חזרה לאתר

פסיכופתולוגיה -מחברת סמסטר ב- 2009-2010

תודה למעיין ארפה

שיעור ראשון- 8.3.10

הפרעות מצב רוח

שיעור שני- 15.3.10

טיפול על פי גישות:

המענה להיבט הביולוגי הוא טיפול תרופתי (SSRI)- עיכוב ה]עילות של הסרוטונין וכך נשאר יותר זמן במרחב הסינפטי. יש לזכור שהטיפול לא גורם לשיפור אחיד ובו זמני ב-4 ההיבטים של המרכיבים. הוא עובד קודם על המרכיבים המוטיבציוניים והפיזיולוגיים.

המודל הדינמי-

הגישות עוסקות בשני מרכיבים:

  1. גישות אלה מחברות בין דיכאון לאובדן. לדיכאון יש דימיון לתהליך אבל. האובדן יכול להיות ממשי- פיטורין, אובדן מעמד, מוות. או אובדן של גורם סמוי- הערכה עצמית, ביטחון.
  2. תוקפנות- האדם תוקפן כלפי עצמו- אשמה, האשמה עצמית, ביקורת. האקט הכי קיצוני זה האקט התוקפני.

מייחסים זאת לבעיה בביסוס אמון בסיסי עם האם- התינוק לא תופס את העולם כבטוח וטוב. התינוק חווה חוסר של פניות רגשית או סבלנות מההורה.

טיפול על פי גישה זאת יהיה פסיכו תרפויטי- ארוך, במטרה ליצור תיקון. הגישות הדחפיות ינסו לעבוד על הדחפים הלא מודעים. גישות החסך ינסו ליצור חוויה מתקנת בפגישה הטיפולית. רצוי שיהיה במקביל לטיפול תרופתי.

המודל הקוגניטיבי-

המוביל בגישה הוא אהרון בק- מתייחס לסכמות של חשיבה דכאונית ומדבר על משולש קוגניטיבי המאפיין חשיבה זו:

  1. מחשבות שליליות על העצמי
  2. מחשבות שליליות על העולם ועל האינטראקציות
  3. מחשבות שליליות על העתיד

האדם הדכאוני סובל מעיוותים קוגניטיביים על פי בק:

  1. הסקה שרירותית-
  2. הפשטה סלקטיבית
  3. הכללת יתר
  4. חשיבה דיכוטומית
  5. פרסונליזציה

מבחינה טיפולית, הרעיון המוביל הוא להראות לאדם את דפוסי החשיבה המעוותים. אנו נרצה להראות חלקים אחרים, להראות חצי כוס מלאה אבל לא נצליח. כשיכיר את הדפוסים ניתן יהיה לעבוד על התוכן.

טכניקה טיפולית על פי בק:

  1. איתור מחשבות אוטומטיות
  2. בדיקות מציאותיות של מחשבות אוטומטיות
  3. אמוני ייחוס מחדש
  4. שינוי הנחות שגורמות לדכאון.

מודל חוסר האונים של זליגמן:

חוסר אונים אצל בני אדם ובעלי חיים נובע מחוסר היכולת לקשר בין תגובה לתוצאה- גם כי אין יכולת לשלוט במציאות, המציאות היא שרירותית. לאדם קשה לשאת מצבי חוסר אונים והוא מנסה למצוא סיבה ולכן פותח מודל המתייחס ל-3 מימדי ייחוס:

  1. פנימי/ חיצוני- פנימי: ייחוס כל הקשיים לעצמי. חיצוני: כל הקשיים הם בגלל הסביבה.
  2. יציבות/ אי יציבות- האם האירוע הוא מקומי וחד פעמי או בלתי משתנה?
  3. גלובלי/ ספציפי

ההמלצה היא לטיפול תרופתי קודם כל.

הפרעות דו- קוטביות (מאניה דיפרסיה)

סמפטומים של מאניה:

צורה: שטף של רעיונות ומחשבות המתרוצצות במהירות בראש.

גם כאן יש עיוותי חשיבה קשה, עד דלוזיה.

הבעיה היא שבמאניה, לחולה אין סיכוי להגיע לטיפול.

מנגנון הגנה מאני- "דווקאיות" שמקורה בבוז, התנשאות ותחושת עליונות. כולל בתוכו הכחשה וניתוק. מנגנון זה הוא חיוני כשהעצמי שברירי נורא ולכן יש להסיר את האיום באופן מוחלט וגם את התחושות המתלוות לאיום. הכחשת האיום אינה תמיד מספיקה ולכן ההגנה המאנית עוזרת מפני האיום הרגשי.

