חזרה לאתר הראשי
דולב, ט' ובן-רבי, ד', (2002), "האמנה בדבר זכויות הילד: עקרונות כלליים ויישומם בישראל", ביטחון סוציאלי (ילדים, ילדות וזכויות הילד), 63.
האמנה בדבר זכויות הילד: עקרונות כלליים ויישומם בישראל/ טלל דולב ודליה בן רבי
מבוא:
האמנה בדבר זכויות הילד אושרה ונכנסה לתוקף בישראל בשנת 1991. בהתאם למתחייב מן האמנה, מדינת ישראל צריכה להגיש דוח לאו”ם על אופן מימושן, הלכה למעשה של כל אחת מזכויות הילד המוגנות באמנה.האמנה,הכוללת 54 סעיפים,קובעת ארבעה עקרונות כלליים שהמדינות חייבות לנהוג על-פיהם בכול הקשור לילדים ולזכויותיהם:
1) הזכות לחיים, להישרדות ולהתפתחות- על המדינות החברות להכיר בזכותו הטבעית של כל ילד לחיים ולהבטיח ככל האפשר את הישרדותו והתפתחותו.
2) אי-אפליה - המדינות החברות ינקטו את כול האמצעים המתאימים כדי להבטיח שהילד מוגן מפני כול צורה של אפליה או ענישה בעקבות מעמדם,פעילותיהם,השקפותיהם או אמונותיהם של הורי הילד, אפוטרופוסיו החוקיים, או בני משפחתו.
3) עקרון טובת הילד – בכול הפעולות הנוגעות לילדים, בין שהן ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין שהן ננקטות בידי בתי המשפט, רשויות מינהל או גופי חקיקה, טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה.
4) כבוד לדעותיהם של הילדים - מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכול עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו,בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
הזכות לחיים,להישרדות ולהתפתחות: זכות זו מבטאת את העיקרון הבסיסי ביותר של האמנה, והיא כוללת את: 1) זכותם של ילדים לחיות תוך כדי שמירה על בריאותם. 2) זכותם להתפתחות גופנית ולהתפתחות יכולות וכישורים שיאפשרו להם לחיות בכבוד. 3) זכותם לחיות ברמת חיים שתאפשר את מימושן של הזכויות האלה.
הדין הישראלי מטיל את האחריות לדאגה לחייהם של הילדים ולהתפתחותם על שני ההורים. ההורים ואפוטרופוסים אחרים חייבים (וזכאים) לדאוג לצורכי ילדיהם, לרבות צרכים בתחום החינוך, ההשכלה וההכשרה המקצועית. לפי חוק העונשין (1977),ניתן להעניש הורים שאינם דואגים לצרכים החיוניים של ילדיהם על מנת להבטיח את בריאותם וביטחונם. המונח “צרכים חיוניים” כולל בתוכו צרכים פיזיים וגם צרכים בתחום הרגשי והחברתי.למרות שהאחריות לכך מוטלת בראש ובראשונה על ההורים,המדינה נוטלת על עצמה אחריות לסייע במשימה זו באמצעות מתן שירותים חברתיים שונים. ארגונים וולונטריים ממלאים גם הם תפקיד חשוב בהבטחת רווחתם של ילדים.
1- הזכות לחיים ולהתפתחות פיזית - חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1994), מבטיח את זכותו של כל ילד לשירותי בריאות (מונעים,ראשוניים, שירותי אשפוז ושיקום). בפועל,שירותי בריאות ראשוניים ושירותי אשפוז אכן זמינים לרוב הילדים בישראל, ונעשים מאמצים להגדיל את נגישותם של שירותים אלה גם עבור קבוצות שמתקשות להגיע למקומות אלה.לגבי שירותי הבריאות המונעים, קיימת מערכת מפותחת במיוחד לנשים הרות ולילדים בגיל הרך. שירותים אלה ניתנים באמצעות התחנות לבריאות המשפחה וכוללים, בנוסף לחיסונים ולבדיקות תקופתיות, גם יעוץ,הדרכה ותוכניות שמטרתן לתמוך בקבוצות חלשות ובקבוצות הנמצאות בסיכון. בנוסף לכך, נשים שיולדות בבית-חולים מקבלות מבטל”א מענק לידה,המיועד לכיסוי הוצאות האשפוז של היולדות בבית-חולים ולקניית ציוד ראשוני.
יש שירותי מניעה הניתנים בבתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים.אולם,שירותים אלה אינם ניתנים בכמות מספקת שתענה על צורכי הילדים ותקדם את בריאותם. התקנים המעטים המוקצים לבתי הספר מאפשרים ביצוע מספר מוגבל של בדיקות שגרתיות ולא מאפשרים קיום של שיעורים והדרכה בתחומים של מניעה וקידום בריאות במידה המומלצת.בבתי-הספר העל-יסודיים מופעלות תוכניות המכוונות למניעת התנהגויות סיכון ולקידום בריאות, וביניהן תוכניות למניעת התמכרות לסמים ולאלכוהול,חינוך מיני ומניעת מחלות מידבקות. אלא שהמשאבים המוקצים למתן שירותים אלה אינם מספיקים. שירותי מניעה וקידום בריאות לבני-נוער, הניתנים במסגרות שונות של משרד הבריאות וקופות-החולים, ניתנים אף הם בהיקף מוגבל.
עד לאחרונה לא היה קיים מידע שיטתי ומקיף על הרגלי הבריאות בקרב ילדים ובני נוער. סקר, שנערך בפעם הראשונה ב- 1994 בקרב ילדים ובני-נוער חושף את מצבם של בני-הנוער הישראלים בהשוואה לבני-נוער ב-23 מדינות מערביות בעולם. כפי שהיה מקובל לחשוב יש תחומים שבהם בני-נוער ישראלים חשופים פחות מחבריהם במדינות אחרות להתנהגויות מסכנות(כמו: שתיית אלכוהול וסמים) . כמו-כן בני הנוער הישראליים אוכלים פירות וירקות הרבה יותר ממה שאוכלים בני הנוער במדינות האחרות. יחד עם זאת,הסקר מצביע גם על מספר נושאים מדאיגים: בני-הנוער הישראליים(במיוחד הבנות) עוסקים פחות מחבריהם במדינות אחרות בפעילות גופנית. ניתן להצביע גם על מגמה של ירידה בגיל שבו מתחילים ילדים להתנסות בעישון,באלכוהול ובסמים.ממצאים אלה עשויים להצביע על גידול בהתנהגויות סיכון אלה בקרב בני-הנוער, ומכאן על הצורך בהגברת פעולות המניעה וקידום הבריאות בקרב אוכלוסייה זו. נמצא גם,ששיעור האלימות בקרב בני-הנוער בישראל גבוה בהשוואה למרבית הארצות שנסקרו.
