חזרה לאתר הראשי
אלדר אבידן ד. ראיון ילדים בבית המשפט לענייני משפחה: מודל לשיתוף בין שופטי משפחה ובין עובדים סוציאלים ביחידות הסיוע. בתוך: קטינים נפגעים וקטינים פוגעים תשאול וראיון בהליך המשפטי. בעריכת: חובב מ., הרשקוביץ א., הורוביץ ד. (2001) בעמ' 255-272
קטינים נפגעים וקטינים פוגעים
תקציר המאמר:"ראיון ילדים בבית המשפט לענייני משפחה:
מודל לשיתוף
בין שופטי משפחה ובין עובדים סוציאליים
ביחידות הסיוע."
ביהמ"ש לענייני משפחה הוקם ב- 1995 ועקרונותיו הם:
- ריכוז הטיפול: מטרת ביהמ"ש לענייני משפחה הוא להביא לסיום כל הסכסוכים במשפחה ולא רק בבעיה המוצגת בפניו.
- גישה טיפולית משולבת בהליך השיפוטי: יחוד ביהמ"ש לענייני משפחה הינו בקיום יחידת סיוע טיפולית כחלק מביהמ"ש אשר בנוסף ליכולתה לתת שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה, ניתנת לה גם הסמכות להליך המכונה "יישוב סכסוך".
- התמחות המערכת השיפוטית: בנוסף לכישורים רגילים של שופט, נדרשת משופטי ביהמ"ש למשפחה התמחות ייחודית מתמשכת.
- פרוצדורה המאפשרת מעורבות של שופט ברמה גבוהה: לשופטים יכולת נגישות לחומר הראיות, לזימון עדים וחקירתם ברמה גבוהה.בזה כלול גם ריכוז כל העניינים הנ"ל בנוגע למשפחה אחת אצל שופט אחד.
- ריכוז סמכויות בענייני משפחה: לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בכל הסכסוכים שבין בני משפחה בהגדרה הרחבה ביותר של מושג זה, תוך שילוב הגורמים המטפלים בקהילה ויחידת הסיוע במטרה ליישב את הסכסוך בין בעלי הדין ותוך ראיה אנושית כוללת.
יחידות הסיוע שליד ביהמ"ש לענייני משפחה:
הוקמו החל משנת 1997 עפ"י סעיף 5 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה-95'. מבחינה ארגונית ומקצועית מהוות שירות של העבודה הסוציאלית.
תפקידם- לתת "שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה" בכדי להגיע לידי פתרונות ארוכי טווח ההולמים את כל בני המשפחה ולאפשר לביהמ"ש לבחון בהכרעותיו גם היבטים פסיכולוגיים וחברתיים הייחודיים למערכות משפטיות. הרכבן כולל פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועורכי דין השותפים להליכי הפישור והגישור (אלדר,97').
הפניית המשפחות ליחידות הסיוע מתבצעת ע"י ביהמ"ש לצורך כל התערבות טיפולית. ליחידות מופנים גם בני זוג המבקשים פתרון סכסוך ללא תביעות והתדיינות משפטית ע"י תיק "תובענה ליישוב סכסוך". חלק נכבד מתפקיד יחידות הסיוע הינו פתרון סכסוכים ופישור העדיף על התדיינות משפטית.
שמיעת הילד בביהמ"ש לענייני משפחה:
- הרציונאל לשיתוף הילד בקבלת החלטות:
הפן המשפטי- עפ"י אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (1989), יש להבטיח לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביעה בכל עניין הנוגע לו, באמצעות נציג מתאים. לילד ניתנת האפשרות להעיד ו/או לייצג את עצמו בביהמ"ש לענייני משפחה. התביעה קבעה כי הקטין אינו מחויב בהסכם המזונות שבין הוריו ולכן הוא יכול להגיש תביעה למזונותיו באופן עצמאי דבר שנכון גם לגבי נושאי המשמורת. לסיכום, לילד יש מעמד בזכות עצמו וביהמ"ש לענייני משפחה מאפשר את שמיעתו ע"י השופט ביחד עם העו"ס מיחידת הסיוע המייצגת את הזרוע הטיפולית של ביהמ"ש לענייני משפחה.
