מבוא לספיכולוגיה - הילגרד פרק 12

פרק 12 –אינטליגנציה

נושא שנוי במחלוקת. אפילו הגדרתו מעידה על התיאוריה אליה אתה משתייך. חלק טוענים שאין כזה דבר אינטליגנציה כ"ישות" אלא תווית של מה שמבחני האינטליגנציה מודדים. חלק אחר טוען שזוהי היכולת ללמוד מהניסיון, לחשוב במושגים אבסטרקטים ולהתמודד ביעילות עם הסביבה.

הערכת יכולות אינטלקטואליות

הרבה חברות מתועשות מסתמכות על הערכה אובייקטיבית של כישורים קוגניטיביים או יכולות אינטלקטואליות המתבטאים במבחנים ומכשירי הערכה. בגלל תפקידם החשוב – חיוני שימדדו מדויק את מה שהתכוונו למדוד:

• המבחנים חייבים להיות מהימנים ותקפים.
• המבחנים חייבים להיות מתוקננים- כל הנבחנים נבחנים באותם תנאים.

מהימנות

מבחן מהימן ייתן תוצאות עקביות וניתנות לשחזור.מדדים למהימנות:

1. מהימנות צורות חלופיות- שני טפסים של מבחן שניתנים לאותה אוכלוסיה ויש בין הציונים המתקבלים מתאם גבוה.
2. עקביות פנימית- המידה שבה שאלות נפרדות במבחן מודדות את אותו הדבר. ניתן להעריך זאת ע"י בדיקת המתאם בין הציונים שהושגו ע"י קבוצת אנשים בכל שאלה לבין הציון הכללי שלהם. אם ישנם פריטים שפגועים בעקביות הפנימית נוריד אותם מהמבחן ע"מ לחזק את המהימנות.

3. מהימנות בין שופטים או הסכמה בין מדרגים- לפעמים אין דרך להימנע משיפוט אנושי ,בדיקת חיבור לדוגמא. ניתן לתת לשני שופטים עצמאים להעריך את החיבור ולבדוק את המתאם ביניהם.

מבחן יכולות מובנה ואובייקטיבי נדרש למקדם מהימנות של 0.90 לפחות. למבחני אישיות שיפוטים סובייקטיביים נדרש מקדם מהימנות של 0.70 לצרכי מחקר, אולם הערכות כלפי יחידים יש לעשות בזהירות רבה.

תקפות

מהימנות לא מבטיחה תוקף- שבדקנו את מה שרצינו לבדוק. ניתן לבדוק תוקף בדרכים הבאות:

קריטריון או תקפות אמפירית- בדיקת מתאם בין תוצאת המבחן לבין קריטריון חיצוני. לדוגמא מתאם בין ציון מגן לבין ציון מבחן בגרות. אולם גם בפתרון זה יש בעיה- בעיית הקריטריון בהערכה- אין מדידה "אמיתית" מולה ניתן לבחון את התוקף. לכן החוקר מנסה ליצור תקפות מובנית- להראות שהציון במבחן מתאים לתוצאות שהתיאוריה צופה. במקרה כזה יכול לבוא שינוי של המבחן בעקבות התוצאות (או של תיאוריה).

מבחני אינטליגנציה מוקדמים

הראשון שניסה לפתח מבחן להערכת כישורים אינטלקטואלים הוא פרנסיס גלטון, בן דודו של דארווין שפיתח עניין בשוני בין אנשים. הוא האמין שמשפחות מסוימות עליונות על אחרות ושאנשים יכולים להיות חזקים יותר או חכמים יותר בצורה מולדת. אינטליגנציה היא שאלה של כישורי תפיסה שעוברים מדור לדור. ככל שחושיו של אדם מחודדים יותר ותפיסתו טובה יותר הוא יהיה חכם יותר. ב 1884 ערך גלטון מבחנים ליותר מ 9000 נבחנים שכללו מדידת גודל הראש, זמן תגובה, ספי חישה ועוד – הוא לא הגיע לתוצאות משמעותיות. גלטון הוא ממציא מקדם המתאם- דרך להעריך את סוג הקשר.

המבחן הראשון המייצג מבחני אינטליגנציה מודרניים פותח על ידי אלפרד בינה במאה ה 19. הוא פיתח את זה לבקשת הממשלה הצרפתית כדי לאתר ילדים איטיים מידי מכדי ללמוד בבית ספר רגיל. (שת"פ עם סימון). פרסם בתחילת המאה 20 כמה מהדורות של המבחן. הוא זיהה את הילדים האיטיים ככאלו שגילם המנטאלי- MA צעיר יותר מגילם הכרונולוגי- CA, בעוד ילדים חכמים – גילם המנטאלי מבוגר יותר מגילם הכרונולוגי.

