חזרה למאמרי מדיניות ב
חזרה לאתר הראשי

העבודה הסוציאלית בראי הביקורת / עידית וייס

וייס, ע. (2005). העבודה הסוציאלית בראי הביקורת. חברה ורווחה, כה, 249- 281

תודה לצחי קופמן, שרון סגל ומיכל כהן

במאמר זה נסקור את הביקורות, בארץ ובעולם, על מקצוע העבודה הסוציאלית, המופנית מכמה גורמים (במאמר זה נביא 4 עיקריים):

  1. העבודה הסוציאלית הרדיקלית
  2. גישות ניאו-רדיקליות
  3. גישות פמיניסטיות
  4. גישות פוסט-מודרניסטיות

בנוסף, נשווה בין השיח הביקורתי בין ישראל לעולם.  כל זאת במטרה לאתגר את חשיבתנו ולעודד גישה ביקורתית ומודעות – כדי שנהיה עו"סים טובים יותר.

לדעת וייס (והמרצה מוניקנדם, צ.ק.), חשיבה ביקורתית חיונית להתפתחות מקצועית וניתן לראות שעידוד החשיבה הביקורתית מיושמת גם בבתי הספר לע"ס בישראל ובעולם.

נרחיב על 4 הגישות העיקריות לביקורת על מקצוע הע"ס: 

1- מקצוע הע"ס מול הביקורת של העבודה הסוציאלית הרדיקלית-

קודם כל נסביר מהי ע"ס רדיקלית: גישה זו נקראת גם "ע"ס ביקורתית", היא יוצאת כנגד העבודה הסוציאלית המסורתית (הרואה את הפרט כאשם במצבו). עפ"י גישה זו בעיות חברתיות הן תוצר של סדרים חברתיים לקויים שגורמים לאפליה וקיפוח, ולכן מוקד העבודה צריך להיות שינוי סדרים אלו (שינוי המדיניות).  עוד לטענת גישה זו, גישת הפסיכולוגיזציה (בחינת התנהגות האדם) מסיטה את תשומת הלב מהמצב החברתי, מתמקדת בפתולוגיות ודרכה גורמים לאנשים להסתגל למצב הלקוי במקום לנסות לשנות אותו. ע"י כך גישת הפסיכולוגיזציה הופכת לכלי של הפיקוח החברתי (כוח עזר לשלטון ולא לאזרח) ושמירת הסדר הקיים.

ע"ס רדיקלית לא פוסלת את הטיפול הפרטני ורואה את חשיבותו אבל יוצאת נגד ע"ס פרטנית שממוקדת בסיוע להסתגלות לסדר הקיים.

עיקרי הביקורות של הע"ס רדיקלית, שנשמעו בעולם:

  1. "אינדבידואליזציה של בעיות": הטיפול הפרטני הממוקד גורם לעוול כפול – האשמת הקורבן והמשך פגיעתו מתנאי חייו
  2. "לסבול בשקט ולבד": בגלל ההתייחסות הפרטנית יש הפרדה בין פרטים הסובלים מבעיות דומות ובכך, מניעה של התמודדות משותפת
  3. מיתון של מחאה חברתית צודקת: הע"ס המסורתית מסגלת פרטים לתנאי חייהם הקשים ולא פועלת לשינוי תנאי החיים.

[עיקר הביקורת הרדיקלית על הגישה הפרטנית שלדעת הרדיקלים, אינה תואמת את צרכי הפונים ואינה מתחשבת בהקשר החברתי-פוליטי-כלכלי ובכך הופכת למנגנון פיקוח של המדינה]

  1. מתוך הרצון לייסד מאפיינים של מקצוע לגיטימי לעבודה הסוציאלית, נוצר חיבור עם המשטר המתגמל (מעניק סטטוס והכנסה).  לטענת הרדיקלים, קבלת הממסד מנציחה אותו ומרחיקה ראייה ביקורתית
  2. העובדה כי העו"סים הם בני המעמד הבינוני והפונים הם בני המעמד הנמוך יוצרת מרחק ומנציחה את מבנה הכוח והתלותיות.

בישראל – נשמעו קולות רדיקלים מעטים.  מעט הביקורת הרדיקלית שנשמעה עסקה בבאים:

  1. הקשר שבין הע"ס למדינה וזניחת המטרה העליונה לסייע לפרטים ולקבוצות במצוקה
  2. מבנה המודל המקצועי שאומץ בארץ, המנציח את המרחק  בין העו"סים לפונים ("חולשה כפולה" לפונה – חלש מול חזק וכן הדיוט מול מומחה).
  3. נשמעה ביקורת על העובדים הקהילתיים בארץ, שעוד לא עוסקים בשינוי חברתי.
 

לסיכום הביקורת הרדיקלית:

חשיבה רדיקלית עומדת בבסיס רעיון ה"העצמה".  העצמה אינה מחייבת שינוי חברתי אלא הגישה הרדיקלית מבקשת לצאת מתפיסת "האשמת הקורבן" ולעבור להכללת החלשים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות להם. 

עוד ביקורות על הע"ס המסורתית לסיום:  הזנחת עבודה תהליכית של שינוי חברתי, רתיעה מפעילות פוליטית, התרחקות מעקרון השיתוף – הימנעות מדיאלוג ואמון הדדי עם הפונים, שימוש בשפה מקצועית המרתיעה את הפונים. 

