תקציר החומר -מבוא לאישיות

---

חזרה לאתר הראשי

---

חזרה למבחן תאוריות באישיות
תודה להדר ורון

ניתן להסיק על אישיות של אדם באמצעות:

*איך שהוא מדבר על עצמו.

*איך אנחנו מרגישים כשהוא מדבר איתנו.

*מה אנשים אחרים חושבים עליו.

התאוריה מתייחסת ל-3 מישורים של אישיות:

*רמה חיצונית: מה היא רואה?

*דינמיקה: איך הדברים מתרחשים?

*סיבה לתהליך: למה זה קורה?

קריטריונים לתאוריה מדעית:

1. יכולת הכללה של תופעות.
2. יכולת התרחבות
3. דיוק
4. חסכנות
5. מקוריות
6. עומק

הנחות בסיסיות על נפש וטבע האדם עפ"י הייל וזיגלר:

1. חופש מול דטרמיניזם
2. הגיון מול חוסר הגיון
3. שלמות מול חלקים
4. תורשה מול סביבה
5. אדם בר שינוי או אינו בר שינוי
6. סובייקטיביות מול אובייקטיביות
7. הומאוסטזיס מול הטרוסטזיס
8. טבע האדם ידוע או בלתי ידוע
9. פעולה מול תגובה

זרמים מרכזיים בתאוריות באישיות:

1. הזרם הדינמי הפסיכואנליטי, פסיכולוגיית יחסי אובייקט
2. הזרם ההתנהגותי
3. הזרם ההומניסטי

הגישה הפסיכואנליטית-הנחות מרכזיות:

*התפקוד הנפשי הוא אותו תפקוד לאדם החולה ולאדם הבריא. המינון הוא הקובע.

*הקונפליקט הוא חלק בלתי נפרד באישיות. האדם והנפש נמצאים בניסיון מתמיד להגיע לפשרה.

*לכל התנהגות יש סיבה, אין מקריות. כל חוויה היא תוצר של אירועים שקדמו לה. (החלק הדרמיניסטי בתאוריה). דיבור אסוציאטיבי אינו מקרי.

*לכל אדם יש מנגנון נפשי ומנגנון פיזיולוגי. המנגנון הנפשי לוקח אנרגיה מהמנגנון הפיזיולוגי ברמת האנרגיה הבסיסית (אינסטינקטים). המנגנון הנפשי סובייקטיבי והופך עם השנים למורכב.

*התפיסה הבסיסית-תפיסת הלא-מודע.

המודל הטופוגרפי-החלוקה הראשונה של פרויד למבנה הנפש:

החלק המודע-כל מה שנמצא במודעות. פועל עפ"י עיקרון המציאות. מבוסס על תהליך חשיבה משני. אנרגיה נייטרלית ולא יצרית.

החלק הסמוך למודע/טרום מודע-בו נמצאים רעיונות, מחשבות, זכרונות שעלולים לעלות למודע אבל לא בהכרח יצליחו. בחלק זה יש צנזור שמהווה שומר סף. אם יעלו תכנים למודע הם יהיו בהסוואה קלה, תחפושת. בחלק זה יש חשיבה הגיונית וחשיבה ראשונית.

החלק התת-מודע- החלק המרכזי בנפש האדם. נמצאים בו כל התכנים שעברו הדחקה. יש בו תכנים עם אנרגיה שרוצים לפרוץ החוצה. תהליך ההדחקה באמצעות הצנזור הוא שמונע מהם לעלות למודע. למרות זאת לפעמים התכנים מתבטאים בחלומות, בסימפטומים, בפליטות פה.

המודל הסטרוקטורלי- משלים את המודל הטופוגרפי.

איד- מבנה מולד שנמצא בלא-מודע. המבנה הפרימיטיבי ביותר בנפש האדם. מבנה יצרי עם אינסטינקטים, מבנה עיוור למציאות. מאופיין בעיקרון העונג, תהליך חשיבה ראשוני.

עקרונות תהליך החשיבה הראשוני : העדר השללה, חשיבה שאינה לוגית, עיבוי, התקה, הסמלה.

פנחסי נוי מסכם תהליך חשיבה ראשוני כתהליך אינסופי. רעיון או אובייקט יהיה מיוצג באופן אינסופי ועם מגוון של אפשרויות.

אגו- חלק של חשיבה ושיפוט. כולל בתוכו את התפקודים שנמצאים ביחסי גומלין בין העולם הפנימי והחיצוני.

האגו נמצא בקשר עם המציאות, בעל יכולת לשלוט על דחפים ולהפריד בין מציאות לדמיון. תפקודי האגו עוזרים לנו להסתגל יותר טוב לעולם וגם שנבוא לידי סיפוק באופן שישמור עלינו. האגו נוצר בתהליך בו הוא לוקח אנרגיה מהאיד.

Cathexis- תהליך של השקעת אנרגיה באובייקט שתספק את הדחף. באיד-השקעת האנרגיה תהיה בדמיונות.

תפקידי האגו:

1. הסתגלות לעולם החיצוני
2. שליטה וויסות הדחפים בעולם הפנימי
3. תיווך בין העולם החיצוני לעולם הפנימי. מציאת האיזון לנפש בעיקר באמצעות מנגנוני ההגנה.

רגרסיה-חוסר תפקוד מוחלט כתוצאה מחרדה שמנגנון הגנה אינו משתלט עליה.

סופר אגו-שני מבנים עיקריים:

1. סופר אגו מצפוני-מורכב מחוקים, מערכת שיפוט, נורמות חברתיות, מנגנון החינוך. מטרתו הכללית-לדכא באופן טוטאלי את הדחפים של האיד. בנוסף-לשכנע את האגו להחליף מטרה מציאותית למטרה מוסרית. הוא מאוד טוטאלי, קיצוני ומנותק מהמציאות.  
   "תגובה רפואית שלילית"-תופעה של מטופלים כאשר המטפל מביע תקווה לריפוי או משבח את ההתקדמות של המטופל, יש החמרה אצלו. פרויד מפרש זאת כמסר נואש של המטופל שנובע מתשוקה לא מודעת לעונש, רגש אשמה.
2. סופר אגו אידיאל-יעדים ושאיפות שהאדם רוצה להגיע אליהם בחיים. גם כאן יש מנגנון שיפוט וענישה.

חרדה ומנגנוני הגנה

בהתחלה פרויד מדבר על חרדה כסימפטום של הדחקה לאחר מכן שינה זאת ואמר שהחרדה מצריכה הדחקה. האבטיפוס לכל החרדות-טראומת הלידה.

מס' סוגי חרדה עפ"י פרויד:

חרדת הכחדה, חרדה מאובדן אובייקט, חרדת אובדן אהבת אובייקט, חרדה מעונש, חרדה מפני עונש של הסופר אגו.

סיגנל אנקזיטי-חרדת איתות תחושה שמישהו עלול להפסיק לאהוב אותנו. האגו מתארגן כי הוא לא יכול לשאת את זה ולכן מפתחים חרדה.

החרדה הרבה פעמים לא קשורה למציאות לפעמים זהו קונפליקט פנימי.

מנגנוני ההגנה הינם תהליך לא מודע שעוזרים לנו לערוך מחדש ולסנן את החומרים כדי להביא לתחושה של עצמי "נורמלי" יותר שאנו יכולים לשאת.

מתי הפעלת מנגנוני ההגנה היא בעייתית ומתי חיונית?

שימוש מסיבי ומעוות שלוקח המון אנרגיה, גמישות בשימוש בסוגים השונים של מנגנוני ההגנה, מידת היעילות להפחתת החרדה.

