חזרה לאתר הראשי
מוס,ר.א.(1990). תיאוריות על גיל ההתבגרות. תל אביב: ספריית פועלים., פרק 4, 66 – 100.
תודה לרחלי וגר
מוס,ר.א. (1990). תיאוריות על גיל ההתבגרות.
שימו לב! לא כל המאמר מסוכם, רק החלק הראשון (8 השלבים של אריקסון)
השלב הראשון. בתקופת הינקות. אמון לעומת אי אמון.
אמון- התנסות בריאה באהבת אם וטיפולה המסור..האכלה קבועה. טיפול סדיר. התינוק חווה חיים בעולם בטוח הניתן לניבוי שבו באים הצרכים הבסיסיים לידי סיפוק.בהמשך האם מעניקה חרות לחקור את סביבתם.
חוסר אמון- צומח מתוך חוויות לא בריאות בשלב מוקדם הקשורות בסדירות של סיפוק צרכי היסוד של התינוק. דחייה חוזרת ונשנית או אי סדר בסיפוק צורכי היסוד מובילים לחוסר אמון בזמן.
השלב השני. בין 18 חודש ל- 3 וחצי שנים. אוטונומיה ויצירתיות לעומת תלות, בושה, ספק.
בשלב זה מתחילים לחוות את האוטונומיה שבבחירה החופשית. מפתחים כשרים מוטוריים ויכולת שכלית לנסות כוחם כיישויות בזכות עצמם. הם מבחינים בכך שהם שונים מאבא ואמא.בשלב זה וכחלק מהתהליך מתפתחת היכולת לשליטה בתוצרי הפרשה גופנית.
אוטונומיה-בחינוך מתאים יפתח הילד תחושת הישג כלפי תפקיד שבוצע כהלכה ותחושת אוטונומיה של בחירה במובן הרחב של המילה במקביל לאלו הקשורות בניקיון.התכונות החיוביות שתתפתחנה בשלב זה הן גאווה, שליטה, בטחון בעצמו,אוטונומיה, אמונה בכוחות עצמו והרצון להיות הוא עצמו. ההתפתחות של צורה יסודית בשלב האוטונומיה הינו תנאי מוקדם להתפתחות של זהות אני בוגרת בתקופת ההתבגרות. האוטונומיה הנרכשת בשלב זה תורמת ליצירת זהות בגיל ההתבגרות המוליכה לאמונה כי אני אדם בלתי תלוי, בעל בחירה חופשית, המסוגל להתוות את התפתחותי ואת עתידי שלי
תלות, בושה, ספק- מתפתח כתוצאה מהגבלות חמורות ורבות מידי, ענישה בלתי צודקת וחוסר היכולת של ההורים להסתדר עם ניצני האוטונומיה. משבר הזהות של המתבגר מחייה את משבר האוטונומיה הבלתי פתור וצומח ממנו. מאחר שהאוטונומיה היא אחד מהמרכיבים החיוניים ביותר להתפתחות זהות בתקופת ההתבגרות, שב הקרב על האוטונומיה ונעשה נושא חשוב במאבקו של המתבגר לאי תלות במשפחתו ובניסיונותיו הראשונים לעמוד על שלו.
שני בעיות שעלולים להתעורר בבגרות:
- המתבגרים עלולים להיעשות כה תהי-עצמם וחסרי אוטונומיה עד כדי פחד להחשף ולהפגע. הם עלולים להטיל ספק בערכם העצמי ובמהימנות של חוויות הילדות שלהם, עד כדי אי יכולת להגיע לזהות.
- הכניסה לגיל ההתבגרות עם אוטונומיה רבה מידי עלולה לתרום להתרסה חצופה וחסרת בושה כנגד הורים, מחנכים או כל אוטוריטה אחרת.
השלב השלישי. מגיל 3 וחצי עד גיל 6. יוזמה (חדירה תוקפנית לתוך העולם באמצעות פעילות, סקרנות, חקירה ודרישה ) לעומת אשמה (שיתוק כל תנועה באמצעות פחד ואשמה).
