חזרה לאתר הראשי
מעמד סטאטוס ומפלגה / מקס וובר.
| משותף | פעולה | מנגנון | תחום | סדר | קטגוריה |
| סיכויי חיים | המונית (רציונלית אישית) | שוק | כלכלה | כלכלי | מעמד |
| סגנון חיים | קהילתית (רגשית קולקטיבית) | תרבות | חברה | חברתי | סטאטוס |
| כוח | חברתית (רציונלית קולקטיבית) | מדינה | פוליטיקה | משפטי/פוליטי | מפלגה |
עוצמה – הסיכויים של אדם או קבוצה לממש את רצונם במסגרת פעולה קהילתית גם כאשר קיימת התנגדות מצד אחרים המשתתפים בפעולה.
וובר מבחין בין 3 סוגי עוצמה (לעומת מרקס עוצמה אחת כלכלית): חברתית (סטטוס), כלכלית (מעמד) ופוליטית (מפלגה).
ע"פ וובר יש לבדוק אדם לא רק לפי מעמד אלא יש לבדוק לגבי יותר מקטגוריה אחת.
סדר כלכלי: צורת החלקה והשימוש של טובים כלכליים, מרבד את החברה למעמדות.
מעמד: קבוצת אנשים בעליי סיכויי חיים משותפים, מחלק את החברה לבעליי רכוש וחסרי רכוש וקובע את סיכויי החיים של האדם- השוק.
בשוק אין הגיון לעשות פעולה ביחד עם האחר, אני צריך להתחרות עם כל האחרים, ההגיון של השוק הוא אנטי שיתוף פעולה בין האנשים.
פעולה המונית: פעולה שמבוצעת ע"י הרבה אנשים בו זמנית אבל כל אחד מבצע אותה למען עצמו, פעולה רציונלית אישית – להציל את עצמי
לא מתוך סולידריות, גם אם ייווצר שיתוף פעולה בין אנשים זה יהיה מתוך אינטרס אישי של כל אחד (וובר בניגוד למרקס טוען שהתארגנות
על בסיס מעמדי היא אפשרית אבל לא בהכרח תתרחש), מה שגורם לעשות את הפעולה זה דבר חיצוני אובייקטיבי ונתון.
סדר חברתי: דרך חלוקתו של כבוד בין הקבוצות השונות בחברה, מרבדים את החברה לפי סטטוס.
סטטוס: קבוצה של אנשים בעליי יוקרה חברתית דומה (כבוד שלילי או חיובי) קיים דירוג היררכי בין קבוצות הסטטוס, הקבוצות מתחרות על
היוקרה והכבוד.
חמס של כבוד: קבוצות הסטטוס הגבוהות חומסות את הכבוד של קבוצות הסטטוס הנמוכות יותר ע"י יחוס התרבות לעצמם (קבוצות חסרות
סטטוס מצטיירים כאנשים חסרי תרבות). קבוצת הסטטוס תשמר את יוקרתה ע"י סגירות ובדלנות.
קסטה: קבוצה סגורה ומסוגרת שלא מאפשרת מגע עם קבוצות אחרות.מגע עם קסטה אחרת נחשב חטא.
*וובר טוען שאין הבחנה ברורה בין מעמד לסטטוס יתכנו מצבים שתהיה חפיפה בין מעמד הפרט לבין הסטטוס שלו.
אם אני רוצה להיות בקבוצת סטטוס גבוהה אני צריך גם כסף, אך לא בהכרח אם יש לי כסף אני אהיה בקבוצת סטטוס גבוהה – המנגנון שמאפיין
את הסדר הזה הינו המנגנון התרבותי התרבות מעגנת בתוכה את הריבוד בין קבוצות הסטטוס השונות.
פעולה קהילתית: התארגנות על בסיס אמוציונלי מתוך הרגשת שותפות ושייכות, מה שמניע זה הסולידריות השייכות לקבוצה, ממד רגשי מרגיש
שייך לקבוצה על בסיס של אנחנו יודעים מי אנחנו.
העיקרון של קבוצת סטטוס מנוגד לשוק הטהור בו יש תחרות חופשית.
