מבוא לספיכולוגיה - הילגרד -סיכום מלא -פרק 1

חזרה למאמרי מבוא לפסיכולוגיה

חזרה לכלל החומרים

---

פרק 1: מבוא היסטורי וגישות בפסיכולוגיה

הפסיכולוגיה שואלת שאלות הנוגעות כמעט לכל היבט בחיינו. האם הדרך בה גידלו אותנו משפיעה על הדרך בה אנו מגדלים את ילדינו? מהו הטיפול הטוב ביותר להתמכרות לסמים? האם גבר יכול לטפל בילד באותה צורה כמו אישה? האם ניתן לזכור טוב יותר אירוע טראומטי שעברנו, תחת השפעת היפנוזה? כיצד לתכנן תחנת כוח גרעינית כדי להקטין את הסיכוי לטעות אנוש? מהן ההשפעות לטווח ארוך של מצבי לחץ על הבריאות והמערכת החיסונית שלנו? האם טיפול פסיכולוגי בדיכאון יעיל יותר מטיפול תרופתי במחלה זו? כדי לענות על שאלות אלו, הפסיכולוגים מבצעים מחקרים שונים. המחקר הפסיכולוגי השפיע רבות על המדיניות הציבורית וחקיקת חוקים בנושאי אפליה גזעית, עונש מוות, פורנוגרפיה, התנהגות מינית, דעות קדומות ואחריות פלילית. למשל, הרבה חוקים ותפיסות ציבוריות בנוגע להתנהגות מינית השתנו, לאחר שהתברר ש”סטיות” מיניות הן בעצם התנהגות מינית מקובלת בקרב חלקים רחבים בציבור.

מטרת הקורס הזה היא ללמד את העובדות הידועות כיום בפסיכולוגיה, וגם להקנות את הידע והכלים שיאפשרו להעריך מבחינה מדעית וביקורתית טיעונים הקשורים להתנהגות, והמופיעים בתקשורת או מקובלים כ”אמיתות” ודעות קדומות בקרב הציבור הרחב.

הפסיכולוגיה (פסיכו=נפש; לוֹגוֹס=לימוד, חקר; ביחד=“חקר הנפש”) מוגדרת כמחקר המדעי של התנהגות ותהליכים מֶנטָליים (שכליים, נפשיים). אם כך, הפסיכולוגיה עוסקת גם בהתנהגות גלוייה שניתן לצפות בה (תנועות גוף, למשל), וגם בהתנהגות חבויה שצריך להסיק לגביה (חשיבה, דמיון, רגשות). המטרה של הפסיכולוגיה, כמו בכל מדע אחר, היא לנסות לתאר, להבין, למצוא חוקים כלליים, לנבא וליישם את הידע במצבים שונים. מחלוקת ישנה קיימת בפסיכולוגיה: מהו נושא המחקר של הפסיכולוגיה? האם לחקור דברים נצפים בלבד, כפי שטענו הפסיכולוגים ההתנהגותיים (הביהַביוֹריסטים), האם להתמקד בתהליכי חשיבה, זיכרון, עיבוד מידע, ייצוגים ואסטרטגיות- כפי שטענו הפסיכולוגים הקוֹגניטיביים, או להתמקד בתהליכים רגשיים וסובייקטיביים כפי שטענו הפּסיכואָנָליטיקָאים והפסיכולוגים ההוּמָניסטיים? המחלוקת קיימת גם כיום אך בצורה הרבה פחות חריפה.

הפסיכולוגיה בימינו עוסקת בשאלות ישומיות וגם עיוניות. נושאים יישומיים כוללים למשל: מיון אנשים לעבודה, מיון מועמדים ללימודים, חינוך, שינוי בהתנהגות, ושינוי עמדות בפרסום. נושאים עיוניים קשורים בהבנה בסיסית של תהליכים התנהגותיים ונפשיים. לרוב המחקרים בפסיכולוגיה היבטים עיוניים טהורים וגם יישומיים. הבה נדון בכמה דוגמאות של נושאי מחקר בפסיכולוגיה:

--> השפעת נזק מוחי על ההתנהגות: ידוע שנזק מוחי גורם לשינויים בהתנהגות. שינוי התנהגותי זה תלוי באזור המוחי שניפגע. התנהגויות מסוימות עלולות להיפגע כתוצאה של נזק מוחי באיזור מוחי מסוים, ואחרות יכולות להישאר תקינות. למשל, במקרים מסוימים של נזק מוחי בצד הימני של המוח, אנשים מאבדים את היכולת לזהות באופן חזותי פנים מוכרות, גם של בני משפחתם (כאשר הם שומעים את קולו של האדם, הם מזהים אותו מיד). מלבד קושי זה, הם מתפקדים באופן תקין לחלוטין בתחומים אחרים. אם כך, רק הזיהוי החזותי נפגע. תופעה זו נקראת פּרוֹזוֹפַאגנוֹזיָה (prosopagnosia), והיא מראה שתפקודים פסיכולוגיים מסוימים (למשל זיהוי חזותי של פנים) ממוקמים באזורים ספציפיים במוח. נדון בנושאים אלו בפרק העוסק בבסיס הביולוגי של ההתנהגות.

--> ייחוס תכונות לאנשים: אנו נוטים לייחס התנהגות של אנשים אחרים לתכונותיהם האישיות ולא למצב בו הם נמצאים. אם ניראה אדם מתרים מישהו במרכז קניות, והאדם מוציא את ארנקו ותורם, נאמר כי התורם הוא אדם נדיב ונחמד. לא ניטה לומר כי הוא תורם מאחר והוא מרגיש לחוץ מהמצב שאנשים אחרים צופים בו ומצפים ממנו לתרום. אם כך, בהחלטה מה משפיע על התנהגות האחר, אנו נוטים לייחס את התנהגותו לתכונות אישיות, ולא ללחץ ולהשפעה של המצב. תהליך פסיכולוגי זה, בו אנו מסבירים התנהגות במונחים של תהליכים נפשיים פנימיים ולא עקב השפעות חיצוניות של המצב נקרא “טעות הייחוס הבסיסית”. נדון בנושאים אלו בפרק שעוסק בפסיכולוגיה חברתית.

--> כיצד לעודד ילדים לקרוא? מתן פרסים חומריים (למשל אכילת פיצה) בארה”ב במשך שנים ארוכות על ידי רשת פיצות, הביא לעלייה בכמות הקריאה בקרב ילדים. המורים של הילדים היו מציידים אותם באישור על כמות הקריאה שלהם כל חודש, ועם האישור הילד היה מגיע לחנות ומקבל מנת פיצה חינם. התוצאה היתה שילדים קראו יותר. האם הם המשיכו לקרוא גם כשהמבצע הסתיים? אם מעניקים פרסים על פעולות לימודיות, ילדים משקיעים יותר בפעולות אלו (זהו “חוק התוצאה” שנדבר עליו בהמשך, שאומר כי התנהגות המלווה בתגמול, מתחזקת כתוצאה ממתן התגמול). אבל עם הפסקת התגמול, ילדים גילו פחות עניין בפעולות הלימודיות. דווקא ילדים שלא קיבלו תגמול על הלמידה, התמידו בה יותר. הסיבה היא שכאשר אנו רואים שגורם חיצוני מניע את התנהגותנו (למשל פרס), אנו מפחיתים בערך גורמים מניעים פנימיים כמו עניין בפעולה או הנאה ממנה. הילד אומר לעצמו “למה אני קורא? כדי לקבל פיצה”. כשמפסיקים את מתן הפיצה, אין יותר סיבה לקרוא. אפילו ילדים שנהנו מהקריאה, הרגישו שעשו זאת בגלל התגמול החיצוני. זוהי תופעת “הצדקת היתר”: כאשר אנו מסבירים את התנהגותנו שלנו, אנו שמים דגש רב מידי על גורמים מצביים ופחות על גורמים פנימיים (לתשומת לבך: תופעה זו בדיוק הפוכה לטעות הייחוס הבסיסית שתיארנו מקודם. אנו מייחסים התנהגות של אחרים לגורמים פנימיים, ואת התנהגותנו שלנו - לגורמים חיצוניים, בדרך כלל). האם גם הציונים שתקבל/י בלימודיך במכללה יפחיתו את הרצון להשקיע בלימודים? כאן המצב שונה: התגמול (ציונים) משקף את מידת ההשקעה, המאמץ והיכולת, ואז הוא יכול להעלות הנאה ועניין בלימודים, כי הציון מראה לסטודנט שהוא טוב במה שהוא עושה. אם המיקוד של הסטודנט הוא רק בציון, העניין וההנאה מהלימודים עלולים להיפגע. לכן: כדאי לך לפעול בכיוון של ציון טוב וגם לנסות ליהנות מהלימודים.

--> שיכּחון ילדות: רוב האנשים יכולים לזכור די בקלות אירועים מתקופת ילדותם, אך לא מהשנים הראשונות לחייהם. מעט מאוד אנשים יכולים לזכור מה קרה להם בשלוש השנים הראשונות לחייהם. אם נולד לך אח/ות לאחר שהיית בן 3 שנים ומעלה, יש להניח שתזכור זאת. אם הוא/היא נולדו לפני שהגעת לגיל 3 שנים, קרוב לודאי שלא תזכור זאת. תופעת זאת נקראת אַמנֶסייַת (שיכָחוֹן) ילדות. מדוע זה קורה? האם המוח בגיל שלוש שנים לא מפותח דיו? האם השיטה החשיבתית, לפיה פועל הזיכרון לפני גיל שלוש שנים, פחות מפותחת? האם הדחקנו זיכרונות מאותה תקופה, והם נמצאים ברמה לא מודעת של ההכרה שלנו? כל גישה בפסיכולוגיה נוקטת בהסבר אחר לתופעה זו, כפי שניראה בהמשך.

