מבוא לספיכולוגיה - הילגרד פרק 16

חזרה למאמרי מבוא לפסיכולוגיה

חזרה לכלל החומרים

---

פרק 16 – שיטות טיפול

1. רקע היסטורי

בעבר הרחוק – מי שמתנהג בצורה לא נורמלית הוא אחוז-דיבוק, רוחות רעות השתלטו עליו. ניתן לגרש את הרוחות הרעות. אם לא הולך בטוב דרך כל מיני שיטות – פוגעים בגוף כדי הרוח לא תרצה להיות בו.

בעולם המערבי הראשון שעשה צעד בכיוון הבנה אמיתית של מחלות נפש היה היפוקרטס – לפיו המחלה נובעת מחוסר איזון נוזלי גוף. הרופאים היוונים והרומאים שאחריו הדגישו את חשיבות הטיפול באווירה נעימה, התעמלות, אכילה נכונה, מסאג' ואמבטיות, וכן חוקן ומתקנים מרסנים כשיש צורך. אנשים טופלו במקדשים של אל הבריאות.

בימי הביניים התעוררו מחדש האמונות הטפלות, והייתה רדיפה של חולי נפש כבני בריתו של השטן.

בסוף ימי הביניים יצרו "בתי משוגעים" שהיו למעשה בתי כלא ירודים, בו התייחסו לחולים בתור חיות. פיליפ פינל עשה שינוי – הוא הוריד את השלשלאות מעל החולים, שם אותם בחדרים נקיים ומוארים, וטיפל בהם באדיבות – ואז חלקם באמת הצליחו להבריא.

בתחילת המאה ה-20 גילו מקור ביולוגי למחלת נפש נפוצה – general paresis, גילו שהמקור הוא בעגבת (כיום המחלה לא נפוצה בגלל טיפול טוב בעגבת). תגלית זו עודדה את אלה שהאמינו שיש בסיס ביולוגי למחלות נפש.

עדיין דעת הקהל הייתה מאוד שלילית לגבי מתקני אשפוז. אדם בשם Beers שהיה מאושפז בשל הפרעה בי-פולארית, פרסם ספר בשם a mind that found itself ב-1908 ויצר מהפיכה בדעות, ארגן את ה-national committee for mental hygiene שפעלה למען הקמת מרכזי טיפול לילד וקהילתיים.

מתקני אשפוז מודרניים – עדיין יש מקום לשיפור. המתקנים הטובים נוחים, מלאי פעילויות וקורסים, הרעים הם סתם מתקנים שבהם האדם נמצא, ומטופל רק בתרופות.

בשנות ה-60 התעוררה תנועה נגד אשפוז ובעד טיפול בקהילה – גם מתקן האשפוז מעולה – עדיין יש לאשפוז השלכות שליליות.

בשנות ה-50 התגלו תרופות פסיכיאטריות, ומשנות ה-60 ניתן היה לתת לאנשים את התרופות ולשחרר לבתיהם. הוקמו מרכזי יום וטיפול קהילתיים למיניהם. יש עדיין אנשים שלא מקבלים מספיק עזרה בחוץ וכמו בדלת מסתובבת נכנסים ויוצאים מבתי חולים כי הם לא מצליחים להסתדר בחוץ. לפחות שליש מדרי הרחוב סובלים מהפרעה נפשית.

אשפוז כפוי מעורר הרבה מחלוקת בשל הזכות לחופש. הדעה הרווחת היא שיש לאשפז אנשים באופן כפוי אם הם צפויים לעשות נזק לעצמם או לאחרים – אבל אין הסכמה שכן קשה להחליט מתי זה נכון.

2. סוגי מטפלים

פסיכיאטר – יש לו MD ושלוש שנים התמחות במוסד טיפול. יכול לרשום תרופות ולאשפז.

