סטייה חברתית-מחברת 2010

Back to materials website

יום רביעי 03 מרץ 2010

מבוא

הסטייה החברתית היא תופעה מורכבת. יש הרבה משפחות וסוגים של סטייה.

הסטייה מתרחשת בכל מקום ובכל זמן, מאז ומעולם. היא תמיד התרחשה ותמיד תתרחש.

כל אדם משתייך לקבוצות שונות, כל אחד משתייך ל5 קבוצות בערך בו זמנית. לכן כולנו סוטים במובן מסוים. אין אנשים שלא סוטים, ואין אנשים שסוטים בכל מצב. גם אנשים שמבחינתנו סוטים בכל מובן אפשרי, הם שייכים לאיזושהי קבוצה שבה המשעים שלהם הם נורמטיביים.

מה הופך אדם לסוטה:

  1. דרגת הסטייה- עד כמה אנו סוטים (יש הבדל בין אדם המשליך נייר על הכביש לבין רוצח).
  2. הקהל שמגנה אותנו- ככל שהקהל יותר גדול, אנחנו יותר נחשבים לסוטים יותר בחברה.
  3. עוצמה חברתית שיש למי שמגנה- לדוגמא: כאשר ילדים מגנים הורים- אמנם הילדים רבים יותר, אך כאשר ההורים מגנים- עוצמת הגינוי שלהם משמעותית יותר בהיותם הורים למרות שהם מעטים מהילדים.

קריטריונים במיון סטייה:

סוג הסטייה- אין תחום בחיים בו אין סטייה- דוגמאות: סטייה בדעות, במראה, בתפקוד, סטייה קוגניטיבית (למשל אדם המאמין בעב"מים).

טיב הסטייה- האם הסטייה חיובית או שלילית. למשל אדם גאון נחשב כסטייה חיובית.

סטאטוס הסוטה- הישגי או שיוכי- מידת הבחירה בסטייה- האם הסטייה נכפית על האדם (שיוכית) או שהסטייה נרכשת במהלך החיים (הישגית). יש סטיות שנכפות עלינו, אלו השייכות לסטאטוס השיוכי שלנו (הסטאטוס שנולדנו איתו). דוגמא לסטייה שנולדים איתה- נכות, עיוות גוף.

האם לסטייה יש קורבן- האם כל סטייה כרוכה בקורבן? יש סטייה שאין בה קורבן, כמו אדם בעל חוש הומור המספר בדיחות ללא קורבן מסוים. בנוסף, יש אנשים שהם הקורבן של הסטייה של עצמם, כמו נרקומנים.

הגדרות עיקריות לסטייה חברתית

1. הגדרה נורמטיבית לסטייה- התנהגות תיחשב כסטייה אם היא שונה מהנורמה המקובלת בהקשר בו מתרחשת הסטייה. יש להגדיר את הנורמה, לבחון את ההתנהגות בה אנו צופים (הסטייה לכאורה), ולבחון אותן אחת מול השנייה- ההתנהגות אל מול הנורמה.

נורמה- הנורמה בסוציולוגיה היא תקן התנהגות.

ערך- קנה מידה המבחין בין טוב ורע בהתנהגות שלנו.

הנורמה היא התרגום המעשי של הערך, איך אנו צריכים להתנהג בשביל ליישם את הערך.

יש הבחנה בין 2 סוגי נורמות:

  1. מורס- נורמות מוסר, סנקציה חמורה על הפרתן.
  2. פולקווייס (Folkways ?)- נורמות מקובלות בחברה, סנקציה קלה יותר.
אדם יכול לסטות מנורמה מסוימת. אם הוא יסטה מנורמה שהיא מורס, הוא ייחשב לסוטה יותר מאשר סטייה מנורמה שאינה מורס.

כאשר יש חוק, ניתן לדעת האם אדם סוטה או לא יותר בקלות, כי יש נורמה מוגדרת.

הבעיה בהגדרה הנורמטיבית- כאשר הנורמה החברתית לא ברורה ולא מוגדרת. לדוגמא- אדם מדבר בקול רם בפלאפון, קשה לומר אם הוא סוטה או לא כי אין בנושא נורמה מוגדרת. האם ניתן לטעון שאותו אדם הוא סוטה?

2. הגדרה סטטיסטית- אדם ייחשב לסוטה אם הוא שונה מהשכיח. השכיח אינו בהכרח הנורמה. דוגמא: שיעור באוניברסיטה מתחיל ב16:00 אך רוב הסטודנטים מגיעים ב16:15. לפי ההגדרה הנורמטיבית מי שמגיע ב16:15 ייחשב סוטה. לפי ההגדרה הסטטיסטית מי שיגיע ב16:00 הוא שייחשב לסוטה.

ההגדרה הנורמטיבית היא שלילית (מישהו אחר מהנורמה) ההגדרה הסטטיסטית יכולה להיות גם חיובית (לא סטייה רעה בהכרח).

3. הגדרה אבסולוטית- יש התנהגויות מסוימות שכל חברה מוקיעה ומחשיבה כסטייה, בכל מקום ובכל תקופה. הגדרה זו מקובלת על תיאולוגים ואנשי אתיקה.

בעיה בהגדרה- קשה למצוא נורמה שבכל חברה שהיא יוקיעו אותה.

דוגמא: גילוי עריות- יש הסכמה כמעט אוניברסאלית שזו סטייה. אחת הסיבות לכך שיש הסכמה על גילוי עריות כסטייה היא שזו נורמה אינסטינקטיבית. ראיה לכך- גם חיות הדומות לאדם שומרות על הנורמה הזו (קופים).

יחד עם זאת, יש שבטים בהם לגיטימי או אפילו רצוי להפר את הנורמה. למשל- מסיבות טקסיות.

הסטייה היא יחסית לזמן ולמקום, ההגדרה האבסולוטית לא נותנת לזה מקום וזה חסרונה המרכזי של ההגדרה. לא הצלחנו למצוא התנהגות המהווה סטייה באופן אבסולוטי.

4. הגדרת התיוג- על מנת שהתנהגות תיחשב סטייה, צריך שמישהו יתייג אותה הסטייה.

בשביל למלא אחר ההגדרה יש צורך בקהל- אם לא יהיה תיוג של הקהל האדם לא ייחשב סוטה. אם הקהל לא יודע שאדם סוטה, ההתנהגות לא תיחשב סטייה. גם אם יש שני אנשים אם אותה התנהגות אבל על התנהגות של אחד יודעים ועל התנהגות של השני לא יודעים, הראשון יחשב סוטה והשני לא.

ייתכן שבקהילה אחת התנהגות מסוימת תיחשב סטייה כי הקהל מתייג אותה ככזה, ובקהילה אחרת אותה התנהגות לא תיחשב סטייה כיוון שהיא לא תויגה ככזו על ידי הקהל.

מושגים

סטייה חברתית- התנהגות אנטי קונפורמיסטית.

ניתן לתאר רצף:

סטייה- התנהגות אנטי קונפורמיתß התנהגות עצמאיתß התנהגות קונפורמיתß קונפורמיות יתר

קונפורמיות- שינוי התנהגות או עמדות בעקבות לחץ חברתי אמיתי או מדומה. אדם התנהג בצורה א', אבל שינה את התנהגותו. יש אנשים המתנהגים בצורה אחידה כל הזמן, זו לא קונפורמיות כי הם לא שינו את עמדתם או התנהגותם הבסיסית.

לחץ מדומה- מחשבה שאם אני לא אתנהג בצורה מסוימת ילעגו לי.

אנשים סוטים לעיתים עוברים תהליכי קונפורמיות בעקבות לחץ חברתי.

קונפורמיות יתר- אנשים יותר מדי קונפורמיים. דוגמא- בירוקרטים המגלים דבקות יתר בבירוקרטיה (אלה שסוגרים את החלון בדיוק בשעה שבה הם אמורים לסיים אפילו שיש עוד אדם בתור). קונפורמיות יתר היא גם סוג של סטייה.

יום רביעי 10 מרץ 2010

המשך המושגים

סוגים שונים של קונפורמיות:

  1. קונפורמיות נורמטיבית/ קונפורמיות חיצונית- אנחנו משנים התנהגות כי אנחנו רוצים להיות בנורמה, כמו כולם. זהו שינוי חיצוני ולא פנימי, בנסיבות אחרות נחזור למה שעשינו קודם.
  2. קונפורמיות אינפורמטיבית- המניע של השינוי הוא כי אנחנו רוצים להיות צודקים, לא כי אנחנו רוצים להיות כמו כולם ומפחדים מהסנקציה החברתית. למשל כאני מסמנת תשובה במבחן אמריקאי ומאחורי לוחשים לי שהתשובה היא אחרת. אני משנה את התשובה בהתאם. אני עושה זאת מתוך מטרה להיות צודקת. אף אחד לא יודע ששיניתי את התשובה.

דוגמא מהניסוי של אש-

ניסוי שבדק קונפורמיות חברתית. לנבדקים הוצגו 3 קווים בגדלים שונים. 6 משתפי פעולה אמרו שהקווים באותו גודל- האם הנבדק יאמר כמו כולם או לא?

33% מהנבדקים אמרו שהקווים באותו גדול כדי לא לתת תשובה שונה. זה נקרא שיעור הכניעה.

זוהי קונפורמיות נורמטיבית כיוון שהוא פחד מהסנקציה הנורמטיבית- שיצחקו עליו. בקונפורמיות נורמטיבית צריך שיהיה קהל. לאחר מכן הנבדק יחזור לדעה הקודמת שלו. בקונפורמיות אינפורמטיבית הנבדק לא היה חוזר לדעה הקודמת שלו לאחר מכן כי היא שגויה מבחינתו.

דוגמא נוספת:

אני לא מסדרת את החדר וההורים שלי לוחצים עלי לסדר, ואני נכנעת ומסדרת.

האם כשההורים יהיו בחו"ל עיין אסדר או לא?

אם אני עדיין אסדר כי הבנתי שבלגן זה לא טוב (עברתי בעקבות הלחץ שלהם שינוי מחשבתי)- זוהי קונפורמיות אינפורמטיבית.

אם אני לא מסדרת כשההורים בחו"ל- זוהי קונפורמיות נורמטיבית.

שינוי נורמטיבי ואינפורמטיבי

לעיתים השינוי הוא בעל אופי נורמטיבי והוא רק חיצוני (שינוי נורמטיבי), ולעיתים השינוי הוא כי השתכנענו שהשינוי נכון וטוב, זהו שינוי שהופך לפנימי ויהיה קיים גם כשהקבוצה תיעלם (שינוי אינפורמטיבי).

לא כל התנהגות שהשתנתה היא קונפורמיות. לעיתים אנו עוברים שינויים שאינם תוצאה של לחץ חברתי.

יוניפורמיות- כולם מתנהגים בצורה זהה, אבל לא כתוצאה מקונפורמיות (אם הבנתי נכון...).

עצמאות- נמצא ברצף בין הסטייה לקונפורמיות. אדם עצמאי הוא אדם המשתנה לפי התנהגות הקבוצה כאשר השינוי מתאים לו. כאשר השינוי נראה לו לא הולם הוא דבק בדעתו והתנהגותו הסוטה. הממציאים הגדולים הם עצמאים ולא סוטים. הם מקבלים את הידע הקיים עד מקום מסוים.

האנטי קונפורמיסט הוא אדם שסוטה באופן כרוני. הסטייה והאנטי היא המהות.

המשותף לאנטי קונפורמיסט והקונפורמיסט- שניהם יודעים את הנורמה. האנטי קונפורמיסט מחפש את הנורמה בשביל לעשות להיפך. העצמאי לא מחפש את הנורמה, מבחינתו הנורמה היא מה שקיים אצלו, לא חשוב לו מה הנורמה.

מה מניע את האנטי קונפורמיסטים?

  1. ריאקטיביות פסיכולוגית- לעשות דווקא. האנטי קונפורמיסטים הם "סוטים כרונים", הם לא סוטים רק פעם אחת, אלא סוטים כל פעם רק לשם הסטייה. למשל מתבגר מפתח התנהגות אנטי קונפורמיסטית גורפת, רוצה לעשות הכול הפוך מההורים. זוהי ריאקטיביות פסיכולוגית- ההתנהגות של הנער המתבגר היא כמו בומרנג, שכל התנהגות תתקבל באנטי.
  2. תשומת לב- לדוגמא נער מתבגר שמקבל תשומת לב רק כשהוא מתנהג בצורה לא טובה, ולכן מחזק את ההתנהגויות האנטי קונפורמיסטיות.
שמירה על הייחודיות- האם גם זה מניע לאנטי קונפורמיות? במובן מסוים זה לא סיבה לאנטי קונפורמיות, שמירה על ייחודיות היא מניע לעצמאות. יש לבני אדם צורך להיות ייחודיים, לפעמים אנחנו מרגישים משהו וחושבים שרק אנחנו מרגישים את זה.

קונפורמיות יתר- אדם ששומר על הנורמות עד כדי כך שהוא קונפורמי מדי. למשל מאבטח שמכיר אותך ועדיין בודק אותך בכניסה. אובססיה זו קונפורמיות יתר- לדוגמא הזקנה שמשקה את העציצים בחוץ ביום גשם, זו אובססיה וקונפורמיות יתר. הרבה פעמים אנשים שמאופיינים בקונפורמיות יתר זה נובע מהתנהגות אובססיבית.

