חזרה לאתר הראשי
Bligh, M.C. and Robinson, J.L. 2010, ‘Was Gandhi "charismatic"? Exploring the rhetorical leadership of Mahatma Gandhi’, Leadership Quarterly vol 21, pp 844-855.
Was Gandhi “charismatic”? Exploring the rhetorical leadership of
Mahatma Gandhi
למרות שהנהגה כריזמטית צוברת תשומת לב עולה הן מצד אקדמאים והן מצד אנשי מקצוע, ישנה דאגה גוברת כי התנהגות ארגונית באופן כללי, ותיאוריית מנהיגות בפרט, מושרשות באידיאלים, ערכים ואמונות מערביות. המחקר בנושא מנהיגות כריזמטית נובע בעיקרו ממסורת מערבית, ומרבית המחקר התמקד בנשיאים או אנשי עסקים אמריקאים. כתוצאה מכך, יש צורך במחקר נוסף כדי לבחון כריזמה מנקודת מבט חוצת-תרבות, בעיקר לאור הגלובליזציה והשינויים הטכנולוגיים אשר הופכים במהרה את עולם העסקים לבינלאומי.
אנו מציעים כי מחקר השוואתי של המנהיגות הרטורית של גנדי עם מנהיגות כריזמטית ומנהיגים של תנועות חברתיות יכול לספק מספר תרומות אפשריות. ראשית, תועלת אפשרית מלמידת מנהיגים היסטוריים היא שהגישה ותוצאות המנהיגות הכריזמטיות שלהם יכולות להיות מבוססות על ידי רשומות היסטוריות, ולהעניק לחוקרים הזדמנות חשובה לבחון עקביות וסתירות בקרב מנהיגים שנחשבים על פי רוב לכריזמטיים. בנוסף, בחינה של הרטוריקה של גנדי בפרט יכולה לקדם את ההבנה שלנו בנודע לדרך בה היבטים של תוכן כריזמטי משפיעים על תומכים. על אף אנאלפביתיות נפוצה והיעדר אמצעי תקשורת, גנדי הגיע באופן יעיל לקהל נרחב. יתרה מזאת, גנדי מתואר לרוב כאדם ביישן מאוד שחסרו לו מיומנויות דיבור בציבור ושנאומיו לרוב הוגדרו ככישלונות. בהקשר של הודו הקולוניאלית, גנדי הציע חזון רדיקלי לפיו תומכיו נתבקשו לסכן הכול למען התקווה לעתיד טוב יותר, מה שהשפיע על מיליוני הודים בזמנו ועל מנהיגים עתידיים שהלכו בדרכו (כגון נלסון מנדלה ומרטין לותר קינג). לכן, תוכן המסר של גנדי היה מרכיב קריטי בהשפעת המנהיגות שלו. בהקשר זה, ניתוח סיסטמתי של נאומיו של גנדי עשוי להאיר ולהסביר כיצד המסר שלו היה כה מצליח.
באמצעות גישה מוכוונת לתקשורת, המדגישה את תפקידה החיוני של השפה בקשר שבין המנהיג לתומכיו, אנו לוקחים על עצמנו את מקרה הבוחן של התקשורת של גנדי כדי לענות על שאלת מחקר המטעה בפשטותה: האם הרטוריקה של גנדי תיחשב "כריזמטית" לפי הגדרות עכשוויות? מצאנו כי התשובה מתפרשת על פני שטח תיאורטי נרחב בנושא מנהיגות כריזמטית, וכוללת בין היתר: 1) כיצד אנו מגדירים "כריזמה"; 2) עד איזו מידה מנהיגות כריזמטית משתנה בין תרבויות; 3) האם היבטים של רטוריקה כריזמטית ניתנים להכללה לאורך הקשרים היסטוריים ותרבותיים שונים?
על אף תשומת הלב המכריעה שמנהיגות כריזמטית מקבלת במספר העשורים האחרונים, אקדמאים מסכימים לעיתים קרובות יותר על מי נחשב כריזמטי מאשר על איך להגדיר כריזמה. קודם כל, נחקור הגדרות קודמות של מנהיגות כריזמטית, תוך שימוש בדוגמה של גנדי כדי להאיר אזורים של מחלוקת שמאתגרת את ההנחה שלנו לגבי איך אנו מגדירים מנהיגות כריזמטית בעיתונות העסקית ובמחקרים העכשוויים. לאחר מכן, ניקח לדוגמה ניתוח השוואתי של הרטוריקה של גנדי למול מנהיגים כריזמטיים אחרים של תנועות חברתיות, כדי לבחון את הכלליות של רטוריקה בעלת חזון לאורך גבולות היסטוריים ותרבותיים.
1. הגדרת כריזמה
כפי ש-Bayer מציין, נושא בסיסי בפיתוח תיאוריה הקשורה לכריזמה הוא האם זוהי תכונה של אדם, של קשר או של סיטואציה. הגדרתו המקורית של Weber לכריזמה מתייחסת ל"תכונה יוצאת דופן של אדם" אשר מעוררת תמיכה אדוקה ורצינית בשל כוחות או תכונות "על טבעיים, על אנושיים או לפחות יוצאים מן הכלל". בהמשגה המקורית של Weber, כריזמה הייתה תכונה של המנהיג, למרות שההשפעה שלה הושגה לבסוף דרך עיניו של מי ששולט בצורה כריזמטית. לפיכך, הגדרתו המקורית של Weber מאירה את ההבחנה בין מגנטיות כריזמטית, התכונות יוצאות הדופן של המנהיג, ומנהיגות כריזמטית, אשר נובעת ממשוואה מורכבת שבה למנהיג יש תכונות יוצאות דופן אשר מהדהדות בעוצמה באוזניהם של תומכיו בסיטואציה של אי ודאות קיצונית.
1.1 מגנטיות כריזמטית
מילון וובסטר מגדיר כריזמה כ"אטרקטיביות אישית שמאפשרת לך להשפיע על אחרים", ומונה "משיכה אישית" ו"מגנטיות אישית" כמילים נרדפות. גישה זו קיבלה יחס קולקטיבי כגישה ניאו כריזמטית, המדגישה את השורשים הפסיכולוגיים שלה ומתמקדת בתכונות האישיות והתנהגות המנהיג. מחקר קודם קישר בין כריזמה ליעילות ארגונית ויעילות של המנהיג, כמו גם לתוצאות רצויות כמו עלייה במאמץ התומכים, סיפוק, וביצועים. מנקודת מבט ניאו כריזמטית, האם גנדי היה מנהיג כריזמטי? מספר אנקדוטות וניתוח היסטורי מציעים שהאישיות והתנהגותו הפיזית של גנדי חסרו משיכה מגנטית נפוצה. לדוגמה, Orwell מתאר את גנדי כבעל "מראה פיזי לא מרשים" ו-Swan מציין כי לא היה זה כוחה של "המגנטיות האישית" של גנדי שמשך את ההמונים. House התייחס לגנדי כאל איש "שקט, וכריזמטי בצורה לא מצ'ואית" אשר לא היה בעל "תכונות יוצאות דופן", ומציע כי הכריזמה של גנדי נבעה בעיקר מהחזון שלו ומשיטות היישום שלו.
