חזרה למאמרים של לסוציאולוגיה/אדם בסביבתו
חזרה לאתר הראשי

---

דייויס ומור- כמה עקרונות של הריבוד החברתי (13 עמודים)

הצורך התפקודי שבריבוד-

הדרישה העומדת לפני כל חברה להציב ולהניע פרטים בתוך המבנה החברתי. לתת מוטיבציה בשני מישורים: שאיפה לכהן בעמדות ולטעת בהם את הרצון למלא את החובות הכרוכות בתפקיד.

בכל מערכת (תחרותית ולא תחרותית) נדרשים שני סוגי ההנעה.

חשוב מי מגיע לאילו עמדות בעיקר משום שמסויימות דורשות כשרונות ייחודיים ויש חשובות יותר מאחרות מבחינה תפקודית. כדי לאפשר זאת החברה זקוקה לשני דברים: תגמולים כתמריץ ודרך לחלקם (שכר גבוה ונמוך) התגמולים וחלוקתם הופכים לחלק מהסדר החברתי ומביאים להווצרות ריבוד.

אילו תגמולים יש? 1. התורמים למחייה 2. המשפיעים על הלך הנפש ובידור 3.המוסיפים לכבוד העצמי ולהתפשטות האני.

זכויות וטובות ההנאה המתלוות לעמדות שונות בחברה הן בלתי שוות, אז החברה היא ריבודית.

שני הגורמים הקובעים את דירוג העמדות-

1. חשיבותן לחברה גבוהה ביותר. קשור בתפקוד וחשיבותו.
2. נדרשת להן מידה רבה ביותר של כשרון או הכשרה. קשור באמצעים ובנדירותם.

החשיבות התפקודית הבידולית

אין צורך לתגמל תפקיד אלא רק צריכה לתת תגמול מספיק כדי להבטיח את איושו ע"י האנשים המתאימים.

הנדירות הדיפרנציאלית של כח אדם

כל עמדה דורשת מיומנות. כשירותיו של האדם נוצרות בשני אופנים: יכולת הטבועה מלידה או הכשרה.

לעיתים שתיהן דרושות, לעיתים האחת דרושה יותר מהשנייה ונדירה יותר. הנדירות תורמת ליוקרה.

כיצד מבדילים בין מערכות ריבוד?

חשיבות תפקודית ונדירות כוח אדם הם הגורמים הקובעים בתגמול השונה. אם יש הבדל בין מערכת ריבוד אחת לשניה זה נובע מהבדלים בהם. עמדה בחברה אחת, חשובה פחות בשנייה.

התפקודים העיקריים בחברה והריבוד

• הדת-

החברה האנושית משיגה את אחדותה באמצעות דבקותם של חבריה בערכים ויעדים עליוניים המשותפים לכולם- זו הסיבה לנחיצות הדת. באמצעות הכרה בצווים העל טבעיים של הדת המהווים כללי התנהגות, מונהג פיקוח חזק על הפרט המנחה אותו לפי מגמות התואמות את הערכים. מכאן מובן חלוקת הכוחות בדת- מדוע אנשים מסויימים מקבלים תפקידים חשובים ונהנים מתגמולים גדולים כמו כהני דת. קיימת זיקה בין חובותיו של הכהן לבין זכויותיו (קשרו עם האלים כה הדוק עד כי בטוח שיש בו מתכונותיהם).

כהני הדת במשטרים תיאוקרטים היו קשורים בעמדות רמות אז מדוע לא שלטו על החברות בהן חיו?

כי מידת הידע הנדרשת לתפקיד קטנה. אין לדעת מי אמיתי ומי מבלף. ולכן הם מחצינים עצמם בצורה מוזרה כדי להבדילם מהשאר והם נמצאים בפחד תמידי שהחברה בה חיי תהפוך לחילונית.

בימי הביניים היה מספיק עודף כ"א שיאפשר קיום תפקיד נפרד שכזה וגם העם הוא בור וקל אמונה. בחברות נחשלות שאין בהן עודף הכהן יהיה גם עובד אדמה.

