סטייה חברתית-מחברת 2011
Back to materials website
תודה לרוני גיג'
סטייה חברתית
שיעור 1- 21/02/11
החומר לבחינה- 80% חומר מההרצאות, 20 חומר ביביליוגרפי. מבחן אמריקאי בשני המועדים. כ40 שאלות אמריקאיות. הספר "על הסטייה", של גוד- לחומר.
הקורס סטייה חברתית יילמד מנקודת ראות סוציולוגית. (יש גם נקודות הסתכלות פסיכולוגיות.. )
יש בעייתיות בהגדרה של סטיות בחברה.
סטייה חברתית בהגדרה המילונית זו איזו תזוזה הצידה, או תזוזה מדרך המלך.
מנק' ראות סוציולוגית יש המון סוגים של הגדרות (7-8). אחת ההגדרות הקלאסיות היא
1. ההגדרה האבסולוטית לסטייה: היא אומרת שיש תחום מסוים של התנהגויות או עמדות שהן שליליות מבחינה אבסולוטית- שרוב או כל החברות בכל הקשר מגדירות אותן כשליליות. התנהגויות שדוחים אותן. יש איזו מהות להתנהגויות שליליות שהופכות אותן לשליליות בכל מקרה- למשל: גילוי עריות, רצח של בן משפחה, אונס. יש איזשהם היבטים שליליים בכל אחת מההתנהגויות האלה ולכן כל חברה באשר היא תזהה את ההתנהגויות האלו כסוטות.
מדוע קיימת הנורמה של גילוי עריות, לדוג' ? יש כנראה שילוב של כמה הסברים:
- הסבר גנטי- כשלא נשמרת הנורמה בקרב בני משפחה מאוד קרובה יש סיכוי רב שכל מיני מוטציות גנטיות יוערו מדור לדור. (קשה לקבל את זה, משום שיש חיות שהנורמה הזאת נשמרת, ויש שבטים שאינם יודעים עובדות אלה ובכל זאת שומרים על נורמה זאת)
- התנהלות לא תקינה של ההקשר החברתי.
האם יש מקומות שבהם הנורמות נשברים באופן מסורתי?
- אנו יודעים שהייתה הפרה של הנורמה בצורה ממוסדת גם בקרב הפרעונים על מנת לשמור על משפחת המלוכה- האימהות היו נושאות את הבנים. הפרות אלו הן לא לאורך זמן, הן טקסיות.
- בשבטים אסיאתיים מסוימים, כשהלוחמים היו יוצאים לקרב היו מפרים את הנורמה של גילוי עריות עם אחיותיהם, ואז תובטח להן הצלחה בקרב.
אין סטייה שהיא אבסולוטית בכל מצב ובכל מקרה. לכן אם ננסה לשרטט ציר אופקי שבצידו האחד יהיה חוסר אבסולוטי ואבסולוטיות בשני. אז אונס, רצח במשפחה קרוב לאבסולוטי.. אך עדיין תמיד יהיה אפשר להיות בהם יחסיות.
2. ההגדרה הנורמטיבית: סטייה חברתית היא איזושהי התנהגות, עמדה או מחשבה שהיא חורגת מהנורמה.
שלבים בהגדרת סטייה- אנו צריכים לתאר את ההתנהגות, לאתר את הנורמה שמתייחסת להתנהגות המסוימת, להשוות בין ההתנהגות הנצפית לבין הנורמה, אם אנו מגיעים למסקנה שיש הבדל- להגדיר כהתנהגות סוטה.
folkways- נורמות שההפרה שלהם מתייחסת לנורמות שההפרה שלהם מתייחסת לתרבות.
mores- יביאו סנקציות מאוד חמורות ככל שהנורמה תהייה מוגדרת כיותר mores, יותר מושרשת בחברה.
יש בעיה בסיסית בזיהוי הנורמה. לא תמיד אפשר לזהות אותן- יש כאלה שיש להן ראות מאוד גדולה. למורס יש בדר"כ נראות גדולה כמו כיסוי ראש במגזר החרדי. בגידה בחבר למשל זה מורס- חבר שתוקע סכין בגב כשאתה מסתובב.
סטייה מתייחסת גם למחשבות. אנו לא יודעים מה נכון ומה לא נכון לחשוב.
3. הגדרה סטטיסטית: מבחינה נורמטיבית סטייה זה כמו בדוגמא של סטודנט שמגיע לקורס בשעה 12 כשהמרצה ושאר הסטודנטים מגיעים ב12:10.
4. הגדרה תגובתית לסטייה חברתית: תיוג שונה מהותית משאר ההגדרות שאמרנו. היא טוענת שהתנהגות או עמדה תחשב כסוטה כאשר קהל מסוים מגדיר אותה כסוטה. 1 .הגדרה של הקהל 2. שתהייה לה נראות שלא תהייה מוסתרת. אם אדם עושה את הסטייה הקשה ביותר מבחינה נורמטיבית, וזה לא נראה אז זה לא קשה, ולכן זו לא סטייה.
האמרה שהבוס מתעכב, אבל העובד מאחר.
הבאנו 4 הגדרות לסטייה, לכל הגדרה יש את נקודות החוסר והחוזק שלה.
קריטריונים לסווג התנהגויות סוטות:
- תחום הסטייה- אנו יכולים להיות סוטים בהתנהגות, בעמדות, במחשבה/ קוגניציה (סטייה קוגניטיבית- למשל אנשים שמאמינים בעב"מים), רגש, מראה חיצוני. ככל שהסטייה תהייה יותר מרכזית כך המאפיינים שלה יהיו יותר סוטים (למשל נרקומן- סביר שגם ההעמדות שלו והחשיבה שלו תהייה שונה)
- חיובית או שלילית- אדם מדהים ביופיו יהיה סוטה, אדם שפועל מאוד למען החברה- סוטה- אלו דוגמאות חיוביות. מקדמת אותנו או את החברה.
- סטייה מתוך בחירה או מתוך כפייה- אדם שנולד מאוד נמוך הוא סוטה, אך הוא לא בחר בכך. (פעם היו תולים אנשים כאלה כי האמינו שהשטן נכנס בהם..).
- האם יש רצון להשתחרר מהסטייה או לא- יש סטיות שעל פניו נראה שאדם מאוד סובל מהם ומוגדרות כשליליות עדיין לא בטוח שירצו להשתחרר מהסטייה הזאת.. כי זה נותן להם איזו נקודת חוזק או אחיזה.
- מי הקורבן בסטייה- נראה שתמיד הקורבן של הסטייה זה הסביבה (אנס, רוצח, גנב..). במקרים אחרים הסוטה הוא הקורבן, וזה לא משהו שנכפה עליו- עיסוק בזנות למשל. או סטיות שאין להם קורבן- יופי, הומור (לא בכל הומור יש שעיר לעזאזל).
- האם הסביבה נהנית או מרוויחה מהסטייה.
שיעור
2-
מבוא-
מושגים: (לפי הרצף של הנטייה להתבלבל ביניהם)
* סטייה- הגדרנו כבר למעלה.
* סטיגמה- אות קלון. סטייה שיש בה אות קלון, בושה. מקנה לה מעמד ירוד בגלל שההתנהגות היא שלילית לכל הדעות.
* סטריאוטיפ- סוג של סכימה קוגניטיבית. (סכמה = ארגון קוגניטיבי של תפיסות). אנו כבני אדם אוחזים בהמון סוגים של סכמות (סכמות אדם, סכמת תפקיד, סכמת קבוצה- כלפי ציבור מסוים, סכמת מקום- לגבי מקום דוג': שכונת התקווה- מקום של פשע..).
* דעה קדומה- עמדה שלילית שיש לי כלפי ציבור מסוים. ויש בה 3 מרכיבים: קוגניטיבי, התנהגותי ואפקטיבי.
* גזענות- נטייה פרטית של דעה קדומה.
יש בלבול בין סטייה לסטיגמה ובין סטיגמה וסטריאוטיפ.
ההבדל בין סטריאוטיפ לסטיגמה זה שבסטריאוטיפ יש גם סטריאוטיפ חיובי וסטיגמה זה רק שלילי.
בסטיגמה אין הכללה.
דעה קדומה שונה מסטריאוטיפ- זו תפיסה שלילית, אך זו גם עמדה ובעמדה יש 3 מרכיבים – קוגניטיבי, התנהגותי, אפקטיבי (רגשי). מה אני חושב, מה הנטייה ההתנהגותית, ומה אני מרגיש.
נשרטט תרשים של התיאוריות שנדון בהם ושייכות לסטייה:
- מיקרו- מאקרו.
- פוזיטיביסטיות- קונסטרוקציוניסטיות.
פוזיטיביזם - 3.
- 4.
קונסטרוקציוניזם
מיקרו-
מאקרו-
פוזיטיביזם- דרך מחשבה שמחפשת קשר בין סיבה ותוצאה. א' שמוביל לב'.
קונסטרוקציוניזם- איך קורה שמתרחשת סטייה? מהן ההתרחשויות החברתיות שגורמות להגדרה של סטייה?
- מיקרו פוזיטיביסטיות- מחפשות קשר של סיבה ותוצאה. לדוג': תיאוריות ביולוגיות( למשל: תיאוריית XYY גברים שיש להם מאפיינים גבריים מאוד בולטים- גבוהים, חזקים.., או תורשה גנטית של סטייה- למשל דור של פושעים.. יש תיאוריה שאומרת שיש משהו שעובר בתורשה)
- מאקרו פוזיטיביסטיות- מאקרו- יחידת הניתוח היא החברה. הפוזיטיביזם אומר שצריך לחפש קשר של סיבה ותוצאה. מה יש בחברה שמוביל לקשר של סיבה ותוצאה? דוגמאות לתיאוריות: מרטון ודרקהיים בניסיון שלהם להסביר את תופעת ההתאבדות מוגדרת כסטייה חברתית בכל מקום. אחד ההסברים זה אנומיה- מחסור בנורמות מכל מיני סיבות. מצב אנומי- מביא לסטייה.
- מיקרו – קונסטרוקציוניסטיות: יחידת הניתוח באדם הבודד. קונסטרוקציוניסטיות- המציאות היא מובנית, בראשינו. דוג': תיאוריה של תיוג, סטייה מוגדרת כשתתויג על ידי קהל מסוים כסוטה.
- מאקרו- קונסטרוקציוניסטיות: תיאוריות שמתמקדות בחברה אך מחפשות את המקור לסטייה גם בהגדרת מצב. דוג': תיאורית הקונפליקט החברתי- החברה היא זירה של התנגשויות וניגודי אינטרסים, מתח, קונפליקט. ולגבי סטייה- הן טוענות שסטייה חברתית היא אותה התנהגות שמוגדרת ל ידי אנשים שבידיהם העוצמה להגדיר סטייה. למי שיש את הכוח- הם אלה שמתייגים את האנשים החלשים כאנשים סוטים.
