חזרה למאמרי מדיניות ב
חזרה לאתר הראשי
קאופמן, ר., וסלונים-נבו, ו. (2004). חוסר ביטחון תזונתי ורעב בקרב אוכלוסיות מצוקה בנגב: ממצאים ממחקר גישוש. ביטחון סוציאלי, 65, 33-54

החוסר ביטחון תזונתי ורעב בקרב אוכלוסיות מצוקה בנגב: ממצאים ממחקר גישוש

מבוא

נושא בעיית הביטחון התזונתי לא נבדק במחקרים קודמים בישראל.מדידת “הביטחון התזונתי” היא תנאי הכרחי להגדרת הבעיה ולפיתוח מענים חברתיים ומדיניות חברתית כדי להתמודד איתה.

מטרת מחקר זה היתה לבחון את שכיחות המצוקה הנובעת מחוסר ביטחון תזונתי ורעב בקרב אוכ' הנמצאות בסיכון.חשוב לציין כי לא כל המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני סובלות מחוסר ביטחון תזונתי ויש כאלו מעל קו העוני שכן סובלות מחוסר ביטחון תזונתי.מטרה נוספת של המחקר הינה לבדוק את מקורות העזרה והתמיכה שמשפחות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי נהנות ממנה.

הסיבות להיווצרות הבעיה של חוסר ביטחון תזונתי

בשונה מישראל שהתמודדה עם הבעיה על ידי קצבאות המבטיחות קיום בארה”ב פותחה מערכת ממשלתית (תוכנית הזנה בביה”ס לדוג') ולצידה מערכת משלימה בהתנדבות.תוכניות אלו הצליחו למגר תופעות של תת תזונה מסכנת חיים אך לא סיפקו ביטחון תזונתי לאוכ' גדולות.הסיבות לאי הצלחת התוכנית: תקציב מוגבל,תיוג הנעזרים,קריטריונים כמחמירים הגורמים מיצוי נמוך דווקא אצל הנזקקים.החסרונות בתוכנית ההתנדבות: תלות בתרומות,חוסר רגישות לצורכי תזונה ןהעדפות של קב' אתניות,שימוש ציני של הפוליטיקאים בתוכנית כתחליף למדיניות ומענים ממשלתיים,יצירת דעת קהל מעוותת בעידוד התקשורת לפיה יש כביכול מענה טוב לבעיית הרעב.

משמעות הבעיה לפרט ולמשפחה

חוסר ביטחון תזונתי אינו מסכן חיים אך פוגע בתפקוד היומיומי ובבריאות הגופנית והנפשית של פרטים ומשפחות.ביטויים לכך: דאגה עתידית למזון,תחושת ניכור מהסביבה,כאבים פיזיים,סבל נפשי,הפרעות במשפחה ובסביבה החברתית,עייפות,אדישות,מחלות פיגור שכלי ובעיות התנהגות.ברמת הקהילה התפתחות מצבי חוסר ביטחון תזונתי מגבירים את הצורך בסיוע רפואי ותחושה גוברת של הדרה וחוסר אונים.

מדידת רמות שונות של חוסר ביטחון תזונתי

הולבן: ביטחון תזונתי הינו מצב אוניברסאלי המתייחס לרווחתם של משפחות ויחידים ומתקיים תחת שני תנאים מרכזיים.

  1. לכל התושבים יש בכל זמן נתון נגישות למספיק מזון הנחוץ לקיום חיים בסיסי.נגישות למזון כוללת את היכולת להשיג מספיק אוכל מזין ובטוח בדרכים מקובלות מבחינה חברתית
  2. מש' ויחידים הנהנים מביטחון תזונתי אינם צריכים להזדקק לעזרתם של מקורות חירום למזון או לנדבות,גניבה,חיטוט בפחי אשפה כדי להשיג מזון.
כלומר חוסר ביטחון הינו מצב שבו יחידים או מש' הם בעלי נגישות מוגבלת למזון או יכולת מוגבלת או לא בטוחה להשיג מזון בדרכים חברתיות מקובלות.

מחסור במזון נמדד בכמה רמות,כל רמה מתארת תנאים אופיינים והתנסויות של מחסור במזון בקרב חברי המש' ואת תגובות ההתנהגות למחסור המתואר

1.ביטחון תזונתי: המש' מדווחת על אי קיום או עדות מינימלית של חוסר ביטחון תזונתי.

2. חוסר ביטחון תזונתי בלי רעב: מש' שלפחות אחת מחבריהן מודאג מן המספיקות של הספקת המזון

3.חוסר בביטחון תזונתי עם רעב: משפ' עם רעב מתון(צריכת המזון למבוגרים צומצמה כדי לא לפגוע בילדים)/רעב חמור.(יום שלם ללא אוכל בגלל מחסור כספי)

ממדי הבעיה וקבוצות הנמצאות בסיכון לחוסר ביטחון תזונתי ורעב

בעיית חוסר ביטחון תזונתי והרעב היא בעיה חדשה בחברה הישראלית שמקורותיה כנראה בשחיקת מדינת הרווחה.בישראל כמעט ולא נעשו סקרים לבחינת הבעיה.