    1. מקצוע הע"ס מול הביקורת של גישות ניאו-רדיקליות-

גישה ניאו-רדיקלית שואבת את עקרונותיה מהעקרונות הרדיקליים שהזכרנו, אך מתמקדת פחות בבעייתיות הקשר עם המשטר הקפיטליסטי (רמת המדיניות), ועוסקת יותר בעו"סים המזניחים את מטרת הצדק החברתי, מתרחקים מאוכלוסיות במצוקה ומעדיפים את הפרקטיקה הפרטית.

עיקרי הביקורת של הגישות הניאו-רדיקליות, שנשמעה בעולם:

א- הזנחת העקרון המרכזי של "צדק חברתי", שזו מטרת המקצוע המרכזית.  יש לעו"סים יותר מדי נטייה לעסוק במיקרו ולשימוש בטכניקות פסיכולוגיות-קליניות ופחות טיפול ברמת המאקרו.  נזנחה משימת הע"ס המרכזית: לעזור לאנשים לנצל טוב יותר את המשאבים הקהילתיים, לחזק את יכולת הקהילה לפתרון בעיות ולפיקוח חברתי.  העיסוק בפרט והפסיכולוגיזציה הסיחו את הדעת מהשינוי החברתי ולא מאפשרים עיסוק בשינוי חברתי, עד כדי חוסר אבחנה בין בעלי מקצועות פסיכו-תרפויטיים לבין עו"סים (איבוד הזהות המקצועית).  כפועל יוצא של חוסר מעורבותם של עו"סים בשינוי חברתי, נגרמות 2 בעיות מרכזיות:

  1. קובעי הכללים להתנהלות העו"סים הם בעלי מקצוע שאינם עו"סים והם מחליטים לעיתים החלטות המנוגדות לעקרונות הע"ס (ועל העו"סים לפעול עפ"י החלטות אלו) .
  2. ההחלטות בפועל על גורלם של הפונים נעשות בידי אנשים שאינם מעורבים בחיי הפונים ובקשייהם.
 

בישראל – נשמעו בדיוק אותן טענות רק באופן מינורי יותר. 

בוצעו מחקרים אמפיריים, בארץ ובעולם על עו"סים וסטודנטים לע"ס, בכדי להוכיח את הטענות.  המחקרים הוכיחו כי יש נטייה ברורה לעיסוק בפרקטיקה הפרטית ופחות ברמת המאקרו.  כן נמצא שיש מקום מצומצם ללימודי רמת המאקרו (קורס מדיניות למשל) בתוכניות הלימודים.

ב- ביקורת נוספת: הזנחת אוכלוסיות במצוקה עמוקה – (קשישים, נכים, מפגרים וכו') והתמקדות בעבודה עם מעמדות הביניים.  מחקרים בנושא זה, בארץ ובעולם, מצאו שאוכלוסיות מובסות מקבלות פחות שירות מאשר אוכלוסיות צעירות או בריאות יותר.  כמו-כן, עו"סים בכירים ומיומנים יותר נתנו פחות שירותים לאוכלוסיות מובסות.  עוד נמצא כי סטודנטים העדיפו לעבוד עם אוכלוסיות שאינן מובסות.

ג-  נשמעה ביקורת בעולם ובארץ, על גידול העיסוק בפרקטיקה הפרטית (עבודה למען רווח).  עפ"י הגישה הניאו-רדיקלית, עיסוק בפרקטיקה פרטית סותר את ערכי המקצוע המרכזיים: מחויבות לצדק חברתי וקידום אוכלוסיות במצוקה עמוקה.  בחירה בפרקטיקה פרטית משמעותה בחירה בלקוחות מהמעמד הבינוני וזניחת האוכלוסיות המובסות.  כמו-כן, פרקטיקה פרטית פירושה בחירה בפסיכותרפיה והזנחת הרמה החברתית. 

מחקרים בעניין זה מצאו  שבפרקטיקה הפרטית אכן נותנים יותר שירותים ללקוחות מהמעמד הביניים (מאשר בשירות הציבורי) ומשתמשים יותר בטיפול הפסיכו-דינאמי, מייחסים פחות חשיבות למטרות החברתיות של המקצוע -  פתרון בעיות חברתיות ומתן עזרה לאוכלוסיות במצוקה עמוקה.   

3-  מקצוע העו"ס מול הביקורת של גישות פמיניסטיות

פמיניזם: השקפת עולם שדוגלת בחשיבות המאבק נגד קיפוח נשים ותומכת בהשוואת מעמדן לזה של הגברים מכל הבחינות. אין לומר שכל הגישות הפמיניסטיות זהות, להפך, אולם כל הגישות רואות את מעמדן של הנשים, על מצוקותיו, כמובנה בתוך החברה.

