חזרה למאמרים של לסוציאולוגיה/אדם בסביבתו
חזרה לאתר הראשי

---

סוף עידן "המפרנס היחיד" : משפחות עם שני מפרנסים בישראל / שטיר חיה

תודה לשרי! 

שטיר, ח. ( 2010).סוף עידן המפרנס היחיד משפחות עם שני מפרנסים בישראל. בתוך:  מילבאור ,ו. וקוליק ל. משפחות עובדות: הורים בשוק העבודה בישראל (עמ' 46-  17). המכללה למינהל . 

המשפחה המערבית עברה בעשורים האחרונים שינויים דרמטיים הבאים לידי ביטוי בדפוסי נישואין, גירושין והורות.  ישנם דפוסי משפחות רבים מלבד הזוגית המסורתית. הדיון בעתיד המשפחה נע מהמשתמשים בדימוי  "שקיעת המשפחה" אל מול הטוענים להמשכיות המשפחה כמוסד חברתי מרכזי למרות השינויים שבה ואלו הטוענים שמתבצע תהליך הולך וגובר של פלורליזם בדגמי משפחה.

למרות השינויים, מרבית המשפחות הן זוגיות. אך, המשפחה והזוגיות השתנו מן  היסוד.

בשנות ה-50 וה-60 חלוקת העבודה בין בני הזוג התבססה על אידיאולוגית התחומים הנפרדים: גברים פעלו ב"תחום החיצוני", בשוק העבודה, ואילו הנשים ב"תחום הביתי", בעבודות הטיפול.

תהליכים כלכליים, דמוגראפיים וחברתיים הובילו לשינוי משמעותי בתפקידן הכלכלי של הנשים והשתתפותן בכוח העבודה עלו באופן דרמטי. למרות שינוי זה, לא חל שינוי משמעותי בחלוקת העבודה הטיפולית ונשים נושאות בנטל כפול של עבודות הטיפול ועבודה בשכר. כתוצאה מכך, יש מקום לארגן מחדש את חיי המשפחה והקהילה ונוצרו דרישות לשינוי במוסדות חברתיים ובדפוסי החיים.  

צמיחתה של המשפחה בת שני מפרנסים

כניסתן של נשים לשוק העבודה שינתה מאוד את מבנה המשפחה ואת הרכב המפרנסים בה.

- ההסברים המרכזיים לשינוי בהתנהגות הכלכלית של נשים והצטרפותן לפעילות כלכלית בשכר:

א. שיפור בהזדמנויות התעסוקתיות של נשים שנבע מתוך:

1. שיפור ההון האנושי של הנשים- עלייה ברמת ההשכלה של נשים ובשיעורי כניסתן למוסדות להשכלה גבוהה.

2. פתיחת הזדמנויות תעסוקה לבעלי השכלה גבוהה ולנשים בפרט- נבע מתוך הגידול בשירותים חברתיים מעבר ל"כלכלה חדשה" שבה תעשיות עתירות ידע ומקצועות צווארון לבן.

3. חוקים להגברת השוויון המגדרי- עדיין יש פערים בשכר ובקידום, אך החוקים מאפשרים נגישות למקצועות יוקרתיים ושיפור בשכרן כך שמבחינת עלויות הן יכולות לעבוד גם כשיש להן ילדים קטנים.

ב. שינוי במבנה המשפחה ובתהליכים הדמוגראפיים הקשורים בה-

ישנם שינויים מרחיקי לכת בדפוסי המשפחה שקשורים להזדמנויות הכלכליות של נשים:

1. עלייה בגיל הנישואין והכניסה להורות- נשים מעדיפות לבסס את מעמדן בשוק העבודה לפני שהן נכנסות לתפקידי משפחה וזאת כדי שיוכלו לשמור על קצר רציף עם שוק העבודה גם אחרי שיהפכו לאמהות.
2. ירידה ניכרת בפריון- קשור לרמת ההשכלה של נשים ולהזדמנויות תעסוקה. הירידה בפריון מתרחשת בכל העולם אך בישראל במידה פחותה (2.9 ילדים בכלל האוכ', 2.6 בקרב האוכ' היהודית לעומת 1.4 באיחוד האירופי).