בגיל זה מגלה הילד באופן טבעי מידה גדולה של חיוניות, תחושת כח, סקרנות, רמה גבוהה של פעילות ועודף אנרגיה. השפה מתפתחת במהירות רבה. שאלות ללא ספור. תפעול תוקפני של צעצועים (לא מתוך הרסנות אלא מסקרנות). אם סקרנות זו תפור כהרסנות לשמה, יובא הילד לידי תחושת אשמה שבעקבותיה תחובל יוזמתו. הילד חוקר את גופו וגוף סובביו, ביקורת חברתית והענשה עלולה לזרז התפתחות של רגשות אשם בקשר למין.
יוזמה- אם המשבר בשלב זה מסתיים בהצלחה, צומחת תחושה של יוזמה, שמאוחר יותר בהתבגרות תהווה בסיס לסקרנות, שאפתנות, והתנסויות בתפקידים שונים. היכולת לנקוט יוזמה תורמת להתפתחות של זהות בגיל ההתבגרות.
אשמה- בעקבות בלימה, התנגדות וענישה קפדניים מידי של היוזמה החדשה המתפתחת עלולה להיווצר תוצאה שלילית. אם החקרנות והיוזמה של הילד נתקלים בגינוי וענישה חריפים מדי, עלולה התוצאה להיות שיתוק מתמיד של כל תנועה בגלל אשמה , עכבות בגלל פחד, היסוס בנטילת תפקידים, קבעון בתפקוד ותלות יתרה במבוגרים. תכונות אלה מפריעות ליצירת זהות בתקופת ההתבגרות, כך שתוצאה שלילית בשלב זה תתרום להתפתחות זהות לא מגובשת בהתבגרות.
השלב הרביעי. התקופה שבין הכניסה לבי"ס ועד ראשית ההתבגרות המינית. חריצות לעומת פעלתנות.
חריצות-המשימה בשלב זה היא לפתח תחושת
חריצות כנגד צמיחתם של רגשות
נחיתות.
תקופה זו הופכת לתקופה של למידה ורכישת מיומנוית יסוד, הנדרשות בחברה. ילדים לומדים
להיות גאים בעמלם ומפתחים רצון לעשותו כלכה. על הילד ללמוד להתאמץ על-מנת להגיע
להכרה, לאישור ולתחושת-הישג על-ידי יצרנות ומילוי המוטל עליו
כהלכה.
פעלתנות-אם הילד נכשל במשימה לרכוש תחושת הישג ושאיפה להכרה בעמלו, יתפתחו רפיון ידיים ותחושה של לא יוצלחות. ילדים כאלה עלולים שלא לפתח רגש של שמחה וגאווה בעבודה המבוצעת כהלכה. עלולים הם להתענות בתחושות של חוסר התאמה ונחיתות ועלולים להשתכנע בכך שלעולם לא יגיעו למשהו. כתוצאה מכך נוצרים שיתוק של פעילות ותחושה של עקרות, שיתרמו ללא ספק את חלקם לחוסר גיבוש האני בשלב הבא.
השלב החמישי. זהות לעומת בלבול בזהות.
זהות פרושה שהיחיד מסוגל להעריך את כוחותיו ואת חולשותיו ולהחליט כיצד ברצונו לטפל בהם.זהות יש לרכוש במאמץ עקבי של היחיד. מאחר והדור שלנו מאופיין בשינויים חברתיים רבים, אין הדור המבוגר יכול לספק מודלים יעילים של תפקוד למתבגר ולכן אין גבול לחשיבות של קבוצת השווים ועזרתה ליחיד בחיפושיו תשובה לשאלה "מי אני"? התשובה שתמצא לשאלה תלויה במשוב החברתי מהאחרים המספקים את התרשמותם מהיחיד והערכותיהם לגביו. (לכן המתבגר עשוי לעבור תקופה שבה הוא מעורב כמעט באופן כפייתי בפעילות של בני גילו.) במשך הזמן יהיה על המתבגרים לשחרר עצמם מתלות חדשה זו בבני גילם (שהחליפה את התלות בהורים) על מנת להיפך הם עצמם- כלומר לגבש לעצמם זהות בוגרת. זהות כזו, לכשנמצאה, נותנת למבוגר הצעיר "תחושה" של ידיעה לאן הוא הולך ובטחון פנימי בהערכה המצופה מאלה החשובים בעיניו.
