חזרה לאתר הראשי
סטריאר, ר. (2001). מהדרה למעורבות חברתית. חברה ורווחה, כ"א, 213-231
מהדרה למעורבות חברתית/ רוני סטריאר
“הדרה חברתית” היא מושג מורכב, עמום ורב משמעויות, הזוכה בשנים האחרונות להתייחסות נרחבת בעולם, בשל הצורך לתאר את השינויים שחלו בדפוסי אי השוויון ובגישה אל השירותים החברתיים. ההתייחסות בארץ לנושא אינה רבה, וזהו סימן לקיבעון תפיסתי של הקהילה המקצועית מול התפשטות מהירה של חוסר השוויון בישראל. העיסוק בסוגיית ההדרה עשוי ליצור מרחב תפיסתי הנחוץ לקידום גישה מקצועית אלטרנטיבית. במאמר זה תוגדר ההדרה החברתית וביטוייה בקרב קבוצות הורים בישראל, יידונו היבטים שונים בתפקודם ובהתנהגותם של שירותי הרווחה כלפי אוכלוסיות מודרות והדרכים שבאמצעותן יכולים אנשי מקצוע להתמודד עם תופעת ההדרה. הדרה חברתית היא תולדה של אי שוויון חברתי, וביטוי לכישלונן של מערכות חברתיות, פוליטיות, תרבותיות וכלכליות לכלול בחברה קבוצות שונות. היא מתייסת לבידוד חברתי, חוסר שילוב, לצמצום השיתוף, ולהעדר השפעה וכוח של קבוצות חברתיות שונות, לקיפוח רב מימדי מתמשך, הגורם לאובדן תחושות ההשתייכות וההזדהות עם החברה המדירה ומוסדותיה.
א. הדרה חברתית- מושג רב פנים. גבולות המונח עמומים, וקיימת נטייה להכליל ברשימת הקבוצות המודרות כמעט כל קבוצה הסובלת מקיפוח כלשהו (מובטלים, עניים, חסרי בית, מי שעובדים בשכר זעום, נפגעי נפש וכדו'). בספרות מצויינים 7 מרכיבים בסיסיים להדרה:
- בידוד חברתי והעדר שילוב
- השתתפות מעטה בתחומי חיים שונים.
- היעדר השפעה וכח
- קיפוח רב מימדי
- התמשכות המצב
- אובדן תחושת ההזדהות וההשתייכות
- אבדן תחושת הלגיטמיות
- רב מימדיות
- התמשכות בזמן
- מרחק חברתי
- מישור אידיאולוגי: פעילי ארגוני שינוי מכל העולם משתמשים במושג לתיאור תוצאותיה השליליות של הגישה הניאו ליברלית. לגישה זו, קדמה גישה חברתית שהתבססה על כלכלת שוק כפתרון לבעיות כמו עוני ואבטלה. מדיניות זו הגדילה את ממדי אי השוויון והעמיקה את הפערים בין השכבות הסוציואקונומיות השונות וכן בין העולם המפותח למדינות העולם השלישי.
- מישור גלובאלי: תהליכי גלובליזציה יצרו תמורות בשוק העבודה, שהוציאו מליוני בני אדם משוק העבודה ורוששו אותם. תהליכים אלו הצמיחו קבוצות חדשות כגון- עובדים זרים, מהגרים וחסרי בית.
- מישור פסיכולוגי-חברתי: המושג הדרה נתפס כפחות מתוייג ממושג העוני.
ב. הפרוייקטים ** בשלב זה מופיע במאמר תיאור של שני פרוייקטים הניסו להתמודד עם תופעות ההדרה בקרב קבוצות הורים שונות. ע”פ הכתוב במחברת אין צורך לדעת את הפירוט של הפרוייקטים. מי שבכל שאת מתעניין- יש את המאמר סרוק במייל**
ג. התנהגות השירותים החברתיים שירותי הרווחה הם מצד אחד החוליה היחידה והאחרונה המקשרת בין המשפחות לבין החברה ומתמודדים עם סוגיות מקצועיות ואתיות מתוקף היותם אמונים על ערכים חברתיים. מצד שני, שירותי הרווחה הם זרוע של הסדר קיים הגורם להדרה. נותני השירות פועלים כשליחים ונציגים של השלטון האחראי להיווצרות מצב ההדרה. כפילות זו מביאה לדפוסי פעולה ארגוניים של אוריינטציות מנוגדות- התקרבות והתרחקות, התחברות והתנתקות. המתח הולך ומחריף עקב העדר באמצעים, בכח אדם ובתנאי עבודה הולמים. בשל חוסר האונים של אנשי המקצוע, הם מסגלים מנגנוני התגוננות מפני ההדרה החברתית העשויים ללבוש צורות שונות:
- הסתגרות השירות: בשל קשיים וצמצומים נאלצים הארגונים למנוע הפצת מידע ולהסתירו מקהל היעד. (לדוג'- לא לפרסם זכאויות, מחשש שיהיהו פניות רבות שלא יהיה להן מענה).