1. הדחקה-מנגנון ראשוני. מושקעת בו המון אנרגיה. החומר עובר לתת מודע ולא נעלם.
2. הכחשה-החומר המאיים עולה למודע אבל הוא מלווה בטענה שזה לא נכון. מלמד על בעיה בבוחן המציאות. מאפיין מאוד ילדים.
3. השלכה-האדם מייחס דעות, התנהגויות, מחשבות שלא מקובלים עליו למישהו אחר. יש פה גם הכחשה שאני אחראי לכישלון. יש בעיה מבחינה התפתחותית ליצור גבול.
4. ביטול-ביטול באופן סמלי של מחשבה לא יפה, התנהגות לא טובה. מדובר ממש על פעולה כמו רחיצת ידיים שמבטלת מחשבה לא יפה. ברמה סימבולית יש קשר בין הפעולה למחשבה.
5. תגובת היפוך/תצורת תגובה-הבעה הפוכה מוגזמת של מחשבה או דחף. מתבצע בשני שלבים-הדחקה והבעה מוקצנת של תגובה הפוכה. האינדיקציה שמדובר בתגובת היפוך היא קיצוניות וחוסר עקביות.
6. בידוד-הפרדה בין החלק הרגשי לבין התוכן של המחשבה, הזיכרון.
7. התקה-כיוון מחדש של רגש שהוא לרוב שלילי מאובייקט אחד לאחר שבד"כ פחות מאיים.
8. רציונליזציה-סיפוק הסבר הגיוני למחשבה או התנהגות לא מוצדקת.
9. אינטלקטואליזציה-קיים בעיקר אצל מתבגרים. הפיכת נושא מעורר איום לדיון פילוסופי.
10. עידון/סובלימציה-הטיית דחפים ורגשות לאפיקים מקובלים מבחינה חברתית.עפ"י פרויד זהו מנגנון מאוד חיובי שמקדם אותנו בחיים. היתרון-אין אנרגיה של חסימה אלא הרגש בא לידי ביטוי באופן מקובל.

ברצף המנגנונים יש משהו התפתחותי. ככל שהמנגנון יותר פרימיטיבי מושקעת בו יותר אנרגיה.

המודל הפסיכוסקסואלי

תחושת עונג קשורה לאזור ארוטוגני בגוף. אזורים ארוטוגניים: פה, פי הטבעת ואיברי המין. ההתפתחות הפסיכוסקסואלית מתבטאת באנרגיה שעוברת משלב לשלב. תמיד נשארת אנרגיה בשלב התפתחות קודם.

קיים קיבעון לשני הכיוונים:

1. הדחפים היו מאוד מסופקים ולא היה תסכול שיקדם הלאה.
2. הדחפים לא זכו לסיפוק ויש חסך ותסכול. האנרגיה נשארת כדי לזכות באיזשהו סיפוק.

השלב האוראלי גילאים 0-1-הסיפוק מתרכז סביב אזור הפה. יש חוויה שמקבלים דרך הפה, מציצה. ערבוב בין העולם הנפשי לעולם הפיזיולוגי-התינוק בולע מה שטוב לו ומקיא מה שלא. יש הנאה וסיפוק גם מהיכולת לקחת באופן אגרסיבי ולא רק לקבל. שני סוגי אישיות שקשורים לקיבעון בשלב זה:

1. אישיות אוראלית מקבלת-אנשים מאוד תובעניים שרוצים "לבלוע" הכל. קשה להם לעכב סיפוקים.
2. אישיות אוראלית אגרסיבית-שקיבלה פחות מדי סיפוק. אנשים יותר אגרסיביים, סרקסטים, כוחניים.

באופן כללי אישיות כזו מראה על תחושה של מחסור, קיפוח, הכל מגיע לי, אישיות תלותית.

השלב האנאלי 1.5-3.5 שנים- הסיפוק מתרכז סביב פי הטבעת. השלב הזה מתחיל רק כשנשלם הפיקוח העצבי על השריר הטבעתי. הסיפוק הוא כאשר עושים צרכים, זה משחרר מתח. יש סיפוק באיפוק וריקון. הילד מגלה שיש לו כוח על הגוף, להחליט לרוקן ומעבר לכך גם שליטה על הסובבים-מתחיל תהליך גמילה וחינוך לניקיון. הילד נהנה מהעיסוק בלכלוך וההורה מגביל אותו. בשלב זה יש מאבק של כוח ושליטה הפתרון למאבק ישפיע בשלב הבוגר על האינרטראקציה עם דמות סמכות. תהליך הגמילה משקף את היחסים הורה-ילד. תגובות ההורה כאשר לילד בורח. קבעון בשלב זה:

1. אישיות אנאלית מחזיקה-חסכנות מוגזמת, קמצנות, טיפוסים שלא חוו את השמחה בנתינה, לקחו להם בכוח. אנשים מסודרים (תגובת נגד), פדנטים, אספנים, בעלי רכוש. בפנים התחושה היא שלא שמים על אף אחד.
2. אישיות אנאלית משחררת-אימפולסיביות, חוסר רסן, התקפי זעם, סגנון חיים מרושל, בלי גבולות.

באופן כללי מדובר על אישיות שהשליטה היא מאוד מרכזית בה, עקשנות, הרגשה שאנשים מנסים להשתלט עליה, לבקר אותה.

השלב האדיפלי 3-6 שנים- האיזור הארוטוגני-איברי המין. סיפוק דרך אוננות. בשני המינים יש גילוי שלבנים יש איבר מין זכרי ולבנות אין. אצל הבנים-פנטזית סירוס. לבת אין כי היא קיבלה עונש.

תסביך אדיפוס והתפתחות הסופר אגו עם פתירת התסביך.

קיבעון בשלב זה-בעיה בחיי האהבה, הרגשת תחרות, משולש, אהבה אובססיבית.

תסביך אלקטרה גילאים 3-5- אצל הבת בעקבות הכעס שאין לה איבר מין חיצוני. הכעס מופנה כלפי האם. האהבה מועברת לאב. התסביך מגיע לשיא כאשר יש רגש אמביוולנטי-היא אוהבת את האם אבל כועסת עליה.

התסביך הזה יותר מורכב כי אין חרדת סירוס. יותר קשה לתסביך לשקוע. בסופו של דבר הבת מזדהה עם אמה ביכולת ללדת.

שלב החביון גילאים 6-12- השלב ה"שקט" מבחינת הסקרנות המינית. אין אזור ארוטוגני פעיל. הדחפים המיניים מודחקים ללא-מודע. הסופר אגו יותר בשל ויש יותר שליטה על הדחף. המטרות מכוונות לפעילויות יותר מקובלות, ספורט, יצירתיות, למידה. הריכוז ב"אני" עובר ל"אנחנו" יצירת חברויות חדשות וכו'.

מבחינת בנים ובנות-בד"כ יש הפרדה.

השלב הגניטלי גילאים 12 עד סוף החיים- האהבה המינית הבוגרת. תשוקה מינית כלפי אדם אחר. זה השלב שמבטיח את המין האנושי.

קבעונות יתבטאו בשלב זה: סטיות מיניות, הנאה מינית באופן פרוורטי.  

דחפים ויצרים עפ"י פרויד:

יצר החיים- Eros- הביטוי הישיר הוא המיניות שמטרתה לשמר את החיים. המקור הגופני ליצר החיים הוא המטבוליזם. זהו יצר שאמור לחבר.

יצר המוות-Thanatos-המקור האנרגטי-קטבוליזם. בא לידי ביטוי בעיקר בהרס, פירוק לגורמים, הרס עצמי.

בכל יצר 4 מרכיבים:

1. התשתית הביולוגית
2. מטרה
3. אנרגיה
4. אובייקט

 
 
 

השוואת התאוריה של פרויד להנחות המרכזיות לתאוריה טובה עפ"י הייל וזיגלר:

1. חופש מול דטרמיניזם-פרויד בכיוון החלק הדטרמיניסטי. הכל נשלט ע"י הדחף.
2. אדם בר שינוי או אינו בר שינוי-הדינמיקה של המבנים הבסיסיים של הנפש נקבעת בשנות החיים הראשונות, אבל דרך טיפול אפשר שתהיה יותר מודעות, להגיע לשליטה.
3. הגיון או חוסר הגיון-עפ"י פרויד החלקים הלא רציונליים הם השולטים. מצד שני דרך הטיפול ניתן להגיע למקום רציונלי.
4. שלמות מול חלקים- אצל פרויד ההסתכלות היא על הדינמיקה בין חלקי האישיות, בין האנרגיות.
5. תורשה מול סביבה-פרויד יותר מכוון לתורשה למרות שיש גם התייחסות לסביבה בתאוריה.
6. פעולה מול תגובה-מקור ההתנהגות הוא פעולה, אנו פועלים לפי אינסטינקטים ולא לפי גירויים מבחוץ.
7. הומאוסטזיס מול הטרוסטזיס-עפ"י פרויד האישיות שואפת לרגיעה.
8. טבע האדם ידוע או בלתי ידוע-בתפיסה הבסיסית טבע האדם ידוע, יש חוקים שאפשר להכליל על כל בני האדם כמו מנגנוני ההגנה.
9. סובייקטיביות מול אובייקטיביות-עפ"י פרויד לאדם עולם פנימי עשיר, פנטזיות, תחושות, כוונות.

