ניתן להגדיר את
הפסיכולוגיה כמחקר מדעי של התנהגות ותהליכים
מנטליים.
המקורות
ההיסטוריים של הפסיכולוגיה
ניתן לאתר את
שורשי הפסיכולוגיה בקרב הפילוסופים הגדולים
של יוון העתיקה. סוקראטס, פלאטו ואריסטו
העלו שאלות בסיסיות על החיים המנטליים.
היפוקראטס (“אבי הרפואה”) עסק בהשפעת
המוח על שאר האיברים.
נייטיביזם
מול אימפריציזם
עיסוק פילוסופי
בשאלה האם היכולות האנושיות הן מולדות
או נלמדות.
הגישה הנייטיביסטית
טוענת שהאדם נולד עם מאגר ידע והבנת המציאות.
הגישה האימפריציסטית
טוענת שהידע נלמד מהניסיון והאינטראקציה
עם העולם (ג'ון לוק טבע את המושג Tabula
Rasa). גישה זו הולידה
את הפסיכולוגיה האסוציאטיבית הטוענת שהמוח
מלא ברעיונות שהושגו בעזרת החושים ומקושרים
אחד לשני בעזרת עקרונות של דמיון וניגוד.
כיום רוב הפסיכולוגים
נוקטים בגישה מעורבת.
תחילת הפסיכולוגיה
המדעית
הפסיכולוגיה
המדעית החלה ב- 1879 כשווילהלם וונדט ייסד
את המעבדה הראשונה באוניברסיטת לייפציג
בגרמניה. הוא הסתמך על אינטרוספקציה כשיטה
ללימוד תהליכים מנטליים. אינטרוספקציה
מתייחסת לצפייה ולתיעוד הטבע של תפיסותיו,
מחשבותיו ורגשותיו הפרטיים של האדם. ההסתמכות
על אינטרוספקציה הוכחה כלא יעילה כיוון
שאנשים שונים הפיקו אינטרוספקציות שונות
ולא היה ניתן להגיע למסקנות.
סטרוקטורליזם
ופונקציונליזם
במאה ה- 19, בעקבות
ההתקדמות בכימה ובפיזיקה שהביאה לפירוק
המולקולה לאטומים, ניסו פסיכולוגיים
לחפש את האלמנטים המנטליים היוצרים חוויות
מורכבות. טיצ'נר הציג את המושג סטרוקטורליזם
– ניתוח מבנים מנטליים. מנגד, יצא וויליאם
ג'יימס עם המושג פונקציונליזם – לימוד
אופן העבודה של ה- mind המאפשר לאורגניזם להסתגל
לסביבתו ולתפקד בה. העניין של פסיכולוגים
בהסתגלות נבע מפרסום תיאוריית האבולוציה
של צ'ארלס דרווין. הם טענו שההכרה התפתחה
למטרת הדרכת פעילויות האדם, לכן יש לבדוק
את התנהגות האדם עצמה. הם הוסיפו את ההתנהגות
כאובייקט למחקר פסיכולוגי.
בהייביוריזם
ג'ון ווטסון האמין
שמידע פסיכולוגי חייב להיות פתוח לבדיקה
פומבית כדי שהפסיכולוגיה תחשב למדע. הוא
טען שכמעט כל התנהגות נובעת מהתניה ושהסביבה
מעצבת התנהגות ע”י חיזוק מנהגים מסוימים.
התגובה המותנית נחשבה ליחידה הקטנה ביותר
של התנהגות, שממנה נוצרות התנהגויות מורכבות
יותר. ביהביוריזם נטה לדון בתופעות פסיכולוגיות
במושגים של גירוי ותגובה ויצר את המושג
פסיכולוגיה של גירוי ותגובה (S-R) . פסיכולוגיה זו אינה תיאוריה
אלא סט מונחים שניתן להשתמש בהם להעברת
מידע פסיכולוגי.
גשטלט
ב- 1912 פותחה פסיכולוגיית
הגשטלט בגרמניה ע”י מקס ורטהיימר, קורט
קופקא ווולפגאנג קוהלר. משמעות המילה בגרמנית
היא צורה או קונפיגורציה. פסיכולוגי הגשטלט
התעניינו בעיקר בתפיסה והאמינו שהיא תלויה
בתבניות הנוצרות ע”י גירויים וארגון
החוויה. השלם שונה מסך חלקיו מכיוון שהוא
תלוי בקשר בין החלקים.
פסיכואנליזה
הפסיכואנליזה
היא גם תיאוריה של האישיות וגם שיטה של
פסיכותראפיה. היא נוצרה ע”י זיגמונד
פרויד בסוף המאה ה- 20. במרכז התיאוריה עומד
הלא-מודע (מחשבות, דחפים, רצונות, מוטיבציות
ורגשות אליהם איננו מודעים) שמשפיע על מחשבות,
רגשות ופעולות. מחשבות לא מודעות מתבטאות
בחלומות, פליטות פה ומניירות פיזיות. פרויד
השתמש בשיטת האסוציאציות החופשיות כדרך
לאתר מחשבות לא מודעות. בתיאוריה הפרוידנית
הקלאסית המניע מאחורי רצונות לא מודעים
מעורב במין או באגרסיה. בתחילה תיאוריה
זו לא התקבלה, אבל היום נוטים פסיכולוגים
להסכים שבני אדם לא לחלוטין מודעים לכמה
אספקטים חשובים בהתנהגותם.
התפתחויות
מודרניות
לאחר מלחמת העולם
השנייה העניין בפסיכולוגיה גבר. כלים מתוחכמים
וציוד חשמלי נהיו זמינים, כך שטווח רחב
יותר של בעיות היה יכול להיחקר. נהיה ברור
שהגישות התיאורטיות המוקדמות היו מאד מגבילות.
נקודת ראות זו התחזקה עם פיתוח המחשבים
בשנות ה- 50. המחשבים היו מסוגלים לבצע משימות
שבעבר היו יכולות להתבצע רק ע”י בני-אדם.
הם הציעו לפסיכולוגים כלי חזק להשערות
על תהליכים פסיכולוגיים. סוגיות פסיכולוגיות
רבות הוגדרו מחדש במונחים של מערכות עיבוד
מידע. ההכרה בבני-אדם כמעבדי מידע סיפקה
גישה דינאמית יותר לפסיכולוגיה מאשר תיאוריית
הגירוי-תגובה. באופן דומה, גישת עיבוד המידע
אפשרה לנסח כמה מהרעיונות של הגשטלט והפסיכואנליזה
בצורה מדויקת יותר. בצורה זו, רעיונות מוקדמים
על טבע המוח יכלו לבוא לידי ביטוי במונחים
קונקרטיים יותר ולהיבדק מול מידע ממשי.