קונפורמיות קבוצתית, זהו מושג שמנוגד לסטייה בקבוצה. קונ= ללכת ביחד.
קונפורמיות קבוצתית לפי הגדרת הפסיכולוגים החברתיים- שינוי התנהגות/ עמדות בעקבות לחץ חברתי אמיתי או מדומה. הלחץ לשינוי יכול להיות אמיתי או מדומה (לפעמים רק נדמה שאם נתנהג בצורה לא קונפורמית אז ילעגו לנו אז אנו משנים את ההתנהגות)
קונפורמיות אמיתית או מדומה יש בה 2 סוגים:
- לחץ נורמטיבית-
לחץ שיש לקבוצה כלפי הסוטה מנורמות שהתהוו בקבוצה. למשל: אדם שאיחר ויש נורמה להגיע בזמן. הקונפורמיות בעקבות לחץ נורמטיבי תהייה קונפורמיות חיצונית.
- לחץ אינפורמטיבית- כאשר הפרט חסר אינפורמציה והוא משנה את דעתו בעקבות האינפורמציה בקבוצה, מתוך רצון להסתגל לקבוצה. למשל: כשכולם רשמו בתשובה מסוימת 2 ורק הוא 4, ואז בגלל זה הוא משנה את הסימון שלו ל2 גם. זה עשוי להביא לקונפורמיות פנימית. (אם אני חושבת שהאינפורמציה של הקבוצה היא נכונה היא הופכת להיות שלי ואז זה מביא לקונפורמיות פנימית).
עצמאי- אדם שפועל לפי המצפון שלו, ההבנה שלו. כשהערכים שלו אומרים שהוא צריך לקבל את הנורמה של הקבוצה הוא מקבל את הנורמה של הקבוצה, וכשהערכים שלו אומרים לו שעליו לסטות מהנורמה הוא יסטה מהנורמה של הקבוצה. הם ראויים לכבוד, הם לא מתיישרים עם הקבוצה, אלא הולכים עם המצפון שלהם.
מושג נוסף באותו הקשר: (סוגי סוטים)
* קונפורמיות יתר- שהאדם קונפורמי יותר מהנדרש. יותר מדי דבק בנורמות. לפי מורטון זו גם סטייה.
* התנהגות אנטי קונפורמיסטית= התנהגות סוטה. מאפיין- התנהגות שהיא סוטה באופן קבוע. למשל: אם צריך להגיע לשיעור בשעה מסוימת האנטי קונפורמיסט תמיד יגיע באיחור. סוטה באופן קבוע.
מה שמעניין יש דמיון בין הקונפורמיסט לאנטי קונפורמיסט- שניהם מזהים את הנורמות בקבוצה. רק כל אחד פועל באופן שונה לגביה.
הסיבות לאנטי קונפורמיזם:
- הרצון למשוך תשומת לב. ( הרצון שיתויגו כחריגים רק כדי שישימו לב אליהם).
- ריאקציה פסיכולוגית- תגובת נגד מוקצנת. כשאדם מסוים חווה חוויה מתסכלת בקבוצה יש אפשרות שתהייה לו תגובה שתיצור . דוג': בצוות עובדים, אדם שרוצה לזכות בקידום מאוד, ומקבלים את זה בסוף אנשים צעירים וחדשים שמקבלים את הקידום, הוא יכול לחוות תסכול ולבטא אותו ע"י ריאקציה קונפורמיסטית-
חשוב מאוד לאבחן מאיפה נובעת הסטייה- האם זה מתסכול? כדי לטפל בה צריך לאבחן את הסיבה שלה.
יש אנשים שעל מנת לשמור על ייחודיותם בקבוצה יהיו עצמאיים. צורת לבוש, דעות.. לא ממקום של אנטי, אלא מביעים את עצמם דרך התנהגות עצמאית. זה בדרך כלל נובע מרצון של אדם להיות ייחודי.
סטייה בקבוצה: הקבוצה יכולה להשפיע על האדם, האם הפרט הסוטה יכול להשפיע על הקבוצה? או תחת אילו תנאים יכול לקרות מצב שהפרט יכול להביא שינוי בקבוצה?
(כשפרט מבטא משהו שקיים בצורה סמויה בקבוצה.)
שיעור 3-
07/03/11
סטייה חברתית בקבוצה- המשך. הגדרנו קבוצה כציבור של אנשים שיש לו מאפיינים ייחודיים. החברה מורכבת מקטגוריות חברתיות, מקהלים. קבוצה יש לה מאפיינים מאוד ייחודיים. המאפיינים של הקבוצה- יש להם מטרה, המשכיות, תחושה של זהות, אינטראקציה מתמדת. אמרנו שמושג הסטייה החברתית יש לו משמעות בקבוצה.
תשובה לשאלה בסיסית- איך נוצרת נורמה בקבוצה?
- חלק מהנורמות הם צורך, יש להם תפקיד.
- לפעמים הנורמה בקבוצה היא נורמה שייבאו מהחוץ- לפעמים יכולות להיות חיוביות ולפעמים שליליות.
- כפייה.
- בעקבות התנהגות.
- בעקבות אירועים קריטיים.
כשמדברים על סטייה חברתית בהקשר של קבוצה אנו מדברים על סטייה מהנורמות. סוג נוסף של סטייה זה :
* אנשים שלא הפנימו באופן תקין את הנורמות. חוסר סוציאליזציה נכונה.
- בדרך כלל בקבוצה הסוטים הם המיעוט. יחד עם זאת יש לפעמים שסוטים הם אלה שמצליחים לשנות את דעת הקבוצה לטובתם. איך זה קורה? (כשלסוטה אין איזושהי עודפות..)
1. כשהסוטה הוא עקבי בדעותיו. (גלילאו גלילי: "אף על פי כן נוע ינוע.." המשיך להחזיק בדעתו למרות הסנקציות שחטף מהחברה).
2. כשהסוטה עולה על גל של שינויים שלא קשורים לקבוצה, אלא מסביב לקבוצה.
3. כשדעתו הסוטה מקדמת את האינטרס הקבוצתי ולא את האינטרס האישי. או אפילו נוגדת את האינטרס האישי.
4. כשהסוטה מופיע כחריג בהיבט אחד ולא בהרבה היבטים. (לדוג': במחקר מעבדה כאשר נשים כהות עור ניסו לשנות דעה בקבוצה של גברים לבנים, לעומת נשים שהן לבנות שניסו לשנות את הדעה תקלו בקושי רב יותר- החריגות היא כפולה, נשים וכהות עור).
5. כשהסוטים מופיעים כבודדים ולא כקבוצה אחת. האימפקט שלהם גדול מאשר עמדה קבוצתית. (למשל: סטודנטים בעבודה סוציאלית שרוצים להתלונן על מרצה מסוים, מול המזכירות למשל. מתי יש יותר סיכוי שדעת ראש המחלקה תשתנה ויטה יותר לשמוע? כאחד אחד יבואו להתלונן ופחות בתור קבוצה).
זה לא רק שהקבוצה מקבלת את דעת הסוטה, האם חיוני שיהיה סוטה בקבוצה?
- כן- ראייה ביקורתית.
- הסוטה לפעמים מאחד את הקבוצה. אחידות זה משהו פונקציונאלי בקבוצה.
- הוא מסמל גבולות- קל יותר לסמן "זוהי התנהגות שלילית".
- חדשנות.
- ביטוי לאנשים שלא מסוגלים להביא את התנהגותם לידי ביטוי בהתנהגות הקונפורמית.
כדאי לפעמים בקבוצות, להשתיל סוטה. כמו למשל: קבוצה שהיא מאוד קונפורמית והסוטה רוצה להשתיל דעה אחרת. הכוונה למישהו שיצית את אש המרד. קיימת דינאמיקה שנקרית "הדבקה חברתית".
לסטייה יש היבטים חיוביים, אך יש לבחון כל סטייה לגופה ולראות מה היא עושה בקבוצה.
פיקוח על סטייה חברתית:
ציבור לא יכול להתקיים ללא סוג מסוים של פיקוח. זה יכול להגיע למצב אנומי (חוסר נורמות, כאוס). פיטר ברגר- סוציולוג טען שאפשר לתאר בני אדם בקבוצה על ידי כל מיני מעגלי פיקוח. מעגל אחד- זה מעגל החוק והסדר.
מעגל יותר קרוב לאדם- מעגל של נורמות ומידות טובות.
מעגל יותר קרוב- מעגל של האתיקה המקצועית. היום ברוב המקצועות יש מעגל אתי המפקח על מה המותר ומה אסור לעשות.
מעל קרוב יותר- משפחה וחברים.
מעגל קרוב יותר- קשר אינטימי (בני זוג, ילדים...). מה שעומד מאחוריהן זה מערכת של סנקציות (במובן החיובי של העניין)- הן יכולות לגרום לכך שלא נהייה סוטים.
סוגי הסנקציות-
- זו הסנקציה הפיזית. מיוצגת על ידי אותו שוטר- שאם לא נקיים את החוק הוא יאסור אותנו.
- סנקציה כלכלית.
- סנקציה של לעג ורכילות. באה לידי ביטוי בעיקר בחברות וקהילות סגורות.
- נידוי.
לדעת המרצה, הסנקציה הפיזית יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מעגלי הפיקוח.
פיטר ברגר טוען שיחד עם מעגלי הפיקוח כדי שנוכל לשרוד, החברה יוצרת גם שסתומי ביטחון ממוסדים- אפשרויות ממוסדות לנקז את אותו פיקוח נורמטיביים, ולסטות מדי פעם. ממסדת הקשרים, תחומים או ימים שמותר בהם לסטות וזה נורמטיבי- ובהם לא נספוג סנקציות.
תוקפנות בין אישית:
האם התוקפנות הבינאישית היא סטייה?
חלק גדול מהתוקפנויות הבינאישיות הן באמת סטייה אך לא כולן. ישנם תיאורטיקנים שחושבים שהתוקפנות זה אחד מהיצרים הטבעיים שלנו.
סוגי תוקפנויות חברתית: (רצח, אונס, ציניות, התעלמות.)
- פיזית- מילולית. מכות, רצח אונס לעומת תוקפנות מילולית.
- ישירה לעומת עקיפה. פוגעים באופן ישיר בקורבן- מתייחסים אליו באופן ישיר ופוגעים בו. תוקפנות עקיפה- פגיעה בקורבן מאחורי גבו (רכילות למשל, הלשנה, הפצת שמועה).
- אקטיבית מול פאסיבית. (השביתה של העוס"ים זו תוקפנות פאסיבית. הפגיעה היא הפסיביות, שלא עוזרים לציבור).
- אינסטרומנטאלית לעומת תוקפנות לשמה. אינסטרומנטאלית- כלי. תוקפנות שהיא כלי להוביל למשהו. לשמה- תוקפנות שעל פניו אין לה שום מטרה מוצהרת (למשל ואנדליזם: בני נוער שמקשקשים על תחנות אוטובוס..).
