מדיניות ורווחה ב -מחברת - 2005

חזרה לאתר

---

מדיניות רווחה ושירותים ב

21.2

מושגי יסוד

• רווחה- איכות חיים
• מדיניות- מה שקורה בפועל לא מה שמצהירים. חוק הנו ביטוי המטרות. במידה והעולם מתנהג ע”פ החוקים החוק הופך למדיניות, אבל רק לאותה שנה , שכן כל שנה מוחלט מחדש האם יוקצה תקציב לחוק או לא. קובע החוק הנו רה”מ ע”פ חוק ורה”מ בעל הסמכות להציע חוק אך הוא זקוק לאישור הכנסת והממשלה
• משטר קואליציוני –שומר על המיעוטים. התהליך הדמוקרטי הוא קריטי שכן הוא מאפשר לנו לממש את הקדימויות שלנו בתחום הרווחה.
• במעשה המדיניות ישנם כמה גורמים המעורבים- קבוצות אינטרסים, תקשורת, גורמים כלכלים- שלכל אחד מהם ישנם אינטרסים המתנגשים בינהם במלחמה על כסף כוח ומשאבים בסופו של דבר מה שמופיע בשטח הנו איזון בין האינטרסים של כל הגופים.
• ועדת הכספים- ועדה של הכנסת שמכינה את התקציב השנתי-חוק התקציב. אחוזים מסוימים מוקצים לכל שר ומתחלקים בין המשרדים כל החלטה כזו עוברת הצבעה בכנסת. למדינה הוצאות רבות שהן קבועות שלא ניתן לשחק איתן (בטחון,חינוך רווחה) לכן היכולת לשנות סדר עדיפויות משנה לשנה הנה מזערית מתאפשרת אך ורק בתהליך ארוך של למעלה מ-5 שנים ובכל זאת כל שנה ישנו רעש רב מסביב לדיוני הוועדה
  -ההכרעות החשובות מוכרעות באוצר
• מחליטנים-יכולת לקבל החלטה, ולממש החלטה. אם רוצים לשנות מדיניות (שאיפתם של עו”סים) יש צורך לבדוק את המגרש- מי נגד מי, מי הם המחליטנים. אנו נמדדים לפי תוצאות ולא לפי כוונות (“יש תוצאות ויש תירוצים”) עו”ס אפקטיבי לא יכול להימנע מקשר עם פוליטיקאים (?)
  
  28.2 קפיטליזם מול סוציאל דמוקרטי

שני קצוות של רצף

גישה סוציאל דמוקרטית- החברה אחראית על רווחתו של כל פרטיה ומשום כך נכנסת החברה אל הפרט ולוקחת בכפייה מכיסו כדי לחלק בין אזרחי המדינה.

גישה קפיטליסטית- החברה אינה אחראית על הפרט למעט מקרים חריגים בהם ישנו סיכון של האדם.

ערבי התרמה הם ביטוי לגישה קפיטליסטית בה באופן ולונטרי הפרטים תורמים מכספם.

כיום ענף ההתרמות לצדקה הפך לשוק המגלגל מיליארדים ואיננו מוסדר וכל אחד יכול לפתוח עמותה בתנאי שלא עוברת על החוק ועומדת בתנאי העמותה.

כל עמותה נרשמת ברשם העמותות וחייבת לנהל ספרים, רשם העמותות מנהל מעקב אחר הספרים. הבקרה של רשם העמותות הנה רק האם השימוש בכספים תואם את מטרות העמותה. והאם הספרים מנוהלים באופן תקין. לדוגמא העמותה יכולה לשלם שכר מופרז למנהל העמותה וזה יהיה חוקי. הבעיה הנה שהתורם אינו יודע כמה מהסכום הולך לתקורה וכמה לנזקקים וכיום אין שקיפות ועל כן איננו יודעים על המשכורות.

עמותות הנו מושג משפטי ועל כן ניתן להקים בכל תחום מצדקה דרך חקלאות בתי חולים פוליטיות וכו' בארץ ישנן כ-40000 עמותות בתחום הרווחה

הדבר היעיל ביותר הנו חרם צרכנים על התרומות עד שתהיה שקיפות כיום לממשלה אין אינטרס לקבוע חוק בנושא (נהנים מכך ראשי העמותות)

בסיסים ערכיים למדינת הרווחה

בכדי לבחון תהליכים חברתיים ואידיאליים המנחים אותנו כיום אנו צריכים לבחון את שורשיהם בעבר ומאיפה הם נבעו

ערכים פרוטסטנטים

מרתין לותר ב-1517 הקים את הפרוטסטנטיות כנגד הקתוליות שגרסה שהאל מעניק מטובו דרך האפיפיור לכמרים ויש להם סמכות אלוהית לכומר סמכות אלוהית והוא מאפשר להם לבצע את מצוות הדת בניהם המחילה השבועית והוא מעניק את המחילה מצב זה מעמיד את הכומר בעמדה מאד חזקה והכמרים למדו כלכלה והתנו מחילה בכסף או שווה כסף אם אין. וכתוצאה מכך המנזרים התעשרו המצב הגיע לידי כך שיכולת לשלם מראש לכומר על עוונות שעוד לא ביצעת לותר טען שהכנסייה הקתולית מושחתת ועל כן הקים את הכנסייה הפרוטנסטטית ואמר שאינו מכיר במרכיב האלוהי של הכמורה ואמר שאם אדם רוצה מחילה עליו לפנות ישירות לאל. הגדיר את העבודה כמצווה דתית ואמר שהאדם הראוי הנו אדם עובד והאדם שאנו עובד אינו הראוי גישה זאת הפכה את כל הסדרים החברתיים בדורו. גישה זאת ניתקה בין העבודה לתמורתה אין קשר בין העבודה לשכר, העבודה הנה המטרה. דוגמה לכך כיום זה מפעלים מוגנים ועבודות דחק באוכלוסיות מצוקה יש ניתוק בו אתה עובד ולא מקבל תמורה אלא דמי קיום. הסיבה שאנשים עובדים במפעלים אלו היא שהנורמה החברתית הנה שבכדי להיות חלק מהחברה אתה צריך לעבוד. הנורמה הזאת של העבודה מקורה בלותר. הערך של העבודה כערך מכונן מביא לכך שאנשים מוכנים לעבוד גם בתנאי הפסד.

אך ישנם קבוצות שערך זה אינו משותף להן לדוגמא נשים ערביות, חרדים. על כן אי אפשר להגיד שערך העבודה משותף לציבור כולו אך הוא ערך מרכזי בעיני השלטון.

איך אנו יודעים שהשלטון מעודד עבודה? אנו רואים זאת ע”י זה שהשלטון נותן הטבות למי שעובד (פנסיה, קרנות השתלמות) בייחוד לבעלי הכנסות גבוהות להם יש יותר הטבות.

במשק הישראלי 50% מהציבור הישראלי לא מגיע לתשלום מס (מרוב שהמשכורת קטנה). אנו רואים את ערך העבודה בישראל מכך שעשרות אלפי אנשים עובדים עבור פחות משכר מינימום למרות שיש להם אופציות אחרות (אבטלה).

האשמה אם האדם לא עובד ע”פ הפרוטסטנטים הוא חוטא אלא עם כן הוא חולה, ומי שאינו עובד הנו אשם וחוטא ועל כן ניתן להאשימו. זה בא לידי ביטוי בהאשמתו של המובטל גם אם זה מאונס. אנו רואים אצל מובטלים דואליות מסרסת של רגשות אשם אל מול ידיעה שאינו אשם.

הבסיס הערכי השני של החברה המערבית הנו הדרוניזים החברתי

דרוין היה ממפיצי הדרוניזם להתפתחות המינים (לא ממציאה, מפיצה).

הדרוניזים אומר שישנה התפתחות טבעית לאורך מיליוני שנים בה הטבע מתקדם והמין שיודע להתאים את עצמו לשינוי הוא השורד ומי שלא- אינו שורד.

דרויניזם חברתי הנו סילוף של הדרוניזם (השלכת רעיונות דרויניסטים על החברה) שהתפתח בקרב האליטות בארופה נקודות הסילוף הן:

* הם התייחסו לשינוים בתקופות קצרות (לעומת תקופות ארוכות)

* להבדל בתוך מין ולא למינים שונים

* החזק שורד לעומת המתאים שורד, אומר שהחברה מחולקת לחזקים וחלשים והחזק שורד.

