שיטות מחקר - סמסטר ב - הסבה - מחברת 2008-9
תודה לברכה היידי פרייססמסטר ב' שיעור שתיים עשרה 18.3.09 מערך ניסויי במערך שכזה הבוחן מתפעל משתנה מסוים, הוא יוצר מצב ובודק את ההשפעות שלו. זאת בניגוד למערך מתאמי בו החוקר צופה במשתנים כפי שהם במציאות. דוגמא על תפעול רגשות חיוביים לאחרונה התחילו לתפעל רגשות מסוימים. במחקרים כאלו אפשר לשאול האם עמדה של אדם תשתנה או האם הוא יגיב באותו אופן אחרי שנתפעל אצלו מצב רגשי מסוים. במשך הרבה שנים בפסיכולוגיה תפעלו רגשות שליליים והרבה פחות התעסקו ברגשות חיוביים (כמו אהבה, שביעות רצון ועוד). ברברה טוענת שלרגשות חיוביים השפעה מרחיבה ובונה. ההשפעה המרחיבה אומרת שכאשר אדם נחשף לתפעול של רגש חיובי ישנה השפעה מרחיבה, כלומר יותר גמישות, יותר פתיחות, קבלת החלטות יותר טובה ועוד. ההשפעה הבונה היא לטווח הארוך, כלומר הרגשות הם בונים משאבים ומתגמלים לטווח הארוך (כמו הארכת חיים). תגובות אלו נבדקו במספר רב של ניסויים. במערך הניסויי הראשון בו בדקו את ההשפעה המרחיבה, תפעלו רגשות חיוביים ובדקו תגובה של קבלת החלטות. במחקר מהסוג השני היה מערך מתאמי בו בדקו אנשים שהיו במהלך חייהם תחת רגשות חיוביים יותר ובדקו משתנים שונים כמו אריכות חיים. במחקרים גילו שחשיפה לרגשות חיוביים גורמת לאנשים לקחת פחות סיכונים כמו בהימורים. אנשים שנמצאים במצב רוח טוב רוצים לשמור על אותו המצב רוח ולא לסכן אותו. אילו היו פשוט שואלים אותם, איך הייתם פועלים אילו היו מתפעלים אצלכם את הרגש, המערך לא היה יוצא ולכן צריך ממש לתפעל את הרגש. הייחוד של הניסוי זה שלא מבקשים מאנשים לחשוב על הקשרים בין הדברים, משהו ברמה המודעת אלא בודקים את התגובה שלהם, תגובה שלא ניתן היה לדווח עליה כי מדובר ברמה לא מודעת. זה סימולציה לחיים. בשאלות של מתן וקבלת עזרה העניין מאוד בולט. אילו היו שואלים אדם אם היה מוכן לעזור במצב מסוים כמו אם מישהו יפול ברחוב ותעזור לו הוא היה אומר בוודאי שכן. במערך ניסויי באמת בודקים אם האדם יקום לעזור וזה יותר מהימן וסימולטורי. ישנו ניסוי מפורסם בנושא על כך שהביאו נבדקים ובאותו זמן בחדר ליד הנסיינית כאילו נפלה מהכיסא ובדקו האם הנבדקים יקומו לעזור, ובדקו גם האם הם יקומו יותר כשהם לבד או עם אנשים אחרים. הרציה החברתית מאוד משפיעה במקרה הזה, והדיווח של האנשים יהיה שונה מההתנהגות שלהם. ניסוי מבטיח שליטה מירבית במשתני המחקר. החוקר יכול ליצור את התנאים שמותאמים ספציפית לשאלת המחקר שלו. הוא יכול לתפעל משתנה אחד, לפני שהוא בודק משתנה אחר וכך שולט על סדר הזמנים ועל הסיבתיות. במערך ניסויי ניתן לבדוק ממצאים אלטרנטיבים וזאת על ידי קבוצת הביקורת. באמצעות המערך הניסויי המטרה היא לגלות קשר סיבתי בין משתנים. בשביל זה צריכים שלושה תנאים:
- קשר סטטיסטי בין המשתנים. (בדרך כלל בניסויי בודקים הבדלים בין קבוצות)
- צריך שהמשתנה הבלתי תלוי יתופעל לפני המשתנה התלוי.
- צריך להיות מסוגלים להפריך הסברים אלטרנטיביים למה שנמצא במחקר.
- בלבדיות- כשעורכים ניסוי רוצים להגיע למצב בו יודעים שההשפעה היחידה על המשתנה התלוי הוא הבלתי תלוי. את בלבדיות הזו מייצרים על ידי קבוצת הביקורת. זה מעלה את הביטחון בהסקת המסקנות שלנו. כשלא מתקבלים הבדלים בין קבוצת הניסוי לביקורת, ניתן לערוך שינויים ואפשר לראות אם הם משפיעים על המשתנה התלוי (כמו לשנות את התפעול, את הנבדקים, ועוד, כל פעם שינוי אחד).
- רגישות ועוצמה (של המשתנה הבלתי תלוי)- מכיוון ששולטים על הערכים של המשתנה, ניתן לשלוט על העוצמה שלהם, ישנה שליטה בערכי המשתנה הבלתי תלוי, למשל האם האדם לבד, או עם אחד או שניים או שלושה. או ערכים אחרים כמו לבד, עם חמישה או עם עשרה. רגישות- לקחת את ערכי המשתנה ברווחים קטנים, כשיש הבדלים קטנים בין הערכים. עוצמה- להציב את ערכי המשתנה ברווחים גדולים, כשיש הבדלים גדולים בין ערכי המשתנה.
- חזרתיות ושינויים שיטתיים בניסוי- בגלל שהניסוי מתוכנן ומובנה, אפשר להשפיע כל פעם על משתנה אחד, או על גורם אחד. כמו אם לא ראינו הבדל כאשר היה נסיין נבדוק מה קורה אם זה נסיינית. או למשל אם לא ראינו הבדל בין אדם בודד לקבוצה של שלושה אפשר בשלב הבא לבדוק אדם בודד מול קבוצה של חמישה.
- שליטה על כיוון הסיבתיות- זמנים, מובן מאליו.
הדרך העיקרית למנוע טעויות שיטתיות שלא ניתן לחזות מראש הוא הקצאה מקרית – רנדומיזציה של הנבדקים ותנאי ניסוי. ההחלטה איזה נבדק יהיה שייך לאיזה קבוצה היא מקרית לחלוטין לא תלויה בחוקר או בנבדק. לכל אחד יש הזדמנות שווה להשתתף בקבוצת הביקורת או בקבוצת הנבדקים.
ישנן שתי דרכים לצמצום השונות המקרית :
- החזקת משתנה קבוע - אם מניחים שמין הנבדק גורם לשונות בציונים שלהם, למשל בתחום מתן וקבלת עזרה. אם ניקח קבוצה שכוללת גם גברים וגם נשים השונות תהיה גבוהה יותר מאשר בקבוצה שיהיו בה רק נשים או רק גברים. אם יש מידע שיש הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים אז יהיו יותר הבדלים בקבוצות הטרוגניות מאשר בקבוצה הומוגנית. ניתן להקטין שונות על ידי הרחקת משתנה קבוע- לקיחת ערך אחד של המשתנה (במשתנה מין ניקח רק נשים). הבעיה בכך היא שאנו פוגעים ביכולת ההכללה.
- הפיכת משתנה שהשפעתו מקרית למשתנה שהשפעתו שיטתית- לא להסתפק בערך אחד של המשתנה אלא נתייחס למשתנה של המגדר כמשתנה במחקר, להכניס עוד משתנה למחקר ולהפוך אותו לשיטתי לדוגמא : נבדוק גם את ההבדלים בין המינים ונבדוק את השפעתם על הממצאים.