- תוקפנות שמתבצעת על ידי התוקפן או באמצעות שליח.
שיעור 4-
תוקפנות
- תוקפנות - פעולה בינאישית שיש בה פגיעה בזולת.
הרבה מההתנהגויות היומיומיות שלנו יכולה לפגוע בזולת, אך ללא לכולם כוונה לפגיעה בזולת.
- בזרם האחר- התוקפנות היא איזו התנהגות שיש בה כוונה לפגוע.
כוונה לא תמיד אפשר להוכיח- היא יכולה להיות לטנטית.. לכן קשה לאחוז בהגדרות אלה כהגדרות דומיננטיות לתוקפנות.
- הגדרה נוספת: פעולה שיש בה גם תוצאה פוגעת וגם כוונה לפגוע.
- יש לקחת בחשבון את ההקשר הכללי. ז"א התנהגות תוקפנית היא פוגעת בזולת, יש בה כוונה לפגוע אך גם ההקשר הכללי מזהה אותה כהתנהגות תוקפנית.
יש לקחת את הפגיעה, את ההקשר, ואת הכוונה.
יש בהגדרה זאת גם חסרים- מה קורה אם הקורבן לא מזהה את ההתנהגות כהתנהגות פוגעת?... יחד עם זאת יש לכלול את כל האלמנטים האלה.
גישות שונות להגדרת תוקפנות: (תיאוריה, צד פרגמטי- איך אפשר להשתמש בתיאוריה, איך להגדיר)
- ההתנהגות התוקפנית כתופעה מולדת. פרויד ולורנס- שניהם טוענים שההתנהגות התוקפנית היא תופעה מולדת.
- גישת התסכול תוקפנות. גישה עם ניואנסים חברתיים. כשהחברה מסתכלת אותנו או ממונעת מאיתנו להשיג דברים מסוימים אנו נחוש תסכול, ונתנהג בתוקפנות.
- גישת הלמידה החברתית. טוענת שאנו לומדים לתקוף כמו שאנו לומדים כל התנהגות אחרת. נצפה בהתנהגות תוקפנית רק באמצעות למידה.
כמו תמיד כשאנו חשופים להרבה גישות יש בעיה לצפות את התופעה לפי גישה אחת- אין כנראה גישה אחת המסבירה את התוקפנות החברתית.
- תוקפנות כתופעה מולדת. פרויד טען שאנו נולדים עם אינסטינקטים, אחד מהם הוא המין. כל האינסטינקטים נקראו "ארוס". מאוחר יותר במלחמת העולם הראשונה כשראה את ההרס שהאנושות יכולה לבצע הוא הוסיף גם את אינסטינקט המוות "טנאטוס". הוא טען שכמו שאנו נולדים עם יצר של חיים. לדעתו אנו נולדים באופן בו זמני עם אינסטינק החיים וכן עם אינסטינקטים להרס עצמי. אנו יכולים לצפות לפעמים בחיי היומיום במאבקים ביניהם. (למשל: התנהגות מסוכנת) . הארוס חוסם את הטנאטוס לבוא לידי ביטוי, בסופו של דבר כנראה הטנאטוס מנצח- אנשים הולכים לעולמם. יחד עם זאת- התוקפנות האנושית נובעת מהטנאטוס ומתרחשת כאשר אותו יצר של מוות יוצא החוצה. התוקפנות הבינאישית שיכולה להביא לסטייה היא תופעה מולדת, איזושהי המרה של האנרגיה של היצר להרוג את עצמינו החוצה, כשזה מתרחש- אנו רואים תוקפנות בינאישית. פרויד טען שעל מנת שלא נבטא וקפנות באופן בלתי פוסק, הטבע האנושי העדיר אותנו במנגנוני הגנה שונים המסייעים לנקז את יצר התוקפנות שנועד להרוס את עצמינו, הוא מנוקז החוצה בצורה מקובלת חברתית. ע"י שני מנגנוני הגנה גבוהים יחסית- סובלימציה ואינטלקטואליזציה. עידון של היצר, והתעסקות בכך במחשבה. יצירת סרטי אימה, ספרות אלימה – לפי פרויד, עצם העובדה שבוחרים לכתוב בתחום של תוקפנות הם מגיעים לקתרזיס דרך הכתיבה. אך מי שצופה בסרטים הללו- מגיעים לקתרזיס ע"י צפייה. סובלימציה- ביטוי תוקפנות בצורה לגיטימית חברתית. (קתרזיס- ניקוי יצר התוקפנות, ניתן להגיע בהמון צורות: ביוטי תוקפנות, צפייה בתוקפנות, סובלימציה).
הגישה של לורנס- מתוך תצפית בחיות ובבני אדם הוא הגיע למסקנה שאצל שניהם יצר התוקפנות הבינאישית הוא מולד, אלא האדם הוא יצור תוקפן יותר מכל חיה שהיא. לפי טענתו כשחיות תוקפות יש להם מטרה- לשמור על טריטוריה, מזון. לעומת זאת חלקינו תוקפים רק כדי להביע תוקפנות. בנוסף לכך- הוא טוען שאנו כבני אדם בעידן במודרני (אחרי המהפכה התעשייתית), ביצענו כמה פשעים (ספרו "על 8 פשעי האנושות המודרנית"). הרוע הזה הכפיל את עצמו בעידן המודרני ולכן האדם המודרני הוא יותר תוקפן מאבותיו. (אין הוכחה אמפירית..). לורנס מונה 8 פשעים שהאנושות ביצעה- למשל:
- בשל תהליכים של אורבניזציה (עיור). לפני המהפכה התעשייתית חל תהליך של עיור- ולכן התחיל מאבק של משאבים, נהייתה צפיפות ולכן נהיו תופעות תוקפניות יותר מאשר ביטאו אבותינו. (יש הגיון בטענות הללו..).
- פשע שנוצא בעקבות המוביליות של האדם המודרני- דה- אינדיבידואציה- ביטול הייחודיות. קל יותר לפגוע באדם שאינו ייחודי, כי אנשים כל הזמן מובילים, אף אחד לא מכיר אותם. ככל ששמים דגש על האינדיבידואציה פוחתת התוקפנות.
(דה- הומניזציה. להסתכל על הקורבן כמשהו נחות יותר, לא כקורבן. כמו ההסתכלות על היהודים כאיזשהם חרקים, לא חושבים עליהם כאנשים אלא בצורה לא הומאנית ואז קל יותר לתקוף.)
- פגיעה בטבע. לפי לורנס הטבע זו היצירה האנושית הגדולה ביותר. כשהאדם המודרני נכנס ליצירה הזאת והרס אותה- לכרות עצים, להכחיד זנים, פגע ביצירה הגדולה ביותר של הטבע. וזו התחלה של הידרדרות. אחרי שהוא ביצע את הפשעים האלה- זה איזשהו שלב בסולם ההידרדרות, והידרדרות של תוקפנות משם הולך וגדל- הידרדרות הולכת ומשיכה.
- ניתוק מהמסורת- בעבר אדם היה מחובר למסורת שלו. כל התשובות לשאלות הקיומיות שלו הוא קיבל בסביבה הטבעית- בית אבא, הכפר שלו, המסורת. ארגנו את כל הפאזל. במהלך השנים כשהאדם התחיל להיות מובילי- גדול, אנונימי, מרוחק. הוא גם התרחק מהמסורת אך השאלות הקיומיות שלו המשיכו להציק- צורך בתמיכה קיומית. עצם העובדה שאנו ביינו קונים את התמיכה הרגשית, זה מראה שהיא לא קיימת בסביבה הטבעית ואנו צריכים לקנות אותה. מכיוון שכך הרב האנשים ע"מ לתת משמעות לקיומם- מתחברים לקבוצות תמיכה. הן מגוונות, אך לעיתים לא טובות. דוג': כל מיני כתות ואנשים שמתחברים לקבוצות שליליות. גם בני טובים שמתחברים לקבוצות שליליות, והניתוק מהמסורת מובילה הרבה אנשים לקבוצות חברתיות שליליות ומגבירה את התוקפנות.
- התפתחות הפרמקולוגיה- תורת התרופות. בעבר לא היו כל כך הרבה תרופות. הרבה תרופות זה סם- מה שקורה לבני האדם כשהם מעמיסים על עצמם הרבה תרופות הם גורמים לאובדן הרגישות. כך קל יותר לבטא תוקפנות, יורדת הרגישות. כשאנו מאבדים את הרגישות קל לנו יותר לתקוף- רגישים פחות לכאב שלנו ולכאב של הזולת.
- התחרות הגוברת. אדם כל הזמן אחרי חיפוש של כסף, אושר,.. החיפוש עצמו יכול לקחת אותנו למקומות לא שקטים שיכולים להוביל אותנו לביטויים של תוקפנות. בכל מקום תוכל להגיע למקום שיש אנשים שהגיעו יותר גבוה ממך, וז היכול להביא לביטוי של תוקפנות.
התפיסה של לורנס היא די פסימית. וגם אם לא נקבל את מה שהוא אומר, חלקם לפחות יש להם פוטנציאל להסביר את התוקפנות. הצפי של לורנס זה שאנו הולכים לקראת אסון- הנשק יותר קטלני, האדם יותר הישגי.. ולכן אנחנו נהפך לזן יותר תוקפני.
הערכה ביקורתית של הגישה- הגישה האינסטינקטואלית טוענת שאנו נולדים כמכונות מלחמה, פרויד, למרות הפסימיות שבגישה שלו נותן לנו איזה ערוץ אופטימי ואומר שיש אפשרות לעשות סובלימציה, עידון. וכך העולם לא חייב להיראות כמו שדה קרב אם נעדן את זה. לורנס דווקא פסימי וחושב שהאנושות תלך ותטבע.
לפעמים אנו עדים לתוקפנויות שנעשות על ידי בני אדם רגילים, ואנו נוטים לחשוב ש"יצר האדם רע מנעוריו". יחד עם זאת מבקרי הגישות הללו לתוקפנות מעלים בעיות שמפחיתות מהתיאוריות חהסבר תוקפנות.
- על פיה אנו לא יודעים מה גרם למה- יש איזה מעגליות. צופים בהתנהגות ומסיקים שיש אינסטינקט. מכיוון שזה לא הסבר סיבתי זה מפחית את מעמד הגישה.
- בחיי היומיום- לעיתים ביטוי של תוקפנות לא מפחית אותה אלא מגביר את התוקפנות.
- יש עמים שהם אינם אלימים, אין הרג ואלימות בתוכם- תופעה שקיימת. לכן אם זו הייתה תופעה מולדת זה היה אמור לכלול כל חברה.. כנראה התוקפנות לאו דווקא תופעה אינסטינקטואלית.
מכיוון שיש טענות נגד גישה זו כח ההסבר שלה לא כל כך גדול וגם לא פופולארי כ"כ היום. זה לא נכון מבחינה פוליטית- היא טוענת שאנו נולדים עם זה, אז כוח השינוי הוא מאוד קטן..
