חזרה למאמרים של סוגיות נבחרות בתקשורת בין אישית
חזרה לאתר הראשי

---

תקשור המונים: תקשורת, תקשורת בין אישית ותקשורת המונים - פרק 1 - כספי

תודה לעינב יעבלון ודורית בכר
כספי, ד. (1993). תקשורת המונים. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. כרך א': תקשורת, תקשורת בין אישית ותקשורת המונים, עמ' 10 – 54

1. מהי תקשורת

הכל תקשורת

אנחנו משתתפים, בלי משים, בתהליך תקשורת וביחסי גומלין חברתיים. מאפייני התהליך: 1. ידע ורעיונות עוברים מאחד לשני. 2. ישנו ויתור על עיסוקים אחרים בכדי ליצור תקשורת 3. קיימת הדדיות והעברת רעיונות הוא הבסיס והמניע לתקשורת. 4. קיימת שפה משותפת ששני הצדדים שולטים בה. 5. קיים אמצי המאפשר ליצור תקשורת על אף פערי זמן ומקום. 6. לתקשורת יש תכלית.

קיימות הגדרות תקשורת המתמקדות בהיבטים שונים. לדוגמא מערכת הסמלים והסימנים- השפה המשותפת שחיונית לקיום תקשורת, הגדרה המדגישה את האינטראקציה החברתית בין המתקשרים, הגדרה שעוסקת בערוצי התקשורת, הגדרות המתרכזות בקליטה, פענוח והבנה ועוד.

מודלים של תקשורת

קיימות שתי אסכולות בחקר התקשורת: אסכולת התהליך והאסכולה הסמיוטית. המודלים התהליכים מתעניינים בתהליך החברתי של שיגור מסר וקליטתו. מאחורי מודים אלו עומדת תפיסה של תקשורת כתהליך של השפעה על מחשבתו או התנהגותו של קולט המסר. מודלים סמיוטיים לעומת זאת מתמקדים בשאלה אחרת- שאלת תוכן המסר ופענוחו על ידי הנמען.

במסגרת אסכולת התהליך נבחין בין מודלים לינאריים ומודלים מעגליים.

מודלים לינאריים:

מודל לאסוול

המודל מציע לתאר פעולת תקשורת באמצעות תשובה לשאלות הבאות: מי/ אומר מה/ באיזה ערוץ/ למי/ באיזו השפעה? אפשר להמחיש את השאלות במודל הגרפי אשר מאפיין תקשורת כתהליך בו נוטלים חלק 5 מרכיבים:

מוען (source) – יוזם הפעולה או מקורה

מסר (message) – הדברים שהמוען מבקש להעביר

אמצעי או ערוץ (channel) – אמצעי התקשורת, המדיום דרכו מעביר המוען את מסריו

נמען (receiver) – הפרט או הציבור שאליו מכוונת פעולת התקשורת

השפעה (effect) – השינוי המתחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המסר (יצירת הקשר עצמו או השפעה של תוכן המסר)

מי אומר מה באיזה ערוץ למי באיזו השפעה

מוען ß מסר ß אמצעי ß נמען ß אפקט

תרשים: מודל לאסוול

הרולד ד' לאסוול (1978-1902)

לאסוול היה אחד מחוקרי הבולטים מדעי המדינה במאה ה-20. הוא היה החלוץ של ניתוח תוכן כמתודולוגיה מרכזית בחקר התקשורת. הוא טבע את המושג "מדעי הדיניות" ועודד את העיסוק בחקר תקשורת כמפתח לעיון מדעי בתחום של קביעת מדיניות.

גירסת בראדוק למודל לאסוול

בראדוק הוסיף את הנסיבות שבהן מתרחש התהליך ואת תכליתו כמרכיבים חיוניים לאפיונו. הגירסה לוקחת בחשבון שמסר אחד עשוי לקבל ערכים תקשורתיים שונים בנסיבות שונות. גם תכליתה של פעולת תקשורת משפיעה על תוכן וצורת המסר המועבר בה. המודל המקורי אכן מונה רק את המרכיבים המינימליים אשר חיוניים לתהליך התקשורת ובכך מאפשר לעמוד על הדמיון בין מעמדים שונים אף אם תכליתם שונה.

מי אומר מה באיזה ערוץ למי באיזו השפעה

מוען ß מסר ß אמצעי ß נמען ß אפקט

באילו נסיבות... לאיזו תכלית...

תרשים: גירסת בראדוק למודל לאסוול

מודל שאנון ו-ויבר

מודל דומה ביסודו אשר מבחין בתהליך התקשורת בארבעה מרכיבים עיקריים, ובמרכיב נוסף, מתערב, אשר עלול לשבש או לחסום את התהליך כולו. המודל נבדל מזה של לאסוול משום שמבחין בין מצבי צבירה שונים של המסר. המסר מתחיל במחשבת המוען ואז יש לקודד אותו לסימנים הניתנים לשידור. לעומתו הנמען צריך לבצע פעולה סימטרית ולקלוט את האותות ולפענחם. למעשה התווסף לתהליך הצורך בקוד.

