שיטות מחקר - אוניברסיטה הפתוחה

בחזרה לכלל החומרים

---

שיטות מחקר - אוניברסיטה הפתוחה -יחידות 4-6

שיטות מחקר- יחידה 4- מחקר אתנוגרפי באנתרופולוגיה

המחקר האנתרופולוגי- הגדרה ומטרות

אנתרופולוגיה- מדע שבו שואפים החוקרים להגיע להכללות על ההתנהגות האנושית באמצעות השוואת אורח החיים בחברות ובתרבויות שונות.

מאפייני החברות: 1. קטנות. 2. אינן מפותחות מבחינה טכנולוגית. 3. יש מידע מועט יחסית אודותן.

האנתרופולוגים שואפים לחקור בגישה הוליסטית- להתייחס לכל אפיוניה.

אתנוגרפיה- (אתנוס= עם/שבט. גרפיה= תיאור/כתיבה.) תיאור בסיסי של חברות אנושיות קיימות. כלומר, אוסף נתונים אודות המוסדות והפעילויות החברתיות והתרבותיות של חברה מסוימת.

עבודת שדה- תהליך אוסף הנתונים בתוך החברה.

האנתרופולוגיה מתמקדת בניסיון להבין את הפעילות החברתית בסביבתה התרבותית הטבעית.

האנתרופו' משווה בין חברות/תרבויות שונות.

תצפית והשוואה- הכלים העיקריים לאיסוף נתונים כיוון שיש לקבל את הסביבה כפי שהיא מבלי להתערב בה או לשנות אותה.

ייחודה של האנתרופו': חקר חברות ותרבותן בסביבתן הטבעית ובגישה הוליסטית.

גישה הוליסטית-המחקר האנתרופולוגי עוסק בו זמנית בהיבטים רבים ככל האפשר של הסביבה הנחקרת.

מחקרים אנתרופולוגים בד"כ מוגבלים לחברות קטנות או לחלקים של חברות גדולות, שניתן להפרידם מושגית מחברת האם.

סביבה טבעית- הדגש על סביבה ותפקוד טבעיים של החברה ומוסדותיה מגביל את שיטות המחקר שהאנתרופולוג יכול לאמץ. הוא לא יכול , למשל, לתכנן ולערוך ניסויים מבוקרים, שכן אלו מחייבים משתנים ומניפולציה שלהם.

הבעיות המתודולוגיות של המחקר האנתרופולוגי:

תיאוריה והשערות- השערת המחקר נגזרת לעיתים קרובות מתיאוריה המקובלת בתחום הנחקר. הבעיה היא שיש מעט ידע על החברה הנחקרת. איסוף נתונים במטרה לאתר בעיות למחקר הוא שלב מרכזי וחשוב במחקר האנתרופולוגי.

מערך המחקר- החוקר שואף לפקח על המשתנים האחרים המעורבים בתופעה. משתנים שאין מפקחים עליהם עלולים לתת הסברים חלופיים לתוצאות המחקר. הבעיה היא שבמחקר האנתרופולוגי פיקוח כזה לא אפשרי משתי סיבות: 1. כיוון שחוקרים בגישה הוליסטית 2. כיוון שהעיקרון המנחה הוא עיקרון הסביבה הטבעית והפיקוח עומד בניגוד לעיקרון זה.

דגימה- יש 4 מימדים לדגימה: זמן, אנשים אירועים ומקומות. כלומר, מתי, במי, במה והיכן לצפות.

בעיה היא שלפעמים הפעילות החברתית מתנהלת 24 שעות ביממה ואי אפשר לבצע מחקר ברציפות כזו (זמן). אי אפשר לצפות בכל האנשים לכן לוקחים מדגם (אנשים). לפעמים האירועים לא סדירים לכן יבחר החוקר את האנשים שיחקור לעומק על סמך קשריהם לאירועים/למוסדות שהוא בודק (אירועים). לעיתים בוחרים לדגום אזור מסוים, המייצג קבוצת אזורים (מקומות).

מהימנות- תנאי הכרחי הוא הגדרות אופרציונאליות, ואז אפשר לחזור על המחקר ולהשוות בין התוצאות. כלי המדידה הוא תצפית

* ישנו פער זמנים בין התצפית לרשימת הדברים וזה עלול לפגוע במהימנות. ניתן להתגבר על זה ע"י רשמקול/מצלמה אך לפתרונות אלו יש מחיר – הם מבליטים עוד יותר את זרותו של החוקר.

* החוקר הוא זר בחברה ואין לדעת בוודאות כיצד משפיעה נוכחותו על ההתנהגות הנחקרת.

* אין שליטה והתערבות, לכן לא ניתן לחזור על המחקר.

* על פי רוב- האנתרופולוגים חוקרים חברות הנתונות בתהליכי שינוי. עד שמתאפשר לחזור על המחקר חולפות כמה שנים.וכאשר נערך מחקר נוסף,סביר להניח, שהתנאים השתנו.

תוקף המדידה-מינוח ומתן שמות לערכים שונים של משתנים תצפיתיים. לפעמים מושגי היסוד שלנו אינם תקפים במקום אחר ולכן מינוח לא נכון של משתנים מוביל לחוסר תוקף.

תגובתיות-השפעתו של החוקר על תגובות נחקריו יכול להשפיע על מהימנות ותוקף המחקר.

פתרונות מתודולוגיים:

העקרונות העיקריים-חקירה הוליסטית וסבבה טבעית-גורמים לבעיות מתודולוגיות חמורות.

הכרה חברתית-בעיות מתודולוגיות נובעות מזרותו של החוקר ומאי הבנת מניעיו לרכוש אמון.

השיטות להשגת הכרה חברתית: א- לנסות להשתלב בחברה בה הוא נמצא ולערוך תצפיות סבילות.החסרונות המוסריים בכך זה הטעיית הנחקרים חדירה לפרטיותם. ב- הזדהות כחוקר והקטנת ההשפעה השלילית ע"י הכנת החברה להשתלבותו. ג- מזדהה כחוקר אך מעלים את מטרות המחקר האמיתיות,כך עלול החוקר להיתקל באנשים ממורמרים על הפגיעה בפרטיותם וניצולם.

אוסף נתונים בשיטות רבות במקביל- תצפיות, שאלונים, ראיונות, איסוף מסמכים ופריטים חומריים. כך מתגברים על בעיות מהימנות ותוקף. שימוש בשיטות איסוף אחדות בעבודת מחקר אחת,במטרה לענות על בעיה מסוימת, תוך ראיה הוליסטית של החברה הנחקרת.

שלבי המחקר האנתרופולוגי

שלב1: קריאת ספרות מקצועית וניסוח השערה- החוקר עורך היכרות ראשונית עם החברה הנחקרת , מזהה בעיות מחקר ומנסח השערות ראשוניות וזמניות. מטרות העבודה העיונית בספריה: א- להשיג מידע ראשוני אודות החברה. ב-איתור בעיה למחקר. ג- ניסוח השערות ראשוניות בגמה למקד את מאמצי החוקר בכיוון מסוים. ד- תכנון מערך מחקר לבדיקת ההשערות הראשונות.

שלב2: מחקר סביל- לחוקר אסור להתערב בסביבה ,לשנות אותה ולהתבלט בה. שלב זה נועד להניח יסודות להמשך המחקר בשלושה תחומים: א- הסתגלות חברתית- החוקר חייב ללמוד להסתגל לחברה שבה יצטרך לעבוד וחיות. הוא שואף להתקבל כצופה מורשה בחברה. עליו להתנהג כאחד מחברי הקבוצה, ללמוד את המנהגים והשפה. ב- הכנות למחקר- החוקר צריך להגדיר ולהגביל את אזור המחקר, לערוך סקר ראשוני של המקום, לנסות להגדיר קטגוריות לצפייה ולחדד את מטרות המחקר תוך התאמתן למציאות. ג- הכנות אישיות- התמודדות עם בעיות הכרוכות בעצם נוכחותו בשדה המחקר כזר וכחוקר- יש 4 בעיות כאלו: קיום פיזי (מציאת מקום מגורים, מזון וטיפול רפואי). רווחה נפשית (הסתגלות לפרידה ממושכת מהמשפחה, לשהייה ארוכה בסיבה זרה לו ולפעמים עוינת ולניתוק מחיי החברה שהורגל להם). בעיות של חיי היומיום (ללמוד כיצד לבצע פעולות שגרה יומיומיות כמו קנית מזון, כלי תחבורה,את מי לברך, להקצות זמן וכסף ביעילות וכו'). בעיות מוסריות (ניגוד בין שאיפותיו שלא להתבלט לבין הצורך האנושי לנקוט עמדה מוסרית בסוגיות שבהן נתקל).

שלב3: מחקר פעיל- כאשר החוקר בטוח יותר בידיעותיו על החברה שחוקר וכשיש לו מכרים ומודיעים שמסייעים לו ויכולים לענות על שאלותיו,הוא יכול להתחיל לשאול שאלות ולערוך תצפיות שיטתיות.

מטרת המחקר הפעיל: א- להמשיך בניסיון לחשוף את כל היבטי הבעיה הנחקרת כדי לא להחמיץ סוגיות חשובות. ב- לחדד השערות ולבחנן. ככל שמצליח לאשש/להפריך את ההשערות הוא מתקרב יותר לניסוח חוקים כלליים אודות קשרים בין משתנים.

בסיום עבודת השדה האנתרופולוג נמצא בבעיה שנקראת לקוד קידה אחרונה- להיפרד מהחברה להסתלק. עליו לוודא שעם יציאתו מהשדה יוכל להמשיך ולקיים את מערכת היחסים שבה החל, מטעמי הגינות ומשום שאולי עשוי לחזור למקום שנית.

השלב האחרון- עיבוד הנתונים וכתיבת דו"ח מחקר.

החוקר כצופה

מטרות התצפית ומגבלותיה- להתבונן באירועים או בהתנהגות בתחום כלשהו ולרשום בבהירות ובדייקנות את המידע שנאסף. התצפית מספקת מידע גולמי, שבאמצעותו ניתן לאשש/להפריך השערות. ישנו קושי שקיים והוא- התגובתיות- השפעת החוקר על תגובות הנבדקים,ולכן גם על תוצאות המחקר. שיטת התצפית מבוססת על היבלעות באוכלוסיה הנצפית הנקראת תצפית משתתפת.

סוגי תצפיות- ישנם "משחקי תפקיד" שונים שהם הדרכים של החוקר להצניע את עצמו כדי שתגובות הנחקרים יושפעו כמה שפחות מנוכחותו של האנתרופולוג.

------------------------------------------------------------

משתתף משתתף צופה צופה

טהור צופה משתתף טהור

1. המשתתף הטהור- חבר בחברה הנחקרת, כל חובותיה מוטלות עליו וכל זכויותיה שמורות לו.

הבעיות בתפקיד זה: א- הצופה לא יכול להשתחרר זמנית מתפקידו. ב- עליו להקדיש שעות רבות לדרישות תפקידו כדי להגן על זהותו. ג- יש סכנה, החוקר יהיה מעורב בתפקידו החברתי במידה כזאת, שלא יוכל, מסיבות מוסריות או אחרות, לדווח על תצפיותיו.

2- הצופה הטהור- נמנע למלא תפקיד חברתי בחברה הנחקרת. הבעיה: החוקר עלול להיות מנוע מכל גישה לתחומים הפרטיים יותר בחיי החברה הנחקרת.

3- המשתתף כצופה- החוקר מדווח על היבטי החברה שהוא משתייך אליה ויש לו בה תפקיד מוגדר, אף אם שולי ולא בולט. הבעיה: האם חבר בחברה יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין בהתייחסותו לחברה שלו?

4- הצופה כמשתתף( תצפית משתתפת)- הצופה מקבל עליו חלק מחובותיו של חבר בקבוצה. יליד שולי-

החוקר מצליח להיבלע עד כמה שניתן בחברה הנחקרת ע"י אימוץ מנהגיהם והצנעת ההבדלים שבינו לבין

נחקריו. היליד השולי נבלע באוכלוסיה, אך יש לו חופש פעולה מספיק כדי למלא את תפקידו כחוקר.

במה ובמי צופים- האנתרופולוגים צופים בכל סוגי ההתנהגות האנושית, אך מתרכזים בעיקר בהתנהגות חברתית או בהתנהגות אישית שיש לה משמעות חברתית. זה כולל התנהגות מילולית(שיחות,נאומים והבעת דעות), לא-מילולית(טון הדיבור) ומרחבית(נוכחות/היעדרות של אנשים במקומות ובזמנים שונים) ופעילות גומלין(מי מדבר, פועל,מתי,מה עושים וכו'). החוקר אינו יודע תמיד אילו פעולות או אירועים הם משמעותיים ולכן עליו לצפות בכל הקורה סביבו, בין אם זה קשור לנושא המחקר ובין אם לאו.

במחקר אנתרופולוגי קשה להחליט מראש במה לצפות, ובמיוחד קשה להכין מראש קטגוריות לרישומן של התצפיות. קיימת תמיד הסכנה שהחוקר "יכריח" את המידע להיכנס למסגרת תיאורטית ולאחר מכן יתברר שאינה מתאימה.

לכן, בתחילה רושם הצופה את כל מה שרואה סביבו. תוך כדי איסוף המידע הוא מחפש קטגוריות מתאימות לסיווג הנתונים ומבקש קשרים ביניהם. כך כשהכל מתבהר הוא יכול למקד את התעניינותו בנושא מסוים ולקבוע קטגוריות.

כיצד לצפות- 1. מה מידת התגובתיות(=השתתפותו בחיי החברה ) שהחוקר מוכן "לסבול", מבלי שזו תשפיע על תוצאות המחקר. 2. תזמון התצפיות-כיצד להקצות את הזמן(באיזה אירוע עדיף לצפות ועל איזה לדלג) כדי להשיג תוצאות בעלות ערך. 3. שיטת רישום התצפיות- כדי לקבל מידע מהימן הרישום צריך להיות סדיר וברור.

החוקר כמראיין

הראיון הוא שיטת מחקר שבה אוסף החוקר מידע בעזרת תחקור ישיר של מודיעים,בד"כ פנים מול פנים.

