חזרה לאתר הראשי
ינאי א. ואח' (2001) הועדה של עבריין וקרבן : דרך לגישור ולטיפול בפשיעה בקהילה. חברה ורווחה, כא (1), 27-51
תקציר מאמר : הועדה של עבריין וקורבן – דרך לגישור ולטיפול בפשיעה בקהילה
מאת : אורי ינאי, רחל שרביט ושרי גרבלידרכי השיפוט והענישה בתחום הפלילי כמעט לא השתנו במאות השנים האחרונות : עבירה מוגדרת כנגד המדינה, המדינה תובעת את העבריין דרך בית משפט. בית משפט יכול להעניש על ידי קנס,פיקוח,מאסר על תנאי\בפועל או שילוב ביניהם.הניסיון מורה כי הענישה השגרתית הנ”ל אינה מונעת פשיעה חוזרת ואפילו יוצרת תחושה קשה אצל העבריין של ניכור, אוזלת יד ,שאין דרך חזרה ושאין לו השפעה על המהלכים הנוקשים בתהליך הפלילי. לדוגמא : לעבריין אין אופציות חוץ מהודאה או אי הודאה באשמתו. הכליאה יוצרת השלכות קשות בבית הסוהר ובקהילה (עבודות שירות הן אלטרנטיבה מקובלת היום כאשר מדובר בעבירה ראשונה\קלה\כלכלית).כאשר מדובר בעבריין צעיר מקובל לעתים להימנע מהליך פלילי ולהסתפק באזהרה(בעבירה לא אלימה ואין נזק לרכוש) (גניבה או גרימת נזק לרכוש בפעם הראשונה) \התראה על ידי המשטרה – גם אז נותרים העבריין והקורבן מחוץ להליך המשפטי, הם לא יפגשו ולא יתעמתו, הנפגע גם אם ירצה, לא יוכל לחוות את המפגש עם מי שפגע בו.(כאשר יש נזק חמור\אלימות קשה\תקיפה מינית\סחר בסמים...- הטיפול מועבר למערכת המשפט).החברה היא ששופטת את עברייניה- לנפגע אין קול או מעמד בהליך המשפטי (כשמוסדרת עסקת טיעון הנפגע אפילו לא מעיד). הנפגע נהיה אדם מזדמן שהעבירה בוצעה כנגדו. ישנם נפגעים המעדיפים לא לפגוש את מי שפגע בהם- זה מיותר עבורם או נתפס כ”קורבנות משנית”.וישנם המבקשים “להישיר מבט לעיניו” כחלק מהתגברות על הטראומה - לברר מדוע ולמה פגע בהם, לתאר להם את האירוע הקשה והסבל בעטיו- ובכך לסייע לעבריין להבין איזה נזק וכאב הוא גרם.אז נכון לקיים הועדה! אלטרנטיבות ליישוב סכסוכים : קריסטי גורס שכל קונפליקט , גם עבירה פלילית, שייכים לבעליו,ז”א שרק עליהם לדון בו וליישבו. מערכת המשפט הפקיעה את הקונפליקט מהנפגע והעבריין, והפכה אותו לקונפליקט בין המדינה לעבריין, (לרוב הנפגע אינו צד),לדעת קריסטי יש להחזיר את הקונפליקט לבעליו.ז”א יצירת הזדמנויות שבהם הפוגע והנפגע ידונו בעבירה, בתוצאותיה ובדרכים לעשות “צדק”. גישת יישוב סכסוכים נפוצה היום בקונפליקטים במשפחה,בשכונה, בעסקים ... וחדרה גם לתחום של יישוב סכסוכים פליליים ובכך מצאה אלטרנטיבה להליך המשפטי המסורתי. יש שטוענים שהגישה הנ”ל נשענת על 3 עקרונות מהחברה המסורתית:
- העבריין אינו מנותק ממשפחתו : המשפחה אחראית על החינוך והגידול וערבה להתנהגות נאותה
- בירור יגמר רק כאשר העבריין יקבל מחילה ויפצה את הנפגע(המו”מ יתקיים בין נציגי המשפחות בשל עיקרון 1)
- רק נציגי המשפחות המעורבות עוסקים בשיקום העבריין ובפיצוי הנפגע.
- בוררות: הבורר שומע את הצדדים ואומר את החלטתו.
- פישור: ניסיון לפשר בין הצדדים, לעתים שלא בנוכחות הצדדים.
