חזרה לאתר הראשי
מיטשל, ס.א. ובלאק, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו. תל אביב: תולעת ספרים. פרק 2.
סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק
פרק 2 : פסיכולוגיית האני /מיטשל ובלאק
פרק 2 : פסיכולוגיית האני /מיטשל
ובלאק
אנה פרויד: אבני הבניין של תיאוריית ההגנה
- נוכחות הגנות לא מודעות של האגו , הם המאפיינים המרכזיים לאישיותו.
- אנה פרויד זיהתה בעיה בדגם המבני: פרויד הרי הטען שהקונפליקט הוא בין 3 הרשויות (איד, אגו וסופר אגו), אם כך למה שהאגו והסופר אגן "יאשרו" חשיפה של חומר למודע- ז"א שגם להם יש חלק בשימור ההדחקות וגם הם ראויים להתייחסות זהה.
- היא חקרה את האגו והגדירה את תפקידו מחדש, כך שהמטפל מתמקד בטיפול בו.
- המיקוד עודד גישה קלינית שבא במגע עם המטופל, פחות דגש לסודות חבויים ויותר להערכת המבנה הנפשי.
- "תפקיד המטפל להעלות לתודעה את הלא מודע, ולהבין לאיזה מוסד נפשי הוא שייך. עליו להיות מרוחק מן האני ואני-עליון באופן שווה"/ אנה פרויד.
- היא טענה כי אין לחכות ל"חסימה" של האסוציאציות החופשיות אצל המטופל ואז לנסות לפרש את המסר הסמוי , אלא לזהות את פעולות ההגנה שקודמות לחסימה ולהתמקד בלא מודע של האני.
- עבודה עם ילדים הביאה עדות להופעה מוקדמת נורמלית של פעולות הגנתיות (כגון התעלמות של ילד מפן מסוים על אף שבוחן המציאות תקין).
- השימוש בהכחשה, השלכה והפנמה אצל המבוגר, אותת על הפרעות בשלבים התפתחותיים מוקדמים בילדות.
- פסיכולוגיית האגו מתעסקת פחות בשיפור הגנות ושחרור אנרגיות לא מודעות לשיקום בסיסי של המבנה.
היינץ הרטמן: הפנייה אל עבר הסתגלות.
- הוא ראה את השפעתה המעצבת של הסביבה על האישיות, בדומה לחוקרים אחרים אך בניגוד אליהם הרטמן שמר על קו שתואם את השקפותיו של פרויד.
- לפני הרטמן תפקודי האגו נתפסו כנטועים בקונפליקט הנפשי .
הוא טען כי ישנם מס' תפקודי אגו מולדים, אלו בעלי פוטנציאל להתפתח בהתאם לתנאים הסביבתיים,
הוא נשען על התיאוריה של דרווין המציינת כי אורגניזם מנסה להסתגל לסביבתו, אז הניח שכך גם הנפש.
- יכולות אגו אלו נטולות קונפליקטים – מאחר והם פוטנציאלים טבועים (כגון : שפה, תפיסה, חשיבה).
- הוא טען כי מנגנונים מסתגלים בעלי אוטונומיה ראשית (כגון דיבור) עלולים להתחבר לקונפליקט(וליצור גמגום לדוג'), ומנגד פעולות אוטונומיות משניות שמקורן בקונפליקט (כגון: שלב האנאלי של הילד) עלולות עם הזמן להיהפך לאוטונומיות ראשוניות (כפייתיות לסדר וניקיון).
- הרטמן טען כי תפקודי אגו אלו אינם שואבים את כוחם מהדחפים, הם מנוטרלים מהם..
רנה ספיץ: פסיכולוגית האני ההתפתחותית
- חקר ילדים שהושארו מלידתם בבית יתומים
- תיאר את החסך בדמות מטפלת כממית , בעוד פרויד תיאר את החסך כיוצר סיטואציה בה עקרון המציאות לא "מכה" בתינוק.
- האובייקט הליבידינלי, אינו אמצעי בדרך למטרה פריקת דחף אלא חשוב בזכות עצמו, הוא מפרנס את החיבור האנושי הבסיסי שבתוכו מרחשת כל ההתפתחות הפסיכולוגית.
- ע"פ פרויד הזדהות עם האובייקט היא פתרון מעדיפות שנייה מאחר והסיפוק היצרי עצמו אינו מתאפשר
- האם כמתווכת בין התינוק למערבולת של גירויים, המתפקדת כ"אני מסייע" עבור התינוק.
- האם מתקשרת עם תינוקה ב"מערכת חישה טוטלית",הוא סופג את התחושה של מסר האם והיא
מניחה את היסודות ליכולתו התפיסתית המתהווה.
- יש שינויים מסוימים הניתנים לחיזוי - "אינדיקטורים", המהווים נקודות מפנה של התפתחויות התינוק - "מארגנים נפשיים". כולם מתווכים באמצעות האם.
-אינדיקטור ראשון- תגובתו החברתית הראשונה של התינוק : חיוך בגיל 3 חודשים.