מטרות הראיון: א- להשיג מידע משלים לזה שמתקבל בעזרת תצפית.

ב- להשיג מידע על נושאים שאי אפשר לצפות בהם.

חיסרון: שיטת איסוף המידע בעזרת ראיון היא תגובתית ביותר כיוון שהיא מבליטה את מעמדם השונה של המראיין והמרואיין.

יתרון: * הראיון מאפשר להשיג מידע על נושאים שאין דרך אחרת לחקור אותם.

* הנתונים הגולמיים המתקבלים באמצעותו ניתנים ביתר קלות לעיבוד וניתוח סטטיסטיים.

מצב הראיון- הריאיונות מסווגים לפי מידת רשמיותם :ברצף: קוטב 1- אפשר להצהיר רשמית או לרמוז (בדיבור או במעשה) למרואיין על הריאיון. וקוטב 2- אפשר בדרך לא רשמית (להכניס לשיחת חולין שאלות).

יתרון הראיון הרשמי: אפשר להשיג מידע רב ומסודר ממספר רב של נחקרים.הוא יכול להיות מתוכנן כך שהתוצאות יאששו/יפריכו השערות קיימות.

חיסרון הראיון הרשמי: מידת התגובתיות- הפער בין המראיין למרואיין בולט וברור והמצב אינו טבעי.

כדי להתגבר על חיסרון זה משתמש החוקר בראיון לא רשמי ומציג את שאלותיו במהלך שיחה רגילה.

יתרון הראיון הלא רשמי: המרואיינים יכולים לדבר על נושאים חשובים, שהחוקר לא היה ער להם כלל.

חסרון הראיון הלא רשמי: המשיב נוטה לדון בנושאים המעניינים אותו, ולא דווקא את החוקר.

הבחירה באיזה ראיון להשתמש תלויה בכמה גורמים: 1. מידת התגובתיות. 2. סוג המידע המתבקש. 3. רגישות הנושא הנדון.

בחירת מצב הראיון- רשמי/לא רשמי, פומבי/יחידות, עזרים/בלי עזרים- תלויה בגורמים רבים: רגישות הנושא הנחקר, במידת ההתמצאות של החוקר בנושא זה, בסוג המידע המבוקש, באופיים של הנחקרים, בסוג הקשר שיש לחוקר אתם, ובתפקיד שבחר להציג את עצמו לפניהם.

סוגי השאלות- שאלות מובנות- שאלות מתוכננות מראש, שהחוקר השתדל לנסחן באופן בהיר וחד משמעי.

1. שאלות סגורות- יש כמה תשובות אפשריות (שאלות אמריקאיות).

חסרונות: נתונות להשפעת התגובתיות, מצריך עבודה מרובה,מחייב את החוקר להכיר היטב את החברה והשפה, עלולות לפגום בתוצאות המחקר.

יתרונות: הקלות היחסית שבה ניתן לעבד את הנתונים שמתקבלים מהן.

2. שאלות פתוחות- שואפים להשגת מידע בסיסי אודות מספרים וכמויות.

חסרונות: גלישה לפרטיות.

יתרונות: ניתן לקבל תשובות תקפות.

יתרונות השאלות המובנות: התכנון מראש מאפשר לנסח את השאלות באופן שיבטיחו שהתשובות יהיו קלות לעיבודים סטטיסטיים ושהתשובות יהיו מאובחנות (אישוש/הפרכה).

חסרונות השאלות המובנות: מידת ההשפעה שיש למראיין על המרואיין ובמידת התוקף של התשובות

הניתנות. וכן קשה לקבל בעזרתן מידע חדש ומפתיע.

שאלות לא מובנות- שאלות שאינן מתוכננות מראש וניסוחן אינו בהכרח חד משמעי. התשובות יכולות

לעורר בחוקר שאלות נוספות, המנוסחות באופן ספונטני, תוך כדי השיחה.

יתרונות השאלות הלא מובנות: ניתן לשאלן כמעט בכל מקום ובכל זמן, ולשרבבן כמעט בכל שיחה.

כמו כן הן לא מחייבות ידע מוקדם בנושא הנחקר. בנוסף הן מסייעות לנשאלים לדבר בחופשיות, להציג את עמדותיהם,דעותיהם והשקפותיהם, ולספק לעיתים מידע מפתיע שהחוקר לא ידע קודם לכן.

חסרונות השאלות הלא מובנות: דורשות מהמראיין שליטה מלאה בשפה המדוברת ויכולת לכוון

לאפיקים שמעניינים אותו. כמו כן קשה לסכם ולעבד אותן מבחינה סטטיסטית ולכן קשה לנצל את המידע שמתקבל כדי לאשש/להפריך השערות.

סוגי מודיעים- " מודיעים"- דמויות מפתח בחברה הנחקרת , שאותן יוכל החוקר לחקור שוב ושוב כדי לקבל מידע שלא יוכל להשיג בדרכים אחרות.

1. מודיע מפתח- אדם שהחוקר מפתח אתו מערכת יחסים קרובה ככל האפשר הנמשכת לעיתים אף אחרי סוף המחקר. הוא מספק לו שני סוגי מידע: מידע הנוגע ישירות לנושא המחקר ומידע העוזר לחוקר לשרוד בחברה הנחקרת.

2. שומר סף ומומחה- אנשים שבשל מעמדם/תפקידם בחברה / בשל ידיעותיהם הם חיוניים לאיסוף המידע.

אתם בא החוקר במגע הדוק וסדיר.

3. מודיע מקרי- אדם המשתייך לחברה ומספק לחוקר מידע אודות הנושא הנחקר. הוא נבחר באקראי מתוך כוונה שיספק מידע מהימן על הקבוצה. הוא נבחר באופן מזדמן על פי צורכי הזמן, האפשרות, וכוונות המחקר.

*אמצעים להתגבר על בעיות המהימנות: (במסגרת הריאיון:) א- גיוס מודיעים שונים, כך שהטעויות של מודיע אחד יתגלו בנתוני המודיעים האחרים. ב- בדיקה חוזרת של דברי המודיעים בשאלות חוזרות המנוסחות אחרת, או בחזרה על אותן שאלות בהפרשי זמן ניכרים. ג- (שלא במסגרת הראיון) להשתמש ב"כלים" אחרים כמו תצפיות.

נושאי הראיון- האנתרופולוגים שואלים על אמצעים חומריים, על השקפת עולם,על מונחים נפוצים ועל גנאלוגיות. מידע על נושאים אלו משיגים ע"י ראיונות.

ראיון לבניית גנאלוגיה- התוצר הסופי של מחקר גנאלוגי מוצג בתרשים.החוקר מעוניין לדעת כיצד פונה הפרט למשפחתו וכיצד הם פונים אליו. וכן הוא רוצה להבין את קטגוריות הקרבה. המקור המקובל הוא המודיע. לאחר שהתהליך הושלם עבור הנחקר וקרוביו, יש לחזור עליו עם קרוביו בדור שמעליו( הוריו) ומתחתיו( ילדיו). יש לחזור על התהליך עם כל אבותיו של הנחקר.

חסרונות השיטה: א- התהליך ממושך וגוזל זמן רב. ב- אמנם מערכות קרבה קימות בכל חברה, אך הן יותר חברתיות משאר ביולוגיות.

איסוף פריטים חומריים

החוקר מתרכז באיסוף פריטים שונים ובשימורם, כדי לבצע בהם מאוחר יותר מדידות ועיבודים. פעילות זו מקובל בקרב חוקרי האקולוגיה התרבותית- תחום החוקר את הסתגלותם של בנ"א לסביבתם.( כמו המחקר של רוברט דנטאן שעבודתו בשדה התחילה בגן הבוטני).

הטעמים לאסיפת הפריטים:

1. לשמר פריטים מחברה שעוברת תהליכי שינוי, במגמה לתעדם למען ההיסטוריה.

2. לעיתים קרובות האיסוף אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי מסייע ומשלים למחקר בשיטות אחרות.

בזמן האיסוף חייב האספן להביא בחשבון שלושה כללים: א- עליו להגדיר לעצמו היטב מה הן מטרות המחקר שלשמן הוא מכין את האוסף. ב- יש לבנות את האוסף בשיטתיות. ג- יש צורך לתעד את האוסף כדי שיהיה לו ערך כלשהו.

ניתוח פריטי האוסף עשוי להצריך שימוש במעבדה, במחשב או בניתוח תוכן.

סוגי מחקר: אכרוני, דיאכרוני וסינכרוני

1. מחקר אכרוני- מחקר על חברה בנקודת זמן מסוימת.
2. מחקר דיאכרוני- מחקר הנמשך תקופת זמן ארוכה ומטרתו לבחון תהליכי שינוי בחברה.
3. מחקר סינכרוני- מחקר שמטרתו להשוות מוסדות דומים בשתי חברות או יותר.

מחקר אכרוני: הנורמה האנתרופולוגית- מחקר המתמקד בתיאור חברה מסוימת בעת חקירתה, בהווה.המרכיב ההשוואתי בא לידי ביטוי בשלב ניתוח הנתונים שנאספו.החוקר משווה את המידע שאסף למידע שנאסף בחברות אחרות.

מחקר דיאכרוני: מחקר ארוך-טווח- החוקר חוזר לשדה המחקר שוב ושוב לתקופות זמן מסוימות. לחזרה לשדה יש שתי מטרות: 1. בחינת מהימנות הנתונים שנאספו בעבר, בפרט בדיקה חוזרת של מידע שנאסף\ שיוני השערות ועדכונן. 2. מחקר השוואתי לאורך זמן. זה מאפשר לחוקר להציג תמונה דיאכרונית של החברה הנחקרת ולהראות תהליכי שינוי בזמן התרחשותם.

יתרונות: * למחקר זה אין את שתי הבעיות שיש בד"כ במחקר-הכניסה לשדה והשגת מודיעים אמינים. החוקר חוזר לסביבה מוכרת וחלק מהבעיות שעליהן הוצרך להתגבר כבר נפתרו בעבר. כמו כן אין לו צורך במודיעים חדשים הוא יכול להשתמש באותם מודיעים שסייעו לו בביקור הקודם. * המחקר הראשוני נערך כאשר החוקר היה שרוי בחוסר ודאות אודות החברה. כשהוא חוזר לאותו מקום הוא יכול לעדכן את השערותיו ולהתאים ביתר הצלחה את שיטות המחקר לתנאים המיוחדים במקום.

מחקר סינכרוני: "ניסויים" אנתרופולוגים- החוקר מנסה להשוות שתי חברות או תרבויות תוך כדי איסוף הנתונים. (זה דומה למערך ניסויי) משווים בין 2 קבוצות, שנבדלות בכמה ממשתניהן, וההשוואה נעשית לגבי משתנים אחרים. ניתן לעשות מניפולציה במשתנים הב"ת.

ניתוח וכתיבה

תהליך הניתוח מצריך סדר במידע הרב.

שלב 1- מיון לקטגוריות- החוקר צריך לקבוע קטגוריות לפי כלל כלשהו למיין לפיהן את המידע. הקטגוריות שהוא יוצר הן קטגוריות הניתוח. בזמן הניתוח הוא מחפש קשרים ומנסח כללים בינן לבין קטגוריות של משתנים אחרים. חשוב שתהליך המיון יתחיל כבר בשדה תוך כדי איסוף הנתונים.

שלב 2- סטטיסטיקה באנתרופולוגיה- המחקר האנתרופולוגי מגביל את השימוש בכלים סטטיסטיים ומאפשר להשתמש בסטטיסטיקה תיאורית הנותנת כלים לתיאור הנתונים ולסיכומם. כלים אלו מסייעים להציג את הממצאים בבהירות כדי שלמרות הנתונים הרבים תראה התמונה המסכמת. השימוש בסטטיסטיקה היסקית –כלים להסקה מנתוני המדגם לאוכלוסייה כולה- נדיר ביותר. כיוון שכלים אלו מניחים שנעשתה דגימה הסתברותית וזה לא שכיח במחקר האנתרופולוגי.

שלב 3- כתיבת הדו"ח- על הדו"ח להשיג מספר מטרות: * להגדיר את הבעיה שהציג החוקר לעצמו. * להסביר ולהצדיק את שיטות האיסוף שאימץ. * לתאר את החברה שחקר, את כניסתו אליה ואת תפקידו בה. * להציג בצורה מסודרת את המידע שאסף. * להצביע על מסקנות המחקר.

על החוקר להימנע מלהתמקד בדו"ח רק בנושא במסוים שנחקר,אלא עליו להקפיד לתאר את המחקר בהקשר הרחב ביותר שבו נערך אף אם נדמה שלפרטים מסוימים אין כל קשר ישיר לנושא.

שיטות מחקר- יחידה 5- הסקר

מטרות הסקר

1. לצלם מצב. 2. לחזות התנהגות. 3. לבדוק קשר סיבתי. 4. להעלות השערות.

צילום מצב- כך ניתן לקבל תמונת מצב של משתנים כל אחד לעצמו או לגבי כמה משתנים. כאשר מדובר בתמונת מצב של מתאם בין משתנים הכוונה היא לבדיקת קשר סטטיסטי ולא לניסיונות לאתר קשרים סיבתיים.

חיזוי התנהגות- חיזוי התנהגות בעתיד לפי עמדות בהווה. (לדוג': חברה עורכת סקר לפני שמחליטה לייצר ולשווק מוצר). כדי להקיש על התנהגות צפויה יש צורך ב2 היקשים:

1. היקש מהנכונות בהווה( בשעת הסקר) לנכונות בעתיד.

2. היקש מהנכונות לצרוך מוצר לצריכתו למעשה.

השאלון עשוי לשקך את עמדות הציבור כלפי המוצר בשעה שהמחקר נערך, אך תוקף הניבוי שלו ביחס להתנהגות הצפויה בעתיד אינו מובטח.

הספרות מציגה ממצאים רבים המוליכים למסקנה, כי הקשר אינו מובן מאליו, אפילו כאשר מדובר באותו זמן.על אחת כמה וכמה כשרוצים להקיש מההווה לעתיד.