השפעה חשובה נוספת
על הפסיכולוגיה בשנות ה- 50 היתה התפתחות
הבלשנות המודרנית. הבלשנות החלה לפתח תיאוריות
על המבנים המנטליים הנדרשים להבנה ולדיבור
של שפה. ב- 1957 פרסם נועם חומסקי את הספר
“מבנים תחביריים”. הספר יזם בפעם הראשונה
אנליזה פסיכולוגית משמעותית של שפה והביא
לעליית תחום הפסיכולינגוויסטיקה.
במקביל התרחשה
התקדמות חשובה בנוירופסיכולוגיה. גילויים
שונים על המוח ומערכת העצבים חשפו קשר ברור
בין אירועים נוירולוגיים לבין תהליכים
מנטליים. ב- 1981 זכה רוג'ר ספרי בפרס נובל
על עבודתו שהראתה קשר בין אזורים ספציפיים
במוח לבין התנהגות ותהליכי מחשבה מסוימים.
ההתפתחות במודולים
של עיבוד מידע, פסיכולינגוויסטיקה ונוירופסיכולוגיה
יצרה גישה לפסיכולוגיה שהיא בעיקר קוגניטיבית.
למרות שהפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתמקדת
בניתוח מדעי של תהליכים ומבנים מנטליים,
היא הורחבה לתחומים נוספים של הפסיכולוגיה
כגון: מוטיבציה, תפיסה, אישיות ופסיכולוגיה
חברתית.
לסיכום, במהלך
המאה מוקד הפסיכולוגיה התהפך ב- 360 מעלות.
לאחר קביעה שניסיון מודע אינו מתאים לחקירות
מדעיות ופנייה להתנהגות גלויה ניתנת לצפייה,
פסיכולוגים שוב משערים על אספקטים נסתרים
של המוח, הפעם בעזרת כלים חדשים וחזקים
יותר.
גישות מודרניות
בפסיכולוגיה
ניתן להסתכל על
כל נושא בפסיכולוגיה ממגוון גישות.
ישנן חמש גישות
עיקריות למחקר המודרני בפסיכולוגיה. הגישות
בפסיכולוגיה אינן בלעדיות, אלא מתמקדות
באספקטים שונים של אותה תופעה מורכבת. הגישה הביולוגית
הגישה הביולוגית
מנסה לקשר התנהגות גלויה לאירועים כימיים
וחשמליים שמתרחשים בתוך הגוף. המחקר בגישה
זו מנסה לפרט את התהליכים הנוירוביולוגיים
שהם הבסיס להתנהגות ותהליכים מנטליים.
לדוגמה: דיכאון, ע”פ גישה זו, יתפרש כשינויים
אבנורמליים ברמות הנוירוטרנסמיטרים, שהם
כימיקלים הנוצרים במוח כדי לאפשר תקשורת
בין תאי עצב.
הגישה הביולוגית
מסייעת גם לחקר הזיכרון. היא מדגישה את
החשיבות של מבנים מסוימים במוח המעורבים
באכסון זיכרונות. הגישהההתנהגותית
הגישה ההתנהגותית
מתמקדת בגירויים ותגובות בהם ניתן לצפות.
לדוגמה: ילדים נוטים יותר להיות אגרסיביים
כאשר הם זוכים לתגמול, לעומת מקרה בו הם
מקבלים עונש.
מבחינה היסטורית,
הגישה ההתנהגותית המחמירה כלל לא לקחה
בחשבון את התהליכים המנטליים של היחיד.
גם ביהביוריסטים מודרניים לרוב אינם משערים
לגבי התהליכים המנטליים שמתערבים בין הגירוי
לתגובה. עם זאת, פסיכולוגים שאינם ביהביוריסטים
מחמירים מתעדים מה אומר האדם על החוויות
המודעות שלו (דו”ח מילולי) ומסיקים מהמידע
האובייקטיבי הזה על פעילותו המנטלית.
הגישה הקוגניטיבית
הגישה הקוגניטיבית
היא בחלקה תגובה לצרוּת של הביהביוריזם.
בדומה לגרסתו מהמאה ה- 19, מחקר הקוגניציה
מתמקד בתהליכים מנטליים כגון: תפיסה, זכירה,
הסקת מסקנות, החלטה ופתרון בעיות. בניגוד
לגרסה מהמאה ה- 19, הגישה הקוגניטיבית המודרנית
אינה מתבססת על אינטרוספקציה. היא מניחה
ש:
רק ע”י לימוד
תהליכים מנטליים ניתן להבין בצורה מלאה
את פעולותיו של האורגניזם.
ניתן ללמוד על תהליכים
מנטליים בצורה אובייקטיבית ע”י התמקדות
בהתנהגויות ספציפיות (כמו בגישה ההתנהגותית),
אבל לפרש אותם תוך התבססות על תהליכים מנטליים.
לעיתים קרובות
הפרשנות מתבססת על אנלוגיה בין האדם למחשב.
לדוגמה: אמניזיית
ילדות יכולה לנבוע מהשינוי ההתפתחותי באופן
בו אנו מארגנים את ההתנסויות שלנו בזיכרון.
שינויים אלה באים לידי ביטוי בעיקר סביב
גיל 3. בגיל הזה ישנה עלייה משמעותית ביכולות
המילוליות, והשפה מאפשרת דרך חדשה לארגון
זיכרונות.
הגישה הפסיכואנליטית
הגישה הפסיכואנליטית
פותחה באירופה ע”י זיגמונד פרויד. פרויד
שילב רעיונות קוגניטיביים על תודעה, תפיסה
וזיכרון עם רעיונות על אינסטינקטים ביולוגיים.
ההנחה הבסיסית בתיאוריה של פרויד היא שחלק
ניכר מההתנהגות שלנו נובע מתהליכים לא-
מודעים, לדוגמה: אמונות, פחדים, תשוקות.
פרויד האמין שרבים מהדחפים שנאסרו או נענשו
ע”י ההורים והחברה בזמן הילדות, מקורם
באינסטינקטים מולדים. כיוון שאנו נולדים
עם דחפים אלה, יש להם השפעה מחלחלת שצריך
להתמודד איתה באיזשהו אופן. איסורם רק דוחף
אותם אל הלא-מודע. הם אינם נעלמים ויכולים
להפגין את עצמם בתור בעיות רגשיות, סימפטומים
של מחלות נפש או לחלופין בהתנהגות שהיא
מקובלת חברתית כמו אומנות וספרות. פרויד
האמין שאנו מונעים ע”י אותם אינסטינקטים
בסיסיים של בע”ח (בעיקר מין ואגרסיה),
ושאנו נמצאים במאבק מתמיד מול חברה שמדגישה
את השליטה על דחפים אלה. לדוגמה: פרויד טען
שמקורה של התנהגות אגרסיבית הוא באינסטינקט
מולד.
