מדיניות רווחה 2 - מחברת סמסטר ב -2009/10

חזרה לכלל החומרים

---

תודה למעיין ארפה

---

מדיניות רווחה- - סמסטר ב - מוניקדם

שיעור ראשון- 8.3.10

עוני-

התגלה מחדש ב-2002, בעיני הציבור כקולקטיב הוא הפך לנושא מרכזי. תמיד היו עניים אבל בשנים אלו התפוצצה בועת ההייטק ועוני הפך לסוגיה.

הייתה המון השקעה בהייטק מעבר לערך הריאלי- השקעה ברעיונות והבטחות- ואז כשלא הצליחו לקיים את ההבטחות, חברות פשטו רגל. נוצרו עניים חדשים- ברמת חיים גבוהה עם התחיבויות כספיות משמעותיות שבאופן פתאומי הפכו למחוסרי עבודה.

בהמשך, גם הענפים והאוכלוסיות המסורתיות נפגעו (לא אשכנזים, נשים, השכלה נמוכה או לא קיימת).

עד אז, מקורות הכניסה לתקשורת רק באמצעות ביטוח לאומי או אם עיתונאים רצו להביא סיפור טוב. המפוטרים החדשים הגיעו לתקשורת בזכותם. עניים מהפריפריה לא מגיעים לתקשורת כגוף.

המדינה לאורך שנים, משנות ה-90 ,צמצמה את התמיכה העוטפת והסביבתית באוכלוסיות חלשות- היא קיצצה את ההנחות שניתנות לאנשים המקבלים הבטחת הכנסה. בשנות ה2000, הציבור חש שיש קבוצה הולכת וגדלה שלא מסתדרת ואז התחילו לעשות פעילויות שונות: איסוף כסף, ארגונים.

מאז שנות ה-2000, מספר העניים נשאר פחות או יותר אותו דבר ומצב העניים נהיה יותר גרוע.

מדוע לא השתנה המצב בעקבות המודעות הציבורית?

פני החברה מושפעים בעיקר מהאידיאולוגיה של האליטה החברתית (רבנים, סופרים, פוליטיקאים)- לאליטה החברתית אין אינטרס לשנות את המצב.

בעבר, היינו יותר שוויוניים. אפילו כשהשלטון היה יותר ימיני, עדיין היה יותר שוויון. טענת המרצה היא שאידיאולוגיית הליבה של המדינה היא ימנית ולא סוציאליסטית וזה עומד בסתירה עם השוויוניות. היה כורח שחייב סוציאליזם (האידיאולוגיה הייתה חיצונית) וברגע שלא היה צורך, הכל קרס (לדוג': הקיבוצים).

נוצר כורח בשל לחצים כלכליים וחברתיים מבחוץ- ההתמודדות מטבע הדברים הייתה התכנסות ושוויוניות.

קופת החולים הראשונה נוסדה ב1912 וההסתדרות ב-1920. פועלי יהודה שעבדו בחבל ארץ יהודה, הקימו את קופת החולים הראשונה- כל פועל שם כסף בקופה וכשהוא יהיה חולה הוא יקבל מהקופה דמי מחלה כדי לקנות אוכל.

1880- התקופה הוויקטוריאנית. מה שאפיין את התקופה זה חוק העוני שהכריח "פוחזים ועניים לעבוד בעבודות דחק כתנאי לקבלת תמיכה מהציבור." הציבור הוויקטוריאני (האליטה) ידעו מה קורה ולא שינו את המצב. בתקופה זו רואים צמיחה עצומה של עמותות צדקה כי הציבור היה רגיש. כלומר, הסימן הכי גדול לקפיטליזם זה החסד שמגיע מהציבור- הוא מאשר את הקפיטליזם.

גם עו"סים מחזקים את הגישה הקפיטליסטית כי הם מטפלים בעניים ולא עושים פעולות מניעה- כלומר הם מתחזקים את העוני.

שיעור שני- 15.3.10

יש תפיסה כי ההסתכלות הקוטבית על החברה הן לא מסבירות מספיק וצריך לדבר על התאמה של החברה הקפיטליסטית הסוציאל דמוקרטית, כלומר זה מכלול שלם ולא פיצול בין גישות. גישה של שמאל מול ימין, היא גישה מיושנת.

מהו עוני? עוני זה מה שקובעים שזה עוני.

יש מדד עוני תקני/ מוחלט ועוני יחסי.