דוגמא: חוקר רוצה להשוות את היעילות של הוראה חוויתית מול הוראה פרונטאלית, הוא משער שההוראה החוויתית תניב הישגים גבוהים יותר, הוא לוקח תלמידים ומחלק אותם אקראית לשתי קבוצות, במקרה הזה אין קבוצת ניסוי ומחקר. אנו רוצים להוכיח שההבדל היחיד ביניהם הוא שיטת ההוראה. המשתנה התלוי = הישגים, משתנה בלתי תלוי = שיטת הוראה שבה אנו עושים מניפולציה.
בתום השיעור הוא בודק האם יש הבדלים בין שתי הקבוצות למרבה ההפתעה הוא לא מוצא הבדלים, הוא מגיע למחשבה שמידת הביטחון העצמי של התלמידים השפיעה על התוצאות, כלומר יש קשר בין ביטחון עצמי למידת אפקטיביות של התוכניות השונות, הוא משער שתלמידים בעלי ביטחון עצמי נמוך יתרמו יותר מהוראה פרונטאלית, ומי שיש לו ביטחון עצמי גבוה יתרמו מהשיטה החוויתית.
הוא אומר שיש משתנה נוסף שהוא לא חשב עליו מראש. ואם נשלוט עליו נצליח למצוא הבדלים בין 2 הקבוצות.
- אפשר לקחת רק את אלה בעלי ביטחון עצמי גבוה למחקר- זה יהיה שימוש בהחזקת משתנה קבוע. אך כאן נוכל להגיד שההשערה נכונה רק לגבי אוכלוסיית המחקר שהם בעלי ביטחון עצמי גבוה.
- אפשר להפוך את המשתנה של ביטחון עצמי למשתנה שהשפעתו שיטתית, כלומר שתי קבוצות (חוויתית ופרונטאלית) שבכל אחת מהן יש מספר זהה של בעלי ביטחון עצמי גבוה / נמוך. נוצרו 4 תנאים למחקר - קב' ביטחון עצמי גבוה פרונטאלית, קב' ביטחון עצמי גבוה חוויתית, קב' ביטחון עצמי נמוך פרונטאלית, קבוצת ביטחון עצמי נמוך חוויתית (לפני זה היו רק 2 תנאים).
איומים :
- היסטוריה- כינוי לכל המאורעות שקורים במהלך הניסוי בין מדידת המשתנה התלוי לפני המניפולציה ומדידת המשתנה התלוי אחרי הפעלת המניפולציה שיכולים להשפיע על המשתנה התלוי. לדוגמא : מסע פרסום למכירות של מוצר מסוים, מגלים לאחר חודש שהצריכה נשארה דומה במידה ונגלה שאותו חודש היה מאופיין במיתון כלכלי או אירוע חיצוני אחר זה יכול להוות הסבר לחוסר ההצלחה של קמפיין הפרסום.
- בשילה - תהליך שעוברים הנבדקים כתוצאה מהזמן שעבר, כמו למידה, עייפות, התבגרות. זה יכול להיות לחיוב או לשלילה וניתן לייחס אותם לנבדקים. לדוג' הבנת החומר הלימודי בסוף שנת הלימודים, השאלה היא האם הבשלה לא מהווה הסבר אלטרנטיבי להשערת המחקר שלי.
- מכשור - אם חלים שינויים בכלי המדידה בין המדידה הראשונה לשנייה. מה שמסביר את תוצאות המחקר הוא לא המניפולציה אלא כלי המדידה. לדוגמא : אם נסיין מתעייף בין מדידה למדידה זה יכול להוות הסבר חלופי לתוצאות.
- מדידה - עצם המדידה הראשונה משפיעה על איך מגיבים הנבדקים למדידה השנייה. (הנבדק כבר למד או יודע מה מצפים ממנו בניסוי), ריבוי מדידות הן שמסבירות את תוצאות המחקר.
- סלקציה\ ברירה - ייחוס הממצאים של המחקר להבדלים שקיימים מראש בין קבוצת הניסוי והביקורת. ההפך מההקצאה אקראית, אם ניקח לכל הניסוי ילדים מצפון ת”א והביקרות יהיו ילדים משדרות אז הגיוני שזה מה שיסביר את תוצאות המחקר.
- נשירה - אנשים שלא מסיימים את הניסוי. אנשים שהתחילו לענות על השאלון ולא סיימו, לא הגיעו למדידה שנייה. השאלה היא האם יש אותה נשירה בקבוצת הביקורת ובקבוצת הניסוי, עולה השאלה האם זה מלמד משהו על האנשים שכן נשארו ? עולה השאלה למה יש פרופורציות שונות בין שתי הקבוצות, אם הפרופורציות דומות אז אין איום על המחקר.
- העברת מידע בין נבדקי הניסוי והביקורת - כשהיוצא מהניסוי מעביר מידע לנבדק אחר זה יכול ליצור ציפייה או הטעייה של הניסוי שמשפיע על ההבדל.
מערכי ניסוי- המבנה העקרוני של תוכנית המחקר. מס 'משתנים, מס' מדידות, מהו סדר המדידות, כמה קב' מחקר וכמה ביקורת ואיזה סוג הקצאה נעשה. בכל משתנה אנו בודקים השפעה של משתנה מתופעל למצב שבו המשתנה לא תופעל. ההשוואה יכולה להיות לקב' ביקורת או למצב שלפני התפעול. מקרא: X = מניפולציה 0= observation מדידה R= randomizedהקצאה אקראית _ _ _ _= הקצאה לא מקרית נהוג לחלק את המערכים האלו לשלושה סוגים:
1.מערכי ניסוי שגויים: א. ניתוח מקרה : x o החוקר מפעיל מניפולציה על קבוצה של נבדקים ובודק את ההשפעה על המשתנה התלוי. המטרה ללמוד על השפעת המניפולציה על המשתנה התלוי. יש הרבה איומים במערך זה יש את איום ההיסטוריה. אנו לא יודעים באיזה נקודה התחילו הנבדקים, ואין קבוצת ביקורת. לא ניתן לדעת האם המשתנה הבלתי תלוי הוא היחיד שהשפיע על התלוי. איום נוסף הוא איום הבשילה אולי מעבר הזמן הוא זה שגרם לשינוי. אין כאן שום השוואה למצב שהוא ללא הפעלת המניפולציה. אין דרך לשלול הסברים אלטרנטיביים. דוג': מנהל לוקח קבוצה, מפעיל עליה מניפולציה ובודק את הישגיה להישגים של תחילת השנה.
ב. מערך לפני אחרי ללא קבוצת ביקורת:o1 x o2 הנסיין לוקח קבוצה ומודד אותה פעמיים (לפני ואחרי המניפולציה). דוג': מדידת הישגי התלמידים בשתי נקודות זמן שונות. יכול להיות שעם הזמן הם למדו יותר ולא התוכנית היא שהשפיעה זהו איום ההיסטוריה ויש גם את איום הבשילה קיים כאן גם איום הברירה גם עצם העובדה שיש שתי מדידות מכניס את איום המדידה. כאן קיימת גם איום הסלקציה כי יש רק קבוצה אחת.
ג. מערך אחרי עם קב' ביקורת ללא הקצאה אקראית : קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת, אחת מקבלת את הטיפול הניסויי והשניה לא. 01 x _ _ _ _ _ 02 דוגמא: המנהל בוחר כיתה אחת שבה יש תוכנית לימוד חדשה ובכיתה השניה אין בסוף השנה הוא מודד ומשווה את הישגי שתי הכיתות. הוא לא בדק את ההישגים ולכן לא יודע כלום נקודת ההתחלה של הנבדקים. יכול להיות שיש כיתה אחת מצטיינת. איום הברירה הוא הכי משמעותי במערך זה. Matching- לא תמיד אנחנו יכולים לעשות הקצאה אקראית. חשוב לפחות לעשות מדידה לפני שנדע שיש רמת דימיון בין שתי הקבוצות. התאמה בין נבדקי הניסוי והביקורת על בסיס רקע.
