זוגות בהליך גירושים- מי עשוי להפיק תועלת מהליך גישור

אורנה כהן, אהרון לוקסנבורג, נעמי דנטר, דוד א. מץ

מבוא-

מחקרים שנערכו בארצות הברית בשני העשורים האחרונים מצאו שהתדיינויות במערכות המשפטיות גורמות להסלמת הקונפליקט בין המתדיינים, התבזות הדדית של בני הזוג ופגיעה קשה בילדיהם.

הגישור כגישה יעוצית משמשת חלופה להתמודדות עם הסכסוך באמצעים משפטיים מתישים. מסגרת זו מאפשרת לכל אחד מבני הזוג שליטה בקביעת החלטות הקשורות בעתידו ובעתיד ילדיו, תוך הסתייעות בניתוב ופיקוח של המגשר.

למרות זאת, רבים מהזוגות המתגרשים אינם מסוגלים להגיע להסכמה באמצעות גישור.

בעבר נעשו מחקרים שניסו לנבא לאילו זוגות יהיה סיכוי רב יותר להפיג תועלת מהליך הגישור, אך מחקרים שבאו לאחריהם הפריכו את ממציאיהם. שתי אמות מידה שהופרכו הן גובה ההערכה העצמית של הזוגות וההדדיות של בני הזוג בהחלטה על הגירושין.

מאמר זה מציע טיפולוגיה ראשונית של זוגות השרויים בהליך גירושים שמטרתה לסייע לאנשי מקצוע מתחום המשפט והטיפול, המפנים בני זוג לגישור, בניבוי ההסתברות של אותם בני זוג להפיק תועלת מההליך ומהי מידת התרומה הצפויה.

טיפולוגיות של קונפליקטים בין בני הזוג-

הטיפולוגיה של קרסל ועמיתיו-

ההסתבות להשיג הסדר מחוץ לביהמ"ש גוברת כאשר הקונפליקט הוא גלוי, התקשורת ישירה, האמביוולנטיות לגבי ההחלטה להתגרש נמוכה וקיים רצון להשיג פתרון מהיר יחסית למשבר. זוגות המפגינים קונפליקט ישיר או שהם לחלוטין מנותקים זה מזה מצליחים יותר בגישור מאלה המפגינים דפוס אוטיסטי (כל אחד נעול בתוך עצמו) או דפוסי מחוברות (מעורבות יתר של בני הזוג אחד בחיי השני).

הטיפולוגיה של פרקינסון-

פרקינסון התייחסה יותר לטיפול בקונפליקטים בין בני הזוג במהלך הנישואים, אך גם התייחסה למכשולים בדרך לגישור.

הטיפולוגיה מבוססת על הדרך שבה בני הזוג מבטאים את הקונפליקט והיא מייצגת עוצמות קונפליקט גוברות והולכות. מזוגות חצי מנותקים שהפרידה ביניהם עשויה להתרחש תוך מיעוט קונפליקטים גלויים ועד זוגות עם היסטוריה של אלימות במשפחה.

דרך ההתערבות של איש המקצוע צריכה להתאים לרמת הקונפליקט המוערכת בין בני הזוג.

הטיפולוגיה של ויינגרטן וליאס-

גם הטיפולוגיה שלהם מבוססת על עוצמת הקונפליקט בנישואים, אולם מטרתה לזהות את הדינמיקה, העמדות וההתנהגות הקשורות בכל רמה ולהציע אסטרטגיה מתאימה להתערבות. הטיפולוגיה מבחינה בין חמישה טיפוסים. מזוגות המאמינים ביכולתם לטפל בקונפליקט ועד זוגות הלוחמים זה בזה כאשר מערכת היחסים ביניהם מתאפיינת בהרס המלווה בזעם ואלימות פיזית.

עד כה הטיפולוגיות התמקדו בהיבט יחיד של יחסי בני הזוג. הטיפולוגיה בהמשך תהיה כוללנית יותר ותספק תמונה משולבת של טיפוסים שונים של זוגות על סף גירושים.

