4.2.08

עבודה סוציאלית ומשפט ד"ר אביטל מולד

הקשר בין המשפט לטיפול הוא בהרבה מאוד תחומים. הרבה מאוד מקרים מסתתר מאחוריהם סיפור נפשי קשה מאוד. העבודה המשפטית שיש לנו לעשות היא מצומצמת.  

מערכת החקיקה והשפיטה

החקיקה במדינת ישראל נעשית ע"י הכנסת-הרשות המחוקקת. יוזמת החקיקה יכולה לבוא מטעם הממשלה, מטעם ח"כ או אחת מועדות הכנסת. זו יכולה להיות הצעה לחוק חדש, לתיקון חוק קיים או ביטולו. ההכרעה מתקיימת במליאת הכנסת. הכנסת מתחלקת לועדות בתחומים שונים: ועדת חינוך, כספים וכו'. בכל ועדה חברים מס' חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה והועדות מתכנסות באופן קבוע. הועדות יכולות להציג בפני הכנסת הצעת חוק. כל חבר כנסת יכול ליזום הצעת חוק ולהגיש אותה למליאה.

יש היקף עצום של עבודת חקיקה בכנסת. שלבי החקיקה כוללים שלוש קריאות. מדובר בהצבעות בכנסת על הצעת החוק. הקריאה הראשונה היא דיון כללי בחוק. מעלים את החוק ורואים את יש עניין להעביר אותו הלאה. אז הוא עובר לועדת הכנסת שבה עוסק החוק כדי שתדון בפרטי החוק. אחרי שהצעת החוק הופכת למסמך מגובש היא עוברת לקריאה שניה בכנסת ויש הצבעה על כל סעיף וסעיף. לאחר מכן הצבעה שלישית הצבעה על החוק כולו.

בחקיקה הראשית שתי רמות של חוק:

1. חוקים רגילים שמתקבלים ברוב רגיל.
2. חוקי יסוד- פתרון זמני שבא להחליף או ליצור שלב בדרך אל החוקה. חוקה היא מסמך יסוד שמוגדרים בו: א. מבנה המשטר והשלטון. ב. סמכויות חקיקה. ג. צורת בחירת השלטון. החוקה מסבירה את זכויות היסוד של האדם כמו כבוד האדם וחופש העיסוק.  
   לחוקה יש מעמד עליון אל מול החקיקה. במדינת ישראל אין עדיין חוקה בעיקר בגלל מחלוקת בין דת ומדינה. לכן נחקקו מס' חוקי יסוד שמעגנים עקרון על שהמחוקק בחר להגן עליו בצורה משמעותית יותר. השאיפה היא לגבש את חוקי היסוד האלה לכלל חוקה. בית המשפט העליון נדרש לשאלה מה המעמד של חוקי היסוד והשיב עליהם בשאלת בנק המזרחי. ביהמ"ש העליון קובע שלחוקי היסוד יש עדיפות על החוקים הרגילים ובעצם מקנה לחוקי היסוד מעמד על ובכך אומר ביהמ"ש שההתקרבות היא לחוקה. 
   דוגמה לחוק יסוד: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.חוק יסוד כבוד האדם וחרותו קובע שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתות על ההכרה בערך האדם וקדושת חייו ובהיותו בן חורין והם יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על מדינת ישראל (הפניה למגילת העצמות). 
   סעיף 2-מטרת החוק-אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. 
   קריטריונים לבדיקה אם חוק היסוד סותר או לא את הערכים האלה:

1.החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל. 2. החוק נועד לתכלית ראויה. 3. הפגיעה תהיה במידה שאינה עולה על הנדרש. 4. הפגיעה תהיה מכוח הסמכה בחוק.

סביב הדיונים האלה סביב החקיקה של בית המשפט העליון יש סוגיות רבות, האם זה תפקידו ולא תפקיד הכנסת.

חקיקת משנה-כוללת שני סוגי חקיקה:

1. תקנות-כל שר מוסמך להתקין תקנות בתחומים שבטיפול משרדו. היתרון של התקנות בכך שמדובר בהליך חקיקה מהיר יותר שלא מצריך את הפרוצדורה של קריאה ראשונה שניה ושלישית. בעצם כשמתוקן חוק מעצם כוחו השר רשאי להתקין תקנות שקשורות אליו. המטרה היא לזרז את החקיקה בעניינים של טיפול שוטף במדינת ישראל. בכל חוק יש הסמכה לקבוע תקנות. חוק למניעת אלימות במשפחה יסמיך את השר לקבוע מי יהיו הועדות, איפה יוקמו יחידות הסיוע, דברים מעשיים. תקנות לא יכולות לסתור חוק אלא בשני מקרים: א. החוק קבע שתקנות מכוחו יגברו על כל חוק אחר. ב. בתקנות יש הגנה לשעת חרום-סמכות למערכת הביטחון.
2. חוקי עזר של רשויות מקומיות-שר הפנים רשאי לחוקק תקנות וחוקים שיאפשרו לרשויות המקומיות לנהל את שטחי פעולתם. חוקי העזר יוצאים למעשה מהרשות המקומית עצמה למשל ארנונה. חוקי העזר עוברים לאישור שר הפנים ומקבלות מעמד של חוק עזר.

כל החוקים מפורסמים ברשומות. חוק שלא מפורסם ברשומות אין לו תוקף. כל חוק צריך להיות חתום ע"י יו"ר הכנסת, השר הממונה על ביצוע החוק, רה"מ והנשיא.

יש חוק אחד שעליו הנשיא לא חותם-חוק יסוד הנשיא.

הרבה מאוד מהחוקים מגיעים לפתחם של ביה"מ. הוא זה שעוסק בפרשנות החוקים והרבה פעמים הוא זה שנותן להם את התוכן.

מערכת המשפט-הרשות השופטת שלוש ערכאות עיקריות:

1. ביהמ"ש השלום-דן ברוב המחלוקות והתיקים במדינת ישראל. הוא דן בדברים פשוטים יחסית. יש הגבלה של סכום כסף (עד 2.5 מיליון שקלים) מעליו צריך להגיש את התביעה למחוזי. בתחום הפלילי-עבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר תידון בבית המשפט השלום. מעל-ביהמ"ש המחוזי. לדוגמה: העונש בגין עבירת הריגה הוא 20 שנות מאסר לכן הוא יוגש לבית משפט מחוזי. הפרקליטות היא גוף של משרד המשפטים. לפרקליטות מחלקה אזרחית, פנימית, מיסוי, בגצי"ם. כל מחלקה על תחום מסוים. בתיקים הקלים, ברוב תיקי השלום, מייצג את המדינה גוף של משטרת ישראל (משרד לבטחון פנים), תביעות, שמופיעים בבית המשפט ומייצגים את המדינה. הפרקליטות מופיעה לרוב רק בתיקי המחוזי.

הסנגוריה הציבורית-מטרתה להעניק ייצוג משפטי לאנשים שאין להם כסף לשכור עו"ד. הסנגוריה הציבורית במדינת ישראל היא חלק ממשרד המשפטים. הכפיפות היא בעיקר ארגונית ולא מקצועית.

תיק שהתחיל בבית משפט שלום וניתנה בו החלטה, ניתן להגיש ערעור לבית משפט מחוזי. הוא נקרא ערעור בזכות כי לכל אחד מהצדדים יש זכות ערעור בבית משפט מחוזי. תיק שהתחיל בבית משפט מחוזי הערעור עליו הוא לבית משפט עליון-ערעור בזכות. אם היה תיק שהתחיל בשלום והוגש ערעור למחוזי ורוצים להגיש ערעור לעליון, צריך לבקש אישור מבית משפט עליון.

2. בהמ"ש העליון -1. לשמוע ערעורים של בית משפט מחוזי-בית משפט שדן בערעורים על החלטות של בית משפט מחוזי. הערעור נשמע בהרכב של 3 שופטים. נמצא בירושלים. המחוקק קבע שערעורים לגבי מקרים מסוימים יוגש ישירות לבית משפט עליון כמו במצב שבו משהים עו"ד. שתי סמכויות לבית משפט עליון. סמכות לקיים דיון נוסף-החוק קובע שעל החלטה שניתנה ע"י שלושה שופטים ניתן לבקש דיון נוסף בהרכב מורחב התנאים הם כאשר בית המשפט קבע הלכה חדשה ומיוחדת או הלכה שביטלה הלכה קודמת. מי שמאפשר דיון נוסף הוא נשיא בית המשפט העליון. בנוסף יש לבית המשפט הסמכות לקיים משפט חוזר. משפט חוזר מוסדר בסעיף 31 בחוק. משפט חוזר מתייחס לאדם שהורשע בביצוע עבירה והוא טוען שהוא חף מפשע ומבקש מנשיא בית משפט להורות שבית משפט ידון שוב בעניינו. יש 4 תנאים להגשת הבקשה: א. להציג ראייה חדשה. ב. להוכיח שאחת הראיות במשפט היתה מזויפת או שקרית. ג. נמצא האדם שבאמת ביצע את הפשע. ד. לנאשם נגרם עיוות דין. זה תנאי רחב מאוד שיכול לכלול בתוכו הרבה דברים. בסיכום ניתן לומר שלא התנהל נגדו הליך הוגן. התוצאה של החלטה לתת משפט חוזר-העליון מחזיר את התיק למחוזי והוא ידון בתיק מחדש. בסנגוריה הציבורית מחלקה למשפטים חוזרים שעוסקת בפניות של אנשים שהורשעו בפלילים וטוענים שהם חפים מפשע. אם בית משפט מחוזי גזר גזר דין מוות (לנאצים ועוזריהם) יש ערעור אוטומטי לעליון. ערעור אוטומטי

2.בשבתו כבג"צ-בית משפט גבוה לצדק. תפקידו לתת סעד למען עשיית צדק. מדברים על מקרים בהם אזרח מגיש עתירה נגד הרשות שהיא פגעה בו ופעלה כלפיו בצורה לא נכונה. הוא מבקש מבית המשפט לתקן את העוולה שנגרמה לו. התנאים לקיום הדיון בבג"ץ נוקשים מאוד והם: א. מיצוי הליכים-משמעו שקודם כל צריך לפנות לכל הגורמים הרלוונטיים ולראות אם אפשר להביא לפתרון הבעיה. ב. החלטה שהנושא שפיט-לדוגמה במלחמה האחרונה בלבנון הוגשה עתירה לבג"צ כדי למנוע את הכניסה למלחמה וביהמ"ש החליט שהנושא לא שפיט וקשור לביטחון המדיני.

יש ביקורת רבה על הגבלת הסמכויות של בג"צ בנושא דת ומדינה, סמכות בתי הדין.

ג. עיכוב בהגשת העתירה-התמהמהות בהגשת העתירה (זמן סביר שנקבע בכל מקרה לגופו).

שלושת הכללים האלה מהווים הרבה מאוד פעמים מכשול בפני עותרים פוטנציאליים.  

3. ביהמ"ש המחוזי-דן בכל מקרה שהוא לא בסמכות בית משפט שלום ובנוסף בערעורים על בית משפט שלום. קיימים 6 בתי משפט מחוזי. סמכות בתביעות כספיות מעל 2.5 מיליון שקלים. בד"כ יישב שופט אחד. בעברות חמורות יותר מעל 10 שנות מאסר יישבו 3 שופטים. בפועל יש לנשיא בית המשפט סמכות לקבוע כמה שופטים ישתתפו. בערעורים על החלטות של בית המשפט שלום תמיד יישבו 3 שופטים. בית משפט מחוזי דן גם בערערים. ערער הוא תהליך של ערעור על החלטת מעצר. הדיון בהליך המעצר מתנהל בבית משפט שלום. אם יש ערעור הוא מוגש לבית משפט מחוזי.

