חזרה למאמרים של לסוציאולוגיה/אדם בסביבתו
חזרה לאתר הראשי

---

משוניס, ג. (1999). סוציולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה

סיכום פרק 9 בסוציולוגיה : ריבוד חברתי

---

מהו ריבוד חברתי?

במשך עשרות שנים בני אדם חיו בחברות שהוקירו אומנם את אלה מביניהם שהצטיינו אך לכולם הייתה עמדה חברתית שווה פחות או יותר. כאשר חברות נעשו מורכבות יותר התחוללו בהן תהליכים מרחיקי לכת. המערכת החברתית טיפחה קטגוריות שלמות של אנשים יותר מהאחרות, והעניקה לחלק אחד של האוכלוסייה מידה רבה שח כסף, עוצמה והשכלה.

ריבוד חברתי – שיטה שלפיה חברה מדרגת קטגוריות של אנשים בסולם היררכי.

הריבוד החברתי מושתת על ארבעה עקרונות בסיסיים:

1. ריבוד חברתי אינו השתקפות פשוטה של הבדלים בין יחידים, כי אם מאפיין של חברה. ילדים שנולדו במשפחות עשירות להנות מבריאות טובה, להשיג תארים אקדמאיים, להצליח בקריירה המקצועית ולהאריך ימים, טובים משל הנולדים בתנאי עוני. העשירים אינם אשמים בהתהוות הריבוד החברתי, כשם שהעניים אינם אשמים בכך, אך שיטה זו מעצבת הן את חייהם של אלה והן את של אלה.
2. הריבוד החברתי נשמר לאורך הדורות. כדי להבין שהריבוד החברתי נובע מן החברה עצמה ולא מהבדלים אישיים, די לראות כיצד אי-השוויון נשמר לאורך הזמן. עם זאת, בעיקר בחברות המתועשות, אנו עדים גם לתופעה של ניעות חברתית – שינוי בעמדה של אדם בהיררכיה החברתית. הניעות החברתית עשוי להיות כלפי מעלה או כלפי מטה. תופעה נפוצה יותר היא ניעות אופקית, המתרחשת כשאנשים מחליפים עיסוק אחד במשנהו.
3. הריבוד החברתי הוא אוניברסלי, אך משתנה ממקום למקום. ריבוד חברתי מצוי בכל מקום, אך טיבו של אי-שוויון זה משתנים מחברה לחברה. בחברות הפשוטות ההבדלים מזעריים ומבוססים בעיקר על גיל ומין. כאשר חברות מתפתחות טכנולוגית המביא להגברת הניעות החברתית ולצמצום של כמה מסוגי אי-השוויון החברתי.
4. ריבוד חברתי מתבטא לא רק באי- שוויון אלא גם באמונות. אנשים בעלי זכויות היתר החברתיות נוטים לתמוך בשיטת הריבוד החברתי, והמקופחים הם אלה הנוטים לדרוש לשנותה.

שיטות של קסטות ומעמדות

שיטת הקסטות – ריבוד חברתי המבוסס על השתייכות מלידה. מערכת סגורה שאינה מאפשרת כל ניעות חברתית המבוססת על מאמצים אישיים, ואשר גורלו החברתי של כל אדם בה נקבע אך ורק ע" מוצאו. שיטה זו מדרגת קטגוריות של אנשים בסולם היררכי נוקשה.

בשיטת הקסטות מוצאו של אדם קובע את אופיים הבסיסי של חייו מארבע בחינות מכריעות. ראשית, קסטות מסורתיות קשורות לעיסוק מקצועי, ומשפחות עוסקות דור אחר דור באותה עבודה. שנית, הדרישה שאנשים יתחתנו עם בעלי דרגה שווה לשלהם. הסוציולוגים מכנים דפוס זה בשם נישואין אנדוגמיים (אנדו-בפנים). שלישית, שיטה זו מכתיבה את אופיים של חיי היום-יום בדרישה שאנשים יישארו בחברת "בני סוגם". וההיבט הרביעי שיטה זו נשענת על אמונות תרבותיות עמוקות.

