מושגים בסיסיים ביסודות בעו"ס

חזרה לאתר

---

יסודות בעבודה סוציאלית- ריכוז מושגים

הגדרת המקצוע

שנת ההגדרה	המגדיר	ההגדרה	דברים משמעותיים שקרו בתקופה
1956	ארגון העו"ס האמריקאי	מטרותיו של מקצוע העו"ס: לסייע לפרטים ולקבוצות בזיהו ופתרון בעיות שנובעות מחוסר איזון בינם ולסביבה- פתרון בעיות לזהות גורמים פוטנציאליים של חוסר איזון בין פרטים וקבוצות לסביבתם ע"מ למנוע בעיות בעתיד- מניעה לחפש, לזהות ולחזק פוטנציאל הקיים אצל פרטים, קבוצות וקהילות- העצמה	באותה תקופה בארה"ב היו מאבקים של השחורים שנאבקו על חוסר התאמה בינם ובין הסביבה. העו"ס ראו את עצמם כחלק מהממסד ולכן לא לקחו חלק במאבק זה ועל זה הייתה ביקורת חריפה על העו"ס.
1961	שוורץ	מטרת העו"ס לתווך בתהליך בו הפרט והחברה נפגשים באמצעות הצורך שלהם. הנחת היסוד היא שאדם שואף להצטרף לחברה כאדם פרודוקטיבי והחברה מצד שני שואפת לאחד את כל חלקיה. השאלה היא האם החברה באמת מעוניינת לאחד את כל חלקיה והאם האדם באמת מעוניין להצטרף כאדם פרודוקטיבי. היום לא מאמינים בהנחות אלו.	ההגדרה נאמרה בתקופת קנדי (על תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה)
1983	רוזנפלד	מטרתה של העו"ס הינה לצמצם את אי ההלימה בין צרכים ומשאבים בהקשר לרווחה אנושית, להביא להטעמה בין צרכים ומשאבים ע"י גיוסם של מערכות הספקה פוטנציאליות למילוי פונקציה זו.	בתקופה זו בארה"ב היו בשלטון תאצ'ר ורייגן שביטאו מדיניות ניאו-ליברלית שביטאה מינימום התערבות בשוק הפרטי, ובנוסף הפרטה וקיצוץ ברווחה וצמצום הוצאות על אוכלוסיות חדשות. העו"ס צריך לעזור לפרט למצוא את המשאבים איפה שהמדינה לא עוזרת.
1991	סקידמור	עו"ס היא אמנות, מדע, מקצוע. מקצוע שמסייע לאנשים לפתור בעיות אישיות, קהילתיות וקבוצתיות באמצעות פרקטיקה שכוללת עבודה קהילתית, מדינתית ופרטית, אדמיניסטרציה ומחקר. המיקוד של העו"ס הוא העשרת החיים של הפרט באמצעות אינטראקציות טובות יותר.	נשאלה השאלה האם אנחנו מתמקדים בפרט למען החברה או למען הפרט.
1996	איגוד העו"ס האמריקאי	התפקיד של העו"ס הוא לסייע לאוכלוסיות חלשות ומדוכאות זה לצד זה, כאשר מסתמנת מגמה של עבודה של עו"ס עם הפרט. ההגדרה קוראת לעו"ס לחזור לשורשים. המטרה העיקרית של העו"ס הינה לקדם את הרווחה האנושית ולסייע בסיפוק הצרכים הבסיסיים של כל האנשים במיוחד, העצמתם של אוכלוסיות מדוכאות ופגיעות החיות בעוני. המאפיין ההיסטורי של העו"ס הוא מיקוד על רווחת הפרט בתוך קונטקסט חברתי ורווחת החברה כולה. העו"ס מתמקדת בגורמים החברתיים שתורמים לבעיות אלה.

