חזרה לחומרים

תודה למעיין ארפה

מדיניות ורווחה - מחברת - 2008-9

הקשר בין עו"ס למדיניות רווחה:

מטרות העו"ס:

  1. להגביר את איכות חייהם של אנשים, לצמצם עוני ודיכוי וצורות אחרות של אי צדק חברתי.
  2. להגביר את התפקוד החברתי ויחסי הגומלין של יחידים, משפחות, קבוצות וקהילות.
  3. לעצב וליישם מדיניות חברתית, שירותים ותכניות אשר עונים על צרכים בסיסיים של בני אדם ותומכים בהתפתחויות של יכולותיהם האישיות.
  4. לקדם מדיניות, שירותים ומשאבים באמצעות סינגור ופעולות חברתיות או פוליטיות אשר מבטיחות ומקדמות צד חברתי וכלכלי.

רווחה הוא מושג רחב יותר שכולל בתוכו את הע"ס.

מדיניות רווחה מתקיימת במדינה שלוקחת על עצמה להתערב בפעולת השוק החופשי על מנת לספק צרכים בסיסיים של התושבים. השאיפה של מדינת רווחה לספק מינימום בסיסי- קורת גג, מזון, הגנה, טיפול רפואי, תעסוקה, חינוך ועוד, כל זאת על מנת לקדם פרטים, משפחות, קהילות וכו'.

איך מבטיחים מינימום בסיסי? ע"י חקיקה, הקמת שירותים, מיסוי, נתינה ושירותים ע"י אנשי מקצוע שונים, לדוגמא- אנחנו J

אם כך, מדיניות רווחה וע"ס שזורים זה בזה, הקשר בא לידי ביטוי בכמה היבטים:

היבט אחד, בא לידי ביטוי בהתייחס להתפתחות והתמודדות עם סוגיות חברתיות רחבות כמו עוני, פשע, אבטלה וגם באשר לצרכי ההתמודדות של יחידים, משפחות, קהילות עם מצוקות.

מדינת רווחה מגדירה במידה רבה את המעמד של העו"ס, המשאבים שעומדים לרשותו ע"י המדינה.

לא פעם עו"ס מוצא עצמו במקום של שינוי מדיניות.

מדינת רווחה

*מבוסס על מאמרים: דורון, 87'. דורון, 95'. דורון,99'. מדיניות משרד הרווחה, 2008- מאתר משרד הרווחה.

אילו מקורות תמיכה וסיוע קיימים בסיבתנו?

ממשלה, ביטוח לאומי, עמותות, המגזר השלישי, משפחה, קהילה, המגזר העסקי-הפרטי.

מקורות פורמליים: ארגונים בשוק הפרטי- עסקי והמדינה.

מקורות בלתי פורמליים: רשתות חברתיות בקהילה, משפחה, האדם בעצמו.

מהי מדינת רווחה?

מדינה בעלת משטר דמוקרטי בד"כ, שקיים בה שוק כלכלי חופשי (בעלות פרטית על רכוש ועל אמצעי יצור, מניע הרווח הוא הגורם המרכזי העומד מאחורי הפעילות הכלכלית) אך המדינה מתערבת בפעולת השוק החופשי על מנת לספק מענים לתושבים וזאת כחלק ממימוש זכויותיהם החברתיות. מדינת הרווחה תשאף להבטיח את ביטחונם הסוציאלי של כל התושבים ותספק מינימום של הכנסה, תעסוקה, תזונה, טיפול רפואי, חינוך, דיור ובכך לצמצם את היקף העוני והפערים החברתיים. מדינת רווחה מבטאת עיקרון לפיו הכלל מקבל על עצמו אחריות לדאוג לביטחון החברתי והכלכלי של התושבים.

מאפיינים ומרכיבים של מדינת רווחה (על פי דורון,95'):

  1. בזכות האוניברסאליות- מתן שרות לא רק לעניים. כולם מקבלים קצבאות ילדים בלי קשר להכנסה. בעד האוניברסאליות- פעולת ההתמסכנות, פשיטת היד היא משפילה ומכתימה ולכן רבים לא ממשים את זכותם לקצבה ומכאן שצריך לתת לכולם. נגד האוניברסאליות- למה לתת לכולם, לא כולם זקוקים לקצבה, עדיף לתת לפחות אנשים יותר כסף.
  2. אין מטרת מדינת הרווחה להביא לשוויוניות מלאה- אלא מינימום בסיסי.
  3. אין למדינת הרווחה שאיפה לפגוע במשטר הקפיטליסטי- מטרתה המוצהרת לתקן את העיוותים של הקפיטליזם ולאזן.