הגישה הפנומנולוגית
באופן מסורתי
גישה זו מקושרת עם פסיכולוגים חברתיים
שמתעניינים בדרך בה אנו תופסים, מבינים
ומפרשים את עולמנו החברתי. גישה זו מועדפת
ע”י פסיכולוגים הומניסטיים, אלה שמדגישים
את איכויותיו הייחודיות של כל אדם, שמפרידות
בין בני-אדם בריאים לבין בני-אדם מופרעים
ובע”ח. לדוגמה: המוטיבציה העיקרית של
אדם היא הנטייה לצמיחה והגשמה עצמית. פסיכולוגים
הומניסטיים או פנומנולוגים מתיישרים יותר
מול ספרות ומדעי הרוח מאשר מול מדע.
הקשר בין
גישות פסיכולוגיות וביולוגיות
גישות ביולוגיות
מנסות להסביר מושגים ועקרונות פסיכולוגיים
במונחים של מקבלותיהם הביולוגיות. ניסיונות
אלה נקראים Reductionism כי הם מפחיתים רעיונות פסיכולוגיים
לרעיונות ביולוגיים. עם זאת, הגישה הביולוגית
מתקשרת באופן ישיר לגישות הפסיכולוגיות.
ראשית - ממצאים, קונספטים ועקרונות פסיכולוגיים
מכוונים את החוקרים הביולוגיים. לדוגמה:
אם מחקר פסיכולוגי מראה שתהליך למידה של
יכולות מוטוריות הוא ארוך וקשה לביטול,
פסיכולוגיים ביולוגיים יכולים לכוון את
תשומת הלב שלהם לתהליכים מוחיים שהם איטיים
באופן יחסי אבל משנים את החיבורים בין נוירונים
באופן קבוע. שנית – הביולוגיה תמיד עובדת
בהתאם לנסיבות העבר והסביבה הנוכחית. לדוגמה:
השמנה יכולה להיות התוצאה של נטייה גנטית
מוקדמת להעלאה במשקל (גורם ביולוגי)
ושל למידת הרגלי אכילה גרועים (גורם פסיכולוגי).
עבור נושאים רבים בפסיכולוגיה יש לנו היום
גם הסבר פסיכולוגי וגם פיזיולוגי. הניתוח
הביולוגי מראה כיצד הרעיונות הפסיכולוגיים
מיושמים במוח.
גישות אינטר-דיסיפליניות
יותר ויותר חוקרים
מדיסיפלינות אחרות מצטרפים לפסיכולוגים
כדי ליצור גישה חדשה למחקר תופעות פסיכולוגיות.
מעניינים בעיקר הם המדע הנוירו-קוגניטיבי,
פסיכולוגיה אבולוציונית, מדע קוגניטיבי
ופסיכולוגיה תרבותית.
מדע נוירו-קוגניטיבי
מתמקד בתהליכים
קוגניטיביים, מתבסס בעיקר על השיטות והממצאים
שלneuroscience (ענף בביולוגיה שמתעסק עם
המוח ומערכת העצבים). הוא מנסה לגלות כיצד
פעילויות מנטליות מתבצעות במוח. הרעיון
העיקרי הוא שפסיכולוגיה קוגניטיבית מספקת
השערות לגבי יכולות קוגניטיביות ספציפיות
ו- neuroscience מספק הצעות לגבי איך הפונקציות
הספציפיות מתבצעות במוח. הייחוד של מדע
נוירו-קוגניטיבי הוא ההתבססות שלו על טכניקות
חדשות לחקר המוח של נבדקים נורמליים (בניגוד
לכאלה עם נזק מוחי) בזמן שהם מבצעים משימות
קוגניטיביות. טכניקות לסריקת המוח יוצרות
תמונות ויזואליות של המוח בפעולה, ונותנות
אינדיקציה איזה אזורים במוח מראים פעילות
עצבית בזמן ביצוע משימה מסוימת. דוגמה היא
הדרך בה אנשים זוכרים מידע לזמן קצר או
ארוך. כשאנשים מתבקשים לזכור מידע במשך
כמה שניות, סריקות מוח מראות עלייה בפעילות
עצבית באזורים הקדמיים של המוח. כשהם מתבקשים
לזכור מידע במשך תקופה ארוכה, יש עליה בפעילות
של אזור שונה לחלוטין, קרוב יותר למרכז
המוח. אם כן, נראה שמנגנונים שונים משמשים
לזיכרון לטווח קצר ולזיכרון לטווח ארוך.
פסיכולוגיה
אבולוציונית
מתעסקת במקורות
הביולוגיים של מנגנונים פסיכולוגיים קוגניטיביים.
מלבד פסיכולוגיה וביולוגיה, דיסיפלינות
נוספות שמעורבות בגישה זו הן אנתרופולוגיה
ופסיכיאטרייה. הרעיון המרכזי מאחורי פסיכולוגיה
אבולוציונית הוא, שבדומה למנגנונים ביולוגיים,
גם מנגנונים פסיכולוגיים היו חייבים להתפתח
במשך מיליוני שנים דרך תהליך של ברירה טבעית.
זה מרמז על כך שלמנגנונים יש בסיס גנטי
ושהם הוכחו בעבר כיעילים בהגברת סיכויו
של האורגניזם לשרוד ולהתרבות. לדוגמה: אהבת
מתוקים. העדפה כזו יכולה להיחשב למנגנון
פסיכולוגי ויש לה בסיס גנטי. יתרה מכך, ההעדפה
קיימת כי היא הגבירה את סיכויי ההישרדות
של אבותינו: לפירות המתוקים ביותר היה את
הערך התזונתי הגבוה ביותר. עצם אכילתו הגבירה
את הסיכויים להמשך ההישרדות של הגנים הרלוונטיים.
ישנן כמה דרכים בהן אימוץ הגישה האבולוציונית
יכול להשפיע על מחקר של סוגיות פסיכולוגיות.
מנקודת מבט אבולוציונית, לנושאים מסוימים
יש חשיבות מיוחדת בגלל הקשר שלהם להישרדות
או לרבייה מוצלחת. נושאים אלה כוללים את
דרך בחירת בן הזוג ואת דרך ההתמודדות עם
תחושות אגרסיביות. הגישה האבולוציונית
יכולה לספק תובנות חדשות לנושאים מוכרים,
לדוגמה: השמנה. היסטוריה של מחסור יכולה
להוביל לאכילת יתר בעתיד. פסיכולוגיה אבולוציונית
מספקת פרשנות לתופעה התמוהה. עד לאחרונה
יחסית בהיסטוריה האנושית, אנשים חשו מחסור
רק כאשר היה מעט מזון. מנגנון סתגלתני להתמודדות
עם מחסור הוא אכילת יתר כאשר יש מזון בנמצא.
