סטייה חברתית סיכום החומר

Back to materials website

---

1- מהי סטייה? גוד: מעשים,אמונות או תכונות שאנשים מסויימים בחברה רואים כפסולים ופוגעים ( מדובר בהתנהגויות/אמונות/תכונות, המפרים את הנורמות באותה חברה) ועלולים לעורר בהם אם יתגלו,תגובות של אי הסכמה ,ענישה, גינוי או עויינות כלפי מבצעי המעשים או בעלי התכונות ו/או האמונות.

ארבע סיבות מדוע הפרת נורמה אינה הופכת אדם בהכרח לסוטה : א. דרגת הפרת הנורמה (גינוי חמור/ קל) ב. מספר המגנים (גינוי מועט / כללי כמעט) ג. עוצמה (היכולת לכפות הגדרה מסויימת של טוב ורע על אנשים חסרי עוצמה ) לדוג' עוצמת המשטרה רבה מעוצמתם של מפירי החוק. ד. התהליך ההופך אדם לסוטה מבוסס על דפוסים סוציולוגיים (מעשים או השקפות שהפרו נורמות אינן בהכרח סטייה. אדם יכול להפוך לסוטה בשתי דרכים :ראשית כשאחרים מטביעים בו עצמו סטיגמה ושנית כשאנשים מייחסים לו השתייכות לקטגוריה או קבוצה בעלת סטיגמה המעוררת גינוי. מרכיבי הסטייה עפ"י גוד: א. אדם שהופך ב. למטרה ,לגינוי, לחשדות, לסטיגמה, לענישה או להערכה שלילית מסוג כלשהו על – ידי ג. קהל צופים או קב' של אנשים אחרים.

אלף בית של הסטייה – שלושה יסודות שאיבחנו פטרישיה ופיטר אדלר כנכללים בסטייה : א. עמדות סוטות אמונות בלתי פופולריות ובלתי מקובלות העשויות להתבטא או לא במעשים גלויים

ב. התנהגות סוטה- כל מעשה גלוי או הימנעות ממעשה העשוי לעורר גינוי או טינה ג. תכונות סוטות – מאפיינים גופניים העשויים להפוך את בעליהם מטרה לנידוי, עוינות,לעג או תגובה שלילית אחרת. סטטוס הישגי – אדם השיג בפעולה מכוונת כלשהי (מכור לסמים) ,סטטוס שיוכי – מוקנה מלידה (גמד) . מטורפים, זונות ופרבטים – כינוי כולל לטיפוסי סוטים.