לגישה הפמיניסטית יש מספר טענות נגד העבודה הסוציאלית המסורתית:

  1. התיאוריות הקיימות, כגון התיאוריה הפסיכואנליטית,תיאוריות אישיות או תיאוריות של טיפול זוגי או משפחתי נשענות על הנחות מסורתיות של תפקידי גברים ונשים וכך הן מוטות נגד נשים. יותר מכך, תיאוריות אלה לא נבחנו ביקורתית וכך עד היום מטופלות נשים על פי תיאוריות מוטות המתעלמות ממגדר.
  2. העבודה הסוציאלית התעלמה מבעיות של ניצול והתעללות בנשים, ורק בשנות השישים תנועות פמיניסטיות הפכו את חוויות הנשים לחלק מהמודעות החברתית.
  3. העבודה הסוציאלית המסורתית אמונה על חיזוק המשך השלטון הפטריאכלי בשלוש דרכים:
    1. התעלמות מההקשר החברתי של מצוקות הנשים ומתן הסברים אישיים לבעיותיהן. הגישה הפמיניסטית דורשת פתרונות חברתיים ועיצוב מדיניות חברתית רגישת מגדר, וזאת ניתן לעשות רק על ידי ראיית ההקשר החברתי ויצירת שיתוף פעולה בין כל הגורמים הקשורים לבעיה.
    1. שימוש בפרקטיקה הנשענת על הנחות מגדר מסורתיות: הנחה מראש שהאישה אמורה לספק תמיכה ולטפל בכולם, מה שמנחה את התנהגות העובד הסוציאלית ומעצב את דרך עבודתו עם גברים, נשים ומשפחות.
    2. עבודה תוך אישית הממוקדת בסימפטומים קליניים: כאשר משתמשים בידע מתחומים שונים כגון פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ופסיכואנליזה, הופכים את הבעיה לפתולוגיה של המטופלת ולא לבעיה חברתית. זאת למרות שלגורמים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים יש השפעה עצומה על התפתחות הזהות הנשית ויש להם חלק בהיווצרות בעיות חברתיות הקשורות בנשים.

                       לעומת זאת, יציעו גישות פמיניסטיות לבחון כיצד הובילו גורמים כמו                                                                                                                                                                     סטריאוטיפים, תפקידי מין ותהליכים של סוציאליזציה להחלשת המין הנשי.

          ד.      הפרקטיקה המבוססת על יחסים של כוח וריחוק משחזרת בעצם את היחסים של האישה עם העולם הפטריאכלי  שסביבה ומחזירה אותה לאותה תלותיות    

המאפיינת את יחסיה עם הסביבה בדרך כלל. 

ביקורת פמיניסטית בישראל:

  1. אברמוביץ' ביקרה את בתי הספר לעבודה סוציאלית בסוף שנות השמונים וטענה שהם מציעים מעט מאד קורסים העוסקים בגישות פמיניסטיות. היא גם קראה להישמר מפני פרקטיקות הנשענות על הנחות מין מסורתיות.
  2. בן דוד ורובין טענו שמערכות ההכשרה לעבודה סוציאלית מתעלמות מהבדלי מגדר. כמו כן הם טענו נגד העובדים הסוציאליים שהם לא מזהים תהליכי סטיגמה ואפליה נגד נשים ואת הקשר בין מעמדן החברתי לבין בעיותיהם האישיות.
  3. פלג, לזר וצוויקל מתחו ביקורת ספציפית על טיפול בנפגעות אונס. הם טענו שהטיפול הוא פרטני ולא שואף לפתרון הבעיה החברתית.
  4. קרומר - נבו  טענה נגד פרקטיקה המתעלמת מקיומו של ידע מיוחד של נשים ואינה מכירה בלגיטימיות שלו. היא הציעה חלופה פמיניסטית לניתוח מצבן של נשים החיות במצוקה חברתית וכלכלית.
 

מקצוע העבודה הסוציאלית מול הביקורת של גישות פוסט – מודרניות:

פוסט מודרניזם: תפיסת עולם הקוראת תיגר על המוסכמות שביסוד תפיסת העולם המודרנית ועל כל התכונות המגדירות מודרניות ומאפיינות אותה. גישה זו לא רק מאתגרת את כל הנחות היסוד "המקודשים" אלא גם נותנת להם פירוש חדש או מחודש.

לפי הגישה הפוסט מודרניסטית, הפיתוח המואץ שעבר העולם ועברה החברה גרמה לכך שסדרים ישנים התערערו, מעמדות שהיו פעם כבר אינם קיימים היום או, וערכים שהיו פעם חד משמעיים הם כבר לא כאלה. כתוצאה מכך, אין היום משהו שהוא חד משמעי ונכון באופן טוטאלי. הכל יחסי ומשתנה בהתאם להקשר.

כתוצאה מכך,חשיבה פוסט מודרניסטית תתנגד לכל מערכת אמונות טוטלית המנסה לכפות סדר על החברה.

בחו"ל, הדיון בין הגישה המודרנית לבין הגישה הפוסט – מודרנית בשנות החמישים בא לידי ביטוי גם בעבודה הסוציאלית כבר בשנות השבעים. כיום, רעיונות אלו מובאים תחת השם "עבודה סוציאלית ביקורתית".

בישראל תהליך זה קרה בסוף שנות התשעים. גם אם בצורה לא מובהקת באו לידי ביטוי רעיונותיה של גישה זו בצורות שונות:

הביקורת על טיב ההתאמה לגבי שירותים חברתיים לאוכלוסיות הנמצאות במצוקה עמוקה שיקפה עמדות פוסט מודרניסטיות, וכמו כן השיח על העצמה. הביקורת על מהות הידע שבידי העובדים הסוציאליים גם היא ביקורת פוסט – מודרניסטית. 

