מדיניות רווחה 2 - מחברת סמסטר ב -2008/9
חזרה לכלל החומרים
תודה שירה ליבוביץ
סמסטר ב שיעור 1, כ אדר, 16.03.2009
העוני: עובד היי-טק מפרנס עוד 5-6 אנשים שמספקים לו שירותים, לכן פיטורין של עובדי היי-טק פוגעים במעגל הרבה יותר רחב. בנוסף למשבר העוני הנוכחי יש לנו גם משבר מים שפוגע גם הוא בפרנסה – בענף הגינון למשל. במצב כזה נראה התפרצות של "עניים חדשים" – בניגוד לאנשים שחיים בעוני במשך תקופה ארוכה, הם חיים חיי נורמטיביות ומתדרדרים לעוני.
מי הם העניים – האנשים שאנחנו מגדירים אותם כעניים (עוני כתופעה חברתית ולא ברמת הפרט). הגדרה נעשית מתוך תפיסת עולם, אידיאולוגיה. אי אפשר להתייחס להגדרת העוני מבלי להתייחס לתפיסת העולם של המגדיר. ההגדרה תשתנה ע"פ המגדיר. יש סדרה של הגדרות לגבי העוני, בעלות אפיונים שונים. בביטוח לאומי יש הגדרת עוני יחסית – כשנסתכל על אדם בסומליה נגדיר אותו עני אם אין לו מזון ותברואה. אדם בשבדיה יגדיר עני כאדם שלא יכול לצאת לשבוע חופש. תפיסת העולם שעומדת בבסיס גישת העוני היחסית אומרת שלא נכון להגדיר עוני במנותק מרמת החיים הכללית בחברה מסוימת. לכן, העניים בישראל יהיו שונים מהעניים בשבדיה, סומליה או כל מקום אחר בעולם. העוני נתפס תמיד כיחסית לחברה. קביעת העוני היא קביעה ערכית, אין נכון ולא נכון. המטרה של הגדרת קו עוני יחסי – לדעת ברמה הסטטיסטית כמה עניים יש לי. עני חי ברמת חיים שבעיני המגדיר היא לא נורמטיבית בחברה, במצב שהוא לא בסדר ולכן נראה מחלוקות בין האנשים שעוסקים בקביעת קו העוני לגבי גובה הקו. השיטה שמקובלת כיום בארץ כקו העוני היחסי הישראלי היא "חצי-חציון", כלומר, לוקחים את חציון ההכנסה הפנויה לנפש סטנדרטית, ומי שמתחת לחצי מזה הוא עני. חציון – חלוקת כל ההכנסה הפרטית לחצי (n/2). הכנסה פנויה – מה שנשאר לאדם ביד אחרי ביטוח לאומי, מס הכנסה וכו'. נפש סטנדרטית – חישוב סטטיסטי של בן אדם. מי שהכנסתו לא מגיעה לחצי החציון הוא עני. קביעת חצי-חציון מקובלת בארץ. באירופה, הקביעה אינה חצי-חציון אלא 60% של החציון, קו העוני גבוה יותר, מצפים שהעניים יחיו ברמה גבוהה יותר מהעניים בארץ. ממוצע מושפע גם מהטווח וגם מהחלוקה בתוך הטווח (אם יש הרבה בעלי הכנסה גבוהה/ נמוכה) ובשביל שיהיה מדד יותר יציב משתמשים בחציון ולא בממוצע. גם החציון יכול לזוז בהתאם להכנסה – בשנה טובה עולה ובשנה רעה ירד. ככל שהכלכלה בחברה משתפרת מספר העניים גדל וכשיש משבר בכלכלה מספר העניים קטן. זה קורה בגלל שהתפיסה היא יחסית – אם המצב הכללי של החברה משתפר גם מי שפעם לא נחשב עני עכשיו יחשב עני, כי מצב החברה השתנה. זו אמירה סטטיסטית לחלוטין. שיטת החצי-חציון מתבססת על כך שההכנסה המקסימאלית יכולה לעלות אבל ההכנסה המינימאלית לא עולה. בתיאוריה יכול לקרות שבזמן צמיחה גם ההכנסה המינימאלית תעלה ואז קו העוני נשאר כשהיה. בפועל, בזמן צמיחה, רב הצמיחה נשארת מעל קו העוני ותמיד יהיה מי שנשאר בהכנסה המינימאלית, ב-0. הפערים החברתיים בזמן צמיחה הולכים וגדלים, יותר אנשים מוגדרים כעניים. קו העוני היחסי נקרא גם קו הפער הכלכלי כי במידה מסוימת הוא משקף את הפער הכלכלי בחברה. הקו הזה מסתמך על הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. תוצר החישובים הוא מספר שמכונה the secret number, המספר המקודש, המספר היחסי של העניים. את המספר הזה אפשר להראות לפוליטיקאים ולהסביר להם באמצעותו את מצב העוני. פוליטיקאים אוהבים דברים פשוטים ולכן קו העוני היחסי טוב, קל לראות את התנודות. הקו הזה טוב למעקב אחר מגמות. אפשר לאפיין ע"י הקו קבוצות אוכלוסיה מסוימות – משפחות חד-הוריות, עולים, חרדים, ערבים, ילדים וכו'. לכלי הזה יש שימושיות רבה גם בביטוח לאומי, משרד הרווחה וכל מי שעוסק במדיניות, נותן מידע לגבי קבוצות שכדאי למקד בהם פרויקטים. "עומק העוני" – החלוקה בתוך קו העוני (בין ה0 לחצי חציון). בשנים האחרונות עומק העוני מחמיר. חוץ מזה שמספר העניים עולה, הפיזור יורד למטה, לכיוון ה-0. (מלבד קבוצת הזקנים).
שיעור 2, כ"ז אדר, 23.03.2009
במצב של נסיגה כלכלית (כמו המצב הנוכחי), קו העוני יורד ולכאורה יש פחות עניים. איך יכול להיות שנראה בפועל עליה במספר העניים? נראה עניים חדשים – כאלה שמסיימים את קצבת האבטלה ועוברים לקבל הבטחת הכנסה, יש כניסה מסיבית של קבוצה שהיתה רחוקה מקו העוני. ממקום שנמצא מעל קו העוני, רחוק ממנו הם יורדים אל מתחת לקו העוני. זוהי השפעה חיצונית מעבר לחישוב החשבונאי של קו העוני. המיקום של קו העוני במונחים של אחוזים מהשכר הממוצע במשק – חצי-חציון, מבוסס על הגיון. אין שום ביסוס מדעי להחלטה של חצי חציון, זה יכול להיות גם 40% מחציון או 60%. זה תלוי בערכי החברה ולא מעוגן.