מטרות מדינת הרווחה:

  1. הבטחת ביטחון סוציאלי לאוכלוסיה- מניעת עוני, שמירה על רמת חיים מסוימת של האוכלוסיה, מניעת ירידה תלולה ופתאומית ברמת החיים, פיזור שווה יותר של זרימת ההכנסות עפ"י מסלול החיים.
  2. צמצום אי השוויון- מדינת הרווחה תשאף לצדק חברתי, להוגנות חברתית. חלוקה מחדש של המשאבים מהעשירים לעניים.
  3. העלאת הדימוי העצמי, יוקרה חברתית. דורון טוען כי קשה לכמת מטרה זו כי היא סובייקטיבית.

התפתחות היסטורית (מצגת באינטרנט):

תקופות בהתפתחות מדינת הרווחה:

  1. טרום ההתהוות (מהמאה ה-14 עד השליש האחרון של המאה ה-19)-





  1. ראשית ההתהוות של מדינת הרווחה (עד מלחמת העולם ה-1)-

  1. המהפכה התעשייתית- ריכוז של המוני פועלים במרכזים עירוניים ונוצרה התרופפות במרקם היחסים שהיו בחברה החקלאית המסורתית.
  2. שאיפה ליצירת שינוי במבנה החברה, ביקורת על הקפיטליזם, תיקון פני החברה ומחקרים על העוני של בות'- סיבות לראשית ההתהוות קיבלו גיבוי ממחקריו. המחקרים סיפקו ממצאים אמפיריים והביאו לחיזוק המודעות הציבורית.
  1. תקופת המיסוד (בין 2 מלחמות העולם)
  1. תקופת הצמיחה (ממלחמת העולם השנייה עד סוף שנות ה-70)-
  1. חוויות המלחמה- באותה תקופה התחושה הייתה שעל חורבות המלחמה צריך להקים עולם חדש שהערכים כמו צדק חברתי, מוסר ודאגה למצוקות הם ערכים שיש לקדמם ושלמדינה יש חלק משמעותי בקידום ערכים אלו.
  1. תחושת סולידריות חברתיות- בזמנים של מצוקה ביטחונית תחושת הסולידריות גוברת.
  2. הזיכרון החרות עמוק של סבל המשבר הכלכלי
  3. דו"ח בוורידג'- וויליאם בוורידג'. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה (1942), מינתה ממשלת בריטניה וועדה בראשות הלורד בוורידג' שתפקידה לפתח תוכניות חברתיות כדי לתת מענה למצוקות חברתיות השונות. הדו"ח קבע שהאחריות לספק לאזרחים שירותים חברתיים מוטלת על המדינה. עיקרי הדו"ח :

ניתן להתמודד עם העוני על ידי הקמת גופים שונים. המדינה אמורה ללוות את הפרט מהלידה עד המוות.

  1. כוח פוליטי של מעמד הביניים- השפעה גוברת של המפלגות הס"ד.
  2. המלחמה הקרה (מתח אידיאולוגי בין הקומוניסטים והקפיטליסטים על שליטה על כלכלה וגם בהיבטים חברתיים). - המלחמה הביאה לידי ביטוי את רצון המדינות הדמוקרטיות להתמודד עם האתגר הביטחוני והחברתי שהציגו המשטרים הקומוניסטיים (דוגל בחיסול הבעלות הפרטית על אמצעי ייצור, הקניין האישי והעברת הבעלות לידי המדינה ומכאן שעל המדינה לדאוג באופן מוחלט לאזרח, סברו כי מדינת הרווחה הקפיטליסטית לא תפתור את הבעיות הכלכליות והחברתיות של העובדים).
  3. צמיחה כלכלית- סיוע מארה"ב לפתוח מקומות עבודה ובתחום הכלכלה.
  1. 1944- חוק חינוך חובה

5. תקופת הספקנות והמשבר (משנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80)-


בלימה בהתפתחות מדיניות הרווחה:

גלובליזציה- התרחבות של תהליכים מדיניים וחברתיים ותרבות בכל העולם ובגלל זה נאלצו מדינות הרווחה לנקוט בצעדים כמו הפחתת הוצאה ציבורית. כמו כן, הפסקת המלחמה הקרה שבה הקומוניזם קרס גרמה להרהורים על מדיניות ההתערבות בציבור והרווחה. בנוסף העלו טענות שקבלת כספים גורמת לאי-רצון

בנוסף, נשמעה טענה שמדינת הרווחה החלישה מערכות תמיכה חברתיות מסורתיות כמו משפחה, קהילה, עמותות התנדבותיות.

חלה התעוררות של הגישה הליברלית המסורתית- הימין החדש וחזרו באותה תקופה לאימוץ המורשת של צמצום המעורבות, גישה זו באה לידי ביטוי בעוצמה במדיניותה של מרגרט ת'אצ'ר, היא ביקשה לשנות את מדינת הרווחה הבריטית של צמצום מעורבות. גם רייגן (1980)- "אני אוריד את הממשלה מהגב שלכם".

