חזרה למאמרים של לסוציאולוגיה/אדם בסביבתו
חזרה לאתר הראשי

---

יסודות הסוציולוגיה: מהי עובדה חברתית?/ דורקהיים

בכדי להבין מהי השיטה המתאימה לחקור עובדות חברתיות, צריך להגדיר עובדות המכונות בדר''כ ''חברתיות'', היות ובכינוי חברתי בקושי משתמשים בצורה הנכונה להגדרה זו חשוב להבהיר שהכינוי חברתי ניתן היום לכל תופעה המצויה באופן כללי בחברה גם אם עניינן החברתי הוא מועט מאד, למרות שבבסיס שימוש זה בקושי נמצא אירוע שלא ניתן להגדירו חברתי, אבל אם נחשיב את כל האירועים האלה כעובדה חברתית, לסוציולוגיה לא יהיה מחקר משל עצמה והתחום שלה יהיה מעורב עם ביולוגיה ופסיכולוגיה.

(אם נחקור את כל התופעות שהיחיד בתוך החברה עושה גם לבד, אין פה עניין סוציולוגי וכך לא יוצרים חציצה בין הביולוגיה והפסיכולוגיה).

במציאות קיימת בכל חברה קבוצת תופעות, שאפשר להבחין אותן מתופעות הנחקרות ע''י מדעים אחרים.

כשהיחיד ממלא את חובותיו השונים (במסגרת נישואין, משפחה, אזרחות וכו') הוא ממלא חובות שהוגדרו לו לפי חוק או מנהגים, אפילו כשהוא עונה לדחפים ולרגשות שלו הוא מממש את החובות שלו באופן סובייקטיבי, מציאות זו אינה אובייקטיבית כי היחיד לא יצר אותה, הוא בסך הכל ירש אותה דרך החינוך שלו.

נוצרים הרבה מצבים בהם אין לנו מושג לגבי הפרטים המדויקים של החובות שאותן אנחנו צריכים לבצע, קורה שבשביל להכיר לעומק את החובות הללו אנחנו צריכים להתייעץ עם מי שקבע אותן (מערכת הסמנים שהפרט משתמש בה כדי להביע את המחשבות שלו, מערכת הכספים שהוא מנצל בכדי לשלם את חובותיו או הנוהגים האחרים שבהם הוא משתמש).

אם כך, יש לנו צורות פעולה, מחשבה והרגשה שעובדות מחוץ לתודעת היחיד.

צורות הפעולה, ההתנהגות או המחשב האלה, הו חיצוניות ליחיד ואפילו מחוננות בכוח ציווי וכפייה, הן בעצם כופות את עצמן עלינו, בלי תלות ברצון של הפרט, כשאני מסכים לצורת הפעולה ומציית לה הכפייה הזו מורגשת במידה נמוכה ולעיתים בכלל לא.

זוהי תוכנה בולטת של עובדות אלו וההוכחה לכך מתבררת במהירות כשהיחיד מנסה להתנגד להן, לדוגמא- כשאני מנסה לעבור על החוק צורת הפעולה פועלת נגדי כדי למנוע את זה, אפילו עוד לפני שבכלל ניסיתי לעבור על החוק, או בשלב מאוחר יותר- אם ביצעתי את העבירה- כבר מוצעת לי הדרך לתקן אותה (במידה והיא ברת תיקון) או לגרום לי לכפר עליה.

כך, יוצרים ציווים מוסריים טהורים שהמצפון הציבורי מפעיל פיקוח כנגד על פעולה שאולי תפגע בו, באמצעות מעקב, ובאמצעות עונשים מתאימים שיש באפשרותו להפעיל.

בהרבה מקרים נראה שהכפייה לא כל כך חריפה אבל ברור שהיא קיימת תמיד. אם היחיד לא מקבל את מרות החברה, ע''פ לבוש, מעמד, היחיד יעורר לעג, ובידוד חברתי שבו יישאר היחיד מה שיוצר תוצאת ענישה של ממש אפילו בצורה מונחתת.