פסיכואנליסט – אנשים שקיבלו הכשרה במוסד הפסיכואנליטי, לפי שיטת פרויד (מספר שנים). עד לא מזמן דרשו MD כתנאי קבלה כך שרובם היו פסיכיאטרים, אבל רוב הפסיכיאטרים לא פסיכואנליטיקאים

פסיכולוגים הם כאלה שלמדו תואר ראשון פסיכולוגיה, ובד"כ יש להם תואר שני או שלישי (מחקרי או לא). בכל מקרה יש צורך ב-4-5 שנים לאחר התואר הראשון ובהתמחות. פסיכולוגים קליניים עובדים עם כל סוגי ההפרעות, פסיכולוגים מייעצים מתמקדים בנושאים כמו בעיות זוגיות, משפחה וכד'.

עובדים סוציאליים קליניים הם בעל תואר שני שכולל הכשרה בראיון, תרפיה, ותהליכי טיפול בבית ובקהילה. לחלקם דוקטורט בעבודה סוציאלית.

לפעמים יש צוות של עובדים מהסוגים השונים: הפסיכיאטר רושם תרופות ועוקב אחרי המינון, הפסיכולוג עושה פסיכותרפיה והעובד הסוציאלי מוודא שהאדם נקלט היטב בסביבתו. בבתי חולים יש גם אחות פסיכיאטרית.

3. שיטות של פסיכותרפיה

פסיכותרפיה – טיפול בבעיות נפשיות בצורה פסיכולוגית (ולא ביולוגית- פיזית).

ישנם שיטות שונות וגישות שונות, אך בכולן יש קשר מסייע בין מטפל למטופל. המטופל מספר על בעיותיו, והמטפל מפעיל טכניקות שונות כדי לעזור לו מתוך אמפתיה והבנה.

1. טיפול פסיכודינמי

כדי לטפל בבעיות העכשוויות יש צורך להבין את היחסים המוקדמים עם ההורים והאחים, והבסיס הלא מודע שאלה יצרו. המטרה – להעלות קונפליקטים לא מודעים למודעות, כדי לטפל בהם בצורה רציונלית.

שיטות:

1. אסוציאציות חופשיות – קשה להגיע למצב כזה, ובכל מקרה פרויד האמין שהמקומות שבהם אנו נתקעים הם תוצאה של resistance ובהם בדיוק יש לטפל.
2. ניתוח חלומות – חלום הוא דרך להגיע ללא מודע. לחלומות יש manifest content –תוכן גלוי, אך המעניין יותר הוא ה-latent content – התוכן הסמוי.

במהלך טיפול כזה לעתים קרובות יש תופעה של transference – המטופל הופך את המטפל לאובייקט שיש אליו רגשות, משליך עליו רגשות שלמעשה הוא חש כלפי אחרים. על ידי הצבעה על הדרך שבה המטופל מתייחס למטפל, המטפל עוזר למטופל להבין כיצד הוא מתייחס וחש כלפי אחרים.

זה תהליך ארוך ויקר. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם מבחינת הכסף, ויש שסובלים מבעיות אקוטיות שלא יכולים לחכות זמן רב וצריכים טיפול מובנה וקצר מועד יותר. בתגובה לכך יש שיטות פסיכודינמיות מודרניות יותר מובנות וקצרות מועד, לדוגמא interpersonal therapy: יש פגישה פעם בשבוע, פחות דגש על חוויות הילדות ויותר על הבעיות ביחסים בהווה, מחליפים את האסוציאציות החופשיות בדיון ממוקד בבעיות, המטפל מעלה נושאים ולא מחכה שהמטופל יעשה זאת. טיפול זה אפקטיבי בדיכאון, חרדה, התמכרות, והפרעות אכילה.

בכל מקרה – הנחת היסוד היא ששורש הבעיות הוא בתת מודע, ויש צורך ב-Insight כדי לפתור אותן.

2. טיפול התנהגותי

מבוסס על עקרונות למידה והתניה. לפי שיטה זו – התנהגויות לא רצויות הן דרכי התמודדות שהאדם למד כדי לעמוד מול לחצים שונים, וניתן להחליף אותן בהתנהגויות אחרות, רצויות יותר, של התמודדות.