תרומה נוספת למודל הוא מרכיב ה"רעש" בתהליכי תקשורת- פער אפשרי בין מה ששיגר המוען לבין מה שקלט הנמען. רעש הוא כל גורם שעלול לשבש העברה תקינה של האותות מהמשדר למקלט, ליקוי בערוץ התקשורת.

מוען משדר מקלט נמען

מסר אות אות מתקבל מסר

רעש

תרשים: מודל שאנון ו-ויבר

ביקורת על המודלים הלינאריים

מודלים אלו מתארים תקשורת בצורת תהליך קווי חד סטרי וזו נקודת התורפה העיקרית שלהם. הם מתעלמים מהמשוב הקיים בכל תהליך תקשורת. המשוב איננו עניין טכני בלבד אלא מרכיב מהותי המשפיע על התהליך כולו.

מודלים מעגליים

מודל דה – פלר

מודלים מאוחרים ביקשו לשנות את האופי הלינארי, החד סטרי של לאסוול. במודל זה הוכפל המודל הלינארי של שאנון ויבר והיה למעגל סגור, כך שהמוען הופך בתורו לנמען, הנמען למוען, וחוזר חלילה. עם זאת המוען מוסיף לשמש מקור עיקרי למסרים. חידוש נוסף של דה פלר הוא שכלול מושג הרעש, והחלתו לא רק על הערוץ אלא על כל מרכיבי התהליך: החל במוען שעשוי להיתקל בהפרעה בעת שיגור המסר וכלה בנמען, שדבר מה עשוי להסיח את דעתו בעת קליטת המסר.

מוען ß משדר ß ערוץ ß מקלט ß נמען

רעש

נמען à מקלט à ערוץ משוב à משדר à מוען

תרשים: מודל דה- פלר

מודל אוסגוד ושארם

מודל מעגלי נוסף אשר מדגיש את פעולות ההצפנה (הקידוד) והפיענוח של המשתתפים במעמד התקשורת. המודל מציג את שני הצדדים כממלאים, לסירוגין, את אותם התפקידים. המוען מקודד ומשגר מסר המתפענח ביד הנמען וזה בתורו הופך למוען. למעשה מיטשטשת ההבחנה הברורה בין המוען לנמען משום שהם שווי תפקיד בתהליך התקשורת. גם משקלם של מרכיבים שונים השתנה במודל- קיים משקל מרכזי להצפנה ופיענוח של התכנים המועברים בתקשורת, יותר מאשר לערוץ או להשפעה. ישנה התייחסות חדשה לשאלת הפער בין המסר שנשלח למסר שהתקבל. על פי תפיסה זו הנמען קולט סימנים, מפענח אותם ומעניק להם משמעות. נקודה זו הובילה למודלים של האסכולה הסמיוטית.

מסר

מפענח מקודד

מפרש מפרש

מקודד מפענח

מסר

תרשים: מודל אוסגוד ושארם

מודלים סמיוטיים

סמיוטיקה היא המחקר השיטתי של מערכות סמלים וסימנים המשמשות לתקשורת בין בני אדם. המערכת הבולטת ביותר היא סימני השפה אך קיימות מערכות נוספות (סימנים חזותיים כגון הבעות פנים ועוד). מודלים סמיוטיים מפנים את תשומת הלב למסר התקשורתי ןלא לתהליך העברתו ממוען לנמען.

מודל יאקובסון

מודל המגשר לכאורה בין אסכולת התהליך לאסכולה הסמיוטית אך במהותו שייך לאסכולה השנייה. נקודת המוצא של המודל היא חקר לשון השירה והוא מנסה להראות שהמבנה של לשון זו אינו בהכרח "מתוכנן יותר" ממבנה לשוני אחר. ההבדל בין שירה ללא שירה נעוץ במטרות הטקסט.

יאקובסון מונה את ששת הגורמים שמשתתפים בכל פעולה של תקשורת לשונית ואלה הם: מוען אשר שולח לנמען מסר המתייחס להקשר או רפרנט כלשהו אשר מקודד בקוד, קרי שפה מוסכמת ומשותפת למוען ולנמען הודות למגע שקיים בניהם.

הקשר

מסר (שדר)

מוען ---------------------------------------------------------------------נמען

מגע

קוד (צופן)

תרשים: מודל יאקובסון- הגורמים המשתתפים בפעולת התקשורת

על גבי התרשים ממפה יאקובסון שש פונקציות שונות של תקשורת לשונית שכל אחת מתמקדת בגורם אחר בתהליך התקשורת.