קונפורמיות יתר במובן מסוים מקלה על קבוצה, אך יש בה גם פוטנציאל לנזק חברתי, כאשר שינוי נמנע כתוצאה מקונפורמיות יתר. הסכנה הגדולה בקונפורמיות יתר היא שהמקום של הפרט נעלם, מפחית את התרומה הייחודית שיש לכל פרט בחברה או בארגון (כי אין מקום להביא משהו אישי, צריך לעשות הכול לפי הכללים).

קונפורמיות יתר יכולה ליצור חשיבה קבוצתית- חברה שבה נוצרה חשיבה משותפת שקשה להשתחרר ממנה.

שיעור 3 17.03.2010

ניסוי של שריל- דוגמא לקונפורמיות אינפורמטיבית. (להשלים- 10 דקות).

המשך המושגים:

סטיגמה, דעה קדומה וסטריאוטיפ:

סטיגמה- אות קלון, סטיגמה היא סוג של סטייה שיש בה קלון, משהו שלילי. קשורה לתיאוריות של הגדרת התיוג, שאדם הופך לסוטה ברגע שהוטל בו אות קלון.

סטריאוטיפ- הכללה שיש לגבי אנשים. יש לכולנו סכמות שלפיהן אנחנו מתייגים אנשים- למשל מרצה כאדם רציני, סטודנטים כיושבים בכיתה. מרצה שיושב עם סטודנטים על הדשא זה מנוגד לסכמה שלנו וייראה לנו משהו מוזר. הסטריאוטיפ הוא סכמה שיש לנו לגבי קבוצה של אנשים, זו הכללה לגבי קטגוריה (סטאטוס חברתי משותף). לדוגמא סטריאוטיפ לגבי גיל (ביצועים נמוכים בעבודה, איבוד זיכרון וכו'), לגבי עדות מסוימות. סטריאוטיפ יכול להיות גם חיובי ובזה הוא נבדל מהסטיגמה, למשל- יפנים הם חרוצים. בכל מחשבה סטריאוטיפית יש עיוות כיוון שאנו מכילים את המאפיינים שיש לפי הסכמה שלנו לקבוצה, על האדם הבודד.

מרוקאים=סכין- זה לא סטיגמה אלא סטריאוטיפ. אין קשר למעשים שלו כבודד, אלא כחלק מקבוצה. סטיגמה קשורה לאדם ספציפי, אדם עושה משהו כפרט ואני מטילה עליו אות קלון בגלל זה.

דעה קדומה- עמדה שלילית שיש כלפי ציבור מסוים/ קטגוריה חברתית מסוימת. עמדה שלילית היא יחס. לכל עמדה שי 3 חלקים- קוגניטיבי (מה אני חושב), רגשי (מה אני מרגיש), התנהגותי (מה הייתי עושה או רוצה לעשות). הסטריאוטיפ כשהוא שלילי הוא החלק הקוגניטיבי של העמדה הקדומה. העמדה הקדומה היא שלילית, מה אני חושבת על ציבור מסוים זהו החלק קוגנטיבי והוא זהה לסטריאוטיפ. זה הקשר בין דעה קדומה לסטריאוטיפ.

תיאוריות המדברות על סטייה חברתית.

אנחנו נמיין את התיאוריות לפי שני צירים:

1. מיקרו לעומת מקרו.

2. תיאוריות פוזיטיביסטיות לעומת קונסטרוקציוניסטיות.

מיקרו מאקרו
פוזיטיביסטי 1 2
קונסטרוקציוניסטי 3 4

מכאן נגזרות 4 סוגי תיאוריות:

  1. מיקרו- פוזיטיביסטיות
  2. מאקרו- פוזיטיבסטיות (להלן פוז')
  3. מיקרו- קונסטרוקציוניסטיות
  4. מאקרו- קונסטרוקציוניסטיות (להלן קונ')

תיאוריות מיקרו- הגדרת סטייה לפי התייחסות לאדם. מחפשים את מנגנון הסטייה באדם הבודד.

תיאוריות מאקרו- מחפשים את מקור הסטייה בתנאי החברתיים- סביבתיים. שואלים איזה תנאים יש בחברה או בקהילה שהביאו לסטייה.

תיאוריות פוזי'- מנתחות לחפש קשר סיבתי בין תופעות, מהי הסיבה לסטייה החברתית.

תיאוריות קונ'- קונסטרוקציה= הבניה. לא יחפשו את הסיבה אלא יחפשו איך התנהגות מסוימת זכתה לתיוג כסוטה. הסטייה היא תוצר של תיוג חברתי.

1. תיאוריות מיקרו- פוז'- מתמקדות באדם ומחפשות את הקשר הסיבתי בסטייה. לדוגמא- תיאוריות ביולוגיות לסטייה. במאה ה18 טענו כי אנשים נולדים עם פוטנציאל ביולוגי להיות סוטים.

2. מאקרו- פוז'- כאשר תנאים חברתיים יוצרים סטיות חברתיות של פרטים. למשל בתקופת שפל כלכלי ישנה התגברות של תופעת ההתאבדות. את הסטייה מחפשים בחברה כולה. לדוגמא- אנומיה חברתית.

3. מיקרו- קונסט'- תואמת את תיאוריות התיוג= אדם מוגדר כסוטה כאשר הקהל מגדיר אותו כסוטה. גם כאשר יש באדם את המאפיין השלילי אך הוא מצליח להסתיר אותו מהקהל, הוא לי ייחשב כסוטה. חלושת התיאוריות מהסוג הזה- אנו לא ודעים מיהו הקהל המתייג ומדוע הוא מתייג אדם כזה או אחר.

4. מאקרו- קונסט'- איזה תנאים חברתיים יגדירו אנשים כסוטים. לדוגמא- תאורית הקונפליקט החברתי, תיאוריות של מעמד חברתי, תיאוריות פמיניסטיות. אדם ייחשב סוטה אם קבוצות כוח יתייגו קבוצה אחרת כסוטה. המעמד החזק יתייג את המעמד החלש כסוטה (לא את הפרטים אלא את הקבוצה החלשה).

ועכשיו מסודר יותר:

מיקרו- סטייה לפי התייחסות לאדם. מחפשים את מנגנון הסטייה באדם הבודד

מאקרו- מחפשים את מקור הסטייה בתנאי החברתיים- סביבתיים. שואלים איזה תנאים יש בחברה או בקהילה שהביאו לסטייה.

פוזיטיביסטי- מנסות לחפש קשר סיבתי בין תופעות, מהי הסיבה לסטייה החברתית.

1. מיקרו- פוזיטיביסטיות- מתמקדות באדם ומחפשות את הקשר הסיבתי בסטייה. לדוגמא- תיאוריות ביולוגיות לסטייה. במאה ה18 טענו כי אנשים נולדים עם פוטנציאל ביולוגי להיות סוטים. 2. מאקרו- פוזיטיביסטיות- כאשר תנאים חברתיים יוצרים סטיות חברתיות של פרטים. למשל בתקופת שפל כלכלי ישנה התגברות של תופעת ההתאבדות. את הסטייה מחפשים בחברה כולה. לדוגמא- אנומיה חברתית.

קונסטרוקציוניסטי- קונסטרוקציה= הבניה. לא יחפשו את הסיבה אלא יחפשו איך התנהגות מסוימת זכתה לתיוג כסוטה. הסטייה היא תוצר של תיוג חברתי. 3. מיקרו- קונסטרוקציוניסטיות- תואמת את תיאוריות התיוג- אדם מוגדר כסוטה כאשר הקהל מגדיר אותו כסוטה. גם כאשר יש באדם את המאפיין השלילי אך הוא מצליח להסתיר אותו מהקהל, הוא לי ייחשב כסוטה. חלושת התיאוריות מהסוג הזה- אנו לא ודעים מיהו הקהל המתייג ומדוע הוא מתייג אדם כזה או אחר.

4. מאקרו- קונסטרוקציוניסטיות- איזה תנאים חברתיים יגדירו אנשים כסוטים. לדוגמא- תיאורית הקונפליקט החברתי, תיאוריות של מעמד חברתי, תיאוריות פמיניסטיות. אדם ייחשב סוטה אם קבוצות כוח יתייגו קבוצה אחרת כסוטה. המעמד החזק יתייג את המעמד החלש כסוטה (לא את הפרטים אלא את הקבוצה החלשה).


תוקפנות בין אישית

נגדיר אותה כסטייה לצורך הקורס.

  1. התיאוריות האינסטינקטואליות- למשל פרויד, לורנס.
  2. גישות ביולוגיות
  3. גישות תסכול- תוקפנות- אנחנו תוקפנים בגלל שחווינו תסכול, בגלל אינטראקציה שלנו עם החברה.
  4. למידה חברתית- תוקפנות עוברת מדור לדור בגלל הלימה החברתית, חשיפה למודלים של תוקפנות מגיל צעיר ועידוד לתוקפנות.

שיעור 4- 07.04.2010 אחרי חופש פסח

האם בחיי היומיום יש מצבים בהם הסוטה מצליח לכופף את התנהגות הרוב, מצליח להביא לשינוי בקרב הרוב ולהפוך את ההתנהגות הסוטה למקובלת?

הנושא נחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית.

התנאים לכך:

  1. עקביות בדעה הסוטה- הסוטה עקבי בדעתו. במהלך הזמן הוא סופג סנקציות אך הוא ממשיך להחזיק בעמדתו. העקביות היא תנאי שרק בקיומו הכלל יכול לשנות את עמדתו עם הזמן.
  2. נורמה ברורה/ חזקה/ מוסכמת.
  3. לעלות על גל של שינוי.
  4. הימנעות משירות אינטרס אישי (של הסוטה)- אני לא רוצה שינוי בשבילי אלא בשביל הכלל.
  5. לסוטה יש חריגות אחת ולא יותר.
  6. מיעוט המופיע כבודד

צפתי כמה דקות....

הגדרות לתוקפנות בין אישית:

  1. לפי תוצאה- תוקפנות בין אישית היא פעולה שתוצאתה פגיעה באחר. לא דוגמא מושלמת, לדוגמא אדם שלחץ לעברי הדק של נשק, הוא תוקפן גם אם לא פגע.

חזרתי לצוף....

יום רביעי 14 אפריל 2010

איחרתי כמה דקות

פרויד-

לפי פרויד באדם יצר חיים ויצר מוות. יצר החיים ליצר המוות יש מפגש באורח החיים, למשל בעת אכילה.

פרויד והתוקפנות הבין אישית- אנו צריכים לנקז את יצר התוקפנות שלנו כך שלא נפגע בעצמנו. זהו ביטוי של יצר החיים. התוקפנות הבין אישית היא החצנה של התוקפנות שאמורה הייתה להיות מופנה פנימה.

לפי פרויד אנו יכולים לבטא את יצר התוקפנות בדרך של סובלימציה. למשל מין הוא דרך של תוקפנות ואנחנו מבצעים אותו אך לא בדרך שאנחנו יכולים אלא פחות מכך. אנו נותנים ליצר התוקפנות ביטוי בצורה שמקובלת על החברה כיוון שאחרת היינו נתקלים בסנקציות. לכן אנחנו לא עושים מין ברחובות. סוג פורקן נוסף- בדיחות על מין, הומור מקברי. אופייני יותר לגברים (פשוט כי הם מעיזים יותר למשוך את תשומת הלב בצורה כזו).

קתרזיס- מושג שהביא פרויד מהמיתולוגיה היוונית שמשמעותו איזון/ ניקוז. יכול להיות מושג על ידי פורקן או ע"י ביטוי התוקפנות בצורה מעודנת יותר (סובלימציה).

גם ברמה החברתית קיימת סובלימציה- לדוגמא פורים, נותנים מסגרת להשתטות.

מה הטלוויזיה עושה לתוקפנות?

לפי ההסבר הפרוידיאני הטלביזיה מקטינה תוקפנות. היא יוצרת דרך נוספת לביטוי התוקפנות ולכן מסייעת לקתרזיס. גישה זו היא היחידה שגורסת שטלביזיה מפחיתה תוקפנות ולא להיפך.

לורנץ-

גם לפי לורנץ נולדנו תוקפנים, אך בעידן שלנו יש יותר תוקפנות מפעם. יש בעידן שלנו 8 פשעי אנושות, נסקור חלק מהם:

1. אורבניזציה (עיור)- אנשים רבים החיים באותו מקום בתנאי צפיפות. זהו אחד מהשפעים שגרמו להתגברות תופעת התוקפנות הבינאישית. העיור יוצר ריבוי אנשים הנלחם על מיעוט משאבים- יוצר תחרות ותוקפנות. למשל- תחרות על מקומות עבודה, דירות בתל אביב

דה אינבידואציה- ביטול הייחודיות. האורבניזציה יוצרת ריבוי קשרים ועיסוקים, יש תחלופה גדולה של אנשים מסביב, זה יוצר ריחוק מהיכרות עם האינדיבדואל האחר. בנוסף, יש ניכור גדול בין אנשים, האדם לא מעוניין ליצור קשרים, ההתקשרויות שקיימות הן פעמים רבות לא אמיתיות. דה אינדבידואציה יוצרת יותר תוקפנות גם בגלל שהתוקפן פחות מכיר או רואה בקורבן שלו אינדבידואל, פחות רואה את הכאב שלו.