מבחן האינטליגנציה של סטנפורד ובינה

מבחן בינה אומץ ע"י לואיס טרמן מאוניברסיטת סטנפורד – הוא ביצע תקנון של המבחן ופיתח נורמות לפי גיל ובכך יצר את מבחן סטנפורד- בינה- אחד מהמבחנים החושבים בפסיכולוגיה . נוצרה הגדרת IQ - ציון המבטא אינטליגנציה כיחס בין הגיל המנטאלי והגיל הכרונולוגי. (MA/CA X 100=IQ) כאשר הגיל הכרונולוגי שווה לגיל המנטאלי התוצאה תהיה 100 וזהו הציון הנורמאלי. במבחנים שמבצעים היום כבר לא משתמשים בנוסחה הזו אלא יש טבלאות מיוחדות עם ציון לשאלות השונות. ציוני הגלם מועברים לציוני תקן כך שהממוצע בכל גיל הוא 100. כיום יש 4 תחומים שבהם המבחן עוסק- שיפוט מילולי, שיפוט מופשט/וויזואלי, שיפוט כמותי וזיכרון לטווח קצר. ניתן ציון נפרד לכל תחום.

ביקורת על מבחן סטנופנד-בינה:

1. המבחן לא מותאם למבוגרים.
2. הסולם מסתמך יותר מידי על יכולת מילולית.

ציוני מנת משכל

85-115 – נחשב ציון נורמלי. 70% מהאוכלוסייה נמצאים בטווח הזה

מעל 115- מחוננים, מתחת 85- פיגור.

2.3% מהאוכלוסייה נמצאים ברמה מאוד גבוהה של משכל ו-2.3% נמצאים ברמה עמוקה של פיגור.

סולם האינטליגנציה של וכסלר 1939

בנה מבחן שניסה להתמודד עם הביקורת על בינה. המבחן מחולק לשני חלקים- סקאלה ורבלית וסקאלה ביצועית שהניבו תוצאות נפרדות וגם IQ מאוחד. וכסלר פיתח גם מבחן דומה לילדים.

פריטים על הסקאלה הביצועית דורשים מניפולציה או סידור של לבנים, תמונות וחומרים אחרים.

מבחן וכלסר ומבחן סטנפורד- בינה מראים מהימנות ותוקף גבוהים (מהימנות מבחן חוזר 0.9 וניבוי הצלחה בביה"ס ב-0.5)

מבחני יכולת קבוצתיים

שני המבחנים הקודמים נעשים אחד על אחד. פותחו מבחנים אשר מאפשרים לבוחן אחד לבדוק קבוצת נבדקים גדולה. בד"כ מבחנים אלו כוללים שאלון, דף ועיפרון. ה SAT ו ACT (שני פסיכומטריים של האמריקאים) – דוגמאות של מבחני יכולת כללים המבוצעים בצורה קבוצתית.

שיקולים תרבותיים

מבחני אינטי' הותקפו על כך שהם תלויי תרבות ותלויי מעמד. מעדיפים מעמד בינוני- גבוה ממוצא מערבי ונגד מיעוטים. בגלל שהבוחנים עצמם ממעמדות אלו ובגלל שאנשים ממעמדות אלו רגילים יותר במבחנים מסוג זה. מיעוטים בארה"ב יכולים לדוג' להדגיש סוגים אחרים של הסקה והגיון שלא באים לידי ביטוי במבחן. הניסיון לכתוב מבחנים רב תרבותיים לא נחל הצלחה גדולה.

תיאוריות אינטליגנציה עדכניות

עם ההתקדמות בפסיכולוגיה הקוגניטיבית והדגש שהיא שמה על תהליך עיבוד מידע גישה חדשה הופיעה. גישה זו מוגדרת באופן שונה ע"י חוקרים שונים, אבל הרעיון הבסיסי שלה הוא לנסות להבין אינטי' במושגים של תהליכים קוגניטיביים שמתרחשים בזמן שאנו משתתפים בפעילות אינטלקטואלית. השאלות הנשאלות הינן:

1. איזה תהליכים מנטאליים מעורבים במבחני האינטי' השונים?
2. באיזו מהירות ודיוק מתבצעים תהליכים אלו?
3. איזה סוגים של ייצוג מנטאלי של מידע עומד בבסיס תהליכים אלו?