באותה תקופה במערב- בלימה והקפאה של חקיקה חברתית ועליית מושג הפרטה- הפקדת האחריות לאספקת שירותים שונים בידי ארגונים לא ממשלתיים.

ובכל זאת, מדינת הרווחה הכתה שורשים וזאת הודות לכמה דברים:

  1. התנגדות של ארגונים למיניהם, איגודים, עובדי רווחה כנגד אותן תופעות.
  2. נערכו סקרים שהראו שרוב האוכלוסיה מתנגדת לקיצוצים ולחיסול מדיניות הרווחה, והממשלות נרתעו משינויים כאלה.

  1. התגבשות הקונצנזוס החדש- אמצע שנות ה-90 ועד היום

מאפיינים: החשה ניכרת של תהליכי ההפרטה, צמצום ההוצאה הציבורית לשירותים חברתיים, שילוב של מקבלי הסיוע בעבודה (תוכנית ויסקונסין).

מדיניות רווחה בישראל

בישראל הדברים התרחשו בצורה אחרת. בזמן שבמדינות אחרות הייתה מגימה של הפחתה ברווחה, בישראל היתה סוג של הרחבה במדיניות הרווחה. למשל בשנות ה-80 חוקק חוק הסיעוד- מעניק שירותי טיפול לזקנים, מוגבלים שהוכרו כזכאים.

ההצעות לבטל ולקצץ בקצבאות, נדחות אך עדיין עולות כל הזמן.

עד היום, מתרחש תהליך מואץ של הפרטה חלקית, מערכת מקבילה של שירותים במקביל למערכת הרשמית. שירות תעסוקה ומכוני כוח אדם, אוניברסיטאות ומכללות.

הלחץ על המובטלים לצאת לעבודה מוגבר.

יש הסכמה פוליטית רחבה שמחייבת עדיין מעורבות של המדינה בשירותים החברתיים.

שירותי התמיכה טרם הקמת המדינה: 1905-1948

בתקופה זו היה מעבר מהשלטון העותמני לבריטי. בתקופה זו ניתן סיוע לעניים על ידי כספי צדקה, גמ"חים למיניהם, גם כאן עלו אותן שאלות כמו בכל העולם, למשל:

  1. מה מצדיק אי עבודה?
  2. מיהו עני ראוי?

1920- הוקמו מוסדות ארגוניים ושלטוניים שונים כמו אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי של הישוב הישן והישוב החדש וכל אותם גופים שאפו לתת מענה לאותם עניים. שירותי התמיכה בעניים

4 גישות במדיניות הרווחה בישראל:

ב-2 הגישות הראשונות, זו התארגנות פרטית לטיפול בעוני- בעיה אישית.

בעקבות המלחמות, המציאות טפחה על פניהם והיה צורך בהתארגנות רחבה יותר:


מוניקדם (2005) אמר שחל שינוי מהותי בכל הנוגע לשירותים חברתיים. העוני לא נתפס כבעיה פרטית של הפרט אלא בעיה חברתית שהפתרון מוטל גם על הכלל מכאן שהתמיכה היא זכות ולא רק חסד.

העבודה אינה חזות הכל- לא בהכרח אם תעבוד תחיה בכבוד. אנשים שנקלעים למצב של עוני למרות העבודה.

לאט לאט השתרשה ההבנה כי צריך לתמוך גם במי שלא מסוגל לעבוד.

הסיוע הוא גם עניינו של השלטון ולא רק בפרט.

הייתה הכרה בצורך באחידות של קריטריונים במתן קצבאות ובארגון הסדרי התמיכה במנותק מהטיפול. עד אז היה ידוע כי עו"סים נותנים טיפול ואילו ארגונים כמו בטל"א הו אחראים על מתן הכספים.

מעבר מהתייחסות לעוני כאל כישלון אל עוני כמצב שיכול לקרות וכלגיטימי.

גישות ערכיות שונות בסוגיות יסוד:

לכל אורך הדרך, הגישה לוותה בוויכוחים עזים בין הוגים, פוליטיקאים וכו'. השאלות שעמדו בבסיס הדיון:

  1. מה זו חברה צודקת ומוסרית?
  2. האם המדינה צריכה לסייע לרווחת האזרחים?
  3. האם מדינה צריכה לקדם שוויון וצדק חברתי?
  4. מה מחויבות האזרחים עצמם?
  5. מה הזכויות הבסיסיות של אזרחים?
  6. מה תפקידי המשפחה? מה אחריות הקהילה? ארגונים וולונטריים?