דה הומניזציה- נטילת צלם אנוש. כאשר עושים למישהו דה הומניזציה (מחליטים שמישהו הוא לא בן אדם, מתייחסים לקבוצה כקבוצה ולא כאוסף פרטים) ניתן גם לתקוף יותר בקלות.

2. הנשק- הנשק המודרני מאפשר פגיעה בזולת מבלי לראות אותו. זה מקל מאוד על היכולת הטכנית והנפשית לתקוף. זה פשע שמגביר את התוקפנות.

3. ניתוק מהמסורת- האדם נמצא בואקום קיומי, בעיית משמעות של החיים, יש תחושה שתמיד רודפים אחרי משהו. לפי לורנץ הואקום הקיומי מביא אנשים להתחברות לכתות וזרמים שוליים והם נשאבים לסטייה ותוקפנות גם אם הם "בני טובים".

4. טבע

5. תחרותיות גוברת- אנחנו בעידן של תחרותיות, יש תורים בכל מקום, צריך לעמוד בכל מקום בתווי תקן, מבנים וכדומה. אנשים רוצים להגיע להישגים שבעבר לא הגיעו אליהם. הצפיפות יוצרת תחרותיות.

6. פרמקולוגיה- תרופות. חלק גדול מהתרופות הם סמים. נטילת סמים יכולה להביא לתהליך של דה סנסטיזציה, כלומר אובדן רגישות. כך אנחנו נהיים פחות רגישים לקורבן שלנו, או לקורבנות אחרים.

גישת התסכול תוקפנות-

החלה להתפתח בשנות ה60, אבות הגישה- דולרד ומילר. זו גישה פסיכולוגית אמפירית (נבדקה במעבדה). התייחסו בעבודתם לשאלת ריאליזם של עולם- כמה אפשר להשליך מידע שנבדק במעבדה אל מחוץ למעבדה.

הגישה טוענת שהתוקפנות אינה מולדת אלא תוצר של אינטראקציה חברתית שנולדה כתוצאה מתסכול. תסכול הוא חסימת אדם מלהגיע למטרה מסוימת- למשל שחוסמים אותנו מלהגיע לאוכל זה מתסכל...כאשר צופים בהתנהגות תוקפנות צריך למצוא מה בסביבה היה מתסכל.

פספסתי שיעור...

יום רביעי 28 אפריל 2010

סיום נושא התוקפנות הבין אישית:

גישת התסכול תוקפנות-

הצגנו את העקרונות הבסיסיים של הגישה. במצב של תסכול יש שיגיבו באופן תוקפני, ואחד מהסיבות לתוקפנות היא תסכול.

זו גישה אמפירית (הוכחה מחקרית).

בשיעור האחרון התחלנו להציג גישות נוספות על ההנחות הבסיסיות של עקרון הקשר בין תסכול ותוקפנות.גישות אלו ניסו להבין את הקשר.

גישת הקשר בין עוררות פיזיולוגית לתוקפנות ותסכול:

אדם עד לתאונת דרכים ß גורם לעוררות פיזיולוגית (האדם נסער) ß חלק מהעוררות מתפוגגת כשמגיע לעבודה, חלק מהעוררות נשמרת ß נוצרת אצל האדם רמת תסכול כלשהו ß המתח גואה, חווה עוררות בעקבות מצבים בהם נתקל בעבודה ß אם האדם ייחס את העוררות לתאונה סביר שיגיב בתוקפנות מתונה. אם לא ייחס את העוררות לתאונה, תיווצר אצלו יותר תוקפנות.

התוקפנות היא פונקציה של הייחוס שלנו לעוררות, ממה נוצרה לדעתנו העוררות. האם העוררות היא רק בגלל התסכול הנוכחי בעבודה או בגלל דבר קודם שאיתו הגענו לעבודה. אם נוכל לפתח אצלנו את המיומנות להבחין למה אנחנו חווים את העוררות המתח) נוכל לשלוט על התוקפנות שלנו, להגיב באופן פחות תוקפני כי נבין מאיפה הגיע התסכול וכמה אירוע מסוים אכן מעצבן אותנו או שמה שמעצבן אותנו הוא בכלל דבר אחר.

גישת המתווכים הקוגניטיביים לתוקפנות:

זו גישה קוגניטיבית. הטענה היא שבמצב של תסכול יש מתווכים קוגניטיביים שישפיעו על ביטויי תוקפנות. מתווך קוגניטיבי הכוונה למחשבה שיש לנו. יש מחשבות שיעצימו ביטויי תוקפנות במצב של תסכול, ומחשבות שיפחיתו ביטויי תוקפנות במצב של תסכול.

לפי הגישה, אם נעלה לקוגניציה לשנו את המתווכים הקוגניטיביים בעולם תהיה פחות תוקפנות.

המתווכים:

אם מתווכים אלו יעלו במצב של תסכול, הם יגבירו את מידת התוקפנות.

יש גם מתווכים שיקטינו את רמת התוקפנות:


גישת הלמידה החברתית ותוקפנות

( גישה שלישית- הראשונות גישת התסכול תוקפנות וגישה מולדת)

לפי גישה זו תוקפנות היא פעילות נלמדת. המנגנונים העיקריים בעזרתם אנו לומדים: חיזוק וחיקוי.

ניתן לחזק התנהגות תוקפנות ב3 דרכים:

  1. תגמול ממשי- לתת מחמאה על התנהגות.
  2. כניעה- הסביבה נכנעת והאדם מקבל מה שהוא רוצה כי לא רוצים להסתבך איתו.
  3. תשומת לב- כל תגובה היא סוג של תגמול. חלק מהתוקפנות נובעת מהרצון לתשומת לב.

היום יש הרבה תוקפנות מסביבנו, בטלוויזיה וכדומה. תכניות הטלביזיה מציגות גם טובים וגם רעים שמשתמשים בתוקפנות, ויש בה מגוון ביטויי תוקפנות (מכות, אי שיתוף פעולה, רכילות, פגיעות מהרבה סוגים).

מה קורה כאשר בטלביזיה התוקפן מקבל פרס או מקבל עונש- האם כשילד צופה בכך תהיה גם למידה לתוקפנות או לא?

ניסוי שבדק את זה מצא שהילדים בהם התוקפן קביל עונש הילדים פחות הראו נטייה לתוקפנות. לאחר מכן אמרו לילדים שאם יבצעו מעשה תוקפני יקבלו פרס, לא היה הבדל בין מי שלפני כן ראה שהתוקפן מקבל פרס לבין מי שראה שהתוקפן קיבל עונש.

מסקנה- עצם החשיפה לדפוסים תוקפניים משפיעה והדפוסים התוקפניים יושרשו, גם אם החשיפה הייתה של תוקפנות שעליה קיבלו עונש.

חסרון בגישת הלמידה החברתית- היא לא מקיפה, יש בה לקונה, לא מסבירה באופן מלא את ההתנהגות התוקפנית. למעשה אין גישה אחת שלפיה ניתן להסביר את התוקפנות.

מה ניתן לקחת מהגישות כלי פרגמאטי לצמצום התוקפנות?

הגישה הפרוידיאנית וגישת התסכול תוקפנות- מאמצות את הקתרזיס. ניתן להפחית תוקפנות על ידי זיכוך- למשל בתהליכי תוקפנות בפועל או בעזרת סובלימציה, כמו לעשות ספורט.

לגבי ביטויי תוקפנות- נמצא במחקר שבמקרים רבים אדם שתוקף בהווה ימשיך כך גם בעתיד ואף באופן מוגבר. ניתן להסביר זאת על ידי תהליכים פיזיולוגיים של עוררות וע"י נטייה להתרגל לאקט התוקפני, כל פעם יהיה יותר קל להתקיף מהפעם הקודמת. הקתרזיס לא מפחית את תרמת התוקפנות.

לגבי סובלימציה- מפחית תוקפנות באופן רגעי.

גישת הלמידה החברתית- ניתן לקחת ממנה אסטרטגיות למנוע תוקפנות בעזרת מושג החיזוק והעונש.

למשל: לתת חיזוק שלילי- להפסיק משהו רע; למנוע את החיזוק של מתן תשומת לב. לא כל תוקפנות אפשר למנוע על ידי מניעת תשומת לב, אך כאשר התוקפנות נועדה להשיג תשומת לב, מניעת תשומת לב יכולה למנוע את התוקפנות.

מנגנון למידה של ענישה- כדי שהענישה תמנע תוקפנות היא צריכה להיות יעילה. היא צריכה להיות מיידית, רלבנטית ולהתמיד בענישה גם אם זה קשה, ענישה פרופורציונאלית (שלא תגביר את התסכול ולפיכך גם את התוקפנות, שהענישה לא תיוצר תגובת נגד בגלל חומרתה). נורמטיבית- למשל השפלה פומבית היא לא בהכרח נורמטיבית ויולה ליצור דווקא עידוד של האדם המושפל, התלכדות של הסביבה נגד העונש.

גישת העוררות- מודעות למה עורר את התסכול יכולה להפחית תוקפנות.

גישת המתווכים- לחשוב על מתווכים שיפחיתו תסכול, למשל להרגיל את עצמנו לחשיבה חיובית על אנשים.

האם יש מאפיינים אישיים שיש בהם סיכוי להגביר תוקפנות?

מגדר- גברים נוטים לתוקפנות יותר מנשים. בבתי הסוהר יש יותר גברים. מבחינה פיזית זה ברור. מבחינה מילולית גברים ונשים תוקפנים באותה מידה.

למה גברים תוקפנים יותר מנשים?


האם יש דבר כזה אישיות תוקפנית- אנשים בעלי נטייה לתוקפנות בלי קשר לסביבה?

בשיעור הבא נענה על זה....

יום רביעי 02 יוני 2010 (אחרי חודש חופש)

האם הצפייה באלימות בטלביזיה וכד' מגבירה את התוקפנות?

הגישה הפרוידיאנית- הצפייה תפחית את האלימות כי היא מביאה לקתרזיס (פורקן). כנ"ל לגבי גישת התסכול- תוקפנות שאימצה את מושג הקתרזיס.

גישת הלמידה החברתית- הצפייה בטלביזיה על אלימות תגביר את התוקפנות.

על נושא זה נעשו מחקרים רבים ומורכבים ואין לגביהם קונצנזוס (תוצאות סותרות). מרבית המחקרים הראו שצפייה בתוכנית אלימה מגבירה את הנטייה לתקוף, אך הקשר אינו קשר סיבתי אלא קשר מעגלי. רוב המחקרים היו מחקרי שדה שמצאו קורלציה בין תוקפנות לצפייה, אך לא ידוע אם הצפייה היא שגרמה לתוקפנות או להיפך, או שיש משתנה מתווך שמסביר גם את ההתנהגות האלימה וגם את הצפייה באלימות. לכן ניתן לומר שיש קשר בין צפייה לתוקפנות אך לא האם צפייה מגבירה תוקפנות.

ניתן לשער מה הקשר בין צפייה באלימות בטלביזיה קשורה לתוקפנות:


האם יש אישיות שיותר נוטה לתקוף?

דיברנו על מצבים סביבתיים שמגבירים תוקפנות כמו מתווכים קוגנטיביים שמלבים את האש (כמו התלהבות בהפגנה שמלבה את האש).

אין דבר כזה אדם תוקפני. אין מאפיין אישיותי של תוקפנות, אך יש מאפייני אישיות הקשורים לתוקפנות:

זה משתנה אישיותי שקשור לתוקפנות. טיפוס A יותר נוטה לתוקפנות מאשר טיפוס B.


הבדלים מגדריים בביטויי תוקפנות-

גברים יותר תוקפניים גם פיזית וגם מילולית. נשים יותר תוקפניות בתוקפנות עקיפה כמו הימנעות, הפצת שמועות זדוניות. זה הבדלים שנמצאו גם אצל ילדים. נמצא שהפער בין המינים בביטויי תוקפנות עולה עם הגיל. (דיברנו בשיעור שעבר על דרכים להסביר את זה).

גישות לסטייה חברתית

דיברנו על הגדרת סטייה חברתית לפי צירים של מיקרו-מאקרו, ופוזיטיסביסטיות-קונסטרוקטיביות. נמשיך בדוגמאות שנמצאות במקומות שונים על הצירים.

תיאוריות מיקרו-פוזיטיבסטיות

מתמקדות באדם ומחפשות את הקשר הסיבתי בסטייה, כלומר מנסות להסביר למה אדם סוטה. הגישות המרכזיות הן הביולוגיות. פופולאריות במאה ה19-20. רוב הגישות טוענות שאדם נולד עם נטייה להיות סוטה חברתית. הגישות הביולוגיות לא מסבירות באופן טוטאלי את הסטייה החברתית.

1. הגישה הכרומוזונאלית-

בעיה כרומוזונאלית יוצרת מוטציה של כרומוזום גברי נוסף (XYY) [משהו כזה..]. כאשר יש את המוטציה הזו אצל גברים, יהיו לאותם גברים יותר ביטויי תוקפנות. הקשר שנמצא בין המוטציה הזו לתוקפנות הוא לא קשר חד משמעי וישיר שהיא זו שגורמת לתוקפנות. הסיבה היא שהמוטציה הזו מתבטאת גם במבנה גוף חזק, גבוה, פיגור שכלי זעיר, בולטים בשטח ונראים מוזר. ייתכן והסיבה להתנהגות האלימה היא השונות החברתית שלהם, התסכול, הצורך להגן מפני התגרות חברתית.

