תיאוריות פסיכולוגיות של הזדקנות-דב שמוטקין.

(מאמר למבחן בקורס היבטים פסיכולוגים של הזקנה עם ליאת אילון. הסיכום פה תמציתי ביותר, מומלץ לקרוא את המאמר עצמו, תכנים רבים לא נכללו. המאמר מתאים וחופף לקורס: מבגרות לזקנה של מירים צבעוני)

תיאוריות מוקדמות- פרויד לא האמין בסיכוי לחולל שינוי אישיותי באנשים בגילאים הביניים והזקנה. יונג, לקח מפרויד את עיקרון השלביות בהתפתחות האדם והתייחס למעבר מהחלק המוקדם של החיים לחלק המאוחר של החיים, ודיבר על תהליך ה- אינדיווידואציה בו יש שינויים רבים בהם הפרט מתפנה לחוויות ויכולות אישיות שהיו מודחקות בשל לחץ מטלות החיים של הבגרות הצעירה, קריירה נישואין והורות. השינוי מתאפשר על יד מעבר ממוחצנות למופנמות, חיזוק המודעות הפנימית ואף פיתוח היסוד של המין השני. (הגברים מפתחים את הפן השני, אנימה, החלק הרגשי וכו' והשנים את הפן הגברי, אנימוס)

אריקסון-הראשון שכלל את הזקנה בשלבי ההתפתחות. אמר שכל שלב התפתחותי מאופיין במשבר, שיכול להיפתר בדרך חיובית או שלילית. שלב הבגרות המוקדמת (20-30) מאופיין בקונפליקט: אינטימיות מול בידוד. הצורך לקשור קשרים אינטימיים. שלב הבגרות האמצעית (40-50) "פוריות מול קיפאון": דאגה למשפחה ולחברה אל מול נטייה להשתקעות באינטרסים אישיים. שלב הבגרות המאוחרת :שלמות מול ייאוש להשלים עם החיים ולקבלם למרות המוות המתקרב, פתרון טוב מביא לחכמה WISDOM.

התפתחות הגרונטולוגיה –חיפוש עקרונות מפתח להזדקנות.

הביגהרסט הציע את מושג "המטלות ההתפתחותיות" שאנשים צריכים למלא בכל שלב על מנת לעמוד בציפיות החברתיות מהם. למשל מגיל65 יש להסתגל לפרישה, להסתגל לירידה בחוזק הגוף, להתחבר לקבוצת גיל דומה, ולהסתגל למוות של בן זוג.

תיאורית ההתנתקות- זהו תהליך בלתי נמנע שבו היחסים בין הזקן לחברה נקטעים, מפנים מקום לצעירים, שזה צורך של החברה, וזה גם צורך של הזקן שצריך לסגל לעצמו תפקידם אחרים והולמים.

תיאוריית הפעילות-נטייתם הטבעית של אנשים זקנים היא לשמור על רמת פעילותם בסביבה ולא להתנתק. ככל שהזקנים מצליחים לשמור על רמת פעילותם כך נשמרת ועולה רווחתם הנפשית. יחד עם זאת ברור שעם הפרישה ועליית המגבלות עליהם לאמץ תפקידים אחרים כך שבמקום לעבוד הם יתנדבו למשל.

סגנונות הזדקנות שונים: טיפוס אינטגרטיבי עם תפקוד ושביעות רצון גבוהים. טיפוס הגנתי עם אמביציה לתפקוד גבוה לצד חרדה מהזקנה, ואז נראה היצמדות עיקשת לתפקידי עבר למשל. טיפוס פסיבי תלותי עם הסתמכות על עזרה חיצונית וטיפוס לא אינטגרטיבי עם תפקוד מוגבל, שכולל גם פתולוגי. ההשערה שלה היא שסגנונות ההזדקנות ממשיכים במידה רבה את דפוסי ההתמודדות ורמות הפעילות שאפיינו את האישיות בתקופות שלפני הזיקנה.

לוינסון, פיתח מושג "מבנה החיים" שזה מה שעומד ביחסים של עצמי עם העולם. יש הבחנה בין שלבי התפתחות יציבים שבונים את מבנה החיים ומאופיינים במטלות לבין שלבי מעבר המשנים מבנה זה תוך הערכה מחדש של מטרות החיים ומחוייבות חברתיות. פירוט השלבים: 22-28 כניסה לחיים בוגרים, 33-40 התבססות ומימוש שאיפות. 45-5- כניסה לאמצע החיים. 55-60 סיכום גיל ביניים. לפני כל שלב כזה ואחריו מופיע שלב מעבר.