ממצאי המחקר

1.ממדי חוסר הביטחון התזונתי והרעב: קיימת בעיה רצינית בקרב אוכ' המדגם.שיעור גבוה של חוסר ביטחון תזונתי בשכונות מצוקה אף שנמצאות זמן רב בתוכנית שיקום שכונות,זה יכול להיות מוסבר אולי בכך שתושבי השכונה מאופיינים בהשכלה נמוכה יחסית.ייתכן כי העדר מדיניות או מענים ממשלתיים מספקים תורמים לכך שהיקף הבעיה רחב הרבה יותר בישראל מאשר בארצות הברית.

2.קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לחוסר ביטחון תזונתי: הבדל מובהק בין הפונים לשירותים בישובים היהודים והבדואים. הפער באוכ' אלו יכול להיות מוסבר בהבדלי פרופיל המשפ'(גודל,יישובים מוכי אבטלה).אוכ נוספות שסובלות מן התופעה הן: ראש המש' בעל השכלה יסודית,מש' שקצבאות מהוות את עיקר ההכנסה שלהן,מש' עם מועסק אחד,ריבוי ילדים,.

לא נמצא הבדל מובהק בין הסובלים מהבעיה עם סממני רעב בין עולים וותיקים,בין מש' חד הוריות ודו הורית.חשוב לציין שאין חסינות לחוסר תזונתי וזה יכול לקרות גם במש' עם 2 מפרנסים.

3.ילדים הנמצאים בסיכון לחוסר ביטחון תזונתי: המצב חמור ביותר בקר הילדים ביישובים הבדואים.ישנו קשר מובהק בין ביטחונם התזונתי של הילדים לבין זה של המש'.

4.השפעת קצבאות הבטל”א על הביטחון התזונתי: קצבאות אינן מספקות ביטחון תזונתי.

5.השפעת הסיוע מהמש' ומארגוני צדקה על הביטחון התזונתי: עזרת החברים אגוני הצדקה והמש' אינה מספיקה לביטחון תזונתי אלא רק לשעות חירום.ישנו קשר מובהק בין אלה הנמצאים בדרגות ביטחון תזונתי שונות ובין מידת הפנייה לארגוני הצדקה.למרות הפנייה לאירגוני הצדקה הן אינן נחלצות מחוסר בהיטחון.

סיכום מסקנות והמלצות:

הממצאים מראים שניתן לחלק את הנבדקים,לקוחות שירותי הרווחה ותושבי שכונת מצוקה ל3 קבוצות עיקריות.

  1. משפחות הנהנות מביטחון תזונתי-ביכולתן לרכוש מזון באןפן סדיר לכל בני המש' וילדיהן נשלחים לבית הספר מצויידים באוכל.
  2. מש' החיות בחוסר ביטחון תזונתי בלי סימני רעב-קיימות לגביהן עדויות לחוסר ביטחון תזונתי אך אין דיווח על הפחתת כמות המזון ולפעמים קורה שילדיהן מגיעים לביה”ס בלי אוכל.
  3. משפחות החיות בחוסר ביטחון תזונתי עם סימני רעב- כמות המזון למבוגרים מצומצמת עד כדי כך שהם מרגישים תחושת רעב וברוב המקרים גם הילדים נמצאים בסיכון ומגיעים לביהס ללא אוכל.
ממצאי המחקר מבליטים את כישלונם של המענים הקיימים להבטיח ביטחון תזונתי.קצבאות בטל”א מצליחות לספק ביטחון רק למחצית מן התלויים בקצבאות אלו לקיומם ואילו מערכת ההתנדבות והלא פורמלית של מש' וחברים למרות שנעשה בהן שימוש רב אינן מסייעות מספיק לסובלים מחוסר ביטחון עם סימני רעב.

הבעיה מתפתחת גם בקרב מש' עובדות אשר הכנסתן אינה מספיקה.

המצב שבישראל חמור מהמצב שבארצות הברית.

על פי כותב המאמר החזרת מפעל ההזנה בבתי ספר באופן אוניברסאלי ונגישות קבועה למזון כזכות חברתית בסיסית יכולות להוות פתרון מתאים.

הבעיה של חוסר ביטחון תזונתי בישראל אינה מצב משבר חולף שייפתר בעזרת התנדבות בלבד.זוהי בעיה בסיסית הקשורה לזכויות אדם ולצדק חלוקתי.הגברת המודעות לקיומה של הבעיה ולמשמעותה עבור הפרטים הסובלים ממנה,פיתוח מענים מתאימים ודרישה למיגורה של הבעיה מעמידות אתגר בפני אנשי המקצוע המשרתים באזורי מצוקה.