טיפולוגיה של זוגות בהליך גירושים-

הטיפולוגיה מבוססת על חמישה מרכיבים עיקריים, המתמקדים במאפייני היחסים הנוכחיים של בני הזוג המתגרשים, ואינם כוללים מאפיינים אישיותיים, כגון רמות אגרסיה והפרעות פסיכיאטריות, הנחשבים כהתוויות נגד לגישור, ואף לא בדיקת מיומנויות ויכולת משא ומתן הנחשבים כבעלי השפעה חיובית.

1. השלמה עם ההחלטה להתגרש: כאשר אחד מבני הזוג או שניהם אמביוולנטיים לגבי הצעד הסופי של עזיבה ו/או מאוד חרדים מהסיכוי להיוותר לבדם, הליך הגישור עשוי לעלות על שרטון ולא להגיע לידי מימוש. אלא אם כן האמביוולנטיות צפה ועולה לדיון, ובעקבות התערבות המגשר בני הזוג מסכימים להגדיר מחדש את מטרותיהם- פירוד לניסיון, הסכם ממון- ואת זווית הראייה שממנה באו.
2. התדיינות משפטית קודמת: התנסויות קודמות עם עורכי דין צווים והופעות בבתי המשפט יוצרים כעסים, סכנה להקשחת עמדות והסלמת הקשיים להידברות עם בני הזוג. למרות זאת קורה שבני זוג בעלי ניסיון קצר במערכת המשפט חווים מעין שוק או לחילופין שבני זוג שכבר נשחקו מהמאבק המשפטי מתעשתים, ועל כן הם מעדיפים לפנות להליך הגישור.
3. אופי היחסים הזוגיים: ככל שהיחסים בין בני הזוג מתוחים ועוינים יותר כך פוחתת ההסתברות להצלחת הגישור. היעדר שיתוף פעולה, אלימות פיזית ודפוסים הרסניים של ניהול קונפליקטים, מובחנים באופן חוזר ונשנה בספרות כגורמים נוגדי גישור. בנוגע לאלימות במשפחה, הספרות חלוקה בדעותיה. יש הטוענים שבמקרה של בעל אלים יחסי הכוחות אינם שווים ועל כן אין מקום לגישור ויש הטוענים שעם הכשרה מיוחדת של המגשר, הגישור יכול לפעול להעצמת כוחה של האישה שסבלה התעללות ולהפחית אלימות לאחר הגירושים. מבחינת מאמר זה התאמת זוגות בעלי עבר של אלימות במשפחה לגישור תלויה בסוג האלימות. מקרים של אלימות הדדית ואלימות שנגרמה כתוצאה מטראומת הגירושים מתאימים יותר להליך גישור. לעומת זאת גברים מכים וגברים המאובחנים כחולי נפש אינם מתאימים. למעשה פירסון מצא שמרבית ניסיונות הגישור להסדרי גירושים במקרים של אלימות במשפחה הסתיימו ללא הצלחה (גם במקרים שבהם נעשתה העצמה).
4. התקשורת בין בני הזוג: אופי התקשורת בין בני הזוג מהווה אבן בוחן טובה לעוצמת הקונפליקט שבו הם שרויים ולציפיותיהם מהמגשר. מגשרים במשפחה מציינים את יכולת הצדדים לתקשר בבהירות, בישירות ובפתיחות כמנבא עיקרי להצלחת הגישור.
5. המחויבות לילדים: פעמים רבות נמצא שדאגה לרווחת הילדים משפיעה באופן חיובי על תוצאות הגישור. למרות זאת בזוגות החלוקים משמעותית לגבי צרכי הילדים ודרך חינוכם ו/או שאין להם ביטחון הדדי במסוגלות ההורית, לא מנובאת להם הצלחה בגישור.

