חזרה למאמרים של עו"ס ומשפט
חזרה לאתר הראשי

שניידר, ס. (1981) שמירת סודיות : הקונפליקט המוסרי, המשפטי והטיפולי. חברה ורווחה, ד (2) 119-127

שמירת סודיות: הקונפליקט המוסרי, המשפטי והטיפולי\סטנלי שניידר

תודה למרום גורין

הקדמה: למרות שישראל השתדלה ליצור מערכת בריאות הנפש לפי המודל המערבי, בנושא הסודיות אנו נמצאים הרחק מאחור.המחברים מאמינים שזה מראה על התייחסותנו הלא טובה לזכויותיהם של לקוחותינו (זה מצביע על הדרך בה מתייחסים לזכויותיהם של הסובלים מבעיות נפשיות).

מבוא: סודיות היא אחד התחומים הקשים בתהליך הטיפולי גם בגלל שלעיתים קרובות נכנס גוף שלישי לחדר הטיפולי אשר רוצה מידע אודות המטופל שלנו (ביטוח לאומי, בנקים וכו') וגם בגלל הטכנולוגיה המתפתחת אשר גרמה לנגישות גבוהה יותר מאשר בעבר לחומר סודי. הקונפליקט נעוץ בעצם יחסי הגומלין שבין איש מקצוע לבין החברה.

הסוגיה המוסרית: נושא הסודיות נהיה מדובר רק בשנים האחרונות ועוגן בחוק אשר מורה למטפל מה וכיצד יש לשמור על הפרטיות של המטופל.ברם לפעמים הנושא הוא לא פשוט מכיוון שלפעמים שמירת הסודיות תוכל לגרום לתוצאות הרות אסון. לכן לוי (1979) טוען שצריך למסור מידע לגורם שלישי רק כאשר המידע יכול למנוע נזק לחיים או לרווחה, כאשר נשקף להם איום גלוי, וזאת רק במידה שאת האחריות להגנתם ניתן לייחס באופן סביר לעו"ס .מחברים אחרים ניצבו בצידו השני של המתרס המוסרי. לדעתם לעתים מוכרחים אנשי מקצוע למסור מידע סודי, מטעמים אתיים וחוקיים. כאן נטושה הדילמה המוסרית בין המטפל למטופל. ריינולדס (1976) אוצר שאם חושב איש המקצוע שהמטופל עלול לסכן את עצמו או אחרים עליו לנקוט בצעדים הנחוצים, למרות שייתכן ויידרש למסור מידע סודי. למרות שאיש המקצוע חייב לייחס חשיבות עליונה למטופלו, עליו לדאוג גם לרווחתם ובטחונם של אחרים.

הסוגיה המשפטית:

ויגאמור(1961) מונה 4 אמות מידה מקובלות למידע מסווג:

1.המידע נמסר תוך אמון שלא יימסר לאחר.

2.הסודיות הכרחית על מנת ליצור קשר טיפולי תקין.

3.הקשר היינו קשר אשר לדעת הקהילה הרחבה יש לטפחו.

4.הפגיעה שתיגרם אם נפגע בסודיות תהיה גדולה יותר מאשר התועלת שתצמח אם נמסור את המידע המסווג.

קבוצות מקצועיות שונות הציגו מסמכי עמדה על נושא הסודיות ומסירת מידע.

ישנו מושג הנקרא סודיות מוחלטת (שלא מוסרים דבר) ויש מושג הנקרא סודיות יחסית. המושג הראשון נדיר ואילו השני שכיח יותר. למטפל יש את הזכות להעביר מידע מטופל אם קיבל אישור מהמטופל, לגורם שלישי אך הסכמה זו צריכה להיות מוגבלת בזמן כדי להגן על הפונה. במדינת אלינוי חוקק חוק אשר מגדיר מהו "דוח" או "תיק" . מה מהווה דוח הנכתב על אודות הפונים, ואיזה מידע יש למסור – את התיק כולו או רק מקצתו. החוק קובע שהתיק אינו כולל את ההערות האישיות של מטפל אם אלא נועדו לשימושו הבלעדי והוא אינו מגלה אותם לאיש , להוציא את מדריכו, מטפל מייעץ או עורך דין. המידע יכול לשמש סטודנטים ומתמחים אשר צריכים את המידע למטרות למידה ללא חשש בפגיעה בסודיות של המטופל. הדוחות הופכים לחלק מהתהליך ההדרכה והלמידה ולמעשה לא נחשבים למידע מסווג שנמסר לגורם שלישי, למעשה המדריכים מהווים חלק מהקשר הטיפולי הדיאדי.