2. מערכי ניסוי אמיתיים: מבוססים על שני עקרונות בסיסיים הראשון הוא הקצאה אקראית והשני הוא אלמנט השליטה. אלו הניסויים הרצויים והנכונים.
א. מערך לפני אחרי עם קבוצת ביקורת שיש בה הקצאה אקראית: בשלב הראשון מודדים את שתי הקבוצות ויוצרים בסיס להבנת הדמיון והשוני שלהם. בקבוצת הניסוי אנו מפעילים מניפולציה בקבוצה השנייה אנו לא מפעילים את המניפולציה ובודקים בשתי הקבוצות את המשתנה התלוי. השיפור מהמערך השגוי הוא ההקצאה המקרית והמדידה לפני בשתי הקבוצות. ווידוא הדימיון בין שתי הקבוצות יכול להעיד על כך שמה השפיע ויצר את ההבדל זו המניפולציה. דוגמא: המנהל מחלק את התלמידים באופן אקראי לשתי קבוצות מודד אותם לפני הניסוי ואז לאחר המניפולציה בודק שוב את שתי הקבוצות, האם הייתה השפעה על המשתנה התלוי. המערך מתגבר על איום ההיסטוריה, הבשילה והסלקציה.עדיין צריך לבדוק את איום המדידה כי היו שתי מדידות. אם היינו מוסיפים שתי קבוצות ללא מדידה מוקדמת אז היינו מנטרלים את כל האיומים על הממצאים של הניסוי. חיסרון של המדידה המוקדמת: השפעה של סרטים על השואה על עמדות אנטישמיות של אנשים. ניקח נבדקים ונחלק אותם באופן אקראי לשתי קבוצות, לקבוצה אחת מקרינים סרט על השואה ולשניה לא ולאחר כמה זמן מודדים את העמדות האנטישמיות שלהם. עצם המדידה הראשונה/ מענהעל שאלון בקשר לשואה משפיע על איך אתה מגיב למניפולציה וכן על המדידה השניה. כדי להתגבר על חיסרון זה אנו יוצרים מערך שבו יש 4 קב'.
ב. מערך 4 הקבוצות של סולומון: לשתי קבוצות נוספות אנו לא עושים מדידה מוקדמת, זהו מערך מאוד יקר ומכפיל את מספר הנבדקים שצריך. כך מורידים את האיום של המדידה.
ג. מערך אחרי בלבד עם קב' ביקורת: אין מדידה מוקדמת, זהו המערך המשלים של המערך הראשון וביחד הם יוצרים את השני. לא בכל מחקר אנו יכולים לדרוש חוסר אנונימיות ואז לא נוכל להתאים בין בדיקה של כל נבדק לפני ואחרי. ולכן נוצר מערך זה. החשיבות כאן היא ההקצאה המקרית אם היא לא הייתה קיימת זה היה כמו המערך השלישי של השגויים.
שיעור חמש עשרה 22.4.09 3. מערכים דימוי- ניסוי\ מחקרי שדה\ מחקרי הערכה מערכים כאלה נעשים בשדה, וגורם השליטה בהם יורד בהשוואה לנסויי מעבדה. מדובר במחקר שנועד לתת תשובה סיבתית, יותר מסתם קשר בין שני משתנים. למשל לדעת אם טיפול מסוים יעיל יותר או פחות, או לבדוק מערכים. בגלל שהשליטה יורדת קשה יותר לפקח על הסברים אלטרנטיביים. למשל קשה מאוד לעשות הקצאה אקראית, או לקבוע בדיוק כמה זמן למשל יהיה זמן הטיפול. אולם, מחקרים אלו מאוד מועילים רק צריך לדעת שיש להם מגבלות. ישנם שני סוגים של מערכים דמויים ניסוי: א. סדרת בדיקות לפני ואחרי ללא קבוצת ביקורת: למשל מנהל שרוצה לבדוק יעילות של שיטת תגמול במקום העבודה. עושים סדרה של בדיקות, להפעיל את שיטת התגמול או המניפולציה ואז לעשות סדרה נוספת של בדיקות. זה יראה כך : O1 O2 O3 O4 X O5 O6 O7 O8. יש לעשות סדרת בדיקות, כדי לצמצם את ההסברים האלטרנטיביים האפשריים וכדי למזער את האקראיות. התקווה היא שלא יהיו הבדלים בין הבדיקות שנעשות לפני, והשינוי יהיה רק בין הממוצעים של הבדיקות של הלפני והאחרי, ולא יהיה הבדל בין הבדיקות שלפני ושל אחרי בעצמם. עדיין יכולה להיות בעיה של היסטוריה, כלומר, תמיד יכול להיות משהו נוסף שקרה חוץ מהתגמול עצמו. ב. סדרת בדיקות לפני אחרי עם קבוצת ביקורת שאינה זהה: מדובר במערך שדומה למערך קלאסי, בדיקת המשתנה התלוי, מניפולציה ובדיקה נוספת של המשתנה התלוי. החלוקה בין שתי הקבוצות לא תהיה חלוקה אקראית. המערך יראה כך: O2 X O1 ------------- O4 O3 החסרון של מערך כזה הוא שמדובר בקבוצות לא זהות שעל ידם ניתן להסביר את ההבדלים. במקרה שבודקים למשל תוכנית לימוד יש לעשות השוואה בין כיתה דומה בבית ספר אחד לקבוצה דומה בבית ספר אחר, כיתה אחת יתפעלו וכיתה אחרת יתפעלו. ישנו נסיון לעשות matching ינסו שיהיה גיל זהה, מצב סוציואקונומי זהה, ואותה כמות של בנים ובנות. זה עדיין לא חלוקה אקראית אבל נסיון שיהיו כמה שיותר דומות. מערך זה בגלל שיש לו קבוצת ביקורת מתגבר על הקשיים של היסטוריה ושל בשילה. ניסוי באופן כללי, הוא המערך היצירתי ביותר שיש. בשונה ממחקרים מתאמיים, ישנו נסיון ליצר את הסיטואציה, ובגבולות האתיקה הדמיון שהחוקר יכול להפעיל גדול ביותר. לא ניתן להגיד לנבדקים מה לגמרי מטרות המחקר אולם יש לנסות למזער את השקר. כשמדברים על ביום של הניסוי, כדי למנוע את זה שהנבדק ידע מה מטרת הניסוי, משתמשים לפעמים במשתפי פעולה. כחלק מהבימוי ניתן להשתמש במראה דו צדדית, בניסויים בדר”כ לא מודיעים על כך. ישנם מדדים פיזיולוגים שניתן להשתמש בהם, וזה יכול לעקוף את זה שאנשים ינסו לתת תגובה הגיונית. כשיש קבוצת ביקורת, ההנחיות לשתי הקבוצות צריכות להיות אותו דבר, וכך גם היחס אל הנבדקים. צריך שתהיה מינימום בחירה