תחום נוסף המעורר דאגה בנוגע לשמירה על שלומם של ילדים ובני-הנוער הוא זה של תאונות מסוגים שונים,ובכללן תאונות בבית ובחצר,תאונות דרכים והיפגעות במערכת החינוך ובעת פעילות חברתית. בשנים האחרונות הושם דגש מיוחד על ניסיונות למניעת תאונות דרכים באמצעות אמצעי הסברה בכלי התקשורת ובבתי-הספר (כולל השתתפות ילדים במשמרות בטיחות). ממצאי הסקרים מצביעים על הצורך להתמיד בכך ולשים דגש על תוכניות להקניית דרכי התנהגות בטוחות לילדים ולהורים והמעודדות הקפדה על תקני בטיחות. גם גורמי סביבה,כגון איכות המים וזיהומם, משפיעים על מצב בריאותם של ילדים בישראל. בשנים האחרונות עלתה המודעות לכך שיש להתייחס ברצינות לסוגיות אלה.
2- הזכות להספקת צרכים בסיסיים- מדינת ישראל מקיימת מגוון מנגנונים שמטרתם להבטיח רמת הכנסה ותנאי חיים בסיסיים לאזרחים בכלל ולמשפחות עם ילדים בפרט. רמת ההבטחה המינימלית מובטחת באמצעות קצבאות הילדים והבטחת הכנסה שמעניק המוסד לביטוח לאומי.בנוסף לכך, קיימים אמצעי סיוע בתחום הדיור ליחידים ולמשפחות הזקוקות לכך. המדינה תומכת גם במעונות לבני-נוער חסרי קורת גג. מלבד זאת,מ- 1994, הממשלה באמצעות ביטוח לאומי נקטה מדיניות לצמצום העוני בכלל ובקרב ילדים בפרט. דוגמא לכך:השוואת קצבאות הילדים לאנשים שאינם יוצאי צבא (בעיקר ערבים), הגדלת קצבאות הילדים למשפחות גדולות ולמשפחות בקבוצות מיוחדות, והרחבת תשלומי קצבאות המוענקות בגין ילדים לקבוצות שונות, שבהן תחולת העוני בקרב הילדים היא הגדולה ביותר.
למרות זאת היקף העוני בקרב הילדים גבוה ומעורר דאגה רבה. אחוז העניים גבוה במיוחד בקרב משפחות גדולות (4+ ילדים), ילדים ממשפחות חד הוריות, ילדים ערבים וילדים ממשפחות שעלו מאתיופיה. קיים מידע מועט על ההשלכות של החיים בעוני על רווחתם של ילדים ובני-נוער. נתונים קיימים מורים על כך שילדים עניים סובלים יותר מבעיות כמו: הזנחה התעללות,אי השגת רמות השכלה מינימאליות ועיסוק בפעילויות שוליות ומסכנות(עבריינות ושימש בסמים).
3- התפתחות רגשית קוגניטיבית וחברתית והקניית כישורים- מדינת ישראל מקיימת שירותים המיועדים לתמוך בהתפתחותם של ילדים במגוון תחומים מהגיל הרך ועד הבגרות.כאמור,התחנות לבריאות המשפחה ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות הילדים בגיל הרך.הן ושירותי בריאות נוספים מסייעים גם באיתור ילדים בעלי קשיים התפתחותיים והפנייתם לטיפול במרכזים להתפתחות הילד. באופן טבעי מערכת החינוך ממלאה תפקיד מרכזי בסיוע להתפתחות הקוגניטיבית והחברתית של ילדים ובני נוער. חוק לימוד חובה חל על כל הילדים מגיל 5 ועל ילדים עם צרכים מיוחדים הזכאים לחינוך מיוחד מגיל 3. יחד עם זאת, מערכת החינוך ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחותם של הילדים כבר בגילאים צעירים יותר. אחוז גבוה מהילדים מבקרים במסגרות חינוך כבר בגיל שנתיים ובגילאי 3-4 מבקרים בגני ילדים הנמצאים בפיקוח משרד החינוך (גני טרום חובה). חינוך חינם מונהג עד סיום 12 שנות לימוד. חוק למתן חינוך חינם לכלל הילדים מגיל 3 נחקק אך טרם יושם במלואו עקב מגבלות תקציב. שיעורי הלמידה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים במגזר היהודי נשארים גבוהים עד סיום 12 שנות לימוד. בקרב עולים וערבים, שיעורי הלמידה נמוכים ואילו שיעורי הנשירה גבוהים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות קיימת עליה בשני המגזרים הללו כתוצאה ממדיניות שמטרתה לצמצם את הנשירה בבתי הספר.
אף על פי כן, עדיין ישנם בני נוער שאינם מסיימים שנות לימוד. מעבר לכך, קיימת בעיה גדולה של בני נוער הנמצאים בביה”ס אך לא נוכחים בכיתות באופן סדיר או לא משתתפים בתהליך החינוכי במלואו. בדוח שניסה לאמוד בפעם הראשונה את היקף הנשירה הסמויה בקרב תלמידי ביה”ס, נמצא כי התלמידים מגלים בין 3-5 התנהגויות היכולות להעיד על נשירה סמויה: הישגים נמוכים מאוד בלימודים, היעדרויות תכופות, מעורבות רבה בפעילות עבריינית, ניכור מבית הספר ובידוד חברתי בבית הספר.עוד נמצא כי תלמידים המאופיינים בהתנהגויות אלה, נוטים יותר מאחרים לסבול מהתנהגויות סיכון שונות כמו: שימוש באלכוהול או בסמים, יחסים קשים עם ההורים או בעיות נפשיות. ממצאים אלה מעמידים את ההתמודדות עם הנשירה הסמויה ותוצאותיה כאתגר מרכזי של מע' החינוך. כדי לענות על צרכיהם של בני הנוער שנשרו או של התלמידים החלשים, פותחו מגוון תכניות אך תכניות אלה אינן משקפות מדיניות אחידה, אין הרבה הוכחות ליעילותן והיקפן לא מגיעים לכדי היקפם של הצרכים.