2- חמש הגדרות פשטניות ומטעות של סטייה: 1.אבסולוטית (אמות מידה מוחלטות) – מעשים או תכונות מסוימות הן בגדר סטייה מעצם טבעם והסטייה היא על כן תכונה מהותית הטבועה בתוך אותן תופעות שליליות(סוג של רוע שהינו חלק בלתי נפרד ממנה). עפ"י הגדרה זו אלוהים, טבע או כוח מוחלט נצחי אחר קובעים מהי סטייה ולא בני האדם.סטייה היא דבר רע במובן המופשט. סטייה היא דבר המנוגד לחוק מוחלט, סופי ונצחי (תפיסת מתנגדי ההפלות ,שהפלה היא רצח מתועב היא דוג' להגדרה זו). סטייה היא עובדה אובייקטיבית ואינה פרי שיפוט חברתי שרירותי.ביקורת גישה יחסית – פירושה של יחסיות היא שתפיסת הטוב והרע שונות ומגוונות ותפיסות אלו ממלאות תפקיד בחיי המבצעים וקהל הצופים עפ"י המקום והזמן בו הם מצויים וחיים. (כשחוקרים סטייה יש לשים לב כיצד תפיסת הטוב והרע משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן). עפ"י גישה זו סטייה אינה תופעה רעה ושלילית מעצם הגדרתה או טבעה – מעשה או תכונה אינם יכולים להיחשב לסטייה משום שהם מפרים לכאורה את חוקי האל או את חוקי הטבע . 2. אבנורמליות פסיכולוגית - סוטים הם חולי נפש, סטייה ופתולוגיה גן תופעות התלויות זו בזו , הסוטים הם בהכרח חולי נפש. הפרעה נפשית מייצרת את הסטייה , הסטייה אינה שייכת לאנשים נורמלים אלא תולדה של פתולוגיה נפשית.סוטים הם מטורפים , זהו הסטריאוטיפ הרווח בציבור . ביקורת סטייה ופתולוגיה נפשית הן שתי תופעות שאינן תלויות זו בזו. נכון הוא שלסוטים מסויימים יש הפרעות נפשיות ומרבית האנשים או בעלי ההפרעות הנפשיות נחשבים לסוטים אך עובדות אלו אין פירושן שסטייה מוגדרת ע"י הפרעה נפשית. יתרה מזו מרבית האנשים המוגדרים כסוטים הם אנשים נורמלים. בקרב הסוטים, נורמליות היא הנורמה השולטת. 3. סטטיסטית – מייצרת מתאם בין שכיחות סטטיסטית נמוכה לסטייה.כלומר הסטייה מייצגת תופעות נדירות ובלתי שכיחות , תופעות נפוצות ושכיחות אינן סטייה. סוטים הם אנשים שונים משאר בני האדם . ביקורת מעשים ומצבים רבים הם נדירים ואיש אינו רואה בהם סטייה לדוג' : השגת שני תארי" דוקטור" שונים . היא עשויה להיות נדירה אך בעבורנו היא הרבה יותר מסתם תופעה בלתי שכיחה. תופעות רבות נחשבות לסטייה לא בשל עצם היותן שונות אלא משום שמדובר בשוני לא רצוי / מגונה /מכתים. מנגד מתעלמת ההגדרה ממצבים שכיחים הנחשבים לסטייה כגון: בגידה , שקר, גניבה וכו'. 4. גרימת נזק – הנזק החברתי והאישי שהסטייה גורמת , עפ"י הגדרה זו סטייה חייבת להזיק ליחדים או לחברה. לפי"ז, התכונה המגדירה סטייה היא נזק . ביקורת גרימת נזק למישהו אינה יכולה להגדיר סטייה . מלחמה גורמת נזק עצום אך אינה מוגדרת סטייה במקביל ישנם מס' רב מדי של מעשים מזיקים אשר אינם נחשבים סטייה ,גרימת נזק היא הגדרה פשטנית ומטעה של סטייה. 5. האם סטייה היא התנהגות עבריינית ? מעצם הגדרתה , עפ"י הגדרה זו סטייה היא התנהגות עבריינית . ביקורת :מעשים רבים נחשבים לסטייה אך אינם עבריינים. הגדרה זו לא יכולה להתקבל בשל מקרים סוטים שאינם מוגדרים כעבריינים לדוג' : מוזרויות, צביעת שיער בצבעים פרובוקטיבים. שתי הגדרות מועילות (אם כי לוקות בחסר )של סטייה 1.הגדרה נורמטיבית – מבוססת על שתי הנחות: אחת, שהסוציולוג יודע מהן הנורמות והאחרת שהסטייה כרוכה בהפרה חד משמעית של נורמות אלה.מאמינים כי סטייה יכולה להתבצע או להתקיים בסתר . מה שמגדיר סטייה הוא הפרה פורמלית של הכללים. הסטייה אינה נובעת מעצם המעשים או המצבים במובנם המופשט (כפי שמניחה האבסולוטיסטית) אלא מהעובדה שהם מפרים את הנורמות של התרבות בה הם מתרחשים או מתקיימים .מה שהופך מעשה או תכונה לסוטים היא העובדה שהם מפרים את המנהג, הכלל , החוק או הנורמה במקום ובזמן שהם מתקיימים. אי התאמה בין המעשה , האמונה או התכונה לבין הנורמות של החברה בתקופה נתונה .יחסית. בעיות: א. ממעיטה בחשיבותם של היוצאים מן הכלל –ב. אינה מתחשבת די הצורך בנסיבות מיוחדות (נסיבות מקלות מיוחדות של מקרה מסוים מחייבת אותנו לסווגו מחדש ולא להגדירו כסטייה ( לדוג' נהיגה במהירות מופרזת / נהיגה במהירות מופרזת להסיע פצוע לביה"ח).ג. מתעלמת מההבדל בין נורמות שאינן מעוררות תשומת לב לבין הפרת הנורמות לקהל צופים להוקיע ולהעניש את המבצע (פקיד בנק המתנהג כבירוקרט קטנוני המפר את הנורמה לסייע ללקוחות לעומת עבריין שודד באיומי נשק. 2.הגדרה תגובתית – מקבלת את ההנחה כי הסטייה היא יחסית אך היסוד ההכרחי בכל סטייה הוא גילויים ממשיים של תגובה שלילית להתנהגות . כדי שמעשה או אמונה ייחשבו לסטייה צריכים להתקיים שני תנאים:א. שאנשים אחרים יראו או ישמעו על אודותיהם ב. שאנשים אלו יגנו את המבצעים או בעלי התכונה או יענישו אותם. מעשה מגונה בחדרי חדרים שנעשה מבלי שאיש יודע עליו אינו נחשב סטייה ,גם מעשים הידועים לאנשים אך אינם מעוררים תגובות גינוי או ענישה אינם מהווים סטייה. מה שקובע הוא התגובה החברתית לא המעשה. בעיות: א. מתעלמת מהתנהגויות ומתכונות נסתרות שהיו מעוררות תגובות שליליות אילו נודעו ברבים (סטייה חשאית) ב. מתעלמת מהתנהגויות ומתכונות נסתרות שהיו מעוררות תגובות שליליות , גם כאשר המבצע יודעים שהקהילה כולה הייתה מגנה אותם. ג. כופרת באפשרות שתהליך התגובה ניתן במידה מסויימת לחיזוי (איינו יכולים לדעת אם תגובת הסביבה תהיה התעלמות, גינוי, סלחנות או התפעלות. כדי לקבוע אם הייתה סטייה יש להמתין לתגובת קהל הצופים. גופמן : הראה כי הגדרה תגובתית נוקשה לסטייה בלתי ישימה – הוא טבע את המושג "מידע מכתים" באמצעותו הבחין בין אנשים מוכתמים למוכתמים בכוח , מוכתמים הם אלו שתויגו כסוטים תכונותיהם או התנהגותם הסוטה ידועה נחשבים לאנשים בעלי זהות מוכתמת . מוכתמים בכוח הם אנשים שיש להם מידע מכתים סמוי על עצמם שאינו ידוע ברבים אך עלול להתגלות בכל רגע נתון , אלו סוטים בכוח משום שאם יתגלה סודם ישנו סיכוי רב שיתויגו כסוטים יגונו ויוקעו. תכונות גופניות רבות עלולות להכתים את בעליהן וקשה להסתירן לעומת זאת ישנן מצבים גופנים שאינם מתגלים מהר כגון: נשיאת נגיף איידס , יתרה מזאת יש תכונות מסויימות העלולות להכתים רק אם הם מתגלות בתנאים מסויימים (חירשות נחשפת רק כשמושמעים קולות) בניגוד לתכונות הגופניות הגורמות לסטיגמה התנהגות סוטה מכתימה את מבצעיה באופן מידי רק לעיתים רחוקות במרבית המקרים אנשים המבצעים מעשיי סטייה הם מוכתמים בכוח ולא מוכתמים. הבחנה זו ממחישה את העובדה כי הגישה התגובתית לוקה בחסר וכי תיוג אינו יכול לשמש אמת מידה בלעדית ומוחלטת להגדרת הסטייה .

תיוג בלתי ישיר או סמלי – מתנסים בהם האנשים המסתירים סוד אך עדיין לא הוקעו או תוייגו , עצם העובדה שהם לא התגלו אין פירושה שהם שווים לחלוטין לאזרחים שומרי חוק או דומים להם במרבית המובנים הקובעים (טבעו את המודג ארן וג'ונסון). סטיגמה היא לרב דו – ערכית גם כשהסוטה מעורר לעג ושאט נפש תגובות אלו מהולות בד"כ בחמלה ובאהדה . הרחמים המתלווים לא פעם לסטיגמה מכילים רכיב של חסד וסלחנות . דו ערכיות זו מאפיינית את יחסם של מרבית בני האדם לרובם המכריע של הטיפוסים בעלי הסטיגמה .

סטייה חברתית – מורכבת מן המעשים והמצבים המוכרים ברבים מראש ובאופן כללי כסטייה. ישנה מידה רבה של הסכמה חברתית שסוגים מסויימים של מעשים או תכונות הם סטייה.

סטייה מצבית – אינה קיימת כקטגוריה כללית ומופשטת ומתבטאת במקרים ממשים ומוחשיים של ענישה וגינוי . אדם עשוי להשתמט מן התואר סוטה במובן המצבי אך אם הוא מבצע סוג של מעשים המעוררים גינוי כללי ונרחב ייחשב סוטה במובן החברתי (מושגים שטבע קנת פלאמר)

סטייה היא מושג יחסי – הגדרות של טוב ורע משתנות במהלך הזמן – מה שהחברה אוסרת בתקופה מסוימת היא עשויה להתיר בתקופה אחרת, מה שנחשב למקובל בתקופה אחת עשוי לעורר גינוי בתקופה אחרת . היחסיות חלה על חברות ותרבויות ומתגלה בנסיעה קדימה ואחורה לאורך מנהרת הזמן.