וכמה שיותר אקראיות כדי למנוע עיוות. דגימה (הדגימה האקראית עליה דיברנו בדר”כ לא רלוונטית לניסויים (מכיוון שיש אנשים שמתנדבים אליו) אלא למערכים מתאמיים.) כשאנו עושים מחקר, אנו מתייחסים לאוכלוסיה מסויימת שהיא מאוד גדולה, אולם האנשים עליהם מתבצע המחקר הוא מדגם מייצג מאוד קטן של אותה אוכלוסיה. מכמות קטנה זו של אנשים מנסים להסיק מסקנות על כלל האוכלוסיה אותה באים לבדוק. זה עלול ליצור פער בין האוכלוסיה כולה לבין המדגם. איכות הדגימה יכולה לקבוע עד כמה הפער בין האוכלוסיה למדגם גדול. מדגם חשוב כי הוא קובע את איכות המחקר, הוא גם יותר משתלם כי קשה לבחון את האוכלוסיה כולה. החסרון הוא שההיקש בין המדגם לאוכלוסיה יכולה להיות מוטה ומוטעה. הטיות יכולות לקרות כי ישנן אוכלוסיות שפחות משתפות פעולה עם מחקר. למשל אם דוגמים בטלפון או באינטרנט, ישנן אוכלוסיות שאין להם טלפון או אינטרנט. עלול להיווצר ייצוג חסר של קבוצות מסוימות באוכלוסיה. הבעיות של הטיות בדגימה רלוונטיות לנושאים שצורת הדגימה יכולה להשליך עליהם. למשל אם עושים סקר על הרגלי צריכה ומשתמשים במדגם אינטרנטי הדגימה לא תהייה מייצגת אלא מוטה. כשיש אוכלוסיות שלא יכולות לענות, וישנן אוכלוסיות חסר, אזי המדגם לא מייצג. ישנה דגימה הסתברותית ודגימה לא הסתברותית דגימה היא הסתברותית אם מתקיימים בה כל שלושת התנאים הבאים:
- לכל הפרטים באוכלוסיה ישנה יש הזדמנות ידועה להיבחר למדגם
- לאף פריט אין סיכוי וודאי להיבחר
- שום פריט אינו יוצא מכלל האפשרות להיבחר
סקרים בניסויים כמעט ולא עושים דגימות, קיים קושי לעשות ניסוי בסקר טלפוני, וגם אין טעם לכך. בסקר כשאנחנו רוצים לדוגמא לראות דעת קהל של מהלך פוליטי מסויים, או מוצר שאנחנו רוצים לשווק במקומות שונים בארץ, וכמובן בבחירות. סקרים מבוססים ברובם על מדגמים מייצגים, כיום נעשים סקרים רבים באינטרנט וזה לא יכול מדגם מייצג, כי מדובר על אנשים שמשתמשים באינטרנט, ובדר”כ לא לוקחים מאנשים אלה נתונים דמוגרפים. הכלי העיקרי שמשמש סקר הוא שאלונים, אנחנו שואלים על עמדות ותפיסות. התשובות המילוליות של הנבדקים מהוות את נתוני הסקר. אחד היתרונות הגדולים של הסקר הוא שהוא יכול לאסוף מגוון גדול של נתונים בזמן קצר, אך מצד שני הוא מצומצם מבחינת מה שהוא בודק. יש מחקרים מתאמיים שהם מאוד דומים לסקרים. יש מכוני סקרים שיכול לגמור מחקר של 500 אנשים בערב אחד. צריך לחשוב על הסקר כדוגמא למחקר מתאמי, אנחנו בודקים עמדות, קשרים ואין פה תפעולים. לסקרים שתי מטרות עיקריות: 1. צילום מצב- להגיד מהי ההתפלגות של עמדה מסויימת באוכלוסיה, ממוצע הציונים של סטודנטים בעו”ס, הבדלים בין סטודנטים במחלקות שונות לבין שביעות רצון מהלימודים. 2. חיזוי התנהגות- הסקר משמש אותנו לחיזוי של התנהגות או נכונות לפעול, ניבוי עמדות עתידיות, המטרה היא לחזות איך הוא יתנהג בהמשך. קיים קושי לחזות התנהגות מכיוון שאין קשר מושלם בין מחשבה/עמדה להתנהגות בפועל, ההתנהגות מושפעת מהרבה גורמים. שלבים בעריכת סקר: 1. בדיקה לגבי משתנים קודמים, איזה שאלות עלו מסקרים קודמים או מחקרים קודמים כראויות למחקרי המשך, לבדוק מה יש. 2. הגדרת מטרות- ניסוחים כלליים של שאלות המחקר כמו: עמדות הגברים בישראל כלפי נשים בתפקידי ניהול? מהי השאלה שמעניינת אותנו. 3. איך לבצע את הסקר, האם אנחנו רוצים לשאול עמדה רגעית או לעקוב אחרי אנשים לאורך זמן, האם אנחנו משווים בין שתי קצוות של אוכלוסייה, ומה בדיוק נכלל בתוך השאלות הכלליות, לפרק את השאלות לשאלות משנה. 4. להגדיר את האוכלוסייה של המחקר שלי, למשל עמדות כלפי נהיגה בקטנוע, את מי צריך בדיוק לשאול, או סקר לבחינת דימוי של קופ”ח כללית, האם צריך לפנות רק לחברי קופ”ח או לכל התושבים, צריך לדעת מהי הרשימה שממנה מוציאים את הדגימה. לעיתים החוקר מרגיש שאין לו מספיק מידע על נושא המחקר שלו, מה שניתן לעשות זה מחקר גישוש\חלוץ\פיילוט שהמטרה שלו זה להגיע לקבוצה קטנה מאוכלוסיית המחקר הרלוונטית של המחקר, ולראיין אותם פרטנית או קבוצתית, ובמהלכם יעלו אצלו רעיונות לשאלות בסקר שלו, השאלות יעזרו לאותו חוקר לבנות את הסקר שלו. החוקר צריך להחליט אילו משתנים ספציפיים הוא רוצה לבדוק במחקר שלו, מושג המשפך נכון גם לסקר ולשאלות בסקר, הוא צריך להחליט גם על משתנים דמוגרפים. הוא יתרגם את המשתנים שהוא רוצה לבדוק להגדרות אופרציונליות ז”א לבנות את השאלון עצמו. במקביל לכך הוא צריך לחשוב על הדגימה, לחשוב מאיפה הוא יכול לדגום, אם בכלל יש לו מאיפה לדגום, ואיזו דגימה לבצע. החוקר גם יצטרך לבדוק באיזה אמצעי הוא דוגם כמו טלפונים שיש להם יתרון של מהירות אך חיסרון של חוסר סבלנות למענה מצד העונה. חסרון נוסף הוא שיש אוכלוסיות שיותר יענו לטלפונים ויש אוכלוסיות שלא ישתתפו, וצריך להתייחס לכך כי זה לא מהווה מדגם מייצג של האוכלוסייה.