עוני מוחלט:

השאלה היא על מה שמים את הדגש- יש 2 גישות עיקריות:

1. מה שיש לאדם במובנים מסוימים כמו משאבים רגשיים, חומריים- העוני הוא מצב.

ישנן כמה גישות למדידת המצב של האדם:

• איזה רכוש יש לאדם- ביקורת על זה, זה המאפיינים התרבותיים לגבי רכוש והצורך ואז הוספה השאלה האם חסר לך. שיטת רשימת הרכוש הותקפה מפני שקובעי הרשימה הם או אקדמאים או הציבור כי הוא זה שמשלם מיסים או ששואלים את העניים. בסופו של דבר, בכל שיטה שהיא, ההכרעה היא שרירותית לגבי מיקום קו העוני.

2. הכסף הוא סימן ללעוני והוא לא העוני עצמו- טאונסנד מצא יחס הפוך בין תפקוד למחסור. הוא מצא שיש רמה של חוסר שבה התפקוד של הפרט יורד דרמטית, כלומר זה לא ליניארי בכל הערכים.

תת נושא: בבסיס החשיבה הצרפתית/ הדמוקרטית, לכל האנשים יש שוויון זכויות, לכולם יש השפעה על מה שקורה במדינה.

כיוון שכך, אני לא רוצה שתהיה אוכלוסיה מודרת שלא תוכל בפועל לממש את הזכויות הדמוקרטיות מפני שזה פוגע באושיות הדמוקרטיה. הצרפתים טבעו את המושג הדרה חברתית- קבוצה של אנשים שהסיכוי שיממשו את זכויותיהם החברתיות נמוך. מה הוא צריך? החשיבה הבסיסית כיום אומרת שאפשר במידה רבה מאוד באמצעות שירותים לפצות על מחסור ברכוש.

אם ההתייחסות היא לכסף, אז ההנחה היא שאם יש לי כסף אני יכול בהכרח לרכוש אך זה לא נכון כי יכול להיות שהדבר לא נגיש, יכול להיות שהאדם לא מתנהל נכון. בכל מקרה, החוסר בכסף הוא לא מהות העוני.

שיעור שלישי- 22.3.10

עד כה דיברנו על מדידת עוני בגישה המוחלטת- מה שיש לאדם בלי קשר לחברה שמסביב.

דרך נוספת היא למדוד עוני באופן יחסי- הכנסת האדם צריכה להשתנות בהתאם להכנסת החברה (כשהמשכורות הממוצעות עולות, גם המשכורות הנמוכות עולות)

עוני יחסי לא נקבע על פי איזשהו סל, הוא נקבע שרירותית, על פי היגיון- אין שום מחקר אמפירי בעולם שקובע מהו הקו. מה שמקובל בארץ הוא חצי חציון- שם נמצאת ההכנסה החופשית לנפש סטנדרטית.

0 חצי חציון חציון 100

בארץ, נקבע חצי החציון כקו עוני כי אנחנו קמצנים. באירופה זה נקבע בקו ה-60%. אם הכנסתו של אדם נמוכה מה-50% הוא עני, הוא גבוה הוא לא עני.

בעייתיות עם הקו- הקו הוא חד ולכן יוצר אי בהירות, אם אדם מרוויח 5 ₪ יות, הא כבר לא עני?

עד כמה הקו הזה מאפיין עוני או שיותר מאפיין פער חברתי ( אין לשכוח שמדד העוני לא מעיד על גובה ההכנסה).

ניתן על פי הקו הזה, להבין את עומק העוני: מה המרחק של האדם הפרטי מהקו? כמו כן, נפש סטנדרטית מתחשב בגודל המשפחה.

אם הצמיחה משתנה באופן יחסי לאורך כל הקו- קו העוני יעלה באופן יחסי אך מספר העניים ישאר אותו דבר.

אם הצמיחה לא פרופרוציונלית, יחסית על כל הטווח (כלומר חלק קיבלו יותר וחלק פחות)- מקום החציון של המשכורות גם עלה ולכן גם השתנה האדם שנמצא בחציון כי המשכורות יותר גבוהות. עם זאת, האנשים שמתחת לקו העוני לא מרוויחים יותר. כלומר, במציאות כאשר יש צמיחה מוגזמת זה יכול לגרום לעלייה במספר העניים כי רק חלק נהנים מהצמיחה ולכן יותר אנשים עברו מתחת לקו העוני.

ניתן להגיד כי אם קו העוני עלה, מצב העני השתפר, אך זה לא נכון כי זו מדידת עוני יחסית ולא תקנית- מעיד רק על מרחק בין קבוצות באוכלוסייה מבחינת משכורות. בזמן של משבר כלכלי, יש פחות עניים.