נראה זאת אצל אנשים שלא מסוגלים להיפגש עם חולשה ולכן יחצינו רק את העמדה החזקה, המתנשאת, הבזה, המנצחת. יש לזה מחירים כבדים: לא ניתן להתעלם מהמציאות ולחיות בתוכה.

הגורם היא גם גנטי והטיפול היה בעבר ליתיום אך כיום כבר לא כי יש מקרים של הרעלת ליתיום.

שיעור שלישי- 22.3.10

הפרעות אכילה-

אנורקסיה היא מחלה מסכנת חיים. 5% מהחולים מסיימים במוות: אקט אובדני, הרעבה עד מוות וכו'. הDSM מתייחס לאנורקסיה ולבולימיה ולרוב אין הפרדה ברורה ביניהם.

הפרעה נוספת היא השמנת היתר- obesity- הוא לא נכלל בDSM כחלק מהפרעות האכילה כי הוא לא מצליח לאפיין פרופיל אחיד ויציב לכל החולים ולכן היא נחשבת הפרעה בריאותית ולא נפשית.

אנורקסיה מאופיינת בסירוב האדם להישאר במשקל מינימלי תקין על פי הBMI ויש פחד קיצוני מהשמנה שגורם לעיוותים בתפיסה, הכחשה לגבי הרזון. במצבים שאין הכחשה לגבי הרזון, תהיה הכחשה לגבי ההשלכות של הרזון. יש התעסקות רבה במזון, בשקילה.

כל הדימוי העצמי הוא תלוי משקל- הוא המגדיר של הדימוי העצמי והגופני.

אחד הסימנים לאנורקסיה היא הפסקת המחזור- זהו אחד הסימנים הראשונים. אצל בנות שטרם קיבלו מחזור, יהיה עיכוב משמעותי בקבלה. זה מוביל למחשבה שלאנורקסיה יש קשר עם הבגרות המינית. כיום, הגילאים הולכים ויורדים (הגיל הצעיר ביותר הוא 6).

באנורקסיה יש תחושת שליטה מוחלטת בכל מה שנכנס לפה, ואצל הבולימיה יש תחושה של העדר שליטה- גם התעסקות במשקל ובאוכל. לפעמים ההתקפים מתוכננים ולרוב לא. הזלילה יכולה להגיע למצב של כאב פיזי. יש בושה מאוד גדולה בהתקף ולכן לא יעשו זאת בחברת אנשים.

הדרך להיפרד מהקלוריות בזלילה, היא לרוב על ידי הקאה (80%-90%) והשאר באמצעות משלשלים או משתנים.

"פעילות מפצה"- עיסוק יתר בהתעמלות עד כדי פגיעה בתפקוד.

לרוב לא רואים על החולים כי המשקל נראה תקין ואפילו לעיתים עודף, כמו כן בניגוד לאנורקסיה הבולמים מודעים לבעיה. האנורקסיה מכחישים ומתנגדים לטיפול.

שיעור רביעי- 12.4.10

המכנה המשותף בשתי ההפרעות זה דימוי עצמי שמרכיבו העיקרי הוא דימוי גוף.

לפני 300 שנה תועד לראשונה מקרה האנורקסיה הראשון. עד הDSM 3 אנורקסיה ובולימיה נמצאו תחת כותרת אחת. לאחר מכן, הפרידו ביניהם.

הפרעות אכילה נפוצות יותר בקרב חברות שפע- גם מדינות שבעבר היו קומוניסטיות והפכו לקפיטליסטיות, עלה האחוז. עדיין לנשים יש רוב מוחלט למרות שבשנים האחרונות יותר גברים לוקים בזה.

מאפיינים פיזיים:

אנורקסיה:

  1. מחזור חודשי- עיכוב ההתחלה או הפסקתו.
  2. דופק איטי
  3. ירידה בחום הגוף
  4. חיוורון
  5. ירידה בצפיפות העצם
  6. שינוי הורמונלי שמתבטא בדלדול שיער הראש ובצמיחת שיער פלומתי במקומות אחרים בגוף.
  7. אנורקסיה: הגוף עסוק בהגנה על הפגיעה הפיזית הבסיסית ולכן אין אנרגיה לספק את המערכת הקוגניטיבית והרגשית ויש ירידה בתפקודים אלו.

בולמיה:

  1. פגיעה במערכת העיכול, וושט, פה, שיניים בשל החומציות שבקיא.

הפרעות האכילה מתנהגות כמו התמכרות- בהתחלה יש הנאה ובהמשך האדם נשלט על ידי גורם חזק ע"י העיסוק באכילה. מטעם זה ומטעמים אחרים, חשוב לאבחן את המחלה ולטפל בה בהקדם האפשרי.