הגישות:

לסיכום, העקרונות העומדים בבסיס הגישה הם: הגנה על חירות הפרט, זכויות הקניין, טיפוח אחריות ויוזמה אישית, קיום כלכלה אישית, תחרות ויוזמה אישית

  1. היקף הצרכים- לא תמיד ניתן לעמוד בנטל הסיפוק.
  1. מצוקות רבות נובעות מגורמים חברתיים שבכלל לא תלויים בפרט. למשל, אבטלה.

לדעתם מעורבות המדינה תאפשר לאוכלוסיות שונות להשתלב. מצדדי הגישה יגידו כי זה תורם לתחושת הסולידריות החברתית ואפילו יצור אקלים נוח לצמיחה כלכלית.

לסיכום, מעורבות המדינה לרווחת האזרחים, זכויות חברתיות, סולידריות וכו'.

לסיכום, היהדות מכירה בפערי מעמדות, אין מציאות של שוויוניות, בד בבד מחייבת את העזרה לחלש בהלכות ובמצוות, תהיה העדפה על מתן עבודה ולא מתן צדקה, מירב האחריות היא על הקהילה המקומית.

גישות שוליים:


לסיכום, הוזכרו כמה גישות, הגישות שונות אחת מהשנייה בכמה פרמטרים:

  1. תפקיד המדינה ומידת המעורבות.
  2. מהות אחריות הפרט ומשפחתו.
  3. תפקיד הקהילה וארגונים שונים בקהילה.
  4. הגדרת זכויות היסוד של האזרחים.



העו"סים לא מספיק פעילים ובקיאים בשטח, אך נראה כי קיימת פעילות חברתית ושיתופי פעולה. יוזמות שעו"סים מקדמים ומפעילים:

  1. עסקים- קהילה- התגייסות עסקים פרטיים למען קידום סוגיות חברתיות. התפשטות התופעה מיוחסת לתהליך הנסיגה ממדיניות רווחה, כלומר, ככל שהמדינה מצמצמת קצבאות, נסוגה מהתהליכים הקלאסיים נוצר וואקום וגופים נוספים נכנסים לתמונה. מה שקרה זה שארגונים חברתיים חיפשו כתוצאה מאותה מצוקה מקורות חדשים לגיוס משאבים. ממול, החברות העסקיות חשות אי נחת מתופעות של עוני ומצוקה וגם הן מבקשות להיות מעורבות בעשייה למען הקהילה. קיים אינטרס הדדי. התרומה של העסקים בולטת בעיקר במעורבות אקטיבית והתנדבות ממשית ולא רק בנתינת כספים. התרומה לא נתפסת כעשיית חסדים מצד הגוף העסקי אלא באמת כיחסים של win win. החברות העסקיות מרוויחות: תדמית חברתית משופרת, שיפור מוניטין, מעלה מוטיבציה, סביבה עסקית משופרת. ארגונים חברתיים מרוויחים: משאבים, זמן, כסף, כוח אדם, ידע, ציוד, עוצמה וקשרים. כעו"סים אנו צריכים להיזהר מפגיעה באתיקה המקצועית (חשיפה של סודיות מקצועית, קטינים), מהפער בין התהליכים ארוכי הטווח בקצב של המטופל לבין תרבות המטרות והיעדים של העסקים. השילוב בין קהילה לעסקים מצריך מיומנויות, טכניקות עבודה. מחזק את התפיסה הקפיטליסטית, מנציח את הכוח של החזק והעשיר ככזה שנותן ומשאיר את החלש וחסר האמצעים במעמד של מקבל.

  1. יזמות עסקית- במסגרת פרויקטים אלה מתגבשות קבוצות של אנשים שמעוניינים לקדם עסק עסקי כדי לצאת ממעגל האבטלה, לשפר את מצבם הכלכלי. במהלך קורס מרוכז ניתנת לקבוצה הכשרה שם מלמדים איך לגבש רעיון עסקי, מהיכן ניתן לקחת הלוואות. כשעו"סים נכנסים לתמונה, נכנס עניין שיפור הדימוי העצמי, חיזוק המשאבים האישיים של הפרט, עבודה על אמונה בשינוי, התמודדות עם קשיים ועוד. נעשה בעיקר בקרב נשים.