- יחיד – 189%, שכר המינימום מביא את היחיד לכמעט פי 2 מקו העוני, שכר המינימום מחלץ את היחיד מעוני.
- 2+2 (זוג פלוס 2) – 81.2% - שכר המינימום לא מביא משפחה פלוס 2 ילדים אפילו לקו העוני עצמו. (משכורת של אחד מבני הזוג). המשמעות היא שמשפחה כזאת צריכה להביא עוד הכנסות כדי לצאת מקו העוני. קבלת דמי הבטחת הכנסה לא יעזרו כי קו העוני איננו שווה להבטחת הכנסה. הבטחת הכנסה נקבעת באופן אחר מקו העוני.
במספרים דמיוניים – במשפחה שיש לה הכנסה של 100, הבטחת ההכנסה עומדת על 120 וקו העוני עומד על 130, הם פונים לביטוח לאומי בבקשה לקבל סדרה של תשלומים שמתקנים את ההכנסה הנמוכה (למשל קצבאות ילדים והבטחת הכנסה). בעקבות כך, המשפחה מגיעה להכנסה של 131 ועולה מעל לקו הבטחת ההכנסה ואפילו מעל קו העוני. משפחה אחרת, גם עם תשלומים מביטוח לאומי לא תעבור את קו הבטחת ההכנסה. אם המשפחה היה מקבלת מלכתחילה 120 לא היתה זכאית לקבל תשלומים מביטוח לאומי. התשלומים באים לתקן מצב שאינו תקין מלכתחילה – בו אדם לא מגיע אפילו לקו הבטחת ההכנסה. עוני טבעי/ עוני לפני תשלומי העברה – מדובר על ההכנסה הבסיסית של האדם (100), עוני אחרי תשלומי העברה – יכול להישאר מתחת לקו העוני למרות תשלומי ההעברה, העוני צומצם אבל לא נגמר. טבלה 5: * תחולת העוני לפני תשלומי העברה – יותר מ 33% מהאוכלוסיה, כלומר, המבנה החברתי והתעסוקתי בארץ יוצר מצב בו שליש מהאוכלוסיה ענייה. (הנתונים הגבוהים ביותר בעולם המערבי). * תחולת העוני אחרי תשלומי העברה – יורדת ל 20%. כלומר, למרות תשלומי ההעברה 20% מהאוכלוסיה נשארת ענייה. * אחוז הילדים העניים אחרי תשלומי ההעברה – בסביבות ה 35%. יש ריכוז של ילדים במשפחות עניות, המשפחות העניות גדולות מהמשפחות הלא-עניות ולכן יותר משליש מהילדים בארץ חיים במשפחות עניות. יש אחוז גדול של משפחות גדולות אצל חרדים, ערבים ולאחרונה גם אצל חרד"לים. ראו שככל שקצבת הילדים עלתה גודל המשפחה החרדית עלתה וככל שהקצבה ירדה גם גודל המשפחה ירדה. אבל אי אפשר להוכיח את הסיבתיות כי אין קבוצת ביקורת.
שיעור 3, השלמה מהילה
30.3.09
המשך החוברת לביטוח לאומי תרשים מס' 1- יש 3 גרפים. המשמעות של הגרף היא שלאורך תקופה שמתחילה ב-1997 ועד 2006, רואים שיש התפתחות שונה של העוני ב-3 אוכלוסיות: היהודית הכללית, הערבית, העולים. זה מראה שהפער בין רמת העוני בין היהודים והעולים לבין הערבים ב-1997 היה משמעותיתי יותר קטן ויותר נמון מהפער בין היהודים והעולים לבין הערבים בסוף 2006. ז"א יחסית המצב של האוכלוסייה הערבית החמיר. תפוצת העוני היא דינאמית שלאורך השנים מראה שינוי מהותי. ב-1997 העוני אצל אוכלוסיה יהודית עמד על 16-17% וב-2006 הוא ירד ב-10% באוכלוסיה הערבית ה-1997 העוני עמד על 36% כאשר ב2006 זה הגיע ל-42-43%, הייתה קפיצה אצל 6-7%. כלומר אצל היהודים יש ירידה בעוני ואצל הערבים יש עלייה. גם אם יש אנשים שאומרים שהם משקרים לגבי הנתונים שלהם ואנחנו נוריד את האחוזים עדיין אנחנו רואים הבדלים גדולים. התוצאה היא שאנחנו יוצרים חברה עם קיטוב חברתי גדול, ז"א מי שעיניו בראשו רואה שמדינת ישראל ב-10 שנים האחרונות מצמיחה פצצה. וגם אם לא הייתה הבעיה הלאומית הייתה נוצרת פצצה. מדובר בבעיה גדולה מאוד וחמורה מאוד. אחד הדברים הקשים זה החסימות שיש לערבים בשוק העבודה, רואים אנשים עם השכלה גבוהה שעובדים בעבודות פשוטות. במידה רבה באוכלוסייה הערבית ההשכלה לא פותרת את שוק העבודה. יש תופעה שנקראת אלימות מופנית פנימה זה סימן של אוכלוסיות חלשות, ויש אלימות מופנית החוצה שזה סימן לאוכלוסיות חזקות. דוג'- הבעיה של גלעד שליט- הייתה הפגנה מול בית רה"מ- אלימות מופנית החוצה, לעומת זאת כשהייתה בעיה בשדרות השביתו את שדרות, וזו נקראת אלימות מופנית פנימה, וזה לא ממש מזיז למישהו. סימן לחולשה היא שהאוכלוסיות החלשות הורסות את השכונות שלהם, האלימות היא בתוכם, והצבא והמשטרה דואגים לכך שזה לא יזלוג החוצה למרכז. זוהי אלימות שנובעת מקושי פנימי. אחת ההצלחות בארץ של מרד חברתי היו ה"פנתרים השחורים", והתחילו לדבר איתם לאחר שהם שברו חלונות ראווה בירושלים. כיום רואים שכל מה שהערבים עשו כדי להפגין לא זלג החוצה.לוח מס' 7- קשישים ומשפחה עם מפרנס אחד או יותר. באוכלוסיית הקשישים העוני הטבעי שלהם לפני תשלומי העברה, עומד על 57%. ז"א יותר ממחצית הזקנים הם עניים. זו אוכלוסייה שהעוני שלה נובע בעיקר מהיעדר פנסיה, ז"א אנשים שעבדו ואין להם פנסיה. התפיסה של פנסיה (למרות שכיום קצת משתנה) היא שזקנים כיום לא מקבלים פנסיה, אלו עובדים שעבדו בעבודות פשוטות ולא קיבלו פנסיה, עד לאחרונה זה לא היה חובה לתת פנסיה, או שהם עבדו במקומות לא מוסדרים, או המון עצמאיים קטנים. הקבוצה הזאת היא קבוצה גדולה ומשמעותית, אחרי הבטחת הכנסה=קצבת זקנה נשארים 27% עניים. ז"א הקצבה משפרת את מצבם אך מלכתחילה העוני הטבעי אצלם גדול. ביום המצב שונה לגמרי, היום יש חוק פנסיה חובה, כל מקום עבודה חייב להפריש פנסיה, הכוונה היא שכל אחד שיסיים את עבודה יקבל פנסיה. זוהי החלטה כספית הכי חשובה בחיים. הנושא של הזקנים מוסבר בפירוש בנושא של היעדר פנסיה. דווקא בנושא הפנסיה מדינת ישראל עשתה כמה צעדים חיוביים וחיוניים, אנחנו בין המדינות המערביות בעולם שטיפלו בנושא הזה. במידה ותוחלת החיים תמשיך לעלות אנשים יצטרכו להתקיים מגיל 67 עד 90 בממוצע מהפנסיה, כאשר זמן העבודה הוא 40 שנים בערך. זו בעיה מבנית בכל העולם. עצה חשובה- להתחיל לחשוב על מצב הפנסיה כבר עכשיו!!