אטיולוגיה- אנורקסיה:

יש גישה שאומרת שצריך להתייחס לאנורקסיה כאל סגנון התמודדות. אצל נערה אנורקטית יש 3 תחומים שמעוררים אצלה חרדה- חברה, מיניות, עצמאות. שלושת התחומים האלה מקבלים חשיבות מרכזית בגיל ההתבגרות. העיסוק באוכל הופך לאובססיבי וכך לא מתעסקים בדברים אחרים. זה נותן תחושת שליטה השווה להצלחה ותחושת עליונות על הסביבה.

גישות פסיכו דינמיות:

תיאוריות הדחף- האדם סובל מקונפליקט לא מודע בתוכו בין האיד לסופר אגו. ההשער אצלם הייתה שההרעבה העצמית משמשת הגנה מפני פנטזיות של כניסה להריון מדרך אורלית. שיטות הטיפול לא הוכיחו את עצמם.

גישת יחסי אובייקט- המוקד פה הוא על היחסים בין האם לילד. לילדה הסובלת מאנורקסיה היה קושי לעבור את שלב הנפרדות (מאהלר) לא מפני שהיא אוהבת את האם אלא כי היא סולדת ממנה ועושה כל ניסיון כדי לחוק את הדמיון ביניהן. בגלל שהיא סולדת ממנה, היא לא מצליחה להפנים את דמותה של האם ולכן לא מצליחה ליצור נפרדות. כשהנרדות לא מתאפשרת זה מתבטא או בסימביוזה או במלחמה מול ההורה ואז נוצרת אנורקסיה (הכחדת הדמיון לאמא). הזמן שבו ילדה מתחילה להידמות לאמה זה בגיל ההתבגרות ולכן אז מתפתחת האנורקסיה. שיטות הטיפול היו בעימות ופירוש אבל זה לא היה אפקטיבי.

גישת ה-self- גישה זו מכניסה מימד נוסף: הקושי של האנורקטית הוא לא רק בנפרדות אלא יותר במובחנות- אינדיווידואציה. כדי שאדם יפתח עצמי שמחובר לרצונות שלו, הוא צריך לגדול בסביבה אמפטית והוא צריך שהסביבה תהיה עבורו self object- המטפל מפנה את עצמו לחלוטין כדי לספק את הצרכים של הילד. אצל האנורקטיות, נוצר היפוך תפקידים והנערה היוותה לאורך חייה self object של אמה ומכיוון שכך, אין לה מושג מיהי ומהם רצונותיה. היא מרגישה אשמה כשהיא רוצה לספק את צרכיה- במצבים קיצוניים, היא חשה אשמת קיום על תפיסתה מקום פסיכולוגי או פיזי בעולם. אוכל מתפרש כנתינה עצמית ולכן אין לנערה האנורקטית לגיטימציה לתת לעצמה. לכן, מאוד קשה להירפא, הן לא מסכימות שיטפלו בהן. הגישה הטיפולית היא שהמטפל הופך ל- self object.

הטיפול חייב להיות גופני קודם כל ולעיתים כפוי. בהמשך גם טיפול התנהגותי- כלכלת אסימונים, עיצוב התנהגות, חיזוקים.

שיעור חמישי- 26.4.10

סכיזופרניה- פיצול בנפש

ידוע כיום שמדובר בסוגי מחלות שונים. היא נחשבת למחלה פסיכיאטרית מאוד קשה שפוגעת בכל תחומי החיים: רגש, מחשבה, זיכרון, תפקוד. הפגיעה היא נרחבת. מצבים של ניתוק מוחלט מהמציאות. 1% מהאוכלוסיה לוקה בה ללא הבדלים. מתייחסים אליה כמחלה אורגנית שפורצת בד"כ בגיל ההתבגרות כשככל שגיל הפריצה מוקדם יותר, הפרוגנוזה קשה יותר מפני שהמבני האישיות פחות מפותחים.

ניפוץ סטיגמות:

  1. הסכיזופרנים הם מסוכנים- מייחסים להם התנהגות אלימה כשבפועל רובם מסוגרים, נסוגים, מופנמים. סכיזופרנים פרנואידיים עלולים להיות מסוכנים כי הם רדופים.
  2. סכיזו= פיצול. יש מחשבה כי יש 2 אישיויות מנוגדות וסותרות. בפועל, הפיצול הוא פנימי, אין אינטגרציה בין חלקי האישיות, חוסר תאימות בין הפרגמנטים באישיות.
  3. היא נחשבת מחלה כרונית- נכון להיום לא ניתן להעיד על ריפוי אלא על שיפור במצב. למרות זאת, הסובל מהמחלה יכול לחזור לתפקוד נורמאלי למעט באירועים של התקפים פסיכוטיים.