מדד מרכזי נוסף לבחינת מידת ההצלחה של מע' החינוך הם מבחני הבגרות. אחד היעדים המרכזיים של מע' החינוך, הוא להעניק זכאות לתעודת בגרות לכמה שיותר תלמידים אך בפועל יותר ממחצית הנוער אינם זכאים להן.אתגר נוסף של מע' החינוך הוא להתמודד עם הצורך לספק מסלולי חינוך וקריירה בעלי משמעות לאותם תלמידים שאינם מסוגלים להשיג תעודת בגרות מלאה. מע' החינוך רואה את ייעודה לא רק בהקניית השכלה פורמאלית אלא גם בעידוד ההקניה של ערכים חיוביים, כישורים חברתיים והגברת המודעות והזיקה לקהילה.יעדים אלה מושגים במע' החינוך ומחוצה לה באמצעות מגוון תכניות חינוכיות לא פורמאליות. בתוך בתי הספר ישנן תכניות “מחויבות אישית”, תכניות מד”צים, תכניות מש”צים (מדריכי של”ח צעירים) וכו'. למרות מגוון התכניות, מרביתן אינן חובה במסגרת תכנית הלימודים והפעלתן תלויה בסדרי העדיפויות של מנהלי בתי הספר.לפיכך, ההשתתפות בהן מעטה.
מחוץ לבתי הספר מתקיימת פעילות ענפה במסגרת תנועות הנוער,המרכזיים הקהילתיים ומועדוני נוער. גם פעילות זו מיועדת לספק לילדים והנוער הזדמנויות להתנסות ולפתח כישורים חברתיים וחברתיים הדרושים על מנת שיוכלו לחיות כמבוגרים מתפקדים בקהילה היום הרבה מבני הנוער משתתפים בתנועות הנוער ובפעילות המרכזיים הקהילתיים אך למרות זאת קיימת דאגה לעתיד פעילויות אלה גם בשל הירידה במידת ההשתתפות וגם בשל הקשיים במימונן.בתוך מערכת החינוך קיימים שירותים פסיכולוגיים ושירותי יעוץ המיועדים בעיקר לילדים,נוער,והורים הנתקלים בבעיות הסתגלות למערכת החינוך או בקשיים לעמוד בדרישותיה. החיסרון בשירותים אלה: אינם קיימים בהיקף גדול מספיק שיכול לתת מענים הולמים. יעוץ וטיפול בתחום הרגשי ניתן לילדים ולנוער גם במסגרת התחנות לבריאות הנפש שמפעילים קופות החולים ומשרד הבריאות. גם על שירותים אלה יש עדויות שהיקף השירותים,הפרישה הגיאוגרפית ומידת הזמינות והנגישות שלהם לאוכלוסיות שונות הנזקקות להם,אינם עולים בקנה אחד עם הצרכים.בעקבות ההכרה של משרד הבריאות בצורך להרחיב את השירותים לצד הגברת שיתוף הפעולה עם בתי הספר ועם שירותי רווחה, פיתחו מודל חדש של “מרכזי בריאות לבני נוער”. משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה מספקים טיפול ויעוץ רגשי לילדים ולנוער במסגרת שירותי הרווחה וביחידות לקידום נוער. אלה מתמקדים יותר בילדים ונוער הנמצאים במצוקה. יחד עם זאת,שירותים אלה לא זמינים באופן אוניברסאלי וקשיי תיאום ביניהם יוצרים מצבים בהם בני הנוער לא מקבלים את השירותים להם הם זקוקים.
4- הזכות לחיים,הישרדות ולהתפתחות של ילדים עם מוגבלויות- הבטחת זכות זו מהווה אתגר מיוחד . לאחרונה, בתחום זה קיימת התפתחות בחקיקה : א'- חקיקת חוק חינוך מיוחד (1988) המקנה זכויות לילדים מוגבלים, ב'- תיקון לתקנות חוק הביטוח לאומי שהרחיב ב-1991 את הזכאות לגמלאות לילדים נכים גם לתינוקות החל מלידתם (במקום מגיל 3). ג'- חקיקת חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים (1994). ד'- חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998). ה'- חקיקת חוק מעונות היום השיקומיים (2000). הוקמו ושופרו המון שירותים המיועדים לסייע לילדים מוגבלים ולמשפחותיהם לקדם את התפתחותם ולעזור להם לממש את יכולתם.שירותים אלה כוללים בין היתר קצבת ילד נכה מבטל”א, שירותי שיקום ממערכות הבריאות והחינוך והיקף נרחב של שירותי חינוך הניתנים במסגרת חוק החינוך המיוחד. בנוסף, קיימים ארגונים וולונטריים שמסייעים המון וממלאים תפקיד מרכזי בפיתוח והספקה של שירותים לילדים מוגבלים. למרות זאת, התעוררו מס' קשיים מרכזיים ביישום חוקים אלה: 1. היקף הכיסוי של שירותי השיקום ושירותים למטרות התפתחות אינו מספיק לדוג': ישנן קבוצות ילדים כמו ילדים בעלי נכויות קלות או כאלה שסובלים מליקויי למידה, מבעיות רגשיות והתנהגותיות שאינם זכאים לשירותים לפי כל חוק שהוא . במקרים אחרים היקף השירותים לא תואם את היקף הצרכים או שהשירותים אינם זמינים או שהמודעות לבעיות התפתחות של ילדים נמוכה. הילדים שפגיעים במיוחד לליקויים הללו הם ילדים מהמגזר הערבי,ילדים חרדים,עולים וילדים של אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה.2. מערכת השירותים לילדים מוגבלים מוגבלת מאוד ובלתי מתואמת. בנוסף, לא קיים מידע זמין ומעודכן על תנאי הזכאות ועל דרכי הפנייה לשירותים. בשל כל אלה הילדים המוגבלים והוריהם מתקשים להשתמש בהם. 3. בעיות מתעוררות גם בעת תהליך קביעת הזכאות לחינוך המיוחד. אומנם במסגרות ההשמה ניתן להורים מעמד מיוחד ובחקיקה נעשה מאמץ לשתפם גם בתהליך ההשמה וגם בטיפול שלאחריו אך יש עדויות רבות לכך שתהליך זה מאופיין בחוסר מידע,בקשיים בהעברת מידע ובאי הבנות בין ההורים לאנשי המקצוע.כול אלה עשויים להביא לפגיעה בהזדמנויות הילד לזכות בחינוך וטיפולים המתאימים. כדי להתמודד עם מורכבותה של מערכת השירותים יש להגדיר בבירור מהן תחומי האחריות של כל אחת מהמסגרות המשפטיות וממערכות ושירותים. דבר זה יוביל לתיאום הטיפול ברמת הפרט ויבטיח העברת מידע באופן שוטף בין אנשי המקצוע ואל הפונים. 4. סוגיה נוספת היא מידת הנכונות לקדם את שילובם של ילדים מוגבלים במסגרות ובמעגלים חברתיים רגילים. חוק חינוך מיוחד מחייב שילוב של ילדים מוגבלים “במסגרת הפחות מגבילה” אולם בישומו של החוק,ניתנת עדיפות ברורה לממן שירותים לילדים שנמצאים במסגרות החינוך המיוחד שהם בעלי זכאות מוגדרת משל עצמם,בניגוד לילדים ששולבו במסגרות הרגילות, דבר המקשה על הפעלה של מדיניות כוללת של שילוב ילדים מוגבלים במסגרות רגילות. בנוסף בדרך כלל השילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים מתמקד בקבוצות אחדות- תלמידי עיוורים וליקויי ראיה, חירשים וליקויי שמיעה ולא מקיף את כלל אוכלוסיית הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. שילוב ילדים אלה נתקל בקושי גם בשל היעדר הכשרה למורים ולאנשי צוות אחרים במערכת החינוך הרגילה כדי להתמודד עם הצרכים של ילדים מוגבלים בבתי הספר הרגילים. היעדר גישה של ילדים מוגבלים לבתי ספר, למקומות ציבוריים ולמקומות שבהן מתקיימות פעילויות פנאי, מציב גם הוא מחסום בדרך לשילובם של ילדים אלה.