4-  מקצוע הע"ס מול הביקורת של גישות פוסט-מודרניות -

הביקורת המופנית על ידי החשיבה הפוסט מודרנית כלפי העבודה הסוציאלית המסורתית/ מודרנית, התמקדה במספר טענות-

העבודה הסוציאלית מנסה לגבש השקפת עולם טוטלית על המקצוע. למצוא בסיס משותף, מטרות משותפות והגדרה אחת יחידה כוללת. הפוסט מודרניזם שהינו פתוח להבדלים, לשונות וקונפליקטים טוען כי אין עקרונות אוניברסליים שיוכלו לשפוט איזה גישה ותיאוריה נכונה יותר מהשנייה ועל כן יש לקבל את ההשקפות השונות שבתוכה ואת העובדה שהיא יכולה להתחלק ולהתפצל תחת פילוסופיות שונות.

הביקורת כלפי מהות הידע שקיים ברשות העובדים הסוציאליים. הפוסט מודרניזם נותן תקפות לידע ולעובדות מקומיים, מדגיש השקפות שונות ואף מנוגדות, מכיר בחוסר הוודאות ורואה את המציאות כסובייקטיבית, מובנית באמצעות שפה, לא אחידה. הוא יוצא נגד הניסיון של הע"ס למצוא מסגרות תיאורטיות המסבירות את הטבע, החוויה ואת המקור לבעיה של כל משתמשי השירותים. תמיד יש להתייחס למקום האדם ולדרך שבה הוא עצמו מפרש את הדברים.

הפוסט מודרניים ביקרו את העובדים הסוציאליים אשר מנסים למצוא הגדרות משותפות לבעיות לקוחותיהם ומתכננים עבורם מענים דומים. יש להדגיש את מהותם הקונפליקטואלית ועל ידי כך יוכלו להבין טוב יותר את טבעה הספציפי של הבעיה עבור אותו אדם ולמצוא לו מענה נכון יותר שמותאם לו.

גישות פמיניסטיות פוסט מודרניות יצאו כנגד התמקדותה של החשיבה הפמיניסטית במשותף בין נשים והתעלמותה מההבדלים, הקונפליקטים והשונות בצרכים, בבעיות ובצרכים של נשים השייכות למעמדות חברתיים, גילאים, מוצא אתני ואוריינטציה מינית שונים.

הפוסט מודרניזם תוקף את השיטות המדעיות לאיסוף מידע "אובייקטיבי", וטוען שההתמקדות צריכה להיות פחות בניסיון לאסוף מידע שאין בו התייחסות לתרבות האדם הספציפית ויותר בפיתוח תקשורת נכונה. התמקדות בהבנת פרשנויות האדם את עצמו ואת בעיותיו, מתוך רגישות והבנת ההקשר התרבותי והחברתי שלו.

לפי הפוסט מודרניים לעו"ס ישנה עמדת כוח. הם יכולים לקבוע מה יחשב מקובל, נכון, מהי האמת, מה צריך להיות מוערך ומה לא. הם יכולים לקבוע הן את הבעיות והצרכים והן את דרכי הפתרון. הם מהווים חלק מהותי מהמערכות המגדירות מהו נורמאלי ומהי פתולוגיה. מיהו "הורה טוב", "עני", "עבריין" וכ"ו. הפוסט מודרניים מדגישים את הצורך בפלורליזם ורלטיביות בחשיבתם של העו"ס ואת החשיבות של הקפדתם להימנע מכפיית האמת. הם טוענים שלעו"ס אשר מתעלמים מדעות וקולות נוספים, יש תפקיד מפתח ברגולציה של חברים המוגדרים "שוליים" או "סוטים". שליטה וכוח אלא אינם מתיישבים עם מתן עזרה לאוכלוסיות אלא. הגישה הפוסט מודרניסטית קוראת לעו"ס להבין את מהותם הפוליטית של האמת והידע, להבין את הקשר בין ידע לכוח, להבין את הכוח שיש בידיהם, את הבסיס עליו נשען כוח זה (אמת שלא בהכרח קיימת) ואת השלכותיו על יצירת פרקטיבות מדכאות.

ביקורת אחרת טענה שהעבודה הסוציאלית המודרנית לא בנתה את הפרקטיקה  שלה תוך שיתוף מלא של כל המשתתפים בהתערבות. לפי הפוסט מודרניים, אין רק אמת אחת או קבוצה מסוימת שבידה האמת הבלעדית. על כן, רק השתתפות פעילה של כל המעורבים והמושפעים מההחלטות, יכולה להבטיח ייצוג של כל האמיתות ובכך לבסס את קיומן של פרקטיקות מתאימות ומותאמות מבחינה תרבותית.

לפי הפוסט מודרניים, מערכת היחסים שבין העו"ס ומשתמשי השירותים שלו צריכה להיות מבוססת על דיאלוג, הדדיות, שיתוף פעולה ומידה רבה של שוויוניות בניגוד להיררכיה המאפיינת כיום את הקשר ביניהם.  על העו"ס להשיל מעצמו את כוחו ולסגת מעמדת המומחה.