אפילו שאלות הבודקות נכונות להתנהג עלולות שלא לשקף את ההתנהגות עצמה. 1.כיוון שמשתנים רבים הנוגעים לתופעה יכולים להשתנות ממועד עריכת המחקר ועד מכירת המוצר. 2. יש גורמי מצב- גורמים שאינם משפיעים בהכרח על הנכונות לפעול. הם מתעוררים ופועלים רק במצב שבו מתבקשת ההתנהגות הנידונה ולא בעת מדידת העמדות.

בדיקת קשר סיבתי- כדי לבסס טענה בדבר קשר סיבתי בין שני משתנים דרושים 3 דברים: 1. קיומו של קשר סטטיסטי בין שני משתנים. 2. ביסוס סדר הזמנים ביניהם. 3. הפרכת הסברים חלופיים.

לביסוס טענה על קשר סיבתי בדרך של ניסוי יש 2 חסרונות אך הסקר נותן את פתרונותיו:

1. אי היכולת להפעיל משתנים בלתי תלויים ואי היכולת לערוך בהם ניסויים. לחוקר אין שליטה על המשתנים הב"ת ולא על המשתנים המתווכים.

במקרה זה אפשר לנסות לאשש/להפריך השערות ע"י ניתוחים סטטיסטיים שבנתוני סקר.

2. מלאכותיות תנאי הניסוי.החוקר ישלם מחיר יקר והוא אבדן הסביבה והתנאים הטבעיים. אי אפשר להקיש מההשפעה במעבדה אל השפעה בתנאים טבעיים, שהיא זו שמעניינת את החוקר. המסקנות מוטלות בספק. ניתן להיעזר בסקר תוך הקפדה על כמה תנאים.היכולת להשתמש בסקר לבדיקת השפעת המשתנה הב"ת על שינוי עמדות תלויה הטיב המשתנה התלוי ובמידת רגישותו להשפעתם של גורמים שונים.

החוקר צריך להעלות השערות על כיוון השפעתם של הגורמים השונים על המשתנה בתלוי הנחקר, ועל

ההשלכות שיש לגורמים אלו על מסקנות הסקר. כל גורם/משתנה/אירוע יכול להשפיע על המשתנה התלוי במס' כיוונים: א-אין לו כל השפעה- כך אותו המשתנה לא יכול לערער את המסקנות הסיבתיות. ב- יש לו השפעה בכיוון מנוגד להשפעתו של הב"ת הנחקר-המשתנה לא יהיה הסבר חלופי ולא יגרע מתוקף מסקנות המחקר. ג- יש לו השפעה בכיוון זהה לזו של הב"ת- כך לא ידע החוקר איזה מבין שני המשתנים גרם לתוצאה.כך לא ניתן לאשש/להפריך את ההשערה.

הפתרונות של הסקר לבחינת השערות על סיבתיות:

• לאתר הסברים חלופיים ולראות את כיוון השפעתם.
• לערוך סקרים במערך הדומה למערך של ניסוי בכך שנעשית השוואה אחת לפחות.
• ניתוחים סטטיסטיים בנתונים שנאספו. משערים השערה על מודל סיבתי כלשהו ובודקים את מידת התאמתו לנתונים בעזרת ניתוח נתיבים.אם ההתאמה טובה מחזיקים במודל אם לא משנים את המודל כדי שיתאים.

העלאת השערות- קורה לפעמים שמתקבלים נתונים שאינם משיבים לשאלות שהוצגו מלכתחילה אלא רומזים על השערות חדשות.( לדוג' הסקר של אריאן-עמ' 9).

שלבים בניסוח שאלות המחקר והשערותיו

ניסוח מטרת המחקר- א. ניסוח ראשוני וכללי- השאלות מנוסחות בצורה כללית ביותר.

ב. הגדרת המטרות האופרטיביות של המחקר- זה עוזר להגדיר את תחום התופעות והמשתנים. בשלב זה יש להרחיב את המחקר גם ע"י גרימת שינוי ובדיקת השפעתו.

הגדרת אוכלוסיית המטרה- אוכלוסיית המטרה (האם) = האוכלוסייה שלגביה מסיקים מתוצאות הסקר. אוכ' זו נקבעת לפי מטרות המחקר. לא תמיד ברור מניסוח מטרות המחקר מהי אוכ' המטרה.לעיתים אפשר לחשוב על כמה אוכ' מטרה מתאימות.

הגדרת האוכלוסייה צריכה להיות מנוסחת אופרציונליים, כך שיהיה ברור מי נכלל בה (לדוג' קב' בעלי זכות בחירה- יכללו כל מי שמלאו לו 18 עד תאריך יום הבחירות.).

ההגדרה המדויקת של אוכלוסיית האם חשובה לתהליך הדגימה ולהיקש המדגם לאוכ' האם.

סקירת ספרות- מטרות סקירת הספרות:

* לאתר שאלות שחוקרים אחרים בחנו בנושא בנדון, והממצאים שעלו במחקרים אלו.

* לחפש שאלות והשערות חדשות שעלו במחקרים אלו, אך לא נחקרו.

* למצוא את המשתנים שנבדקו ואת הגדרותיהם האופרציונליות.

* לאתר את ההגדרות המפורשות של אוכ' האם במחקרים שלעיל.

* לברר מה היו כלי המחקר שהשתמשו בהם בעבר.

כמובן, שהכל נתון לבחירתו החופשית של החוקר.

מחקר חלוץ- לעיתים נתונים מסקר מסוים העלו השערות אחרות לגבי שאלות אחרות. במקרה זה הסקר משמש חלוץ למחקרים אחרים, מבלי שנועד לכך מלכתחילה. לעומת זאת יש מצבים שבהם משלב החוקר מחקר חלוץ במסגרת סקר מתוכנן. החוקר עושה זאת כאשר הוא מרגיש ,שלמרות סקירת הספרות, אין לו די רקע אמפירי או תיאורטי לביצוע הסקר שבו הוא מעוניין. מחקר חלוץ זה נקרא גם מחקר גישוש- מטרתו לפתח רעיונות והשערות ולאתר משתנים שמשפיעים על התופעה המעניינת את החוקר.

כדי לקבל תשובות נוספות מהנבדקים החוקר יכול לערוך ראיונות עומק- שנועדו לאפשר לו תמונה ראשונית של הנושא הנחקר בעזרת דו-שיח חופשי בין מראיין לבין מדגם קטן של נחקרים מאוכ' האם. הנתונים הם אינם חלק מנתוני המחקר אלא משרתים את החוקר בתכנון המחקר. ראיונות אלו צריכים לאפשר למרואיין לבטא מחשבות, רגשות ודעות הבולטים בתודעתו, אך בעיקר את אלה שאינם מודע להם.

ראיונות העומק יכולים להתבצע בשתי דרכים:

1. ראיון העומק הפרטני- נערך תמיד בין שניים: המראיין והמרואיין. מונולוג ספונטני מתמשך של המרואיין על נושא הנחקר, שהמראיין קוטע אותו מדי פעם בשאלות.
2. ראיון העומק הקבוצתי- נערך במתכונת של דיון קבוצתי עם מנחה שתפקידו להתערב בדיון במידת הצורך.

יתרונות וחסרונות:

*תגובות מרואיין אחד משמשות גירוי למרואיינים האחרים, כתוצאה מן המגע בין חברי הקבוצה עולות תגובות חדשות, שאולי היו עולות בראיון פרטני.

*ראיון קבוצתי נמשך פחות זמן מאשר פרטני.

*אופיים של האנשים המרכיבים את הקבוצה. מחד, יש סכנה שאחד ישתלט על הדיון וישפיע על תגובות האחרים ואז התוצאה תהיה דיון חד-ממדי. מאידך, עלולים להימצא בקבוצה אנשים מופנמים וביישנים שלא יוכלו להתבטא בקב' ולא יתרמו מידע. מה שאינו קורה בריאיון פרטני.

* הרווח בזמן הראיון עלול להתבטל עקב הזמן המתבזבז בניסיונות לתאם מפגש קבוצתי עם מרואיינים רבים.

* יש חשיבות רבה לרישום מדויק והמרואיינים בד"כ חוששים מזה כאשר הם בקב' מאשר כאשר הם לבד עם המראיין.

מטלות המראיין:

• ליצור קשר עם המרואיין כדי להבטיח שייחשף בפניו.
• לדאוג שהמרואיין יענה על השאלות ויתייחס לכל הנושאים בעולים בריאיון.
• לשים לב למה שלא נאמר- לחללים בדברי המרואיין, לטיעונים שלא הוסברו ולניסיונות סבילים ופעילים שלו להסתיר דברים.
• להחליט באילו נושאים כדאי לנסות להרחיב את הדיבור ובאילו אפשר להסתפק במה שהמרואיין כבר אמר.
• לדאוג לדיווח מלא של כל הנאמר בריאיון ( הקלטה/בכתב. ע"י עוזר/לבד. בקבוצתי עדיף עם עוזר).

את ראיונות העומק יש לערוך בקרב מדגם מייצג קטן של אוכלוסיית המטרה.מס' המרואיינים לא נקבע מראש, ותלוי בשונות התגובות המתקבלות. החוקר בודק את השונות בין תגובות המרואיינים. אם השונות קטנה/גדולה הוא מראיין קב' אנשים נוספת כאשר הוא מוודא שהוספת המרואיינים לא העלתה תגובות חדשות באופן משמעותי.וחוזר חלילה עד שהוא מניח כי ראיונות נוספים לא יעשירו את הנתונים שנאספו.

קביעת המשתנים המעורבים במחקר- אלו משתנים שלא הוגדרו אופרציונאלית. חלק מהמשתנים שהחוקר מגדיר לעצמו בשלב זה נוגעים ישירות לשאלות המחקר. חוץ מהם עשוי החוקר להתעניין במשתני עזר-משתנים נוספים שלכאורה אינם קשורים ישירות למחקר ועשויים להסביר את הקשרים השונים שיימצאו בין משתני המחקר העיקריים ולהיות בסופו של דבר משתנים מתווכים.

תרגום שאלות המחקר והמשתנים למונחים אופרציונאליים- תרגום המשתנים דורש מאמץ רב. יש להחליט אילו שאלות מתייחסות להיבטים השונים הנמדדים , כיצד לנסחן וכיצד לקבץ את הנתונים המתקבלים מהן כדי לקבל תשובה לשאלה על משתנה מסוים.

דגימה

מכיוון שהחוקר בד"כ אינו יכול ואינו מעוניין לחקור את כל האוכלוסייה, הוא מתמקד במדגם מייצג של אוכלוסיית מטרה זו. הגדרה מדויקת של אוכלוסיית מטרה היא תנאי הכרחי לדגימה טובה, אך אינה תנאי מספיק.

מסגרת הדגימה- הרשימה שממנה דוגמים מדגם הסתברותי. ההיקש מתוצאות המדגם לאוכלוסיית האם תלוי במידה שבה המדגם מייצג את מסגרת הדגימה, וכמובן גם במידה שבה מסגרת הדגימה מייצגת את האוכלוסייה.

יש סקרים הנערכים באוכלוסיות שקל למצוא עבורן מסגרת דגימה מתאימה. ויש אוכלוסיות שקשה למצוא בהן מסגרות קיימות ואף ליצור כאלו.

לפעמים קורה שחסרות במסגרת הדגימה יחידות של האוכלוסייה ולהפך: במסגרת הדגימה עלולות להימצא יחידות שאינן שייכות לה. יש גם שיבושים או טעויות במסגרת, שאינם מאפשרים לזהות או לאתר את היחידה הנחקרת ויש כפילויות ברישום ופיגורים בעדכון. אפשר להתגבר על בעיות אלו ע"י טיפול ישיר במסגרות או באמצעות שיטות דגימה מתאימות.

שיטות דגימה- יש 4 שיטות של דגימה הסתברותית: דגימה מקרית פשוטה, דגימה שיטתית , דגימת שכבות, דגימת אשכולות. בחירת שיטת הדגימה תלויה במטרות הסקר ובמסגרת הדגימה הקיימת.

דגימה מקרית פשוטה או דגימה שיטתית- תמיד היעילות והרצויות ביותר למרות שרק לעיתים רחוקות יש מסגרת דגימה מפורטת ומלאה המאפשרת אותן.

דגימת שכבות- משתמשים בה כדי להבטיח ייצוג נאות של משתנים מסוימים במדגם. היא מארגנת את האוכלוסייה לקבוצות הומוגניות אך שונות זו מזו.

דגימת אשכולות- משתמשים בה כאשר חלק גדול מהמחקר החברתי נעשה בהקשרים שבהם אין מסגרת דגימה מפורטת ומלאה (כמו בשלוש הדגימות הקודמות). דגימה זו כוללת שני שלבים שיכולים לחזור כמה פעמים:

א- עריכת רשימה של אשכולות, ודגימה של כמה אשכולות ממנה. ב- עריכת רשימה בתוך האשכולות שנבחרו ודגימה מהם. הדגימה בתוך האשכולות יכולה להיות פשוטה, שיטתית או בשכבות.

יתרונות: דגימה זו מומלצת בגלל יעילותה- אינה מצריכה מסגרת דגימה מלאה , חוסכת זמן וכסף.

חסרונות: המדגם פחות מדויק. יש טעות דגימה בכל שלב של הדגימה- בדגימת האשכולות עצמם ובדגימת הפרטים מתוך האשכול. סדר הגודל של כל טעות תלוי בהחלטות על מספר האשכולות וגודלם. במקרה כזה יש להשתמש בשיטת דגימת אשכולות פרופורציונאליות לגודלם- ההסתברות של כל אשכול להיבחר היא ביחס לגודלו , ולא שלכל האשכולות יש הסתברות שווה.

סקרי מעקב: מדגמים זהים או שונים- סקרים המתמקדים לעתים קרובות בהתפתחותה של תופעה מסוימת לאורך זמן.הם חוקרים את התופעה פעמים אחדות. החוקר יכול לבחור באחת משתי דרכים: להשתמש באותו מדגם נחקרים בכל אחד ממועדי הבדיקה או לבחור מדגמים שונים לכל בדיקה.

יתרון: נוצר קשר רצוף בין המרואיינים לבין החוקרים.