1.2 מנהיגות כריזמטית
לפי Bayer, הדגש הניאו כריזמטי על תכונות המנהיג מתעלם מ"הטבע והחומרה של האיום המסוים, תוכנו של החזון הרדיקלי וכיצד הוא מתמודד עם איום זה, וגודלו ועיקשותו של שינוי מסוים אשר מושג באמצעות כריזמה". מי שטען בעד נקודת מבט יותר סוציולוגית היו Trice and Bayer, אשר ניסו לחלק בדיוק את גישתו של Weber לחמישה אלמנטים הכרחיים ומובחנים של מנהיגות כריזמטית: 1) אדם בעל יכולת ומתת יוצאות דופן; 2) משבר חברתי או סיטואציה של ייאוש; 3) חזון רדיקלי שמבטיח פתרון למשבר; 4) תומכים שנמשכים לאדם המוכשר ומאמינים בכוחו היוצא דופן ובחזון הרדיקלי שלו; 5) מתן תוקף לכוחו יוצא הדופן ולחזון הרדיקלי של המנהיג באמצעות הצלחות חוזרות ונשנות בעת התמודדות על המשבר המדובר. על סמך הגדרה זו, מנהיגות כריזמטית קשורה לתכונות יוצאות הדופן של המנהיג, כמו גם להשפעת תכונות אלה על צרכי התומכים, על רקע גורמים מצביים חשובים. מנוקדת מבט זו, מסר מנהיגותו של גנדי הוא רק חלק אחד מהבנת הפאזל השלם של המשיכה הנרחבת. לסיכום, מתוך הגישה הניאו כריזמטית והגישה הוובריאנית, מאפיינים של כריזמה מושרשים מאוד בתרבויות מסוימות והקשרים היסטוריים. בעוד שחוקרים אקדמאים מנהלים דיונים על טבעו ומידתו של אופיו היוצא מן הכלל או מגנטיות כריזמטית, תכונות המנהיגותיות מהדהדות בבירור למול רצונותיהם הפנימיים של תומכיו, הן אישיים והן קבוצתיים. המחקר הנוכחי בוחן האם תוכנו של המסר של גנדי חולק תמות דומות עם אלו של מנהיגים כריזמטיים אחרים, מה שמצביע על כך שרטוריקה בעלת חזון עשויה להיות תמה משותפת אחת שנמצאת ביסודה של גישה נרחבת של מנהיגים כריזמטיים לאורך הקשרים תרבותיים והיסטוריים.
2. הגדרת תוכן כריזמטי
לפי House, מרבית התיאוריות והמחקרים האמפיריים בנושא מנהיגות הם צפון אמריקאיים מטבעם: "אינדיבידואליסטיים על פני קולקטיביים; מדגישים הנחות של רציונאליות על פני פירושים, דת או אמונות תפלות; מוצהרים במונחים של אינדיבידואלים ולא כתמריצים לקבוצה; נותנים דגש לאחריות התומכים על פני הזכויות שלהם; יוצאים מנקודת הנחה כי מדובר במניעים הדוניסטיים ולא אלטרואיסטיים; מניחים כי נקודת המרכז היא עבודה ואוריינטציה לערכים דמוקרטיים". אולם, תכונות רבות של מנהיגות כריזמטית עשויות להיות מתורגמות על פני הקשרים תרבותיים שונים ללא קושי (כגון מיקוד קבוצתי, נאום ערכי, דגש על קבוצות זהות, זיהוי המצב העגום הנוכחי). המחקר הנוכחי לוקח צעד ראשוני לקראת ההערכה האם הצעותיהן של Shamir, House, and Arthur מהשנים 1993-1994 בנוגע לתוכן של רטוריקה בעלת חזון משתקפות מהנאומים של מנהיגים מצליחים מתרבויות שונות ועשויות להציע תובנות לגבי אילו תמות נמצאות ביסודן של רטוריקות בעלות חזון שנמצאות בהקשרים תרבותיים והיסטוריים שונים.
רטוריקה בעלת חזון יכולה להתחלק לתוכן ולהגשת הנאום של המנהיג. מנהיגים כריזמטיים נבחנים לרוב ביחס לסגנון ההגשה שלהם. אולם, Shamir ושותפיו ציינו כי תגובת התומכים להתנהגויות לא וורבליות עוצמתיות הן לרוב קצרות טווח, ומעבר להגשת הנאום, צריך להיות תוכן עם מהות כדי ליצור השפעה מתמשכת. אנו טוענים כי גנדי מייצג מקרה מעניין במיוחד של תוכן של רטוריקה כריזמטית בשל היעדר סגנון הגשה עוצמתי. ניתוח סיסטמתי של הרטוריקה שלו עשוי לספק תובנות על תמות שנמצאות ביסודו של חזון כריזמטי, רדיקלי ומשכנע, אפילו בהיעדר נאום דרמטי ומשכנע.
לפי Bayer, תוכן החזון של המנהיג הוא חלק אינטגרלי ממנהיגות כריזמטית ומבחין בינה לבין צורות מנהיגות אחרות. היא טוענת כי מחקרים עכשוויים של כריזמה לא נותנים מספיק דגש להיבטים היותר מיסטיים ויוצאי דופן, ומתמקדים בתכונות אשר ניתן לזהות בקלות ולפתח באמצעות תרגול וניסיון. אקדמאים אחרים גם הדגישו רטוריקה בעלת חזון בניסיון להבין מנהיגות כריזמטית.
על מנת לבחון את טבעה חוצה התרבות של כריזמה, Den Hartog, House, Hanges, Ruiz-Quintanilla, and Dorfman השוו תכונות כריזמטיות בקרב 60 מדינות. התוצאות מראות כי תשע תכונות של מנהיגות כריזמטית אושרו בצורה אוניברסלית ועשר מהן תלויות-תרבות. בעוד שממצאים אלה מצביעים על כך שלפחות חלק מההיבטים של מנהיגות כריזמטית עשויים להיות חוצי-תרבות, Den Hartog ושותפיו מציינים כי גם מאפיינים כריזמטיים אוניברסליים עשויים להיות מובעים בצורה שונה בתרבויות שונות. המחקר הנוכחי מחפש להשלים את ממצאיהם של Den Hartog ושותפיו, ומציע מבט מעמיק לדרך בה תכונות כריזמטיות מובעות במדגם של מנהיגים כריזמטיים מצליחים לאורך מגוון הקשרים שונים.