שאלונים: שאלון מובנה: בסקר כמעט תמיד הם מובנים, זה אומר שהמראיין לא יכול לסטות מסדר השאלות. איכות הסוקר היא לא חשובה בשאלונים מובנה. היתרון הכולל של הסקר המובנה הוא האחידות שלו, וניתוח הנתונים הוא מאוד פשוט, השאלות צריכות להיות מנוסחות בבהירות, לא לערבב נושאים באותה שאלה, שלא תהיה חזרתיות וחפיפה בין שאלות. חלק בלתי נפרד מהשאלון הוא החלק של ההוראות, הוראות הן אלה שגורמות לנבדק להגיב בצורה זו או אחרת. נהוג להבטיח לנבדקים אנונימיות וסודיות. לעיתים עושים pre-test הוא נועד לעזור לי להבין האם ניסחתי טוב את השאלות והאם הנבדקים הבינו את השאלון, ניגשים לאנשים רלוונטים למחקר ושואלים אותם מה הם חושבים על השאלות. בשאלון לשאלות ולתשובות יש ככלים משלהם: שאלות שאלה פתוחה לעומת סגורה- מעידה על האם אנחנו נותנים לאדם אפשרויות תשובה או שואלים אותו באופן פתוח על נושא מסוים, קל יותר לנתח שאלה סגורה, שאלה פתוחה נותנת גמישות מבחינת מתן התשובה, ולהגיד איזו תשובה שמתאימה לאותו נבדק, מצד שני היא גם דורשת יותר השקעה. שאלה פתוחה צריכה לעבור ניתוחי תוכן, לפני שבודקים אותן ומקלידים אותן למחשב. צריך להתאים את סוגי השאלות לנושא המחקר, לדוגמא לשאול מהי הבעיה העיקרית במדינת ישראל, לשאול בשאלה פתוחה ולא בסגורה שתגביל את חופש הבחירה. החיסרון הגדול של שאלה סגורה היא שלא תמיד החוקר חושב על כל האפשרויות, במידה והוא לא מאפשר לעונה שלו לחשוב באופן סמוי על שאלות נוספות הוא לא יגיע ויפספס תשובות רלוונטיות, ניתן לעשות את זה רק בטלפון, ובפנים מול פנים יהיה יותר קשה לעשות את זה. שאלה ישירה לעומת שאלה השלכתית- שאלה ישירה שואלת את האדם על עצמו באופן ישיר, עמדותיו, ערכיו, תפיסותיו, לעיתים יש חשש ששאלות אלו יגרמו הרגשה לא נוחה לאנשים או לתת הרגשה שהם מפלילים את עצמם, אחת הדרכים להתגבר על מגבלות אלה זה לשאול שאלות השלכתיות או עקיפות כמו “מה לדעתך הציבור בישראל חושב על...”. ההנחה בשיטה זו שמה שאנשים אומרים משקף את עמדתם. שיעור תשע עשרה 27.5.09 המשך של סקר שאלות השלכתיות בעצם משאירות לדמיונו של האדם לעבוד, כמו למשל משפט המתחיל והנבדק צריך לסיים. בסקרים פחות מקובל להשתמש בשאלות כאלו, אבל זה עדיין אפשרי. סולם התשובות לשאלות סגורות התשובות יכולות להיות מספריות או מילוליות, אולם בפועל אין בינהן הבדל. למשל כמה אתה מרוצה: יכול להיות בין 1-10 כאשר 1 זה הכי פחות מרוצה, ו10 הכי מרוצה, או יכול להיות מילולי כמו מרוצה מאוד, מרוצה, לא מרוצה או בכלל לא מרוצה. הרוחב של סולם התשובות- יש לכך דעות לכאן ולכאן, אולם אין קונצנזוס (באופן כללי סטטיסטיקאים מעדיפים סקאלה רחבה ואילו מכוני סקרים מעדיפים צר). הסולמות יכולים להיות זוגיים או אי- זוגיים, כאשר לאי-זוגי ישנו אמצע. מצד אחד ישנם אנשים שלא מרגישים נטייה כלפי כיוון מסויים אבל מצד שני, ישנם אנשים שבגלל הקלות, ייטו לסמן את האמצע. (מכוני סקרים למשל לא נותנים בדר”כ אפשרות של אמצע). ישנו סולם שנקרא בחירה כפויה כמו 1 או 2, או נכון או לא נכון. ניתן למשל לשאול אני אוהב נסיעות רגועות או נסיעות פרועות, וישנם אנשים שקשה להם להתחבר לאף מהם, אבל יש בכל זאת נטייה מסוימת לכיוונים מסוימים. יש לשים לב גם לעד כמה הציון מוחלט ועד כמה יחסי. ישנן שאלות שיכולות להיות תלויות זו בזו, או שלא. למשל שאלה “מה הערכים המנחים את חייך” ולתת אפשרות של ערכים שונים שעליהם האדם צריך לתת ציון מסוים המציין את מידת חשיבות הערך בחייו. הבעיה היא שאנשים יכולים לסיים את כל הערכים, ולהגיד שכולם חשובים באותה מידה, ואז לא נדע מה הערך החשוב בחייו (ציון מוחלט). לעומת זאת ניתן לתת רשימה של ערכים ולבקש מהאדם לדרג אותם- זה נקרא ציון יחסי. הבעיה היא שאם הרשימה ארוכה מדי, האדם לא יכול באמת לעשות בחירה, וגם לאנשים ישנה נטייה לבחור ראשון את מה שמצויין ראשון ברשימה (הטיית ראשוניות). לכן, כדי להקל על כך, אומרים ציין את החמישה הכי חשובים לך, ודרג אותם. ניתן לחבר את היתרונות של שתי השיטות להבטיח שהאדם קרא את כולם ושיש התייחסות לכל אחד בפני עצמו. לתת רשימה ולהגיד לו לסמן אותם מבחינת ציון, בשלב הבא, לבחור שלושה ולדרג אותם, מה הכי חשוב לו מבינהם. הבעיות הכרוכות בניסוח שאלות ותשובות - הטיות כשמדובר על ניסוח טוב, מנסים להתגבר על הטיות, כדי שנעלה את התוקף והמהימנות של השאלון. כשמדברים על גורמים שמטים מדובר בגורמים הקשורים למראיין או למרואיין, זה קשור גם לשאלה ולתשובה עצמה (לניסוח), וכל זה קשור גם לכך שהקשר בין מה שאדם באמת חושב למה שהוא יענה בפועל לא תמיד מדוייק. לא מדובר בזה שהאדם הוא שקרן, אלא שמדובר בהטיות והתנהגות אנושית. הטיות מצד המרואיין - התארכות של שאלון העלולה לגרום לעייפות או שעמום, יכולה לגרום לענות בשיטחיות על השאלון, ואז ישנה נטייה לבחור בלא יודע או בתשובות אמצעיות. -ישנה הטיה של “אפקט ההילה” בו שאלות בודקות נושא מסוים מאספקטים שונים. כאשר מקבלים מתאם גבוה בין תשובות שונות, יכול להיות שזה לא רק בגלל שיש לו עמדה שלילית מסויימת, אלא שתכונה אחת גורמת להכללה על שאר התשובות. למשל אם שואלים על תכונות של שוטרים והאדם חושב ששוטרים הם מחמירים, אז הוא גם יכתוב שהם קפדנים, ואכזריים וכו'. - הטייה נוספת היא ההטיה של רציה חברתית. הכוונה היא הצורך של אדם להציג את עצמו בצורה חיובית, שהוא עומד בנורמות החברה או קבוצת השייכות שלו. הצורך הזה הופך את התשובות מתשובות אותנטיות לתשובות מקובלות. הרציה החברתית יכולה להביא לשלוש סוגים של נטיות: 1. נטייה שלא להודות בעמדה שאינה מקובלת, כמו השאלה האם גנבת אי פעם מחנות? 2. נטייה להסכים עם טענה שמוצגת כמקובלת או המנוסחת בצורה חברתית כמו “רוב נבחרי העם חושבים ש... האם אתה מסכים או מתנגד לכך?” 3. חוסר נכונות להודות בבורות, למשל “כמה ספרים קראת בחצי שנה האחרונה?” - מערך תגובה גם כן אחראי על הטיות של אנשים. בשאלונים הסקאלות של התשובות מצויינות בדר”כ בסדר מסוים. לנבדקים מסוימים יש נטיה להעדיף צד מסוים באופן קבוע, יכול להיות העדפה של ערכים קיצוניים (או 1 או 7), או הטיה לערכים האמצעיים (למשל או 2 או 6). הטיות אלו משקפות תשובה לא אמינה אלא נטיה טבעית של האדם, וזה מעורר תהיות אם זה אכן משקף את העמדה שלו. סוגיה נוספת היא הטיות הנובעות מניסוח של שאלות על דרך השלילה. (הרבה פעמים אומרים לגוון את השאלות) כמו “האם אתה אף פעם לא עובר באור אדום” על שאלות כאלו קשה לענות מבחינה קוגניטיבית. הטיות שנובעות מעצם הניסוח של השאלה בשאלון:
- שאלה שנתונה לפרשנות של נבדקים שונים. הניסוח של השאלה יכול להיות מעורפל. למשל כשרוצים לדעת לגבי שתי קבוצות אוכלוסיה למי יש סיכוי יותר טוב להגיע להישגים. אפשר להבין זאת באופנים שונים והשאלה לא טובה.
- שאלות רב- היבטיות. שאלות שמכילות יותר משאלה אחת בתוכן הן בעתיות.
- שאלות נוספות הן כאלו המנוסחות בצורה מוטה כמו באיזו מידה אתה שבע רצון, אבל ייתכן שהאדם מאוד לא מרוצה. או כאלה שמנוסחות כמו “רוב הציבור”.
