ויקטור-סמירנוף/הפסיכואנליזה של הילד.
חלק-ב'-פרק-שישי עמ' 183-164{19-עמ'}
סמרנוף,ו. (1994). הפסיכואנליזה של הילד. תל – אביב: רשפים. פרק והפסיכואנליזה של הילד פרק 6 / ויקטור-סמירנוף
על הילד לנטוש עמדה של פיתוי כלפי האב כדי לפתור את הקונפליקט אחרת ירצה להיות בעליו ולא
להזדהות עמו.
-איסור-מסרס- אוסרות על גילוי-סקרנות/פעילות-מינית אצל הילד, לרבות התערבות ללא-צורך
בדמיונות הילד. כך מוגברת חרדת-הסירוס, שמבשרת את הכניסה לשלב-האדיפלי.
- פנטזיית-הסירוס מחייה חוויות-טראומטיות מן-העבר
כל האובייקטים שגרמו לניתוקים אצל הילד (מהשד, הצואה) גורמים לו לתפוס את הפין כאפשרי
שיתנתק גם הוא.
א. הצורך להינתק מהאם- מושא-ההשקעה-המינית-הראשונה,
ב. בחירת המושא- המשני שונה: הבת בניגוד לבן מעבירה את כמיהותיה למין השני- ואינה מוכנה לכך.
היא לא משלימה עם הנחיתות. היא לא מזדהה עם דמות-אם פחותת-ערך.
- האב מעניש את הילדה / הילד רואה מניעת אהבה מאימא.
- הילד מבין שסיפוק הצרכים כרוך באיבוד הפין בצורה כזו או אחרת ולכן מעדיף אותו על פני מימושם.
- טראומות של הילד מחוויות הינתקות קודמות מסייע לו לנסיגת דחפים.
- התקה- סיפוק ע"י תחליף.
- תצורת תגובה - רגשות-חדשים בנטיות-הפוכות למקוריות,
- ובעיקר עידון- השקעת אנרגיית הדחפים למטרות חיוביות.
- זהו תסביך הנראה רק אצל בעלי נוירוזה ולא אצל הכלל.
- מלינובסקי טען:
הדחפים של האדם מתעצבים ע"י התרבות ובעלי יכולת להשתנות.
התסביכים הם תוצר של התרבות, אילו תסביך אדיפוס היה אוניברסלי התרבות הייתה מסייעת למצוא
סיפוקים
לליבידו זה.
תסביך-אדיפוס.
ב-1918 הכיר בו פרויד כאחד ממשקעי-ההסטוריה של תרבות-האדם.פרויד בניתוח-עצמי גילה את יסודות-התסביך:אהבה לאם
ויריבות של
קנאה כלפי-האב.
רק לאחר-זמן,הגדיר אותו פרויד כמצב של קונפליקט בלתי-מודע
ובונה
את יחסיו הבין-אישיים של האדם באופן-בסיסי.
בקונפליקט-נפשי זה מוצא הילד את עצמו ב'משולש-רגשי'.
מחד, שאיפה-מינית אל ההורה מהמין-השני ומאידך,שאיפה לסלק את
ההורה מאותו-המין-זהו תסביך-אדיפוס-החיובי.
כשמופיע הקונפליקט בצורה-הפוכה הוא שלילי
ובכל-קונפליקט-אדיפלי
קיימות שתי-צורות-אלו בדרגות-שונות.
המאפיין בקונפליקט- הפנטזיות בתת-מודע
משתלטות על האבחנה
המציאותית.
א. גורמי-התסביך.
1. בשלב-הגניטלי בו הדחפים מושקעים
באיזור-האירוגני-הגניטלי,
הסקרנות-המינית, גילוי-אפשרויות-הסיפוק והסצנה-הראשונית
גם בתחילת השלב-הפאלי.
2. מעבר של הילד: מתלות-מוחלטת באם
לתחושת-עצמאות.
ב. ההזדהות ובחירת-אובייקט.
