חזרה למאמרים של לסוציאולוגיה/אדם בסביבתו
חזרה לאתר הראשי

הצגת האני בחיי היומיום/ ארווינג גופמן

גופמן, א. (1989). הצגת האני בחיי היום יום. תל אביב: דביר, עמ' 11 – 35, 51 – 52

מושגי מפתח:

דרמטורגיה- התייחסות לחברה דרך משל של דרמה, של הצגה.

הגדרת מצב, הגדרת מצב משותפת, טאקט, תפקיד, ביצוע, פעולת גומלין, אופי מבוצע.

    1. הגדרת המצב.
    1. מה מצפה האדם ממני? מה אני מצפה מאותו אדם?

לפי המידע הזה אפשר לדעת באיזו דרך מוטב לפעול כדי לקבל מהאדם תגובה רצויה.

    1. רושם ראשוני לפי התנהגות והופעה חיצונית.
    1. הסקת מסקנות מניסיון עם אנשים קודמים המזכירים את האדם.
    2. השוואה עם אב-טיפוס שלא קיים במציאות (מעין אידיאל של התנהגות מסוימת).
    3. הנחה על סמך ניסיון כי רק אנשים מסוג מסוים ימצאו בסביבה מסוימת-לכן אותו אדם הוא כנראה מהסוג הנ''ל...
    4. הסתמכות על מה שאומר האדם עצמו או על עדות שהוא מציג במסמכים לגבי זהותו.

בעזרת כל המקורות הנ''ל וע''פ מודלים פסיכולוגיים שונים יכולים לצפות את התנהגות האדם בעתיד.

(כמו פליטות פה-שמראות את הרגשות האמיתיים והאמונות האמיתיות).

רושם שאדם יוצר- נכלל בסמלים המילוליים או בתחליפיהם שהאדם משתמש בהם כדי לעורר את הרושם שנוהגים לחבר לסמלים אלה. האדם למעשה מרמה.

רושם שנוצר לגבי האדם- פעולה שהאחרים יכולים לראות כאופיינית למבצע, וציפייתם שאותה פעולה תבוצע מסיבות אחרות משנוצר המידע. במקרה זה האדם מעמיד פנים, או משחק תפקיד-זהו סוג רושם מסוג תיאטרלי והקשרי יותר: תקשורת שאינה מילולית, שבד"כ אין בעליה מכוון אליה. (דוגמא במאמר:אדם במלון שדואג כל הזמן ''להציג''-לתת לכולם לראות איזה ספר הוא קורא, מתמתח בחוף כדי להראות את גופו, מסתכל למעלה, מחייך לעצמו כאילו לא איכפת לו כלום-הכל כדי ליצור רושם)

*היקש-מה שאנחנו מניחים על אדם מסוים בהתאם לכמות המידע שיש בידינו עליו. אנחנו חיים בעצם ע''פ היקשים-למשל אורח שאנחנו מאחרים אין לנו דרך לקבוע לגביו ודאית שהוא לא יגנוב מאיתנו אבל אנחנו מניחים זאת ומההיקש הזה הוא מוגדר בעצם כאורח שלנו.

מטרת האדם בניסיונו ליצור רושם מסוים: רצון לשלוט בהתנהגותם של האחרים ובעיקר בטיפול התגובתי שיטפלו בו.