קסטות וחיי חקלאות

שיטת הקסטות מאפיינת חברות כפריות, משום שמשימות הקבע החקלאיות מותנות בנאמנות ובמשמעת נוקשה לכל החיים (באזורי הכפר של הודו). בעריה המתועשות של הודו, שמרבית תושביהן חופשיים יותר בבחירת מקצוע ובני זוג לנישואין, אחיזתן מתרופפת והולכת. בארה"ב אומנם קיימים סממנים של קסטות, אך התייחסות לבני אדם ע"פ קטגוריות של גזע ומין מעוררת כיום תגובות גינוי נרחבות.

עם זאת, ראוי לזכור שהתפוררות הקסטות אין פירושה קץ הריבוד החברתי. נהפוך הוא, ריבוד זה רק שינה את אופיו, כפי שמסבירים הסעיפים הבאים.

השיטה המעמדית

בשיטה המעמדית ריבוד חברתי מבוסס על הישגים אישיים. שיטה זו "פתוחה" יותר ומקנה לאנשים הרוכשים השכלה ומיומנות מקצועית אפשרות לניעות חברתית ולהשגת עמדה העולה על זו של הוריהם, אחיהם וכד'. ניעות זו כשלעצמה מטשטשת את ההבדלים המעמדיים. הגבולות החברתיים נפרצים גם עקב הגירת אנשים לארצות אחרות או מעברם מהכפר לעיר. התושבים החדשים מועסקים בד"כ במשרות נמוכות שכר, עובדה המקדמת את הוותיקים במעלה הסולם החברתי.

לשתי השיטות יש מכנה משותף בסיסי אחד : בשתיהן בני האדם אינם שווים.

הלימת סטטוס

הלימת סטטוס (Status consistency) – מידת ההתאמה בין עמדותיו של אדם בסולמות חברתיים שונים. בשיטת הקסטות, הניעות החברתית המגובלת יוצרת הלימת סטטוס גבוהה, ודירוגו היחסי של אדם בסולם העושר שווה פחות או יותר לדירוגו בסולם העוצמה או היוקרה. לעומת זאת, הניעות החברתית הרבה הקיימת בשיטות מעמדיות מאפשרת הלימת סטטוס נמוכה יותר.

שילוב של קסטות ומעמדות : הדוגמה של בריטניה

בעבר שיטת השדרות של אנגליה חייבה הגנה על שלמותן של האחוזות הקרקעיות ומניעת חלוקתן ליורשים. הדבר הושג בעזרת חוק הפרימוגניטורה (נולד ראשון). המהפכה התעשייתית הרחיבה בהתמדה את כלכלת אנגליה ואפשרה לחלק מפשוטי העם החיים בערים לצבור עושר ולהתחרות בכוחה של האצולה. חשיבותו הגוברת של הכסף והתפשטות ההשכלה והזכויות החוקיות לחוגים רחבים יותר באוכלוסיה טשטשו את הדירוג החברתי הישן והצמיחו שיטה מעמדית.

אך כיום מקבץ קטן של משפחות בריטיות בעלות נכסים עדיין נמצא בראש הסולם, שולח את ילדיו לבתי ספר יוקרתיים ומושך בחוטים הפוליטיים. השיטה המעמדית של ימינו מאפשרת לתושבי בריטניה מידה מסוימת של תנועה במעלה או במורד הסולם. אך עקב מורשת העבר ניעות חברתית זו נדירה יותר מבארה"ב למשל, הבריטים מוכנים יותר מהאמריקנים להשלים עם המעמד החברתי שלתוכו נולדו.

דוגמא מובהקת לנוקשותו הרבה של הריבוד החברתי הבריטי היא חשיבותו של המבטא כסימן היכר להשתייכות חברתית.

ברית המועצות לשעבר – חברה ללא מעמדות?

המהפכה הרוסית בוצעה בהשראת רעיונותיו של מרקס, שראה בבעלות על נכסי הייצור בסיס להתהוות המעמדות החברתיים. משקיפים מחוץ לברית המועצות התייחסות תמיד בספקנות ליומרה זו לחברה ללא מעמדות. הם ציינו שעיסוקיהם של התושבים התגבשו להיררכיה בעלת ארבע מעמדות : בפסגת הסולם – פקידי השלטון, מתחתם – פקידי שלטון נמוכים יותר, פרופסורים באוניברסיטאות, מדענים, רופאים ומהנדסים. בשלב נמוך יותר היו עובדי הכפיים ובתחתית הסולם – תושבי הכפרים.