הקשר בין עוני לבין תעסוקה- מהשכירים במדינה העוני הטבעי עומד על בערך 19%, אחרי תשלומי העברה העוני יורד ל-12%. אנחנו לומדים מכך שעבודה מחלצת מעוני, ומצד שני אנחנו לומדים שלפעמים עבודה לא מחלצת מעוני. במשך השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בעניים העובדים. ז"א האפקטיביות של ירידה בעוני כתוצאה מעבודה הולך ויורד- מדובר בנושא חמור. מי הם האנשים שעובדים ולא מגיעים למצב שהם לא עניים- במיוחד בעבודות הפשוטות שלא מקבלים שכר מינימום, ויש גם קבוצה קטנה שגם אם מקבלים מינימום הם לא יוצאים מעוני. במידה והיו מקפידים על שכר מינימום כמות העניים היה יותר מצוצמצמת. משפחות עם מפרנס אחד לעומת שני מפרנסים- במשפחות עם מפרנס אחד העוני הטבעי עומד בסביבות 35% אחרי תשלומי העברה זה יורד ל-23%. ברגע שיש שני מפרנסים העוני יורד ל-4.7% לאחר תשלומי העברה העוני יורד ל-3%. ז"א רואים ששני מפרנסים לא נכנסים לעוני, אם אתה רוצה להתקיים ולא להיות עני צריך להקפיד על כך ששני המפרנסים יעבדו. משפחות חד הוריות- 53% ממשפחות אלה הם חיות בעוני טבעי, אחרי תשלומי העברה זה יורד ל-30%. המצב הכלכלי מהתחלה מסובך. משפחות עם ילדים- ברגע שלמשפחה יש 4 ילדים ויותר הם הופכות למשפחות הרבה יותר עניות, כיום המערכת בנויה כך שלמשפחה גדולה יותר קשה להיחלץ מעוני. ז"א קצבאות הילדים לא מפצות על היציאה מעוני. משפחות עם 1-3 ילדים כ-26% מהם הם עניות טבעיות, אחרי קצבאות ילדים 20% נשארים עניים, אך כשמסתכלים על משפחות עם 4 ילדים ויותר רואים שהעוני הטבעי עומד על 64% ויורד לאחר קצבאות ילדים ל-58%. ז"א קצבאות הילדים כאמצעי לצמצום עוני החל משנת 2002 אבדו את האפקטיביות שלהם. היום הקיצוץ בקצבאות העוני נועד כדי להוריד את מס' הילדים במשפחות מרובות ילדים. ואכן היום יש ירידה בגודל המשפחות. גם אצל הערבים רואים הקטנה של גודל המשפחה זה מוסבר ע"י עלייה בהשכלה. הקבוצה היחידה שבה גודל המשפחה גדלה הם חלק מהמתנחלים, שאצלם גודל המשפחה גדל באופן משמעותי. הסיפור של קצבאות הילדים שנחתכו בשנות ה-2000 הוא חמור ביותר, נכון שעד אז היו יותר מידי קצבאות, אבל משפחות אלה נחתכו בבת אחת ונשארו מתחת לקו העוני. מדובר באנשים בלי כישורי עבודה.
תיבה מס' 3- מדברת על מוקדי העוני בישראל ודרכי הטיפול המוצעות. התיבה מבליטה את בעיית התעסוקה והעוני. היא מרחיבה את הנושא של עניים עובדים גם לגבי החרדים וגם לגבי הערבים, כאשר מלבד דברים אלה התיבה מדגישה את נושא הרכבת. יש ויכוח האם ע"י הרכבת קרבה את ב"ש למרכז. ז"א תחבורה הוא חסם לתעסוקה, עלות התחבורה היא חסם לתעסוקה. עד שאדם מהכיס שלך תממן את הרכבת היומית לב"ש אתה צריך לבל משכורת גבוהה, אם המשכורת לא גבוהה מספיק אתה נשאר בב"ש, כי לא תצליח להגיע למרכז. אם לאדם אין כסף הוא יישאר לעבוד בב"ש. ככל שההכנסה נמוכה יותר הוצאות התחבורה מ\טל מקום העבודה משמעותיות יותר. האוכלוסיות שנפגעות הכי הרבה אלו הערבים, החרדים, שאצלם אם הוצאות התחבורה גדלות והמשכורות שלהם נמוכה, הם פשוט לא יצאו לעבוד. יש אפשרות לבדוק את הנגישות של ערבים למקומות העבודה. רואים שככל שמקום שנוסעים אליו יותר חלש העלות לקילומטר יותר עולה, זה קורה בגלל שהאוכלוסייה חלשה ולא יכולה להפעיל לחץ.