1. הפונקציה הרפרנציאלית (referential)- פונקציה המתרכזת ברפרנט, במציאות החיצונית. לכאן שייכים מבעים של קביעת עובדה (משפטי חיווי כמו במהדורת חדשות).
2. הפונקציה האמוטיבית (emotive) – מכונה גם אקספרסיבית והיא ממוקדת במוען ומתממשת במבעים שעיקרם ביטוי יחסו של הדובר כלפי הדבר עליו מדבר (הבעת רגש, "איכס" או הבעת פנים למשל).
3. פונקציה קונאטיבית (conative) – פונקציה המכוונת לנמען וביטוייה הם צורות ציווי והפנייה ("צאי מכאן!").
4. פונקציה פאטית (phatic)- מסרים שעיקר תכליתם היא ליצור תקשורת או לנתקה (הלו, אתה שומע?, להתראות) זו התכוונות למגע עצמו.
5. פונקציה מטא – לשונית (metalingual) – פונקציה המציינת את המבעים העוסקים בקוד עצמו, זו פונקציה מבארת (כששואלים פירוש של מילה לדוגמא).
6. פונקציה פואטית (poetic) – פונקציה מתקיימת במסרים שמטרתם למשוך תשומת לב לצורתם החיצונית, לגוף המסר (חריזה, מטפורה, פתגם ועוד).

רפרנציאלית

פואטית

אמוטיבית ---------------------------------------------------------------------קונטיבית

פאטית

מטא- לשונית

תרשים: הפונקציות התקשורתיות

למרות שיש שישה אספקטים בסיסיים של הלשון אנו נתקשה למצוא שדר לשוני הממלא רק פונקציה אחת. הדגש ששם יאקובסון על תכלית המסר כמפתח לניתוח המבנה שלו מזכיר את הצעת בראדוק לשכלול המודל של לאסוול. בעשורים האחרונים גבר העניין בחקר הקשר שבין הלשון לבין נסיבות ומטרות השימוש בה (פרגמטיקה).

מודל פיסק

אם המודל של יאקובסון הזכיר מודל קווי אז המודל של פיסק דומה יותר למעגלי רק שכאן המעגליות מתייחסת להמחשת האינטראקציה המתמדת שבאמצעותה מקבלים טקסטים את משמעויותיהם. פיסק מגדיר תקשורת כיצירה וחליפין של משמעויות וחקר תקשורת כחקר טקסט ותרבות. המוען (מחבר המסר) והנמען (הקורא אותו) הם שווי מעמד בתהליך התקשורת שכן שניהם יוצרים משמעויות. מסרים אינם נקלטים ומפוענחים אוטומטית על פי כוונת שולחיהם, מידת הקרבה התרבותית חברתית משפיעה על פענוח "מוצלח" של המשמעות.

מגישתו של פיסק עולה שלא כל מקרה של אי הבנה אפשר להסיר במונחים של רעש או קצר בתקשורת אלא היא יכולה לנבוע גם מהבדלים תרבותיים בין המוען לנמען. למעשה זהות בין המשמעות שאליה התכוון המוען לבין זו ששחזר הנמען היא כמעט בלתי אפשרית.

המודל של פיסק נבדל מן המודלים התהליכיים בכמה נקודות: 1. המוען וכוונותיו אינם דומיננטיים בתהליך התקשורת אלא המסר, הטקסט ופיענוחו הם. 2. פיענוח טקסט אינו אוטומטי, הוא נעשה על רקע תרבות המפענח והנסיבות בהן קורא. 3. המפתח לתיאור תקשורת אנושית איננו מידת ההצלחה או הכישלון בהעברת המסר אלא ריבוי המשמעויות הנולדות מאינטראקציה בין סוגים שונים של טקסטים בנסיבות שונות.

מסר

(טקסט)

משמעויות

מציאות יוצר

חיצונית קורא

תרשים: מודל פיסק

ביקורת על המודלים הסמיוטיים

הביקורת הופנתה בעיקר למשקל שהגישה נותנת לנמען, עד כדי התעלמות מאחריות המוען לטקסט.

לסיכום:

מודל לאסוול והגירסאות הקרובות לא המעיטו במשקל הנמען. המודלים המעגליים מייחסים לתהליך דו סטריות חלקית או מלאה: הנמען הוא גם חושב, מגיב ומשפיע (מתאים יותר לשיחה ולא לצפייה בטלוויזיה). המודלים הסמיוטיים מדגישים את הבעייתיות של המסר ופרשנותו אך בגירסת פיסק הם מסירים מן המוען אחריות לתוכן מסריו.

ממדים לאפיון פעולות תקשורת

ניתן לייחס את מגוון תופעות התקשורת לשישה מימדים. כל מימד בעל שני קטבים וניתן למקם כל פעולה על פני כל ציר. התוצאה היא נוסחה פונקציונלית המקיפה מספר גדול של צירופי איפיונים.

