מדיניות רווחה 2 - מחברת סמסטר א -2009/10

חזרה לכלל החומרים

---

תודה לעדי אורה

---

מדיניות רווחה- מוניקדם

מה מקומה של הרווחה במדינה המודרנית (שלאחר השואה)?

האידיאולוגיה הפוליטית משפיעה מאוד על הרווחה- כשיש הכרה פוליטית (של הפוליטיקאים) בבעיה חברתית ימצא לה פתרון ולהיפך. אם ראש העיר חושב שהנתמך הוא מסכן או פרזיט זה משפיע מאוד על עבודת העו"ס. בעיתונות אין הבחנה בין עובדות לדעות.

עו"ס צריך להכיר את המציאות הפוליטית בישראל- כדי לדעת לאיזה חבר כנסת לפנות בכדי לגייס כספים לציבור מסוים. הפן הכלכלי הוא החשוב ביותר לעבודת העו"ס. פערים גדולים בין רבדים באוכ', הקצאות לטיפול באוכ' מסוימת, הכסף הוא חשוב מאוד בהתנהלות הציבורית. The marker כעיתון כלכלה רציני.

מופיעים שני זרמים פוליטיים אידיאולוגיים:

קפיטליזם וסוציאל דמוקרטיה

ההבדל עיקרי הוא ביניהם הוא מידת התערבות המדינה בחיי הפרט.

קפיטליזם- החברה מתארגנת מעצמה ותפקיד הממשל להתערב לצרכים מוגבלים או כאשר העניינים אינם מסתדרים מעצמם (צבא,כבישים,מעט מאוד התערבות במסחר, בריאות)- התערבות בדיעבד

למשל בארה"ב תמותת תינוקות בארה"ב גבוהה מבניגריה!

סוציאל- דמוקרטיה- מדינה יש תפקיד עקרוני בניהול המדינה- על המדינה לעסוק בשאיפה לשוויון (בחלוקת משאבים מחדש) תוך דאגה לחלש (בכל תחום),לפיכך מותר לה להתערב בענייני הפרט-הכל מלכתחילה.

אחרי מחה"ע ה-2 הממשלות פחדו שהתנאים שהובילו לעליית הנאציזם יחזרו על עצמם. הם שאפו למנוע אפשרות זו. מהגורמים החשובים היה האינפלציה הגבוהה (ערך הכסף יורד, משכורת יומית כי הערך משתנה) תחושת חוסר ודואות וביטחון, וחוסר היציבות החברתית בשנות ה-30.

רצון הממשל היה לגיע ליציבות ושקט חברתי, לשם כך הם חיזקו את הביטוח הלאומי במטרה להשיג ולהבטיח יציבות חברתית גם בעת משבר

בט"ל דואג להכנסת מינימום לכל אדם בעת משבר אישי (פרישה מעבודה ) או כללי (מלחמה)

עם השנים הבט"ל הלך והתרחב (כולל נכים, הרחבת זכויות, בריאות, ילודה וכו') וזאת משום שחברה ראתה את האופציה של תףמיכת הממשלה ואת הנוחות שבה ודרשה את הרחבתה.

הגדלת ההוצאות לוותה ב:

1. עליית המיסים
2. עלייה בגרעון התקציבי של הממשלה (הממשלה זקוקה לאזרחיה)

לקראת סוף שנות ה-70 הגיעו מים עד נפש ולא הייתה יכולת להמשיך בהרחבת המימון.

תופעה נוספת שהשפיעה על עצירה זו הייתה הגלובליזציה.

גלובליזציה- קשרים כלכליים בין מדינות לא מתחשבים במרחק גיאוגרפי- נוצרת תחרות בינלאומית וכתוצאה מכך הגדלת המכס על ייבוא (על מנת למנוע אבטלה ולכן חוסר יציבות חברתית). בסוף שנות ה-70 מדינות הפסיקו, באופן מכוון, להגן על מוצריהן.

השוק נעשה גלובלי וכן התחרות. על כן האבטלה במקומות מסוימים עלתה ובמקומות אחרים קטנה.

במקומות בהם ערכים סוציאל דמוקרטיים, כתוצאה מהאבטלה גדלות הבעיות החברתיות, במקומות בהם ערכים קפיטליסטיים אנשים הולכים לחפש עבודה אחרת ללא ציפייה להתערבות ממשלתית אך עדיין יש לאבטלה במימדים גדולים השפעה על חינוך בריאות וכ'.

קפיטליזם וסוציאל דמוקרטיה קיבלו משמעות נוספת נוכח הגלובליזציה. מה תפקיד המדינה כעת? עד כמה עליה להתערב וכיצד. האם שיטות אלו עדיין יכולות למלא את תפקידן החברתי?

הדרך השלישית היא אידיאולוגיה אירופאית של הוגה אנגלי בשם גידילס שהציע שיטת ממשל חדשה שאמורה לענות על הבעיות שנוצרו.

המשך הדרך השלישית:

בסוף שנות ה-70, 80% מהאוכלוסיה היו שכירים שהרוויחו בצורה סבירה. 20% היו אליטות ששלטו בכלכלה ובשלטון. לאחר סוף מלחמת העולם ה-2 בה היו יותר עצמאיים וההכנסות של השכירים היו נמוכות יותר .קבוצת האליטות היא פגיעה בדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה גורסת כי כל האזרחים צריכים להיות שותפים בהחלטות המדינה ואילו כאן רק האליטה שלטה.

השאלה מה היא דמוקרטיה- יש הרבה תפיסות לדרך בה היא צריכה להתנהל ובכל מדינה רואים תפיסה שונה.

הרעיון של גידנס, (הדרך השלישית) אנו יודעים כיום, לא מציאותי. ערכיו העיקריים היו:

1. שוויון- בתחומים רבים המקיפים את חיי האדם בכל זמן ובכל מקום. השאיפה היא שאנשים יהיו שווים בכמה שיותר תחומים, המחיר הוא פגיעה בקניין הפרטי. לפי התפיסה הסוציאל דמוקרטית, כערך, חובת המדינה לעסוק בהנדסה חברתית כדי לצמצם את הפערים. התפיסה הקפיטליסטית אומרת שזה לא ערך המדינה ומיסים נלקחים כדי לדאוג רק לאוכלוסיות העניות ביותר, אבל בדיעבד. אין זכות בעולם שמימושו אינו פוגע במימוש זכות אחרת, אין זכות יש מאין. גידנס לא דיבר על שוויון הזדמנויות- זוהי גישה קפיטליסטית שאומרת שהחברה לא צריכה לדאוג שאנשים יהיו שווים אלא לאפשר לאדם לממש את הפוטנציאל.
2. הגנה על חלשים או מקופחים- ערך שהוא בין קפיטליסטי לסוציאל דמוקרטי ( הדרך השלישית). על פי הגישה הסוציאל דמוקרטית, לא אמורים להיות בכלל חלשים או מקופחים.
3. חופש כאוטונומיה- אדם יכול לקבוע לעצמו את גורלו.
4. אין זכות ללא אחריות- חידוש חשוב בעולם הסוציאל דמוקרטי. מימוש הזכות בעלת ערך כספי מותנה בקיום חובות אזרחיות. ההתניה באה על רקע הצמיחה העצומה בהיקף הביטוח הלאומי החל מסוף מלחמת העולם השנייה ( גידנס ראה שנוצרה תחושה כאילו לאנשים יש רק זכויות- מגיע לי).
5. אין אוטוריטה ללא דמוקרטיה- סמכות מבוססת על שלטון. סמכות זה לומר לאנשים איך להתנהג. השיטה השלטונית העדיפה על גידנס הייתה דמוקרטיה. התפיסה הדמוקרטית של חברה מסוימת היא הנותנת את הלגיטימציה לשלטון להפעיל סמכות. יש להפעיל מנגנונים שמחזקים את הדמוקרטיה. הוא לא לקח את קיום הדמוקרטיה כנתון.
6. פלורליזם קוסמופוליטי- ההפך מכור ההיתוך. כיצד זה מסתדר עם שוויון?
7. שמרנות פילוסופית- שמרנות היא התכנסות בתוך המצב הקיים. מושג זה הוא נוגד את ההנדסה החברתית, כי אז מנסים לשמור על הקיים.

החשיבות של גידנס הוא בזה שהוא קורא תיגר על הסוציאל דמוקרטיה הקלאסית ועל הקפיטליזם הקלאסית.

שיעור 3

2/11/09 ט"ו מרחשוון

המאמר של עופר

הפרטה= העברת הבעלות של רכוש או שירות לבעלות אחרת, בעלות משמעה-מי מקבל את הרווחים.

זה קשור לגישה שלמה שאומרת שהמדינה לא מסוגלת להפעיל שירותים באופן יעיל ואם נעבירם לשוק הפרטי זה יהיה יותר יעיל-באותה השקעה יותר רווחים- זו אידיאולוגיה-זה לא מוכח.

מה שכן מוכח זה שיש לבדוק הנחה זו על כל תחום בפני עצמו-יש תחומים בהם זה היה יעיל ויש תחומים שלא.

לדוגמא התחום הסלולארי שהופרט אינו יעיל- האם באותה השקעה אפשר לספק יותר שיחות.

יעילות- נמדדת בין היתר לכמה נשאר אצל הבעלים. יש קושי לאמוד את הרווח כסביר/ גבוה מדי/ נמוך מדי.ישנם הרבה קריטריונים- מידת ההשקעה, השכלה, שעות, סגירת עסקאות,ניסיון וכו'.

אם יש תחרות חופשית אמתית- אז באמת מי שדורש יותר מחיר לא יבואו אליו לקוחות, אבל אם שתי החברות מעלות מחירים במקביל אזי התחרות משתבשת- כי המחיר יכול להשתוות למטה ולמעלה ואז נוצר מצב של חוסר יעילות. באותו מחיר יכולנו להפיק הרבה יותר.

מה יוצא למדינה מזה? שאנשי האוצר יכולים לעבור לעבוד בבנקים.

השאלה היא האם זה מוסרי.

ביחס לרוב המדינות המפותחות המיסוי בארץ הוא קצת נמוך מהממוצע.