סעיף 5 באותו פרק- ע'מ 94- מדידת העוני מצד ההוצאות לעבור ברפרוף- מדובר בפרק טכני. יש דעה שעוני צריך לקבוע את עפ"י ההוצאה ולא עפ"י ההכנסה. כי תמיד יהיה לנו יותר הוצאות מהכנסות. אם רוצים לאפיין כלכלית משפחה צריך לחשב את ההוצאות של המשפחה. יש יותר טוב מכיוון שיש משפחות שמכניסות הרבה ללא דיווח, ולכן עדיף להסתכל על ההוצאות שלהן. דוג'- אצל החרדים, ההכנסות קטנות אך יש המון גמחי"ם שלא רשומים, ולכן עדיף לחשב את ההוצאות שלהם כי א ההכנסות אנחנו לא יכולים לבדוק במדויק. אם נבדוק לפי ההוצאות נגלה שהחרדים עם פחות עניים ממה שנראה לנו. זה נקרא" קביעת קו עוני מצד ההוצאה". זה יקר ולכן לא עושים את זה.
שיעור 4, י אייר, 04.05.2009
בתוך המאמר של אנדבלד וקצ'נובסקי יש הצעה לקביעת מדד עוני מצד ההוצאה. ב- 2003 היינו בסוף משבר כלכלי שהתחיל בשנת 2000. היה ויכוח גדול בין האוצר והביטוח הלאומי לגבי שיטת מדידת העוני, האוצר טען שהיא לא מדויקת. שתי קבוצת מחקר נפרדות (אחת מהלמ"ס ואחת מהביטוח הלאומי) ולא קשורות זו לזו 'הרימו את הכפפה' וניסו ליצור קו עוני לפי קריטריונים של האוצר – לפי ההוצאות. העיקרון הוא שבמדידת משפחה לא צריך להסתכל על כמה נכנס אלא על כמה כסף יוצא. תמיד, נראה שמשפחה ופרטים מוציאים כסף מזומן יותר משהיא מכניסים. יש תוספות בעלות ערך כספי שאנחנו משלמים עליהם. אנחנו צורכים כסף ובנוסף לכך דברים שהם שווי כסף כמו הנחות ושוברים ואוכל מההורים. כשניסו ליישם את המדידה לפי ההוצאה היו 100,000 יותר עניים מאשר במדידת קו העוני היחסי. תגובת האוצר לכך היתה ש 'כל אחד יכול לשחק עם קו העוני איך שהוא רוצה', האוצר לא מעוניין בשינוי שיטת המדידה אלא בהפחתת כמות העניים. האוכלוסיה החרדית נהנית מהכנסה משמעותית של כל מיני גופים בסביבתה וממערכת תמיכה חברתית. יש תמיכה משמעותית לשני הצדדים – יש הרבה מאיפה לקבל אבל כל אחד גם נותן הרבה צדקה שזה סוג של מיסוי ותורם בעצמו לחברה. קשה לבצע מחקרים על כסף בציבור החרדי כי הם לא נותנים מידע. השיטות שדיברנו עליהם עד עכשיו מנסות לאפיין משפחות במונחים כספיים. למעשה, לא מודדים עוני אלא סמן של עוני שהוא כסף. כמו שבשביל לבדוק אם יש שפעת מודדים חום. יש גישה שאומרת שכל ניסיון לאפיין עוני ע"י סימנים לא מצליח כי סגנון חיים א"א לתאר במונחים כספיים, זה הרבה יותר מכסף. אם כן, איך אפשר למדוד עוני? ע"פ סימנים של סגנון חיים. האדם הוא לא יצור כלכלי רציונאלי – הוא עובד הרבה פעמים בצורה רגשית. למשל, קניית נעליים לא נוחות אבל מתאימות לבגד, או עישון – למרות ההוצאות הכספיות. גם העניים, כמו כל האנשים, פועלים בצורה אמוציונאלית ולא רציונאלית. לכן לא ריאלי לצפות מהם שבגלל שאין להם כסף הם יתנהלו אחרת. אולי אין להצדיק אותם אבל צריך להבין אותם. ההוצאה הכבדה ביותר של העניים היא אוכל, השניה היא דיור, אח"כ אוכל, בריאות, תחבורה. הם צריכים לבחור על מה הם מוציאים את הכסף. בחירה בין בריאות לחינוך היא קשה ולרוב הם בוחרים לא לענות לצרכים בריאותיים ולהעדיף את החינוך. הסעיף הנמוך ביותר של צריכה הוא תחבורה ותקשורת שזה סעיף חשוב בחיים המודרניים. המשמעות של זה היא אפילו מניעת נסיעה לקניית תרופות חשובות ונסיעה לבתי ספר טובים יותר. מבחינת התנהגות אמוציונאלית, עניים שיש להם פלזמה היא למראית עין, שכלפי חוץ יראה שלא חסר כסף. זוהי תופעה מוכרת – ככל שיש פחות אפשרות לשחק עם הכסף המרכיב האמוציונאלי גדול יותר, יש יותר השפעה של פרסומות וצריכה פחות חכמה. ['פעמונים' למשל, מנסה לעזור לאנשים להפוך לצרכנים נבונים יותר]. הרבה משפחות היו יכולות לתפקד יותר אם דפוסי הצריכה היו נכונים יותר.
מה זה עוני – אין הסכמה על כך. אחת השיטות שהופכת להיות יותר ויותר מקובלת בעולם היא לא להתעסק עם הגדרת העוני אלא לשאול מה צריכה להיות ההכנסה למשפחה בת X נפשות כדי שהם לא יהיו עניים. המעניין הוא שמגיעים לתשובות מקבוצות אנשים שונות עם סטיית תקן קטנה, אנשים מסוגלים לתרגם את זה לסכום כספי. זה נקרא הגישה ההסכמתית, עוני זה מוסכמה חברתית. אחת הביקורות על הגישה אומרת שיש פער בין אוכלוסיות עשירות לעניות בהגדרתם את העוני אבל למעשה ההבדלים הם מזעריים, גם עשירים וגם עניים תופסים את העוני בצורה די דומה. השפעת הסטאטוס הכלכלי היא קטנה מאד. המושג הכספי פה הוא פירוש לסגנון חיים ולא סמן שרירותי. זה יוצר קו עוני הרבה יותר גבוה מהקו היחסי וממשלות לא מתחשבות בו.
שיטה נוספת – עוני סובייקטיבי. גישה זו לא כ"כ נפוצה. הטענה – שואלים עניים או אנשים מהעשירונים התחתונים על משפחה מהסוג שלהם, כמה כסף הם צריכים בשביל לא להיות עניים. כאן נכנסים הרבה אינטרסים אישיים והמס' יותר מנופחים.