החשיבה הפוסט מודרנית מייחסת ללשון- לשפה ולמילים- חשיבות כמעצבי עולמות, כמעצבי מציאות וכיוצריה. היא טוענת שהע"ס המודרנית איננה מייחסת חשיבות לשפה. כמו כן, בשימושה במונחים כמו "אבחון" היא מבטאת תפיסה שלמטפל ישנם הכלים לאבחן ולהעריך את המטופל לפי אמות מידה מדעיות. מטרת תהליך האבחון צריכה להיות יצירת מרחב שבו יכול להתנהל דו שיח ולא קביעת אבחנה קבועה.

הביקורות של החשיבה הפוסט מודרנית כלפי הע"ס עלו בשנות התשעים. בתוכן 9 הטענות שטענו עד כה ובנוסף, טענות כנגד ההתמקדות בפתולוגיה ובמגבלות במקום באפשרויות, בשיפוטיות והשוואת משפחות המצוקה למעמד הביניים, חוסר התחברות לכאבן של המשפחות הללו ובחירה בדרכי פעולה הנובעות מתיאוריות ולא מרצון אמיתי להקשיב ולהיענות לפונים. כמו כן ניטען, שהעו"ס מאשימים  את המשפחות המובסות בכישלון השירות במקום לחפש דרכי עזרה חלופיות. 

סיכום-

התיאוריות השונות מנסות להבין ולהסביר את המקור למצוקות ולבעיות בני האדם. התיאוריות בנושא המשמשות כבסיס לפעולתם המקצועית של העו"ס זכו לביקורות נוקבות:

גישות רדיקליות ופמיניסטיות טענו שמקור הבעיות הינו חברתי, ולא נובע מתוך פתולוגיה אישית או הסברים אחרים אינדיבידואליים. (מאשימות את הע"ס בכך שהיא נשענת על הסברים אישיים ופתולוגיה כמקור לבעיותיו של האדם.)

הגישה הפוסט מודרנית טענה שאין מקור אחד מסוים לבעיות ושישנם הסברים אישיים כמו גם חברתיים. זיהוי בעיה והבנתה צריך להיעשות לפי המקרה הספציפי ודרך פרשנות הפרט, קהילה או קבוצה, את המציאות הסובבת אותם.

גם כלפי המטרות והאסטרטגיות של המקצוע הופנתה ביקורת:

גישות רדיקליות ופמיניסטיות יצאו כנגד ההתמקדות ביצירת שינוי אישי אצל הפונים וטענו שההתמקדות צריכה להיות בשינוי ההקשרים הפוליטיים- חברתיים- כלכליים שבתוכם הם חיים.

גישות פוסט מודרניות לעומת זאת התנגדו להגדרת מטרות ואסטרטגיות כלליות קבועות כלשהן וטענו שמטרות ההתערבות צריכות לנבוע באופן ישיר מהנסיבות הייחודיות ולא מתכניות קבועות או מתוכננות מראש.

המודל המקצועי של הע"ס גם הוא בוקר: (כמה ביקורות יש להם... (:* )

הגישה הרדיקלית הביעה דאגה שמודל מקצועי יכול להרחיק את העבודה הסוציאלית מדיון ביקורתי במבנה החברתי, מפעולה לשינוי חברתי וממשתמשי השירותים שלה. הגישות הפמיניסטיות התנגדו מסיבה דומה וטענו שמודל מקצועי יכול להביא להיררכיה של מומחה מול הדיוט שלא מאפשר העצמת הלקוח ובמקרה הזה נשים.

הגישות הפוסט מודרניות התייחסו למודל המקצועי בחשדנות מכיוון שהוא עלול לגרום לעו"ס להאמין שיש להם ידע אוניברסאלי שהוא הנכון, שיש להם מונופול על האמת ושיש בכוחם להפעיל כוח על מי שסוטה ממנה. כתוצאה מכך יכולים להיווצר מקרים רבים של מתן עזרה לא מועילה או דיכוי.

מערכות היחסים שבין העו"ס ומשתמשי השירותים שלהם:

הגישות הרדיקליות ביקרו את חוסר הנכונות של העו"ס לשיתוף עם משתמשי השירותים. חוסר השיתוף מחזק את ההפרדה, לא מאפשר להבין את ההקשר החברתי של המצוקות ולא מאפשר תמיכה הדדית ושיתוף פעולה.

הגישות הפמיניסטיות ביקרו את היחסים ההיררכיים המשחזרים את המבנה הפטריאכלי הקיים בחברה, בהם האישה נחותה ותלויה. רוצים לשנות את יחסי הכוחות בחברה.

הגישה הפוסט מודרנית יוצאת נגד יחסים היררכיים אלא מכיוון ואין בהם אפשרות לייצוג נכון ואמיתי של המציאות והם מביאים למצב בו לעו"ס ישנו מונופול על האמת. רוצים שיהיה ייצוג לאמת המורכבת.

הדיון הביקורתי כלפי מקצוע הע"ס בישראל היה מצומצם יותר מאשר במקומות אחרים בעולם כגון: ארה"ב ובריטניה. ישנן מספר השערות מדוע-

מקצוע הע"ס בראשית ימיו התאפיין בקשר הדוק וזיקה חזקה למוסדות הישוב והמדינה, לבניין האומה ולהתפתחותה. על כן, הייתה הזדהות גבוהה של המקצוע עם הממסד, ערכיו, מטרותיו ודרכי פעולתו. הזדהות זו לא אפשרה קרקע פורייה לביקורת על הסדר החברתי הקיים, הממסד, הקבוצות החזקות והאידיאולוגיה השלטת.