- לפעמים אפשרויות התשובה לא מאוזנות.
- ניסוח בהיר של שאלות, הימנעות ממילים בעלות משמעויות מרובות או עמומות, והימנעות מלשאול מספר דברים באותה שאלה. יש לנסח את השאלות בצורה כמה שיותר דומה לדיבור כדי שאנשים יוכלו להתחבר.
- להימנע מלהבליט גורם אחד על פני אחר. (ייתכן שבגלל זה כדאי לשאול שאלות פתוחות). דוגמא היא עד כמה בטיחות בדרכים מטריד אותך? (ברור שיגידו שזה מטריד), לכן עדיף, אילו בעיות חברתיות מטרידות אותך היום? ניתן לפתור את זה בלשאול שאלה פתוחה, ואז להגיד ומה עוד, ואיזו עוד בעיה, בשלב הבא, ציין מ 1-5 עד כמה הבעיות החברתיות שציינת מטרידות אותך.
- יש ליצור איזון בין חלופות- כלומר אם יש כמה אפשרויות תשובה, אז לא רק עד כמה אתה מרוצה, אלא מכמה אתה מרוצה מאוד עד בכלל לא מרוצה.
- להמנע מהגיד שתשובה מקובלת על ציבור רחב או עמדה פופולרית. עדיף להגיד “יש אנשים חשובים כך, ושי שחושבים כך, מה אתה חושב”.
- להמנע משאלות המנוסחות על דרך השלילה
- חוסר ידיעה- כמה נותנים לאדם לענות “אני לא יודע”. יש מקומות שזה טוב ולא טוב.
- כדי להמנע מרציה, ניתן להגביל את השאלה לטווח זמן. מצד אחד לא לשאול על כל החיים ומצד שני כדי להימנע מלהרגיש בורים, לשאול האם הוא קרא ביומיים האחרונים עיתון (ואז ירגיש פחות בורים).
- להפריד בין שאלות העלולות להשפיע זו על זו. הסדר של השאלות משפיע!
- כשנותנים שאלות שעל אותו נושא, כדאי פעם שהשאלה תדרוש תשובה אחת והשניה הפוכה. שהתשובות יהיו מנוסחות בחיוב או בשלילה.
- שימוש בשאלות קצרות ככל האפשר.
- התשובות חייבות להיות רלוונטית לשאלה, והתשובות חייבות להיות זרות, לכל תשובה צריך שיהיה מיקום בפני עצמה.
- צריך שהאדם ימצא את עצמו על הסקאלה, שהתשובות יהיו ממצות את הטווח.
- פריסת הסולם על פני מספר רב של דרגות (לפחות חמש ועדיף שבע).
- לתת מתן פירוש מילולי. יותר קל אם אומרים במידה רבה, במידה מועטה וכו'.
שיעור עשרים 3.6.09
אינדקסים הם קבוצה של שאלות העוסקות בנושא או משתנה מסוים. משתנים מסוימים צריך ללמוד מתוך ציון כולל של שאלות, כשבדרך כלל מדובר בממוצע של השאלות השונות. האינדקס מקבל ציון אחד, וזה עוזר לניתוחים הסטטיסטיים, הציון הזה יותר מהימן ויותר תקף.
ישנן כמה שיטות לבנות אינדקסים. סולם דיפרנציאל סמנטי, הוא סולם דו קוטבי (לעומת ליקרט שהוא למשל מ 1-7). כמו סולם מ1 עד 7 ש1 מציין טיפש ו 7 מציין חכם.
מחקר איכותני
מתבסס על אותם רעיונות, של אובייקטיביות, וכו' כמו מחקר כמותני. לעומת זאת, במחקר איכותני החוקר בא ממקום יותר פתוח של הקשבה, בלי שיהיו לו הנחות מוקדמות נוקשות כמו הכמותני. ההסתכלות במחקר כזה היא יותר הוליסטית, מנסה לבדוק דברים בקונטקסט, בלי להניח סיבתיות. מדובר במחקר הרבה יותר פתוח. הרעיון הוא ללמוד על תהליכים שלמים, על רגשות, על חוויות שיותר קשה לכמת. חלק מזה זה גם לשמוע את הסב-טקסט, שלא ניתן לעשות בכמותני. לעומת זאת עומדת היכולת להכליל, שיותר קשה בסוג זה של מחקר. המחקר הזה יותר יקר וקשה להגיע לעשות ראיונות (למשל מספיקים 15 ראיונות במחקר איכותני כדי לעשות תזה).
אחד הדברים הבעיתיים במחקר כזה היא הבעיה של אובייקטיביות. לעומת כמותני שם ישנם עובדות אמפיריות. באיכותני, אנשים שונים יכולים לראות עובדות אחרות בטקסט.
המחקר האיכותני התחיל במחקרים האנתרופולוגיים, כשהכוונה הייתה להבין חברות, והתנהגויות בחברות בצורה הוליסטית. זה התחיל מתצפיות בשבטים והיום יותר זה יותר בתת תרבויות או קבוצות שוליים. היה מעבר לא רק מחברות גדולות לקטנות אלא גם מעבר משהיה טוטאלית, ותצפיות לראיונות שיותר חד פעמיים. צורת העבודה מאוד הצטמצה ויותר נקודתית, חקר החוויה והנרטיב מסתמכים על תגובה מילולית של האדם.
ניתן גם לנתח טקסט של קבוצות, לעשות קבוצות מיקוד וניתן גם לנתח טקסט קיים כמו למשל ניתוח אימהות בסיפורי ילדים.
תצפיות- הרעיון הוא להתבונן באירועים שקורים במציאות מסויימת ולדעת מה שקורה בתצפית. התצפית היא מידע גולמי שבאמצעותו מגיעים למסקנות, מטרות התצפית יכתיבו את אופייה (אם על ידי מכשיר או להיות בחדר, כמה לשבת וכו'). יש משהו מלאכותי בתצפית, והענין של רציה חברתית בא לידי ביטוי. (האנתרופולוגיים לעומת זאת נטמעו בחברה, וזה היה פחות מלאכותי). ישנו רצף בין צופה טהור, למשתתף טהור. מי שבא מבפנים וכותב על החברה בה הוא נוכח, מספר על חוויותיו האישיות הוא משתתף טהור, לעומת זאת, תצפית על אמהות במעבדה היא של צופה טהור, שם האדם לא מנסה להיות חלק. בין השניים ישנו צופה כמשתתף כמו אותם אנתרופולוגיים ומשתתף כצופה הוא אדם מהחברה שלוקח על עצמו תפקיד של צופה. התצפיתן לא יכול לדעת הכל, מה שהראיונות יכולים לדעת.
ראיונות- יש מובנה, לא מובנה, ואת החצי מובנה. המטרה היא איסוף מידע בנושא מסוים, הראיון המובנה מכיל שאלות שתוכננו מראש על ידי החוקר, והמטרה היא לתת את אותן שאלות באותו סדר לכל הנבדקים וכך להשוות בין הנבדקים השונים. הראיון הלא מובנה הוא ראיון עומק, הוא פתוח וזורם ומאפשר מקום להעלות שאלות במהלך הראיון לפי ההתקדמות שלו. זה דורש מיומנות ראיון יותר גדולה מהמובנה, ומתאים לנושאים חדשים, אולם קשה יותר להשוות בין הראיונות השונים של הנבדקים. הראיון החצי מובנה יש את השאלות מראש, אולם ישנה גמישות לגבי הסדר. היתרון הוא להבין את הראש של הנבדק, אפשר להבין את המחשבות והרגשות של הנבדקים (מה שיותר קשה בתצפית או בשאלות סגורות). אחת הצורות המעניינות לעשות ראיון הוא בקבוצת מיקוד.