זו אחת מהגישות הביולוגיות. היא לא יכולה להסביר תוקפנות באופן מקיף אלא רק על סוג מסוים של גברים. זה מאפיין של הגישות הביולוגיות שמנסות למצוא מאפיינים נקודתיים ולא מקיפים.

חומר מחייב למבחן:

גוד, א. (2001). על הסטיה: הסוציולוגיה של שימוש בסמים, מיניות חריגה, עבריינות, מחלות

נפש ועוד. תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

מתוך ספרו של גוד, על הסטייה:

פרק 2: מהי סטיה, עמ' 23 – 45.

פרק 3: מהו הדבר הטעון הסבר? שתי גישות לסטיה, עמ' 49 – 75.

פרק 4: הסברים להתנהגות סוטה: תיאוריות פוזיטיביסטיות, עמ' 81 – 107.

פרק 5: תיאוריות קונסטרוקציוניסטיות של סטיה, עמ' 101 – 134.

יום רביעי 16 יוני 2010

פספסתי שיעור קודם

בתיאוריות הביולוגיות יש משהו נכון, יש השפעה ביולוגית גם אם היא לבדה לא הסיבה הישירה לסטייה החברתית. הביולוגיה יכולה להסביר נתח מסוים בסטייה החברתית.

בתוך הגישות המיקרו פוזיטיבסיטיות יש גם גישה אישיותית- גישה שיש אנשים עם אישיות אקסטרוברטית (מוחצנת) שמתפתחת לאישיות עבריינית.

תיאוריות מקרו פוזיטיביסטיות

לגישות אלו יש יותר כוח הסבר יותר גדול מאשר הביולוגית והאישיותית לסטייה חברתית. הגישות הביולוגיות, אינן מקיפות, לא ניתן היה להסביר דרכן את כלל הסטיות החברתיות.

הגישה המקרו-פוז' מסבירות את הסטיה החברתית כנובעת ממניעים חברתיים. היא בודקת איזה תנאים מתרחשים בחברה מסוימת שמביאים את חבריה לסטייה. הן פוזיטיביסטיות כי הן מחפשות מהי הסיבה להתנהגות, אך הן מתמקדות בכל החברה (לכן זה מקרו).

ישנן 2 גישות מקרו פוזטיביסטיות שנלמד. שתיהן מתייחסות למושג "אנומיה" (=חוסר נורמות):

1. הגישה של דירקהיים-

חוסר נורמות בחברה מסוימת או חוסר בהירות של נורמות בחברה, מביא לסטייה חברתית. דירקהיים חקר באיזה תנאים חברתיים מתעוררת תופעה של התאבדות. הוא גילה:

דירקהיים טוען ששיעורי ההתאבדות גבוהים מסיבה שנקראת סולידאריות חברתית או תיכלול חברתי. בחברות שונות אנו בוחרים לראות מספר סוגי התאבדויות:

  1. התאבדות אלטרואיסטית- התאבדות בשביל אחר, כמו טרוריסטים. במצבים אלו אדם מרגיש סולידאריות חברתית יתרה/ תיכלול יתר, וזה מה שגורם לו להתאבד.
  2. התאבדות אגואיסטית- נובעת ממיעוט של תיכלול חברתי. מתבטא בתחושת בדידות, חוסר תמיכה חברתית. כך ניתן להסביר מדוע יש יותר התאבדויות בקרב פרוטסטנטים, כי זו חברה שיש בה פחות קהילתיות ויותר עבודה עצמית קשה מול אלוהים. באופן דומה ניתן להסביר את שיעור ההתאבדות הגבוה יותר בקרב גברים ולא נשואים, כי לנשים/ נשואים יש יותר מחויבות למערכת משפחתית שתלויה בהם. בזמן שלום ההתאבדות יותר גבוהה כי יש פחות סולידאריות מאשר בעת מלחמה.
  3. התאבדות אנומית- אנומיה= חוסר נורמות. יש כאוס, אנשים לא יודעים מה נכון ומה רצוי, מה המטרות, מה מותר לעשות מה אסור. זה מתרחש לטענת דירקהיים במצב של שפל וגאות כלכלית. כאשר המצב סטאטי מבחינה כלכלית יש פחות התאבדויות, וכאשר יש שינוי יש יותר התאבדויות. ניתן להסביר את זה כהיעדר סולידאריות.

2. הגישה של מרטון- תיאוריות המתח

מרטון קרא את דירקהיים והציג גישה אחרת. הוא מדבר על סטייה באופן כללי ולא דווקא על התאבדות. הוא מאמץ את מושג ה"אנומיה" אך מסביר אותה באופן שונה- טוען שסטייה חברתית תתרחש באותם מקרים שיש פער בין המבנה התרבותי למבנה החברתי של חברה.

בחיים יש מטרות (ערכים, מטרות, שאיפות) ואמצעים שהחברה מעמידה לרשות בני האדם להשגת המטרות. דוגמא- אם המטרה היא הישגיות, החברה מעמידה לרשותנו אמצעים להשיג את המטרה. אם אין מספיק אמצעים להשגת המטרה, תיווצר סטייה חברתית. למשל אנשים בפריפריה גם רוצים הישגיות אך היעדר השירותים, מקומות עבודה, נגישות, מערכת חינוך מתאימה- לא מאפשרים להם להשיג את המטרות. כל פעם שיש פער בין מטרות לאמצעים, נראה סטייה. זהו מצב של מתח בין המטרות לאמצעים.

לפי מרטון ישנם 5 מצבים:

קונפורמיות- מצב של חוסר סטייה היא מצב בו יש גם הפנמה של המטרות, וגם אמצעים להשגת המטרות.

חדשניים- מי שיש לו מטרות אך אין לו את האמצעים להשגת המטרות. הם ימצאו דרכים להשיג את האמצעים הדרושים. אלו בדר"כ העבריינים.

ריטואליים- מי שיש לו את האמצעים ולא את המטרות. אלו אנשים שתוך כדי קבלת האמצעים הם שוכחים את המטרה. למשל בירוקראטיים שומרים על האמצעים (שעות קבלה במשרד למשל), ולעיתים מאבדים את המטרה של שירות. דוג' נוספת- אנשים ששומרים באופן כפייתי על סדר וניקיון- שומרים על הבית כדי לחיות טוב, אבל מרוב שמנקים כבר שוכחים לחיות. וורקוהולים- מי שעובד כדי לחיות טוב, אבל מרוב עבודה לא מספיק לחיות (שכח את המטרה ומקדש את האמצעים).

נסגנות- נרקומנים, הומלסים, כאלו שהרימו ידיים ואיבדו גם את המטרה וגם את האמצעים.

מרדנים/ מהפכנים- יש ביקורת על מרטון על כך שהמטרה מבחינתו זה ההישגיות. המרדנים הם אלו שיפסלו את המטרה של הישגיות, אך מוצאים מטרות אחרון כמו אושר, שוויון וכדומה, ומציעים גם דרכים להגיע למטרות האלטרנטיביות. המרדנים הם סוטים חברתית לפי מרטון כיוון שהמטרה האולטימטיבית היא כסף והישגים.

והנה טבלה חמודה לסיכום:

מטרות אמצעים
קונפורמיים
חדשניים
ריטואליים
נסגנים
מרדנים/ מהפכנים - -
+ +
(הפלוסים הם בגלל שהם מאמצים מטרות ואמצעים חדשים).

ביקורות על הגישה:


יום רביעי 23 יוני 2010- שיעור אחרון לתואר!!!

גישת תת התרבות העבריינית- עבריינות נוער

במושגים של מרטון מדבור באנשים שיש להם את המטרה אך אין להם את האמצעים.

התוספת של מודל תת תרבות עבריינית היא שיש תנאים מסוימים המתווספים לחוסר אמצעים שכשהם מתקיימים תיווצר סטייה עבריינית. מרטון לא נותן הסבר איזה תנאים בדיוק, אך יש גישות אחרות המתייחסות לאותם תנאים. הן מסבירות זאת דרך המושג שלל תת רבות.

תת תרבות- יש תרבות אם שהיא התרבות הכללית, ויש תת תרבויות. יכולות להיות:

    1. תת תרבות ערכית- הערכים של אותה תת תרבות לא שונים מהערכים הכלליים, אך מדגישים ערך נוסף או שונה מהכלל. יש קבלה של המרקם הערכי של החברה כולה, למעט עניין מסוים. לדוגמא: מפלגה פוליטית שחושבת שיש ערך מסוים שצריך להדגיש יותר מאחרים (כמו שוויון). אלו לא אנשים שרוצים להפיל את המערכת.
    2. תת תרבות נורמטיבית- קבוצה המתנהלת אחרת מבחינה נורמטיבית, למשל קיבוצניקים (כבוד!).
    3. תרבות נגד- אנטי התרבות העיקרית. נגד ערכי היסוד של התרבות הכללית.
אם נקשר את המושגים הנ"ל לתת תרבות עבריינית- החוקר אלברט כהן טוען שלא כל פעם שיש חוסר באמצעים נצפה בהכרח בעבריינות נוער. עבריינות תתפתח בתנאים מסוימים כאשר בנוסף לחוסר באמצעים מתפתחת גם תת תרבות עבריינית.

דוגמאות לתתי תרבות עבריינית שמזהה אלברט כהן:

  1. צרות- מתפתחת תת תרבות של לעשות צרות, ערך של לעשות צרות לממסד, לחברה, לפוליטיקאים. הערך הוא לעשות צרות.
  2. התרגשות- תרבות שמחפשת ריגושים, להתנסות במצבי קצה, להיות מעורבים בפעילות מסוכנת (למשל לשתות ולנהוג). זו תרבות שבה מי שמסתכן מקבל כבוד.
  3. קשיחות- תרבות שבה יש חשיבות לקשיחות, מי שקשוח זוכה ליותר כבוד.
  4. ערמומיות- מי שערמומי זוכה לכבוד.
  5. אוטונומיה- מי שלא נותן לאחרים להגיד לו מה לעשות מקבל את הכבוד החברתי.
  6. גורל- תפיסה שהכול בידי הגורל, לכן לא צריך לנסות לשנות את הגורל. העבריינות היא כי "להיות בסדר" לא ישנה את הגורל.
במצבים אלו סביר שתתפתח עבריינות נוער, כאשר יש באותה תרבות את המטרות הכלליות אך אין את האמצעים להגשמתם.

נעבור לגישות קונסטרוקציוניסטיות-

מיקרו קונס'- תיוג חברתי

מקרו קונס'- קונפליקט חברתי

תיאוריות מיקרו קונסטרוקציוניסטיות

לפי התיאוריות המיקרו קונס'- הסטייה היא בעיני המסתכל.

גישת התיוג החברתי:

כדי להגדיר אדם כסוטה צריך שציבור מסוים יתייג אותו כסוטה. השאלה היא מי מתייג- אדם פרטי או רוב החברה. אם נגדיר שסטייה היא הגדרה של רוב החברה, הרי שיש הטרוגניות גדולה בחברה וקשה לקבוע הגדרה כללית מיהו סוטה.

דרך נוספת להגדרה היא החוק- מי שלא הולך לפי החוק הוא סוטה. הבעיה היא שלעיתים חברה שלמה לא הולכת לפי החוק (למשל החרדים בעמנואל).

בעיות בגישות התיוג

- היא שאין אמת מוחלטת שלפיה נוכל לטעון שאדם מסוים הוא סוטה. כל קהל יגדיר מי סוטה באופן שונה.

- ייתכן ואדם יתנהג בצורה מסוימת אך החברה לא תגדיר אותו כסוטה, ולעומת זאת יש אנשים שיגדירו אותם כסוטים למרות שלא עשו כלום (למשל אדם חף משפע שמואשם בעבירה, הוא לא עשה כלום אך החברה תייגה אותו כסוטה).

הגישה מבדילה בין תיוג, לסטיגמה וסטריאוטיפ חברתי

תיוג- החלטה שאדם מסוים הוא סוטה.

סטיגמה- החלטה שאדם מתנהג בשונה מהנורמה אך ללא אות קלון.

סטריאוטיפ- הכללה לגבי קבוצה חברתית. לא בהכרח שלילית (למשל- יפנים חרוצים). ללא אות קלון.

מושגי מפתח בגישת התיוג:

קהל- לפי גישת התיוג בשביל שתהיה סטייה צריך קהל. ללא קהל אין סטייה (אין מי שיגדיר התנהגות מסוימת כסוטה).

מוכתמים בכוח- אנשים שיש להם פוטנציאל לסטות והם חשאיים, למשל מחלה שקיימת ואנשים לא יודעים עליה. השונות קיימת אך מוסתרת. (הכוונה היא שהוא מוכתם בכוח, ולא בפועל).

זהות מוכתמת- אנשים שזהותם הוכתמה מבלי שהסתירו דבר ופתאום תויגו כסוטים. אלו אנשים שלא הייתה להם סטייה חברתית ממשית ועדיין הוכתמו (חפים משפע שתפרו עליהם תיק).

גישת התיוג מקיפה יותר מהתיאוריות הפוזיטיביסטיות. כוח הסבר של גישת התיוג הוא גדול.

גישה מקרו קונסטרוקציוניסטיות- גישת הקונפליקט החברתי

פותרת את הבעיה המרכזית בגישת התיוג והיא השאלה מי מתייג.

הגישה טוענת שהחברה מחולקת לפי אינטרסים. מי שחזק חברתית הוא זה שקובע את הכללים. לרוב האנשים החזקים הם בעלי הממון.