כתוצאה מהירידה בילודה ומדחיית גיל הלידה משקי הבית קטנים מבעבר, אך עדיין נוכחות ילדים קטנים מהווה מכשול עיקרי ליציאת נשים לשוק העבודה ולביסוס קריירה מתמשכת. 

ג. שינויים הקשורים במערכת הרווחה ובהתייחסותה לסוגיית הנשים העובדות-

השתתפות אמהות בשוק העבודה מתאפשרת במדינות רבות בזכות מדיניות תומכת תעסוקה- חופשות לידה בתשלום ובלא תשלום, חופשות הוריות, מעונות יום מסובסדים וכד'.

ישנה ביקורת על ההשלכות של המדיניות הזו על דפוסי העבודה של נשים ועל הישגיהן בשוק העבודה- וכתוצאה מכך גם על מיקומן בתוך המשפחה. 

ד. שינויים תרבותיים הנוגעים לתפישתם של תפקידים מגדריים בחברה-

העלייה בהשכלת נשים, המדיניות התומכת בתעסוקה והשתלבות נשים והמודעות להגברת השוויון המגדרי קשורים גם לשינויים תרבותיים בכל מה שנוגע לתפקידים מגדריים ולשוויון מגדרי. באופן כללי במדינות המערב ובהן ישראל, ישנה אווירה שמעודדת עבודת נשים בשכר, ומקבלת את המשפחה בת שני המפרנסים כנורמטיבית.  הדבר מתבטא בכך שהשתתפות נשים בשוק העבודה נתפסת כחלק בלתי נפרד מאופן הפעולה של משפחות, וכאחד מתפקידי השנים בחברה, בכך שיש תמיכה נרחבת בעבודת נשים בשכר, בעובדה שחלוקת העבודה המסורתית לא מקובלת כבעבר ושמרבית האנשים אינם מאמינים שלכך שהאם עובדת יש השפעה שלילית על ילדיה. 

ה. שינויים כלכליים- 

שינויים טכנולוגיים וכלכליים, הכוללים עלייה בתרבות הצריכה וברמת החיים וגם שינויים במבנה שוק העבודה וביחסי העבודה, הגבירו את הצורך בשני מפרנסים למשפחה.

בגלל המעבר מתעשייה מסורתית לתעשייה עתירת ידע, התערערות כוחם של האיגודים המקצועיים וצמיחתם של דפוסי תעסוקה לא שגרתיים, חל ערעור בביטחון התעסוקתי ובשכר הריאלי של הגברים וכך, עבודת שני בני הזוג הפכה לצורך כלכלי שמוליך לשיפור ברמת החיים של המשפחה כולה. 

משפחות עם שני מפרנסים בעולם ובישראל

המשפחה בת שני מפרנסים תופסת בהדרגה את מקומה של משפחת "המפרנס היחיד" במרבית המדינות המתועשות.

תרשים 1- שיעור המשפחות עם מפרנס אחד ועם שני מפרנסים מכלל משקי הבית הזוגיים במדינות נבחרות:

• ניתן לראות שבמרבית המדינות הדפוס הדומיננטי הוא של 2 מפרנסים

      שונות רבה בין המדינות:

• במדינות סקנדינביה שיעור גבוה במיוחד של 2 מפרנסים (בדנמרק 90%!)
• במרבית הארצות, שיעור 2 מפרנסים גבוה ממפרנס אחד
• ב-3 מדינות (איטליה, לוקסמבורג וספרד)-  רוב למפרנס אחד.
• מהפערים ניתן ללמוד על הגיוון במידת המעורבות של נשים שחיות במשפחה זוגית בשוק העבודה.

 

בישראל, חלה עלייה ניכרת בשיעור משפחות עם 2 מפרנסים. 80% מהנשים היהודיות בטווח גילאים 25-55 עובדות. זו שכבת גיל שבה מרבית הנשים נשואות, ולכן, מעיד על משפחות עם 2 מפרנסים. אבל, יש שוני רב בחברה הישראלית ובאוכלוסיה הערבית למשל, השינוי איטי ומיעוט הנשים משתתף בשוק העבודה.  