למרות שהכפייה היא בלתי ישירה היא יעילה. (לדוגמא: היחיד לא מחויב לדבר בשפה המדוברת בארצו לדוגמא, ולא להשתמש בכסף החוקי אבל הוא לא יכול להתנהג אחרת, כי אז יהיה זה כשלון. אם תעשיין ישתמש בטכניקות ישנות במפעלו הוא מביא על עצמו הרס כלכלי מובטח).

גם כאשר היחיד משחרר את עצמו מכללים ועובר עליהם בהצלחה, כשהוא מרגיש שמוטל עליו להיאבק בכללים האלה, הם עושים את כפייתם מספיק מורגשת, בכך שהם יוצרים התנגדות ממש קשה כלפי המתנגד.

כך אפשר לראות קבוצת עובדות בעלת מאפיינים ברורים:

עובדה חברתית כוללת דרכי פעולה, מחשבה והרגשה שהן חיצוניות ליחיד אך מגיעות אל בסיסו בכוח כפייה, מה שאפשר להבין בעצם זה שדרכי הפעולה הללו שולטות ביחיד.

אי אפשר לבלבל ולהחליף את צורות המחשבה האלו עם תופעות ביולוגיות, ולא עם תופעות פסיכולוגיות שקיימות רק בתודעת היחיד ובאמצעותה. לכן הן מהוות סוג חדש ולעובדות אלה, ורק להן צריך לתת את המושג חברתי.

ברור לחלוטין שהמקור של עובדות אלה אינו היחיד, אלא החברה הפוליטית. החברה הפוליטית שבתוכה יש קבוצות שונות: קב' דתיות/ פוליטיות/ ספרותיות/ מקצועיות וכו'.

המונח חברתי מתאים רק להן בגלל שיש לו משמעות ברורה רק כשהוא מציין בבלעדיות את התופעות שלא כלולות באף אחת מתוך קבוצת העובדות שנקבעו ומוינו קודם.

צורות הפעולה והחשיבה האלה מראות לנו בדיוק מהו תחום הסוציולוגיה.

כשאנחנו מגדירים את התופעות האלה בשימוש במילה כפייה, אנו מסתכנים בלזעזע את האינדיבידואליסטים, אלה שמאמינים באוטונומיה של היחיד, על כבוד האדם שיורד ערכו בצורה כזו, אבל היום למען האמת, כבר מקובל לחשוב שרוב הרעיונות והנטיות שלנו מגיעות אלינו מבחוץ.

קיימת הסכמה כללית שהכפייה החברתית לא נוגדת בהכרח את ההתפתחות האישית של היחיד. היות והדוגמאות הקודמות כוללת אמונות ונוהגים מוכרים ומבוססים אפשר להאמין שהעובדות החברתיות קיימות רק במסגרת ארגונים חברתיים, אבל קיימות עובדות אחרות בלי צורות מגובשות כאלה שיש להן את אותה אובייקטיביות ועליונות על היחיד, עובדות אלה נקראות זרמים חברתיים. זרמים אלה זורמים לכל אחד מאתנו מבחוץ ונושאים אותנו הרחק למרות רצוננו, יכול להיות שאם היחיד לא מנסה להתנגד, הוא לא מרגיש את הלחץ שהם מפעילים עליו, אבל הלחץ הזה מתגלה בזמן שהיחיד מנסה להתנגד. כשהיחיד ינסה להתנגד לאחד מהביטויים הקולקטיבים האלה הרגשות האלה יפנו נגדו. וכך גם במקרים הפוכים, גם אם לא מודעים לכך, משמע היחיד הופך לקורבן אשליה שבה יצרנו את הדבר שלמעשה כפה עצמו עלינו מבחוץ, אפילו אם שביעות הרצון בה אנחנו נסחפים מסתירה את הלחץ המופעל עלינו היא עדיין לא שוללת אותו (האוויר לא הופך להיות קל בגלל שאנחנו לא מרגישים אותו).