גישת התסכול תוקפנות וגישת הלמדה חברתית-
הם מאוד נוחות, כי יש קשר של סיבה ותוצאה. אפשר יהיה להוכיח אותם. הבעיה בהן היא
שהן מסתמכות על ממצאי מעבדה, יש בעיה להכליל אותם על מה שקורה בחיי היומיום.
שיעור 5 – 28/03/11
גישת התסכול תוקפנות-
הרגשנו בגישה הקונסטנקטואלית לתוקפנות לא הוכחה אמפירית- בגישות אלו לא תהייה את הבעיה הזאת. הגישה נוצרה בעקבות מחקרי מעבדה. המצוקה עם הגישה הזאת היא אחרת- מצוקה שנובעת ממושג שנקרא "ריאליזם של עולם"= עד כמה הסיטואציה שנוצרת במעבדה היא רלוונטית לחיי היומיום.
תוקף חיצוני- עד כמה אנו יכולים לקחת את ממצאי המחקר ולהכליל אותם על האוכלוסייה.
ריאליזם של עולם- מעט שונה, לא עוסק בהכללת הממצאים, עוסק בסיטואציה המעבדתית והאם היא ריאלית או לא. למשל: האם אנשים שחווים תסכול בחיי היום- יום ניתן לייצג אותם בסיטואציות של מעבדה.
גישת התסכול תוקפנות בראשית הדרך טענה שתי קביעות-
- תוקפנות תופיע בעקבות תסכול.
- תסכול תמיד יביא לתוקפנות.
תסכול לפי הגישה מוגדר – כשמונעים מאדם להגיע למטרה מסוימת.
הקביעה הראשונה אמרה שכל פעם שמתסכלים אותנו אנחנו נביע תוקפנות. החוקרים חלוקים בדעתם לגבי הטענה שכאשר מונעים מאדם להגיע למטרה מסוימת הוא יביע תסכול. חוקרים סבורים שתסכול מורכב משני דברים: 1. עוררות פיזיולוגית. 2. עוררות פסיכולוגית. החוקרים טוענים שיש חלק מולד – שהוא המצוקה הגופנית שנרגיש כשנהייה בתסכול.
נחזור לקביעה הראשונה – לפני70 שנה הדברים לא היו כל כך ברורים וחשבו שכך הם פני הדברים. במצבים של תסכול יש מגוון התנהגויות של תסכול- רגרסיה, מניעה וכו'..
קביעה 2 – תסכול תמיד יביא לתוקפנות.
שתי הקביעות, גם אם יש בהם איזו אמת היא לא אמת אבסולוטית. במהלך התפתחות הגישה חוקרים עידנו את התיאוריה ומעמדה כיום הוא כזה:
במצבים של תסכול יש ותופיע התנהגות תוקפנית. וכשאנו צופים בהתנהגות תוקפנית יש והיא תופיע אחרי תסכול. ברבות השנים מנסים לראות באיזה מצבים התסכול יוביל להתנהגות תוקפנית. מהם התנאים החברתיים/ פסיכולוגים שיגרמו לכך שתסכול יסתיים בתוקפנות?
- חשיבות המטרה שנחסמת.
- כשהקרבה למטרה הייתה מאוד קרובה גם עשוי להופיע תוקפנות.
- כשהתסכול נגרם בזדון.
אם יש חשש לענישה בעקבות התוקפנות כנראה שהתוקפנות תעוכב.
מושגים בסיסיים לגישה: (שאולים מהגישה הפרוידיאנית)
- קתרזיס. זיכוך, פורקן. מצב שאתה מגיע לניקוז, זיכוך, פורקן של יצר התוקפנות.
- התקה. במקרה של תסכול תיתכן התקה גם במקור הבעת התוקפנות וגם בצורת הבעת התוקפנות. בהרבה מקרים כשאנו מתוסכלים אנו ננתק בין המקור המתסכל- ונעביר אותו למקור אחר, עפ"י רוב למקור חלש יותר. מדוע עושים זאת? זה מאיים, זה לא נעים, או שהמקור המתסכל לא נמצא בשטח, המקור המתסכל לא קיים- הוא מופשט.. (קביעת תורים שלוקחת זמן.. אין על מי לכעוס..). כל הסיבות הללו יחד מביאות להתקה.
האם בעקבות התקה אנו יכולים להגיע לקתרזיס?
לא תמיד נגיע לקתרזיס בעקבות התקה, להיפך לפעמים נרגיש יותר רע עם עצמינו. מכמה סיבות:
- לפעמים יכול להיות שהעוררות והתסכול גוברים כי יש פחד שהאובייקט המתסכל יחזיר לנו.
- או שיש רגשות אשמה שאוכלים את האדם.
- יש לפעמים שתוקפנות מגבירה את עצמה, כשמתחילים לתקוף אנו לא עוצרים- להיפך.
יש גם התקה בצורת הבעת התוקפנות- מה הכוונה? לפעמים היינו רוצים להכות משהו או להגיד משהו והמציאות לא מאפשרת לנו להביע אותה (למשל: ממונים עליך בעבודה..) אז מה עושים? במקום להגיד את זה, אז לרכל, או להפיץ שמועות.
הנושא של התקה בסוציולוגיה קיבל ביטוי על ידי "השערת השעיר לעזאזל". היהודים למשל קיבלו את המקום של שעיר לעזאזל בגולה. מה המאפיינים של אדם כדי שיהפוך לשעיר לעזאזל?
- חולשה. (שיהיו מיעוט)
- שהשלטונות יתנו לגיטימציה לפגוע בהם. לגיטימציה חברתית.
- שתהייה שונות כלשהי. (ציירו יהודים תמיד עם אף גדול..)
גישות תיאורטיות:
מה צריך לקרות באמצע כדי שהתסכול יהפוך לתוקפנות?
- תיאוריית המתווכים הקוגניטיביים.
כשיש מצב של תסכול בשדה, כשבאותה סביבה קיימים מתווכים קוגניטיביים מסוימים יש בהם את הכוח להפוך את התסכול לתוקפנות. לעומת זאת מתווכים אחרים, יש להם את הכוח להפחית את התסכול שלא יהפוך לתוקפנות. לדוג': "חוסך שבטו שונא בנו", "כל מה שכואב מחשל". מערכת אידיאולוגית שמפחיתה מרמת התוקפנות. "מילים לא הורגות"- מפחית מהכוח של הפעילות הפוגעת. הישענות על הסביבה- "כולם עושים את זה", להטיל את האשמה על הקורבן " הוא הביא את זה על עצמו". דבר נוסף- מערכת של אמונות בסיסיות כלפי הקורבן, למשל: דה- הומניזציה, יהודים שדימו אותם לחרקים, ביטלו את האנושיות שלהם.. אז מותר לפגוע בהם..
במצב של תסכול נטה לעצמינו להגיב בהתאם למערכת הקוגניטיבית שלנו, למשל:
- להפחית מהערך של מה שהופנה אלינו.
- שותפות גורל: דם של ילד פלסטינאי הוא כמו דם של יהודי.
- אמרות אידיאולוגיות: כשאתה צועק אני שומע, כשאתה מדבר אני מקשיב.
- להיזכר באינטראקציות נעימות שהיו לך עם הקורבן.
- חינוך עצמי: "לספור עד 10", עד שמגיבים סופרים עד 10 ומשהו מפחית את התוקפנות.
- תיאורית העברת העוררות לתוקפנות.
- תיאוריית הגירויים משחררי התוקפנות.
כשבסביבה שהאדם נמצא בה יש גירויים
שמעוררים תוקפנות. הגישה טוענת שבמצב של תסכול אם יש איזה גירויים בסביבה שהם
מטרימי תוקפנות רמת התסכול תסתיים בתוקפנות.
יש הרבה חפיפה בין התיאוריות, גרעין
משותף.
11/04/11
גישת העברת העוררות לתוקפנות-
המודל של הגישה: תסכול הוא מצב של עוררות פיזיולוגית+ תפיסה קוגניטיבית שמשהו לא טוב.
- מצב של עוררות – מצב שמרגישים בגוף איזשהו מתח. (יכול להיות מאמוציות, פעילות גופנית, פעילות הורמונאלית, חום..). בדרך יש איזו התפוגגות של העוררות, בגלל שאנו מתרחקים מהאירוע, וחלק ממנה עוד נותר.
- יעד- הגענו ליעד ומשם מתרחש איזה מצב של תסכול. כשאנו חווים תסכול, העוררות של התסכול מתחברת לעוררות שאנו נושאים ממקום מוקדם.
- ייחוס שגוי (לסיבה שבגללה נגרם התסכול)- נגיב בתוקפנות מרבית למקור התסכול.
- ייחוס תואם - תוקפנות הולמת. רמת התוקפנות קשורה לרמת התסכול שמצויה בנו.
- עד לפה גישת התסכול-
גישת הלמידה החברתית לתוקפנות
גישה מאוד מקובלת היום. מסבירה הרבה תופעות. הטענה היא שאנו לומדים לתקוף כמו כל התנהגות אחרת. במכלול הזה אנו לומדים לפתור בעיות על ידי תוקפנות, לומדים איך לתקוף ולומדים את מי לתקוף.
הגישה אומרת שאנו לומדים לתקוף על ידי שני מנגנונים עיקריים-
- חיקוי
- חיזוק.
בעזרת אילו צורות אנו יכולים לחזק התנהגות תוקפנית?
- שבח. ילדים שמרביצים להם החברים וההורים שלהם מעודדים אותם להגיב בתוקפנות- "תחזיר להם, תרביץ בחזרה אם מרביצים לך".
- כניעה. אדם שמגיב בהשתוללות ותוקפנות, האנשים מסביב לא רוצים להתעסק עם אותו אדם אז מתרחקים ממנו, וכך בעצם הסביבה נכנעת לתוקפנות.
- תשומת לב. ילדי מפריעים הרבה פעמים בבית ספר- הם יקבלו עונש, יוציאו אותם מהכיתה.. וכל זה על מנת לזכות בתשומת לב. הם מוכנים לספוג דברים אחרים שכואבים וכל זה על מנת לזכות בתשומת לב.
(כל הנ"ל הינם דוגמאות לחיזוק חיובי- מתן גירוי מסוים שמגביר את שכיחות התגובה הרצויה).
נעשה לפני המון שנים ניסוי בארה"ב על תשומת לב. באיזשהו גם ילדים התנהגו בצורה תוקפנית ואלימה. הגננות תודרכו שבמהלך חודש הם לא ייתנו תשומת לב לילדים התוקפנים. באותו חודש רמת התוקפנות ירדה באותו גן. אי אפשר לקבל את המסקנה הזו באופן חד משמעי- אם לא נתייחס לגילויי אלימות בכלל זה גם מסוכן והאלימות יכולה להתפרץ עוד יותר. אך אולי המסקנה היא להתייחס לזה במידה מסוימת.