--> השמנה: רבים באוכלוסיה סובלים מעודף משקל, המוגדר בארה”ב כמשקל של 30% ומעלה יותר מהמצופה מהגובה ומבנה הגוף. השמנה היא מסוכנת: היא מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת. מדוע אנו משמינים? האם מדובר בגורמים תורשתיים, שינוי במבנה המוח, תזונה מוקדמת בילדות, לחץ פסיכולוגי, חֲסַרים רגשיים? אחת התופעות שנחקרה בנושא זה היא חֶסֶר מוקדם באוכל. עכברים שגודלו ללא אוכל, ולאחר מכן קיבלו גישה חופשית לאוכל, אכלו קודם כל כדי להגיע למשקלם המקורי, ולאחר מכן, אכלו יותר מעכברים שלא היו במצב של חסר מוקדם באוכל. אם כך, ייתכן וחסר מוקדם באוכל יכול להסביר השמנה במקרים מסויימים. נדון בנושא זה בפרק ההנעה (=מוטיבציה).

--> השפעת אלימות בתקשורת על תוקפנות בילדים: האם הצפייה בסרטים אלימים מגבירה נטיות לתוקפנות או דווקא מפחיתה אותן? האם צפייה באלימות גורמת לנו לחקות אותה יותר מאוחר? אולי דווקא כאשר אנו צופים בסרט אלים, אנו דווקא משחררים בצורה חשיבתית דחפים תוקפניים שישנם בתוכנו, וע”י כך מספקים דחפים אלו (על פי השערת ה”זיכּוּך” או “הטיהור” -קָתַרזיס)? מחקרים מצאו כי ילדים הצופים בסרטים אלימים מראים אלימות רבה יותר ביחסים עם חבריהם, יחסית לילדים שלא צפו בסרטים אלימים. הבדלים אלו אף ממשיכים לאורך זמן. אם כך, צפייה בסרטים אלימים דווקא מגבירה נטיות לתוקפנות בילדים.

--> השפעת אינטגרציה בחינוך על הישגי תלמידים: בארצות רבות בעולם, וגם בישראל, יש חפיפה בין מוצא עדתי, דתי, לאומי ומעמדי, לבין הישגים בלימודיים. מתוך מטרה לצמצם פערים בין קבוצות חברתיות בחברה, מדינות רבות וביניהן ישראל, נקטו בשילוב חינוכי: הוקמו בתי ספר שקלטו תלמידים בעלי רקע חברתי, כלכלי, או עדתי שונה, אשר שולבו באותן כיתות. ההנחות של מדיניות זו היו שהלימוד המשותף יבטל פערים שהיו קיימים ברמת ואיכות ההוראה ומשאבי החינוך, ולכן יעלה את הישגי הקבוצות החלשות, ושהמפגש החברתי בין קבוצות שונות יפעל לקרבה חברתית, יצמצם דעות קדומות ויגביר את הלכידות בחברה. בישראל התהליך ארך זמן רב ונתקל בהתנגדות רבה ובביקורת מכל הצדדים, אך כיום הכיתה המשולבת היא השכיחה בישראל. האם השילוב החינוכי השיג את מטרותיו? האם ישנו מחיר רגשי לשילוב כזה, לקבוצת הרוב ולקבוצת המיעוט? בישראל נמצא ברוב המחקרים כי קבוצה חלשה המצטרפת לכיתה בעלת רוב חזק מבחינה לימודית, מעלה את הישגיה, בלי לפגוע בהישגי הקבוצה החזקה יותר. עלייה זו בהישגי הקבוצה החלשה מוגברת אם השילוב נעשה בגיל צעיר יותר ונמשך זמן רב יותר. אך קיים גם מחיר רגשי מסוים: בני הקבוצה החלשה מראים לעיתים ירידה בהערכתם העצמית, כאשר הם נפגשים עם תלמידים חזקים יותר. יחד עם זאת, לא נמצא כי ירידה זו בערך העצמי פוגעת ברצון ללמוד או בשאיפות הלימודיות או התעסוקתיות. השילוב אף מחזק את אמונת התלמיד מהקבוצה החלשה, שהישגיו תלויים בו ובמאמציו, ולא בגורל, במזל או ברצונה הטוב של המורה, דבר שתורם רבות להישגים גבוהים בלימודים (קשתי, אריאלי ושלסקי, 1997).

בחיי היומיום אנו נתקלים בבעיות ובנושאים שונים שאנו מנסים להסביר ב”הסבר פסיכולוגי”. אנו בעצם משתמשים בידע תרבותי, פולקלור, ומסורת, שנצטברו ברבות השנים, ושמבוססים על תצפיות יומיומיות על התנהגות. כל זה אינו חלק מנתונים מדעיים. ההבדל בין “פסיכולוגיה” זו לבין הפסיכולוגיה המודרנית שנעסוק בה בקורס היא לא בשאלות שנשאלות- אלא בשיטת המחקר. זהו גם ההבדל בין הפסיכולוגיה המודרנית ומה שקדם לה. עד סוף המאה ה-19 עסקו בנושאים של התנהגות בצורה לא מדעית, אלא פילוסופית, ע”י ספקולציות ואינטוּאיציָה (=חשיבה לא הגיונית). המעבר לפסיכולוגיה המודרנית התרחש כאשר החוקרים אימצו את כלי המחקר של המדעים המדויקים ומדעי הטבע בניסיון לענות על שאלות פילוסופיות. כאשר השיטה המדעית יושמה לחקר ההתנהגות, התחילה להתקיים הפסיכולוגיה כפי שאנו מכירים אותה. אם כך, השאלות שהפסיכולוגיה שואלת, דומות לשאלות עמן ניסתה להתמודד הפילוסופיה, אך שיטות המחקר השתנו.

--> הרקע ההיסטורי של הפסיכולוגיה והזיקה שלה לפילוסופיה

אבינגהאוז (Ebbinghaus), מהאבות המייסדים של הפסיכולוגיה, אמר: “לפסיכולוגיה יש עבר ארוך אך היסטוריה קצרה”. גם הפסיכולוגיה וגם המדע צמחו ממקור אחד: הפילוסופיה. הפילוסופים היוונים עסקו בשאלות הקשורות לנפש, כגון מוטיבציה- מה הסיבה להתנהגות, האם האדם הוא הגיוני מטבעו או לא, מהי המודעות, האם ישנו חופש בחירה, מהו היחס והקשר בין הגוף והנפש. עד היום ישנן מספר שאלות פילוסופיות שנותרו בפסיכולוגיה, ואשר הפסיכולוגים חלוקים עליהן. השאלות הן: מהו היחס בין הגוף והנפש, מהו מקור הידע, ושאלת הדֵטֶרמיּניּזם וחופש בחירה.

--> שאלת הגוף והנפש: האם ישנן שתי ישויות באדם (גוף ונפש) או רק ישות אחת? מה טיבן? מה היחס ביניהן ? האם אלו שני דברים שונים או דבר אחד שנראה מפרספקטיבות (=נקודות מבט) שונות? בעבר הוצעו על ידי הפילוסופים מספר הצעות: הגוף והנפש בלתי תלויים זה בזה, יש מספר רוחות באדם, הרוח שווה לחומר. אפלטון אמר שכשהגוף מת, הרוח ממשיכה להתקיים. דקארט (Descartes, 1596-1650) הציע שקיים דוּאָליזם (=מהות כפולה): יש גוף ויש נפש, שניהם נפרדים אך קיימים יחסי גומלין ביניהם (=הם משפיעים זה על זה). הגוף תואר ע”י דקארט כפיזי, אוטומטי, כמכונת רפלקסים, שפועל על פי חוקי הפיזיקה והטבע. לעומת הגוף, הנפש היא הגיונית, חופשית, ואיננה חומר. מכאן הוא הסיק שהחיות הן מכונות אוטומטיות, בלי רוח, וללא רצון חופשי. לעומתן, האדם מסוגל לחשוב, והוא בעל מודעות ורצון חופשי. רעיונותיו של דאקרט השפיעו רבות על חקר הלמידה, החשיבה והמוח.

--> מהו מקור הידע וכיצד הוא נרכש? האם יכולות האדם, החשיבה והידע שלו הם מולדים או נלמדים? לפי דקארט קיימים שני סוגי רעיונות: רעיונות מולדים כמו רעיון האל או רעיון העצמי, המתפתחים ישירות מהנפש, ורעיונות הנלמדים על ידי החושים. גם הפילוסוף קאנט (Kant, 1724-1804) טען כי חלק מיכולות החשיבה הוא מולד, למשל תפיסת המרחב, הזמן והסיבתיות. זו דוגמא לטיעון של הגישה הנֵטיביסטית. לעומתם, הפילוסופים האֶמפּיריציסטים הבריטיים טענו שהידע נרכש ע”י החושים בלבד. תומס הובס (Hobbes, 1679-1588) טען שהידע נוצר מתחושות ומגירויים שבאים דרך החושים. הידע נבנה מאסוציציות (=קשרים), עקב הופעה חוזרת ונשנית של אירועים מסוימים זה עם זה מספר רב של פעמים. ג'ון לוק (Locke, 1704-1632) העלה את רעיון הלוח החלק (TABULA RASA) שלפיו נפש התינוק ריקה לחלוטין עם הלידה, והיא “לוח חלק” שעליו רושם הניסיון את הידע. הגישה האמפיריציסטית מדגישה את תפקיד הלמידה, החוויה החושית וההתנסות של האדם בתוך הסביבה. המחלוקת בין הגישה האמפיריציסטית והגישה הנטביסטית מתבטאת כיום במחקר המשווה את השפעת הסביבה להשפעת התורשה על ההתנהגות. סיכום הטיעונים:

-->שאלת הדטרמיניזם וחופש הבחירה: האם אנו חופשיים לבחור את התנהגותנו, או שהיא מוכתבת לנו מלידה או מעוצבת על ידי הסביבה. לשאלה חשובה זו השלכה גם לגבי אופי האדם: האם טבע האדם רע מנעוריו, האם טבעו טוב, או שאופיו המולד ניטראלי? הפילוסוף ספנסר (Spencer) כתב בזמנו כי האדם רע מטבעו, והחברה צריכה לרסן אותו. הפילוסוף רוסו (Rousseau) כתב ההיפך: האדם טוב מטבעו, ואילו החברה מקלקלת אותו. בפסיכולוגיה הגישה ההתנהגותית (=גישת הלמידה) גורסת בשאלה זו כי האדם נתון לשליטת גירויים, חיזוקים ועונשים. הוא יצור פסיבי, תוצר של למידה והתניה. הגישה הפסיכואנליטית בפסיכולוגיה גורסת כי האדם הוא עבד לדחפים ויצרים מולדים הדוחפים אותו לפעול בצורה מסוימת. שתי הגישות טוענות כי לאדם יש מעט מאוד חופש בחירה בהתנהגותו. כנגד שתי גישות אלו קמו גישות הוּמניסטיוֹת ופֵנוֹמֵנוֹלוֹגיוֹת (פנומנולוגיה = דגש על עולמו הפנימי של האדם ועל הדרך בה הוא מפרש את מצבו וחוויותיו), המדגישות את חופש הבחירה והרצון החופשי: האדם אינו מכונה, אלא הוא יצור חופשי, הגיוני, כשהרצון החופשי הוא תמצית האדם והאנושיות. האדם ייחודי ומורכב יותר מחיות, הוא אינו פסיבי, הוא לא נשלט ע”י דחפים אלא ע”י המציאות הסובייקטיבית שלו, והדרך שבה הוא תופס את עולמו. לפי גישה זו, האדם גם אינו מגיב לסביבה חיצונית אובייקטיבית, אלא לפירושים שהוא נותן לסביבתו. סיכום הטיעונים:

--> תחילת הפסיכולוגיה המודרנית ארבעה אנשים יישמו את השיטה המדעית הניסויית לשאלות פילוסופיות שנגעו בהתנהגות: וובר (Weber) , פכנר (Fechner) , הלמהולץ (Helmholtz), וונדט (Wundt). כולם היו פיסיולוגים גרמניים. וובר ופכנר חקרו את הפסיכופיזיקה- הקשר בין עוצמת גירוי פיזי ועוצמת התחושה הסובייקטיבית של הנבדק. הלמהולץ חקר את השמיעה, ראית הצבע, זמן התגובה ועוד. בשנת 1860 כתב פכנר את סיפרו “יסודות הפסיכופיזיקה”. וונדט פתח ב-1879 את המעבדה הראשונה לפסיכולוגיה בלייפציג שבגרמניה, ופירסם את כתב העת הראשון בפסיכולוגיה.

מספר גישות חשובות קיימות בהיסטוריה של הפסיכולוגיה:

1. הגישה המיבנית (סטרוּקטוּרָלית): וונדט וטיצ'נר ייסדו גישה זו. המטרה של הפסיכולוגיה, לדעתם, היא לפרק את הנפש למרכיביה, ולזהות את המבנים הנפשיים ואת מבנה החוויה המודעת. הם השתמשו בשיטת מחקר שנקראה אינטרוֹספקציה (introspection)- להסתכל פנימה, לצפות על העצמי, לתאר חוויות פנימיות, מחשבות ורגשות. המטרה הסופית של המחקר היתה לפרק את החוויה המודעת ליסודות המרכיבים אותה, כמו שכימאי מפרק חומר למרכיביו. בשיטת האינטרוספקציה החוקר מציג גירוי, ומבקש מהאדם לתאר מה הוא מרגיש, חושב, וזוכר כאשר הוא נחשף לגירוי. לפי מחקרים אלו, וונדט וטיצ'נר הסיקו כי הנפש מורכבת משלושה מרכיבים: א. תחושות שנוצרות ע”י גירויים חיצוניים; ב. דימויים שנוצרים ע”י הנפש עצמה (זיכרון, חלום); ג. רגשות שנקשרים לחויות האלו. הנפש מחברת את היסודות ביחד. שיטת האינטרוספקציה ניתקלה בביקורת קשה: היה קשה לשחזר תוצאות שהושגו בעזרתה, היו הבדלים בין אישיים גדולים בתגובות, ולא ניתן היה להגיע למסקנות ברורות.

2. הגישה התיפקוּדית (פוּנקציוֹנליסטית): זו תיאוריה שקמה בתגובה לגישה המבנית (סטרוקטורלית). היא הדגישה את התודעה כפעילות שמובילה לתוצאה בעולם, ורצתה להבין את התהליכים של הנפש ולא את המבנה שלה. השאלות שנשאלו התמקדו בדרכים שבהן הניסיון מאפשר לנו לתפקד יותר טוב בסביבה, ואיך ההתנהגות והתודעה מאפשרות הסתגלות לסביבה. התנהגות מסתגלת הוגדרה כהתנהגות ששורדת יותר בסביבה. שאלה נוספת היתה מהם התפקודים (פונקציות) של התודעה. הגישה היתה לא לפרק את המודעות למרכיביה, כי היא רציפה וזורמת כל העת, אלא לחקרה כתהליך פעיל ומסתגל. כאן בלטו חוקרים כמו דיואי (Dewey) וויליאם גיימס. הם גם הדגישו שימוש בתצפית התנהגותית, בנוסף לאינטרוספקציה.

3. הגישה ההתנהגותית (ביהביוריסטית): בשנת 1913 פירסם ווטסון (Watson) ספר שבו מרד כנגד הגישה הסובייקטיבית בפסיכולוגיה. ווטסון ביקר את שיטת האינטרוספקציה כשיטה לא מדעית. מושגים כמו נפש, מודעות, דימוי – לטענתו הם מנטליסטיים (=נפשיים), סובייקטיבים, פרטיים, ולכן לא ניתנים להיחקר בצורה מדעית. המדע צריך להיות מבוסס רק על עובדות שניתן לצפות בהן, שלא ניתן לחלוק עליהן, ושהן זמינות לביקורת ציבורית. מכאן התפתח רעיון “הקופסה השחורה”: לחקור השפעת גירויים על התנהגות, בלי לשאול שאלות על הגורם המתווך ביניהן (הנפש, שהיא כקופסה שחורה שלא ניתן להביט בתוכה). היחידות הבסיסיות שצריך לחקור הן: גירוי, אשר מוביל לתגובה. הגירוי משפיע על ההתנהגות. מכאן התפתח המושג של פסיכולוגיית גירוי-תגובה. מושג חשוב אחר הוא התניה, ההתנהגות היא תוצאה של התניות, והסביבה מעצבת את התנהגותנו על ידי חיזוק תגובות והרגלים מסוימים. התגובה המותנית נתפסה כיחידה הקטנה ביותר של ההתנהגות, וממנה נבנות התנהגויות מורכבות יותר. סקינר (Skinner) הכניס יותר מאוחר את מושג החיזוק: התגובה מתקיימת כי יש לה חיזוק. התיאוריה ההתנהגותית השפיעה רבות על חקר הלמידה.

4. הגישה התבניתית (גֵשטַלט-Gestalt): בזמן שהביהביוריזם עלה בארה”ב, עלתה בגרמניה גישה אחרת שמרדה בסטרוקטורליזם, כנגד הנטייה שלו לנתח חוויות ולהפחיתן למרכיבים קטנים. אנשים כמו וורטהיימר, קוהלר, וקופקא בלטו כאן. הם טענו כי לא ניתן לפרק את המודעות למרכיביה: אנו רואים עץ ולא כתמים של צבע ובהירות, שומעים מוזיקה ולא צלילים בודדים. החוויה המודעת תלויה ביחסים בין מרכיביה השונים, ולא בצירוף הפשוט שלהם- השלם גדול ושונה מסכום חלקיו, והחוויה תלויה ביחסי הגומלין המיוחדים בין חלקיה. אנשי הגשטלט הביאו דוגמאות של תופעות תפיסתיות שלא ניתן לפרקן למרכיביהן אלא יש להבינן כשלם. אנו גם נוטים לפרש ולארגן גירויים בצורה אוטומטית ולא מודעת. נעסוק בנושאים אלו בפרק התפיסה.

5. הגישה הפסיכו-אנאליטית: זו גישה לא מחקרית, אשר צמחה מתוך טיפול בחולים, ופותחה על ידי זיגמונד פרויד (Freud). הוא ראה שלחולים רבים יש בעיות גופניות כמו עייפות וחוסר שינה, ושנלוות אליהן בעיות נפשיות. פרויד ניסה לטפל בחולים בהיפנוזה, ואחר כך פיתח תיאוריה על אישיות האדם, שמניחה קיום חלק באישיות שהוא לא מודע, אשר מכיל דחפים ויצרים אפלים, ואלו מניעים את ההתנהגות. דחפים אלו קשורים במיוחד לנושאי מין ותוקפנות, על האדם נאסר מגיל צעיר לבטאם, והם מודחקים לחלק הלא מודע של האישיות. משם הם פועלים, מתבטאים בחלומות, בפליטות פה, ובביטויים גופניים שונים. כמו כן הוא טען שחוויות ילדות מוקדמות הן מכריעות בהשפעתן על התנהגות האדם בהווה. דרך אסוציציה חופשית, שבה האדם מדבר על נושאים שונים לפי בחירתו, ניתן להגיע לתוכן הלא מודע.

השוואת הגישות:

--> גישות מודרניות בפסיכולוגיה: הפסיכולוגיה המודרנית הושפעה ממספר מקורות: התפתחות המחשב, ובעקבותיו פיתוח גישות עיבוד מידע להבנת רכישה של ידע ופעולות חשיבה; הבלשנות וחקר הקשרים בין המוח והשפה, והנוירו-פסיכולוגיה, החוקרת את הקשר בין נזק מוחי והתנהגות. הגישות השונות לא בהכרח סותרות זו את זו, וכיום מקובל לאמץ גישה אֶקלֶקטית. המלכדת מספר גישות יחד.