תרשים 2- התפלגות המפרנסים במשקי בית זוגיים בישראל, 1973-2004

• שינוי עצום החל בשנות ה-70: ב1973  ב-70% מהמשפחות מפרנס יחיד (גבר) וב1982 42% - ירידה משמעותית. הירידה נמשכת וכיום רק כ-20% מהמשפחות הן מדגם "מסורתי".
• בו זמנית, עלייה במספר המשפחות עם 2 מפרנסים מ-28% בשנות השבעים ועד ל- 60% ב2004.

 

חשוב לציין שגם מספר משקי הבית עם אישה מפרנסת יחידה/ ללא מפרנס כלל עלה.

ייתכן שהתהליכים האלו קשורים בפרישה מוקדמת משוק העבודה של שני בני הזוג, או בעלייה של גודל האוכ' החרדית שבה מיעוט הגברים משתתף בכוח העבודה. 

תרשים 3- התפלגות המפרנסים במשק הבית לפי קבוצת מוצא ולאום, 2004

ישנה שונות בהרכב המפרנסים של משפחות גם בין קבוצות חברתיות בישראל:

• בין משפחות יהודיות לערביות- בקרב היהודים, מיעוט נשארו בדגם של מפרנס יחיד, ובקרב האוכ' הערבית מרבית המשפחות בדגם מפרנס יחיד (רק 19% עם 2 מפרנסים).
• השונות בין קבוצות המוצא בקרב האוכלוסייה היהודית-

1. דגם של 2 מפרנסים קיים יותר אצל משפחות ממוצא אשכנזי מאשר משפחות בהן הגבר מזרחי.

2. במשפחות מעורבות שיעור דומה לזה של אשכנזים וכשהאישה מזרחית והגבר אשכנזי, אף עולה על השיעור בקרב אשכנזים.
3. במשך הזמן, הפערים בין האשכנזים מבחינת מספר המפרנסים הצטמצמו כנראה בשל הבדלי השכלה, הבדלים בנורמות שקשורים לתפקידי מינים ולחלוקת עבודה במשפחה.

 

תרשים 4- אחוז המשפחות הזוגיות עם שני מפרנסים לפי השכלת האישה והלאום, 2004

• נשים בכל רמות ההשכלה הגדילו מעורבות בשוק העבודה אבל, בקרב אלו עם השכלה על תיכונית, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה גבוה מאוד (80%) והוא הולך ויורד עם הירידה בהשכלה.
• בקרב משפחות ערביות- באלו שבהן הנשים עם השכלה על תיכונית 57% עם שני מפרנסים, בקרב שתי הקבוצות האחרות שיעורים נמוכים מאוד.

 

מנקודת ראות סוציולוגית עולות שאלות לגבי מאפייניה של משפחה עם שני מפרנסים והבעיות שניצבות לפניה:

האם משפחה כזו יציבה ומספקת מסגרת הולמת לזוגיות והורות?, כיצד מאורגן משק הבית במשפחות אלו ועד כמה הוא שונה מהארגון במשפחה מסורתית?, מה האסטרטגיות שמשפחות אלו מאמצות להתמודדות עם קשיים וההשלכות של האסטרטגיות האלו על דפוסי עבודת הנשים ועל אי שוויון מגדרי במשפחה ומחוץ לה? האם המשפחה החדשה משנה את מבנה האי שוויון בחברה ואם היא תורמת להרחבתו או צמצומו? 