ההשלכה הנה שהשקעה בחלש הנו בזבוז כי תמיד יהיה חלש, נוגד את הטבע. ניתן סיוע רק ע”מ לשמור חיים. מי שהיה עני והתעשר הנו מוטציה והם הרימו את עצמם והם עשו את השינוי ללא עזרתנו.

14.3

מבחינה היסטורית חלו שינוים רבים בתפיסת המדיניות החברתית של המדינה:

• ב-1500 שלטון הדת הקתולית- המדינה עוסקת בעיקר בבטחון, הגנה, בנית כבישים וגביית מיסים מעבר לכך המשמעות של המדינה הייתה מוגבלת האירועים החברתיים היו מקומיים (כנסיה אזורית), המדיניות החברתית= דתית.
• 1800 המהפכה התעשייתית שיצרה אפשרות טכנית לניהול מדינה. נוצר מעמד חדש של אנשים אנונימיים שהקשר בינהם איננו דתי, לדוגמא: מעמד הפועלים. עד אז האדם נחשב כמכונה, החידוש היה שנוצרה שותפות חדשה. הסוציאליזם והקפיטליזם הם תוצר של מהפכה זו ועיסוקם הוא במתח הקיים בין העולם הכלכלי לעולם החברתי. בשלב זה הוצא חוק העוני, אלא שלא כיסה הרבה ומטרתו הייתה- השגת שקט חברתי-כלכלי.
• 1834 - מחוקק חוק העוני באנגליה (הפעם השנייה)– הפעם נלקחו בחשבון שיקולים לאומים- איך האנגלים רוצים לראות את העניים ומה ההתייחסות לכלכלה וכו'

אדם סמית

כלכלן שכתב שני ספרים

1. “היד הנעלמה של הכלכלה”- העולם הכלכלי הוא טבעי ואין צורך במעורבות של המדינה
2. “המוסר של המדיניות” כמעט לא מוכר אבל קיים בו הוא אומר מפורשות שיש להגביל את הכלכלה בשל שיקולים מוסרים.

כלומר, אפילו הוא מדבר על הצורך של המדינה להגביל את הכלכלה בשל שיקולים מוסריים

המרחק בין דת ומוסר הנו קטן מאד- מי קובע מה טוב ומה רע.

אין מדיניות נטולת מוסר.

הבסיס הערכי ה3- תפיסת הרמב”ם בעניין הצדקה

• מסתכל על המיקרו ראיה ערכית מוסרית

• לא משנה איזו גישה כלכלית נבחר העיקר שתהיה מוסרית ולטובת האדם

הרמב”ם נולד ב-1132 בקורדובה בספרד, נפטר ב-1204 במצרים ונקבר בטבריה. גדולתו בהצלחתו לכתוב קודקס (ספר חוקים). עד תקופתו המערכת המשפטית כללה את התלמוד שהינו אוסף של פרוטוקולים משפטיים בודדים, הרמב”ם למד את כל הידע המשפטי שקדם לו סידרו בראשו וכתב אותו בספר מסודר ומובן לכל. ניתן ללמוד ממנו חוקים ועקרונות אשר ניתן ליישמם גם בעולמנו 800 שנים לאחר מותו.

על פי הרמב”ם:

1. צדקה אינה דבר הנתון לשיקול דעתו של היחיד, קיימת מערכת חוקים קשיחה למדי שמחייבת נתינת צדקה באופן מאורגן
2. הנהנים ממתנות העניים הם התושבים ולאו דווקא האזרחים וניתן גם לגויים שחיים עם היהודים
3. יש שיעור קבוע לצדקה
4. מדגיש הרבה יחסית את חשיבות דיווח האמת
5. מס פרוגרסיבי- ככל שאתה מרוויח יותר אתה משלם יותר מס כמו כן כמות הנתינה שהאדם נותן הנה נגזרת של כמות העניים זאת אומרת ככל שהמצב הכלכלי יותר קשה אז המיסים עולים.
6. שוויון בין העניים, יוצא בחריפות נגד הפרוטקציה! לחלוקה מועדפת הוא קורא גזל עניים- לכל אחד מגיע אותו דבר ובחלוקה מועדפת אנו בעצם גוזלים מעני אחד ונותנים לאחר. לפי הרמב”ם לא מספיק לתת שרות אלא אנו אחראים גם שיגיע ליעדו ושיוצא כראוי

ארגון הגביה של הצדקה

בכל קהילה היו גבאי צדקה שגבו צדקה עפ”י סמכות של בי”ד היהודי. לאדם יש אינטרס לתרום הרבה כי כך הוא נתפס כעשיר! גבאי צדקה אחראי על כך שאדם לא יתרום יותר ממה שהוא חייב אין זה מוטיב חברתי אלא חובה חוקית ועל כן הגבאי לוקח רק מה שמחייב החוק.

הרמב”ם מגדיר את מטרת הצדקה כשמירה על מעמדו הקודם של העני ברמה לה הוא רגיל, כמובן במגבלות מסוימות- כמו בדמי אבטלה של היום.

זכויות אזרח

ציבור משלמי המיסים מחויבים לכך שכל האזרחים יוכלו לממש זכויות בסיסיות – הכוונה בעיקר ליתומים ואלמנות, שאינם יכולים לדאוג לעצמם.

חובת הציבור להעמיד לרשות היתום\ה מגורים וציוד בסיסי בכדי שיוכל להקים בית.

מתייחס לחתונה כחיי משפחה סבירים- בהיבט הכלכלי ולא מעבר. זכותו של כל אחד לאיזון התחלתי וחובת הציבור לספק לו את זה!

מותר לנו לבדוק את זכאותו של האדם לתמיכה אלא אם כן מבקש אוכל ממש- חובה לתת ללא בדיקה! העני לא מחליט שהוא עני אלה ישנם קריטריונים ברורים לעוני.

ההשתייכות הקהילתית- כיום נקבע ע”פ מיקום שעון המים אבל בעבר נקבע ע”פ הזמן שהאדם חי במקום מסוים ככל שחי יותר זמן במקום מסוים המיסוי שלו היה יותר גבוה ועם עבר מקום שילם בשני המקומות, ההשתייכות הייתה מרכזית.

* סוגיית העבודה- חובה על האדם לעבוד ולו במשרות הבזויות ביותר ולא להגיע לנזקקות לתמיכה, אסור לאדם לכפות עצמו על הציבור.

אך כשיש עני שלא מתנהג בצורה נורמטיבית עדיין חייבים לעזור לו ,שכן הוא עני והעזרה לעני היא מכורח חוק ולעני יש חשבון עם הקב”ה שכן הוא חוטא אבל זה ענינו הפרטי ועל הציבור ישנה חובה לסייע לו למעט עני שיש לו ולא משתמש בכספו.

* היחס לעני- יש להתייחס לעני בחום ואהבה תתייחס אליו בצורה יפה ותיתן לו בפנים שמחות ולא חמוצות יש לכבד את העני.

מטרת הצדקה להעמיד את העני על הרגליים

ניתן למצוא בגישתו גם סוציאליזם וגם קפיטליזם מצד אחד לא מדבר על שוויון וחלוקה שווה לכל אך מצד שני מחייב את הנתינה לחלש.

נקודות מרכזיות ע”פ הרמב”ם:

• אחריות החברה לדאוג לחבריה
• החברה חייבת לעזור לפרט לממש זכויות יסוד
• מערכת מיסוי קשיחה עם מערכת ענישה

השאלה היא האם ניתן ליישם את שיטה קהילתית זו במדינה?

התמיכה בחלש בחברה הלאומית כיום היא בעיקרה תמיכה אנונימית לעומת ההלכה הדורשת תמיכה באופן אישי.

העמותות מהוות מענה לתרומה אנונימית- חוסר קשר בין מערכת העזרה הלאומית לבין הנעזר כוחן נשמר שכן הן שומרות על הקשר החברתי העמוק מטרתו של לחזק את הקשר עם העני

4.4

מדינת רווחה- צורת ההתמודדות עם המתח הבסיסי ביו העולם הכלכלי לעולם החברתי, מדיניות הרווחה באה להסדיר את מתח זה

כמה מדינה אחראית על גורל אזרחיה?

אין תשובה אחידה בכל מדינה יש גישה שונה.