מחלה חדשה יחסית. הראשון שקיבץ את כל התסמינים לכדי קבוצת מחלות אחת היה אמיל קרפליין. הוא הגדיר זאת כ"שיטיון נעורים"- דמנציה פרקוקס. בלוילר- מאוחר יותר, הוא התנגד להגדרה זו כי ראה אנשים מבוגרים יותר שלוקים בה, הוא הגדיר אותה כסכיזופרניה.

מאפייני המחלה על פי בלוילר: 6 ה-A

  1. אמביוולנציה- קיצוני יותר מאצל אדם נורמלי
  2. אסוציאטיביות- רפיון אסוציאטיבי- קשה לעקוב אחריו.
  3. אוטיזם- שקיעה בעולם פנימי.
  4. אפקט- ביטוי רגשי דל, מצומצם
  5. Avolition- היחלשות המוטיבציה- אין כוח רצון, אין יוזמה
  6. Attention- הפרעות קשב- יש גישה שמדברת על הצפה של גירויים בשל הפרעות הקשב שיוצרת את הסכיזופרניה.

קורט שניידר- שם דגש על הזיות ומחשבות שווא, קרא להם תסמינים מהדרגה הראשונה.

DSM- נותן הגדרה אחרונה מ-1994. עד אז היה קשה להגדיר את המחלה מפני שהתסמינים היו דומים לגידולים מוחיים, אלצהיימר, סמים וכו'. הDSM עושה אבחנה מבדלת: חייב להתקיים 6 חודשים ושהתפקוד נפגע בצורה משמעותית.

קריטריון A- חייבים להתקיים שני תסמינים מהבאים במשך חודש:

  1. מחשבות שווא (דלוזיות)- מושתתות על פרשנות לא נכונה של המציאות בלתי ניתנת להסרה גם אם יוכח ע"י ממצאים עובדתיים. מסירים מעל הפרק אמונות טפלות. יכולות להיות בעלות תכני רדיפה, סומאטיים, שליטה, ייחוס, קנאה. ישנם 2 תסמינים שמספיק רק אותם כדי לאבחן: דלוזיה ביזארית והלוצינציה
  1. הלוצינציה- תפיסה חושית כוזבת של משהו שלא קיים. הזיות שמיעה הן השכיחות ביותר- שומעים קולות.
  2. דיבור לא מאורגן- אסוציאטיבי, לא מובן.
  3. התנהגות לא הולמת- יכול להתבטא בתפקוד הכי יומיומי או בהתנהגות חריגה. מצב קטטוני- הישארות בתנוחה מסוימת לאורך זמן בלי קשר לסביבה החיצונית. כיום, כמעט לא קיים בשל טיפול תרופתי.
  4. תסמינים שליליים- כולל את הדלויות והצמצום התפקודי רגשי, אין קשר עין, חוסר יכולת להינות. כלומר, כל התסמינים הקודמים נקראים תסמינים חיוביים מפני שהם מגיבים טוב לטיפול. תסמינים שליליים כמעט ולא מגיבים לטיפול ולכן גם לאחר טיפול, תסמינים אלו נשארים.

קריטריון B- ליקוי בתפקוד חברתי/ תעסוקתי

קריטריון C- לפחות 6 חודשים בהם לפחות חודש אחד מ-A

קריטריון D- שלילת הפרעה סכיזואקטיבית והפרעת מצב רוח.

קריטריון E- שלילת שימוש בחומרים וכו'.

קריטריון F- אם יש היסטוריה של הפרעת אוטיזם או PDD תינתן הבחנה נוספת של סכיזו' רק אם קיימים הרהורי שווא או הזיות במשך חודש.

המחלה מתנהלת בהתקפים (שבהם ההתקפים החיוביים מאוד פעילים) וברמיסיות (חזרה לרמת תפקוד מסוימת). כל התקף פוגע באיזושהי רמה מוחית והרמה לא חוזרת לאותו תפקוד ולכן יש לצמצם את מס' ההתקפים. התסמינים השליליים לרוב גוברים במהלך השנים.

עמודים למבחן:

פרק 1- עמוד 17-24

פרק 3- עמו' 99-118

פרק 4- עמ' 182-198, 204-212

פרק 5- עמ' 242- 264, 271-289

פרק 6- עמ' 308-328, 343-352

פרק 7- עמוד 394- 393, 408-416

פרק 9- עמוד 487- 512

בספרים יש מחקרים עם המון סטטיסטיקות- אם לא צוין בכיתה, לא צריך לדעת. חשוב לדעת את הסעיפים העיקריים של ה-DSM, כמה סעיפים צריך כדי לאבחן בהפרעה מסוימת? הבדלים בין רמות ההפרעות ( בין דיסתמיה לדיכאון מאז'ורית).