מאחר שכל אחת מקטגוריות אלה הקנתה לחבריה רמת חיים שונה לחלוטין, ברה"מ מעולם לא הייתה חסרת מעמדות במובן של ביטול אי-השוויון החברתי. אך ניתן בהחלט לומר שהלאמת בתי החרושת, החוות החקלאות, האוניברסיטאות ובתי החולים הקטינה את ממדי אי השוויון הכלכלי בהשוואה לחברות קפיטליסטיות.

המהפכה הרוסית השנייה בנתה חברה סובייטית חדשה ע"פ המתכון של מרקס. עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב ב-1985 האיצה את הרפורמות הכלכליות. השיטה הסובייטית הצליחה להקטין את אי השוויון הכלכלי, אך כולם היו עניים יחסית, ורמת החיים פיגרה בהרבה אחר זו של הארצות המתועשות האחרות. ההמונים האשימו במצוקתם הכלכלית ובאי-קיומן של חירויות היסוד של המעמד השליט והמדכא המורכב בפקידי המפלגה הקומוניסטית והפילו משטרים סוציאליסטיים ואת המשטר הסובייטי עצמו.

הנתונים מלמדים שהניעות החברתית כלפי מעלה עלתה על זו של בריטניה, יפן ואפילו ארה"ב. הסיבה הראשונה לכך היא שבחברה הסובייטית לא היו ריכוזי עושר משפחתיים העוברים מדור לדור. תהליכי התיעוש והביורוקרטיזציה המהירים קידמו חלק ניכר מבני מעמד הפועלים ותושבי הכפר למשרות גבוהות בתעשייה וברשויות השלטון. בעשורים האחרונים הסתמנה מגמה של ירידה בניעות זו.

ניעות חברתית מבנית – שינוי בעמדה החברתית של מספר רב של אנשים, הנובע משינויים בחברה עצמה יותר מאשר ממאמצים אישיים.

אידיאולוגיה : הכוח המשמר את הריבוד

אחת הסיבות העיקריות להתמדה של היררכיות חברתיות היא עובדת היותן מבוססות על אידיאולוגיה, אמונות תרבותיות המשמשות להצדקת ריבוד חברתי. כל אמונה התומכת ביתרונותיהן של האליטות העשירות ומלמדת שהעניים ראויים בעצם לגורלם המר היא בגדר אידיאולוגיה.

אידיאולוגיה ע"פ אפלטון וע"פ מרקס

הפילוסוף היווני אפלטון הגדיר צדק כהסכמה לגבי "מי ראוי למה". כל חברה מלמדת את חבריה לראות שיטה מסוימת של ריבוד "כהוגנת". קרל מרקס הבחין אף הוא בתהליך זה, אך יחסו לאי-השוויון היה ביקורתי יותר משל אפלטון. מרקס גינה את החברות הקפיטליסטיות על שהן מזרימות את העושר והעוצמה הפוליטית לידי מעטים, ומתרצות חלוקה זו בפעולתם של "כוחות השוק". החוק הקפיטליסטי מגדיר את זכות הקניין כעיקרון בסיסי. עקב כך חוקי הירושה, המושתתים על קרבת משפחה מעבירים את הכסף וזכויות היתר מדור לדור.

אפלטון ומרקס, שניהם כאחד, הבינו שרק במקרים נדירים אידיאולוגיה היא תוצאה של קנוניה מכוונת בין בעלי הזכויות יתא המנסים לקדם רעיונות של אי שוויון חברתי לצורכיהם האנוכיים. אנשים הלומדים את מושגי ההגינות של החברה שהם נמנים עמה עשויים להתעורר בהם ספקות באשר לצדקת מיקומם שלהם במסגרת השיטה, אך לרוב לא באשר לשיטה עצמה.