אפילו אם היחיד תורם ליצירת הרגש המשותף התחושה שהוא קיבל ממנו שונה מאד ממה שהיה מקבל אם היה לבד. ברגע שההשפעות החברתיות האלה פסקו לפעול, כשאנחנו לבד שוב, הרגשות האלה נהיות פתאום זרות, ואנחנו מתקשים להכיר בהם כשלנו ואנחנו מבינים שהרגשות האלה הוטבעו בנו מבחוץ במידה רבה יותר ממה שהם נוצרו.

(לדוגמא- קבוצת יחידים שרוב האנשים בה אינם בעלי מזג תוקפני, אך בגלל שהרגשות שנוצרו בה מנוגדים לטבענו יכולה הקבוצה להיגרר למעשי זוועה).

דוגמא נוספת להבנת ההגדרה של עובדה חברתית היא- גידול וחינוך ילדים, כל פעולת חינוך מהווה מאמץ מתמשך לכפות על הילד דרכי ראייה, הרגשה ופעולה שהוא לא היה יכול להגיע אליהן או לחוות אותן באופן ספונטני, אנחנו כופים על הילד לאכול, לישון ולשתות בשעות קבועות משעותיו/שנותיו הראשונות, אנו מאלצים את הילד להשתמש בנוהגי ניקיון, שקט וצייתנות ומפעילים עליו לחץ להתחשב כראוי באחרים, לפתח כבוד לנוהגים ומנהגים, שיפתח צורך פנימי לעבודה וכו', ובשלב שבו אנחנו לא מרגישים עוד את הכפייה הזו, זה בגלל שהיא יוצרת בנו הדרגתיות הרגלים ונטיות פנימיות שהופכים את המגבלה לחסרת שימוש, היא לא מבוטלת, כי היא עדיין המקור להרגלים האלה

.

מטרת החינוך היא חיבור בין האנוש, תהליך החינוך נותן לנו בתמצית מרוכזת את ה''היסטוריה'' בה נקבע הקיום החברתי, לחץ בלתי פוסק שאליו נחשף הילד הוא לחץ של סביבה חברתית שנוטה לעצב אותו בדמותה, סביבה שההורים והמורים מייצגים רק את נציגיה ומתווכיה.

משמע, תופעות סוציולוגיות לא ניתנות להגדרה באמצעות הכללה שלהן,זו מחשבה שמתגלה בכל התוודעות, גם אם כל היחידים חוזרים ומבצעים אותה, זה לא מהווה עובדה חברתית.

גם אם סוציולוגים הסתפקו בלהגדיר את העובדות האלה כך, זה רק בגלל שהם בלבלו את העובדות האלה עם מה שניתן להגדיר כהתגלגלות של זה בתוך היחיד.

אבל, הצדדים הקולקטיבים של אמונות, נטיות ונוהגים קבוצתיים הם מאפיינים באמת את התופעות החברתיות.

המצבים הקולקטיבים- טבועים לא רק בפעולות הרצופות שהם קובעים אלא בזכות כך שקיבלו ביטוי קבוע בנוסחה, שחוזרים ומשננים אותה, נוסחה שמועברת על ידי חינוך ובכתובים. כך יוצרים כללי חוק ומוסר, פתגמים עממים, כתבי דת ואמונה וכו'.

כל אלה יכולים להתקיים בשלמותם כשהיחיד מיישם אותם, או אפילו כשהיחיד לא מיישם אותם. הפרדה זו לא מציגה עצמה תמיד באותה אבחנה, אבל עצם זה שהיא קיימת במספר הדוגמאות לעיל באה להוכיח שהעובדה החברתית היא דבר שונה מייצוגה הפרטיים.

כשהפרדה כזו לא נראית בבירור עדיין אפשר לגלותה בשימוש באמצעים שיטתיים מסוימים. היא חיונית אם אנחנו רוצים להפקיד את העובדות החברתיות מהמרכיבים שלהן, כדי לראות אותן טהורות, זרמי דעות שנמצאים בעוצמות משתנו בהתאם לנסיבות מניעים קבוצות מסוימות לנישואים רבים יותר/ להתאבדויות תכופות יותר/ קצב ילודה גבוה או נמוך.