מעמד וסטטוס הם מנגנונים מנוגדים לחלוקת עוצמה – אחד בעוצמה כלכלית (שייכות לחברה) ואחד בעוצמה חברתית (תחרות).
במצבים שיש האטה כלכלית הריבוד יהיה יותר ע"פ סטטוס (חברתי), ובמצב של שינוי טכנולוגי יודגש יותר המעמד(כלכלי).
סדר משפטי פוליטי: מרבד את החברה לפי מפלגות.
מפלגה: קבוצה של אנשים בעליי אינטרס משותף שמתארגנים באופן רציונלי להגשמת מטרות.
פעולה חברתית: פעולה קולקטיבית רציונלית שמכוונת להשגת מטרה מסוימת, הבסיס להתארגנות הוא רציונלי לא מתוך הרגשת סולידריות.
כל מי שיקדם את האינטרס יצורף (לאו דווקא מאותו מעמד או סטטוס) – כשיש פעולה חברתית יש ארגון.
המפלגה רוצה לרכוש עוצמה חברתית ולהשפיע על חיי הקהילה. עוצמה תושג ע"י כפייה או בצורה דמוקרטית.
השוואה בין וובר למרקס:
ע"פ וובר |
ע"פ מרקס |
| רוטינזציה – הישתגרות של הסמכות הכריזמטית והפיכתה לסמכות חוקית. | רוטינזציה – מהפיכת הנגד ז"א מי שתפס את השלטון אחרי מהפיכה ירצה לאמור שהשלטון שלו וידאג לרוטינזציה. |
| ההסבר של וובר להתפתחות הקפיטליזם זה התפתחות רוחנית שהופכת לחומרית (אתיקה פרוטסטנטית – רוח הקפיטליזם) | הסבר של מרקס להתפתחות הקפיטליזם הוא חומרי. |
| שוק – יש בו תחרות חופשית בין כל הקונים וכל המוכרים אין אינטרס לשתף פעולה אין סולידריות. | שוק – יוצר שיתוף פעולה וסולידריות. |
| מבחין בין 3 קטגוריות כלכלי, חברתי משפטי. | קטגוריה מרכזית – מעמד כלכלי. |
| התארגנות
על בסיס מעמדי – אפשרית אבל לא בהכרח
תתרחש, אין צורך
|
מרקס הצעיר – התארגנות
על בסיס מעמדי מתוך תודעה.
מרקס הבוגר – לא תהיה התארגנות, ההוויה תביא לתודעה, ז"א המהפכה תקרה מעצמה. |
| כלכלה = תחרות שווקים. | כלכלה = תהליך ייצור. |
| חזק – שוק פועלים יכול להתארגן מתוך כוונה פוליטית ולהיות חזק. | חזק – בעל ההון. |
| מדינה קפיטלסטית – יש בה תחרות חופשית. | מדינה קפיטלסטית - שומרת על בעל ההון. |
| תחרות – קיימת בין קבוצות פועלים/סטטוס שונות. | תחרות – לא קיימת, הפועלים יתאחדו. |
| מלחמה – תהיה תרבותית בין קבוצות סטטוס – נאבקים על שימור היוקרה. | מלחמה – תהיה בין המעמדות. |
| מעמד/קהילה/מפלגה – מפריד בין הרמות השונות לאו דווקא יש קשר. | מעמד/קהילה/מפלגה – יש קשר ביניהם. |
| ניצול – אין, יש תחרות. | ניצול – יש. |
עוד סיכום
הפרדיגמה הווביריאנית
וובר- האסקזה ורוח הקפיטליזם (14 עמודים)
כדי לעמוד על הזיקה בין רעיונות היסוד הדתיים של הפרוטסטנטים לבין חיי הכלכלה של יום יום יש לפנות לחיבורים התיאולוגיים.