1. האם התקשורת היא בעיקרה שידור או קליטה של מסרים? (מועבר או נקלט)
2. האם היא בהכרח מכוונת מראש או מה היא בלתי יזומה? (מכוון או אקראי)
3. האם התקשורת מקור וסיבה להתרחשות של אינטראקציה חברתית או שהאינטראקציה הובילה לתקשורת? (נולד מאינטראקציה חברתית או מוליד אותה)
4. האם היא לינארית וחד-סטרית או מעגלית? (לינארי או אינטראקטיבי)
5. האם מקורה של התקשורת בסדר, אחדות וליכוד או שמא גורם לשינוי וקונפליקט חברתי? (שימור או שינוי)
6. האם היא נתפסת כהשפעה פעילה על יחידים או כתגובה סתגלנית למסרים? (יוזמה או תגובה).

זו נוסחת המימדים של מקווייל אשר ממחישה את הגוונים הרבים של התקשורת ואת הקושי בגיבוש מושגים לתיאורה השלם.

תחומי ידע ומחקר בתקשורת

מדע התקשורת ניזון מן המסורות של מדעי החברה והרוח. בתחום מדעי החברה קיימת גישה אמפירית וכלים כמותיים באמצעותם נבחנת התקשורת הן בהיותה פעילות המקשרת יחידים וקבוצות והן בהיותה מוסד חברתי המשפיע על סביבתו ומושפע ממנה בעת ובעונה אחת. חוקרי חינוך מגישים את נושא השיתופיות והם בודקים כיצד ידע מועבר ונעשה נחלת הכלל. אנשי מדעי המדינה בוחנים את יחסי הגומלין בין מוסדות התקשורת למוסדות פוליטיים. (קיימות דוגמאות נוספות... )

לאור המודל של לאסוול ניתן לאפיין חמישה ענפי מחקר עיקריים התקשורת:

חקר המוען- ענף של מחקר סוציולוגי המכונה "מחקרי פיקוח" והוא מתמקד בשני סוגי פיקוחים עיקריים על המוען. 1. פיקוח חיצוני, בין ארגוני, המתייחס למכלול היחסים הנרקמים בין מוסד התקשורת למוסדות אחרים בחברה (בעיקר ממסד פוליטי). 2. פיקוח פנימי, תוך ארגוני, שמפעיל ארגו והתקשורת על עובדיו (בירוקרטיה במערכת העיתון).

חקר המסר- ענף העוסק במחקר טקסטקטואלי של תכני תקשורת מסוגים שונים, שיטת מחקר של ניתוח כמותי של תוכן (תדירות הופעת מילה). נבדקים גם הקשרים והשפעות הגומלין בין מערכת הערכים של החברה לבין התקשורת.

חקר אמצעי תקשורת ההמונים- ענף היוצא מנקודת השקפה היסטורית- טכנולוגית. שאלות הנוגעות להתפתחות אמצעי התקשורת כשלעצמם ולהשפעת ההתפתחות על החברה. לענף זה שייך גם חקר האילוצים הטכניים החלים על המוענים בכל מדיום, תחום המשלים את חקר המוען.

חקר הנמען- ענף התורם תרומה פסיכולוגית וסוציולוגית לחקר התקשורת באפיון של מקבלי המסרים. חוקריו עוסקים בדפוסי החשיפה לתקשורת ההמונים. נערך ניסיון לעמוד על תמורות בהרגלי צריכה או חשיפה ואיתור הגורמים להם. הגישה התרבותית- סמיוטית המייחסת לנמען תפקיד של יוצר משחזר של הטקסט חוקרת מי הוא הקורא הפוטנציאלי.

חקר ההשפעה- ענף זה מוגדר פחות ונחקר ביותר בתחום התקשורת. נבדקת כאן השפעת התקשורת בכלל ושל אמצעי התקשורת על תרבות ההמונים בפרט.

בשני הקצוות של כל תקשורת ניצבים בני אדם והם מעניקים לתקשורת את התוכן ואת התכלית. "סייג לחכמה שתיקה"- השתיקה משרתת מטרה מסוימת- היא מעידה על חכמתו של השותק. תקשורת היא לא רק במילים. גם שתיקה מעבירה מסרים. לאחרונה נוספו לתקשורת אמצעים טכנולוגיים חדישים. אמצעי התקשורת לא מבטלים את חשיבות הגורם האנושי שבתקשורת.

המאמר מבחין בין 3 סוגי תקשורת- תוך אישית, בין אישית ותקשורת המונים.

תקשורת תוך אישית- מתרחשת בין אדם לעצמו- במחשבתו או בסימנים שאדם מסמן לעצמו ואח"כ מפענח אותם. כגון- רישום אישי ביומן.