הזרמים האלה הם עובדות חברתיות, שנראים בהתחלה בלתי ניתנים להפרדה מהצורות שהם מקבלים ולובשים במקרים פרטיים, אבל למעשה הם מיוצגים בדיוק לפי הממדים של תכיפות הלידות, החתונות, פעולות התאבדות וכו', משמע על ידי המספר המתקבל מחלוקת הממוצע השנתי של הדוגמאות לעיל, כל מספר כולל את המקרים הפרטיים בלי הבחינות, הנסיבות הפרטיות שהיו לכל יחיד לא תורמות לקביעה, הממוצע מביע מצב מסוים של הנשמה קבוצתית. (המושג הנשמה קבוצתית באנגלית: LAME COLLECTIVE)

כל מה שנוגע לגילוי התופעות החברתיות במקרים פרטיים, הוא גילוי חברתי במידה מסוימת בגלל שבחלקם הם ''מעתיקים'' מודל חברתי (רעיון של הילה, לא מהטקסט: בייבי בום כדוגמא).

כל אחד מהמקרים תלוי במידה רבה של תלות בהרכב האורגני- פסיכולוגי של היחיד ובנסיבות המסוימות בהן ניצב. כך הגילויים לא מהווים תופעות סוציולוגיות במובן המחמיר של המילה, הם משתייכים לשני תחומים ולכן נקרא להם פסיכו- חברתיים. הם מעניינים את הסוציולוג גם בלי שיהיו תחום עניין ראשי של סוציולוגיה.

בתוך גופים חיים קיימות תופעות דומות, מורכבות, המהוות את תחום העניין של המדעים המעורבים (כמו ביוכימיה).

נגד כל מה שנאמר עד כה, ישנה טענה שלפיה תופעה היא קולקטיבית רק כשהיא משותפת לכל החברים בחברה, או לפחות לרוב, משמע- היא קולקטיבית רק כשהיא כללית.

יכול להיות שזה נכון, אבל תופעה זו היא כללית רק בגלל שהיא קולקטיבית ולא קולקטיבית בגלל שהיא כללית (!!!!) מצב קבוצתי שחוזר על עצמו ונשבר כשהוא מגיע ליחיד היות והוא נכפה עליו מבחוץ, הוא נמצא בכל חלק כשהוא קיים בשלם, אבל הוא לא מתקיים בשלם כשהוא בחלקיו. (זה קורה רק כשהיחיד נמצא בקבוצה, ולא כשהוא לבד). זה נראה בבירור באמונות ונוהגים שמועברים לנו במשך דורות, שאנחנו מקבלים אותם בגלל שבהוותם יש מעשה קולקטיבי, מושקע בסמכות מיוחדת, כמו החינוך שלמדנו להכיר ולכבד. חלק גדול מהתופעות שלנו מועבר בדרך זו, ריגוש קולקטיבי שפורץ בפתאומיות ובאלימות לא מביע רק את המשותף לכל רגשות היחידים בו, הוא מהווה דבר שונה לחלוטין כמו שראינו קודם, הוא נובע מהוויתם יחדיו.

תחום הסוציולוגיה מקיף וכולל רק תחום תופעות מוגבל, עובדה חברתית¹ ניתן לזהות באמצעות כוח כפייה חיצוני שהיא מפעילה, או יכולה להפעיל על יחידים, על ידי סנקציות חברתיות או בגילוי התנגדות כנגד כל ניסיון שבא להפר ולעמוד מולו, ניתן להגדיר את העובדה החברתית² באמצעות תפוצתה בקבוצה, בתנאי שקיום העובדה לא תלוי בצורות הפרטיות שהיא לובשת ומקבל בתפוצתה ובפיזורה בקבוצה, את קיום הכפייה קל לוודא במקרים שהיא מביעה את עצמה באופן חיצוני, בתגובה ישירה של החברה (מקרים של חוק/ מוסר/אמונות מנהגים/ אופנה) אבל כשהתגובה לא ישירה, לא ניתן לגלות ולזהות אותה בקלות, אבל ניתן לקבוע בקלות את הכלליות שבה היא מצורפת למאפיין החיצוניות.