גישת החסכים – עובדת על שיטת המרפק. צוברת תאוצה. מתייחסת ישירות לסגנון החיים של העניים. אפשר להכין רשימת משאבים של משפחה – איכות דיור, איכות אוכל, תחבורה וכו', ואפשר לאפיין משפחות לפי הרשימה – האם יש להם או אין להם מסיבה רצונית. ואז רואים שככל שיש יותר הכנסה יש יותר משאבים עד נק' מסוימת ממנה אין כמעט כלום, ירידה תלולה, ואז זה עוני. אדם יכול להתמודד עם מחסור במשאבים עד נק' מסוימת. בנק' זו העסק מתמוטט והעוני מתחיל. זו הגישה המדעית לקביעת קו העוני.
0
שיטה זו הומצאה ע"י טאונצן, הופעלה באנגליה בהצלחה רבה. בארץ היא לא הופעלה.
הדרה חברתית הדרה = בידול, הפרדה. גישת ההדרה מתייחסת ל-איך אנשים חיים, למשל צריכת שירותי רפואה. האידיאולוגיה מאחורי הגישה: הגישה נובעת מחשיבה פילוסופית צרפתית של רפובליקה, שוויון, דמוקרטיה. החברה המודרנית רוצה שתהיה מדינה דמוקרטית. בכדי שמדינה תוכל לממש חברה דמוקרטית היא צריכה שהאזרחים שלה ישתתפו בתהליך הדמוקרטי. בסיס הגישה היא השתתפות הציבור בחברה. האנשים שנמצאים מתחת לקו העוני מודרים מהחברה, לא יכולים להשתתף בחברה כי הם חולים יותר, מקבלים חינוך פחות טוב וצורכים פחות תרבות, מודרים מהחיים הנורמטיביים של החברה ולא יכולים להשתתף באופן פעיל בחברה הדמוקרטי. לאדם עני אין כסף לאוטובוס ולכן אולי לא יצביע בבחירות, אין לו אינטרנט להיות מעורב בבלוגים וכו'. מבחינת הגישה של הדרה חברתית אנשים עניים נמצאים בסיכון של הדרה לכן תפקיד המדינה לצמצם את העוני עד כמה שאפשר בכדי לתת יציבות לחברה הדמוקרטית. מדובר על יכולת אמיתית לקחת חלק בחברה.
שיעור 5, יז אייר, 11.05.2009
מאמר של סטריאר (לא להתמקד בפרויקטים, רק בתיאוריה): שיעור ההשתתפות בבחירות: בפריפריה עמד ב2002 על 87%. זה הרבה מעל לייצוגם בכנסת. השתתפות הרבה לא מתורגמת לכוח פוליטי, יש הדרה. קיפוח רב-מימדי: העוני וההדרה מופיעים בהרבה תחומים ביחד, זוהי תופעה קלאסית של הדרה – גם חינוך, גם תרבות, גם בריאות וכו'. התמשכות המצב: בערך 30% מהעניים מתחלפים בשנה. הרבה עניים העוני שלהם נמשך זמן קצר, זמני. בהדרה זה משהו אחר – סגנון חיים שנמשך הרבה זמן. לכן המשמעות החברתית של הדרה היא כ"כ חשובה. 6. אובדן תחושת ההזדהות וההשתייכות: לא ידוע כמה הדרה משפיעה על לכידות. זה יותר עניין של אידיאולוגיה. מוניקנדם לא מסכים שחוסר הזדהות זה סימן להדרה חברתית. 7. אובדן תחושת הלגיטימיות: לגיטימיות – האם לפי תפיסתי אני לגיטימי בחברה, האם יקשיבו לי. יש ערעור בתחושת הלגיטימיות. זה כן סימן להדרה חברתית. מדובר בתופעה רחבה שהיא הרבה מעבר לעוני.
השירותים החברתיים: שירות שמעצב ומבטא תפיסות, לא רק נותן שירותים. מוסד עם אמירה חברתית. אחד מהדברים הוא שירות מסתגר – ראש קטן. ההבדל הוא האם ההסתכלות היא לטווח הקצר או הארוך. הסתכלות בראש קטן מובילה לטיפול בטווח הקצר ולקיבוע של סטריאוטיפים. הגישה הזאת משדרת ומעצבת גם בעיני האנשים שמקבלים מהשירותים החברתיים את התפיסה העצמית שלהם. יש ממצאים רבים שמעידים שיש שירותים חברתיים שמחזקים את ההדרה. זה לא נוגע לתקציב אלא לתפיסת עולם. קטלוג לקוחות: מחקרים מלמדים שהפתרון לבעיה נבחר הרבה פעמים כי זה מה שיודעים לעשות, לא לפי הפתרון שהכי יעיל. גם בעבודה סוציאלית. הגדרת הבעיה נעשית לפי מונחי הפיתרון המוכרים לי. הסיווג שלי לאדם המטופל ישפיע על הדרך בה אתן לו שירות. אני לא יכולה לעזור למישהו בלי לסווג אותו לאוכלוסיה מסוימת וזה יכול להביא להתקבעות של ההדרה החברתית. כשעובד מסווג מטופל לפי דברים מובנים הוא מפספס דברים חשובים. התייחסות לזקן בודד ועני היא שונה מהתייחסות לזקן בודד ועשיר. השאלה היא אם מתקבעים על הבדידות או על העוני ומה מפספסים. אם השירות לא חושב רחב, עצם הסיווגים שבו הוא משתמש מנציחים את המצב הקיים ומונע מאנשים לצאת מההדרה החברתית.