    1. השיטה- השפעה על הגדרת המצב שמנסחים להם האחרים, האדם מבטא את עצמו בדרך כזאת, שתיצור בהם את הרושם שינחה אותם לפעול מרצונם החופשי כביכול, בהתאם לתוכניתו. (דוגמא במאמר- נערות בפנימייה-נערות מסיקות על פופולאריות ע''פ מס' שיחות הטלפון שנערה מקבלת).
    2. גם אם הרושם שמתקבל על אדם הוא נכון וגם אם לא וגם אותו אדם התכוון לרושם זה וגם אם יצר אותו לא במודע-האחרים פעולים כאילו אותו אדם העביר רושם מסוים וניתן לאמר כי אותו אדם יצר באופן תכליתי הגדרת מצב מסוימת וטיפח את ההבנה כי שורר מצב דברים נתון.
    3. כאשר האחרים מתרשמים מאדם מסויים הם לא מתייחסים רק לרושם שהוא מבקש ליצור אלא גם לרושם שנוצר- ששליטת האדם בו מועטה ובודקים אם הוא מתאים למה שהוא רוצה להעביר. זוהי אי סימטריה בסיסית בתהליך התקשורת –האדם מרגיש רק זרם אחד של תקשורתו והאחרים חשים גם בזרם שהאדם לא מודע לו. (דוגמא: מארחת במלון שהיו מחמיאים לה על האוכל שהייתה מגישה אך גם הייתה צופה באורחים כשאכלו כדי לראות את תגובותיהם האמתיות ואת הרגשתם האמיתית לגבי האוכל-או כשרצתה לדעת מה מישהו באמת חושב על מישהו אחר הייתה מחכה שידבר עליו בחופשיות וצופה בהבעות שלו כשהוא מדבר על האחר).
    4. אדם המודע לכך שהאחרים מתרשמים ממנו בהיבטים שלא תלויים בו ינסה לנצל אפשרות זו בכך שיפעיל שליטה על ההיבטים הלא רציונלים כביכול של התנהגותו-למשל אדם שמחייך לא רק כשהוא פוגש מישהו שהוא מעוניין להעביר לו רושם מסוים אלא גם קודם לכן, שאם אותו אדם יתבונן בו מרחוק הוא כבר יראה אותו מחייך ויחשוב שהוא מתנהג כך תמיד.בכך הוא מכין את הבמה למין משחק של מידע. שליטה כזו שאדם מפגין מחזירה את הסימטריות לתהליך התקשורת (שני הצדדים מודעים ל-2 הזרמים)
    5. אם האחרים אינם חושדים כי אדם שאיתם שולט על פריטי התנהגותו הטבעיים הוא יכול להרוויח מכך הרבה. אך אם הם מבחינים בכך שהאדם מעבד את ההיבטים הכביכול ספונטאניים בהתנהגותו הם יחפשו שמץ התנהגות אותה לא הצליח האדם לעבד (לביים). ואז שוב תיווצר א-סימטריה בתקשורת.

טאקט- "נוהגים מגננים" למניעת אירועים משבשים, הטכניקות/אסטרטגיות המשמשות לשמור על הרושם/הגדרת המצב שמטפח הפרט בהיותו בנוכחות אחרים. שימוש בטאקט- העלמת עין מהשיבוש. במידה והשיבוש גדול ולא ניתן להשתמש בטאקט תהיה חתירה להגדרה משותפת אחרת, חלופית.

*החברה האנושית מאורגנת על פי העיקרון כי לכל אדם יש זכות מוסרית לצפות מאחרים להעריך אותו כפי שהוא באמת ולנהוג בו בדרך נאותה. כשאדם יוצר הגדרת מצב וטוען כי הוא אדם מסוג מסוים הוא תובע מוסרית מאחרים לנהוג בו כפי שצפוי באנשים מסוגו. כך הוא גם מוותר על הזכויות להיות אחר ממה שהוא נראה (ממה שהוא מנסה להציג את עצמו).

*בחייה החברתיים של קבוצה שיבושים מקבלים חשיבות: ''מתיחות" הדדיות, גרימה למבוכה שאין כוונה שייקחו ברצינות , העלאת סיפורים מהעבר (פדיחות)-כל אלה משמשים מקור לבדיחות הדעת, לפורקן לחרדות ודרך לרסן ציפיות או תביעות של חברי הקבוצה.


  1. בד''כ תופסים את האופי והעצמיות כאחד.האופי למעשה הוא מבוצע ע"י האדם. עצמיות האדם היא מה שמשתקף מביצוע הדמות, שהפרט הן על הבמה והן באופיו-מנסה אחרים להאמין בה. העצמיות לא נובעת מהאדם, אלא מכלל פעולתו.היא אינה אורגנית אלא מעין פעלול דרמטי של האדם. כאשר ההצגה תתנהל כהלכתה העצמיות תיראה כנובעת מהותית מתוך המבצע.
  1. המבצע- יש לו הכושר ללמוד. הוא שואף לביצוע מוצלח ופוחד מכשלון בעיני הציבור. מגלה בד"כ תאווה להתייצב בפני קהל, תוך התחשבות מלאת טאקט בצרכיהם. עלול להימנע מלקיחת סיכון שיוביל לתחושת בושה בפני הקהל.