1. הגישה הביולוגית: גישה זו מנסה לקשר בין התנהגות לבין תהליכים כימיים וחשמליים במערכת העצבים. למשל, הבנת הקשר בין דיכאון לחומרים כימיים במוח, קשר בין נזק מוחי והתנהגות, קשר בין תהליכים עצביים והורמונליים והשמנה, או קשר בין ארגון ותיפקוד המוח וליקויי למידה. המטרה היא לחפש את הקשר בין התנהגות ותהליכים נפשיים- לבין אירועים במערכת העצבים. ניתן בנושא זה גם לחקור השפעות הורמונים ותורשה על ההתנהגות. במחקר מסוג זה בודקים למשל את התמחות אזורי המוח השונים מבחינה התנהגותית. ראינו כבר שחלק מסוים בחצי הימני של המוח מתמחה בזיהוי חזותי של פנים. שיכחון (אמנזיית) ילדות מוסבר ע”י גישה זו בחוסר בשלות של חלק במוח הקשור לאחסון בזיכרון (ההיפוֹקַמפּוּס). הגישה הביולוגית מבצעת הפחתה (=רֵדוּקציָה) של ההתנהגות לתהליכים ומרכיבים ביולוגיים. גישה המנסה להבין תהליך על ידי פירוקו למרכיביו הבסיסיים והפשוטים יותר נקראת רֵדוּקציוֹניזם. גישת הרדוקציוניזם הביולוגי בפסיכולוגיה טוענת כי לכל תהליך התנהגותי ישנו תהליך ביולוגי מקביל, המתרחש באותה עת, כך שניתן להסביר את ההתנהגות על סמך התהליך הביולוגי. חשוב לזכור בהקשר זה, שמושגים פסיכולוגיים גם מנחים חוקרים ביולוגיים בחקרם את המוח. כמו כן, ישנם גם גורמים חברתיים-תרבותיים וגורמים בעבר של האדם, אשר משפיעים על התנהגותו.

2. הגישה ההתנהגותית: גישה זו מדגישה התמקדות בהתנהגות נצפית וגלוייה. הגישה ההתנהגותית נקראת גם “פסיכולוגית גירוי-תגובה”, מאחר והיא מדגישה את המחקר של הקשר בין גירויים והשפעתם על תגובות והתנהגות, ומחקר של השפעות חיזוק או עונש על התנהגות. על פי גישה זו, כל התנהגות היא תוצאה של התניה וחיזוק או עונש. למשל, ילדים נוטים להיות תוקפניים כאשר התנהגותם התוקפנית מחוזקת על ידי הסביבה (הסביבה מוותרת או נכנעת להם). כאשר הסביבה מגיבה בענישה, התוקפנות פוסקת.

3. הגישה הקוגניטיבית: גישה זו מדגישה מחקר של תהליכים שכליים: רכישת ידע, תפיסה, זיכרון, חשיבה, עיבוד מידע, קבלת החלטות, יצירת ייצוגים חשיבתיים ופתרון בעיות. דרך אחת לפרש תהליכים אלו היא במושגים של עיבוד מידע, כמו למשל במחשב. מידע שמגיע מבחוץ מעובד בכל מיני צורות, נבחר, מושווה, מחובר למידע שבזיכרון, עובר שינוי, ומאורגן מחדש. לפי גישה זו, האדם אינו סביל, אלא לוקח חלק פעיל בלמידה, ומפרש באופן פעיל גירויים שהוא ניתקל בהם. כיום אין שימוש באינטרוספקציה בתחום זה אלא ישנו ביצוע של מחקרים אובייקטיביים ומדויקים. גישה זו תסביר שיכחון ילדות בכך שייתכן והזיכרון משתנה עם הגיל, אולי בגלל התפתחות השפה בגיל זה, שמסייעת בארגון הזיכרון.

4. הגישה הפסיכואנליטית: גישה זו נוסדה ע”י פרויד. הרצון כאן הוא לפרש התנהגות במונחים של דחפים ויצרים, עם דגש על השפעות לא מודעות על ההתנהגות, והשפעת חוויות ילדות מוקדמות על האישיות. גישה זו טוענת כי הרבה התנהגויות שלנו (אמונות, פחדים, רצונות) מושפעות ע”י הלא מודע, כלומר האדם בדרך כלל לא מודע לסיבה האמיתית להתנהגותו. בלא מודע קיימים דחפים שאסור לבטאם. דחפים אלו (הנגזרים מאינסטינקטים או יצרים מולדים) נענשים או נאסרים ע”י ההורים והחברה- וכתוצאה מכך הם מודחקים ללא מודע ומשפיעים משם על חיינו. הם מתבטאים דרך חלומות, פליטות פה, התנהגויות גופניות, בעיות רגשיות, הפרעות נפשיות, או התנהגויות שלא מקובלות מבחינה חברתית (תוקפנות, מיניות), וגם התנהגויות מקובלות. למשל, ייתכן ביטוי תוקפנות בחלום כלפי מישהו, כי לא ניתן לבטא נגדו רגש שלילי במציאות. לכל התנהגות יש סיבה, אך רוב הסיבות הן לא מודעות. המניעים של ההתנהגות הם לא מודעים, והסיבות הרַציונָליות (=הגיוניות) שאנו נותנים להתנהגותנו אינן נכונות. הדחפים שלנו הם חייתים, בעיקר דחפי מין ותוקפנות, ואנו כל הזמן נלחמים נגד החברה שאוסרת את ביטויים ודורשת מאיתנו שליטה על דחפים אלו. שיכחון ילדות, לפי גישה זו, נובע מהדחקה ללא-מודע של זכרונות ילדות מכאיבים ומאיימים.

5. הגישה הסוּבייקטיביסטית (פנומנולוגית): כאן מושם דגש על החוויה הסובייקטיבית והפנימית של האדם. הגישה הזו מנסה להבין התנהגות, רגש וחשיבה דרך המציאות הסובייקטיבית שהאדם בונה לעצמו. הדגש הוא על הדרך שבה האדם חווה ותופס אירועים; הפירוש שהאדם נותן למצבו, הוא הקובע את תגובתו. בפֵנוֹמֵנוֹלוֹגיָה אנו מדגישים את עולמו הפנימי של האדם, ואת ראיית הדברים מנקודת מבטו. האדם מַבנה באופן פעיל את המציאות הסובייקטיבית שלו. למרות זאת, האדם לעיתים טועה, בחשבו כי התפיסה הסובייקטיבית שלו משקפת את המציאות האובייקטיבית (=“רֵיאָליזם נָאיבי או תמים”). לכן לא ניתן להסתמך רק על אינטרוספקציה במחקר בגישה זו, ויש צורך לבצע תצפיות שיטתיות. קשורה לגישה זו היא הגישה ההומניסטית אשר קמה כמרד כנגד הסתכלות מֵכניסטית של האדם (=האדם כמכונה, ללא רצון חופשי), אשר נשלט ע”י גירויים חיצוניים (כפי שטענה הגישה ההתנהגותית) או ע”י דחפים לא מודעים (כפי שטענה הגישה הפסיכואנליטית). הגישה ההומניסטית עוסקת יותר בחוויות פנימיות מאשר בניסיון לפתח תיאוריות שמנבאות התנהגות. גישה זו גם נמנעת מניבוי התנהגות או רצון לשלוט עליה, אלא רצונה להבין חוויות פנימיות. הגישה ההומניסטית מדגישה תכונות שמייחדות אנשים, כמו נטייה לגדילה ולמימוש והגשמה עצמיים, פיתוח הפוטנציאל האישי, ורצון להתקדם. קיים כאן פחות דגש על מחקר מדעי ואובייקטיבי, ופחות רצון לשלוט או לנבא התנהגות, אלא רצון לשים יותר דגש על פתרון בעיות האדם והחברה ושיפור מצב האנושות.

--> גישות בין-תחומיות בפסיכולוגיה קיימות גישות נוספות, הנקראות גישות בין-תחומיות (אינטֵר-דיסציפלינריוֹת), ומשלבות מספר תחומי וגישות מחקר:

1. מדעי העצב הקוגניטיביים: התמקדות בתהליכים קוגניטיביים ע”י שימוש בשיטות מחקר של המוח, למשל לבצע הדמיה מוחית של תהליך קוגניטיבי, כמו קריאה או זכירה. הניסיון הוא להבין איך מתבצע תהליך קוגניטיבי במוח.

2. פסיכולוגיה אבולוציונית: ניסיון להבין את המקור הביולוגי של תהליכים קוגניטיביים. תחום זה קשור לאנתרופולוגיה ופסיכיאטריה. הטענה כאן היא שכמו שמנגנונים ביולוגיים התפתחו באבולוציה כדי לשרת ולמלא תפקודים שונים, גם תהליכים פסיכולוגיים התפתחו דרך ברירה טבעית. ישנו בסיס תורשתי להתנהגות ויש בה תועלת כמנגנון הישרדות. למשל קיימת העדפה של אנשים לטעם מתוק כי הוא מעלה סיכוי להישרדות (סוכר מספק יותר אנרגיה). גישה זו גם טוענת כי התנהגויות מסוימות קיימות כי הן מאפשרות את העברת המטען התורשתי מדור לדור, למשל טיפול הורים בצאצאיהם מסייע לצאצאים לגדול ואחר כך להוליד צאצאים משלהם שימשיכו את השושלת מבחינה גנטית.