בקצה הקפיטליסטי- האחריות היא הקטנה ביותר (ארה”ב)

בקצה הסוציאליסטי האחריות הנה הגדולה ביותר(שוודיה, דנמרק)

ישראל נמצאת באמצע הרצף . ישנו קשר בין רמת המיסוי לדאגת המדינה לרווחת התושבים.

התפיסה שהמדינה רשאית לפגוע בקניין הפרטי ע”י מיסים למען מטרות חברתיות ולא כלכליות הנה גישה קולקטביסטית.

מדינת רווחה מעבירה משאבים ממי שיש לו אל מי שיש לו פחות ע”י כמה מנגנונים:

1. ביטוח לאומי- ישנו הבדל בין ביטוח רגיל לבין ביטוח לאומי . בבטוח רגיל נקבע שבעקבות אירועים מסוימים נקבל כסף מהביטוח והכסף של אנשים שלא מנצלים את הביטוח מיועד לאלו שכן מנצלים את הביטוח.

הקשר בין גובה הפרמיה לגובה התשלום\פיצוי הנו ישיר. יש קשר ישיר בין כמה שאנחנו משלמים לכמה שאנו מקבלים אם נזדקק. כל אחד קובע באיזה סכום הוא רוצה לבטח. בבטוח לאומי זה עובד אחרת, הבטוח הנו כפוי מחייבים את האדם לבטח את עצמו. העיקרון הביטוחי הנו זהה כולם משלמים אך לא לכולם מגיעים לאירועים שנזקקים לבטוח. כל הכספים בבטוח לאומי הם ייעודיים מה שבטוח לאומי גובה לביטוח אבטלה יכול ללכת רק לבטוח אבטלה.

2. מנגנון המיסים-אתה מרוויח והמדינה לוקחת. כספי המיסים אינם ייעודיים כלומר מה שהמדינה לוקחת מיסוי על רכב יכול להיות מוקצה לבטחון מי שקובע לאן הולך הכסף הוא המנגנון הפוליטי. המיסוי מכניס כסף לממשלה והיא מחליטה לאן הכסף הולך כל שנה מחדש המשחק הנו על חלק קטן מהתקציב כ-4-5% שאר התקציב הולך על הוצאות קבועות 12% הולך על בטחון החלק אתו אפשר לשחק הנו 280 מיליארד שקל

3. בטוח בריאות- ב1990 נקבע חוק ביטוח רפואי חובה עד אז היה תשלום אחד לביטוח רפואי דרך ביטוח לאומי . נתנו לזה שם יפה בכדי שהציבור יהי מוכן לשלם אך עדיין שני הסכומים הולכים לביטוח לאומי כמו קודם רק שהכסף הולך לבריאות. כאשר הקופה בתחום מסוים ריקה אז הממשלה מעבירה תקציב נוסף לקופה ולא מעבירים מקופה אחרת בכדי לשמור על הייעודיות, וזאת בכדי לשמור על כספי הציבור שיעמדו לרשותו כשיצטרך.

המטרה של ביטוח לאומי הנה סוציאלית- כדי לספק בטחון בסיסי לאזרחים, כאשר במקור בסוף מלחמת העולם ה2 התפיסה המערבית הייתה שהיטלר עלה לשלטון בין היתר עקב המצב הכלכלי חברתי ששרר בגרמניה בין מלחמות העולם שלווה בחוסר בטחון עמוק והם רצו למנוע מצב שהפרט ימצא במצב של חוסר בטחון אישי וזה יעשה ע”י בטוח לאומי. אם כך המטרה המקורית הייתה שמירה על השקט החברתי ולא שיפור המצב. מטרה זו הורחבה למטרות נוספות.

בטוח לאומי שונה ממס הכנסה שהוא מס פרוגרסיבי כלומר ככל שהכנסתך עולה אחוז הגביה ממך עולה. בבטוח לאומי הגביה הנה אחידה מכולם (מעל גיל 18) בלי קשר לכמה מרוויחים (עד גובה של פי 7 משכר המינימום שאז משלמים יותר) במס הכנסה אם אני מרוויח 1000 שקל אני משלם 10% אם 2000 22% זאת לעומת ביטוח לאומי בו משלמים כולם 10% . כמו כן הנהנים העיקרים מביטוח לאומי הם השכבות החלשות. אם העשירון העליון לא ישלם בטוח לאומי הבטוח הלאומי לא יחזיק מעמד.

הגדולה של הביטוח הלאומי שהוא כמעט ואינו מושפע מהפוליטיקה ועל כן יש בו אימון מצד הציבור. האיום הגדול על הביטוח לאומי הנו ביטוח הבריאות- אם מערכת הבריאות תיתפס כלא טובה הציבור יפסיק לשלם (יפעל לשינוי).

יש גבול עליון של גביה מהציבור שבו הציבור לא מוכן לתת יותר. גבול זה הוצע ב-1980 ומאז לא הוגדל פרט ל1990 שאז נקבע מס בריאות ומאז ישנם ויכוחים איך תתחלק העוגה בתוך הביטוח הלאומי ישנה מלחמה בתוך תחום הרווחה וניגודי אינטרסים מכיוון שאי אפשר להגדיל את הסה”כ אלה רק לשנות את החלוקה הפנימית.

סיבה נוספת להגבלה היא שבכל זאת מדובר בבטוח וצריך להיות יחס בין כמה שאני משלם למה שאני מקבל ועל כן אי אפשר לעלות יותר מידי את הבטוח.

11.4

התפתחות מדינת הרווחה בארץ

1800- חיו בארץ 6000 יהודים הם חיו בעוני ובדוחק ומומנו בעיקר ע”י קהילות יהודיות מחו”ל

1840 בתאריך זה היה בארץ רוב ערבי, מיעוט יהודי ומסיונרים נוצרים שהעידו “שזו הפעם הראשונה מזה 1700 שנה שאנו תומכים ביהודים”. התפתחה אצל הנוצרים אמונה שהמשיח שלהם יגיע מהיהודים כמו שאצלנו יש אמונה שהמשיח שלנו יהיה גם בשביל הנוצרים ועל כן הם תמכו ביהודים על מנת שיגדל בקרבם משיח שיהפוך את כל היהודים לנוצרים בהסכמה. הם הקימו בי”ח שהוחרם ע”י הרבנים מפחד שישמש להמרת דת, אך למרות החרם יהודים השתמשו בשרותי בית החולים.

באותה שנה המשיח לא הגיע ולכן המתח בין היהודים לנוצרים עלה, מכיוון שהנוצרים האשימו את היהודים שהם לא קיימו מספיק מצוות, ועל כן הנוצרים הגבירו את הניסיונות להמיר את דתם של היהודים. כתגובת נגד היהודים החליטו להקים לעצמם שירותים חברתיים בכדי לא להיות תלויים בנוצרים. קשר בין דת ושירותים חברתיים.

הנהגת הישוב היהודי לא רצתה לפתוח בי”ח אך כתוצאה מהמתח ותרומה גדולה של רוטשילד הוקם בשנת 1842 מרפאה שהפכה לבי”ח עם הזמן (מקום מנוחה לעניים. עד אז הרפואה הייתה רק למי שהיה יכול להרשות לעצמו להזמין רופא הביתה)

1880- 25000 יהודים בארץ לא הצליחו לפרנס עצמם למרות שמלבד בודדים שעבדו קשה השאר למדו בכוללים שמומנו ע”י תרומות מחו”ל והלומדים בהם ראו את הלימוד כעבודה ומומנו ע”י קהילות המוצא שלהם בחו”ל שאף תפסו כך את התרומות.

1882- תחילת ההתיישבות החקלאית בארץ ע”י בני הישוב הישן ואז התחילה לראשונה עליה של יהודים חילונים. בין החילונים והדתיים נוצר מתח עצום על רקע דתי. העיקרון של העזרה ההדדית בין הישוב הישן לחדש היה שונה.

בישוב הישן- החובה לתת למי שצריך לא קשור להתנהגותו.

בישוב החדש- סיוע רק למי שמתנהג בצורה נאותה על בסיס הגדרה ולא רק על בסיס צורך. סיוע עפ”י עקרון היצרנות מי שיצרן ותורם זכאי לתמיכה מי שאינו מסייע לא ראוי לקבל סיוע והסיוע ניתן ע”י הפועלים .

מאז התפתחו שתי גישות לסיוע ע”ב צורך או ע”ב עבודה.