לאורך השנים תפקידו הוא לערוך חלוקה מחודשת שוויונית יותר של כספי הציבור אך למעשה כיום הוא לא מצליח לעשות זאת.

מס הכנסה, מס מים, בט"ל, מס ניירות ערך, מס רכב, מס בריאות.

כיום 49% מהאוכ' מרוויחים לא מספיק בשביל להיות חייבים במס הכנסה.

בפנסיה- מי שמשלם פנסיה המדינה מורידה לו מהמיסים כך שיוצא שהוא משקיע 80 ובחברות פנסיה רשום 100- המדינה שילמה 20 כהחזר של מס הכנסה-

אך מי שלא חייב במס הכנסה לא מקבל את הזיכוי הזה.

המשך היעילות.

יש תחומים שזה ברור שההפרטה לא יעילה משום שלא מתקיימת שם תחרות אמיתית.

אם הרווח גדול החברה פחות יעילה.

עופר מעלה במאמרו שאלה מהותית- שירותי רווחה כחלק מהשוק הכלכלי- כן או לא?

אם המדינה מחליטה ברצונה לטפל בתחום מסוים היא מקצה תקציב.

ישנן שתי תפיסות עולם סותרות בתחום הזה:

1. תפיסת עולם אחת טוענת שעל המדינה להקצות את זה לתקציב שלה ולטפל בעצמה בבעיה- תפיסה זו לא מתייחסת כלל לרווחים העולים מטיפול זה (היא לא תקצר טיפול כדי להצליח לעשות עוד כמה).
2. גישת עולם שנייה תציע את זה כמכרז לכמה עמותות העוסקים בתחום ומי שמציע תנאים הכי טובים הוא יזכה.

זכותו של כל אזרח להקים עסק. האם תפקיד הממשלה לשרת את האזרחים או להתחרות בהם?

אם תפקיד המדינה לספק שירותים שאף אחד אחר לא יכול לספק (צבא, מדינה וכו') ואת שאר השירותים ניתן להפריט.

אחד השיקולים בהחלטה זו-

מצד אחד היעילות תרד אם זה יהיה בידיים פרטיות כי הבעלים ירצו להרוויח, מצד שני יגידו שהתחרות תיצור מצב של שיפור השירות ויעילות יותר גבוהה.

יחד עם הגלובליזציה האידיאולוגיה של הפרטה תפסה תאוצה גדולה בארץ- לכן הרבה שירותי רווחה עוברים לשוק הפרטי- משמע שעליהם לנהוג ע"פ פרמטרים עסקיים.

גם בתוך הרווחה יש תחומים שזה עבד ותחומים שלא זה תלוי במודל ההפרטה ובפיקוח.והמודל מותאם לכל תחום בנפרד.

העולם שעופר דן בו הוא עולם בו תפקיד הממשלה ביחס לשירותי הרווחה עובר שינוי. היום משרד הרווחה שוקל אם דרכו טובה או לא.

יש להבחין בין-

1. קביעת מדיניות- מהי הדרך הטובה ביותר לדעתי שבה יש לשקם/ לטפל

קובעי המדיניות הם הממשלה.

2. קביעת התקציב- ע"פ קביעת המדיניות מקצה המדיה תקציב לתחום. ואז עולה שאלה מי המפעיל מדינה או מכרז.
3. הפעלת התקציב= ביצוע השירות.

בפועל, חברה שזכתה במכרז מפעילה את המועדניות. אחרי חצי שנה היא חוזרת לממשלה ומבקשת לצמצם בתחום מסוים כדי להשקיע בתחום אחר (לצמצם בשניצל כדי להשקיע ברכיבה על סוסים). ואז קביעת המדיניות עוברת אחרי זמן מסוים למבצע השירות. מתוך מחשבה שהמבצע של השירות הוא יותר מומחה בתחום ולכן הוא יודע יותר טוב איך לקבוע את המדיניות. הבעיה היא שלהם עשויים להיות אינטרסים נוספים.

למשל טיטולים שמומרים בשעות של מת"בית רווחיים יותר לחברות כוח אדם וגם טובות יותר לזקנים.

הממשלה יכולה לבטל את המכרז ולפזר את השירות אבל זה מאוד מורכב מבחינה תפעולית.

היום הממשלה מנסה למצוא איזון חדש בין שירותי רווחה שבשוק הכלכלה לשירותי רווחה שאינם בשוק הכלכלה. היא בוחנת את המצב שוב.

שאלה לשבוע הבא

האם יש אינטרסים לא הגונים לממשלה

שיעור 4

מדינת הרווחה לאן??? כ"ב חשוון 9/11/09

עופר – מאמר.

עיקרון האוניברסאליות – אנשים מקבלים ע"פ המצב שלהם. הכסף מגיע מכולם. כולם מקבלים אותו סכום וכולם משלמים את אותו אחוז ממשכורתם. מכאן, שכל אחד שעומד בקריטריון מסוים מקבל אוטומטית עזרה ללא מבחן זכאות ע"פ הכנסות. משמעות הדבר, שאדם יכול לקבל עזרה כספית גם אם הוא לא נזקק לה.

הסיבות לביצוע עיקרון זה:

1. הגברת הסולידאריות – אם כולם משתתפים בקצבה יש לכידות חברתית גדולה יותר. כיום נשאלת שאלה מקדמית. מה פירושו של דבר "לכידות חברתית"? אחרי מלחה"ע השניה לכידות חברתית הייתה הזדהות היחיד עם השלטון – המדינה. תפיסת המדינה כמקור לזהות עברה שינוי עצום. האם היום מדינה היא עדיין מקור לזהו? (גידלס טוען שקהילה היא המקור לזהות). מעבר לכך, בעיני אנשים רבים (בעיקר במדינות מערב אירופה) המדינה כמקור לזהות – כמגדירה את האדם, הולכת ופוחתת. לפיכך כיום המחשבה שביטוח לאומי למשל תורם ללכידות חברתית פחות רווחת בציבור.
2. הנחה: אם כולם משלמים וכולם מקבלים העניים שבחברה יוכלו לקבל יותר עזרה. למעשה, בפועל המציאות אינה כזו: במדינה קפיטליסטית העניים מקבלים מעט מאוד. היינו מצפים שבישראל – מדינה סוציאלית לכאורה, היחס לעניים, הוא כמו בכל מדינה קפיטליסטית. אם אנשים לא ישלמו, פחות יקבלו,והפוך,– לכן יש הפרה באיזון. החשש שמי שלא מקבל יסיר מעצמו אחריות והסכומים ירדו. אם בסוף מלחה"ע חשבו שיהיה איזון בין התגמולים והתשלומים בביטוח לאומי, כיום במדינות רבות בעולם, בחלק מהסניפים של הביטוח הלאומי, התגמולים אינם מכסים את התשלומים!! התחושה היא שהאזרחים הגיעו לשיא נכונותם הפוליטית לשלם. במצב כזה ניתן לתת יותר קצבאות. כיום אין לנו נכונות לשלם עוד לכן חלוקת הכסף תרד. וכך מתחיל התהליך של קיצוץ קצבאות לקטגוריות מסוימות יותר.
3. סטיגמה - נושא הסטיגמה מונע מאנשים לקבל עזרה בשלבים המוקדמים. לדוג' אנשים מובטלים שצריכים לקבל סיוע דוחים זאת לשלב מאוחר יותר, עד שמצבם מדרדר. לאחר הפניה הראשונה/ השניה, אנשים אלו עברו סף שכבר לא יבקשו יותר עזרה.
4. מעמד הביניים – הכח העיקרי שדחף להרחבת הזכויות של ביטוח לאומי היה מעמד הביניים. זוהי סיבה להפסיק עם האוניברסאליות, מכיוון שככל שהתחושה שאפשר לקבל ,בחינם" הלחץ הפוליטי לקבלת זכויות – נמשך. תחושה של קבלה בלבד.

ע"פ עופר, התחושה שיש פחות נכונות מהציבור לקבל הגבלות על חופש הפרט במונחים של מיסים גבוהים. בסוף מלחה"ע השניה הציבור היה מוכן עקרונית שהממשלה תגבה מיסים יחסית גבוהים. היום אנו עדים לכך שיש נכונות נמוכה בציבור.

מדינת הרווחה המודרנית נמצאת במתח מתמיד מובנה בין העיקרון בכלכלי של רווח מקסימאלי לבין הרצון של הבירוקרטים המופקדים על מטרות ציבוריות. (תפקידו של פקיד המשרד החינוך לספק חינוך טוב יותר. פקיד במשרד הבריאות – שירותי בריאות טובים יותר וכו'). במצח הזה- העיקרון של יעילות כלכלית גובר ויש תק' שמתן שירות טוב גובר.

עופר טען במאמרו שעל אף התקווה בסוף מלחה"ע השנייה העוני לא הצטמצם אלא צמח. אם לא היה ביטוח לאומי היה הרבה יותר עוני כיוון שנוספו סיבות חדשות לעוני (גלובליזציה וכו') והביטוח הלאומי עדו החזיק את המצב בצורה סבירה. הטיעון שאם יש צמיחה כלכלית יש פחות עוני – אינו נכון. הפוליטיקאים יוצרים קשר בין צמיחה כלכלית למצב השכבות החלשות. ע"P הנתונים, מצב השכבות החלשות. בצמיחה שבין 2008-2007 17% מהכסף שהגיע לארץ בנים אלה כתוצאה מהצמיחה והיתר לשאר השכבות – בשנים אלה צמח אי השוויון וגדל בצמיחה.

ללא התערבות בוטה של המדינה – פירות הצמיחה הכלכלית לא יגיעו לשכבות החלשות. צמיחה כלכלית – יותר כסף לקופת המדינה. השאלה לאן הכסף מגיע- לחזק תעשייה או ייצור, נתינה לשכבות חלשות במציאות חלק מזערי ניתן לשכבות אלו.

שיעור 5

כ"ט במרחשוון 16/11/09

מקבלי הבטחות הכנסה בהולנד מקבלים תשלום לחופשה פעם בשנה.

אם האידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית דורשת אחריות הדדית- ז"א הרכוש הפרטי צריך לעמוד לרשות הכלל, לכן מותר לפגוע בזכות הקניין. אזי, מדובר בהנדסה חברתית, כאשר המטרה היא קיום בכבוד (קורת גג, השכלה,נופש,יציאה לבילויים).