היתרון של הקו היחסי: מבליט אם הצמיחה מתחלקת באופן מאוזן באוכלוסיה; התוצר שלו הוא מספר- קל להתמודד ולהבין את זה.

הקו היחסי מגיע מסקר הכנסות חודשי שעושה הלמ"ס (לשכה מרכזית לסטטיסטיקה).

כיוון שיש לקו משמעות ציבורית, צריך שיהיה קל להבין אותו. בארה"ב, עובדים עם הקו המוחלט ולכן כל הזמן ממנים עוד ועדות כדי להבין.

סיכום של שיטות קוי העוני-

1. גישת התקציב התקנית- מודד עוני באופן לא ישיר- מדידת רכוש. הליקויים: ההנחה שבכסף ניתן לקנות שוגייה, תכולת הסל שרירותית, לא תמיד כמות הכסף משקפת רמת חיים, יש התחשבות מועטה בשינויים בחברה הכללית, היא קשה לביצוע
2. גישת העוני היחסי- גישה כלכלית לא אמפירית, קו שרירותי, לא משקף רמת חיים, מאוד דיכוטומי, מדד סטטיסטי.
3. עוני מוסכמתי- קונצנזוס (מיהו לדעתך עני?). יקר להפקה אך תופס תאוצה ציבורית.

השיטה היחסית נקראת גם שיטת סף הכנסה- הקושי הוא בלהגדיר מהי הכנסה (תרומה, מתנה מחבר וכו'). כאן ההתייחסות היא רק לשכר ולכן מפספסת הכנסות רבות.

מי מודד? כל אחד יכול למדוד.

הממשלה מודדת כי זהו כלי שבאמצעותו הציבור מעריך את הממשלה- על כן, הממשלה מעולם לא אימצה אף קו עוני כולל זה שהבטל"א מודד כל שנה."

להרבה מדינות אין קו עוני ממשלתי מאותה הסיבה.

שיעור רביעי- 12.4.10

2006- קו העוני לנפש תקנית היה 1592 ₪.

במחקר שנערך:

הכנסה ממוצעת לעניים הוא 1211 ₪.

אנשים העידו כי הם צריכים לנפש 2,253 ₪.

משכורת ממוצעת של העשירון הרביעי הוא 2118 ₪.

כל הנתונים האלה מעידים על הפער הין מה שאנשים צריכים לבין מה שהם מקבלים.

באנגליה נקבע שהמשכורת הדרושה היא 2160 ₪. כלומר המספרים דומים וניתן לקבוע מזה מה מציאותי.

רמת אבטחת הכנסה שנקבעה –תשלום סעד כיום הוא 20 אחוז מהשכר הממוצע במשק.

אם משלמים יותר אבטחת הכנסה יש פחות עוני. רמת העוני בארץ היא הגבוהה בעולם המערבי.

למה זה קורה?

המרצה בדק 3 סוגי הסברים אפשריים לכך-

1. אידיאולוגי- החשיבה היא שהבטחת הכנסה נמוכה זה טוב.
2. כלכלי- אין כסף.
3. פוליטי-

לאורך כל התקופה שזה נבדק, האידיאולוגיה של האוצר נשארה קבועה ( חילופי שלטו, צמיחה ושפל כלכלי). יש 2 תפיסות שולטות בחברה: הגישה המרחיבה והרחומה; הגישה הקשוחה והמצמצמת. האוצר דוגל בגישה הקשוחה. כל זה תקף לגבי העזרה לעניים.

שיעור חמישי- 26.4.10

מצגת של נתונים לגבי הכנסה חודשית של שכירים עירוניים בין 1997-2006 כשמשווים בין ילידי ישראל מאירופה או אמריקה, ילידי ישראל מאסיה ואפריקה וערבים ואחרים.

אירופה ואמריקה- באופן קבוע נשארים על אותה הכנסה פחות או יותר והרבה מעל הממוצע.

אסיה ואפריקה- שיפרו באופן ניכר במהלך השנים אך עדיין מתחת לממוצע או על הממוצע.

ערבים ואחרים- קפיצות חוזרות במשכורות של עליה וירידה, ניתן להסביר זו כי אוכלוסיה זו רגישה מאוד לשינויים כלכליים, הם הראשונים להיות מפוטרים. הם בפער ניכר משתי הקבוצות האחרות. כלומר, נוצרת אוכלוסיה מודרת וזה יוצר בעיות.