בחברה מפותחת טכלונוגית-מדעית מעמד הכהונה יורד כי הערכים העליונים יהיו חינוך, כלכלה ולא דת. ובכל זאת קיים מימד של אמונה שלא נעלם לגמרי.

• הממשל-

ממלא תפקיד ייחודי והכרחי. הוא מארגן את החברה באמצעות חוק וסמכות ומכוון אותה אל העולם הממשי. תפקודיו הם: כלפי פנים- אכיפת נורמות, בוררות בין אינטרסים מתנגשים ותכנון וניהול החברה. . כלפי חוץ- ניהול המלחמות והדיפלומטיה.

הוא נהנה ממונופול של כח ושולט בכל החיים בתחום שטחו. הריבוד טבוע כי איש הרשות פועל מתוקף סמכותו והאזרח מציית כי הוא כפוף לו.קיימים מנגנוני פיקוח שמונעים מהכח הפוליטי להפוך לכח מוחלט

1. מספר המחזיקים במשרות פוליטיות קטן בהשוואה לאוכלוסייה.
2. השליטים מציגים את אינטרסי הקבוצה יותר משל עצמם ולכן כפופים להגבלות כללים ומנהגים.
3. סמכות של אדם ניתנת רק מכוח משרתו. (תלוי באחרים לעזרה טכנית.)

• הון, רכוש ועבודה-

כל עמדה המבטיחה לבעליה אמצעי קיום נושאת איתה תגמול כלכלי. גובה הרווח הופך למדד לסטטוס.

עמדה לא מקנה כח כי יש לה הכנסות גבוהות, להיפך- יש לה הכנסות כי היא חשובה.

הבעלות על נכסי ייצור היא המקור הכלכלי העיקרי ולא ההכנסה. יש להבדיל בין זה לחזקה על נכסים.

הכנסה של פרט שגדולה מהוצאותיו יכולה להפכו לבעל הון. בעלות זו היא תגמול על ניהול מוצלח.

מוסד הירושה חזק.

בעלות של ייחסי ייצור מחדירה יסוד של כפייה.

• ידע טכני-

מציאת אמצעים להשגת מטרות בודדות- תחום הטכניקה.

עמדות הדורשות מיומנות טכנית רבה זוכות לתגמולים גבוהים (דוגמא לתגמולים שמטרתם למשוך כשרונות ולספק הנעה לרכוש הכשרה). אל לא מקבלות תגמולים גבוהים ביותר כי עמדה עם אופי טכני וזהו חייבת להיות כפופה לאחרות (עם אופי דתי, פוליטי או כלכלי).

אי אפשר לרכוש מיומנות וידע בתשלום (למרות שאפשר ללמוד) ולכן השליטה על ההכשרות יכולה להיות שייכת למשפחות או מעמדות מסויימים- זה מוסיף נדירות מלאכותית.

מצב הפוך- תגמולים של עמדה טכנית יכולים להיות כה גבוהים עד שיווצר מצב של היצע מופרז שיגרום לפיחות כרך התגמולים.

אופן גיוס מועמדים לעמדות עשוי להשפיע על יעילותו של מבנה ריבודי.

חלוקת עבודה קיצונית יוצרת בעלי מקצוע רבים ללא יוקרה כי הכשרתם קצרה ולא נדרש הרבה כשרון. חלוקת עבודה כזו מבליטה את רום עמדתם של המומחים האמיתיים (מדענים, מהנדסים..).

אם הסדר החברתי מבוסס על חלוקת עבודה מסועפת, יוקרתו של המומחה תהיה מוגבלת.