חסרון: א- במהלך המחקר מאבדים חלק מהאנשים שנושרים מסיבות שונות. ב- החזרה אל אותם אנשים מצריכה זמן וכסף רב. ג- המרואיינים שחוזרים אליהם מתחילים לראות עצמם כמומחים בנושא המחקר. תשובותיהם אינן מאפיינות יותר מדגם מייצג של אוכלוסיית המטרה, אלא נוטות להיות נורמטיביות יותר, שנראות להם "נכונות".

כדי להתגבר על כך מחליפים בכל מועד חלק מהמדגם במדגם אחר מתוך אותה אוכלוסייה.

טעות הדגימה, גודל המדגם והאומדן- המטרה העיקרית של הסקר היא לצלם מצב לגבי תופעה מסוימת באמצעות מתן אומדנים לפרמטרים מסוימים.כיוון שהסקר אינו מפקד והוא מבוסס על מדגם מאוכלוסיית האם, הוא כפוף לטעויות דגימה. טעות הדגימה ( סטיית התקן ) עומדת ביחס ישר לסטיית התקן של התופעה הנחקרת וביחס הפוך לגודל המדגם (N). החוקר אינו יכול לשלוט בסטיית התקן של התופעה הנחקרת ולכן אינו יכול להקטין את טעות הדגימה בדרך זו. לעומת זאת הוא יכול לשלוט בגודל המדגם בכך שייקח מדגם גדול יותר וכך תקטן טעות הדגימה וכן יגדל הסיכוי שהסטטיסטי שיחושב במדגם יהיה אומדן טוב ומדויק לפרמטר שבאוכלוסייה.

נפל והטיפול בו- יש שני סוגים של טעויות הגורמות לפער בין הסטטיסטי לבין הפרמטר האמיתי( בנוסף לטעויות הדגימה): 1. טעות נפל(אין תשובה) נובעת מכך שהסטטיסטי אינו מבוסס על כל המדגם המתוכנן, אלא רק על אלה שהשיבו. 2. טעות הנובעת מכך שלא כל מי שנדגם והשיב נתן תשובות מהימנות ותקפות.

כאשר יודעים שעלולה להיות הטיה כלשהי בדגימה, אפשר לנסות לתקנה בעזרת שקלולים מתאימים. המידע הנחוץ לשקלולים: א- גודל והכיוון של ההטיה במידת היציגות של כל אחת מהשכבות הסוציודמוגרפיות במדגם.ב- התפלגות התשובות לשאלות בכל אחת מהשכבות הללו.

השאלון

שאלון מובנה מהו?- הכלי השכיח ביותר לאיסוף נתונים בסקר הוא השאלון, המשמש בד"כ כמסייע ומנחה בעריכת ראיונות עם הנבדקים. הראינות מתחלקים ל3 סוגים ובהתאם לכך גם השאלונים המנחים אותם: ראיון מובנה-(שאלון מובנה) המראיין נאמן לסדר השאלות ולניסוחן, ואינו רשאי לשנותם בעקבות גירויים שמתקבלים במהלך הראיון.

ראיון לא מובנה-(שאלון לא מובנה) המראיין רשאי לשאול כרצונו, ותגובות המרואיין הן הקובעות כיצד יתפתח הראיון. המראיין קובע את סדר השאלות וניסוחן בהתאם למצב.

ראיון המובנה בחלקו- המראיין צמוד לשאלון המכיל מספר שאלות מוגדר, אולם הוא רשאי לשנות את סדרן ולהוסיף עליהן בהתאם להתפתחות הראיון.

השאלון המובנה הוא הנפוץ ביותר. יתרונותיו:

1. אחידות- כל המרואיינים נשאלים על אותן שאלות ובאותו סדר. לאחידות זו יש כמה תוצאות: * החוקר יכול לוודא מראש מהשאלון ימצה את עולם התוכן שביקש לבדוק. * במעיין בתשובות יודע אלו שאלות העלו אותן.

*אפשר לחזור על השאלון במדגמים נוספים. * יש תלות מזערית בין איכות תגובות המרואיין לבין אופיו, התנהגותו או אישיותו של המראיין.

ב. השימוש בשאלון מובנה מצריך משאבי זמן וכסף מעטים יחסית.

ג. ניתוח נתוניו של שאלון מובנה הוא פשוט יחסית ולכן הוא מהיר, הפירוש לתוצאות הוא כמעט מובן מאליו ואינו תלוי בעמדות החוקר ובתפיסותיו.

4. קל להשוות בין תגובותיהם של מרואיינים שונים.
5. לא נדרשים מראיינים ברמה גבוהה מאוד.

שלבי בניית השאלון-

1. ניסוח המשתנים ,שלגביהם יש לאסוף מידע, בהתאם לשאלות המחקר והשערותיו.

2. על סמך שאלות המחקר וראיונות העומק של המחקר החלוץ מנסחים את השאלות לשאלון ניסוח ראשוני.

בניסוח צריך להקפיד על 2 תנאים: אלו הקשורים למכלול השאלות ואלו הנוגעים לכל שאלה בפני עצמה.

3. סקירת השאלות לאחר שנוסחו במטרה לבדוק אם התנאים שהוזכרו לעיל מתקיימים. התנאים הקשורים למכלול השאלות נבדקים ע"י עימות השאלות בשאלון זו עם זו ועם שאלות המחקר. התנאים הקשורים לכל אחת מהשאלות בפני עצמה נבדקים לפי קריטריונים תיאורטיים, בהתאם להבנת החוקר.

4. תיקון השאלות לאור תוצאות הסקירה שלעיל: הוספה והשמטה של שאלות ושיפור ניסוחן

5. כתיבת הקדמה והוראות לשאלון.

6. בדיקה אמפירית מוקדמת של השאלון במדגם מייצג מקרב אוכלוסיית היעד. (האם ההקדמה

מניעה את הנחקר להשיב? האם ההוראות מובנות? מה מידת נכונותם של המרואיינים להשיב על

השאלות? כמה זמן נמשך הראיון?).בשלב זה רושם המראיין את כל התגובות של המרואיין.

7. תיקון השאלון לאור הבדיקה האמפירית: תיקון ההקדמה וההוראות למילוי השאלון, הוספה

והשמטה של שאלות ותיקון נוסח השאלות.

התנאים הנדרשים ממכלול השאלות- רלוונטיות, העדר חפיפה, מיצוי, מהימנות ותוקף ניבוי המקרה הצורך.

רלוונטיות- תוקף התוכן ותוקף המבנה של המדידה באמצעות השאלות. ברוב המקרים מתלבטים עורכי הסקרים אם לכלול שאלות מסוימות כאשר הן רלוונטיות במידת מה, אך לא מספיק. הבעיה מחריפה כאשר המרואיין נדרש לענות על מספר רב של שאלות.

העדר חפיפה- יש להקטין במידת האפשר חפיפה בין השאלות. שאלה שאינה מוסיפה מידע היא מיותרת, ויש לוותר עליה. עם זאת, במידת מה היא לעיתים רצויה ואף הכרחית, שכן היא יכולה לשרת את מהימנות המדידה או את תוקפה.

מיצוי- הכללת השאלות הנוגעות לכל ההיבטים שלדעת החוקר רלוונטיים למחקר. בד"כ רצוי לאמץ את עיקרון המיצוי, אך מטעמי זמן, תקציב ואורך הראיון, יכול החוקר להחליט לוותר על שאלות מסוימות. כאשר ההחלטה נעשית ביודעין לא מתוך פזיזות או חוסר תשומת לב, אין בה כל רע.

מבנה השאלות- לרוב השאלות (פרט לפתוחות) יש 2 מרכיבים: מרכיב השאלה ומרכיב בתשובות.

סוגי השאלות:

שאלה פתוחה- מוצגת למרואיין ללא כל הכוונה מצד השואל, והוא מתבקש להשיב לה ככל העולה על דעתו.

השלכות השאלה הפתוחה:

1. המרואיין יכול לתת תשובות שהחוקר לא חשב עליהן, או שאינן נורמטיביות, אך קרובות לדעתו.
2. שאלות אלו מעלות לתודעת המרואיין את התשובות הבולטות ביותר ואין הוא מתאמץ לחשוב על אפשרויות אחרות, פחות בולטות, אך אולי יותר נכונות וקולעות לדעתו.
3. ההיבטים שבהם רוצה החוקר לקבל את התשובות אינם תמיד מובנים מאליהם למרואיין.
4. קשה, לפעמים, לנתח את התשובות לשאלה זו, משום שנחוץ לקודד את כולן.
5. התשובות לשאלות אלו הן דלות ומרואיינים רבים כלל אינם עונים עליהן.

שאלה סגורה- מציעה למרואיין כמה תשובות אפשריות, והוא מתבקש לבחור מבניהן אחת/יותר.

השלכות השאלה הסגורה:

1. החוקר מקבל מידע רלוונטי, כי השאלות והתשובות נבחרו בקפידה.
2. התשובות מוכנות מראש והמרואיין עלול שלא למצוא במבחר בקיים את זו שמתאימה לו.
3. כל המרואיינים מתייחסים לאותם משתנים.
4. ניתוח התשובות נעשה במהירות.
5. נוח לענות על שאלות סגורות לכן האחוז שלא עונה עליהן הוא קטן.

שאלה ישירה- שואלת את האדם ישירות על עצמו- דעותיו, ערכיו, אמונותיו וכו'.לעיתים השאלות הישירות גורמות למרואיין מבוכה, חשש או בושה והוא אינו יכול לענות עליה בצורה אמינה.

שאלת השלכה- המרואיין נשאל על אנשים אחרים, אך החוקר מניח שתשובותיו משקפות את דעותיו ואמונותיו שלו, שאותן הוא מטיל על אחרים. השימוש בשאלה זו מתבסס על שתי הנחות: 1. לאנשים קל יותר להציג את זולתם באור שאינו מחניף, מאשר את עצמם. 2. מאחר שהתגובות הבולטות בתודעת המרואיין הן שלו ולא של אחרים, הוא ייתן את תגובותיו שלו בשאלת השלכה. הבעיה בהנחה זו היא שסביר להניח שתשובותיו של המרואיין יתייחסו באמת לאחרים ולא בהכרח לעצמו.

סולם התשובות:

כאשר נשאלים מתבקשים לבטא את הערכתם על אובייקטים, אישים, מצבים וכו', מציגים להם שאלה סגורה שהתשובות האפשריות לה מאופיינות בשני היבטים:

ציון מספרי לעומת מילולי- המדידה היא בסולם סדר. לעיתים נהוג להציג מספרים והערכות מילוליות יחד. החוקים הכלליים:

1. אם מעונינים לחשב מתאמים בין שאלות, רצוי לתת לפחות 5 אפשריות תשובה.
2. תוכן השאלה משפיע על מספר התשובות האפשריות.
3. עמדתו של החוקר ביחס ל"תשובה ממוצעת" (הדרגה האמצעית) תקבע אם יעדיף מספר זוגי או אי זוגי של תשובות.אם החוקר מעוניין שכל נבדק יביע עמדה חד משמעית – מספר זוגי. אם הוא מעוניין לבדוק את מידת האדישות- מספר אי זוגי.

ציון מוחלט לעומת ציון יחסי- ציון מוחלט- מבקשים מהנשאל לתת הערכה לכמה גורמים לכל אחד בנפרד. בשיטה זו מקבלים הערכה נפרדת לכל אחד מהגורמים, אולם אין מקבלים בה הערכה יחסית של גורמים- זה מול זה. ציון יחסי- מבקשים מהמרואיין לדרג כמה גורמים יחסית זה לזה, לפי קריטריון מסוים. חסרון: סדר הצגת הגורמים ברשימה משפיע על הדירוגים; ככל שהגורם מוצג קרוב יותר לתחילת הרשימה כך גדלים סיכוייו להיבחר לאחד המקומות הראשונים. הדבר נובע מכך שהמרואיינים מתעצלים לעבור על הרשימה כולה, ולכן נעצרים בגורמים החשובים שנקרים לראשונה מבלי להמשיך ולהתייחס לגורמים אחרים, שיכולים להיות חשובים יותר.

ניסוח השאלות- הגורמים העלולים לפגוע בתוקף השאלות ובמהימנותן:

סוגי הטיות- התוקף והמהימנות יכולים להיפגע בגלל הטיות מכמה סוגים:

* הטיות שמקורן במרואיין:

1. העדר הנעה, חוסר עניין ועייפות. יש חשש שזה יגרום לקריאה שטחית או התחמקות.
2. רציה חברתית. הצורך להראות "בסדר" לפי הקריטריונים המקובלים. זה עלול לגרום להטיות שונות בתגובות המרואיין: 1. הנטייה שלא להודות בהתנהגות או בדעה שאינה מקובלת. 2. הנטייה להסכים עם טענה מנוסחת בצורה חיובית או מוצגת כמקובלת. 3. אי נכונות להודות בבורות.
3. אפקט ההילה. לפעמים השאלות בודקות נושא או תופעה מסוימת מכמה זוויות מה שיכול להוביל את הנשאל להכליל מתגובה לשאלה אחת על תגובה לשאלה אחרת.
4. נטייה להעדיף כיוון מסוים של סולם התשובות. כאשר התשובות האפשריות מבטאות לפחות סולם סדר הן מוצגות בסדר עולה או יורד.יש שנוטים לענות בכיוון קבוע או בעצמה קבועה. יש כמה נטיות: 1. העדפת הערכים הקיצוניים של סולם התשובות. 2. הימנעות מנקיטת עמדה ברורה ו"בריחה" למרכז. 3. נטייה לענות תמיד בחיוב/בשלילה.
5. השפעת סדר התשובות. הטיה שנובעת ממיקום התשובות.יש שנוטים לבחור את התשובות הראשונות.
6. הקושי להתמודד עם שאלות המנוסחות על דרך השלילה.

* הטיות שמקורן בניסוח השאלות:

1. אי בהירות השאלה. ניסוחים מעורפלים גורמים לשונות רבה בתגובות. שונות זו

מפריעה כאשר היא נובעת מכך שמשיבים שונים הבינו אחרת את אותה השאלה, ובעצם השיבו על שאלות שונות. הגורמים לאי בהירות: 1. ניסוח מעורפל- מושגים המתפרשים אחרת באוזני משיבים שונים. 2. שאלה רב-היבטית- שאלה שכוללת כמה שאלות או כמה טיעונים.