ב2003-2005- היה גידול של 6% בצמיחה הכלכלית. העשירון העליון הגדיל את הכנסתו לנפש ב-13% ואילו העשירון התחתון הגדיל רק ב-5%. המעמד הבינוני נשחק כי הפערים גדלים.

מדד ג'יני- מומדד את הפערים הכלכליים בחברה. ישראל גבוהה מעל כל מדינות אירופה באי שוויון כשמעליה רק ארה"ב.

הכנסה והוצאה חודשית בעשירונים של משקי בית (2006)-

• ממוצע נפשות במשק בית- ככל שהעשירון נמוך יותר, יש יותר נפשות. בעשירון הנמוך ביותר-השכר הנמוך יותר מתחלק על יותר אנשים.
• מבחינת ממוצע מפרנסים- גם כאן, יש יחס הפוך בין מס' מפרנסים לבין מס' הנפשות- כלומר יותר נפשות ופחות מפרנסים.
• הכנסה כספית נטו למשק בית- העשירון התחתון, מרוויח 3,191 ₪. העשירון העליון מרוויח 24,933 ₪. ב-2007, נראה בסעיף זה עלייה קטנה ואילו בעשירון העליון היתה ירידה קטנה כנראה בשל שינוי במיסוי.
• הוצאות לירקות ופירות- ככל שהעשירון נמוך יותר ההוצאה נמוכה יותר וגם מתחלקת על יותר אנשים. בשורה התחתונה, העשירון התחתון אוכל פחות בריא.
• הוצאות לבריאות- הפערים גדולים מאוד וכמובן מתחלק על פחות אנשים. זה אומר שהמצב הבריאותי של העשירון התחתון רע ביותר.
• הוצאות לתחבורה ותקשורת- שוב פערים גדולים

• ב-4 הסעיפים האחרונים הקפיצה הגדולה הין בין העשירון התשיעי לעשירי.

הסברים לנתונים:

• הדרה חברתית- במצב כזה, דבר מוביל לדבר. כשאין כסף לתרופות, אין חיי חברה, לא משתמשים בתחבורה, לא משקיעים במזון בריא וכו'. כלומר, האפשרות שלהם לשנות את רמת החיים היא מוגבלת.
• ההבדל בין העשירון התשיעי לעשירי- בתוך העשירון העליון יושב האלפיון העליון שרמת חייו והכנסתו גבוהה באופן חריג.

עובד ונשאר עני- שיעור משקי בית עניים לפי מספר מפרנסים וקבוצות אוכלוסייה- 20% מכלל האוכלוסיה שבהם יש מפרנס אחד, עניים. יהודים לא חרדים עם מפרנס אחד- 12%. ערבים- 2 מפרנסים: 10% עניים, מפרנס אחד: 48% עניים. אצל החרים התמונה דומה מאוד לערבים.

כלומר, אצל אנשים שעובדים ולא מתבטלים, עדיין יש מספרים גבוהים מאוד של עניים. מדוע?

• ברור כי 2 האוכלוסיות הנמוכות ( ערבים וחרדים) עובדים בענפים נמוכים שלא אוכפים שם את שכר המינימום. ניתן לאכוף זאת במנגנון פשוט מאוד: מחייבים את רואי החשבון של המעסיקים שיחתמו ויאשרו הוצאות רק אם כל המשכורות יהיו מעל שכר המינימום. האוצר פשוט לא מעוניין להתעסק בזה.

במציאות, לפני 10 שנים 37% מסך העניים היו עובדים ולפני שנה, 49% מסך העניים עובדים. כלומר, יש עלייה באחוז העובדים בין העניים.

להשלים שיעור- 3.5.10

שיעור 7 – 10.5.10- שיעור בתכנים חופשיים

חוק ההסדרים- על פי הגישה הסוציאל- דמוקרטית, יש לעסוק בהנדסה חברתית. חוק התקציב מורכב מסעיפים שעולה להצבעה. חוק ההסדרים קובע כי אם מצביעים עבור סעיף מסוים בתקציב, מתבטלים סעיפים אחרים בתקציב, ללא דיון ציבורי (מוסיפים כסף לבניית כביש ויורד התקציב לסל תרופות). חברי הכנסת יודעים על זה חצי יום לפני והם צריכים לקרוא את חוק התקציב ולכן כרגע ידו של האוצר על העליונה.

צו הרחבה- מטרת קבוצת העובדים וההסתדרות להחיל את ההסכם על כל מי שעובד בתחום ואז כל נושא השכר מוסדר. הבעיה היא שכדי שהצו יתפוס, חייב להיות וועד עובדים מוסדר ומוכר. הסוד הוא סולידריות.