גם מערכת הרווחה של הישוב החדש התחלקה לשנים בין ההסתדרות לוועד הלאומי ועל כן ב1948 היו בארץ 3 מערכות רווחה.

1920 הוקמה ההסתדרות אלא שקופתה הייתה ריקה ולכן פנו לסיוע הישוב הישן. השייך לישוב החדש היה יכול לפנות גם למערכת הסיוע של הישוב החדש (בשל העמידה בתנאים) והן למערכת של הישוב הישן( עקב צורכו). אך נזקק מהישוב הישן היה יכול לפנות אך ורק למערכת התמיכה של הישוב הישן.

שרותי הרווחה של הישוב הישן- תזונה, בריאות, ילדים –מקור הכספים מתרומות.

שרותי הרווחה של ההסתדרות- תוצר של העלייה ה-2 שמשמעותה עצומה אנשים צעירים התאגדו כבר בארץ מוצאם ע”ב השתייכות פוליטית ועלו ארצה בכדי לבנות מדינה יהודית חדשה. מודעות פוליטית גבוהה שהביאה לכך שמושג החברות הפך למושג מרכזי- חבר מפלגה X . אנשים אלו הגיעו להתיישבות חקלאית בתנאים קשים. ועל כן התארגנו בכדי לסייע הדדית. ומתוך סלידה מהישוב הישן התארגנו פנימה וכך נוצר מושג העזרה ההדדית כקבוצה מתוך מה שיש לנו בקבוצה מבלי לפנות החוצה.

קופת החולים ה-1 הוקמה ב-1912 שמטרתה הייתה כפולה- גם סיוע כספי לתקופת הביניים עד להחלמה, וסיפוק שרותי בריאות למי שחבר שהתפתחה לקופ”ח כללית של ההסתדרות. הבעיה תתפתח בהמשך כשיחל מתח בין המפלגות.

ההסתדרות גבתה כסף מהפועלים והחלה להקים שרותי רווחה: תזונה, ילדים, בי”ס, תחילת ביטוח אבטלה, קרן לנכים לאלמנים לאלמנות-שרותי רווחה מפותחים אך ורק לחברים.

שרותי הרווחה בוועד הלאומי

בהנהגה של כל הישוב היו בחירות וכן היה מס –כופר הישוב היה אחראי על כל הישוב בארץ

ב-1929 הגיעו למסקנה שהבלגן חוגג ויש יותר מידי שרותי רווחה מצד אחד ומצד שני יותר מידי עניים ללא כתובת והחליטו לבצע רה-ארגון בשרותי הרווחה על מנת שיהיו נגישים לכל לשם כך הוקמה ב-1931 המחלקה לעו”ס בוועד הלאומי בראשות הנריטה סולד המחלקה הצליחה עד קום המדינה לארגן את שרותי הרווחה הקיימים והצליחה להקים שרותי עו”ס בכל ישוב בארץ שנשענו על מימון מקומי אך הונחו ישירות ע”י המחלקה של הנריטה סולד

מטרות המחלקה:

1. סיוע לאדם יצרני לחזור לעבודה-שיקום
2. סיוע למשפחות נזקקות שאינן יכולות לצאת לעבודה, לעמוד לימין משפחה נזקקת.

יצוא עניים- השלטון המקומי העדיף להשכיר לעניים דירות מחוץ לעיר מאשר להשקיע כסף בטיפול בהם-מושג זה לא קיים כיום

בישוב הישן היה צורך בהוכחה שאתה עני תעודת עוני עם 3 חתימות של ערבים.

כאשר הוקמה המדינה הוחלט על כך שצריך להקים מערכת רווחה ממלכתית ושוויונית ועל כן העבירה את מערכת הרווחה של ההסתדרות לביטוח לאומי ומחלקת הרווחה של הועד הלאומי הפכה למשרד הרווחה והמערכת של הישוב הישן נשארה.

25.5

• הסתדרות- המערכת של תנועת העבודה על גווניה השונים שהייתה מיועדת לפועלים בלבד כאשר ההגדרה מיהו פועל איננה ברורה.הייתה מיועדת לחברים בה בלבד מי שלא היה חבר הסתדרות לא יכל לקבל ממנה שרותים. החל מ1920 החלה לצבור עוצמה ועבדה לפי העיקרון של עזרה הדדית בהקשר של הקולקטיב כאשר אני מסוגל אני דואג לקולקטיב כאשר אני נזקק הקולקטיב דואג לי. לכאן השתייכו האנשים הראוים מבחינה ערכית היצרניים ע”פ העיקרון שמי שתורם הוא הראוי לסיוע בעת דוחקו.

• המחלקה לעו”ס הועד הלאומי בשנת 1931 הקים אותה בראשות הנריטה סולד קיים מרכיב פוליטי ומפלגתי בהקמתה. בהקמתה שררה אי בהירות לגבי המבנה הארגוני הראוי למחלקה, אחריות הוועד הלאומי הייתה לכלל היישוב בארץ (ישן, חדש) כל רשות מקומית אחראית על הקמת מחלקה ומימונה מהמיסים שהיא גובה. מינוי מנהל המחלקה והפיקוח בה מהועד המרכזי

• ביישוב הישן נשאר אותו מבנה מטרום המדינה

הוועד הלאומי והישוב הישן עזרו לכל הפונה מסיבות שונות. כאשר המחלקות לעו”ס עזרו יותר לראוים ופחות ללא ראוים, והישוב הישן עזר לכל פונה ללא הבדל האם הוא ראוי או לא ראוי שכן המניע היה המצווה לסייע לנזקקים.

הדסה (מטעם הישוב הישן) סיפקה בירושלים שרותי בריאות עוד לפני שהיה בי”ח .

בתקופה מסוימת סרב ראש הדסה לספק שרותי בריאות חינם לפועלים בטענה שאינו עני אם יכול לשלם דמי חבר להסתדרות. דמי החבר הם התשתית הכלכלית היחידה שאיפשרה להסדרות להתפתח, מכיוון שהיא לא נעזרה בכספים חיצונים.

המערכת הארגונית שההסתדרות יצרה- התחלה של ביטוח אבטלה, נכות, זקנה, קצבאות ילדים- תחלץ פיתוח אבטחת הכנסה לעניים. הקולקטיב אחראי לחבריו ולכן מתארגן בהתאם לצרכים ולקשיים עפ”י עקרון סוציאלי.

בטחון סוציאלי\ קנייבסקי

החל ב-1942 בנה את התשתית למה שמאוחר יותר נקרא הביטוח לאומי (ולא ביטחון למרות שזה מתאים יותר לתת לכל אדם בטחון גם בשעת משבר) . חוק הביטוח הלאומי חוקק בשנת 1954 ע”פ תפיסתו של ברידג' (אנגליה) .

הקשר של הביטוח לאומי עם העבודה הוא ע”פ תפיסתה של ההסתדרות שהגנה של הביטוח מגיע לאדם היצרני עם חקיקת החוק ויתרה ההסתדרות על התפקידים שנכללו כעת בחוק והשאירה אצלה מחלקות שלא נכללו בחוק (לדוגמא קופת חולים).

המחלקה לעו”ס עברה למשרד הסעד והשרותים שניתנו ע”י הדסה והישוב הישן נותרו בעינם למעשה עד היום.

הביטוח הלאומי היה תחת שר העבודה ז”א עם אורנטציה למפא”י (חלוקה בין ראוים ללא ראוים), לעומת המחלקה לעו”ס שהיתה תחת שר הסעד שהיה ממפד”ל וע”כ טיפלה גם בלא ראויים. רק לקראת שנות ה-80-90 הושוו הזכויות בין הביטוח הלאומי למערכת הרשויות המקומיות.

חוק אבטחת הכנסה – החוק קובע הכנסה אחידה (פועלים, ראוים\ לא ראוים) שצריכה להיות לכל אזרחי המדינה ואם אין אותה- המדינה משלימה אותה.

חוק ביטוח בריאות- הוצע ע”י בן גוריון ב-48 חוקק רק בשנות ה-90 והופעל ב-95. שבר את ההגמוניה של ההסתדרות על הרפואה בארץ וגרם לאחידות במערכת הרפואית(?).בן גוריון כשל עם החוק מכיוון שההסתדרות הכשילה אותו כי לא רצתה לוותר על קופ”ח כללית (שהייתה מקור הכנסה לא רע) מי ששבר זאת היה חיים רמון.