ההבדלים בין מערכות ריבודיות-

1. דרגת ההתמקצעות- מביעה חותמה על דירטגי הכח והיוקרה. משפיעה על הדגשת תפקודים במערכת. משפיעה על בסיסי הברירה (סלקציה) מערכת עם התמקצעויות או בלי.
2. טבעה של ההדגשה התפקודית- כשהדגש על הדת, ההתמקצעות וההתפתחות הטכ' מוגבלות וגם הבירוקרטיה. כשאינו על הדת, חלה התפתחות אך לא בפוליטיקה משום שהן קשורות זו בזו.
3. גודל ההבדלים- קיימים הבדלים ניכרים בין חברות ובין חלקים של אותה חברה. שיעור המרחק החברתי בין עמדות חייב להיות מדיד כמותית.
4. היקף הזדמנויות- עד גבול מסויים, השוויון והאי שיוויון עשויים להשתנות באופן בלתי תלוי.
5. דרגת סולידריות ברובד- הסולידריות המעמדית יכולה להשתנות ללא תלות באחרים. היא מהווה עקרות חשוב לגבי מיונן של מערכות ריבוד.

תנאים חיצוניים-

מצב של מערכת ריבוד ביחס לכל אחד ממאפייני ההבדלות תלוי בשני דברים:

1. במצבה ביחס לשאר סוגי ההבדלות
2. בתנאים הקיימים מחוץ למערכת הריבוד ובכל זאת משפיעים עליה. מבינהם:
1. דרגת התפתחות תרבותית- ככל שגדלה המורשת התרבותית, כך יש צורך במידה רבה של התמקצעות המסייעת להגדלת הניעות החברתיות, ירידת הסולידריות ולשינוי טבעה של ההדגשה התפקודית.
2. המצב ביחס לחברות אחרות- קיום או העדר סכסוך, קשרי מסחר וכד' משפיעים על המבנה המעמדי. (במלחמה- דגש על תפקוד צבאי, סחר חופשי מחזק את יד הסוחר ע"ח הלוחם וכו')
3. גדלה של החברה- חברה קטנה מגבילה את דרגת ההתמקצעות התפקודית, מידת ההפרדה בין רבדים ואת שיעור אי השוויון.

---

עוד סיכום

דיוויס ומור- כמה עקרונות של הריבוד החברתי:

ריבוד חברתי: מושג בסוציולוגיה (מקורו בגיאולוגיה) המתייחס למיקומם של יחידים ושל קבוצות בשלבים השונים של הסולם ההיררכי החברתי. המיקום נקבע עפ"י אמות מידה שונות, ויש לו גם משמעות ערכית: מיקומו הגבוה של רובד (מעמד חברתי) מסוים הוא "טוב יותר"...

במאמר הכותבים מנסים להראות ששום חברה היא שוויונית, (לא ''לא מעמדית'', לא ''לא ריבודית'').

הצורך התפקודי שבריבוד:

ישנה דרישה שעומדת בפני כל חברה להציב ולהניע פרטים בתוך המבנה החברתי. החברה צריכה לחלק את חבריה בין העמדות החברתיות ולהמריץ אותם למלא את החובות הכרוכות בעמדות השונות, החברה צריך לתת מוטיבציה ב-2 מישורים:

1. להחדיר באנשים המתאימה את השאיפה לכהן בעמדות מסוימות.
2. כשהם נמצאים בעמדות האלה להטמיע בהם את הרצון למלא את החובות הכרוכות בעמדות אלו.

יש תהליך מתמיד של חלופה בין ממלאי התפקידים בעמדות.

אם כל החובות בעמדות השונות היו נעימות לאורגניזם האנושי ואם כל העמדות היו דורשות את אותם כשרונות של מלאי התפקיד, לא הייתה חלוקה, ולא היה חשוב מי מגיע ולאיזה עמדה, אבל חשוב מי מגיע ולאן, לא רק בגלל שיש תפקידים שיותר נחמד לבצע אותם, אבל בגלל שיש עמדות שמחייבות כשרונות מיוחדים או הכשרה מיוחדת. לכן החברה זקוקה לשני דברים:

1. תגמולים שהיא יכולה להשתמש בהם כתמריצים.
2. דרך לחלוקת התגמולים בהתאם לעמדות.

תגמולים אלו וחלוקתם הופכים לחלק מהסדר החברתי ולהיווצרות ריבוד.

איזה תגמולים עומדים לראשותה של חברה?