שיעור 8- 17.5.10

תוכנית וויסקונסין- תפקידו של העו"ס הוא לטפל בחלשים ובסיטואציה של עו"ס ולקוח לכל אחד יש תפקיד: הלקוח מציג חולשה והעו"ס צריך לספק שירות. מוני רואה סתירה בין הכלה ואמפתיה לבין דרישה מהלקוח לעשות מעשה.

התוכנית המקורית- לכל אדם יש הקצבה של תמיכה. הוא מקבל תמיכה במשך 5 שנים וצריך במהלך שנים אלו למצוא עבודה. משנגמרו 5 השנים, הוא לא מקבל תמיכה. הקצבה נקבעת בתחילת התוכנית על פי מספר הילדים, אם המצב משתנה במהלך 5 השנים, חבל!

התוכנית סבלה מביקורת, אך אף אחד לא התייחס ולאחר זמן מה ראו ירידה דרסטית בהוצאות להבטחת הכנסה כמעט בחצי.

הסיבה שבגללה הורידו את התקצוב לילדים במהלך התוכנית היא כדי ליצור אמירה חברתית שאומרת שאני כמחוקק וכמנהיג לא מעוניין במשפחות חד הוריות או במשפחות מרובות ילדים- כך יצרו מצב שנשים חשבו לפני שהביאו עוד ילדים לעולם ואם החליטו להביא עוד ילד, התחתנו ואז היה כבר עוד מפרנס במשפחה וכך הממשלה השיגה את מה שרצתה.

מנתוני אמריקה- מיהם המשפחות שלא מצליחות לפרנס עצמן?

1. משפחות עם נטייה לשימוש ברעה בסמים או אלכוהול בריאות נפש, אלימות במשפחה
2. משפחות שאין נסיון עם תעסוקה מסודרת
3. משפחות שההשכלה בהן היא נמוכה.
4. אנשים בילדותם הוכרו על ידי הרווחה- דור שני או שלישי

מנתוני אמריקה- 30% מהילדים ממשפחות כאלה יש להם אישפוזים מעל הממוצע. 90% מהילדים במשפחות מבקרים מעלה הממוצע בחדר מיון.

כתוצאה מתוכניות וויסקונסין למיניהן בארצות הברית- בתום הרבעון הראשון של השנה אחרי תום התוכנית, 57% עבדו. בכל מקרה אחרי כל הנתונים, הכנסתם בתום שנת העבודה הראשונה אחרי תום התוכנית לא עלתה על הכנסתם לפני הכניסה לתוכנית- כלומר מצבם הכלכלי לא השתפר.

ניתן להסביר זאת בכל מיני צורות, על פי האידיאולוגיה הפוליטית.

הביקורת על התוכניות בארה"ב:

1. התברר לעיתים כי היה דיווח שקרי על הצלחות והוצאות.
2. היו תוכניות שהפסיקו את פעולתם בגלל דברים פליליים
3. בירוקרטיה מסובכת שגרמה לכך שעבר זמן רב בין האישור לקבלת הכסף לבין קבלת הכסף בפועל.
4. לאירגון היה אינטרס להגדיר את הלקוחות כבשלים לעבודה וכך הלקוח לא קיבל כסף והארגון קיבל.
5. העדיפו בתוכנית פעילויות שכללו מעורבות נמוכה של מדריכים (חיפוש עצמאי באינטרנט)
6. הפעלה מוגזמת של איומים וסנקציות.
7. מערכת קשיחה ולא אנושית.

כמה מהלקוחות בסופו של דבר יצאו מהעוני לטווח רחוק בארה"ב?

אחרי 4 שנים, השיפור היה 15% מסך האנשים בתוכנית יצאו מהעוני. הקבוצה שהכי הצליחה בתוכנית הם אלו שקיבלו גם הכשרה בחיפוש עבודה וגם הכשרה בכישורי עבודה- פי 2 מאלה שקיבלו רק זה ורק זה.

בישראל- מכל התוכנית, 10%- 11% מהאנשים שהשתתפו בתוכנית נחלצו מעוני בטווח של שנתיים. כלומר מתאים לנתונים מארה"ב.

24.5.10- שיעור 9

היום מדברים על יחס העו"ס לעני. לתפיסה יש משקל גדול ביחס ובשירות. הפער בתפיסת העוני בין הלקוח לעו"ס הוא גדול ובעל השלכות רבות. לדוגמא, אם רופא תופס פציינט כלא משתף פעולה הוא פחות נחמד אליו. אצל עו"ס, רמת הנחמדות של הפונה משפיעה על השירות יקבל.