- האם ראוי שגוף וולונטרי קהילתי ולא מומחה ידון באירועים מורכבים שמעורבים בהם אנשים בעלי קשר יומיומי רצוף,כגון עובדים ומעבידים או בני משפחה ?
- האם “מרכזי צדק שכונתיים” עוסקים גם בעבירות פליליות-שרשויות החוק אמורים לטפל בהם?
“גישור”- מהווה אלטרנטיבה בתהליך של עשיית צדק. 'אגלש' 1977- מבחין בין 3 גישות של צדק : 1 'צדק – מעניש (נוקם)' – התמקדות בהענשת העבריין 2 'צדק – משקם' – התמקדות בטיפול ושיקום של העבריין 3 'צדק – מאחה' – שאיפה להפגיש את העבריין והקורבן לשם דיון עד שיושג פיוס 1+2 – התמקדות בעבריין, הנפגע פטור מהשתתפות 3 – מתמקד בהבנת ההשפעה המזיקה של המעשה כהזדמנות לחרטה ותיקון
זר (1990): חקר את עקרונות 'הצדק המאחה' בתוכניות פיוס-פיצוי בין נפגע לעבריין: 'צדק מעניש' ו'צדק מאחה' הן 2 עדשות לראיית הצדק: 1 העבריינות כשבירת חוקים והצדק כהוכחת אשמה וענישה 2 העבריינות כפגיעה באנשים ובמערכות יחסים ולכן יש צורך בלהסדיר את היחסים מחדש + הצדק הוא תהליך של ששני הצדדים פועלים לחיפוש פיתרון לקונפליקט.
“ואן נס” בהתבססו על תוכניות של P.R.O.V לפישור בין קורבן לעבריין המציעות מפגש ביניהם בעזרת מגשר מיומן לשם מציאת נוסחה משלהם להשגת צדק ופיתרון הדדי לקונפליקט. התוכנית מעצימה את הצדדים השותפים,על ידי תהליך של דיאלוג ללא כפיה להגיע לתוצאה כלשהי.המושג פיוס שנוי במחלוקת כי הוא באופן אוטומטי מציב את הנפגע במקום של סלחן וזה לא תמיד מתאים. לא ניתן לכפות פיוס ומחילה.איכות הפיוס הוא לפי התהליך שנעשהולא לפי תוצאה מסוימת.ההודעה במהותו תהליך של פיוס וחיפוש דרך לשלום + מפגש אנושי לא רשמי למרות ובגלל נזק וכאב.המגש מאפשר למידה והבנה עצמית בקשר לעבירה והתיקון שלה. לרבים תחושה של צדק מהתהליך ועל כן מסכימים לתנאי הגישור כתחליף לדיון משפטי. “אומברייט”: נוצר ניתוק וניכור מלאכותי בין העבריין והנפגע על ידי מערכת המשפט כי היא מתמקדת בעבריין בלבד.מע' המשפט עושה דה-פרסונליזציה (=הוצאת הקשר האישי) בין העבריין לנפגע, הצדדים לא רואים את הצד האנושי אחד בשני..ההודעה הינו תהליך אישי, תהליך שמדגיש את התיקון הרגשי והאובדן החומרי.זאת על ידי המעורבות הפעילה המעידה על אמונה שהעבריין לוקח אחריות והקורבן משיג השלמה.כבוד הצדדים נשמר. “רייט” ההתמקדות בהרשעה וענישה הוא מעשה דורסני.במע' המשפט נוצר קיטוב בין הוכחת אשמה להיעדר אשמה- אין גווני ביניים עם הבנה לתהליכים ואירועים.יש שימוש בשיטות קשות להוכחת אשמה ולקבלת הודאה אך יש מו'מ לגבי סעיפי האישום עמ' להפחיתם. ענישה=השתקפות הפשע.הענישה היא בבואה אלימה למעשה האלים.רייט טוען שניתן להשיג צדק גם באופן אחר.”שרמן וסטראנג”: מע' המשפט המסורתית משפילה ויוצרת “בושה סטיגמטית” לעבריין וכך מרחיקה את העבריין במקום לקרבו לקהילה.הגשת העבריין והקורבן לעומת זאת יוצא מנק' מבט של “צדק מאחה” – ריפוי יחסים ולא הקצנתם. “ברטוויט”- טובע את המושג “כלימה משלבת” = בושה המאפיינת את מי שהבין ששגה, מתחרט ורוצה להימנע בעתיד ממעשהו.