תקשורת בין אישית בלתי אמצעית- מתרחשת פנים אל פנים. יש בה נמען ומוען ואין אמצעי מתווך. לדוג'- שיחת סלון. אנשים מעבירים מסרים במילים ובתנועות. בתקשורת כזו לא משנה מה מספר האנשים המתקשרים.

תקשורת בין אישית מתווכת- נוסף בה אמצעי מתווך המשנה את איכות המעמד. הגורם המתווך מאפשר תקשורת למרות שאין אפשרות לתקשורת ישירה. דוג' לאמצעי מתווך- טלפון ופקס.

גם כאן מספר המוענים והנמענים מצומצם- תוכן של שיחת טלפון לא אמור להגיע לאוזניו של מי שלא משתתף בשיחה. בשונה מתקשורת פנים אל פנים תקשורת בין אישית מתווכת היא יותר מאורגנת ופחות ספונטאנית. בדומה לתקשורת פנים אל פנים המשוב הוא מרכיב חשוב ומשפיע.

תקשורת המונים- ציבור נמענים גדול יותר. מתאפשרת רק הודות לטכנולוגיה מתקדמת. המוען הוא גוף גדול ומרוחק מנמעניו. איך נוכחות או היעדרות של אמצעי תקשורת משפיעה על ההבחנה בין 3 סוגי התקשורת הנ"ל? כדי לענות על השאלה נבחן 3 דרכים מקובלות לשכנוע מצביעים במערכת בחירות- חוג בית, גיוס טלפוני ותשדירי בחירות.

חוג בית- מגע לא אמצעי. מתאפשר קשר אישי. הפוליטיקאי מבחין בנושאים שמעוניינים האוהדים הפוטנציאליים לשמוע ומרחיב עליהם את הדיבור. המשתתפים חלקם אוהדים של המפלגה וחלקם אוהדים פוטנציאליים.

טלפון- נעשה בעזרת המצאה טכנולוגית ומתגבר על מכשול המרחק. הסיכון- המשוכנע יכול לטרוק את הטלפון. ייתכן שיקשיב וירגיש שיש למפלגה איתו קשר אישי. התקשורת הבין אישית המתווכת נהנית משני העולמות- קשר אישי ותפוצה רחבה.

תשדירי בחירות- מגיעים ליותר אנשים. פחות אישי וכך יותר קשה למשכנע להתאים את השכנוע לשומע.

האם נואם שנעזר במיקרופון נחשב כתקשורת המונים? לא. זו תקשורת בין אישית מתווכת. ההגברה היא המתווך. מה עם היושבים בשורות הראשונות ששומעים גם בלי הגברה? גם הם שמועים תקשורת מתווכת משום שהרמקול משפיע על התקשורת- נותן לנואם יותר עוצמה וביטחון.

אם האירוע מועבר בטלוויזיה הצופים בבית מקבלים תקשורת המונים.

תקשורת בין אישית קודמת לתקשורת המונים.

תקשורת בין אישית- מתחלקת ל3: דו שיח, תקשורת בקבוצה קטנה ושיח פומבי.

דו שיח- מוען אחד ונמען אחד. לא חייב להתנהל פנים מול פנים. יכול להיעשות עם אמצעי תיווך. חייב להיות משוב הדדי.

תקשורת בקבוצות קטנות- קבוצת אנשים בעלי מכנה משותף שיוצר דינמיקה בקבוצה. יש תקשורת ממוקדת בה המנחה אחראי על תהליך התקשורת ויש קבוצות שמתנהלות בשיחה מעגלית בין חברי הקבוצה. מצב חופשי יותר. תתכן הבחנה ברורה בין המנחה לקבוצה ויתכנו חילופי תפקידים וגמישות.

שיח פומבי- נואם מדבר לפני ציבור גדול, אקראי והטרוגני. שונה מתקשורת בקבוצה קטנה לא בגלל גודל הקהל אלא משום שאין לקהל תכונות משותפות ותכונת השיחה קבועה בצבורים שונים. גם המוען והנמען לא מתחלפים (אין חילופי תפקידים בין המרצה לשומעים)

יש הבדל בין נאום לקהל מאזינים מזדמן לבין הרצאה שנקבעה מראש. בהרצאה מתוכננת מראש, עצם זה שכל המאזינים באו לאותה הרצאה מראה שיש להם מכנה משותף. במשך הזמן המרצה קולט תגובות ממאזינים וזה משפיע על המשך הדברים שלו אבל חלוקת התפקידים ברורה.

ככל שקהל הנמענים גדל כך גדלה הדומיננטיות של המוען.

מאפיינים של תקשורת בין אישית-

די בנוכחות 2 אנשים. לא חייבים לדבר בניהם כדי שתתרחש תקשורת. יכולים גם לשתוק, לפהק..