כפי שצוין לעיל, נטען בתוקף כי רטוריקה בעלת חזון היא רכיב קריטי של מנהיגות כריזמטית. המחקר הנוכחי שואב רבות מתיאוריית המוטיבציה המבוססת על תפישה עצמית של מנהיגות כריזמטית, אשר טוענת כי מנהיג כריזמטי מגביר את הערך הפנימי של החזון הרדיקלי והמטרות הקולקטיביות באמצעות חיבור בין היבטי ליבה של החזון להיבטי ליבה של המושג העצמי של התומכים. על פי תיאוריה זו, "מנהיגים כריזמטיים, באמצעות התנהגותם הוורבלית והסימבולית, מבליטים ערכים מסוימים וזהויות קולקטיביות במושג העצמי של התומכים ומביעים את המטרות והמאמץ הנדרש במונחים של ערכים וזהויות אלו".
על בסיס תיאוריה זו, Shamir ושותפיו תיארו שבע הצעות כלליות בנוגע לתוכנו של נאום שעשוי להפיק השפעות כריזמטיות (ראה טבלה 2). בהמשך, הצעות אלה הוגדרו כשמונה מבנים המבוססים על הגדרות מילוניות אשר נקשרו אמפירית ותיאורטית לתכונות כריזמטיות בהקשרים מערביים (מתוארים בנספח א'). עד כה, משתנים אלו יושמו רק על נשיאים ואנשי עסקים אמריקאיים, מה שמצביע על כך שיש צורך במחקר שיבחן האם מבנים אלה רלוונטיים שבהקשרים תרבותיים והיסטוריים אחרים. המחקר הנוכחי מציג מבט ייחודי על מבנים כריזמטיים אלה במילותיו של מנהיג הידוע בשל גישתו האוניברסלית, אך לא בהכרח בשל סגנון ההגשה הכריזמטי שלו.
2.1 מיקוד קולקטיבי
על פי Shamir ושותפיו, נאומיו של מנהיג כריזמטי יכילו רטוריקה המכוונת בעיקר לקולקטיב אשר מעבירה את חשיבותה של המשימה הקבוצתית על פני האינטרס האינדיבידואלי. הנעת התומכים לעבר הקרבה אישית וסיכונים אישיים נחשבת לרוב כאלמנט ליבה במנהיגות כריזמטית. דוגמאות להצהרות שמתמקדות בקולקטיב כוללות את הצהרתו של הנשיא ג'ורג' בוש "אם אנו מעוניינים להשיג שלום עולמי אמיתי ואם אנו מוכנים לנהל מלחמה אמיתית כנגד מלחמה, עלינו להתחיל עם הילדים".
2.2 ערכו של התומך
מנהיגים כריזמטיים מביעים ביטחון בתומכים שלהם ומחזקים את תחושת המסוגלות העצמית הקולקטיבית שלהם. Den Hartog ושותפיו מצאו כי עידוד ובניית הביטחון של התומכים, כמו גם הנעת התומכים היו תכונות אוניברסליות של כריזמה. ג'ון קנדי, לדוגמה, החמיא לתומכים שלו באמצעות ההצהרה: "האמריקאי, מטבעו, הוא אופטימי. הוא דוגל בניסיונות, ממציא ובונה, אשר בונה טוב ביותר כאשר נקרא לבנות בגדול". אחת מהצהרותיו המפורסמות ביותר של גנדי תומכת בערכם של תומכיו: "גוף קטן של נפשות נחושות המוצת על ידי אמונה במשימה, שלא ניתן להרוותה, יכול לשנות את פני ההיסטוריה".
2.3 דימיון לתומכים
התיאוריה של Shamir ושותפיו מדגישה כי פנייה לזהות הקולקטיבית בלבד אינה מספיקה. מנהיגים כריזמטיים חייבים גם לזהות נקודות דימיון בינם לבין התומכים שלהם, להדגיש ערכים, רקע וחוויות שניתנים להשוואה. לדוגמה, ג'סי ג'קסון הדגיש את הדימיון שלו לתומכיו על ידי ציון העובדה שהוא הופיע בטלויזיה או בחברת "אנשים חשובים" לעיתים רחוקות. תומך של ברק אובמה ניסח זאת כך: "הוא עושה עבודה טובה לרדת לרמה שלנו ולא לדבר מעל לראשינו. הוא מציג עצמו כאדם רגיל כמו כולם". לאורך הקשרים שונים, מנהיגים שמדגישים את נקודות הדימיון שלהם עם התומכים מוצגים יותר ככאלה שניתן לבטוח בהם, כנים ורחומים, תכונות אשר משויכות עם גישה כריזמטית בכל התרבויות.
2.4 ערכים וצידוקים מוסריים
על פי התיאוריה של Shamir ושותפיו, רטוריקה כריזמטית משלבת יותר הפניות לערכים וצידוקים מוסריים מאשר נאומים לא כריזמטיים. מנהיגותו של גנדי כה מוטבעת במוסר שלו ובאמונות הדתיות המונעות מערכים, עד כי קשה לדמיין נאומים שלו אשר לא ישקפו את הפילוסופיה הדתית שלו. באופן דומה, מנהיגים כריזמטיים מעוררים לרוב תמות אוניברסליות של מוסר ואמונה במסר שלהם. לדוגמה, רונלד רייגן הצהיר "הקובע הסופי במאבק הקיים על העולם לא יהיה הפצצות והטילים, אלא מבחן של כוח רצון ורעיונות – מבחן של נחישות מוסרית: הערכים שלנו, האמונות שאנו נוצרים והאידיאלים שאנו מחויבים להם".
2.5 אוריינטציה זמנית
מעבר לערכים משותפים, Shamir ושותפיו מציעים כי רטוריקה כריזמטית תעשה הפניות תדירות להמשכיות בין העבר להווה על ידי קישור ברור של העבר להווה ולמטרות עתידיות. בנאומו של ג'סי ג'קסון בשנת 1988 בועידה הדמוקרטית הלאומית, הוא התייחס בצורה שמית לנשיאים האמריקאיים רוזוולט, קנדי, ג'ונסון וקרטר, כמו גם לשמונה פעילי זכויות אדם, וסיפק קשר ברור בין מנהיגי עבר למסר הנוכחי שלו. מנהיגים כריזמטיים פונים בתדירות גבוהה לתמות עם אוריינטציה לעבר כגון מסורת, חוויות משותפות ודגש על עבר ועתיד בלתי נסבלים, ובו בעת מעוררים תמונות של עתיד אידיאלי.