א. יציבותה של המשפחה עם שני מפרנסים

ישנן שתי גישות הפוכות להשפעה של שני מפרנסים על יציבות המשפחה:

1. הגישה הכלכלית (ע"פ בקר)- על פיו דגם המשפחה המסורתי (מפרנס יחיד) הוא היעיל ביותר: החשיבה הכלכלית היא של חלוקת העבודה המתמחה. כלומר, בעל הכישורים והיכולת הגבוהה יותר ידאג לפרנסה ומי שיעיל בעבודת הטיפול ידאג לבית ולמשפחה. ע"פ בקר, זהו דגם יציב משום שהוא יוצר תלות הדדית- המפרנס זקוק לעבודות הטיפול ולהיפך.  השתתפות נשים בשוק העבודה פוגעת ביציבות בשני אופנים: א. היא שוברת את בסיס התלות ההדדית- האישה משיגה בעצמה משאבים כלכליים והגבר עדיין זקוק למישהו שיבצע את עבודות הטיפול. לכן, יורד התמריץ של נשים להינשא/ להשאר במסגרת הנישואין ועלול לערער את שלמות המשפחה.                                                             

ב. המשפחה לא יעילה משום שחלוקת העבודה נשברה- שני בני הזוג צריכים להקצות משאבים לשני סוגים שונים של פעילות. זו יחידה כלכלית לא יעילה, שסופה להתפרק. לכן, לדעתו של בקר הייתה עלייה בשיעורי הגירושין עם כניסת נשים לשוק העבודה.

2. הגישה של אופנהיימר- לדעתה, דווקא משפחה עם שני מפרנסים היא דגם יציב יותר:

חלוקת העבודה המתמחה אינה מתאימה לימינו וגם בסיסי התלות במשפחה השתנו לחלוטין. השינויים בחברה גרמו לשינוי "שוק הנישואין"- חשיבות התרומה הכלכלית של נשים למשפחה עולה ובני הזוג מחפשים אחד אצל השני בטחון כלכלי . כיום, על מנת להבטיח רמת חיים נאותה חייבים ששני בני הזוג יעבדו. גם במשפחה עם 2 מפרנסים יש תלות הדדית, אבל התלות סימטרית מבחינה מגדרית (לא רק האישה תלויה בגבר להבטחת רמת חייה, אלא גם הגבר תלוי באישה). 

אז איזו משפחה יותר יציבה? ממצאי המחקרים אינם אחידים. יש שמצאו שכשהאישה עובדת יש יותר גירושין ואחרים מצאו שההיפך נכון או שבכלל אין השפעה לעבודת נשים על יציבות המשפחה. 

ב. אסטרטגיות העבודה של משפחות עם שני מפרנסים

שוק העבודה בנוי עדיין על הנחות יסוד ממוגדרות, השייכות לתקופה שבה הגבר היה המפרנס היחיד וכל זמנו הושקע לעבודה.  לכן, הציפייה היא להשקעה מרובה בעבודה ואין התחשבות במחויבויות משפחתיות מתוך הנחה שיש מי שיטפל במשפחה. אלו הנחות היסוד, ולכן כשהאישה משתתפת בשוק העבודה נוצרים לחצים רבים הנוגעים לשילוב בין משפחה לעבודה.

במשפחות עם שני מפרנסים נוצרו כמה פתרונות שמטרתם לשלב בין המטלות ולהתמודד עם הלחצים בשני מישורי הפעילות:

1. מתן קדימות לעבודה והתמודדות עם עבודת הטיפול באמצעות העברתה לגורמים חיצוניים (מטפלת, מזון מוכן...) או ע"י ביצועה בזמן הפנוי.  בעייתיות- עומס עבודה גדול על ההורים והשלכות אפשריות על הילדים.
2. פתרונות שמערבים "הורדת הילוך" בעבודה ושילוב שני תחומי הפעילות:
1. שני בני הזוג מצמצמים/ מגבילים פעילות בשוק העבודה לטובת זמן למשפחה- תורם לשוויון בין בני זוג ולתפקוד משק הבית. בעייתיות- השוק הקפיטליסטי מתגמל על פי השקעת זמן ומחויבות ולא רק לפי ביצועים ולכן, הקריירה, התנאים והבטחון התעסוקתי עלולים להיפגע.
2. אחד מבני הזוג מצמצם פעילות בשוק העבודה לטובת האחר- בדר"כ האישה מוותרת על השקעה בקריירה ותופסת את עבודתה כ"ג'וב" נטול אחריות. הקדימות ניתנת לעבודת הגבר מתוך שיקולים כלכליים (הכנסתו גבוהה יותר) או תרבותיים (תפיסת הגבר כמפרנס ראשי ותפיסת האישה כמטפלת..).
3. בני הזוג מחלקים ביניהם את מידת המעורבות בשוק העבודה במהלך חייהם המשותפים, בעיתוי שונה עבור כל אחד מהם- בדר"כ הגבר מבסס קריירה ואח"כ האישה מגבירה מעורבות בשוק העבודה.

