הגירה ולכידות חברתית
התקציר נעשה על סמך:
Nils Holtug, "Immigration and the Politics of Social Cohesion", Ethnicities, 2010, vol. 10, No. 4, pp. 435-451.
המאמר יתמקד בטיעון לכידות חברתית למען המדיניות של הגבלת ההגירה (להלן: טיעון לכידות חברתית) בהקשר מדינות הרווחה באירופה. בהתחלה נבחן את השלבים העיקריים של טיעון הלכידות החברתית; לאחר מכן נבחן את ביסוסו האמפירי, את .ההסברים התיאורטיים העומדים מאחוריו ואת הנחותיו האתיות (היקפו של אידיאל השוויון).
הטיעון ללכידות החברתית:
נביא את השלבים העיקריים של טיעון הלכידות החברתית והערותינו לגביהם.
על מנת להעריך את טיעון הלכידות החברתית עלינו לדעת מה היא מדינת רווחה צודקת. אניח כי מדינת הרווחה מוצדקת משום שהיא מקדמת שוויון ועשה זאת טוב יותר מאשר צורות אלטרנטיביות של המערכת המדינית. על סמך ההנחה הזאת ניתן להמשיך את טיעון הלכידות החברתית בצורה כזו:
ובכן, שרשרת הטיעונים הכלולים בטיעון הלכידות מביאה למסקנה כי הגבלות על ההגירה הינן חיוניות למען שמירה על השוויון.
ניתוח ביקורתי הטיעון ללכידות החברתית
ממצאים.
במחקר שנעשה בארצות הברית Putnam מצא כי ככל שהמגוון האתני של האנשים הגרים מסביבנו מתרחב, כך פוחת האימון שלנו בהם. כמו כן, המגוון האתני קשור להיבטים אחרים של הון החברתי: רמה נמוכה של מעורבות פוליטית, ציפייה נמוכה לשיתוף הפעולה מצד אחרים, רמות נמוכות של התנדבות וצדקה. הוא מגיע למסקנה כי הגירה והמגוון האתני הינם נכסים חברתיים בטווח הארוך, אך בטווח הקצר והביניים הם פוגעים באימון וסולידאריות. מחקרים אחרים מסבירים את העובדה שמדינת הרווחה הוקמה באירופה אך לא בארצות הברית על ידי השוני במוסדות וגם רמות שונות של הטרוגניות גזעית; המסקנה שלהם היא כי העלאת ההגירה ההטרוגנית למדינות אירופה עלולה להביא לאימוץ הדפוס ה אמריקאי של חלוקת משאבים שמתאפיין בפערים החברתיים גבוהים.
יחד עם זאת, הממצאים האמפיריים אודות הפגיעה של המגוון האתני הרחב בלכידות חברתית ותמיכה במדינת הרווחה אינם חד משמעיים. היו מחקרים שמצאו כי הקשר לא קיים או בהיבטים מסוימים אף חיובי. גם ממצאים באשר להטרוגניות הגזעית לא מאפשרים להגיע למסקנה חד משמעית. יש לציין כי קיימים המחקרים שמצאו את הקשר הישיר בין העלאת אוכלוסייה המהגרים לפגיעה בלכידות חברתית, אימון ומדינת הרווחה. אך גם למחקרים אלה יש להתייחס בזהירות. חלקם מתייחסים למצבים ספציפיים, חלקים מתארים תמונה מורכבת.
ניתן לסכם ולומר כי בשלב הזה של המחקר, למרות שעבודות מחקריות רבות הוקדשו לנושאים של המגוון האתני והלכידות החברתית, הממצאים אינם מספקים אישור חד משמעי לטענה כי הגירה מחבלת בלכידות החברתית ובתמיכה במדינת הרווחה באירופה.
הסברים תיאורטיים .