ההגדרה השניה מהווה צורה שונה של הראשונה, אם צורת התנהגות שקיומה הוא חיצוני לתודעת היחידים, הופכת לכללית הדבר יכול להתקיים רק אם היא נכפית עליהם.

העובדות שסיפקו לנו את הבסיס הן גם תרבות העשייה וגם העובדות מהסדר הפזיולוגי, קיימות גם תרבויות קיום קולקטיבי, עובדות חברתיות מסדר אנטומי או מורפולוגי והסוציולוגיה לא יכולה להתעלם מכך, אבל מספרם וטבעם של החלקים היסודיים שמהם החברה מורכבת, צורתם ודרגת ההתחברות שלהם, חלוקת האוכ' בשטח- מול דרכי התעבורה, הם לא במבחן ראשון צורה של עשייה, מחשבה או ריגוש.

צורות קיום אלו אמנם נכפות על היחיד בדיוק כמו שנכפות עליו צורות הפעולה, כשאנחנו רוצים להבין איך חברה מפולגת מבחינת פוליטית ואיפה הם מתמזגים לעומת מתפצלים, אי אפשר להשיג את מטרתנו על ידי מחקר פיזי או תצפיות, היות וזה תופעות חברתיות אפילו כשיש להן בסיס בטבע החומרי.

רק בעזרת מחקר על הציבור אפשר להשיג הבנה של ארגון, אנחנו לא יכולים לבחור את סגנון הבנייה של ביתנו יותר מאת צורת לבושנו, הם מחייבים אותנו באותה המידה, ערוצי תקשורת או מסלול דרכים, קובעים את נקודת המבט שלנו באורחות חיינו.

צורות קיום יכולות להיקרא צורות פעולה מגובשות, המבנה הפוליטי של חברה הוא בפשטות האופן שבו חלקיה הנפרדים התרגלו לחיות אחד עם השני, באם היחידים בוחרים במסגרת אינטימית או במסגרת סגולית, סוג המגורים הוא הדרך בה אבותינו התרגלו לבנות את בתיהם, צורות התקשורת הם זרמי המסחר הקבועים, ויסות חוקי הוא הסדר קבוע שמהווה עובדה פיזיולוגית, ציווי מוסר הוא קשיח יותר מנוהג מקצועי פשוט יותר מאופנה, כך שיש בפנינו סדרה שלמה של דרגות בלי הפסקה ברצף העובדות מהמבנה המנוסח והמגובש ביותר ועד לאותם זרמים חופשיים של החיים החברתיים שעוד לא התעצבו לחלוטין, הבדל זה הוא ההבדל שבדרגת יציבותם.

הגדרתנו תכלול את כל תחום העניין של העובדות, משמע עובדה חברתית היא כל צורת פעולה בין אם קבועה ובין אם לא, שיכולה להפעיל על היחיד כפייה חיצונית או כל צורת פעולה שהיא כללית לאורכה של חברה נתונה ובו בזמן היא קיימת בזכות עצמה, ובאופן בלתי תלוי בפרט.

---

תקציר הסיכום:

דורקהיים והעובדה החברתית- מאמר ראשון (10 עמ')

הכינוי "חברתי" מוענק לכל התופעות באופן כללי בחברה אבל אז הוא כולל גם תופעות פיזיולוגיות.

במציאות קיימת בכל חברה קבוצת תופעות שניתן להבחינן מאלו הנחקרות ע"י מדעים אחרים (חוק, דת, כלכלה). אלו היו קיימים לפני היחיד ומתפקדים ללא תלות בשימוש הפרטי בהם.