 

מסקנות מאסטרטגיות הפעולה:

1. התפשרות- במציאות השוק הקפיטליסטי, כדי לארגן את חיי העבודה והמשפחה הזוג חייב להתפשר על חשבון העבודה, המשפחה או שניהם.
2. תפיסה מסורתית- ברוב המקרים, גם במשפחה עם שני מפרנסים קיימת תפיסה מסורתית לגבי תפקידי המינים. ולכן, עבודת הגברים כמעט לא מושפעת מאירועי המשפחה ודרישות הטיפול ואילו נשים הן אלו ש"מורידות הילוך" ובוחרות לעיתים קרובות ב"בדרך הביניים" של משרה חלקית וכך מונצח אי השוויון המגדרי בשוק העבודה ובמשפחה.

 

• בחירה במשרה חלקית: הופכת את האישה למפרנס משני וגורמת לנשים לתלות כלכלית בבן זוגן, ללחצי עבודה ומשפחה (כי הן אלו שדואגות גם לבית בנוסף לעבודה) ולפחות רווחה כלכלית למשפחה מאשר בכזו עם שתי משכורות מלאות.

 

מדוע בוחר הזוג באסטרטגיה מסוימת?

1. לפי התיאוריה הכלכלית-  מי שההזדמנויות התעסוקתיות שלו טובות יותר, יהיה זה שישקיע יותר בשוק העבודה והאחר יבחר ב"הורדת הילוך". בדר"כ אלו הנשים משום שלגברים יתרון יחסי בשוק העבודה.
2. ע"פ מחקרים אחרונים-  יותר ויותר זוגות מביאים בחשבון את התרומה היחסית של כל אחד מהם ונותנים קדימות לקריירה בלי להשתמש בשיקולים תלויי מגדר.

נתונים לגבי ישראל:

1. ממוצע שעות העבודה של נשים נמוך משל גברים (40% מהנשים עובדות במשרה חלקית).
2. רק ב-8% שני בני הזוג משקיעים את עיקר הזמן בעבודה.
3. משפחות "נאו מסורתיות" (מוהן וסוויט) או "ניאו מודרניות" (פוגל ביז'אווי) - בחלק גדול מהמשפחות הגבר משקיע יותר מ-45 שעות שבועיות והאישה עובדת פחות מזה.
4. בחלק גדול מהמשפחות, שני בני הזוג מגבילים את שעות עבודתם ( אך עדיין, בדר"כ הגבר עובד במשרה מלאה והאישה בחלקית).
5. רק ב-3% מהמשפחות האישה עובדת שעות רבות (יותר מ45 שבועיות) יותר מהבעל.
6. הבדלים בין יהודים לערבים- שני שליש מהיהודיות עובדות במשרה מלאה, ורק 29% מהערביות. אצל היהודיות, הבחירה במשרה חלקית אינה תלויה בהשכלתה, בהכנסת בן הזוג, במוצא או בקיום ילדים אלא כנראה מתוך שיקולים מגדריים לגבי משק הבית וממבנה ההזדמנויות בשוק העבודה.

 

ג. השלכות על ילדים:

כיון שעיקר עבודת הטיפול מוטלת על האם, עיקר הדיון הוא בהשפעת עבודת נשים על ילדיהן.

האם עומדת בפני מסרים סותרים- מצד אחד, עבודתה נתפסת כחשובה והכרחית ומצד שני, מצפים ממנה עדיין להמשיך בעבודת הטיפול ולהעמיד את הילדים בראש סדר העדיפויות.