 

18.2.08

חוק בתי המשפט הוא שקובע באיזה בית משפט ידון כל תיק.

בתי המשפט פרוסים על כל הארץ. יש שישה בתי משפט מחוזיים שפרוסים בכל הארץ. ביהמ"ש השלום פרוס בכל רחבי הארץ.

התיקים האזרחיים מהווים את רובם של התביעות בבתי המשפט. כאשר אחד מהצדדים לא מרוצה מהחלטה שניתנה בבית משפט שלום, הוא יכול להגיש ערעור למחוזי תוך 45 ימים. זהו ערעור בזכות.

בתי משפט שלום כוללים מס' בתי משפט:

-בית משפט שלום לענייני משפחה-דן בסכסוכים בתוך המשפחה בסוגיות של ירושה וגירושין.

-בית משפט שלום לתביעות קטנות-נועד לדון במקרים קלים ואפשר להגיש שם תביעות כספיות עד גובה של 17,800 ש"ח. הייחודיות היא שמדובר בהליך מהיר. בית משפט מחויב לתת החלטה תוך שבוע, אין ייצוג משפטי. המטרה היא ליישב את הסכסוך בדרך מהירה. כדי לערער על החלטה של בית משפט לתביעות קטנות צריך אישור ערעור. זהו לא ערעור בזכות אלא ברשות והיא צריכה להינתן מביהמ"ש המחוזי.

-בית משפט שלום לנוער-עוסק בשני נושאים: 1. התחום הפלילי-קטינים מגיל 12-18 שעברו על החוק והוגש נגדם כתב אישום. 2. קטינים נזקקים-קטין נזקק הוא קטין שהוריו מתקשים לגדלו מגילאים 0-18.

לפרקליט מחוז יש סמכות להורות שכתב האישום גם בעבירה שהיא למעלה מ-7 שנות מאסר תוגש בבית משפט שלום לנוער וזאת מתוך הכרה במיומנות הנדרשת עם התחום.

אם קטין מגיע לבית משפט מחוזי סיכוייו לקבל עונש חמור גבוהים בהרבה מהענישה שלא הוא היה זוכה בבית משפט לנוער.

-בית משפט שלום לעניינים מקומיים-דנים על עבירות בניגוד לחוקי עזר של רשויות מקומיות כמו פתיחת עסק בשבת, דוח שנרשם ע"י פקח עירוני, חריגה מהיתרי בנייה. חוק רלוונטי-חוק לימוד חובה נידון בבית משפט לעניינים מקומיים.

-בית משפט שלום לתעבורה-דן בעברות תעבורה, נהיגה, רכב. למשל דוח תנועה.

-בית הדין לעבודה-דן בתביעות שבין מעביד לעובדיו. זה בית דין ייחודי במובן שלא יושבים בו רק שופטים אלא גם נציגי ציבור שהומלצו ע"י ארגוני העובדים והמעבידים והם לא חייבים להיות בעלי השכלה משפטתית. קיימים 5 בתי דין אזוריים לענייני עבודה ובית דין ארצי שהוא ערכאת ערעור לבית הדין האזורי. אי אפשר להגיש ערעור לבית משפט עליון על בית הדין הארצי לעבודה וכדי לתקוף החלטה של בית הדין הארצי צריך לעתור לבג"ץ.  
 
 
 
 

25.2.08

בית המשפט לענייני משפחה-הוקם לפני כ-10 שנים. חוק ביהמ"ש לענייני משפחה (1995) הסדיר את הסמכויות של ביהמ"ש. בעבר ענייני המשפחה היו מפוזרים בין בתי משפט שונים במדינה. מאז החוק בית המשפט עוסק בכל התחומים של ענייני משפחה למעט ענייני נישואין וגירושין שהם בתחום השיפוט הבלעדי של בתי הדין הרבניים.

בית המשפט לענייני משפחה ידון בנושאים הבאים:

1. ענייני מעמד אישי-כל הנושא של מזונות, דיור, אופוטרופסות.
2. דן בתביעה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו שהעילה לתביעה היא סכסוך בתוך המשפחה ולא משנה מה גובה התביעה. הרבה מהמקרים נפתרים בפשרה.
3. החלטות בענייני אבהות או אמהות. לבית המשפט הסמכות להחליט שלא מתערבים. הרבה פעמים נתקעים בהקשר הזה לצורך טיפול רפואי בילד כי אז צריך לברר מי האב או האם.  
   במתח שקיים בין האינטרסים השונים והזכויות הלגיטימיות של האב והילד, גוברת זכותו של הקטין לשמירה על הגנתו. זכות הבכורה תהיה לקטין כדי שטובתו לא תיפגע.
4. החזרתו של קטין חטוף-מדובר על חטיפות בין מדינתיות. אחד מההורים לוקח את הילד ונוסע איתו לחו"ל. מדינת ישראל חטופה על אמנה בין לאומית. בן משפחה כהגדרתו בחוק הוא בן זוג לרבות ידוע בציבור, ילדו של האדם, הוריו של האדם, נכד של האדם, הורי הוריו, אחים ואחיות.
5. תביעה לפי חוקים שונים: 1. חוק הנישואים-במדינת ישראל מותר להתחתן מגיל 17. במקרים בהם רוצים להינשא לפני כן דנים בזה בבית הדין לענייני משפחה 2. חוק הכשרות המשפטית ואופוטרופסות-מסדיר את הסוגיות המשפטיות שרלוונטיות לאנשים שלא כשירים לנהל את עניינם בעצמם הכוונה לקטינים, לפסולי דין (חולי נפש או עם פיגור עמוק).   
   3. תביעות לפי חוק קביעת גיל. 4. חוק הירושה. 5. חוק אימוץ ילדים. 6. חוק למניעת אלימות במשפחה.

 

בחלק מהעניינים מוסמכים לדון גם בתי משפט אחרים אבל עפ"י רוב זה נעשה בבית משפט לענייני משפחה.

קיים ערעור בזכות לבית משפט מחוזי. בית משפט לענייני משפחה (כמו בית משפט לתביעות קטנות) לא כפוף לדיני ראיות (דינים שמסדירים את ניהול ההליך הפלילי כמו שאסור להביא עדות שמועה) כי המטרה היא שההליך המשפטי יתנהל בדרך שתאפשר ליישב את הסכסוך.

הדיונים בבית משפט לענייני משפחה מתקיימים בדלתיים סגורות.

מערכת נוספת –בתי הדין הדתיים יכולים לדון ורק הם, בענייני נישואין וגירושין. כל בית דין דתי ממונה על דת מסוימת ומוסמך לדון בענייני נישואין וגירושין של בני אותה דת. ענייני נישואין וגירושין של יהודים יידונו בבית הדין הרבני. קיימים בתי דין דרוזים, בתי דין של העדות הנוצריות.

לבית הדין הרבני יש סמכות לדון מעבר לעניין הנישואין וגירושין גם בשאלות של משמורת על הילדים, הסדרי הראייה, מזונות האישה וחלוקת הרכוש. כדי שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בעניינים אלה צריך לכרוך אותם. האישה צריכה לאשר (לכרוך) שבית הדין הרבני ידון בזה. מה שנוצר בפועל הוא שיש כפל סמכויות( בית הדין הרבני ובית הדין לענייני משפחה). המרוץ הזה מבחינה טיפולית הוא רע לכולם (לזוג שיכל להגיע לשלום בית או ליישב את הסכסוך, הוא רע לילדים שהרבה פעמים נשכחים בגלל המרוץ). דוגמה: בבית משפט לענייני משפחה שמוגשת תביעת רכוש בגירושין-לפי חוק יחסי ממון, מחלקים את הרכוש שווה בשווה. החוק הזה אמור לחול גם על בתי הדין הרבניים אבל בפועל הם מחלקים את הרכוש לפי הרישום של הרכוש המשותף.

מי שמגיש ראשון את התביעה בבית משפט מסוים-שם תידון התביעה.

לבית הדין הרבני יש סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה אבל יש חריג: מזונות הילדים. הסמכות לקבוע את מזונות הילדים נתונה לבית משפט לענייני משפחה אלא אם כן שני ההורים הסכימו שבית הדין הרבני ידון בעניין מזונות ילדים. מזונות ילדים נקבעים לפי צרכי הילדים ויכולות ההורים וכוללים מזון ביגוד, הוצאות דיור וחינוך. באופן עקרוני משלמים מזונות עד גיל 18 ולאחרונה נחקק שיש לשלם מזונות עד גיל 21-סוף השירות הצבאי.

הילדים תמיד רשאים לפנות לבית הדין לענייני משפחה אם יש בעיה גם אם נידון קודם בבית הדין הרבני.

משמורת הילדים-חוק הכשרות המשפטית והאופוטרופסות קובע בסעיף 15 את החובות של ההורים.

אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד וכן שמירת נכסיו, ניהולן ופיתוחם וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצבו.

כשהורים מתגרשים הם לא נפטרים מהיותם אופוטרופסים של הילד. שניהם נותרים אופוטרופסים של הילד ושניהם יקבלו הסכות בנושאי בריאות, הנפקת דרכון וכו'. כשההורים מתגרשים יש צורך לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן כלומר בחזקת מי יהיו הילדים. ההורים יכולים להחליט על זה בעצמם אבל אם הם לא יצליחו לקבל החלטה בית המשפט הוא זה שיקבע את זה. במקרים האלה היא תיקבע לפי טובת הילד בהתאם להמלצות של פקיד סעד-עובד סוציאלי שעובד ברשות המקומית. בית המשפט מפנה לפקידי הסעד על מנת שיבצעו הערכה מקצועית בסוגיית ההורות וטובת הקטינים, הוא עושה בדיקת מסוגלות הורית. נושאים נוספים שבטיפול פקידי סעד:

1. מינוי אופוטרופוס לקטין, לחולי נפש.
2. מתן היתר לנישואים לקטין מתחת לגיל 17.
3. המלצה בדבר מתן צו הרחקה במשפחות בהם קיימת אלימות.
4. בחינת שינוי שם לקטין.

שאלה שמתעוררת לעיתים קרובות-האם יש משמעות להעדפה של הילד אם מי לגור. התשובה: תלוי.

חלוקה עפ"י גילאים:

עד גיל 6 קיימת חזקת הגיל הרך. עפ"י סעיף 25 בחוק הכשרות המשפטית לאופורופסות קובע: ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבה אחרת להורות אחרת. בתי המשפט מסתמכים על ההחלטה הזו והיא הרכיב העיקרי בדבר החלטה בדבר ילדים רכים. רק במקרים נדירות נמצא נימוק מספיק משכנע. יותר מזה, גם אם שני ההורים הסכימו שהילד צריך להיות אצל האב עדיין צריך לשכנע את בית המשפט. אבל בשנים האחרונות יש יותר תמיכה בביטול חזקת הגיל הרך. צריך לזכור שחזקת הגיל הרך משפיעה גם על האחים הגדולים יותר ולא רוצים להפריד בין האחים. יש בחזקה הזו איזושהי נורמה חברתית מגדרית שעל פיה תפקיד גידול הילדים מוטל על האם ולא תמיד זה המצב. הרבה פעמים האישה עובדת או נעדרת שעות ארוכות מהבית והאב הוא זה שמגדל את הילדים. אלה שמבקרים את השיטה מציעים להחליף זאת בחזקת ההורה העיקרי.