אי אפליה ויצירת שוויון הזדמנויות- עקרון זה הוא עקרון מרכזי בחקיקה הישראלית והובטח כבר בהכרזת העצמאות ובשורה של חוקים. לאורך כל שנות המדינה, עקרון זה היה מרכזי בעיצוב המדיניות החברתית. יחד עם זאת, יישום עקרון זה הלכה למעשה מצייר בפני החברה הישראלית ההטרוגנית אתגר. מעבר לחקיקה ולמדיניות המוצהרת המכוונת למניעת אפליה, במדינת ישראל נוקטים אמצעים רבים לשיפור הקצאת המשאבים ולפיתוח שירותים חברתיים שמטרתם לצמצם פערים ולקדם שוויון בין קבוצות שונות באוכלוסיה. בו בזמן, מדינת ישראל מסייעת לק' השונות לשמור על ייחודן התרבותי. היא עושה זאת באמצעות הקניית הזכות לקבוצות לבחור בסוג החינוך שיקבלו הילדים והקצאת משאבים לשימור מסורות תרבותיות. יחד עם זאת, בחברה הישראלית קיימים פערים גדולים בין קב' שונות. פערים אלה נובעים בחלקם מדפוסי הקצאת השירותים וניצולם ובחלקם מהמאפיינים השונים של קב' אלה.1. פערים בין קב' שונות באוכלוסייה היהודית- פער מרכזי בחברה הישראלית הוא הפער בין יהודים שבאו מאירופה ומאמריקה ובין יהודים שעלו מארצות המזרח התיכון. יחד עם זאת, לא קיים מידע רב על הפערים בין קב' המוצא באוכלוסיית הילדים וזאת מכיוון שרוב הילדים והוריהם הם ילידי ישראל. בנוסף לכך, הרבה מהילדים הם בנים להורים ממוצא שונה. השנים האחרונות הביאו לארץ 2 קבוצות מרכזיות של עולים השונות זו מזו במאפייניהן החברתיים והתרבותיים: עולים מברית המועצות לשעבר ועולים מאתיופיה. ילדים ובני נוער עולים ניצבים בפני קשיים גדולים ובאופן כללי מועדים יותר לנשירה מביה”ס ולחריגות בחברה. קיים פער גדול בהשכלה בקרב קבוצות אלה. מע' החינוך נקטה יוזמות רבות ע”מ לקדם את השתלבותם של הילדים מבחינה לימודית וחברתית וליצור שוויון הזדמנויות. בעיקר בקרב הילדים יוצאי אתיופיה קיימים יותר קשיים על רקע המעבר התרבותי החד שנדרש מהם בעלייה לארץ כמו גם על רקע מצבם הכלכלי, ההרכב הדמוגרפי והשכלת ההורים.למרות מאמצי מש' החינוך,שיעור גבוה של ילדים אלה מגלים קשיים בלימודים ומרבים להיעדר מבית הספר.גם שיעורי הלמידה והזכאות לבגרויות בקרב הנוער יוצאי אתיופיה נמוכים בהשוואה לכלל האוכלוסייה. 2.פערים בין יהודים לערבים- פערים גדולים שנמצאו בין שתי קבוצות מצביעים על כך שמצבם של ילדים ונוער ערביים פחות טוב משל היהודים למשל: שיעורים גבוהים יותר של תמותת תינוקות והיפגעות מתאונות נמצאו בקרב האוכ' הערבית מאשר בקרב האוכ' היהודית ושיעורים גבוהים יותר של ילדים ערביים בהשוואה ליהודים סובלים ממוגבלויות קשות או חיים בעוני. בתחום החינוך שיעורי הלמידה בקרב ערבים נמוך מבקרב יהודים. גם שיעורי הזכאות לבגרויות נמוך יותר בקרב בני נוער ערביים בהשוואה לנוער היהודיים. הגורם העיקרי לפערים הללו הוא העדר הקצאה מספקת של משאבים הן מצד הממשלה והן מצד הרשויות המקומיות הערביות. כדי להתמודד עם פערים אלו יש צורך להתגבר גם על הבדלים גדולים בהרכב הדמוגרפי של שתי אוכלוסיות אלה ( גודל משפחה ורמת השכלה של ההורים). קיימים מס' תחומים בהם הקצאת המשאבים לאוכלוסיה הערבית אינה מספיקה או פחותה ממה שמעניקים לאוכלוסיה היהודית: שירותי בריאות מונעים וראשוניים,שירותי אבחון,שיקום וחינוך מיוחד לילדים עם מוגבלויות,קצבאות ילדים, שירותי חינוך(במיוחד לאוכלוסיות חלשות) ושירותי תמיכה כגון: שירותי יעוץ פסיכולוגיים, ותוכניות למניעת נשירה והכשרה של כוח אדם חינוכי. ההכרה במצב זה הובילה לנקיטת צעדים שנועדו לגשר על הפערים :* יישומו של חוק בריאות ממלכתי 1995 נתן לקופות החולים את התמריץ למתן שירותים לאוכלוסיות חלשות ובכללן ערבים, דבר שהוביל לפיתוח מהיר של שירותי בריאות ראשוניים ולעיבוי מערך שירותי הבריאות המונעים לאוכלוסיה זו* יישומו של חוק חינוך מיוחד הביא לעליה במספר התלמידים הערביים שמשתתפים בתוכניות החינוך המיוחד ולהרחבת השירותים הניתנים לילדים ערבים מוגבלים. גם הקצבאות לילדים ערביים במשפחות גדולות הושוו והורחבו * בתחום החינוך- ננקטו יוזמות רבות להגדלת המשאבים שמוקצים לילדים ולנוער ערביים. כול זאת נעשה בעקבות אימוץ תכניות חומש למערכת החינוך הערבית, כולל תגבור השירותים התומכים והתוכניות המיוחדות בבתי הספר, פיתוח ויישום של תכניות הכשרה למורים ולגננות, הוספת מבנים וכיתות. בנוסף נעשו צעדים לשנות את ניסוח יעדי החינוך במערכת החינוך הישראלית על מנת להתאימם למגזר הערבי. חל שיפור בתחומים רבים אצל הערבים אך עדיין קיימים בתחומים רבים פערים. החמורים ביותר נשארו בשיעור העוני ובהישגים בלימודים. 3. ילדי עובדים זרים- מכיוון שהתופעה של הגעת עובדים זרים חדשה למדי, לא קיימים הסדרים כוללים להבטחת זכאותם של ילדים אלה לשירותים בתחומי החינוך ,הבריאות והרווחה. יחד עם זאת החלו לגבש הסדרים ספציפיים להספקת שירותים באופן שיטתי ונרחב יותר.