סדרת מחקרים על תפיסות עוני (כץ, מוניקנדם וקטן: הרשות נתונה)

העו"סים והרופאים מבחינים בין כמה סוגים של עניים: לכל סוג מתייחסים אחרת

1. עניים כרוניים- אנשים שכבר הרבה זמן עניים ואיש המקצוע מביע חוסר אמון ביכולתם של אותם עניים בשינוי בסיסי של המצב.
2. עניים עובדים- אנשים שעושים ונדפקים, לא פרזיטים אלא גם אצלם הסיכוי להיחלצות לעוני לא גדול.
3. עניים חדשים- הם אנשים עם השכלה (בניגוד ל2 הקבוצות הקודמות) שעבדו במקצועות מכניסים וטובים. הם פוטרו מעבודתם ובאותו שלב של הפיטורין, לא היו עניים. עוברת שנה וחצי ממועד הפיטורין עד שהם מגיעים ללשכה, בעיני איש המקצוע הם נראים אנשים "שבורים"- איבדו את האמונה ביכולתם העצמית לשקם את עצמם.

הבחנה נוספת שנעשתה:

4. עניים אתיופיים- בעיות תקשורת. זה יוצר תסכול של הרופא, תחושה זו משפיעה על אופי השירות בתפקיד בעתיד.
5. עניים רוסיים- נתפסים כאנשים שצריך לדאוג להם במיוחד מפני שהם שקטים, נחבאים אל הכלים, לא דורשים את זכויותיהם והתוצאה היא שהאנשים האלה לא צורכים את התרופות שלהם כפי שצריך. הם מעידים על בדידות, פסיביות.
6. בעיקר אצל עו"סים: עניים ערבים- נתפסו כאנשים מבוגרים שהיו חקלאים קטנים ושכתוצאה מההתפתחות בחקלאות נותרו חסרי כל. הרשות המקומית התייחסה אליהם כקבוצה. כלומר, איש המקצוע הוא לא נותן השירות היחיד.
7. עניים חרדים- גם להם יש מעגלי תמיכה נוספים. נתפסים כאוכלוסיה מאורגנת שדורשת את מה שמגיע לה ומה שמרגיז שהיא דורשת את מה, שלדעת הרופאים והעו"סים, לא מגיע לה- חוסר הצדק. עוקפים סמכות.

מהן הציפיות של הרופאים והעו"סים מהעניים לגבי עבודה?

כל עני נבחן האם הוא עומד בנורמה החברתית של עבודה- הוא יכול להיות משוחרר מהנורמה הזאת או חלק ממנה. ממי אין ציפייה שיעבדו?

1. ערבים מעל גיל 50 שפוטרו
2. אתיופיים מבוגרים

היחס ל-2 קבוצות אלה: "המדינה צריכה לדאוג להם ואם היא לא עושה זאת, זה לא בסדר."

3. עניים כרוניים- תת קבוצה: אלה שאין סיכוי לגביהם. תת קבוצה נוספת: פעילים- מסוגלים לעבוד, "סתם פרזיטים." פה נמצא הבדל בין רופאים לעו"סים: עו"סים- "צריך להבין אותם", רופאים- "שיצאו לעבוד".
4. חרדים- הרופאים וחלק מהעו"סים דרשו שהעניים החרדים יצאו לעבוד וחלק קטן אמר שזו בחירתם אף לא אחד מתוך העו"סים או הרופאים אמר שצריך להפסיק את התמיכה בהם- "צריך לעזור ליהודים". הסיבה לאמירה זו היא נורמטיבית יהודית: אם אדם נמצא עני, צריך לעזור לו.

מה הם מעידים שאיש מקצוע עושה כדי להתמודד עם עוני?