עו"סים מתלבטים ובו בזמן אחרים מחליטים בשבילך, פתק לבן תומך ברוב. אלו שהצביעו השפיעו על הגורל שלך. ולרוב הקצוות הקיצוניות הם אלו שנבחריהם להוטים להצביע.

הדמוקרטיה היא השיטה הייצוגית הפחות גרועה שיש. אסור להתייחס אליה כאל מושלמת. לכל פוליטיקאי יש את ההבטחות שלא קיים. זה לא מושחת ואלה הם כללי המשחק של הפוליטיקה.

פוליטיקאים צריכים להצביע לפעמים נגד דעותיהם על מנת שהצעותיהם יתקבלו.

יכול להיות שהבחירות הראו ימין, מפלגות ימין קיצוניות לא נכנסו לקואליציה ולכן הממשלה בפועל היא לא ימנית.

בנוגע לשחיתות. מאז ומתמיד היו שחיתויות בשלטון. בכל העולם.

הקושי הוא שאנשים ישרים לא רוצים להיכנס לשלטון בכדי לא להתלכלך. האתגר הוא לקבל את זה בלי להיהרס.

הבעיה היותר גבוהה היא שאדם מציע לח"כ להצביע לחוק שיעזור לאינטרסים שלו שהם בד"כ כלכליים בכדי לקבל טובות הנאה.

זו שחיתות מוחלטת כי ההצבעה היא הכוח של הח"כ ואז יש שם אינטרסים זרים.

ברגע שאנשים טובים נמנעים מהפוליטיקה רק האנשים הלא טובים מגיעים לשם ואז זה יותר גרוע.

גם הציבור נוטה לגזול בעוונותינו פשוט בדרגים גבוהים יותר הסכומים הם גבוהים יותר.

היית מצפה שעדיפויות של עו"סים יפנו לשמאל אך מחקרים מראים שההתפלגות האידיאולוגית היא כמו כלל האוכלוסייה.

גם בתקופות של צמיחה רוב ההכנסות הלכו לעשירים ולא לעניים מה שגרם לכך שהפערים גדלו.

בשנת 77' הליכוד ניצח בבחירות, המופע הציבורי הראשון של בגין אחרי הבחירות היה הופעה בכנס השנתי של העו"סים. בזמן הבחירות הוא התחבר לחלשים אך במקרה הזה הוא לא ידע מה לומר.

בעקבות הפנתרים השחורים הכינו תוכניות לשיקום שכונות אך תקציב לעניין לא אושר (אם נהיה מארגני שירות שתמיד יהיו לנו תוכניות במגירה- אם יש כסף עושים את זה). משום שלבגין היה מוניטין חברתי הוא החליט במקום שהוא תומך בתוכנית.

נושא המשכורות:

אם המשכורות גבוהות, לא עושים איתם דברים אחרים לכן אין התייעלות. המוצר מתייקר והרווחים לא הולכים להתייעלות.

יש ענפים עם רווחיות גבוהה כמו בנקים, מכוניות וכו' ויש ענפים עם רווחים נמוכים כמו מזון.

הטענה שבשוק יש תחרות חופשית היא טענה שוגה. בפועל בענפים רבים יש כשלי שוק= שהקפיטליזם לא טהור, הוא לא מתנהל ע"פ כללי הכלכלה החופשית ובעקבותיהם אפשר להגיע לרווחים. במקרי משבר העסקים פונים לעזרת הממשלה. מי שמממן את נפילותיהם של החברות הגדולות הן משלם המיסים. ואם יש לו מילה בעיתות משבר אז לגיטימי שתהיה לו מילה גם בעיתות הצלחה- ע"י הגבלת ההכנסות, או הגברת המיסים.

אל מול טענה זו נשמעת האמירה- נעבור לחו"ל. זהו טיעון אינטרסנטי כי בחו"ל לא מרוויחים הרבה יותר מאשר בארץ.

המודל הכלכלי בארץ קפיטליזם מאוד מכוון רווחים אך הוא לא קפיטליזם לגמרי.

כמות העניים יחסית לאוכלוסייה הוא הגדול ביותר בעולם.

שיעור 6

צריך להשלים את תחילת השיעור

התמהיל הציבורי פרטי-קרי על פיו, בעתיד שירותי הרווחה ינתנו ע"י תמהיל של פרטי- ציבורי. השאלה היא של איזון! עופר מדבר על כך ששירותי הרווחה הם חשופים לכשל שוק, במקרה של כשל שוק אין חופש בחירה מעשי לגבי איכות ומחיר למשל בערבה יש פחות חופש בחירה מעשי ולא בגלל חוסר במשאבים מסוימים שמחייבים להגיע לעיר הגדולה, דהיינו בשביל לממש בחירה צריך להשקיע. מרכיב שני הוא מרכיב המידע של חופש הבחירה. הרבה פעמים קשה לקבל מידע על המוצר: בעיה נוספת היא אחרי קבלת המוצר (נאמר בהצלחה) ואחרי שימוש יש חוסר שביעות רצון ויש צורך בהחלפה או תיקון- גם זה דורש מיומנויות.

כלומר, מאחרי המילים תחרות מסתתרת שאלה לגבי היכולת הפרקטית למימוש התחרות. אם כן יש תחרות בריאה אכן המשק מתנהג בהתאם לכללים של סחר הוגן בתנאים תחרותיים.

התחרות היא לא רק מצב העסק אלא גם מצב הלקוח- האם הוא יכול לממש את התחרות.

בשירותי הרווחה ברוב המקרים אין שוק חופשי משום שיש רק מקום אחד שנותן את השירות. יש לשכת רווחה אחת. ילד עם בעיות התפתחותיות- גן אחד.כשמדובר על שירות ציבורי במימון ציבורי.התנאי הבסיסי של תחרות לא קיים, כי יש רק "חנות" אחת > יש כשל שוק,זאת אומרת שכללי השוק הכללי קשים במיוחד ליישום בעולם הרווחה בגלל שאין כלל בחירה. במקרה של בתי אבות. אין בתי אבות שהם בידי הממשלה, או עמותה או פרטי,

תנאי ראשון של מס' "חנויות" מתקיים.

תנאי שני על הלקוח לבדוק את המוצר- זה מאוד מרוכב- משום שזו מסגרת כוללנית על האדם לבדוק את המקום בכל שעות היממה, כשאתה בודק- נחמדים אליך, לא ניתן לסמוך על דעות של דיירים אחרים משום שגישתם שונה וגם לא תמיד הוא דובר אמת ודיווחו תלוי בגורמים לא רלוונטיים כמו מצב רוחו הנוכחי וכו'. בד"כ הילדים עושים את הבדיקה ואין להם הרבה זמן לזה ומה אם אין ילדים- האם ילדים יכולים בכלל לממש זכות בחירה של האב? המחסומים בהחלפת בית אבות קשים במיוחד בשירותי הרווחה משום שיש תלות בספק מעצם אופי האוכלוסייה.

ביחסים אלו הספק הוא החזק והלקוח הוא החלש בניגוד לשוק כלכלי.

לא מזמן הכנסת תיקנה חוק שעל פיו מותר לגוף פרטי להפעיל כוח פיזי על אוכלוסיית האסירים. לפני כן רק לממשלה הייתה זכות כזו.

גם היום חברות השמירה לא יכול לעשות לך שום דבר חוץ מלדבר איתך- אם הם רוצים לעצור אותך בכוח-אסור להם. התיקון בחוק מוגבל רק לאסירים.

בשלב מסוים החליט השב"ס שבעקבות חישוביו כדאי מבחינה כלכלית להקים מסגרת לא ממשלתית עבור אסירים- בתי כלא- שיאפשר יעילות- אותה עלות, יותר אסירים, תנאים משופרים. יצא מכרז, זכה לבייב- הוקם בית כלא- נבחר מודל מסוים. ואז קב' משפטנים צעירים פנתה לבג"ץ ותבעו את השב"ס ובעקיפין את הכנסת בטענה שהכנסת לא רשאית להעביר סמכויות שנוגעות לכבודו של אדם לגוף פרטי- שזה נוגד חוק יסוד. הם בעצם טענו שהשינוי בחוק לא קביל. טענה שנייה הייתה שמשום שעקרון הרווח מוביל תחום זה עלולים להיות שיקולים לא עניינים.

לבג"ץ הייתה דילמה קשה האם לשפר את תנאי האסירים או להחליט שהמהלך הוא לא חוקתי.

והם החליטו שאפשר להפריט שירותים עד גבול של הפעלה פיזית של כוח- בכדי לא להכניס שיקולים לא מדינתיים לתחום מהותי כמו כבוד האדם.

הבג"ץ בא להגן על החלשים- האסירים- לכן טובת האסיר היא העומדת לנגד עיניו.

זה סיפור שמדגיש את חולשת האדם הקטן.

מבחינת הרווחה העכשווית או העתידית צריך לשים לב ולראות ולהבין לעומק את המקומות העלולים לפגוע באוכלוסיה בשל כשלי שוק ואת החולשה של אוכלוסיית הרווחה. ברגע שגוף עובר לידיים פרטיות נכנסים שיקולים לא חברתיים. יש כשל שוק אינהרנטי בשוק הרווחה. חובת העו"ס להגן על החלש ולראות את ההשלכות של ההפרטה.

יש זכות לאדם לפתוח עסק ולסחור גם עסקים שהם תחת המדינה- לפתוח עסק שנקרא לשכת רווחה. אם אדם נותן שירות טוב למה לא?

העניין הוא שבתחום הרווחה אין רווחים ולכן אנשים לא משקיעים בזה.

QUANGO= ארגון כאילו לא ממשלתי.

NGO= non governmental organization- עמותה, מלכ"ר, פרטי

QUASI= כאילו

הממשלה מעבירה פעילות שלה במימון שלה בתקנים שלה בפיקוח שלה לידיים פרטיות-זה לא באמת הפרטה. היא לא קובעת את המשכורות- בד"כ המנהלים מקבלים שכר גבוה ועו"סים לא.

השאלה היא איכות השירות שהיא בד"כ פחות טובה.

