנה בחוש אסטתי מפותח – חסרון יופי מפורר את אישיותה עד כדי כך שהיא מרגישה נורא מולו.

3.

מטופלת בעלת הפרעה קשה, אמה היתה דכאונית. רק לאחר אנליזה ארוכה התחילה להרגיש "ממשית". באיליזה היתה נסיגה ארוכה ורצינית אל תקופת הינקות. במידה רבה ו. תפס את מקום האם כדי לסייע למטופלת. בסיום העבודה שלחה לו. המטופלת דיוקן של האומנת שלה (שהיתה דומה לאמה בדכאון ובנוקשות שלה).

לאשה זו לא היה עניין בפנים, היא לא היתה מסתכלת במראה. עכשיו היא מסתכלת במראה כדי להזכיר לעצמה שהיא נראית כמו מכשפה זקנה. היא מבקשת תמונה מו.: ו. אומר שהיא זקוקה לתמונה כדי לראות בפניו "חרושות הקמטים" תוים שמתקשרים עם פניהן הנוקשות של האמנת שלה ושל אמה, לחפש פנים שיוכלו לשקף את פניה שלה.

למעשה המטופלת היתה מסוגלת להתמסר לצרותיהם וצרכיהם של אחרים לפרק זמון מוגבל. אלה נעזרו בה והסתייעו בה, אך כשהיתה מעורבת מאוד בדכאונו של אדם אחר היא היתה נסוגה, מתכרבלת במיטה עם בקבוק מים חמים, וסועדת את נשמתה שלה.

4.

מטופלת שהיתה עסוקה בכינונה העצמי כאדם, הביאה את המשפט "ראי ראי שעל הקיר..." ואמרה: "כמה נורא אילו הסתכלה הילדה בתוך הראי ולא ראתה דבר". התמונה שהשתקפה אצל המטופלת הזו היא אם שהסתכלה במישהו אחר, אם לא היתה עסוקה בהתייחסות חיובית לתינוקת. המטופלת התעסקה בשלב המראה אצל לאקאן, אך לא היתה מסוגלת לייצר זיקה לקשר שעושה ו. בין פניה של האם לראי. ויניקוט מניח שהמטופלת צריכה לגלות את הקשר הזה בעצמה ואין מתפקידו להסביר לו אותו.

ההסתכלות על התינוק והילד הרואים את עצמם בפני האם, ואח"כ בראי, יכולה לספק דרך הסתכלות באנליזה ובמשימה הטיפולית. אין משמעה של הפסיכותרפיה לספק פירושים מחוכמים, אלא השבה ארוכת טווח של המטופל ושל מה שהוא מביא; באופן זה מאמין ו. שהוא יכול לסייע למטופלים למצוא את העצמי שלו. זו משימה קשה ומתישה מבחינה רגשית, אך יש גמול וסיפוק בצידה.

תפקידה של האם להחזיק לתינוק את העצמי שלו, מוסיף להיות חשוב לגבי הילד והמשפחה. ככל שהילד מתפתח תהליכי ההבשלה הופכים להיות מגוונים, והדמויות מתרבות. התלות שלו הולכת וקטנה בקבלת העצמי מפני האדם ואחרים משמעותיים אחרים אב, אחאים, ומטפלים אחרים. בשלב הראשוני, המראות ה"ממשיות" בבית מהוות כלי חשוב דרכו יכול הילד להתבונן בבני משפחתו מתבוננים בעצמם. לראי הממשי יש משמעות בתהליך.

View My Stats