שיעור 6- 10.5.10 (הכל קיים במצגת)

יש לכל תתי הקבוצות מאפיין מרכזי אחד: חוסר יכולת להבחין בין דמיון למציאות, בין פנים לחוץ- בוחן ושיפוט המציאות אינו תקין. התסמינים החיוביים קיימים ברמות שונות אצל כל החולים. ביטוי המחלה יכול להיות מאוד שונה:

  1. סכיזופרניה לא מובחנת- מאפיינים מקריטריון a אבל אין מאפייני פארנויה, לא מאורגנת וקטטונית.
  2. סכיזופרניה קטטונית- מופיע בשתי צורות: עצורה (סטופורית- קפיאה במשך ימים ושבועות בלי אוכל ושתייה) ופעלתנית רוגשת (נראה כמו היפראקטיביות, דיבור בלתי פוסק) כששתיהן מתבטאות בתחום הפסיכו- מוטורי. כיום כמעט לא קיימת בשל טיפול תרופתי.
  3. סכיזופרניה פרנואידית- מופיע בגיל מאוחר יותר. האינטליגנציה טובה יותר, כוחות ה"אני" חזקים יותר והנטייה הרגרסיבית קטנה יותר ובשל כך הליקוי המתפתח קטן ויש חזרה לרמת התפקוד הקודמת. טיפוס זה הוא מהשכיחים יותר.
  4. סכיזופרניה רזי דואלית- הצורה הכרונית של המחלה. היה בעבר התקף פסיכוזה חריף ובעקבותיו התפתחו ליקוי ותסמינים שליליים המתבטאים בקהות ובדלות בתפקודי האישיות. הגדרת ה- DSM: 1. העדר דלוזיות, הלוצינציות, דיבור לא מאורגן והתנה' קטטונית בולטים. 2. יש הוכחות מתמשכות לקיום ההפרעה דרך הסימפטומים או 2 מהסימפטומים מקריטריון A בצורה קלה ומצומצמת: אמונות מוזרות, חוויות תפיסתיות לא רגילות.
  5. סכיזופרניה לא מאורגנת- המשוגע הטיפוסי.

אפידמיולוגיה- 1% מהאוכלוסיה. יש עלייה דרמטית בגיל ההתבגרות וירידה אחרי גיל 35. אצל בנים פורץ מוקדם יותר, בנות מאושפזות פחות ולתקופות אשפוז קצרות יותר. אחד ההסברים הוא פיזיולוגי: מבנה המוח והסגנונות הקוגניטיביים בין בנים לבנות שונים. כמו כן, יתכן שההורמון הנשי, אסטרוגן משפיע על נוירו' שקשור לסכיזופרניה. הסבר שני הוא חברתי: לחברה יש פחות לירידה ברמות התפקוד של גברים מאשר של נשים.

גורמים-

  1. גנטיקה- יש לה משקל משמעותי אך היא לא הסיבה היחידה. זוהי מחלה פוליגנטית- מעורבים בה יותר מגן אחד, לפחות 10 גנים. תמיד בוחנים תאומים זהים ולא זהים (אצל תאומים זהים- אחוזי ההתאמה גבוהים יותר, כשאחד האחים חולה כרוני קשה, יש יותר סיכוי שאצל התאום השני יהיה). מחקר נוסף- אצל תאומים מאומצים, יש קשר בין עצם פריצת המחלה לבין תנאי הגידול והמשפחה. כלומר, הנטייה קיימת אבל אם הגורם לא קיים- משפחה תומכת וחמה- ירדו הסיכויים שהמחלה תפרוץ.
  2. מחלה וירלית- וירוס שמועבר לעובר בבטן האמא במהלך חודשי ההריון
  3. גישות דינמיות- חולשת האגו, הסיבות לכך משתנות בהתאם לגישות השונות והמשותף ביניהן זה קלקול בשלבי התפתחות האגו בילדות.
  4. גישות קוגניטיביות- קושי בוויסות חושי או קוגניטיבי. הצפת יתר מבחינה קוגניטיבית- המוסחות שלהם מאוד גבוהה.
  5. גישות מערכתיות משפחתיות- לקרוא מהספר. משפחות המדברות במסר כפול- אמירות של אהבה גדולה והתנהגות של סלידה וריחוק. תקשורת סכיזופרנית בבית- שפה לא ברורה, מעורפלת. משפחות שמאופיינות בחודרנות והיעדר גבולות- הילד חש שאין לו "עור"

שיעור שביעי- 17.5.10

הפרעות קשב וריכוז:

לקויות למידה-"הפרעה שפוגמת בכושרם של אנשים לפרש את אשר הם ראו או שמעו וביכולתם ליצור קשר בין מידע שמגיע מחלקים שונים של המוח." ההנחה הבסיסית היא שמדובר בקשיים של ביה"ס, הנחה זו מוטעית שכן הלקות משפיעה על תחומים שונים בחיים.

הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות-

מערכת בין התנהגות האדם לסביבה החיצונית. אבחנת ההפרעה צריכה לנטרל אספקטים רגשיים כמו: חרדה, דיכאון, הצפה רגשית וכו', ולהתייחס רק לבעיה הפיזיולוגית.

ישנם 3 מרכיבים על פי ה- די אס אם:

1.הפרעות בקשב ובריכוז- אנשים שדעתם מוסחת

2. אימפולסיביות- לעיין ב- די אס אמ

ADHD. תנועתיות- היפראקטיביות. זה ה-אייצ' ב 3

קל יותר לאבחן כאשר יש היפראקטיביות כי אלה בולטים בכיתה. תופעה נלוות להיפראקטיביות, זו הפרעה מרדנית מתנגדת- מוגדר כפעולת הגומלין של הילד שלא מצליח לשלוט בהיפראקטיביות, עם הסביבה. הילד חווה הרבה משוב שלילי בגלל ההיפר' שהוא לא מצליח לשלוט בה ולכן מגיב בהתנגדות.

24.5.10

ADHD-

למידה היא בכל תחומי החיים והליקויים משפיעים על כל תחומי החיים. יותר אנשים מאובחנים בהפרעה זו וזה קשור לאורח החיים: דרישות מערכת החינוך גבוהות והכיתות מאוכלסות יותר

קיים מיתוס: שיש שימוש מוגזם בריטלין לפי משרד הבריאות כשבפועל יש מעט אנשים שלוקחים ריטלין ביחס למאובחנים בהפרעה.

כונה בעבר "נזק מוחי מזערי" ואח"כ "תסמנת הילד ההיפראקטיבי".

זו הפרעה בסיסית נוירולוגית, שינויים קטנים במבנה המוח ותפקודו. 10%- 15% בגילאי ביה"ס סובלים מההפרעה.

3 קבוצות של סימפטומים-

  1. קשב וריכוז- מוסחות, לא נראה מקשיב, חוסר תשומת לב לפרטים, מתקשה בהתארגנות, חולמני, מתנתק, מתחמק מפעילות.
  2. אימפולסיביות- התפרצות והפרעה, עונה לתשובות לפני שהשאלה נשאלת במלואה, מתקשה לחכות לתורו, משחק משחקים מסוכנים
  3. היפראקטיביות- זז בעצבנות, עוזב את הסיטואציה, מזיז ידיים, בתנועה מתמדת, מדבר ללא הפסקה, אינו משחק בשקט

על מנת להיות מאובחן בהפרעה עליו להתאים ל-6 מתוך 9 מקבוצת הקשב והריכוז ו-6 מתוך 9 מקבוצות האימפולסיביות וההיפראקטיביות. יותר מחצי שנה ובאופן לא תואם לגיל.

פעמים רבות מלווה ב:

  1. קושי בסינון ובמדרג אירועים- הצפה.
  2. שוני בספי חישה, קושי בוויסות טקטילי (תחושתי)
  3. הפרעות בריסון וביכולת איפוק- אימפולסיביות, תנודתיות רגשית
  4. דיספרקסיה- סרבול מוטורי, קואורדינציה לקויה
  5. קשי בתפיסה מרחבית ודימוי הגוף במרחב
  6. הפרעות בתכלול רב חושי- קשר בין כל החושים, אין אינטגרציה
  7. הפרעות בזיכרון- "שולחן עבודה משובש".
  8. לעיתים בעיה ברצף

הכחשת ADHD עד גיל מאוחר:

  1. אין בדיקה חד משמעית
  2. סימפטומים בלתי ספציפיים- האם זה בשל סיבות רגשיות או קוגניטיביות?
  3. טווח קשב משתנה- טלוויזיה, מחשב, ספורט, "אחד על אחד". הפרעות הקשב תבוא לידי ביטוי במטלות שלא מעניינות את הילד.
  4. קרוב לנורמה, טמפרמנט, שובב
  5. האשמת ביה"ס והמורים (כי זה מתבטא בעיקר בביה"ס).
  6. מיתוסים- זה עובר בגיל ההתבגרות ( רק 30% עובר והשאר, משתנה באופן הביטוי), ריטלין פוגע בגדילה וגורם להתמכרויות

השלכות:

  1. קשיים חברתיים ורגשיים-
  2. בדידות
  3. חוסר מוטיבציה
  4. קושי עם דמויות סמכות

פרוגנוזה ללא טיפול מתאים

אבחון וטיפול רב מערכתי

האבחון לא פשוט, הוא אבחון מקיף ומורכב מאינפורמציה מההורים ומגננות/ מורים, אין אבחנה ברורה. דורש ראיון קליני של נוירולוג עם ההורים והילד, בדיקות רפואיות ורגשיות. אבחון TOVA.