גם בשירות ציבורי עלולה האוכלוסייה להיפגע.

סעיף- למיין את סעיפי התקציב מחדש ע"פ התרומה הכלכלית.

אחד הטיעונים של אנשי כלכלה הוא ששירותי הרווחה הם לא יצרניים- אין מוצר שאנשים קונים. הם רק לוקחים מיסים ומשתמשים בהם.

עופר טוען שהסתכלות זו על השירותים הציבוריים היא לא נכונה- יש שירותים שיש בהם יצרנות- למשל: בבתי אבות יש מכשור מסוים. לטענתו צריך למיין כל שירות רווחה ולבדוק האם הוא יצרני באופן שהוא מכסה על העלויות שלו. אז יש עניין לממשלה להמשיך ולממן את השירותים האלה.

‏30/01/2010

מאמר של עופר- התמהיל הציבורי- פרטי

על פי תפיסתו, בעתיד, שירותי הרווחה ינתנו על ידי תמהיל של שירותים פרטיים וממשלתיים ויש להיערך לכך.

בשביל לממש בחירה בשוק הכלכלי:

1. הלקוח צריך להשקיע: זמן, כסף, אנרגיה וכו'.
2. מידע על המוצר מלקוחות נוספים, חברים.
3. אם רוצים להחליף או לתקן את המוצר, צריך מיומנויות

מאחורי המילה תחרות מסתתרת סוגיה לגבי היכולת הפרקטית האם ניתן לממש את הבחירה.

אם השוק מתנהל באופן מיטבי ויש תחרות, אכן המשק מתנהג בהתאם לכללים של סחר הוגן בתנאים תחרותיים. כלומר, התחרות היא לא רק מצד העסק, אלא גם מצד הלקוח.

שוק הרווחה- רוב השירותים קיימים באופן יחידני- משמע, התנאי הבסיסי לתחרות לא קיים- כשל שוק.

שירותים שקיימים באופן פרטי באופן מוחלט- בתי אבות:

1. קיים התנאי הבסיסי- יש מבחר
2. השקעת משאבים- המאמץ בבחירה הוא גדול: צריך להשקיע זמן רב. מי משקיע את המשאבים? הפונה, משפחתו? אם אין לו משפחה או חברים שיודעים, אין לו באמת אפשרות לממש את הבחירה.
3. מידע- האם המידע שניתן הוא אמין?
4. אם אני רוצה להחליף מטפל, שירות וכו', אני בבעיה. האדם תלוי בשירות כי הוא מראש מגיע ממקום של חולשה.

כלומר, ללקוח אין אפשרות לממש את בחירתו ולכן נוצר כשל שוק על אף העובדה שהשוק הוא פרטי.

בג"ץ בתי הכלא- הבג"ץ אינו נגד הפרטה באופן כללי. כיום, רק לרשות בתי הסוהר יש את הסמכות מהמדינה ... (להשלים)

בשלב מסוים, החליט שירות בתי הסוהר שבעקבות החישובים שהוא עשה, כדאי כלכלית להקים מסגרת לא ממשלתית עבור אסירים (בית כלא) שבאותו סכום שעולה לממשלה להחזיק אסיר אחד, אז במסגרת פרטית, ניתן להחזיק יותר אסירים- כלומר, המניע היה יעילות כלכלית.

הם הוציאו מכרז להקמת בית כלא פרטי כאשר נבחר מודל והוכנסו בו שינויים מתוך ערות וחשש שהכוח שניתן ינוצל. אז קמה קבוצת משפטנים צעירים שפנתה לבית משפט ותבעה את שירות בתי הסוהר ובעקיפין את הכנסת בטענה: הכנסת לא רשאית להעביר סמכויות שנוגעות לכבודו של אדם (הפעלת כוח פיזי) לגוף לא ממשלתי. השינוי בחוק איננו חוקתי ושיש לבטל את השינוי.

אחרי 4 שנים, הובא לדיון בבג"ץ- דילמה רצינית: האם כאשר בית כלא חדש שכבר עומד ששם לכלואים יש תנאים לאין ערוך יותר טובים מאשר לבית כלא רגיל?

ההכרעה היא עקרונית וספציפית לעניין הכוח הפיזי- הבג"ץ בא להגן על החלש ובמצב שבו מופעל כוח, יש בהכרח חלש. טובת האסיר עומדת מול הטובה הכלכלית. הרשות להפעיל כוח פיזי הוא בידי המדינה בלבד, כי אם הוא יהיה בידיים פרטיות, יתערבו שיקולים לא ענייניים.

עופר- מבחינת המדינה העכשווית או העתידית, צריך לשים לב למקומות בהם עלולים לפגוע באוכלוסיה חלשה כתוצאה מכשל שוק ומהתוצאה האינהרנטית של שוק הרווחה (אוכלוסיה חלשה).

בשוק הרווחה יש כשל שוק מובנה קבוע ויש לכך השלכות שצריך להיות ערים אליהן- זה לא אומר שהפרטה היא הפיתרון.

אחד הטיעונים של אנשי כלכלה: שירותי הרווחה הם לא יצרניים

עופר אומר שיש שירותי רווחה שהם כן יצרניים: שירותי תעסוקה, בית חולים וכו'. יש למיין את שירותי הרווחה לפי התוצרת.

QUANGO- QUAZIE NON GOVERNMENTAL ORGANIZATION- ארגון כאילו לא ממשלתי. הממשלה מעבירה את התקציב והאחריות לעמותה פרטית- כאילו הפרטה. בפועל הממשלה קובעת את הציפיות, הצרכים, התקנים.

שיעור 7

30/11/09 י"ג כסלו

גישות ערכיות בדמוקרטיה מודרנית בארץ

גם קפיטליזם טהור וגם סוציאליזם טהור לא עובדים במציאות. לשניהם יש נזקים- כל אידיאולוגיה שלוקחים לקצה ומנסים לכפות על אנשים והמובילים לא מוכנים לשמוע- יש תוצאות נוראות.

חיי היומיום ממתנים את האידיאולוגיה ומכניסה גישה פרגמטית (=מעשית) בתוך התיאוריה. תמיד יש מתח בין האידיאולוגיה לפרגמטיות.

זה קורה כאשר האידיאולוגיה פוגעת בקבוצה גדולה.

האתגר של מדינת הרווחה הדמוקרטית המודרנית היא למצוא מודלים חדשים.

לדוגמא: הפרטה מתייחסת לחלוקה מחדש של משאבים בחברה, סמכות שלטון, שיטות של אספקת שירותים,הוצאה ציבורית על רווחה (תקציבים),חופש הפרט. הבעת דעה בבמה הציבורית היא לקיחת חלק מקביעת מדיניות. קביעת מדיניות היא תהליך מורכב עם אינטרסים והתגבשות איטית.

כל תחום מצומצם קובע את אופי החברה.

הפתרונות הם לובי, קבוצות לחץ מאמרי דעה- מה שהציבור מעלה

הרבה מאוד שירותים חברתיים הוכנסו למדינה בזמן האחרון, דווקא כשהמדינה נהייתה יותר קפיטליסטית.

ניתן להבין זאת ע"י הבנת ערכי הבסיס של החברה שלטענת מוניקדם היא מדינה עם ערכים קפיטליסטיים. ולמרות זאת בתחילת דרכה היא התנהגה בדרכים סוציאליסטיות וזאת אך ורק ולצרכים פרגמטיים, כאשר הצרכים נגמרו וגם המענים הפרגמטיים השתנו.

אם נבחן את שירותי הרווחה שהתפתחו- נראה שהם הופעלו בצורה שבה הם מופעלים במדינות קפיטליסטיות.

צריך להבין בין הגורם המתקצב שונה מהגורם המפעיל. למשל בחוק סיעוד- כתוב שנותן השירות הוא לא המדינה.

כ 70% מתקציב הרווחה לא מופעלים ע"י משרד הרווחה אלא ע"י גופים פרטיים כאשר היקף השירותים הוא רחב מאוד.

לסיכום, התמהיל הוא דרך פעולה קפיטליסטית בהיקף פעולה סוציאליסטי.

לאורך השנים האוניברסאליות של השירותים הולכת ומתמעטת.

שחיתויות בשלטון

לישראל יש מקום גבוה במדד השחיתות. זהו מדד שבודק מה הציבור אומר לגבי השחיתות. משמע שבישראל הציבור מאוד ביקורתי כלפי השלטון ומפריעה לו השחיתות.

בשאר המדינות השחיתות היא הרבה יותר חמורה.

המגרש של עשיית מדיניות הוא מגרש קשה של מניפולציות, הפעלת כוח, אך זה מוגבל בכללים לגיטימיים. שהם במקום כשמדובר בתפקיד כוחני. זה לא לגיטימי לשנות עמדות אישיות והצבעות בשביל טובות הנאה. הכללים האלו מוגדרים בתקנון הכנסת.

עופר-

5. צריך להחליף שירותים אוניברסאליים לשירותים יעודיים. משמע להוריד את המיסים ולצמצם שירותים הניתנים ללא מבחני יכולת.

6. סיכונים מוסריים- moral hazard

מי אשם העכבר או החור בקיר- לא תיתן מכשול לפניי עיוור- מי גרם לגניבת הגבינה? העכבר היה גונב גם בלי החור או שהחור איפשר לעכבר לגנוב.

הרבה פעמים השירותים גורמים לניצול יתר של הזכויות.

זה שהרופא יכול לאשר ג' האדם עומד לפני סיכון מוסרי בזה שהוא יכול לנצל את החוק באופן לא מוסרי.

בהולנד העלו את ההכנסה של הנכים- הם יצרו סיכון מוסרי שגרם להרבה הולנדים להיות נכים- הם בעצם שיקרו.

כל מערכת רווחה יוצרת מצבים של סיכון מוסרי- אי אפשר להימלט מזה. יותר מדי אנשים מקבלים כסף שלא מגיע להם. אבל כשיש הרבה חורים יותר אנשים שכן מגיע להם- מקבלים. ואילו כשיש פחות חורים- יותר אנשים שמגיע להם- לא מקבלים.

שיטת השוברים-

אדם מקבל שובר ונותן אותו כדי לקבל שירות. הזכאות נקבעת באופן נפרד מנותן השירות. כך נוצרת תחרות בין נותנים השירות השונים.