3. מדעים קוגניטיביים: חקר תהליכים קוגניטיביים וקישורם למדעי המחשב. כאן הניסיון הוא להבין איך המידע מיוצג במוח, ואיזה תהליכי עיבוד מידע וחישוב צריכים להתקיים על הייצוגים האלו כדי לבצע פעולה פסיכולוגית. למשל חקר אינטליגנציה מלאכותית או בלשנות. האדם ניתפס כמחשב, ומפרקים את הפעולות החשיבתיות לפעולות חישוביות.

4. פסיכולוגיה תרבותית: שילוב של ידע פסיכולוגי, סוציולוגי ואנתרופולוגי, בהשוואת התנהגות בין תרבויות, וחקר השפעת התרבות על ההתנהגות.

5. פסיכולוגיה פוזיטיבית (חיובית): התמקדות בתכונות ובתהליכים פסיכולוגיים חיוביים, המחזקים את יכולת האדם להתמודד עם בעיות וקשיים: שמחה, אופטימיות, חוכמה, אומץ לב ועוד, ובמשאבים אישיותיים חשובים המשנים את הסביבה באופן חיובי.

--> התמחויות בפסיכולוגיה:

1. פסיכולוגיה קלינית: עוסקת באבחון ובטיפול נפשי, באנשים עם בעיות שונות בהתנהגות ובתפקוד.

2. פסיכולוגיה חינוכית: הפסיכולוג החינוכי מיישם עקרונות, שיטות, ומושגים פסיכולוגיים להבנת ולקידום התנהגות ולמידה של תלמידים ומורים בתוך מערכות חינוכיות. הפסיכולוג החינוכי שואל מושגים מתחומי ההתפתחות, הלמידה, החשיבה, הזיכרון, ההנעה (מוטיבציה) והאישיות כדי לאבחן ולטפל בילדים ובני נוער המגלים בעיות התנהגות, רגש ולמידה. כמו כן, הוא עוסק בהתנהגות מורים, שיפור שיטות הוראה, תהליכים חברתיים בכיתה, וגורמים כלליים לשיפור הלמידה וההוראה.

3. פסיכולוגיה שיקומית: עוסקת בשיקום נפשי, חשיבתי ומקצועי של אנשים לאחר מחלות ותאונות או עקב בעיות התפתחותיות כמו פיגור שכלי או נכות פיזית.

4. פסיכולוגיה חברתית: עוסקת בעיקר במחקר על התנהגות האדם בחברה, התנהגות קבוצות ותהליכים בין האדם והקבוצה.

5. פסיכולוגיה התפתחותית: עוסקת בחקר התפתחות והשתנות כישורים ותכונות אישיות.

6. פסיכולוגיה של האישיות: עוסקת בעיקר במחקר שמטרתו לזהות הבדלים בין-אישיים ולסווגם.

7. פסיכולוגיה מחקרית (=ניסויית): עוסקת במחקר פסיכולוגי של נושאים הקשורים לחשיבה, למידה, זיכרון, תפיסה, קשב, או קשר בין מערכת העצבים והתנהגות (פסיכוביולוגיה, פסיכופיזיולוגיה).

8. פסיכולוגיה ארגונית-תעשייתית: עוסקת בקשר שבין האדם לעבודה, התנהגות בארגונים, מיון, אימון וקידום עובדים, ושיפור תנאי עבודה.

9. פסיכולוגיה רפואית: עוסקת בקשר בין האדם ומוסדות רפואיים, קשר בין סגנון חיים ומחלות, ושיפור איכות החיים על ידי שינוי הרגלי בריאות.

10. פסיכולוגיה משפטית: עוסקת בקשר בין תכונות אישיות ועבריינות, כשרות לעמוד למשפט, אחריות פלילית וכדומה.

11. נוירופסיכולוגיה: תחום העוסק באבחון, שיקום, טיפול ומחקר של הפרעות פסיכולוגיות הנגרמות עקב נזק מוחי, מולד או נרכש.

--> דוגמא לדרך שבה גישות שונות בפסיכולוגיה יתמודדו עם תופעה, כמו רעידת אדמה:

הפסיכופיזיולוגיה והגישה הביולוגית יעסקו בשינויים הגופניים כתוצאה מהמתח ובדרך שבה המוח מעבד רגשות וגירויים מאיימים. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית תישאל מה אנשים למדו, מה יזכרו, ואיך הם תופסים סיכונים באופן כללי. הפסיכולוגיה ההתפתחותית תתמקד בהרגשת ילדים במצב, ובדיקת הבדלים בין קבוצות גיל, ומה משפיע על הבדלים אלו. הפסיכולוגיה של הבריאות תבדוק את השפעת האירוע על מחלות בעתיד. הפסיכולוגיה הקלינית תחפש דרכים לטיפול ולהפחתת החרדה. הפסיכולוגיה החברתית תחקור גילויי עזרה אצל אנשים, והתנהגות בקבוצה. המכנה המשותף לכל הגישות: חקר התנהגות ותהליכים נפשיים.

מקורות: קשתי, י., אריאלי, מ. ושלסקי, ש. (עורכים) (1997). לקסיקון החינוך וההוראה. ת”א: רמות.

סיכום המשווה את הגישות השונות:

-->שאלות חשיבה

1. איזה הנחות פילוסופיות לגבי טבע האדם, מניחה כל גישה בפסיכולוגיה? איזה גישות דומות יותר זו לזו בנושא זה, ואיזה מאוד שונות ואף מנוגדות?

2. בחברה שלנו מתנהל ויכוח סביב שאלות שונות הקשורות להתנהגות, כגון: מהו המקור להומוסקסואליות? כיצד מתמודדות הגישות השונות עם שאלה זו?

--

שיטות מחקר בפסיכולוגיה

הפסיכולוגיה הוגדרה כמדע החוקר התנהגות ותהליכים מנטאליים (נפשיים, שכליים). מהם הקריטריונים להגדרה של מדע? מטרות המדע הן לתאר, להסביר, לנבא ולשלוט על אירועים.

שתי שאלות בסיסיות נשאלות במחקר מדעי:

1) מה גרם לאירוע מסוים להתרחש (שאלת הסיבתיות) ?

2) מה הקשר בין שני אירועים (שאלת המתאם)?

משתי השאלות ניתן לגזור גם ניבוי: אם א' קיים- אז ב' קיים (א' גורם לב', או א' קשור לב').

במדע עוסקים במחקר שמטרתו להגיע לנתונים חדשים שילמדו אותנו על העולם. יש החולקים על הגדרת הפסיכולוגיה כמדע, כי קיימות בה גישות שונות, ולא לכל הנושאים ישנה תשובה ברורה. כמו כן, לא ניתן לחקור באופן ברור תהליכים פנימיים של האדם, שמושפעים מהרבה גורמים ולא ניתנים תמיד לצפייה מראש. חלק מטענות אלו לא רלבנטיות להגדרה של מדע. גם במדעים אחרים ישנן גישות שונות להסבר בעיה, ולא לכל שאלה ישנה תשובה ברורה (למשל מהו הגורם למחלת הסרטן). מה שקובע הגדרה של מדע הוא השימוש בשיטה מדעית לחקור ולאסוף נתונים הניתנים לאימות ולשיחזור, כלומר לבדיקה גם ע”י חוקרים אחרים. תיאוריות ועובדות משתנות, אך יש מספר כללים ועקרונות שעל כל מדען לציית להם כדי להיחשב למדען.

<-- עקרונות השיטה המדעית

1. רציונאליות: יש להבין את העולם דרך ההיגיון והתבונה, ולא דרך מיתוס, פולקלור, או אמונות אישיות.

2. דטרמיניזם: ההנחה שלכל דבר יש סיבה, שקיימים כללי סיבתיות בטבע, ועל החוקר לגלותם ולהבינם.

3. אמפיריות (=מבוסס על הניסיון): במדע אֶמפירי, את הידע רוכשים ע”י ניסויים, תצפיות ולא ע”י אמונה ואינטואיציה (=חשיבה לא הגיונית). על החוקר לעסוק במציאות ובנתונים שנאספים. ישנם תחומים ותיאוריות בפסיכולוגיה שהם מאוד אמפיריים, ואחרים- פחות. למשל, מחקר הזיכרון והלמידה הוא מאוד אמפירי, ומבוסס על ניסויים המתוכננים בקפידה. תחום חקר האישיות, לעומת זאת, הוא פחות אמפירי, מאחר וקשה לערוך מחקר מאוד מדויק על תהליכים נפשיים שלא ניתן לצפות בהם ולמדוד אותם באופן ישיר.

4. אובייקטיביות: הגישה המדעית היא חסרת שיפוט ערכי או העדפה אישית, ואסור שתהיה מוּטה לכיוון השערה זו או אחרת. לַזהות של החוקר, לאופיו, לנטיותיו האישיות, אסור שיהיו השפעה על תוצאות המחקר. זו הערובה לכך ששני חוקרים יוכלו להגיע לאותן תוצאות, אם ישתמשו בשיטות דומות ויחקרו בתנאים דומים. האם בפסיכולוגיה ניתן לבודד לחלוטין את העמדות האישיות של החוקר? והרי אנו עוסקים בחקר התנהגות האדם?

5. פומביות: נתונים מדעיים הם כאלו שלכל אחד יש יכולת לבדוק אותם. ישנם נתונים שהם פומביים (אורך השולחן הוא מטר), וכל אחד יכול לבדוק אותם. אך ישנם נתונים שאינם פומביים (“התינוק בוכה כי כואבת לו הבטן”): אין לנו יכולת לדעת למה התינוק בוכה. בהרבה נושאים בפסיכולוגיה, אנו מסיקים על משהו פנימי על בסיס התנהגות חיצונית, והדבר עלול להיות לא מדויק, ולא להיות מוסכם על כולם.

6. מהימנות: המחקר ניתן לשחזור על ידי חוקרים אחרים ולהראות תוצאות דומות.