טיפול-

  1. תרופתי- רטלין, קונצרטה- מעלה רמות דופמין באזורים המצחיים, זהו סם ממריץ. יש לו תופעות לוואי: כאבי ראש, כאבי בטן, ירידה בתיאבון. הוא אינו ממכר, טווח הפעילות הוא עד 4 שעות.
  2. גישות של פיצוי- טכנולוגיות מסייעות: יומן, מחשב, רשימות, הוראה מתקנת.
  3. גישות של אימון- ייעוץ ומודלינג- כך יפנים את המאמן.
  4. פסיכותרפיה- דומה לעבודה עם נכות ואובדנים. לפעמים הידיעה כי זו הפרעה מולדת מרגיעה אך לפעמים יגרום לכעס, דיכאון כשהשאיפה היא קבלה והשלמה. חשוב לאתר נקודות חוזק
  5. הטיפול המערכתי קשור לליווי והדרכה של צוותים חינוכיים



הפרעת אישיות-

ממוקם על הציר השני (מי הוא האדם?) ב- DSM. מתייחס לדפוס התנהגותי, הסתגלותי ורגשי שחוזר על עצמו. ציר 2 מוקדם ובסיסי יותר מציר 1.

גבולית- על הגבול שבין הנוירוזה לפסיכוזה, מאופיין בפגם בארגון האישיות. אצל הנוירוטים מאופיין בהגנות של הדחקה והגנות גבוהות יותר, אצל הפסיכוטים רמת האירגון נמוכה ביותר, יש פירוק ופלישה של תכני הלא מודע וההגנות פרימיטיביות.

אצל הפרעת האישיות- יכולות להיות פלישות פסיכוטיות או תפקוד כמו בנוירוזה. רמת הארגון בינונית. זה שונה מהפרעות אחרות כי היא חלק מהאישיות- על כן, זה חלק טבוע שמלווה כל הזמן, לא בא בהתקפים. השלכת ההפרעה היא על כל מימד בחיים וקיים קושי גדול בטיפול.

קוהוט- טען שלא ניתן לטפל בגבוליים ואילו מטפל אחר אמר שהבעיה היא אצל המטפל ולא אצל המטופל.

ה-DSM מגדיר זאת כתכונות נוקשות ולא מתפשרות וגרומות מצוקה קשה יותר לסביבה ולא לאדם עצמו.

צריכים להיות ליקויים לפחות בשניים מהתכונות:

  1. קוגניציה
  2. רגשות
  3. תפקוד בינאישי
  4. שליטה בדחפים

הדפוסים צריכים להיות מתמשכים ולפגוע בתפקוד בכל התחומים, ניתן לשחזר את ההתנהגות הבעייתית. לא ניתן להגדיר זאת בגיל הילדות וגם לא בגיל ההתבגרות.

ה- DSM נותן הגדרה כוללנית ולא ספציפית כמו בהפרעות אחרות

האבחנה היא קשה:

ההפרעה מתחלקת לאשכולות:

  1. "המוזר"- פרנואידית, סכיזואידית, סכיזוטיפלית
  2. הדרמטי- אנטי חברתי, גבולית, היסטריוני ונרקסיסטי
  3. החרד- הימנעותי, תלותי, כפייתי

הפרעות שעוד יכניסו אותן ל- DSM הן: דכאונית ופאסיבית- אגרסיבית.