במציאות השלטון המרכזי והמקומי הם המעסיקים המרכזיים של הע"ס, ולכן ביקורת כלפי השלטון פירושה לצאת כנגד המעסיק שלך.

ניתוחים על מעמדה המקצועי של הע"ס בישראל מצביעים על כך שהיא השיגה הישגים מקצועיים ניכרים, שלא הושגו או שהושגו רק לאחרונה, במדינות אחרות. תהליכים אלו שבהם נהנו העו"ס מקבלת סמכות מהחברה ומונופול על תחומי עיסוקם, מקשים עליהם לצאת כנגד הממסד והחברה, לבקר אותה ולדרוש שינויים, במיוחד כשהם מצליחים להשיג הישגים טובים גם ככה.

להתפתחות הע"ס האמריקאית ישנה השפעה רבה על התפתחות הע"ס בישראל. הע"ס האמריקאית שמה דגש על עבודה אינדיבידואלית, פרטנית וביססה גישות פסיכולוגיות ואינדיבידואליות בהכשרה ובפרקטיקה בישראל. גישה זו המבוססת על תהליכים תוך אישיים של פרטים ולא על שיח ביקורתי כלפי הממסד, החברה או הסטטוס קוו, הובילו להגבלתו של השיח הביקורתי ולצמצומו.

לסיום-

מאמר זה ביקש לפרוס בפנינו את הביקורת הקיימת כיום כלפי הע"ס ולעודד אצלנו חשיבה והסתכלות פנימית ביקורתית על מנת שנוכל לשפר את מה שראוי בעיננו לשפר במקצוע. חשיבה והתבוננות פנימית זו יאפשרו לנו לממש את מטרתנו העיקרית כפי שהיא מוגדרת בקוד האתיקה בישראל: "יצירת חברות וקהילות בהן מתמלאים צורכיהם הבסיסיים של כל בני האדם, ומתקיימים בהן עצמאות, שוויון וחופש מכפייה בלתי הכרחית".

סיכום נוסף

העבודה הסוציאלית בראי הביקורת / עידית וייס 

מטרת המאמר היא להרחיב את הידע של העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית אודות  הביקורות המרכזיות שהופנו כלפיו בעשורים האחרונים  בעולם. ההיכרות עם הביקורות והדיון בהן עשויים לתרום תרומה משמעותית בכך שהם יאתגרו את החשיבה, ויעודדו בחינה ביקורתית של מרכיבים בעשייה המקצועית. 

הביקורת של הע"ס הרדיקלית / העבודה הסוציאלית הביקורתית

ע"ס רדיקלית אינה מקשה אחת אך ניתן להכליל ולומר שהיא מאופיינת בגישה ביקורתית כלפי הסדר החברתי-פוליטי-כלכלי הקיים. ע"ס רדיקלית החלה להתפתח בתחילת שנות ה-70 בארה"ב ובבריטניה.

הביקורות הופנו  בעיקר כלפי הע"ס הפסיכו דינמית המבוססת על תיאוריות אשר לקחו כמובן מאליו את הסדר החברתי הקיים ולא ניסו לשנותו. ביקורות אלו טענו שהע"ס הושפעה בעיקר מהפסיכולוגיה אשר הובילה להדגשת יתר של הפתולוגיה האישית והראייה הקלינית בתיאוריה ובפרקטיקה. דגש זה הפך את הע"ס לסוכנת של פיקוח חברתי המחזקת את הסטטוס קוו או את הסדר החברתי המדכא של המשטר הקפיטליסטי ובכך משרתת את האינטרסים של המדינה ושל הקבוצות החזקות, ומתעלמת מהמקורות החברתיים- מבניים של הבעיות החברתיות. הע"ס  המסורתית, המבינה את בעיותיהם של משתמשי השירותים בתוך ההקשר הפרטי, הפסיכולוגי שלהם, מפעילה תהליך של אינדבידואליזציה ופסיכולוגיזציה של בעיות הנובעות או מושפעות מהמבנה החברתי – כלכלי. בתהליך זה היא הופכת את משתמשי השירותים שלה לאחראים לבעיות שמקורן הוא במבנה חברתי לקוי , אשר בו ישנן תופעות של אפליה, קיפוח, העדר הזדמנויות, דיכוי ואי שיוויון. בכך היא מצמצמת בעיות חברתיות לכדי בעיות פסיכולוגיות של הפרט. לכישלונה של הע"ס להבין את המקור החברתי למצוקותיהם של בני אדם יש משמעויות שליליות רבות :

ביקורת מרכזית נוספת הופנתה כלפי המודל המקצועי של העבודה הסוציאלית והבסיס המעמדי שלו: במציאות שבה השלטון מתגמל את העובדים הסוציאליים באמצעות סטטוס והכנסה, ישנו כוח חזק הדוחף את המקצוע לכיוון של קבלת הסטטוס קוו ודחייתו של דיון ביקורתי על הבעיות שבהן הוא עוסק. הטענה היא שלהיות מקצועי פירושו לקבל את הממסד, לתמוך בו ובאינטרסים של הקבוצות החזקות ולפתח דרכים להנציח אותו.