(?) איך התנהגו הגופים בעת משבר האם לפי אינטרסים או אידאולוגיה?

כיום:

ביטוח לאומי-ממומן בשתי דרכים 1. מגביה 2. מתקציב המדינה

המחלקה לשרותים סוציאלים- ממומנים בעיקר מתקציב המדינה (70-80%), 20% מכספי הרשויות המקומיות ככל שהרשות גדולה וחזקה יותר המימון הממשלתי יורד מכאן עולה שעדיף להיות עני ברשות מקומית גדולה ועשירה (היא מספקת יותר מאשר הממשלה).

המגזר השלישי- התפתחות טיבעית בעולם המערבי בו גופים לא ממשלתיים\ רשויות מקומיות פועלים בתחומי החברה (עמותות, אנשי עסקים וכו').

המגזר השלישי התחיל לפרוח בארץ בשנות ה-70 עת הממשלה התחילה ליזום הקמת עמותות לקשיש ברשויות המקומיות, במטרה לגייס תרומות לתחום מעבר לתקציב הממשלתי וכדי לא להגדיל את שיעור המועסקים במגזר הציבורי שגם כך היה גבוה מאד ולא רצו להעמיס עליו עוד עובדים.

ארגון- בא להפריד בין החשבון הפרטי לחשבון העיסקי.

עפ”י חוק כל אחד יכול להקים כל עסק כל עוד אינו נוגד את החוק.

כל ארגון חייב להצהיר על קיומו במס הכנסה ומס הכנסה יכול להכיר בו בתור אלכ”ר\מלכ”ר ולכך יש הטבות כלכליות מסוימות. החלוקה המקובלת בציבור היא בין עמותה לחברה, אך בפועל מבחינת תיפקוד יום יומי ההבדל בינהם אינו כה גדול ישנ היום חברות אשר הן ללא כוונות רווח.

ההבדל המהותי בין המגזר השלישי לבין הממשלה:

• הממשלה עובדת ע”פ תקציב בעוד שהמגזר השלישי עובד ע”פ תזרים מזומנים (ראש העמותה הוא בראש עסקי (יש\ אין כסף)

• המשכורות בממשלה נקבעות ע”י נציבות שרות המדינה, בעמותות ע”פ הנהלת העמותה.

כיום המגזר השלישי הולך ומתחזק וישנו שת”פ משמעותי בין שרותי הרווחה למגזר השלישי מחלקות הרווחה מפנות לסיוע של העמותות. הבעיה היא ששת”הפ לא מבוסס על תחשיב כללי מלא.

9.5

יחסים בין המערכות

המערכת הריכוזית (ביטוח לאומי) פועל ברובו ע”פ חוק, המשמעות היא שמבחינה תקציבית התקציב מובטח לו. הביטוח הלאומי גובה בעצמו ע”פ חוק ומשלם ע”פ חוק וע”כ ברובו אינו תלוי בחוק התקציב ולא תלוי במיסוי הכללי, במידה מסוימת הוא מהווה משק סגור ע”פ חוק. לעומת זאת מערכת השרותים החברתים כפופים כל שנה לחוק התקציב.כל שנה מגישים תקציב ומה שאינו בתקציב אינו קיים.

היציבות התקציבית של תקציבי הרווחה הנה נמוכה יחסית ומשתנה משנה לשנה ע”פ מה שמגישים כל שנה, מכיוון שהתקציבים אינם ע”פ חוק ועל כן צריך כל שנה לתת תקציב ע”פ חוק תקציב (ולא חוק יעודי). המשמעות הנה עצומה אדם יכול לתבוע את הביטוח לאומי בטענה שלא קיבל זכויות המגיעות לו ע”פ חוק כי ישנו חוק אך אדם לא יכול לפנות לבימ”ש בטענה שלא קיבל זכויות רווחה מסוימות מכיוון שלא מוגדר ע”פ חוק מהם הזכויות המגיעות לאדם. החוקים מפרטים את אופן מתן השרות אך לא את עצם חובת נתינת השרות. ישנה דרישה רבת שנים ממשרד האוצר שיחוקק חוק זכויות חברתיות אך זה לא עובר.

בתקופת טרום המדינה מובן ההבדל- ביטוח לאומי נועד לעובדים דרך ההסתדרות שמימנוהו, והשרותים החברתים הסתמכו על תרומות והתקשו לממן את עצמם.

חוק הסעד 1958 קובע שרשויות מקומיות חיבות לתת שרותים סוציאלים ולפתוח מחלקת עו”ס למתן שרותים סוציאלים. התקווה הייתה שבמסגרת חוק מסגרת זה יקבעו עם השנים תקנות שיקבעו מהם זכויות היסוד הסוציאליות ומה פרוש המילים “שרותים סוציאלים” זה לא קרה. לא נקבעו הוראות פירוטים ונשאר רק חוק מסגרת ותו לא! אין פרוש חוקי לשרותים אלו אלא פרוש מעשי הניתן ע”י כל רשות וגם זה אם יש כסף. המימון בא ממשרד הרווחה ומהרשות המקומית (ארנונה)

מחקר בנושא מצא כי ככל שהרשות גדולה יותר אחוז המימון הממשלתי יורד ואחוז המימון של הרשות עולה. מאחר וברשויות הגדולות הגביה טובה יותר מהקטנות אזי ההוצאה לרווחה לנפש גבוהה יותר על כן אם אתה נזקק עבור לרשות גדולה.

ברשות רווחה מקומית ישנם גם עובדים שעובדים בתוך הרשות אך הם אינם עובדי רשות אלא עובדים של עמותה (המגזר השלישי) נראה כשת”פ פורה מה שנכון עם הסתיגויות במישור של כמויות, אחריות והסדרים. ברוב המקרים העירייה שמחה לקבל עובדים אלו אך ככל שההסדר מתפתח מתעוררות כמה בעיות בתחום תחומי האחריות:

• של מי המחלקה- רשות\ עמותה

• איך המשכורות- שוות\ שונות

• מי קובע את החופשות- עיריה\ עמותה

• מי משלם עבור התקורה?

כיום אין הסדר מישפטי מחייב בין גופים אלו אלא רק הסדרים אד הוק. תמונת מצב זאת הינה קצת מיושנת וצריכה להתפתח ולהשתנות. בארה”ב זה שונה שם הרווחה מממנת את כל העובדים (וכנראה העמותות מעבירות כסף למימון למדינה) מימון שיתוף הפעולה נובע מכך שזמן שווה כסף. כדי שזה יקרה צריך שהמדינה תעביר את מרבית התקציבים לביצוע דרך עמותות ולא העיריות. בעתיד תעביר הממשלה 70% מתקציב הרווחה ע”י עמותות.

מיסוי וולונטרי- לממשלה אין זכות לגבות תרומה אך היא יכולה להעזר בה ברגע שהיא בידה

תפיסות ערכיות של מדינת הרווחה

הכוונה לביטוי הערכים עליהם דיברנו (פרוטסטנטי,דרויניסטי רמב”ם) במדינת הרווחה המודרנית. בגדול רואים 3 מודלים עיקריים של רווחה חברתית:

1. המודל השיתופי

2. המודל הסוציאל דמוקרטי

3. המודל הליברלי, שמרני, קפיטליסטי

המודל הליברלי

אליו מתקרבים בארץ– רואה באופן בסיסי באדם עצמו אחריות לגורלו “קפיטליזים”. תנסה תעבוד– תצליח, לא תצליח- חבל, תקבל מינימום.

על פי זה מטרת מדינת הרווחה לסייע לאנשים לממש את אחריותם האישית, דהיינו תוכניות המאפשרות פיתוח עסקי וסיוע בהחזרת אנשים למעגל העבודה. תוכניות לעצלנים\ נצלנים\ פרזיטים פסולות, אך לזקנים, נכים וכו', שאינם יכולים לעבוד נדאג, לאחרים- לא.

ביקורת הליברלי על הסוציאל דמוקרטי- המטרה העיקרית של הסוציאל דמוקרטים הנה קיום בכבוד לכל, משמעות הדבר מערכת רווחה וביטוח לאומי הרבה יותר מפותחות שלטענת הליברלים- משחררות את האדם מהאחריות על עצמו ויוצרת תלות במערכת הרווחה .

במדינה הקפיטליסטית המיסוי יותר נמוך מכיוון שזו כניסה לכיסו של הפרט!