1. דברים התורמים למחייה ולנוחיות
2. דברים המשפיעים על הלך הנפש ועל הבידור.
3. דברים המוסיפים לכבוד העצמי ולהתפשטות ''האני''.

באופן כלשהו התגמולים בנויים בעמדה- כזכויות/ הטבות. אם הכרחי שהזכויות וההטבות המתלוות לעמדות שונות יהיו בלתי שוות החברה צריכה לדאוג להיות ריבודית, אי השוויון החברתי מבטיח שבעמדות החשובות יכהנו בנאמנות האנשים הכשירים ביותר.

שני הגורמים הקובעים את דירוג המעמדות:

הפונקציה הכללית היא שאי השוויון בא לשרת את דירוג המעמדות, אפשר לומר שהעמדות שנותנות את הגמול הרב ביותר הן בדרך כלל עמדות שחשיבותן בחברה היא הגבוהה ביותר ונדרשת להן מידה גדולה ביותר של כישרון או הכשרה.

החשיבות התפקודית הבידולית:

החברה צריכה לתת לעמדות הגבוהות תגמול מספק, כדי להבטיח שמי שיאייש אותן יהיה המתאים ביותר.

אך אין ספק שהגמול צריך להיות גבוה.

הנדירות הדיפרנציאלית של כוח האדם:

כל העמדות דורשות מיומנות ויכולת ביצוע היות ונושא התפקיד צריך לבצע משהו.

כשירותיו של האדם נוצרות ב-2 דרכים:

1. תוצאה מיכולת הטבועה בו מלידה.
2. הכשרה.

אפשרי שאחת תהיה חזקה יותר מהשניה.

לדוגמא: הרפואה המודרנית, רוב האנשים יכולים ללמוד רפואה אבל הלימוד כל כך מתיש ומייגע שלמעשה כמעט אף אחד לא היה ניגש ללמוד את זה אם הגמול לא היה משתלם.

עמדה שצריך להשקיע הרבה בכדי להגיע אליה, דורשת מיקום גבוה בדרגה החברתית, עליה להעניק יוקרה רבה, משכורת גבוהה, שפע של פנאי וכו'.

הבנת הבדלים בין מערכות ריבוד:

אם יש הבדל בין מערכות ריבוד אז אפשר להגיד שלכל הגורמים יש חשיבות תפקודית ונדירות של כוח האדם. עמדות שהן חשובות בחברה אחת עשויות להיות בלתי חשובות בחברה אחרת שכן יכולים להיות הבדלים בתנאים שהחברות צריכות להתמודד עמהם או בדרגת התפתחותן הפנימית.

התפקודים העיקריים בחברה והריבוד: הדת:

החברה האנושית משיגה את אחדותה באמצעות דביקות חבריה בערכים ויעדים עליונים המשותפים לכולם. ערכים ויעדים אלה מאפשרים לחברה לפעול כמערכת. הם לא נובעים מטבע תורשתי או מטבע חיצוני, הם התפתחו כחלק מתרבות מכוח התקשורת ולחץ מוסרי. עליהם להראות בעיני בני החברה כבעלי ממשות כלשהי וזה בדיוק התפקיד של האמונה הדתית ושל הפולחן הדתי.

באמצעות ההכרה בציוויים על טבעיים המהווים בעת ובעונה אחת גם כללי התנהגות מונהג פיקוח רב עוצמה על התנהגות האדם. הפיקוח תואם את הערכים ואת היעדים העליונים של החברה.

גם בתפקיד הדת ישנם מעמדות, ובדר''כ מופקדים אנשים מסוימים על הפעילויות הדתיות, אנשים הנהנים מתגמולים גדולים יותר משל האחרים בחברה. הדת מבססת לעצמה את ההסברים למיקומים החברתיים שהיא נותנת, לדוגמא עם כהני דת- אם הוא שליח האל משמע הוא בעל עוצמה ואולי אם יש לו קשר כל כך טוב עם האלים יש בו מעט אלוהיות ולכן הוא מקבל זכויות יתר מיוחדות שהוא נהנה מהן.