א. תקשורת כתולדה של צרכים- מפגש בין אישי הוא תולדה של צרכים. אם שוטר עוצר אותנו בכביש אנחנו לא עוצרים למילוי צורך שלנו! אבל זה ממלא את הצורך בשמירה על החוק. השותפים למפגש תקשורתי לא תמיד בעלי מעמד שווה והצרכים שלהם לא בהכרח זהים.

ב. יחסים ראשוניים בין המשתתפים- יחסים בין אישיים בחיים הבוגרים הם וריאציות ליחסים המוקדמים שלו עם ההורים. הילד לומד לתפוס את הוריו כישות כוללת ולתרגם את זה לתפיסה פרסונאלית של הזולת. אדם שמדברים איתו נתפס כאדם שלם, מראה פניו מעיד על מצב רוחו ואפשר להסיק על דעותיו. לעומת זאת שדרן רדיו הוא מרוחק וא"א להסיק עליו מידע אישי. תקשורת ההמונים מהווה מחיצה שחוסמת את התפיסה הרב ממדית. במפגש פנים מול פנים חווים מפגש אישי ואילו באמצעי תקשורת הצורה בה ייתפס המסר תלויה בהרגשה הנוצרת אצל המאזין. מגישי חדשות פונים אל הנמענים בנימה לא אישית כדי ליצור רושם נייטראלי.

ג. דו סטריות של תהליך התקשורת- יחס אישי יוצר טשטוש בין המוען לנמען. כל אחד מהמתקשרים הוא גם מוען וגם נמען. המשתתפים נתפסים כישות כוללת ולא רק כפה שמדבר. כל אחד מהמשתתפים משמש צוען ונמען בו זמנית. הדבר מחייב תפיסה גשטליסטית של הזולת.

ד. משוב מיידי- דו שיח מאפשר משוב מיידי.

תגובה ומשוב מהווים מענה לגירוי כלשהו.

תגובה: פעילות של הנמען

משוב: מדגיש את המוען ואת הדרך בה הוא קולט את התגובות למסרים. כשאדם נותן משוב בשיחה הוא מעודד את הצד השני לדבר.

בדו שיח יש משוב מיידי. ישנה רגישות לכל הבעת פנים ותגובה. המחיר- עיכובים רבים בגלל ראיה של תמונה שלימה. לפעמים התגובה של הצד השני מופרזת ולא מותאמת וזה מעכב את הדובר.

קבוצה קטנה מאפשרת תגובה חופשית של המשתתפים אבל יכולה לעכב את המרצה. גם כאן המשוב מהיר.

ה. אפשרות השליטה בתהליך- משוב מיידי מאפשר שליטה בתהליך. אתה יכול להתאים את עצמך לתגובות ולבחון בכל רגע את ההשפעה של מה שאתה אומר. כשמעבירים מסרים בטלוויזיה צריך לצפות מראש את השאלות והתגובות.

ו. תקשורת על ותפקידה באינטראקציה- התקשורת הבין אישית מאופיינת בגישה גשטאליסטית של בן השיח. בנוסף קיימת גישה גשטליסטית של הנסיבות- תקשורת על היא כל הרמזים שמסביב שמורים לנו איך לפרש את המסר שמועבר. התפאורה בנאום מספקת מידע. קריאה להיזהר משיזוף יתר תתפרש שונה אם היא מפורסמת ע"י האגודה למלחמה בסרטן או ע"י חברת קוסמטיקה. ההזמנה שנשלחה לכנס משפיעה על ההתייחסות למומחה. כל אלה משפיעים על התוקף שאנו נותנים לדברי המומחה.

ז. תקשורת לא מילולית- אחרי שאנחנו בוחנים את התפאורה כובד המשקל עובר אל המרצה. שפת הגוף שלו משפיעה על הצורה בה נתפוס את המסרים שהוא מעביר. מרצה שלא בטוח בעצמו נהסס לקבל את דבריו. תקשורת לא מילולית היא פן אחד של תקשורת על.

תנועות גוף- יציבה נוחה או נוקשה, הבעות פנים, התנשמות, הזעה...

מסרים פרא לשוניים- מסרים שנובעים מאיכות הקול- גמגום, גובה הקול...

שימוש באביזרי עזר- אמצעי המחשה, פריטי לבוש ואיפור

דוג' לכך ניתן לראות בהומורסקה של אפרים קישון שמתאר את העימות הטלוויזיוני בין קנדי לניקסון. הוא מתאר את המראה החיצוני שלהם, הדגיש כל חיתוך בתווי הפנים ואת השפעתו על הצופה. "אין אנו יכולים להסתכן בנבואות אך לסיום אפשר לציין ששיערו העתיר הביא למר קנדי יתרון סולידי שיש בו כדי להשכיח את מצב סנטרו הבולט. דומה שאותו זימן הגורל להיות מנהיג העולם החופשי".