גופמן מדגיש כי הוא אומנם עושה שימוש רב בדימויים מעולם התאטרון אבל בעצם עניינו של המאמר הוא מבנם של מפגשים חברתיים בלתי אמצעיים. גורם המפתח במבנה הזה הוא השמירה על הגדרת מצב משותפת, וזוהי ההגדרה שיש לבטא אותה, וזהו ביטוי שהכרח לתמוך בו נוכח מספר רב של שיבושים אפשריים. כדי להצליח בעיצוב הדמויות המזויפות יש להשתמש בטכניקות מציאותיות-אותן טכניקות עצמן שבעזרתן תומכים אנשים בחיי היום יום שלהם כל אחד במצבו החברתי המסוים. יש לבטא בבהירות את הגדרת המצב.

עוד סיכום:

הפרדיגמה של הבנייה חברתית של המציאות

- גופמן- הצגת האני בחיי היום יום (18 עמודים)

כשאדם נמצא ליד אחרים, הם רוצים להשיג עליו מידע. נראה שהשגת המידע היא מטרה בפני עצמה אבל יש סיבות להשיגו. מידע כזה מסייע להגדיר מצב ולדעת מראש מה יצפה האדם מהם ומה הם ממנו.

לנוכחים יש אמצעים רבים להעברת המידע: הסקת מסקנות מהתנהגותו והופעתו, נעזרים בנסיון קודם עם אנשים הדומים לו או משווים אותו עם אבות טיפוסיים שלא הכירו במציאות. כך יכולים להניח כי רק אנשים מסוג מסויים יכולים להמצא בסביבה חברתית נתונה.

כל אלה גורמים מסייעים לצפות מראש מה תהיה התנהגותו של אותו אדם בהווה ובעתיד.

כשאדם נמצא עם אנשים יכולים להתרחש מספר אירועים המספקים באופן ישיר את המידע: ניתן להסיק מה העמדות, רגשות של האדם רק בדרך עקיפה מתוך הודאות או מהתנהגות ביטויית בלתי רצונית שלו. איצ'הייזר :"על הפרט לפעול כל שייבטא את עצמו במתכוון או לא במתכוון, ואילו האחרים יצטרכו להתרשם ממנו באיזו דרך שהיא."

כושר הביטוי של הפרט כולל שני סוגים של פעולות סימנים:

  1. הרושם שהפרט יוצר- נכלל בסימנים מילויים שהאדם משתמש בהם רק כדי לעורר רושם שהוא והאחרים מחברים לסמלים. תקשורת במבנה המקובל. העברת מידע מוטעה- הפרט מרמה.
  2. הרושם שנוצר למראה הפרט- כרוך במרחב ניכר של פעולה שהאחרים רואים אותה כאופיינית למבצע וציפייתם היא שהיא תבוצע מסיבות אחרות. לאבחנה יש תוקף התחלתי בלבד. העברת מידע מוטעה- העמדת פנים או משחק תפקיד.

כשאדם נמצא עם אנשים, יש לפעולותיו אופי של הבטחה. האחרים יקבלו את האיש. כלומר יגמלו לו בצדק כל עוד הוא איתם בתמורה למשהו שאת ערכו לא ידעו עד אחרי שיעזוב אותם.

"אנו חיים לפי היקשים. חשוב לדעת כי לא אנחנו מנהלים את חיינו לא מהבחינה הסטטית ולא המדעית."

נקודת מבט הפרט: לפרט שאיפות משלו לגבי דרך הצגתו בעיני האחרים. בכל המקרים עניינו הוא לשלוט בהתנהגותם ובעיקר בדרך בה "יטפלו בו". הוא משיג את השליטה בכך שמשפיע על הגדרת המצב שמנסחים האחרים בכך שייבטא עצמו בדרך שתגרום להם לפעול בהתאם לתוכניתו. (פופולאריות של נערה במספר שיחות טלפון שמקבלת. נהוג לא להשיב מיד כדי שהבנות ישמעו שקוראים לה לענות).

נדון בעיקר בסוג התקשורת השני- הרושם הנוצר מהאדם שהוא התיאטרלי וההקשרי יותר.

סוג תקשורת לא מילולית שבד"כ בעליה לא מתכוון אליה. ('פרידי' השקוע ברושם שמשאיר על כולם).