 

ביקורות על פרויד:

הדגש הרב על המיניות

האם התאוריה תלוית תרבות ומתייחסת רק לעולם המערבי. 

תפקודי האגו:

בוחן מציאות- הבחנה בין מחשבות למציאות, התמצאות בזמן ומקום, דיוק בתפיסת ארועים ומודעות לעיוותים.

שיפוט- הבנת השלכות של התנהגות, התאמת התנהגות למציאות החברתית, טקט.

תחושת מציאות של העולם ושל עצמי- התמצאות במקום מוכר, הכרה ברמת העצמי, הערכה עצמית.

וויסות ושליטה על דחפים, מניעים ורגשות

יחסי אובייקט- קליטת האחר כיישות אוטונומית. Self object, Part object.

תהליכי חשיבה-יכולת לחשיבה מופשטת, הבנת מטאפורות, דימויים. מסלול חשיבה הגיוני.

רגרסיה בשירות האגו-התנתקות מהמציאות כדי להקל עלינו כמו ללכת לישון יום אחד מאוד מוקדם.

מנגנוני הגנה-כמה המנגנונים פרימיטיביים או מפותחים, כמה אנרגיה מושקעת, כמה הם יעילים.

חסימת גירויים- סף רגישות לגירויים, תגובה כשיש שינוי ברמת הגירוי.

תפקודים ראשוניים של האגו- תהליכי קשב, ריכוז, תפיסה. בודקים מה קורה לתפקידים אלה במצב מעורר חרדה.

יכולת ושליטה- עד כמה האדם מרגיש שיש לו השפעה על הסביבה ועד כמה תחושת היכולת מותאמת ליכולת בפועל.

סינתיזה ואינטגרציה-חיבור בין חלקים שונים שלנו למבנה אינטגרטיבי שפועל מול העולם. יכולת לקבל סתירות באישיות ואינטגרציה בין תפקידים שונים שיש לנו.

---

תקציר מחברת מבוא לאישיות

תודה להדס אריאל

קריטריונים לתיאוריות מדעיות:

1. כלליות- יכולת הכללה של תופעות. יכולת להצביע על תופעה ברמה אוניברסאלית.
2. יכולת להתרחבות- תיאוריה טובה תהיה בסיס לתיאוריות נוספות שינבעו ממנה, שמפתחות אותה ומבוססות עליה.
3. דיוק- ניסוח ברור לרעיונות ולהשערות.
4. חסכנות- הסברת תופעות רבות דרך מושגים מעטים. מושגים מרכזים יסבירו הרבה תופעות שונות.
5. מקוריות-נקודת מבט חדשה על דברים.
6. עומק- נותנת הסברים עמוקים לתופעות.

 

זרמים מרכזים בתיאוריות באישיות

1. הזרם הדינמי- הפסיכואנליטי (פרויד). מגישה זו יצאו מספר גישות:                              "פסיכולוגיית האגו"- האמינו בכל הנחות היסוד של פרויד והרחיבו את התאוריה בתחום ה"אני" (אנה פרויד)

• "יחסי אובייקט"- גישה המתבססת על פרויד, ומתמקדת בשנת החיים הראשונה, בקשר בין האם לתינוק.

• גישות בין אישיות-חברתיות

2. הזרם ההתנהגותי- ניתוח האישיות וההתנהגות מהיבט קוגניטיבי. מייחסים חשיבות רבה ללמידה. זרם שמתבסס יותר על מה שנראה לעין, על מה שניתן לכימות ולמדידה.

3. הזרם ההומניסטי- גישה חיובית שעוסקת הרבה בטיפוח היכולת שיש לאדם, בתנאים למימוש עצמי. (רוג'רס, מאסלו)

 

התיאוריה הפסיכואנליטית  

הנחות יסוד בסיסיות-

1. כל בני האדם נעים על רצף של בין חולי נפשי לבריאות נפשית. כולנו נשתמש באותם מנגנוני הגנה במצבים דומים. השאלה היא באיזה מינון תהיה ההתנהגות שלנו. אצל אדם עם בעיה נפשית התגובה תהיה קיצונית יותר מאצל אדם בריא.
2. הקונפליקט הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו- יש לנו כוחות מנוגדים באישיות שדוחפים אותנו לעשות פעולות סותרות. הנפש היא בניסיון מתמיד להגיע לאיזון.
3. לכל התנהגות יש סיבה ומשמעות. אין מקריות. כל התנהגות שלנו היא תוצר של אירועים קודמים בחיינו.
4. לכל אדם יש מנגנון נפשי ומנגנון פיזיולוגי. המנגנון הנפשי מקבל את האנרגיה שלו מהמנגנון הפיזיולוגי:האינסטינקט שבסיסו פיזיולוגי גורם להתפתחות הצורך הנפשי.
5. לכל אדם יש חלק לא מודע והוא הבסיס להבנת נפש האדם.

 
 

שלבים בהתפתחות החשיבה של פרויד 

1886-1897: פרויד מבין שיש תת מודע 

פתח מרפאה פרטית לטיפול במחלות עצבים (מטפל בשילוב של נוירולוגיה ופסיכולוגיה).  

• פרויד מבין שיש תופעות בגוף שהמקור שלהן הוא לא גופני אלא נפשי
• מושפע מברויר. מבין מהטיפול שלו באנה-או שבין המטפל למטופל מתרחשת מערכת יחסים חשובה במהלך הטיפול.
• מבין שבכדי להעלים סימפטום, צריך להבין ולטפל בשורש הבעיה ע"י פירוש ועיבוד הקונפליקט.
• יש להתמקד גם ביחסים בין המטפל למטופל.
• הקשר הטיפולי צריך להיות שיוויוני ופחות סמכותי כך שהמטופל יתבטא בחופשיות.
• מבין שיש קשר בין סימפטומים גופניים לסימפטומים נפשיים.

1897-1923- מעבר לעיסוק בעולם הפנימי

• פרויד מבין שטעה ב"תיאורית הפיתוי". ע"פ תיאוריה זו, כל מבוגר שסובל מתסביך נפשי עבר ניצול מיני בילדותו. הוא מבין שהפיתוי לא חייב להיות מוחשי אלא יכול להיות פנטזיות, חלומות ומחשבות של הילד. לילד יש קונפליקטים שקשורים למיניות במובן של הנאה ועונג.
• עובר להתעסק עם עולמו הפנימי של האדם ולא רק עם החוויות שקרו לו בפועל.
• מפתח את האנליזה של החלום.

 

1923-1939- מפתח את המודל המבני של האישיות.

      - מתחיל לתת דגש על המבנה של האגו. 
 

מודלים במבנה האישיות/פרויד 

א. המודל הטופוגרפי

האישיות מורכבת מ-3 חלקים: 

1. חלק מודע- כולל את כל מה שנמצא כרגע בהכרה. פועל ע"פ עקרון המציאות: מה רואים במציאות? מבוסס על תהליך חשיבה הגיוני ומסודר. 

2. החלק הסמוך למודע/ טרום מודע- בחלק זה נמצאים רעיונות, מחשבות, זכרונות שיכולים להעלות למודע. יתכן ויהיו כאן מחשבות שלא יצליחו לעלות למודע כי הן מעוררות חרדה או מובילות לקונפליקט. בין המודע לטרום מודע יש "צנזור" שמונע ממחשבות הטורדניות לעלות למודע. אם התכנים האלה יעלו, הם יעלו בתחפושת.  