2.6 מוחשיות
מנהיגים כריזמטיים משתמשים יותר בהפניות כדי להמחיש מטרות עתידיות ופחות הפניות לתוצאות קונקרטיות, מוחשיות וקצרות טווח. בהתחשב באופיין המקיף, הוליסטי ולעיתים אף רוחני של השליחות של המנהיגים הכריזמטיים, רטוריקה בעלת חזון מכילה לעיתים רמות של מוחשיות. לדוגמה, חזונו של מרטין לותר קינג הוצג במונחים אבסטרקטיים: " יש לי חלום שיבוא יום ואומה זו תקום ותגשים את המשמעות האמיתית של עיקרי אמונתה: "אנו מחזיקים באמיתות אלו כמובנות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים." רמה זו של אבסטרקטיות מעוררת נקודות מבט רחבות המאפיינות חזון רדיקלי אמיתי לעתיד, תוך הימנעות מהיבטים קונקרטיים ושגרתיים של חיי היום יום.
2.7 פעולה
העברה של תחושת אופטימיות וביטחון באפשרות של השגת החזון היא אלמנט חשוב נוסף ברטוריקה כריזמטית. רטוריקה בעלת חזון מניעה תומכים לפעולה, מעבירה תחושת התרגשות והרפתקאה. כפי שג'ון קנדי ציין, "ישנם סיכונים ועלויות לתוכנית פעולה. אך הם פחותים בהרבה מהסיכונים והעלויות לטווח הרחוק של חוסר פעולה נוח" רטוריקה כריזמטית מדגישה לרוב פעולה קולקטיבית להשגת חזונו של המנהיג ומעוררת את המניעים את התומכים באמצעות יצירת תפישה של מומנטום המשכי בעל אוריינטציה של שינוי. גנדי ציין כי "פעולה מביעה סדר עדיפויות", והוא עודד את תומכיו "להיות השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".
2.8 מצוקה
מרכיב מפתח נוסף ברטוריקה כרזימטית הוא היכולת לנסח ולהביע את טבעו הבלתי נסבל של המצב הנוכחי כדי להניע תומכים להשיג עתיד טוב יותר. בעוד שגנדי שמר באדיקות על הימנעות מאלימות, הוא היה גלוי וישיר בתיאור המצוקה האיומה שפוקדת את הודו. דיכוי העם ההודי על ידי הבריטים הוביל למצב בלתי נסבל בעיני גנדי, כפי שהצהיר "מאחר והביטוי 'שנא את החטא, לא את החוטא' לא מיושם לעיתים קרובות רעל השנאה מתפשט בעולם". לאורך הקשרים תרבותיים, מנהיגים כריזמטיים רבים הביעו מצוקה כדי ליצור את התפישה ששינוי הוא לא רק נחשק, אלא בלתי נמנע. לדוגמה, בנאומו של קנדי לאומה האמריקאית בזמן משבר הטילים בקובה, הוא ציין: "ההחלטה החשאית והפתאומית להציב בצורה אסטרטגית נשק בפעם הראשונה מחוץ לאדמה סובייטית היא פרובוקציה מכוונת ושינוי לא מוצדק בסטאטוס קוו, אשר אינו יכול להתקבל על ידי מדינתנו", הוא מספק הפניה ישירה לטבע הבלתי נמנע של הסטאטוס קוו לאור המצוקה.
יחדיו, אנו מציעים ששמונה אלמנטים אלו של רטוריקה עשויים להיות חשובים לאורך הקשרים תרבותיים והיסטוריים, היוצרים קשר קריטי בין מנהיגים ותומכיהם בפיתוח ויישום של חזון כריזמטי ורדיקלי. מחקר על התוכן של תקשורת של מנהיגים מספק הזדמנות חשובה להתחיל לשלוף חלק מנקודות הדימיון והשוני ברטוריקה בעלת חזון בסיטואציות שונות. בדרך זו, אנחנו יכולים להתחיל להגדיר מדוע מילים או תמות מסוימות הן בעלות השפעה משכנעת יותר מאחרות, תוך הבנה כי הניתוח שלנו לרטוריקה בלבד הוא היבט אחד של יחסי גומלין המורכבים בין מנהיגים, תומכיהם והסיטואציה שבסופו של דבר מגדירה מנהיגות כריזמטית.
3. שיטה
3.1 מדגם והליך
המדגם שלנו מורכב מ-16 נאומים של גנדי משנת 1914 ועד שנת 1948. התקשורת נאספה באמצעות בחינה של מבחר מקורות שהוקדשו לסיקור חייו של גנדי (ראה נספח ב'). בחרנו בתקשורת שהתבססה על שלושה גורמים של הכללה: 1) אלו היו נאומים ציבוריים שהוגשו ישירות לקהל התומכים (הצהרות לתקשורת ונאומים פרטיים לא נכללו); 2) הם שיקפו חלק נרחב מחייו של גנדי וייצגו תמונה מקיפה של הרטוריקה שלו; 3) הם היו זמינים במקורות מוערכים.
3.2 הליך
לניתוח שלנו בחרנו בתוכנת Diction 5.0, תוכנה ממוחשבת לניתוח תוכן שעוצבה לדיאלוג פוליטי. התוכנה שימשה בעבר לבחון סמנטיקה בפוליטיקה, תקשורת והגדרות עסקיות ומאפשרת ניתוח חסר פניות של רטוריקה של מנהיג המבוסס על תיאורית המנהיגות הכריזמטית. בעוד שהתוכנה שימשה לניתוח מנהיגים ופוליטיקאים אמריקאים היסטוריים ועכשוויים, למיטב ידיעתינו, זוהי הפעם הראשונה שהיא שימשה לבחינת מנהיג היסטורי לא מערבי. למטרתנו, רק שמונת המבנים הרלוונטיים נכללו. מבנים כריזמטיים אלה הוגדרו בעבר לשימוש עם התוכנה. התוכנה מחלקת את הנאום למקטעים בני 500 מילים כדי לאפשר השוואות תקניות, מה שהוביל ל-52 מקטעים מנאומיו של גנדי.
למטרות השוואה, בחרנו שני מדגמים שונים של מנהיגים, מדגם השוואתי ,נורמטיבי" של מנהיגי תנועות חברתיות, ומדגם השוואתי "כריזמטי" של נשיאים אמריקאים, שמוגדרים כבעלי תכונות כריזמטיות. התוכנה מייצרת קבוצה מגוונת של נתונים סטטיסטיים השוואתיים, המאפשרת למשתמש "לאתר" את המעבר שלו ליקום גדול של שיח, על ידי השוואת מידע של טקסט מסוים לערכים נורמטיביים מדווחים. למטרתנו, בחרנו בנאומים מתנועות חברתיות (129=N) כמדגם ההשוואתי הרלוונטי ביותר. מערך זה מאפשר לנו לבחון באופן ישיר את התקשורת של גנדי שפונה לשוליים, כמו גם לקבוצות מהזרם המרכזי בנוגע לסוגיות חברתיות דחופות. בתוך זה נכללו נאומים של מנהיגים כמו מלקולם אקס, ראלף נאדר ואחרים על מגוון נושאים הכוללים פמיניזם, נושאים סביבתיים, זכויות אדם, זכויות עבודה ופירוק נשק גרעיני. כתוצאה מכך, נאומים אלה נוגעים במגוון נושאים חברתיים על פני תקופת זמן ממושכת, ומייצגים מגוון מנהיגים כריזמטיים, אידיאולוגיים ופרגמטיים.