הוצאת תפקידי הטיפול לגורמים חיצוניים נתפסת באור שלילי ע"י חוקרים וההורים עצמם. מנגד, עבודת האם נתפסת גם באור חיובי, ככזו שתאפשר להעשיר את הילד מבחינה אינטלקטואלית וכלכלית.

ממצאי מחקרים על השפעת עבודת האם על הילדים:

1. ממצאים לא עקיבים: ישנם מחקרים שמראים השלכות קוגניטיביות שליליות, אחרים השפעות חיוביות וכאלו שמראים שאין כל השפעה לתעסוקת האם.
2. מחקרים שמראים שבמשפחות ממעמד נמוך ומשפחות חד הוריות בראשות אם עובדת- השפעה חיובית על התפתחות הילד.
3. מחקרים מראים שאין לשהייה במעונות יום השפעה שלילית על התפתחות ילדים (תלוי כמובן גם בטיב הטיפול).
4. לטענת Bianchi, למרות שמרבית האמהות עובדות, הזמן שההורים מקדישים לילד בדר"כ לא נפגע. הילדים עצמם נמצאים בלאו הכי זמן רב מבעבר מחוץ לבית, כך שהאמהות נמצאות במשך זמן חופף לשלהם בבית. בנוסף, האבות לוקחים כיום חלק פעיל יותר בטיפול כך שהילד חשוף אפילו יותר לדמות הורית.
5. גלינסקי מוסיפה כי ממצאי מחקר מקיף מראים שבדר"כ הורים חשים שהם לא מקדישים מספיק זמן לילדיהם, אך הילדים  לא חשים כך ולעיתים מביעים רצון ליותר זמן עם האב.

 

ד. אי שוויון מגדרי בתוך המשפחה

נתייחס לנושא העצמאות הכלכלית של נשים ולשוויון המגדרי במשק הבית: 

במשפחה עם מפרנס יחיד נוצרת תלות כלכלית של האישה שע"פ הובסון, מתבטאת בשני מימדים:

1. Voice- מאפשר לאישה עצמאית כלכלית יכולה להשמיע קולה ולהתמקח על תנאי החיים במשפחה (תקציב, חלוקת עבודה).
2. Exit- מאפשר לאישה עם הכנסה משלה לעזוב נישואין לא מוצלחים.

כלומר, נגישות לכסף של שני בני הזוג, ולא רק של הגבר, משליכה על מידת השוויון המגדרי ועל יחסי הכוחות בין בני הזוג.

גם במשפחה עם שני מפרנסים קשה לדבר על "עצמאות כלכלית" משום שבדר"כ הנשים הן מפרנסות משניות ולכן יחסי הכוחות ביחסים הביתיים אינם שווים. 

לגבי השוויון המגדרי במשק הבית, נשים הן המטפלות העיקריות ותרומת הגברים די שולית: מעורבותן בשוק העבודה נמוכה מזו של בן זוגן- שכר נמוך יותר, עיסוק ב"מקצועות נשיים" בהם השכר ואפשרויות הקידום נמוכות יותר.

לעבודת הטיפול אין ערך כלכלי או שכר, כך שהמצב בדר"כ הוא שנשים מרוויחות פחות ומכאן, נשארות תלויות כלכלית בגבר.

עם השנים, נשים תורמות יותר ויותר להכנסת המשפחה (ישנו תרשים שמראה שבשנות ה-80, ב70% ממשקי הבית הגבר הרוויח יותר וכיום, זה ירד ל-50% ובשליש מהמשפחות, שניהם מרווחים באופן שווה). כלומר, למרות המוגבלות בבחירת מקצוע ובהיקף המשרה, נשים הגבירו את מעורבותן בשוק העבודה, שיפרו הזדמנויות כלכליות וכתוצאה מכך את מעמדן הכלכלי בתוך המשפחה. הכנסה היא משאב מרכזי במיקוח בתוך משק הבית לכן, שיפור בהכנסה עשוי להשפיע בטווח הארוך על ארגון הבית ושלמות המשפחה.