3. לא מודע- תכנים שעברו הדחקה, דחפים שאסור שיעלו למודע. תכנים אלו רוצים כל הזמן להעלות למודע ותהליכים של הדחקה מונעים זאת. מושקעת הרבה אנרגיה בכדי להדחיק את התכנים הלא מודעים.

למרות כל האנרגיה שמושקעת בהדחקת הלא מודע  הוא יצליח לצאת לעיתים בחלומות, בפליטות פה וכד'... 

ב. המודל הסטרוקטוראלי-

פרויד הרגיש שהמודל הטופוגרפי לא מספק. לפי מודל זה משתמע כי האנשים יודעים על התכנים שנמצאים בלא מודע שלהם ומצנזרים זאת מבחירה, אך פרויד חש שמטופליו לא מסתירים את הלא מודע שלהם אלא לחלוטין לא מודעים לתכנים אלו. 

הוא מפתח את המודל הסטרוקטוראלי, מודל משלים למודל הטופוגרפי. לפי מודל זה יש 3 חלקים לאישיות: איד, אגו, סופר אגו. 

האיד שנמצא כולו בלא מודע:

• המבנה היצרי שנולדים איתו, הפרימיטיבי ביותר בנפש שלנו.
• מכיל את האינסטינקטים.
• לא מתחשב במציאות
• מובל ע"י עקרון העונג- סיפוק מיידי .
• מאופיין ע"י תהליך חשיבה ראשוני, לא הגיוני:

1. העדר השללה- המילה "לא" לא קיימת! הכל אפשרי.

2. החשיבה  לא לוגית. אין אחדות בין מקום וזמן, טוב ורע יכולים לבוא יחדיו, יש סתירות במחשבה.
3. עיבוי- דבר אחד יהיה בעל כמה משמעויות. לדוגמא- דמות אחת תסמל כמה אלמנטים.
4. התקה- העברת הרגש מאובייקט מסוים לאובייקט אחר. התייחסות לדמות מסוימת אך הכוונה היא לדמות אחרת.
5. הסמלה- ייצוג תמונתי של דברים.
6. האובייקט יכול להתבטא במערכת אין סופית של ייצוגים ואסוציאציות.

 
 

אגו

אי אפשר לשרוד בעולם רק עם איד, אשר לא מודע כלל למציאות. חייבים עוד מבנים באישיות בכדי לשרוד. צריכה להתפתח אצל האדם הבנה שצריך למצוא את האיזון בין הרצונות הפנימיים לבין מגבלות המציאות. מתחילה להתפתח אצל התינוק היכולת לדחות סיפוקים. בשלב זה מתפתח האגו. 

מאפייני האגו:

• אחראי על דחיית סיפוקים.
• אחראי על תהליכי חשיבה ושיפוט ועל יחסי הגומלין בין העולם הפנימי לחיצוני.
• מודע למגבלות המציאות, בעל יכולת לשלוט על הדחפים, להפריד בין מציאות לדמיון.
• מכיל את תפקודי החשיבה, הזכרון והלמידה.
• משמש גשר למציאות.
• האגו פועל מתוך עקרון המציאות ומאופיין בתהליך חשיבה משני.

 

תפקודי האגו עוזרים לנו להסתגל לעולם בצורה טובה יותר ויבטיחו שנבוא לידי סיפוק באופן שישמור עלינו. (דוגמת הסברס- במקרה של רעב, האיד יאכל את הסברס עם הקוצים כי הוא פועל מסיפוק צרכים מיידי והאגו יגרום לנו לאכול את הסברס לאחר שנוריד את הקוצים, כי הוא יודע לדחות סיפוקים, וכך ישמור עלינו). 

האיד הוא מולד באדם והאגו מתפתח עם הזמן ולוקח אנרגיה מהאיד.

תהליך קטקסיס (cathexis)- השקעת אנרגיה באובייקט שיספק את הדחף. הקטקסיס של האיד יכול להיות מושקע באובייקט האמיתי שיספק את הדחף או בפנטזיות על האוביקט. האגו לעומת זאת יחפש דרך יעילה והגיונית יותר לספק את הדחפים .(לדוגמא, תינוק רעב, בשלב הראשון יספק את הדחף ע"י פנטוז על בקבוק ובשלב מתקדם יותר כאשר האגו מתפתח הוא ילמד להמתין לחלב עצמו). בשל כך, ישנו תהליך בו באופן הדרגתי יותר אנרגיות מושקעות באגו: האגו מספק דחפים בצורה יותר יעילה, מושקעת פחות אנרגיה בסיפוק הצרכים ונשארת יותר אנרגיה לתהליכים של למידה וזכרון. קורה גם תהליך בו האגו מנסה להשתלט ולדחוק את האיד.  

תפקודים מרכזים של האגו:

1. להסתגל לעולם החיצוני- לראות ולנתח את הסביבה, לשפוט באופן לוגי את המציאות. לפעול ולהגיב לסביבה החיצונית. להימנע מסכנות. ללמוד לחולל שינויים בסביבה החיצונית ע"מ ללמוד לשרוד ולהסתדר.
2. אחריות על העולם הפנימי- לשלוט על הדחפים, לווסת אותם ולדחות סיפוקים עד לזמן המתאים תוך התחשבות בסביבה. למצוא תחליף לסיפוק הדחף.האגו יכול לעשות זאת בגלל החשיבה המשנית והמציאותית שלו ובגלל היכולת שלו לשאת תסכול. וכן, בשל היכולת להשתמש במצבים רגשיים כמו בושה, חרדה ואשמה. כאשר האגו מרגיש בושה או אשמה נדלקת לו נורת אזהרה להתחיל לפעול.
3. תיווך (אינטרגרציה) בין העולם הפנימי לחיצוני. לנסות ולאזן את הנפש מול שני העולמות.

 

בכדי לממש את תפקידיו יש לאגו כלי חשוב: מנגנוני הגנה. אנרגיה יצרית רוצה להגיע לסיפוק ונוצר קונפליקט בין האיסור לבטא את הדחף לבין הרצון לבטא אותו. הקונפליקט הזה יגרום לתחושה של חרדה . תחושת החרדה היא איתות לאגו להפעיל מנגנון הגנה. מנגנון ההגנה ידחיק את הדחף או יפנה אותו לאפיק פחות מאיים. במידה ומנגנוני ההגנה לא מצליחים להשקיט את הדחף, היצר ייצא בצורה של סימפטום.  

סופר אגו

הסופר אגו מחולק לשניים:

סופר אגו מצפוני-

• מכיל קובץ חוקים המפרטים מה נכון ולא נכון, מותר ואסור, יפה ולא יפה, נורמטבי ולא נורמטיבי.
• יש בו מערכת של שיפוט שמכריעה אם עברנו על החוק ומערכת ענישה שבאה לידי ביטוי בתחושת אשמה.
• חותר לשלמות: מנסה לדכא את דחפי האיד ולשכנע את האגו להחליף מטרה מציאותית במטרה מוסרית.
• הסופר אגו, בדומה לאיד, מאוד טוטלי וקיצוני ושולל כל שאיפה למימוש הדחפים. בעוד האגו נמצא במו"מ עם האיד, הסופר אגו לא מסכים לכל פשרה.
• אחראי על תהליך החיברות (סוציאליזציה):מתפתח בתהליכים של חינוך, ומוקנה לראשונה ע"י ההורים שמסבירים לילד מה מותר ומה אסור,מחזקים אותו כאשר הוא מתנהג בהתאם לנורמות ומענישים כשלא. הילד לומד להפנים את דרישות ההורים בכדי לזכות בחיזוקים חיובים ובאהבתם, ובתהליך זה מצפון ההורים וערכיהם הופכים להיות ערכי הילד. כלומר, בתחילה הסופר אגו מושאל מההורים ואח"כ הופך להיות פנימי.