במאמר -לעזוב קרן על בסיס צבירה וכן קרן שוטפת

סל שירותים-

על המדינה לקבוע הוא מהו סל השירותים שמגיעים לאזרח. יש הצעת חוק לגבי סל שירותים. באופן טהור הכוונה היא שלאדם במצב ספציפי מגיעים מספר שירותים ספציפי.

לדעת מוניקדם בלתי אפשרי להגיע למצב שהמדינה תכסה את כל התקציב לצורך ביצוע הסל. זה בעצם צ'ק פתוח שהאוצר צריך לשלם את כל הצרכים שלך. הבעיה בסל היא שהוא מתעסק בנושאים סובייקטיביים,ובשירותים בעין- מקבל שירות ולא כסף- והוא פותח סיכון מוסרי גדול- קשה לבדוק כמה קלוריות אכל כל אחד. וגם תלושים יכול אדם למכור את לאדם אחר וקונה בכסף סמים.

אם נותנים שירות כזה ללא תקרה מוגדרת (להגביל את כמות השירותים). יש סיכון שהציבור ינצל את זה. ואם מגבילים את התקרה אז זה כבר לא סל שירותים.

שיעור 7/12/09

כ' כסלו

שירותים חברתיים מקומיים

כל השירותים הניתנים באופן ישיר לאוכלוסיה בהתחשב באילוצים ובאיפיונים המקומיים.

יש שירותים כגון שירות המבחן שהוא גם ארצי אל הרבה פעמים הוא באופיו מקומי (ע"פ לחצים ונתונים מקומיים).

שירות מקומי מתייחס לאיפיונים ייחודיים של אוכלוסיות מקומיות ולא של איפיון חותך של האוכלוסייה כמו קשישים .

רוב השירותים המקומיים ממומנים ע"י משרד הרווחה (לפעמים יש תרומה מעמותות אבל זה לא הכסף הגדול) לשכות הרווחה זהו גוף משמעותי שבאמצעותו משרד הרווחה מבצע את פעולותיו.

מימון משרד הרווחה-

המשרד שמפעיל את הרשויות המקומיות הוא משרד הפנים- הוא למשל קובע את משכורותיהם של בעלי התפקידים ברשות המקומית, מקצה כספים לביוב, לתשתיות וכו'

יש משרדים יעודיים- למשל החינוך, הרווחה, הבריאות- הם נפרדים ממשרד הפנים וכלאחד בתחומו מעביר תקציבים לרשויות המקומיות.

משרד האוצר הוא זה שמאשר את התקציבים של המשרדים הייעודיים ואת תקציבי משרד הפנים. את זה הוא עושה בהתאם לחוק התקציב שעובר מדי שנה בכנסת. התקציב כתוב באופן מפורט – הוא מגדיר את העיר, כמות התקנים והתקציב המוגדר לעניין.

רק הכנסת יכולה לשנות את החוק.

משרד האוצר מעביר את הכסף למשרד הפנים שמעביר את הכסף לבנק השלטון המקומי שמעביר לרשות המקומית.

הרשות המקומית צריכה להוציא את הכסף בהתאם לחוק התקציב.

יש מקור כספי נוסף- היא יכולה לגבות מיסים המקומיים (ארנונה, מים, חניה) זו גביה שהיא מסמכויות הממשלה אך היא לא ממשלתית.

גובה המיסים נקבע ע"י הכנסת.

אוצר> פנים> השלטון המקומי (גוף המאחד את הרשויות המקומיות)> הרשות המקומית

איך משתלבים המשרדים יעודיים והכסף שהם מממנים?

למשרדים הייעודיים אין כסף פיזי, הוא נמצא באוצר- דהיינו בבנק ישראל. הם מעורבים מאוד בעיצוב חוק התקציב.

לקראת חקיקת החוק יש מו"מ עם האוצר לגבי הסעיפים בספר התקציב.

המשרד מגיש תוכניות למה לעשות עם התקציב שהוגדר לו לכתחילה ואת זה מאשר האוצר. וכשהכסף מגיע לבנק השלטון המקומי עליו להתחלק ע"פ החלטת המשרדים הייעודיים.

כל זה באידיאל. במציאות קורים דברים קצת שונים.

הקדמה-

מהי מדיניות- בשיעור הזה המדיניות היא מה שקורה בפועל. לדוג' אפשר לעשות רעש 24 שעות ולא יעשו לך כלום. החקיקה שונה- אסור לעשות רעש בי 2-4 ואחרי 11 בלילה.

המשך-

כדי לבדוק את המדיניות הכלכלית צריך לבדוק איך התקציב מתנהל בפועל. הפער בין האידיאל למה שקורה בפועל.

מי הם השותפים בתהליך?

ח"כ, פוליטיקאים מקומיים או ארציים, שרים,אוכלוסיות (הפגנות), פקידים.

לפקידים יש דיעה עצמית ויש להם השפעה מרובה על התקציב.

חלק מהפקידים לא משתנים עם השתנות השר ויש להם הרבה יותר קביעות והבנה בתחום.

אחד המאפיינים של השלטון בישראל הוא חוסר אמון של בעלי תפקידים אחד בשני. ההנחה היא שהאחד משקר לשני- לא מתוך רוע לב אלא מתוך רצון לקדם את הנושא שלשמו הוא פועל.

הכוונות הן טובות אך אף אחד לא סומך על השני לדעת מה הוא עושה.

האוצר רואה את עצמו מאשר את התקציב- אך למעשה הכנסת היא זו שמאשרת.

למשל הרווחה מנסה להוסיף תוכנית חדשה לתקציב- האוצר אומר לכמה שנים התוכנית? אם זה יותר משנה אז האוצר מתנגד כי הוא לא יודע אם שנה הבאה יהיה כסף.

בעצם המשרד מנסה להגדיל את התקציב כדי שגם שנה הבאה יגדל התקציב. הוא כותב תוכנית שנתית כשהיא בעצם תלת שנתית.

וגם המשרדים מנסים לסיים את התקציבים בסוף השנה כדי שלא יגידו שנשאר.

יש אישור תקציב ראשוני של חלוקת הכסף הגדול ואח"כ אישור מפורט יותר שעובר בחוק התקציב.

לפקיד באוצר יש דעה לגבי דברים שהוא לא בהכרח מבין בהם אבל הוא יודע שאם הוא ייתן יד חופשית למשרדים אז הם יבקשו עוד ועוד.

האוצר יכול לעקב את התהליכים ובכך למנוע הקמה של תוכניות.

שאלה- איך משרדים יכולים לבקש עוד דברים אם התקציב גג כבר נקבע?

הממשלה ע"פ לחץ ציבורי שמפעילים המשרדים שמעוניינים בהעלאת התקציב לצורך מסוים (הפגנות,כתבות וכו') מורה לפקידי האוצר להעלות תקציב מסוים.

דמות נוספת הם נציגי הרשויות המקומיות.

כל רשות רוצה למשוך אליה אנשים טובים. כל רשות מעדיפה להשקיע בפרוייקטים נראים עם הוכחות שאפשר להתגאות בהם. המשרד לעומת זאת לא רוצה רק לפעול לטובת מפעלים נראים אלא גם למפעלים שאינם מעוררים גאווה כמו אוכלוסיות נחלשות.

זה מתח מובנה- כי לכל צד יש את האינטרס שלו.

הרשות- דואג לאופי טוב של האוכלוסייה

המשרד- לצרכי האוכלוסייה

לכל דמות פוליטית יש יכולת לאיים בלחץ פוליטי על פוליטיקאים אחרים (לא אצביע לך במרכז, אפרסם כתבה עליך וכו')

אם הרשות המקומית חלוקה על המשרד הממשלתי היא יכולה לפנות לאוצר ולהפך.

אם רוצים שהתקציב יהיה כפי רצונך אתה חייב להכיר את המהלכים והשחקנים.

אם מקצצים זה קורה כתוצאה מתהליכים שקורים כל שנה מחדש.

יש פטנט ידוע שמשרד מסוים משתמש בכל הכסף שמקצים לו כבר בתחילת השנה בשביל ללחוץ על האוצר להביא עוד כסף.

המרכז לשלטון מקומי- הגוף שמאחד את כל הרשויות המקומיות

גם להם יש אינטרס- לאן ילך הכסף מכל הרשויות- ירוחם או ת"א.

קיימת סדרת נוסחאות בכל משרד ממשלתי ובאוצר לאופן חלוקת התקציבים.

יש פרמטרים שונים- מצב סוציואקונומי, דמוגרפיה, בריאות וכו'.

מטרת הלחצים הפוליטיים היא לחרוג מאותן נוסחאות.

האוצר יכול להגביל סכום שיוצר מחויבות עתידים אלא אם המשרד מתחייב שבשנה הבאה הוא יוריד את הסכום מתחום אחר.

יש לאוצר רזרבות לחריגות מהתקציב.

משרד יעודי לא יכול לבנות מפעלים לבדו, הוא חייב לעבור דרך הרשות המקומית.

אם רוצים לשנות סעיף אחרי החוק עבר יכולה לעשות זאת רק ע"י ועדת הכספים של הכנסת. שגם הם פוליטיקאים וגם הם מושפעים מלחצים פוליטיים. הם עושים עסקנות- אני אתמוך לך בהצבעה זו ואתה תתמוך בהצבעה שלי.

בעקרון הרשויות המקומיות לא יכולות להעביר כסף בין סעיפי תקציב שונים.

אבל בפועל עושים את זה- כי כשהכסף בחשבון של הרשות המקומית הם יכולים לבזבז אותו על תחומים אחרים – כך נוצר שלא יכלו לשלם לעובדיהם.

יש רשויות שמקפידות לגבות מיסים ויש כאלו שלא גובות (מסיבות של ביריונים, לא גובים מחמולות, לא גובים מאברכים), האוצר מסתמך על זה שהיא גובה ואז היא נכנסת לגרעון תקציבי.

אופי הרשות המקומית משפיע מאוד על התנהלות האזור. וזה משפיע בצורה שלילית על התושבים ועל איכות השירותים שניתנים.