לסיכום: העיסוק במדע הוא בשאלות: מה היחס בין אירועים בעולם ובין משתנים שונים, מה גורם למה, מה קשור למה, מה נובע ממה. כדי לענות על שאלות אלה בצורה נכונה, חייבים להתקיים התנאים הבסיסיים שהזכרנו.

<-- התיאוריה המדעית המטרה הסופית של המחקר היא לבנות תיאוריה שתארגן את תוצאות המחקרים ותקשר ביניהם בצורה משמעותית. תיאוריה= אוסף מונחים וטענות הקשורים ביניהם, לגבי תופעה מסוימת. הטענות קשורות זו לזו, מבוססות על הנחות, ומנסות להסביר ולנבא אירועים. רצונו של המדען הוא לגבש חוקים כלליים וזאת הוא עושה ע”י ניסוח תיאוריות. דוגמאות לתיאוריות פסיכולוגיות:

תיאוריה א': קיים גורם תורשתי בבסיס ההעדפה המינית (הטרוסקסואליות/ הומוסקסואליות). מתיאוריה זו ניתן לגזור השערה: תאומים זהים (שלהם מטען תורשתי זהה לחלוטין) יהיו בעלי העדפה מינית דומה. (השערה: הצהרה לגבי קשר או מתאם שניתן לבדקה).

תיאוריה ב': סביבה משפחתית מסוימת (שבה האם דומיננטית והאב פסיבי) קשורה להתפתחות העדפה מינית הומוסקסואלית. מתיאוריה זו ניתן גם כן לגזור השערה שבסביבות משפחתיות מסוג זה, נמצא אחוז גבוה יותר של בעלי העדפה מינית הומוסקסואלית.

מהי תיאוריה טובה? תיאוריה מבוססת על הנחות (=אַקסיוֹמוֹת), וטיעונים שונים. ההנחות והטיעונים צריכים להיות הגיוניים, נכונים, עקביים זה עם זה, וללא סתירות ביניהם.

כדי לנסח תיאוריה, יש צורך בהרבה מחקרים ותופעות, שניתן להכלילם, ולנסח לפיהם עקרון מסוים. התיאוריה מסכמת תוצאות של מחקרים וגם מציעה ניבויים ע”י הצעת השערות, אותן ניתן לבדוק במחקרים נוספים בעתיד. את ניבויי התיאוריה יש צורך לבדוק ולאמת ע”י מחקרים. בכל מחקר מנסחים השערות, אשר נגזרות מהתיאוריה, ואחר כך בודקים אותן. ייתכן וממצאי המחקר יאוששו או יאמתו את התיאוריה, או שיפריכו אותה, וייתכן ורק חלקים מהתיאוריה יאומתו או יופרכו. תיאוריה מדעית צריכה להיות ברת- אימות או הפרכה, כלומר ניתן להוכיח את נכונותה או אי-נכונותה.

התיאוריה צריכה להביא לניסוח של חוק או כלל נוֹמוֹטֵיתי= שהוא נכון לגבי הרבה אנשים. לעומת חוק כזה, ישנו חוק או כלל איּדיאוֹגרָאפי, הנכון רק לגבי אדם מסוים. אין לנו עניין בפסיכולוגיה לנסח חוקים אידיאוגראפיים, ואנו מעוניינים להסביר התנהגות של קבוצות גדולות של אנשים. החוקר רוצה להכליל מתוצאות המחקר שלו לכל האוכלוסייה בעולם, ולא לנסות להסביר התנהגות של אדם בודד.

אחד מהמבחנים של איכות המחקר, הוא היכולת לשחזר אותו (רֶפּליּקַציה). הרבה מחקרים משוחזרים ע”י חוקרים אחרים, שלעיתים משנים או מוסיפים משהו למחקר המקורי.

<-- דגימה כל מחקר מתחיל בדגימה. לא ניתן לחקור את כל האוכלוסייה של העולם, למשל את כל חולי הנפש, כל הילדים או כל בעלי מנת משכל מסוימת. חייבים לדגום מתוך האוכלוסייה קבוצת נבדקים ועליה לערוך את המחקר. זהו המדגם. על המדגם לייצג את האוכלוסייה ממנה הוא נדגם. באם המדגם אינו מייצג את האוכלוסייה (=מדגם מוּטֶה) לא ניתן להסיק מתוצאות המחקר לאוכלוסיה הרלבנטית.

<-- סוגי מחקרים

1. מחקר תיאורי מטרתו לתאר תכונות של אוכלוסייה, כמו התפלגות משתנים מסוימים (מחקר דמוגראפי, למשל).

2. מחקר ניסויי (הניסוי) זה מאופיין בשליטה על משתנים ומצבים כדי לגלות יחסים בין משתנים. משתנה מוגדר כמאפיין של העולם שהוא בעל שני ערכים או יותר. זו תכונה שפרטים בקבוצה יכולים להיבדל בה זה מזה. למשל: גיל, מין, השכלה, ארץ מוצא, מנת משכל, רמת חרדה, מידת יצירתיות. לכל משתנה מספר ערכים: למשל מין (זכר, נקבה), השכלה (יסודית, תיכונית, אקדמית), גובה (מידות גובה שונות), רמת חרדה (גבוהה, בינונית, נמוכה). בניסוי בודקים את השפעת המשתנה הבלתי תלוי על המשתנה התלוי. המשתנה הבלתי תלוי הוא המשתנה הנשלט ע”י החוקר (והוא בלתי תלוי בהתנהגות הנבדק). החוקר קובע את ערכיו של המשתנה הבלתי תלוי, ובודק את השפעת המשתנה הבלתי תלוי על המשתנה התלוי. המשתנה התלוי הוא המשתנה הנמדד, שמושפע ע”י המשתנה הבלתי תלוי. המשתנה התלוי הוא הביצוע וההתנהגות של הנבדק.

בניסוי יוצרים הבדלים בין קבוצות במשתנה הבלתי תלוי, ובודקים הבדלים שנוצרו עקב כך בערכי המשתנה התלוי. מה שמיוחד בניסוי (בשונה משיטות מחקר אחרות) הוא בידוד משתנים והשליטה עליהם. לכן הניסוי הוא השיטה היחידה שמאפשרת הסקה לגבי קשר סיבתי בין משתנים, כך שניתן לומר שמשתנה א' גרם למשתנה ב' להשתנות. הניסוי הוא היחידי המאפשר לנו להסיק על יחסי סיבה-תוצאה בין משתנים. אם אנו מוצאים שהמשתנה התלוי משתנה באופן שיטתי כאשר אנו משנים את המשתנה הבלתי תלוי, מצאנו קשר סיבתי בין שני המשתנים.

דוגמאות למשתנים תלויים ובלתי תלויים במחקרים ניסויים:

<-- מחקר המשווה השפעת שיטות הוראה בחשבון (יחידנית, קבוצתית) על הישגי התלמיד. שיטות ההוראה הן המשתנה הבלתי תלוי; ציוני הנבדקים במבחני החשבון הם המשתנה התלוי.

<-- השפעת רעש על יכולת הריכוז בפיתרון בעיות. מידת הרעש (חלש, בינוני, חזק) היא המשתנה הבלתי תלוי; יכולת הריכוז, כפי שנמדדת במספר הטעויות בפיתרון בעיות, היא המשתנה התלוי.

<-- השפעת סמים (קוקאין, מריחואנה, LSD‏) על זיכרון. סוג הסם הניתן לנבדק הוא המשתנה הבלתי תלוי. מספר המילים שהוא זוכר מתוך רשימת מילים הוא המשתנה התלוי.

<-- השפעת שיטות טיפול פסיכולוגי על חרדה. סוג הטיפול (פרטני, קבוצתי, משפחתי) הוא המשתנה הבלתי תלוי; מידת החרדה של המטופל ביום הטיפול היא המשתנה התלוי.

<-- השפעת משך חסר השינה על יכולת הלמידה והזיכרון. כמות השינה היא המשתנה הבלתי תלוי; יכולת הלמידה והזיכרון היא המשתנה התלוי.

<-- השפעת תגמול כספי על הישגים בחשבון. שלוש קבוצות נבדקים השתתפו בניסוי, אחת קיבלה 10 ש”ח עבור הישגים טובים, השנייה 100 ש”ח, השלישית לא קיבלה כל סכום. התגמול הכספי הוא המשתנה הבלתי תלוי, הביצוע במבחן החשבון הוא המשתנה התלוי. הקבוצה השלישית היא קבוצת ביקורת. בניסוי צריכה להיות קבוצת ביקורת, שבה אין את ההשפעה של המשתנה הבלתי תלוי. קבוצת הביקורת צריכה להיות דומה לקבוצת/קבוצות הניסוי לפני תחילת הניסוי. שתי הקבוצות צריכות להיות זהות זו לזו מלבד במשתנה הבלתי תלוי. קבוצת הניסוי תיחשף למשתנה הבלתי תלוי, וקבוצת הביקורת לא תיחשף למשתנה זה. רק שיטה זו מאפשרת לנו לקבוע בוודאות שאכן המשתנה הבלתי תלוי הוא זה שהשפיע על המשתנה התלוי. הקצאת הנבדקים לקבוצת הניסוי או לקבוצת הביקורת צריכה להיעשות בצורה אקראית, כדי לוודא שבשתי הקבוצות הנבדקים דומים זה לזה בתכונות רלבנטיות למחקר. הקצאה מקרית פירושה שלכל נבדק סיכוי שווה להיכלל בכל אחת מקבוצות המחקר. רק ניסוי שנערך בצורה כזו מאפשר להסיק בוודאות על קשר סיבתי בין שני משתנים. תארו לעצמכם שבניסוי השפעת התגמול הכספי על ביצוע בחשבון, היינו מקצים לאחת הקבוצות נבדקים מחוננים בחשבון, ולקבוצה אחרת נבדקים החלשים בתחום זה. התוצאות של מחקר זה היו לחלוטין חסרות משמעות. לכן חשובה ההקצאה המקרית של הנבדקים לפני תחילת הניסוי.