 

• הסופר אגו מתחיל להתפתח סביב השלב האנאלי, השלב בו נגמלים מחיתולים ויש חינוך לניקיון ומגיע לשיאו בסיום השלב האדיפאלי בו הילד מפנים את האיסור על גילוי אריות,מזדהה עם ההורה מהמין שלו ומפנים את עולם הערכים שלו. הפנמת הערכים צריכה להגיע מתוך מקום של קבלה, אהבה והזדהות ולא מתוך מקום של פחד מענישה ואיום.

 

אדם שהסופר אגו משתלט על שאר חלקי האישיות שלו יהיה מאוד נוקשה, צייתן, לא ספונטאני, הולך באדיקות לפי נורמות החברה. לעומת זאת אדם עם סופר אגו חלש, יהיה לא מתחשב לחלוטין בסביבה ובחוקיה. (לדוגמא, פושעים.)  

חלק מהסופר אגו נמצא בלא מודע.הוכחה לכך ניתן לראות ב"תגובה רפואית שלילית"- תופעה בה כאשר המטפל משבח את התקדמות הטיפול ומצביע על אפשרות לשינוי ותקווה בטיפול, יש החמרה במצבו של המטופל.  פרויד פירש תופעה זו כמסר נואש של המטופל ששואף לעונש, כי הוא חש אשמה ברמה לא מודעת על משהו ומעניש עצמו בכך שהוא לא נותן לעצמו להרגיש טוב ולהרפא.  

סופר אגו אידיאל-

• מכיל יעדים ושאיפות.
• קיימת מערכת של שיפוט שבודקת עד כמה אנו קרובים ליעד ומערכת ענישה שתתגמל בצורת כבוד עצמי ותעניש בצורה של תחושת כשלון ודימוי עצמי נמוך.

הסופר אגו האידיאל מתחיל להתפתח עוד לפני הסופר אגו המצפוני, בסביבות גיל שנה, סביב הזמן שהילד מתחיל ללכת. תפיסת המציאות עוד לא מפותחת והילד עוד לא יודע מה הוא יכול ולא יכול.

- מתפתח כאשר ההורים משבחים את הילד ונותנים לו תחושה שהוא מיוחד ושווה והילד מפנים דימויים "כל יכולים" (הומוניפוטנטי). עם הזמן הסופר אגו האידיאל יתגמש ויהפוך להיות מציאותי יותר, כאשר הילד יתחיל לחוש תחושות כשלון מידי פעם. זהו תהליך חיובי, כי אם לא יתרחש תהליך התגמשות של הסופר אגו האידיאל, האדם יחוש עם הזמן שהוא לא מצליח להגיע לכל השאיפות שלו ,וזאת משום שהן לא מציאותיות. נוקשות לכיוון השני תתרחש כאשר ההורה לא יתגמל את הילד על אף הצלחה שלו.  
 
 

• האנרגיה הנפשית מגיעה כולה מהאיד, כי רק האיד הוא מולד. עם התפתחות האגו והס.אגו הם לוקחים אנרגיה מהאיד. קונפליקט מתעורר באדם כאשר הסופר אגו והאיד מתחרים על האנרגיה והאגו לא מצליח לאזן. הדינמיות של האישיות והשוני בן אדם לאדם יבואו מהשוני בין כמות האנרגיה הטבועה בכל מבנה. (לדוגמא, סופר אגו חלש יוביל לאדם עבריין).

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

חרדה ומנגנוני הגנה 

חרדה- אי נוחות רגשית, מצב של עוררות נפשית, דפיקות לב, הזעה וכו... 

כאשר האדם לא מצליח להתמודד עם החרדה הוא משתמש במנגנוני ההגנה. 

תחילה חשב פרויג שהאבטיפוס לכל החרדות הוא טראומת הלידה.

לאחר מכן, הוא דיבר על מס' סוגי חרדה:

• חרדת ההכחדה- החרדה הכי פרימיטיבית ובסיסית, מצב שאני חושב שאני הולך למות.
• חרדה מאובדן אובייקט- חרדה שהדמות המרכזית בחיי תעלם, פחד מפרידה, מנטישה.
• חרדה מאובדן אהבת האובייקט- ברמה ההתפתחותית הילד יודע שגם כשאינו רואה את האובייקט הוא עדיין קיים, אך ישנה החרדה שהיא תפסיק לאהוב אותו.
• חרדת סירוס/ חרדה מעונש מהאובייקט- אובייקט חיצוני יעניש אותי בעקבות זה שרציתי/ עשיתי משהו אסור.
• חרדה מעונש מהסופר אגו/ חרדה מהמצפון- חרדה שנובעת מעונש פנימי, מרגשות אשם שאני מביא על עצמי.
• חרדת איתות- החרדות אינן רק נחלתו של התינוק. בעקבות חרדה שהייתה בילדות יש איתותים של חרדות גם בחיינו כבוגרים.

 

מנגנוני הגנה-

תהליך לא מודע שמפקח על מה שמותר לנו לדעת, לזכור ולהרגיש.

המנגנונים עוזרים לערוך מחדש ולסנן חומרים, שניצור סיפור שנוכל לחיות איתו לגבי עצמנו.

מנגנוני ההגנה מאפשרים לעוות, לסלף ולהעלים אינפורמציה שנוכל להתמודד.

1. לא מודעים.
2. מעוותים את המציאות.
3. עוזרים להסתגלות.

 

יכולה להיות הפעלה בעייתית למנגנון ההגנה כאשר-

• מידת השימוש גדולה מידי- לוקח אנרגיה ומעוות.
• אין גמישות ומשתמשים כל הזמן באותו מנגנון. השימוש המגוון הוא התקין
• מידת היעילות- אם אחרי השימוש במנגנון ההגנה תהיה רגיעה, הקלה אז זהו מצב טוב, תקין. אך אם אין הקלה, שינוי, רגיעה אז השימוש בעייתי ולא נכון.

 
 
 

• מנגנון ההדחקה- מנגנון ראשוני, מרחיק את החרדה באופן הכי ישיר. ברמה מסוימת זוהי המטרה של כל המנגנונים.חוסם את החומר החרדתי מהמודע, החומר לא נעלם הוא ממשיך לפעול בלא מודע ומחפש דרכים לצאת.
• מנגנון ההכחשה- החומר המאיים עולה למודע, אך מלווה בתחושה שזה לא נכון, עיוות מסיבי של מציאות פנימית וחיצונית.

זוהי מציאות שקשה לנו איתה ולכן אנו מכחישים. דברים שמאיימים מידי, מפחידים מידי גורמים לשלילת המציאות. זהו מנגנון שמאפיין מאוד ילדים.