ילדים בגילאי 17 יינתן משקל רב לרצון שלהם. הרבה פעמים בית המשפט מציין בהחלטות שלו שאין טעם לכפות על הילד החלטות שהוא לא רוצה.

אמנת האו"ם לזכויות הילד קובעת שיש להתחשב בילד שמסוגל לחוות דעה ולתת לו הזכות להביא דעה בכל עניין שנוגע לו. כאמור לפי הגיל ולפי מידת בגרותו. האמנה קובעת שלילד תינתן הזכות להשמיע את דבריו בכל הליך שיפוטי. בישראל בשנת 2004 הגישו לשר המשפטים המלצות לועדה למען זכויות הילד כדי לבדוק את יישום החקיקה בישראל לאמנת זכויות הילד. נוסחה הצעת חוק ליישום זכות הילדים להשתתף בהחלטות שנוגעות לגביהם בבית משפט לענייני משפחה. המטרה של ההצעה היא שהחלטות שהתקבלו בשיתוף עם הילדים יסייעו להם להתמודד טוב יותר עם המשבר ולקדם החלטות שמותאמות לצרכים שלהם. ביולי 2007 התחיל פיילוט בחלק מבתי המשפט לענייני משפחה שבו ילדים בגילאי 6-18 יופנו למחלקה לשיתוף ילדים שפועלים בה עו"ס ופסיכולוגים ובמפגש הילדים יקבלו מידע על הזכות שלהם להשתתף ויביעו את דעתם להשתתף או לא. ילדים שירצו להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות יוזמנו לשיחה עם השופט בנוכחות עו"ס. אם יהיו ילדים שיעדיפו להישמע ע"י העו"ס ולא ע"י השופט זה אפשרי ובלבד שתובא לבית המשפט עמדת הקטין בסופו של דבר.

3.3.08

בשנת 2004 הוגשו לשר המשפטים המלצות ועד הילד ומשפחתו. זוהי ועדת משנה לועדה לזכויות הילד ברשות השופטת רות לוי. ועדת המשנה ניסחה הצעת חוק ליישום הזכות של קטינים להשתתף בבית המשפט. ההצעה מציעה לעגן את זה בחוק בכפוף לגילו ולמידת בגרותו של הילד. הצעת החוק מבטאת הכרה בזכות ההשתתפות של הילד ומגלמת את ההכרה בכך שמתן זכות לילד להביע את עמדתו תוביל בסופו של דבר לכך שהילד יתמודד טוב יותר עם המשבר ותקדם הצעות שהילד רוצה.שיתוף הילדים ייעשה ע"י המחלקה לשיתוף ילדים שתופעל במסגרת יחידות הסיוע. בבית המשפט לענייני משפחה יש יחידת סיוע שמורכבת מעו"ס, פסיכולוגים, פסיכיאטרים. המחלקה תהיה אחראית על שיח עם הילדים בנסיון להבין את עמדתם. לא תמיד הילד רוצה להביע את עמדתו. צריך להיזהר לא לדחוק את הילד לפינה.

ביולי 2007 החל פיילוט בהתאם להמלצות הועדה בירושלים ובחיפה. הוא מתבצע לגבי כל התיקים של משמורת, הסדרי ראייה, חינוך ילדים ומעבר מארץ לארץ. השתתפו בפיילוט ילדים מגיל 6-18 והם הופנו ע"י ביהמ"ש למחלקה לשיתוף ילדים, שם הם ייפגשו עם עו"ס ויחליטו אם להשתתף בהליך או לא, או להעביר דרך העו"ס את המידע לשופט במידה ואינם מעוניינים להשתתף בהליך ולהביע עמדתם. ילדים שיהיו מעוניינים להשתתף בהליך יוכלו להיפגש עם השופט בלשכתו בליווי העו"ס ולהביע את עמדתם. 

יחידות הסיוע

מאמר מומלץ יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה כתב עת חברה ורווחה כ' חלק 4 עמ' 499.

יחידות הסיוע הוקמו לפני 10 שנים לפי חוק בתי המשפט לענייני משפחה. סעיף 5 לחוק קובע את תפקידה של יחידת הסיוע "על היחידה לתת בעצמה או באמצעות אחרים שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה לרבות העמדת מומחים לרשות ביהמ"ש."

תפקיד היחידות הוא לסייע לבית המשפט למלא את התפקיד המשפטי חברתי שלו באופן שיאפשר לו להביע בהכרעותיו גם היבטים פסיכולוגיים חברתיים שקשורים למערכת המשפחתית ורלוונטיים לו.

לכל שופט מוצמד עו"ס. בנוסף מועסקים ביחידות פסיכולוגים ופסיכיאטרים מומחים לענייני משפחה וילדים. זה נועד כדי לאפשר התייחסות רב מימדית לבעיה. ההליכים הטיפוליים ביחידות הסיוע חוסים תחת חיסיון. כלומר יחידת הסיוע תביא בפני בית משפט את תוצאות התהליך ולא את התהליך עצמו.

בפועל בית משפט מפנה את הצדדים ליחידת הסיוע לצורך אבחון וייעוץ. צריך הסכמה של בני הזוג להתערבות. בית המשפט מאפשר לצדדים להגיע להסכמות בעזרת יחידת הסיוע. חוזרים לבית המשפט והוא נותן לזה תוקף של פסק דין. עובדי יחידת הסיוע נפגשים ביחד ולחוק מבני הזוג בניסיון להגיע לפשרה.

היחידות הן לא במקום גורמי הטיפול בקהילה. היחידות נועדו לאבחן ולהמליץ על הכיוון הטיפולי. אז יכול להיווצר מצב שמגיעים למסקנה שהטיפול צריך להיעשות בקהילה.

תפקידי יחידת הסיוע:

1. הערכה ודרכי טיפול-א. הערכה ראשונית של המשפחות. ב. סיוע למשפחות באמצעות תהליכי גישור. ג. ייעוץ ממוקד למשפחות שנועד לכוון אותן לפי הצורך לאבחון מקיף יותר, לטיפול או לייעוץ בקהילה. לפעמים יחידת הסיוע תמליץ על הפנייה לפקיד סעד לסדרי דין. ד. התערבות טיפולית קצרת מועד.
2. ייעוץ לבתי המשפט-א. העו"ס עוזר לשופט לזהות את מוקד הסכסוך ולגבש המלצות בנוגע להיבטים טיפוליים. ב. ייעוץ והמלצות לבית המשפט לגבי המשמורת. ג. השתתפות בדיונים לפי בקשת ביהמ"ש למתן חוות דעת תוך כדי הדיון המשפטי. ד. השתתפות בראיון ילדים בלשכת השופט ובעיבוד התכנים לאחר מכן עם השופט.

החוק למניעת אלימות במשפחה

החוק נחקק בשנת 1991. עפ"י החוק בית המשפט השלום או בית המשפט לענייני משפחה או בית דין דתי רשאי לתת צו שמטרתו להגן על אדם שהוא קורבן לאלימות מצד משפחתו.

מדובר בחוק שמטרתו ללחום את מלחמתן של הנשים המוכות. משנת 1990-1998 נהרגו 118 נשים.

החוק נועד להקל על המצוקה של נשים וילדים שסובלים מאלימות של האב. להרחיק אותו מבני המשפחה ומביתם. זהו אמצעי חירום אבל הוא לא החוק היחידי למניעת אלימות במשפחה.

מיהו בן משפחה לפי החוק? בן זוג, הורה, או בן זוג של הורה, הורה של בן הזוג, סבא, סבתא, צאצא של בן הזוג, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, אחיין או אחיינית.

החוק מאפשר לביהמ"ש להטיל הגבלות על בן המשפחה שהפעיל אלימות כלפי בן משפחתו. בין היתר רשאי בית משפט לתת צו שאוסר על האדם: א. להיכנס לדירה בה נמצאים בני המשפחה או להתקרב אליה. ב. לאסור על האדם להטריד את בן משפחתו. ג. לאסור על האדם לפעול בכל דרך שמונעת או מקשה על שימוש בנכס שמשמש כדין את בן המשפחה. ד. בית המשפט יכול לאסור על בן המשפחה האלים להחזיק בנשק כולל שוטר או חייל. במקרים כאלה יש לתאם זאת מול רשויות הביטחון. זהו סעיף מיוחד כי אם ביהמ"ש לא כלל איסור להחזיק נשק, הוא צריך לנמק למה הוא לא כלל אותו. ה. ביהמ"ש יכול לחייב את בן המשפחה לתת ערבות להתנהגות טובה או לתת כל הוראה אחרת שדרושה להבטחת שלומו וביטחונו של בן המשפחה.

אדם שמפר את הצו על אחד מהסעיפים הנ"ל, שוטר רשאי לעצור אותו. גם אם הבעל טוען שהאישה הסכימה ולאחר מכן היא פנתה למשטרה, זה לא משנה. הוא עדיין הפר את הצו.

מי יכול לבקש את צו ההגנה? (צו הגנה יכול להיות גם צו הרחקה) בן משפחה, לאו דוקא הקורבן, היועץ המשפטי לממשלה או נציג שלו, תובע משטרתי או פקיד סעד לחוק נוער.

בית המשפט ייתן את הצו באחד המקרים הבאים:

1. בסמוך לפני הגשת הבקשה האדם נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו. צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה הוא נועד לענות במקרי חרום.
2. התנהגות אותו אדם נותנת בסיס סביר לחשד שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין. סעיף שצופה פני העתיד. יש סיבה להניח שהוא מהווה סכנה ממשית.
3. אותו אדם התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו. סעיף זה מרחיב את הגדרת האלימות גם לאלימות מילולית ונפשית. אמירה שהמערכת המשפטית מכירה באלימות זו.

 

ביהמ"ש רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד בלבד (בלי נוכחות הגבר המכה). במקרה כזה חייבים לקיים דיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבוע. הצו יהיה בתוקף לשלושה חודשים, וביהמ"ש יכול להאריך אותו לשלושה חודשים נוספים ובמקרים חריגים אם יש נימוקים מיוחדים אפשר להאריכו עד לתקופה של שנה. במשך הזמן אמור להינתן פיתרון טיפולי לבעיה.

יש הצעת חוק שנועדה לענות על בעיה שקיימת היום והיא שביהמ"ש יכול לדחות את הבקשה גם בלי שהוא שמע את מגיש הבקשה (האישה).

ועדה בין-משרדית לטיפול בבעיית אלימות במשפחה שהוקמה עפ"י החלטת ממשלה ב-1998 המליצה בדו"ח שהגישה לתקן את החוק או לפחות לקבוע נהלים כדי למנוע דחיית בקשה למתן צו הגנה בלי שתינתן ההזדמנות למבקש להשמיע את טענותיו בעפ"י לפני ביהמ"ש. לכן הצעת חוק שהוגשה לאחרונה מבקשת לקבוע חוק שביהמ"ש לא ידחה בקשה למתן צו הגנה, אלא לאחר שנתן הזדמנות למבקש להשמיע את טענותיו בעל פה. כעיניין שבשגרה ביהמ"ש פונה ליחידת הסיוע כדי שתיפגש עם בני הזוג, תבדוק את הקשר בין המורחק לילדים. ב-50% מהמקרים המשפחה מגיעה להסדרים בעזרת יחידת הסיוע. יש מקרים שהאישה מגיעה ולא מצליחה להחליט. אז מפגישים אותה עם עו"ס כדי שיסייע לה.