הבושה מאפשרת ניסיון לשילוב מחדש בקהילה,לחיזוק ההזדהות והמוסריות. ברטוויט מקבל את גישתו של זר. העקרונות נעים בין משפט ורווחה ובין ענישה לשיקום.העקרונות מאפשרים תמיכה של השמרנים- כי יש מרכיב משפטי והעצמה של הקורבן ומשפחתו ושל הליברלים- כי יש מרכיב של רווחה ועידוד לענישה מתונה. + השיטה זולה וניתן ליישמה בעוד תחומים.עיקר הגישה נובע ששיקום ושינוי התנהגות בתחום הרווחה עדיפים על פני השגת שינוי בדרך המשפטית.”הצדק המאחה” עדיף על “צדק משפטי” כי הוא מחדיר בושה ובכך מפחית פשיעה-אין תיוג וקיטלוג עברייני\משפטי, משרת את צרכי העבריין והקורבן, יש שמירה על כבוד האדם על אף המעשה, היא יעילה יותר מדרכי הלחימה המסורתיות בפשע,זולה יותר,מבטיחה שותפות בעשיית הצדק- במיוחד לנפגע, מחזיר תחושת ביטחון כבוד והעצמה. “ברטוויט” מתמקד בעבירה וחומרתה,אין עיסוק באישיות של העבריין. העבירה היא מעשה פלילי ויש לאפשר לעבריין להכיר במעשה ולהיות שותף לעשיית צדק. האיפה היא שילוב העבריין בקהילה לאחר שהכיר בעבירה, התחרט ופיצה את העבריין.לעתים הנפגע מסתפק ב”סליחה” שנאמרת בכנות או התחייבות לחזור ללימודים או לעבודה.נוכחות המשפחה בהועדה נותנת תוקף נוסף להתחייבות.היתרון בולט בעבירות פליליות של נוער, ציפיית ההועדה היא לעורר בושה וחרטה,ממצאים ראשוניים מראים על יותר התעוררות של בושה בהליך הועדה מאשר בהליך משפטי.נהגים בשכרות מדווחים על השפלה בדיון המשפטי וחרטה בגישור + רצון להימנע מהעבירה בעתיד.כוונת הגישור לאפשר חרטה ופיצוי, ואפשרות לשוב לקהילה.קבוצת ההתייחסות תהא אזרחים שומרי חוק ולא עולם תחתון.מחקרו של ברטוויט העלה כי 4 מכל 5 עבריינים שטופלו בגישור דיווחו שלדעתם שילמו על המעשה לקורבן ולקהילה לעומת 2 מכל 5 עבריינים בהליך המשפטי.קיים חשש שחרטה לא תהא כנה, אז ניתן לקוות שהנזק המתלווה לדיון נמנע,שאולי לקח כלשהו כן נלמד- בכל אופן יופנה הטיפול להליך משפטי אם לא הושגה שום תוצאה בהועדה. הניסיון בישראל:הועדה וגישור בשירות המבחן לנוער בבאר שבע: החל בשנות ה-90 כאשר קצינת המבחן המחוזית ראתה את הפוטנציאל הטיפולי הגדול הגלום בהועדה.ההועדה מתבצעת באחריות קציני מבחן שהוכשרו לכך.ההועדה מכונה גישור למרות שלא תמיד זו התוצאה.להועדה 3 שלבים : הכנת העבריין, הכנת הנפגע ותהליך ההועדה(המסתיים לעתים בגישור). כל נער המופנה לשירות המבחן נחשב מועמד להועדה- במהלך הקלט(אינטייק) בודק קצין המבחן את האפשרות להועדה על ידי שאלות המתייחסות לנפגע ולנזק שגרם. קצין המבחן מעורר את מודעתו של הנער לקיום הנפגע ולאחריותו כלפיו.(התייחסויות שטחיות והצהרות אינן מספיקות).הבדיקה תהא קשורה גם לעברו של הילד והתמודדותו בעבר עם אתגרים.קצין המבחן מנסה להגיע לפרסונליזציה של הקןרבן אצל הנער. הנער יצטרך לנסות לדמיין את הנפגע וכל מה שעבר עליו ועובר עליו מאז הפגיעה.הלמידה הזו נעשית באופן פרטני וקבוצתי.