לפי הפוריטנים: העושר כשלעצמו הוא סכנה גדולה (אין קץ לרדיפתו המפוקפקת מבחינה אלוהית). האסקזה פונה נגד שאיפה לקניין. עיקר הפגם המוסרי הוא בהנאה מהעושר (בטלה ותאוות בשרים ובעיקר הסחת הדעת מהשאיפה לחיי קדושה). כי לא הבטלה וההנאה משמשות כרצון האל אלא העשייה. הזמן הוא יקר כי שעה שאבדה ניטלה מעבודת האלוהים.
העבודה היא אמצעי אסקטי מקובל בכנסיית המערב בניגוד לסגפנות המזרח ומשמשת סגולה כנגד כל פיתויי היצר (unclean life) אפילו בתוך הנישואין, המין היה כאמצעי להאדרת כבוד האל (פרו ורבו). העבודה היא התכלית שהועיד האל לעצם החיים- אי רצון לעבוד פירושו היעדר חסד.
תומס אומר שמי שעשיר מספיק לא צריך לעבוד אבל בקסטר טוען שעושר לא פוטר את האדם מהמצווה שהרי לכל אדם ייעדה ההשגשה העליונה מלאכה שהוא מצווה להכירה ולעסוק בה כי היא צו אלוהי להאדרת כבודו. תומס תפס את חלוקת העבודה ופילוג מקצועות כתולדה של תוכנית העולם האלוהית. ולכן התמדת האדם במקומו היא חובה דתית.
גוון אחר, ההתמחות המקצועית מסייעת לשיפור התפוקה בכמות ובאיכות ומשמשת את טובת הכלל.
מקצוע קבוע טוב לאדם. חיים ללא מקצוע חסרים אופי הנדרש לאקסטיות. מדגישים את השיטנות האופיינית של האסקזה הארצית. מותר להחליף מקצוע בתנאי שהוא מועיל לציבור ולעצמי. ספר איוב הרשים אותם- ה' בירך את המאמינים בעודם בחיים.
העושר לא רע אלא אם כן מוביל את בעליו לבטלה ועצלות. מותר לרדוף אחריו אם לא מתכוונים לחיות כך. לעיתים העושר מצווה (הרצון להיות עני = רצון להיות חולה). נורא מי שיכול לעבוד אבל מבקש צדקה כי הוא חוטא בעצלות.
יושר פורמלי כסימן להתנהגות רצוייה אצל הפוריטנים הנקרא English Hebraism שמתכוון ליהודות שהתגבשה על חינוך משפטי תלמודי.
הלך המחשבה הפוריטני- חשבו שהם העם הנבחר וזה חילחל באוירת חייהם של הבורגנות הפוריטנית וסייעה ליצור את אופיים הישרנו פורמליסטי קשוח שייחד את בני התקופה של הקפיטליזם.
רעיון המקצוע ואידיאל ההתנהגות שלהם השפיעו בהכרח על התפתחות סגנון החיים הקפיטליסטי.
האסקזה פונה נגד ההנאה החופשית מן החיים ומנעמיהם. והיו צריכים להלחם על ייחודם (אורח החיים האקסטי) מתי שהמלוכה חקקה חוק במטרה לדכאם.
ספורט מתפרש כחיובי כשיש לו מטרה רציונאלית (החלפת כח נאותה לקיום פעולות הגוף), כאמצעי לסיפוק דחפים- יש להתייחס אליו בחשד, וכשאמצעי להנאה או מעורר תחרות- הוא פסול. עמדתם חשדנית כלפי נכסי תרבות ללא ערך דתי אבל קיבלו את המדע והיו מעורים בהשכלת הרנסנס. בתחום האמנות והספרות הלא מדעית היה "ריח של אמונה תפלה", גם התיאטרון היה מוקצה.
החסידים הנאמנים ביותר של הרוח הפוריטנית נמצאים בד"כ בשכבות המטפסות מעלה משפל מעמדם האיכר והבורגני.
כשהממשק הרציונאלי פיתח את כוחו, ירד הרכוש המוצבר לטמיון במישירין (ע"י נפילתו לאצולה) או שאיים למוטט את משטר המנזר. כל תולדות תקנוני המסדרים הם גילוי ההתחבטות הלא פוסקת בבעית ההשפעה המחלנת של הרכוש. איפה שגדל העושר, מתדלדלת הדתת.