קבוצת מיקוד- מתאפשרת דינמיקה קבוצתית, עולים רעיונות חדשים בין האנשים, ואת התשובות של הקבוצה והדינמיקה ניתן לנתח. בדר”כ מערפלים את מטרות הדיון כדי לא להביא להטיות בדיון. ישנה חשיבות רבה למיומנות של המנחה. ישנה הטיה בקבוצה, והדברים לא נקיים לחלוטין, ויש לקחת את היתרונות מול החסרונות כשמשווים בין ראיון אישי לקבוצתי. זה מאוד חסכוני אך לפעמים הלארגן אותם זה יותר יקר מבחינת משאבים.שיעור עשרים ואחת 10.6.09 (הושלם מאדווה) ניתוח חומר קיים ניתן לעשות שימוש באמצעי תקשורת: עיתונות וטלוויזיה כדי לאסוף חומר למחקר, אחד המחקרים המרתקים שנעשה עסק בהאם דיווח על התאבדויות בתקשורת משפיע על כמות ההתאבדויות, מגביר או מפחית. שאלת המחקר היתה האם הדיון הציבורי בזה מעודד פתיחות ורגישות או מעודד אנשים לפעולה. הם לקחו תקשורת כתובה, ובדקו את גודל הכותרת, מיקום הכתבה, כמות המילים בכתבה, תיאור ענייני לעומת תיאור הרואי. וכך ניתוחו חומר קיים. ואז הם השוו את כמות הכתבות לעומת כמות ההתאבדויות. גם תקשורת וכל חומר כתוב יכול להיות מעניין כמצע לניתוחים איכותניים.
סוגי ניתוחים שניתן לעשות על חומר איכותני : במחקר איכותני יש הרבה מאוד שיטות ודרכים לנתח את החומר בניגוד לכמותי שמשתמשים רק בסטטיסטיקה. ניתוח תוכן - זה השם הכולל לכל ניתוח של חומר איכותני, מלל הוא לא דבר בר השוואה, לעומת המצב בכמותי שבו אנשים מסמנים מספר, דירוג, ואין צורך באינטרפרטציה. במחקר איכותני אנו צריכים למצוא דרך להפוך את המלל למשהו שיקדם את המחקר. לכן מחפשים דפוסים שחוזרים על עצמם, ולזהות אותם במספר שאלות, ואז נוכל לומר ש20% הביעו צער בשאלה מסוימת. מחפשים קווי דמיון, שלבסוף יהפכו לשיטת קידוד. כשנזהה עצב נסמן 1 כעס נסמן 2 וכו'... בדר”כ נדרשת הסכמה בין שופטים, זו המהימנות שמתאימה למחקר איכותני, האם כל השופטים רואים רגש של עצב או שמחה באותה מידה, ומשווים את כל השופטים אם יש הסכמה גבוהה ביניהם זה אומר שיש מהימנות גבוהה, לעומת זאת אם אין הסכמה גבוהה בין השופטים יש לנו בעיה במהימנות. הרבה פעמים יש טענה נגד מחקרים איכותניים שבגלל שהחוקר רצה להוכיח משהו מסוים, הוא לא אובייקטיבי והוא רואה את מה שרצה לראות, ובגלל זה חשובה ההסכמה בין שופטים, כדי להוכיח שהמחקר יותר אובייקטיבי. מבצעים קידוד ע”י הפיכה של החומר המילולי למספרי, למשל עצב = 1 וכו'.
התחום הפנומנולוגיה, תחום החוויה, יש הבדל בין שאילת אדם על עמדות והתנהגויות שלו, לבין חקירת החוויה של האדם, כשהחלו לחקור חוויות היו צריכים למצוא דרכים אחרות לבחון אותה, כשהפסיכולוגיה הלכה לכיוון של בדיקת החוויה היה צורך לחקור בצורה איכותנית. מאפיין נוסף הוא מעורבות מאוד נמוכה של החוקר במחקר, למשל מחקר שעסק בחוויה של הבדידות, המחקר טען שאם אדם נמצא לבד הוא בודד ולהיות עם עוד מישהו זה לא בדידות, המחקר שאל אנשים על החוויות של להיות לבד או להיות ביחד, ובנה שאלון ונתן לאותם אנשים למלא אותו, ומצא את הקשר בין הבדידות לדפוסי אופי מסוימים.
ניתוח נרטיבי - זה כבר לא ניסיון למצוא נושאים שחוזרים או מילים שחוזרות על עצמן, אלא זה סיפור חיים של אדם, על אירוע מסוים, ההכוונה מאוד מינימאלית, ניתן לשאול רק שאלות הבהרה, ואז הניתוח לא מתייחס רק לתוכן אלא גם להבנייה של הסיפור, לדרך שבה הנבדק הציג את הנושא, ולא רק אם היו רגשות מסוימים כמו עצב ושמחה. בניתוח הנרטיבי נלקחים בחשבון, איך הוא מציג, הקונטקסט, המיקום של התוכן, איך אדם מסביר את הקשרים בין משתנים. ולכן לא ניתן לכמת את החומר, הוא נתפס כסיפור מורכב.
הטיות במחקרים של מדעי החברה המחקר החברתי, הוא אף פעם לא מחקר סטרילי, אנו חיים בעולם אנושי מאוד מורכב, לאנשים יש מוטיבציות שונות. להשתתף או לערוך מחקר נתון לכל ההטיות האפשריות של התנהגות אנושית, יש תפקיד לחוקר ותפקיד לנבדק. לנבדק יש ידיעה מה מצפים ממנו כמו כן האינטראקציה בין החוקר לנבדק יש משהו סמכותי, מישהו נותן הוראות ומישהו מבצע אותן, גם החוקר יכול להיות מוטה בהיבטים שונים במחקר החל ממקום שהוא מצפה למצוא משהו ספציפי והוא מעביר באופן לא מודע את הציפייה לנבדקים ועד למצב שבו הוא מנתח את החומר בצורה מסוימת. הנבדק יכול לרצות להיות בסדר במחקר ולהעניק תשובות שלא משקפות אותו, והחוקר לעומתו יכול לגרום לנבדק לעשות דברים שמנוגדים לרצון שלו. כדי להתגבר על הטיות קודם כל צריך להיות מודעים לזה שהן קיימות ולנסות לשנות אותן במהלך המחקר. ההטיות מעניינות אותנו כדי שנדע מה הם הארטיפקטים, ההסברים האלטרנטיביים למחקר.
הטיות מצד הנחקר להיות נבדק במחקר זה סוג של תפקיד חברתי שיש לו ציפיות ומוטיבציות לביצוע שלו, אחת ההטיות יכולה להיות שהנבדק יהיה ממושמע, הנבדק יעשה מה שמבקשים ממנו לעשות, הוא ימלא הוראות. זה מוביל אותנו לזה שהוא לא רק ממושמע בלעשות מה שאומרים לו אלא הוא מנסה לענות על הציפיות של החוקר, ואז עולה השאלה האם הציפיות שהוא חושב שיש הן אכן הציפיות. לפעמים הנבדקים מנסים לעמוד בציפיות שיש בהוראות השאלון. ייתכן גם מצב שבו הנבדק שומע שמועות על המחקר ואז השמועות גורמות להם לחשוב שהם יודעים ולהתנהג בהתאם לזה. דוגמא לכך ניתן לראות כשהנבדק רואה שיש שאלות דומות ואז הנבדק מתחכם ומסמן בדיוק מה שהוא סימן קודם, ואז לא ניתן לראות את ההיבטים קונפליקטואליים. החוקר רוצה שהאדם יהיה אותנטי ולאוו דווקא עקבי.
