חזרה למאמרים של יסודות ומבוא לעו"ס
חזרה לאתר הראשי
רוזנהיים, א. (1990). אדם נפגש עם עצמו. פסיכותרפיה: החוויה ותהליכיה. ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן

האדם נפגש עם עצמו – רוזנהיים – פרק 6 – האדם כמטפל

סוכם ע"י א-אי-אית-איתמ-איתמר דנציגר

על המטפל לא להבחין בין תפקידו כמטפל לבין היותו בן אדם – כמו שהורה אינו שואל את עצמו: האם אני פועל כרגע כבן אדם או כהורה

היתרון היחידי שיש למטפל על המטופל זה יכולתו להיות פתוח ונינוח יותר בעולמו הרגשי ולכן גם לעזור למטופל לצעוד באותו כיוון. יתרון נוסף הוא, לעיני המסכם, הוא שמטופל משלם והמטפל מרוויח. ד"ר ריבנר אמר באחד מהשעורים שההבדל היחידי בין מטפל למטופל זה למי שיש את המפתחות. דעה נוספת אומרת שכרגע אני סוטה מנושא המאמר, והאמת. שזה לא היה כ"כ קשה. מאמר זה אינו עוזר לאנשים שללא הפרעות קשב וריכוז, וודאי שלא עוזר לי שיש לי בעיית קשב וריכ.... על מה דיברתי?
טוב לעניינינו: החשיבה המקצועית נגזרת מרגישות להבנת הנפש – אין פה משחק תפקידים –שהנכס העיקרי הוא אמפתיה, מיומנויות אישיותיות, בשלות רגשית, הכרה עצמית סבירה, נכונות לקרב ולהתקרב, ספונטאניות, שירות, אמינות, עמידה צלולה לאור עמימות, אמונה.תקווה מול ייאוש וספקנות. 

ההבדל בין מטפל ומטופל הם לא בדחפים ובמשאלות אלא ביכולות ודרכי התמודדות – שהרי המטפל יודע לטשטש ולעדן את הדחפים הראשוניים. 

דוגמא שלי: בעוד שבן אדם לא מפותח יבטא תוקפנות ע"י אלימות פיזית, מרצה יבטא תוקפנות ע"י שאלות מכשילות במבחן 

מטפל ומטופל –יתרונות וחסרונות לשוני ולדמיון

 

צרכי המטפל

חשוב לשאול את עצמנו למה בחרנו בעיסוק טיפולי – שהרי שלא בחרנו את המקצוע מאלטרואיזם. האלטרואיזם מת עם הדו"ח אני-אתה הראשון שכתבנו. אבל כנראה שזה עונה לנו על צרכים אישיים שהרי כל מה שאנו עושים נועד לשרת משהו  -גם המקצוע שבחרנו מיועד לשרת משהו – ודיר באלק עם משהו ידבר על לשרת מטרות פרנסה במקצוע שלנו. הנחת המסכם:מזוכיזם – תפקיד העו"ס הוא הרבה מעמץ וללא תמורה כספית, והסיפוק מגיעה כשאנו מסיימים – ולא מתחילים את יום העבודה 

עקרות הדטרמיניזם המרובה – פרויד

מעשינו נועדים לשרת כמה מטרות שלנו, ולא רק אחד. כל מטרה היא ברובד אחר של מודעות 

יש למטפלים צרכים גולמיים:

 

צרכים מעודנים:

 
 

חשוב לשאול: של מי הצורך – שלי כמטפל או של המטופל? – ולא רק ברמה האובייקטיבית אלא גם ברמה הסובייקטיבית  

המניע המקובל היחיד: טובת המטופל!!! ולכן יש גם א-סימטריות: רק צד אחד אמור להפיק מהקשר: המטופל! הרווח של המטפל הוא נלווה – העיקר הוא שיש מקבל שירותים: המטופל, ומקנה השירותים: המטפל 

-לכן חשוב לשאול או לא לשאול משהו רק על סמך שיקול טובת המטופל וללא שיקולי הדאגות של המטפל 

כאמור, עלינו לוותר על הנאיביות ולהכיר בעובדה שאין מישהו שבחר להיות מטפל מתוך אלטרואיזם. אך עם זאת אסור שזה יכתיב את הפעולות שלנו כמטפלים – למשל: זה תחושה טובה שהמטופל שלנו מתקדם. זה מקדם את האגו השבור של המטפל – שוודאי חווה המון טראומות בילדות לפני שהחליט להיות מטפל.

עם זאת, עלינו להיזהר שלא ללחוץ לפעולות מצד המטופל ללא תהליך אמיתי שלו, וזאת מתוך רצון שלנו לראות הצלחה בטיפול שלו, וליטוף אגו שלנו, המטפלים. במקרים כאלה, המטופל לא עובר תהליך אמיתי, והמטפלים פשוט יוצאים מניאקים, חרות וצוואת שוורים. 