טובת הילד :
1- ההכרה בעיקרון טובת הילד כעיקרון מנחה- עיקרון זה מוכר בדין הישראלי כעיקרון מנחה ובתור שיקול עליון במקרים בהם ההורים צריכים לקבל החלטות הנוגעות לילד,לאורך חייו ולגורלו.במצבים בהם יש צורך להגן על הילד,ממלאים את מקום ההורים מוסדות של המדינה או מטעמה כגון:בתי משפט,פקידי סעד וכו'. המושג “טובת הילד” אינו מוגדר בחוק ולפיכך עיקרון זה יכול לקבל פרשנויות שונות התלויות בערכים ובתפיסות התרבותיות של החברה (או הקבוצה החברתית) שבה הילד והוריו חיים ובאמונות ובציפיות של אלה המקבלים את ההחלטות לטובת הילד. אף על פי כן,עקרו טובת הילד משמש מדד של המידה שבה הילד מטופל באופן הולם בידי הוריו ומהווה בסיס לקבלת החלטות על מהלך חייו.במהלך קבלת ההחלטה בעניין טובת הילד מיושמים קריטריונים מגוונים למשל, בהליכי משמורת השופט עשוי להתייעץ עם פקיד הסעד ולשקול את דיווחיו.פקידי הסעד מחויבים להציג הערכה עובדתית של מצב הילד, ולהמליץ על מהלך הפעולה שישרת לדעתם את טובת הילד באופן הטוב ביותר.
עקרון טובת הילד בא לידי ביטוי גם במבנה מערכת השפיטה והענישה כלפי ילדים בישראל . קטינים עוברי חוק מטופלים באופן שונה מבגירים עוברי חוק . החוק המרכזי המתייחס לקטינים עוברי חוק הוא חוק הנוער(שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). הגופים המעורבים בטיפול בקטינים ובנוער החשודים בעברות על החוק פועלים בהנחיית 2 יעדים מרכזיים : א.מניעת תיוגם של בני נוער כעבריינים ב. מתן הזדמנויות לשיקומם. יעדים אלו באים לידי ביטוי במפורש בשיקולים ובפסיקות של בתי המשפט שמתקבלות ברובם לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע בתחום רווחת הילד המלווים קטנים עבריינים משלב האישום , דרך הטיפול ועד לשיקום . הדאגה לטובת הילד דורשת אמצעי הגנה מפני ניצול , התעללות מינית וחשיפה לפשיעה. כיום קיימת מודעות רבה לנושא, דבר שהוביל ליוזמות חקיקה ולמדיניות המגנות על קטנים .כך לדוג' חלה רפורמה בשנת : .....(זה מחוק לי במאמר) בחוק עבודת הנוער 1953 במאמץ להתאימו לסטנדרטים של האמנה , בשנת 2000 הורחבה ההגנה הניתנת לקטינים שהיו קורבנות של עברות מין או עדין להן מפני חשיפתן עקב עדות הניתנת בבימ”ש .הגנה זו קבועה בחוק לתיקון דיני הראיות ( הגנת ילדים ) גם לגבי רוב עבירות האלימות .2.הגנה על טובת הילד במערכת שירותי הרווחה – הגורם העיקרי האחראי להגנה על ילדים שטובתם עלולה להיפגע כתוצאה מהעדר טיפול הולם מצד ההורים הוא מערכת הרווחה הפועלת בשיתוף עם מערכות החינוך והבריאות העוסקות באיתור מצבים בהם יש צורך בהגנה על ילדים . בשנים האחרונות משרד העובדה והרווחה הגדיל את המשאבים המוקצים לטיפול בילדים בסיכון ולמניעת אלימות המשפחה .כחלק מיוזמה זו,החלו לנקוט בגישות התערבות חדשניות . השירותים המיועדים להגנה על ילדים נמצאים על רצף : משירותי תמיכה והדרכה למשפחות המתקשות לדאוג לטובת הילדים בכוחות עצמן , עד מסגרות ומנגנונים המספקים לילדים אלה הגנה מידית לטווח קצר או חלופה לטיפול של ההורים מחוץ לבית לטווח ארוך יותר . מבחינת שירותים אלה עולות מס' סוגיות בנוגע לאופן שבו מיושם עיקרון ההגנה על ילדים והדאגה לטובתם. כדי להגן על ילדים יש צורך תחילה לאתר את אלה שנמצאים בסיכון . בישראל ישנם מנגנונים רבים שפועלים לשם כך : * קיימת חובת דווח על מקרים שלגביהם קיים חשד סביר שילדים סובלים מהתעללות או מהזנחה . * שירותים כמו : תחנות לבריאות המשפחה , שירותי בריאות ראשוניים , גני ילדים ובתי ספר מספקים שירותים לרוב הילדים . משום כך,כמעט כל הילדים בישראל מוכרים לאנשי מקצוע שיכולים לאתר מצב סיכון בשלב מוקדם ולהפנות את הילדים למקום מתאים בשעת הצורך . * ילדים שזקוקים לעזרה יכולים לפנות גם לנציב התלונות של המועצה הלאומית לשלום הילד או לארגון וולנטרי אחר.המידע מצביע על כך שילדים רבים מוכרים לשירותים חברתיים שונים כנמצאים בסיכון . יחד עם זאת , יש נתונים לכך שהיקף השירותים אינו תואם את היקף וסוג הצרכים המתגלים בקרב הילדים הללו. ההיקף המוגבל של השירותים הזמינים ופרישתם הגיאוגרפית הלא שווה פוגעת ביכולתם לסייע בהצלחה להורים להעניק לילדיהם טיפול הולם והגנה נאותה . ההאמנה בדבר זכויות הילד דורשת ליישם אמצעים לצורך הגנה על ילדים תוך התחשבות בזכויות ובחובות של הורי הילדים או האחראים עליהם . בדרך זו היא נותנת ביטוי לחשיבות הסיוע להורים לממש את חובותיהם כלפיי ילדיהם . עקרון זה בא לידי ביטוי במערכת הרווחה לילד בישראל שמטרתה לספק מענה “ בן תחנה אחת “ למגוון הצרכים והקשיים שעלולים להופיע בחיי המשפחות .בנוסף לכך , אחדים מן המודלים החדשים שהוכנסו בשנים האחרונות משקפים גישה המתמקדת במשפחה כחלק מתהליך השיקום, במקום גישה המתמקדת באופן בלעדי בילדים. יחד עם זאת רוב השירותים הניתנים בהיקפים נרחבים ממוקדים בילד ולא במשפחה או בקהילה . זה בא לידי ביטוי בכך שקיים דגש רב יותר על טיפול מחוץ לבית ופחות בתוכניות שקיימות להחזרת ילדים לחיק משפחתם ושמירת הקשר בין ההורים והילדים הנמצאים בטיפול חוץ ביתי. גם בקהילה , דרכי ההתערבות המרובות הן השמה במעונות יום , במשפחתונים או במסגרות שהייה לשעות אחר הצהריים . לעיתים קרובות תוכניות אלה לא עונות על הצרכים של ההורים או של המשפחה ככלל .