על מנת להשלים את החיפוש אחר הזהות חייב המתבגר למצוא מענה לשאלה "מי אני?", "לאן פני?", "מה ברצוני להיות?". על המתבגר לפתח מחויבות כלפי מערכת של ערכים- אמונות דתיות, מטרות מקצועיות, השקפת עולם- ולהסכין עם המיניות שלו. רק בעקבות התפתחות אלה של זהות- אני, תתאפשר האינטימיות של אהבה מינית ורגשית וכן יתאפשרו יחסי רעות עמוקים, בלא מורא לאבד את זהות האני. כך תיסלל הדרך להתקדמות לקראת השלב הבא במעגל החיים- אינטימיות לעומת בידוד.
המתבגר שנכשל בחיפוש אחר זהותו ייקלע לספק עצמי, לחוסר גיבוש תפקידו בחיים ולבלבול תפקידים. אדם כזה עלול לפתח התעסקות יתר בפעילות חד-צדדית צרה והרסנית לגבי עצמו.
השלב השישי. אינטימיות לעומת בידוד.
בשלב זה מאבדת הדבקות בקבוצת השווים את חשיבותה הקודמת. עניינה של האינטימיות ביצירת קרבה רגשית לאדם אחר כבסיס ליחסי קבע. תנאי מוקדם לאינטימיות הוא השגת זהות אני. ההתמסרות לשני שהיא מסימנה של אינטימיות אמיתית לא יכולה להיבצע לפני שיש בידי מישהו עצמות שיוכל לתת.
התוצאה החיובית לשלב זה היא אינטימיות, אינטימיות מינית, רעות אמיתית, אהבה יציבה ונישואים בני קיימא.
התוצאה השלילית היא בידוד ובדידות ואם האינטימיות אינה מבוססת על זהות קבועה היא עלולה להסתיים בגירושין ובפרוד. כנגד האינטימיות עלולה להתפתח הנטייה לניתוק וריחוק בקשר הבן אישי, כלומר "נכונות לדחות, לבודד ואם יש צורך להרוס את הכוחות והאנשים שיישותם מסכנת את יישותו.
השלב השביעי. הבנאה לעומת קיפאון.
הבנאה- פוריות, פרושה שהאדם הבוגר רוצה להיות מועיל ויצרני, רוצה להיות נחוץ. ההתמסרות של האדם לאדם אחר, לאידיאל, או לעמלו מוליכה להרחבת אופקיי ההתעניינות של האני.
קיפאון-קפיאה על השמרים, חזרה שבשגרה על פעולות מקצועיות וחברתיות. הפרט נעשה אנוכי ועסוק בעצמו ולחילופין מצפה שיתעסקו בו.
השלב השמיני. שלמות לעומת ייאוש.
המשימה של שלב זזה היא הישג של שלמות עצמית , לעומת שאט נפש ויאוש.
שלמות- איסוף, איחוד והערכה של חוויות החיים שנצטברו. קבלה עצמית וקבלת מהלך החיים ללא מרירות וחרטה תוך השלמה עם ההתקרבות אל סופם. השלמות העצמית מבוססת על משמעת עצמית וחכמה שעשויות להעניק לגיל הזקנה את איכותו החיובית.
ייאוש- מרות נפש, עוינות ושוללנות. הרגשה שהחיים בוזבזו לריק-מין אי נחת בסיסית מחייך, מעצמך ומזולתך. קיים פחד מפני המוות ונסיגה אל תלות ילדותית, המאפיינת את ההתפרקות של גיל הזקנה שסופם שאט נפש ויאוש.