ייתכן והיעדר ממצאים אמפיריים חד משמעיים נובע מכך שהשפעותיה ההגירה הרחבה והמגוונת טרם באו לידי ביטוי. לכן עלינו לבחון את ההסברים התיאורטיים לצפי לקורלציה בין המגוון האתני לבין הלכידות החברתית. כך, למשל, Miller טוען כי אנשים ירצו להירתם לעשיית מדינת הרווחה רק בתנאי שניתן לצפות מאחרים שהם יתנהגו באותה צורה. Miller אינו מסביר את הקשר הסיבתי המדויק בין המגוון האתני לאימון הכללי, אך מניח שהוא עובר דרך זיהוי או זהות משותפת מסוג זה או אחר. תפישה זאת די נפוצה. נטען כי אמון נוצר בקלות גדולה יותר בין אנשים דומים. כמובן, על מנת לקדם אימון זהות משותפת כשלעצמה אינה מספיקה; היא צריכה להיות מלווית בערכים מקדמי אימון (דמוקרטיה, סובלנות, דיאלוג וכו'), כאשר הגורם החושב הוא א לא שותפות הערכים אלא דווקא קיום הערכים שמעוררים אימון.
לעיתם נטען כי המגוון האתני פוגע באימון משום שהוא מקשה על יכולת לנבא התנהגות אחרים, כאשר אימון נוצר במצב של סיכונים נמוכים – ז.א. דורש רמה גבוה של יכולת לנבא את התנהגות אחרים. אך כמו במקרה של הזהות משותפת, יכולת ניבוי כשלעצמה אינה מספיקה כדי לקדם אימון; היא צריכה להיות מלווה בערכים מקדמי אימון. כמו כן, יש לזכור כי יכולת ניבוי אינה מניחה בהכרח קיום זהות משותפת. ובמה שקשור לחשיבות הערכים מקדמי האימון יש להדגיש כי לא ניתן לצפות לשותפות הערכים בגלל השתייכות לאותה קבוצה אתנית; הדבר נכון במיוחד כשמדובר בחברה מפוצלת שבה תהליכי אינדיבידואליזציה גורמים לפערים רחבים בנורמות וערכים. כמו כן, ניתן לראות כי בהקשרים מסוימים שוני בין הערכים עשוי דווקא לקדם אימון; בהחלט תיתכן חלוקת עבודה פורייה ויעילה שתסתמך על נטיות וערכים שונים של אנשים.
בכל מקרה, במידה וטיעון הלכידות החברתית נשען על התהליכים של בניית האימון, ההגבלות על מדיניות ההגירה תהינה מאוד ספציפיות, כגון: להעדיף מהגרים בעלי ערכים מקדמי אימון ומשותפים לערכי מרבית האוכלוסייה המקומית. ובמה שקשור לזהות, השאלה היא למה זהות משותפת נדרשת למען בניית האימון שמביא לכינון מדינת רווחה. לבירור סוג הזהות הנדרשת יש להשכלות באשר לעיצוב ההגבלות על מדיניות ההגירה. כאמור הדישה שהמהגרים צריכים להיות מחוייבים לערכים של שוויון היא שונה מאוד מהדרישה של הזהות האתנית עם האוכלוסייה המקומית.
חשוב לציין שקיימים הסברים אלטרנטיביים של ההשפעה השלילית של ההגירה על האימון שאינם הולכים בקנה אחד עם התפישה של המגוון האתני כמקור הבעיות. כל, נטען (Uslaner) כי סיבת יצירת האימון היא מעבר הנורמות התרבותיות בין הדורות; אם הדבר אכן כך, השפעת ההגירה על האימון תהיה תלויה לא בהרכבה האתני אלא ברמת האימון בתוך אוכלוסיית המהגרים עצמה. פירושו הדבר שהטלת ההגבלות על ההגירה צריכה להתבסס על רמת האימון בתוך המהגרים ולא על השוני האתני בינן לבין האוכלוסייה המקומית
הצעד השני בטיעונו הלוגי של Miller הוא מעבר מהיעדר האימון להיעדר הצדק. אכן, מחקרים מצביעים על הקשר החיובי שקיים בין רמת האימון לרמת הסולידאריות בחברה. כאמור, נטען גם כי נכונות לתרום למדינת הרווחה תלויה בציפייה לתגובה דומה מצד האחרים; הדבר מצביע על התפיסה של אימון כ"אימון אסטרטגי" כי אנו מעניקים אימון על תנאי – תוך כדי ציפייה להדדיות. אך גם ההסבר הזה אינו יחיד וניתן להציע דרכים אלטרנטיביות – למשל, לפי התפישה המוסרית של האימון, הוא מוענק לאחרים על בסיס נטייה אתית, ללא כל תנאי ובלי ציפיות לתמורה כלשהי אימון מוסרי יציב יותר מאשר האימון האסטרטגי ופחות מושפע מהשינויים ומהסביבה.