השינוי בדפוסי ההתנהגות של נשים לא השפיע על הגברים מבחינת חלוקת העבודה במשפחה, הם הגבירו מעורבות בטיפול בילדים אבל לא בצורה ששינתה חלוקת עבודה. עדיין, זו חלוקה מסורתית ומגדרית ביסודה שהשתנה מעט מאוד. אבל, מה שכן השתנה הוא הזמן שמוקצה לעבודות הבית ע"י הנשים.  כלומר, "השוויון" בחלוקת העבודה, מושג בעיקר ע"י הפחתת זמן מצד הנשים ולא בגלל שת"פ אמיתי במטלות. 

האם ההפחתה בזמן ההשקעה מעידה על שינוי בתפיסה של נשים למטלות הבית ועד כמה המטלות האלו חלק מזהותן של נשים עובדות?

במדינות שמעודדת השתתפות נשים בשוק העבודה (מדינות סקנדינביה למשל) מידת ההשקה במשק הבית נמוכה מזו שמדינות בהן ההתייחסות לעבודת נשים מסורתית יותר. מכאן, ניתן להסיק על שינוי ערכי בחשיבות עבודות הבית.

ע"פ הסוציולוגית הקים, במדינות מפותחות נשים יכולות לבחור סגנון חיים ומידת השקעה במשק הבית מתוך 3 אפשרויות:

1. מחויבות גבוהה למשפחה  

2. מחויבות גבוהה לשוק העבודה (ע"ח המשפחה)                                                                                   3. שילוב מחויבויות חלקיות לעבודה ולמשפחה

מרביתן בוחרות בשלישית משום שהן לא מעוניינות להתחייב במידה רבה לשוק העבודה, אך מאוד מעוניינות להיות מעורבות בתחום הכלכלי.

דבריה מרמזים על שינוי בחברה- בעבר היה דמיון רב באוריינטציות ובתפיסות של נשים את תפקידן, ועכשיו מתפתחת שונות רבה שמעידה על השתחררות מחלוקת העבודה המסורתית.

השונות מתבטאת באופן הבחירה אבל גם בעצם היכולת לבחור.

היכולת לבחור מושפעת מהמצב הכלכלי בבית, מהיכולת לשלב עבודה ומשפחה, מסוגי התעסוקות שפתוחות בפני נשים שרוצות לשלב ומנורמות והבדלים תרבותיים בין קבוצות וחברתיות. כל הגורמים האלו מיתרגמים להבדלים בין משפחות ולפערים ביניהן.  

ה. אי שוויון בין משפחות:

נתייחס לשלושה דגמי משפחות בולטים: משפחות עם שני מפרנסים, המשפחה המסורתית (גבר מפרנס) הנמצאת במגמת ירידה ומשפחה חד הורית בראשות אישה, נמצאת במגמת עלייה. 

בין המשפחות הזוגיות לחד הוריות ישנו אי שוויון שנובע משני תהליכים חברתיים: האחד, במאפייני הנשים שמשתתפות בשוק העבודה והשני, במעמדן (נשים מרוויחות פחות, מרוכזות במקצועות עם שכר נמוך וללא אופק קידום, מופלות לרעה ורצף עבודתן תלוי בנסיבות משפחתיות). במשפחות חד הוריות בראשות אישה, רמת ההכנסה נמוכה מזו שבשני הדגמים האחרים. 

דגם שני מפרנסים עדיף מההיבט הכלכלי על המסורתי משום שיש שני מקורות הכנסה וגם בטחון תעסוקתי גבוה יותר במקרה שאחד מהזוג מאבד עבודתו. אבל, המקור העיקרי לפער בין דגם זה למסורתי קשור למאפיינים החברתיים של משפחה עם שני מפרנסים:

זו בדר"כ משפחה יהודית שחבריה בעלי השכלה גבוהה. כלומר, דווקא משפחה שבה יש לגבר יתרון כלכלי, נהנות מתוספת הכנסה מצד בזוג, ולא זו בלבד- בדר"כ האישה הזו מרוויחה יותר מאישה עם השכלה נמוכה.