גולד הראה תיאוריית שלבים דומה בה בכל שלב מופרכים הנחות מוטעות שהוטמעו בילדות המשחררים את הפרט בהדרגה מאשליות של ילדות על עולם מוגן וברור לעבר תפיסת עולם מורכבת דיאלקטית. הנחות לדוגמא: "לעולם אשתייך להוריי ואאמין בעולמם", "החיים פשוטים וניתנים לשליטה" "אין רע או לא קיים מוות בעולם".

ניוגרטן טוענת שמה שנתפס כמבנה של שלבים התפתחותיים זה הפנמה של ציפיות חברתיות לגבי התנהגויות ראויות בכל גיל. (ולא תוצר של שלב). הציפיות בונות לוח זמנים חברתי שעל פיו אמורים אנשים להיות בזמן, ומי שלא בזמן מעורר מבוכה בחברה ומתח למשל אישה בת 20 שלא מתחתנת.לוח זמנים חברתי עלול להתנגש עם לוח זמנים אישי.

ציווי הורות- מספר על כך שלפי חלוקת תפקידים האישה אחראית למלא צרכי הזנה וטיפול רגשי בילדים דרך שליטה פאסיבית והגבר אחראי לביטחון פיזי וכלכלי דרך שליטה אקטיבית. שהילדים עוזבים את הבית ההורים יכולים להשתחרר מהציווי ההורי הזה ולגלות מחדש את צרכיהם שנדחו. וכך הגבר מגלה צד פאסיבי והאישה צד אקטיבי. (יותר כוח, יוצאת ללמוד וכו')

תיאוריית ההמשכיות (נראה לי, זה היה חתוך במאמר)-קובעת כי אנשים בגילאי הביניים וזקנה נוטים לשמר המשכיות פנימית בקשר לתחושותיהם על עצמם והמשכיות חיצונית בקשר לפעילותם בסביבה. ובכך הם מחזקים את הקביעות של עולמם ויכולים לשלוט בה.

סיפור חיים-לצורך שמירה על זהותם האישית, אנשים מגבשים לעצמם את סיפור חייהם אך גם משנים אותו לאורך שנות בגרותם תוך שאיפה להביא את הסיפור לידי הרמוניה ופיוס שיכלול סיום משביע רצון.

עקרונות יסוד של תהליכי הזדקנות- (מקדימים להזדקנות מוצלחת)

1. יש הטרוגניות בינאישית גדולה באוכלוסייה הזקנה.
2. חשוב להבחין בין זקנה נורמלית פתולוגית ומוצלחת. הזדקנות מוצלחת- תהליך בו אנשים זקנים מצליחים לשמור על בריאות נפשית ורווחה נפשית תוך הפקת תועלת מרבית מהתנאים האישיים והסביבתיים שעומדים לרשותם. הזדנות נורמלית ומוצלחת עובדת על עיקרון הדחיסה-דחיסת אורך חיים נכון וידע רפואי טוב תדחה תחלואה ומוות.
3. בזיקנה יש יכולת רזרבית- שימוש בידע וזמן קיים
4. בזיקנה יש אובדן ידע פלואידי , נוזלי שזה ידע שנולדים איתו כמו זיכרון מהירות תגבוה וכו'
5. ידע קוגניטיבי יכול לפצות על האינטליגנציה הפלואידית שאובדת
6. יש מאזן שלישי בין הישגם לאובדנים עם ההזדקנות
7. העצמי ממשיך להיות מערכת חזקה של התמודדות ושמירה על האישיות.

אופטימיזציה סלקטיבית עם פיצוי- סלקציה של תחומי תפקוד מועדפים, אופט' של שימוש במשאבים זמינם ופיצוי שלח תפקודים מוחלשים או אבודים. (כמו הדגומא על הפסנתרן ארתור רובינשטיין, ראה מחברת)

קשרים- הזקנים יותר זקוקים לקשרים מרכזיים ופחות לקשרים שוליים כמו הצעירים, בעצם יש סלקציה של קשרים כך שקשר עמוק עשוי להעניק פיצוי לחולשות תוך אופט' של העולם החברתי של הזקן.

מודל הרווחה הסובייקטיבית-רווחה סוב' מתייחסת להערכות שאנשים עושים לגבי התנסויות חייהם. צריך להבין אותה בעיקר בהקשר של הסתגלות פסיכולוגית וחברתית של הפרט. שביעות רצון מהחיים לא יורדת בהכרח עם תהליך ההזדקנות .

עמידות- יכולת לשמר לאושש או לשפר בריאות פיזית ונפשית אל מול לחצים אואתגרים

יש המשך לא רב למאמר שלא היה לי כוח לסכם.