ב1921 הגדיר פרויד את התסביך בשני-מונחים-אלה.
ההזדהות- הבן מזדהה עם האב כדגם לחיקוי ורוצה לתפוס
את מקומו
ובאותה-עת/בסמוך לה הוא רואה באמו מושג-מיני.
בהתחלה-אין זה מפריע,אך עם התפתחות-הנפש שנוטה להאחדה
מתנגשים שני-רגשות אלה, כשהילד מבין שאביו חוסם את דרכו אל אמו
ומפתח כלפיו עוינות.
ההזדהות דו-ערכית{רוך כלפי-האם ורצון מצד-שני-לסלק את
האב}
והיא ניגזרת של השלב-האורלי.
הילד מגייס לרשותו כל מה
שיכול,כדי להשיג בעלות על האם באופן-
תרבותי{ע"י מציאת-חן, ע"י משחקים ובהישגיות} ולא כוחני.
תוך כדי הניסיון-הנ"ל חש הילד יריבות וקנאה כלפי-האב
בגלל עליונותו
בפועל והערכת-יתר כלפיו כ{מסמל} אבא.
הפנטזיות-האדיפליות מתבטאות בעימות, כשנתקלות
במציאות, בין
תוקפנות כלפי-האב לבין האשמה-עצמית {עד כדי
הענשה-עצמית}
כתגובה לתוקפנות, גם אם האב לא-מבטא זאת
בגלוי, בעצם נוכחותו
גורם לכך.
אם האב יכול לשאת תוקפנות-זו-יכול לפתור הילד את
התסביך במגע
איתו, ללא הענשה-עצמית וכמו"כ על האב להבין כי כדי
להתמודד,
עליו- מחד, לסכל את הגילוי-עריות ומצד-שני,להבין כי הילד רואה בו
הסיפוקים-ההומוסקסואלים-הפסיביים
אחרת במקום לרצות להיות כמו האב, ישתוקק להיות בעליו
של האב.
ב1905 שם-לב פרויד שבשלב-הפאלי קרובה מיניותו
של הילד לשל
המבוגר, אך אצל הילד המיניות נחוות
לא בהבדל שבין זכר לנקבה,
אלא בין להיות בעליו של הפאלוס{איבר-מין-זכרי}
ללהיות מסורס.
ג. תסביך-הסירוס.
הסירוס יחד עם הפנטזיה הם במוקד-התסביך.
הסירוס נחווה עם גילוי ההבדל בין המינים,
כשהילד חווה את את גילוי
העדר-הפין, כתוצאה של סירוס {הבת נתפשת כבעלת-מום ומאיימת
בכך} או בהכחשת-הסירוס באמונה בפאליות-נשית.
אצל בנות ההבדל נתפש כתקווה שהוא יימחה או
כגזירת-גורל שכך יהיה.
תסביך-זה נתפש אצל שני-המינים כמבוסס על
הפאלוס: שלמות-הגוף
והפצע-הנרקסיסטי.
איך נוצר התסביך?
כמגדיר את ההגנות שאוסרות על
גילוי-סקרנות/פעילות-מינית אצל
הילד, לרבות החלשת
ה-סקרנות,היוזמה,רוח-הלוחמנות
{אצל בנות} והתערבות ללא-צורך בדמיונות הילד.
כך מוגברת חרדת-הסירוס ,שמבשרת את הכניסה
לשלב-האדיפלי.
נוכחותו הלא-ניגמרת והכוללנית של
הסירוס,הצריכה הסבר-אחר:
ג. פנטזיית-הסירוס מחייה חוויות-טראומטיות
מן-העבר,לדוג':
טראומת-הלידה כניתוק מהאם,התביעות בשלב האנלי-הפין
נחווה
כמשהו שאפשר לנתקו מהגוף ומושווה לצואה,שהייתה חלק-ראשוני
בגוף שהיה צריך לוותר עליו.
אך פרויד לא-הסתפק בהגדרה-זו והגדיר זאת כרגשות
הקשורים
לאובדן-הפין ולתוצאותיהן.