1. רופא- * רופאות רוסיות צעירות- נטו לא לגבות תשלום על טיפול מחולים שהן תפסו כעניים אפילו אם זה בא על חשבונן- שאר תתי הקבוצות אמרו שזאת התנהגות לא מקצועית. *רופאים רוסיים: הציפיות והכעס שלהם לגבי עניים היה גדול ביותר. לא נתנו אישורי מחלה גם לחולים עניים שהיו חולים.* רופאים מארצות המערב- תפקיד הרופא הוא לא מחנך- נתנו אישורי מחלה * רופאים ישראליים- תפקיד הרופא הוא לא מחנך- נתנו אישורי מחלה. כל תתי הקבוצות אמרו שמוכנינם לספר שקר לבן למען חולים עניים.
2. עו"סים- 2 דילמות משמעותיות: * האם לעזור לעניים או לעזור בתחום העוני? * האם לעבוד באופן פרטני או להיכנס לפרקטיקה של מדיניות? כל מנהלי הלשכה אמרו כי זה לא בסדר שמפנים עניים לבתי תמחוי כי זה משאיר את העניים, עניים אך בפועל הפנו את כולם לבתי תמחוי. כמו כן, העו"סים לא חשבו על העוני כסוגייה שיש להתמודד איתה.

31.5.10

מחקר עם רופאים ועו"סים בנושא תפיסת עוני (שונה מהמחקר הקודם)

1. מפגש קרוב עם עוני בעבר- יותר רופאים מעו"סים היו במגע קרוב עם עוני.
2. נתוני רקע- מין: אצל העו"סים- רוב נשי ואצל הרופאים- חלוקה שווה פחות או יותר.
3. מודעות לפעילויות בתחום העוני ברמת קופת החולים: יותר עו"סים עוסקים בפעילות קהילתית למען העניים מאשר רופאים, אך בפועל זה רק שליש מהעו"סים עוסקים בפעילות זו.
4. התייחסות מיוחדת למטופלים עניים: במסגרת הארגונית המערכתית, האוכלוסייה הענייה לא זוכה להתייחסות מיוחדת- הן מצד העו"סים והן מצד הרופאים.
5. ממוצעי המשתנים לפי אשכולות עבור עו"סים: נמצא כי יש שני סוגים של עו"סים: 1. מעורבות חברתית רבה- חשיבה פתוחה וקהילתית 2. מעורבות חברתית פחותה- ראש קטן. סיבות ומהות העוני: ההבדלים בין האשכולות בתחום זה, מאוד קטנים. מדיניות מיקרו- שירותית: ב- 4 פרמטרים מתוך 11, העו"סים עם מעורבות רבה הם גבוהים מהעו"סים מהאשכול השני. זה אומר שהעו"סים הפתוחים סבורים שהמרפאות הקהילתיות צריכות להיות יותר פעילות בנושא העוני. מדיניות מאקרו: אין אחידות בין הסוגים ואין יחס ברור, פעם זה למעלה ופעם זה למטה.
6. ממוצעי משתנים לפי אשכולות עבור רופאים: לפי אותם אשכולות. סיבות ומהות העוני: יש הבדל יותר גדול בין האשכולות. מדיניות מיקרו- שירותית: דפוס התשובות של הרופאים והעו"סים שונה שכן יש שוני בין האשכולות של הרופאים בתוך עצמם.
7. סיבתיות לעוני- בין הרופאים והעו"סים עם המעורבות החברתית הרבה: אין הבדל מובהק. בין הרופאים לעו"סים עם המעורבות החברתית הפחותה: אין הבדל מובהק.
8. מה מעלה את הסיכוי להשתייכות לאשכול של המעורבות הרבה? עו"סים- חווית עוני כשעמדו ברשות עצמם. רופאים- לא יהודיים (ערבים), מומחים ברפואת משפחה.
9. מקצוע רפואי עיקרי- שליש מהרופאים בקופת החולים הם רופאי משפחה. כלומר, ההכשרה וההתמחות אולי משפיעה על היחס לעניים.

הקשר בין תפיסה למעשים והתנהגות:

1. כשביקשו מרופאים ועו"סים לתאר אדם עני- באופן עקבי, הוסיפו אמרות שמתארות התנהגות צפויה של אדם עני.
2. באופן ספונטאני, פיתחו שיח לגבי השלכות של עוני בין הדורות ועל החברה.

21.6.10-

התוצאה של תפיסות שונות של עוני היא שברמצת המיקרו אין דרך ברורה לקבוע מהו עוני. כשיש מדדים שונים, קשה לקבוע מהו עוני. ברוב המקרים הגיעו למצב של חפיפה חלקית בין המדדים. את איזור החפיפה ניתן להגדיר "העניים האמיתיים".

1. מדידה יחסית- קו עוני יחסי, מדידה של בטל"א ע"פ הכנסה על צורותיה השונות.
2. מדידת משאבים- רכוש, בית, אילו שירותים משתמש...
3. מדידה סובייקטיבית – האם האדם תופס0 מרגיש עצמו עני – תפיסה עצמית.