כך, דגם משפחה עם 2 מפרנסים מחדד את אי השוויון בין סוגי המשפחות השונים ומגביר את הפערים הכלכליים בין קבוצות חברתיות שנבדלות בדפוסי עבודתן:

המשפחות החלשות כלכלית שזקוקות לעוד הכנסה, יש מפרנס אחד. במשפחות מרובות ילדים האישה לא עובדת או עובדת באופן חלקי ויכולתה לדאוג לצרכי הילדים נפגעת.

לקבוצות החלשות משתייכים החרדים והערבים- אצל החרדים המפרנס היחיד הוא בדר"כ האישה ולכן, הכנסתם נמוכה. אצל הערבים, זה הגבר והכנסתו נמוכה יותר בשל השכלתו או בשל אפליה בשוק העבודה. בנוסף, בשתי הקבוצות משפחות מרובות ילדים. 

ישנו גם פער בין אשכנזים למזרחים בשל הבדלי השכלה, אך פער זה מצטמצם. מרבית המשפחות עם שני מפרנסים הן ממוצא אשכנזי ופערי ההשכלה והשכר בין הקבוצות בשילוב עם הדגם השונה של משפחות מיתרגמים לאי שוויון גבוה בין משפחות. לכן, חשוב להתייחס למבנה המשפחה כשחוקרים סוגיות אי שוויון בשוק העבודה ולא רק להתייחס לפרט. 

ו. המשפחה העובדת ומדיניות חברתית:

ישנה חשיבות רבה להתערבות  המדינה בהנחת הבסיס לתנאים שיאפשרו את קיומן ותפקודן של המשפחות העובדות ויצמצמו את הקונפליקט בין משפחה לעבודה. קונפליקט שמשליך על תעסוקת נשים ועל עומס הזמן על ההורים. במדינות רבות, כולל ישראל, נהוגה מדיניות שמכונה "מדיניות תומכת תעסוקה" שבעבר כוונה בעיקר כלפי נשים (חופשת לידה לאם למשל) וכיום מכוונת לכלל המשפחה מתוך הכרה בתפקידו הטיפולי של האב (חוק שמירת זכויות ההורה העובד..). לצד המדיניות, התפחתה גם מערכת פתרונות חלופיים כמו מעונות יום למשל.

למדיניות תומכת תעסוקה מספר השלכות:

מצד אחד, מאפשרת השתתפות נשים בשוק העבודה ומצמצמת פערים חברתיים (בגלל שהיא מאפשרת לנשים עם השכלה נמוכה שבעבר התקשו להשתלב בשוק העבודה להשתלב). וכיוון שהיא מאפשרת טיפול טוב יותר בילדים, יורד מהם מהלחץ שכרוך בשילוב משפחה ועבודה.

מצד שני, זוהי מדיניות שמקבעת במידה רבה חלוקת עבודה מגדרית ומנתקת נשים ממקור הכוח בחברה, מאחר שהיא ממוקדת בתפקיד הטיפולי של נשים ומשאירה מעט מאוד יכולת להשפיע על מעורבות גברים בעבודת הטיפול. חופשות הוריות נלקחות בעיקר ע"י הנשים ולכן, הן חוות ניתוק ממושך משוק העבודה. מדיניות זו נותנת תמריץ לאימהות להשתלב בתעסוקה פחות תובענית, במקרים רבים במגזר הציבורי ובמקצועות נשיים.

המסקנה: המדיניות שננקטת היום אינה מספיקה לצרכי המשפחה החדשה. יש צורך לארגן מחדש את שוק העבודה, תוך אימוץ ההנחה שגברים ונשים הם עובדים ומטפלים כאחד. בעיקר עולה הדרישה לקיצור שעות העבודה של ההורים ולהחלת גמישות רבה יותר במבנה יום העבודה ובארגון חיי העבודה. שינויים כאלו, המייחסים לאבות תפקיד מטפלים, עשויים להשפיע על שינוי באופן חלוקת עבודת הטיפול בין בני הזוג.