רבות מהבעיות המשפטיות המתעוררות במערכת בריאות נפש בקשר לסודיות קשורות לשימוש בסמים ואלכוהול. הבעייתיות קשורה לסטיגמה ולהשלכות החוקיות האפשריות העלולות לנבוע מהמסירה.

שאלה משפטית נוספת קשורה למסירתם של תיקי בית משפט של קטינים. הדבר יכול לגרום לסטיגמות קשות שילוו אותו כל חייו (למשל לפני גיוס) לכן חשוב לאחר המשפט בקטין לסגור את תיקו על מנת לתת לו את האפשרות לפתוח דף חדש. המטרה של סגירת תיק היא להסיר כל רמז או אזכור לפשיעה.

ישנן מדינות אשר משמידות את התיק או אחרות ש"אוטמות/סוגרות" את התיק (פתיחה רק באישור בית משפט). כל האפשרויות האלה תקפות בנאי שמתבגר הגיע לגיל מסוים, ולא עבר עבירות נוספות. לסיכום הסוגיה המשפטית חותרת בכיוון של הגנה על הילד ועל המתבגר כדי לאפשר לו לגדול מבחינה רגשית.

הסוגיה הטיפולית: אחת הסוגיות העיקריות נוגעות לזכותו של המטופל לראות את תיקו שלו.

בארה"ב נחקק חוק אשר מתיר למטופל לראות את תיקו (באשר לשירותים ממשלתיים או במימון ממשלתי). אין ספק שזה יגרום למטפל להיות זהיר יותר בכתיבתו מחשש לתביעה משפטית. אין פירוש הדבר שאין להגן על הפונה. כאשר מעורב גורם שלישי , אזי הסכמתו ביודעין של הפונה היא תנאי הכרחי וחשוב המגן על פרטיותו. אומנם יש תוקף לפסיקה המאפשרת לפונה לגלות אלו תיקים נשמרים אודותיו וכיצד משתמשים בהם , אבל יש לשקול את הסוגיות הקשורות לזכותו של הפונה להטיל ספק, לקרוא תגר ולשנות.

וילסון מונה מספר טענות מדוע למנוע מהמטופל גישה לתיק שלו:

1.נזק פסיכולוגי לפונה

2.תגובה שלילית של הפונה לחומר מקצועי דיאגנוסטי

3.חומר המגיע מגורמים חיצוניים שאיננו מתאים לקריאתו של הפונה

4. תביעה של הפונה נגד העובד הסוציאלי

5.אנשי המקצוע יודעים טוב יותר

6. סודיות התיקים היא "חיונית ליעילות המקצועית

7.אפשרות גישה לחומר בלתי מתאים (מבחינה קלינית) לאנשים אחרים אשר החומר עשוי להיות משמעותי בשבילם.

לסיכום, יש כאן קונפליקט בין זכות החולה לדעת לבין החשש לפגיעה ביעילות הטיפול ובמטפל (משפטית).לכן הסוגייה עדיין לא ברורה ויש לקוות שינתן פתרון שיהיה הוגן לשני הצדדים.

השאלה בהקשר של טיפול קבוצתי ומשפחתי:

בעוד שמידע הנמסר בנוכחות אדם שלישי אינו סודי מבחינה חוקית, מידע הנמסר למטפל על ידי אחד מבני המשפחה הוא אכן סודי, ויש להתייחס אליו בהתאם לכך. אף שאין זה כתוב מבחינה חוקית.החוק בארה"ב הורחב ואומר שכל מידע אשר נמסר בקבוצה נחשב כמידע מסווג ולכן על המנחה של הקבוצה להזכיר זאת לחברי הקבוצה, אך עם כל זאת יש קושי לחבר הקבוצה לזהות איזה חומר הוא סודי וזה יקשה עליהם להימנע מ"להדליף" מידע לאחרים.

סיכום: סוגיית הסודיות היא סוגיה מאד מורכבת שלא ניתן להגדירה באופן מושלם ויש הרבה קונפליקטים בסוגייה זו.ברור כי נחוצה עוד עבודה רבה בתחום זה. לדעת המחבר "יש להכניס עוד קצת דמוקרטיה לתוך המערכת הפסיכותראפויטית, ולשלול מעט דמוקרטיה מהמערכת המשפטית".