הדרה ועוני: האם הדרה נפרדת מעוני? כוללת עוני? עוני כולל הדרה? הדרה מתקשרת לנו לאוכלוסיה חלשה ולעוני. האם הדרה יכולה להיות גם באוכלוסיות עם הכנסה גבוהה? אין נתונים אמפיריים להסתמך עליהם אבל אפשר להניח שאכן קיימת הדרה בשכבות גבוהות יותר. עניין נוסף הוא פוליטי – האם כאנשים שעוסקים במדיניות חברתית אנחנו רוצים לקשור בין הדרה ועוני? עוני הוא לא אטרקטיבי. מבחינה ציבורית יותר נוח לטפל בהדרה. האם אפשר לפתור את ההדרה מבלי לצמצם את העוני? אם אני בונה שירות שדואג שאנשים יוכלו להגיע לשירותים ולהשתמש בהם, ע"פ גישת ההדרה אני לא משנה את העוני אבל מצמצם את ההדרה. כמה אחוזים מהאנשים שמקבלים הבטחת הכנסה מקבלים טיפול בלשכות? 20%. רב האנשים העניים לא נעזרים בפועל בשירותים. תפיסת השירות את העניים: מחקר I: נעשה במרפאות קהילתיות, שיחות עם רופאי משפחה. תפיסת הרופאים את העוני משפיעה על מעשיהם. הרופאים רואים סוגים שונים של עניים: - עניים כרוניים - אתיופים - יוצאי בריה"מ לשעבר - בדואים - חרדים - עניים חדשים כשרופאים מסתכלים על אתיופים, יוצאי בריה"מ, בדואים וחרדים הם רואים עוני. השאלה היא האם הם ראו קשר בין התפיסה שקבוצה מסוימת היא ענייה לבין סוגי הבעיות שאוכלוסיה זאת סובלת מהם. התשובה היתה חיובית – הם רואים בעיות בריאות ספציפיות אצל אוכלוסיה ענייה:
- עודף משקל
- פיגור
- ילדים עם פיגור התפתחותי
- בריאות ילדים – תמיד יש ילד חולה בבית (לא קונים תרופות, צפיפות, הרבה ילדים שמדביקים אחד את השני)
- לחץ דם גבוה
- התאבדויות
- אסתמה
- חוסר שימוש באמצעי מניעה (כבעיה בריאותית)
- טיפול שיניים
- מחסור בכסף – לרופא, לתרופות, לאוטובוס לרופא וכו'. כך המחלות מחמירות ומגיעים לחדר מיון.
- תזונה – השירותים לא עוסקים מספיק עם חינוך לתזונה
- תת-שימוש בתרופות
- תת-שימוש בבדיקות
- תת-שימוש בחדרי מיון – אנשים שצריכים להגיע לחדר מיון לא מגיעים בגלל פחד לא מוצדק של תשלום לאמבולנס
- תחבורה
שיעור 6, ב סיוון, 25.05.2009
שיעור 7, ט סיוון, 01.06.2009
אפיוני עוני בישראל: * תעודת עניות – 1915, 'בית ועד הכללי לעדת האשכנזים' היה מוסד מוכר שתפקד כעירייה, הנפיק את התעודה. החתומים הם שלושה דיינים. למעשה זה בית דין, מוסד מוכר בעל סמכות שמכריז על האדם כעני. משמעות התעודה – נושא התעודה לא צריך לשלם 'מס הנפוש', מס גולגולת. 2009 – אם מביאים אישור מביטוח לאומי שיש הבטחת הכנסה מקבלים סדרת הטבות. תעודות כאלה שוות כסף. חשוב לאנשים לקבל תעודה שמעניקה להם הנחות. יש הכרה פורמאלית בסטאטוס 'עני'. לעו"ס יש קושי להתמודד עם מושג העוני, זה מביך אותם לשאול עליו. מי שמפחד מעוני לא שואל עליו. א"א לשאול שאלה אחרת במקום את השאלה עצמה. כששאלו אנשים האם הם עניים והאם הם מסתדרים תשובותיהם היו שונות. מה שחשוב זה משמעות העוני מבחינת הפונה ולא מבחינת המטפל. * קו העוני 2007 – למשפחה בעלת 2 נפשות: 3,349 ₪ למשפחה בעלת 4 נפשות: 5,358 ₪. זהו קו העוני היחסי של המוסד לביטוח לאומי. ע"פ ביטוח לאומי אדם צריך להסתדר עם סכום זה. * הבטחת הכנסה – למשפחה בעלת 2 נפשות: 2,206 ₪ למשפחה בעלת 4 נפשות: 2,867 ₪. הבטחת הכנסה נמוכה משמעותית מקו העוני. אין כל קשר בין קו העוני להבטחת הכנסה. הבטחת הכנסה לא מנסה להביא אדם לקו העוני היא ניתנת למי שאין לו הכנסה. קו העוני הוא שרירותי, הבטחת הכנסה היא החלטה פוליטית, הממשלה החליטה שמסכום כזה אפשר להתקיים. * היקף העוני (2007): - 32.3% מכל המשפחות, לפני תשלומי העברה - 19.9% מכל המשפחות, אחרי תשלומי העברה - 412.900 משפחות לאחר תשלומי העברה. מתוך המשפחות העניות, אחרי תשלומי העברה:
- 22.2% קשישים
- 43.2% עובדים – רב האנשים עובדים למרות שזה לא כדאי להם
- 35.2% לא עובדים
- 34.0% לא יהודים
- 18.0% עולים
- 8.5% חד הוריות – האחוזים קטנים יחסית לרעש שסובב את מימדי האוכלוסיה, נעשה שימוש נכון ביחסי ציבור.
שיעור 8, טז סיוון, 08.06.2009
במחקר (של מוניקנדם) לגבי תפיסת עו"סים את העוני עלו כמה סוגיות. מתוך הנחה שתפיסה ועמדה כלפי נושא מסוים משפיעה על דרכי פעולתם נעשה מחקר על איך הם תופסים את העוני כתופעה ואת העניים כאנשים. כשהם נשאלו האם הם מטפלים בעניים הם ענו שכן אך הם לא מטפלים בעוני. בעיות: 1. דילמה תפקידית – האם להתעסק בפרקטיקה של מדיניות או לטפל בעניים (כולם אמרו שחשוב לטפל בפרקטיקה אך למעשה טיפלו בעניים) 2. לא ראו את העוני כנושא לטיפול 3. הם היו עיוורים חלקית לעוני הקושי של העו"סים לעמוד מול ההאשמה הציבורית שהם אחראים לעוני כתופעה – בעיני הציבור, בגלל שעו"סים מתעסקים עם עוני הם האחראים. מבחינת העו"סים ההאשמה היא אשמת שווא. עו"סים אינם אחראים לעוני כתופעה. הכתובת להאשמה היא משרד האוצר. למה העו"סים לא מגיבים להאשמות אלו? קיימת תחושה אצל עו"סים שהם צריכים לטפל בכל האוכלוסיה. יש קושי אמיתי של עו"סים לומר "לא" ולמסגר את התפקיד שלהם בגבולות ברורים שאומרים מה הם מסוגלים לעשות ומה לא, למה הם אחראים ולמה הם לא אחראים ומה סדרי העדיפויות שלהם. מדיניות זה לא רק מה "כן" לעשות אלא גם מה "לא" לעשות. העו"סים צריכים במסגרת יכולותיהם (תקציב, כוח אדם וכו') לטפל בתוצאות העוני.