10.3.08

גם לפני החוק למניעת אלימות במשפחה היתה אפשרות להרחיק גבר מכה או מתעלל מהבית וזאת במסגרת צו מניעה שניתן במסגרת תביעת המזונות (הליכי גירושין). כלומר אישה מגישה תביעה על מזונות והזכות על מזונות טוענת גם את הזכות למדור שלו ושקט כלומר יש לה הזכות לחיות בלי שהבעל ינהג כלפיה באלימות. בית משפט לענייני משפחה מוסמך לתת צו מניעה שאוסר על הבעל להיכנס לבית המגורים. צו המניעה הוא חלק מתביעת המזונות. לא ניתן לבקש צו מניעה ללא תביעת מזונות.

צו הגנה הוא צעד חרום שלא מותנה לא בהגשת תביעת מזונות או הגשת תלונה במשטרה. הצו נועד לתת מענה מיידי למעשי אלימות והוא ניתן בתגובה לאלימות שהופעלה בסמוך להגשת הבקשה. היתרון שלו הוא שאפשר לקבל אותו גם במעמד צד אחד בלבד אבל הוא לתקופות קצרות יחסית.

דוגמה:

בהחלטה שנידונה בבית משפט מחוזי שנתבקש להוציא צו מניעה כנגד גבר בגלל מצב נפשי קשה של הילדים שנבע מהשהות המשותפת של הילדים בבית בזמן הליכי גירושין. בית משפט בהתחלה לא הסכים לתת את צו המניעה כי תמיד יש חשש שמנסים להשיג השגים כספיים במקרים כאלה. כעבור זמן שני הילדים כל אחד לחוד מבצעים מס' נסיונות אובדניים. בעקבות כך מחליט ביהמ"ש להרחיק את הגבר ללא הגבלת זמן. בית משפט עליון קובע שבהחלט יש צורך לבדוק את טובת הילדים הכללית. מול טובת הילדים לשקול את האינטרס של המורחק. במקרה הזה נעשה איזון סביר רק בעקבות המתח שששרר  בבית. יחד עם זאת ביהמ"ש אומר שאין להוציא צוים ללא הגבלת זמן והוא תוחם את הצו לשנתיים.

קטין שאלים כלפי הוריו-במקרים רבים מבקש את צו ההגנה הורה או הורה של הורה. לאחרונה תוקן החוק וניתנה בו התייחסות ספציפית למקרה שבו צו ההגנה מתבקש כנגד קטין. (סעיף 3א'). הסעיף קובע שהבקשה תוגש ע"י יחידת הסיוע רק בבית המשפט לענייני משפחה. בכל מקרה כזה בית משפט מפנה את ההורה והקטין ליחידת הסיוע בבית המשפט שתיפגש איתם ותודיע לביהמ"ש אם יצליחו ליישב את הסכסוך. אם לא יצליחו ליישב את הסכסוך הקטין יהיה זכאי לייצוג ע"י סניגור כי יוצאים מנק הנחה שיש ניגוד אינטרסים מובהק בינו לבין ההורים שלו. אם ביהמ"ש החליט שצריך להוציא צו הגנה, הוא רשאי לתת צו הגנה אבל הוא לא ייתן להרחקה מהבית אלא אחרי שקיבל תסקיר מפקיד סעד ורק אם נמצא לקטין סידור חוץ ביתי הולם. המחוקק קובע קביעה חד משמעית שפקיד הסעד אחראי למצוא לקטין מקום מגורים חלופי.

למה צריך צו הגנה לקטין? מסתבר שלמשפחות רבות יש קושי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד הילד שלהם אבל הם כן רוצים עזרה.

לנו כעו"ס עפ"י סעיף 11 א' לחוק למניעת אלימות במשפחה חובת היידוע. לעיתים במהלך טיפול באדם יש לעו"ס סיבה טובה לחשוד שלאחרונה נעברה במטופל עבירת אלימות ע"י בן הזוג. במקרים האלה החוק מטיל על העו"ס חובה ליידע את המטופל על זה שיש לו אפשרות לפנות או לתחנת משטרה או למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז למניעת אלימות במשפחה ולתת לו כתובת ומס' טלפון!

בעלי המקצוע הנוספים שעליהם חלה החובה הזו: רופא, אחות, עובד חינוך, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עו"ד, איש דת או טוען רבני. 

חוק  אימוץ ילדים תשמ"א 1981

הנושא של אימוץ ילדים הוא נושא שבהכרח נושא בתוכו השקפות עולם, אמירות, דעות אישיות.

באופן עקרוני גדילתו של ילד בחיק משפחתו הטבעית מבטיחה התפתחות תקינה לכן עושים כל מאמץ שיהיה מי שיסייע למשפחה שמתקשה בגידול ילדיה או נמצאת במצוקה.

כשהמצב במשפחה מסכן את הילד בין אם שלומו הגופני או שלומו הנפשי ועלול לפגוע בהתפתחות התקינה שלו, צריך לעשות פעולה להוצאה שלו למסגרת מחוץ לביתו, לפעמים מסגרת שתשמש לו בית קבוע.

ועדות החלטה הן ועדות מקצועיות שבהן חברים אנשי המחלקה לשירותים חברתיים ונציגים של רשויות נוספות שמטפלות בילדים למשל: העו"ס שמטפל בילד ובמשפחה, פסיכולוג, יועץ בי"ס, קצין ביקור סדיר. כל החלטה של רשויות הרווחה להוציא ילד מהבית, חייבת לעבור דרך ועדת החלטה. הועדה הזו מקיימת דיון, אבחון ומקיימת החלטה לגבי הילדים אחרי שהיא מקיימת דיון ודנה בכמה אופציות אפשריות. מתפקידה גם לעקוב אחרי ביצוע ההחלטה. הרבה מאוד מהעו"ס לוקחים חלק בועדת ההחלטה בגלל שזה גוף שמאגד לתוכו את כל גורמי הטיפול הרלוונטיים לקטין.

בחלק מהמקרים ההחלטה היא שהילד יעבור לטיפול של השרות למען הילד-השרות לאימוץ. השרות למען הילד הוא גוף של משרד הרווחה שמטפל בנושא של אימוץ ילדים בישראל.

(השרות לאמנה הופרט לאחרונה ומטופל ע"י עמותות בפיקוח משרד הרווחה).

השרות למען הילד מטפל בילדים שמועדים לאימוץ, בנשים שנמצאות בהריון מחוץ לנישואין, משפחות מאמצות ומאומצים מבוגרים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ. בשרות למען הילד עובדים פקידי סעד לחוק האימוץ. אלו עובדים של משרד הרווחה ולא של הרשויות המקומיות. החוק מחייב מעורבות מלאה של השרות למען הילד בכל יוזמה וביצוע של הליך האימוץ. כשהורים ביולוגיים רוצים ליזום הליך אימוץ כי הם חושבים שהם לא יכולים לגדל את הילדים הם צריכים לעשות את זה דרך פקידי הסעד. לגבי אימוץ ילדים מחול יש הסדר מיוחד שנחקק לפני כמה שנים.

על פקיד הסעד לאתר משפחות שלא מסוגלות, להקנות לילדים את המינ' הנדרש להתפתחות הנפשית, הפיזית והרגשית. במקרים שההורים מסרבים לתת את הילד לאימוץ פקידיהסעד צריכים לפנות לביהמ"ש שיוציא צו אימוץ. לפקיד הסעד יש סמכות של חרום להוציא את הילד גם בלי צו. גם אם ההורים הביולוגיים מתנגדים ואז צריך תוך שבועיים לדאוג להוצאת צו ע"י ביהמ"ש.

הסמכות היא מאוד משמעותית ונתונה לביקורת ציבורית מאוד גדולה. פקיד הסעד מוציא את הילד מבית הוריו והוא עובר למשפחה אחרת שם נרקם קשר. ביהמ"ש לא יכול להתעלם מהקשר הזה. כשיש חוות דעת שהילד נקלט בצורה טובה, נכנס שיקול נוסף לתמונה-האם לנתק את הילד מהמשפחה החדשה שלו.

צו אימוץ-משתית את הקשר שבין הילד לבין ההורים המאמצים ומשווה אותו בד"כ לקשר שקיים בין ילד לבין הוריו. כלומר, החובות של המאמצים, הזכויות והסמכויות שלהם שווים לאלה שהוגדרו בחוק לגבי הורים שהם האופוטרופסים הטבעיים שלו. בנוסף הצו מנתק את הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים.

יש הסדר שנקרא אימוץ פתוח. הוא כמעט לא קיים במדינת ישראל. זה אימוץ שבו הקשר עם המשפחה הביולוגית נשמר.

בשנה נמסרים לאימוץ כ-100 ילדים כשהבקשות הם 500. לא נלקח בחשבון ילד עם צרכים מיוחדים (ילד עם מוגבלות או ילד בוגר יותר). האימוץ לא נועד לפתור את כל הבעיות של משפחות בין הורה וילד. לא כל פעם שנרצה לשפר את איכות החיים של הילד, נרצה להוציא אותו מהבית.

האימוץ נועד רק למקרים שבהם ברור שיש כישלון חמור במסוגלות ההורית וכשמתברר ששלומו הנפשי או הפיסי נפגע או עלול להיפגע כתוצאה מהזנחה חמורה.

רשימת העילות להוצאת צו אימוץ מנויה בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים-לקרוא!

תנאים למתן צו אימוץ:

1. צו של בית משפט לענייני משפחה. השופט שוקל בראש ובראשונה האם הצו הוא לטובת הילד המאומץ.
2. הסכמת הילד המאומץ-במידה וילד יכול להביע את דעתו יש חשיבות לשמוע אותה. כאשר הילד מעל גיל 9 יש חובה לשמוע את דעתו (סעיף 7 בחוק). מעל גיל 9 אפשר לתת צו בלי לשמוע את הילד רק אם התקיימו 3 התנאים הבאים: 
   1. המאומץ לא יודע שהמאמץ הוא לא ההורה שלו (למשל כאשר בן הזוג של האם הוא לא האב הביולוגי של הילד). 
   2. כל הסימנים מעידים שמהאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ. 
   3. טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
3. צו אימוץ יינתן לילד שלא מלאו לו 18 שנה.
4. תקופת מבחן של לפחות 6 חודשים שבהם הילד המועמד לאימוץ יהיה בביתם של ההורים המיועדים לאימוץ לפני מתן הצו. האחראים לילד בתקופה זו הם השירות למען הילד ולא ההורים הביולוגיים.
5. פער הגילאים בין המאמצץ למאומץ יהיה לפחות 18 שנה.
6. המאמץ והמאומץ צריכים להיות בני אותה דת.
7. עפ"י החוק אין אימוץ ע"י איש ואישתו יחד. כלומר אימוץ צריך להיות ע"י בני זוג נשואים. אפשר לסטות מהכלל באחד המקרים הבאים: 
   1. כשבן הזוג של המאמץ הוא ההורה הביולוגי. 
   2. כשהוריו של המאומץ נפטרו והמאמץ הוא קרוב משפחה שלו ולא נשוי. 
   3. ביהמ"ש נוכח לדעת שהדבר הוא לטובת המאומץ ואז הוא יכול להתיר אימוץ ע"י אדם יחיד. בהקשר הזה צריך לציין את החלטת היועץ המשפטי לממשלה שניתנה לפני חודשיים להתיר אימוץ ע"י בני זוג מאותו מין. ההנחיה הזו היא מצד אחד רק הולכת בעקבות פסק דין של ביהמ"ש העליון שניתן בשנת 2005. יש חילוקי דעות האם היועץ המשפטי רשאי לאשר את זה וזה לא צריך להיחקק.