בסוף התהליך קצין המבחן בודק את יחסו העכשווי של הנער לנפגע ולעבירה ושואל אותו אם הוא רוצה 'לעשות' משהו בנידון – מכתב,תרומה,או הועדה לשם גישור הכולל פיוס רגשי ו\או חומרי(או כל דבר אחר שיעלה בהועדה).קצין המבחן יכין את הנער להועדה ואם הנער מתלבט יעודדו שההועדה יכולה לעזור בסגירת התיק ולבוא במקום משפט.הנער ירגיש שיש לו חופש בחירה מסוים,הוא הרי רוצה שהתיק ייסגר או שתוצאות הגישור יהיו העונש המומלץ בבית משפט- בפועל בית המשפט נוטה לקבל את ההמלצות.בבסיס ההועדה ההנחה שלכל אחד מהצדדים רווח ותועלת ממשיים לאינטרסים הליגיטימים שלהם! בהכנה פרטנית נוצר קשר בין אישי טיפולי ובהכנה קבוצתית יש דירבון הדדי לחשיבה שונה\אלטרנטיבית לביצוע פשע. להליך ישנה גם השפעה משפחתית- הגיבוי, הסיוע, השייכות.רק כאשר הנער מסכים להועדה מתחילה הבדיקה עם הנפגע לגבי מוכנותו לפגוש את מי שפגע בו.את הקשר הראשוני עם הנפגע יוצר קצין המבחן על די מכתב ( מידע על הנפגע מצוי בכתב האישום כאשר הנער עומד למשפט אך כאשר מדובר בהמלצה לסגירת תיק על קצין המבחן לאתר את הנפגע בעזרת הנער ומשפחתו)(המשטרה נרתעת מלמסור מידע על אף תמיכתה בהועדה).הנפגע גם צריך כמובן להסכים להועדה במידה ומתלבט יוזמן לשיחה עם קצין המבחן במקום שנוח לו.לרוב אין סירוב לפגישה במשרדו של הקצין.מטרות הפגישה הראשונית : 1 פרטי התלונה במשטרה, שמיעת סיפורו של הנפגע – הכרת עולמו הפנימי דרך האירוע ויחסו לעבירה ולעבריין (יבדק גם אם נפגע כבר בעבר כי זה יכול להשפיע על תגובתו הנוכחית!). 2 מה היו ציפיותיו מהפניה למשטרה – זא' מה הוא צריך שיקרה עמ' לחזור לשקט נפשי. 3 מניעיו להסכים להועדה – מתוך נקמה או מתוך רצון להידברות ופיוס. 4 הסבר מהו תהליך ההועדה 5 קבלת החלטה יחד עם הקצין ( לעתים הקצין לא יציע הועדה בעקבות השיחה!). הועדה לא תתאים כאשר הנפגע מעורער בנפשו או טעון מדי (הגנתי) או קטין ללא ליווי הוריו או שקצין המבחן מתרשם מחוסר יכולת לדיאלוג, הקשבה, להתמודד בצורה מאוזנת וכו'. קצין המבחן יתאם את מקום ההועדה וזמנו. כאשר הנפגע הוא גוף ציבורי (כמו ביס') יאתרו נציג לגוף. תהליך ההועדה ותפקידו של קצין המבחן לנוער : הנפגע יבחר את מקום וזמן המפגש.לרוב אין התנגדות שהמפגש יערך במשרדי השירות המבחן לנוער לאחר שעות העבודה. במידה והצדדים מחכים במסדרון יקפידו על מרחק פיזי, שתיקה (או מחוות שלום מנומסת!)-כמובן שיהיה מתח באוויר! הורי הנער יהיו נוכחים בפגישה וכן כל מי שהוזמן על ידי הצדדים. התהליך מתועד. למודל כמה שלבים בסיסיים, בתחילתו הקצין מציג את תפקידו כמפגיש וכמגשר ואת עקרונות ההועדה : 1 הבחירה החופשית – הקיימת לאורך כל הדרך 2 סודיות 3 נייטרליות של המגשר 4 המחויבות לכבוד הדדי – הקשבה, פתיחות סובלנות ושפה נקיה 5 התייחסות למעשה ולא לאישיות הנער! אז יקבל הקצין את הסכמת 2 הצדדים להמשיך בהועדה – ישנה חשיבות להסכמה בנוכחות 2 הצדדים. בכל שלב תיבדק הנכונות להמשיך – המגשר ער לאפשרות שתהיה חזרה או ביטול של התהליך. הנפגע ידבר ראשון.