2. ניסוח מטה של השאלה או של התשובות. אי בהירות גורמת לנבדקים שונים להבין

אותה בדרכים שונות, ובכך להגדיל את שונות התגובות בצורה מלאכותית. ניסוח

מטה גורם לנבדקים שונים להגיב בדרך דומה ובכך להקטין את שונות התגובות

בצורה מלאכותית. הגורמים להטיה: 1. הטיה שמקורה בנוסח השאלה: > הצגת צד

אחד כנורמטיבי או ייחוס דעה מסוימת לאישיות פופולרית. > הצגת צד אחד של המטבע בנוסח השאלה. > הבלטת גורם מסוים בנוסח השאלה. > שימוש במושגים

בעלי ערך חיובי או שלילי גבוה או מטען רגשי גבוה. 2. הטיה שמקורה בנוסח התשובות: העדר איזון בתשובות: > העדר איזון בתשובות. >סדר הצגת התשובות.

* הטיות שמקורן בקשר רופף בין עמדות להתנהגות:

השאלון יכול לבדוק רק עמדות ונכונות לפעולה, והחוקר מנסה ללמוד מהן מהי

ההתנהגות הצפויה. אין לראות את הקשר בין עמדות להתנהגות כמובן מאליו. דעות

אינן משקפות בהכרח את ההתנהגות, וגם שאלות הבודקות נכונות לפעולה עלולות

לטעות בניבוי ההתנהגות. סיבה עיקרית לקשר הרופף היא שההתנהגות מושפעת גם

מגורמי מצב שאינם קיימים בעת מדידת העמדות או הנכונות לפעולה.

כללים לניסוח שאלות- הכללים מאורגנים לפי מקורות ההטיה.

כללים לניסוח השאלה: א- ניסוח בהיר- 1. להימנע משימוש במילים שיש להן יותר ממשמעות אחת, או להוסיף הגדרה אופרציונלית כאשר המושג עלול להיות עמום. 2. לוודא שהשאלה מתייחסת להיבט אחד בלבד.

ב- הימנעות משימוש במילים ובמושגים בעלי מטען ערכי או רגשי- יש לתרגם מושגים בעלי מטען ערכי או רגשי למונחים אופרציונליים ניטרליים.

ג- הימנעות מהבלטת גורם אחר לעומת האחרים

ד. איזון בין החלופות המופיעות בנוסח השאלה והימנעות מהצגתן כנורמה- כאשר השאלה מציגה כמה תשובות אפשריות, יש לדאוג שבנוסח השאלה יופיעו כל החלופות או אף אחת מהן.

ה- הימנעות מהצגת דעה מסוימת כנורמה או מייחוס דעה לאישיות או לקבוצה פופולרית.

ו- הימנעות ככל האפשר מניסוח שאלות על דרך השלילה- הסיבה לכך היא הקושי של אנשים להבין שאלות כאלו.

ז- מתן אפשרות למרואיין להודות כי אינו יודע להשיב

ח- שימוש בשאלות קצרות ככל האפשר.

כללים לניסוח התשובות:

א- סגירה נכונה של השאלות- התשובות לשאלה סגורה צריכות למלא 3 תנאים:

רלוונטיות- כל התשובות האפשריות צריכות להיות רלוונטיות לנוסח השאלה ולגעת באותו

היבט. זרות-התשובות צריכות להיות זרות זו לזו. מיצוי- התשובות לשאלה צריכות לכלול

את כל האפשרויות.

ב- שמירת איזון בין התשובות האפשריות

ג- הימנעות מהצגת התשובה "לא יודע"- כיוון שהדבר עלול לפתות את המרואיין להשתמט

ממתן תשובה גם כאשר יש לו דעה בנידון.

ד- פריסת הסולם על פני מספר רב של דרגות.

ה- מתן ערכים מילוליים לערכים המספריים- סולם תשובות מספרי בלבד עלול לגרום

לנבדקים ולהתבלבל בנוגע למשמעות קוטבי הסולם, ובכך להגדיל את שונות התגובות באופן

מלאכותי. משום כל עדיף תמיד להצמיד, לפחות לערכים הקיצוניים, גם ביטויים מילוליים.

ו- התגברות על השפעת סדר הצגת התשובות. 1. הצגת הפריטים שיש לדרג על כרטיסים.

2. הצגת הפריטים בסדר שונה לקבוצות מרואיינים שונות. 3. הצגת הפריטים שיש לדרג לפי

סדר האלפבית והדגשת עובדה זו. 4. ניסוח השאלה כך שהמרואיין ייאלץ להתייחס לכל

פריט בנפרד. 5. הוראה להתייחס לכל התשובות.

כללים נוספים:

א- שימוש בשאלות השלכה

ב- שימוש בשאלות מוטות- שאלה מוטה אינה תמיד פסולה. במקרים שחוששים כי הרציות החברתית תשפיע על התשובות, יש לשקול לאזן אפקט זה באמצעות שאלה מוטה.

ג- סיווג השאלה לפרק זמן מוגדר.

ד- הפרדה בין שאלות העלולות להשפיע זו על זו- יש סכנה מאפקט ההילה

ה- שימוש בסדרת שאלות באותו נושא כאשר אותה דעה מבוטאת בחלקן בתשובה חיובית

ובחלקן בתשובה שלילית- יש מרואיינים הנוטים להשיב בחיוב/בשלילה מבלי להתייחס

לתוכן השאלה.

ו- הבלטת גורמי המצב שעלולים להחליש את הקשר בין הדעות להתנהגות- ע"י שאלות עזר.

מבנה השאלון וצורתו- מבנה השאלון מנקודת ראות של המראיין והמרואיין: מבנה השאלון משפיע על נכונות המרואיין להשיב עליו וקובע אם ברור לו מהו סדר השאלות וכיצד יש להשיב עליהן.

מרכיבי השאלון:

הקדמה- כוללת: א- הצגת המראיין. ב- הצגת הגוף העורך את המחקר- שמו ונתונים המאפשרים לתקשר עמו. ג- הצגת מטרת המחקר וחשיבותו. ד- הדגשת ערך בצרומה של המרואיין בפנייה אליו, ולא הקרבן שעליו לתת. ה- הבטחת סודיות במידע שנותן המרואיין. ו- כאשר הסקר בוחן עמדות יש לציין בהקדמה כי "לשאלות אין תשובות נכונות או לא נכונות. תשובה נכונה היא זו המשקפת את דעתך". ז- הוראות ברורות למילוי השאלון.

הוראות למילוי השאלון-מלבד ההוראות הכלליות, המפורטות בהקדמה, יש לפעמים הוראות מיוחדות לשאלות מסוימות, המופיעות ליד השאלות הרלוונטיות.

סדר השאלות- יש להציג את השאלות בסדר הגיוני, כך שהמרואיין ל יצטרך לדלג מנושא לנושא. כאשר השאלון עוסק בנושאים שונים, יש להציג כל נושא בכמה מילים.

שאלות מותנות: סדרת שאלות התלויות זו בזו.בשאלונים רבים יש שאלות המיועדות רק לחלק מהנשאלים.לעיתים זה ידוע מראש (רק נשים) ולעיתים לא. הרלוונטיות של השאלה למרואיין מסווים מותנית בתשובתו לשאלה הקודמת.

שאלות באותו נושא: מקובל לקבץ שאלות לאותו נושא. למרות זאת, יש נסיבות המחייבות דווקא לפזרן. במקרה אחד התשובות לשאלות מסוימות עלולות להשפיע על תפיסת שאלות אחרות ועל התשובות להן. במקרה שני שאלה אחת מבליטה את הנושא הנדון בה ומעוררת את המשיב לחשוב עליו. הדבר עלול להשפיע על תגובתו לשאלה אחרת וזו לא תשקף את תגובותיו במצב שהנושא אינו בולט. במקרה שלישי, בשאלות של ידע, התשובה לשאלה מסוימת יכולה לרמוז על התשובה לשאלה אחרת. בכל המקרים הללו יש להקפיד להפריד בין שאלות המשפיעות זו על זו גם אם הדבר נעשה על חשבון ויתור על הנוחיות שבקיבוץ שאלות דומות.

מבנה התשובות- בשאלה סגורה צריכות התשובות להיות מתחת לשאלה- כל תשובה בשורה נפרדת. שאלות מטריצה- כאשר מדובר במערכת שאלות שהתשובות האפשריות זהות בכולן, אפשר להדפיסן בצורת טבלה ואת התשובות האפשריות להדפיס בראש טורי הטבלה.

המראה החיצוני- רצוי לשאלון יהיה מראה נאה ומושך. ההדפסה צריכה להיות מרווחת ויש להפריד בין השאלות באופן ברור באמצעות רווחים וקווים מפרידים.

מבנה השאלון מנקודת הראות של הקלדנית- מקלידים את תגובות המרואיינים ישירות מהשאלון. הכללים: א- הנתונים מוזנים למחשב ברשומות. ב- כל שאלה צריכה לכלול את מספר המשבצת או המשבצות שהן היא מוקלדת. ג- מספר המשבצת צריך להיות מודגש ומובחן ממספרי השאלה וממספרי התשובות האפשריות. ד- כאשר מגיעים במספור המשבצות של השאלות למשבצת 80, יש לעבור לרשומה הבאה. ה- כל תשובה בסולם התשובות צריכה להיות מקודדת במספר. ו- לגבי שאלות פתוחות יש להדפיס בצד השאלה את מספר המשבצת או המשבצות ולידם מקום עבור מספר הקוד. ז-לעיתים יש בשאלון שאלות, שכל מטרתן היא לעורר את המשיב למחשבה, ולכן אין החוקר מעוניין לעבד את התשובות להן.

העברת השאלון

הקשר שבין המראיין למרואיין- הטיות והדרכים להתמודד עמן: במצב של סקר יש למרואיין כמה מניעים. המניע היחיד שתורם לתוקף השאלון ולמהימנותו הוא הרצון לענות בכנות. יש מניעים אחרים הנוטים בד"כ לגרוע מאיכות התשובות: *הצורך להרשים את המראיין. *הצורך להיענות לציפיות המראיין. *הפחד להשיב בכנות שמא יימסר המידע לגורמים חיצוניים ויזיק למרואיין.

תכונות רבות של המראיין יכולות להפריע למרואיין. כדי להמעיט מהשפעתם השלילית המראיין צריך להקפיד על הכללים הבאים: 1. להיות ניטרלי- למראיין אסור להביע שום דעה, חיובית או שלילית, על תשובות המרואיין כיוון שהיא עלולה להשפיע עליו.לכן צריך המראיין לצמצם ככל האפשר את המגע בינו לבין המרואיין. 2. ליצור אווירה מתירנית- כדי שהמרואיין ירשה לעצמו להשיב ככל העולה על דעתו. 3. להקפיד על אחידות- המראיין צריך להיות צמוד לנוסח השאלון כלשונו ולהקפיד על סדר השאלות. 4. לתת הרגשת חשאיות- המראיין צריך לשכנע את המרואיין שכל תשובותיו יישארו חשאיות, ולשם כך עליו להדגיש זאת בהקדמה.

הדרכת המראיינים- יש להשקיע זמן, מאמץ ומשרבים בתדרוך המרואיינים ובאימונם. שלבי ההדרכה: 1. לתאר למראיינים את הסקר ולהסביר למה הוא נועד. 2. לתת למראיינים הנחיות כלליות לראיון. 3. לעבור עם במראיינים על כל השאלון, שאלה אחר שאלה. 4. להתעכב ליד כל שאלה שעלולה לעורר בעיות. 5. לערוך ראיון מלא בנוכחות המראיינים. 6. לבקש מהמראיינים לראיין האחד את השני ולענות על בעיות שיתעוררו המהלך ראיונות כאלו. 7. לתת למראיינים לראיין כמה אנשים בשדה תחת הדרכתו של מראיין מנוסה.

צורות הקשר שבין המראיין למרואיין- יש ארבע שיטות להעברת שאלון:

משלוח שאלונים למילוי עצמי בדואר- יתרונות: * חיסכון בכסף * משאחר שאין מראיין, נמנעות הטיות הנובעות מן הקשר שבין המראיין למרואיין.

חסרונות: * חשש שהמרואיינים לא יבינו חלק מן השאלות. * לסדר הצגת השאלות יש משמעות. בשיטה זו עלול המרואיין לקרוא את כל השאלון לפני שישיב וכך הסדר ישתבש. * העדר הקשר שבין המראיין למרואיין עלול להפחית מנכונותו של המרואיין להשיב. במיוחד חוששים שהמרואיין לא ישיב על שאלות המצריכות יותר מחשבה.* המרואיין אינו יודע מי אחראי למחקר ואילו שימושים ייעשו בו. * קצב חזרת השאלון איטי. * שיעור ההיענות נמוך.

ראיון בטלפון-

יתרונות: * מהירות קבלת בתשובות. * צמצום המגע בין המראיין למרואיין. * חיסכון בכסף.

חסרונות: * אי וודאות של המרואיין באשר לזהות המראיין והאחראי על המחקר ולשימושים שייעשו בו. * ראיון כזה אפשרי רק אם הוא קצר. * קשה לקבל בטלפון תגובות שהתשובות האפשריות להן נמצאות על סולם בן 5 דרגות או יותר.

מילוי עצמי בקבוצה או בנוכחות המראיין- יתרונות: * חיסכון במשאבי כסף וזמן. * צמצום המגע בין המראיין למרואיין.

חסרונות: * קושי לזמן את במרואיינים יחד כאשר אין במחקר תנאים טבעיים לכך. * אפשרות שהמרואיין יתקל בקושי מבלי שהמרואיין ישים לב לכך. * השפעת הקבוצה:תגובה של אחד עלולה להשפיע על תגובות האחרים.

ראיון אישי- יתרונות: * המראיין יכול להשיב לשאלות המרואיין ולהבהיר קשיים ואי הבנות. *למראיין יש פיקוח מלא על המתרחש בעת הראיון, כולל סדר השאלות. * אפשר לערוך שאלון ממושך. * שיעור המשיבים בשיטה זו הוא הגבוה ביותר. * שיעור התשובות המתחמקות קטן.