לפי מטפלים אלה – הגעה ל-insight היא מטרה חשובה, אבל לא בהכרח תוביל לשינוי בהתנהגות. לא תמיד אם מבינים את שורש הבעיה נדע מה לעשות כדי לנהוג אחרת.

טיפול התנהגותי לא מנסה לשנות את האישיות אלא את ההתנהגות. בשלב ראשון מגדירים היטב את הבעיה. אח"כ מפרקים אותה למטרות משנה של הטיפול – אילו התנהגויות יש לשנות. אח"כ יוצרים תוכנית טיפולים, ובוחרים את שיטת הטיפול:

1. דה סנסיטיזציה /in-vivo exposure / הצפה: כולן שיטות של counter-conditioning או deconditioning. יעילים בטיפול בחרדות ופוביות. ראי טבלה בתחילת הפרק. בחשיפה אמיתית יש יותר הכחדה מאשר התניה. הצפה יעילה במיוחד בטיפול באגורפוביה וOCD.
2. חיזוק סלקטיבי: מבוססת על התניה אופרנטית (בניגוד לקודמים שמבוססים על קלאסית). טובה במיוחד לטיפול בילדים. מחזקים באופן סלקטיבי פעילויות רצויות עד להגברתן והבאה לפתרון הבעיה. על פעילויות לא רצויות פשוט אין תגובה. ניתן להשתמש בשיטה זו גם בבתי חולים אצל חולים שמאוד לא רוצים להיות פעילים.
3. מודלינג – טוב במיוחד להפחתת פחדים ולמידת מיומנות. משתמשים פה גם במשחקי תפקידים behavioral rehearsal. דוגמא – אימון לאסרטיביות.

בטיפול התנהגותי יש צורך בטכניקות של self-regulation לעזור למטופל בין פגישות. המטופל עוקב אחרי ההתנהגות של עצמו ומפעיל את הטכניקות כדי לשלוט בהתנהגות הלא רצויה.

3. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

ביום הרבה מטפלים התנהגותיים משלבים גם אלמנט קוגניטיבי – טיפול באמונות, מחשבות, ציפיות ופרשנות של אירועים. לדוגמא – יעזרו למטופל דכאוני להתגבר על עיוותי התפיסה שהזכרנו – חשיבה שלילית, וכד'. הפן ההתנהגותי הוא לעקוב אחרי התנהגויות שונות ולראות מי מעוררת חשיבה שלילית, כדי להימנע ממנה בעתיד. ניתן לשלב כל אחד מהטכניקות של הטיפול ההתנהגותי.

באופן עקרוני – מטרת הטיפול היא להחזיר תחושה של יעילות ו-mastery והדרך הכי טובה לעשות זאת היא להתנסות בצורה חיובית.

שיטת טיפול זו אפקטיבית בטיפול בדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ובעיות בתפקוד מיני.

4. טיפול הומניסטי

מבוסס על תורת אישיות הומניסטית – האדם שואף לצמיחה אישית והגשמה עצמית. הפרעות פסיכולוגיות צצות כאשר משהו חוסם את הדרך הזו, ואנשים מתחילים להכחיש את הרצונות האמיתיים שלהם והפוטנציאל שלהם לצמוח יורד. גישת טיפול הומניסטית תוביל לכך שאנשים מתקשרים עם ה"אני" האמיתי, ומקבלים החלטות על סמך הרצון שלהם ולא נסיבות חיצוניות.

המטפל ההומניסט מנסה לעזור למטופל להיות מודע לרגשותיו ומניעיו הבסיסיים, אבל בניגוד לפסיכואנליטיקאי מתמקד בהווה. הוא לא מפרש את ההתנהגות ולא מנסה לשנות אותה, אלא מסייע למטופל להגיע לפתרונות בעצמו.

דוגמא – client centered therapy – פותחה בשנות ה-40 על ידי קרל רוג'רס: אנשים הם המומחים הכי טובים לגבי עצמם ויכולים להגיע לפתרונות לבעיות שלהם. המטופל נקרא facilitator. המטופלים הם "לקוחות". המטפל צריך להיות אמפתי, רגיש חם וכן. הוא עוזר למטופל על ידי חזרה על מה שהמטופל אומר. רוג'רס הקליט טיפולים לצורכי לימוד.