17.3.08

אם ההורה מקבל את האימוץ ואח"כ מתחרט: לפי חוק אימוץ ילדים, ביהמ"ש רשאי לפסול את הבקשה לפני הולדת הילד המאמץ או אם הושגה באמצעים פסולים והוא רשאי מטעמים מיוחדים להרשות להורה לחזור בו, כל עוד לא ניתן צו אימוץ.

אחד התנאים לאימוץ הוא שהילד נמצא 1/2 שנה בתקופת ניסיון. אם במהלך התקופה הזו, ההורה הביולוגי מתחרט, ביהמ"ש רשאי לאפשר את זה.

לפני מס' שנים "פרשת תינוק המריבה". היתה אישה בהריון. עוד לפני הלידה פנתה לשרות לאימוץ ילדים וביקשה למסור את הילד לאימוץ. הילד נולד וכעבור 8 ימים האם חתמה על הסכמה לאימוץ. בגיל 10 ימים עבר התינוק למשפחה מאמצת. האישה אמרה שהאב יהודי. אחרי חודש היא התחרטה, פנתה לרשויות ולביהמ"ש ועדכנה את האב הביולוגי על הלידה. הוא גם פנה לביהמ"ש בבקשה לבטל את צו האימוץ.

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק שצריך להחזירו להוריו הביולוגיים, אבל ההורים המאמצים הגישו ערעור למחוזי. ביהמ"ש המחוזי פסק ברוב קולות בעד ההורים הביולוגיים. למרות שהוגשה חוות דעת של פסיכולוגים שניתוק של הילד מהוריו המאמצים עלול לגרום לו לנזק רגשי בלתי הפיך. נתון נוסף שהתגלה היה שהאבא המאמץ חולה במחלת כליות שלא היתה ידועה לשירות לאימוץ לפני ההחלטה וזה עלול להיות סכנה להתפתחות הטבעית של הילד.

ההורים המאמצים פנו לביהמ"ש העליון וביקשו רשות לערער על החלטת המחוזי. האם טובת הקטין מחייבת החזרתו להורים הביולוגיים או את גידולו בידי המאמצים?

ביהמ"ש העליון החליט בעד ההורים המאמצים וקבע שהעתיד לוטה בערפל, לא רק בקרב המאמצים (מחלת האב) אלא גם אצל ההורים הביולוגיים שלא היה ברור עד כמה המערכת הזוגית יציבה. הילד נשאר אצל המאמצים בשל 3 שיקולים:

(אימוץ נוצר בהסכמת ההורה והכרזת הילד כבר אימוץ-במקרה הזה האב לא היה אז הילד הוא בר אימוץ).

1. טובת המאומץ: עיקרון שמבטא את מכלול האינטרסים, הזכויות והצרכים של הקטין. כשהקטין נמסר להורים שמבקשים לאמצו, יש להתחשב בטובתו, בקשר שנוצר בינו למאמצים, ובנזק שייגרם לו אם ינותק מהם. (הקטין לא אובייקט הוא בעל זכויות וצרכים משלו).
2. אינטרס ההורה הביולוגי:זכות ההורה לגדל את ילדו היא זכות טבעית וראשונית שלא נגזרת רק מטובתו של הקטין.
3. אינטרס ההורים המאמצים: למרות שבפרשה הנ"ל לא ניתן צו אימוץ, לא ניתן להתעלם מהקשר שנוצר בין הקטין להורים המאמצים. יש להתחשב בציפייה שלהם להמשיך ולגדל את הילד הנמסר להם כחוק.

לגבי האיזון בין השיקולים, אומר ביהמ"ש שיש לתת טובת בחירה לטובת הקטין. השאלה האם יגרם לו נזק מאי גדילתו אצל ההורים הביולוגיים צריכה להתבסס על חוות דעת שיבחנו את מצבו של הקטין ואת השלכות ההחלטה על הקטין.

ביהמ"ש מתייחס גם למימד הזמן ולתאוריית ההיקשרות בין הילד לדמות הראשונית. הרציפות בקשר עם המטפל היא יסוד חשוב בהתפתחותו, וניתוקו עלול להסב לו נזק רגשי ולפגוע, וככל שהשהות של הקטין אצל המשפחה, הנזק הולך וגדל.

לחברה יש אינטרס לעודד אימוץ ילדים. במקרה הזה השיקולים היו: הנזק לקטין וחוסר היכולת של ההורים הביולוגיים להבטיח את אותה הורות מיוחדת שנדרשת לו והיתה חוסר בהירות לגביה.

קשה להתעלם מהמעמד החברתי של המשפחה, אחת מבוססת, אחת מהשכבות החלשות. קשה לא לשאול את השאלה מה היה קורה אם המצב היה הפוך? עד כמה זה היה משפיע על טובת הקטין?

במשפט העברי, בהלכה, לא קיים מושג האימוץ. קיים מצב בו משפחה מגדלת ילד של משפחה אחרת כי הביולוגית לא מסוגלת לגדלו. כשיש הוריםם ביולוגיים שרוצים את הילד, הילד שייך אליהם. 

מס' תיקונים לחוק האימוץ:

-היום החוק לא מגביל את מועד ההסכמה, ניתן לקבל הסכמה של הורה לאימוץ ילדו אפילו לפני הלידה.(המלצת הועדה היתה לקבל הסכמה של שבועיים אחרי הלידה ולא לפני הלידה).

-הועדה ממליצה לאפשר להורה להתחרט. חזרה מהסכמה תעשה בשתי דרכים:

1. ע"י הגשת בקשה לביהמ"ש שיבטל את צו האימוץ.

2. פניה בכתב לשרות למען הילד שיפנה למשרד הרווחה והוא יפנה לביהמ"ש.

כל זה רק בתנאי שלא עברו 3 חודשים ואם היה שינוי נסיבות מטעמי טובת הקטין. 

עפ"י חוק האימוץ רשאי קטין לפתוח את תיק האימוץ מגיל 18. יש לבצע פנייה לשרות למען הילד ולבקש לפתוח את תיק האימוץ. אם הילד רוצה לפגוש את הוריו, עו"ס מנסה לאתרם.

מודל אימוץ פתוח-מאפשר קשר עם המשפחה הביולוגית, בתנאי ביהמ"ש, בתיאום עם המאמצים. זה נפוץ וכמעט שלא קיים בארץ. 

חוק הנוער טיפול והשגחה

ביהמ"ש לנוער-שלום שדן בעניינים של קטינים ולו 2 תפקידים:

1. שיפוט של נוער עובר חוק-גילאי 12-18. מתחת לגיל 12 אין אחריות פלילית.
2. טיפול בילדים נזקקים, ילדים בסיכון מתחת לגיל 12.

סוגיות הטיפול של ביהמ"ש לנוער מקבילות לביהמ"ש לענייני משפחה.

אחת מדמויות המפתח בחוק הנוער הוא פקיד סעד-עו"ס שהחוק מעניק לו סמכויות נרחבות לגבי הקטינים. העו"ס יוזם תהליכים בביהמ"ש לנוער והמדינה מעבירה את האחריות על הקטין מההורים לפקיד הסעד. מדובר במצבים בהם יש חשש ששלומו הפיזי בסכנה.

ההליכים הם לפעמים הליכי אל חזור. ההחלטות בלתי הפיכות. למשל-הוצאה למסגרת חוץ ביתית, אשפוז בבי"ח פסיכיאטרי.

"היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת ביהמ"ש משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך הקטין לא מציית לו, רשאי פקיד הסעד לפנות לביהמ"ש, לנקוט באחת מהדרכים שבחוק".

מיהו קטין נזקק? בסעיף 2 לחוק:

1. לא נמצא אחראי עליו. לדוגמה: תינוק נטוש לאחר לידה.
2. האחראי על הקטין לא מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו, או שהוא מזניח את הטיפול בו.
3. הקטין ביצע עבירה פלילית ולא הובא בפלילים (לא הוגש נגדו כתב אישום. ילד עד גיל 12)
4. הקטין נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת נוער.
5. הקטין נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום שמשמש דרך קבע מקום עבירה (זנות, הימורים)
6. שלומו הגופני/נפשי של הקטין נפגע או עלול להיפגע מסיבה מסוימת.
7. הקטין נולד כשהוא סובל מתסמונת גמילה.

24.3.08

המשך חוק הנוער

דמות מפתח בחוק הוא פקיד הסעד לחוק הנוער טיפול והשגחה. מדובר באיש מקצוע שהחוק מעניק לו סמכויות רחבות מאוד בענייני קטינים והוא זה שיוזם את ההליכים בבית משפט. המדינה בעצם מעבירה את האחריות במקרים מסוימים מההורים אל פקיד הסעד כשיש חשש ששלומו הפיזי או הנפשי בסכנה.

הסמכויות של פקיד הסעד הן רחבות מאוד ויש מצבים שבהם הוא יכול לפעול לבד לפי שיקול דעת שלו בלי לפנות לביהמ"ש ולקבל חוות דעת של פיסיכיאטר ורק בדיעבד לקבל אישור של ביהמ"ש כשהפעולה כבר נעשתה.

המדינה הטילה על עצמה הזכות והטילה על האכלוסיה חובה לקבל טיפול. הצורך בשימוש בסמכות משפטית הן על ידי הפעלת סמכות חרום של פקיד סעד והן ע"י החלטות של ביהמ"ש נובע מחוסר שיתוף פעולה של הקטין ו/או של ההורים. אם יש שיתוף פעולה אין צורך בהתערבות של ביהמ"ש. למשל כשמציעים לנערה פנימיה והיא מסכימה אין צורך בהתערבות של ביהמ"ש.

יש מצבים רחבים שבהם החברה מתערבת החל מהמצב הבריאותי, השכלי או הנפשי וכלה במצב כלכלי והיחסים וההתנהגות ההדדית של הקטין האחראי עליו, ההורים ואפילו החברה שהוא נמצא בה. הרעיון שעומד בבסיס ההתערבות של החברה עומד על החובה המוסרית לפעול לטובת אלו שתנאי החיים שלהם עלולים לסכן אותן ומאידך יש את הזכות המוסרית של הקטינים לקבל את ההתערבות של החברה. הכפייה הזו נחוצה בכל מקום שבו בלי ההתערבות החוקית לא יהיה לקטין היכולת להגן על עצמו.

דרכי הטיפול והשגחה המנויות בסעיף 3 לחוק הנוער של פקיד הסעד. לקרוא את הסעיף.