נזכיר גם כי מול פנטזיות-הסירוס,שנחשבת
פנטזיה-מקורית
נמצא הרומן-המשפחתי, שהוא בעצם התקה, המאפשרת שיחרור
של הדחפים ע"י הכחשת ה'סצנה-הראשונית'
והתסביך-האדיפלי.
ד. תסביך אדיפוס הנשי.
גילוי ההבדל-המיני יוצר אצל הבת
בעייתיות,שמלווה בהכחשה
ותקווה, אך לאחר-זמן היא 'משלימה' עם העדר-זה,
שהחסר-
הפאלי אינו חשש לסירוס, אלא מציאות-פיזית.
אצל הבן, חרדת-הסירוס מתגלה תוך כדי התסביך, אך אצל
הבת החרדה קודמת לתסביך.
היסוד-הראשון- תביעתי- התאוות לפין- א"א לפתור אותה
בהכחשה
ויש לה כמה השלכות:
משאלה-זו, משאינה-מוגשמת, מוחלפת למשאלת-ילד מהאב ואז
האם הופכת למוקד הקנאה שלה{תסביך-אדיפוס
כתצורה-משנית}.
כאן נוצרת האבחנה: אצל הבן תסביך-אדיפוס
נופל בגלל תסביך-
הסירוס, אצל הבת תסביך-הסירוס מבסס את
תסביך-אדיפוס
{תסביך-אדיפוס מרסן זכריות ומקדם-נשיות}.
א"כ המשותף לבן ולבת בשלב-האדיפלי הוא:
הצורך להינתק
מהאם- מושא-ההשקעה-המינית-הראשונה, אך בחירת
המושא-
המשני שונה: הבן מעביר את אהבתו מאמו לאשה-אחרת,
שהיא
{האחרונה} שיחזור של התקשרותו-הראשונה.
אך אצל הבת- עצם הבחירה בהעברה למושא-משני הוא
מעבר להטרו-
סקסואליות שאינה-מוכנה לה ולכן עליה לנטוש את
מערכת-יחסיה
עם האם המקורית לטובת בחירה באב, שיוצרת את
התקשרותה-ההטרו-
סקסואלית-האמיתית.
קשה עבורה בעיית-ההזדהות ובה עליה לשנות את טינתה כלפי האם
הנחוות כמקפחת להזדהות עם מה שהאם מסוגלת
לו: התאוות ללדת
ילדים.
כאן, על האם להימנע מלהציג את חיי-האמהות
ככאבים-רצופים ואת
הזוגיות כמאולצת, על-מנת לאפשר לבת לספק את
שאיפותיה-הנשיות
ולהשקיע באיזור-האירוגני.
האב, אצל הבן חוסם את התשוקה
לגילוי-עריות, אך אצל הבת הוא
ממלא אותה.
תסביך-הסירוס-הנשי מתרחש עם אי-השלמת הבת עם
הנחיתות-
הפאלית או אי-הזדהות עם דמות-אם פחותת-ערך.
ה. שקיעת-התסביך ועיבוד-הדחפים.
אין זו רק הדחקה,אלא גם ביטול, אחרת התסביך
יפריע להתפתחות.
כיצד?
1. הילדה שרוצה את הערכת-אביה, מקבלת ממנו
עונש או הילד
שרואה באמו כרכושו חווה את מניעת-אהבתה לו
{מניעת-הסיפוק/תיסכול-תמידי}.
2. החרדה מפנטזיות-הסירוס מעכבת את
הדחפים-המיניים.
אצל הבן, מתעוררות הטראומות שחווה
בנסיונות-הפרידה-הקודמים
ומסייעות לנסיגת-הדחפים.
אצל הבת, נשארת הערכה לאם, המעבירה חלק
מתשוקותיה לאב.
בשני-המינים מבשר התסביך{שיא
מיניותו של הילד} גם מחיקה-
זמנית, שמאפיינת את רגיעת-הדחפים.