בנוסף, כדי להשיג השוואה יותר ישירה עם מנהלים שנחשבים כריזמטיים, כללנו מדגם של נאומי פתיחה ונאומים מכריעים של ארבעה נשיאים עכשוויים, שנחשבים לכריזמטיים על ידי היסטוריונים ומחקרים קודמים: תיאודור רוזוולט, פרנקלין רוזוולט, ג'ון קנדי ורונלד רייגן. הקריטריונים להכללה בנאומים נגזרו משני מחקרים קודמים על כריזמה של נשיאים אמריקאים וכללו 25 נאומים.
4. תוצאות
ממוצעים, סטיות תקן ומתאמים מצוינים בטבלה 3. משתנים נבחנו על הטיה, גבנוניות ונקודה מרוחקת, לפני שהתבצע ניתוח נוסף. חשוב לציין כי הממוצעים של שני משתנים, מיקוד קולקטיבי ופעולה, היו למעשה שליליים. עובדה זו מצביעה על כך שגנדי השתמש לעיתים דחופות יותר במונחים עם התייחסות עצמית (אני, אנוכי) מאשר מונחים עם התייחסות קולקטיבית (אנחנו, אנו), ומונחים יותר פאסיביים מאקטיביים. כדי להשוות את הרטוריקה של גנדי לנאומים של מנהיגי תנועות חברתיות, ביצענו מבחניT למדגמים בלתי תלויים בכל שמונת המבנים, תוך שימוש בנורמות של תנועות חברתיות כנתוני מבחן. בשל העובדה שמבחני T מרובים מעלים את הסבירות לטעות מסוג I, פעלנו לפי הליך התיקון של Bonferroni מה שהוביל לאלפא מתואמת של 006. בהשוואה למדגם של נאומי מנהיגי התנועות החברתיות, גנדי השתמש הרבה פחות בנאומים בעלי אוריינטציה אקטיבית וקולקטיבית, יותר באוריינטציה זמנית עם הפניות לעבר ולהווה ופחות בשפה מוחשית (ראה טבלה 4). בסך הכל, בהשוואה למנהיגי תנועות חברתיות אחרות, נאומיו של גנדי היו דומים או עם יותר תוכן בשישה מתוך שמונת המשתנים המשויכים לתוכן בעל אוריינטציה לשינוי אצל מנהיגים מערביים.
כדי לבחון כיצד הרטוריקה של גנדי ניתנת להשוואה באופן ספציפי לזו של מנהיגים כריזמטיים, השתמשנו בתוכנת Diction לניתוח נאומי פתיחה ונאומים מכריעים של ארבעת הנשיאים הכריזמטיים, תוך שקלול ממוצע הציונים שלהם כדי להשיג ממוצע נשיאותי יחיד לכל אחד מהמשתנים. לאחר מכן ערכנו ניתוח רב משתנים חד צדדי של שונות משותפת (MANCOVA). המשתנים התלויים כללו את שמונת המבנים, לפני שהוגדרו, עם המנהיגים כגורם בלתי תלוי ושני מדדים של אורך הנאום (מספר המילים הכולל בנאום ומספר המילים השונות בנאום) כמשתנים נוספים. בסך הכל, מצאנו הבדלים משמעותיים בין גנדי לבין הנשיאים הכריזמטיים במשתנים התלויים Wilks’ Λ=.55, F (8, 146)=14.94, pb.001, multivariate η2, .45 (ראה טבלה 5). לפיכך, אנחנו יכולים לדחות את הטענה כי התוכן של גנדי היה דומה לשמונת המבנים של ארבעת הנשיאים האמריקאיים.
ניתוח המשתנה היחיד של מבחני השונות המשותפת (ANCOVA) נערך על כל אחד מהמשתנים התלויים כמעקב. לארבעה מתוך שמונת המבנים, הערכים הממוצעים של הרטוריקה של גנדי היו שונים משמעותית מהמדגם ההשוואתי של הנשיאים האמריקאים (ראה טבלה 5). בסך הכל, בהתאמה להשוואה הראשונה למנהיגי תנועות חברתיות, נאומיו של גנדי שילבו הרבה פחות מונחים קולקטיביים ואקטיביים. בנוסף, נאומיו של גנדי הכילו פחות תמיכה בערכם של תומכיו ופחות נקודות דימיון לתומכיו, מאשר המדגם ההשוואתי של נשיאי ארה"ב, שנחשבו כבעלי כריזמה (טבלה 5).
5. דיון
שאלתנו הראשונית לגבי היות גנדי מנהיג כריזמטי האיצה את שלושת הדיונים הבאים: 1) כיצד אנו מגדירים "כריזמה"?; 2) עד כמה מנהיגות כריזמטית היא חוצת תרבויות?; 3) האם זה אפשרי להגדיר ולזקק היבטים של רטוריקה כריזמטית שאינם תלויים בהקשרים תרבותיים והיסטוריים? לאחר סקירה ספרותית, הסקנו כי בעוד שגנדי לא נראה מתאים לאבטיפוס של מגנטיות כריזמטית על פי המסורת הניאו כריזמטית, הוא יותר מתאים לקריטריון של מנהיגות כריזמטית וובריאנית. אנו מציעים גם שרטוריקה בעלת חזון עשויה להיות תמה נפוצה שנמצאת בבסיס הגישה הנרחבת של מנהיגות כריזמטית לאורך הקשרים, ושמחקר נוסף המשווה את גנדי למספר מנהיגי תנועות חברתיות ונשיאים כריזמטיים עשוי לספק ראיות ראשוניות לגבי טבעה חוצה התרבות של רטוריקה כריזמטית. התוצאות שלנו מציעות שישנה עקביות בתמות כריזמטיות חוצות תרבות. בהמשך אנו מציינים כמה מהממצאים המעניינים שעלו, תוך התמקדות בנקודות דימיון ושוני תרבותיות, סוגיות מתודולוגיות ומגבלות של הגישה שלנו, אשר מציעים כיוונים חשובים למחקר עתידי.
5.1 רטוריקה אוניברסלית
גנדי דיבר רבות על מה שראה כדיכוי בלתי נסבל של השלטון הבריטי. כפי שמיוצג ברמות המצוקה בצורה עקבית בכל שלושת המדגמים, התוצאות שלנו תומכות בטענה כי יכולתו של מנהיג להביע ולנסח את טבעו הבלתי נסבל של ההווה עשוי להיות רכיב חשוב ברטוריקה כריזמטית בהקשרים היסטורים ותרבותיים. בנוסף, פניה למגוון רחב של ערכים וצידוקים מוסריים למטרתו של המנהיג היא ממצע עקבי נוסף. בעוד שמחקר עתידי יגביר את הביטחון שלנו בתוצאות אלה, ניסוח טבעו הבלתי נסבל של ההווה וחשיבותה של מטרתו של המנהיג בקידום מעלות אוניברסליות כמו אמת, צדק ושוויון, הם אלמנטים קריטיים של רטוריקה כריזמטית לאורך הקשרים היסטוריים ותרבותיים.