הגנה על טובת הילד תוך שמירה על וזכויותיהם וחובותיהם של ההורים בא לידי ביטוי גם במידה שבה ההורים מעורבים בקבלת ההחלטות . בתי המשפט מחויבים לשמוע את ההורים בכל מקרה של קבלת החלטה הנוגעת לילדיהם וועדות החלטה המתקיימות לילדים בסיכון פועלות בהתאם לתפיסה שיש לשתף את ההורים והילדים בקביעת דרכי ההתערבות עבורם . למרות השיתוף , מחקר מצא שמעורבות ההורים והילדים אינה תמיד יעילה , הם אינם נוכחים במהלך קבלת ההחלטות ולאנשי המקצוע חסרים ההכשרה והכישורים לכלול אותם באופן ממשי בבחירת ההתערבות ההולמת .2. הגנה על טובת ילד בטיפול חוץ ביתי – מאז שנות ה -80 מושקע מאמץ רב בהעלאת רמת הטיפול הניתנת במסגרות חוץ ביתיות , בשיפור מערך הפיקוח עליהן ובפיתוח מערכות למעקב אחר איכות הטיפול ותוצאותיו . * אמות מידה ושיטות חדשות המביאות בחשבון גם את דעותיהם של הילדים כחלק מתהליך ההערכה למעקב הוחדרו לפנימיות .במקביל , רשות חסות נוער מפתחת מערכת למעקב אחר תוצאות הטיפול בחניכים שלה . גם נושא כישוריהם של אנשי הצוות במסגרות החוץ ביתיות זכה לתשומת לב . נקבעו אימות מידע לקבלת עובדים לתפקידים שונים וברמות שונות . יחד עם זאת , לא תמיד עומדים באמות מידה אלה ויש הזדמנויות מוגבלות להכשרה (במיוחד לצוות המטפל בילדים) .
נעשים מאמצים לשפר את הטיפול באומנה באמצעות פיתוח תוכניות הכשרה חדשות למשפחות אלה המדגישות את חשיבות הקשר בין הילד להוריו הטבעיים וחקיקה המגדירה את תפקידם של משפחות האומנה ואחריותן כלפי הילדים . בנוסף לכך , מנסים להעניק יותר סיוע והנחייה למשפחות האומנה ולסנן ביתר זהירות משפחות אלה מלכתחילה. מערכת מידע שעוקבת אחר מצב הילדים באומנה , מופעלת באופן חלקי .
סקירת המידה בה טובת הילד נשמרת במסגרות חוץ ביתיות מעלה מס' סוגיות : * רוב הילדים החיים במוסדות לומדים בבתי ספר בתוך במוסד או בקהילה המקומית. בד”כ הישגיהם נמוכים ולא קיים שיתוף פעולה מספק בין הפנימיות ובתי הספר . נראה שיש צורך בהקצאת יותר משאבים ובפיתוח תוכניות העשרה לאחר הלימודים . כמו כן , יש להגדיר בבירור את מערכת הקשרים והאחריות ההדדית בין בתי הספר ובין הפנימיות . אתגר נוסף , הוא להבטיח שהצוות במסגרות הפנימייתיות יהיו בעלי כישורים מתאימים . * סוגיה נוספת היא משך השהות במסגרות החוץ ביתיות בין בפנימיות ובין במשפחות אומנה – הילד שוהה בהן זמן רב ורק לעיתים רחוקות מאוד הוא חוזר למשפחתו הטבעית . * שמירת הקשר בין הילדים במסגרות החוץ ביתיות להוריהם – מע' הרווחה מפעילה תוכניות מיוחדות המיועדות להשיג מטרה זו . ועדת המומחים שקבעה אמות מידה לטיפול בפנימיות המליצה על דיווח שוטף של הפנימייה להורים על מצב הילד , קביעת מועדים קבועים להתקשרות הדדית בטלפון בין הילד להורים , חופשות במועדים מתוכננים מראש, קיום אירוע משותף אחד לפחות להורים ולילדים בפנימייה במשך שנת הלימודים . גם ברשות חסות הנוער נקבעו נהלים ודרכי עבודה ושיטות לשיתוף ההורים בטיפול ולחיזוק הקשר בינם לבין הילדים . למרות המאמצים הללו המדיניות המעודדת קשרים בין ההורים הטבעיים לילדיהם אינה מיושמת באופן עקבי ואחיד .3.הגנה על טובת הילד במערכת המשפט הפלילי – כאמור עיקרון טובת הילד בא לידי ביטוי במערכת המשפט בהתמקדות בשיקום במקום ענישה . יחד עם זאת, קיימים מקורות לדאגה לגבי המידה בה טובת הילדים והנוער אכן מוגנת במערכת זו : א . מרבית בני בנוער שנעצרו או הואשמו בביצוע עברה לא מקבלים שיקום ושירותים הולמים . בני הנוער שנאסרו אך תיקיהם נסגרו, מופנים לשירותי מבחן לנוער אך מכיוון שלא מוטלת עליהם חובה לפנות לשירות , הם זוכים לטיפול לעיתים נדירות . בני נוער שנשפטו זוכים להתערבות של קצין מבחן אך רק מעט מהם זוכים להתערבות שיקומית ארוכת טווח .ב תנאי המאסר לקטינים שביצעו עברה חמורה אינה מאפשרים התערבות שיקומית רצינית . ג . לא קיימים מתקני שיקום סגורים ( במיוחד לערבים ולנערות ) . לרוב, ההגנה על הקטינים שעברו על החוק באה על חשבון השמירה על זכיות אחרות שלהם כגון : זכותם לייצוג משפטי . כדי לתקן זאת הועלו יוזמות חקיקה כמו : יוזמה להבטחת ייצוג משפטי הולם לקטינים . למרות שחל שיפור בהגנה על זכויותיו של הילד בהליכים פליליים , עדיין קיימות הפרות של זכויות אלה. בנוסף לכך , מחקרים הצביעו על כך שהשוטרים שונים אלה מאלה במידה שבה הם מפעילים את האמצעים להגנה על זכויות הילדים וביחסם כלפי זכויותיהם של הילדים .