ההחלטה של ביהמ"ש תפקע כשלקטין ימלאו 18 שנים. בכל מקרה תוקף של החלטה הוא ל-3 שנים. לפקידי סעד יש סמכות לנקוט באמצעי חרום לפי סעיף11 לחוק ולפי שיקול דעתם. "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה דחופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או טיפול אחר שאינו סובל דיחוי רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת סכנה...אף ללא הסכמת האחראי על הקטין..."

מדובר על עו"ס בודד ברמת השטח שיכול לקבל החלטה להוציא את הילד מהבית שלו.

להורים אין זכות למחות. זו סמכות רחבה מאוד ונדירה בחקיקה הישראלית. יש ביקורת ציבורית מאוד גדולה בעיקר בגלל מקרים שבהם הוכח מעל לכל ספק שההחלטה היתה פזיזה ומהירה מדי. פקיד סעד לא יכול במסגרת הליכי החרום להורות על בדיקה או אשפוז פסיכיאטרי אם האחראי על הקטין אינו מסכים. אבל הוא יכול לפנות לפסיכאטר המחוזי בבקשה שישקול הליכים אלה. גם ביהמ"ש יכול להחליט על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין או לאשר אמצעי חרום שננקטו ע"י פקיד הסעד אפילו לפני שהוא שמע את הקטין או את האחראי עליו. החלטת ביניים כזו פוקעת אוטו' בתוך 30 יום אלא אם ביהמ"ש האריך אותה.

סוגיית הייצוג בהליכים: בגלל הקושי שאין מי שידאג לאינטרס של הקטין. פקיד הסעד לפעמים אחראי על הטובה שלו ולא על הרצון שלו. קטינים לא זכאים אוטו' לייצוג. הם צריכים לפנות לביהמ"ש לבקש ייצוג מהסיוע המשפטי (גוף של משרד המשפטים מקביל לסנגוריה הציבורית בכך שהוא נותן ייצוג משפטי לאנשים שאין להם כסף לשכור עו"ד).בעבר היו גישות שלא כדאי לתת לילד יותר מדי מעמד עצמאי כי זה עוד יותר מרחיב את הקרע בינו לבין ההורים. המציאות העגומה היא שיש קרע.

גולדשטיין יצחק תיק אזרחי 3970/98 ביהמ"ש שלום בירושלים 

התיק נפתח בשנת 98 וההחלטה ניתנה בינואר 07.

כשהוא היה ילד בשנות ה-70 המשפחה שלו היתה מטופלת בלשכת הרווחה. דוחות שונים שמצויים בתיק העידו על זה שהמשפחה זקוקה להתערבות טיפולית. באחד המסמכים הסתבר שהאב הגיע ללשכת הרווחה כשהוא מלווה בילד (התובע) ובאחיו. הילד היה בן 6 ואחיו היה בן 3. דיווח שהוא התגרש מאשתו והיא כבר חודש וחצי לא בקשר איתם. מכתב נוסף שהיה בתיק מלמד שאשתו שוהה במקלט לנשים מוכות כבר מס' חודשים בגלל התקפות אלימות מצד בעלה.

עוד עולה מהתיק שהתובע היה ילד מוכה. התלונן באחת הפעמים בפני המורה שאביו העניש אותו והוא ישן 3 ימים בלי שמיכה על הרצפה.פעם אחרת אביו גילח בכוח את ראשו. המלצה של פסיכולוגית היא להכניסו למוסד עם פנימייה בגלל החששות מהתנהגות האב. יצחק נשלח לבדיקה פסיכיאטרית והרופאה ממליצה לנקוט בהתערבות מהירה כדי למנוע הידרדרות נוספת. בשלב מסוים הוא אושפז בבי"ח פסיכיאטרי בגלל החשש האובדני לבסוף בגיל 12 הוא משוחרר. התובע טוען שלא היתה כל הצדקה רפואית לאשפוז והאשפוז היה נמנע אם פקידי הסעד היו פועלים כנדרש ודואגים להוציא אותו מביתו לפנימיה או למשפחת קלט. הוא תובע פיצויים מהעירייה על כל השנים בהן הוא נותר בבית, היה חשוף להזנחה, התעללות וכן תובע פיצויים בגלל האשפוז.

28.3.08

סילבוס אנשים עם מוגבלות בוטל לבחינה.

המשך חוק הנוער

מומלץ לקרוא את פסק הדין של גולדשטיין יצחק נגד מדינת ישראל ועיריית תל אביב 3970/98.

עפ"י חוק קטינים נזקקים לא מוזכרים בשמם המלא בפסקי דין כדי לשמור על הפרטיות שלהם. הסבר אפשרי-האדם בחר לחשוף את עצמו ואת עברו ואז אין מניעה חוקית אם זה מעל גיל 18.

גולדשטיין היה לכל הדעות ילד בסיכון. עו"ס מלשכת הרווחה היתה מעורבת בטיפול בו. מצבו הלך והידרדר והוא אושפז בבי"ח פסיכיאטרי. הוא הגיע תביעה על עצם האשפוז וגם על זה שלא טיפלו בו בזמן. התביעה נגד האשפוז נדחתה. ביהמ"ש קבע שהיו מספיק הצדקות לכך. את התביעה נגד עיריית תל אביב בשל העדר הטיפול ביהמ"ש מקבל. זו החלטה תקדימית. זו פעם ראשונה שביהמ"ש קובע שיש לעירייה חובת זהירות כלפי קטינים בכלל והקטין הספציפי בפרט.

ביהמ"ש אמר שעיריית ת"א חבה חובת זהירות כלפי הילדים שנמצאים בטיפולה ושהעירייה חובת זהירות קונקרטית כלפי אותו קטין כי היה ברור וכל אדם היה יכול לצפות את ההתרחשות של הזנק אם לא תבוצע החובה שמוטלת על העירייה. ביהמ"ש נותן בסיס חוקי ואמירה משמעותית מאוד באשר לחובות פקידי הסעד במשרד הרווחה.

כל החלטה של ביהמ"ש היא החלטה.

גזר דין-החלטות שניתנו בהליכים פליליים. הייחודיות שלו היא בקביעת העונש. לפני גזר הדין יש שלב של הכרעת דין. היא קובעת האם האדם אשם או לא.

פסק דין-ביטוי לכלל ההחלטות הסופיות של ביהמ"ש בין אם זה פסק דין בערכאה הראשונה ובין אם זה פסק דין של ערכאת הערעור.  

חוק הנוער-שפיטה, ענישה ודרכי טיפול

לביהמ"ש לנוער שני תפקידים:

1. טיפול בקטינים בסיכון.
2. טיפול בנוער עובר חוק.

במדינת ישראל גיל האחריות הפלילית הוא 12. מתחת לגיל 12 אדם אינו נושא באחריות למעשיו ואי אפשר להגיד נגדו כתב אישום ואי אפשר אפילו לחקור אותו באזהרה.

מתחת לגיל 12 יופנה לפקידת סעד כקטין נזקק. אחד המצבים שבהם קטין הוא קטין נזקק הוא כשקטין ביצע עבירה ולא עמד לדין.

קטין מבצע עבירה ונתפס ע"י המשטרה, נחקר ומוחלט להגיד נגדו כתב אישום. כל קטין שנחקר במשטרה מופנה לשרות מבחן לנוער. שרות מבחן לנוער הוא גוף של משרד הרווחה, עובדים בו קציני מבחן שהוכשרו לטיפול בנוער עובר חוק (נוער עבריין). קציני מבחן הם עו"ס. יש שרות מבחן גם לבגירים. ההבדל בין הבגירים לנוער הוא שנוער כל קטין שמוגד נגדו כתב אישום מופנה לשרות מבחן ובבגירים רק במצבים מסוימים.

למה כל קטין מופנה לשרות מבחן? יש מודלים שונים בעולם לשיפוט נוער. יש מדינות שבהן הקטינות מהווה פרט לא ממש משמעותי בביהמ"ש. העונשים וסדרי הדין הם כמו של בגירים. יש מדינות כמו סקוטלנד שבהן אחרי שנקבעה אשמתו של הקטין הטיפול וקביעת התגובה למעשיו של הקטין מתבצע באיזשהו צוות קהילתי שמורכב מאנשי חינוך, טיפול, בני משפחה ונציגי הקהילה וזאת מתוך מחשבה שההתמודדות צריכה להיות באפיק השיקומי.

מדינת ישראל לקחה משני הקצוות. היא נוקטת במודל שמשלב היבטים משפטיים וטיפוליים כשמו של החוק-שפיטה, ענישה ודרכי טיפול.

שרות מבחן לנוער הוא גורם מטפל, מאבחן ובעצם ידו הארוכה של ביהמ"ש מבחינת מצבו הטיפולי של הקטין ושל בני משפחתו. קטין נקלט לשירות מבחן ע"י יחידת קלט שעושה אינטק, אוספת מידע מגורמים שונים שנמצאים בקשר עם הקטין כמו ביה"ס, קידום נוער, מעסיק, משפחה. מתגבשת תמונה מה מצבו ואיזה התערבות טיפולית נדרשת בעניינו. שרות מבחן הוא זה שעושה את הטיפול באמצעות טיפול פרטני וקבוצתי. במקרים המתאימים מפנה להשמה חוץ ביתית. שרות מבחן מגיש תסקיר לביהמ"ש. יש תסקיר ביניים שנעשה תוך כדי ההליך ותסקיר סופי בו יש המלצות בעניין העונש.

המערכת במדינת ישראל מכווננת להליך השיקומי. ילד שמוכן לעזור לעצמו, המערכת תעניק לו את הטיפול המתאים ותלך לקראתו. יש שמבקרים את הגישה הטיפולית הזו.

יש מס' שיקולים שמצדיקים את הגישה:

1. מנסים לנקוט בתגובה שצופה את פני העתיד גם לטווח הארוך ולא רק לטווח הקרוב. אם מדינת ישראל לא תשקיע במעונות כיום, היא תשקיע בעתיד בבתי הכלא.
2. ההכרה במאפיינים המיוחדים של גיל ההתבגרות. זהו גיל דינמי ומלא תהפוכות.

 
 

בניגוד לביהמ"ש למבוגרים שם כל נאשם שביצע עבירה מורשע בפלילים ביהמ"ש לנוער יכול לנקוט באחת משלוש דרכים:

1. הרשעה
2. פטור ללא צו-אזהרה. ביהמ"ש מזהיר את הקטין ושולח אותו הביתה בלי עונש. שימוש במעמד המשפטי כמעמד מרתיע. בגלל הנסיבות הקלות של המקרה ונתונים טובים של הנער, ביהמ"ש הסיק שאפשר להסתפק באזהרה. זה נרשם ברישום הפלילי.
3. דרכי טיפול-ביהמ"ש קובע שהקטין ביצע את העבירה אבל לא מרשיע אותו. בהמלצת שרות מבחן ועל סמך הצעתו נוקט בית הדין בדרכי טיפול: 1. קנס 2. תרומה 3. פעילות לתועלת הציבור (זה לא עבודות שרות. עבודות שרות זה במקום מאסר)-התנדבות למס' שעות כפי שקובע ביהמ"ש. 4. מעון 5. פיקוח של שרות מבחן-הקטין צריך להיות בקשר עם קצין מבחן ולשתף פעולה עם הליכי הטיפול בו. 6. כל דרך שנראית לביהמ"ש כנדרשת לצורך הטיפול בקטין.  
   היתרון של הגישה הטיפולית היא שהיא לא פרופורציונאלית לחומרת המעשה ולא ספציפית לנאשם עצמו. היא כוללת ומתייחסת גם להורים ולמערך הכוללני שבו חי הקטין. הרבה פעמים קטין מואשם בעבירה קלה ביותר ומוצא עצמו במערך טיפולי חמור ביותר.