באופן מעניין, הרטוריקה של גנדי לא הייתה שונה באופן ניכר במבנה של אוריינטציה זמנית, מאלה של המדגם ההשוואתי של הנשיאים האמריקאים, והשתמשה במעט יותר הפניות לתקופות זמן לעומת מנהיגי תנועות חברתיות, למרות הבדלים תרבותיים באוריינטציה לטווח זמן ארוך של תרבויות אלה. לפי Hofstede and House, להודו יש דירוג גבוה באוריינטציה לטווח זמן ארוך, מה שמציע כי ההודים נוטים יותר להאמין במספר אמיתות, בעלי אוריינטציה לטווח זמן ארוך יותר כלפי יעדים, מעריכים התחייבות שנמשכות זמן רב, מעריכים מסורת ומציגים נאמנות למשפחה ולקהילה. אולם, שימוש נכון באוריינטציה זמנית ברטוריקה כריזמטית עשויה לכלול יצירת קישורים בין העבר וההווה, בהם מנהיגים כריזמטיים מתמקדים על ביסוס המאבק שלהם בזמן עבר, ובו בעת לציין חזון לטווח ארוך עם זיקה לעתיד של עולם טוב יותר. לכן, יצירת קשר בין העבר לההווה עשוי להיות תמה חשובה למנהיגים בעלי חזון לאורך הקשרים תרבותיים, ללא קשר לנורמות הספציפיות לתרבות הקשורות לאוריינטצית זמן.
השימוש המופחת ברטוריקה מוחשית היה בקו אחד עם שני המדגמים המערביים. בהשוואה לנשיאים האמריקאים, הרטוריקה של גנדי לא הייתה שונה בהרבה; בהשוואה לנאומים של מניגי תנועות חברתיות, גנדי השתמש הרבה פחות בשפה מוחשית. תוצאה זו עשויה לשקף את התמקדותו של גנדי בפרספקטיבות רחבות יותר ואת השקפותיו, אשר עשויות להיות מכנה משותף עם מנהיגים כריזמטיים בהקשרים שונים. השימוש התדיר במוחשיות בנאומים של מנהיגי תנועות חברתיות עשוי להצביע על כך שהן לרוב פונים לקהל מצומצם בנוגע ליעדים קצרי טווח ועשויים למקד את תשומת הלב על צעדים פרגמטיים ההכרחיים להשגת שינוי.
גנדי שיבח את תומכיו הרבה פחות מאשר הנשיאים האמריקאים שנדגמו, אך הרטוריקה שלו הייתה בקו אחד עם אלו של מנהיגי תנועות חברתיות, מה שמצביע על כך שזהו תחום משמעותי בכל שלושת המדגמים. אולם, הנשיאים האמריקאים היו המנהיגים היחידים במחקרנו שנבחרו לתפקידם, וכתוצאה מכך, שיבחו את תומכיהם לעיתים קרובות יותר, כדי להודות להם על תמיכתם בעבר ולהוביל להצבעות עתידיות. מנגד, לא גנדי ולא המנהיגים של תנועות המחאה שבמדגם נאלצו להסתמך על תוצאות של בחירות כדי לקדם את מטרתם.
התוצאות שלנו מצביעות גם על כך שציון נקודות הדימיון בין המנהיג לתומכיו היא תמה נפוצה בהקשרים שונים. בדומה לממצאים המשקפים תמיכה בשוויים של התומכים, גנדי קיבל ציון נמוך במעט מאלה של הנשיאים האמריקאים (בערך 10 מילים למקטע מהנאום), אך לא היה שונה בהרבה ממנהיגי תנועות מחאה. בסך הכל, התוצאות שלנו מספקות עדות מסוימת לכך שמנהיגים המדגישים את קווי הדימיון בינם לבין תומכיהם הם יותר יעילים בהעברת חשיבות המטרה שלהם ונתפשים יותר ככריזמטיים. הממצאים בנוגע לדגש הרב שניתן לדימיון בין המנהיג לתומכיו והתמיכה שלו בהם, אצל הנשיאים האמריקאים, מעלים שאלת המשך קריטית: האם מנהיגים יעילים כוללים את הערכים של תומכיהם או שהם משנים את הערכים שלהם באמצעות הנאומים שלהם? ובסיטואציות בהן מנהיגים נבחרים, איזה מחיר המנהיגים משלמים בתמיכה ואף הרחקת בוחרים עתידיים, בשל הבעת מסרים קיצוניים מדי או התעלמות מהאמונות של הבוחרים?
5.2 השפעה תרבותית
בסך הכל, מצאנו מספר תוצאות מעורבות לרטוריקה הכריזמטית של גנדי כאשר השוונו אותה למנהיגי תנועות חברתיות ונשיאים כריזמטיים. ייתכן והתוצאה המעניינת ביותר הייתה שנאומיו של גנדי היו מאופינים בדרגות גבוהות במיוחד של שפה בעלת הפניות עצמיות (אני, אנוכי) ושימוש מופחת במונחים קולקטיביים (אנו, אנחנו), לעומת שני המדגמים האחרים. תוצאה זו מפתיעה במיוחד בשל החשיבות הגבוהה של קולקטיביות בתרבות ההודית. לאור זה, ציפינו שהרטוריקה של גנדי תכלול יותר דגש על קולקטיביות בהשוואה למנהיגים מתרבויות מערביות אינדיבידואליות.
בפירוש תוצאות אלה, מצאנו כי השימוש של גנדי בהפניות עצמיות עשוי בחלקו לשקף את התרבות הייחודית ונקודות המבט הדתיות שלו. בעוד שהתרבות ההודית היא יותר קולקטיבית מאשר זו האמריקאית או האירופית, גנדי קיבל חינוך בריטיף אשר עשוי למלא תפקיד בעת פירוש הסגנון התקשורתי האינדיבידואלי שלו. בנוסף, התרבות ההודית מתבססת על דת ההינדו, אשר נותנת דגש רב לאינדיבידואלית על פני קולקטיביות כדרך להארה. גנדי האמין כי מסעות רוחניים מגיעים במספר צורות, ולכן שונים בין אדם לאדם. כתוצאה מכך, נאומיו מדגישים את המסע האישי שלו לעבר "האמת" כדוגמה להמחשה, ולא את הדרך הקולקטיבית או את קווי הדימיון שלו עם תומכיו. במילותיו של גנדי, "אני מכיר רק דרך אחת לבצע עבודה מסיונרית, על ידי דוגמה אישית". לחלופין, בחברות יותר קולקטיביות, ייתכן כי מנהיג שמשתמש ביותר הפניות עצמיות נחשב לבולט יותר ונתפש כמי שמורד במוסכמות ומאתגר את הסטאטוס קוו. יש לשקול ביצוע מחקר נוסף שייבחן השערה זו במדגם רחב יותר של מנהיגים מתרבויות קולקטיביות ואינדיבידואליות, כמו גם שיבחין בין קולקטיביות שהיא פנים קבוצתית לעומת מוסדית.