הפונקציות של ריבוד חברתי

אחת התשובות לשאלה מדוע בכלל קיים ריבוד חברתי בחברות אנושיות עולה בקנה אחד עם הפרדיגמה הסטרוקטורלית-פונקציונלית היא שאי השוויון החברתי ממלא תפקיד חיוני בתפקודה של החברה.

התזה של דייויס ומור

תזה זו טוענת שלריבוד החברתי יש השלכות מועילות על תפקודה של החברה. אם הדבר אינו כך, כיצד ניתן להסביר את העובדה שצורה כלשהי של ריבוד חברתי קיימת בכל מקום ומקום?

דיוויס ומור מתארים את החברה שלנו כמערכת מורכבת הכוללת מאות אפשרויות תעסוקה שונות מהעבודות שלמעשה כל אדם יכול לבצע ועד למשרות המצריכות כישרונות נדירים והשכלה נרחבת ויקרה. ככל שהמשרות מחייבות יותר מומחיות וכרוכות במידה רבה יותר של אחריות, גוברת גם חשיבותן הפונקציונלית. ככל שחשיבותה הפונקציונלית של משרה עולה כך עולה הגמול שהחברה מעניקה תמורתה – זוהי אסטרטגיה משתלמת משום שזה מדרבן את חברי החברה לעסוק בה.

הם אינם כופרים בעובדה שכל חברה יכולה להיות שוויונית, אך מזהירים שגמול שוויוני אפשרי רק אם נסכים להניח לכל אחד לבצע כל עבודה. שיטה מעין זו לא תעודד אנשים למצות את מלוא יכולתם ותקטין את תוצרתה ויעילותה של החברה.

מריטוקרטיה

מריטורקטיה היא שיטה של ריבוד חברתי המבוססת על הצטיינות אישית. חברה שפועלת בצורה זו צריכה לתת שוויון הזדמנויות לכולם אך אי שוויון בחלוקת הגמול.

ביקורת

מלוויון טומין שואל בראשונה אם החשיבות הפונקציונלית אכן מסבירה את הגמול הגבוה הנופל בחלקם של אנשים מסוימים. האם לא יתכן ששכרם הגבוה של רופאים נובע לפחות חלקית ממאמצים מכוונים של בתי הספר לרפואה להגביל את היצע הרופאים ולהגביר את הביקוש לשירותם?

טענה שנייה היא שהתזה מפריזה בתרומתו של הריבוד החברתי לפיתוח יכולת אישית. החברה שלנו אכן גומלת על הישגים אישיים, אך בד בבד היא גם מאפשרת למשפחות להוריש עושר ועוצמה מדור לדור.

שלישית, התזה מתעלמת מהעובדה שאי השוויון מגביר גם את הקונפליקט החברתי, ולעיתים אף מביא לידי מהפכה גלויה.

ריבוד וקונפליקט

קרל מרקס הבדיל בין שני מעמדות חברתיים עיקריים ע"פ יחסם הבסיסי ליחסי הייצור : בעלי אמצעי הייצור ואנשים העובדים בשביל אחרים. מרקס סבר שהפערים העצומים בעושר ובעוצמה הנובעים משיטת הייצור הקפיטליסטית יוליכו באורח בלתי נמנע לידי קונפליקט מעמדי. הוא האמין שהדיכוי והמצוקה יביאו בבוא העת ליד התארגנות מעמד הפועלים, אשר תמוטט בסופו של דבר את הקפיטליזם.

ע"פ מרקס, האליטה הקפיטליסטית שואבת את עוצמתה לא רק משליטתה בכלכלה. הוא ציין שהעושר והזדמנויות הקידום עוברים באמצעות משפחות מדור לדור. יתרה מזאת, השיטה המשפטית מגנה על הסדרים אלה באמצעות חוקי ירושה. באורח דומה, בתי ספר אקסלוסיביים מפגישים את ילדי האליטה ומעודדים קשרים חברתיים בלתי פורמליים שיועילו להם במהלך חייהם. קיצורו של דבר, החברה הקפיטליסטית משעתקת את המבנה המעמדי בכל דור מחדש.