עם פיתרון-התסביך חלים שינויים-מבניים ע"י
התקה{סיפוק ע"י
תחליף}, תצורת-תגובה{רגשות-חדשים בנטיות-הפוכות למקוריות}
ובעיקר ע"י עידון{השקעת-אנרגיית-הדחפים
למטרות-חיוביות}.
ו. היווצרות האני-עליון.
פרויד מגדירו כיורשו של תסביך-אדיפוס ע"י התפתחות
מערכת-חדשה
וניפרדת בתוך האני, שתפקידה לצנזר.
בתהליך-ההזדהות מפנים הילד את תביעות-ההורים ממנו
ועם {פיתרון}
תסביך-אדיפוס מושלם פיתוח האני-עליון, בגלל שכנגד
הדחפים
מצטרפות ההגנות אצל הילד בנוסף על איסורי-ההורים.
האני-עליון מזדהה עם האני-עליון-ההורי ויכול
להתעשר ע"י השפעהת-
הסביבה באופן-קבוע {ע"י לימוד ערכים של מוסר ותרבות}.
ז. תסביך-אדיפוס-הסמליות.
לפי-לקאן, הילד עובר מיחסים-דואליים{שניים}
ליחסים-משולשים,
שחונכים מסגרת-סמלית-קבועה.
הילד ב'שלב-הראי'- רוצה להשלים את חסר-האם ע"י
הפאלוס,
שמזדהה איתו.
האב מונע מהבן את תשוקתו=אמו ומהאם את המושא-הפאלי
{המשלים} שלה=הילד ונחשב כסוכן-החוק.
תפקיד-זה של האב, במידה והאם משדרת לבן שהיא מכירה בו
כסמכות
מביא את הילד להזדהות-משנית איתו, כנושא-הפאלוס וע"י
כך לשלב
האדיפלי {הבעלות על הפאלוס במקום ההזדהות איתו
ביחסים-
הדואליים}.
הפאלוס לפי-לקאן, נתפש כראייה-סמלית בגילוי-עריות
ובתסביך-
הסירוס.
הגדרת-מיקומו של האב נשארת אצל הילד כדבר-נסתר{מפרה את האם}
מוצאו.
הסמל מעצב את התרבות ואת היחסים בין בני-אדם {והילד
שמקבל על
עצמו את ההבדל בינו לאביו נכנס באותה-עת
לעולם-הסמלים}.
ח. הבעיה-האנתרופו-לוגית של תסביך-אדיפוס.
השקפתו של פרויד מבוססת על השערות-תאורטיות שהוצגו ב'טוטם
וטאבו'{1913} ונוסחו ב'פסיכולוגיה של ההמון וניתוח האני'{1921}.
על הנקבות ומנע את גישתן לבנים.
הבנים בתגובה רצחו את האב, אך מכיוון שחשו רגשות-אשמה
ויתרו על תפיסת-כסאו של האב,לטובת השתלטות על הנשים.
כדי לשמור על האחדות היו צריכים לנסח כללים-חברתיים
ובהם
נאסר רצח של חבר-נוסף מהקבוצה וכן בעלות על אשה מאותו-השבט.
בזה ניתן היה להסביר את איסור גילוי-העריות ואת
תסביך-אדיפוס.
ביקורת-נחרצת נמתחה על השערה-זו של פרויד, מכיוון שחסרה
ביסוס
הסטורי.
אעפי"כ, יש להשערה-זו ערך במובן-הפנטזיה: הכרת
הדחפים-העויינים
התשוקות-המיניות והפנטזיות המגדירות את הפרט.
מהשערה זו נלמדים שני-דברים:
לדחפים.
הטענות כלפי-פרויד בכל-אופן באו מצד:
אצל הבורגנים-האוסטרים-העשירים ולא הוכיח זאת בחברות-
אחרות.
נוסף-ע"כ, הראה מלינובסקי את קיומו של היחס-המשולש
גם
בחברה-מטריארכלית ופתח פתח למחקר בכך.