-אינדיקטור שני – "חרדת הזר", גיל 8 חודשים, המצוקה נגרמת מן הניגוד לדימוי של אמו.
-אינדיקטור
שלישי- השליטה ב"לא" בגיל 15 חודשים, מהווה יכולות נפשיות לשיפוט.
מרגרט מאהלר: פסיכולוגית האני ההתפתחותית
- הסיבות לבעיות הטיפול האנליטי במטופלים פסיכוטיים:
א. הבוחן מציאות לא תקין, טיפול בשכיבה, לומר את שצץ במוחם ולשוב לתפקוד רגיל מהווה בעיה.
ב. הליבידו בנפש הפסיכוטית הובן כנסוג למצבו הפרימיטיבי הנרקיסיסטי, אין כמיהות שניתן לגלותן בתהליך האנליטי.
- תורשה והשפעה של חוויה טראומטית מוקדמת ממלאים תפקיד מפתח בכשלים תפקודיים
- היפרדות- אינדיבידואציה- חקר הסיבוכים בשלבים מוקדמים של ההתפתחות של מאהלר:
(פרויד אפיין את זמנים אלו כחסרי אובייקט במהותם ותוייגו כשלב הנרקיסיזם הראשוני).
בקיעה, 0-9 חודשים.
אימון, 9-15 חודשים. תחושת כל-יכולות. התינוק חווה עצמו מבחינה נפשית כאחד עם האם.
התקרבות מחדש, 15-24 חודשים. הילד חווה הפרה מהותית באיזון הנפשי- ההתפתחות הפסיכולוגית משיגה
- מאהלר עזרה להבין ולטפל בילדים ובמבוגרים שאובחנו כמטופלים גבוליים (בין נוירוזה ופסיכוזה), אשר בעיותיהם סווגו כטרום- אדיפליות.
- בעיות טרום אדיפליות מתרכזות בתפקיד האם במבנה התפתחותי פגום.
- ע"פ פסיכולוגיית האגו הלידה הפסיכולוגית של התינוק אינה חופפת את יציאתו הפיזית מן הרחם, אלא קוראת מאוחר יותר, באופן מהדרגתי מתוך איחוד סימביוטי עם האם.
אדית ג'ייקובסון :תיאוריה מתוקנת של הדחף היצרי
- דחפים הם פוטנציאלים מולדים, אך מאפייניהם הבולטים נרכשים בהקשר של יחסים מוקדמים.
- הליבידו מתהווה מאוסף של התנסויות טובות אל כוח מניע בחיים, תוקפנות מצויה ברמות נמוכות יותר.
התנסות מוקדמת עלולה להפר מאזן זה.
- כאשר התנסויות נחוות כטובות, בנפש התינוק מצטברים דימויים של אם
אוהבת ועצמי מסופק ושמח, ולהיפך. מאחר שהרך אינו מבדיל עצמו מהאם דימויים מוקדמים אלה, נהיים
מבולבלים.
- סביב חצי שנה התינוק מבחין בין דימויים, אינטגרציה של דימויים טובים ורעים (שונא ואוהב את האימא).
- ג'ייקובסון הפכה את יצר המוות של פרויד להמשגה לא הגיונית.
- התנסויות טרום אדיפליות עם האם משפיעות על היווצרות אני-עליון.
- הליבידו עושה אינטגרציה בין דימויים מנוגדים של אובייקטים טובים ורעים, והתוקפנות יוצר דימויים מובחנים של האני והאחר ומסייע לתהליך ההיפרדות. .
- התוקפנות תוכל לשמש למשימות בונות או ליצירת גבולות, אם תהיה זמינה באופן
שיאפשר התמודדות עמה. עמעום התוקפנות היא הישג התפתחותי של יכולת לשאת נפרדות ובו זמנית
אמביבלנטיות כלפי האחר המשמעותי.
יישומים קליניים של פסיכולוגיית האני ההתפתחותית
- ליבת הנוירוזה ע"פ פרויד- הדחקת האימפולסים הקונפליקטואליים.
- ליבת הנוירוזה ע"פ פסיכולוגית האגו ההתפתחותית- שיבושים בתהליכים התפתחותיים.
- פרויד- קונפליקט אדיפלי.
- פסיכולוגית האני ההתפתחותית- הפרעות טרום-אדיפליות, טרם הופעת השפה.
- פרויד- העברה כמרכז הכובד של התהליך האנליטי.
- פסיכולוגית האגו ההתפתחותית- העברה כדרך לשער/לקבוע אלו מבני נפש נפגמו
- העברה טרום אדיפלית מאופיינת בהצגת דימוי עצמי ודימוי אחר.
לסיכום ההבדלים (בנוסף לאלה שצויינו ) בין התורה של פרויד לפסיכולוגיה ההתפתחותית:
מעבר מוקד מהאיד לאגו,
מן המודחק אל הגורם המקשר של התהליכים הפסיכולוגיים.
אנליטיקאים החלו להעריך את פוטנציאל המטופל
כבן ברית בתהליך החשיפה של הלא-מודע