ד' טבת 21/12/09

הקריאה

כדאי לשאול שאלות לגבי מושגים לא מובנים

במבחן הוא לא שואל על פרטים קטנים אלא על דפוסים כלליים.

למשל: מה הייתה המגמה במשך החמש שנים האחרונות של מגמה מסוימת?

במבחן אין שאלות מכשילות- לפעמים יש שאלות שלא מנוסחות ברור

לא לקשר בין שאלה לשאלה.

שאלות בהיגדים.

לא מזכיר שמות של מחברים

נראה שאלות אינטגרטיביות- לדעת לחשוב.

מעמד הביניים בשנים האחרונות ממשיך לתמוך בחיזוק הביטוח הלאומי. לא , בעולם-כן.

צריך להיות מודעים לאקטואליה

האם העמדה של סגן השר ליצמן בנושא טיפולי שיניים- היא גישה קפיטליסטית או סוציאל דמוקרטית.

סל התרופות-סעיף שמופיע בחוק התקציב- כ 400,000,000 ₪ המוקצבים לטכנולוגיות רפואיות. יש ודעה המחליטה באילו תרופות מדובר. בנוסף לתרופות הרגילות. הועדה יושבת כל שנה מחדש. זה ממש דיני נפשות- כי יש תרופות שאם לא יקבלו אותן אנשים הם עלולים למות. התקציב לנצח לא יספיק לכל התרופות שצריך. בתקופה האחרונה היו הרבה הפגנות לגבי תרופות מסוימות.

יש תחומים שלא מכוסים בחוק ביטוח בריאות- טיפול שיניים לילדים ביניהם. התוצאה היא שביחס למדד העולמי אנחנו נמצאים למטה- יש אנשים שלא יכולים לממן את הטיפולים. הבסיס העקרוני של חוק ביטוח בריאות הוא אוניברסאלי.

מי שממנה את ועדת התרופות הוא שר הבריאות או סגנו.והוא מי שמקצה את התקציב בסוף. כדי לשנות את סעיפי התקציב עליו לקבל הסכמה- הוא הרים בערב טלפון לשרי הממשלה ועשה הצבעה טלפונית- כחוק. אם הציבור חושב שזה לא ענייני אז הוא יכול להעלות את זה להצבעה בכנסת.

ועדת סל התרופות יכלה להתפטר אם היא לא הייתה מסכימה איתו.

הארץ- עיתון של אליטיסטים שמתנגד לעזרה לחלשים

מוסר השכל- אם רוצים להשיג תקציבים לפונים שלכם תלמדו את הכללים.

הלחץ מהקבוצות יגיע למשרד הבריאות שיעבירו למשרד האוצר שיבקשו עוד חלק מהתקציב.

בהצבעות כל ח"כ עושה החלטה של מה חשוב לו יותר ופחות ומסכים לוותר על הדברים שפחות חשובים בעיניו בשביל דברים שיותר חשובים בעיניו.

שירותים חברתיים אישיים

דרכי המימון בפועל.

משרד הרווחה יחד עם משרד הפנים והאוצר קבעו נוסחא למימון השירותים החברתיים האישיים המקומיים.

שירות אישי מתייחס לייחודיות של בן האדם. למשל- קצבת זקנה-היא אלי כאדם מעל גיל מסוים- זה כוללני. בטיפול משפחתי- יש יחס לייחודיות של האדם. ואז יש מצב שבו כשבאות שתי משפחות אחד מקבל הרבה שירות והאחר מקבל פחות שירות למרות שעל פניו הוא נראה מבחוץ באותו מצב. זאת מפני שהעו"ס שעשה אינטק החליט שכדאי להשקיע במשפ' א' שאופציית הצמיחה היא גדולה יותר. שיקול הדעת של העו"ס גורםלכך שיש פגיעה ב שיוויון בין הלקוחות. יש מתח תמידי בין הייחודיות לבין השיוויון- כמו אוניברסליות ופרטיקולריות. זה קשור לכסף כי מדובר במשאבים- ואז אישיות המטופל גורמת לכך באופן מובנה שאדם אחד צורך יותר משאבים מהשני.

ברשויות המקומיות הרבה מהתקציב מוקדש לשירותים האישיים. יש שירותים ארציים שהם כן אישיים-כמו שירותי התקון-העבריינות. של השב"ס.

למשל- השירותים שמופעלים ברשויות המקומיות הם ממומנים בצורה הבאה: הוא 75% ע"י הממשלה והרשות המקומית מממנת 25%. יש רשויות שמממנות יותר ופחות- זה תלוי בכמה הן גובות.

יש פרדוקס- הרשויות החלשות צריכות את השירותים הטובים ביותר אבל הן לא גובות מיסים. השירותים החזקים גובים יותר אבל צריכים פחות.

המאמר של קופ.

משרד הרווחה מנסה לתת תקציבים מיוחדים לאזורים החדשים אאבל זה לא תמיד עובד מפני שלרשויות חלשות יש כוח פוליטי חלש.

יש התנגדות של התושבים לאימוץ של ערים חלשות.

אם מסתכלים על ההוצאה הממשלתית לרווחה הנתון מדוייק הוא- אחוז לשירותים החברתיים האישיים על מ 7% בשנת 2000 ל10% בשנת 2008.

יש עלייה משמעותית בתקציב לרשויות המקומיות לשירותים חברתיים אישיים.

התחושה שאין מספיק כסף היא נובעת מכך שהצרכים תמיד עולים מעל היכולת. יש פער גדול בין התחושה הסובייקטיבית לבין המספרים האובייקטיביים.

האוכ' שקיבלו את הכסף בעיקר הן: אנשים עם פיגור, במיוחד בתחום העבריינות,ילדים ונכים. קשישים כמעט לא קיבלו- הם קיבלו בתחומים אחרים. האחוז מתקציב המדינה הולך לצרכים סוציאליים הם 51%.

על אף השיפור בשירותים החברתיים עדיין יש צרכים ידועים שאינם מכוסים ההערכה היא ש 30% מצרכי האנשים בעלי המוגבלויות לא מכוסים. וכנ"ל עם נערים בסיכון. למרות שזה נתון סובייקטיבי – בגלל שהוא מועט ניתן ללמוד שהמצב לא על הפנים.

המאמר הוא קופ הקצאת משאבים לשירותים חברתיים. 2007.

יש תופעה ברשויות המקומיות- הגורם החוקי שקובע מי מקבל את השירותים או לא. לאן מופנים המאמצים של העובדים ברשויות.

למשל- משפחה רב בעייתית- מהו סדר הקדימויות בטיפול.

חוק הגנת הקטין- מחייב את הלשכה לטפל בילדים ראשית כל.

אם תשאל עו"ס- לא תמיד זה שורש הבעיה במשפחה.

בזמן האחרון יש יותר ויותר חוקים ביחס ליותר אוכ'- כתוצאה מכך מרכיב המשאבים שהעו"ס יכול להשקיע באוכ' ע"פ שיקול דעתו הולך ויורד.

עשו את החוק כדי לקבל יותר תקציב. אבל החופש של הלשכה לקבוע סדרי עדיפויות הולך ויורד. למשל- אם עו"ס רוצה לעשות טיפול מקיף בשכונה שעולה סכום מסוים- אבל היא מחויבת מהחוק לעשות טיפול לילדים.

באנגליה לקחו את זה למקום מאוד קיצוני כי אצלם הכל מחוקק והם רוב היום ממלאים טפסים.

יש היום דיון ציבורי לגבי עודף החוקים. החוקים נבעו מרצון של אנשי מקצוע לקדם את האוכלוסייה שלהם ולקבל עוד תקציב

י"א טבת 28/12/09

מרב ארלוזרוב- the marker כתבה על ליצמן

לאוכלוסיות חלשות אין כוח התארגנות

הארגונים שלחצו על סל התרופות- פעילותם מומנה ע"י מייצרי התרופות. ועניים אין מי שיממן.

נראה שגם חברי ועדת התרופות קיבלו את התערבותו של ליצמן אחרת הם היו מתפטרים.

המגזר השלישי

מגזר ראשון- ממשלה, מגזר שני- עסקי

עמותה= מוסד שרשום אצל הרשם כעמותה

למה המציאו עמותות?

1. ע"מ שניתן יהיה לגייס כספים לצורך המטרה הראשית.

בצורך בעמותות, ישות משפטית נפרדת מהישות הפרטית, עולה כאשר אנשים רצו לעשות פעולות למען מטרה כלשהי בנפרד מנכסיהם האישיים.

הסיבה להקמת חברה (במיוחד בע"מ)- היא שיזם שפותח חברה לוקח סיכון ומקווה, שבאמצעות פעולותיו המסחריות, הוא ירוויח כסף. החברה הדמוקרטית רוצה שאנשים יפתחו עסקים ויקחו סיכון כי זה מניע את גלגלי המשק. הגדרה משפטית של "חברה" מאפשרת להפריד בין נכסי החברה לנכסי הפרט- כך שבפשיטת רגל יכנסו את נכסי החברה. הנושא את החוב זה בעלי החוב- הבנק, הלקוחות. בעלי החוב בודקים טוב אם הוא לא העביר נכסים מהחברה אליו.

יש אנשים שהעבירו מנכסי החברה לעצמם וגרמו לחברה לפשוט רגל- זה לא תקין.

2. מטרתה של העמותה היא לממש מטרה ראויה- מטרה שלא עומדת בניגוד לחוק. המטרה של המדינה בעמותות היא לא לקחת סיכון כדי להזיז את גלגלי המשק אלא לקדם את המטרה שלשמה הוקמה.

ההפרדה בין נכסי העמותה לנכסי הפרט מצומצמת יותר מההפרדה בין נכסי החברה לנכסי הפרט. אם יש פשיטת רגל יש יותר סיכון שייקחו מנכסיו הפרטיים של בעל העמותה. זה מתוך ציפייה שהמנהיגים ינהלו אותה נכון- לכן הרבה אנשים פותחים חברה עם מטרות של עמותה.

בארץ מקורה של העמותה היא באגודה העותומאנית. היו מקימים אגודות שמטרתן הייתה לעשות טוב לאנשים.

הקדש= גוף השומר על משהו קדוש- לא למסחר (למשל הר הבית).