כבוד לדעת הילד – עקרון זה הוא עיקרון חדשני המבטא התפתחות בתפיסת זכויותיהם של ילדים : מתפיסה השמה דגש על הגנה והספקת שירותים לתפיסה הרואה בילדים בני אדם הזכאים שקולם יישמע ושדעתם תובא בחשבון בעניינים שונים .
1. זכות קטינים להישמע וכיבוד דעתם בעניינים ובהליכים הנוגעים להם- חוקים ואמצעי מדיניות שונים מבטיחים שדעתו של הילד תישמע ותובא בחשבון בעניינים הנוגעים לו. גם אם קיימת נטייה הן בדין והן במנגנונים מנהליים, להמליץ או אפילו לחייב לשמוע את דעת הילד, לא מופעלת מדיניות כללית עקבית. שמיעת דעתו של הילד תלויה במידה רבה בעמדות ובדרכי הפעולה של אנשי המקצוע (כגון: שופטים ועו”סים) המעורבים בהליכים ובהחלטות השונים.יש הליכים מועטים בלבד בהם חלה חובה לקבל את הסכמתם של קטינים (או של קטינים החל מגיל ידוע) ע”מ לקבל את ההחלטה או לבצע את ההליך.(המרת דת, אימוץ ואשפוז בבית חולים פסיכיאטרי). בבימ”ש ניתנת אפשרות לפסוק בניגוד לעמדת הקטין או לא לשאול לדעתו במידה והוא חושב שהדבר מתחייב מטובת הילד.במס' גדול יותר של הליכים מסוגים שונים הנוגעים לעניינו של הקטין, קיימת לפי החוק חובה לשמוע את דעתו ולהביאה בחשבון בעת קבלת ההחלטה אך אין חובה לקבלה. הליכים אלה כוללים בין היתר, החלטה על מקום משמורת הקטין, החלטה על התערבות לפי חוק הנוער- טיפול והשגחה והחלטה עפ”י חוק הנוער - שפיטה, ענישה ודרכי טיפול. אין הנחיות חד משמעיות לדרך שבה יש לשקול ולהביא בחשבון את דעת הקטין בהליכים שהוזכרו ואף אין מידע בנוגע למידה שאכן דעתם נשמעת ומובאת בחשבון בהליכים אלה. יש עדויות לכך שמקובל מאוד לשמוע את דעת הקטינים בהליכי משמורת ובהחלטות לפי חוק הנוער – שפיטה, ענישה ודרכי טיפול. לגבי ההליכים לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, המידה בה דעת הילד נשמעת ומובאת בחשבון תלויה במידה רבה בשופטים היושבים לדין (יש שופטים ששומעים את הילדים ויש שופטים שלא). ברשות חסות הנוער מחייבים את הנוער להשתתף בוועדות ההערכה התקופתיות שהם מבצעים במעונות כדי שיביעו דעתם על מצבם, דרכי הטיפול בהם ודרכי ההתערבות.קיימים גם הליכים שבהם אין חובה לשמוע את דעת הילד ולהביאה בחשבון. הוריו של ילד רשאים לשנות את שמו בלי לקבל את הסכמתו, והם רשאים להסכים בעצמם למתן טיפול רפואי לילד ( פרט למקרים אחדים שבהם זכות זו שמורה לבית המשפט). לילד כמו להוריו אין מעמד מחייב בוועדות ההחלטה של הרשויות המקומיות. הן המוסמכות היחידות לקבל החלטה על נקיטת דרכי התערבות בקהילה ועל הוצאת הילד מחוץ לבית. יחד עם זאת, הנהלים בוועדות ההחלטה ממליצים על שיתוף הילד והוריו לפחות בחלק מהדיונים. לילדים אין מעמד גם בהחלטה על בחירת מסגרת חינוכית אעפ”י שההורים זכאים לבחור עבורם את המסגרת. לילדים המועמדים לחינוך המיוחד אין מעמד מחייב בתהליך קביעת הזכאות לחינוך מיוחד במסגרת וועדות ההשמה (בניגוד למעמדם של ההורים שהוא מחייב).וועדות ההשמה יכולות להזמין את הילד ולשמוע דעתו אך אין מידע על המידה שבה הוועדות עושות זאת. 2. ייצוג משפטי של קטינים- על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההורים או אחראים אחרים , הם שמייצגים את הקטין בהליכים משפטיים ויכולים גם למנות לו מייצג מטעמם במקרה הצורך. גם לבימ”ש יש סמכות לפי חוק למנות מייצג לקטין (אפוטרופוס לדין או עו”ד). מינוי כזה חשוב במיוחד כאשר ברור שהאינטרס של הקטין עלול להיפגע אם לא יהיה לו ייצוג נפרד. עוד יודגש שבימ”ש מאפשר לילדים להישמע ולהביע דעתם כאשר יש קונפליקט ביניהם להוריהם.כיום בתחום זה ניתן להבחין במגמה גוברת שמטרתה לאפשר מינוי מייצג לקטין בהזדמנויות רבות יותר ללא הסכמת הוריו. ב-2 חוקים שנחקקו בשנים האחרונות - חוק בימ”ש לענייני משפחה והוראות שהוספו ב-1995 לחוק הנוער טיפול והשגחה המתייחסות לאשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים, צוין במפורש מינוי מייצג לקטינים. גם הקמת הסנגוריה הציבורית אפשרה לקטינים רבים יותר לקבל ייצוג משפטי בהליכים פליליים. יחד עם זאת, כאמור, הזכות הכללית לייצוג נפרד של קטינים אינה קבועה בחוק. 3. מעורבות בני נוער בבתי הספר ובקהילה- כיבוד דעתו של הילד משתקף גם במעורבותו בביה”ס ובקהילתו. התלמידים מקבלים עידוד להיות מעורבים בבתי הספר שלהם. משרד החינוך רואה בכך זכות של התלמידים וההורים, והגדיר את ההשתתפות והאחריות של התלמידים בקבלת ההחלטות ובאכיפתן לגבי ביה”ס ומערכת החינוך. המשרד המליץ, למשל, שתלמידים יהיו מעורבים בקביעת תכנית ומסלול הלימודים שלהם. בנוסף הוא המליץ גם להתיר לתלמידים לסייע ביצירת תקנון ביה”ס ולבטא את דעותיהם ואת צרכיהם. אין זה ברור באיזו מידה אכן פועלים לפי המלצות אלה.