טיפוסי זוגות בהליך גירושים-

כעת יוצגו שבעה טיפוסים של זוגות השרויים בהליך גירושים,לפי חמשת רכיבי הטיפולוגיה שתוארו קודם:

1. זוגות פרודים למחצה: זוגות אלה הגיעו להחלטה משותפת להתגרש. לעתים אחד מבני הזוג כבר עזב. הקשר הרגשי בינהם חלש, הם רואים את עצמם כאנשים נפרדים ולא כחלק מזוג ושניהם נמצאים בדרכם לבניית חיים חדשים. בו בזמן הם מבינים את הצורך בשיתוף פעולה כהורים לאחר הגירושים. דאגתם לילדיהם מהווה תמריץ להגעה להסדר באמצעות גישור ולא באמצעות תביעה בבית משפט. קשר רגשי מועט מאפשר להם לדבר על נושאים קונקרטיים. הם מאמינים שיוכלו להגיע להסכם גירושים בעצמם ועל כן לא טרחו להיוועץ בעורך דין. יכולתם לפתור מחלוקות בינהם הופכת אותם למועמדים מצוינים לגישור בו ינוסח הסכם הגירושים שלהם על ידי עורך דין משותף. על המגשר לספק להם מידע על עניינם כמו הליכי גירושים, זכויות סוציאליות של משפחות חד הוריות וכ"ו.
2. זוגות מסתגרים שאינם מתקשרים: בזוגות אלה ההחלטה להתגרש לא הייתה משותפת. אחד מבני הזוג יזם והשני הצטרף. זוגות אלה נוטים שלא להתעמת. במקרים מסוימים כלפי חוץ הדברים דומים למצב ששרר לפני ההחלטה. ייתכן שאחד או שני בני הזוג נועצו בעורך דין, אך רק לשם קבלת מידע כללי. לגבי הילדים, הם לא שיתפו את ילדיהם בהחלטתם להתגרש וכל אחד מהם ממשיך לתפקד כהורה בנפרד וממלאים את משימותיהם הרגילות. הם מודעים לצורך בתקשורת בינהם אך שיחה משמעותית קשה ומכאיבה להם והם כמעט שלא מתקשרים. אם הם לא מסוגרים לחלוטין הם נוטים לתקשר ברמזים מעורפלים ובהכללות. גישור יכול להקל על התקשורת. תפקיד המגשר יהיה באמצעות אמפטיה, לסייע לזוג להביע את רגשותיהם והעלות את סיבותיו ולהוביל לתקשורת הנוגעת להליך הגירושים ולפרטי ההסכם.
3. זוגות הנתונים במאבק כוח: זוגות אלו החלו בתהליכי גירושים, אולם הם אינם מסוגלים להביא עצמם לנקיטת צעדים ממשיים לפרידה. כמו טיפוס הזוגות המסתגרים, הם חשדנים ואינם בוטחים זה בזו. התקשורת בינהם אגרסיבית, רווית האשמות והאשמות נגד. בהסדר הגירושים אף שאינם מעוניינים במלחמה גלויה הם יתבצרו בעמדות קיצונית וינהלו קרבות טקטיים על כל פרט. למרות דאגתם לילדים הם יתחרו על שליטה בחיי ילדיהם. הם מגיעים בציפייה שהמגשר יהיה בורר ועל כן כל אחד ינסה לשכנע אותו שעמדתו היא הצודקת. תפקיד המגשר הוא לסייע להם לצאת מזירת האגרוף באמצעות מתן מסגרת וכללים מובנים לעיבוד פרטי ההסכם.סיכויי ההצלחה פחות טובים מהשניים הקודמים. סיכויי ההצלחה גוברים כשעורכי הדין אוהדים גישור וכשהאמביוולנטיות נובעת מגורמים מצביים, כמו חשש מהתמודדות עם ילד בעייתי או מההשלכות של עצמאות ולא מאפיינים אישיותיים הנובעים ממקורות מושרשים עמוק כגון גירושי הורים וטראומת ילדות.
4. זוגות מסוג "עוזב-נעזב": בקרב זוגות אלו אין הדדיות בהחלטה להתגרש. אחד מבני הזוג היה נחוש להתגרש והשני חש דחוי וניסה בכל מהודו למנוע זאת. גם במחיר הסלמת הקונפליקט. בן הזוג הנעזב עשוי להעמיד פנים שהוא מסכים לגירושים ובו בזמן להגיש תביעות בלתי סבירות לרכוש או משמורת שהוא יודע שיידחו. בתקופה זו הנעזב עשוי להתפשר על דברים שבעבר לא היה מוכן להתפשר עליהם. התקשורת בין בני הזוג איננה מאוזנת.הבן הזוג הנעזב יוזם תקשורת בכל דרך והעוזב מנסה להימנע מכל מגע שעשוי להתפרש כהיסוס או שינוי בדעתו. זוגות אלו דואגים לילדיהם אך הורותם נפרדת. קיימות מעט מאוד התייעצויות אם בכלל. בן הזוג העוזב כבר הפריד את ההורות מתפקידו בנישואים ויתכן שהוא כבר החל להתייחס לילדים בהתאם להסדר הגירושים המצופה על ידו. למשל- בילוי כל סופ"ש שני ביחידות עימם. הנעזב יתקשה יותר להפריד את ההורות מהתפקיד שהיה בנישואים ועל רקע זה יתעוררו ויכוחים נוספים. שני בני הזוג מתוסכלים שהשני כאילו אטום להבנת עמדותיו. הם פונים לגישור עם תוכניות שונות. העוזב על מנת לנסח הסכם גירושים והנעזב כהזדמנות לשכנע את האחר לניסיון נוסף. במקרים כאלה ייתכן שהגישור לא יסתיים בהסכם גירושים. תפקיד המגשר יהיה לעזור לזוגות להכיר בתחושות השונות שלהם,לסייע להם להתמודד איתם ולהחליט על צעדיהם הבאים.