3. שתי גישות (פרספקטיבות) לסטייה: 1. פוזיטיביזם /אסנציאליזם : גישה זו רואה בנורמות וחוקים ניסיון רציונאלי של כל חברה להגן על עצמה מהנזק האובייקטיבי . גישה המתמקדת בחקר ההתנהגות הסוטה עצמה. שאלותיה המרכזיות מדוע קב' מסויימות מפרות את הכללים? ואחרות מצייתות להם? ומכאן, ניתוח שכיחות התופעה בחברות שונות.

עקרונות היסוד:

מחקר- מתבסס על מימדים אובייקטיבים /מדעים. יש בכוחם לחקור את העולם החברתי באותה מידת אובייקטיביות בה חוקר מדען את העולם החומרי. מאפשרת להתגבר על הטיות אובייקטיביות.

אוניברסליות/יחסיות:האפיון הסוטה של תופעות חברתיות הינו אובייקטיבי ואוניברסלי על פני מקום וזמן.(מעשה סוטה מעצם היותו ממשי מבחינה אובייקטיבית ולא רק אופן תיוגו על החברה.

סיבתיות /הבניית הגדרות: דטרמיניזם- התרחשות התופעות החברתיות בקשר של סיבה ותוצאה, מצביעה על קיומם של גורמים, נתונים מראש , הקובעים את התרחשות ההתנהגות.

פיקוח חברתי- מטרת הפיקוח החברתי להגדיר ולאכוף נורמות בשם הערכים והצרכים האוניברסליים, המקובלים על כלל החברה. יעשה באמצעות איתור הגורמים לסטייה וטיפול בהם (קונצנזוס חברתי).סטייה או נורמה ? כל התנהגות המוצגת כסוטה , משקפת את מהותה וממשותה הסוטה, שמתבטאת בנזק הממשי שגורמת לחברה ובאיום הממשי שמהווה. עפ"י גישה זו כל התופעות שנלמדו למעט שימוש בסמים חוקיים הן תופעות סוטות שיש לאתר את סיבותיהן על מנת לטפל בהן ולמנוע אותן.

2. קונסטרוקציוניזם – בחינת התגבשות הקטגוריות בחברה , באילו תנאים זוכים מעשים לגינוי .

עקרונות יסוד:

מחקר – משקף את משמעות החוויה הסובייקטיבית של המשתתפים בסיטואציות הסטייה (המתייגים והמתוייגים).

אוניברסליות /יחסיות : הגדרות הסטייה משקפות יצירה אנושית/תרבותית /חברתית, משתנות על פני מקום וזמן ומשקפות תפיסות סובייקטיביות.

סיבתיות /הבניית הגדרות: אין חשיבות לקיומו של קשר דטרמינסטי בהערכת התנהגות כסוטה או כנורמטיבית , שהרי הגדרתה הינה תוצר של "הבנייה חברתית" ואינה תלויה פעמים רבות באפיון אובייקטיבי כלשהו. לכן אין משמעות לחיפוש אחר הסיבות לסטייה. פיקוח חברתי: מטרת הפיקוח החברתי איננה לאכוף נורמות וערכים המבוססים על צרכים אוניברסליים , אלא את אלה המשקפים אינטרסים של הקבוצות , שבידן הכוח (חברתי /פוליטי/כלכלי) לממש את הערכים והנורמות שלהם. (קונפליקט /רלטיביזם חברתי-תיוג). סטייה או נורמה? כל תופעה המוצגת כסוטה, עלולה לשקף הגדרה בלבד, שכלל אינה מצביעה על הנזק ו/או האיום הממשיים שטומנת בחובה. התווית הסוטה אם כן הינה תוצר של הבנייה חברתית המשקפת תפיסות סובייקטיביות , אשר מידת הלגיטימיות שלהן (הבדיקה האם אכן מבוססות על נזק ואיום ממשיים של התופעה לחברה ) טעונה בדיקה אמפירית.

4. תיאוריות פוזיטיביסטיות :1. אנומיה – נקראת גם תיאוריית המתח משום שהיא מניחה שההתנהגות הסוטה נובעת מסוג מסוים של מתח או לחץ.תיאור מצב של התפורות המגבלות החברתיות(חוסר נורמות). באה לעולם בשנת 1938 עם פרסום מאמרו של מרטון "מבנה חברתי ואנומיה" אשר הושפע ממחקרו של דירקהיים "התאבדות" ובעיקר מהרעיון שהתנהגות סוטה יכולה להיגרם עקב הפרעה בסדר החברתי(התמוטטות שוק המניות , שגשוג כלכלי פתאומי). דירקהיים: אנומיה היא שיבוש הסדר החברתי , מאופיינת במצב של היעדר נורמות – מצב שבו הנורמות מלכדות את ההמונים או מרסנות את מעשיהם חדלות להתקיים . הסדר החברתי הוא הוא שבולם את מעשינו ומרסן את התנהגותינו ודחפינו ומונע התדרדרותנו להתנהגות סוטה. הנורמות בולמות את הסטייה והעדר הנורמות כלומר האנומיה –גורם לסטייה . בתקופת אנומיה תשוקותיהם של המוני העם מאבדות את בלמיהן התרבותיים. חמדנות משתוללת , התאווה אינה יודעת שבעה, אנשים אינם יודעים מה מותר ומה אסור וקוראים דרור לכל חשק העולה בדמיונם הפרוע

מרטון : האמין כי התנהגות סוטה אינה נובעת מהתרופפות הסדר החברתי אלא דווקא מציות לנורמות אלה . עפ"י תפיסתו האנומיה היא פער בין המטרות המוגדרות של התרבות לבין ההזדמנויות הקיימות במבנה החברתי. מטרות אלה מקובלות פחות או יותר על כולם וכמעט כל אדם שואף להשיגן . הוא הגיע למסקנה כי מצבי אנומיה משפיעים על שכיחות ההתנהגות הסוטה , טען שחייבים להיות הבדלים בשיעורי האנומיה בין חברה לחברה ובין קטגוריות שונות באותה החברה , ואלה מתבטאים בשיעורי ההתנהגות הסוטה. הוא טען שמבנים חברתיים מפעילים על אנשים מסוימים

בחברה לחץ ברור להתנהג באופן לא קונפרמי (תואם) במקום באופן קונפרמי. לחצים מסוימים יכולים להפוך התנהגות שמקורותיה ומניעיה קונבציונליים (מסוכמים) להתנהגות בלתי קונבנציונלית.