אמצעי נוסף לערב את הילדים והנוער באופן שבו ירכשו את השכלתם הוא בתי הספר הקהילתיים, אלה מאפשרים ולמעשה דורשים מעורבות של התלמידים בקבלת החלטות המשפיעות על מדיניות בית הספר ותוכניותיו . יתר על כן , הם מעודדים את התלמידים להיות מעורבים בקהילה ואת תושבי הקהילה להיות מעורבים בבית הספר . הן בבית הספר והן מחוצה לו קיימות תוכניות רבות המעודדות את בני הנוער להיות מעורבים בקהילה . תוכניות אלה נותנות לבני הנוער הזדמנות לתרום לקהילה ולבני גילם וגם ללמוד כישורים ולרכוש ניסיון בתור מנהיגים . ארגון הגג של המרכזים הקהילתיים פיתח גישה חדשה המסתמכת על העצמת בני הנוער . בני הנוער בעצמם מתכננים פעילויות ואף מנהלים אותן . קיימת שאיפה לערב את הנוער גם בתוכניות המטיבות עם כלל האוכלוסייה. תנועות הנוער הן שהניחו את הבסיס לגישה חיובית כלפיי מעורבות של בני נוער בחי הקהילה והמדינה .תנועות אלה מאפשרות לבני נוער להשתתף בעיצוב אופי הפעילות , להביע את דעתם , להיות מעורבים בקבלת ההחלטות וללמוד כישורי מנהיגות . במסגרת התנועות הללו בני הנוער משמשים מדריכים לחניכים צעירים יותר ומנחים מדריכים חדשים וצעירים מהם. לאחרונה פוחת מס' המשתתפים בתנועות אלה ויש דאגה לנוכח הקטנת התקציב . היבט נוסף של כיבוד דעותיהם של הילדים והנוער הוא מתן הזדמנויות להם להתארגן ולהביע את דעתם כקבוצה בנושאים שונים . דוג' טובה לכך היא מועצות התלמידים והנוער המופעלות בידי מנהל חברה ונוער במשרד החינוך. אלה משמשות ערוץ הידברות ושיתוף פעולה בין מורים לתלמידים ובין בית הספר לקהילה .הן גם מייצגות את התלמידים כלפי בית הספר ורשויות החינוך.הנטייה היום במערכת החינוך היא לחזק את מועצת התלמידים,להגביר את מעורבותם בחיי בית הספר ולחזק את תפקידן בקביעת אופיו ודרך פעולתו של בית הספר.יחד עם זאת מועצת התלמידים לא פועלות בכל בית הספר. ברמת הרשות המקומית, מועצות תלמידים פועלות בפחות במחצית הרשויות המקומיות בארץ ברמה המחוזית, בכל מחוזות משרד החינוך פועלות מועצות תלמידים מחוזיות.
סיכום :במאמר נסקרה המידה שבה מיושמים ארבעת העקרונות העיקריים של האמנה בדבר זכויות הילד בישראל . לאמנה אכן השפעה רבה על המדיניות , החקיקה ועל השירותים החברתיים .הן בחקיקה והן ביישום המדיניות נעשו שינויים ומאמצים לשיפור . בנוסף לכך ,קיימת בישראל כיום וועדה ציבורית שתפקידה לבחון את מכלול החקיקה והמדיניות כלפי ילדים ונוער ולקדם את התאמתן לדרישות האמנה .
בניסיון להביא ליישום מלא ככל האפשר של ההאמנה ודרישותיה , יש מס' דברים שצריך לתת עליהם את הדעת : 1. יש להשקיע יותר בקידום הבריאות ובמניעת התנהגויות מסכנות בעיקר בקרב בני נוער ובהגברת הבטיחות . 2. שיעורי העוני גבוהים מאוד דבר המשפיע על ילדים בתחומים רבים . 3 . חינוך – שיעורי הנשירה עדיין גבוהים ( אצל הערבים והעולים יש שיעורים גבוהים של “ נשירה סמוייה “ ) . בנוסף, הרבה מהנוער בישראל לא עובר את בחינות הבגרות . על המערכת למצוא דרכים להתמודדות באופן שיטתי ומקיף יותר. . 4. שירותים לילדים מוגבלים – קיימים פערים גדולים בין הצרכים ובין היקף השירותים המסופקים , חסרים תיאום ומידע וההזדמנויות לשילוב ילדים אלה בחינוך הרגיל מוגבלות . 5. עיקרון אי האפליה בישראל – הקצאת המשאבים לקבוצות אוכלוסיה שונות לא תואם עיקרון זה . נעשים מאמצים ליצירת שוויון בין עולים לוותיקים אך מאמצים גדולים יותר נדרשים כדי לצמצם פערים בין ילדים יהודיים לילדים ערביים וכדי להגן על זכויותיהם של ילדי העובדים הזרים . 6 . עיקרון טובת הילד- עדיין קיימים פערים רבים בשירותים המיועדים להגן על ילדים ולתמוך במשפחותיהם .רק שיעור קטן מהילדים כולל ילדים הנמצאים בסיכון חמור, מקבלים שירותים, מרבית השירותים אינם מערבים את ההורים ואינם מתייחסים לצרכיהם. ע”מ שגם הילדים וגם הוריהם יהיו יותר מעורבים בקבלת החלטות ובתכנון התערבויות, נחוץ שאנשי המקצוע יעברו הכשרה רבה יותר. 7. הגנה על קטינים שחשודים בביצוע עבירה- על אף השינויים הרבים שנעשו, רוב הילדים שביצעו עבירה אינם מקבלים התערבות שיקומית מקיפה ויש כאלה שאינם זוכים לשיקום כלל. בנוסף, יש לבחון את האיזון הקיים במערכת בתי המשפט לנוער בין ההגנה על קטינים ובין זכותם לייצוג ולהתחשבות בדעתם. 8. כבוד לדעת הילד- קיים צורך להבטיח יישום עקבי ואחיד של המדיניות המחייבת לשמוע ילדים ולהתחשב בדעתם בהחלטות המתקבלות בענייניהם. זאת באמצעות יצירת מנגנונים מובנים, שינוי עמדות והכשרת אנשי מקצוע.
ניתן לראות שבצד השלמת התהליך של התאמת החקיקה לאמות המידה הנדרשות באמנה בדבר זכויות הילד, יש צורך גם בנקיטת קווי מדיניות, הקצאת תקציבים ושינוי עמדות בקרב אנשי מקצוע ובציבור כולו,ע”מ לקדם את יישומה המלא של האמנה.