תמונה קלינית:

הגישות הדינמיות:

  1. פיצול- מדברות על פגיעה בשלבי ההתפתחות המוקדמים לפני שהאישיות מגיעה לכדי אינטגרציה. כשהיחסים תקינים, המשימה מושגת. הקלקול יכול לבוא ממקור מולד: מלאני קליין ואחרים מדברים על ילדים שנולדו עם דחפים תקופניים מאוד גבוהים יותר מאחרים. אחרים מדברים על יחסי הורה- ילד- לא אפשר סיום לכיוון של אינטגרציה. עצירה התפתחותית תאופיין בהגנות השייכים לאותו שלב- לדוגמא: פיצול- ילדים מחלקים את החיים לטוב ורע, חוסר יכולת להתמודד עם מורכבות. לכן, בתוכי יכול להיות רק טוב ואת הרע אשליך על הסביבה. על כן, אין גם רגשות אשמה.
  2. טיפול ברצף- חלק מן הפיצול. אין עבר ועתיד, יש רק את התחושה העכשווית.
  3. הזדהות השלכתית- השלכה של תכנים רעים אבל עדיין רצון להתחבר לזה לפעמים. זו הדרך היחידה להתמודד עם התכנים המציפים ולתקשר עם הסביבה.
  4. Acting out- להתנהג את הרגשות במקום להגיד אותם. שכיח אצל ילדים ונוער.

סכיזוטיפלי-

סכיזואידי-

הפרעת אישיות אנטי- חברתית

לא הייתה התייחסות בהיסטוריה. לאחר המאה ה-19, נכנס המושג אי שפיות מוסרית- לאדם אין מוטיבציה או מניע לבצע פשע, אלא משהו פנימי דוחף אותו לכך. זו סכנה לסביבה ולכן יכלאו אותו בכלא.

ההפרעה גורמת לסבל רב לסביבה ולאדם. יש חפיפה בין 3 סוגים של אוכלוסיות וגם שונות:

  1. הפסיכופתים
  2. הפרעת האישיות האנטי חברתית
  3. עבריינות.

מאפיינים עיקריים להפרעה:

  1. אדישות כרונית לזכויות של אנשים אחרות- מתבטא בשקרים, גניבות, רמאויות, תוקפנות. המפגש איתם עשוי להיות מסוכן. כמו כל הפרעות האישיות, הם נעדרי יכולות אמפתיות. לזולת אין קיום עצמאי ונפרד.
  2. חשיבתם דומה לחשיבה חברתית של ילדים בני 10.

2 קריטריונים צריכים להתקיים:

  1. ההתנהגות חייבת להימשך מעל גיל 18 עם ראיות מוצקות להפרעת התנהגות לפני גיל 15 הכוללת: שקרנות, הרסנות, גניבה, ונדליזם, הפרת חוקים בביה"ס או בבית, התנהגות מינית מוקדמת. לא יכולה "להוולד" בגיל ההתבגרות.
  2. ההתנהגות האנטי חברתית חייבת לבוא לידיד ביטוי בלפחות 3 סוגי התנהגות:

מאפייני אישיות אנטי סוציאלית והשונות מהפושע הממוצע:

  1. היעדר מוטיבציה שגורמת התנהגות, אין היגיון במעשים, לעומת פושע שמארגן וחושב קודם.
  2. העדר מצפון ורגשות אשמה, חוזר התפתחות הסופר אגו.
  3. מערכות יחסים שטחיות ונצלניות. חוסר יכולת להיקשרות. חסרי תגובה לאהבה וחום.

שכיחות: 2-3% מהאוכלוסיה, לרוב גברים. חוקרים אבולוציוניים טענו שתוקפנות אצל גברים מולדת ונדרשת להישרדות. מכאן שלהפרעה בסיס גנטי.

מה עושים?

כל טיפול מבוסס על אמון ומחויבות- דברים שאין לחולי הפרעה זו. לרוב, הם יודעים להגיד את מה שרוצים לשמוע מהם. יש מנגנון חזק ומשוכלל שאו שמעורר רחמים וסימפתיה לסיפור החיים הקשה או שגורם למטפל להרגיש חזק ומסייע וגרנדיוזי.

ניתן לעבוד בקבוצות ואולי בעתיד ידעו יותר.

הפרעות אישיות גבולית

אוטו קורנברג- אירגון אישיות. נמצא בין הנוירוזה לפסיכוזה.

המציאות הפנימית והחיצונית נתפסת במושגים של טוב ורע- בוחן המציאות לא תקין עד הסוף.

למבחן:

פרק על הסכיזופרניה- כרך ב: לא להתעכב על המחקרים, על ההסברים לגבי ביוכימיה ותרופות מעבר למה שלמדנו בכיתה (לא צריך אזורים מוחיים, אנטומיים). להתמקד במה שנלמד בכיתה, אבחנות מבדילות בין סוגי הסכיזופרניה, בקריטריונים ובסימפטומים וקצת בהיסטוריה.

ב-DSM, צריך לדעת את הקריטריונים אבל לא להתחכם. לדעת את מבנה ה-DSM (5 צירים, יתרונות וחסרונות). לא צריך לדעת את ההיסטוריה של הפסיכולוגיה.

39 שאלות אמריקאי.

Locations of visitors to this page