דירקהיים ומרטון הדומה והשונה – בשונה מדירקהיים האמין מרטון כי התנהגות סוטה אינה נובעת מהתרופפות השפעתן של הנורמות החברתיות אלא דווקא מציות להם. היה שותף לדעתו כי אנומיה מעודדת חמדנות – התנהגות המכוונת להשגת מטרות שבנסיבות אחרות לא היו מעוררות עניין. בניגוד לדירקהיים,שהאמין כי תביעות אלו הן תוצאה של הפרעות בסדר החברתי הוא סבר שמקורן בסדר החברתי עצמו. שאיפותינו החמדניות הן תוצר של הסדר החברתי והתרבותי או של אי התאמה בין הסדר התרבותי (המכתיב שאפתנות וציפיה להצלחה חומרית) לבין הסדר החברתי והכלכלי (שאינו מאפשר להשיג הצלחה זו ).צורות הסתגלות /דפוסי פעולה סוטים עפ"י מרטון חדשנות - דפוס פעולה סוטה שמשמעותו קבלת המטרה שהתרבות האמריקנית מדגישה (עושר) בלי להפנים את הנורמות המוסדיות המפקחות על האמצעים להשגתה . סוג סטייה זה כולל את מרבית סוגי הפעילות העבריינית לשם השגת כסף: גניבות,פריצות , מעילות וכו'. ריטואליזם –דפוס פעולה סוטה שמשמעותו ויתור על המטרות התרבותיות הנכספות של הצלחה כספית וטיפוס מהיר בסולם החברתי , אך בו בזמן ציות כפייתי כמעט לנורמות המוסדיות המפקחות של האמצעים להשגת מטרות אלו. צורה של קונפורמיות יתר שבה נשמרים הכללים בקפדנות אך המטרה נשכחת לחלוטין.סוג של נסיגה חלקית –ויתור על ההצלחה כמטרה ,אך שמירה על הצורה הנאותה של עשיית הדברים.הבירוקרט הקטן המתעקש למלא אחר ההוראות עד הפרט האחרון הוא דומא לצורת הסתגלות זו ,שומר בקפדנות על הכללים אך שוכח את המטרה (שירות לציבור) ולפעמים אף מחבל בה. קונפרמיות – אימוץ ערכי ההצלחה של התרבות (עושר ) ושל האמצעים המוסדיים , הלגיטימיים והמקובלים להשגת מטרות אלו (דפוס פעולה יחיד שאינו סוטה). נסגנות – משמעותו שלילת המטרות התרבותיות והאמצעים המוסדיים להשגתן גם יחד. הסתלקות מוחלטת, נסיגה מכל מטרותיה הנכספות של החברה , זרים גמורים . מתרחשת כאשר אדם מאמץ את ההצלחה כמטרה אך אינו מצליח להשיגה בין אם אינו רוצה או לא מסוגל להשתמש באמצעים לגיטימיים ובין אם ניסה אך נכשל. נסגנות היא תוצאה של כישלונות חוזרים הגורמים לקונפליקט אישי חמור . הקונפליקט נפתר ע"י ויתור על שני היסודות גם יחד – המטרות והאמצעים . הנסיגה היא מוחלטת הקונפליקט נמנע והפרט נפלט מן החברה . זוהי צורת הסתגלות נדירה ביותר ובין הנמנים בקטגוריה זו הם :חסרי בית, נוודים ,קבצנים, שתיינים, מכורים לסמים ,אוטיסטים. מרדנות – צורת הסתגלות הכרוכה בשינוי ערכים גמור , ניסיון להתמודד עם המטרות והאמצעים בצורת התנערות מוחלטת .המרדן מוותר על הערכים ומציע מבנה חברתי,פוליטי וכלכלי חלופי שנמתחים של החברה הקיימת אמורים להיעדר ממנו. ביצוע מהפיכה היא דוג' מובהקת למרדנות. גישת האנומיה מתגלה כבלתי רלוונטית במרבית צורות ההתנהגות הסוטה.כל צורות הסטייה המתאימות לדברי מרטון לפרדיגמת האנומיה מעוררות בעיות חמורות פרט לחדשנות. צורות התנהגות רבות הכלולות בדגם האנומיה אינן סוטות כלל. כשאר החברה אינה מכתיבה כיצד להגשים את המטרות היא גם אינה מגנה כאשר הפרט מנסה להשיגן בדרכים לא לגיטימיות . כאשר בחירה באמצעים מסויימים להשגת מטרה מעוררת גינוי מתון המעשה נחשב לצורה מתונה של סטייה . אסכולת שיקאגו – מחקר שמרצים ותל' תואר שלישי באוניברסיטת שיקאגו ערכו בעיר לאחר מלה"ע ה-1 , בניגוד לפוזיטיביסטים שייחסו את הגורמים המסבירים סטייה לאדם או לפרט אסכולה זו יחסה אותם למבנה החברתי. הטענה היא כי הארגון החברתי של שכונות שלמות התפורר עד כדי כך שההסתגלות לחיים בהן חייבה אימוץ צורות מסוימות של התנהגות סוטה.

תהליך העיור הביא להתפוררות הארגון החברתי, ככל שהערים גדלו תושביהן נאלצו לבא במגע עם אנשים זרים להם התוצאה הייתה ריחוק חברתי והתרופפות ההרמוניה החברתית. שיעור הסטייה משתנה מאזור לאזור משכונה לשכונה. ישנן שכונות הנותנות הכשר להתנהגות בלתי קונפורמית ,הגורמים: מחירי הקרקע – מחירים נמוכים של דירות למכירה והשכרה = מקום בלתי מושך ובלתי מבוקש למגורים ,דיירים אלו מאופיינים בשתי תכונות: בלתי יציבים מבחינה גיאוגרפית – "אזורי מעבר" – אלו אינם מטפחים זיקה רגשית לשכ' וממהרים לעקור ממנה (זמניים) , שנית – הטרוגניים מבחינה חברתית,אתנית וגזעית ואינם מתלכדים לקהילה מגובשת .השונות גורמת לריחוק וחוסר התעניינות האחד בשני. בשל העדר קשרים פורמליים ובלתי פורמליים קיים קושי להסדיר את התנהגות התושבים ולהפעיל פיקוח חברתי הדרוש לדיכוי עבריינות, פשיעה והתנהגות סוטה.הסטייה משתנה עפ"י המיקום הפיזי והגיאוגרפי . מקום מגוריו של אדם קובע את ההסתברות שיבצע מעשי סטייה ופשע.אסכולה זו דגלה באקולוגיה חברתית – תפיסה הגורסת שהמרחב הפיזי והתלות החברתית קובעים את ההתנהגות האנושית או לפחות משפיעים עליה במידה ניכרת. הסוציולוגים

בני אסכולת שיקאגו יצאו מההנחה המוטעית כי סטייה אופיינית לאלו המצויים בתחתית הסולם החברתי ,הם התבוננו בזונות הרחוב, בנרקומן והתעלמו מנערת הליווי, השתיין וצרכן הסמים מבני המעמד הבינוני. הם גם הואשמו בהתמקדות מופרזת בפרטים עובדתיים על חשבון התיאוריה וההסבר.אנשי אסכולה זו לא העלו בדעתם שכוחות פוליטיים וכלכליים מחוץ לקהילה ולשכ' הגובלות בה עשויים להשפיע על ארגונה החברתי. תרומותיה – אחת,דגש על תצפית קרובה ממקור ראשון ועל קשת רחבה של סטיות,הסוציולוגים השתמשו בעיר כמעבדת המחקר הטבעית וחקרו נושאים כגון שכונות עוני,עבריינות נוער, מחלות נפש,זנות, התאבדויות והתמכרות לסמים ,התנגדו למחקרי כורסה –כתיבה המנותקת מכל מגע עם העולם האמיתי. שנית, האמפתיה –ביקשו מקוראיהם להיכנס לנעליים של סוטים,עבריינים ופושעים ולראותם כיצורי אנוש הדומים להם .מאחר והאמינו שההתנהגות הסוטה אינה נובעת מליקויים ביולוגיים אלא מהתפוררות שכונתית, ניסו לשכנע אותנו שכל אחד עלול ליפול קורבן לתהפוכות אקולוגיות. הסוטים נהיו כך בשל חשיפת יתר לכוחות ההרסניים של שינוי חברתי מואץ.