כהן הדת צריך להשתמש בתחבולות מסובכות שמיועדות להדגיש את עמדתו המיוחדת ואת הקשר החזק שלו לעמדה, זה מסומל בלבוש המיוחד, במגורים מופרדים, מזון מיוחד, פנאי וחיי פרישות.

לעיתים כהן הדת ממלא תפקידים נוספים בחברה (תחומי מדיניות ורפואה) במסיבות שונות וכך ייהנה מיוקרה רבה.

התפקודים העיקריים בחברה והריבוד: הממשל:

הממשל ממלא בחברה תפקיד יחיד במינו והכרחי. הוא מארגן את החברה באמצעות חוק וסמכות. הוא מכוון את החברה אל העולם הממשי.

התפקודים העיקריים של הממשל:

כלפי פנים: אכיפת נורמות, בוררות בין אינטרסים סותרים, תכנון וניהול החברה, ניהול מלחמות ודיפלומטיה. נהנה ממנופול על כוח וחולש על כל האנשים החיים בתחומי שטחו.

הפעולה המדינית: נושאת סמכות, איש רשות יכול לצוות כי יש לו סמכות, האזרח חייב לציית כי הוא כפוף לסמכות. לכן הריבוד טבוע במהותם של היחסים הפוליטים.

קיימים מנגנוני פיקוח המונעים למעשה מהכוח הפוליטי להפוך לכוח מוחלט, המנגנונים הם:

1. העובדה שמספר האנשים המחזיקים בפועל במשרות פוליטיות הוא בהכרח קטן בהשוואה לכל האוכ'.
2. העובדה שהשליטים מציגים את האינטרסים של הקבוצה יותר מאשר את האינטרסים של עצמם ולכן ההתנהגות שלהם כפופה להגבלות של כללים ומנהגים.
3. העובדה שסמכות אדם המשמש במשרה פוליטית ניתנת לו אך ורק מכוח משרתו.

התפקודים העיקריים בחברה והריבוד: הון רכוש ועבודה:

תגמול כלכלי לכל עמדה. החברה משתמשת ברווחים כלכליים בלתי שווים כאמצעי עקרי לפיקוח על כניסת אנשים לעמדות וכדי לדרבן אותם למלא את החובות הכרוכות בעמדות האלה, גובה הרווח הכלכלי הופך מדד העקרי לסטטוס החברתי

עמדה מסוימת לא מקנה כוח ויוקרה כי היא מביאה הכנסה גבוהה, אלא ההפך, היא מביאה הכנסה גבוהה כי היא תפקודית.

בעלות על נכסי ייצור היא מקור הכנסה בדומה לעמדות אחרות, וההכנסה עצמה היא מודד, אפילו במקומות שבהם הערכים החברתיים ממוסחרים מאד והרווחים הם האמצעי הנוח ביותר לקביעת העמדה החברתית גם אז יותר מאשר ההכנסה מקנה יוקרה לעמדה מסוימת היא ממריצה אנשים להתחרות על אותה עמדה.

ככל שהבידול החברתי מפותח יותר ויותר ויחד עם זאת מוסד הירושה נשאר כמו שהוא, עולה התופעה של בעלות טהורה ותגמול על בעלות טהורה. (בעלי הון)

התפקודים העיקריים בחברה והריבוד: ידע טכני:

הדוגמא הפשוטה ביותר לחלוקת תגמולים המכוונת למשוך כשרונות ולספק הנעה לרכוש הכשרה. עמדות אלה מקבלות לעיתים את התגמולים הגבוהים ביותר, חשיבות הידע הטכני לעולם גבוהה מאד.

אבל עמדת הידע הטכני היא תחת עמדות אחרות- דתיות, פוליטיות וכלכליות.

דרכי הגיוס של מועמדים לעמדות עשויים להשפיע על יעילותו של מבנה ריבודי. עודף היצע מוריד בדרך כלל את גובה התגמולים והיצע נמוך מעלה את גובה התגמולים.

יש הבדלים בין מערכות ריבוד בנושא עמדת המומחים הטכנים, תלוי במקצועיות שלהם. אם הסדר החברתי באמת מבוסס על חלוקת עבודה מסועפת, יוקרתו של המומחה הטכני חייבת להיות מוגבלת.