יש הגבלות לשיטה זו – היא מתאימה לאנשים עם יכולת ורבלית גבוהה, מוטיבציה לדון בבעיותיהם, ולא מתחשבת בהתנהגות מחוץ לפגישות.

5. גישה אקלקטית

יש עוד שיטות טיפול רבות (גשטלט, טיפול מציאות, rational-emotive, transactional, היפנותרפיה ועוד). רוב המטפלים משלבים מספר גישות, בהתאם לצורך. בנוסף – יש שילוב של עבודה עם פסיכיאטרים ותרופות.

יש מטפלים שמתמחים בסוגי בעיות מסוימים ומבינים את הבעיה הספציפית מכל הכיוונים האפשריים (לדוגמא – טיפול בבעיות בתפקוד מיני), או בוחרים טווח גילאים מאוד ספציפי.

6. טיפול קבוצתי ומשפחתי

טיפול קבוצתי מאפשר לאנשים לעבוד על הבעיות שלהם בנוכחות של אחרים, ללמוד מתגובות של אחרים ולשפר את האינטראקציות שלהם. לרוב משלבים גם טיפול אישי. יש שיטות שנגזרות משיטות פסיכואנליזה, הומניסטיות וקוגניטיביות-התנהגותיות. משתמשים בטיפול קבוצתי בבתי חולים, מרפאות יום, מוסדות לנוער ועוד. בד"F בקבוצה יש 6-8 אנשים עם בעיות דומות. המטפל נשאר ברקע, או לוקח חלק פעיל (בהתאם לסוג הבעיה).

יתרונות – ניצול זמן של המטפל באופן מיטבי יותר, המטופלים שואבים עידוד מהאנשים שלידם, לומדים מהם, באינטראקציה אתם, מודלינג וכד'.

יש גם self-help groups – ללא מטפל, מעין קבוצות תמיכה כאלה כמו AA.

טיפול משפחתי וזוגי הוא סוג מיוחד של טיפול קבוצתי. טיפול משותף מביא לתוצאות יותר טובות מאשר טיפול בנפרד. גם כאשר לאחד מהצדדים יש בעיות פסיכולוגיות שמקשות על הנישואין זה אפקטיבי. המוקד הוא לעזור לבני הזוג לתקשר את הרגשות שלהם, לפתח הבנה ורגישות, ולעבוד על דרכים ליישוב קונפליקטים. ניתן לתאם ציפיות, להבטיח שינויים בהתנהגות וכד'.

טיפול משפחתי נוצר כאשר גילו שיש הרבה חולים שמראים שיפור בטיפול אישי, אבל נסוגים ברגע שהם חוזרים למשפחה. בעיקר חושב לגבי ילדים – יש לשנות את הסביבה המשפחתית כדי לאפשר ריפוי. "קשר משפחתי". יש חשיבות מיוחדת לטיפול משפחתי כאשר אחד מבני המשפחה חולה בסכיזופרניה – יש צורך ללמד את המשפחה להגיב בחיוב ובבהירות, ולא להתערב יותר מדי בחיים.

7. טיפול בילדים

יש להתאים את שיטת הטיפול לשלב ההתפתחותי של הילד, לנסות להפחית למינימום את ההשפעה השלילית שתהיה לטיפול על ההתפתחות, לטפל במקביל גם במשפחה ברוב המקרים, ולהתגבר על חוסר המוטיבציה – לרוב ילדים ומתבגרים מגיעים לטיפול בגלל ש"לקחו" אותם לטיפול ולא מרצון.

ילדים רבים לא זוכים לטיפול כי אין מספיק מתקנים – ויקבלו טיפול מרופא המשפחה בלבד. הרבה ילדים מגיעים למשפחות אומנות אבל לא מקבלים עזרה פסיכולוגית. במוסדות נוער לרוב אין פסיכותרפיה מסודרת ועוד.