• מנגנון ההשלכה- תהליך לא מודע שבו האדם מייחס דעות, מחשבות, התנהגויות ודחפים שלא מקובלים עליו לאנשים אחרים. משחרר את האדם מרגש לא נעים על עצמו וזה משחרר אנרגיה, כי ניתן לדבר על החומר, להתלונן אבל כלפי מישהו אחר. לא חייב להיות כלפי מישהו שאתה מכיר ובקשר איתו. בזמן ההשלכה האדם באמת מאמין בזה. "הרצפה עקומה".
• מנגנון הביטול- יש פה איזושהי פעולה שדרכה אנו מבטלים מחשבה לא יפה/ התנהגות לא הולמת.ניסיון לבטל את המחשבה ע"י פעולה ממשית- פעולה קונקרטית בפועל. דרך הפעולה הקונקרטית אנו מרגישים הקלה.
• מנגנון היפוך תגובה- מביע הבעה הפוכה של אותה מחשבה או דחף. שלב ראשון- המחשבה האסורה מודחקת, שלב שני- במודע אנו מביעים תגובה הפוכה ומותרת של אותו דחף/ רגש. האינדיקציה שמדובר במנגנון הזה- קיצוניות, התנהגות מופרזת, ללא פרופורציה, מוחצן ומוקצן וגם איזושהי חוסר עקביות, לעיתים הרגש השלילי יפרוץ, פליטות פה למשל. (אמא שחשה סלידה מבנה ואז מדחיקה זאת וכתגובה היא כל הזמן איתו, דואגת דאגת יתר, מכרכרת סביבות בצורה מוגזמת...)
• מנגנון הבידוד- נעשית הפרדה בין החלק הרגשי לבין התוכן של המחשבה והזיכרון. לדבר על אירוע כואב, דמות משמעותית ללא רגש. הבידוד של התוכן מהרגש מאפשר להרחיק חרדה.. (למשל אישה שנאנסה ומספרת על כך בצורה טכנית). שמים מעין חומה לרגשות.
• מנגנון התקה- מכוונים מחדש רגש או דחף מאיים (בעיקר תוקפנות) שיש לי כלפי אדם מסוים, לאדם אחר שכלפיו רגש התוקפנות פחות מאיים.
• מנגנון הרציונליזציה- המנגנון מצדיק רגש/תכונה לא מקובלת.כלומר נמצא הסבר הגיוני לכך כדי שנרגיש נוח. איך נדע שמופעל מנגנון ההגנה? אין יכולת להפיק לקחים, לקחת אחריות, הרבה פעמים נראה השלכה כלא אני אשם, אלא מישהו אחר אשם. זהו מנגנון יותר מפותח, מופיע יותר בגילאי בגרות.
• מנגנון אינטלקטואליזציה- לוקחים את הרגש/תכונה/מחשבה המאיימת והופכים את זה לדיון פוליטי אינטלקטואלי, בלי להתייחס לעניין עצמו שגורם לחרדה. הרחקה מהמישור האישי למישור רחב יותר.
• מנגנון העידון/סובלימציה- מאפשר להטות דחפים/רגשות ולהביע אותם דרך פעולות מקובלות מבחינה חברתית. זהו מנגנון חיובי, בריא, שמקדם את התרבות. הפעילות של חיפוש פעילות חלופית היא לא משהו מודע. לא צריך כל הזמן להשקיע אנרגיה בלבטל ולחסום את ביטוי הדחף, כי הביטוי נעשה באופן מעודן.

 

יש במנגנונים חלק התפתחותי:

הכחשה/השלכה : פרימיטיבי, ילדותי קיצוני. (השלב האוראלי)

בידוד/תגובת היפוך/ביטול/התקה: יותר מתקדם. (השלב האנאלי)

הדחקה: בעיקר מאפיין שלב אדיפאלי.

רציונאליזציה/ אינטלקטואליזציה: יותר בוגר. 

ככל שהמנגנון יותר פרימיטיבי הוא גוזל יותר אנרגיה, יותר מעוות. 

דוגמא להפעלת המנגנונים השונים: כעס רב על אבא, אכזבה, רגשות קשים ולא מקובלים, עוינות

הכחשה: אבא לא עשה את זה.

השלכה: אבא שונא אותי, מקפח אותי. או איך הוא שונא את אבא שלו?!?

בידוד: סיפור על אבא ללא שום רגש.

ביטול: ניקיון חזק של הבית, פעולה כלשהי לבטל את הרגש.

תגובת היפוך: הערצת האב, כעס כלפי כל מי שמדבר עליו לא יפה, עיסוק מוגזם באב.

התקה: כעס על בן הזוג מתוך אמונה שאכן עשה משהו רע.

הדחקה: הרגשה לא טובה, ללא הסבר.

רציונאליזציה: נימוק הגיוני שיסיר ממני את האחריות, כל אחד היה מרגיש ככה, הוא באמת לא בסדר.

אינטלקטואליזציה: פורומים, דיונים.

סובלימציה: ניקח את הדחף למקום מסתגל, הדרכה הורית.. 

המיניות הילדית

מבנה האישיות נקבע בשנות החיים הראשונות, עד גיל 6. האישיות מתפתחת ב-5 שלבים אשר לכל אחד מהם יש איזור אירוטוגני ייחודי והשקעת אנרגיה במטרה מסוימת.

לא כל האנרגיה עוברת משלב לשלב, תמיד נשארת כמות כלשהי של אנרגיה בשלב ההתפתחות הקודם בכדי שבמצב של קושי בשלב מסוים נוכל לבצע רגרסיה לשלב הקודם. בנוסף, אנו עדיין נהנים מאזורים אירוטוגנים שעברנו בהם בשלבי ההתפתחות. 

• קיבעון- כאשר יש חסך בסיפוק או הצפה של הסיפוק, יתכן מצב של קיבעון בשלב.
• רגרסיה- נסיגה לשלב התפתחותי קודם.
• פרוגרסיה- מצב של התקדמות משלב לשלב.

 

השלב האוראלי

גילאים 0-1.5

האזור הארוטוגני בשלב זה הוא הפה. מאזור זה שואב התינוק את ההנאה והסיפוק שלו, ע"י המציצה. הפה מהווה צורך פיזיולוגי ונפשי ומספק עונג. כל האינטראקציה בין הילד לעולם היא דרך הפה. הקונפליקט בשלב זה הינו בין הילד שרוצה להגיע למקסימום סיפוק הדחף דרך המציצה וההורים שמייצגים את העולם החיצוני, מגבילים זאת. כאשר יש חסך בסיפוק או הצפה של הסיפוק, יתכן מצב של קבעון בשלב.

שני סוגי אישיות שקשורים לקבעון בשלב האוראלי:

1. קווי אישיות שנובעים מסיפוק יתר- אישיות אוראלית מקבלת. נראה אדם מאוד טובעני, שרוצה שכל הזמן יתנו לו, קושי בדחיית סיפוקים, נטייה להתמכרויות כמו עישון, כסיסת ציפורניים, אכילה, מין אוראלי.
2. קווי אישיות שנובעים מחסך בסיפוק- אישיות אוראלית אגרסיבית. נראה אדם שהקשר עם הזולת יהיה מאוד ציני, וכחני, אנשים חדי לשון ועוקצניים, שמשיגים דברים בכח.

 

כיום המטפלים פחות עושים הבחנה בין אישיות אוראלית שנובעת מחסך או מעודף. מדברים כיום שאישיות אוראלית מבחינה קלינית, תתאפיין בתחושת רעב וצורך בסיפוק, "מגיע לי", רוצים עוד,  קנאה קשה, תחושת קיפוח, תלותיות.  

השלב האנאלי

גילאים 1.5-3.5

האזור הארוטוגני הוא פי הטבעת. הסיפוק מושג משליטה בפי הטבעת. הילד מגלה שיש לו שליטה על הגוף שלו ומעבר לזה- שליטה על הסובבים אותו. בגיל זה מתחיל תהליך הגמילה והחינוך לניקיון. הסביבה דורשת מהילד לשלוט בצרכיו ובכך לוותר על חלק מהעונג שלו. הילד תופס את צרכיו כמתנה ובוחר האם להעניק או לא להעניק את המתנה לסביבה. הילד מתעסק בשאלות כמו למי לתת את המתנה ולמי לא, מתי לתת והאם לתת. האם להעניק לאחרים או לשמור לעצמי. 

זהו שלב בו יש הרבה מאבקי כוחות בין הילד להוריו. חשוב מאוד איך ההורים מתייחסים לגמילה: בנוקשות יתר או בגמישות. צריך למצוא את האיזון. שלב זה יכריע האם הילד יגדל להיות בוגר שיודע לקבל סמכות, עד כמה יהיה צייתן, יידע להעניק. הקונפליקט בשלב זה הוא בין להחזיק לבין להרפות , בין הצורך לשמח את האובייקט או לאכזב אותו, בין עכבות לספונטניות. במידה והקונפליקט לא נפתר בצורה טובה, יהיה קבעון שיתבטא בשני סוגי אישיות:

1. אישיות אנאלית מחזיקה- דחיית סיפוקים לרגע האחרון, קמצנות, קושי בנתינה, סדר וניקיון, עקשנות, זקוקים למסגרת ולבעלות על דברים ( אספנים לדוגמא), אישיות כפייתית.
2. אישיות אנאלית מתפרצת- אישיות שמייצגת התמרדות מול היצרים: אימפולסיביות, סגנון חיים חסר גבולות, מרושל, מלוכלך, תגובת "דווקא" מול אנשים שמנסים להגביל אותם.