אחד ההבדלים בין עמותה לחברה הוא המיסוי: המדינה גובה מיסים על רווחים של החברה. לעומת זאת היא לא גובה מיסים על תרומות העמותה.

מהרווחים של חברה שהולכים לבעלים או לבעלי המניות- גובה המדינה מיסים. חברה יעילה

העודף שנשאר לעמותה לאחר השימוש בכסף נקרא "הכנסה", ולא רווח, ההכנסה נשארת בעמותה- אי אפשר להעביר אותה לחברי העמותה- והעמותה משתמשת בכסף לצורכי העמותה.

יש עמותות מגלגלות המון כסף, ומשקיעות את זה בצרכי העמותה- ביניהם גם משכורות עתק של העובדים בעמותה. אין פיקוח על גדול המשכורות. עשויה להיות טרוניה של התורמים לגבי השימוש בתרומותיהם. לכן כתורם עליך לבדוק איך מתנהלת העמותה אצל הרשם. אין קנה מידה לדעת האם העמותה מנסה לייעל את עצמה מספיק.

רשם העמותות בודק את תקינות הספרים- האם העמותות מתנהלות כמו שצריך- רישום של הכנסות, הוצאות, דבקות במטרות. גובה המשכורות הוא לא קריטריון שהרשם בודק.

היה סנדרום הוולבו- פתאום ראו שכל מנהלי העמותות נוסעים בוולבו של העמותה. אז נכנס מס הכנסה- הפסיק לתת פטור ממיסים לעמותה שלא נוהגת כעמותה.

מלכ"ר- סטטוס הכרה של שלטונות המס בכך שעמותה אכן מתנהגת כעמותה. ואצלם אדם שתורם, זוכה שסכום התרומה יורד ממס ההכנסה שהוא משלם. מוכר לפי סעיף 47

עשו סקר בY-NET לבקש שקיפות של עמותות- עמותות חסד הסכימו לענות וכל העמותות שמייעצים לאחרים לא ענו- מכון לדמוקרטיה, איכות השלטון וכו'.

יש הרבה עמותות שלא מדווחות לרשם את ענייניהם ולכן הן לא שקופות.

עמותות משקפות את כל הקשת החברתית בארץ- וכולם נהנים מהליקויים של החוק.

תכנית וויסקונסין מנוהלת ע"י אנשי אוצר לשעבר.

החל מלפני 10 שנים כששלטונות המס ראו שהמציאות של מלכ"רים שונה מאוד מהתיאוריה, הצעקה קמה מחברות עסקיות שחשו מופלים לנוכח ההקלה על המס של עמותות- שזו לא תחרות הוגנת. ואז הוקמה "חברה לתועלת הציבור"- חברה שאמורה להתנהל כמו עמותה.

לפני שאתם מקימים עמותה תלכו לרו"ח ועו"ד. חשוב לא לעשות שטויות.

יש פיקוח על משכורות של העמותה כאשר היא מקבלת תקציב ממשלתי- והוא מכוח הממשלה שנותן כסף רק בתנאים מסוימים.

יש ארגונים שבודקים עמותות באופן וולונטרי- מכל דולר מגיע כך וכך אחוז לאוכ' שבה היא מטפלת. בארץ יש כיוון כזה כי הציבור את העקימות בעמותות.

פערי השכר בעמותות הוא גדול ביותר.

הם יכולים לקבל שכר גבוה אבל לא על חשבון מיסים- לכן הם לא מקבלים פטור ממיסים.

המאמר של גורדון, איזנשאטט ורוזנליט וניסקי

4/1/10 י"ח טבת

8/2/10 כנס מחקרי על העוני.

סיעוד כדוגמא להפרטה אופיינית (בעלת אופי ייחודי) ע"י הממשלה

סקירה היסטורית

בשנות ה70 לא היו הרבה קשישים ולכן, לא הייתה מע' חוקית או אחרת מוסדרת טיפלה בקשישים- הייתה יחידה קטנה במשרד הסעד שנתנה קצת כסף לקשישים בבית על בסיס בעיות ספציפיות.

אז ח"כים החלו להזדקן וילדיהם שמו לב לחוסר בשירותים לקשישים.

הנק' שהקשישים באו מאוכלוסיה חשובה.

ואז תוך כמה שנים אוכ' הקשישים הכפילה את עצמה- מה שהפתיע את המחוקקים שקיבלו החלטה עקרונית: המדיניות בנושא הזקנה הוא הפעלת מנגנון שישמור את הזקן בקהילה עד כמה שניתן.

משמע, לספק להם שירותים שיאפשרו להם חיים, עם המגבלות שלהם, בביתם.

היה צורך בחוק שיפרט את המדיניות- מאין יגיע המימון, מה יהיו השירותים וכו'.

זו דוגמא טובה למצב שבו התחילו מכלום ובנו הכל מחדש. ממצב כזה ניתן ללמוד על גישת המקימים(בגלל שלא היה שום דבר לפני כן שדרש התייחסות)

שותפים לתהליך היו המשרדים האוצר, הרווחה והבריאות והבט"ל

מובילי התהליך רצו להבטיח שהבסיס התקציבי יהיה יציב ובלתי תלוי באוצר ולא יתחרה כל שנה עם התקציב הממשלתי לכן הוחלט שזה ייכלל בביטוח הלאומי- משמע שהמדינה החליטה להעלות את תשלומי הבט"ל של כל אזרח לאורך חייו.

מדוע האוצר הסכים? משום שזקנה זה מצב נורמטיבי- גם אנשי האוצר יזדקנו- זה יוצר כוח פוליטי שיביא לקבלת ההחלטה בקלות.

התחילו לגבות מיסים שנתיים לפני התחלת השירות כדי למלא את הקופה שממנה צריך לקחת.

1.איזו סוג מערכת יקימו?

מה יתנו לאדם שזכאי לקבל שירותים- הם יקבל כסף או שירות בעין (ממשי) ואם שירות בעין- מי יפקח על זה.

הדיון בנושא היה מוסרי ומעשי.

מחד- האדם עצמאי ויכול להתנהל בעצמו ולדאוג לצרכיו

מאידך- מדובר באוכ' חלשה שזקוקה להגנה ואי אפשר לסמוך עליה להשתמש בכסף בצורה נכונה.

מה שהכריע את הכף היה שהעוסקים בחקיקה בשנים ההם פחדו מילדי הקשישים- וזאת מתוך ידיעה שיש ילדים שלוקחים את קצבת הזקנה של ההורים ולא נותנים להם את הטיפול הנדרש. לכן התקבלה ההחלטה עקרונית שהשירות יהיה בעין.

משמע שהממשלה אחראית למצב הזקנים ולא שהממשלה מעבירה את האחריות הזאת לזקנים.

2. איך יפעילו את השירות הזה?

אפשר א. להקים יחידה ממשלתית של מטפלים בזקנים

ב. להוציא מכרזים לגורמים פרטיים (לא מדינתיים) והממשלה תבחר את הארגונים המתאימים תעביר אליהם את הכסף והם יהיו אחראים הטיפול. הוחלט לעשות זאת.

זו הייתה הפעם הראשונה שהופיע בארץ מנגנון הפרטה מתוכנן במסגרת החוק.

3. מה מנגנון היחסים בין הממשלה לבין הארגונים המפעילים- באיזו צורה הם יקבלו את הכסף.
1. כל ארגון יקבל סכום מסוים ע"פ כמות האנשים שהם אמורים לטפל בה. 100 אנשים- כמות מספיקה לכך. במצב כזה הארגון יחליט לקחת אחריות על הבריאים יותר ולא על החולים דווקא כי פחות מסובך ויקר לטפל בהם.
2. מקבלים כסף פר אדם ספציפי- אדם חושב שהוא זכאי פונה לממשלה, שמגדירה את זכאותו, ונותנת כספים לארגון לטפל בו ספציפית. זו ההגדרה שהוחלטה. זה מודל פיקוחי מאוד הדוק- כל לקוח מפוקח ע"י הממשלה. זקן שחושב שהוא זקוק לסיעוד פונה לועדה בה נציגים מהבריאות, הרווחה, האוצר ואין שם אף אחד מהחברות סיעוד. הפיקוח על איכות השירות הוא בידי הממשלה ואם הלקוח לא מרוצה מהטיפול הוא יכול לפנות לבט"ל שיורה לחברה שתפסיק לשלוח את המטפלת ומורה לחברה אחרת לעשות כן.

באופן כללי השיטה עובדת באופן מעולה.

מה שמיוחד בחוק הסיעוד מבחינת התפעול שאין בתחומים אחרים-

הוא שהממשלה אחראית על השירות ברמת הפרט.

בשאר התחומים הפיקוח הוא לקבוצות (כל הילדים שבמועדונית ספציפית).

משמע שיש קשר ישיר בין העו"ס לקשיש ולא דרך שירותי הסיעוד. זה עולה הרבה מאוד למדינה אך זה פיקוח אדוק.

לגבי הפרטה – במאמר של רוזנהיים

למה באותם שנים הממשלה בחרה בהפרטה? האם זה היה יותר זול?

מה זה זול? העלות הכספית היא לא תמיד המדד היחיד של האוצר.

האיש הרזה והאיש שמן של ביבי- הממשלה זה בזבוז היא גדולה מדי וצריך לצמצם אותה (המגזר הממשלתי).

זו תפיסה קלאסית של גישה קפיטליסטית. האוצר מעוניין לצמצם את מספר עובדי המדינה ולהעביר אותם לשוק הכלכלי. בגלל שלאוצר יש כוח חזק יחסית וזו גישת האוצר ע"מ לחסוך בהוצאות המדינה- זו הסיבה שבעומק יש לישראל גישה קפיטליסטית.

מטפלות בזקנים המועסקות בעמותה הן זולות יותר אין ועד עובדים יותר קל להעסיק ולפטר, מאשר העסקתן במדינה- המחויבת לשלם להם שכר מינימום.

מצד שני- אם מפעילים את השירות דרך גופים אחרים הממשלה לא אחראית בעיני הציבור אלא הגוף שנותן את השירותים. ואליו מגיעים כל התלונות.

לממשלה היה עניין להרחיק את עצמה מהשירות ומצד שני לשלוט בו.