4. אפקטיביות של פסיכותרפיה

קשה להעריך אפקטיביות של טיפול פסיכותרפיה:

1. יש הרבה אנשים שמשתפרים בלי טיפול – spontaneous remission – לרוב בעזרת אדם אחר, אבל לפעמים גם בגלל שעובר זמן. האחוזים הם גבוהים: 30-60 בהתאם לסוג ההפרעה. כדי למדוד את מידת האפקטיביות יש להשוות בין קבוצה שמקבלת טיפול לקבוצה שלא מקבלת טיפול – לרוב ייקחו קבוצה שנמצאת ברשימת המתנה.
2. קשה למדוד את התוצאה – מה נחשב שיפור? האם אפשר לסמוך על מה שהמטופל אומר כאינדיקציה למצבו האמיתי? אי אפשר לסמוך על מה שהמטופל מדווח וגם לא על צורת ההתנהגות בטיפול – שכן יתכן שאין שום שיפור במציאות. לכן יש לשקלל את הערכת המטופל, המטפל וגורם שלישי כמו חבר משפחה.

בשנות ה-50 הנס אייזנק טען שתרפיה לא עוזרת כלל. מאז היו מחקרים שהראו שהיא כן – בעזרת מטה-אנאליסיס. יש שיפור כתלות במספר הפגישות, עם קפיצה גדולה בתחילת הטיפול.

5. השוואה בין שיטות פסיכותרפיה

נראה שאין הבדל גדול ביעילות, למרות שההבדלים בין השיטות גדולים.

הסברים אפשריים לתופעה זו:

1. כל שיטה אפקטיבית יותר בסוגים מסוימים של הפרעות – אם משתמשים בשיטה לכל הסוגים, נראה רמה ממוצעת של יעילות. אין איזון ברמת המחקר של האפקטיביות – השיטה ההומניסטית והפסיכודינמית זכו לפחות מחקרים.
2. לכל השיטות יש גורמים משותפים ויתכן שאלה הם החשובים בהשגת תוצאות:

1. יחסים בין-אישיים של חום ואמון – מגבירים את תחושת היכולת והביטחון העצמי של המטופל.

2. תמיכה והרגעה – מקבלים עזרה לבעיות ונרגעים כי המטפל יודע מה לעשות.
3. דה-סנסיטיזציה – כל עיסוק בבעיה עצמה לא משנה באיזו שיטה גורם לדה-סנסיטיזציה שלה, ראיה שלה בפרופורציות נכונות יותר, הכחדה של ההתניה המאיימת ועוד.
4. חיזוק של תגובות אדפטיביות – כל מטפל שזוכה באמון המטופל משמש כגורם מחזק של תגובות טובות ורצויות.
5. הבנה או תובנה – הגעה להסבר של התופעה ודרך לפתרונה – נותן תקווה.

6. טיפול ביולוגי

1. תרופות

בשנות ה-50 תרופות לסכיזופרניה חוללו מהפכה. מחלקות פסיכיאטריות נהיו יותר נשלטות ואנשים שוחררו לבתיהם מהר יותר. מספר שנים מאוחר יותר גילו תרופות לדיכאון ולחרדה. ככלל – התרופות מועילות, מפחיתות צורך באשפוז, אבל מצד שני יש להן הרבה תופעות לוואי, הן לא זמינות לכולם (יש אנשים שמכל מיני סיבות לא יכולים לקחת אותן) וכן הן מספקות פתרון לסימפטומים ולא בהכרח לבעיה עצמה.

תרופות מפחיתות חרדה – ממשפחת ה-benzodiazepines. וליום, ליבריום וקסאנקס. גורמים להפחתת מתח ונמנום. משתמשים בהם לעבור תקופות קשות, לטפל בהפרעות חרדה, בתופעות של מתח ועוד. הם מועילים בטווח קצר אבל משתמשים בהם יותר מדי ולא תמיד למטרות הנכונות. התלות בתרופה מפחיתה את הצורך ללכת לטיפול ולגלות את שורש הבעיה, וכן מובילה להתמכרות פיזית. יש tolerance וגם withdrawal אם מפסיקים את נטילת התרופה. בנוסף – יש פגיעה בריכוז, זיכרון ויכול להיות גם מוות במקרה של שילוב עם אלכוהול.
בשנים האחרונות גילו שגם תרופות נוגדות דיכאון (חוסמות reuptake של סרוטונין) יש השפעה רפואית על חרדה.