כנאמר, מעשיו של אדם משפיעים על הגדרת המצב שהאחרים מגדירים. לפעמים במכוון, לעיתים זה נעשה בדרך מחושבת אך כמעט ולא יחוש שעושה זאת ולעיתים יפעל רק כי החברה דורשת ממנו לפעול בדרכים אלה. האחרים יכולים להתרשם ממאמצי האיש להעביר רושם ולפעמים לא יבינו את המצב ויסיקו מסקנות לא נכונות.

כל עוד האחרים פועלים כאילו הרושם הועבר, אפשר לנקוט השקפה פראגמטית או פונקציונאלית ולומר שאותו אדם יצר באופן תכליתי הגדרה מסויימת של המצב וטיפח באופן תכליתי את ההבנה כי שורר מצב נתון.

האחרים היודעים כי הוא מנסה ליצור רושם חיובי, עשויים לחלק את מה שרואים לשני חלקים:

חלק שקל לאדם לעבד כרצונו כי עיקרו הוא הדברים המילוליים הנאמרים לאחרים

וחלק הנובע בעיקר מהרושם הראשוני הנוצר ולכן השליטה בו דלה.

אחרים עשויים להשתמש באמצעים שהאדם לא יכול לשלוט עליהם כדי לבדוק את תקֵפות הרושם בו הוא כן שולט.במעשה מוצגת אי סימטריה בתקשורת כי אין לדעת במה חש האדם והאחרים. (התבוננות בסתר) אנשים יכולים לבדוק גם היבט ניתן לשליטה בעזרת היבט אחר הניתן פחות. (פרצוף חברתי). סוג זה של שליטה (שמפעיל הפרט על ההיבטים הלא רצוניים של התנהגותו) מחזיר את הסימטריה ומכין את הבמה למשחק מידע- מחזור אין סופי של הסתתרות, גילוי מחדש וזיוף.

אם הפרט אכן יוצא הגדרת מצב חדשה כשהוא בפני אחרים, נראה שאחרים ייצרו הגדרת מצב תכליתית בשל התגובות שלהם לפרט אשר בד"כ תהיה דומה בין כל האחרים ולכן אין סתירה בינהם. כל המשתתפים יחד תורמים להגדרת מצב כוללת אשר אינה דווקא הסכמה אמיתית למה שקיים אלא הסכמה לגבי תביעותיו של מי יש לכבד באורח זמני. הם גם כולם רוצים למנוע קונפליקט.

המשתתף מקבל את הגדרת המצב של האחרים, אנחנו יכולים להעריך את החשיבות שיש למידע אצל הפרט כבר בהתחלה או זה שרוכש בקשר לאחרים. כי המידע ההתחלתי הוא הבסיס עליו בונה את הגדרת המצב. הוא מסייע לו להחליט כיצד אחרים יראו אותו. רושם ראשוני.

מקרים עשויים לקרות תוך כדי פעולת הגומלין העלולים לסתור או לשלול את הגדרת המצב האמורה. כשזה קורה, פעולת הגומלין עלולה להבלם באופן מבלבל ומביך. ההנחות מאבדות מתוקפן. אדם ירגיש בושה והאחרים יחושו עוינות כלפיו.

החברה האנושית מאורגנת על בסיס העקרון לפיו לכל אדם בעל אפיון חברתי מסויים יש זכות לצפות שאחרים יעריכו אותו. בתוך עקרון זה משולב אחר: אותו אדם חייב להיות מה שהוא טוען שהוא. כך הוא מאלץ את האחרים לנהוג בו בצורה מסוימת ובעקיפין הוא מוותר על התביעות להיות מישהו שאינו. שיבושים בהגדרות מצב היו קורים הרבה יותר אילולא היו אמצעי זהירות (אסטרטגיות וטקטיקות בהן נעזר הפרט כדי להגן על הגדרת המצב שיצר "נוהגים מגננים".) שמסייעים לשמר את הרושם שיצר. גם האחרים משתמשים בנהגים מגננתיים כשהם מקבלים את הרושם.

יש עניין רב בשיבושים שממלא תפקיד מרכזי בקבוצה- יש מתיחות חברתיות שמבוכה משולבת בהן ומשמשות מקור לבדיחות, פורקן לחרדות ועצה לבני הקבוצה לנהוג במתינות ובריסון. (מלכה עיוורת ששאלה דיפלומט ממדינה דמוקרטית מה שלום מלכו, ועוד..)