שיעור עשרים ושתיים 17.6.09 היה מבחן לדוגמא שיעור עשרים ושלוש 24.6.09 הטיות מצד הנחקר הנבדק הממושמע- הנבדק מנסה לענות על ציפיות החוקר, ויותר מדי ממושמעים, הם נכנסים באופן מלא לתפקיד של הנבדק. הם מנסים להבין מה השערות המחקר, וזה לעיתים פוגע בתוצאות המחקר והם לא עונים באופן כנה לגמרי. (ישנו גם מצב שהנבדק שומע שמועות ומנסה לענות בהתאם למה שהוא חושב שנכון). הנבדק שמשתדל להרשים- הוא מרגיש שיש תשובות נכונות ולא נכונות, ושמעריכים אותו על כך. והוא הופך לחרדתי מאוד. הוא מנסה לקבע את עצמו לנכון ולא נכון כדי לקבל הערכה מהחוקר. הנבדק המתנדב- זה נכון להרבה מחקרים מכיוון שיש הרבה מחקרים המתבססים על מתנדבים. הרעיון הוא שיש הטייה בבחירת האנשים, כאילו שישנו הבדל מובנה בין אנשים המתנדבים למחקרים לאלה שמראש לא מתנדבים. כדי להתמודד עם הטיות אלו ניסו לפתור אותם. נסיון אחד הוא להציג לנבדק השערה שקרית, למשל חוקר שרוצה לבדוק אם רמת חרדה משפיעה על התחברות עם אנשים, לקבוצה אחת החוקר התלבש בחלוק לבן ואומר שהמחקר בודק התמודדות עם גירוי חשמלי ואז אם היא רוצה לחכות לבד או עם עוד אנשים (ברגע שהן החליטו אם לשבת לבד אם עם עוד אנשים נגמר הניסוי). לקבוצה השניה הוא לא הציג עצמו כרופא ולא לבש חלוק ואמר שזה מחקר משעשע. באופן זה רואים שהוא לא הציג את השערת המחקר עצמו אלא פשוט בפועל בדק זאת, ואנשים לא יכולים להיות מוטים להשערת המחקר כי הם לא יודעים אותה. אולם יש בזה בעיות של אתיקה. פתרון מסוג אחר הוא הרחקה של המשתנה התלוי מהמשתנה הבלתי תלוי. גורמים לנבדק להאמין שהוא משתתף בשני מחקרים שונים לגמרי וכך הוא לא מקשר בין המדידה של בלתי תלוי לתלוי (והוא גם לא מקשר את זה למניפולציה שנעשתה). פתרון אחר הוא הסוואה של הניסוי ושל ההשתתפות. דוגמא למחקר כזה היא חוקר שהסתובב בגן ציבורי, הוא ניגש לאדם על ספסל והציג עצמו ככתב המתעניין באפליה בתעסוקה, הוא ביקש מהנבדק לקרוא קטע ולהביע דעתו על כך, היה באותו זמן גם משתף פעולה שהעיר הערות מזלזלות והפוכות כל פעם שהנבדק הביע דעתו, אח”כ אמרו לו שוב לקרוא את הקטע וראו שדעתו הוקצנה אחרי העלבונות. יש בשיטה זו הרבה בעיות אתיות מכיוון שהנבדק אינו יודע שהוא משתתף. הטיות מצד החוקר ההתנהגות של החוקר והתפקוד שלו לאורך כל המחקר משפיעים על ההתנהגות של הנבדק וגם על תוצאות המחקר. השפעה זו אינה מכוונת או מודעת. 1. תכונותיו הביולוגיות של החוקר, כמו מין, גיל, גזע, דתיות ועוד, יכולים להשפיע על תוצאות המחקר. למשל, מצאו שחוקרים גברים בדר”כ יותר נחמדים לנחקרים מאשר חוקרות. באופן כללי, ככל שהדמיון בין החוקר לנחקר יותר דומה מידת ההשתתפות תעלה. 2. מאפיינים פסיכולוגיים- אישיותיים- חברתיים, יכולים ליצור הבדלים. למשל סמכותיות, חמימות, החרדה שמשדר החוקר. 3. השפעות של המצב- למשל הכירות מקדימה של החוקר עם הנחקרים יכולה להשפיע מאוד על המחקר, אם המשימה של החוקר קשה ומורכבת, אז ההיכרות המקדימה (אם היא חיובית) עלולה לעזור, ואילו במשימות קלות ההיכרות עלולה להרוס. הנסיון הקודם של החוקר בכלל ובמחקר בפרט יכולים להשפיע על תוצאות המחקר, מי שהעביר הרבה פעמים מצד אחד יותר רגוע אבל גם יכול להיות יותר משועמם ובכל מקרה זה יכול להשפיע. התנהגות הנבדק, מעוררת תגובות אצל החוקר ואז חוזר חלילה לנבדק. הטייה אחרונה היא “החוקר הבכיר” כאשר ישנו חוקר ראשי וכמה עוזרי מחקר. התגובה של הנבדקים יכולה להיות תלויה באיך שהם תפסו את הקשר בין החוקר הבכיר לזוטר, ונעשו מניפולציות בנושא זה שהראו השפעה על תוצאות המחקר. 4. ציפיות החוקר גם יכולות להשפיע. הרבה קורה מצב כמו נבואה המגשימה את עצמה. זה קורה גם בהקשרים לא של מחקר. זה קורה ללא אמירה מפורשת. להטיות החוקר יש פתרונות מסוגים שונים. נסיון אחד לפתרון הוא “חוקרים תמימים“ כלומר, החוקר שבפועל בא במגע עם הנבדקים לא מודע למחקר, השערותיו וכו'. הטענה נגד זה שהעצם האינטרקציה עם החוקר הבכיר וציפיותיו מביאה להטיות. פתרון נוסף הוא שהחוקר יודע מה השערות הניסיון אבל לא יודע אם הנבדק שייך לקבוצת הניסוי או הביקורת. כלומר, החוקר עיוור לתנאי הניסוי. הסוג השלישי הוא נסיון לצמצם כל מגע בין החוקר לנבדק, ניתן למשל לתת הוראות מוקלטות או דרך מחשב. אתיקה המחקר של מילגרם הוא בין המחקרים הקלאסיים הנוגעים לאתיקה, ומעלה שאלה עד איזו מידה ניתן לגרום לנבדק מצוקה נפשית, גם האם מותר לעלות תחושות שליליות, וגם האם מותר שהנבדק יצא מהניסוי במצב נפשי יותר גרוע. עולה שאלה גם עד כמה ניתן להציג להם השערות כוזבות. ישנם כמה מצבים אתיים שונים: 1. הנבדק סובל- מעוררים כמו אצל המורה של מילגרם תחושות שליליות, או מבקשים מהנבדק להיזכר בחוויה טראומטית. החוקר צריך לשאול עצמו כל הזמן עד כמה ניתן לעשות זאת עבור תועלת המחקר, לשקול את הערך של המחקר מול אי הנוחות שנגרמת לנבדק. רוב החוקרים יסכימו שניתן לגרום לאי נוחות קלה אם התרומה של המחקר מאוד משמעותית אך בפועל הגבול הוא מאוד דק. 2. הנבדק המרומה- לעיתים יעילות המחקר תלויה בזה שניתן חצאי אמיתות או נציג השערות כוזבות. החוקר מחוייב לכמה עקרונות כשהוא מתעסק בשאלות אתיות הוא חייב להציג את הרשות שניתנת לנבדק, יש לנבדק בחירה חופשית להשתתף, להפסיק באמצע ועוד. החוקר חייב להדגיש את הבחירה החופשית. תמיד מבטיחים לנבדק סודיות, אומרים לו שלא נשתמש בשם שלו לאמצעים אחרים. צריך לדאוג לשיחת הבהרה, אם לא לפני המחקר אז אחרי, לנסות להחזיר את הנבדק למצב בו הוא הגיע לניסוי (debriefing) יכולים לתת תיאור נרחב של המחקר ומטרותיו, ומדוע לא יכלו לומר לו לפני כן. דואגים לכך שהנבדק לא יסבול ויתייסר. עוד דרך לפתור היא לעשות ועדות אתיקה בהם יוחלט על הדברים הללו.