הפן הטיפולי- ההתייחסות הישנה לילד כאל "אדם בלתי-שלם" שינתה את התייחסותה ומכירה כיום במעמד הביניים של המתבגרים ואף הכרה בעצמאותם הנרכשת בהדרגה (ניוטון, 95'). תהליך שיתוף הילד משמש כאמצעי נוסף לשופט בתהליך קבלת ההחלטה (( Johnston & Roseby, 1997.
יתרונות וחסרונות של שמיעת הילד:
יתרונות-
- שמיעת הילד ישירות נותנת לשופט הזדמנות להבנת צרכיו ועמדותיו של הילד.
- הזדמנות זו מחזקת את האוטונומיה ואת תחושת האינדיווידואליות של הילד.
- ניתנת לו הזדמנות לתפוס עצמו כגורם משמעותי המשפיע על מהלך חייו.
- מגבירה את שיתוף פעולתו בהחלטה הסופית.
חסרונות-
- תחושת הכוח של הילד עלולה ליצור מתח בינו לבין הוריו.
- הילד עלול לנצל את עמדתו בכדי להשיג תגמול כלשהו מהוריו.
- בחירתו עלולה לטעת בו רגשי אשם כלפי ההורה השני.
- יש להימנע מראיונו ומחיזוק תפיסתו של ילד בגילאי 9- 12 , הרואה את העולם בשחור ולבן, כתורם למאבק בין ההורים.
- יש להתחשב בחשש של הילד במעמדו בביהמ"ש ובכך שהם מוכנים לשקר בכדי להימלט מעונש.
ראיון משותף על-ידי שופט/ת ועובד/ת סוציאלי/ת ביחידת הסיוע:
שמיעת הילד: הבאת דברו של הילד בפני ביהמ"ש אינה חייבת להיעשות באופן ישיר. קולו נשמע בד"כ באמצעות פקיד סעד או כל מומחה מטעם ביהמ"ש. פקידי סעד לסדרי דין הינם הנציגים המוסרים את התרשמותם לגבי הילד. לצורך הכנת התסקיר הם נדרשים להיפגש עם כל בני המשפחה ולהגיע לידי הערכת צרכיהם של הקטינים ומידת היכולת של ההורים להפריד בין רצונם לרצון הילדים. ההיתיחסות הינה גם לרצון הילדים המתבטאים בגלוי וסמוי, בהתאם לגילם ובשלותם. בעבר נפגשו הילדים עם השופט בלשכתו ללא נוכחות אדם נוסף ואף לעיתים גם כיום כאשר חשו שלשמיעת קולו תהיה תרומה ייחודית ונוספת בתהליך קבלת ההחלטה השיפוטית. כל זה כמובן, הינו תלוי גיל, בשלות ומבנה המערכת המשפחתית.
עיקרון
הראיון המשותף: מאז הקמת יחדות הסיוע
מתפתח מודל של ראיון משותף של שופטת ועו"ס
מיחידת הסיוע במטרה להגביר את היתרונות
שהוצגו ולצמצם את החסרונות שבשיתוף ילדים
בתהליכי קבלת החלטות בענייניהם. גם כאן
האחריות הבילעדית היא של השופט. העו"ס
משתתף/ת בתהליך איסוף המידע, ניתוחו, והפרשנות
הנובעת ממנו. כל אחד מהשותפים מתמחה בדבר
אחר: השופט- בתחום המשפט בלבד, והעו"ס-
בתחום הפסיכולוגיה והדינאמיקה של משפחה
וילדים. שיתוף פעולה בין השניים בידע וחשיבה
מקצועיים מעשיר את ההבנה שהשלם הינו יותר
מאשר סך כל מרכיביו. בראיון המשותף נחשף
מידע סודי ואינו מועבר להורים משום שאינו
מהווה עדות. השופט משתמש בעדות זו רק כאשר
הוא מרגיש שתסייע בתהליך קבלת ההחלטות.