לפיכך, ייתכן שהאבולוציה העדיפה אנשים
עם נטייה לאכילת יתר בעקבות מחסור.
מדע קוגניטיבי
מתאר חלקים של
מחקר פסיכולוגי העוסק בתהליכים שהם: 1)
קוגניטיביים כמו תפיסה, הסקה ופתרון בעיות
2) חופפים לדיסיפלינות אחרות המתעניינות
בתהליכים אלו, לדוגמה מדעי המחשב. מטרותיו
העיקריות של התחום הן לגלות כיצד מידע מיוצג
במוח (ייצוג מנטלי) ואילו סוגים של חישובים
ניתן לערוך על הייצוגים האלה כדי ליצור
תפיסה, זיכרון, הסקה וכדומה. מלבד פסיכולוגיה,
מעורבות גם אנתרופולוגיה, בלשנות, פילוסופיה, neuroscience
ואינטליגנציה מלאכותית (זהו תחום במדעי
המחשב העוסק בפיתוח תוכנות מחשב שמסוגלות
לדמות תהליכי חשיבה אנושיים). רעיון מרכזי
מאחורי המדע הקוגניטיבי הוא שניתן להבין
מערכת קוגניטיבית כמחשב ענק המבצע חישובים
מסובכים. כפי שניתן לפרק את החישובים המסובכים
של המחשב לסדרות של חישובים פשוטים יותר
כמו אחסון, שליפה והשוואת סמלים או ייצוגים,
כך ניתן לפרק את פעולותיו של האדם לסדרה
של רכיבים מנטליים בסיסיים. יתרה מזו, רכיבים
אלו יכולים לערב אחסון, שליפה והשוואת
סמלים. ישנה הקבלה נוספת בין חישובים של
מחשב לבין חישובים מנטליים. ניתן לנתח את
פעילות המחשב בכמה רמות – רמת החומרה, עם
הדגשת השבבים, וברמת הייצוג והאלגוריתם,
עם הדגשת מבני נתונים ותהליכים. באופן דומה,
ניתן לנתח את היכולת הקוגניטיבית של אדם
ברמת “החומרה” או נוירונים וברמת הייצוגים
והתהליכים המנטליים. הרעיונות של חישובים
מנטליים ורמות הניתוח הם בין אבני הפינה
של מדע קוגניטיבי.
פסיכולוגיה
תרבותית
פסיכולוגיה מדעית
במערב הניחה בדר”כ שלאנשים מכל התרבויות
ישנם בדיוק אותם תהליכים מנטליים. יותר
ויותר חסידים של הפסיכולוגיה התרבותית
קוראים תגר על הנחה זו. זוהי תנועה אינטר-דיסיפלינרית
המערבת פסיכולוגים, אנתרופולוגים, סוציולוגיים
ואחרים ממדעי החברה. פסיכולוגיה תרבותית
מתעסקת באופן השפעתה של התרבות בה חי אדם
– מסורת, שפה והשקפת עולם – על הייצוגים
המנטליים והתהליכים הפסיכולוגיים שלו.
לדוגמה: בצפון מערב אמריקה וברוב מערב וצפון
אירופה אנשים מחשיבים עצמם כסוכנים יחידים
ואוטונומיים עם יכולות ותכונות ייחודיות.
לעומת זאת, תרבויות מזרחיות רבות כמו הודו,
סין ויפן מדגישות את הקשרים בין אנשים ולא
את האינדיבידואליות. יתרה מכך, במזרח נוטים
לייחס יותר חשיבות למבנים חברתיים מאשר
במערב. ההבדלים האלה גורמים למזרחיים להסביר
את התנהגותו של אדם אחר באופן שונה מזה
של המערביים. במקום להסביר פיסת התנהגות
במושגים של תכונות האדם בלבד, מזרחיים נוטים
להסביר אותה במושגים של המבנה החברתי בה
התרחשה. יש לכך השלכות עמוקות על ייחוס
תכונות. להבדלים בדרכי פירוש התנהגות בין
מזרח למערב ישנן גם השלכות חינוכיות. כיוון
שהם מדגישים קולקטיביזם יותר מאינדיבידואליזם,
תלמידים אסיאתיים נוטים ללמוד יחד יותר
מאשר תלמידים אמריקניים. קבוצת לימוד היא
טכניקה יעילה ויכולה בחלקה להוות הסבר
לכך שתלמידים אסיאתיים מצליחים במתמטיקה
ובמקצועות אחרים יותר מאשר אמריקנים. בנוסף
לכך, כאשר תלמיד אמריקני נתקל בבעיות במתמטיקה,
גם התלמיד וגם המורה נוטים לייחס את הקושי
ליכולותיו האינדיבידואליות של התלמיד.
בבית ספר יפני, לעומת זאת, התלמיד והמורה
יטו להסתכל על המצב – האינטראקציה בין
התלמיד למורה בקונטקסט הדרכתי – כהסבר
ליכולותיו המועטות של התלמיד.
כיצד נעשה
מחקר פסיכולוגי
באופן כללי, ביצוע
מחקר מבוסס על שני שלבים:
ניסוח השערה מדעית.
בדיקת ההשערה.
ניסוח ההשערה
השערה – הצהרה
אותה ניתן לבדוק.
אין תשובה אחת
בלבד לשאלה כיצד חוקרים מגיעים להשערות
שלהם, אך כדאי להיות בקיאים בספרות מדעית
רלוונטית. המקור החשוב ביותר להשערות מדעיות
הוא תיאוריה מדעית – סט הנחות הקשורות
זו לזו לגבי תופעה מסוימת. בדיקה של השערות
הנובעות מתיאוריות מתחרות היא אחת הדרכים
המשמעותיות ביותר לקידום הידע המדעי.
משמעותו של המושג
“מדעי” היא ששיטות המחקר בהן משתמשים
לאיסוף נתונים עונות על שני קריטריונים:
אובייקטיביות
– לא מעדיפים השערה אחת על פני אחרת.
מהמינות – אנשים
אחרים יוכלו לחזור על התצפיות ולקבל את
אותן תוצאות.
ניסויים
השיטה המדעית
החזקה ביותר היא הניסוי. החוקר שולט בתנאים,
לרוב במעבדה, ומבצע מדידות על מנת לגלות
קשרים בין משתנים. לדוגמה: הקשר בין זיכרון
לשינה. יכולתו של אדם לזכור אירועים מילדותו
פוחתת עקב מחסור בשינה.
טרמינולוגיה
של מחקר ניסויי:
השערה - הצהרה
אותה ניתן לבדוק.
משתנה - משהו
שיכול לקבל ערכים שונים.
משתנה בלתי
תלוי – משתנה שאינו תלוי במה שהנבדק
עושה.