תרופות אנטי-פסיכוטיות - הסוג הראשון של תרופות נגד סכיזופרניה הוא ממשפחת ה-phenothiazines, ביניהם טורזין (כלורפרומזין) ופרוליקסין (פלופנאזין). הם לא עובדים כמו תרופות מפחיתות חרדה, אלא חוסמים רצפטורים של דופמין.
תרופות אלה יעילות בהקלה על הזיות ובלבול, והחזרה של תהליך מחשבה הגיוני. חלק מהמאפיינים של סכיזופרניה נשארים – התבודדות, בעיות קשב, הקהית רגשות. חייבים לקחת את התרופה באופן מתמשך. התרופה מונעת התקף חוזר ומאריכה את משך הזמן בין אשפוזים.
התרופות לא עוזרות לכל החולים, ויש להן תופעות לוואי קשות. תופעת לוואי קשה במיוחד היא tardive dyskinesia – תנועות לא רצוניות של הלשון, פנים, פה או לסת. זו תופעה שלרוב אינה הפיכה וקורית ל-20 אחוזים מהמטופלים בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
בשנים האחרונות יש תרופות שנקראות atypical antipsychotics, שמפחיתות סכיזופרניה עם פחות תופעות לוואי. כולל קלוזאפין וריספרידון. הם משפיעים על רצפטורים אחרים של דופמין וגם על נוירוטרנסמיטרים אחרים כמו סרוטונין.

תרופות אנטי-דכאוניות – הגדלה של כמות סרוטונין ונוראפינפרין, אפקט של energizing. יש חוסמים של MAO, חוסמי reuptake.
יש להם תופעות לוואי לא רצויות. ובנוסף יכולים להיות קטלניים (בעייתי עם חולים דכאוניים). חוסמי MAO פועלים על סוגי מזון כמו גבינה, שוקולד ויין ויוצרים בעיות לב.

יש תרופות שרק חוסמות reuptake כמו פרוזק, אנאפרניל, וזולופט. הם יעילים גם בטיפול OCD ופאניקה. יש להן פחות תופעות לוואי.

בנוסף – משתמשים בליתיום בעיקר לחולים עם הפרעה בי-פולארית. הוא אפקטיבי, אבל עם הרבה תופעות לוואי.

משתמשים היום בתרופות נגד עוויתות לטיפול בהפרעה בי-פולארית, הם מפחיתים מניה, אבל פחות אפקטיביים מליתיום – אבל עם פחות תופעות לוואי.

רתאלין – תרופה ממריצה בשימוש אצל ילדים שסובלים מהפרעת קשב היפראקטיבית Attention Deficit Hyperactivity Disorder/ADHD: למרות שנראה מוזר לתת סם ממריץ לילד היפראקטיבי – זה עובד – ילדים מגבירים קשב ומפחיתים פעילות לא רצויה.

גם ילדים בלי ADHD מגבירים קשב עם התרופה הזו. יש מחלוקת סביב הנושא כי יש מקומות שרשמו רתאלין מהר מדי עקב אבחון זריז מדי של ADHD. בגלל שיש הרבה תופעות לוואי יש להיזהר באבחנה.

2. ECT

בטיפול בשוק זרם חשמלי מתון מועבר במוח ויוצר seizure דומה לשל אפילפסיה. היה פופולרי מאד בשנים 1940-1960, אבל כיום משתמשים בו רק במקרים חמורים של דיכאון שלא מגיבים לתרופות.

בעבר החוויה של טיפול בשוק הייתה מאוד מפחידה – המטופל היה בהכרה עד לקבלת השוק עצמו, סבל מבלבול ואובדן זיכרון, ולעיתים גם מנזק פיזי. כיום המטופל מורדם, השרירים מורגעים ע"י זריקה, והזרם חלש מאוד. יש 4-6 טיפולים בחודש. ניתן לשמור את בעיית אובדן הזיכרון למינימום בכך שנותנים זרם חלש ביותר לצד הלא דומיננטי של המוח.