לפי התפיסה הסוציאל דמוקרטית יש לדרוש מיסים גבוהים ולחלקם לטובת הכלל.

המודל הליברלי הוא פרוטסטנטי ויונק גם מהדרוניזים החברתי- מצד אחד אמונה ביכולת האדם להתקדם (עבודה) ומצד שני אין סיוע ממוסד לכך (החזק שורד).

המודל הסוציאל דמוקרטי חורג מהדרויניזים החברתי אך נשאר גם כן בתחומי המוסר הפרוטסטנטי עקב הדגש על קידום דרך עבודה.

המודל השיתופי

מבוסס על מקומות עבודה – היותך פועל מגדיר אותך כחלק מהאגודה, לשם הגנה עליך. מעצם היותך שייך לקולקטיב זה מקנה לך זכויות- ביטוח לאומי, בריאות, קצבת ילדים. צריך לעבוד בשביל זה (דומה למה שההסתדרות התיימרה להיות אך לא יישמה זאת כי היא מגינה רק על הוועדים החזקים ולא על כלל העובדים). בצרפת היו נסיונות לקצץ מתקציב הרווחה ובתגובה באו הפגנות של האיגודים המקצועים- הסוציאליזים נולד בצרפת. בצרפת וגרמניה ההצטרפות לאיגוד מיקצועי הנה וולונטרית- מרצון!

בארץ החל משנת 48 המדיניות השלטת הייתה סוציאל דמוקרטית- מגוון השרותים בבטוח לאומי נתנו מענה רחב מאד, וכן מגוון השרותים שניתנו ע”י מערכת הרווחה היו רבים.

החל משנות ה-90 החלה תנועה נגדית ליברלית קפיטליסטית בכל המפלגות, לצמצום מדינת הרווחה, אך למרות כל הבקורת והצעקות, כשאנו בודקים את הקף השרותים הניתנים והקף תשלומי העברה- עדיין המבנה של המדיניות הנו סוציאל דמוקרטי (השלד). באופן מסורתי החל מתחילת שנות ה-50 מערכת תשלומי העברה והרשויות המקומיות והעמותות בהשוואה לארופה נותנת כיסוי נמוך ומתמקד ברוחב ולא בעומק, לדוגמא – הגובה של הבטחת הכנסה בארץ מאז ומעולם עומד על 24% מהשכר הממוצע במשק, בקנה מידה ארופאי זה נמוך מאד.

מצד אחד אנו דומים למודל הסוציאל דמוקרטי בנתינת הקצבה ולמודל הקפיטליסטי הגובה, דבר המותיר אותנו קרחים מכאן ומכאן- מצד אחד העזרה לא אפקטיבית ומצד שני אנו יוצרים תלות בעצם נתינת הקצבה.

המאמר של גוף

מאמר בעל מבנה של התחלה אמצע וסוף, הסוף חשוב מאד האמצע פחות.

מדבר על הסיבות למדינת הרווחה משני סוגים של נימוקים:

• נמוק מוסרי- נקודת המוצא שלו היא שתפיסת עולם תקבע את הצורה, האופי והשרותים של מדינת הרווחה. היכולת ליחס למוסד מוסר מוטלת בספק האם אפשר? אם היה אדם היינו יכולים לעשות משהו נגד האי מוסריות שלו האם מדינה יכולה לעשות משהו נגד האי מוסריות של עצמה? האם יתכן מוסר מוחלט אחד לכולם או שמוסר הנו החלטה אינבדואלית עפ”י קרבה דתית חברתית בעיני המתבונן? עפ”י גוף – יש מוסר אוניברסלי של מדינה בתחום הרווחה. הוא מייצג תפיסה ארופאית שמאלנית מאד טיפוסית, מתנגדיו האשימו אותו באימפריליזים מערבי. נימוקו העיקרי הוא השיוויון והצדק. החברות במדינה דמוקרטית מחייבת התנהגות דמוקרטית, הדוגלת באופן אינרטי בכך שהתושבים הנם חלק פעיל, שותפים בממשל. מערכת הרווחה צריכה לאפשר מימוש ערכים האלה– משרתת את שיטת השלטון הדמוקרטית. נגד הדרה חברתית- להכליל את כלל החברות ובינהם המודרות בקבוצה, המדינה חייבת לאפשר להם להשתתף בדמוקרטיה. עפ”י גישה זו מדיניות זו אינה רק תגובה לאי שקט חברתי אלה נובעת ממהות הגישה הדמוקרטית.

• נמוק הכדאיות- למה כדאי לנו? מכיוון שמדינת רווחה מביאה עימה צמיחה (יותר כסף לכלל האוכלוסיה) למרות טענת הכלכלנים שמדינת רווחה פוגעת בצמיחה עוד לא נראתה עבודה אמפירית שמוכיחה שמדיניות רווחה פוגעת בצמיחה. יש קשר בין עזרה לחלשים להצלחת העשירים. יכול להיות סיוע לעניים+ הצלחת העשירים (סקנדינביה– מדינות רווחה עם צמיחה גבוה), מצד שני מדינת הרוחה לא הראתה שוני ברמת הפשיעה\ עברינות.

גוף נותן רשימה של צרכים בסיסים שמדינה צריכה לספק ע”מ לאפשר השתתפות בחברה (סל מינימום) :

1. בריאות גופנית 7. בטחון בילדות

2. מזון ומים 8. יחסים ראשונים בעלי משמעות

3. מגורים 9. בטחון פיזי

4. סביבת עבודה לא מסוכנת 10. בטחון כלכלי

5. סביבה פיזית לא מסוכנת 11. פיקוח על ילודה והריון בטוחים

6. טיפול רפואי 12. חינוך בסיסי

על בסיס זה ניתן לדרג את המדינות השונות מה מאלו יש להן ומה לא ובכך לראות עד כמה המדינה מדינת רווחה.

בארץ:

1. בריאות גופנית-

2. מזון ומים- לא מצב טוב, אך טוב ביחס לעולם

3. מגורים- גם צפיפות גבוהה וגם מחוסרי דיור

4. סביבת עבודה לא מסוכנת

5. סביבה פיזית לא מסוכנת- ישנה רמה גבוהה של אלימות במשפחה

6. טיפול רפואי- לעומת אנגליה אנחנו במצב רע בעיקר ברפואת שיניים. באופן כללי האוכלוסיה העניה מעריכה את מצבה ופגיעותה הבריאותי במצב רע יותר מאשר האוכלוסיה המקבילה באנגליה

7. בטחון בילדות

8. יחסים ראשונים בעלי משמעות

9. בטחון פיזי- יותר מסוכן להסתובב בארץ מאשר באנגליה.

10. בטחון כלכלי- באנגליה גבוה פי-3, גם לעניים.

11. פיקוח על ילודה והריון בטוחים- באותה מידה כמו בארצות מפותחות.

12. חינוך בסיסי- באותה מידה כמו בארצות מפותחות.

הרשימה של מאסלו, ע”פ מאסלו, היא אוניברסלית וכן הרשימה של גוף, ע”פ גוף.

אם כן ע”פ גוף צריכים האנגלים הנאורים לבוא הנה ולהחיל כלל זה בכל העולם והמתנגדים הגדירו זאת כאימפריאליזים תרבותי- החלטה עבור הניזקקים איך אנחנו ניתן לכם, מתוך תחושת עליונות מערבית. גוף מנסה לתאר את מדינת הרווחה האולטימטיבית האידאלית מדינה עם כמה שפחות אי שיוויון, הדרה חברתית, עם סולידריות ולכידות חברתית יחד עם תחרות המובילה לצמיחה. המדינות הקרובות ביותר לזה כיום הם המדינות הסקנדינביות שם גם רואים שוויון יחסי וגם צמיחה ורווחה, אם כי גם בהם ישנה נסיגה במדיניות זו לטובת יותר קפיטליזים, אך עדיין יש בהם רשת רווחה גדולה.

בעתיד, יתכן שאנו צפויים לראות סוג חדש של מדינת רווחה– בה חלק מהאחריות על הרווחה יופנה לסקטור הפרטי, שייתן את השרותים עם תמיכה מינימלית מהמדינה, ברמה הדומה להיום. הסיבה: התחרות עם הסינים ששוברים את המחירים בשווקים והמדיניות הסוציאל דמוקרטית מתקשה לעמוד בתחרות זו.