המודל המקצועי שבו העובדים מגיעים מהמעמד הבינוני ומשתמשי השירותים באים ממעמדות נמוכים יותר מחזק את מבנה הכוח הקיים בין המעמדות החברתיים. תהליכים אלה מבנים הבדלים בין דלי אמצעים לבין בעלי האמצעים, בין עוזר לנעזר, בין הדיוט לבין מומחה.

החשיבה הרדיקלית שימשה אחד המצעים עליהם צמחו רעיונות של העצמה. 

ביקורת הגישות הניאו-רדיקליות

ביקורות אלה מתמקדות בהזנחת המטרה של קידום צדק חברתי, התרחקות הע"ס מאוכלוסיות בעלות מצוקה עמוקה, נטישת המגזרים היכולים לספק שירותים לאוכלוסיות אלו, והעדפת הפרקטיקה הפרטית. המבקרים טענו כי הע"ס מדגישה יתר על המידה את מטרת השינוי התוך-אישי ומשתמשת לרוב בטכנולוגיות קליניות. הע"ס ומערכות ההכשרה למקצוע אינן עוסקות מספיק בפרקטיקה ברמת המאקרו (ארגון קהילתי), המשמשת דרך הכרחית להשגת צדק חברתי. באמצעות תרפיה לא ניתן להשיג חלוקה מחדש שוויונית יותר של משאבים או שוויון הזדמנויות. שינוי בכיוון של צדק חברתי דורש מעורבות ישירה בעבודה קהילתית, סנגור, הפעלה חברתית ועיצוב מדיניות. כפועל יוצא, לקובעי המדיניות אשר קובעים את ההקשרים שבהם פועלים העובדים הסוציאליים יש רקע בכלכלה, במשפטים, בניהול או בפוליטיקה ולא בעבודה סוציאלית. מציאות זו מובילה לשתי בעיות מרכזיות: 1. שעבוד של פעולות העבודה הסוציאלית למטרות ונהלים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי המקצוע. 2. החלטות שיש להן השפעה אדירה על מקבלי השירותים של הע"ס נעשות בידי אנשים שיש להם מעט מאד ידע על נסיבות החיים של אנשים אלו.

ביקורת ניאו רדיקלית נוספת טוענת שהע"ס מזניחה אוכלוסיות במצוקה עמוקה. הכוונה היא לאוכלוסיות מובסות, לקבוצות החלשות והמקופחות ביותר: עניים, מיעוטים, חולים כרוניים, קשישים ומשפחות במצוקה עמוקה. טענות אלה קיבלו ביסוס אמפירי בכמה מחקרים בארה"ב ובבריטניה. הממצאים הראו שקשישים, נכים ומפגרים מקבלים פחות שירותים מאשר אוכלוסיות צעירות או בריאות יותר. כמו כן עובדים סוציאליים מיומנים יותר, המאיישים דרגים גבוהים יותר, נתנו פחות שירותים לאוכלוסיות אלו. 

ביקורות של גישות פמיניסטיות

החשיבה הפמיניסטית אינה מקשה אחת של דעות. עם זאת ניתן להכליל ולומר  כי הפמיניזם הוא השקפת עולם המעלה על נס את חשיבות המאבק נגד קיפוח נשים ותומכת בהשוואת מעמדן מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית. החשיבה הפמיניסטית מזהה ומדגישה את משתנה המגדר כצורה של דיכוי/ קיפוח מבני, ולפיכך מצבן של נשים בחברה, בעיותיהן או מצוקותיהן מובנים בתוך ההקשר החברתי פוליטי בו הן חיות. הביקורות הפמיניסטיות כלפי מקצוע הע"ס טענו כי התיאוריות והשיטות הנלמדות בבתי ספר לע"ס מאופיינות בהטיות נגד נשים ובהישענות על הנחות מסורתיות באשר לתפקידם של נשים וגברים וכי שיטות העבודה שנגזרו מהן מושפעות מגישות סקסיסטיות וסטריאוטיפיות על התפתחותן של נשים. בנוסף, התיאוריות האלה נלמדו ושולבו בפרקטיקה ללא בחינה ביקורתית, ובכך הגבילו את יכולתם של העובדים הסוציאליים לזהות ולהבין את השפעות הסקסיזם על משתמשות השירותים שלהם. התוצאה של התעלמות זו הייתה בהגשת שירותים אשר אינם משנים באופן מהותי את מצבן של נשים.

הביקורת המרכזית טענה שהע"ס המסורתית היא למעשה סוכנת של פיקוח מגדרי, וככזו היא משמשת מוסד  המדכא נשים בתוך המדינה המודרנית ומחזקת את המשך השלטון הפטריארכאלי בשלוש דרכים עיקריות: 1. הסברים אישיים  לבעיות ולמצוקות של נשים והתעלמות מההקשר החברתי שיוצר אותן, כלומר פסיכולוגיזציה ופתולוגיזציה  של בעיות נשים כגון עוני, אלימות, דיכאון, תקיפה מינית וזנות והעברת מסר לנשים שבעיותיהן הן עניין אישי.  2. השתתת הפרקטיקה על הנחות מגדר מסורתיות – תפיסות אלה רואות את הנשים כמופקדות על הטיפול בבני זוגן, בילדיהן, בהורים ובבני משפחה תלויים. 3. עבודה פרטנית תוך אישית הממוקדת בסימפטומים קליניים במקום לחבר בין נשים, לעבוד בקבוצות המדגישות חוויות משותפות  ומאפשרות תמיכה הדדית והתארגנות לשינוי חברתי. 