הקונפליקטים שיעסיקו את האדם האנאלי הוא שליטה מול חוסר שליטה, נתינה מול אגירה, רשלנות מול סדר, פזרנות מול קמצנות, צייתנות מול עקשנות.  

השלב האדיפאלי

גילאים 3-6

האזור האירוטוגני  הוא איבר המין. הסיפוק מושג דרך התעסקות עם איברי המין, סקרנות מינית והתעסקות בהבדלים בין המינים. בשלב זה מגלים שני המינים שלבנים יש איבר זכרי ולבנות אין.

מבחינת הילד הזכר- מתפתחת פנטזיית סירוס: מסיק שהבת עברה סירוס כעונש על משהו שעשתה.

תסביך אדיפוס: הילד חש שהוא נמצא במשולש רגשי בינו לבין האם והאב. יש לו רצון שהאמא תהיה רק שלו והוא מפתח עוינות כלפי אביו ואפילו מעוניין להפטר ממנו. המחשבות האלו מאוד מאיימות ומפחידות את הילד והוא מפחד שהאב יעניש אותו בסירוס- "חרדת הסירוס". הילד מבולבל כי הוא עוין כלפי האב אך גם אוהב אותו.

פתרון טוב של הקונפליקט יהיה בהזדהות עם האב וויתור על התשוקה לאם. הלמידה על איסור גילוי אריות מתפתחת כאן. הילד ילמד שהאב הוא דמות דומיננטית וחיובית.  במידה ומדובר במשפחה  עם הרבה מתחים בין האם לאב, עלול ליצור מצב שהפנטזיה תתרחש במציאות. במשפחה עם גבולות מטושטשים כאשר האם נותנת לילד יותר מידי להכנס למקום של האב- הילד לא ילמד את הגבול הברור בינו לבין  ההורים, והחרדה מכך שהפנטזיה שלו מתממשת תגרום לפנטזיה לרדת מייד לתת מודע וכך שלב זה לא יפתר בצורה טובה ויהיה קבעון בשלב.  

תסביך אלקטרה: המקביל הנשי של תסביך אדיפוס. הילדה מגלה שאין לה  ולאמא איברי מין חיצוניים. כתוצאה מכך, האהבה כלפי האם פוחתת והיא מתחילה לאהוב יותר את אבא, כי לו יש איברים חיצוניים. התסביך מתרחש כאשר לילדה יש רגשות אמביוולנטיים: מצד אחד היא אוהבת את האם ומצד שני היא רוצה להתקרב לאב. 

להבדיל מתסביך אדיפוס, בו יש לילד את חרדת הסירוס והוא זה שבסופו של דבר מביא לפתרון התסביך (ע"י רצון להיות חזק כמו האב והזדהות עימו), הילדה לא מפחדת מהאם ולכן תיקון התסביך מורכב יותר. פתרון התסביך יהיה כאשר הילדה תזדהה עם האם ותהליך ההזדהות הוא קשה כי לאם אין מה לתת לה. ההזדהות תתרחש כשהבת תשאף להזדהות עם מה שהאמא יכולה לעשות: עשיית ילדים! הכמיהה לאיבר מין זכרי מוחלפת בכמיהה לילד. מה שמשתמע מכך במרומז הוא שהסופר אגו הנשי פחות מפותח. התפתחות הסופר אגו המצפוני הוא כתוצאה מהזדהות מערכים, נורמות של ההורה מהמין של הילד. אצל הבן תהליך ההזדהות קל יותר מאצל הילדה ולכן התפתחות הסופר אגו טובה יותר. יש על כך הרבה ביקורת כי בפועל יש יותר עבריינות אצל גברים.  

השלב האדיפאלי יעצב את טיב החיים הרומנטיים בחיים הבוגרים.

אדם עם קבעון בשלב זה יהיה תחרותי, בחיי האהבה שלו יצטרך תמיד משולש רומנטי, כי אישה פנויה לא תספק אותו, קשר אהבה אובססיבי עם הרבה קנאה ורצון לבלעדיות על בת הזוג, משיכה לנשים לא נאמנות.  

מי שיעבור את השלב בשלום יהיה אדם שנהנה ממיניות ושלם עם גופו, לא נבהל מתחרות אך לא שואף לה.   

שלב החיביון (גילאים 6-12)

אין בשלב זה אזור אירוטוגני פעיל והדחפים המיניים מודחקים ללא מודע ע"י האגו והסופר אגו שכבר מפותחים. היצרים מכוונים לכיוונים יותר מקובלים בחברה. מתבצע תהליך של עידון: ספורט, יצירה. תהליך החיברות מתפתח מאוד בגיל זה. הילד מפנה את המשאבים והאנרגיה לכיוונים קוגניטיביים, רכישת ידע, הרחבת החוג החברתי- יציאה מהחוג המשפחתי לחיי חברה. העניין במין השני מופחת וחברת הילדים מתחלקת בדר"כ ל"בנים" ו"בנות". 

השלב הגניטאלי (החיים הבוגרים)

האהבה המינית הבוגרת- יש תשוקה מינית ורגש כלפי אדם אחר. יש הבדל מהותי בין שלב זה ל-3 השלבים הראשונים. בשלבים הראשונים האנרגיה המינית מושקעת בעצמי ובשלב הגינטלי הסיפוק מושג ע"י בן הזוג.האישיות בשלה ויכולה לספק גם את האחר ולהשקיע אנרגיות לא רק בעצמי אלא גם באחר ובסביבה. ההנאה מופקת מאיברי המין הגניטלים וגם מהאיברים האירוטוגנים קודמים.  
 
 
 

סיכום  מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלי 

 
 

דחפים ויצרים ע"פ פרויד 

פרויד ראה בדחפים את הבסיס לחיי הנפש של האדם. כל פעילות שלנו היא נגזרת של הדחפים. בתחילה, הוא תיאר שתי מערכות יצריות:

1. יצרי האגו- יצרים לשימור האדם: רעב, צמא.
2. יצרי המין.

 

בהמשך הוא שינה את התיאוריה ודיבר על שני יצרים מנוגדים:

1. יצר החיים: האנרגיה המינית (ליבידו). מטרת יצר החיים היא לשמר את החיים. המקור הגופני ליצר החיים הוא המטבוליזם. יצר זה יבוא לידי ביטוי בתהליכי חשיבה המחברים דברים, רצון לקשר עם אנשים.
2. יצר המוות- המקור הגופני הוא בתהליך פירוק חומרים בגוף. מבחינה נפשית: הרס, תוקפנות, אגרסיביות ,חשיבה המפרקת לגורמים, דכאון והרס עצמי. תפקיד יצר המוות הוא בין השאר להגן על עצמי (ע"י תוקפנות). פרויד לא הצליח להסביר את הסיבה לרצון להרס עצמי- מדוע אנשים חוזרים כל הזמן לחוויות כואבות והרסניות? הוא הבין כי בבסיס האדם יש מקום שמכוון להרס ומוות.

 

אנו נולדים עם כל יצר לחוד והמשימה ההתפתחותית היא למזג בין היצרים: שהאישיות שלנו תהיה מורכבת משני היצרים והם יהיו מאוזנים זה  עם זה. היצרים מופנים גם כלפי חוץ וגם כלפי חוץ (החיים- עינוג עצמי מצד אחד ולאהוב אנשים סביבי מצד שני. המוות- דכאון והרס עצמי מול תוקפנות חיצונית).  

לכל יצר 4 מרכיבים:

1. מקור היצר-תשתית ביולוגית.
2. מטרה: להפוך את המתח , להגיע להנאה וסיפוק ולהשיג רגיעה.
3. אנרגיה- לכל דחף יש אנרגיה שמבטאת את עוצמת הכח של הדחף אצל האדם.
4. אובייקט- לכל דחף יש אובייקט (אדם/חפץ) שאליו מכוונים את היצר ודרכו הדחף מגיע לסיפוק. אי אפשר תמיד לכוון את הדחף לאובייקט המקורי ואז האדם עושה התקה לאובייקט חלופי.