המגשר יפנה אליו בשאלות המתייחסות לאירוע ולמה שעבר, השאלות יבדקו גם אם היתה לו תרומה על ידי התנהגות או הזנחה (אולי יש לו הסבר מיסטי או מאגי לאירוע- גורל או עין הרע). חשוב לבדוק האם היתה היכרות קודמת עם העבריין.לאחר מכן יפנו לנער באותן שאלות.כאן יתעוררו פערים בתגובות, הגרסאות השונות עולות לסדר היום.הקצין יתמקד בנק' ההסכמה ללא נקיטת צד. כל צד יציע כיצד יש להמשיך את ההועדה : קיום פגישות נפרדות עם המגשר (כך אפשר לתת מידע חסוי) או מתן זמן לכל צד לגבש עמדה וניתוח אלטרנטיבות מחוץ להקשר של הגישור. בשלב הבא יתבררו 2 שאלות מרכזיות : מה אני יכול \ רוצה לעשות לפיתרון הבעיה ומה אני רוצה שהאחר יעשה.הדיון יכול להיות בנפרד או ביחד - תלוי ברצונם. סביב הרעיונות שיעלו יחל מו'מ כיצד לתרגם את הנזק והפגיעה לפיצוי רגשי וחומרי. כמובן שיעלו כעס, דחיה ובושה- זה טבעי והכרחי לכל הועדה שסופה גישור! סיום השלב הוא בגיבוש הסכם עם תוכנית אופרטיבית (=פעולה) שמקובלת ומחייבת את 2 הצדדים, ינוסח הסכם בעזרת הקצין והצדדים יחתמו. הקצין יוסיף דרכי מעקב ובקרה לביצוע. ההסכם ומסמכים המאשרים את ביצועו יועברו עם ההמלצה שמכין הקצין למשטרה או לבית משפט בתסקיר שמהווה המלצה לגזר דין. תיאור מקרה : נער בן 14 התפתה לעזור למבוגר(שלא הכיר קודם) לגנוב אופנוע תמורת 500 ₪,האופנוע נגנב והוחבא במקום סמוך עמ' לקחתו בלילה.כאשר באו לקחתו חיכה להם בעל האופנוע ,אדם בן +30 בעל חברה לציוד רפואי, שהחליט לחפש את האופנוע בכל מקום אפשרי ולחכות לגנבים! המבוגר נעלם והנער קפא במקום והחל לבכות.בעל האופנוע אחז בו עד שהשוטרים באו.הנער ובעל האופנוע נפגשו בשנית כעבור 7 חודשים במשרדו של קצין המבחן בנוחכות אם הנער. הנפגע סיפר את סיפורו-כך הנער למד להכיר אותו, את יושרו, הגינותו ואמונתו בזכויותיו ואת משמעות העבירה והנזק שנגרם לו.אח'כ סיפר הנער את סיפורו. אימו סיפרה על עגמת הנפש שלה ואכזבתה מבנה,הקורבן ראה את הרקע המשפחתי של הנער, קשיי ההורים בחינוך והקשיב לבקשת סליחתם והתחשבותם.בהועדה נחשפו הפערים בחיי הצדדים מבחינה חברתית,כלכלית, נסיבות חיים, תפיסת עולם ומעמד חוקי בעקבות העבירה.הושג הסכם לשלם לנפגע 2000 ₪ ב 7 תשלומים. בגמר התשלום הנפגע דיווח כי מבחינתו הענין סגור. המשטרה קיבלה את המלצות שירות המבחן לנוער והתיק נסגר. מיום ביצוע העבירה עד כתיבת המאמר חלפו שנתיים שבמהלכן לא נפתח לנער תיק נוסף. תועלת ההועדה היתה רבה. מנתונים שנאספו בין השנים 1997-1998 בשירות המבחן לנוער בבא”ש : 88 צעירים הופנו להועדה. 49 (55.7 %) קיבלו על עצמם לעבור הועדה. בפועל התקיימו 25 הועדות. 23 הסתיימו בגישור. 1 עדיין בתהליך. גישור מוצלח = ההחלטות מתקיימות בפועל כפי שהוסכם על ידי 2 הצדדים. 