בשלושת הקטגוריות הבאות מתוארים זוגות שמוכנים ורוצים לפגוע אחר בשני. זוגות לוחמים מסוגלים לפתור כמה עניינים שבמחלוקת בהליך הגישור, אך השניים האחרים סביר שלא יעזרו בהליך הגישור כלל.

5. זוגות לוחמים: שני בני הזוג הגיעו להכרה פנימית שהפתרון הוא גירושים, אך לא יאמרו זאת בגלל אמביוולנטיות, למשל הרצון להתגרש מול הפחד להישאר לבד, ובגלל סיבות טקטיות כגון סחיטת דמי מזונות גבוהים יותר או הסדר רכוש נוח יותר. כל אחד מבני הזוג מלווה בעורך דין הנדרש להציג תביעות נפרדות בכל נושא אפשרי. הם אינם מסוגלים לתקשר ביניהם גם לא על הנושאים הקונקרטים ביותר. היחסים ביניהם הופכים לטקטיים כשכל אחד מנסה לחסום את מהליכי יריבו ולהשיג יתרון. הקונפליקט הופך אינסופי ועלול להביא לאלימות. הזוגות שיזדעזעו מכך יגיעו להסדר נישואים ואלו שלא, יאמצו עמדות קיצוניות עוד יותר. יהיו מוכנים להיפגע העיקר שהשני יפגע גם כן. הילדים הופכים לכלי משחק במאבק אכזרי. כל אחד מהם יכפיש את השני באוזני ילדיו וינסה להסיט אותם כנגד האחר מבלי להיות ערים לפגיעה ברווחת הילדים. ההגעה לגישור באה לאחר תשישות מהמריבות או בהמלצת בית המשפט. הגישור יהיה מותנה בהפסקת כל ביטוי של אלימות, פיזית או מילולית. אם אחד מהם הם שניהם נתון בסערת רגשות המונעת ממנו את הריסון ניתן לשקול גישור באמצעות מייצג שייצג את עמדת הלקוח באופן עקבי ויגן עליו/ה ממשא ומתן תחת איומים.על המגשר לזהות אינטרסים משותפים של בני הזוג לדוגמה סיוע לבנם המוטרד בבגרויות. העבודה תתחיל בנושאים ספציפיים קצרי טווח, כמו החלטה מי יאסוף את הילדה מהחוג. שיתוף פעולה בעניינים אלו יחליף את מאמצי הזוג לפגוע אחד בשני והצלחה בהם תשמש תמריץ להמשיך בגישור עד להשגת הסכם גירושים. השלמת ההליך אינה ודאית כלל והיא תלויה ביכולת הזוג להודות באופן גלוי ברצונם בגירושים. אולם גם אם לא, המגשר יכול לקדם חלק מהזוגות להסדר משפטי מלא או חלקי קודם לדיון בביהמ"ש.
6. זוגות סבוכים: שני בני הזוג מכירים בכך שהם חייבים להיפרד, אולם הם מסובכים רגשית באופן שלא מאפשר להם לעשות זאת. בעל הרצון החזק יותר מתחיל בהליכי הגירושים כשהשני מגיב מיידית בתביעה מצדו. עם זאת, שניהם מאוימים באופן עמוק מהפרידה הקרבה והם נוקטים בכל אמצעי, רגשי או משפטי, כדי לסכלה. הם יגייסו את