שאלה חשובה נוספת היא האם ישנם צעדים פוליטיים שנקיטתן תאפשר לסתור את ההשפעה השלילית ,לכאורה, של ההגירה. לשם כך יש להבחין בין 3 התפישות של כינון האימון:
כמו כן, נטען כי מדיניות רב התרבותית מקדמת שוויון בין האנשים ועשויה לתרום להעלאת רמת האימון והלכידות החברתית. כל נטען כ מדיניות רב התרבותית של קנדה מסבירה את הרמה הגבוהה של האימון בהשוואה לארצות הברית. המסקנה היא בהתייחס לטיעון הלכידות החברתית עלינו לקחת בחשבון את המידה שבה ניתן להתגבר על ההשפעות השליליות של ההגירה באמצעות נקיטת המדיניות המכוונת לשוויון ולאינטגרציה.
ערכים.
ובכן, ראינו כי גם הממצאים האמפיריים וגם ההסברים התיאורטיים אינם מספקים אישור חד משמעי לטענה כי ההגירה לארצות אירופה פוגעת בלכידות החברתית ובמדינת הרווחה. כעת - לצורך הדיון בלבד – נניח כי האישור אכן קיים; נתמקד אך ורק בהיבט המוסרי של טענת הלכידות החברתית.
בהתייחס לטענה כי הגירה פוגעת במדינת הרווחה וכתוצאה מכך מגבירה את אי השוויון יש לשאול באיזה סוג שלצ אי שוויון מדובר ומה הוא היקפו של עיקרון השוויון אליו אנחנו נצמדים. כך, ייתכן ופגיעה במדינת הרווחה מגבירה את אי השוויון ברמה המקומית אך האם זאת בהכרח תהיה התוצאה גם ברמה הגלובאלית? הרי יש כלכלנים שטוענים כי פתיחת גבולות זאת הדרך המהירה ביותר להשגת השוויון בחלוקת המשאבים ברמה הגלובאלית, משום שמהגרים גם משיגים הכנסה גבוהה יותר וגם מעודדים את הכלכלה של ארצות מוצאם דרך שליחת כספיהם הביתה. ובכן ניתן לטעון כי ההגירה לאירופה המודרנית מארצות עניות מגבירה את השוויון הגלובאלי וכי הסרת המגבלות על ההגירה רק תאיץ את התהליך הזה. זאת אומרת כי טענת הלכידות החברתית פועל אך ורק בהתבסס על ההנחה כי עיקרון השוויון מוגבל בהיקפו למרחב הלוקאלי. אך את ההנחה הזאת יש להצדיק. וניסיון להצדיק אותה בדרך כלל מתבסס על הטענות בדבר עליונות המדינה או הלאום.
כמו כן, נטען (Reynick) כי טענת הלכידות החברתית יכולה להביא סיבה אך ורק להגבלת הענקת האזרחות, אך לא להגבלת ההגירה. הרי במצב בו המהגרים אינם זכאים לאזרחות ולזכויות של אזרח מדינת הרווחה, אזרחים לא יתבקשו לגלות סולידאריות כלפיהם. קו מחשבה זה אינו צודק ברמה המקומית - אם לקחת בחשבון שהמהגרים שגרים במשך תקופת זמן ארוכה בארצות החדשים מפסידים את כל זכויותיהם בארצות מוצאם. בנוסף לכך, אם להסתמך על שדה ההתייחסות הגלובאלי ולהניח את ההיקף הגלובאלי של עיקרון השוויון, יצא מכך שלמרות זכאויות שונות מסגרת מדינת הרווחה יגבירו את אי השוויון ברמה המקומית, צמצום ההגבלות על ההגירה כנראה יקטין את אי השוויון הגלובאלי. אם כך הדבר, אפילו מי שמצדד בטיעון הלכידות החברתית מוכרח להודות כי ברמה הגלובאלית הגירה היא תופעה חיובית.
* * *
ובכן, ראינו כי טענת הלכידות החברתית כוללת מספר טענות שונות, בעלות השלכות מגוונות עבור עיצוב מדיניות ההגירה וכי היא מבוססת על ההנחות שאינן מאושרות, אינן חד משמעיות ואינן ברורות דיין מהבחינות האמפירית, התיאורטית והמוסרית.