בניסוי ניתן לבדוק השפעה בו-זמנית של מספר משתנים בלתי תלויים, למשל תגמול כספי יחד עם קושי המטלה החשבונית. אלו ניסויים רב-משתנים.

לפני תחילת מחקר, יש צורך להגדיר את המשתנים שאנו עוסקים בהם. לכל משתנה יש הגדרה נוֹמיּנָליּת (שמית), והגדרה אוֹפֵרַציוֹנָלית (תפעולית). הגדרה שמית היא שימוש במילים אחרות כדי להגדיר מושג. למשל: חרדה= מידת המצוקה שמרגיש האדם; רעב= מידת הרעב שהאדם מדווח עליה; אינטליגנציה= יכולת האדם לפתור בעיות; יכולת קריאה= האם האדם מבין מה הוא קורא. הגדרה אופרציונלית חיונית כדי לבצע מחקר, כי היא יותר חד משמעית ומאפשרת מדידה. הגדרה אופרציונלית מכילה את הפעולות (אופרציות) הנדרשות למדוד את המושג; זו הגדרה במונחים של הפעולות הנדרשות למדידה: רמת אינטליגנציה= הציון המושג במבחן אינטליגנציה סטנדרטי שמועבר באופן אישי ע”י איש מקצוע שמורשה לכך; מעמד חברתי-כלכלי= רמת ההכנסה של ההורים; חרדה= רמת דופק הלב ולחץ הדם בתגובה לגירוי מאיים; רעב= כמות האוכל שהאדם יאכל; יכולת קריאה= הציון שהאדם משיג במבחן להערכת הבנת הנקרא. השימוש בהגדרה אופרציונלית בפסיכולוגיה הוא חשוב במיוחד, כי בפסיכולוגיה ישנו שימוש רב במונחים או משתנים משוערים. משתנה משוֹעַר (היפוֹתֵיטי) הוא מושג מופשט שלא ניתן למדוד אותו או לצפות בו באופן ישיר. (למשל לומר: “יוסי הרביץ לדני כי הוא כועס עליו”), ניתן במקרה זה רק לדבר על מכות, אך הכעס הוא משתנה משוער. לכן צריך להגדיר את המושג המשוער במונחי הדרכים למדידה שלו.

היתרון של הניסוי הוא בשליטה על המשתנים, אך קיים בו חיסרון: המצב המעבדתי הוא מלאכותי, ולא תמיד ניתן להכליל את התוצאות לעולם האמיתי. כמו כן, אנו מחשבים ממוצע קבוצתי, ומתעלמים

ממאפיינים מיוחדים של כל נבדק. לכן הניסוי אינו מתאים לחקר של נבדק בודד, שהוא בעל תכונות מיוחדות.

3. מחקר מיתאמי (קוֹרֶלָטיבי): לעיתים לא ניתן לערוך מחקר ניסויי. למשל: בדיקת הקשר בין שיטת גידול ילדים ועבריינות נוער; השפעת ניסיון ילדות קשה על התפתחות; קשר בין דימוי עצמי ולימודים; קשר בין אנורקסיה ורגישות לטעמים. כאן יש קבוצות שנתונות לנו מראש, או שמסיבה מוסרית או מעשית לא ניתן ליצור קבוצות השונות במשתנה הבלתי תלוי. במצבים אלו חייבים לנסות לחפש קשר בין משתנים בצורה סטטיסטית, ע”י חישוב מתאם (קוֹרֵלַציה). המתאם הוא מדד סטטיסטי למידת הקשר בין משתנים. לדוגמא: בלוח הבא ישנם נתונים לגבי הגובה והמשקל של חמישה נבדקים. מעיון בטבלה ניראה כי עם עליית הגובה, גם המשקל עולה, ובאותו מספר יחידות.

אם נשרטט תרשים המתאר את הקשר בין שני המדדים, הוא יראה כך:

אם נעביר קו בין הנקודות, נקבל קו ישר, שכל הנקודות נמצאות עליו. המתאם במקרה כזה שווה ל: 1.00+, ומשמעותו היא כי קיים קשר חיובי מלא בין שני המשתנים, כשהאחד עולה במספר יחידות מסוים, גם השני עולה באותו מספר יחידות. כשהאחד יורד במספר יחידות מסוים, גם השני יורד באותו מספר יחידות.

דוגמא נוספת, מתייחסת לקשר בין כמות הנזק בחצי הימני של המוח בחולים פגועי ראש, ויכולתם לזהות נכון תצלומים של פנים שהראו להם במחקר:

אם נשרטט תרשים המתאר את הקשר בין שני המדדים, הוא יראה כך:

אנו רואים שקיים קשר כלשהו בין שני המשתנים, אך הוא לא מלא: ישנה נטייה לירידה ביכולת לזהות פנים, ככל שגדל הנזק המוחי. ניתן להעביר קו שיתאר את הקשר הזה בין הנקודות (ע”י שימוש בנוסחה מסוימת), ואנו רואים שלא כל הנקודות נמצאות על הקו, מה שמעיד שהקשר אינו מלא. המתאם במקרה כזה שווה ל: 0.84-, ומשמעותו היא כי קיים קשר שלילי גבוה אך לא מלא בין שני המשתנים: כשהאחד עולה במספר יחידות מסוים, השני נוטה לרדת, אך לא באותו מספר יחידות. זהו מתאם שלילי, מאחר וכיוון ההשתנות של שני המשתנים הפוך: כשהאחד עולה, השני יורד; כשהאחד יורד, השני עולה.

ישנם מקרים שבהם לא קיים כל קשר בין משתנים. למשל, הקשר בין גודל הנעל למידת האינטליגנציה של נבדקים:

אם נשרטט תרשים המתאר את הקשר בין שני המדדים, הוא יראה כך:

אם נעביר קו בין הנקודות, נראה שאין כל קשר בין שני המשתנים. כשהאחד עולה, השני יכול לעלות, לרדת, או להישאר אותו דבר. במצב זה, המתאם שווה ל: 0.0. כאשר המתאם שווה לאפס, פירושו שהמשתנים אינם קשורים זה לזה. אם המתאם שווה ל: 1.0+, פירושו שככל שמשתנה א' גדל, גם משתנה ב' גדל (קשר חיובי). אם המתאם שווה ל: 1.0-, פירושו שכשמשתנה א' גדל, משתנה ב' קטן (קשר שלילי). ערכיו של המתאם נעים בין (1.0+) לבין (1.0-). להלן דוגמאות של מתאמים שנמצאו במחקרים: מתאם של 0.75+ בין ציוני שנה א וציוני שנה ב' באוניברסיטה; מתאם של 0.70+ בין ציון משכל בגיל 7 וציון משכל בגיל 18; מתאם של 0.50+ בין גובה של ההורים וגובה הילד בבגרות; מתאם של 0.40+ בין ציון קבלה בתיכון וציון באוניברסיטה.

<-- הבעיה במחקר מתאמי: קשה להסיק על קשר סיבתי בין משתנים. אין קשר ברור של סיבה-תוצאה. כשהמשתנים האלו משנים את ערכיהם, משתנים עימם יחד עוד גורמים. למשל: קשר בין צפייה בסרטי אלימות לבין פשיעה: האם הצפייה בסרטים אלימים גורמת לבצע מעשי אלימות או שטיפוס אישיות מסוים מעדיף לצפות בסרטי אלימות וגם לבצע מעשי פשיעה; כנ”ל לגבי הקשר בין פורנוגרפיה ועבירות מין: לא תמיד נמצא קשר בין צריכת חומרים פורנוגראפיים לבין ביצוע עבירות מין, וגם כשנמצא קשר כזה, הוא יכול להיות מוסבר על ידי משתנים אחרים, למשל התפוררות קהילתית, עמדות שליליות כלפי נשים, בעיות כלכליות ועוד (Winick & Evans, 1996); הקשר בין מעמד חברתי נמוך ומחלות נפש קשות: האם מחלות נפש קשות נמצאות יותר בקרב מעמדות חברתיים-כלכליים נמוכים כי תנאי החיים שם קשים ויוצרים את המחלה, או שהמחלה גרמה לאדם לרדת בסטאטוס החברתי-כלכלי שלו; הקשר בין זמן למידה לפני מבחן והצלחה במבחן: האם יותר למידה תבטיח ציון יותר גבוה, או שבעלי מוטיבציה ואינטליגנציה גבוהה לומדים יותר וגם מצליחים יותר? הקשר בין אינטליגנציה של ההורים והישגים בלימודים של ילדיהם: איזה גורמים נמצאים כאן? אינטליגנציה שעוברת בתורשה, הכנסה כספית גבוהה יותר שמאפשרת יותר השקעה לימודית בילד, מודעות רבה יותר של ההורים לחשיבות למידה והשכלה; הקשר בין השקעת הורים בילדים והישגיהם בלימודים: ככל שמשקיעים יותר, ייתכן והישגי הילד עולים, אך גם הורים נוטים להשקיע יותר אם לילד יש יותר מוטיבציה והנאה מלימודיו והישגיו. וייתכן כי קיימים גורמים אחרים: אינטליגנציה של ההורים, השכלת הורים, מעמד חברתי-כלכלי, שמתווכים את השפעת גורם א' על גורם ב'. במחקר מתאמי ניתן למצוא כי גורם א' יכול להשפיע על ב', גורם ב' יכול להשפיע על גורם א', וגורם ג' יכול להשפיע על גורם א' וגם על גורם ב'. כל זה מוכיח, כי קיום קשר מתאמי בין משתנים, אינו מעיד בהכרח על קיום קשר סיבתי ביניהם. ברור שאם קיים קשר סיבתי בין משתנים, חייב להיות קשר מתאמי ביניהם, אך ההיפך לא תמיד נכון: קשר מתאמי אינו מעיד בהכרח על קשר סיבתי.