יצאתי חצי שעה לפני הסוף

* לסמינריון- ספר שיצא לאור/ צריך לצאת לאור בעריכת קוליק- משפחות עובדות בישראל

תיקונים

מי שעובר הפנמה זאת קונפורמיות אינפורמטיבית, כי הוא ממשיך את הנורמה ,היא הופכת לחלק ממנו, גם ללא הקבוצה. ( מחוץ לקבוצה)

לפעמים יש מוטציה וכרומוזומי המין הגבריים יראו כ- XYY - ואלו יהיו על-גבריים. (גברים שיש להם פעמיים את הגן הגברי)

גישות מאקרו קונסטרוקציוניסטיות- קונפליקט חברתי. אילו תנאים חברתיים יביאו לכך שאנשים- הכוונה לחברה- יוגדרו כסוטים. מחפשים פה את המנגנון החברתי.

סיכום נוסף - 2010

שיעור 1

תופעת הסטייה היא מאד מורכבת: יש הרבה סוגים. אנחנו נמצאים במקום של סטייה במובנים שונים או בסיטואציות שונות ( בעבודה, בלימודים, משפחה וכו'). אנשים יכולים לעשות את הסטיות החמורות ביותר ולקבוצות סוטים מסוימות זה יהיה קונפורמיות. כל אחד מאיתנו הוא סוטה אך אין כאלה בינינו שהם תמיד סוטים.

מה קובע את מעמדו של האדם כסוטה?

  1. דרגת הסטייה- יש דרגות שונות. אדם המשליך נייר לרחוב ולא שם בפח יכול להיות סטייה אבל זה לא כמו רצח.
  2. מיהו הקהל שמגנה אותם? ככל שהקהל יותר גדול, המעמד שלנו כסוטים מתחזק.
  3. עוצמת הגינוי.

קריטריונים לתיוג הסטייה:

  1. סוג הסטייה- יש סטיות הקשורות לעמדות שלנו,סטיות הקשורות להתנהגות, למראה, אידיאולוגיה, תפקוד,סטייה קוגניטיבית (אנשים המאמינים אחרת- לדוג' אדם המאמין בעב"מים, ברוחות). אין תחום אחד מהחיים שלנו שאין בו סטייה.
  2. מה טיבה של הסטייה- האם היא חיובית או שלילית. ישנו ניסיון לסמן לפי חיובי-שלילי. שלילי- סטיות הפוגעות באחרים, חיובי- גאונות לדוגמא.
  3. האם הסטייה נכפית על האדם או שהוא רוכש את הסטייה במהלך חייו- (כמו סטאטוס שיוכי וסטאטוס השגי). סטייה נכפית- נכות, סטיות גוף, רכישת הסטייה- אידיאולוגיה, התנהגות מסוימת.
  4. האם לסטייה יש קורבן- האם באינטראקציה בין האדם לסביבה יש קורבן?יש מצבים שונים:                                                                              - סטיות הכרוכות בקורבן (פשיעה) – סטיות שאין בהן קורבן (חוש הומור יוצא מן הכלל) –סטיות שהאדם עצמו הוא קורבן ( נרקומנים, זנות).

מה זו סטייה?

קיימות הגדרות שונות. אף אחת מהן לא חסינה מביקורת.

הגדרה נורמטיבית לסטייה- התנהגות מסוימת תחשב לסטייה אם היא אחרת באותו ההקשר בו היא מתקיימת. אנחנו צריכים לאפיין\לאבחן את הסטייה מול הנורמה ולהשוות. ככל שיש פער גדול בין הנורמה לתופעה או ההתנהגות- זו תהיה סטייה.

ביקורת: לא תמיד אפשר לקבוע את הנורמה. חוקים אפשר לקבוע (אם הנורמה ממוסדת אז אין בעיה). נורמות אחרות שיש בהן נראות גם יותר קל לקבוע. אבל יש מקרים בהן הנורמה עמומה או לא ברורה. לדוג'- אדם נוסע באוטובוס ומדבר בטלפון כך שכולם שומעים- זה מצב שאין בו נורמה ברורה. בעלים שעוזרים לנשותיהם- לא יודעים אם הם סוטים או לא. (???)

הגדרה הסטטיסטית- אדם ייחשב סוטה אם הוא שונה מהשכיח הסטטיסטי (למרות שהוא לא בהכרח סוטה מהנורמה). לדוג'- שיעור שמתחיל ב-16:00 והסטודנטים מגיעים ב-16:10- ייחשבו לסוטים. אם המרצה וכל הכיתה יגיעו ב-16:10 ואחד רק יגיע ב- 16:00- הוא הסוטה!

ביקורת- הגדרה רציונאלית אבל עומדת בניגוד להגדרה הנורמטיבית. (לדוגמא- אדם הנוהג מעל המהירות המותרת). היא נותנת פן חיובי לסטייה כי בהגדרה זו גם הגאון  וגם האדם בעל החוש הומור ייחשבו סוטים.  

הגדרה אבסולוטית-מקובלת על אנשי דת ופילוסופיה. יש סוג מסוים של סטיות או התרחשויות שבאופן אבסולוטי בכל חברה מזהים אותן כהתנהגויות שליליות: גילוי עריות, התאבדות.

גילוי עריות זו אחת הנורמות שניתן לומר עליה שיש עליה קונצנזוס אוניברסאלי. סיבות: 1. סיבה ביולוגית (פגם בילדים שנולדו)2. סיבה אינסטינקטיבית (גם אצל קופים הנורמה הזאת נשמרת). 3. כשיש הפרה של הנורמה הזו יש הפרה של הסדר החברתי- בו זמנית האבא יכול להיות הסבא.

ביקורת- יש שיעור מאד גדול של סטייה מהנורמה. גם נורמה זו היא לא אבסולוטית כי ישנם כל מיני שבטים במצריים שהנורמה הזו לא הייתה סטייה.(גילוי עריות). גם לרצח בתוך הקהילה-בחברה הערבית זה קיים כנורמה. התאבדות- הייתה הנורמה בכתות מסויימות.

*הדבר היחיד המוחלט של הסטייה זה שהיא יחסית לזמן ויחסית למקום.  

מושגים נלווים לסטייה:

ההתנהגות האנושית עומדת על רצף:

קונפורמיות יתר-----התנהגות קונפורמיסטית----התנהגות עצמאית----סטייה חברתית

התנהגות קונפורמית (קון=ביחד, פורמה=כלל) שינוי התנהגות או עמדות בעקבות לחץ חברתי אמיתי או מדומה. לפי הגדרה זו אדם התנהג בצורה מסוימת אך בעקבות לחץ חברתי הוא ישנה את התנהגותו. (התנהגותו לא תהיה אחידה). דוג'- הניסוי של אש- עם הקווים). לחץ מדומה- כשאני חושב שאם לא אשנה את התנהגותי ילעגו לי. (ולא בגלל שפיזית אמרו לי).

 קונפורמים-יתר יכולים להיות סוטים.שמירת יתר על הנורמה. סכנה בתופעה כזו- שהתרומה האישית נעלמת ("יסמנים"). הבירוקרטים (פקיד ממשלה שלא יקבל אדם כי אחר בדקה). לפעמים זה יכול להביא לתוצאות הרות-אסון. דוג'- נאציזם- כשהקונפורמיות יתר הופכת לנורמה.  

שיעור 2-

הגדרה של תיוג- כדי שהתנהגות תחשב כסוטה צריך שיהיה קהל שיתייג אותה ככזו. אם אין קהל אין סטייה. אם אדם סוטה ויש קהל, אבל הקהל לא יודע שהוא סוטה אז הוא לא ייחשב לסוטה. (לדוגמא אדם החולה איידס אבל מסתיר זאת ולא יודעים על כך-הוא לא סוטה). אם אדם בא לראיון ומאחר הוא נחשב לא אחראי, מאחר. אם הבוס מאחר- הוא רק "מתעכב"- זו ההגדרה המתייגת.

עם כל הביקורת שעליה- היא הגדרה שהרבה פעמים משקפת את המציאות- סטייה זה בעיני המסתכל, זה תלוי בנורמה, תלוי- קהל.

קונפורמיות נורמטיבית- כשאנחנו משנים את ההתנהגות שלנו מכיוון שאנחנו רוצים להיות בנורמה, פוחדים שאם נסטה נחטוף סנקציות. (הניסוי של אש הוא דוגמא לזה). נקרא גם קונ' חיצונית

קונפורמיות אינפורמטיבית- כשאנחנו נשתנה לטובת הקבוצה – המניע שלנו הוא להיות צודקים. (למשל: אם יושבים במבחן אמריקאי ושינינו את התשובה כי מישהו לחש לנו ואנחנו רוצים להיות צודקים). נקראת גם קונפורמיות פנימית.

** מי שעובר הפנמה זאת קונפורמיות אינפורמטיבית, כי הוא ממשיך את הנורמה ,היא הופכת לחלק ממנו, גם ללא הקבוצה. ( מחוץ לקבוצה).

עצמאות- אדם שמשתנה לטובת הקבוצה או החברה כאשר השינוי מתאים, אך כאשר השינוי לא מתאים לו-הוא ממשיך לדבוק בדעותיו הסוטות. מקבלים את גוף הידע עד נקודה מסוימת.

אנטי-קונפורמיזם- סטייה מהחברה. פרויד היה כזה. אדם שהוא סוטה באופן כרוני,בשבילו הסטייה היא המהות.

 

שיעור 3

למה אנשים נהיים אנטי- קונפורמיסטים? (הם סוטים בגלל הסטייה)

סטיגמה- אות קלון. סוג של סטייה שיש בה אות קלון.  מושג זה שייך לתיאוריות של תיוג: האדם הופך לסוטה כשמוטל עליו אות קלון.  

סטריאוטיפ – הכללה קוגניטיבית שיש לנו לגבי קבוצה חברתית מסויימת. סוג של סכמה קוגניטיבית. הסטריאוטיפ יכול להיות גם חיובי- יפנים הם חרוצים, גרמנים דייקנים.  

דעה קדומה- עמדה שלילית שיש לי כלפי ציבור מסוים או קטגוריה חברתית. עמדה מחולקת ל-3 חלקים: 1. קוגניטיבי (מה אני חושב?) 2. רגשי (מה אני מרגיש?) 3. נטייה התנהגותית( מה אני רוצה לעשות?). הנטייה ההתנהגותית לא תמיד תואמת להתנהגות עצמה.

**תהליכים קוגניטיביים של דיסוננס קוגניטיבי הם כאשר יש לנו פער בין החלקים של העמדה- אני חושב דברים שליליים על אדם אבל אני אוהב אותו. הסטריאוטיפ השלילי הוא החלק הקוגניטיבי של הדעה הקדומה.  

מתי סוטה יכול לשנות דעת רוב?

  1. כשיש עקביות בדעת הסוטה
  2. כשיש נורמה מוסכמת בדעת הרוב
  3. לעלות על גל של שינוי- הימנעות משירות אינטרס אישי- אם לדעה של הסוטה יש סיכוי להיות לטובת הרוב
  4. לסוטה יש חריגות אחת מדעת הרוב ולא יותר. במחקרים נמצא שככל שלסוטה יהיו יותר חריגויות יהיה לו פחות סיכוי לשנות דעת רוב.
  5. ככל שמופיע כבודדים ולא כקבוצה אחת.לדוג' : אם רוצים לשנות משהו במדיניות ביה"ס לעבודה סוציאלית, האפקט הגדול יהיה אם בודדים יפנו להנהלה ולא קבוצה. 10 סטודנטים שיבואו יחד- יתייחסו אליהם כגוף אחד.
 

תוקפנות בין-אישית

רוב התיאוריות אומרות שחלק גדול מהתוקפנות (רצח, פשיעה וכו') נחשבת לסטייה.

אנחנו נמצאים בעידן שיש בו הרבה תוקפנות, גם ביטויי לשון תוקפניים: "לכבוש", "לקלוע ללב הבעיה".  

הגדרת התוקפנות

לפי התוצאה- אם אנחנו צופים בפגיעה של אחר אז זו תוקפנות. זה יכול להיות פעולה, עמדה, דיבור. לדוג': מנתח שהחולה מת גם בסוף- זו תוקפנות לפי הגישה הזו. (זה גם חלק מהביקורת- ההגדרה לא מכסה את כל המקרים).

לפי קריטריון כוונה- ע"פ גישה זו תהיה תוקפנות כשיש כוונה לפגוע. גם אם אין תוצאה של פגיעה- זה ייחשב תוקפנות. ביקורת- לא תמיד אפשר להוכיח כוונה.

לפי תוצאה+כוונה- תוקפנות תוגדר כשיש גם כוונה וגם תוצאה של פגיעה באחר.

תוצאה+כוונה+ לגיטימציה- כשיש כוונה, יש פגיעה וכשאין לגיטימציה מהסביבה למעשה.  

סוגי תוקפנות (לפי צירים)

  1. פיזית – מילולית
  2. ישירה (מזהים את הקורבן ומפנים כלפיו תוקפנות)- עקיפה ( תקיפה בצורה עקיפה:הלשנה, רכילות)
  3. אקטיבית ( מרביץ,מקלל,מנבל) – פסיבית ( לפגוע מעצם היותנו פסיביים,לדוג': מדיניות מונעת  של קבלת שירותים).
  4. אינסטרומנטלית (התוקפנות היא כלי להשיג מטרה כלשהיא: איום באקדח בשוד)- לשמה (תוקפנות לשם תוקפנות, אין מטרה או מניע רציונאלי לתוקפנות, דוג' : התעללות בבעל"ח, ונדליזם)

דוגמאות: אם את מנהלת ויש לך עובדים בסביבה שאיננה בטיחותית- זו תוקפנות פיזית, עקיפה. *רשלנות זה סוג של תוקפנות.