35 הועדות לא התקיימו עקב סירוב של הקורבנות. הניסיון באוסטרליה : ההועדה היא בעצם קצה של תהליך רגיש ומורכב. ישנה מטרה לזרז את הזמן בין ביצוע העבירה להועדה. ככל שההועדה יותר רחוקה מביצוע העבירה היא פחות “טריה” ולתהליך פחות משמעות. הזמן שעובר יכול להכהות או לחדד את הכאב והזיכרון. שלבים שקודמים להועדה : בחירת מלווה לעבריין על ידו, לרוב מדובר במבוגר שאחראי לו +בני משפחה+יועץ משפטי +נכבד ציבור המתאר את המסורת והנהגים בסביבת הנער (+מתורגמן) וקצין מבחן אם הנער במבחן או שבעברו שירות לתועלת הציבור. הנפגע מוזמן להביא עמו אדם נוסף שילווה אותו כל זמן ההועדה ויכול לייצגו אם אינו ערוך לכך בעצמו. מטעם הרשויות ישתתף מנחה, קצין חקירות מטעם המשטרה וחוקר נוער שבדק את העבירה ורוצה להיות נוכח. לפי המודל האוסטרלי 9 שלבים : 1 המנחה מבקש שכל אחד יציג את עצמו + הקשר שלו לענין 2 העבריין מתאר את האירוע. במידה ומחסיר הרבה פרטים המנחה יעזור להשלימם (ביחד!) – יצירת תמונה שלמה ומשקפת של האירוע 3 המנחה מציע לנפגע לתאר את הפגיעה וההשפעה עך חייו 4 משפחת העבריין אומרת את גירסתה 5 הנפגע יאמר את ציפיותיו מההועדה . העבריין ומשפחתו מתכנסים ביחידות עמ' לדון בקבלת הצעת הנפגע או העלאת הצעה משלהם. 6 הגבה לדברי הנפגע עי' העבריין ומשפחתו + גיבוש תוכנית פעולה מחייבת + הסיכום בכתב ומשמעותו הסכם גישור. 7 הקבוצה בוחרת אדם שאחראי לדווח על ביצוע הפעולה. אם התוכנית לא מבוצעת נקבעת פגישה נוספת. 8 המנחה יכול לכנס בכל עת אך הועדה בקשר לעבירה מסוימת חייבת להסתיים בתוך כשבוע. 9 בסוף הגישור כלם מוזמנים לארוחה קלה או שתיית קפה !!! המודל האוסטרלי שונה מהמודל הבאר שבעי : באוס' העבריין ראשון בגרסתו, יש לבדוק מה המשמעות של הדבר. באוס' המלווים פעילים בהועדה. המלווים הם הבודקים אם תוכנית הפעולה בוצעה. שלב 9 נועד לשבור את המתח ולבטא פיוס, פשרה והתחלה חדשה. באוס' הליך ההועדה מעוגן בחוק, אלטרנטיבה להליך הפלילי הרגיל. מדובר בתחליף זול,מועיל,מכובד ואנושי יותר מהדיון המסורתי בבית משפט. לסיכום : מכיוון שהתפיסה המשפטית המסורתית היא שהענין הוא בין העבריין והמדינה המדינה לקחה על עצמה את החריות לענישה. כך נשאר העבריין מחוץ להליך המשפטי, בשולי הדרך. ויתור על הועדה הוא פיספוס טיפולי ושיקומי. מדובר בתהליך שיכול לעזור לחברה כולה. הפגשת הצדדים היא ביטוי לראיית העבירה כקונפליקט,השייך לצדדים (משפחתם וסביבתם) ולא בהכרח למדינה.מכאן זכותם להחליט על הפיתרון הרצוי. מדובר בתפיסה בעלת ערכים טיפוליים, חברתיים וחינוכיים- מה שאין בהליך המשפטי. הנפגע – זכות לייצוג עצמי, ביטוי לצרכיו והגנה על האינטרסים שלו, מכיר בעבריין באופן אנושי ורק לו הזכות לקבוע לגבי ההחלטות לעשיית צדק. העבריין – יכול לשנות את מצבו, מפסיביות בהליך המשפטי לאקטיביות בענין תיקון מעשיו.