הגישות הפמיניסטיות הציעו לבחון את מצוקותיהן של נשים בתוך ההקשר החברתי-מבני, תרבותי כלכלי ופוליטי בו הן חיות. הטענה היא כי בעיות רבות מקורן בחברה, שגרמה לנשים להפנים תפקידים מסוימים, ושמרבית התחושות של נשים שהן חסרות כוח, חסרות אונים ובעלות דימוי עצמי נמוך אינן נובעות מהמרקם הפסיכולוגי האינדיבידואלי של אישה ספציפית אלא הם קשורים למגדר ומקורם במציאות.

הגישות הפמיניסטיות ביקרו גם את הפרקטיקה המושתתת על יחסים של כוח של חוסר הדדיות, של חוסר שיתוף ושל תפיסת העובדת הסוציאלית כמומחית. מאפיינים אלה משחזרים  עולם חיצוני פטריארכאלי המבוסס על דומיננטיות גברית  ועל נחיתות האישה ואינם מנסים לשנותו.יש לבסס את הקשר המקצועי על ניסיון מתמיד להפחית את ההיררכיה ולבסס יחסים המבוססים על שיתוף, הדדיות ושוויון. הטיפול נתפס כיחסי עבודה ובמסגרתו מצופה מהעו"ס להיות אמיתית, לבכות כשהיא מרגישה עצובה ולהדגיש את החוויות המשותפות לה ולאישה  המגיעה אליה.  

ביקורות של גישות פוסט מודרניות

פוסט מודרניזם חברתי הוא תפיסת עולם הקוראת תיגר על המוסכמות שביסוד תפיסת העולם המודרנית, ועל על התכונות המגדירות מודרניות ומאפיינות אותה. החשיבה הפוסט מודרנית טוענת שקצב השינוי בתחומי הכלכלה, החברה, הטכנולוגיה , הפוליטיקה התרבות וההתפתחות האינטלקטואלית היה דרמטי במהלך ארבעת העשורים האחרונים של המאה העשרים. כתוצאה מכך העולם הפך למורכב יותר, והתיאוריות המודרניות אינן מזהות במדויק את המורכבות ההולכת וגדלה המאפיינת את העולם. הטענה היא שתיאוריות המנסות להיות כוללניות ומקיפות אינן יכולות להתחשב בשונות העצומה המאפיינת את המציאות בעולם ולהגיב אליה. לכן, אין קריטריון נעלה ואוניברסאלי של הטוב, היפה, הנכון והאמיתי שיכול להתאים לכל מצב, בכל זמן ובכל מקום. כמו כן, אין פרשנות אחת ויחידה להתרחשות או לטקסט. החשיבה הפוסט מודרנית נותנת מקום להרבה אמיתות ופרשנויות, ומתנגדת למציאות שבה יש אמת אחת ויחידה. מאפיין נוסף של החשיבה הפוסט מודרנית הוא התמעטותה של הוודאות והתרחבותה של הספקנות והחשיבה היחסית. השאיפה היא לחיות עם חוסר וודאות, חוסר הסכמה, שונות, אמביוולנטיות, פלורליזם מוסרי, פוליטי והכרתי.

הביקורות:

 

סיכום

הנושאים המרכזיים סביבם צמחו הביקורות כלפי המקצוע הם: תפיסות העוסי"ם את מקור לבעיות ולמצוקות, מטרות המקצוע, האסטרטגיות הרצויות כדי להשיג את המטרות, המודל המקצועי של הע"ס והיחסים בין העוסי"ם למשתמשי השירותים שלהם.

מדוע בישראל הדיון הביקורתי התפתח בצורה מוגבלת?

  1. יתכן שמקצוע הע"ס בארץ שהתאפיין מראשית ימיו בקיומו של קשר הדוק וזיקה חזקה למוסדות הישוב והמדינה הוביל את הע"ס בישראל להזדהות גבוהה עם הממסד, עם ערכיו מטרותיו ודרכי פעולתו.
  2. ייתכן כי במציאות בה השלטון המרכזי או המקומי הוא המעסיק העיקרי של העוסי"ם קשה יותר לפתח שיח ביקורתי כלפי הממסד.
  3. הממסד מעניק למקצוע הע"ס את מעמדו ויוקרתו. יתכן שזה הוביל להידוק הנאמנות של המקצוע לממסד ולחברה , ובהכרח גם לצמצום הביקורת.
  4. ייתכן שהשפעותיה החזקות של הע"ס האמריקאית על התפתחות המקצוע בישראל הובילה לשימת דגש על חשיבה אינדיבידואלית, בדגש על עבודה סוציאלית קלינית ולכן יש פחות עיסוק בעיצוב מדיניות, שינוי חברתי וצדק חברתי


    View My Stats
    Locations of visitors to this page