משתנה תלוי
– משתנה שערכיו תלויים במשתנה הבלתי תלוי.
קבוצת ניסוי
– קבוצה בה מתקיים התנאי הנבדק.
מדידה – מערכת
של נתינת ערכים למשתנים.
היכולת לשלוט
במשתנה באופן מלא מבחינה בין השיטה הניסויית
לבין שיטות אחרות של הבחנה מדעית. לדוגמה:
אם ההשערה היא שאנשים יצליחו בפתרון בעיה
מתמטית אם יציעו להם יותר כסף, הנסיין יכול
להקצות אנשים לשלושה תנאים באופן רנדומלי:
קבוצה אחת תקבל 10 שקלים אם תתפקד היטב, הקבוצה
השנייה תקבל 5 שקלים אם תתפקד היטב, והקבוצה
השלישית לא תקבל כסף עבור תפקודה. אז יוכל
הנסיין למדוד ולהשוות את תפקודה בפועל
של כל קבוצה ולגלות האם באמת יותר כסף מביא
לתפקוד טוב יותר.
המשתנה הבלתי
תלוי הוא המשתנה עליו מבצע הנסיין מניפולציה.
המשתנה התלוי הוא המשתנה בו הנסיין צופה.
המשתנה התלוי הוא כמעט תמיד ההתנהגות של
הנבדק.
קבוצת ביקורת
משמשת בסיס להשוואה עבור קבוצות הניסוי.
מאפיין חשוב של
הניסוי הוא הקצאה רנדומלית של נבדקים לקבוצות,
אחרת הנסיין לא יכול להיות בטוח שהמשתנה
הבלתי התלוי הוא שהביא לתוצאות.
ניתן להשתמש בשיטה
הניסויית גם מחוץ למעבדה, כיוון שהיא עניין
של היגיון ולא מיקום. עדיין רוב הניסויים
נערכים במעבדה, בעיקר בגלל שבתנאי מעבדה
ניתן למדוד התנהגות בצורה מדויקת יותר
ולשלוט במשתנים בצורה מלאה יותר.
הניסויים שתוארו
עד כה בוחנים את ההשפעה של משתנה אחד בלתי
תלוי על משתנה אחד תלוי. לבעיות מסוימות
צורת עבודה זו מגבילה מדי. לעיתים קרובות
משתמשים בפסיכולוגיה בניסויים מרובי משתנים,
הכוללים מניפולציה על כמה משתנים.
מדידה – לעיתים
קרובות פסיכולוגים שמשתמשים בשיטה הניסויית
צריכים לקבוע כמויות. לפעמים משתנים יכולים
להימדד באמצעים פיזיקליים (שעות שינה, מינון
של סמים). בפעמים אחרות חייבים למדוד משתנים
בצורה שממקמת אותם בסדר מסוים, על סקאלה.
לרוב מבצעים בניסויים
מדידות על כמה נבדקים, לא רק על אחד. התוצאות
אם כן מורכבות ממידע בצורת סדרות מספרים
אותם ניתן לסכם ולפרש. לשם כך יש צורך
בסטטיסטיקה: דיסיפלינה העוסקת בדגימת
מידע מאוכלוסייה של יחידים ואח”כ משתמשת
במידע להסקה על האוכלוסייה הכללית. לסטטיסטיקה
תפקיד חשוב לא רק במחקר ניסויי, אלא גם בשיטות
אחרת. הסטטיסטיקה הנפוצה ביותר היא הממוצע.
במחקרים הכוללים קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת
יש לחשב שני ממוצעים: ממוצע נקודות הנבדקים
בקבוצת הניסוי וממוצע נקודות הנבדקים בקבוצת
הביקורת. החוקר מעוניין בהפרש בין שני הממוצעים.
ההפרש יכול להיות גדול ויכול להתקבל כמו
שהוא. במקרים בהם ההפרש קטן, הסטטיסטיקה
בוחנת את חשיבותו. קורלאציה (מתאם)
ניתן להשתמש בשיטה
המתאמית כדי לקבוע האם משתנה מסוים, שאינו
תחת שליטתנו, קשור למשתנה אחר בו אנו מתעניינים.
לרוב ישנם ערכים שונים לכל משתנה, וצריך
לקבוע את הדרגה בה הערכים של משתנה אחד
קשורים לערכים של משתנה אחר. הדבר נעשה
ע”י שימוש בסטטיסטיקה תיאורית הקרויה
מתאם – הערכת הדרגה בה שני משתנים קשורים
זה לזה. מתאם מסומל ע”י האות r ומבוטא כמספר בין 1- ל: 1. מתאם
מושלם מיוצג ע”י הספרה 1 אם הוא חיובי
או ע”י 1- אם הוא שלילי. אם אין כל מתאם,
הדבר מבוטא ע”י הספרה 0. ככל ש- r
נע בין 0 ל: 1, המתאם מתחזק. לדוגמה: כשמודדים
את הקשר בין אחוז הפגיעה במוח לאחוז הטעויות
במבחן זיהוי פרצופים, המתאם יכול להיות
0.90 חיובי. כשמודדים את הקשר בין אחוז הפגיעה
במוח לאחוז התשובות הנכונות במבחן זיהוי
פרצופים, המתאם יכול להיות 0.90 שלילי. כשמודדים
את הקשר בין הגובה לבין אחוז התשובות הנכונות
במבחן זיהוי פרצופים, המתאם הוא 0.
במחקר פסיכולוגי,
מתאם של 0.60 ומעלה נחשב גבוה. למתאם הנע בין
0.20 ל: 0.60 יש ערך פרקטי ותיאורטי והוא שימושי
למטרת חיזוי. למתאם בין 0 ל: 0.20 יש שימוש
מינימלי בלבד למטרות חיזוי.
מבחנים
– השימוש הנפוץ בשיטה המתאמית מערב מבחנים
המודדים כושר, הישגים או תכונות פסיכולוגיות
אחרות. המבחן משמש מצב מאחד עבור קבוצת
אנשים הנבדלים זה מזה בתכונה מסוימת. השוני
בתוצאות המבחנים יכול להיות קשור בשוני
של משתנה אחר. לדוגמה: ציון של אנשים במבחן
יכולת מתמטית יכול להיות קשור לציונם בקורס
במתמטיקה.
קורלאציה וסיבתיות
– ישנה הבחנה חשובה בין מחקר ניסויי
לבין מחקר מתאמי. בניסוי אופייני המשתנה
הבלתי-תלוי עובר מניפולציה שיטתית במטרה
לקבוע את השפעתו הסיבתית על המשתנה התלוי.