תאוריית התפוררות הארגון החברתי – תיאורייה להסבר ההתנהגות העבריינית שצמחה באונ' שיקאגו בשנות ה-20 של המאה ה-20 . התיאוריה טענה כי הארגון החברתי של שכ' שלמות מתפורר עד כדי כך שההסתגלות לחיים בהן חייב אימוץ צורות מסוימות של התנהגות סוטה. במילים אחרות, ככל שגוברת התפוררות הארגון החברתי בשכ' או בקהילה מסויימת, כך גוברים בה גילויי הסטייה.

התחברות דיפרנציאלית(למידה) – סוג של תיאוריית למידה להסבר התנהגות עבריינית שגיבש הסוציולוג אדווין סתארלנד.התנהגות עבריינית והתנהגות סוטה נרכשות ע"י למידה, בדרך של אינטראקציה ישירה בין אנשים קרובים זה לזה. אנשים פונים להתנהגות עבריינית עקב התחברות עם יחידים התומכים בהפרות חוק.התיאוריה טוענת שאדם נהפך למפר חוק או לפושע כאשר הוא נחשף להגדרות התומכות בהפרת חוק יותר מלהגדרות המגנות הפרת חוק. מבקרי התיאוריה טענו כי היא מעורפלת ובלתי ניתנת לבדיקה .מחקרים רבים מעידים כי חלק ניכר מהתנהגות עבריינית נלמד במסגרות חברתיות אינטימיות,עם זאת ההנחה כי כל התנהגות עבריינית נלמדת באופן ישיר יומרנית ומוגזמת לא פחות מן ההנחה שכל ההתנהגות הלא עבריינית נלמדת באופן זה. חלק ניכר מהתנהגותנו הסוטה והתקינה גם יחד מומצאת על ידנו בתנאי בידוד יחסי. אדם מסוגל לבצע פעולות מסוימות ללא לימוד או ע"י לימוד פעולות אלה בעצמו. פעולות עברייניות רבות אינן תואמות את דגם ההתחברות הדיפרנציאלית כגון: זיוף המחאות, מעילות,התעללות מינית בקטינים.משקיפים מסוימים אמרו כי כדי לבצע מעשי פשע וסטייה אין צורך ללמוד דבר אלא רק ללכת בעקבות הדחפים הטבעיים. יש לראות תיאוריה זו כתפיסה המסייעת להבין תהליך מסוים שכמה מהעוברים על החוק מתנסים בו אך לא כולם. פרדיגמת "ההעברה התרבותית" (מילר) – אחד הנדבכים שנוספו לתיאוריה של סאתרלנד שעל פיה אדם לומד את הערכים והנורמות והמעשים הסוטים מסביבתו הקרובה , מילר סבר לעומתו כי מכניזם זה מתחיל בחיק המשפחה כבר מלידה.למעשה, טוען כי אנשים רבים לומדים להיות סוטים מהוריהם ומקרוביהם האחרים,מהשכונה ומחבריהם לכיתה. היא מייחסת את הערכים מחוללי הפשיעה בעיקר למעמד הנמוך וטוענת שכנופיות העבריינים הן תוצאה ישירה של תרבות המעמד הנמוך. הביקורת- מתבגרים בני המעמד הנמוך אינם נוטים לעסוק בפעילות בלתי חוקית יותר מחבריהם בני המעמד הבינוני (תוצאה של מחקרי דיווח עצמי) .

תת- תרבות ותרבות –תוספת לתיאוריית האנומיה : תסכול הסטטוס כהן- הערך הנכסף הוא סטטוס,כשלון מאמץ המעמד הנמוך ומעמד הפועלים להשיגו הוא מקור המתח העיקרי שלהם מפני שהתרבות לוחצת עליהם להצליח כמו בני המעמד הבינוני-גבוה,כישלון מערכת החינוך הוא בכך שהמדד לבחינת שני המעמדות זהה. ערכי המעמד הבינוני:שאיפה להישגים אקדמאים, רציונליות, ריסון תוקפנות ואלימות פיזית,דחיית סיפוקים,בריאות,כבוד לרכוש, נימוס.. ערכי המעמד הנמוך: אי רציונליות(שכלי, הגיוני), אימפולסיביות(התפרצות רגשית /דחף ) תוקפנות פיזית וזלזול ברכוש. אי לכך לא יכול נער בן המעמד הנמוך לרכוש לעצמו סטטוס בחברה הפוסלת את ערכיו. הפתרון: דחיית ערכי המעמד הבינוני והשגת סטטום בדרך של אימוץ כנופייה עבריינית. המנגנון המשמש להפצת הפתרון של בני המעמד הנמוך הוא תת-תרבות. ההבדל בין כהן למרטון - הישגי סטטוס לעומת חומריות,העדר תועלתניות לעומת תועלתניות, אינטרקציה קבוצתית לעומת אינדבדואליות.

דגם ההזדמנות הבלתי לגיטימית קלאורד ואוהלין: הטענה כי החלוקה בין בני המעמד הנמוך אינו שווה ,אין הזדמנות שווה לכולם לעסוק בפעילות לא חוקית (שונה ממרטון) , ישנן שכ' בהן ההזדמנות לעשות זאת מצויות בשפע ונדירות באחרות. תת- תרבות לפשיעה – שכ' מגובשות בהן גדולי עולם הפשע מפלסים דרכם גם לכנופיות צעירות.שכונות בהם זה לא קיים , לא יוכלו הנערים לעשות חיל בפשע. ומכאן מתפתח תת- תרבות "קונפליקט"- דרך של אלימות – בשכ' מגובשות או דרך של כשלון בשכ' אחרות ומי שאינו מצליח גם בקונפליקט עלול לבחור בתת- תרבות נסגנית – שימוש בסמים סוג של בריחה מכשלון כפול. הדמיון לאנומיה – שאיפה: הצלחה חומרית , הקושי של בני המעמד הנמוך להשגת החומריות , המתח והתסכול בעקבות אי השגתו.