ביקורת

אחת טענות הביקורת העיקריות מציבה כנגדה עיקרון מרכזי של התזה של דיוויס ומור : כדי לעודד אנשים לבצע תפקידים חברתיים שונים עלינו לאמץ שיטה כלשהי של גמול אי-שוויוני. מרקס הפריד בין הביצועים לבין שכרם, ודגל בשיטה שוויונית המושתתת על העיקרון "כל אחד ע"פ יכולתו; לכל אחד ע"פ צרכיו". מותחי הביקורת טוענים שניתוק הזיקה בין הביצועים לבין הגמול יביא לפריון עבודה נמוך.

מדוע לא מהפכה מרקסיסטית?

על אף תחזיותיו של מרקס הקפיטליזם עדיין פורח ומשגשג. מדוע מעמד הפועלים לא מיגר על הקפיטליזם? רלף דרנדורף הצביע על ארבע סיבות:

1. התפצלות המעמד הקפיטליסטי – בסוף המאה ה19 חברות הענק היו בבעלותן של משפחות בודדות. בעלות זו עברה כיום לידי מחזיקי מניות רבים. התרחבותה של הבעלות הביאה גם לצמיחת מעמד ניהולי, שחבריו אינם בהכרח בעלי תיק מניות גדול.
2. עיסוקי צווארון לבן ועליית רמת החיים – "מהפכת הצווארון הלבן" שינתה את פני הפרולטריון התעשייתי של מרקס, בזמנו מרבית העובדים עסקו בחקלאות או בחרושת כלומר במקצועות צווארון כחול – עיסוקים נמוכי יוקרה הכרוכים בעיקר בעבודת כפיים. כיום מרבית העובדים מועסקים במקצועות צווארון לבן – עיסוקים גבוהי יוקרה הכרוכים בעיקר בפעילות שכלית. עקב הגל הגואה של ניעות חברתית הפער של העשירים לעניים אינו נראה עמוק כפי שהיה בימיו של מרקס.
3. התארגנות נרחבת יותר של עובדים – מאז סוף המאה ה19 כוחם הארגוני של העובדים גבר ללא הכר. איגודים מבוססים ממשיכים לשפר את תנאיהם הכלכליים של העובדים שהם מייצדים.
4. אמצעי הגנה חוקיים נרחבים יותר – מאז מותו של מרקס חוקק הממשל האמריקני חוקים המגנים על זכויות העובדים ופתח בפניהם אפשרויות רבות יותר לתיקון עיוותים באמצעות בית המשפט.

משמעותן הכוללת של ארבע התפתחויות אלה היא שעל אף הריבוד החברתי הנמשך בחברה האמריקנית הצליחה לעגל רבים מן הקצוות המחוספסים של הקפיטליזם.

עמדה הפוכה

מצדדי תיאוריית הקונפליקט החברתי מציגים ארבע נקודות מפתח משלהם להגנת ניתוח הקפיטלזם של מרקס:

1. העושר עדיין מרוכז ביותר.
2. משרות צווארון לבן מציעות תמורה מעטה לעובדים.
3. התקדמות מצריכה מאבק.
4. החוק עדיין מפלה לטובה את העשירים.

מקס ובר : מעמד, סטטוס ועוצמה

מקס ובר מסכים עם מרקס על כך שהריבוד יוצר קונפליקט חברתי אך חולק עליו בכמה נקודות חשובות:

ע"פ גישתו של ובר, דגם שני המעמדות של מרקס היה פשטני מדי. תחת זאת, ראה ובר את הריבוד החברתי כמשחק גומלין מורכב המתנהל בין שלושה ממדים שונים. המדד הראשון הוא אי-השוויון הכלכלי שאותו כינה ובר בשם מיקום מעמדי. רצת שני הסטטוס שימש מדד ליוקרה חברתית. ולבסוף, ובר ייחס חשיבות לעוצמה כממד שלישי של היררכיה חברתית.

סולם הסטטוס הסוציו-כלכלי

ובר עמד על הלימת הסטטוס הנמוכה המאפיינת את החברות המתועשות וציין שאדם יכול להימצא בעמדה גבוהה בממד אחד של אי השוויון אך בעמדה נמוכה בממד אחר.