לא ניתן להסיק על כזה קשר של סיבה והשפעה
ממחקר מתאמי. תיתכן קורלאציה בין שני משתנים
כשאף אחד מהם אינו הסיבה לשני. לדוגמה: לפני
שמחקר רפואי הראה שעישון גורם לסרטן, היה
ידוע רק שישנה קורלאציה בין עישון לסרטן
ריאות. היה מקום לאפשרות שגורם שלישי הוא
הסיבה. למשל: אם לאנשים, הגרים בערים בהם
יש ערפיח, יש נטייה גדולה יותר לעשן, ייתכן
שזיהום האוויר הוא שגורם לסרטן בקרב מעשנים
ולא העישון עצמו. כשישנו מתאם בין שני משתנים,
יכול להיות ששינוי באחד מהם יגרום לשינוי
באחר, אך לא ניתן להסיק זאת בלי ניסויים
נוספים.
תצפית
תצפית ישירה
- בשלבים הראשונים של המחקר הדרך היעילה
ביותר למציאת הסברים היא פשוט לצפות בתופעה
כשהיא מתרחשת באופן טבעי. החוקרים, שצופים
בתופעות המתרחשות באופן טבעי, צריכים לעבור
הכשרה כיצד יש לצפות ולתעד באופן מדויק,
כך שדעותיהם הקדומות לא ישפיעו על הדו”ח.
ניתן להשתמש בשיטה תצפיתית במעבדה אם הבעיה
הנבדקת היא בחלקה ביולוגית.
שיטת הסקר
- בעיות מסוימות, אותן קשה לחקור ע”י תצפית
ישירה, יכולות להיחקר ע”י תצפית עקיפה
בצורת שאלונים או ראיונות. לאנשים יש נטייה
להציג את עצמם באור חיובי, לכן שיטה זו נוטה
להיות משוחדת יותר מאשר תצפית ישירה. סקר
הולם דורש שאלון שנבחן מראש בצורה יסודית,
ומדגם אנשים שנבחרו בשיטות המבטיחות ייצוג
של האוכלוסייה הגדולה שנבדקת.
תחקור ביוגרפי
של האדם(Case
history) - השגת
ביוגרפיה חלקית מאדם מסוים, דבר הכרוך בלבקש
מאנשים להיזכר בהתנסויות רלבנטיות מעברם.
תחקור ביוגרפי של אדם משמש מקור חשוב למידע
עבור פסיכולוגים שחוקרים יחידים מסוימים.
מגבלתם העיקרית היא ההסתמכות על זכרונו
של האדם ושחזור מקרים מהעבר, שהם לרוב מעוותים
או חסרים. לעיתים ניתן להצליב מידע מהתחקור
הביוגרפי מול מקורות אחרים. למרות זאת,
מוגבלותם מפחיתה מיעילותם לבחינת תיאוריות
או הוכחת השערות לעומת דרכים קפדניות יותר.
אתיקה של
מחקר פסיכולוגי
פסיכולוגים חוקרים
יצורים חיים, לכן עליהם להיות רגישים לנושאים
אתיים שעלולים להתעורר במהלך המחקר. בהתאם
לכך, האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA)
ואגודות אחרות בעולם גיבשו קווים מנחים
בנבדקים אנושיים או בע”ח. בארה”ב, כל
מוסד שעורך מחקר הממומן ע”י הממשלה חייב
להקים ועדת ביקורת פנימית שתוודא שמתייחסים
לנבדקים בצורה נאותה.
עקרונות לטיפול
אתי בנבדקים אנושיים:
סיכון מינימלי
- אסור שהסיכון הצפוי במחקר יעלה על זה
שבחיים הרגילים.
הסכמה מודעת -
הנבדקים משתתפים במחקר מרצונם החופשי ויכולים
לפרוש ממנו בכל זמן ללא כל עונש. כמו כן
יש ליידע אותם מראש על אספקטים במחקר שעלולים
להשפיע על נכונותם לשתף פעולה. אם לא ניתן
ליידע אותם מראש מחשש לפגיעה במחקר, יש
להסביר להם בהקדם האפשרי מדוע הונו או הובכו
ולדאוג להפיג כל כעס או מבוכה לפני שיעזבו.
הזכות לפרטיות
- מידע על הנבדק שהושג במהלך המחקר חייב
להישאר מסווג ולא נגיש לאיש ללא הסכמתו
של הנבדק. דרך נפוצה היא להפריד את פרטיו
האישיים של הנבדק מהמידע שהושג במחקר וזיהויו
ע”י קוד.
גם כשכל העקרונות
ממולאים, החוקר צריך לשקול את המחיר ההומני
של המחקר מול התועלת הפוטנציאלית.
תחום נוסף של
סטנדרטים אתיים נוגע למחקר עם בע”ח. בערך
7% עד 8% מהניסויים הפסיכולוגיים משתמשים
בבע”ח (לרב מכרסמים או ציפורים). כל הליך
מכאיב או פוגע שמבוצע על בע”ח חייב להיות
מוצדק מבחינת הידע שמתעתדים להרוויח במחקר.
ישנם חוקים לגבי תנאי המחיה של הנבדקים
ותחזוקת המעבדות.
מלבד ההנחיות
הספציפיות, עיקרון מרכזי של אתיקה במחקר
הוא שהמשתתפים במחקר פסיכולוגי יחשבו לשותפים
מלאים בהליך המחקרי.
תת-תחומים
עיקריים בפסיכולוגיה
פסיכולוגיה
ביולוגית – מחפשת לגלות את הקשר בין
תהליכים ביולוגיים להתנהגות.
פסיכולוגיה
ניסויית – לרוב עורכת מחקרים מהגישה
ההתנהגותית או הקוגניטיבית ומשתמשת בשיטות
מחקריות כדי לברר כיצד אנשים ובע”ח מגיבים
לגירויים סנסוריים, תופסים את העולם, לומדים
וזוכרים, מפעילים היגיון ומגיבים רגשית.
פסיכולוגיה
התפתחותית, חברתית ואישיותית – שלושת
התחומים האלה חופפים אחד לשני.
פסיכולוגיה התפתחותית
עוסקת בהתפתחות האנושית ובגורמים שמעצבים
התנהגות מהלידה לזקנה. פסיכולוגיה חברתית
מתעניינת כיצד אנשים תופסים ומפרשים את
עולמם החברתי, ואיזו השפעה יש לאחרים על
האמונות, העמדות וההתנהגויות שלהם. הם עוסקים
גם בקשרים חברתיים בין אנשים ובהתנהגות
של קבוצות. פסיכולוגיה של האישיות חוקרת
את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שמגדירות
את סגנונו האישי של האינדיבידואל במגעו
עם העולם. היא מתעניינת בהבדלים בין אינדיבידואלים
ומנסה לערוך סינתזה של תהליכים פסיכולוגיים
לכדי הסבר מאוחד של האדם השלם.