23.5

המאמר של איזנשטט

קיום ארגוני המגזר השלישי אינו מצביע בהכרח על צימצום של מדיניות הרווחה. גישה זאת הנה גישה ימנית, התומכת בהוצאת שרותים מהממשלה. לפי גישה זאת נתינת שרותי רווחה אינה מתפקידי הממשלה מעבר לשרותים מועטים ובסיסיים, וכל שאר השרותים ינתנו ע”י המגזר ה-3 . הן ע”פ השמאל והן ע”פ הימין שרותי רווחה הנם חלק מהשוק הכלכלי!

הבדל נוסף בין השמאל לימין הנו שהשמאל (סוציאל דמוקרטי) דוגל בנתינת אפשרות לקיום נאות לכלל התושבים ועל כן דוגל בהגבלת זכויות הפרט ורכושו- מיסוי גבוהה לעומת הימין שדוגל שמטרת המדינה לספק לכל אחד את מימוש הפוטנציאל שלו ולכן ממעיטה בפלישה לזכויות הפרט-מיסוי נמוך.

הדרה חברתית וסלקטיביות אוניברסלית

הדרה חברתית- אוכלוסיות בשוליים, מושג שקשור לעוני- אוכלוסיה שולית לרוב עניה, מכלל החברה.

סלקטיביות- מתן רק לאנשים שעמדו במבחן האמצעים- מבחן הזכאות (לא אומר שלא נזקק אלא לא זכאי) אוניברסלי- מתן שרותים לפי מצב, בלי להתחשב באמצעים- שיוויוני.

מיצוי ואי מיצוי זכויות-יש זכויות לאזרחים (קצבת זקנה, ילדים, אבטלה) המותלות בחוק. ישנו מחקר של ואן-הורשו, המצביע על כך שחלק מהזכויות המגיעות לאנשים ע”פ חוק לא ממומשות- 30% מהזכויות המוקנות לאנשים מתפספסות עקב המערכת הבירוקרטיות שאמורה להוציא זכויות אלה לפועל, מחוסר ידיעה של הפקידים, הבדלי שפה,מנהלים שאינם מפרסמים זכויות –בתור עו”ס חשוב שנדע על זכויות הלקוחות בכדי שנוכל לידע אותם על כך.

התפתחות מדינת הרווחה

מדינת הרווחה התפתחה בראש וראשונה בכדי להגיע למצב של שקט חברתי בעקבות שני משברים:

1929- המשבר הכלכלי הגדול, בעיקר בארה”ב

1945-תום מלחמת העולם ה-2 בארופה.

בארץ- 1931 (לא 1932 כמו שמופיע) הקמת המחלקה לעו”ס ע”י הוועד הלאומי. 3 מגזרים עברו למדינה.

חוק הסעד 58 – כשלון חוק מסגרת שאינו קובע מהם שרותים סוציאלים ומי מממן אותם. החוק אף פעם לא התמלא תקנות כפי שקיוו ובעצם הוא ביטוי לגישה השלילית המסורתית של הממסד הפוליטי כלפי החלשים. כתוצאה מהסדר זה אין במחלקות, מטבע הדברים, קריטריונים אחידים הקובעים את סדר העדיפויות לטיפול בניזקקים.

חקיקה בתחום הבריאות ונושא ההפרטה

חוק ביטוח בריאות ממלכתי (95) חוק הסיעוד (82)

2 חוקים מהביטוח הלאומי. קובעים סל שרותים בתחום הסיעוד ובתחום הבריאות. בסל ביטוח הבריאות ישנה הרשאה ע”פ חוק למכירת ביטוח משלים- מאפשר לקופות להרחיב את הסל בצורה וולנטרית\ כלכלית .משמעות המצב- הפרטה יחד עם מעורבות ממשלתית- מודל מעורב.

חוק הסיעוד מופעל כמעט כולו ע”פ חוק- ע”י שרותים לא ממשלתיים, עמותות עסקים, אך הפרטה זאת שונה מההפרטה ע”פ חוק בריאות ממלכתי. ההבדלים:

1. בחוק הסיעוד האישור הנו פר פונה – אחר בדיקה ממשלתית פרטנית של כל פונה ופונה. ועדה של גורמים ממלכתיים המספקת אישור פרטני שרק לאחריו מקבלת חברת הסיעוד את האישור לתשלום. כאשר האישור נגמר מתבצעת בדיקה מחודשת. עם עדיין צריך- יוארך האישור. הפרטה, אך המימון הנו 100% ממשלתי והפיקוח מאד צמוד ברמת הפונה הבודד, והביצוע ע”י גוף בודד.
2. המודל הנו שונה לחלוטין- מימון הביטוח המשלים הוא לא ממשלתי אלה ע”י הלקוח והפיקוח אינו פר חולה, אלא של רגולטור ממשלתי כשיש תלונה. במודל של חוק ביטוח בריאות ממלכתי חלה נסיגה ממדינת הרווחה מעבר לרובד הבסיסי. ברובד הבסיסי התחזקות (נותנים יותר) אך מעבר לכך- וולונטרי ע”פ ראות עיני הקופות. הממשלה מצמצמת באופן משמעותי את מעורבותה והפיקוח.

לגבי האם מדינת הרווחה בארץ מתדרדרת\ לא- אין תשובה גורפת!

פרגמטיה מול אידאולוגיה

בארץ במהלך 25 השנים האחרונות אין שום הבדל בין הימין והשמאל ביחסם למדינת הרווחה. כולם הולכים על הפן הפרגמטי ולא האידאולוגי שלא מועיל.

תחזית- הרווחה תתרחב בעקבות ההפרטה, אך לא תענה על הצרכים – מחוייב פיקוח אמיתי!

המדינה המרשה– המדינה הנה המרשה לפתיחת שרותים פרטיים. הריבון צריך בחוק להרשות פעילות כלכלית מסחרית בנושאים אשר הנם בעלי עניין ציבורי לדוגמא: טלפונים, תחנות דלק.

מבחינתנו ההפרטה בצורותיה השונות הנה הרשאה של המדינה לגופי המגזר השלישי לפעול בתחומים מסוימים למשל אימוץ ילדים– לאחר המהפך הותר לגופים חוץ ממשלתיים לפעול בנושא.

בארץ החלוקה לשמאל וימין הקלאסי (כלכלי) הנה מעורבבת ולא ע”פ מפתח פולטי.

עוני

עוני אינו רק מושג אלא גם דבר מדיד ישנן שתי שיטות מדידה:

1. השיטה היחסית- המדידה הנה יחסית לחברה כשהמצב החברתי הנו טוב אז התקצוב לעניים עולה וגם לעניים יהיה טוב וכאשר המצב הנו גרוע אז גם התקציבים שיופנו לעניים יופחתו- העניים הנם חלק מהחברה וככאלה הם נהנים\ סובלים מהמצב הכללי.

2. השיטה המוחלטת- דרויניסטית וקפיטליסטית, מופעלת רק בארה”ב- העוני הנו מוחלט יש לדאוג לעניים לצרכיהם הבסיסים המינימלים ללא שום קשר למצב הכלכלי של החברה הכוללת.

בגישה היחסית אנו מדברים למעשה על העוני כפער חברתי ונגד זה אנו יוצאים,

לעומת זאת ע”פ הגישה המוחלטת הפער החברתי אינו מעניין אותנו.

השיטה שעל פייה נקבע קו העוני אינה שרירותית! אין שיטה מדעית לקביעת קו זה, הקו משקף ערכי חברה. טכניקת המדידה:

1. מדידה ישירה- בודק מצב של כל אדם ובונה לו פרופיל (הכנסה,דיור,רכב וכו') בעזרת סטטיסטיקה בודקים כמה אנשים ישנם מתחת לפרופיל והם האנשים העניים.
2. מדידה עקיפה- בדיקת אינדיקטור 1 שאנו מניחים שאי קיומו ברמה מסוימת מראה שהמשפחה ענייה, לדוגמא: הכנסה.

כאשר אנו בודקים את הנחת היסוד שהכנסה משקפת עוני אנו מגלים קורלציה חלקית בלבד עם המדידה הישירה ועל כן היא אינה משקפת עוני.