ובר, לעומת מרקס שאמר שאי השוויון מתבטא בחלוקה ברורה לשני מעמדות מוגדרים, ראה את הריבוד בחברות המתועשות כתופעה מורכבת יותר. תרומתו העיקרית של ובר בתחום זה הייתה זיהוי אופיו הרב-ממדי של הדירוג החברתי. סוציולוגים מרבים להשתמש במונח סטטוס סוציו-כלכלי לציון דירוג חברתי מורכב המבוסס על ממדים שונים של אי השוויון.

לפיכך, שלא כמו מרקס, שהתמקד בקונפליקט בין שני מעמדות מקיפי כל, ובר ראה בקונפליקט החברתי תהליך משתנה ומורכב ביותר.

ביקורת

משקיפים מסוימים טוענים שעל אף טשטוש גבולותיהם של המעמדות החברתיים, עדיין קיימים בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם התעשייתי דפוסים ניכרים של אי-שוויון חברתי.

ריבוד וטכנולוגיה בפרספקטיבה גלובלית

חברות של ציידים – לקטים

אין ספק שיש אנשים המצליחים בציד ובלקט יותר מן האחרים אך קידומה של הקבוצה מותנה בחלוקת מצרכי המזון בין כולם. הריבוד החברתי בחברות הציידים-לקטים, המבוסס בפשטות על גיל ומין, מורכב פחות מריבודן של חברות בעלות טכנולוגיות מתקדמות יותר.

חברות של הורטיקולטורה ומרעה וחברות חקלאיות

ההתקדמות הטכנולוגית מביאה בעקבותיה עודפי ייצור ובעת ובעונה אחת מחריפה את אי-השוויון החברתי. בחברות של הורטיקולטורה ומרעה אליטה מצומצמת חולשת על מרבית העודפים. טכנולוגיה חקלאית המבוססת על עיבוד שטחים בקנה מידה גדול מגדילה עוד יותר את עודפי התוצרת, אך מצמיחה חברות אי שוויונית שקטגוריות שונות של אנשים חיות בהן בעולמות שאין ביניהן דמיון.

חברות מתועשות

התיעוש משנה את כיוונה של המגמה ההיסטורית ומצמק במידת מה את הפערים החברתיים. שקיעת המסורת והצורך לפתח את הכישרונות האישיים מערערים בהדרגה את דירוג הקסטות הנוקשה ומרחיבים את טווח ההזדמנויות של הפרט. יתר על כן, פריון הייצור הגבוה של הטכנולוגיה התעשייתית מעלה בהדרגה את רמת חייו של הרוב ההיסטורי העני. הצורך בהתמחות טכנית מעודד את התפשטות ההשכלה ומצמצם מאוד את הבערות. מטבע הדברים, אוכלוסייה משכילה מעוניינת יותר ליטול חלק בקבלת ההחלטות הפוליטיות, וכן מקטינה את אי השוויון החברתי במידה נוספת.

העושר הרב הנובע מן התיעוש אכן מצטבר תחילה בידי מיעוט אך בחלוף הזמן חלקו היחסי של אותו קומץ בעלי רכוש פוחת במידת מה.

ולבסוף, התיעוש מקטין את שליטתם של גברים בנשים, שליטה המגיעה לשיאה בחברות חקלאיות. התקדמות זו נובעת הן מן הצורך הכלכלי בטיפוח היכולת האישית והן מן האמונה הגוברת בשוויון האדם.

עקומת קונזץ

ניתן לתמצת את המגמה שתוארה לעיל המילים הבאות: לאורך ההיסטוריה האנושית ההתקדמות הטכנולוגית מגבירה תחילה את עוצמת הריבוד החברתי, אך לאחר מכן ממתנת אותו. (לראות תרשים בע"מ 251).

פערי הכנסה משקפים שורה ארוכה של גורמים חוץ מן הטכנולוגיה, בעיקר קדימויות פוליטיות וכלכליות. חברות בעלות שיטות כלכליות סוציאליסטיות מאופיינות באי שוויון יחסית נמוך. יש לזכור, עם זאת, שרמת ההכנסה הממוצעת בחברה שוויונית נמוכה למדי ע"פ אמות מידה עולמיות; יתרה מזאת, בתחומים בלתי כלכליים כגון העוצמה הפוליטית, אנו מוצאים בחברה הסינית אי שוויון מובהק.