תקשורת לא מילולית מסייעת להבין את המסרים אבל לפעמים מבלבלת. אם אנחנו שומעים לדוג'- "אני אוהבת אותך" ולא רואים אח"כ מגע או חיבוק. התקשורת הלא מילולית היא שפה תלויית תרבות וצריכה פענוח. במשך החיים אדם מתנסה בתקשורת לא מילולית. שפת הגוף היא לא אוניברסאלית- מתפרשת שונה בתרבויות שונות. תרבויות שונות מכתיבות כלללי התנהגות שונים- עד כמה מותר להתקרב לזולת ומתי.

מאפיינים של תקשורת המונים-

טלביזיה רדיו וקולנוע הם האמצעים. שידור ראיון בטלביזיה לכל העם- תקשורת המונים. שידור ראיון בטלביזיה לכנסת –תקשורת בין אישית פומבית.

מאפייני הנמען- הטרוגני, אנונימי. גודלו כמספר בן 3 ספרות לפחות. התקשורת מסייעת להגיע לקהל גדול. ביטאון שהתפוצה שלו דלה נחשב גם לתקשורת המונים משדום שהגודל הפוטנציאלי משנה. מערכת הגברה בכיכר משמיעה את הנאום רק לנוכחים בכיכר ולא נחשבת לתקשורת המונים. העובדה שהמסר מופנה לקהל יעד שגודלו הפוטנציאלי לא ידוע מצביע בהכרח על הטרוגנית. הקהל אנונימי והניסיונות לשבור את האנונימיות רק מצביעים על קיומה- מכתבים למערכת וכו' וגם זה לא פוגע באנונימיות. פן נוסף של האנונימיות הוא חוסר קשר בין הצופים/ הקוראים עצמם. גם בשיח פומבי לא תמיד יש קשר בין הצופים אבל יש נוכחות משותפת.

מאפייני חוויית התקשורת-

המסרים גם הם מגוונים. רייט מונה 3 מכנים משותפים- חווית תקשורת פומבית מסר לקהל רחב (בגלל זה מבקשים לפעמים צנזורה שתמקד את המסר לקהל מסוים- למבוגרים בלבד), מהירות הידיעה מגיעה במהירות אבל עד שהידיעה מגיעה לעיתונאי לוקח גם זמן. ההעברה היא לא סימולטנית (בו זמנית) כמו בתקשורת בין אישית אבל אין ספק שאמצעי תקשורת המוניים האיצו את מהירות ההעברה. זה שהמון אנשים צופים באותן תכניות הופך את העולם לכפר גלובאלי. התכלות וארעיות רייט- המסר התקשורתי הוא בן חלוף. אין לו קיום פיזי, הוא רק גלי קול וגם התוקף שלו פג. ספריות וארכיון הם מקום סגור מסויים ולא תקשורת המונים. לא כל אחד נכנס לשם. המשקל ותשומת הלב שמקדישים ליצירות מאבד מערכו ומרכזיותו עם הזמן.

מאפייני המוען- רייט- המסר מועבר על ידי מוען שעובד תחת אולוצים מוסדיים כלכליים. ארגוני תקשורת הם מורכבים. בגלל שצריכים להגיע לקהל גדול ומגוון ויש בו תפקידים רבים- תסריטאים, אנשי במה... כוכב תקשורת הוא בורג במערכת ותלוי גם הוא בצוות ההפקה. המוען תלוי באילוצים ארגוניים רייטינג. בשונה מאומן שעובד עם עצמו מגיש תכנית כפוף ללוח זמנים. ככל שהארגון גדול יותר גדל הסיכוי שיווצרו קשיים. . מאפיין אחרון הוא עלות כלכלית מישהו חייב לשלם. תקשורת המונים נחשבת העיקרון לזולה יותר יחסית למס האנשים שנהנים ממנה אבל נדרשים לה המון מוענים. ככל שהשימוש בתקשורת המונים רחב יותר כך השימוש בה יקר יותר ולפיכך אליטיסטי יותר כי רק יחידי סגולה יכולים לאפשר לעצמם את השימוש הזה.

לסיכום- מאפיינים של תקשורת המונים

1. קהל נמענים גדול יחסית, הטרוגני ואנונימי
2. מסרים פומביים המגיעים במהירות
3. המסרים מתיישנים במהירות
4. המוענים פועלים במסגרות מורכבות וכפופים לאילוצים.
5. כל אחד מהמאפיינים איננו תנאי מספיק ולא הכרחי כדי להגדיר תקשורת כתקשורת המונים.

תקשורת בין אישית לעומת תקשורת המונים-

לכל סוג של תקשורת ייתרונות משלו.

במה עדיף לבחור? תלוי בנסיבות. רדיו וטלביזיה הם רבי עצמה ומודרניים מכתב נחשב למסורתי, בעיתון אפשר לדלג על ידיעות שלא רוצים לקרוא. רוג'רס- במעמד בין אישי יש לאדם פחות יכולת לסלקטיביות. פחות יכול להימלט ממסרים. מצד שני לתקשורת המונים יותר אפשרות להגיע ליותר אנשים.