חסרונות: * צריכת משאבי כסף וזמן. * השפעות הקשר שבין המראיין למרואיין.

בקרת איכות- האם מדגם המשיבים זהה למדגם שנבחר, מה שיעור הנפל והאם הוא גדול מדי? אם הנפל גדול- בודקים ע"י דגימה חוזרת אם הוא שונה בתכונותיו ממדגם המשיבים. אם מתברר שלנפל אפיונים מיוחדים יש לתקן את האומדנים המתקבלים ממדגם המשיבים.

לאחר שהשאלונים מגיעים הם עוברים ביקורת במטרה לבדוק את מהימנות התשובות.

משתנים מורכבים: אינדקסים וסולמות.

מטרות והגדרות- רבים מהמשתנים שהסרים בודקים הם עמדות ותפיסות. אלו משתנים כלליים המקבלים משמעות אופרציונלית ע"י תרגומם לשאלות שבשאלון. לעיתים המשתנה הוא משתנה מורכב עם היבטים רבים ודרושות כמה הגדרות=אינדיקטורים כדי למדוד אותו.

קושי זה מחמיר כאשר רוצים לבחון קשרים בין המשתנה הנבדק לבין משתנים אחרים –פשוטים או מורכבים. כאשר המשתנה הנדון נמדד באמצעות כמה פריטים, יש צורך לבחון את הקשר שבין כל אחד מפריטי המשתנה לבין כל אחד מפרטיו האחרים. כך מקבלים מידע רב-ערך, אך קשה לראות את התמונה הכללית כיוון שהבדיקות אינן נעשות לגבי המשתנה כולו, אלא לגבי כל אחד מהיבטיו בנפרד, כפי שאלו נבדקים בפריטים השונים. כדי לראות את התמונה הכללית יש לקבץ את תגובות הנבדקים לפריטים השונים לנתון אחד המייצג את כולם. זה מאפשר לקבל תמונה כללית על המשתנה התיאורטי מבלי לאבד את היכולת לבחון כל היבט שלו בנפרד. המשתנה המורכב שמתקבל הוא משתנה תצפיתי, והוא אמור למצות את המשמעות של המשתנה התיאורטי הנחקר.משתנה מורכב זה נקרא אינדקס והוא מורכב מצירוף כזה או אחר של הנתונים באינדיקטורים השונים.

יתרונות האינדקס: * מיצוי משמעות המשתנה התיאורטי וקבלת תמונה כללית. * יכול להרחיב את טווח הציונים של המשתנה הנמדד ובכך לדייק יותר בהבחנה בין הנבדקים.

סילום- האינדקס הוא משתנה שנועד להבחין בין אנשים ולסדרם בו.

סולם ליקרט- משתנה מורכב הנוצר מסיכום פשוט של הציונים בקבוצת הפריטים.

בחירת הפריטים: הפריטים מנוסחים בצורת קביעות או טענות, שהם משפטים קצרים המבטאים השקפה מסוימת על הנושא הנחקר. הנחקר מתבקש לציין את מידת הסכמתו עם הקביעה.

טיפול בנתונים החסרים: כאשר ניגשים לעיבוד הנתונים יכולים להיתקל בבעיה אם חסר נתון.

הפתרונות לבעיית הנתון החסר: 1. אם מדובר בפריט מסוים שדווקא עליו לא ענו חלק מהמרואיינים, אפשר להתעלם ממנו ולחשב את המדד בלעדיו.

2. אם מדובר במס' קטן של מרואיינים שלא השיבו על פריט זה או אחר, יש לשקול לסלקם מניתוח הנתונים. זה תלוי אם הלא משיבים דומים ליתר הנשאלים או אם הם יוצאי דופן כי אז לא ניתן לסלקם.

3. לתת לנתון החסר ציון שהוא הממוצע של ציוני התשובות האפשריות לפריט הנדון.

4. לתת לנתון החסר ציון שהוא חציון ציוני הנבדק מעבר לכל הפריטים שענה עליהם. (מניחים כי הם כולם מאותו עולם תוכן).

5. לתת לנתון החסר ציון שהוא חציון הציונים בפריט הנדון מעבר למרואיינים שהשיבו.

שלבי בניית הסולם: 1. מתן ערכים מספריים לתשובות האפשריות. 2. חישוב ערכי האינדקס הזמני. 3. בדיקת הקביעות. 4. חישוב ערכי האינדקס הסופי. 5. קיבוץ נתונים.

יתרונות סולם ליקרט: פשטות

חסרונות: א- מקבלים את ההנחה שלכל הקביעות יש אותו משקל בביטוי עמדת המשיב, מבלי לבחון אותה. ב- אותו מדגם משמש גם לבניית הסולם וגם למתן הציון בו, עובדה זו מגבילה את האפשרות להשוות בין מדגמים.

סולם תורסטון- סולם עמדות. שיטה זו מבוססת על תגובות הנבדקים לקביעות אחדות ועל סכום תגובותיהם לקביעות הללו.

שלבי בניית הסולם: 1. איסוף קביעות רלוונטיות. 2. ברירה ראשונית. 3. מיון הקביעות. 4. בחינת הקביעות. 5. בחירת הקביעות. 6. חישוב המדד.

יתרונות: מתגבר על החסרונות של סולם ליקרט- לקביעות המרכיבות אותו יש משקל שונה שאותו קובעים שופטים חיצוניים. כמו כן בונים את המדד בעזרת מדגם אחר מזה שבו מיישמים אותו.

חסרונות: א- יש להשקיע עבודה רבה בהכנתו בשל הצורך בשופטים רבים. ב- הערכות השופטים מוטלות בספק, שכן קשה להם לנתק את עמדותיהם האישיות מתהליך מתן המשקלות.

סולם בוגארדוס- שיטה למדידת מרחק חברתי. בודק את ייחס הנבדקים כלפי קבוצות בנ"א.

יתרונות: הסדר הלוגי הנתון והמובן מאליו של הפריטים הסולם.

חסרונות: בוחן שאלה מאד ספציפית- מרחק חברתי, וקשה ליישמו לתחומים אחרים.

סולם גוטמן- בחינת הסדר בצורה אמפירית. דרישות הסולם: *חד ממדיות- כל הפריטים הם מאותו עולם תוכן ובודקים עמדה אחת בלבד. * לציון המסכם של נבדק מעבר לכל הפריטים בסולם יש יחס של אחד-לאחד עם דפוס בתגובות שלו לכלל הפריטים היוצרים את הסולם. אפשר לשחזר מהציון המסכם את תשובותיו של הנבדק לכל אחד מהפריטים.

שלבי בניית הסולם: 1. בוחרים שאלות מאותו עולם תוכן. 2. לכל תשובה נותנים משקל זמני מ 1 עד n. 3. מעבירים את השאלות למדגם של נבדקים ומחשבים לכל אחד את פרופיל התשובות ואת הציון של סכום הערכים שהנבדק קיבל בשאלות השונות. 4. מסדרים את הנבדקים לפי הציון המסכם שלהם מהגבוה לנמוך ומסתכלים בפרופילים.עבור כל ערך צריך להיות פרופיל אחד דומיננטי ושכיח. 5. לחשב את מידת הסטייה בעזרת מקדם השחזור- הבודק באיזו מידה אפשר לשחזר את פרופיל התשובות לפי הציון המסכם. 6. כאשר מקדם השחזור נמוך מ 0.90 אפשר לנסות ולקרב את השאלות לדפוס של הסולם.אפשר לסלק שאלות שפוגמות בדפוס זה. 7. הנבדק מקבל ציון מסכם סופי הקובע את מקומו של הנבדק בין שאר הנבדקים.

יתרונות: א- בודק רק משתנה שיש סדר בין האינדיקטורים שלו.כללי יותר ואינו מוגבל לשאלה ספציפית אחת. ב- הסדר של האינדיקטורים מבטיח שכולם בוחנים את אותו עולם תוכן ושהמשתנה המורכב המתקבל הוא סולם סדר. ג- ניתן לגלות הבדלים תוך הבחינה האמפירית. השיטה מאפשרת לגלות היכן לא קיים סולם. ד- אפשר לקחת משתנים נומינליים ולסדרם על שייווצר סולם סדר.

חסרונות: איון דרך ידועה וקבועה לבחור את השאלות עבורו, אלא הבחירה היא אינטואיטיבית לחלוטין.

הדיפרנציאל הסמנטי- השיטה למדידת משמעותו של מושג באמצעות משתנים(סולמות) אחדים. למשתנים יש 2 תכונות: א- כל משתנה הוא רצף שבשני קטביו מצויים תארים מנוגדים. הנקודות שעל הרצף מייצגות דרגות בין הקטבים. ב- כדי למנוע את השפעת הנטייה להעדיף כיוון מסוים, יש להחליף לפעמים את מקום הקטבים במשתנים.

מייסדי השיטה עיבדו דירוגים שנתנו נבדקים רבים לאובייקטים שונים במשתנים מגוונים. העיבוד נעשה ע"י ניתוח גורמים. שיטה סטטיסטית זו העלתה, שקיימים 3 גורמים כלליים שמהם מורכבת משמעותו של כל מושג: הערכה, העצמה, הפעילות. כל סולם טעון בגורמים אלו במידות שונות.

כדי לקבל את עמדתם של נבדקים לגבי אובייקט או מושג מסוים בשיטת הדיפרנציאל הסמנטי יש לבצע את המהלכים הבאים: 1. להגדיר היטב את המושג או האובייקט שבו מדובר. 2. לבחור את המשתנים המתארים. 3. לאסוף את תגובות הנבדקים. 5. לערוך ניתוח גורמים בתגובות אלו.

6. לחשב ממוצע של התגובות למשתנים הטעונים בגורם ההערכה.

יתרונות: א- אפשר להשתמש באותם משתנים כדי למדוד מושגים שונים, ואין צורך ליצור משתנים חדשים לכל מונח חדש שרוצים לבחון.

ב- יש אפשרות להשוות בין מונחים

ג- מכיוון שהמשתנים נמצאו רלוונטיים בתרבויות שונות, מאפשר הדיפרנציאל הסמנטי לערוך מחקר בין תרבויות.

שיטות מחקר- יחידה 6- הניסוי

הניסוי: שיטה לשליטה

בדיקת ההשערה: (לפי הניסוי של אש סלומון)

א- בחירת המשתנה הבלתי תלוי שאת השפעתו רוצים לבדוק

ב- קביעת המשתנה התלוי

ג- הגדרות אופרציונאליות של המשתנה התלוי והב"ת.

ד-קביעת מספר הערכים של שני המשתנים- התלוי והב"ת. בניסוי של אש רואים כי הוא יצר 2 תנאי ניסוי:

קבוצת ניסוי- שבה משת"פ הביעו הערכות הנוגדות את זו של הנבדק.

קבוצת ביקורת- בה לא הופעל לחץ על הנבדקים.

ה- בחירת מועד הפעלת המשתנה הב"ת ואת מועד מדידת המשתנה התלוי.

ו- בחירת אוכלוסיית הנחקרים והחליט אילו יהיו בקבוצת הניסוי ואילו בביקורת.

הכללים לאישוש ההשערה:

א- בחירת משתנים תלויים וב"ת עם ערכים אחדים, כדי שאפשר יהיה לבדוק את הקשר ביניהם.

ב- הפעלת המשתנה הב"ת לפני התלוי, במטרה לקבוע את כיוון הסיבתיות.

ג- שיתוף קבוצת ביקורת, השקולה בכל לקבוצת הניסוי מלבד בעצמת המשתנה הב"ת, המגמה להפריך הסברים חלופיים לקשר בין התלוי לב"ת.

כל זה יכול לקרות אם יש שליטה! החוקר קובע את המשתנים ושולט בסדר הזמנים, מחליט כיצד לחלק את הנבדקים בין הקבוצות, איך להפעיל את המשתנה הב"ת ובאיזה אופן למדוד את התלוי.

שליטה במשתני המחקר- * החוקר יכול לבחור את המשתנים הב"ת והתלויים, שאת עצמת הקשר ביניהם הוא רוצה לבדוק. * הוא מגדיר בעצמו את המשתנים נומינלית ואופרציונלית. * קובע את מספר הערכים שלהם. * מפעיל את המשתנה הב"ת ובודק את מידת ההשפעה על התלוי.

היתרונות:

בלבדיות- מצב שבו המשתנה הב"ת לבדו- בהגדרתו האופרציונאלית- מבחין בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת או בין קבוצות ניסוי שונות. כדי לראות הבדל בין הקבוצות-* יש לדאוג שהמניפולציה תהיה יעילה ושתשפיע על הנבדק. * יש להפעיל את המשתנה הב"ת בעצמה רבה כך שההבדל שייווצר בין הקבוצות במשתנה התלוי יהיה גדול מהשונות הבינאישית במשתנה זה.

החוקר נתקל בשני מכשולים: 1.מכשול אתי-החוקר אינו יכול לעשות בנחקריו כל העולה על רוחו. 2.ריבוי משמעויות או הפירושים למניפולציה שבניסוי- הנובעת מהעדר הלימה בין המשתנה התיאורטי למשתנה התצפיתי.

רגישות ועצמה- החוקר קובע את ערכי המשתנה הב"ת ואת מספרם. הוא יכול לבחור באילו דרגות עצמה יפעיל את הב"ת. השליטה במשתנה הב"ת מבטיחה רגישות רבה בבדיקת הקשר שבין המשתנה הב"ת לתלוי.

חזרה מהימנה ווריאציות שיטתיות- החוקר מחליט את המשתנים וערכיהם, את הנחקרים ואת הזמן והמקום ולכן הוא יכול גם לחזור על הניסוי באותם תנאים פעמים אחדות, עם נבדקים שונים. בנוסף החוקר יכול לערוך שינויים מבוקרים בתנאי הניסוי כדי ללמוד על היבטים שונים של התופעה הנחקרת- זה נקרא ווריאציות שיטתיות בניסוי.

מטרת החזרות השיטתיות אינה רק להוסיף ידע על הקשר שבין התלוי לב"ת, אלא גם לזכך לטהר את ההשפעה הבלבדית של הב"ת על התלוי. ניתן לעשות את תהליך הטיהור גם בהוספת קבוצת ביקורת או ניסוי למערך המקורי.