זה נכון היום בהרבה תחומים-

וויסקונסין- 4 חברות בינ"ל שמשתמשות בכספי מדינה- ניסיון להחזיר אנשים לשוק העבודה, משפחות אומנה

למעשה הממשלה העבירה כסף לשוק הכלכלי- שמתנהג כשוק כלכלי- מורידה את שכר הזוטרים כמה שאפשר ומעלה את שכר הבכירים כמה שאפשר.

ברגע שחוקקו את החוק נוצרו מלא חברות סיעוד.

בשיעורים הראשונים תהינו האם רווחה זה חלק מהשוק הכלכלי.

בעצם המושג של שכר מינימום ו80 המפקחים שאמורים להקפיד עלזה זה סוג של הסוואה כי האוצר אפילו התנגד לשים סעיף שאומר שמפסיקים לעבוד עם חברות סיעוד שלא משלמות שכר מינימום-כי הוא ידע שכך יהיה וזה לא הפריע לו.

מלכ"רים

משרד הרווחה נותן הרבה מאוד כסף לעמותות.

היה סיפור שבעת המשבר הכלכלי עמותות ביקשו מהממשלה כסף- היא קבעה קריטריונים ביניהם שאסור למנכ"ל להרוויח מעל 400000 לשנה- הרבה עמותות ראו זאת ולא באו לקחת את הכסף. משמע שעם כל הצעקות "אין לנו כסף" מצבם לא ד כדי כך גרוע.

מה עדיף? שירותים מעמותות או שירותים מגופים מסחריים?

המחקר של לוסקי וגבעון- השוו מוסדות מלכ"ר ומוסדות מסחריים במוסדות סיעוד.

יש דימיון בין השירותים ולכן קל לערוך את ההשוואה.

לא ניתן להשליך ממסקנתם על תחומים אחרים.

האוכ' מתחלקת לעצמאים,תשושים= פיזית אך חושבים באופן בהיר, תשושי נפש= שמוחם לא עובד כרגיל.

70% מהאנשים שנמצאים במוסדות במחלקות סיעודיות- זקוקים לטיפול 24 שעות- מוחזקים ע"י הממשלה. האדם פונה למשרד הבריאות ומבקש קוד. המשרד עושה בדיקה יסודית לאדם ולמשפחתו ובודקת כמה אחוזים ימומנו ע"י הממשלה וכמה ע"י המשפחה.

באמצעות הקודים לממשלה יש השפעה משמעותית על הכנסת המח' הסיעודיות.

בתחום זה יש ויכוח עצום בין המוסדות לממשלה. אלו אומרים שהסכום לא מספיק והללו אומרים שזה כן מספיק ע"י התייעלות.

המשפחה משלמת את חלקה לממשלה והממשלה מעבירה את זה למוסד.

יש פיקוח די צמוד של הממשלה על המוסדות.

הממשלה מפעילה מכרז פעם בכמה שנים,לכל המוסדות. היא בודקת כל מיני קריטריונים למשל כמה מרווח יש לכל מיטה וכדומה.

מוסד יכול להגדיר על כמה מיטות הוא עושה הסכם של מיטות קוד. מיטות הממומנות ע"י הממשלה. האינטרס שלהם הוא שמיטות קוד תמיד מלאות וזה נותן להם בסיס תיפעולי.

העלות היא 10000-15000 ש"ח ורוב האנשים לא יכולים לשלם סכום כזה לבד לכן הם פונים למשרד הבריאות. משרד הבריאות משלם למוסד פחות מהאדם הפרטי.

לוסקי וגבעון מדדו מס' קריטריונים:

א. סיעוד- הטיפול הפיזי- רחצה ניקיון

ב. רפואה- איכות השירותים-כל כמה זמן בא רופא

ג. פיזותרפיה

ד. ריפוי בעיסוק

ה. תזונה- איכות המזון- מרכיבים התזונתיים, היגיינה.

ו. רווחה- האם יש עו"סים

ז. תנאים פיזיים- תיאורה, מרחב, מבנה חדש או ישן.

הם לא בדקו את מידת תחושת החמימות במוסד, איכות היחס בין הזקן לצוות הטיפולי, שביעות הרצון של הזקנים מהיחס של המטפלים, ולא את מידת הדאגה לזקן. מפני שאין מקור מהימן למדידה. הקשישים לא כולם צלולים, מפחדים מהמטפלים, המשפ' לא תמיד יודעת. דברים שקשה למדוד אותם באופן אמפירי.

ודווקא הדברים האלה הם חשובים ביותר! יש מידע ברור על כך שמגע אוהב משפר את איכות חייהם של קשישים.

ממצאים:

1. יעילות כלכלית- לא נמצא הבדל בין ארגונים מסחריים לבין מלכ"רים. למשל: מוסד מסחרי מקבל הלוואות יותר בקלות ממלכרים לעומת זאת מלכרים לא צריכים לפרסם את עצמם לעומת מוסד מסחרי שמשקיע המון בפרסום- זאת משום שדעת הציבור תופסת אותם כאמינים יותר.

2. איכות השירות- בממוצע איכות השירות במלכרים גבוה מאיכות השירות המוסדות מסחריים.

סיבות אפשריות לדבר:

א. השערתם היא שהסיבה היא שהכסף מושקע בשירות ולא מוגדר כרווחים. ב.סיבה נוספת היא שיש פחות מיטות כי ככל שמספר המיטות נמוך יותר איכות השירות עולה.

ג. עמותות נתפסות כאמינות אך מחיריהם אינם נמוכים ממחירים של גופים מסחריים אך העמותות לא ממצבות את עצמן כיוקרתיות כמו גופים מסחריים.

הן עושות זאת משום אם אני מציג את עצמי כרוצה לעזור אני לא יכול לשים שירותי יוקרה ולכן הן משקיעות יותר באיכות.

ד. תחרות- כאשר נמצאים מוסד מסחרי זה ליד זה, זה משפיע על המוסדות לשפר את איכותן ואילו מוסד מסחרי לבד נותן שירות פחות טוב . לעומת זאת עמותות סמוכות לא מצויות בתחרות

לכן המדינה ממקמת עמותות הפריפריה ומוסדות מסחריים במרכז.

היבטים נוספים של איכות השירות:

- כוח אדם- בארגונים מסחריים יש יותר כ"א מאשר בעמותות אבל איכות כח האדם במלכרים גבוה מאיכותו במוסד מסחרי. עד כדי כך בש10% מהמוסדות - רובם מסחריים היה עודף כוח אדם- דבר הפוגע ביעילות. המוסד המסחרי רוצה להראות שיש הרבה כוח אדם.

מסקנות כלליות-

1. אי אפשר לומר בצורה גורפת שהממשלה, מלכ"ר, גוף מסחרי או באופן כללי ששוק פרטי הוא יותר יעיל. זה מאוד תלוי.

הממשלה אומרת הרבה פעמים שהיא לא יודעת לנהל- זה תלוי בפרטים

2. נושא הפיקוח על המשכורות של העמותות ושל העמותות בכלל הוא בעייתי ביותר- מוניקדם לא רואה בזה שינוי גדול בעתיד. הממשלה לא תגביל את שכר המנכ"לים משום שכולם נהנים מאותן עמותות.

3. מויקדם צופה שההפרדה בין ארגונים מסחריים ועמותות תלך ותצתמצם למשל ויצו - היא כ"כ גדולה שהיא מתנהל כגוף מסחרי.

רגישות תקציב הרווחה הממשלתי לשינויים כלכליים

= האם תקציב הרווחה מושפע ממששבר או צמיחה כלכלית? או האם תקציב הרווחה משפיע על המצב במדינה? האם תקציב גדול פוגע ביעילות המשק, בצמיחה. כלומר זה דו כיווני.

שומעים הרבה טענות- תקציב רווחה גורם לאבטלה נמוכה לעוד תעסוקה

וגם טענות הפוכות שתקציב גבוה לוקח מתחומים אחרים ושאנשים נהיים פרזיטים.

המסקנה המחקרית היא שאין הוכחה לקשר בין השניים. יש מעט השפעה בין צמיחה כלכלית לתקציב הרווחה לאורך שנים.

מחקר- monikadam-stabliazing....

הם בדקו תקופה ארוכה בת 27 שנים שבה השתנו הממשלות- הם רצו לראות האם היו התפתחויות שונות בכל ממשלה ומצאו שכלהממשלות עשו בערך אותו דבר. משמע שמבחינה חברתית- מעבר להצהרות אין הבדל גדול בין הימין לשמאל.

הם בדקו את הוצאות הרווחה ובדקו האם יש קשר ביניהם לבין צמיחה או משבר כלכלי.

בתק' צמיחה 70-74 הייתה עליה של 48% בשירותים החברתיים האישיים

אבל ב74-79 תק' של משבר כלכלי אותתו תקציב גדל ב42%- ההבדל בין התקופות הוא שולי...

וכנ"ל לגבי ירידה בתקציב.

הם כן מצאו אפשרות ליחס בין עליית התקציב אחרי הרבה זמן הצמיחה.

היה שיא בהוצאות לשירותים חברתיים ב-84: 7.5% מהתל"ג.

ב94 חזרנו לתקציב של 1970.

תפיסות אידיאולוגיות של כל הממשלות בעולם הן המשפיעות על גודל התקציב!! האידיאולוגיה גם של השמאל וגםשל הימין נעשתה יותר קפיטליסטית

ב1987 נכנס לתוקף חוק הסיעוד שהעלה את ההוצאות מאוד - כמעט לרמת שיא ההוצאות שהיו ב-84

מצד אחד זה שירות חברתי אישי אךהוא ניתן ע"י בט"ל- הוא גםאישי וגם כלכלי והוא המשיך לצמוח גם כשכל שאר התקציבים ירדו.

בעצם זה מראה איך עם תקצוב חכם אפשר למתן את הירידה בתקציב, להגן על התקציב מפני השתנות האידיאולוגיות. כיום כ30% מתח"א (תקציב חברתי אישי) ניתנים לתקציב הסיעוד.

השיטה היא שהמימון הוא של בט"ל אךהוא מתנהג כשירות אישי.

יש גם תמיכה של כולם כי כולם יהיו זקנים