אך עם זאת, יש צרכי מטפל שכן עוזרים

-למשל: צורך/רצון של המטפל להיות מעורה עם הבריאות –יכול לעזור ליצור קרבה עם המטפל – וזאת כל עוד שהמטפל מבחין בין קרבה לבין שתלטנות 

לסיכום

צריך ערנות לצרים שלנו כמטפלים – שהרי שליטה מבוקרת שאינה רלוונטית לטיפול עשויים לפגוע בו

 

-יש מטופלים שמזהים את צרכי המטפל לפני שהם ממש יפגשו – עם זאת שולחים למקבל-המסר תחושות פנימיות של המטופל. יש מצבים שהמטופל ידבר על איך שהמטפל מרגיש – בד"כ אכזבה , מבעוד שתחושות אלה הם בתת-ומודע שנשלחו אלי – למרות שבעצם הם שייכות לא פה 

תגובות המטפל

העברה נגדית: מוגדר  כתגובות לא מודעות שעוברות על המטפל ומבוטאות על ידיו במהלך טיפול. מדובר בתגובות מסוג כאלה שאינם הולמות את המציאות או את הטיפול.

-בהתחלה פרויד אמר שצריכים להיזהר מזה. לבסוף הוא הבין שזה כלי חשוב בהבנת המטופל – כל עוד שזה נעשה בזהירות. כנראה שפרויד היה יותר גמיש ממה שחסידיו ומתנגדיו היו מוכנים להודות. 

-עמדה ידועה היא שהמטופל הוא מעין "מסך" הערת המסכם – זה יקרני לשלם 500 שח לשעה לשבת במשרד של מסך

לשמחת המסכם ומטופליו, היום אנו יודעים שזה צוואת שוורים.  ברור שזה בלתי אפשרי – אי אפשר להיות כ"כ פסיביים. לכן מציע אוטו רנק, מתלמידיו של פרויד , "להיות קשוב באוזן השלישית". לא מדובר במוטציה אלה הכוונה היא להיות מודע לתגובותיו האינטואיטיביות של המטפל –כך הוא יכול  להיות ער למה שהמטופל משדר לו מעבר למילים. אך עם זאת, העברה נגדית יכול להיות מסוכן, כי:

  1. המטפל יכול להתערב צורה שנותנת לעצמו ולא למטופל מענה
  2. אי-קליטה אמיתית של המטופל – וגם פה לא לקלוט את המטופל
  3. צריך לשאול על משהו במבחן באוניברסיטה
 

צורות של השלכות/העברות-נגד של המטפל

 

-כאמור, עיוורונו של המטפל לתגובותיו הבלתי מודעות שלו כלפי המטפל  מביא להימנעות קליטת המטופל

-גם החוויה העכשווית של המטופל עשויה להפריע – למשך עם הוא עייף ולא קשוב לדיכאון של במטופל. או במקרים שמטפלים ממורמרים והמטופל רוצה לדבר על דברים שמחים

-יכול להיות שהמטפל יכול לפחוד מלהידבק –ראו ערך: המרצים שהם גם מטפלים ותיקים 

וככול שהאישיות של המטפל והמטופל מנוגדים או משלימים זה את זה –יש נטייה להעברה לנגדית להתגבר – למשל מטופל שתלטן ומטפל פסיבי –יש להיות זהיר וערני למה שהמטפל עושה שם. דוגמא של המסכם: מטופל מסובך ומטפל מתוסבך 

בטיפול משפחתי או זוגי, גם יש להיזהר – כי שם יותר קל לקחת צד של משהוא אחד במערכת – אולי כפיצוי למשהו מתוך חיי המטפל האישיים – גם פה יש לשקול טוב את צעדיו כמטפל ולהתייחס רק למשפחה באה לטיפול, ולא לדברים אישיים מההיסטוריה של המטפל 

והחזרה לתגובות המטפל כנכס לטיפול: חשוב להיות ערים לתחושותינו ולשאול את עצמנו כמטפלים אם תחושותינו הם אולי הד לחוויות המטופל? אולי הוא נפגש אם תוכן של המטופל שבגדר "פליט" המחפש להיקלט. למשל, אם המטפל מרגיש מפוחד – אז זה יכול להעיד על מצבים בו המטופל מפחיד –ומן הסתם גם מפוחד. דוגמא: אם מטופל מספר משהו טעון, אך בשיא הסבבה – והמטפל מרגיש את הרגשות האלה שהמטופל לא ביטא 

בקיצור: על המטפל לבחון את עולמו הפנימי, כשאולים כאלה רגשות – יש לבחון עם זה קשור בעולמו הרגשית או שמא זה קשור במה שמתרחש אצל המטופל – יעני לבחון עם זה רגש שהמטופל ניסה אך לא בדיוק מבטא. זה לא בגדר "תורה מסיני" אלא בגדר אינטואיציה מבוקרת. על המטפל להעלות את זה לא כעובדה מוגמרת אלא כהצעה שעל המטופל לבחון בעצמו ולקבל או שלא לקבל 

לסיכום

המטפל משתמש בכלים הנתונים לו בהיותו בן אדם –יעני: עם רגשות.כלים אלה לא נרכשים מקריאת ספרים. עם זאת, על המטפל להיות זהיר ביישום כלים אלה