חשוב שהמדדים אותם בודקים בחפיפה, יהיו שונים. כך שתהיהה התייחסות רב מימדית במושג העוני.

בן אריה עושה הבחנה בין מצוקה לעוני.

הההגדרה של טאונסנד- בני אדם יהיו נתונים במצוקה אם יחסרו להםסוגי מזון, ביגוד, תנאים חברתיים וכו'. הגדרה זו כוללת את 3 המימדים הנ"ל ולכן נחשבת לתפיסה רחבה.

מוני לא מסכים עם תפיסה זו משום שהתפיסה רואה את העוני ביחס למשאבים.

בן אריה בודק את התפיסות בארץ בתקופות שונות:

שנות ה-50: השיח היה בעיקר על הקיום. חפיפה בין המושג קיום למצוקה/ עוני.

שנות ה-60: תפיסה נורמטיבית של עוני. אנשי מקצוע קבעו מהי מצוקה ע"י וועדות שונות. וועדה אחת ניסתה להגדיר מה אדם צריך (אוכל, מחסה וכו'), לא שאלו את העניים עצמם.

ב- 15 השנים האחרונות: כניסה של שיח וזכויות.

בסופו של דבר יצא שהמדידות של העוני בכל העולם הן חד מימדיות ולכן החלו להשתמש

האם יש הבדל בשימוש ברשתות החברתיות בקהילה על פי התפיסה העצמית של העני? (2 אנשים אובייקטיבית באותו מצב).

מחקר של עוני- ביקשו מאנשי מקצוע שיצביעו על עניים, רק 60% מהם העידו על עצמם כעניים. יש אי הלימה בין התפיסה העצמית לבין המשאבים הקיימים.

נבדקו נתונים כלכליים על האוכלוסייה הנבדקת. בדקו גם את שיעור המסתייעים ברשת חברתית- 60% מסתייעים בחברים, קצת פחות בהורים וכל השאר באחים, אחיות וכו'. כלומר, הגורמים המשמעותיים הם חברים והורים- נמצא כי תפיסת העוני הוא לא גורם משפיע על השימוש בתמיכה חברתית.

שיעור מסתייעים בשירותים ציבוריים- השירות המרכזי ביותר הוא שח"ם, אח"כ ביה"ס ומרפאה. לא נמצא הבדל כלשהו בשימוש בהתייחס למדדי העוני.

שירות לא פורמלי- גם לא נמצא הבדל

ניתן למפות את השירותים המשמעותיים לאנשים שהם עניים לפי סדרה של מדדים (עניים בעיני נותני שירותים)- מתוך כל סוגי הרשתות שמנינו, הרשת החברתית (חברים, הורים וכו') היא הכי משפיעה ועוזרת. על כן, יש לחזק את הרשת הזו.

נראה שהקשבה היא סיוע מרכזי וכן עצות מעשיות מהורים, הלוואות ומזון (היחס הוא אינסטרומנטלי). לחברים יש תפקיד רגשי. אחים ואחיות- שניהם.

נושא חשוב הוא שהקהילה עצמה לא יכולה להוציא את עצמה מהעוני.

נבדר ההבדל בין אנשים שתפסו עצמם כעניים לכאלה שלא- לגבי השירותים הבאים: חשמל, תקשורת, טינטרנט, מים וגז. במוצרים אלו נמצא הבדל בין 2 סוגי האוכלוסיה: מס' ניתוקי החשמל הממוצע עמד על 25% אצל העניים, ו- 16% אצל מי שלא תפס עצמו כעני. מסקנה מרכזית- תפיסת העצמי מתבטת בהתמודדות עם בירוקרטיה, מי שתופס עצמו כעני מתמודד פחות טוב.

עידית וויס: "עו"ס בראי הביקורת"-

השאלה המרכזית היא את מי משרתת העבודה הסוציאלית? את הציבור? הממשלה? הפונים?

היא מעלה כי הע"ס משרתת את הממשלה. העבודה הפרטנית בפועל מאשים את הפרט בבעיותיו, נוקט בגישה רפואית, כשברור שמקור הבעיות בחברה.

גישות אלה יוצרות בידול- העו"ס לא מסתכל על הבעיה שגורמת אלא על בעיות הפרטים בנפרד (פרגמנטציה).

ארגוני המגזר השלישי לא נלחמים בממשלה (גם ארגוני הסנגור) כי הם ממומנים ע"י הממשלה.

הכישורים של העו"ס בתכנון כלכלה ובתכנון ערים מעטים מאוד- רוב ההכשרה היא בתחום הפרטני.