יכול להסביר עצמו. יכול לבקש ואף לקבל לעתים מחילה. החברה – חוסכת כסף, (אין משפטים ארוכים , אחזקת בתי כלא...),הזדמנות לבירור נורמות ומשמעות החוק בחברה. גישור = תוצר של הועדה, נועד לזיהוי קונפליקטים, חלק מעבודת שירות המבחן כמע' פיקוח על הפשע, השיקום והשינוי. הקושי הוא שהמדינה רשאית להחליט על קיומה או אי קיומה ובכך נוטלת את הבחירה מבעלי הקונפליקט. הועדה מסתיימת טוב כאשר קרו 3 דברים : 1 האינטרסים - הליגיטימים של שני הצדדים נשמרו 2 היעילות – נבחרו צעדים מעשיים ברי ביצוע 3 היחסים – נשמרה מע' היחסים הקיימת עם שאיפה לשיפור חוץ מאי דיון באופיו של העבריין נהוגים עוד ערכים : 1 העבריין מתייחס לנפגע כאדם 2 הנפגע מתייחס לעבריין כאדם 3 העבריין מודה בעבירה ונוטל עליה אחריות 4 הנפגע זוכה להתייחסות הולמת מתוך הנ”ל יתפקד הקצין עמ' לשמור על הנ”ל – כמגשר, נייטרלי, מקדם התהליך ומונע פגיעה הדדית. הגשר מאפשר ושומר על אווירה שיכולה לפתור קונפליקטים. חשוב שימנע מלהשפיע על התכנים ומרכיבי ההסכם, שלא לפגוע ברצון לפתור באופן חופשי את הקונפליקט. דבר נוסף – הקטנת הקרימינליזציה- הפללת העבריין. ההתייחסות לעבירה ולא לעבריין, שומר על כבודו והוא המציע דרכי פיצוי.שיתוף משפחתו ויצירת “חזית משפחתית” גם היא חוויה נחוצה לשילובו מחדש. נראה שהליך ההועדה יעיל יותר מאשר הטיפול המשטרתי \ התביעתי \ הפלילי שרק מרחיקים את העבריין.ההועדה היא חוויה מבוקרת ולא משפילה או דורסנית.יש התייחסות מאוזנת לעבירה תוך בחינה של המשך דרכו.הנפגע לא צריך לעבור מתן עדות המערערת את אמינותו וזוכה לסליחה, פיצוי או שירות. נפגעים בדר'כ חוששים להיפגש עם העבריין במיוחד אם העידו נגדם, ההועדה מונעת את כל זה. העבריין והנפגע לא עומדים משני עברי המתרס – הם שותפים לדרך שנועדה לברר אירוע קשה עם יכולת לכפר. גופים משפטיים ועו”ד לעתים מתנגדים להועדה, בעיקר כי אין להם תפקיד בו. המשטרה ושופטים רואים בהועדה אלטרנטיבה יעילה ומועילה בתחומי טיפול מסוימים. הועדה לא תמיד הפיתרון –כשאין הודאה למעשה, כשמדובר בעבירה חמורה ,כשהעבריין בעל עבר פלילי עשיר, כשאין בושה או שלעבריין הפרעת אישיות. להועדה פוטנציאל גדול ויש לחקור את הנושא.מדובר בתהליך מעצים לשני הצדדים- לקורבן ניתן מעמד ותפקיד בתהליך שיקומו של העבריין והעבריין זוכה למגוון אפשרויות, יחס והזדמנות ייחודית. רצון למפגש הועדה בין העבריין לנפגע לאחר תהליך משפטי הוא חשוב אך התהליך שלו שונה ממה שתואר כאן. הקונפליקט כבר טופל עי' הרשויות ולכן אין מקום לגישור.
במאמר יש טבלה : אפקט של משפט ואפקט של גישור לאחר הועדה- אצל עבריינים ונפגעים: השינוי : לאחר משפט (%) לאחר הועדה (%) אצל העבריין : *שיפור בהתייחסות למשטרה 18 47 *שיפור בהתייחסות למע' המשפט 26 42 *תחושה שכיפר על מעשיו 40 77 *תחושה שפיצה על הנזק שגרם לחברה 42 77 *בושה על מעשיו הקודמים 66 79 אצל הנפגע : *תחושה של קבלת פיצוי הולם 8 83 *הקלה בעקבות התנצלות כנה של העבריין 14 74 *חשש מפגיעה חוזרת 19 6 *תחושה של עידכון בהליכים 14 74 *השתתפות בהליכים 3 86
*משך ההליך(בממוצע) 18 71