פיקוח חברתי –הירשי: שאלת התיאוריה ,מדוע הם אינם עושים זאת? כלומר, הסטייה מושכת מעצם טבעה תשובת התיאוריה: כאשר יש לאדם אינטרס להיות קונפרמי הוא יימנע מלהפר את החוק כדי לא לסכן אינטרס זה . התהליכים המעודדים אותנו לסטייה חזקים, באמצעותם ניתן להשיג את מבוקשנו ולמצוא פתרונות לבעיות אשר לא הצלחנו להשיג בדרכים לגיטימיות , בכ"ז רובם בוחרים לא להתנהג כך .הסבר התיאוריה לכך הוא כי מה שגורם להתנהגות סוטה הוא העדר פיקוח חברתי הגורם לקונפרמיות ולהתנהגות תקינה ,קונבנציונלית(מוסכם).המונע מאנשים לבצע סטייה הם הקשרים החזקים הכובלים למוסדות חברתיים. המושך את הסוטים לבצע התנהגות סוטה אינו קשרים עם קב' פליליות אלא בעיקר העדר קשריהם עם התרבות הקונפורמית של הזרם המרכזי בחברה.

תיאוריית "הרצון החופשי"(החישוב הרציונלי) – התיאוריה הראשונה להסבר התנהגות עבריינית שגיבשו במאה ה- 18 צ'זארה בקאריה וג'רמי בנתהאם , עפ"י התיאוריה הפושעים הם יצורים רציונליים שעורכים לעצמם חישוב של מאזן ההנאה והתועלת לעומת הסבל שייגרם להם אם ייתפסו ועפ"י תוצאת חישוב זה הם מחליטים האם להפר את החוקים והנורמות אם לאו.

תיאוריית השליטה העצמית – תיאוריה כללית של פשיעה – תיאוריה של גוטפרדסון והירשי (שנות ה- 90) הטוענת ,כי מקורה של הפשיעה הוא שליטה עצמית נמוכה הנובעת כשלעצמה מחיברות לקוי,בלתי יעיל ובלתי עקבי של ההורים בתקופת הילדות המוקדמת. שימוש במרמה או באלימות להשגת אינטרסים אישיים. התיאוריה חלה על כל פשע שניתן להעלותו על הדעת :פשעי צווארון לבן, מעילה,רצח, שוד, סחר בסמים, התפרצות, סחיבה מחנויות.התיאוריה שלהם לא חלה רק על פשעים אלא גם על מעשים שאינם מנוגדים לחוק ואינם כרוכים בשימוש בכוח ובמרמה כנגד קורבן. תיאוריה כללית של סטייה הכוללת מלבד פשעים גם "חטאים" –מעשים לסיפק עצמי כגון: עישון סיגריות, סמים, שתיינות ואפילו התמכרות לצפייה בטלויזיה.לדבריהם התיאוריה שלהם היא שילוב או סינתזה בין תיאוריות המדגישות את הגורמים הפועלים בסביבה המיידית או הקרובה של המעשה העברייני ומשפיעים ישירות על הביצוע לבין אלה המדגישות את גורמי הרקע או הגורמים הרחוקים המשפיעים על הנטייה לבצע פשעים.

5. תיאוריות קונסטרוקציוניסטיות : פונקציונליזם (קונצנזוס ) –דירקהיים : הגישה מתמקדת בחקר הפונקציות והדיספונקציות של הסטייה. הפשיעה היא פונקציונלית לחברה ואין אפשרות לקיומה של חברה משוחררת מפשיעה וגם בחברה של מלאכים מתבצעות הפרות חוק קלות המעוררות תגובות גינוי וענישה. הסטייה מאשרת נורמות וערכים תרבותיים,מבהירה את הגבולות המוסריים של החברה, מגבירה את האחדות החברתית ומעודדת שינוי חברתי.פונקציונליזם תרם לחקר הסטייה 3 תרומות: ראשית, הדגיש את מורכבותם של הקשרים בין התנהגות מקובלת לסטייה.שנית,שם קץ לזיהוי האוטומטי של סטייה עם פתולוגיה ושלישית הדגיש את ההכרה בערכה של הסטייה. תיוג (אינטראקציוניזם- מכונים לעיתים אנשי אסכולת שיקאגו החדשים )תיאוריה הטוענת כי סטייה נובעת בעיקר מן האופן שבו אנשים מגיבים להתנהגותנו ולא מהתנהגותנו עצמה.אנשים פועלים על בסיס המשמעות שהם מייחסים לדברים.משמעות זו צומחת באמצעות אינטראקציה עם אחרים ומשמעות זו משתנה ללא הרף כתוצאה מפרשנות 1.בקר וקיטוסי (אריקסון) :אינם מקבלים את כותרת התיאוריה "תיוג" מבחינתם בין המושג תיוג וסטייה משתמע הסבר פשטני מדי לסטיגמה ותוצאותיה ,הם תומכים בהגדרה התגובתית הנוקשה או חמורה לסטייה. תיאוריה זו מבחינתם מדגישה את חשיבותו של תהליך התיוג מאשר הניסיון להסביר מדוע אנשים מסוימים מתנהגים באופן סוטה. תיאוריה זו אינה אלא אוריינטציה.תיאוריה זו מפנה את השאלה מדוע הם עושים זאת? לשאלות כמו: כיצד ומדוע תופעות מסוימות מוגדרות כסטייה ומהן השפעותיהן?(עוררות גינוי במקום ובזמן אחד לעומת מקום וזמן אחר, מדוע על אותו מעשה יתכנו עונשים שונים? מה קורה בעת הטבעת סטיגמה? הם אימצו את עמדתו של למרט כי סטייה ראשונית היא פוליגנטית-נובעת מסיבות רבות כ"כ שייתכן כי לעולם לא נוכל להסבירה. תומכי התיאוריה מתעניינים בשני דברים האחד יצירת קטגוריות של סטייה והשני השפעת התיוג על המתוייג. שלא כמו אנשי אסכולת שיקאגו המקורית , אינם מנסים להסביר את התרחשותה של ההתנהגות הסוטה.

