חזרה לאתר הראשי
וייטמן, ס', 'שמות פרטיים כמדדים תרבותיים: מגמות בזהות הלאומית של ישראלים 1982-1880', נורית גרץ (עורכת), עמדת תצפית: תרבות וחברה בארץ-ישראל, תל-אביב 1988, עמ' 151-141
שמות פרטיים כמדדים תרבותיים:
מגמות
בזהותם הלאומית של ישראלים, 1980-1882
סשה וייטמן
בשמות הפרטיים הניתנים לילדים ניתן לראות ולגלות משמעויות רבות.
בהתייחסותנו לשמות הפרטיים כאל קורפוס {רמה אגרגטיבית ולא אינדיבידואלית} ניתן להיווכח בשתי תופעות עיקריות:
- מספרם, גיוונם ועושרם העצום של השמות כמו גם החוקיות הסטטיסטית שעל פיה הם ניתנים.
- עובדת אי ניצולם המתמשך במדעי החברה. עובדה זו מפתיעה למדי וזאת לאור הפשטות בחקר המשמעות, הנגישות וההימצאות של השמות.
תוצאות
המחקר המובא במאמר עסקו רק במשמעות ה"הזדהות
הלאומית" למרות המגוון הרב של המשמעויות
שיכולות להינתן. המחקר הנתון הציב לו למטרה
לנתח את נתוני-השמות ועל פיהם לקבוע: מה
היו הסוגים העיקריים של ההזדהויות הלאומיות
של ישראלים מאז 1882, ואם, כיצד, מתי ובאיזו
מידה עברו הזדהויות אלו שינויים, במהלך
מאה שנות היסטוריה ישראלית.
ע"פ תוצאות המאמר-
- ניתן להבחין ב-5 סוגי הזדהויות-לאומיות:
- כלל-יהודית. שמות עבריים קלאסיים.
- ישראלית-ילידית. שמות עבריים חדישים הכוללים גם שמות תנ"כיים ש"הוחיו".
- גלותית.
- נכרית. שמות לועזיים גרידא.
- הזדהות כפולה. שמות מעורבים.
- ההזדהויות החשובות והעיקריות לאורך השנים (במונחים כמותיים מצטברים) היו:
הישראלית-ילידית, הכלל-יהודית וההזדהות הכפולה.
מעבר לכך, ע"פ התרשימים הנתונים ניתן לגלות ש-
- ישראלים נטו לתפוס את ההזדהות הכלל-יהודית והישראלית-ילידית כסותרות.
- ההזדהות הכלל-יהודית והגלותית יכולות להיכנס תחת אותה כותרת של הזדהות יהודית.
- משנת 1950 הזהות הילידית והכפולה הפכו לשני היבטים של הזדהות אחת אותה ניתן לכנות כהזדהות ישראלית-קוסמופוליטית.
- את רצף השנים הנחקרות ניתן לחלק לתקופות עיקריות:
1920-1882 ההזדהות הלאומית הדומיננטית היא ההזדהות היהודית.
שמות קלאסיים המעידים של זיקה של הישוב לעם ישראל כולו ויחד עם זאת- התנגדות לעולם הנכרי (לדוג' אברהם, מרדכי, שלמה, רחל, שרה ויהודית). בשנים אלו ניתן להבחין בניצוצות ראשונים של ההזדהות הילידית שמתבטאת בשמות מחודשים מתק' המקרא והמשנה (יהויכין, איתמר, בת ציון ואבישג).
1944-1921 תקופת עלייתה של הזהות הילידית: עידן הצבר כגיבור תנ"כי.
הגידול בשמות חדשים ומחודשים בא על חשבון שמות התק' הקודמת שהלכו ונסוגו. הפניית העורף לעולם הנכרי המשיכה גם אז אך יחד עם זאת הופנתה גם לאחים היהודים. השמות שניתנו מאופיינים כ"צבריים" יותר: בדלניים, קצרים יותר, שמות של גיבורים, אנשי חייל, אנשי מעשה וכדומה (לדוג' גיורא, אסף, איתן, יאיר וכו')
1975-1951 תקופת הדומיננטיות של הזהות הילידית: עידן הצבר ה"אביבי".
המשך ירידתה ודעיכתה של ההזדהות היהודית כשבמקביל ההזדהות הילידית עולה עד כדי השתלטות. השוני מהתק' הקודמת מתבטא בשני מישורים. הראשון, הפיכת ערכים מילוליים לשמות פרטיים השאובים מעולם האיכויות והערכים{עובדה המצביעה על איכויות נרקיסיסטיות,הדוניסטיות ואסתטיות} ובלשון המחבר- שמות "אביביים". השמות הניתנים מצביעים על נעורים, יופי, אור, טוהר, עולם הצומח, אושר, פאר ותענוגות (לדוג' עלמה, יפית, שחר, צחי, הדס, שיר, שיר ובשמת).
השני, לשמות "אביביים" אלו התווסף מימד קוסמופוליטי מערבי. שמות עבריים המומרים ללועזית (לדוג' גיא, תום, קרן ושירלי).
1980-1975 תקופת התייצבות.
*
המחבר שם דגש על תקופה ארוכה בה קיימת מגמה עקבית ויציבה מצד ישראלים להפנות עורף לעולמות חברתיים-תרבותיים רחבים ולהצטמצם לתוך עולמם שלהם. רצון להתבדל ולהתייחד.
הבדלות זו נמשכה עד סוף שנות ה-60 בשני כיוונים. האחד, כלפי חוץ- התרחקות מן העולם הנכרי וגם מהעולם היהודי שגררה הסתגרות בתוך מסגרת לאומית-טריטוריאלית. השני, כלפי פנים- התנכרות לערכים הכלליים, הקיבוציים והעדפת ערכי ההגשמה העצמית.
ע"פ התרשימים וע"פ מגמות ארוכות טווח מסיק המחבר שכל דור "התאכזב" מהשמות הכלליים מידי של הדור הקודם והגיב במתן שמות ייחודיים ומיוחדים יותר לילדיו. הבדלנות הזו גדלה והגיעה עד לקצה בשנת 1970 ומאז, לראשונה במאה שנות היסטוריה לאומית, החלה מגמה של יציאה החוצה מי בכיוון העולם היהודי ומי בכיוון העולם המערבי. תחזיתו של המחבר הינה שבעתיד [ימינו אנו?] יתפלג הציבור בין כמיהה לזהות יהודית ובין השאיפה להיות חלק מהעולם המערבי.
בנוסף, מציין המחבר, שלאורך כל השנים ניתן להיווכח בהעדר מוחלט של נטייה להזדהות עם שמות שכנינו הערבים.
*
בסיום מאמרו מציין המחבר את יעילות חקירת השמות כמאגר נתונים אדיר ומתחדש באופן קבוע שמתוכו ניתן ללמוד על הנטיות התרבותיות השונות של עם ישראל. בהמשך נשאלות שאלות תרבותיות רבות שאת תשובותיהן יהיה ניתן למצוא ולהסיק מתוך מחקרי שמות עתידיים.
שאלות כגון- הבדלים בין מגזרים, מגזרים ה"נותנים את הטון" בקריאת השמות, קשר בין שמות ליצירות תרבותיות (שירה, ציור, פיסול, אדריכלות וכו') ועוד. המחבר מציין שלא ניתן יהיה להתבסס ולהסיק מסקנות על סמך מחקרי-שמות בלבד ועל כן יש לחקור גם תחומים אחרים שיאמתו את המחקרים הנ"ל.