מעצר הגנתי-חוק הנוער מאפשר לביהמ"ש לעצור את הקטין אם הדבר נדרש לשם הגנה עליו. זה נועד כדי לאפשר טיפול בקטין. זו אחת הסמכויות היותר לא מוסריות שקיימות בחקיקה הישראלית המדינה מתירה לעצמה לשלול חרות של אדם ומצד שני לא מספקת את התנאים שמאפשרים טיפול בו.

בבית המשפט ננקטו מספר צעדים כדי לאפשר את הפרטיות של הקטין:

1. הדיון בעניינו של הקטין בביהמ"ש לנוער יתקיים בדלתיים סגורות. לדיון נכנסים אך ורק הקטין, ההורים, קצין מבחן, סנגור, תובע שופט. לפעמים רוצים להכניס עובד נוסף אז צריך לבקש רשות מביהמ"ש. כל הנאשמים ועורכי הדין האחרים לא משתתפים כדי שיהיה אפשר לדון בחופשיות.
2. בניגוד לבגירים התסקיר שמגיש שרות מבחן מוגש לביהמ"ש ולא מועבר לסנגור או לתובע אלא אם יש אישור של ביהמ"ש בד"כ הסנגור והתובע שמסתכלים בתסקיר רק בבית המשפט. זאת על מנת שחומרי מידע רגישים לא יסתובבו בחוץ, מתוך מטרה להגן על פרטיות הילד.
3. ההתיישנות של העברות בעניינן של קטינים היא שנה בלבד בעוד שבמבוגרים ההתיישנות נעה בין 3 ל-10 שנים תלוי בחומרת העברה. נקבעה התיישנון קצרה יותר מתוך הכרה בדינמיות בגילאים אלה.
4. בגילאי 12-13 אי אפשר להגיש כתב אישום בלי להיוועץ בשרות מבחן. בגלל שמדובר בילדים קטנים מאד אנו רוצים לוודא קודם מה מצבם של הקטינים, האם ההליך המשפטי עלול לגרום נזק. לכן יש חובה של המשטרה להיוועץ בקצין מבחן בטרם הגשת כתב אישום.
5. אפשר להטיל מאסר בפועל רק מגיל 14.
6. כשאנחנו נוקטים בדרכי טיפול ויש בעיות ביישום של דרך הטיפול שעליה הורה ביהמ"ש, אפשר לחזור לביהמ"ש ולבקש ממנו לדון שוב בעניינו של הקטין.

אופק-כלא לבנים קטינים היחיד במדינת ישראל. 200 בנים שוהים כיום באופק. ישנה השקעה רבה בקטינים.

הליכים חלופיים-הליכים שנועדו להטות את הטיפול בילד מהמערכת המשפטית למערכת הטיפולית. זאת מתוך ההכרה בבעתיות שבעצם התיוג של ילד במערכת הפלילית. מתוך ההכרה בנזקים שגורם הרישום הפילילי והמעמד המשפטי שגורם לפגיעה בהתפתחות הקטין.

תכנית קדם (קבוצת דיון משפחתית) היא סוג של תכנית בצדק מאחה. צדק מאחה נועד לאחות את הפגעים בין הפוגע לנפגע. יש כל מיני פורמטים של צוות מאחה. קדם מגייס את המשפחות של הפוגע והנפגע לטיפול. ללא כל ספק הרעיון המרכזי בתכנית קדם הוא להעצים את מקומות של נפגע העבירה בהליך הפלילי. בד"כ אדם מגיש תלונה על פגיעה בו אם הנאשם מודה בביצוע עבירה אז הנפגע אפילו לא יודע על ההליך המשפטי ואיך הוא נגמר. אם הנאשם כופר הנפגע מוזמן להעיד כדי להוכיח את ביצוע העבירה. יש ביקורת רבה על ההתייחסות של המדינה לנפגעי עבירה. בשנים האחרונות יש תנועה לחיזוק מעמדם של נפגעי העבירה לתת להם יותר מקום בהליך הפלילי ולו ברמה של להודיע להם, לשמוע אותם לפני שחותמים על עסקת טיעון. כל אלה לא היו קיימים לאחרונה בהליך הפלילי וגם היום למרות השיפור שיש עדיין מקומם נפגע.

הליך קדם והליך צדק מאחה בכלל משנה את התמונה מהקצה לקצה. נפגע העבירה הוא שעומד במרכז ומחליט אם תתקיים הפגישה או לא, נותנים לו להשמיע את קולו, לספר מה עשתה לו העבירה, להשתתף בקביעת דרכי התגובה לביצוע העבירה ומבחינה זו אין ספק שההליכים האלה משפרים את מעמדם ולא סתם המשטרה היא אחד מהגופים שמעודדים את התהליך. יש נפגעים שמסרבים לתכנית כי הם לא רוצים לפתוח את המצב מחדש, הם סלחו וכו'.

מי שמציע את התהליך הוא קצין המבחן. זהו תהליך רצוני. הוא מוצע קודם לפוגע ואם הוא מסכים מציעים לנפגע.

מבחינת הפוגע-יש הרבה נערים שההליך הזה לא מתאים להם. ילדים מאוד מופנמים. יש ילדים שמתקשים לעמוד בפורום הרחב הזה. זה מפגש מאוד קשה מבחינת הפוגע, הרבה יותר קשה מההליך הפלילי שם הוא די פסיבי.

הרבה מאוד סנגורים לא אוהבים את ההליך בגלל התוצאות שלו. ביהמ"ש לא מחליט על דרך טיפול אחת אלא בד"כ משלב בין 2 ל-3 דרכים. בהליך קדם דרכי הטיפול הן רבות יותר. הנערים יוצאים עם הרבה יותר רכיבי ענישה. השאלה אם זה באמת נדרש?

31.3.08

צירוף תיקים-כל נאשם פלילי זכאי לצרף שני תיקים. ככל שניטה לכיוון של הליכים חלופיים טיפוליים יהיה יותר פשוט להתרכז בהיבטים הטיפוליים ופחות לשים לב לזכויות שאנחנו נדרשים אליהם במערכת המשפטית.

ההליך החלופי במדינת ישראל הוא בגדר פיילוט. הליכי החקיקה בנושא יתחילו השבוע בניסיון לעגן בחוק את הזכות של קטינים בהליכים חלופיים מתוך ראייה של המחוקק למזער את הגעת הקטינים לבתי המשפט.

שילוב עו"ס במשרדי עו"ד

החשיבה היא לתת ללקוח ייצוג הוליסטי שמתמודד ונותן מענה למגוון הבעיות של הלקוח מלבד האישום הקונקרטי שבגינו הוא עומד לדין. הגישה הזו בעצם מגדירה מחדש את תפקיד הסנגוריה בכלל ועו"ד בפרט ומתחשבת בגורמים חברתיים, פסיכולוגיים וסוציו-אקונומיים שמשפיעים על המעורבות בפשיעה ועומדים מאחורי ביצוע העבירות. רואים כחלק מתפקיד הסנגור את הפחתת העבריינות בחברה בכלל.

עו"ס שיכול מחד לאתר את צרכיו של הלקוח, ומאידך גיסא הוא בעל ידע מתאים באשר לגורמי הטיפול שיכולים לתת מענה לבעיות של הלקוח, יוביל לטיפול יסודי בשורשי הבעיה וסביר שיוביל ביתר הצלחה לפיתרון שלה.

העו"ד עומדים לפעמים חסרי אונים כי הם לא הוכשרו לאתר בעיות שעו"ס יכול. הנאשם בפלילים ברוב המקרים הוא אדם שמתמודד עם מגוון בעיות כגון אבטלה, התמכרות, עוני, הפרעות נפשיות, בעיות משפחתיות. הסנגור נדרש בשל כך לעמוד בקשר מקצועי עם קשת רחבה של שירותי הטיפול שקיימים בישראל.

גורמי טיפול שאיתם הסנגור נדרש לעמוד בקשר:

שירות המבחן, שירותי רווחה, הרשות לשיקום האסיר, מוסדות גמילה מסמים ואלכוהול, בתי חולים לחולי נפש, מסגרות למניעת אלימות במשפחה, פסיכיאטרים, פסיכולוגים וקרימינולגים.

במהלך הטיפול בתיק נדרשת התערבות ישירה בפתרון בעיות ספציפיות שמהוות את הרקע לביצוע העבירות. רק הטיפול בהן עשוי לפתור את הבעיה שבעקבותיה האדם עומד לדין.

לדוגמה: אלימות במשפחה, עבריינות מין, סמים והתמכרויות אחרות, מחוסרי דיור ונפגעי עבירה. אנו הרבה פעמים רואים שנאשמים מסתבכים בביצוע עבירות רק בגלל שהם היו קורבנות לעבירה ולא זכו לטיפול. במקרים האלה נדרש איתור של מסגרות לטיפול ולתמיכה נפשית ומעקב אחרי ההשתלבות בהם. למרות המאמצים הרבים שמשקיעים ברור שאדם שלא מוכשר לטיפול בתחום הרווחה שנאלץ לטפל בבעיות האלה, הוא לא יעשה את זה בצורה אידיאלית. הסנגור מטבע הדברים מרוכז בצד המשפטי ולפעמים בעיות רבות שמטרידות את הלקוח לא זוכות לטיפול ראוי. בעיה נוספת בזה שעו"ד הם אלה שעושים את זה-שהם לא בקיאים בשפה הטיפולית ולא מבינים בסוגיות רבות שקשורות לבריאות הנפש ולבעיות רווחה אחרות. כתוצאה מכך הם עלולים לנקוט בדרך הגנה שפויה או בגלל שהם יבחרו במומחים הלא מתאימים או שהם יציעו תכנית שיקום שלא עונה על הצרכים של הלקוח. המיומנות של עו"ס לתקשורת טובה חיונית גם ביחס לבניית קשר עם הלקוח עצמו. יחסי אמון ושת"פ אינם מובנים מאליהם ולעו"ס יש תפקיד מרכזי ביצירת הקשר עם הלקוח, בבניית האמון בינו לבין צוות ההגנה ועידודו לשיתוף פעולה עם הליכי המשפט והטיפול.

העו"ס יפעל במספר מישורים:

1. ישמש כגורם מתווך ומפנה בין הלקוח לגורמי רווחה אחרים.
2. ייתן חוות דעת ראשונית לסנגור כשהלקוח לא מוכר לרשויות הרווחה. בכך יתאפשר לסנגור להציג תמונה רחבה של הנאשם וצרכיו כבר בשלב הראשוני.
3. העו"ס יהיה זמין ונגיש להתערבות בשעת חרום בעיקר בכל הנוגע לייצוג עצורים ובכלל זה איתור מיידי של חלופות מעצר ופתרונות ביניים.
4. עו"ס יתרום לבניית יחסי אמון ושיתוף פעולה בין הלקוח לבין הסנגור.
5. יעזור לסנגור בהבנת חוות דעת שהוגשו בעניינו של הלקוח ויגבש יחד עם הסנגור את ההיבטים הטיפוליים שקשורים בייצוג הלקוח.

המטרה היא שהעו"ס יבחן את המצב בצורה כוללת ויספק לסנגור זוית ראייה שונה שתעשיר את טיעוניו. 
 