  1. שינוי מדיניות וקידום חקיקה- נושא שעו"סים ממעטים לעסוק בו אך אין ספק כי הזירה האמיתית ליצירת שינויים שורשיים אמיתיים היא בכנסת. שם מתקבלות ההחלטות, שם נמצאים קובעי המדיניות, שם ניתן להשפיע באופן משמעותי על תהליכים. למרות זאת, בתחושת מרבית העו"סים הכנסת רחוקה מאוד. בעיני עו"סים הכנסת נתפסה כמקום שלא ניתן להגיע אליו, שקשה להשפיע עליו ואפילו מוקצה מחמת המיאוס. יש שטוענים כי עו"סים הם בעלי אופי קונפורמיסטי, כי מוסדות ההכשרה אשמים ולא נותנים ידע בשינוי מדיניות. בית איזי שפירא- גוף שעוסק בילדים עם צרכים מיוחדים. הקימו קואליציה חברתית (אוסף עמותות) של 50 ארגונים שפועלים למען ילדים עם צרכים מיוחדים. הוקמה במטרה לצבור כוח מול הממסד ונבנתה על התפיסה שככל שהקואליציה תהיה רחבה יותר ותצייצג קהל רחב יותר כך הסיכויים שלה להניע שינויים במערכת הפוליטית. הקואליציה קיימת מס' שנים ומובלת על ידי עורכת דין מבית איזי שפירא ועו"סיות. העבודה של הקואליציה הייתה מאוד מורכבת ודרשה מיומנויות שונות. הקואליציה הצליחה להגיע להישגים: הקצו כוח אדם מקצועי, ציוד רפואי מיוחד. המסר היה שניתן לשנות. פעילות במישור הזה מחוברת מאוד לתפיסה הסוציאל-דמוקרטית. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה שהספקת הצרכים לאוכלוסיות חלשות צריכה להינתן כזכויות המעוגנות בחוק ואז ההתערבות המקצועית שלנו כעו"סים תהיה מכוונת להרחבת הזכויות, למימוש הזכויות.

3 ההתערבויות שהוצגו הן דוגמאות לפעילות של עו"סים במישור החברתי כלכלי.

הצעות ל: איך אנו כעו"סים יכולים לחזק את המעורבות והחשיפה בשינוי החברתי כלכלי?

  1. חשיפה לבעיות חברתיות כלכליות באמצעות התקשורת- אם ניקח על עצמינו להיות מעורה, מחובר לסוגיות חברתיות כלכליות שעולות בתקשורת, נוכל להתחבר לסוגיה שמעניינת אותנו ולעקוב בצורה שיטתית ומבוקרת אחרי סוגיה חברתית.
  2. קריאת מאמרים ומחקרים שעוסקים בנושאים בוערים כדי להבין סוגיות חברתיות יותר לעומק.
  3. קיום דיונים ברמה הקבוצתית- בכל מסגרת בהכשרה המעשית, מומלץ לקיים דיונים קבוצתיים בהעלאת סוגיות חברתיות וכלכליות.
  4. הערכה פסיכו-סוציאלית- שילוב היבטים פוליטיים חברתיים בהערכה פסיכו סוציאלית- דו"ח אודות המטופל על מצבו הבריאותי, חברתי, משפחתי. לראות סביב המטופל האם יש היבטים חברתיים, סביבתיים לגבי תופעה מסוימת אצלו.
  5. היכרות וחשיפה עם פרויקטים קהילתיים ועמותות הפועלות בסביבת העבודה. חשוב לא להישאר בחדר אלא לבחון את העמותות השונות הקשורות למטופל.
  6. בירור פנימי של הסטודנט או העובד ביחס לתפיסותיו. לא לחשוש מלימוד הגישות ביחס אלי.

לקרוא מאמרים מגישות ערכיות וסוגיות יסוד.

סוגיות יסוד

אוניברסאליות מול סלקטיביות

הגישה הסלקטיבית, בהתייחס למדיניות רווחה, מתמקדת במתן ופיתוח שירותים עבור האוכלוסיות העניות והחלשות ביותר. מבחני הכנסות. מייצגת גישה ליברלית.

  1. דוגלת בכך שאם ממקדים את השירותים לאוכלוסיות מסוימות אז הם מקבלים יותר
  2. שירותים חברתיים דורש משאבים כלכליים ובאופן עקיף משפיע בחזרה על הצמיחה הכלכלית, הפגיעה בצמיחה מגבירה את העוני.
  3. גישה כוללת של מתן שירותים חברתיים מעודדת תלות.
  4. אחידות מפספסת את הצרכים הייחודיים של כל אדם.

הגישה האוניברסאלית תעניק שירותים לכלל האוכלוסייה ללא תנאים ומבחני סף מלבד היותך אזרח. מדגיש את מעורבות המדינה בסיפוק צרכים. תהיה חקיקה רחבה, הימנעות מהטלת מגבלות. חלק ניכר מהשירותים בישראל הם אוניברסאליים: חינוך, קצבאות ילדים, מענק לידה.