הבדלים בין מערכות רבודות:

טיפוסים שונים של מערכות ריבוד, ההבחנה נעשית לפי אופני הבדלות מסוימים והם:

א. דרגת ההתמקצעות:

ריבוי דירוגי כוח ויוקרה, משפיעה על הדגשת תפקודים מסוימים. מידת ההתמקצעות משפיעה על בסיסי הסלקציה. דוגמאות לטיפוסים קוטביים: מערכת בעלת התמחות ומערכת ללא התמחות.

ב. טבעה של ההדגשה התפקודית:

על פי רוב העמדה הדתית והפוליטית כרוכות זו בזו. ולכן ההתמקצעות וההתפתחות הטכנולוגית מוגבלות. כשיש חברה יותר חילונית יש אפשרות להתפתחות רחבה יותר במישור הטכני.

חברה יכולה להדגיש את התפקוד המשפחתי, בחברות שיש בהן שיעור תמותה גבוה ואז זה מחייב פוריות רבה והשארות יהיה הבסיס העיקרי לארגון חברתי.

טיפוסים עיקריים: מערכת משפחתנית, מערכת אוטוריטרית (תאוקרטית או דתית, טוטליטרית או חילונית) מערכת קפיטליסטית.

ג. גודל ההבדלים הקפחניים:

סולם הדרגות שניתן לדרגו ע''פ מדידה כמותית. הבדלים ניכרים בין חברות שונות ואפילו בתוך חברה אחת.

טיפוסים קוטביים: מערכת שוויונית, מערכת לא שוויונית.

ד. היקף ההזדמנויות:

השוויון בתחום ההזדמנויות לנוע בסולם החברתי משלב אחד לאחר. הוא יהיה גדול יותר בארה''ב מאשר בחברה שבטית שבה הזכויות עוברות בירושה.

טיפוסים קוטביים: מערכת ניעה (פתוחה), מערכת לא ניעה (חסומה).

ה. דרגת הסולידריות בתוך הרובד:

הסולידריות המעמדית עשויה להשתנות בלי תלות בבחנים האחרים. מהווה עקרון חשוב למיונן של מערכות ריבוד.

טיפוסים קוטביים: מערכת בעלת ארגון מעמדי, מערכת חסרת ארגון מעמדי.

תנאים חיצוניים:

מצב מערכת ריבוד ביחס לכל אחד ממאפייני ההבדלות שצוינו תלוי בשני דברים:

1. מצבה ביחס לשאר סוגי ההבדלות
2. תנאים הקיימים מחוץ למערכת הריבוד שמשפיעים עליה.

1. דרגת ההתפתחות התרבותית: ככל שגדלה מורשת תרבותית, יש צורך במידת התמקצעות שמסייעת להגדלת הניעות החברתית, לירידת הסולידריות בתוך הרבדים ולשינוי טבעה של ההדגשה התפקודית.

2. המצב ביחס לחברות אחרות: קיום או העדר סכסוך עם חברות אחרות (מסחר/ תרבות וכו') משפיע על המבנה המעמדי תנועה חופשית של רעיונות מרבה את השוויון, הגירה וכיבוש יוצרים מסיבות מיוחדות.
3. גודלה של החברה: חברה קטנה מגבילה את דרגת ההתמקצעות התפקודית, את מידת ההפרדה בין רבדים שונים ואת שיעור אי השוויון.

טיפוסים מורכבים:

מערכות שונות נבדלות בניהן בכמה אופנים, בכל מערכת בודדת מורכבת מיחסי הזיקה של הסטטוס של החברה הנידונה לכל אופני ההבדלות האלו, הניסיון למיין את כל החברות על פי הגדרות כמו חברת קסטות, חברה פיאודלית או חברה של מעמדות פתוחים, מחזיק את הסכנה שמתוך כל הבחנים יבררו אחד או שניים בהתעלמות מהשאר, שכתוצאה מכך הפתרון לבעיה יהיה לא משביע.