 
 
 
 
 

בחינת התיאוריה של פרויד ע"פ "ההנחות הבסיסיות על טבע האדם" של הייל וזיגלר: 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

פסיכולוגיית האגו 

זרם פסיכולוגיית האגו - ממשיכי דרכו של פרויד שסברו שיש לאגו תפקודים נוספים חוץ מאיזון בין הסופר אגו לאיד. 

תפקודי האגו: 

בוחן המציאות-

1. הבחנה בין גירויים פנימיים לחיצוניים

- יכולתו של אדם להבחין בין הדמיון והמחשבות לבין המציאות. אדם בריא יודע לעשות את הבחנה באופן אוטומטי.

2. דיוק בתפיסה של אירועים חיצוניים כולל התמצאות בזמן ובמקום

• האם האדם יודע מה קורה סביבו, איפה הוא נמצא, באיזו שנה אנחנו וכד'..

• עד כמה יש התאמה בין הפירוש שהאדם נותן לבין האירוע.

3. דיוק בתפיסה של אירועים פנימיים כולל מודעות לכך שהתפיסה העצמית מועדת לעיוותים

- עד כמה האדם יכול להרהר במחשבות שלו ובהתנהגויות שלו. היכולת להבין תהליכים של סיבה ותוצאה.

       

שיפוט-

1. יכולת לצפות את המשמעות והתוצאות של ההתנהגות.
2. יכולת להתאים התנהגות לתנאים בשטח ולמציאות החברתית.

- עד כמה לאדם יש טאקט,והוא מתנהג ע"פ הנורמות המצופות.

תחושת מציאות של העולם ושל העצמי-

1. המידה בה האדם חווה את הסביבה כקיימת בתוך קונטקסט מוכר.

- עד כמה האדם חש בנח, מכיר ומזהה את אזור המחייה שלו.

2. עד כמה אדם חש את גופו כשייך לו ומוכר לו.
3. עד כמה האדם התפתח כיחיד נבדל עם תחושת עצמי יציבה והערכה עצמית.

- האם יש תנודות קיצוניות בדימוי העצמי? האם הזהות שלי מורכבת רק מזהות אחת או ממכלול זהויות.  

וויסות ושליטה על דחפים, מניעים ורגשות-

1. יעילות מנגנוני עיכוב ושליטה.

- האם הדחף מובע באופן עקיף או ישיר? עד כמה האדם אימפולסיבי? עד כמה יש שיקול דעת ובקרה פנימית? האם האדם יכול לרסן עצמו?

2. מידת סובלנות לתסכול.

יחסי אובייקט-

1. סוג ההתייחסות לאחרים

- עד כמה האדם מגיב לאחרים כישויות נפרדות או המשך של עצמו.

- האם האדם קולט את האדם שמולו כמופרד ממנו, ברמה הרגשית? ההבנה שאני צריך להסביר עצמי לאחר והוא לא מבין אותי לבד.

- self object – האובייקט נתפס כשלוחה של העצמי. זהו המצב אצל התינוק ובהתפתחות תקינה הוא מפנים את הפונקציות של ה- s/o ועושה אותם לבד: הרגעה, ניחום ומילוי צרכים.

2. קביעות אובייקט רגשי.

- יכולת לשמר התייחסות קבועה לאובייקט גם כשהוא מאכזב אותי. ההבנה   שהאובייקט הוא מורכב.

3. יכולת לאינטימיות ולאמפתיה.

• עד כמה יש לאדם יכולת להיות בקשר אינטימי מבלי להבלע.

• עד כמה האדם מסוגל להיות אמפטי לאחר
• להיות משוחרר מהצורך לעשות מניפולציות רגשיות על האדם הקרוב לי ("רק בשביל לקבל חיבוק...")

תהליכי חשיבה-

1. יכולת המשגה- חשיבה מופשטת וקונקרטית.

• עד כמה האדם מבין מטאפורה, ביטויים,דימויים וסמלים או שהוא מבין רק ברמה הקונקרטית והמילולית מבלי יכולת להסיק דברים.

• היכולת להעביר מסר בדברים.

2. תהליכי חשיבה ראשוניים ומשניים.

• עד כמה החשיבה ראשונית (אסוציטיבית, קשורה ללא מודע ולא מציאותית) או משנית (מסודרת והגיונית).

רגרסיה בשירות האגו-

1. עד כמה הנסיגה נשלטת ומועילה להסתגלות.
2. עד כמה יש שימוש נשלט בתהליכים ראשוניים.

• רגרסיה= חזרה לשלב קדום יותר בהתפתחות והתנהגות בהתאם לשלב זה.

• עד כמה האדם מסוגל ל"רגרסיה חיובית": היכולת להרפות את הקשר עם המציאות. רגרסיה נשלטת המפיקים ממנה הנאה, איבוד שליטה מודע מבלי להתפרק: שתיית אלכוהול, ריקוד, התיילדות, משחק, הומור, בילוי.

מנגנוני הגנה-

1. האם המנגנונים פרימיטיביים.

- האם האדם משתמש כל הזמן במנגנוני הגנה פרימיטיביים (הכחשה, השלכה, ביטול) או שיודע להשתמש גם במנגנונים המתקדמים יותר (עידון, אינטלקטואליזציה)- מעיד עד כמה אישיות האדם מפותחת.

2. עד כמה המנגנונים יעילים.

- האם יש הקלה כתוצאה מהשימוש במנגנונים?

חסימת גירויים-

1. סף רגישות לגירויים פנימיים וחיצוניים.

- במצב תפקוד לא יעיל, סף  הרגישות לגירוי הוא נמוך מאוד.

2. מידת הסתגלות וארגון התגובה לרמות שונות של גירויים.

• איך האדם מגיב כאשר יש שינויים ברמת הגירוי? האם הוא מסוגל להתגמשות?

• האם הוא מצליח להמשיך לתפקד?
• איך הוא מגיב כאשר הגירוי עובר את סף הגירוי שלו?

תפקודים ראשוניים של האגו-

1. רמת התפקוד של תהליכי קשב, ריכוז, זיכרון, למידה, תפיסה ותפקוד מוטורי.ישנם תפקודים של האגו שלא קשורים לדחפים או קונפליקטים אלא מתפקדים באופן עצמאי.

• מה קורה לתפקודים הבסיסים בשעת משבר, חרדה, איום.  עד כמה הם ממשיכים לתפקד למרות הטראומה או הקונפליקט?

• תפקודים בעלי אוטונומיה משנית: יכולות שהתפתחו בעקבות תסכול, קונפליקט או טראומה, עוברות שינוי תפקוד ומתחילות לתפקד באופן עצמאי ובמנותק מהקונפליקט. לדוגמא: אדם שבעת משבר נעשה אובססיבי לסדר נעשה אח"כ חוקר/ספרן. אדם שנעשה יוצר/אמן/ סופר...דומה לתהליך העידון.

2. מידת העמידות לקונפליקטים ולחדירת חומר אינסטינקטואלי.

יכולת ושליטה-

1. עד כמה האדם חש שליטה בסביבה.

- עד כמה האדם חש שולט בסביבה או שהדברים קורים לו מבלי יכולת השפעה עליהם ותחושת חוסר אונים.

2. תחושת המוכשרות והמסוגלות.

- עד כמה תחושת יכולת ההשפעה שלי מותאמת ליכולתי בפועל? האם ההערכה העצמית גבוהה או נמוכה.

3. עד כמה האדם פועל בהתאם ליכולתו.
4. עד כמה יש התאמה בין תחושת יכולת ליכולת ממשית.

• האם האדם פועל בהתאם ליכולת שלו או מעמיס על עצמו מעבר ליכולתו.

מימד זה מושפע מהילדות- עד כמה ההורים נתנו לילד להרגיש כבעל יכולת

סינתזה ואינטגרציה-

 

1. עד כמה עמדות, ערכים והתנהגות תואמים זה את זה.
2. יכולת לקבל סתירות באישיות.
3. יכולת להתמודד עם כמה משימות.

• היכולת לעשות חיבור בין חלקים שונים אצלן האדם למבנה אחד ושלם שפועל מול העולם

• עד כמה יש רצף בין חיינו בעבר לחיינו כיום.
• עד כמה יש קשר בין התחושות להתנהגות שלנו.