שיעור 4

גישות תיאורטיות לתוקפנות בין-אישית:

  1. תיאוריות אינסטינקטואליות
  2. ביולוגיות
  3. תסכול-תוקפנות
  4. למידה חברתית

א.תיאוריות אינסטינקטואליות- פרויד טוען שהתוקפנות היא תופעה מולדת. לפי גישתו אנחנו נולדים עם שני דחפים: דחף המוות (טנאטוס) ודחף המין (ארוס). שני אינסטינקטים אלו נאבקים אחד בשני. לפי פרויד ביטוי של יצר המוות זה התנהגות תוקפנית, התנהגות מסוכנת, התנהגות שיש בה פגיעה בעצמנו הם אנשים, אנשים שמעשנים. בחיי היום יום נראה שילוב בין שני האינסטינקטים. לפי פרויד אנחנו בתור בני אדם צריכים לנקז את יצר המוות וכך יצר החיים בא לידי ביטוי. הוא מנסה לבלום את יצר המוות. באותם מקרים שאנחנו מונעים פגיעה מתקבלת התוקפנות הבין אישית, זהו הביטוי של יצר המוות.                                                     סובלימציה- לפי פרויד אנחנו יכולים לבטא יצר התוקפנות בצורה המקובלת ע"י החברה באמצעות סובלימציה. אם היינו נותנים להם ביטוי בצורה טבעית- היינו נתקלים בסנקציות מהחברה. בעזרת מנגנון הסובלימציה יש אפשרות לתת ביטוי בצורה מעודנת. המטרה של העידון היא להגיע לקתרזיס ע"י פורקן. ז"א ניתן לפרוק את יצר התוקפנות ע"י סובלימציה ואז להגיע לקתרזיס. ניתן לעשות סובלימציה ע"י בחירת מקצוע, ספורט תוקפני, ע"י יצירות. לא רק התוקף מגיע לסובלימציה אלא גם הצופה, האובייקט. למשל אנשים שנהנים בצפייה של ספורט תוקפני, קריאה של התנהגות תוקפנית.                                                                       הומור- פרויד כתב 4 כרכים בנושא הומור שתפקידו לנקז את היצרים שיש לנו. יש בדיחות עממיות אך נתח גדול מהבדיחות זה בדיחות על מין,תוקפנות , התנהגות צינית. הומור מקאברי. גברים נוטים יותר לבדיחות על מין ותוקפנות מאחר ויש להם יותר בטחון בהקשרים חברתיים.                                                                                                                                            סובלימציה חברתית – כמו טקסים תוקפניים שיש בהם פגיעה במסווה של טקס. לדוג' בפורים- מעין התפרקות חברתית (שתיה) שיש לה לגיטימציה.                                                                              תפקידה של הטלוויזיה- לפי גישתו של פרויד- צפייה בתוכנית אלימה אמורה לעדן את התוקפנות.

ב.לורנץ- לפי דעתו יש בעידן שלנו הגברה של התוקפנות הבין-אישית. מתוך מחקרים- הייצור האנושי נהיה יותר תוקפן והתוקפנות האנושית היום-יומית היא בלתי נשלטת. לדעתו יש 8 פשעים של האנושות:                                                                                                                               1. אורבניזציה- עיור שהחל החל מהמהפכה הצרפתית. לטענתו, כאשר אנשים מתרכזים במקום אחד בתנאים צפופים ועוזבים את אורח החיים המסורתי, באופן טבעי יש פחות משאבים בגלל הצפיפות ואז יש תחרות. (בין שכנים לדוג'). גם אצל חיות, כשיש צפיפות נוצרים מצבים אינטראקציונים תוקפניים.  הוא מציין 2 מושגים: דה-אינדיבידואציה:ביטול הייחודיות. פעם האדם הלא-אורבני גר יחד עם אבותיו, מול אותו שכן כל חייו- הכיר את האינדיבידואל. היום בעיור ועם החליפיות והמוביליות ( עוברים ממקום למקום) אתה לא מכיר את האחר. אז יש ניכור גדול, יש היקשרויות דלות. כשיש דה-אינדיבידואציה- קל לך יותר לתקוף. עוד מושג: דה- הומניזציה: נטילת צלם-אנוש. (הנאצים).                                                                                                                                         2. הנשק הקונבנציונלי והלא- קונבנציונלי בנוי על חוסר ראיה של האויב. במלחמה משתמשים בשני התהליכים (המושגים לעיל) - חשיבה שהאויב נחות ,טיפש.

3. ניתוק מהמסורת- בגלל פער הדורות וכן ניתוק פיזי- המעבר מכפר לעיר. בעידן שלנו האדם חי בואקום חברתי. בתקופה של פעם הדור הותיק של המשפחה (הסבים) היו אלו שמספקים את התשובות האקזסציואנליות. היום להרבה אנשים יש את הצורך במשמעות. (לוגותרפיה). לפי לורנץ בעיית המשמעות של האדם היא פשע- נראה כאילו האדם תמיד רודף אחרי משהו,סוג של חיפוש וזה בגלל הוואקום. לורנץ אומר שגם "בני טובים" נמשכים לכל מיני כתות ובמובן הזה הם נשאבים לסטייה ותוקפנות.

4. פשע נגד הטבע- הרס הטבע. פעם האדם חי בסימביוזה עם הטבע- היה איזון. בעיניו זה מדמה איזו שהיא התדרדרות בסולם מוסרי (סולם של פשיעה). כי אז קל יותר גם להתדרדר לפשעים נגד בני-אדם.

  1. תחרותיות- הדור הוא דור תחרותי מאחר והצורך של האדם הוא להגשים את עצמו, להגיע להישגים. האנשים נלחמים על חלק מועט של משאבים,מעט מקומות תעסוקה, לימוד. באופן בלתי נמנע תחרותיות עלולה להוביל לתוקפנות.
  2. פרמקולוגיה- תורת התרופות. בעידן שלנו יש המון תרופות שנגישות. פעם לא היו הרבה תרופות מצויות. חלק גדול מהתרופות הן סמים, ואז יש תהליך של דה-סנסיטיזציה (חוסר-רגשות). גם זה יכול להוביל לתוקפנות כי נהיה פחות רגישים לפגיעה באדם אחר.                                                 **באופן כללי היום יש ניסיון להפחית את התוקפנות, באמנות בינלאומיות וכו'

שיעור 5 – 21.04

ג.תסכול תוקפנות

גישה עתיקה, מקורה ב-1960 ,אך היא מתפתחת לגישות משנה אשר נותנות נקודות מבט שונות.

תסכול= מצבים שבהם אנחנו נחסמים מלהגיע למטרה מסוימת. הגישה התיסכולית מחולקת לשני חלקים:

  1. עוררות פיזיולוגית
  2. איך אנחנו מפרשים את העוררות הזו. מודעות לכך שמה שקורה בגוף שלנו זה תסכול.                                                                           
 

ב-1954 זוג חוקרים הציגו את הגישה תסכול-תוקפנות כאשר ברקע היו הגישות האינסטינקטואליות, וטענו שהתוקפנות היא לא מולדת (זה החידוש של הגישה). התסכול נוצר בגלל סיבות חברתיות. לפי הגישה 2 הנחות:

1. תסכול מביא תמיד לתוקפנות- מחקרים הוכיחו שזה לא תמיד כך. היום יודעים שיש מגוון של תגובות לתסכול.

  2. כשאנו צופים במצב של תוקפנות בין-אישית הסיבה תהיה תמיד בגלל תסכול- גם לגביה אפשר להעלות ביקורת. יש מצבים של תוקפנות שאינם כתוצאה מתסכול (לדוג' רוצח שכיר).  

בעקבות הביקורת, שונו ההנחות ועודנו: מצבים מתסכלים, יש ויביאו לתוקפנות. מצבי תוקפנות, יש שנגרמו מתסכול. אנשים במצבים של חסך מסוים יכולים להגיע לתוקפנות. ע"פ התיאוריה גברים מכים בגלל שהם מתוסכלים.

בתיאוריה זו עושים שימוש במושגים הבאים:

התקה (displacement)- התקה, מלשון ניתוק. להתקה שני אופנים:

-כשמנתקים  בין המקור המתסכל למקור שאליו אנחנו מפנים את התוקפנות.

-להתיק את האמצעי של ביטוי התוקפנות. לדוגמא, אני כועסת על מישהו ורוצה להרביץ לו אבל מסיבה מסוימת אני מחליטה לצעוק עליו או ללכת להתלונן אליו. כך פוגעים אבל בדרך אחרת.

אם רציתי לצעוק אבל רצחתי במקום- זו גם התקה, זו הגברת התוקפנות.

מה הסיבות לכך שאנחנו לא תוקפים- הסיבות להתקה

פחד, נורמות, פחד מפגיעה

המקור המתסכל לא זמין

כשהמקור הוא אמורפי ( כשזו השיטה שמתסכלת- אין לזה פנים או צורה).  

קטרזיס- זיכוך, פורקן, טיהור.

מחקרי מעבדה שאלו האם בעקבות תוקפנות אנו מגיעים לקטרזיס?או גם באמצעות סובלימציה ניתן להגיע לקתרזיס? נמצא כי אין בהכרח תחושה של קטרזיס בעקבות תוקפנות וזאת משום שיש את תקופת האיום שמחזירה לנו- הפחד שמעורר פיזיולוגית אחרת- אפילו יותר גבוהה.

במצבי התקה- כאשר בוחרים מישהו חלש לתקוף אותו- לא יהיה אותו קתרזיס בגלל רגשות  אשם, חרטה.

מחקרים על סובלימציה- בניסוי תסכלו נבדקים  ע"י תחושה של כישלון ואז אפשרו להם לפנטז שהם פוגעים בנסיין. אחרי זה בדקו את העוררות הפיזיולוגית : נמצא שפנטוז על תוקפנות הוריד את רמת העוררות.  

האם יש משתנים או מצבים המגבירים בנו את הנטייה לתקוף במצב של תסכול?

  1. הקרבה למטרה- ככל שהיינו יותר קרובים למטרה ונכשלנו ברגע האחרון. (לקבל 59 במבחן)
  2. ככל שהמטרה יותר חשובה לנו, כך אי מימושה יוביל לתסכול גבוה יותר.
  3. האם המתסכל מתסכל אותו בכוונה או לא בכוונה (לדוגמא אדם נכה שמעכב קבוצה לעומת אדם שמעכב קבוצה ללא סיבה נראית לעין, התסכול יהיה באותה רמה אך התוקפנות כלפי הנכה תהיה פחותה).

**באופן כללי גם לסף תסכול יש משמעות. לא כל מקור מביא אותנו לאותה רמת תסכול. 
 

3 גישות שהתפתחו מתוך תיאוריית תסכול-תוקפנות:

  1. גישת הגירויים משחררי התוקפנות- כאשר אנו חווים תסכול ובנוסף יש גירוי בסביבה שלנו שמשחרר תוקפנות, יש יותר סיכוי שנבטא תוקפנות. (לדוג' תמונה של אקדח כגירוי)
  2. גישת העברת העוררות לתוקפנות- יש פעמים שאנו חווים תסכול, התסכול מעורר עוררות פיזיולוגית ותוקפנות, אנו לא מביעים מיידית את התוקפנות אבל היא מועברת למצב תסכולי אחר שהוא זעיר. לדוג': כשביום חם יש יותר תוקפנות על הכביש. ידוע שבמדינות חמות יש יותר תוקפנות. גם רעש ורעב יכולים לתסכל.

פתרון: לספור עד 10 ולשאול למה אנחנו ככה?והאם מגיע לאדם שהיינו תוקפניים כלפיו.

מה צריך שיהיה באדם שהוא קורבן העברה של התוקפנות (השעיר לעזאזל)?

-שיהיה שונה, חלש, מיעוט, לגיטימציה סביבתית לפגוע בו.

- דימיון- משפחה היא קורבן לתוקפנות העברה.

**הגישה באופן כללי היא גישה אמפירית, סיבתית שנחקרה במעבדה. המחקרים הראו איזו שהיא הוכחה לה.

שיעור 6 

  1. גישת המתווכים הקוגניטיביים לתוקפנות- במצב של תסכול המתווכים הקוגניטיביים הם שישפיעו על ביטויי התוקפנות. ז"א בין המצב המתסכל לתוקפנות יש מתווכים. חלק מהמתווכים הקוגניטיביים יפחיתו את התוקפנות וחלק יעצימו אותה.