ההקשר האנליטי

מוסדות חברתיים כמערכות סגורות – ביחס.

ההנחה היא שהיחס בין מוסד חברתי אחד לשני הוא תחום מחקר מובן מאליו שיש לטפל בו טיפול אנליטי. הפרספקטיבות המשמשות בחקר הן 4:

כל העובדות שאפשר לגלות על מוסד חברתי נוגעות לכל אחת מארבע הפרספקטיבות אשר כל אחת מעניקה לעובדות קדימות וסדר משלה.

הדרמטולוגיה והטכנית מצטלבות כושר אדם לכוון את פעולתו של אחרים. אם נועד אדם לנהל אחרים, עליו לשמור סודות אסטרטגים מפניהם. אם מנהל באמצעות דגמ"ש, הסברה, שכנוע, איום או כפייה יאלץ (למרות שיש לו כח) להסביר להם תכליתית מה רוצה שיעשו, מה יקרה אם לא יעשו ובמה יתוגמלו אם כן יעשו. כוח בצורתו אובייקטיבית (כפייה פיסית) הוא סוג של תקשורת ולא רק אמצעי פעולה.

המבנית ודרמטולוגית מצטלבות בכל הנוגע למרחק חברתי. הדמות שמסוגלת קבוצת מיצב לשמור בעיני קהל המורכב מקבוצות אחרות, תלויה בכושר המבצעים להגביל מגעם על הקהל. הפרס' התרבותית והדרמטולוגית מצטלבות בכל הנוגע לשמירה על אמות מידה מוסריות. שכן ערכיו המוסריים של מוסד חברתי יקבעו מה תחושת המשתתפים כלפי נושאים רבים וגם יצרו מסגרת.

אישיות- פעולות גומלין- חברה

נסיון להכניס תחת מסגרת אחת את שלושת התחומים לעיל.

כשהפרט מופיע בפני אחרים הוא יוצר הגדרת מצב שבה ממלאת התפיסה שיש לו על עצמו חלק נכבד. כשיש מקרה שאינו תואם את הרושם מורגשות ביחד תוצאות חשובות ב-3 מישורים של מציאות חברתית 1. פעולות הגומלין החברתית בין שני צוותים עלולה להיקטע בדרך מביכה ומבלבלת, לעיתים המצב לא מוגדר יותר והמשתתפים יהיו ללא מסלול פעולה. מערכת חברתית הופכת ללא מאורגנת.

2. שיבוש יחסי הגומלין מנקודת הראות של המבנה החברתי. ביצוע הפרט כעדות לכושרו לבצע שגרה אשר בכל ביצוע שמו הטוב נמדד (מתחזק או נחלש) דוגמת הרופא המנתח.

3. יש אנשים המגלים הזדהות עמוקה עם תפקיד מסויים שממלאים עם מוסד או קבוצה. כשיש שיבוש, אותה דעה שעליה הושתתה האישיות של האנשים הללו עלולה להפגע והפגיעה האישית היא עמוקה ומשפילה.

הבימוי והעצמיות

ניתן ללמוד רבות על מבנה עצמיותו של אדם מהדרך בה מתכונן להצגה כזן. חלוקת הפרט לשני חלקים- כמבצע (יצרן של בימוי ביצוע) כאופי (הביצוע נועד לעודד את רוחו וכוחו). המשמעות :

בחברתנו, האופי והעצמיות הם כמעט זהים. העצמיות כדמות שהפרט מנסה לשכנע אחרים כי היא אכן דמותו. העצמיות לא נובעת מבעליה אלא מתמונת פעולתו. אם בוימה כהלכה, הקהל מעניק עצמיות לאופי שהוצג בפניו. חשוב שעצמיות זו היא מיצג של התמונה שראה הקהל לעיניו אך היא לא הסיבה לה. כשמנתחים עצמיות, מתרחקים מבעליה שהרי הוא קולב עליו יתלה מוצר שנעשה עם שת"פ של הקהל . האמצעים המשמשים לייצירת עצמיות ושמירתה לא נמצאים בקולב אלא נטועים במוסד החברתי.

הפרט בתור מבצע- יש לו כושר ללמוד וזה משמש במטלתו ללמוד את חלקו. נתון לחלומות המגוללים ניצחון הקשור בביצוע מוצלח או כשלון המלווה בחרדה.


Locations of visitors to this page