יש גם דוגמאות לחיזוק שלילי- גירוי שהפסקתו מגביר את התנהגות התגובה הרצויה:
- סביבה עבריינית- בגלל שהילד עצמו הוא לא עבריין הסביבה מלגלגת עליו. יום אחד הילד פעול בצור תוקפנית ואז החברים מפסיקים ללגלג עליו, כך הוא למד שהתנהגות תוקפנית תגרום לכך שיפסיקו ללעוג לו.
יש שני תוכניות של חיזוקים- שלמה וחלקית. סקינר עשה 2 סוגים של תכניות חיזוק. תכנית חיזוק מלאה- החולדה קיבלה גרגיר כל פעם שלחצה על הדוושה.
תכנית חיזוק קבועה- כל 5 דק' הגיע גרגיר.
תכנית חיזוק לסירוגין- מדי פעם שוחרר גרגיר. יותר יעיל.תכנית חיזוקים חלקית נמצאה כטובה יותר להפנמת למידה לעומת תכנית של חיזוקים מלאה. לגבי תוקפנות אם הסביבה מתגמלת את האדם לסירוגין יש יותר סיכוי שהאדם יצא תוקפן.
מנגנון חיזוק למידה נוסף זה החיקוי-
לעיתים למידה נעשית תוך כדי צפייה במודל. תהליך חשוב בלמידה. מתוך מחקרים שנעשו על ילדים נמצא שילדים לומדים לחקות מודלים תוקפניים. נמצא שהחיקוי נעשה בדרך כלל יותר על אותו מין. בנים למדים מבנים ולהיפך. גם למאפייני המודל יש משמעות.
גם להכחדה של התנהגות תוקפנית זה יעיל- מה קורה לילדים קטנים שבמעבדה צופים במודל תוקפני שמקבל עונש? חלק מהילדים צפו במבוגר אחרי שהכה את הבובה-
- המבוגר קיבל עונש
- המבוגר קיבל פרס
- המבוגר לא קיבל כלום.
בתנאי של העונש הילדים הכי פחות נטו לחקות את המבוגר. השלב השני שבדקו – אמרו לילדים שייתנו להם פרס אם הם יתנהגו לבובה כמו שהמבוגר התנהג כלפיה. לא היה הבדל בתוצאות. הניסוי הזה מלמד שילדים שגדלים בסביבה תוקפנית, גם אם יש האנשה של הסביבה את התוקפנות עדיין ה מפנימים דפוסי תוקפנות מצויים, וכאותם אירועים יגיעו הם יגיבו באותו דפוס נרכש.
עצם הצפייה במודלים תוקפנים גם אם יש עונש לדפוסים הנלמדים זה לא מכחיד למידה של התוקפנות. הצפייה גורמת לכך שהילדים יפנימו בעולם שלהם את ביטויי התוקפנות, ואם ייאלצו בעתיד להגיב בתוקפנות הדפוסים הללו יהיו אצלם וישתמשו בהם יותר בקלות.
כדי להבין את מלא התנהגויות התוקפנות שקורים בחברה שלנו צריך לשלב כנראה בין שלושת הגישות. יכול להיות שיש אנשים שיגיבו יותר בתוקפנות וכאלו שלא... יש לחבר את כל הגישות ביחד כדי להסביר את התוקפנות.
מחקרים קורלטיביים-
מחקרים ניסויים-
שני סוגי מחקרים אלו מראים שצפייה בטלוויזיה אלימה מגבירה את התוקפנות. המוסכמה המקובלת היום זה שצפייה בטלוויזיה אלימה מגבירה את התוקפנות. מה יש בתכניות אלימות בטלויזיה שמגבירות התנהגות תוקפנית?
יש כמה הברים במועלים על ידי חוקרים שמנסים להסביר את התופעה:
- חיקוי- ילד רואה, הוא מחקה. החיקוי היום הוא מאוד מוגבר כי כולם היום משתמשים בתוקפנות, ז הלגיטימי- גם גיבורים טובים וגם גיבורים רעים.
- הדבקה חברתית- מביעה סוג מסוים של השפעה חברתית. אנחנו רוצים להביע התנהגות מסוימת אך אנו חוששים מסנקציה, וברגע שיש מישהו שמבטא את ההתנהגות הזו יש הדבקה חברתית ואנשים מתחילים לבצע את אותה התנהגות. (כמו שהיה גל של אנשים שמתאבדים, או גל של גברים שמכים את הנשים שלהם..)
- עוררות- כשילד צופה בטלוויזיה יש עוררות של נטייה לתקוף. כשאנו צופים בתוקפנות יש בנו עוררות לאותו דבר. וכשאנו טעונים בעוררות זו "קרקע טובה" בשביל ללכת ולתקוף מישהו אחר.
- הטרמה פסיכולוגית- הטרמה פסיכולוגית עלתה בשנות ה70 על ידי סטודנטים של רפואה- לקחו את כל המחלות שלמדו עליהם וזיהו אותם על עצמם ועל בני משפחתם. המחלה איננה אבל אנו מגלים אותה על הסביבה ועלינו בגלל שהם היו מוטרמים לגבי המחלות הללו.
- לגיטימציה- כולם בטלוויזיה מתנהגים בצורה תוקפנית וזה לגיטימי.
02/05/11
ביבליוגרפיה למבחן:
יש לקרוא את הביבליוגרפיה בספר של גוד "על הסטייה". (ספר מעניין המרצה ממליצה).
בעיקרון יש לקרוא מתוך הספר: פרק 2, 3,4,5.
המבחן אמריקאי, 40 שאלות אמריקאיות. 20% ביבליוגרפיה ו80% חומר מהכיתה.
אנו ננסה לסיים את החלק של תוקפנות בינאישית.
תרשים של הגישות השונות שעל פיהם שרטטנו תוקפנות:
- התוקפנות כתופעה מולדת- הגישה הפרוידיאנית, הגישה של לורנץ. גישות פסימיות, בעלות תפיסה דטרמיניסטית הטוענת שאין מנוס מהתוקפנות.
- גישת התסכול תוקפנות- גישה הטוענת שהתוקפנות היא תגובה לתסכול סביבתי (התוקפנות לא מולדת אך הקשר בין התסכול לתוקפנות הוא מולד- באופן מולד כשמתסכלים אותנו אנו נגיב בתוקפנות). לראשונה נכתבה ב1999, הגישה התפתחה ונוצרו גישות משנה. אנו ניסינו להבין מה קורה בין התסכול לתוקפנות. הגישות מנסות לעדן את הגישה-
- גישת הגירויים משחררי התוקפנות.
- גישת המתווכים הקוגניטיביים לתוקפנות. הגישה טוענת שעל מנת להפחית את התוקפנות, שכמו שבסיטואציה מסוימת כשיש מתווכים שמגבירים תוקפנות, ניתן "להשתיל" בראש מתווכים קוגניטיביים שמרגיעים את התוקפנות. איך עושים זאת? ברמת החינוך לילדים "תספור עד 10 עד שאתה מגיב כשאתה כועס..".
- גישת העברת העוררות לתוקפנות. על מנת להפחית תוקפנות ע"י הגישה הזו, נניח שמצב כלשהו שאנו מרגישים בו מצב של עוררות (חום/ קור..) ובהמשך נתקל בגורם מסתכל אז נעשה ייחוס לא נכון ונפרש את העוררות כמשהו שמגביר את התסכול ונגיב בתוקפנות.
הגישות טוענות שאנו יכולים להפחית תוקפנות ע"י כך שנוביל את האדם לקתרזיס. המושג קתרזיס הכוונה לזיכוך, ריכוך או טיהור. באילו אמצעים ניתן להגיע לקתרזיס?
- ביטויי תוקפנות. (תקיפה של הגורם המתסכל)
- תקיפה של השעיר לעזאזל.
- סובלימציה. הבעת התוקפנות בצורה מעודנת . (צפייה בגורם אלים, סרט תוקפני, ספר עם תכנים אלימים, הומור תוקפני- גם השומע וגם המשמיע עושים סובלימציה.)
3. גישת הלמידה החברתית – הגישה טוענת שאנו לומדים לתקוף כמו כל מנגנוני הגנה אחרים. ואנו יכולים להשתמש במנגנוני הגנה אלה גם על מנת להפחית תוקפנות.
באמצעות מנגנון החיזוק - אנו יכולים להשתמש שוב כדי לעודד התנהגות לא תוקפנית.
מנגנון החיקוי- באמצעות מודלים לא תוקפניים לבעיות מתסכלות. למשל: מפורסמים שנותנים דוגמא של התנהגות סובלנית.
מנגנון הענישה- גם על מנת להפחית תוקפנות. קריטריונים למנגנון הענישה ע"מ שיהיה יעיל – שלא יהיה מתגמל גם לדברים אחרים או לאנשים אחרים. ששיטת הענישה תהייה עקבית. ענישה צריכה להיות פרופורציונאלית, עונש גדול מדי לא יעיל. העונש צריך להיות מקובל על הסביבה. האדם שמקבל את העונש צריך שיהיה בתחושה שהעונש ניתן בצורה מושכלת. העונש צריך להיות עונש חינוכי, קשור לפגיעה או לעבירה שבוצעה.
יצירת אמפטיה- כשמצליחים ללמד אנשים לחוות אמפטיה, להיות אמפאטיים לסבל של הזולת תוך כדי למידה והתמקדות בעקרונות של אמפטיה יש בה גם יכולת להפחית את התוקפנות.
ריבוי הגישות שחוקרים מציגים לתוקפנות
מלמדים שתופעת התוקפנות כה מורכבת שאין גישה אחת שיכולה להסביר את התופעה בצורה
שלמה. לפעמים התוקפנות היא כל כך רבה אף תיאוריה לא יכולה להסביר אותה ולעיתים יש
מחשבה שיש בנו משהו אפל ותוקפני.
16/05/11
מי יותר תוקפני גברים או נשים?
מקובל להניח- אמפירית וסטטיסטית שגברים יותר תוקפנים פיזית. השאלה היא מה לגבי תוקפנות שאינה פיזית? מסתבר שגם בהיבט הזה גברים יותר תוקפניים מנשים.
נשים יותר תוקפניות בתוקפנות שהא פסיבית. וגם בתוקפנות עקיפה, סוג של רכילות, הפצת שמועה או לדבר בגנות. לגבי רכילות- יש תיאוריות שונות סביב הנושא של רכילות והסברה המקובלת שלא כל סוגי הרכילויות הן מקובלות. רכילות היא בעלת סטאטוס כמו הומור, חלק באה ממקום תוקפני על מנת לפגוע (הפצת שמועה רעה9 אך ישנם סוגי רכילות שאינם בעלי אופי תוקפני, רכילות חברתית, כיף, זיכוך.. פונקציה חברתית מאוד גדולה.