4. סקר (מחקר ראיון): כאן נאספים נתונים ע”י שאלות שמופנות לאנשים ברחוב או בבתיהם, ע”י ראיונות או שאלונים. ראיון יכול להיות מובנה (כל השאלות מנוסחות מראש) או פתוח (השאלות מנוסחות תוך כדי הראיון). למשל עמדות לגבי נושא מסוים, הרגלי צריכה, העדפות שונות. הבעיה היא שהנבדק לא תמיד יודע מה הסיבות להתנהגותו, ולעיתים הוא יכול להסתיר את דעותיו האמיתיות, או להציג דעות שנדמה לו שהחוקר רוצה לשמוע (זו בעיית הרציּיָה החברתית: הנטייה לומר מה שמקובל ונורמטיבי בחברה ולא להביע את הדעות האמיתיות של הנשאל).

5. תצפית: הרבה פעמים מחקר מתחיל בתצפית, המתבצעת בד”כ בסביבה הטבעית של הנבדקים. קיימים שני סוגי תצפיות:

א- תצפית ישירה (טבעית): החוקר הצופה עומד מהצד ועורך רישום של התנהגות של האנשים שבהם הוא צופה. הצפייה נעשית בדרך כלל במצב הטבעי שבו נמצאים האנשים. החוקר פסיבי ואינו מתערב בנעשה, למשל תצפית על קבוצת ילדים בזמן משחקם. המעלות בשיטה זו: צופים בהתנהגות בסביבה הטבעית. המגרעות: אין שליטה על משתנים, וישנה הטיה סובייקטיבית של הצופה בזמן תצפיותיו (המיקוד בתצפית או פרשנות הממצאים יכולים להיות מושפעים על ידי נטיות אישיות של הצופה).

ב- תצפית משתתפת (מחקר שדה): כאן הצופה מצטרף לקבוצה הנצפית, למשל אנתרופולוג שמצטרף לשבט וחי איתו, או חוקר המצטרף לקהילת נגמלים מסמים. גם כאן אין שליטה על משתנים, וישנה הטיה סובייקטיבית של הצופה בזמן תצפיותיו.

6. חקר מיקרה (case study): קיימים נושאים שלא ניתן לחקרם באופן מתוכנן, למשל: האם גדילה בסביבה ללא שפה או ללא יחסים חברתיים בשנים הראשונות לחיים - משפיעה על התפתחות מאוחרת יותר. לא ניתן לעשות ניסוי או תצפית כאן. אך אם נגלה ילד שבגלל נסיבות חייו היה מנותק מהחברה - ניתן יהיה לנסות ולענות על שאלות כאלו. בחקר מיקרה אנו עושים מחקר אינטנסיבי של אדם בודד. למשל: דיווח שפורסם ב-1799 ע”י הצרפתי Itard‏, שדיווח על “ילד פרא” שנמצא ביער, חי כמו חיות היער ולא פיתח כל שפה יותר מאוחר. בארה”ב נמצאה ילדה שגדלה במרתף, ולא נחשפה לדיבור או לחברה. לאחר גילויה הצליחה ללמוד קצת לדבר, אך הדיבור לא היה ברור או תקין לגמרי. בחקר מקרה ניתן גם לראיין אנשים לגבי ילדותם או אירועים חשובים בחייהם. ישנם קשיים במחקרים אלו, קשה למצוא קשרים סיבתיים, אין שליטה על משתנים, וקשה לשחזר את ההיסטוריה האישית של הפרט. כמו כן, זיכרונות האדם יכולים להיות חלקיים ומעוותים. ניתן להשתמש בנתונים של חקר מקרה כדי לנסח השערות שניתן לבדקם בשיטות מחקר טובות יותר.

7. סקירת ספרות: זהו סיכום מלומד של כמות גדולה של מחקר בתחום מסוים. סוג אחד הוא סקירה נָארָאטיבית, שבה החוקר מסכם במילים כמות גדולה של מחקרים ודן בממצאים שהושגו עד כה. סוג אחר הוא מֶטָה-אנאליזה, שבה יש שימוש בשיטות סטטיסטיות לנתח כמות גדולה של מחקרים, כשכל מחקר הוא “נבדק”, כמו נבדקים בניסוי.

<-- מדידה: בסוף המחקר ישנה מדידה של משהו. במדידה משייכים מספרים למשתנים, למשל שעות שינה, מינון של סם, או ציונים בסולם של חרדה. כמו כן, בסיום המחקר ישנם הרבה מדדים וצריך לסכמם באופן סטטיסטי, למשל חישוב של ממוצע. אפשר להשוות שני ממוצעי קבוצות ולבדוק את ההבדל ביניהן. לעיתים נבדקים קיצוניים יכולים ליצור את ההבדל בממוצעים, למרות שהקבוצות לא שונות זו מזו. לכן חשוב לחשב את השונות וסטיית התקן בכל קבוצה. אלו הם מדדים לשונות. ככל שסטיית התקן או השונות נמוכה, כך הקבוצה הומוגנית ואחידה יותר, כלומר הנבדקים דומים זה לזה בתכונה הנמדדת. ככל שסטיית התקן או השונות גדולה, הקבוצה הטרוגנית יותר, מגוונת יותר, והנבדקים שונים זה מזה בתכונה הנמדדת. ניקח לדוגמא שתי סדרות מספרים:

סידרה א: 73 74 75 76 77

סידרה ב: 60 65 75 85 90

בשתי הסדרות, הממוצע זהה (75), אך סדרה א' יותר הומוגנית, והשונות וסטיית התקן בה קטנות יותר מאשר בסדרה ב'.

<-- בעיות ספציפיות שמאפיינות מחקרים עם אנשים:

1. בעיית התגובתיות (רֵאַקטיביות): עצם ההשתתפות במחקר עלולה לשנות את התנהגות הנבדק. עובדת היותם מודעים לכך שמסתכלים עליהם ומודדים אותם, גורמת לנבדקים מסוימים להתנהג באופן לא טבעי. דוגמא לכך היא מחקרי HAWTHORNE‏, בארה”ב, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. נעשה מחקר במפעל לבדוק אפשרויות להגדיל התפוקה של הפועלים. במחקר נמצא כי כל שינוי שהוכנס גרם להגברת התפוקה. מסתבר כי מודעות הפועלים להיותם נבדקים - גרמה להם לעבוד יותר.

2. ציפיות הנבדק: הנבדק אינו תמים. בהיותו במחקר הוא מנסה לנחש את השערת המחקר ולהתנהג בהתאם לה. כתוצאה מכך, הוא עלול לשנות התנהגותו מתוך כוונה לאמת את השערת המחקר כפי שהוא מפרש אותה. קיים גם אפקט אֶינבּוֹ (פלָאצֶבּוֹ) בתרופות- התרופה עוזרת לאדם בגלל אמונתו החזקה ביעילות התרופה או ברופא, גם אם אין בה מרכיב כימי משמעותי או שהחומר הכימי אינו משפיע על האדם.

3. ציפיות החוקר: החוקר יכול להעביר בתקשורת לא מילולית את ציפיותיו מהנבדק. רמזים לא מילוליים, אפילו לא מודעים, מהחוקר לנבדק, עלולים לחבל בניסוי כולו. ניסויי רוזנטל על תלמידים בבית הספר הראו כי מתן מידע מוקדם למורה על התלמיד גרם לה לשנות ציפיותיה והתנהגותה כלפיו. היום משתדלים לבצע ניסויים באמצעות מחשב, עד כמה שזה ניתן.

<-- כללי האתיקה של מחקר עם אנשים: חשוב להקפיד של שלושה עקרונות מוסריים במחקר עם אנשים:

1. סיכון מינימאלי: אסור בשום אופן לסכן את הנבדק מעבר לסיכון שגרתי שהוא יכול להיתקל בו בחיי היומיום.

2. הסכמה מודעת: על הנבדק לדעת לפני תחילת המחקר על כל גורם שעלול להשפיע על הסכמתו להשתתף, ומותר לו לאחר מכן להשתתף מרצונו החופשי במחקר, או להפסיק להשתתף בניסוי בכל עת שיחפוץ, בלי להיענש על כך. לעיתים הסבר מראש על מטרות הניסוי עלול לפגוע במהלך הניסוי. לכן חשוב בסיומו לתת הסבר מלא לנבדק על מהלך הניסוי ומטרותיו.

3. הסבר בסיום המחקר: חשוב להסביר בסיום המחקר את מטרותיו, שיטות רמייה, אם היו, ולסייע לנבדק להתמודד עם רגשות שליליים, אם כאלו קיימים.

סיכום והשוואת שיטות המחקר

<--שאלות חשיבה

א. ראינו מקודם שנמצא במחקר קשר בין צפייה בתכניות אלימות בטלביזיה בגיל 9 שנים, והתנהגות אלימה בגיל 19 שנים. מדוע המחקר הזה לא מוכיח בוודאות שצפייה באלימות גורמת לאלימות יתר? לאיזו עדות אנו זקוקים כדי שנוכל להצהיר על קיום קשר סיבתי בין צפייה באלימות בתקשורת והתנהגות אלימה?

ב. נניח שחוקר מצא מתאם של 0.50+ בין התנהגות המבטאת הפרעת אכילה (צמצום אכילה רב, התעמלות רבה וכפייתית) לבין דאגות לגבי ההופעה החיצונית. איזו מסקנה יכול להוציא החוקר? מה יכול להסביר קשר זה? נסו לנסח קשר של סיבה-תוצאה ותכנן מחקר כדי לבדקו.

מקורות:

Winick, C. & Evans, J.T. (1996). The relationship between non-enforcement of state pornography laws and rates of sex crime arrests. Arch. Sex. Behav., 25, 439-445.