2. למרט – התנהגות עבריינית של נערים נובעת מן האופן בו רואה אותו החברה. ספרו "פשיעה וקהילה" אימץ את המלצות טננבאום אך הציג אותן באופן מתוחכם יותר . הוא הבחין בין סטייה ראשונית למשנית, לא כל סטייה ראשונית ( עצם ביצוע ההתנהגות הסוטה על כל צורותיה ) זוכה לגינוי אך כשזה קורה קב' זו מתחברת לסטיגמה – (מושג של הסוציולוג ארווין גופמן – משמעו כתם או אות קלון המבטא גינוי חברתי או הסתייגות מן האדם והודעה לעולם שאדם זה הוגדר כיצור אנושי בזוי ובלתי- מוסרי, הכתמת זהותו של אדם בסטיגמה מקנה לו סטטוס חדש שיש לו השלכות על מקומו החברתי ועל דימויו העצמי (גוג' לסטיגמה: נרקומן, משוגע, מופרע) ונאלצת להיות מנודה ומוכתמת. תוצאות הענישה –הגבת סיכויים לסטיות נוספות . סטייה משנית –גופמן : התמודדות של מבצע ההתנהגות הסוטה עם התגובות החברתיות לסטיותיו הראשוניות. הטבעת הסטיגמה מאלצת את המצע להפוך לסוטה. ישנן 2 דרכים להתמודד עם הטבעת הסטיגמה:א. דחייתה והתחברות לקב' מזוהה,-דוחה את הסטטוס המוכתם ומתחבר לאנשים אשר רואים בשוני תעודת כבוד ולא סטיגמה או משהו שיש להתבייש בו ב. הפנמה,הרגשת שנאה עצמית,השפלה הצדקת החברה-מאמץ את הדעה השלילית עליו,מקבל את היחס השלילי כלפיו כמוצדק. סטיגמה גופנית – נובעת מפגם בגוף האנושי, מראה חיצוני,עיוותים גופניים שונים כגון:גמדות,נכות. סטיגמה נוספת נובעת מהתנהגות ומאמונות אשר נתפסות כפגמים בגוף האנושי תכונות של אופי חלש,חוסר יושר,תאווה בלתי נשלטת ועוד. אלו נובעים מרקע עובדתי ידוע כגון הפרעה נפשית,ריצוי מאסר,שתיינות. (פר' 11 –ת.גופניות כסטייה.3. טננבאום – לא נחשב כחבר בתיאורית התיוג מפני שכתיבתו קדמה לה ולא פיתח מסקנות הנוגעות לה. לתפיסתו, הנערים אינם חושבים כי מעשיהם עבריינים אך החוק חושב אחרת ועל כך מענישם, הענישה רק מחמירה את המצב. סיבת המפתח למעבר מסטיות קלות לחמורות הוא העונש המוטל על מבצע הסטייה.

4.תיאוריית הקונפליקט : קב' בעלות ערכים ואינטרסים מנוגדים מתנגשים. מאבקים בין ובתוך קטגוריות,מגזרים,קב' ומעמדות המפצלים את החברה למנצחים ומפסידים. כמות המשאבים קבועה השוני הוא באופן החלוקה. הריבוד מועיל לעשירים ובעלי העוצמה ופוגע בעניים, על כן נוח לעשירים להאמין כי הריבוד מועיל לחברה (הזונות אינן מועילות לכלל החברה אלא למוסדות פטריאכלים). החוקים הנחקקים נאכפים לא משום שהם מגנים על כלל החברה אלא על קב' בתוכה, ולא בהכרח בשל מידת המוסריות ועל כן הם ביטוי לניצחון של מגזרים מסוימים.גם אכיפת החוק אינה שוויונית והעונשים אינם זהים לכלל הקב' (הקונפליקט מתחלק למרסיזם ופמיניזם) . מרקסיזם – רואים בכללה את חזות הכל, הקונפליקט הוא בין אלה שיש להם לאלה שאין להם הוא הגורם המכירע. המאבקים בין ובתוך המעמדות והפלגים בחברה קפיטליסטית הם רציונלים בעיקרם ותכליתם להשפיע על חלוקת המשאבים והעוצמה הכלכלית. פמיניזם - נקודת המוצא של הפמינזם הכללי ,המדגיש כי נשים מופלות לרעה על בסיס מינן וממשיכה וטוענת כי בספרות הסוציולגית התעלמו מהתחום של סטיית נשים, נשים סוטות ועברייניות כמעט ולא נחקרו, וכאשר נחקרו מדובר בתחומים ספיציפיים של סטייה (זנות) ותפקידן של הנשים כקורבנות של פשיעה וסטייה גברית נעלם במידה רבה מעיני החוקרים.

קונפליקט מגדרי – התייחסות פסיכולוגית ותרבותית לגברים ונשים (תפקידי המין) ולהשפעה על הדרך שהם מעצבים את זהותם. החברה מתייחסת לגברים ולנשים כנציגים או כהתגלמות של קטגוריות מיניות .בתהליך זה הגברים הם בד"כ בעמדות שליטה והנשים בעמדות נשלטות.

תאוריית התיוג נק' עיקריות: תהליך תיוג מתחיל בסטייה ראשונית שהיא ביצוע התנהגות סוטה ספונטאנית, הדרך בה מתבוננים קהלי צופים – מורכב מפרט או ממס' פרטים המתבוננים במעשה, בתכונה או באדם ושופטים אותם.יכול לכלול את ידידיו של האדם,קרובי משפחתו,שכניו , עמיתיו לעבודה,שוטרים,מורים, פסיכיאטרים ומשקיפים מהצד,יכול לכלול גם את האדם עצמו שכן כל אחד מאיתנו יכול להיות צופה ושופט של מעשיו. הוא הקובע אם מעשה או אדם הוא סוטה,אין קהל צופים אין תיוג וכשאין תיוג אין סטייה. קהלי הצופים: החברה הרחבה-מרבית הציבור, האחרים המשמעותיים – הקרובים אל האדם המועמד לתיוג איתם הוא מקיים אינטראקציה ואת דעתם הוא מעריך ,נציגים רשמיים של רשויות הפיקוח החברתי – נציגי הממסד, החוק נבדקת האם התנהגות מסוימת של המועמד לתיוג עלולה לסבכו עם החוק? קהל הצופים הרלוונטי מתייג פעילות כלשהי כסטייה ובשלב שני מתייג אדם מסוים כסוטה. כאשר לא תהיה תגובה חברתית שלילית –ניתן להניח קיומה של סטייה חשאית המעידה על קיומה של סטייה גם ללא תגובה ממשית במצב כזה עשוי להתרחש תיוג עצמי. תהליך התיוג כרוך בהטבעת סטיגמה (ראי סטיגמה ) ואדם שהוטבע בו אות זה הוא "מסומן" בעל "זהות מוכתמת" (ראי גופמן) כלומר,הוגדר סוטה,וכאשר הוא מוגדר כסוטה יש לכך השפעות על מקומו בחברה על דימוי העצמי – בעצם ביצוע המעשה הלא ראוי והעובדה שהוא נתפס מקנים לו סטטוס חדש. העובדה שאחרים הטביעו באדם חותם מסוים אינה הגורם המשפיע על התנהגותו הסוטה אך היא גורם מכריע ללא ספק. רפלקסיביות – "העצמי במראה" –הדרך בה אחרים רואים אותנו למשך זמן ארוך ובעוצמה מספקת משפיע עלינו במידה כלשהי- הדרך בה רואים אותנו אחרים משפיעה עלינו. "אופיין הדביק של תוויות " או נבואה המגשימה את עצמה – הטבעת סטיגמה על אדם מבחינה חברתית ומוסרית משפיעה על נטייתו להמשיך להפר כללים . עצם הגדרת האדם כסוטה עשויה לחזק את מחויבותו לזהותו ולעודדו להמשיך בסטייה. תוויות סוטות הן בד"כ דביקות כשאדם מזוהה כסוטה תווית זו נחשבת לתכונה אותה הוא נושא לכל אשר ילך ולאחר שמוטבעת באדם תווית כזו קשה להסירה. לפיכך,עשוי תהליך זה להגביל אפשרויות הפתוחות בפני אדם זה ובכך מגבירות את מחויבותו לקבוצתו הסוטה ובכך הוא הופך להיות מה שמאשימים אותו שהינו בבחינת נבואה המגשימה את עצמה – כאשר אדם מניח שחושדים בו כי התנהגותו סוטה הוא מצפה לעונש ונוטה לפתח דפוס של התחמקות ועוינות כלפי "המענישים" (רודפים) ,אלה מגבירים את החשדות נגדו ומאשרים אותה. בנוסף , ברגע שקב' דוחה את הסוטה היא מגבירה את נטייתם של סוטים אחרים לקבל את הסוטה אליהם .בתהליך זה הוא לומד התנהגות סוטה והגדרות חדשות כפתרון לבעיותיו ולחציו. זהו אחד הכללים של "תורת התפקיד" האדם מתנהג בד"כ בהתאם לציפיות ממנו. כאשר הקב' אינה מצליחה לעבור על סדר היום ולהתעלם מהסטיות ומגדירה אדם כסוטה היא נותנת לו זהות חברתית חדשה (בכך הופכת אותו לסוטה ,זהות ודימוי עצמי של סוטה).כך גם הופכת להיות סטייתו "סטיה משנית" – התנהגות סוטה הופכת להיות אמצעי הגנה, התקפה או הסתגלות לבעיות הסמויות והגלויות שנוצרו כתוצאה מן התגובה החברתית לסטייה הראשונית. עם זאת, לא תמיד התהליך הופך להיות בבחינת נבואה המגשימה את עצמה לא כל אדם נדחף להיות אח"כ סוטה גדול יותר , לעיתים תיוג כזה מדכא או מפסיק את ההתנהגות הסוטה.