בשנות ה70 התחילו לבחון הבדלים בין גברים ונשים לגבי תוקפנות- עד גיל שנה אין הבדל בין המינים. בגיל הגן, גיל 2-3 יש יותר ביטויים של תוקפנות בקרב בנים. בנים יותר מעורבים בתגרות והתנהגויות שיש בהם אופי תוקפני.
ישנה הטיה מחקרית שנקראת "הטיית החוקר", עצם העובדה שחוקר צופה בבן ולא בבת הוא עושה הטיה. במחקר חשפו תינוקות בגיל שנה לבובה מפחידה שעשתה קולות. כאשר התינוקות הוי בנים הסטודנטים שצפו העריכו את הבכי כבכי של כעס. וכשנתנו לסטודנטים להאמין שאלו בנות הם העריכו את הבכי כבכי של פחד.
חוקר עשה מחקר שנקרא "מטאנליזה", ובו ניסו למצוא קשר בין מין לתוקפנות. נמצא שגברים יותר תוקפניים מנשים אך השונות המוסברת בין המינים היא 5% . למשל אם יש לנו 100 אנשים ואנו רוצים להבדיל בין ביטויי התוקפנות אנו יכולים למצוא סיבות רבות, מין, השכלה, אישיות. המשתנה של המין מסביר מעט מאוד מהשונות המוסברת.
החל משנות ה70 ....המחקרים נהיו יותר מתוחכמים..
פן ביולוגי- מחקרים שטוענים שמה שמכריע את הכף לטובת הגברים מבחינת רמת התוקפנות זה הביולוגיה, ההורמונים, הטסטוסטרון. הורמון שמצוי גם אצל נשים בעיקר בתקופת הביוץ. רמת ההורמון משתנה בגוף של האדם מבחינה עונתית וכן לאורך היום. בעונה- בחורף אצל גברים רמת הטסטוסטרון גבוהה יותר. לאורך היום- בבוקר יותר מבערב. יש לה גם השפעות מצביות. בעקבות מתח רמת ההורמון יורדת. גברים שחווים מתח מאוד גדול בעבודה יש ירידה בתפקוד המיני.
גם אם מחקרים מצביעים שיש קשר אי אפשר לומר שהקשר הוא סיבתי.
הגישה הביולוגית טוענת- שההבדלים תלויים ברמת הטסטוסטרון. מהם הליקויים בגוף שמראים את ההיפך מהסיבה הזו? מדובר על מתאם של .20 וזה מאוד נמוך. המחקרים שמצאו קשר הם ממצאים קורלטיביים- ובמחקר זה אנו לא שולטים על סדר התרחשות האירועים, אנו בודקים את שני המשתנים בד בבד ואנו לא יודעים מה משפיע על מה. יכול להיות שההורמון גרם לתוקפנות ויכול להיות שגם התוקפנות גרמה לרמת ההורמון לעלות. ולכן לקחת מדגמים אלו ולומר שהם מייצגים את כלל האוכ' זה בעייתי.
כמו כן, המחקרים הללו לא שומרים על הומוגניות. רמות ההורמונים משתנות גם, ולגן יש לבדוק את רמות ההורמון באותו זמן, והמחקרים שבדקו זאת עשו זאת באופן אקראי ומכיוון שאנו רואים תנודות ברמה של ההורמון והתוקפנות אנו לא יודעים ממה זה נגרם.
יכול להיות שכל הסיבות יחד מחלישות את ההסבר הביולוגי.
בשנות ה60 נעשה מחקר על נשים בבתי סוהר, שישבו על פשעים קשים. נמצא שביצעו את הפשע באותו זמן בחודש רמת ההורמון בגופם גבוהה יותר. אך המדגם היה יותר קטן.
תיאוריה חברתית-
תאורית הלמידה- הלמידה של בנים להתנהג בצורה תוקפנית היא אחרת משל בנות. החברה מחזקת יותר בנים להתנהג בתוקפנות.
בנות לומדות לעכב יותר תוקפנות מאשר בנים. נתנו במחקר לבנים ובנות לצפות במבוגר שמכה בובה. בנות מעוכבות יותר, וכן כשהתנאים הסביבתיים מאפשרים יותר לבנות לבטא תוקפנות אז ביטויי התוקפנות דומים גם אצל בנות.
גישה נוספת היא גישה שטוענת שההבדלים בין נשים וגברים בהבדלי התוקפנות הם הבדלים שנובעים מהבדלי המינים. הגברים הם אלה שצריכים להביא את הפרנסה הביתה, הציידים, צריכים יותר להביע אגרסיביות ונשים לעומת זאת צריכות להדגיש יותר את הצד הטיפולי שלהם. ולכן גברים ונשים מתאימים את עצמם לתפקיד שלהם.
החל מאמצע החיים מתרחש מהפך בתפקידי המינים. חל שינוי הורמונאלי בגוף הנשים, המינים משנים את התפקידים שלהם. גברים הופכים ליותר נשיים, טיפוליים, רכים. נשים לעומת זאת החל מאמצע החיים מבטאות יותר את הצד הגברי בהם. הסבר אחד זה הסבר של תפקידים- נשים סיימו את הטיפול בילדים, וגברים הגיעו כבר לשיא הקריירה. אז לכל אחד יש את האפשרות לבטא את הצד האחר שלו.
האם יש דבר שנקרא "אישיות תוקפנית"? בספרות אין דבר כזה. אלא בתוקפנות חבויה במאפייני אישיות אחרים. יש טיפוס אישיות שנקרא טייפ A לעומת טייפ B. הטענה הייתה שאנשים מטיפוס איי נוטים לחלות במחלות הלב השונות. דבר אחד בטוח חבוי בטייפ איי גרעין תוקפני.אנשים שהם טייפ איי הם אנשים שאנו צופים בהם הם משדרים תחושה של חירום, מאוד תחרותיים, רוצים להשיג דברים, צריכים את הפידבק נורא מהר. מגלים עוינות מאוד גדולה כלפי הסביבה. מאפיין שנבדק מאוד קשור לעבודה. אורים שמנהלים הם טייפ איי. המנהלים האלה יש להם נטייה לפתח יחסי אנוש לא טובים. לעומת אנשים שהם טייפ B שהם לוקחים את הדברים אחד אחד.
טיפוס אישיותי נוסף שקשור לתוקפנות זו אישיות שעושה ייחוס זדוני. יש אנשים שבאופן עקבי מייחסים זדון להתנהגות של האחר. אדם כזה עושה ייחוס זה ומכיוון שכך, ההתנהלות שלו תוקפנית יותר. מרגיש שרוצים לתקוף אותו כל הזמן.
אנו נדבר על מהות הסטייה ברמת המאקרו, מה החוקרים חושבים על מקור הסטייה מנקודת ראות חברתית.
(הטבלה מהשיעורים הראשונים של הגישות)
גישה מיקרו פוזיטיביסטית- מאפייני הגישה שמנסות להתמקד בסטייה החברתית, ניתוח של האדם הבודד המרכיב את החברה. בנוסף לכך, שאלת המפתח היא מה הסיבה? מה גרם לסטייה? קשר של סיבה ותוצאה.
גישות מיקרו פוזיטיביסטיות
רוב הגישות הן ביולוגיות וטוענות שהתנהגות סוטה ברובה נובעת מהביולוגיה של האדם. הפרה של כרומוזומים בגוף, בגלל מבנה גוף או אנטומיה מסוימת. מחקרים של תאומים זהים.
- גישה שטוענת לשיבוש של כרומוזומים. יש 46 כרומוזומים בגוף האדם.הגישה של מוטציית הכרומוזומים מסבירה סטייה בקרב גברים. כרומוזומים X וY. במחקר נורווגי שעקב אחרי גברים שמצאו כרומוזום XYY אצליהם, היו גם כאלה שנמצאו אליהם כרומוזומים XXY (נשיים יותר). נמצא שאצל מי שהייתה מוטציה בכרומוזומים רמת הסטייה הייתה יותר גבוהה משאר האוכלוסייה.
הסטייה הזו קיימת ובשנות ה70 הצליח עורך דין להפחית מעונשו של הלקוח שלו בגלל אותה סטייה בכרומוזומים.
הגישה ההורמונאלית – לא נדבר עליה אך היא גם גישה ביולוגית.
יש גם את הגישה של מבנה גוף. הטענה היא
שמבנה הגוף שלנו קשור להתנהגות סוטה. שלדון במוסד עברייני הוכיח שמבנה גוף מזומורפי
קשור להתנהגות תוקפנית. ישנם מחקרים אחרים שמנסים לטעון שאנשים מתנהגים בהתנהגות
תוקפנית, משום שיש גן של התנהגות אלימה.
23/05/11
יש זרם מחקר שהיה פופולארי במאה ה19 שניסה לתמוך בטענה שהסטייה היא גנטית בכך שזיהו משפחות של פושעים, הסטייה עוברת מדור לדור. אצל משפחה של פשע הסטייה היא עוברת מדור לדור גילו במחקר שעשו. באיזה מנגנון הסטייה עוברת מדור לדור?
- השפעה ישירה- גן שגורם לסטייה.
- השפעה עקיפה- הגנטיקה משפיעה גם בצורה עקיפה. למידת הסטייה.
גישות גנטיות נוספות:
- חוקר בשם לומברוזו- היה רופא איטלקי שהיה רופא בתי הסוהר. הטענה שלו הייתה שהסטייה גנטית, האנשים שנולדים עם גנטיקה סוטה נולדים עם מבנה גוף מאוד מסוים.
- גישה של חוקר בשם שלדון. פסיכולוג- אנתרופולוג, עבד במוסד עבריינים. מזוהה עם הזרם הביולוגי. הוא טען שיש משהו במבנה הגוף של אנשים שגורם להם להיות יותר סוטים. במחקר שלו מתוך 400 נערים הוא בחר 200 נערים ואותם הוא חילק למבני גוף שונים:
-מזומורפי,
-אקטומורפי
-אנדומורפי. הגישה שלו מייצגת את התפיסה שקיימת גם כיום בחלק מהציבור שתחת מבנה גוף מסוים מסתתרת אישיות מסוימת.
אקטומורפי: מבנה גוף עדין.
מזומורפי: שרירים מפותחים, מבנה גוף גדול ומגושם. בריונים.
אנדומורפי: עגולים.
הוא מצא שהמזומורפי הכי נוטה לעבריינות והאנדומורפי הכי פות נוטה לעבריינות.
למרות שחוקרים ביקרו את המחקר של שלדון גם היום יש אנשים שמאמינים בגישה הגנטית גם היום יש אנשים שמצדדים בגישה הזאת. הבחירה של המחקר שלו לא הייתה אקראית, הוא זה שגם חילק את הנערים לטיפוסי גוף ואת האפיונים שלהם. לכן גם הייתה פה הטיה של החוקר. יחד עם זאת מחקרים יותר מאוחרים שבדקו מבנה גוף לפי מדדים יותר אובייקטיבים, חוזרים למחקר של שלדון. כנראה שיש איזו נטייה לאנשים בעלי מבנה גוף מזומורפי להתנהגות תוקפנית.