בנוסף, עדות הילד מהווה הזדמנות למצוא יחד
עם הילד פתרונות למצבים סבוכים ומבחינת
הילדים, המפגש הישיר עם השופט הופך את ביהמ"ש
לאנושי יותר. קיום הראיון בלשכה מבטיח תנאים
נינוחים, ומאפשר קשר בלתי אמצעי בין השופט,
העו"ס והילד. ראיון משותף עשוי להרגיע
את הילד ובכך לסייע ביצירת אווירה מרגיעה
ובהפחתת המתח.
התהליך:
תכנון משותף של ראיון: תכנון זה מתקיים במפגש לא פורמאלי בין העו"ס לשופט/ת ומתמקד בראיון הילד, מטרותיו ודרכי ניהולו. העו"ס מציג/ה את הדברים על פי הבנתו/ה וכיצד לקחת אותם בחשבון בעת ראיון הילד. כל זה תוך שמירה על מגבלות החיסיון לגבי תהליכים המתקיימים ביחידות הסיוע, ואף מתוכננת חלוקת התפקידים בין השופט/ת לעו"ס במהלך הראיון.
הראיון: מתבצע בלשכת השופט/ת יחד עם העו"ס והילד. ניתן הסבר ע"י השופט/ת לילד על מהות המפגש ועל שמירת סודיותו והציפיות לשמוע את קולו. המטרה היא ליצור שיחה חופשית בכדי לאפשר לילד לבטא את עצמו ללא חשש. כל זה ע"י שאלות פשוטות וענייניות בתחילה ומעבר למורכבות יותר כאשר הילד נינוח. בסיום, ניתנת לילד הזדמנות לשאול או לומר דבר נוסף.
ניתוח ופרשנות: לאחר עזיבת הילד, העו"ס והשופט/ת חולקים התרשמויות ומציגים פרשנויות שונות לתוכן הראיון,מגבשים מסקנות ובחינת מידת התאמתן למידע הקודם שבירשותם. פירוש המידע וההתרשמות בהתאמה לשלב ההתפתחותי והרישמי הם ליבו של תהליך ההערכה המקצועי ונעשית בהקשר לגילו ומידת בשלותו של הילד. בכל מקרה, ההכרעה הסופית היא תמיד של ביהמ"ש.
סוגיות:
ראיון ילדים בבימ"ש מעלה שתי סוגיות עיקריות:
- האם הילד באמת מביע את דעתו שלו? קושי זה מתעורר כאשר קולו של הילד הינו, בעצם, קולו של אחד ההורים. זה בולט במקרים של אובדן הקשר בין הילד לאחד מהוריו על רקע עימות בין שני ההורים.הזדמנוןת זו יכולה, בדרך הנ"ל, לפגוע בטובתו.
- האם, ובאיזו
מידה, צריך הראיון לשמש להעברת מסר לילד
בנוגע לחובתו לכבד את החלטות ביהמ"ש
ולחשיבות במילוי ההחלטות. אחרי הכל הזמנת
הילד לראיון היא באמצעות ביהמ"ש בכדי
להשמיע באוזניו את דבר ביהמ"ש יותר מאשר
שמיעת עמדותיו ע"י ביהמ"ש.
לסיכום, ביהמ"ש לענייני משפחה בישראל שואף לשלב את הפן הטיפולי בהליך השיפוטי ולקחת בחשבון בהכרעותיו את הצרכים הרגשיים, ההתפתחותיים והמשפחתיים של כל בני המשפחה ובעיקר של הילדים. המודל המתפתח של ראיון משותף של ילדים בא לתת מענה הן לילדים לומר את דבריהם בביהמ"ש המחליט בענייניהם והן לרצון ביהמ"ש להשתמש בכוחות המקצועיים- טיפוליים שביחידות הסיוע הצמודות לו בתהליך הראיון, ניתוחו והבנת משמעותו. כל זה מוביל, בנוסף לכל, להקלה על הילד בתהליך קבלת ההחלטות הכואבות והקשות הנוגעות לעתידו.