עורכי דינם ובמקרים מסוימים אף יפנו לסוכנויות בקהילה (למשל ארגוני גברים לגירושים הוגנים) לשם תמיכה במאבקם. אף אחד מהם לא מקבל אחריות לפירוק הנישואים, להחלטה להתגרש או למבוי הסתום בהליכי הגירושים. הם אינם מסוגלים לתקשר ביניהם. כל אחד מהם מדבר מבלי להתייחס למה שהשני אומר ויותר מכך הם אינם מסוגלים להציג את הרצונות שלהם עצמם. זוגות אלא פונים לכל ערכאה משפטית אפשרית. כאשר ביהמ"ש פוסק לטובת אחד הצדדים, האחר פונה לערכאה גבוהה יותר. גם כאן הילדים משמשים ככלי משחק במאבק המתיש אך במידה רבה יותר, כל הורה תובע את נאמנותם המלאה ומאיים במניעת אהבתו אם הילד יפגין חיבה כלפי האחר. במקרים אלו יש מעט מאוד מקום לגישור, המאבקים בביהמ"ש עלולים להימשך שנים. ההחלטה להפסיק ולהגיע להסדר עשויה להתעורר במקרים של זעזוע כמו מצב קשה של אחד הילדים. סביר שגם לאחר ההסדר הזוג יחזור לביהמ"ש על עניינים שונים.
7. זוגות אלימים: לזוגות אלא חיי נישואים לא מספקים במשך שנים אך הליך הגירושים מתחיל רק לאחר שאחד מבני הזוג חצה קו אדום אשר השני חש פגוע מאוד מולו (בגידה, אלימות). התקשורת בינהם אם ישנה, מלווה בעלבונות וצעקות עד שהמצב יוצא משליטה. הם ממהרים לפנות לשירותים קהילתיים כמו משטרה ועו"ס ומשתמשים בהם כנגד השני. המערכת המשפטית נדרשת להתערב לעיתים דחופות. הילדים כלי משחק והמאבק מלווה בהאשמות על פגיעה נפשית ופיזית בהם. האב עשוי לבקש משמורת על הילדים מבלי באמת לרצות בכך. אם בני הזוג פרודים ההורה שאצלו הילדים ינסה למנוע או להקשות על ביקורי ההורה השני. במקרים קיצוניים הורה יכול לנקוט בחטיפת הילד. המרדף אחר נקמה יכול להוביל לסירוב לתת לבן הזוג השני את "חופש הגירושים". מוכנות לפגיעה עצמית העיקר שהשני יפגע גם כן. מרבית הפונים לגישור מופנים בהוראת בית המשפט לרוב ללא אמונה של בני הזוג שהליך זה יעזור לסיום הסכסוך. כל אחד מהם מצפה מהמגשר לתמוך במאבקו.

המאמר מציג טיפולוגיה ראשונית של זוגות בהליך גירושים. שבעת הטיפוסים תוארו אמנם בהכללה, אך הם מסייעים בארגון הידע ובגיבושו, ומאפשרים לגבש הערכה כללית לגבי הזוגות העשויים להפיק תועלת מהליך הגישור.

בסוף מאמר זה ישנה טבלה המסכמת בתמצות רב את שבעת טיפוסי הזוגות על פי חמשת רכיבי הטיפולוגיה. הכנסתי אותה לסיכום והנה היא-.