צורות ההתנהגות והמחשבה חיצוניות ליחיד וכופות ונכפות עליו. אם לא מצייתים לה, מקבלים עונש.

לעיתים יש צורת התנהגות לא מקובלת שלא גוררת עונשים אך תגובת הסביבה אינה חיובית.

"חברתי" אינו תופעות ביולוגיות או פסיכולוגיות אלא סוג תופעות חדש שמקורו בחברה.

רוב רעיותנו אינם מאיתנו אלא מהחברה הכופה אותם עלינו.חשוב שהכפייה אינה נוגדת התפתחות אישית של היחיד.

האם עובדות חברתיות לא ייתקיימו מבלי שישתייכו לארגון או קבוצה? כן. ישנם והן נקראות זרמים חברתיים לא מורגשים אך כאשר מנסים להתנגד להם, הם מפעילים לחץ. כוח הכפייה החיצוני גם גטרם לנו להאמין שאנחנו יצרנו משהו אשר בעצם נכפה עלינו מבחוץ.

כשקבוצה לא קיימת יותר וההשפעות החברתיות לא פועלות יותר, אנו נעשים מודעים לרגשות שהוטמעו בנו אשר זרים לנו ואפילו מנוגדים לטבענו.

דוגמא לאימות ההגדרה- בילדים מנהיגים וכופים דרכי התנהגות שבבוא הופכים להרגל ונטיות פנימיות. החינוך של הילד הוא הלחץ של הסביבה החברתית.

קיום העובדות החברתיות ביחיד אינן עובדה חברתית הצדדים המשותפים של אמונות, נטיות ונוהגים הם המאפיינים באמת את התופעות החברתיות.

מנהגים קולקטיבים טבועים לא רק בפעולות אלא בזכות קבלת ביטוי קבוע המועבר בחינוך ובכתובים.

עובדה חברתית שונה מקיומה ביחיד. אפילו אם קשה להבחין בזה, אפשר לגלות את ההפרדה.

חשוב לעשות הבחנה אם רוצים להפריד את העובדות מתרכוביהן כדי לצפות בהן בטהרתן.

באמצעות סטטיסטיקה, אפשר לבודד אותם. אפשר לבדוק ממוצעים ובכך כוללים את כל המקרים הפרטיים ללא הבחנה והנסיבות הפרטיות מנוטרלות ולא תורמות לקביעותן.

הגילויים משתייכים לתחום סוציולוגי ופסיכולוגי.

כנגד כל מה שאמרנו, תופעה היא קולקטיבית (מחייבת) כשהיא מקובלת על כולם או רובם. היא כללית כי היא מחייבת ולא מחייבת (קולקטיבית) בגלל שהיא כללית. זהו מצב קבוצתי המתקיים רק בחלקיו של השלם כמו נוהגים ואמונות שעברו מדור לדור כי כך חונכנו. כאשר עובדה חברתית נובעת מהשתתפות ישירה, טבעה אינו שונה. ריגוש קולקטיבי נובע מהיות הקבוצה יחדיו.

ניסוח מדוייק של תחום הסוציולוגיה: היא מקיפה וכוללת אך ורק תחום תופעות מוגבל.

זיהוי עובדה חברתית: 1. באמצעות הכוח שהיא מפעילה על היחיד המזוהה ע"י קיום סנקציות חברתיות.

2. ניתן להגדיר עובדה באמצעות תפוצתה בקרב הקבוצה.

קל יותר לאתר לפי הסממן השני כי הראשון לעיתים נסתר כאשר התגובה היא לא ישירה.

ההגדרה השנייה היא צורה של הראשונה.

האם ההגדרה שלמה?

"צורות הקיום" (מגורים, תעבורה) נכפות על היחיד כמו "צורות הפעולה".

כשאנו רוצים לדעת כיצד חברה מפולגת פוליטית לא נוכל ע"י מחקר פיזי ותצפיות ג"ג אלא באמצמעות מחקר על החוק הציבורי אשר קובע את הארגון הפוליטי