6. התנהגות עבריינית – רצח- נחשב לפשע ראשוני מאז ראשית המין האנושי קיים מכנה משותף בכל מקוןם ובכל זמן בין מעשי הרצח אך הגדרתם משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן . מאפיינים סוציולוגים 1. הדימוי הציבורי והתקשורתי מעוות למדי –מגזים במשקלם היחסי של רציחות המוניות וסדרתיתות 2. מתרחשות בלהט הרגע- מעט מאוד רציחות מתוכננות מראש3. הרוצחים מצדיקים את המעשה כדרך של הגנה עצמית או כאמצעי לחלץ עצמם ממצב בלתי נסבל.4. ההסתברות שאדם יהרוג אדם עולה ככל שהיחסים ביניהם אינטימיים –אנו נמצאים בחברתם של אנישם קרובים לנו הרבה יותר מבחברת זרים 5. רוצחים וקורבנותיהם דומים זה לזה – קשה להבדיל בין הרוצח לקורבן מבחינת גיל,גזע, מעמד חברתי , מקום מגורים, עבר פלילי , שימוש בסמים מקומות בילוי וסגנון חיים.6. רציחות הן בד"כ תוך גזעיות 7. גברים נוטים להרוג יותר מנשים 8. רציחות קשורות למעמד חברתי –הרוצח הטיפוסי מצוי בתחתית הסולם החברתי (סוציו –כלכלי) 9. שיעורי הרצח משתנים שוני רב מארץ לארץ ומחברה לחברה (אמריקה הלטינית – שיעורים גבוהים , מדינות ערב –רציחות נדירות למדי בין הארצות המתועשות ארה"ב –שיעורים גבוהים ביותר של רצח. פשיעת צווארון לבן – מעשה בלתי חוקי שאדם בעל סטטוס תעסוקתי גבוה מבצע במסגרת פעילותו המקצועית. מאפיינים : 1.בנויה מפעולות מורכבות וטכניות בעיקר קשה לזהותה בשל היותה מורכבת 2. משולבת בהתנהגות לגיטימית פעילות מתבצעת תוך כדי פעילות יומית ושגרתית (תביעות לתשלום לא חוקיות) 3. דיפוזיה של הקורבנות – כיוון שהנזק מתחלק על מס' רב של ק' לא ניתן לזהות אותו ולהבינו ,פשיעות אלו פוגעות ברב המקרים פגיעה קלה במס' רב של אנשים 4. גודל הסכומים הכספיים עצום – ניתן לגנוב סכומי כסף גדולים הנמדדים במליוני ובמילארדי דולרים עברייני צ.ל. גונבים את הכסף באמצעות מניפולציות וסמלים הוא לא חייב להתקיים כעצם ממשי וכמו כן הגניבה יכולה להשתרע על פני תקופה ארוכה . 5. כמעט ואינם נתבעים לדין וגם כשמורשעים העונשים קלים, מקרים נדירים נידונים לתקופות מאסר קצרות.6. אינה תואמת את סטריאוטיפ הפשע האמיתי – אינן זוכות לגינוי חריף ואינן כרוכות בסטיגמה חברתית יש נטייה לגלות כלפיהן סלחנות. 7. אמצעי התקשורת לא נוטים לדווח על עבריות אלו בשל העובדה כי הן מורכבות וקשה לזהותן ולכן גם קשה להציגן באמצעי התקשורת הם אינם "סיפור טוב" בלשון התקשורת,כדי שיגיע לחדשות העבירה צריכה להיות קשורה בגניבת סכום כסף גדול וקשורה לשערורייה כלשהי והחשוד צריך להיות חשוב 8. עברייני צ.ל אינם חושבים את עצמם לפושעים אמיתיים כיוון שהסטריאוטיפ העברייני שונה ואין סטיגמה לכן הם מצדיקים את מעשיהם ומתארים את המניע לפשע באמצעות "אוצר מילים" המאפשר להם להציג עצמם אזרחים שומרי חוק, הם אינם מכחישים את הפשע כשנתפסים אך עומדים על כך שלא ביצעו עבירה. מימד סובייקטיבי- מה עמדותיו,אמונותיו תחושותיו של הציבור כלפי התמכרות לסמים מה הציבור עושה או רוצה לעשות לגביה מהן אמונותיו ותחושותיו כלפי צרכני הסמים. מימד אובייקטיבי – מה עושים הסמים לאנשים המשתמשים בהם מה היקף השימוש ותכיפותו ומהי השפעתם של הסמים בחברה.