פסיכולוגיה
קלינית וייעוצית – הפסיכולוגיה הקלינית
מיישמת עקרונות פסיכולוגיים בדיאגנוזה
וטיפול בבעיות רגשיות והתנהגותיות. הפסיכולוגיה
הייעוצית משמשת לפונקציות דומות לזו של
הפסיכולוגיה הקלינית, אך לרוב עוסקת בבעיות
פחות חמורות. לעיתים קרובות היא עובדת עם
תלמידי תיכון וסטודנטים.
פסיכולוגיה
חינוכית – פסיכולוגיה זו עובדת עם ילדים
להעריך בעיות לימודיות ורגשיות. פעמים
רבות בעיות רגשיות חמורות מופיעות בגילאים
צעירים. לחלופין, היא חוקרת שיטות הוראה
ומסייעת בהכשרת מורים.
פסיכולוגיה
תעשייתית והנדסית – פסיכולוגיה תעשייתית
(ארגונית) בבחירת האנשים המתאימים ביותר
לתפקידים שונים ובפיתוח תוכניות הכשרה.
פסיכולוגיה הנדסית (הנדסת גורמי אנוש) מנסה
לשפר את הקשר בין אנשים למכונות.
האם אנחנו אנוכיים באופן
טבעי?
אנחנו אנוכיים
מבחינה ביולוגית / ג'ורג' וויליאמס.
אנו אנוכיים בצורה
המיוחדת הנדרשת ע”י הגנים. גנים הם אנוכיים
באופן מקסימלי, אחרת הם פשוט לא היו קיימים.
הגנים שעוברים מדור לדור הם הגנים שטובים
ביותר בלהעביר את עצמם. לשם כך הם צריכים
להיות טובים יותר מהאלטרנטיבות. אינדיבידואלים
יכולים לזכות בתחרות הגנטית הזו בעיקר
ע”י הישרדות עד גיל הבגרות ואח”כ בתחרות
מוצלחת על המשאבים להם הם זקוקים עבור התרבותם.
אנחנו בהכרח אנוכיים במובן הזה, אבל אין
זה מרמז שלעולם לא מצפים מאתנו לא להיות
אנוכיים. אינדיבידואלים יכולים ולרוב גם
מסייעים לאחרים להשיג משאבים ולהימנע מהפסד
או סכנה. כדי להגיע להבנה ביולוגית של נדיבות
הלב יש להבחין בנסיבות בהן התרחשה. הדוגמה
הברורה ביותר להתנהגות מסייעת היא זו המבוצעת
ע”י הורים עבור צאצאיהם. ההסבר הברור
הוא שההורים לא יצליחו להעביר את הגנים
שלהם אם לא יעזרו לצעירים. תמיד פועל מכניזם
שעוזר להורה לזהות את הצאצא שלו ומגביל
את העזרה שלו עבורו בלבד. ילדים נושאים
חצי מהמטען הגנטי של ההורה ולכן הם חשובים
כמחצית ממה שהוא עצמו חשוב. הזהות הגנטית
החלקית הזו נכונה עבור כל הקרובים, לכן
עזרה לכל הקרובים, ולא רק לצאצא, תשרת את
האנוכיות הגנטית של האדם. התנהגות כזו מתעוררת
ממה שמוגדר kin
selection – ברירה טבעית
לשימוש אדפטיבי באותות המבטאים דרגות והסתברויות
של קרבה. מצפים מאדם להעדיף קרובים על שאינם
קרובים, וקרובים מדרגה ראשונה על קרובים
מרוחקים יותר.
גורמים להתנהגות
שאינה אנוכית:
1. Kin
selection.
2. הדדיות בין
שני אינדיבידואלים שאינם קשורים, שיכולה
להביא לשניהם רווח מידי או עתידי.
תיתכן הונאה אנוכית
או מניפולציה של האינסטינקטים האלטרואיסטים
של אחר. בקרב נקבות ציפורים נפוצה תופעה
של השלכת ביצים בקנים של אחרות. נקבה אחת
משיגה רווח גנטי ע”י ניצול האינסטינקטים
האימהיים של אחרת. הונאה ומניפולציה מפותחות
ביותר בקרב המין האנושי, עקב השימוש בשפה.
ההונאה והמניפולציה ברגשותיהם של אחרים
יכולה כמובן לנבוע ממטרות שהן הינן או אינן
ראויות.
למה לא נולדנו
אנוכיים / פרנס דה-וואל
משפחות הולנדיות
שגוננו על משפחות יהודיות במהלך מלחמת
העולם השנייה הן דוגמה למצבים מסכני חיים
בהם אנשים מעמידים את עצמם בשביל זרים מוחלטים.
בע”ח דואגים אחד לשני ומגיבים למצוקות
של האחר, לכן הישרדות אינה תלויה רק בכוח
במהלך קרב אלא גם בזמנים של שיתוף פעולה
ונדיבות.
האם זה נכון להגדיר
בע”ח כאנוכיים, רק בגלל שהתנהגותם התפתחה
לטובתם? בע”ח יכולים לראות רק את ההשלכות
המיידיות של פעולותיהם וגם אלה לא תמיד
ברורות להם. מטרת ההתנהגות לא אומרת כלום
על המניעים עליה היא מבוססת. אנוכיות רומזת
על כוונה לשרת את האדם, כלומר ידוע לו מה
הוא הולך להרוויח מהתנהגותו. גפן יכולה
לשרת את האינטרסים של עצמה ע”י גדילה
על עץ, אבל לצמחים אין כוונות וידע, לכן
לא ניתן להגדירם כאנוכיים מעבר למובן המטפורי.
באופן דומה לא ניתן להגדיר גנים כאנוכיים.
דרווין מעולם לא בלבל הסתגלות עם מטרות
אישיות ותמך במניעים אלטרואיסטיים. ישנה
קיבולת אנושית אוניברסלית לסימפתיה, ומקורותיה
אינם נסתרים. כל המינים שמסתמכים על שיתוף
פעולה מראים נאמנות קבוצתית ונטיות לסיוע.
הנטיות האלה התפתחו בקונטקסט של חיים חברתיים
צמודים, בהם הרוויחו קרובים ומלווים שיכולים
להחזיר טובה. הדחף לעזור מעולם לא היה נטול
ערך הישרדות לחלוטין, אבל הוא הופרד מההשלכות
שעיצבו את התפתחותו ואפשרו את ביטויו גם
ללא תמורה אפשרית. ישנן חיות שחיות בתחרות
חסרת רחמים, אחרות דרך סיוע הדדי. מסגרת
שאינה מבחינה בין שניהם יכולה לשמש ביולוגים
אבולוציוניים, אך אין לה מקום בפסיכולוגיה.
סיכום
הפסיכולוגיה היא
מחקר מדעי של התנהגות ותהליכים מנטליים.