התיאוריה מנסה לבחון את התהליכים המנטאליים המדגישים התנהגות אינטליגנטית. ההנחה שההבדלים בין אנשים בביצוע משימות תלויים באופן הייצוג המנטאלי ובמהירותו. המטרה היא להשתמש בתהליכי עיבוד מידע של משימה ספציפית כדי לזהות ממדים מתאימים למדידת התהליך שהתבצע במהלך הפיתרון. המטרה היא לזהות כל מדד שיעזור להעריך את היעילות של התהליך אצל נבחן מסוים.

תיאורית ריבוי האינטליגנציות של גארדנר

פיתח את התיאוריה שלו כניגוד לתיאוריות הקלאסיות לגבי אינטי'. התרשם ממס' התפקידים הקיימים לאנשים בוגרים בחברות ומס' הכישורים השונים והיכולות המגוונות שהיו הכרחיות בכל תרבות ותרבות. לדבריו אין רק יכולת מנטאלית אחת, אלא מגוון אינטי' שפועלות במשולב. הגדרתו לאינטליגנציה: היכולת לפתור בעיות או ליצור מוצרים שהם בעלי ערך בתרבות או חברה מסוימת. אינטי' היא לא דבר מסוים בתוך המוח אלא פוטנציאל, נוכחות המאפשרת ליחיד גישה לצורות חשיבה מתאימות לסוג מסוים של הקשר.

גארדנר מצא 7 סוגי אינטליגנציות, אש כל אחת פועלת כמערכת נפרדת במח:

• לשונית
• מוזיקלית
• לוגית-מתמטית
• מרחבית
• פיזי-מוטורי
• תוך אישית
• בין אישית

הוא ניתח כל אינטי' מכמה נק' מבט: הפעילות הקוגניטיבית,הופעה אצל עילויים ושאר יוצאי דופן בחברה, עדויות מפגיעות מוח, הפגנה בתרבויות שונות, הסיבה האבולוציונית המשוערת להתפתחות.

תיאורית האינטליגנציה וההתפתחות הקוגניטיבית של אנדרסון

הביקורת על גארדנר הייתה שיכולות גבוהות באחד מסוגי האינטליגנציה בד"כ מקבילה ליכולות גבוהות גם באינטי' האחרות. אנדרסון טען שההגדרה של גרדנר לאינטי' בעייתית כי היא לפעמים מבנה במוח, לפעמים התנהגות ולפעמים תהליך קוגניטיבי. לכן פיתח תיאוריה המתבססת על התיאוריה של אינטי' כללית (G)- שוני באינטי' הוא תוצאה של שוני במכניזם הבסיסי של העיבוד שיוצר את החשיבה שיוצרת ידע. יחידים נבדלים במהירות שתהליך העיבוד קורה. אדם עם יכולת עיבוד איטית צפוי לבעיות ברכישת ידע יחסית לאדם עם תהליך מהיר וכתוצאה מכך צפוי להיות בעל אינטליגנציה כללית נמוכה.

אולם אנדרסון גם זיהה שיש יכולות שלא מראות הבדלים בין אנשים. המכניזם שמספק את היכולות האוניברסאליות הללו הם תתי מערכות. כל תת מערכת מתפקדת עצמאית תוך ביצוע חישובים מסובכים. התפקוד הוא אוטומטי- לא מושפע ממכניזם העיבוד הבסיסי. הופעת תת מערכת חדשה היא שיוצרת את השיפורים הקוגניטיביים – לדוג' התפתחות תת מערכת המוקדשת לשפה היא שמאפשרת לדבר במשפטים שלמים.

בנוסף לתת-מערכות, אינטליגנציה מכילה שתי יכולות ספציפיות- אחת מתמודדת עם חשיבה קביעתית והשנייה היא מרחבית-ויזואלית. מטלות הקשורות ליכולות אלו מתבצעות ע"י "מעבדים ספציפיים", שמחזיקים מגוון רחב של יכולות (בניגוד לתת המערכות) ומושפעים ממכניזם העיבוד הבסיסי. מכניזם מהיר מאוד מאפשר לאדם לעשות שימוש טוב יותר ביכולות ספציפיות אלו.

התיאוריה של אנדרסון מציעה שתי דרכים להשגת ידע:

• דרך אחת משתמשת במכניזם העיבוד הבסיסי , דרך המעבדים הספציפיים לרכישת ידע. זהו תהליך החשיבה וזה מה שמסביר את ההבדלים בין האנשים ברמת האינטליגנציה.
• הדרך השנייה היא דרך תת המערכות, מידע מתקבל באופן אוטומטי את תת המערכת בשלה לכך.

השוואת תיאוריות