  1. אם כל האזרחים מקבלים, אז זה זכות מעוגנת בחוק ולא חסד.
  2. סיכון שמא האוכלוסיות העשירות יתנגדו לתשלומי מס במצב של סלקטיביות. בגישה הקולקטיבית, הסולידריות תביא לניבוי המשאבים של השירותים.
  3. קביעת רף של מס הכנסה מתואם למשכורת כתוספת למשכורת לכולם וכך אנשים יעדיפו לעבוד במקום לקבל אבטחת הכנסה.
  4. שירותים סלקטיביים יגרמו לכך שאנשים לא בהכרח יבואו להצהיר וגם יוריד מהערך העצמי של האדם שמצהיר.
  5. מבחני אמצעים עולים כסף על מנת לממן את המערכת.
  6. הגישה הסלקטיבית תיצור מערכות שונות לעניים ולעשירים, שירותים עניים לובשים פרצוף עני.

חקיקה חברתית

קיים הבדל בין מדינות רווחה שונות בהתייחס לחקיקה חברתית. ההבדלים בין המדינות השונות באים לידי ביטוי גם בהיקף החקיקה וגם בתחומים בהם החקיקה נוגעת.

יש שירותים רבים שאין להם עיגון בחוק ובכל זאת מקבלים אותם, למשל: סיוע במימון זקנים במוסדות, השמה של ילדים במוסדות. ההבדל המהותי בין סוגי השירותים הוא שהעיגון החוקי מחייב את הסבסוד. חשוב להגיד כי אפשר לקצץ במשאבים עם הבסיס החוקי- להפוך את המערכת למצומצמת- אך זה יותר מסובך.

בעד- המצדדים יאמרו כך:

  1. לאזרחים יש זכות לקבל שירותים חברתיים.
  2. חקיקה תבטיח הקצאה למי שצריך ותעשה זאת באופן שוויוני.

נגד-

  1. חקיקה רחבה תגביר מעורבות ושליטה של המדינה- זה מזיק ומיותר
  2. האזרח מתרגל לצרוך שירותים במידה רבה ומחזק תלות.
  3. פוגעת בכלכלה- מעלה את הוצאות הממשלה.
  4. בחברה הטרוגנית- זה בעייתי ליצור אוניברסאליות ואחידות.
  5. מהזווית של בעלי המקצוע גם חקיקה רחבה וגם גישה אוניברסאלית תצמצם את המרחב האישי המקצועי.

ריכוז וביזור-

גישה ריכוזית מתייחסת לאחריות הממשלה, ראיית הממשלה כיד מכוונת מלמעלה, היא האחראית על פיתוח שירותים חברתיים וזה אומר שתהיה חקיקה חברתית רחבה. הממשלה תקצה משאבים לשירותים החברתיים ובנוסף הממשלה תקצה מנגנוני פיקוח לעניין.

הרצאה של ברברה אפשטיין

סינגור קהילתי- מקום שבו עוזרים לאנשים להתמודד עם בירוקרטיה, העצמת קבוצות.

העמותה עוסקת ב-2 תחומים:

  1. קואופרטיב- סולידריות חברתית
  2. דיור ציבורי- זכויות

האם הבעיה היא במקור חוץ או פנים?

למה צריך לעשות בסינגור? כשל ברמת האנשים, אנשים מודרים בחברה חושבים שלא יכולים לדרוש זכויות, מפחדים שאם ידרשו זכויות לא יקבלו שום דבר. יש כשל ברמה של קהילות שהיא לא באשמתה, כשל ברמה הפוליטית או משפטית. לשופטים חסר ידע בסוגיות החברתיות.

תפקידנו ליצור כוח בקהילה

תוכנית וויסקונסין- תוכנית נסיונית המופעלת ב-4 מקומות בארץ. כל מי שמקבל הבטחת הכנסה מתאריך הוצאת החוק כבר לא שייך לבטל"א אלא ל-4 חברות פרטיות. האם זה טוב שיהיו שירותים חברתיים פרטיים? המדד לרווח של החברות האלה היא מספר האנשים שהפסיקו לקבל קצבה. היום ידוע כי מעט מאוד אנשים ניצלו את השירות הזה. עיקר הבעיה סבב סביב: המדד לרווח שגרם להם להיות יצירתיים בתוכניות וגם כי הסמכות להחליט מי זכאי לקצבה עבר לידיים פרטיות.

אם החברה צריכה להיכנס לנעלי מוסד מדיני, היא צריכה להיות כפופה לנהלים ומדיניות של המדינה.

מקבץ הקליטה שראינו בסרטון, זה פרויקט מגורים ציבוריים של משרד הקליטה לשיכון קשישים עולים. המקבץ נמצא בבעלות פרטית ומופנים אליו קשישים ממשרד הקליטה ומחברת עמידר.

אחד הדברים שצוינו מאחת העו"סיות: מעבר לבעיות הפיזיות, שעות פנאי, התקשורת בין בעלי המקבץ לבין התושבים היתה די לקויה. היה קיים חוסר וודאות לגבי המשך המגורים מפני שבעל המקבץ הוא פרטי. אחד הנושאים שהעו"סיות עבדו היתה עבודה על דיבור עם בעל המקבץ.