	השלמה עם ההחלטה להתגרש	התדיינות משפטית ומעורבות מקצועית	אופי היחסים הזוגיים	תקשורת בין בני הזוג	מחויבות לילדים	הפוטנציאל לגישור
זוגות פרודים למחצה	קיימת החלטה הדדית להתגרש.	טרם קיימת מעורבות עורך דין, בימ"ש או מגשר. אם קיימת היא בצל	קשר מועט בין בני הזוג.	תקשורת בנושאים קונקרטיים.	דאגה לרווחת הילדים.	קיים. ייתכן שיגיעו להסדר בכוחות עצמם.
זוגות מסתגרים שאינם מתקשרים	החלטה לגירושים איננה משותפת. ה"נוטש" העלה את הנושא, ה"ננטש" מכונס בעצמו.	טרם קיימת מעורבות עורך דין, בימ"ש או מגשר. אם קיימת היא ב"צל".	הסתגרות פיזית ורגשית בין שני הצדדים.	קיימת מודעות לצורך להידבר, אך בני הזוג מתקשים לעשות זאת.	כל אחד מבני הזוג מתפקד כהורה אינדיבידואלי.	קיים ומומלץ.
זוגות הנתונים במאבק כוח	כלפי חוץ הכרח להתגרש, קושי במימוש ההחלטה עקב עכבות רגשיות-אישיות.	קיימת מעורבות עורכי דין ומתנהלים דיונים בביהמ"ש בערכאות השונות.	חשדנות, חוסר אמון אחד כלפי השני.	תקשורת כוחנית מלווה בהאשמה.	מאבק על הדומיננטיות בנושא הילדים.	קיים פונטנציאל לגישור. המעוניינים בהידברות חוששים שבין זוגם יפרש זאת כחולשה וכניעה.
זוגות מסוג "עוזב-נעזב"	אחד נחוש בדעתו להתגרש. השני חש נטוש. טרם החליט.	מתנהלים דיונים בכל ערכאה משפטית אפשרית כדי למנוע את יישום ההחלטה.	אחד מבני הזוג דוחף החוצה, השני נתלה עליו.	אחד מבני הזוג יוזם תקשורת בכל ערוץ אפשרי, ואילו השני מנסה לערוך הפרדה רציונלית.	יוזם הגירושים ממשיך בדפוסי הורות כבעבר תוך תכנון ומחשבה לעתיד (לאחר הגירושים)	אחד מבני הזוג או שניהם חשים צורך במעורבות מקצועית שתסייע להם. הגישור מהווה מסגרת להידברות ביניהם שעשויה להוביל לקבלת החלטה.
זוגות לוחמים	כל אחד מבני הזוג יודע בינו לבין עצמו כי הפתרון ליחסים ביניהם הוא גירושים.	מתנהלים דיונים בכל ערכאה משפטית אפשרית.	יחסים טקטיים. כל שיחה או פעולה נשקלת כיצד היא עלולה להיתפס ע"י בן הזוג ונענית בהתאם להשלכות המשפטיות הנובעות מכך.	חוסר יכולת לתקשר ביניהם אפילו לגבי נושאים קונקרטיים ו"ניטרליים".	ההורים מפנים את כל מרצם למאבק ביניהם, ולכן אינם מסוגלים לראות את קשיי הילדים	מצפים להתערבות חיצונית סמכותית. ייתכן שיוכלו לפתור סוגייה אחת בהליך הגישור ושאר הנושאים יופנו לביהמ"ש או להיפך.
זוגות סבוכים	בני הזוג מודעים להכרח להיפרד, אולם הם מתקשים רגשית ליישם את ההחלטה.	בני הזוג פנו לכל הערכאות המשפטיות האפשריות ולגופים שונים בקהילה.	זוגיות סבוכה. קושי של אחד מבני הזוג לראות את השני כמופרד ממנו.	השלכות והאשמות הדדיות בין הצדדים.	הילדים מהווים כלי שרת בידי ההורים במאבק הזוגי.	לא יסתייעו בהליך גישור. יזדקקו תדיר להכרעות משפטיות.
זוגות אלימים	עוצמת רגש הנקמה מונעת מבני הזוג לדון בנושא הגירושים. בני הזוג שקועים בהצלת כבודם העצמי.	בית המשפט והמשטרה נדרשים להתערב חדשות לבקרים בנושאים שונים.	שני בני הזוג רומסים אחד את השני עד כדי איבוד שליטה.	קנטרנות המלווה באלימות מילולית ופיזית.	האשמות הדדיות קשות בפגיעה בגופו ובנפשו של הילד.	לא יסתייעו בהליך גישור. יזדקקו תדיר להכרעות משפטיות.