באופן פחות מפתיע, התוצאות שלנו מציינות כי גנדי השתמש פחות במונחים אקטיביים ואגרסיביים לעומת מדגמי ההשוואה. תוצאות אלו עיקביות עם העמדות המוסריות והדתיות המוצקות שלו נגד אלימות, אפילו במחיר של מצוקה גדולה. רבים מתומכיו של גנדי אימצו את גישת ה"אהימסה", גישה נגד שימוש באלימות. אם לצטט את גנדי, "אם הודו תוכל לגלות דרך לזקק את כוחה של האלימות... ולהפוך אותה לדרכי שלום מועילות, בהן יצליחו למגר ניגוד עניינים, יהיה זה יום נפלא". ציפיות תרבותיות עשויות להוביל לרמה גבוהה של שונות במבנה זה, והשפעה של רטוריקה אקטיבית ואגרסיבית יכולה להיקבע על בסיס סיטואציה, או להימצא בהמשגה ראשונית ומערבית של מנהיג כריזמטי דומיננטי וכל יכול.
5.3 סוגיות מתודולוגיות
חשוב לציין כי האמצעים ששימשו במחקר זה מייצגים רק ניסיון ראשוני לגלות ממצאים עקביים ברטוריקה כריזמטית בתרבויות והקשרים היסטוריים שונים. בעוד שניתוח התוכן קיבל ביקורת על כך שמילים הוצאו מהקשרן, המגבלות עשויות להיות מועילות בניסיון לזהות תמות עקביות ברטוריקה של מנהיגים בהקשרים שונים. אולם, אנו מכירים בכך שצריך להשתמש בניתוח תוכן בזהירות. לדוגמה, המילון שעוסק בערכים וצידוקים מוסריים בתוכנת Diction, מקורו במסורות יהודיות ונוצריות וכולל מונחים כמו "דרשה" ו"כנסיה". בעוד שאמונותיו הדתיות של גנדי נגזרו מלמידה של דתות רבות, הן מבוססות ברובן על הינדו. לא כל ההשפעות הייחודיות האלו מדת ההינדו נמצאו באמצעות השימוש במילון, מה שמדגיש את העובדה שיש להשתמש בזהירות בניתוח תוכן ולתת תשומת לב ל"תרגום" חוצה תרבות, במטרה להבטיח שמבנים חשובים יוצגו באופן מדויק. התהליך דומה לתרגום ותרגום חוזר (לשפה המקורית), שהכרחי לשאלונים רב תרבותיים, ומהווה שיקול חשוב למחקר עתידי שמשתמש בניתוח תוכן.
בנוסף, ניתן למתן מגבלה זו על ידי תרגום מונחים תרבותיים בתהליך ניקוי המידע (לדוגמה, החלפת המונח "אמת" במונח "סאטייה"), ולכל אורך תהליך הניתוח, בו מונחים היסטוריים או תרבותיים שאינם מזוהים (למשל "אשראם" או "סאטיגראה") מסומנים על ידי התוכנה ואפשר לאחר מכן לחקור אותם בעזרת מילות מפתח לפי ההקשר (ניתוח KWIC). חשוב גם לציין כי תוכנת Diction אינה לוקחת בחשבון הבדלים לשוניים בין תרבותיים (כמו אנגלית בריטית לעומת אנגלית אמריקאית) או היסטוריים (לדוגמה אנגלית עתיקה). כדי לשלוט בבעיה זו, ביצענו תיקונים בעת תהליך הניתוח (כגון החלפה Z ב-S במילה ארגון). כתוצאה מכך, הצלחנו למתן במקצת את השפעת ההטיות ההיסטוריות והתרבותיות, והתוצאות שלנו מצביעות על כך שהתמות העוטפות כגון מוסריות ואמת ברטוריקה של המנהיגים הן חשובות מבחינה בין-תרבותית, ללא קשר לאמרות התרבותיות האפשריות שלהן.
מגבלה חשובה נוספת היא שימוש במנהיג לא מערבי בודד לניתוח השוואתי. מחקר עתידי יצטרך לבחון את המבנים והמסקנות שלנו, ייתכן ויהיה צורך לשלב מקורות יותר מגוונים לנאומים (למשל סרטוני וידאו, עיתונים, סרטים דוקומנטריים) ומנהיגים מעוד תרבויות (כגון היו"ר הסיני מאו דזה-דונג, המנהיג הקובני פידל קסטרו), כדי לבחון הקשרים היסטוריים ותרבותיים נוספים. מחקר זה מייצג רק את הצעד הראשון בבחינת הסוגיה של ההגדרות העכשוויות לכריזמה ועד כמה הן מושרשות בערכים והנחות מערביים, והכללת מגוון רחב ובין תרבותי של מנהיגים במחקר עתידי עשוי להרחיב את הבנתינו לגבי סוגים שונים של מנהיגות כריזמטית.
5.4 השפעה כריזמטית
אם כך, על פי הממצאים הללו, האם גנדי היה מנהיג כריזמטי? ואם כן, כיצד השפעתו הכריזמטית של גנדי הועברה בצורה כה יעילה לתומכיו? התוצאות שלנו מצביעות על כך שנאומיו הציבוריים של גנדי לאורך חייו הדגישו את אופיו הבלתי נסבל של השלטון הבריטי בהודו ופנו לערכים הדתיים והפטריוטיים המשותפים בעת העברת חשיבות החזון שלו. בנוסף, הרטוריקה בעלת החזון שלו חולקת מספר קווי דמיון עם נאומיהם של מנהיגי תנועות חברתיות ונשיאים כריזמטיים מארה"ב, מה שתומך בהכללה הבין-תרבותית של תמות אלה. על פי מרבית ההסברים ההיסטוריים, גנדי היה רחוק מלהיות נואם דרמטי ומבריק, מה שמצביע על כך שזה לא סביר שסגנון הגשה מרשים וכריזמטי יהיה הסיבה להשפעה המתמשכת והעצומה שלו. לפיכך, אנו טוענים כי התוצאות שלנט תומכות בחשיבות התוכן של נאומיו של גנדי ביצירת החזון הדרמטי אשר השפיע על תומכיו, ועשה שימוש בתמות דומות כמו שראינו אצל מנהיגים מצליחים אחרים.