כיוון הסיבתיות- השליטה מאפשרת לבדוק הסברים סיבתיים, כלומר,לא רק לקבוע קשר אלא גם את כיוונו הסיבתי של הקשר.

שליטה בעזרת קבוצת ביקורת- מטרת השימוש בקבוצת ביקורת זה לוודא שאפקט הניסוי נגרם באופן ברור וחד- משמעי אך ורק בידי המשתנה הב"ת ולא בידי משתנים אחרים. אם קבוצת הביקורת זהה לקבוצת הניסוי בכל מלבד בעצמת המשתנה הב"ת היא יכולה להבטיח שצייתנות נבדקי קבוצת הניסוי נגרמה מהלחץ החברתי ולא ממשתנים חיצוניים. המשימה הקשה היא לדאוג שהקבוצות השונות יהיו שוות במשתנים רבים ככל האפשר לפני הפעלת המניפולציה שבניסוי, לכל אורך הניסוי . כלומר יש להבטיח מס' תנאים:

א- נבדקי קבוצות הניסוי והביקורת יידגמו מאותה אוכלוסיה.

ב- נבדקי קבוצות הניסוי והביקורת ייבדקו באותו זמן.

ג- נבדקי קבוצות הניסוי והביקורת יטופלו באותו אופן במשך הניסוי מלבד, כמובן, המניפולציה הניסויית.

ד- כל תדרוך באשר למטרת הניסוי, תהליך הניסוי וכדומה, יהיה זהה בכל הקבוצות.

שליטה בהבדל שבין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת- הנבדקים נבדלים אלה מאלה באינסוף משתנים. גם במחקר מתאמי וגם במחקר ניסויי. צריכה להיות שליטה בשונות השיטתית- שונות(בהבדלים) שבין הקבוצות ובשונות הטעויות- שונות שבתוך הקבוצות.

1.שונות שיטתית- שונות הנובעת ממקורות ידועים או לא ידועים המטים את הציונים בכיוון מסוים. קימות הרבה סיבות סבירות לשונות שיטתית במשתנה התלוי. תפקיד החוקר הוא לבודד אותם חלקים בשונות השיטתית המעניינים אותו מאלו שאינו מעוניין בהם. הבדלים שיטתיים שלא נגרמו עקב המשתנה הב"ת נקראים בד"כ טעות שיטתית.

הדרך למנוע טעויות שיטתיות היא רנדומיזציה (הקצאה מקרית) של נבדקים ותנאי ניסוי.

*עקרון הרנדומיזציה- הטעויות השיטתיות נובעות מתכונותיהם השונות של הנבדקים בקבוצות הניסוי והביקורת או מבדיקת שתי הקבוצות במועדים שונים או בידי נסיינים שונים. הפתרון: להפוך כל טעות שיטתית פוטנציאלית לטעות מקרית- להקצות את הנבדקים לקבוצות הניסוי והביקורת באופן מקרי. סביר להניח שכך יתחלקו באופן שווה וכך גם לגבי תכונות הנבדקים. בדרך זו נעשית השונות בין נבדקים בתוך כל אחת מהקבוצות המקום שונות בין הקבוצות.

2.שונות מקרית(שונות טעויות)- נובעת ממשתנים חיצוניים שהשפעתם הממוצעת זהה בכל תנאי המחקר. השונות עלולה להאפיל על אפקט המשתנה הב"ת והחוקר יכול להסיק בטעות שהמניפולציה הניסויית לא השפיע על הב"ת.

הדרכים לצמצום שונות הטעויות:

*החזקת משתנים קבועים- לדוג', משתנה המין הוא שגורם לשונות בציונים .כדי לצמצם אפשר לעשות את הניסוי רק על גברים או רק על נשים.כך מחזיקים את המשתנה קבוע.

חסרון: יכולתנו להכליל את מסקנות המחקר מוגבלת לאותה רמה שבה קבענו את המשתנה.

*הפיכת משתנה שהשפעתו מקרית למשתנה שהשפעתו שיטתית- התעלמות ממשתנה חשוב הנמצא במתאם עם המשתנה התלוי של המחקר. הדרך היא לבחון את ההשערה בנפרד בקרב שתי האוכלוסיות. כך הופך החוקר משתנה, שמלכתחילה הייתה השפעתו מקרית , למשתנה שהשפעתו שיטתית.

תוקף ממצאי הניסוי

4 קריטריונים לשיפוט טיבם של ממצאי מחקר עם השערה סיבתית= לשיפוט תוקף הממצאים:

תוקף המסקנה הסטטיסטית-דן בתנאים להסקה סיבתית- עצמת הקשר שבין המשתנה התלוי לב"ת.

השפעת משתנה אחד על השני מתבטאת בקשר. אם אין שונות משותפת אין כל סיבה להניח שמשתנה אחד בכלל משפיע על המשתנה השני.כדי לאמוד את עצמת הקשר מפעילים קריטריונים שרירותיים כדי להחליט אם הקשר שנתגלה בין המשתנים במדגם משקף את הקשר ביניהם באוכלוסיה, או שמא הוא מקרי. תוקף המסקנה הסטטיסטית הוא קריטריון האמיתות בקשר (שונות משותפת ) בין הב"ת לתלוי.

התנאים להסקה סיבתית: א- קשר בין התלוי לב"ת. ב- הפעלת הב"ת לפני התלוי. ג- העדר הסברים חלופיים לשינוי שחל במשתנה התלוי.

הטעויות העיקריות בקשר לתוקף זה:

א- נמצא קשר בניסוי אך במציאות אין קשר כזה. ב- לא נמצא קשר בניסוי אך המציאות יש קשר כזה.

האיומים על תוקף המסקנה הסטטיסטית הגורמים לטעות:

1. עצמה סטטיסטית- עצמת המבחן יורדת ככל שגדל הסיכוי לטעות מסוג ב'. בנוסף, העצמה יורדת אם בוחרים שלא בצדק במבחן סטטיסטי אי-פרמטרי או במבחן סטטיסטי דו-צדדי או במדגם קטן מדי.

2. בעיית מקדם הטעות- הסיכוי שתחול לפחות טעות אחת מסוג א' בניסוי כולו עולה ככל שעולה מס' ההשוואות.

3. מהימנות המדדים- אם מהימנות במדדים במובן היציבות או העקיבות הפנימית היא נמוכה(כלומר,יש הבדלים בציונים למרות שהם לא נבדלים בתכונה או במשתנה שמדד זה אמור למדוד), גדלה בהכרח שונות הטעויות.

4. מהימנות הפעלת המשתנה הב"ת- הדרך שבה הנסיין מפעיל את המשתנה הב"ת עלולה להגדיל את שונות הטעויות.לדוג': להתייחס אחרת לנבדקים שונים, קריאה בטון שונה וכדומה.

5. גורמים שאינם רלוונטיים למצב הניסוי- גורמים שונים בניסוי עלולים להשפיע על הציונים במשתנה התלוי ולהגדיל את שונות הטעויות.

6. הטרוגניות מקרית של הנבדקים- הנבדקים נבדלים אלה מאלה במשתנים רבים.

תוקף פנימי- מציאת קשר בין משתנים לא מספיק להיסק סיבתי. תנאי נוסף הוא העדר הסברים חלופיים לתוצאות מלבד השתנה הב"ת. ארטיפקט- השפעתו של משתנה חיצוני כלשהו שעלולה לשמש הסבר פוטנציאלי לתוצאות. התוקף הפנימי נוגע לשאלה האם הטיפול הניסויי (המשתנה הב"ת) הוא שגרם להבדלים בין קבוצות הביקורת והניסוי.

האיומים לתוקף הפנימי:

1. היסטוריה- המאורעות הקורים במהלך הניסוי בין מדידת המשתנה התלוי לפני הטיפול הניסויי(= הפעלת הב"ת) לבין מדידת המשתנה התלוי אחרי הטיפול. ככל שטווח בין שתי המדידות גדל , גדלה ההסתברות של גורם ההיסטוריה.

2.בשילה- התהליך שעוברים הנבדקים במהלך הניסוי כפונקציה של מעבר הזמן(עייפות, רעב וכו').

3. מכשור- מכשיר מדידת התנהגות או עמדות הנבדקים עלול לאיים על התוקף הפנימי של הניסוי כאשר חלים בו שינויים בין שתי המדידות.

4. מדידה- המדידה הראשונה של התלוי משפיעה על המדידה השנייה ללא קשר לב"ת.

5. רגרסיה סטטיסטית- כאשר קבוצות הניסוי או הביקורת נבחרו לפי ציוניהן הקיצוניים.

6. ברירה(סלקציה)- כאשר אפשר לייחס את תוצאות הניסוי להבדלים הקיימים מראש בין קבוצות הניסוי והביקורת ולא לב"ת, אפשר לומר שהדרך בה הוקצו הנבדקים לקבוצות פוגעת בתוקפו הפנימי של הניסוי.

7. נשירה- נבדקים נושרים מן הניסוי מסיבות שונות ולא ביחס שווה.

8. אינטראקציות עם ברירה- שילוב של האיומים הקודמים עם הברירה. לדוג': נבדקי קבוצת הניסוי מתבגרים מהר יותר מנבדקי קבוצת הביקורת.

האמצעים היעילים כנגד האיומים הם השימוש בקבוצת ניסוי וביקורת והקצאת הנבדקים לקבוצות אלה באופן מקרי. כך מבטיחים שלא יהיו הבדלים מלכתחילה. לא ניתן להתגבר על האיומים הנוספים בצורה זו.

9. התמרמרות נבדקי קבוצת הביקורת- עלולה להתעורר טינה כלפי החוקר והמחקר וזה עלול להשפיע על התנהגותם. הדרך להתגבר היא להשתדל למנוע מעבר מידע בין נבדקי הקבוצות.

10. היסטוריה מקומית- אירועים ייחודיים לאחת הקבוצות. דרך ההתמודדות היא רנדומיזציה של תנאי הניסוי- לבצע בקבוצות קטנות / אפילו כל נבדק בנפרד ולהפעיל את הב"ת בסדר מקרי על הנבדקים השונים.

11. השפעת מידע המגיע לנבדקי קבוצת הביקורת על הטיפול הניסויי-קבוצת הביקורת יכולה לאמץ שיטות שנוגעות רק לקבוצת הניסוי ולהתנהג כמוה וכן להיפך.וכך מצטמצם ההבדל בין הקבוצות.

12. השוואה מפצה של הטיפול- כאשר הטיפול הניסויי כולל הנאות ההנהלה לוחצת למנוע אפליה בין הקבוצות.

13. תחרות מפצה- כאשר ברור לכל אחד מהנבדקים או הקבוצות לאיזה תנאי ניסויי הם שייכים עלולה להיווצר תחרות בין קבוצת הניסוי לביקורת.

תוקף מבנה- האם ההגדרות האופרציונאליות של המשתנה התלוי והב"ת במחקר באמת מייצגות נאמנה את המושגים התיאורטיים שהחוקר התכוון לבדוק. קונפאודינג- ערעור על תוצאות מחקר כתוצאה מהסברים חלופיים, שמקורם בתוקף מבנה לקוי.

האיומים מחולקים ל2 סוגים: *חוסר מיצוי- ההגדרה האופרציונאלית אינה כוללת את כל מרכיבי המושג התיאורטי הנחקר. *חוסר בלבדיות- ההגדרה האופרציונאלית כוללת מרכיבים שאינם שייכים למושג התיאורטי הנחקר.

1. אי בהירות המשתנה התיאורטי

2. חפיפה לא מספקת בין המשתנה בתצפיתי למשתנה התיאורטי.

3. ציפיות הנסיין.

4. רצון הנבדקים לנחש את השערות הניסוי.

5. שאיפתם הכמוסה של הנבדקים לזכות בהערכת הנסיין.

תוקף חיצוני- היכולת להכליל את ממצאי הניסוי על אוכלוסיות, מצבים וזמנים שונים.

האינטראקציות בהקשר לבעיית התוקף החיצוני:

1. אינטראקציה בין המדידה למשתנה הב"ת- האיום חל בעיקר על ניסויים שבהם הנבדקים עברו בדיקה מוקדמת לפני הפעלת המניפולציה.מתעוררת השאלה אם אפשר להכליל את ממצאי הניסוי גם על מצבי ניסוי שבהם לא נעשתה בדיקה מוקדמת ולא רק על מחקרים שבהם בדיקה כזו נערכה.

הדרך להתמודד עם איום זה היא לכלול בניסוי קבוצת ביקורת, שבה תעשה המדידה רק לאחר הפעלת המניפולציה. כך אפשר יהיה לבדוק אם התוצאות שנתקבלו בקבוצה זו שונות מאלו שנתקבלו בקבוצה שנחקריה נבדקו פעמיים.

2. אינטראקציה בין ברירה לטיפול הניסויי- אפשר להכליל את ממצאי הניסוי רק למסגרת הדגימה שממנה נלקח המדגם לניסוי ולא מעבר לה. מסגרת הדגימה היא תת-אוכלוסייה מן האוכלוסייה הכללית, שעליה מעוניינים להכליל את תוצאות המחקר. אינטראקציה זו משמעה אינטראקציה בין המשתנה :אוכלוסייה" לבין המשתנה הב"ת.כאשר יש אינטראקציה כזו המדגם אינו מייצג ויש חשש שהממצאים יחולו רק על תתי-אוכלוסיות ספציפיות.

הפתרונות להכללה מעבר לאוכלוסיות: א- להקפיד שהמדגם ייצג את האוכלוסייה שעליה רוצים להכליל את התוצאות. ולזכור שמדגם מקרי מכלל האוכלוסייה מגדיל את שונות הטעויות בכל אחת מהקבוצות.

ב- לצמצם את תחום ההכללה לאוכלוסיות מסוימות. ככל שהתחום יצומצם יעלה תוקף המסקנה הסטטיסטית.

ג- לערוך את הניסוי בשלב הראשון המדגם הומוגני מתת-אוכלוסיה מסוימת, אך לחזור על אותו ניסוי גם בתת-אוכלוסיות רלוונטיות אחרות.