- הסתגרות העובד: צמצום מגע עם הפרט המודר ע”י הסתגרות במשרדי השירות וע”י שמירת ריחוק “מקצועי” והמנעות מקשר אישי מדי.
- צמצום שדה הראיה: נטיה להתעלם מממדי ההדרה ע”י צמצום שדה הראיה. (“אין לנו נתונים על...”)
- צמצום שדה הפעולה: הגדרת מטרות מינימליסטיות.
- קטלוג לקוחות: פיצול הלקוחות המודרים ע”י יצירת קטגוריות שרירותיות. (חלוקה לפונים ש”ניתן לשנותם” וכאלו ש”לא ניתן לשנותם”).
- שיוך לקוחות: התייחסות להשתייכותו השירותי של הלקוח (לקוח של הלשכה או של המתנ”ס..).
- רדוקציה פסיכולוגית של מצב ההדרה- הפיכת ההורות המודרת לתופעה פתלוגית. ההורה המודר נתפס כנזקק, נחות ונטול יוזמה וכוח.
פרקיטקה משלבת פרקטיקה משלבת היא פרקטיקה מחוייבת ומתמשכת. ההדרה היא תופעה מתמשכת ולכן ע”מ להתגבר עליה יש צורך לנקוט לאורך שנים בפעולה עקבית, רציפה ומתמשכת. פרטיקה משלבת היא פרקטיקה מעורבת. היא מצריכה התעלמות ממודלים מקצועיים המבוססים על מערך לא אישי, מרחק מקצועי רב, חוסר אינטנסביות וגבולות בירוקרטיים. היא מחייבת מוערבות שיש בה ויתור על נטרליות, שותפות, אחריות, והתמודדות עם מורכבות. יש ללכת לקראת המודר, לצרפו לחברה ולהפכו לחלק ממנה. העבודה המשותפת בפרוייקטים יצרה יחס אישי וקרבה רגשית, עזרה לעובד להכיר את ההורה ואת מצבו ולהורה את אנשי המקצוע ואת השירות, ויצרה הזדהות מוסרית של העובדים עם המודרים. פרקטיקה משלבת מבוססת על שותפות. התנסות לא שוויונית וגישה פטרנליסטית של איש המקצוע מעתיקה את תנאי ההדרה ומשכפלת את יחסי התלות הקיימים בין החברה המדירה והפרט המודר. שותפות מבססת יחסים של שוויוניות וכבוד הדדי. פרקטיקה של שותפות צריכה להיות מחוברת להקשר המוסדי והחברתי של ההדרה ולא רק לרמה הבין אישית. פרקטיקה משלבת והסנגור החברתי. הדרה שמרכיבה המרכזי הוא קיפוח מחייבת פרקטיקה של סנגור והתראה. הסנגור מזמן לעיתים קונפליקטים עם עמיתים, עם שירותים או עם רשויות. נמצא כי בעבודה עם הורים מודרים נתנה להם פעולת הסנגור הזדמנות לצמיחה אישית. פרקטיקה משלבת ושינוי תודעתי. המודר תופס עצמו כמי שאינו לגיטימי ולא שייך. שיוני תודעתי מתהווה באמצעות דיאלוג שוויוני שמתפתח מתוך העשייה המשותפת. שינויים אלו הם איטיים והדרגתיים אך עם זאת בלתי הפיכים. לסיכום- פרקטיקה משלבת היא אינטנסיבית, מעורבת ושוויונית. פרקטיקה המתייחסת למכלול רמות ההדרה וממדיה ויוצרת מרחב דיאלוגי המאפשר שיוני תודעתי.
סיכום
במאמר נבחן המושג הדרה חברתית, ותרומתו להבנת תופעת אי השוויון. עוד נבחנו הדרכים להתמודדות עם תופעת ההדרה. המאמר הוא הזמנה להכליל את המונח הדרה חברתית בסדר היום המקצועי, ולהתייחסות הולמת לצמצום התופעה. הפרוייקטים שהוצגו מעידים שפעולה משותפת של אנשי מקצוע וקבוצות מודרות עשוייה להביא לשינויים בתנאי ההדרה. פרקטיקה מקצועית חייבת להתייחס לאלמנטים של בידוד חברתי, תלות והעדר זכויות חברתיות, המאפיינים הורים מודרים. פרקטיקה משלבת על כל מרכיביה ומאפייניה היא הפקרטיקה המתאימה להתמודדות עם ההדרה. כדי שתשמש מנוף לשחרור איש המקצוע והלקוח ממלכודת ההדרה, יש להעריך מחדש וביסודיות את תפקדיהם של העובד ושל השירות ולבנות זהות חדשה המתנגדת למבנה הבירוקרטי, ההיררכי והנורמטיבי, הקיים הן בתוך השירותים החברתיים והן בחברה והמשמש בסיס להדרה.