גבולותיה של תקשורת ההמונים-

מצבי חירום- המידע רצוי על ידי הקהל אבל יכול להגיע לידיים לא רצויות. מחקר שנערך במלחמת יוה"כ- שיחות רעים ממלאות תפקיד מרכזי בהבנת המצב ובהפגת המתחים, בעיקר לשכבות הנמוכות. הצורך בשיחות אינטימיות גבר בגלל הצנזורה. אין דרך לאמת שמועה. אין לה מקור. אין עליה פיקוח. כל אדם יכול להוסיף ולגרוע דברים. לכן להגבלות על התקשורת יש מחיר- אפשר להפיץ שמועות מנופחות פי כמה. לפעמים שמועות מועברות באמצעות תקשורת ההמונים וזה מחייב התייחסות- אימות או הפרכה. ישראל נחשבת לחברה ששימרה במידה רבה אמצעי תקשורת מסורתיים, משפחתיים חברתיים וכו'

תיעוד המציאות-

האם הטלביזיה רק משדרת מסרים או שהיא מתערבת ומעוותת את המציאות? לא תמיד החוויה מועברת בטלביזיה כמו שאנשים שהיו במום חווים אותה.שידור הטלביזיה ערוך והבמאי בוחר מה להעביר.בטלביזיה רואים דברים בצורה ערוכה ואסתטית יותר.שידור הטלביזיה הוא הטיה של המציאות משום שהיא מציגה את הדברים מנקודת מבט אחת.

גם בתעמולת בחירות יש לתועמלן אפשרות לערוך את הדברים כרצונו. גם אם הבוחרים לא השתכנעו מהתעמולה האדם מוכר עכשיו בגלל שראו אותו בטלוויזיה וזה מוסיף לו אהדה.

שילוב בין תקשורת המונים לתקשורת בין אישית- בפועל שני סוגי התקשורת קיימים זה לצד זה. אנשים צופים בטלוויזיה ומשוחחים אחד ם השני תוך כדי צפיה.

שילוב מקביל- השקעה בשני ערוצי התקשורת במקביל בלי לעשות מאמץ כדי להתאים בין המסרים בערוצים השונים. משתמשים בסוג זה של תעמולה במסעי שכנוע ובתעמולה פרטית או מסחרית. בתעמולת בחירות עושים חוגי בית ותעמולה בטלוויזיה.

שילוב משלים- לזרספלד ומרטון- תעמולה בכלי תקשורת המוניים טעונה השלמה בצורת מגע פנים אל פנים כתנאי להשגת יעדיה. יעילות התעמולה החברתית בברית המועצות- דיונים מקומיים, מנחה יוצר את התנאים להעברת המברים ולא אחראי ליצור את התכנים ושלישית ההתכנסות להאזנה בצוותא מעניקה למעמד חשיבות. זו דוגמא לשילוב בין הסוגים השונים של התקשורת שמובילים ליעילות. פורום תקשורתי- רעיון שנולד בקנדה והתפשט לעוד מדינות. קבוצות קטנות מתכנסות לדון במה שראו בתקשורת המונים. המנחה מוביל לעיבוד נושאים נבחרים. בישראל האוניברסיטה הפתוחה מsr, גם ברדיו וגם מסגרת בין אישית. למרצה אין קשר עם התלמידים אלא רק באמצעות מנחה. הפורום הסיני- פורום של קבוצות קטנות לקריאה ודיון על החומר ודרכו מנחילים ערכים של המפלגה הקומוניסטית.

הפרום התקשורתי מנצל את המעמד ליצור אינטגרציה חברתית. הקבוצות הקומוניסטיות מנצלות את עיקרון המונופולין של המסר, עיקרון של לזרספלד ומרטון- מקפידות על מסר אחיד כדי לשנות עמדות של אחרים. פורום תקשורתי לעומת זאת מנסה להביא דעות שונות ולהרחיב ידע ועמדות. נוטה לפלורליזם.

רוג'רס- ההתכנסות לפורום עונה על צרכים חברתיים בפרט כשהנושא מעורר עניין ופתיחות. האינטראקציה שנוצרת מעודדת קבלת רעיונות חדשים. .

לסיכום- לכל אחד מסוגי התקשורת יתרונות וחסרונות. כל יתרון או חסרו הוא יחסי למה שהמוען והנמען מבקשים לשדר. לעיתים מעדיפים להסתמך על שמועת(מקור מידע בין אישי) ואנשים שרוצים להגיע לשלטון מנצלים את שני ערוצי התקשורת יחד. שילב זה יכול להיות מקביל ולא מתואם או משלים. מנצלים זאת להטמיע ערכים בלעדיים וריכוזיים או למטרת אינטגרציה חברתית.