* מצגת – שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בגילאי 25-64, 2007: ישראל נמצאת מתחת לממוצע האנשים שמסוגלים לעבוד ויוצאים לעבוד, 75%. בשבדיה 86% יוצאים לעבוד. באתוס הלאומי שלהם, האתוס הפרוטסטנטי, ערך העבודה הוא גבוה, זוהי התנהגות חברתית מקובלת ומי שלא עובד סוטה מן הנורמה. הרבה יותר מהארץ. * מס' הימים המרבי שמובטל זכאי לקבל דמי אבטלה, 2004 – בצרפת, דנמרק וכו' אדם יכול להיות מובטל כמה שנים. במדינות שאתיקת העבודה גבוהה יודעים שאנשים יחזרו לעבוד, בארץ אנחנו "מענישים" את המובטלים, הדיון הוא האם נוטה מעצמו לצאת לעבוד או לא. גם בארץ יש אתוס חזק של עבודה אבל בתוך האוכלוסיה יש גם את הציבור החרדי ואת הנשים הערביות שלרוב לא יוצאים לעבוד. יש חוסר אמון בסיסי בארץ, חשיבה שהאדם הוא "פושע" ורק רוצה לנצל את המערכת ולא ינסה לחזור לעבוד בהקדם. האי-אמון נוצר כנראה מכיוון שהאשכנזים בשנות השלושים-ארבעים חששו שלעולים החדשים הספרדים אין הרגלי עבודה ואם יתנו להם דמי אבטלה גדולים מדי הם לא יצאו לעבוד. דווקא הקהילות הספרדיות בירושלים עבדו יותר מהאשכנזים כך שיש סימוכין היסטוריים לכאן ולכאן. * עוני בישראל ובאנגליה: שתי מדינות קפיטליסטיות, עם מאפיינים דומים, נעשה מחקר משווה. אם מודדים את העניים ע"פ אותו מדד רואים בשתיהן רמת עוני גבוהה. * אי שוויון בהכנסות: בשתי הארצות יש פערים גדולים. * מאז גיל 15 ועד היום, האם היו תקופות שחשבת שאתה עני? – גם בתחושה הסובייקטיבית, בשתי המדינות אנשים אמרו שהם לא עניים. * "מאד קשה לנו להתקיים מהכנסתינו הנוכחית" – איך אני חי בתור עני, בישראל 12.6 אמרו שקשה להם, באנגליה 1.7. זהו פער עצום בדיווח הסובייקטיבי. * עוני ומחסור בישראל ובאנגליה – דיווח על רעב, ניתוק חשמל וטלפון וחסר בבגדים או נעליים, יש הבדלים עצומים בין ישראל ואנגליה. עולה מהנתונים שהעניים בישראל חיים בתחושה של עוני עמוק יותר מאשר העניים באנגליה ולתחושה יש סימוכין במציאות. * בידוד חברתי ורשת חברתית לקויה בקרב עניים – עזרה עם יחסים בינאישיים, עזרה עם עבודות בית קשות, יעוץ כללי, מישהו לדבר כשמדוכא, עזרה בבית כשחולה – גם כאן יש פערים גדולים ועולה תמונה של בדידות מאד קשה בקרב העניים בארץ. התמונה שיוצאת היא שהעניים באנגליה פחות עניים בהרגשה מהעניים בארץ.
שיעור 8, כג סיוון, 15.06.2009
* שיעור השינוי הריאלי המצטבר בתשלומי הגמלאות, 2007 לעומת 2001: כשהנכים נלחמו על קצבאותיהם הם גדלו על חשבון קצבאות אחרות. חד-הוריות קיבלו תוספת יחסית גדולה. קצבאות ילדים הצטמצמו. אבטלה – יש סינרגיה בין האוצר לאידיאולוגיה השלטת בארץ – אם יתנו יותר מדי בקצבת אבטלה אנשים לא יצאו לעבוד. בגדול – תחומים שיש עליהם קונצנזוס יש יותר עליה בקצבאות (נכויות, חד הוריות). * תשלומי העברה – מעבירים ממי שיש לו למי שאין לו, מהמסים הישירים לתשלומי העברה. הצריכה של ביטוח לאומי גבוהה יותר אצל האוכלוסיות החלשות והם הנהנים העיקריים מהמסים. העשירון העליון בארץ הוא הרבה יותר עשיר מכל המדינה, יש פערי הכנסה גבוהים מאד עם סטייה ברורה לכיוון הזה. מערכת הביטוח הלאומי מבטאת נכונות פוליטית לשלם את התשלומים הנ"ל. כאשר העשירונים העליונים מרגישים שהם לא מתוגמלים מספיק יש בעיה כי אין גיבוי פוליטי לתשלומי ההעברה. * ההוצאה הממוצעת למטופל ע"פ אשכול חברתי-כלכלי, 2005: בעשירון העני, רהט – 869, בעשירון העליון, סביון – 3,522. זקנים, פגועי נפש וכו' מקבלים דברים שונים ברשויות שונות. הפערים גדולים בגלל הגביה המקומית.
* "על הממשלה לפעול בתקיפות לצמצום פערי ההכנסה": ישראל אומרת בגדול שלממשלה יש תפקיד בצמצום הפערים. באנגליה, למשל, אומרים שהיא לא צריכה להתערב – בגלל שהיא כבר מתערבת או בגלל תפיסה אידיאולוגית. בישראל יש ביטוי לצורך באג'נדה חברתית בבחירות. * "לאזרח טוב יהיה חשוב מאד לעזור לאנשים שמצבם גרוע יותר משל עצמם": זאת אמירה קפיטליסטית קלאסית, אני צריך לעזור ולא המדינה. בארץ יש אי-שביעות רצון מהמצב, מצד אחד מצפים מהממשלה להתערב, ומצד שני מצפים מכל אזרח לפעול.
* היחס לעניים בעת משבר כלכלי: הרמב"ם – הציבור צריך לתת יותר. האם זה אומר שצריך להעלות את המיסוי? לאחר קיצוץ של 5.6%-9.5% בקצבאות הזקנה בשנים 2001-2004, הכריז שר האוצר נתניהו: "היינו נדיבים, נתנו לזקנים שלא עובדים עוד 160 ₪..." – נדיבות, לא חובה. גישה קפיטליסטית. סגן שר הרווחה, הרב אברהם רביץ: "לא יחדל עני מקרב הארץ... אין הבטחה, אין מחויבות, אין מצווה לדאוג שלא יהיו עניים.... הממסד לא אמור לטפל בכל המכאובים, בעיות שנוצרות מעוני... אין מגמה לעשות עני שלא יהיה עני... מעגל הממסד – לא לתת ליפול ממש..." – זאת הגישה של מי שתפקד כשר הרווחה, זאת גישה פוליטית. טוני בלייר: אנחנו הדור הראשון שמנסה לעצור את העוני אצל הילדים, גם אם זה ייקח 20 שנה. זוהי אמירה סוציאל-דמוקרטית, בלייר התחיל כמה וכמה תכניות להתמודדות עם העוני.