ישנה דינמיקה רבה במושג זה- 30% מהעניים מתחלפים כל שנה, על כן הכנסה איננה מדד מדויק. אך מצד שני זו הדרך המהירה והזולה ועל כן היא נוחה לפוליטיקאים בעוד שחישוב הפרופיל הנו יותר יקר ואיטי מכיוון שדורש מחקר ותוכניות מדידה אך היא קריטית להתמודדות עם העוני.

בארץ המדידה שנעשת ע”י הביטוח הלאומי הנה עפ”י השיטה העקיפה ומסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לוקחים את חצי ההכנסות של משפחה סטנדרטית בישראל ומזה מורידים עוד חצי- הסיבה לאחוז זה הנה שרירותית.

לגבי השיטה המוחלטת נקבע סל בסיסי למשפחה ועלותו. ומי שהכנסתו מתחת לסל הנו עני קביעת הסל הנה שרירותית- ערכית. ועדות רבות שאפו לשנות את הסל אך ללא הועיל ועל כן קביעת הסל הנה עתיקה ולא מעודכנת.

30.5

מדידת העוני המשך

הבעיות העיקריות לגבי תכולת סל העוני הנן

• עלות המוצרים נקבעת באופן סטטיסטי ולא ע”פ על פי בדיקה מעשית בשוק ועל כן לא בהכרח משקפת מחיר אמיתי.
• תכולת הסל הנה שרירותית
• הסל אינו רגיש לשינויים לדוגמא עם מתרחשת עליה פתאומית במדד מסוים לוקח זמן עד שזה מתעדכן בסל. בכל סיטואציה לא יהיה סל מעודכן מספיק מהר

3. מדידה מוסכמת

גם המדד היחסי וגם המדד המוחלט הנם שרירותים לחלוטין על כן בגישה זו מוצעת אלטרנטיבה משאל ציבורי מהי לדעתם הכנסה מינימלית שמשפחה מהסוג שלהם צריכה בכדי לא להיות עניים. כתוצאה מכך מתקבלת עמדת הציבור ולא עמדת מועצת החכמים. אך ישנו חשש להטיה לשני כיוונים:

• עניים יגדירו סף גבוהה מידי בגלל שהם רוצים ותר \נמוך מכיוון שרגילים להסתפק במועט.
• עשירים יגדירו סף נמוך מידי מכיוון שגורסים שלעני לא מגיע\ גבוהה מכיוון שרגיל להרבה

ממשאלים שנעשו ההבדלים בין הקבוצות היו זעירים ישנו קונצנזוס ציבורי גדול על מה צריך להיות קו העוני .ההבדלים היו לא על בסיס הכנסה אלא על בסיס קבוצות אוכלוסיה שונות,תרבות מוצא. אם כך האוכלוסיה עושה הבחנה תרבותית וזה חיזק את המחשבה שיש לקבוע סל לא פר מדינה אלא פר אוכלוסיה

מטרת קו העוני-

איפיון רב שנתי של מגמת העוני וכדי לשרת את המדיניות ברמת המאקרו וכן ברמת מגמות יותר קטנות.

צורת המדידה מחזקת\מחלישה את העובדה שישנם הבדלים בין אוכלוסיות? הגישה בדרום ארופה עד רצח הבמאי ההולנדי הייתה רב גונית אך כיום, ישנו היפוך- כור היתוך.

• צורת המדידה יכולה להבליט פערים
• גישת המוסכמות מדגישה הבדלים בין קבוצות
• ישנן בארץ קבוצות רבות עם מאפיינים יחודים שהקו היחסי אינו מסוגל להתייחס אליהם בעוד שהגישה המוסכמת יכולה להתייחס יותר ברגישות להבדלים ולבנות מדיניות תואמת איפיון.
• הבעיה של שיטה זו היא עלותה הגבוהה, שכן מחייבת משאל בקרב 12000 משפחות

4. קו החסכים

הקו החשוב ביותר. הפילוסופיה\ תאוריה מאחוריו:

1. קובעים רשימה של מרכיבים שמאפיינים איכות חיים. אפשר לדרג כל משפחה ולומר לגבי כל גורם האם הוא מופיע במשפחה או לא, עפ”י מספר המרכיבים החסרים במשפחה אנו מגדירים האם המשפחה עניה או לא. המדדים:
• ציוד- מקרר, מחשב, מיטות.
• איכות דיור-סדקים, דליפות, חיבור לחשמל ולגז
• השתתפות בחברה-השתתפות בפעילות חברתית מתנ”ס, שימוש בתחבורה ציבורית, שירותי בריאות, מוסדות חינוך, בחירות.
• רשת חברתית- מבקר אצל המשפחה\ לא, המשפחה מבקרת אצלו\לא, קשר עם חברים
• איכות סביבה- מפחד להסתובב בחוץ לבד, אלימות בבית, סביבה נקיה\לא

ההסתכלות הבסיסית ע”פ מימד זה היא לא רק כלפי ציוד\ נכסים אלא גם כלפי איכות דיור כוללת, מחוייבים להסתכל על האדם על כל מרכיביו. עוסקים במדידה ישירה של סגנון חיים של האדם ולא במדידה עקיפה דרך הכנסה

2. לאחר מילוי רשימות אלו אנו אומרים ע”פ הפרופיל האם האדם עני\ לא. נמצא כי לא מתאפשר מצב בו מי שיש לו ציוד, אך לא חברותי- יחשב כעני.

תאונסון ערך מחקר העוסק בשאלה מהו קו העוני ע”פ שיטה זו .ההנחה הייתה כי כשאני בודק אוכלוסיה דומה יהיו להם פחות או יותר אותם מאפיינים, פיזור נורמלי, ומצא כי מי שעובר את ה- 30 חסרים מגיע מהר מאד ל- 50 חסרים דבר המעיד על התמוטטות טוטאלית.

אנשים איכשהו מסתדרים עד דרגה 30 אך ממנה חלה התפרקות.

• עפ”י תפיסתו עוני הוא לא עניין כלכלי אלא עניין של איכות חיים
• התאימו את הרשימה ע”פ אוכלוסיות ספציפיות ותפיסתן התרבותית, שאלה- האם חסר מרצון?
• מדידה זו לא יכולה להתאים לקביעת קו עוני לאומי
• זהו כלי רגיש לבדיקת תרומת מעורבות בקהילה לפני ואחרי התערבות

התקווה, ע”פ המאמר, ליצור בסיוע האוצר מדד משולב יחסי+חסכים.

חזרה:

1. ערכים
• פרוטסטנטי עבודה הנה ערך לא אמצעי מי שלא עובד אשם מבחני מוטיבציה לעבודה
• דרויניזים חברתי סילוף הביולוגי, עפ”י תפיסה זו אין לעזור לחלשים כי זה בניגוד לטבע אי אפשר לשנות את חלוקת החברה. מושגים כגון שיויון ושיווין הזדמנויות לא רלונטיים. גישה דטרמניסטית הנותנת עדיפות מוסרית לחזק. הסוציאל דמוקרטיות מתאימה לכך מכיוון שהרווחה אינה מקדמת אנשים אלה, משאירה אותם במקומם.
• רמב”ם צדקה הנה חובה מצווה ולא רשות, מותר לבדוק אחרי עני לפני שנותנים לו, מלבד אם מבקש אוכל. הרכוש והכספים הנמצאים אצל אדם אשר הוא מחויב לתת אותם לעני הנם של הענים ולא שלו ועל כן אסור לו להנות מהם. הצדקה הנה כלי למימוש זכויות אזרחיות. אך לא מזכיר חברה שיוויונית, פערים, תנודות חברתיות בתנאי שהזכויות הבסיסיות של העני מכובדות אבל לעני ישנן גם חובות (לנסות להתפרנס)! אך אין התנייה של התנהגות במתן צדקה.

תקורה-הכסף שמיועד לאחזקת מנגנון הארגון

ארגון ללא כוונת רווח\ מוסד...

ביחס לתקציבי הבטחון והחינוך שיש בהם מרכיבים קשיחים

דוגמאות: מדיניות ארה”ב- ליברלית שרותי רווחה מצומצמים,

ארצות סקנדינויה- שרותי רווחה נרחבים לשמירה על איכות חיים לכלל התושבים, מיסוי גבוה.

זו בניגוד לגישה מ1929 שמדיניות רווחה נצרכת לשם שמירת השקט החברתי

עפ”י הגישה המוסרית

לעיתים מנהלים לא מעונינים בפונים נוספים עקב העדר משאבים להתמודד עם הפניות