3- אינטראקציה בין סביבת הניסוי או מועדו לבין הטיפול הניסויי- זה מתבטא בתלותן של תוצאות המחקר בסביבת הניסוי או במועד שבו נערך. הפתרון הוא שאם סביבת הניסוי או מועדו באמת רלוונטיים אפשר לעשותם למשתנים ב"ת ולערוך את הניסוי פעמים אחדות בסביבות ניסוי שונות או בזמנים שונים.

מערכי ניסוי

הקדמה- תפקידי מערך הניסוי: 1. להשיב על שאלות המחקר. 2. לוודא שאכן יש בתוצאות המחקר מענה הולם לשאלות המחקר. להבטיח את 4 סוגי התוקף.

מומלץ שהחוקר יתכנן את מערך המחקר בשלושה שלבים:

א- לפי מטרת המחקר יקבע את סדר העדיפויות של סוג התוקף שבהם יטפל מערך המחקר.

ב- לפי שאלת המחקר יחליט על התנאים השונים שייכללו בניסוי, ולפי הקריטריונים לתוקף המחקר וסדר העדיפויות שנקבע להם, יבחר את מערך המחקר המתאים.

ג- לאחר שסיים, יחזור וישאל את עצמו שוב ושוב האם תוצאות מערך מחקר זה יענו על השאלת המחקר ואם לא- מדוע?

סימנים מקובלים:

X- חשיפת קבוצות הנבדקים לטיפול הניסויי (המשתנה הב"ת) או לכל מאורע אחר שיש למדוד את השפעתו.

O- תצפית או מדידה של המשתנה התלוי.

R- נבדקי המחקר חולקו באופן מקרי בין קבוצות המחקר.

---- נבדקי המחקר לא חולקו באופן מקרי בין הקבוצות.

מערכי הניסוי מחולקים לשלושה סוגים:

מערכי הניסוי השגויים- מערכי ניסוי שתוקף ממצאיהם מוטל בספק.

1. ניתוח מקרה- X O החוקר מתכונן להפעיל מניפולציה (X) על קבוצת נחקרים ולאחר מכן למדוד (O) את המשתנה התלוי כדי לבדוק את השפעת המניפולציה.

מערך ניסוי זה חסר ערך, וכל מסקנה שמתקבלת באמצעותו עלולה להטעות. במערך זה אין שום השוואה פורמאלית. אין כל דרך לאמת את התוצאות.

2. מערך "לפני-אחרי" ללא קבוצת ביקורת- O 1 X O 2 יש בו 2 מדידות לפחות, לפני הטיפול הניסויי (המניפולציה) ואחריו.

אין שיפור מבחינת האיומים על התוקף הפנימי, שעלולים לשמש הסברים סבירים לתוצאות המחקרים הנערכים לפניו.

3. מערך :אחרי" עם קבוצת ביקורת ללא הקצאה מקרית- X O 1 היפוכו של המערך הקודם.

-------------

2 O

מגרעותיו של הקודם הם יתרונותיו ויתרונותיו של הקודם הם מגרעותיו. במערך זה משתמשים ב2 קבוצות – ניסוי וביקורת. קבוצת הניסוי מקבלת טיפול ניסויי ואילו קבוצת הביקורת מקבלת כל טיפול או את הטיפול השגרתי.

הבעיה היא מצד אחד,שהנבדקים לא חולקו באופן מקרי ומצד שני הקבוצות לא נבדקו לפני הפעלת המניפולציה, כך שאין כל דרך לוודא שהן היו שוות מלכתחילה.

יש הטוענים שהדרך להתגבר על מגבלות המערך זה ע"י התאמה בין קבוצת הביקורת לקבוצת הניסוי- מתאימים לכל נבדק מקבוצת הניסוי נבדק מקביל בקבוצת הביקורת לפי משתנים רבים ככל האפשר. ואולם: *אין כל אפשרות ליצור שוויון בין הקבוצות באינסוף משתנים. *אין כל ערך להתאמה אם היא לא נעשתה גם לפי המשתנה התלוי של המחקר (O) לפני הטיפול הניסויי. * שיטת ההתאמה עלולה להטעות ולהוביל למסקנות שגויות.

מערכי ניסוי אמיתיים- נחשבים למומלצים כי יש בהם מענה לכל איום אפשרי על התוקף הפנימי של הניסוי.

מערכים אלו מושתתים על שני עקרונות מרכזיים:

א- הקצאה מקרית של נבדקים לקבוצות הניסוי והביקורת.

ב- שליטה בעיתוי הפעלת הטיפול הניסויי, בבחירת מדדי המשתנה התלוי, בזמן המדידה ובאופיה.

1. מערך "לפני-אחרי" עם קבוצת ביקורת- R 1 O2 X O

2 שיפורים מרכזיים: * הנבדקים הוקצו מקרית.

* שתי הקבוצות נמדדו במשתנים התלויים לפני הטיפול הניסויי, כך שנוצר בסיס להשוואה ביניהן.

מתעוררים קשיים כאשר אי אפשר לבצע את מדידת המשתנה התלוי בשתי הקבוצות בו זמנית, אלא נאלצים לבצעה בכל קבוצה במועד אחר.במקרה כזה כל מאורע שקורה בקבוצה אחת ואינו קורה בקבוצה השנייה עלול לשמש השערה מתחרה להשערת המחקר.

כדי להתגבר על קשיים אלו משתמשים ברנדומיזציה של כל תנאי הניסוי- להפוך את מקורות הטעות השיטתית למקורות של טעות מקרית. ניתן לבצע זאת ב2 אופנים: * לרכז את הנחקרים בחדר אחד, אך לחלק להם דפי הוראות שונים. * לערוך את הבדיקה המוקדמת לכל נבדק בנפרד ואחר כך להקצותו רנדומלית לקבוצת הניסוי או הביקורת.

הבעיה העיקרית של מערך זה נוגעת לתוקף החיצוני וליתר דיוק לאיום האינטראקציה שבין המדידה למשתנה הב"ת. כל הנבדקים עברו בדיקה מוקדמת, ולכן אין הוכחה שהמשתנה הב"ת פועל גם על נבדקים שלא עברו בדיקה זו.

סביר להניח שהבדיקה המוקדמת והטיפול הניסויי גרמו יחדיו לשינוי במשתנה התלוי.

2. מערך ארבע בקבוצות של סולומון- קבוצה א: R 1 O X 2 O

קבוצה ב: R 3 O O4 X

קבוצה ג: R X 5O

קבוצה ד: R 6 O

נועד להתמודד עם בעיית בתוקף החיצוני. מערך מחקר זה מאפשר לבדוק אם האינטראקציה שבין הבדיקה המוקדמת לטיפול הניסויי אכן גרמה לתוצאות הניסוי, ואם אפשר להכליל את הממצאים על אוכלוסיות שעברו בדיקה מוקדמת ועל אוכלוסיות שלא עברו אותה.

מערך זה אמנם מצוין אך הוא גם מסובך יותר וצורך משאבים רבים כדי להוציאו לפועל. מומלץ להשתמש בו רק במקרים בהם חשוב להכליל את הממצאים מעבר למצב שבו נערך המחקר.

3. מערך "אחרי" בלבד עם קבוצת ביקורת- R X 1 O

R X 2 O

אינו כולל מדידות מוקדמות לפני הטיפול הניסויי, והבטחת השוויון בין קבוצת הניסוי לביקורת המבוססת על רנדומיזציה בלבד. במערך זה אין אפשרות למדוד את השפעת המדידה.

מערכים דמויי-ניסוי- לפעמים קורה מצב של מחקר הערכה- מחקר שדה סיבתי הבודק את השפעתו של טיפול או שינוי שנעשה בסביבה חברתית, עסקית, מדינית או חינוכית, לפי מדדים שנקבעו מראש ומעניינים את החוקר.

כך שהסביבות הטבעיות הללו אינן סטריליות, ושהאפשרות לפקח על השערות מתחרות להשערת המחקר מצטמצמת ומחייבת תחכום. יתרה מזאת, לא תמיד יכול מזמין המחקר להתיר לחוקר לשנות את כל סדרי העבודה שבמפעל או בארגון, ולאפשר לו להקצות אנשים באופן מקרי לקבוצות ניסוי וביקורת, או להפעיל עליהם מניפולציה. במצב כזה על החוקר להתגמש ולתכנן את המחקר בהתאם לתנאי השטח. אלה אינם מאפשרים לחוקר לשלוט בזמן מתן הטיפול הניסויי ובמדגמי בנבדקים הנחשפים לטיפול הניסויי. כדי לאפשר הסקה סיבתית במצבים אלו משתמשים במערכים דמויי ניסוי.

1. סדרת בדיקות "לפני" ו"אחרי" ללא קבוצת ביקורת- 1 O 2 O ............................... 8 O

החוקר משער שאם לא היה מפעיל את הטיפול הניסויי לא היה מתקבל הבדל בין המדידות. אם לא יימצא הבדל בין המדידות 1-4 לבין 5-8 , אך יתקבל הבדל מובהק בין 2 קבוצות המדידות- פירושו שההבדל נובע מהטיפול הניסויי.

הבעיה המרכזית היא היסטוריה והמכשור. למרות הבעיות הללו שמעורר המערך הזה, הוא פיתרון טוב כאשר אין קבוצת ביקורת.

2. מערך "לפני-אחרי" עם קבוצת ביקורת שאינה זהה- 1 O X 2O

3 O 4 O

הנבדקים במערך זה לא הוקצו לקבוצות באופן מקרי. ההיסטוריה, הבשילה והמדידה מבוקרים היטב במערך זה.

גם ברגרסיה לממוצע- אין אפשרות להשתמש בשיטת ההתאמה כדי כהשלמה לרנומיזציה זה עלול לעוות את פירוש התוצאות.

היתרון שלו הוא באפשרות לבצע מחקר לפי מערך זה מבלי שהנבדקים ידעו שהם משתתפים במחקר.

הלכה ומעשה בתכנון ניסוי ובהרצתו

הכנת במת הניסוי- לחבר לניסוי סיפור רקע. לספק תשובות לשאלות הנחקרים על מטרתו של הניסוי ומשמעות ההתרחשויות. הסיפור יכול להיות אמיתי או שקרי.

מאפייני סיפור רקע טוב: * הגיוניות- הנבדק תופס את כל המאורעות שקורים סביבו כקשורים זה בזה ונובעים ממטרת המחקר. * פשטות- אם סיפור פשוט משיג מטרתו אין צורך לסבכו. כי אם הוא מסובך יש סכנה שגורמים לא רלוונטיים ישפיעו על הנבדקים ויוסיפו שונות טעויות מיותרת . * השפעה- מערב את הנבדקים בתהליך הניסוי, ומעלה את תשומת ליבם להוראות ואת נכונותם לבצע את המתחייב. * נקודת התחלה זהה- שכל הנבדקים יימצאו במצב נפשי-חברתי זהה לפני הפעלת הטיפול הניסויי. כך הם תופסים ומבינים באותה דרך ומשתדךים לתרום באותה מידה פחות או יותר.

הפעלת המשתנה הבלתי תלוי- החוקר צריך לשאול 3 שאלות: 1. באיזו דרך לתת את הטיפול הניסויי?

2. מה לעשות כדי שהשפעת הטיפול הניסויי תהיה מרבית וכיצד לבדוק שהשפעה זו אכן הושגה? 3. כיצד להבטיח שהנבדקים לא ינחשו כיצד היה הטיפול הניסויי אמור להשפיע עליהם, ולהתנהג בהתאם?

השיטות להפעלת המשתנה הב"ת:

א- הוראות- ככל שהמשתנה מורכב יותר, או הניסוי כולל יותר ממשתנה ב"ת אחד, קשה יותר להחדיר לראשו של הנבדק ולוודא שהוא אכן הושפע מהן. כדי להצליח יש להקפיד על הכללים הבאים: *להבטיח שההוראות מושכות את תשומת ליבו של הנבדק. *החוקר צריך להקפיד לשאול שאלות, שיבטיחו כי הנבדק אכן הבין את ההוראות. *חשוב לבנות מצב ניסוי כזה, שהנבדק חייב להבין את ההוראות כדי לדעת מה לעשות במשך הניסוי. *ההוראות צריכות להיות פשוטות. *רצוי לבדוק את טיב ההוראות בבדיקה מוקדמת לפני הרצת הניסוי.

ב- מאורעות- תכנון מאורעות שונים שהם אופרציונליזציה של המשתנה הב"ת בשתי הקבוצות. הבעיה היא כיצד לפקח על הפירוש שנותן הנבדק להתרחשויות שמסביבו. רעיונות אלו מורכבים ביותר ומצריכים חשיבה יצירתית ושיטתית גדי למנוע הסברים חלופיים לתוצאות. אחד היתרונות הוא שקל יותר להתמודד בעזרת שיטה זו בסכנה שהנבדקים יגלו את השערות המחקר ויתנהגו בהתאם.

דרכים ליישום השיטה: תאונה, משת"פ, הניסוי כמניפולציה, נבדקים לא מודעים להשתתפותם בניסוי.

בחירת המשתנה התלוי ומדידתו- השלבים: 1. הגדרת המשתנה התיאורטי שרוצים לבדוק.

2. בחירת מדדים תקפים רגישים ומהימנים המייצגים נאמנה את המשתנה התיאורטי ומגיב בקלות להשפעת המשתנה הב"ת. *החלטה לגבי סוג המדד. * כיצד לבנות את המדד באופן שיהיה מהימן ורגיש להשפעת הב"ת.

3. גיבוש אמצעים לגרום לנבדקים להתייחס לבדיקה ברצינות.

4. תכנון כיצד למנוע מהנבדקים לשת"פ ולהתנהג ביודעין לפי ציפיותיו המשוערות של הנסיין.

סוף הניסוי- להיפרד מהנבדק, להודות לו להסביר לו בדיוק מה באמת קרה בניסוי ומה היו מטרותיו, ולשלחו בהרגשה שהיה שותף לעשייה המדעית. אם הניסוי כלל רמייה להסיר מדוע. לבדוק את תגובותיו של הנבדק תוך כדי שיחה אישית.