מסקנות שעלו מהפרויקט:

  1. עבודה בשותפויות עם עמותות שונות מאוד קריטית לרווחת הפונים.
  2. לא אחת, גורמים פרטיים לא חושבים שיש צורך לשתף את הדיירים או להגיע להידברות.
  3. שילוב המתודות השונות בין פרטנית וקהילתית.
  4. האם וכיצד ניתן להניע עובדים סוציאליים ופונים כדי לפעול במישורים ארגוניים, ציבוריים על מנת לשנות מדיניות בתחומים כמו חקיקה על מנת להוריד מעמסה על העו"סים?

המגזר הלא פורמלי- המשפחה

יש שאיפה שמצדדת בחיזוק המערכת המשפחתית, ובדומה לגישה הקהילתית שואפת להחזיר עטרה ליושנה. בהמשך לתפיסה זו, חשוב להגיד שיש כאלה שאומרים שאומנם המשפחה מאוד משמעותית אבל חשוב עדיין לשמור על המקום המרכזי של המדינה ולא לחזור אחורה לתקופת הטרום התהוות שבה לכנסייה היה מקום משמעותי. בואו לא נהיה תלויים רק ברצון הטוב של המשפחה. לפעמים למשפחה כמערכת אין משאבים רגשיים וכלכליים לסייע. לפעמים אין מערכות תמיכה או רשתות חברתיות קיימות. לפעמים יש חוסר רצון לסייע.

מדינת הרווחה קמה מתוך רצון למנוע מצב שבו מי דעתיר במשאבי סיוע, ייתרם ומולו האדם שאין לו משאבי סיוע שיהיה לו חסר.

פיטרסן: כאשר מדינה לוקחת על עצמה את האחריות למה שאילולא כן היה באחריותי, אני כבר לא ארגיש בהכרח שמוטלת עלי חובה לסייע לאנשים ממשיים החיים במציאות. החובה כלפי אחרים עשויה להפוך במציאות של מדיניות רווחה לחובה של בעלי תפקיד ובכך להחליש את האחריות האישית כלפי האחר.

ההשקפה ששואפת לחזק את המקום של המשפחה תבוא לידי ביטוי לא רק ברמת ההצהרות והתפיסה אלא גם לפעמים יהיה עיגון חוקי לתפיסה זו.

קטן אומר במדינות הרווחה השונות יש מגמה לחיזוק המערכת המשפחתית-קהילתית (אחריות קרובים, תכניות לחיזוק המשפחה).

הבטחת הכנסה או תעסוקה

הבטחת הכנסה נועדה להקנות תחושת ביטחון ורמת חיים סבירה לאנשים שכתוצאה מסיבות שונות נקלעו למצבים שאין באפשרותם לעבוד. במהלך הזמן החלה עלייה באבטלה ובמקביל הוגדלו תשלומי העברה, כתוצאה מכל זה נוצרה למדינות הרווחה בעיה במימון הקצבאות. אז עלתה מחשבה לסייע באופן פעיל לשילוב אותן אוכלוסיות במעגל העבודה. למשל: סיבסוד מפעלים שיקלטו מובטלים, מימון פעילויות של הכשרה מקצועית, פיתוח שירותים כמו מעונות יום.

בעד שילוב מקבלי הקצבאות בתעסוקה- אדם שמקבל קצבה כל חייב יהפוך לתלותי, התרגלות בין דורית לקבלת קצבה, אוכלוסיה שלנצח תישאר במצב של דלות, מתן כמות גדולה של קצבאות יהפוך לנטל על כלכלת המדינה.

נגד שילוב מקבלי הקצבאות בתעסוקה- הסתייגות מהמרכיבים הכפיתיים של אותם תוכניות. יטענו כי כפיית עבודה תזכיר תקופות אחרות, התעסוקה שמציעים לאותם מקבלי קצבאות לעיתים קרובות היא שולית, לא תקדם להתפתחות אישית, לא תחלץ מהמצוקה, אנשים שמפתחים את תוכניות וויסקונסין יטענו שאנו יוצרים סטיגמה של פרזיטים, יוצרים שירות שמיועד לאוכלוסיה מסוימת.

הדיון בכל אותן סוגיות ממחיש את האופן שבו מדינת הרווחה עדיין עסוקה בשאלות מהות וגם מתאר תהליכים ומגמות.