שיעור 9, ל סיוון, 22.06.2009
המאמר של וייס – צריך את כל המאמר ולא רק את 2 העמודים שמופיעים בביבליוגרפיה.
[עו"סים לא מוכנים להיות ציבור לא אהוד בישראל. בשביל להיאבק על זכויותיהם הם צריכים לפעול אבל התקשורת והציבור יצאו נגד שביתה של עו"סים. לפחות שלושה חודשים ייקח לצעקה של משפחות לחלחל לכלל הציבור ולתקשורת, בינתיים הפונים נפגעים. אם עובדי חברת החשמל ישבתו הצעקה תגיע הרבה יותר מהר]. שכר מינימום – אין אכיפה של שכר מינימום במדינה. * אי-ציות לשכר מינימום לפי קבוצות באוכלוסיה: הקבוצה שבה יש את האחוז הגבוה ביותר, כלומר, הכי הרבה אנשים לא מקבלים שכר מינימום היא העולים החדשים (יותר מ 22%). הקבוצה השניה – אנשים לא נשואים. הסיבה ששתי קבוצות אלו נפגעות יותר משאר האוכלוסיה היא שאין להם כוח פוליטי, לא שייכים לשום קהילה ואין להם אורך נשימה כלכלית שנחוץ לשם מאבק על משכורת. הסיכוי של נשואים לא לקבל שכר מינימום הוא הכי נמוך. יחידה זוגית היא כלכלית כי אחד יכול להישען על המשכורת של השני, יש מקום למשחק כלכלי. לאדם לא-נשוי – אם אין לו הכנסה היום אין לו ממה להתקיים וזה מתבטא בעמידה מול המעסיק. לעולים אין גב, אין אפשרות למשחקים ולכן הם ייקחו מה שייתן להם ולא ינהלו משא ומתן עם המעביד שלהם. נשים לעומת גברים – נשים בעלות סיכוי גבוה יותר לא לקבל שכר מינימום מאחר וההתייחסות של המעבידים אליהם היא כאל מפרנסות שניות ולא עיקריות. בנוסף, הגברים מאופיינים בכוח ויכולת עמידה גבוהה יותר. בכל הגרפים יש עליה, ירידה ושוב עליה. כלומר, כשהיה משבר כלכלי המעסיקים היו במצב יותר חזק, כשהתחילה צמיחה יש ירידה באי-ציות לשכר מינימום. השאלה היא לגבי העליה השניה. השערה – השכלה נמוכה מובילה למשכורת נמוכה, שוק העבודה הוא קשה ויותר אנשים מוכנים לעבוד בפחות משכר מינימום. * שכר מינימום לפי קבוצות גיל: הצעירים נפגעים הכי הרבה, חברה אחרי צבא ובלי השכלה. הקבוצה השניה שנפגעת היא הפנסיונרים – היום יש רצון של אנשים לעבוד גם אחרי הפנסיה והם מוכנים לוותר על חלק מהמשכורת רק בשביל לעבוד. הקבוצה הבאה – אנשים צעירים עם רצון לעבוד אבל בלי הרבה ותק. גילאי 34-64 נפגעים הכי פחות. קבוצות השוליים נפגעות הכי הרבה. * שכר מינימום לפי קבוצות השכלה :ככל שיש יותר השכלה, העליה באי-ציות יותר מתונה. יש קשר הדוק בין השכלה ובין ציות לשכר מינימום. * שכר מינימום לפי דת: עדיף להיות גבר יהודי נשוי מעל גיל 34... יש פגיעה בתנאי העבודה של הקבוצות החלשות, יש פער גדול בין הערבים והיהודים. * שכר מינימום לפי תעסוקה: משקי בית ומלצרות – הכי גבוה. שירותים קהילתיים – כולל עו"סים, 14%, פחות ממורים. מי שלא מאוגד מפסיד... הענפים החזקים במשק הם חינוך, בנקאות, שירותים ציבוריים. * שכר מינימום לפי משלח יד: עו"ס נמצאים גם ב – מקצועות חומריים 7% וגם ב – משלח יד אקדמי 3%. המסקנה – להיות באיגוד מקצועי, להשתייך לתחום מוכר ולהיות על השכלה גבוהה. * העובדים המשתכרים פחות משכר מינימום – חלקם באוכלוסיית העובדים העניים ותחולת העוני שלהם: מתוך העניים 30% לא מקבלים שכר מינימום. שכר הוא ליחיד ומתחלק לכל בני הבית. אם אני מרוויחה הרבה אבל המשפחה גדולה המשפחה עדיין ענייה.
פסיקה של השופטת ארבל בנוגע לשכר מינימום: "שמו של החוק מלמד על תכליתו להבטיח תשלום חודשי לעובד שיענה על צרכיו הבסיסיים. המטרות העיקריות העומדות ביסוד החוק הינן מטרות חברתיות של הבטחת רמת שכר מינימאלית לעובד על מנת להביא לצמצום מעגל העוני והפערים החברתיים, לעודד העבודה ולקדם את השוויון בחברה. תכלית החוק היא להבטיח את זכותו של העובד להתפרנס מעבודתו בכבוד... תכליות החוק עולות בקנה אחד עם הוראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הבא להבטיח קיום אנושי בסיסי לכל אחד מהפרטים בחברה... חוק היסוד כולל את הזכות לכבוד, וזו כוללת את הזכות לקיום אנושי בסיסי, שלא יהיה העובד נתמך סעד". נתמך סעד – מושג שלא קיים היום, היום יש מקבל הבטחת הכנסה. לדברי השופטת, הבטחת הכנסה לא נותנת קיום בסיסי. זהו שיח קלאסי של האליטה בארץ – שימוש במושג שלא קיים, ביטוי לערכים האישיים שלה, אנו רואים פה תפיסת עולם של שופטת בישראל. זהו פרוש ערכי שלה, בשום מקום לא כתוב ששכר מינימום נקבע לפי קיום בסיסי.