אף אחד לא יודע איך התהליך הזה מפחית דיכאון. אבל זה עובד על חלק מהאנשים ששרויים בדיכאון עמוק.

3. שילוב טיפול פסיכולוגי וביולוגי

כיום מקובל לשלב טיפול פסיכולוגי וביולוגי, אפילו עבור הפרעות כמו סכיזופרניה שהטיפול התרופתי בהן יעיל. נראה שבכל מקרה התערבות מכיוון אחד משפיעה גם על הכיוונים האחרים (טיפול פסיכותרפי יכול לגרום לשינויים ביוכימיים, לדוגמא).

7. השפעות של תרבות ומגדר על טיפול

בארה"ב שחורים ואינדיאנים מאושפזים יותר מאשר לבנים והכי פחות מאושפזים אסיאתיים. הסיבה לכך אינה פער חברתי או כלכלי וגם לא שכיחות שונה של הפרעות נפשיות: יש מחקר שמראה שאבחון לא נכון של סכיזופרניה אצל שחורים נפוץ יותר. ספרדים ואסיאתיים יטפלו בבן המשפחה במסגרת המשפחה ולא יפנו לאשפוז.

יש טענה שיש סוגי טיפול שונים שמתאימים לקבוצות אתניות שונות (נניח לאסיאתיים עדיפה שיטת טיפול ממוקדת ומבנית) אבל אין לזה הוכחות ברורות.

גברים מאושפזים יותר בגלל התמכרות, ונשים יותר בגלל הפרעות מצב רוח.

נשים נוטות יותר לחפש עזרה מרופא המשפחה וממומחי בריאות נפש מאשר גברים.

יש טענה שנשים מעדיפות שיטת טיפול שבה יש דגש על הבעת רגשות ויחסים בין אישיים אבל אין הוכחה לכך.

בכל אופן – נראה שהאלמנט החשוב הוא לא שיטת הטיפול אלא רגישות לקבוצה האתנית והמגדר – בני מיעוטים עלולים להרגיש שהעצות של המטפל הלבן לא מתאימות ולא נכונות. לא בהכרח שיוך לאותה קבוצה אתנית מבטיח שהטיפול יצליח – יכול להיות פער בין דור חמישי לדור ראשון בארה"ב. יש לקוחות שיתעקשו על מטפל מאותה קבוצה אתנית.

8. שיפור בריאות נפשית

1. משאבים בקהילה

יש כל מיני מוסדות שהתפתחו כדי לשרת את הצרכים הפסיכולוגים של אנשים שונים: halfway houses, residential centers, מרכזי נוער, אשפוז לטווח קצר, אשפוז יום ועוד.

התערבות בעת משבר – יש מוקדים מאוישים 24 שעות ביממה שיכולים לתת עזרה ראשונה נפשית. הטיפול הוא קצר, מוכוון לעזור מיידית להקל על הלחץ ולהפנות את האדם לכיוון הטיפול הרצוי. לעיתים בצורה כזו נמנע אשפוז.

יש גם קו חם טלפוני למטרה דומה. יש קוים כללים, ויש כאלה שמתמחים בסוגים ספציפיים של בעיות.

כל המוקדים האלה לרוב מאוישים על ידי מתנדבים ועובדים שאינם מומחים בטיפול אלא פרה-מקצועיים. עוברים הכשרה קצרה וממוקדת על מנת לעבוד במקומות אלה. לרוב יש ייעוץ מקצועי וליווי של מומחים מוסמכים.

2. קידום עצמי של בריאות נפשית

להיות מודעים לרגשות, למחשבות, למוטיבציות, ליכולות, לקבל אותן, ולפתח את מה שמעניין אותנו ועושה לנו טוב. להיות מעורבים עם אנשים אחרים, ולהיות רגישים למצבנו מספיק כדי לדעת מתי לפנות לעזרה.