מערכות שירות ממשלתיות

מערכת הביטוח הלאומי:

1953- התקבלת חוק הביטוח הלאומי. אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת המדיניות החברתית והכלכלית בישראל. המטרה המוצהרת היא להבטיח רשת ביטחון בפני סיכונים חברתיים וכלכליים. נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת, בסיס כלכלי לקיומם. הבטל"א נותן גמלאות בכסף: נכות. מעניק שירותי שיקום לנכים, סיעוד לקשישים. דורון מגדיר את הבטל"א כגרעין המרכזי של מדינת הרווחה בת זמננו. פיטרסן מדבר על האמפתיה שאנו אמורים לחוש כלפי החלש והעני, היכולת שלנו לראות את עצמנו באחד הימים, חלשים, נזקקים לעזרה. בשבוע הבא תגיע אלינו אירנה, מודרכת של אמא שלי מרמת גן. "יוסף וחבורתו". מישהו מהמעמד הגבוה התרעם על הסירבול של מוסד הביטוח הלאומי.

את התוכנית הראשונה להקמת מע' ביטוח סוציאלי בארץ, הכין המכון לחקר סוציאלי של הסתדרות העובדים הכללית, תוך כדי מלחמת הקוממיות. המע' הזאת נבנתה על בסיס עקורונות ביטוח סוציאלי כפי שהתגבשו בתחילת דרכן, סוף המאה ה19.התקווה היתה שתוכניות הביטוח הסוציאלי יכניעו את "חמשת הענקים במלחמה במצוקה" (5 סוגיות שאיתן אמורה להתמודד מדינה נאורה והן: 1.עוני 2.חולי 3.בערות 4.דיור רחוב 5.בטלה).

הבטל"א מבוסס על "יסודות גבייתים": השתתפות המבוטחים במימון התוכניות. הגמלאות הללו כוללות זכות חוקית אישית בלתי תלויה ומובטחות ללא שיקול דעת או שיקול מוסרי של המוסד המשלם. העקרונות (שמשתנות ונשחקות במהלך הזמן) הן:

  1. גביית דמי ביטוח – הכסף נתון לבטל"א (מס יעודי) להוצאותיו.
  2. חלוקת נטל דמי הביטוח- חלוקת הכסף בין המבוטחים, המעסיקים, והממשלה.
  3. הזכאות לגמלאות- הגמלאות משולמות למבוטחים בלבד.
  4. התנאים לקבלת הגמלה הם: תשלום, והיווצרות מצב המזכה בגמלה.
  5. קבלת הגמלה- לא תלוי במצב הכלכלי של האדם בבואו לקבל את הגמלה, ואינה מותנית במבחן הכנסות.
  6. האפקט החלוקתי- לטובת אוכלוסיות חלשות. בעלי יכולות כלכליות גבוהות יותר ישלמו יותר, כל אחד ע"פ הכנסותיו.

יתרונות הביטוח הלאומי: חיזוק הסולידריות החברתית, בנוסף יש זכות קניין למבוטחים (מקבלי הגמלאות ירגישו טוב עם עצמם, מפני ששילמו "כמו כולם"- קבלה בזכות ולא בחסד). נק' שלישית היא שמכיוון שדמי הביטוח היא מס יעודי תהיה יותר מוטיבציה לשלמה.

לסיכום, החברה בה אנו חיים לא יכולה לעמוד מנגד כשאנשים במצוקה, ולכן על המדינה לעזור (דברי המצדדים).

במהלך השנים, לא אחת, קובעי המדיניות מציגים את הביטוח הלאומי כ"מס הכנסה מסוג ב'". עם הזמן יש נטיה להגביל את הגמלה באמצעות מבחני הכנסות.

סיבות להחלשות מערכת הביטוח הלאומי:

  1. תהליכים חברתיים (למשל הגירה) שמביאים למצב שאוכלוסיה נחשבת למנצלת את המערכת. הגירה- אפשר להרגיש פחות מחויבות אליהם, הם יכולים להתפס אצלנו כזרים. בנוסף הם נזקקים למסה של עזרה וזה יכול ליצור תסכול אצל התושבים המשלמים.
  2. בישראל יש שחיקה הולכת וגוברת בסולידריות החברתית, הנחוצה לאותם תוכניות. אנו הופכים לחברה מפוצלת, וכל תת קבוצה רואה עצמה כבעלת אופי נבדל וצרכים יחודיים, וכל אחת דואגת לעצמה.
  3. דורון טוען כי הגישה הרב תרבותית, דווקא היא תרמה להחלשות בתמיכה במוסדות כמו הביטוח הסוציאלי מכיוון שככל שקבוצות רבות יותר רואות את הייחודיות שלהם, הם פחות יתמכו בתוכניות בעלות אופי אוניברסאלי. כל אחד, מרוב הבלטת יחודיותו, דואג לעצמו.

אם השחיקה תימשך, אנו עלולים להגיע למצב בו ינתן סיוע לנזקקים ביותר בלבד,יווצרו מבחני הכנסות, סטיגמות. ע"פ דורון.