בנוסף, למרות שאין לנו מידע שתומך ישירות בנושא זה, השפעות חברתיות מודלים התנהגותיים היו מניעים חשובים בגישה הכריזמטית של גנדי. תאוריית ההדבקה החברתית של Meindl מציעה כי רמות גבוהות של התגשות עשויות ליצור מספיק התלהבות בקרב התומכים על מנת לעורר מאפיינים כריזמטיים שמתפשטים מתומך לתומך. התלהבות כזו עשויה להיות בולטת במיוחד כאשר תומכים נמצאים במצב של חרדה. רבים מתומכיו של גנדי לא זכו לצפות בו ישירות ולכן הסתמכו על אמצעי תקשורת אחרים כדי להעריך את רעיונותיו. בהיעדר תקשורת המונים, חשיבותם של החזון והפעולות הסימבוליות של גנדי התפשטו מפה לאוזן, מה שכנראה הוביל להשפעה המדבקת הגבוהה לפיה תומכים חיזקו והגבירו את החזון בינם לבין עצמם.
בהקשר הזה של מנהיגות, ההתנהגויות של גנדי, כמו מחיה ונסיעות בתנאי עוני הדומים לאלו של תומכיו, לבוש פשוט העשוי מחומרים מקומיים בלבד והמסירות הבלתי מתפשרת שלו לפילוסופיה היוצאת נגד אלימות, הצליחו, באופן סימבולי, להגדיל את המסר שהעביר בנאומיו. במילותיו של גנדי "חיי הם המסר שלי". אנו מציינים כי תהליכי הדבקה חברתית עשויים להיות חשובים במיוחד ורלוונטיים גם בחברות יותר קולקטיביות, אשר יכולות להוות תחום נוסף למחקר עתידי.
לסיכום, היקף הגיוון של הרטוריקה הכריזמטית בין הקשרים תרבותיים והיסטוריים הוא נושא שאנו רק מתחילים לחקור. אנו יודעים רק מעט על המידה שבה רטוריקה כריזמטית מושרשת ישירות או עומדת בניגוד גמור לערכים ולנורמות שקיימים בתרבות. Smith סיכם זאת "הכי נכון לחשוב על כריזמה כעל תכונה גלובאלית המיוחסת למנהיגים על בסיס התנהגויות שהן תלויות תרבות". אולם, התוצאות הראשונות שלנו מצביעות על כך שישנן מספר תמות עקביות ברטוריקה בעלת חזון ובין-תרבותית.
לפי קו מחשבה זה, יהיה מעניין לבחון את קווי הדמיון וההבדלים בין תמות כריזמטיות בהקשרים מנהיגותיים שונים. לדוגמה, רמות הפעילות והאגרסיביות שמנהיגים כריזמטיים הציגו עשויות להשתנות בתרבויות שונות. בהקשרים מסוימים, מנהיגים ייאלצו לקבל החלטה קשה לביצוע פעולה כדי להצטייר ככריזמטיים, בעוד שבתרבויות אחרות התייעצות וגישה יותר קולקטיבית ומשתפת פעולה עשויה להצטייר כתכונה של מנהיגות כריזמטית. House, Wright, and Aditya הדגימו כיצד כריזמה הובעה בצורה יותר אגרסיבית במקרים של ג'ו קנדי, מרטין לות'ר קינג ותיאודור רוזוולט בארה"ב ווינסטון צ'רצ'יל בבריטניה. Bligh ושותפיו הראו גם כן כי הנאומים האגרסיביים של הנשיא ג'ורג' בוש בעקבות ההתקפות ב- 11.9.01, היו רכיב חשוב בתגובתו של הנשיא למשבר וכתגובה לסיקור התקשורתי של המנהיגות שלו. מנגד, House ושותפיו מציינים כי מנהיגות כריזמטית מובעת בצורה יותר שקטה ולא אגרסיבית במקרים של גנדי ואמא תרזה בהודו ונלסון מנדלה בדרום אפריקה. תצפיות אלו מצביעות על כך שעשויים להיות סוגי מנהיגות כריזמטית שונים (כלומר, יחסית יותר אגרסיביים לעומת פחות אגרסיביים), הבדל אשר נתבך במיוחד על ידי הממצאים שלנו. לא פחות חשוב, יש צורך במחקר עתידי על מנת לבחון את ההקשרים ואת תכונות התומכים שתורמים ומובילים לסוגים שונים של מנהיגות כריזמטית. בנוסף, אם ישנם היבטים של רטוריקה כריזמטית שמשתנים מתרבות אחת לאחרת באופן שיטתי, מחקר עתידי נדרש כדי לבחון את התבנית המדויקת של שונות זו (רמות, דרגות וטבעם שך מבני המפתח).
לבסוף, חשוב לציין כי התיאוריה הנוכחית הזניחה את תפקיד המגדר בקשר בין רטוריקה בעלת חזון לבין מאפיינים כריזמטיים. ייתכן כי ציפיות מסוימות של דפוסי תקשורת יתקשרו למנהיגים או למנהיגות והציפיות יהיו שונות מתומכים לעומת תומכות. כדי לסבך עניינים אף יותר, ציפיות לכריזמה מעוצבות על פי ההקשר התרבותי שבו מנהיגים ותומכים פועלים. לדוגמה, רטוריקה אגרסיבית, פעילה, דרמטית ודומיננטית עשויה להיות ראויה יותר או פחות בהקשרים תרבותיים מסוימים, ועשויה להיתפש כלא הולמת לנשים בתרבויות גבריות או כמאוד אינדיבידואלית בתרבות יותר קולקטיבית. מחקר נוסף נדרש כדי לקבוע כיצד מגדר, תרבות וסגנונות שונים של רטוריקה פועלים על מאפייני כריזמה משפיעה.
בסך הכול, הרטוריקה של גנדי הכילה מספר תמות כריזמטיות, מה שהדגיש את ההשפעה החזקה של הרטוריקה בעלת החזון שלו, על אף היעדר סגנון הגשה דרמטי ובלתי נשכח או סיקור תקשורתי נרחב. בעוד שישנם מספר נתיבים למנהיגות כריזמטית, ומאפיינים למנהיג, תומכים, סיטואציה ותרבות הם כולם משתנים חשובים שיש לקחת בחשבון, התוצאות שלנו מצביעות על כך שתוכן החזון של המנהיג הוא קריטי. זהו תוכן המסר של המנהיג שמזמין את התומכים לבחור בנתיב הנבחר של המנהיג ומניע ומחזק את התומכים להמשיך כאשר הנתיב הופך לקשה. במילותיו של גנדי, "האם אמונות הן כה פשוטות כמו הבגדים אשר אדם מחליף ושם לפי רצונו? אמונות הן מה שאנשים חיים בשבילן במשך עידנים". בהתחשב בטבעה המתמשך של גישתו של גנדי לאורך השנים, למנהיגים כיום יש הרבה ללמוד מהמסר שלו.
View My Stats