סוגי המתווכים הקוגניטיביים:

מתווכים מגבירים תוקפנות-

מתווכים מפחיתים תוקפנות:

 

ד. גישת הלמידה החברתית

שני המנגנונים העיקריים בעזרתם אנו לומדים הינם חיזוק וחיקוי. הגישה טוענת כי גם תוקפנות היא פעולה נלמדת אנו לומדים לתקוף כמו שאנו לומדים לדבר 

ניתן לחזק התנהגות תוקפנית ב-3 דרכים:

  1. תגמול ממשי (אבא שמשבח את הבן על הפגנת אלימות כלפי ילד אחר "תמיד תרביץ למי שמרביץ לך")
  2. כניעת הסביבה - הסביבה נכנעת לתוקפנות והתוקפן לומד שהתקיפה משתלמת לו.
  3. תשומת לב- מושגת באמצעות כל תגובה שאנו מזכים בה את התוקפן. התוקפן זוכה לתשומת לב גם אם היא שלילית והוא זקוק ליחס מהסביבה.

חיקוי ( modeling)- משחקי מחשב,  טלוויזיה (גם הגיבורים הטובים מתקיפים). בטלוויזיה יש גם מגוון ביטויים של תוקפנויות. היום יש לכך יותר מודעות ( הגבלת גיל..).

אילו תנאים יביאו לחיקוי תוקפנות:

  1. ככל שהתוקפן בסטאטוס יותר גבוה – הנטייה לתקוף תרבה
  2. ככל שהילד מזדהה עם התוקפן זה יגביר אצלו תוקפנות.

נמצא כי ילד שצופה בהתנהגות תוקפנית, צפוי להשתמש בדפוסים אלו גם אם הוא ראה ענישה על האלימות, אך הנטייה תפחת. ילד הצופה בהתנהגות תוקפנית יכול לאמץ אותה לרפרטואר התגובות שלו. יכול להיות שהוא לא ישתמש בה ישר אבל בסיטואציה מסוימת הוא ישלוף אותה.

מה נלקח  מהגישות השונות להפחתת תוקפנות?

 

אסטרטגיות מגישת הלמידה החברתית:

כמו שאנחנו לומדים ע"י חיזוק לתקוף כך נוכל ללמוד לא לתקוף ע"י חיזוק.

מושג העונש- עונש מכחיד התנהגות. מימדים שמייעלים את העונש: התמדה, מיידיות, רלוונטיות העונש לאקט התוקפני, פרופורציונאלי, עונש נורמטיבי (המקובל על החברה), צריך להיות מספיק כואב.

התעלמות ממעשה תוקפני מכחיד את האקט, אך זה לא אומר שתמיד ניתן להכחיד את התוקפנות ע"י מניעת התגמול שבתשומת הלב- לפעמים זה מגביר.  

לפי תסכול תוקפנות-העברת התוקפנות: פיתוח מודעות למצבים שיש בנו עוררות ולדעת להבדיל בין הסיטואציה המתסכלת לעוררות.

גישת המתווכים הקוגניטיביים- לחנך את עצמנו ואת הסביבה 

מאפיינים אישיים המגבירים תוקפנות: (האם ישנה נטייה?)

שיעור 7 

האם צפייה בטלוויזיה מפחיתה או מגבירה את התוקפנות?\

לפי תסכול-תוקפנות- והמושג קתרזיס (שהצפייה מביאה אליו), התוקפנות אמורה לרדת.

לפי למידה חברתית- הפוך. ככל שנצפה בטלוויזיה אלימה , באמצעות חיקוי אנחנו נהיה יותר אלימים.

מחקרים הגיעו למסקנה- צפייה בתוכנית אלימה מגבירה את הנטייה לתקוף אבל לא יודעים מה קדם למה?

מדוע צפייה מגבירה נטייה?

  1. כל הדמויות בטלוויזיה משתמשות באלימות, גם דמויות טובות.
  2. לגיטימציה- אם דמויות חיוביות משתמשות באלימות
  3. דה-סנסיטיזציה לאלימות- חוסר רגישות. נפתח אטימות לאלימות ככל שנצפה.
  4. הטרמה לתוקפנות- בחיי יום-יום אנחנו חשופים לגירויים והם מטרימים את המחשבות שלנו. דוג': במצבים של טלפתיה- 2 אנשים יושבים באותו החדר ואחד אומר משהו והשני אומר בדיוק חשבתי על זה. בהטרמה יסבירו זאת כ: לשניהם יש משהו משותף, היה איזה גירוי מטרים לשניהם וזה גרם להם אותו רצף של אסוציאציות. מי שמוטרמים לתוקפנות- והמסר הוא "תוקפנות זה טוב" הם גם יתנהגו באותה צורה. בנוסף, מי שמוטרם תוקפנית יזהה באחרים גם תוקפנות כי הראש שלו מורגל לחשוב כך.
  5. עוררות פיזיולוגית- צפייה בטלוויזיה אלימה גורמת לעוררות פיזיולוגית.
 

מאפיינים אישיים והקשר לתוקפנות

  1. טיפוס A לעומת B: מחקר בשנות ה-70 שמצא קשר בין התקפי לב לסינדרום אישיותי מסוים. ההנחה שלהם היא שאנחנו כבני אדם מתפלגים על רצף אישיותי.                                                         טיפוס A- אנשים לחוצים, עוינים לסביבה, חסרי סובלנות. כשנשב לצידם נראה שהם גם מתחרים בעצמם ולא רק בסביבה. רוצים לעשות דברים באופן בו-זמני, משדרים תחושת חירום. באופן בלתי נמנע יש להם פן אגרסיבי.                                                                      טיפוס B- אדם רגוע.                                                                                                                                                           * רובנו נמצאים באמצע הרצף. עם זאת טיפוס A , הם שדורכים על אנשים, לא זוכים לשיתוף פעולה של הסביבה. אומרים שראשי ארגון הם דווקא טיפוסי B .
  2. בושה\אשמה- שני מרכיבים אלו הם רגשות שאינם חיוביים. מבין שניהם הטיפוס הביישן הוא טיפוס שנוטה יותר לתוקפנות, כי הוא מצוי בתסכול, בנסיגה.
  3. חוסר- מיומנויות תקשורת בין-אישיות- תהיה להם יותר נטייה לתוקפנות. אין להם את היכולת להקשיב ליצור אינטראקציות נעימות, חוסר יכולת לזהות מצבים בעייתיים וחוסר היכולת הזאת תביא לתוקפנות. 
 

גישות לסטייה חברתית: תיאוריות שמסבירות סטייה חברתית

  1. תיאוריות על ציר המיקרו- מאקרו
  2. תיאוריות על ציר הפוזיטיביסטיות- קונסטרטקציוניסטיות.
 
 

תיאוריות מיקרו- מסבירות תופעות לפי התייחסות לאדם הבודד. הם יחפשו את המנגנון המוביל לסטייה חברתית באדם עצמו.

תיאוריות מקרו- מחפשות את המקור לתופעה (לסטייה) בחברה או בקהילה.

תיאוריות פוזיטיבסטיות- מנתחות תופעה מתוך חיפוש אחר קשר סיבתי. ישאלו מה הסיבה לסטייה החברתית?

תיאוריות קונסטרוקציוניסטיות- ישאלו איך קורה שהתנהגות מסוימת נתפסת כסטייה.  

 
פוזיטיבי 
 

קונסטרוקטיבי

 מיקרו

1

 מאקרו

2

3 4
 
  1. תיאוריות מיקרו-פוזיטיביסטיות

ההתמקדות באדם ושואלות למה אדם יסטה, מה הסיבה? למה אנשים מסוימים יסטו?  

תיאוריות ביולוגיות: טוענות שיש משהו באנשים מסוימים שגורם להם לסטות (מבנה גוף, כרומוזומים..), אלו גישות דטרמיניסטיות. אנשים סוטים נולדים עם הנטייה לסטות.

מתחלקות ל: 1. XYY

  1. הורמונים טסטוסטרון
  2. פגמי גוף
  3. מבנה גוף
  4. מחקרי תאומים
 

1. הגישה הכרומוזומית- יש 46 כרומוזומי מין- 23 זוגות. כרומוזומי המין של הזכר- XY   נקבה- XX . לפעמים יש מוטציה וכרומוזומי המין יראו כ- XYY ואלו יהיו על-גבריים (יש להם פעמיים את  הכרומוזום הגברי) וזה מסביר למה תהיה להם נטייה יותר גדולה לתוקפנות ביום-יום, אך הקשר הוא כזה שלא מאפשר לנו להחליט באופן סופי שהמוטציה הזו גורמת לתוקפנות, כי היא מתבטאת גם במבנה גוף מוזר ופיגור שכלי קל. (אפשר להסביר זאת גם ע"י גישת תסכול- תוקפנות שהציקו להם בילדות בגלל מראם והתנהגותם).

החוקרים הדוגלים בגישה זו מתבססים על שתי הנחות:

* הביולוגיה יכולה להשפיע באופן ישיר

* הביולוגיה יכולה להשפיע בצורה עקיפה- אדם הנולד עם פגם גנטי יכול להשפיע על התנאים הסביבתיים שלו. לדוג' אדם שבגלל שיש לו פגם ביולוגי יהיה לו יותר קשה להתפרנס- סביבה מתסכלת. (זו פגיעה משנית).

** במחקרים אכן יצא שלגברים- XYY יש יותר תוקפנות,אבל יש בעיות מתודולוגיות במחקר.  

היום אי אפשר לקבל טענה זו שפגיעה ישירה תביא לפגיעה משנית . היום החברה עובדת הפוך- מצמיחה ומעודדת את החריגות כך שאין פגיעות משניות. לפעמים זה אף יביא חריגות מסוימת למקומות נעלים (מנהיגים). לדוג'- אפליות מתקנות.  

הסתייגות: תופעה זו שלוקחים פגיעות למקום טוב, איננה כוללת את כולם. אבל זו מגמה טובה. הקשר בין פגיעה ראשית למשנית אינו ברור כבעבר.

2.גישה הורמונאלית- אין מחקר וודאי המקשר באופן ישיר בין טסטוסטרון לרמות של סטייה (תוקפנות). כי יש בעיה במדידת התוקפנות והן במדידת הטסטוסטרון (הוא משתנה לאורך תקופות השנה).

3.פגימות גופנית- גישה שהייתה פופולארית בתחילת המאה ה-20. לומברוזו הגיע למסקנה שהאסירים הכבדים יש להם מבנה פיזי המבדיל אותם משאר האנשים. בניתוחים שלאחר המוות הוא ראה שיש הבדלים במבנה המוח- המוח שלהם כמו של יונקים לא מפותחים. דוגמאות נוספות: לסתות גדולות, קווים ייחודיים בכף יד,מבנה עיניים, קמטים חרושים במצח, מס' אצבעות חריג.  אבל שוב מחקרים אלו היו עם חסרונות (כולם בכלא, אלו היו קבוצות קטנות) .  

במהלך המחקר הגיע למסקנה כי יש כל מיני סוגים של עבריינים:

 

4.מבנה גוף- שלדון

עשה את מחקריו בפנימייה לילדים עבריינים. חילק את טיפוסי הגוף של הנער ל-3 קבוצות: 

מבנה אישיות- מופנמים, מאופקים, שולטים ברגשותיהם, אינם חשים בטוב במפגשים חברתיים, נוטים לחרדות ועצבות, סובלים מעייפות כרונית, מושפעים ממשברים עמוקים, לא מגלים רגשותיהם לאחרים, צייתנים ומסוגרים בעצמם, החלשים.  

מבנה אישיות- שלווים, נינוחים לבריות, ידידותיים, אוהבים לשתף אחרים בענייניהם, מחשים חיי- מותרות, טקסיות בעת אכילה, אוהבי חברה, נוחים לבריות ומסבירי פנים.  

מבנה אישיות- נמרצים בתנועות, אינם מתעייפים בקלות, בטוח בעצמו, הולך זקוף, מדבר בקול רם, אוהב חברה, בעל מנטאליות גסה ומחוספסת,מצבי רוח משתנים.

** נמצא קורולציה בין נטייה עבריינית לטיפוס גוף מזומורפי.

ביקורת על הגישה- למה לקח דווקא אותם 200 נערים ולא את שאר ה-400 (הייתה לו אפשרות לקחת עוד 200 נערים)- התערבות של ציפיות החוקר. גם לא ברור באיזו שיטה הוא דגם. 

5.מחקרי תאומים

תאומים זהים= מונוזיגוטיים- יש ביצית אחת שמתפצלת,יש זהות בהכל. זהים במין תמיד.

תאומים לא זהים= ביזיגוטיים- 2 ביציות שונות. הם אחים לכל דבר שפשוט נולדו באותו הזמן.

1. חוקרים בדנמרק ניסו לבדוק אם הביולוגיה אחראית לסטייה באמצעות תאומים זהים . נמצא במחקרים אלו שבקרב התאומים הזהים (שגדלו בסביבות שונות) הייתה יותר נטייה לסטייה משותפת- עבריינות משותפת מאשר אצל התאומים הלא-זהים.

אבל אין קשר סיבתי למחקר זה כי:

2.מחקר נוסף- תאומים מאומצים.

השאלה- האם הביולוגיה משפיעה אם נולד ילד לאב עבריין אז גם הוא יהיה עבריין? או אם הסביבה תשפיע, אם הוא יגדל אצל אב לא עבריין?

קבוצות המחקר, ילדים שיש להם אבות כאלו מה אחוזי שיעור העבריינות שלהם:

  1. אב ביולוגי עבריין- אב מאמץ עבריין : יצא 36% עבריינות
  2. אב ביולוגי עבריין- אב ביולוגי לא עבריין: יצא 22% עבריינות
  3. אב ביולוגי לא עבריין- אבא מאמץ עבריין: יצא 12% עבריינות
  4. אב ביולוגי לא עבריין- אב מאמץ לא עבריין: יצא 11% שיעורי עבריינות.