- מחקר נוסף: חלק מסוים מהמחקרים בוצעו מנורווגיה ויש כמה מחקרים שתומכים בגישה גנטית תוך כדי הסתמכות על ילדים מאומצים ותאומים זהים. יש שני סוגי תאומים: מונוזיגוטים, תאומי אחווה. המונוזיגוטים נולדו מאותה ביצית שהתחלקה לשניים. תאומי אחווה הם כמו אחים הם תאומים מכיוון שנולדו באותה זמן אך משני ביציות שונות. במחקר שנעשה עקבו אחרי שני סוגי התאומים, שהחיים הפרידו ביניהם, אחרי 40 שנה חזרו לאותם תאומים ובדקו את הרישומים הפליליים שלהם. בקרב תאומי אחווה – 12% מהם היה רישומים פליליים.בקרב התאומים המונוזיגוטים היה 77% התאמה בין הרישומים הפליליים.
הבעיה הייתה שהמדגם היה מאוד קטן. גם המונוזיגוטיות נקבעה לא בדרך מדעית, אלא לפי העין (דמיון חיצוני). היום כבר יש בדיקות רפואיות לקבוע מונוזיגוטיות.
בעיה נוספת- רישומים פליליים היו מאוד שונים ומגוונים מפשעים של צווארון לבן עד פשעים מאוד כבדים.
- מחקר נוסףף מדבר על תורשה, על ילדים
מאומצים. מחקר שוודי. 1450 ילדים מאומצים. מדגם גדול. רצו לבדוק איזו תרומה יש
לסביבה ואיזו לתורשה. התחקו אחרי ילדים מאומצים כדי לבדוק מה יותר משפיע הסביבה או
התורשה בביטוי של התנהגות תוקפנית? חילקו לקבוצות:
- שני האבות לא עבריינים. (ביולוגי + מאמץ) 11% של רישום פלילי
- שני האבות עבריינים. 36% של רישום פלילי
- ביולוגי- עבריין. מאמץ- לא עבריין. 22% רישום פלילי
- ביולוגי- לא עבריין. מאמץ- עבריין. 12% רישום פלילי
איך החוקרים ניתחו את הממצאים? במקרה הזה הגנטיקה מושפעת מהאב הביולוגי (עבריין/ לא עבריין). קבוצת הביקורת להשוואה הייתה הקב' שבה שני האבות לא עבריינים. אז לפי הממצאים כשהאב הביולוגי היה עבריין אחוזי העבריינות היו יותר גבוהים ולכן הגנטיקה פה משפיעה יותר.
הגישה הביולוגית טוענת שיש משהו בגנים של האדם שיכול להוביל לתוקפנות. זה לא אומר אחד לאחד שכל מי שנולד כך וכך יטה להיות עבריין. אך יש משהו בזה.
סטייה שנובעת מאיזו חריגות בגוף:
גופמן כתב ספר שנקרא "סטיגמה" והוא מדבר על כל מיני סטיות שגורמות לנו להטיל דופי באחר. סטיגמה= סטייה שיש בה קלון. גופמן מדבר על סוג מאוד מסויים של סטייה שנקראת "סטיית גוף".
גופמן טוען שסטיית גוף יכולה להתבטא בשני דברים:
- חוסר אסטטיות ניכרת.
- פגם גופני כלשהו.
לפי גופמן גם חוסר אסטטיקה מאוד בולטת יכולה להוות סטייה. האם האסטטיקה היא תלוית תרבות? היום הטענה היא שלא. יש היום ניסיון למצוא פרמטרים של יופי אוניברסאלי. וגם אם אין הסכמה לגבי זה יש דברים שאף חברה לא תחשיב כיפה- כמו כתמים על הפנים, אנשים מקומטים, חסרי שיניים וחולים. בוצעו מחקרים – הראו לתינוקות תמונות של נשים אסטטיות ולא אסטטיות, והתינוק הישיר את המבט בתמונה של האנשים היפים, יותר זמן. זה מראה שיש בנו משהו שנמשך ליופי ואסטטיקה.
לגבי סטיגמה שנובעת מפגימות גופנית-
- פגם שנובע מלידה. פגם שאין בנו את האשם לו.
- פגם שנובע מתאונה.
- פגם שנובע מפגיעה עצמית.
- פגם שנובע כתוצאה מאיזשהו לחץ חברתי. לא עצמית. (תרבויות שעושים קעקוע, או האנשים עם הצוואר הארוך ששמים עליו טבעות).
מה התגובה שלנו כשאנו פוגשים אדם עם עיוות גוף מאוד בולט? רתיעה, רחמים, איום (שזה לא יקרה לי.. נובע מאמונה קמאית שאדם שהוא פגום בגוף יש לו איזו פגיעות יותר עמוקה, מסתיר משהו..). סיבה נוספת היא הפחד מהצורך לעזור לו. פחד מכך שנצטרך להיות בסיטואציה שנצטרך לעזור בה.
06/06/11
דיברנו על סוג מסוים שקשורה לגוף- סטיית גוף. בגישות ביולוגיות לסטייה אנו מנסים לשאול האם הביולוגיה היא הסיבה לסטייה. כשאנו דנים בסוגיה של סטיית גוף אנו שואלים שאלה אחרת.
באיזה מובן פגיעה אסטטית – עיוות/ נכות/ כיעור, נחשבת לסטייה?
פעם אנשים שהיה להם עיוות גוף היו משתתפים בקרקס (אנשים שהיו נולדים חיצונית חצי גבר חצי אישה). גופמן – לנו כבני אדם יש צורך בסיסי באסטטיקה. כשלאנשים יש פגימות אסטטית הם נחשבים לסוטים ומכניסים אותנו למצב של חוסר נוחות כי מפרים את הצורך שלנו באסטטיקה.
פגיעות גופנית- מדוע נחשבת לסטייה? כנראה בגלל סיבה קמאית, שדבר פגום זה דבר לא טוב. בעבר- ברומא היו הורגים אנשים עם פגיעות קשה. יכול להיות גם שזה בגלל הפחד שאנו נצטרך להיות להם לעזר.
גם פגיעות גוף היא סטייה שמכניסה אותנו למצב של חוסר נוחות.
גישות מאקרו פוזיטיביסטיות-
הדיון בגישות המיקרו פוזיטיביסטיות הביאו אותנו למסקנה שלמרות הטיעונים הביולוגים יש עוד דברים נוספים. יש אמת בטענה הביולוגית אך עדיין לא כוללת את הכל.
יש מאפיינים חברתיים קבוצתיים שמסבירים סטייה. גישות המאקרו דנות בפן הזה:
הגישה מחפשת את המקור לסטייה בחברה. הגישות מנסות למצוא קשר סיבתי- מה יש בחברה שגורמת לקבוצה של אנשים לסטות?
הגישות הפונקציונאלי סטיות (בתוך המאקרו)- הן טוענות שלכל תהליך חברתי שמתרחש יש איזו פונקציה אחרת הוא לא היה מתקיים- גלויה או סמויה.
מה יכולה להיות פונקציה של סטייה חברתית? פונקציונאליסטים טוענים שלהיות סוטה זה הדבר הנכון. הסטייה מסמלת מה טוב ומה רע.
הסטייה היא מלכדת- כולנו מול הסוטה. הרבה פעמים הארגונים כדי ליצור התנגדות בוחרים מצב כזה, וכנגד הסוטה כל הקבוצה מתלכדת.
הסטייה לפעמים מאפשרת פורקן. יש מושג שנקרא שסתום ביטחון ממוקד- יש מוקד שמאפשר להתפרק. גם כשהסטייה לא ממוקדת, "לסטות קצת", "לא ללכת בנורמה", יש בה משהו של קתרזיס.
הסטייה גם מאפשרת שינוי- הסטייה של היום זו הנורמה של מחר. הגישה של רכישת השכלה על ידי נשים במאה הקודמת למשל. לפני מאה שנה אסור היה לנשים ללמוד באוניברסיטאות. הדבר הכי נורא בחברה זה קיבעון- קיבעון זה מוות וזה החיובי של הסטייה.
נביא תיאוריות שדנות בנושא הסטייה מנק' פונקצ':
- אנומיה חברתית- שני תיאורטיקנים מרטון ודרקהיים. מרטון היה סוציולוג אמריקאי של דורנו, והוא טוען הנחות בסיסיות המסבירות סטייה. א. בכל מבנה חברתי יכול להיווצר איזה מתח בין המטרות של המבנה החברתי (כסף, סטאטוס חברתי, הישגים כלכליים, חברתיים) לבין האמצעים של המבנה החברתי. סביב שני המוקדים הללו מרטון מסביר התהוות של סטיות חברתיות מגוונות והוא מכנה אותן אנומיה. סוג מסוים של אנשים מכונים "קונפורמים"= אנשים השואפים להגיע למטרות החברתיות אך מאמצים את האמצעים הלגיטימיים להשיג את המטרות האלה. פה אין סטייה, אנומיה מכאן ייתכנו 4 סוגים של סטיות, בגלל דיסוננס בין המטרות לאמצעים: א. סטייה קונפורמית ב. חדשנות- אנשים מקבלים את המטרות אך האמצעים חדישים/ שונים. כל הפושעים לדוגמא. ג. סטייה ריטואלית- מצב חברתי שונה שנוצר מכל מיני מצבים בהם אנשים מאמצים את האמצעים והם שוכחים את המטרה. ד. נסגנים- אנשים שלא מקבלים את המטרות ולא את האמצעים. אלכוהוליסטים, נרקומנים, הומלסים, אנשים שהרימו ידיים וויתרו. ה. מרדנים- לא מקבלים את המטרות והאמצעים אך יש להם מטרות ואמצעים אחרים.
מטרות אמצעים
קונפורמית + +
חדשנית + -
ריטואלית - +
נסגנים - -
מרדנים + + (אחרים)
ביקורת על הגישה של מרטון- אנו יכולים להסביר סטיות קרימינליות את המתח הזה בין המטרות והאמצעים אך יש הרבה סטיות שמרטון לא יכול להסביר, למשל סטיות שנעשות על רקע רומנטי.
מילת המפתח של מרטון זה מחסור בהזדמנויות- זו הסיבה שהסטייה מתרחשת. הוא טוען נגד החדשנים- הם רוצים דבר לגיטימי אך אין להם מנוס מפני שהחברה לא מאפשרת אמצעים אחרים.