ניתן לאתר את שורשי
הפסיכולוגיה למאות ה- 4 וה- 5 לפני הספירה.
הפילוסופים היווניים סוקראטס, פלאטו ואריסטו
העלו שאלות בסיסיות לגבי המוח, בעוד שהיפוקראטס,
“אבי הרפואה”, הגיע לכמה הבחנות חשובות
כיצד המוח שולט על שאר האיברים. אחד הויכוחים
המוקדמים בפסיכולוגיה האנושית התרכז בשאלה
האם היכולות האנושיות הן מולדות (גישת הנייטיביסטים)
או נלמדות מהניסיון (גישת האימפריציזם).
הפסיכולוגיה המדעית נולדה בסוף המאה ה-
19 עם הרעיון שמוח והתנהגות יכולים לשמש
נושא לבדיקה מדעית. המעבדה הניסויית הראשונה
בפסיכולוגיה נוסדה ע”י וילהם וונדט באוניברסיטת
לייפציג ב- 1897.
בין האסכולות הראשונות
בפסיכולוגיה היו הסטרוקטורליזם (ניתוח
מבנים מנטליים), הפונקציונליזם (חקר דרך
הפעולה של ה- mind המאפשר לאורגניזם להסתגל
לסביבתו ולתפקד בה), ביהביוריזם (לימוד
התנהגות ללא התייחסות לתודעה), גשטלט (מתרכזת
בתבניות הנוצרות ע”י תמריץ ומבנה הניסיון)
והפסיכואנליזה (מדגישה את תפקיד התהליכים
הלא-מודעים בהתפתחות האישיות ובמוטיבציה).
התפתחויות מודרניות
בפסיכולוגיה כוללות תיאוריות עיבוד מידע,
פסיכולינגויסטיקה ונוירופסיכולוגיה.
ניתן לגשת למחקר
הפסיכולוגיה ממספר גישות. הגישה הביולוגית
מקשרת פעולות לתהליכים שמתרחשים בתוך הגוף,
בעיקר במוח ובמערכת העצבים. הגישה ההתנהגותית
מתייחסת רק לפעילויות החיצוניות הניתנות
לצפייה ומדידה. הגישה הקוגניטיבית מתעסקת
עם תהליכים מנטליים (כגון: תפיסה, זיכרון,
חשיבה, הסקה, החלטת החלטות ופתרון בעיות)
והקשר שלהם להתנהגות. הגישה הפסיכואנליטית
מתרכזת במניעים לא-מודעים הנובעים מדחפים
מיניים ואגרסיביים. הגישה הפנומנולוגית
מתמקדת בניסיון הסובייקטיבי של כל אדם
והמוטיבציה שלו להגשמה עצמית. ניתן לנתח
נושא מסוים בעזרת יותר מגישה אחת.
הגישה הביולוגית
נבדלת משאר הגישות בכך שעקרונותיה לקוחים
בחלקם מביולוגיה. לעיתים קרובות חוקרים
ביולוגיים מנסים להסביר עקרונות פסיכולוגיים
במונחים של עקרונות ביולוגיים, והדבר ידוע
בתור Reductionism. יותר ויותר מתחילים להבין
תופעות התנהגותיות ברמה הביולוגית והפסיכולוגית
יחד.
ביצוע מחקר פסיכולוגי
דורש ניסוח השערה ואח”כ בדיקה שלה בעזרת
שיטות מדעיות. כשניתן להשתמש בה, השיטה
הניסויית היא המועדפת כיוון שהיא מנסה
לשלוט בכל המשתנים מלבד המשתנה הנבדק. המשתנה
הבלתי תלוי הוא המשתנה עליו מבצע החוקר
מניפולציה, המשתנה התלוי (לרוב התנהגות
של הנבדק) הוא המשתנה הנבדק בכדי לקבוע
האם הוא מושפע משינויים במשתנה הבלתי תלוי.
במבנה של ניסוי פשוט, החוקר מבצע מניפולציה
על משתנה אחד בלתי תלוי וצופה בהשפעה שלו
על משתנה אחד תלוי. מרכיב חיוני בעיצוב
הניסוי הוא השמה רנדומלית של נבדקים לקבוצות
ניסוי וביקורת.
בניסויים רבים
המשתנה הבלתי תלוי הוא דבר שיכול להימצא
או לא להימצא. המבנה הפשוט ביותר של ניסוי
כולל קבוצת ניסוי אחת (כשהתנאי נמצא לקבוצה
אחת של נבדקים) וקבוצת ביקורת ( כשהתנאי
אינו נמצא בקבוצה אחרת של נבדקים). אם המניפולציה
על המשתנה הבלתי תלוי גורמת לשוני משמעותי
מבחינה סטטיסטית בין קבוצת הניסוי לקבוצת
הביקורת, ניתן לדעת שלתנאי הנבדק היתה השפעה
מהימנה, כלומר ההבדל אינו מקרי או מתרחש
רק במקרים קיצוניים.
במקרים בהם ניסויים
אינם בני-ביצוע, ניתן להשתמש בשיטה המתאמית.
השיטה קובעת האם שוני הקיים באופן טבעי
קשור לשוני אחר בו מעונינים. דרגת הקורלאציה
בין שני המשתנים נמדדת בעזרת מתאם r,
שהוא מספר הנע בין 1 ל: 1-. העדר קשר מצוין
ע”י הספרה 0, וקשר מושלם מצוין ע”י הספרה
1. כש- r
נע מ: 0 ל: 1 הקשר בין המשתנים מתחזק. מתאם
יכול להיות חיובי או שלילי: חיובי אם משתנה
אחד עולה יחד עם השני ושלילי אם משתנה אחד
עולה והשני יורד.
שיטה נוספת לביצוע
מחקר היא השיטה התצפיתית, שמשמעותה צפייה
בתופעה בה מתעניינים. חוקרים חייבים להיות
מאומנים בצפייה ובתיעוד מדויק של התנהגות.
ישנן תופעות בהן קשה לצפות באופן ישיר,
אז ניתן לצפות בהן באופן עקיף באמצעות סקרים
(שאלונים וראיונות) או ע”י שחזור Case history.
העקרונות האתיים
הבסיסיים שמפקחים על יחס אתי לנבדקים אנושיים
הם: סיכון מינימלי, הסכמה מודעת והזכות
לפרטיות. כל תהליך מכאיב או מזיק שמבוצע
על בע”ח חייב להיות מוצדק במונחים של
הידע שיושג מהמחקר.
תת-תחומים עיקריים
בפסיכולוגיה הם פסיכולוגיה ביולוגית, פסיכולוגיה
ניסויית, פסיכולוגיה התפתחותית, חברתית
ואישיותית, פסיכולוגיה קלינית ויעוצית,
פסיכולוגיה חינוכית ופסיכולוגיה תעשייתית
והנדסית.