** אותנו מעניין להשוות בין קבוצה 2- ל- 4      ו- 3 ל- 4 כדי לבדוק תורשה- סביבה.

בין 2 ל- 4: תורשה תורמת ל- 11% עבריינות. (חיסרנו את אחוזים זה בזה).

בין 3 ל-4 : סביבה תורמת ל- 1% עבריינות. (")

גישה נוספת- אדם שהוא אקסרוברס, מוחצן, מגלה פעילות יתר- תהיה לו נטייה לעבריינות (גישה של אייזק)

גישה נוספת- יחס זדוני. אנשים המייחסים לאחרים יחס זדוני

** למעשה שום מחקר בגישה הביולוגית לא נקי מביקורת,אך הגישה כן מוסיפה לנו משהו, למרות שאיננה מצליחה להסביר לנו באופן כולל, מלא את ההתנהגות העבריינית. (חיסרון). 

שיעור 8

2. תיאוריות מאקרו- פוזיטיביסטיות

מנסות להסביר את הסטייה החברתית כנובעות מתנאים חברתיים. יש תנאים בחברות מסוימות שיוצרים סטייה או מעודדים סטייה. הן עדיין מחפשות את הסיבה- קשר של גורם-תוצאה.

  1. דרקהיים

אמר שכשיש חוסר נורמות (=אנומיה) בחברה מסוימת זה גורם לסטייה ואת הסטייה אנו מחפשים בחברה כולה. גם כאשר אין נורמות ברורות. לדוגמא: תופעת ההתאבדות, שרוב החברות מסתכלות עליה כסטייה (לא כתופעה נורמטיבית).

שאל מתי מתעוררת ההתאבדות:

  1. במדינות פרוטסטנטיות שיעור ההתאבדות גבוה יותר ממדינות קתוליות
  2. אצל גברים שיעור ההתאבדות גבוה יותר מאשר אצל נשים
  3. אצל רווקים שיעור ההתאבדות גבוה יותר מאשר אצל נשואים
  4. חיילים מתאבדים יותר מאזרחים
  5. בזמן שלום שיעור ההתאבדות גבוה יותר מאשר בזמן מלחמה או אסון
  6. בזמן גאות או שפל כלכלי.
 

שיעורי ההתאבדות גבוהים יותר בתנאים אלו מסיבה של תכלול חברתי או סולדריות חברתית. דרקהיים טען שבחברות שונות ניתן לראות כמה סוגים של התאבדויות:

  1. התאבדות אלטרואיסטית. דוג': הקמיקזים מתאבדים בגלל סולידאריות חברתית, האלמנה בהודו.
 

נשים לעומת גברים- מוסבר ע"י התאבדות אלטרואיסטית- לנשים יש מחויבות לילדים לעומת הגברים.

בזמן מלחמה- יש פחות התאבדות כי יש יותר סולידאריות- התלכדות העם במשבר.  

  1. התאבדות אגואיסטית- נובעת ממיעוט של תכלול חברתי, אדם שאין לו תמיכה חברתית מרגיש לבד. לדוג' הרבה אינטלקטואליים מאופיינים בזה. זה מסביר את ההתאבדות הפרוטסטנטית כי זו דת לא קהילתית- האידיאולוגיה שם היא שהאדם הוא מול ה' לבדו, לעומת הדת היהודית והקתולית.

חיילים- מרגישים מתוכללים עם הצבא, לא עם החברה. זהו ארגון מנוכר, מאד משפיל, לא תומך, מאד טוטאלי לכן הם מרגישים בודדים ומתאבדים יותר.  

** דרקהיים לא סותר את הסיבות האישיות להתאבדות (מפח נפש, אהבה נכזבת) הוא רק הוסיף שיש גם סיבות חברתיות.

3. התאבדות אנומית- מצב של כאוס, של חוסר נורמות, לדוג': במצב של שפל או גאות, לא מתקיים במצב סטטי, אלא בנסיגה או נסיקה מאד גדולה ופתאומית. גם כאשר אדם הגיע להישגים מאד גבוהים- הגיע כבר לכל הפסגות וכבר אין לו מטרה.  

2. מרטון

סטייה חברתית תתרחש באותם מצבים שיש פער בין המבנה התרבותי למבנה החברתי של חברה. טוען שבכל חברה אפשר לזהות : ציר מטרות (המייצגות את המבנה התרבותי)

                                              ציר אמצעים (שהחברה מעמידה כדי להשיג את המטרות).

לדוג': בישראל בני החברה רוצים השגיות, הצלחה, כסף, חיים טובים, רווחה כלכלית ומצד שני צריך אמצעים לכך, מה שאין לכל החברה. אם אין מספיק אמצעים תיווצר סטייה. בכל פעם שיש פער בין מטרות לאמצעים תהיה סטייה.

מתי תהיה סטייה לפי מרטון:

1, חדשנים- אנשים המקבלים את המטרות אבל לא את האמצעים (אנשים מהפריפריה שלא מקבלים אמצעים, אז הם יגנבו, יעשו קיצורי דרך כדי להשיג אותם).

2. ריטואלים- אנשים שמקבלים את האמצעים אבל לא את המטרות, זו הסטייה הריטואלית. עושים פעולות באדיקות. (לדוג' הבירוקרטים שלא יקבלו אדם שאיחר בדקה, הם שכחו את המטרות או שבשבילם האמצעים הם המטרות. ) מפחיתים משימור המטרה- שירות אנשים. גם OCD זו דוגמא לכך.

3. נסגנים- אנשים שאין להם לא מטרות ולא אמצעים, אנשים בשוליים של החברה: הומלסים, נרקומנים. אישה שמתחתנת עם גבר מאד מבוגר- אין לה מה להפסיד (?).

4. מרדנים- הם נגד המטרות ונגד האמצעים אבל מציעים מטרות חדשות ואמצעים חדשים. לדוג': חלוקה שוויונית של משאבים לשכבות החלשות. המטרה של החברה לטענתם זה לא כסף או מעמד אלא שוויון. אנטי- קונפורמיסטיים.

מתי תהיה סטייה:    מטרות                                                    אמצעים

קונפורמיות                  +                                                           +

חדשנים                      +                                                            -

ריטואלים                     -                                                           +

נסגנים                      -                                                              -

מרדנים:                      - +                                                          -+ (מטרות ואמצעים אחרים)                 

ביקורת על גישה זו:

    1. ההנחה הבסיסית שלו היא שכולנו שואפים לאותה המטרה- כסף, השגיות. אבל בחברה שלנו יש הרבה שכבות שהגיעו לתובנות אחרות- משמעות, חיפוש עצמי, הכל מותר, החיפוש אחר האושר.
    2. יש סטיות שנוצרות מסיבות נפשיות, אהבה נכזבת, שלאו דווקא קשורים למבנה החברתי.

** המודל הזה מסביר את הסטייה העבריינית בצורה יפה: אנשים שרוצים להגיע למטרות החברה, פשוט בדרכים אחרות. ( למרות שגישה זו לא מכסה סטיות כמו אונס, רצח).

** ישנה טענה שאומרת שגם כשלאנשים אין אמצעים אבל יש להם מטרות, לא תמיד יסטו. לדוג' אנשים מהפריפריה. ושצריך שתתפתח תת-תרבות עבריינית כדי שהסטייה תתפתח- שיהיו הזדמנויות לפשיעה.

תת-תרבות- ישנה תרבות אם המנחה את הנורמות, האמצעים להשגת המטרות וכו', אבל בכל תרבות-אם ניתן להבחין בתת- תרבויות: חלק מהתרבות המתנהג אחרת.

  1. תת-תרבות ערכית. לדוג' המפלגה "עלה ירוק", או מפלגה פוליטית אחרת שונה.
  2. תת-תרבות נורמטיבית. מקבלת את הערכים של החברה הכוללת אך בנורמות אחרות. לדוג': אומנים, פרופסיות, קיבוצניקים, העולים בשנות ה-80. 
  3. תת-תרבות נגד. כמו המרדנים אצל מורטון, שלא מקבלים לא את האמצעים ולא את המטרה. כמו חסידי סאטמר , מהפכות, מפלגות ערביות המתנגדות לערכים הבסיסיים של האדם.

** אי אפשר להפריד בין תת-תרבות ערכית לנורמטיבית, כי הנורמות נגזרות מערכים.

3.אלברט כהן- 

טוענים שבמצבים מסוימים ללא אמצעים נוצרת תת-תרבות עבריינית שמתאפיינת בערכים השונים מתרבות האם כי אז יש מצע של צמיחת עבריינות נוער – סטייה.

תת-תרבות עבריינית= דוגלת בערכים שונים משל ערכי תרבות האם. סוגים:

  1. תת-תרבות של צרות: יש ערכים, אין אמצעים ומתפתחת תרבות של עשיית צרות לחברה, לפוליטיקאים, אנשים המתעמתים עם החוק.
  2. תת-תרבות של התרגשות: תרבות המחפשת ריגושים, מחפשת מצבי קצה: לצרוך אלכוהול ולנהוג, נטילת סיכונים.
  3. תת-תרבות של ערמומיות.
  4. תת-תרבות של קשיחות – "אני גבר", " אני קשוח" גם אם החוק יעצור אותי. כי מי שיותר קשוח זוכה בהכרה.
  5. תת-תרבות אוטונומיה- לא תגידו לי מה לעשות
  6. תת-תרבות גורל : אי אפשר לשנות את הגורל, אין מה לעשות.

**כשמתפתחות תת-תרבויות כאלו הן משולבות זו בזו. מאפיות לדוגמא, יש בהן גם את קשיחות, ההתרגשות, ערמומיות, צרות, גם אוטונומיה- לכן זו תת-תרבות כ"כ מובחנת.

תיאוריות קונסטרוקציוניסטיות

באופן כללי הן אומרות- סטייה זה בעיני המסתכל. 

3.תאוריות מיקרו –קונסטרוקציוניסטיות- התמקדות באדם ובאיך קורה שהאדם הופך לסוטה. כאן נכנסת תיאוריות התיוג הטוענת שאדם הופך לסוטה כאשר האדם מגדיר עצמו ככזה, או איך קורה שקהל מגדיר אותו ככזה. 

גישת התיוג

כשאדם יתויג כסוטה – אז הוא ייחשב סוטה. יכול להיות מצב של סוטה חשאי ("ארון שלדים") אך אם הקהל לא מתייג אותו כסוטה ( בשל חוסר מודעות, הסתרה) הוא לא ייחשב סוטה. חסרון של גישה זו- לא מגדירה מי הציבור המתייג.

איידס נחשבת  לסטייה- בכך שרוב האנשים אינם חולים באיידס.

כמה אופציות להגדרה של הקהל המתייג:

  1. כלל החברה. יש בכך בעיה כי החברה מאד הטרוגנית ואין יודעים מי מייצג אותה חברה. (החרדים לפי כלל החברה ייחשבו לסוטים).
  2. החוק. (החרדים ייחשבו לסוטים).
  3. האחר המשמעותי ( החרדים לא ייחשבו לסוטים)

***אם אין קהל- אין סטייה. קהל לא חייב להיות צופה. גם קהל שומע יכול לתייג 
תת-תרבות ערכית, נורמטיבית כנגד ייחשבו כסטייה לפי גישה זו. (הדוגמא של העובד המאחר והבוס המאחר מתאימה לגישה זו).

בעיות:1. אדם שהוא סוטה אך החברה לא תתייג אותו כסוטה.(= מוכתמים בכוח)

          2.יותר גדולה- אדם שהתנהג כרגיל אבל החברה תתייג אותו כסוטה מבלי שעשה כלום. מצב של זהות מוכתמת. יכול להוביל לנבואה שמגשימה את עצמה. (אפקט פיגמליון=נבואה שמגשימה את עצמה אך לטובה). אפקט הגולם= כשאתה עושה משהו שלילי והשלילה קמה עליך.

** התקשורת היא דוגמא לתיוג המוני. הגישה אומרת בעצם שאין סטייה אבסולוטית.

מושגי מפתח בגישה:

תיוג= החלטה שאדם המסוים סוטה

סטיגמה= אות קלון

סטראוטיפ= לא תיוג ולא סטיגמה, הכללה לגבי קבוצה חברתית מסוימת, לא חייבת להיות שלילית.

סטייה מוכתמת= 1. הסטייה שלו נחשפה והוא הופך לסוטה. 2. הוא לא חטא בכלום אבל החברה זיהמה את הזהות  שלו, הפילה עליו סטיגמה.

4.גישות מאקרו קונסטרוקציוניסטיות- קונפליקט חברתי. אילו תנאים חברתיים יביאו לכך שאנשים יוגדרו כסוטים. מחפשים פה את המנגנון החברתי.

גישת הקונפליקט

גישה המתגברת על חולשת גישת התיוג- מי המתייג? היא מתארת קבוצות אוניברסאליות ספציפיות המתייגות. החברה מפולגת לכוחות חברתיים שהם בעלי אינטרס ושהאנשים החזקים המחזיקים במשאבים הם הקובעים את הכללים. יש קשר בין הון לשלטון.  בניגוד לגישת הקונצנזוס שאומרת שהחברה מתנהלת בהרמוניה. 

הקהל המתייג- הכוחות המשפיעים: האליטה, בעלי המשאבים, בעלי השלטון.


View My Stats
Locations of visitors to this page