חזרה לאתר הראשי
ויניקוט,ד.ו.ץ(1995). מושגים בני זמננו על התפתחות המתבגר והשלכותיהם על החינוך הגבוה. בתוך משחק ומציאות.(ע"מ 152 – 164). תל אביב: עם עובד.
תודה לרחלי וגר
ויניקוט,ד.ו.ץ. (1995). מושגים בני זמננו על התפתחות המתבגר והשלכותיהם על החינוך הגבוה.
הכוח המניע הוא הליך הגדילה. אנו מקבלים כאן כמובן מאליו את קיומה של סביבה מאפשרת שהיא טובה דיה, שהיא תנאי הכרחי בראשית גדילתו והתפתחותו של כל אדם. יש אמנם גנים הקובעים נטייה מורשת לגדול אבל שום דבר אינו מתרחש אלא ביחס אל התנאים הסביבתיים, שחייבים להיות טובים דיים.
תלותו של היחיד, בתחילה היא כמעט מוחלטת, ובהדרגה, ולפי סדר מסויים, היא משתנה ונעשית לתלות יחסית, המתקדמת לקראת אי-תלות (עצמאות). עצמאות זו אינה מוחלטת, האדם אינו אף פעם בלתי תלוי בסביבה. תמיד יש דרכים שבאמצעותן האדם הבשל ירגיש חופשי ועצמאי במידה שדי בה לאפשר אושר ותחושה של זהות אישית.
וויניקוט בוחר להסתכל על החברה במונחי בריאותה. בצמיחתה או בהתחדשותה התמידית והטבעית מתוך בריאות חבריה הבריאים מבחינה פסיכיאטרית.
התזה העיקרית.
יש חשיבות רבה לדרך בה תינוק מוחזק ומטופל(מי דואג לו? האם האם?) המשכיות הטיפול היא מאפיין מרכזי של מושג הסביבה המאפשרת. איננו עוסקים בבריאות בלבד. אלא, בעושרו של האושר ההולך ונבנה במצב של בריאות.
יש החושבים שאם יגדלו אמהות ואבות את ילדיהם כהלכה, ימעטו הצרות והקשיים.- טעות בידם.
מוות ורצח בתהליך ההתבגרות.
בעת הגדילה של גיל ההתבגרות מגיחים נערים ונערות מן הילדות-מתרחקים מתלות- בדרכים מגושמות ומשונות, כשהם מגששים את דרכם אל מעמד של מבוגר. אין הגדילה עניין של נטייה מורשת בלבד, אלא גם של השתזרות מורכבת ביותר עם הסביבה המאפשרת.
אותן בעיות שהופיעו בשלבים מוקדמים, כאשר אותם מתבגרים היו תינוקות לא מזיקים יחסית, אורבות גם בגיל ההתבגרות. ראוי לציין שאם הצלחת בשלבים הראשונים ועדיין אתה מצליח, אינך יכול להמשיך לסמוך על כך שהמכנה תוסיף לפעול בלי תקלות. עלייך לצפות לקשיים.
*גדילה היא מעצם טבעה מעשה תוקפני, ועכשיו שוב אין הילד בגודל של ילד. כדי להיות למבוגר על הילד לדלג על גופתו של מבוגר.
יש נערים ונערות המצליחים לעבור את שלב הגדילה הזה במסגרת רצופה של הרמוניה עם ההורים הממשיים ובלי גילויי מרי בבית. אבל נבון יהיה לזכור שהמרי קשור לחירות שהענקת לילדך ע"י שגידלת אותו באופן המאפשר לו להתקיים בזכות עצמו.
מותר לתת לילד אחריות קודם זמנה במקרים של חוסר בררה ואילוצים (הורה נפטר וכד') אך אל להורה לוותר על מקומו ולהאציל אחריות למתבגר קודם הזמן ללא סיבה. דבר זה יוביל לקח ש"נצחונו" של המתבגר על המבוגר לא ימוצה.המתבגר יהפך מבוגר קודם זמנו ובתהליך כוזב. למען המתבגרים ואי בשלותם, אל תניחו להם לעלות בסולם ולהשיג בשלות כוזבת ע,י סירת אחריות שעדיין אינה שלהם- גם אם הם נלחמים להשיגה.
הניצחון הוא בהשגת הבשלות הזאת בתהליך צמיחה. אין ניצחון בבשלות המזויפת, המבוססת על גילום שטחי של דמות מבוגר.
ההתבגרות מורכבת משני מרכיבים עקרים: 1. ההתפתחות המינית. 2. רכישת כח של ממש, עורמה וידע.
התהליך הוא התדרגתי ומשתנה ממתבגר למתבגר ורק עם חלוף הזמן ועם ההתנסות יוכל הנער לקבל על עצמו אחריות לכל המתרחש בעולם הפנטזיה האישית.
מרכיב בולט בהתבגרות הוא המתח השייך לפנטזיה הלא מודעת על מין וליריבות המתקשרת לבחירת אובייקט מינית.
אחד הדברים המרגשים ביותר במתבגרים הוא האידיאליזם שלהם. הם עדיין לא השתקעו בתוך ההתפכחות מאשליה ולפיכך הם חופשיים לטוות תוכניות אידיאליות.
תקופת ההתבגרות היא יותר מהתבגרות הגוף, אף על פי שהיא מבוססת עליה במידה רבה. ההתבגרות משמעה צמיחה ולשם כך צריך זמן. ובזמן שהצמיחה מתקדמת, דמויות הוריות חיבות לקבל עליהן אחריות. אם הדמויות ההוריות מוותרות על כיסאותיהן, המתבגרים נאלצים לדלג אל בשלות כוזבת ומאבדים את הנכס הגדול ביותר שלהם- החירות להגות רעיונות ולפעול מתוך דחף.
מומלץ לקרוא את הסיכום שבמאמר עצמו.