חוק העובדים הסוציאליים

חוק העו"ס נחקק בשנת 1996. הוא זה שהגדיר כמקצוע את תחום העבודה הסוציאלית, יצר סטטוס מקצועי, קבע הסדרים חוקיים חדשים של חובת סודיות וחסיון ויצר גם מנגנונים של רישום ופיקוח. החוק מגדיר מי יכול להיות עו"ס:

1. האדם הוא בעל תואר בוגר לעבודה סוציאלית של מוסד להשכלה גבוהה. הסעיף מבחין בין מוסדות בארץ למוסדות בחו"ל. פלונית למדה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. לימודיה הופסקו אחרי שנקבע שלאורך כל שנת הלימודים במסגרת העבודה המעשית היא לא נפגשה עם הורי הילדים שהיו בטיפולה למרות שהיא דיווחה למדריכה שהיא קיימה את הפגישות האלה. לועדה לענייני סטודנטים יש לפי תקנון האוניברסיטה סמכות לדון בהתאמתו של סטודנט למקצוע העבודה הסוציאלית. המבקשת הורחקה מהלימודים בשנה ג'. היא עברה מיוזמתה טיפול נפשי במסגרת האוניברסיטה.בסיום הטיפול פנתה שוב לוועדה, הציגה את המצוקה שבה היתה נתונה ושהביאה אותה לביצוע המעשים של דיווחים כוזבים. ציינה שהמעשים היוו מעין צעקה לעזרה והדגישה את השינוי שחל בה בעקבות הטיפול וביקשה לאשר לה לחזור ללימודים. לא נתנו לה לחזור ללימודים אבל אישרו לה לנסות ולחזור לוועדה כעבור 3 שנים. ביהמ"ש המחוזי בחיפה (ערעור על גוף מנהלי פונים ישר למחוזי) דן בבקשה. תיק 103/00 פלונית נגד הועדה לענייני סטודנטים. (אין צורך לקרוא). ביהמ"ש מתייחס ליחודיות של מקצוע העבודה הסוציאלית. מקצוע שכמו מקצועות טיפולייים אחרים מצריך לא רק יכולת אינטלקטואלית להתמודד עם חומר עיוני, אלא גם כישורים ותכונות אישיות כגון יכולת אמפטיה ותקשורת עם אנשים, תובנה, יכולת לעמוד במצבי לחץ ובעיקר אמינות. יש לזכור שלעו"ס אחריות כלפי הלקוחות, כלפי החברה בכלל וכלפי המעסיק. ביהמ"ש קובע שאין חולק על זכותם של מוסדות ביה"ס לעבודה סוציאלית לקבוע את מידת התאמתו של סטודנט למקצוע לא רק לפי הצלחתו בבחינות אלא גם עפ"י תכונות אישיותו ומבנהו הנפשי כפי שהם מתגלים בצורות שונות אבל בעיקר מתוך עבודת השדה המעשית שמהווה חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים.  אין חולק שהחלטה כזו פוגעת בזכות היסוד שלו לחופש העיסוק אבל לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהרצון להגן על ציבור הנזקקים לשירותיהם של העו"ס ועל החברה בכלולתה ע"י סינון אנשים בלתי מתאימים למקצוע היא בגדר תכלית ראויה שמצדיקה את הפגיעה בחופש העיסוק של אותו אדם. במקרה הזה הועדה לא פסלה את הסטודנטית לצמיתות ואכן אישיותו של אדם וההליכים הנפשיים שלו הם לא נתון קבוע שלא משתנה לעולם. מצד שני יש להבין את תקופת הזמן שקבע הועדה שנובעת מהקושי להבחין בין שינוי אמיתי לבין מניפולציה בהליכי טיפול לצורך השגת המטרה של חזרה ללימודים. אבחנה כזו דורשת פרספקטיבה של זמן ובשלב זה המטפלת של אותה סטודנטית לא יכולה לספק לועדה מידע בדבר מסוגלותה של הסטודנטית לעסוק בטיפול ובשאלה אם מדובר במעידה חד פעמית או לא. ביהמ"ש דוחה את הבקשה של הסטודנטית כיוון שלא שוכנע שנפל פגם בהליכים שהביאו להחלטה של הועדה. החלטת הועדה נשארת על כנה.
2. בעבודה סוציאלית יכול לעבוד רק עו"ס שנרשם בפנקס העו"ס. סעיף 9 לחוק מגדיר מי כשיר לעבודה סוציאלית.

 

7.4.08

המשך חוק העו"ס:

1. חובת הסודיות סעיף 8 לחוק קובע חובה לעו"ס לשמור בסוד מידע על אדם שהגיע אליו במסגרת מקצועו. ישנם חריגים שקבועים בחוק:

1. אם האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילוי אחרי שהוסברה לו משמעות ההסכמה. גם אז אם העו"ס שוכנע שהגילוי עלול לפגוע באותו אדם או בבן משפחתו, הוא לא חייב לגלות את המידע. טופס ויתור סודיות בו מחתימים את הלקוח על הסכמה למסור מידע על אודותיו לאחר. החוק מחדש בכך שהוא נותן לגיטימציה לעו"ס לשמור את המידע בסוד.

2. הגילוי של המידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם שמסר את המידע. מדברים על מצב שבו הורה מטופלים והעו"ס מתרשם לפי שיקול דעתו בלי הסכמה של ההורה המטופל, שיש צורך בגילוי המידע (לדוגמה פקיד סעד), העו"ס רשאי להפר את חובת הסודיות לצורך קידום הטיפול של הילדים של המטופל. 
3. גילוי המידע דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר.
4. הגילוי דרוש למטרת פיקוח מקצועי על עבודת עו"ס או הדרכתם ובלבד שהמידע יימסר רק לבעלי תפקידים ועפ"י הכללים שנקבעו.

תקנות העו"ס (כללי אתיקה מקצועית משנת 1999)-חקיקה משנית, כלל 2 בכללים-כבוד הלקוח 1. בעיסוקו כעו"ס יפעל העו"ס במסירות, בנאמנות, בתוך  שמירה על כבוד הלקוח ועל ערכיו התרבותיים. 2. בעיסוקו כעו"ס ינהג כלפי הלקוח בעדינות, בלא משוא פנים ובלא אפליה. 
כללל 9 לתקנות העו"ס קובע שמירת סודיות-עו"ס ישמור בסוד כל מידע המגיע אליו במסגרת עיסוקו כעו"ס ולא יגלה אותו אלא עפ"י הוראות כל דין (החריגים שמנויים בסעיף 8 או אנשים שעובדים מכוח החוק כמו פקידי סעד).  

2. החסיון-סעיף 65 לחוק העו"ס מתקן את פקודת הראיות ומוסיף את סעיף 50 א' (זה סעיף בפקודת הראיות): פקודת הראיות זו פקודה שבה מוסדרים דיני הראיות בישראל. לא כל דבר אפשר להביא לביהמ"ש כמו למשל עדות שמועה או שאדם לא חייב להעיד כלפי בן זוג שלו. בין השאר מוסדרים בפקודה סוגיות שונות של חסיונות בעלי מקצוע כמו עו"ד, רופא, איש דת וגם עו"ס.  
   עדות עו"ס- סעיף קטן א' עו"ס כהגדרתו בחוק העו"ס התשנ"ו-1996 אינו חייב למסור ראייה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשרותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעו"ס והוא מהדברים שלפי טבעם נמסרו לעו"ס בד"כ מתוך אמון שישמרם בסוד. אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שביהמ"ש מצב כי הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה.

סעיף קטן ב'-הוראות סעיף קטן א' יכולו גם לאחר שחדל העד להיות עו"ס.

סעיף קטן ג'-דיון בדלתיים סגורות.

מהו חסיון ולמה הוא נחוץ? חובת הסודיות היא אבן הבסיס של הקשר הטיפולי. מן הנחת יסוד שהיא הכרחית כדי שמטופל יסכים להחשף כלפי המטפל. בד"כ אדם לא חושף את עצמו אם לא הידיעה שהדברים יישארו בינו לבין המטפל. המטפל מצדו ומטבע הדברים מעודד את המטופל לשתף אותו בדברים אישיים מתוך הבטחה לשמור על סודיות. יחסי האמון בין מטפל למטופל לא יקומו ולא יווצרו אם לא תובטח למטופל הסודיות. אם אדם יחשוש שמידע שהוא מוסר בטיפול עלול להימסר לרשויות או לגרום לו נזק בכל דרך אחרת הוא עלול להירתע מלפנות לטיפול או לחשוף נושאים בטיפול.

מטרת החסיון היא להסיר חשש מלבם של המטפל והמטופל ובכך לעודד ולקדם את הטיפול. עדיין יש מקרים שבהם נשבור את החסיון.

החוק מכיר בשני סוגי חסיונות:

1. חסיון מוחלט-אי אפשר לשבור אותו, אי אפשר להורות לבעל המקצוע להפר את החסיון בתנאים מסוימים. כל עוד אדם לא ויתר על החסיון או שביהמ"ש לא הורה לעו"ס להעיד על הדברים, אין לעו"ס אפשרות להעיד על הדברים.
2. חסיון יחסי-ביהמ"ש יכול להורות לבעל המקצוע להעיד בקשר לדברים שנאמרו בין הלקוח לבין המקצוע או כפי שזה מוגדר בחוק העו"ס ביהמ"ש מצא כי הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה.

 

3. חובת דיווח-סעיף 368 ד' לחוק העונשין קובע חובת דיווח על עברות כלפי קטינים וחסרי ישע. בסעיף יש כמה סעיפים אחד מהם מטיל חובה על כל אדם, על מנהל מעון.

סעיף קטן ג'-מתייחס לעו"ס: רופא, אחות, עובד חינוך, עו"ס, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרא-רפואי וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוד כי נעברה עברה בקטין או בחסר ישע בידי אחראי עליו, חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.

מי הוא חסר ישע? מי שבשל גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו.

על איזה עברה חל הסעיף, מתי יש חובת דיווח? עברות זנות, עברות מין, עברות של נטישה והזנחה, תקיפת קטין או חסר ישע, התעללות בקטין או בחסר ישע ועברות של סיכון חיים ובריאות. חובת הדיווח מתייחסת לעבירות של פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין וחסר הישע.

הביקורת בספרות המקצועית על הנושא של חובת דיווח היא שבמקום לטפל במי שנפגע מאלימות, עסוקות המערכות השונות בהליכי חקירה, העמדה לדין גם של הפוגעים. יש בחובת הדיווח פגיעה בחופש הפרט של המטופל שהדברים לא יועברו הלאה. זה עלול להרתיע מלפנות לקבל עזרה. 

שאלה לדוגמה: תשובה ג' היא הנכונה.

עפ"י סעיף 50א לפקודת הראיות החסיון של עו"ס הוא:

1. חסיון מוחלט כי למטופל יש זכות לפרטיות.
2. לעו"ס אין חסיון והוא צריך להעיד על דברים שנודעו לו במהלך הטיפול בכל עת שבה הוא נדרש לכך.
3. חסיון יחסי ועל העו"ס להעיד אם ביהמ"ש הורה על כך לאחר ששוכנע כי הצורך לגלות את הראייה בשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה.
4. אף תשובה אינה נכונה.

 

המאמר השני עו"ס במשרדי עו"ד-ירד מהמבחן!