סוציולוג אחר משלים את מרטון- סטייה מתרחשת לא רק בגלל שלא קיימות הזדמנויות או אין אמצעים לגיטימיים, כדי שתתרחש סטייה צריכה להיות קיימת תת תרבות שמאפשרת אותה. מתן הזדמנויות בתת התרבות לפשיעה.(אלבר כהן) הוא מדבר על כמה סוגים של תת תרבויות סוטות- למשל: קשיחות אצל עבריינים. או תת תרבות סוטה שהנורמה שלה זה לעשות צרות. תוקפנות לשמה, רק לעשות צרות לחוק, לסמכויות. תת תרבות של ערמומיות- התנהלות של תת תרבות של אנשים שידגישו את הערמומיות, הם אלה שזוכים אצלם ליוקרה. הוא מוסיף תוספת חשובה לעניין הסטייה.
דרקהיים- הגדרתו שונה מהגדרתו של מרטון. הוא מגדיר אנומיה כמצב של העדר נורמות. מרטון מדגיש דווקא את היציבות של המבנה החברתי. דרקהיים כתב הרבה כתבים על סטיית ההתאבדות. ההתיחסות שלו להתאבדות כסטייה היא סוציולוגית. תיאר זאת סביב נושא התיכלול= סולידריות חברתית. הוא טוען שאנו מגיעים להתאבדות מ-2 סיבות:
כשחברה נמצאת במצב של תיכלול יתר או במצב של חוסר תיכלול. הוא מזהה 3 סוגי התאבדויות:
- התאבדות אלטרואיסטית. אלמנות בסין שהיו קופצות למדורה של שריפת גופת הבעל.
- התאבדות אנומית. כשיש בחברה מצב של העדר נורמה או גאות.
- התאבדות אגואיסטית.
יש שוני גדול בין ההגדרה של סטית ההתאבדות לגבי האנומיה.
גישות מיקרו קונסטרוקציוניסטיות:
מיקרו= האדם הבודד. הגישות מרמזות שהגישה שמסבירה סטייה חברתית שואלת באיזה תנאים חברתיים אדם מוגדר כסוטה. למה בתקופה מסוימת אדם שלוקח סמים מסוימים ייחשב לסוטה ובתקופה אחרת לא.
גישת התיוג החברתית- המוטו של הגישה הוא פשוט, התנהגות תחשב לסוטה אם הסביבה מתייגת אותה כסוטה.
מכאן יש כמה עקרונות לגישה-
למברט ועוד חוקרים טוענים שיש שני שלבים שניתן להבחין בהם בסטייה:
- סטייה ראשונית- ביצוע הסטייה בפועל (אדם שחולה איידס ייחשב כחולה וסוטה סטייה ראשונית)
- סטייה משנית.- החברה מגדירה אדם כסוטה (אם האדם החולה באיידס יסתיר את הסטייה שלו אז לא ייחשב כסוטה)
כדי שבסביבה מסוימת תתרחש סטייה חשוב
שתתרחש סטייה
ראשונית.
13/06/11
קונסטרוקציוניסטיות מיקרו- גישת התיוג החברתי. נשענת על גישת האינטראקציה סימבולית. הגישה טוענת שסטייה זה עניין של תיוג חברתי. כשקהל מתייג התנהגות כסוטה היא תחשב כסוטה. בתהליך של הפיכתו של אדם לסוטה יש שני שלבים, ראשונית ומשנית.
משנית+ תיוג+ פיתוח זהות של סוטה.
יש צורך בקהל על מנת שהתנהגות תחשב כסוטה- ולא בהכרח קהל צופה אלא יכול גם קהל שומע. משמיעה.
ציפיות החברה- החברה מתייגת אדם כסוטה ואז האדם מתאים את עצמו לציפיות החברה ומתנהג כסוטה. הנושא של ציפיות חברתיות כיוצרות מציאות הוא נושא מוכר במדעי החברה ונקרא "נבואה שמגשימה את עצמה". המנגנון החברתי שהתרחש כדי שזה יקרה הוא כמה דברים:
- אפקט פיגמליון- ציפיות חיוביות שמגשימות את עצמן. נגזר מהמיתולוגיה היוונית על פיגמליון.
- אפקט גלטאה- המיתולוגיה היוונית טוענת שלפסל של פיגמליון קראו גלטאה. הכוונה פה לציפיות החיוביות שיש לאנשים שהם נושאי הציפיות מעצמם. אנשים צריכים להאמין בציפיות שהם מצפים מעצמם.
- אפקט הגולם- על שם הגולם מפרג. הגולם מפרג מביע תופעה של ציפיות שמגשימות את עצמן, כשאתה הולך לסביבה שלך בראש שלילי בסוף תקבל באמת התנהגות שלילית. (הרעיון הוא שהגולם קם על יוצרו).
התיאורטיקנים של גישת התיוג הם לא מאוחדים בדעתם. הקיצונים- ללא התיוג אדם לא יחשב כסוטה. מתונים- גם אם אין תיוג יש סטייה ראשונית ולכן הוא נחשב כסוטה. רובם- סטייה משנית הא הסטייה הרלוונטית.
הגישות הקונסטרוקציוניסטיות מאקרו-
טוענות שיש לחפש את הסטייה במאקרו ויש לחפש אותה מתוך נקודת ראות של הבניית המציאות. אין גורם בשטח שהוא הסיבה אלא הבנייה של המציאות. פונקציונליסטים- הגישה טוענת שאם הסטייה לא הייתה פונקציונאלית, אם לא הייתה לה פונקציה היא היתה נעלמת. (יש שתי פונקציות גלויה וסמויה). הגישה אומרת שכנראה הפונקציה חיובית משום שהיא שמה גבול, לפעמים גורמת לפורקן..
רכילות למשל: פונקציה חיובית- קביעת נורמות בחברה, ערכים, לכידות חברתית. (מוגדרת בספרות כפעילות שאין בה זדון אלא היא מהנה).
מוסד הזנות- פונקציה חיובית- שומר על מוסד המשפחה. (לא כ"כ הבנתי איך)
סיכום-
הטרדה מינית בעבודה (של נשים):
96.5% בפגיעות של נשים הפוגע היה גבר. 90% מפניות של גברים הפוגע היה גבר. 6% מפניות של גברים, הפוגעות היו נשים.
מדוע זה קורה דווקא במקומות עבודה?
- זה קורה בכל מקום ולכן גם במקומות עבודה.
- כתוצאה מיחסי סמכות.
הסיבות בספרות:
- גישה ביולוגית: לגברים הצרכים הביולוגים המיניים חזקים יותר מאצל נשים ולכן זה קיים יותר אצל גברים.
- העבודה היא סך הכל היא מיקרוקוסמוס של מה שקורה בחברה. זה בא לידי ביטוי בחברה וגם במקומות עבודה. דפוסים שמועתקים מהחוץ, למסגרת העבודה. (עדיין גברים נמצאים בתפקידים הכי גבוהים בחברה).
- בגלל התרחשויות בארגון. בארגונים קיימת היררכיה ויש גברים. בדר"כ הממונים מטרידים את הכפופות, אך לא רק.
הטרדה מינית: כל התנהגות שיכולה לפגוע בנשים, פגיעה פיזית (אונס). או ביטויים שפוגעים באישה- מתייחסים אל האישה כאובייקט מיני.
- הגישה הפמיניסטית (זרוע של גישת הקונפליקט)- אמצעי של גברים לדכא נשים.
פרופיל של מוטרדת- דווקא נשים חלשות שמשמשות כטרף קל. לעיתים אלו אף נשים חזקות שמאיימות על יחסי הכוחות בין גברים ונשים.
שאלות למבחן:
הגדרת הסטייה:
- באוניברסיטה קיים תקנון עפי"ו אסור להשאיר טלפון פתוח בכיתה ואולם סטודנטים נוהגים להשאיר את הטל' פתוח. יואל הוא היחיד הסוגר את הטל'. מה נכון לגבי יואל מבין הקביעות הבאות?
- יואל ייחשב לסוטה על פי הגישה הנורמטיבית (לגליסטי) אך לא על פי הגישה הסטטיסטית.
- יואל ייחשב לסוטה על פי הגישה הסטטיסטית אך לא על פי הנורמטיבית.
- גם וגם.
- לא ולא.
2. נועם עונה על בחינה אמריקאית אך לא בטוח בתשובה שסימן. הוא מציץ לדף התשובות של חברו ומשנה את התשובה מתוף אמונה שהתשובה של חברו נכונה יותר משלו. יתר על כך בתום המבחן נועם מאמין שהתשובה של חברו היא הנכונה. מה נכון?
- קיים לחץ לשינוי אינפורמטיבי שיביא לקונפורמיות פנימית.
- לחץ לשינוי נורמטיבי שיביא לקונפורמיות חיצונית.
- לחץ לשינוי אינפורמטיבי שיביא לקונפורמיות חיצונית.
- לחץ לשינוי נורמטיבי שיביא לקונפורמיות פנימית.
מיעוט ורוב:
- מיעוט המבליט מספר חריגויות לעומת הרוב יש לו סיכוי רב יותר לשנות את דעת הרוב מאשר מיעוט המבליט חריגות אחת.
- נכון
- לא נכון (גם אישה וגם מיעוט פחות סיכוי לשנות דעת הגברים)
תוקפנות בינאישית:
- יואל מתוסכל מהיחס של הממונה שלו עליו ועל כן מחליט להפיץ עליו שמועות כדי לפגוע בו:
- תוקפנות אינסטרומנטלית
- תוקפנות לשמה
- תוקפנות מילולית
- 1 +3
- הכל לא נכון
5. יואל הגיע הביתה עייף ונרגז. בפתח הדלת פוגש את אשתו המעירה לו ששוב הוא איחר לא. הערב המשפחתית, יואל מגיב להערתה בצורה מוגזמת ותוקפנית למדי. כשהוא מנסה לאתר את הסיבה לתגובתו הוא מגיע למסקנה שלמעשה הבוס הרגיז אותו לפני היציאה מהמשרד. את התוקפנות של יואל אפשר להסביר ע"י:
- גישת העברת העוררות לתוקפנות
- גישת המתווכים הקוגניטיביים לתוקפנות
- גישת הגירויים משחררי התוקפנות
- אף אחד מהנ"ל.
6. במושגים של מרטון לסטייה חברתית. נערות השומרות על דיאטה קיצונית מתוך רצון להיראות טוב משמשות דוגמא לף
- סטייה חדשנית
- סטייה נסגנית
- מרדנית
- אף אחד מהנ"ל (סטייה ריטואלית, לשים את הדגש על האמצעי הדיאטה, ולכן זה הופך לסטייה ריטואלית)
7. בהתייחס להבדלים בין המינים בביטויי תוקפנות מה נכון?
- גברים יותר תוקפניים מנשים מכיוון שהורמון המין טסטוסטרון נמצא רק אצל הגגברים ולא אצל הנשים
- הסטייה הגנטית xyy המצויה בקרב רוב הגברים היא ההסבר העיקרי להבדלים בין המינים בביטויי תוקפנות
- חלק מההסבר להבדלים בין המינים בביטויי תוקפנות נובע מתהליכי סוציאליזציה אחרים בין המינים
- כל הנ"ל
נכונים.
View
My Stats