---

ביקורת על המקצוע

הגישה	הביקורת
הגישה של העו"ס הרדיקאלית	מותחת ביקורת על ההסדרים הקיימים בחברה הקפיטליסטית. הביקורת על העו"ס היא בעיקר על העובדה שהעו"ס נשענת על תיאוריות פסיכו דינמיות שלוקחות כמובן מאליו את ההסדר החברתי הקיים ולא מנסות לאתגר אותו. העו"ס הופכת את מקור הבעיה למקור אישי ולא חברתי  ובכך משמשת שסתום לחברה הקפיטליסטית. מאחר והיא נשענת על תיאוריות שמתמקדות בפרט היא מתעלמת מהמקורות החברתיים שמבנים מציאות זאת. טענה נוספת שלהם היא שמי שבא לעבוד בעו"ס בא מהמעמד הבינוני ומעלה ובד"כ יותר גבוה מהמעמד של המטופלים והרבה פעמים זה משמר את הפער בין המעמדות.
הגישה הניאו רדיקאלית	מאופיינת בכך שהמבקרים שלה הם לאו דווקא רדיקלים ולאו דווקא מתמקדים במבנה הקפיטליסטי אך כן מתמקדים בהקשר  החברתי. הביקורת שלהם מתמקדת בהזנחת המטרה של צדק חברתי. הגישה אומרת שמטרת העו"ס היא לקבוע רמת חיים מינימום ולכן לחלק את המשאבים בצורה כזאת שיש אוכלוסיות שמקבלות יותר. המעבר לעבודה פרטנית שמתמקדת יותר מדי בעבודה קלינית ופסיכו דינמית מזניחה מטרה זו וכך העו"ס לא נוגעים מספיק ברמת המקרו. בנוסף, העו"ס ממעטים לעסוק בקביעת מדיניות חברתית ולכן מי שקובע מדיניות זו הם אנשים מתחום הכלכלה והפוליטיקה ולא מי שיש לו רקע בעו"ס ולכן המדיניות הנקבעת אינה תואמת את מטרות ונסיבות החיים. מחקרים שנעשו בתחום הראו שאכן עו"ס מעדיפים לעבוד באופן פרטני בארץ, בארה"ב ובבריטניה.
הגישה הפמיניסטית	הביקורת החלה בשנות ה-70 ובאה מזרמים שונים בגישות פמיניסטיות כאשר הטענה העיקרית היא שהתיאוריות הנלמדות בבי"ס לעו"ס מאופיינות בהטיה כנגד נשים ובהשענות על הנחות מסורתיות שקשורות לתפקידי מגדר. כתוצאה נכך, התיאוריות מגבילות את יכולתם של העו"ס לזהות ולהבין את ההשפעה של הסקסיזם על משתמשות בשירותים של עו"ס. הביקורת היא על היררכיה שלא במקומה בין מטפל למטופל. הגישה תומכת בקשר יותר הדדי ושוויוני, המטפלת אינה מומחית, התפיסה היא של מפגש בין שתי מומחיות של המטפלת בתחום הידע והמטופלת שמומחית לחייה.
הגישות הפוסט-מודרניסטיות	הגישות הפוסט מודרניסטיות קוראות תיגר על כל התפיסות המודרניות ומה שמוגדר בעולם המודרני. מטילה ספק בכל. הגישה הזו מתנגדת לאמת אחת, היא מאמינה יותר במה שנכון לעכשיו ולא למחר. טוענת שהידע שנתון אצל העו"ס הופך את העו"ס למקור כוח וכמומחים יש להם מונופול על האמת ושליטה בלעדית על מה מוערך, מה נחשב, מה נורמלי ומה לא נורמלי. הביקורת היא שהעו"ס היא מאוד היררכית, העובד שולט על התהליך וטוענת שתפקידו של העו"ס לא להיות מומחה אלא ליצור שיתוף עם הלקוח ולהבין שלא כל לקוח דומה.

---

יסודות בעבודה סוציאלית- ריכוז מושגים

ההתפתחות של עבודה סוציאלית

-Case workעבודה פרטנית

צדקה מדעית- צדקה שמבוססת על ניתוח מדעי, שקולה ושיטתית, עם רציונל.

פרופסיונליזציה- גיבוש מנדט חברתי, הגדרה חוקית של תחום פעולה, תגמולים חומריים וסימליים משופרים, ארגון יעיל של המקצוע.

התפקיד החברתי של העבודה הסוציאלית

צדק חברתי- מצב שבו תהיה לכל אדם נגישות שווה למוצרים, זכויות, משאבים חברתיים\ חינוך דיור וכו'.

צדק חלוקתי- תפיסה שקיימת היום בחבר המודרנית, שאנשים חייבים לחיות ברמת מינימום מסיויימת. מדינת רווחה מבטאת את התפיסה הזו. המטרה לא יצירת חברה שוויונית אלא חברה הומאנית.

צדק מתקן- במידה ולא מתקיים צדק חלוקתי, יש לפעול למען צדק מתקן- תיקון המצב וקידומו למען צדק חלוקתי.

פסיכולוגיזציה של בעיות חברתיות- הניסיון להבין ולהסדיר בעיות חברתיות דרך גורמים פסיכולוגיים.

שני מימדים למיון תעסוקות לשיפור מומחיות העבודה הסוציאלית וקביעת קדימויות: המימד הטכני- מתייחס לאותו חלק בידע המקצועי שניתן לפירוט בצורה של כללים ברורים ותהליכים קבועים. המימד הבלתי קבוע (המימד האינדטרמניסטי)- מתייחס לאותו חלק בידע המקצועי ובשיטות העבודה, שאינו ניתן להעברה בעזרת כללים פורמאליים. מדובר במומחיות ייחודית, בכושר אלתור אישי, בתובנה ובסגולות אישיות ספציפיות של בעל המקצוע. (רוזנפלד)

מטרות ותפקידים של העו”ס

סוכני שינוי חברתי- עו”ס שפועלים בזירה הפוליטית. פועלים במטרה להשיג צדק חברתי.

תיאורית המערכות

אינטראקציות אופקיות- אינטראקציות של האדם בתוך המערכת.

אינטראקציות אנכיות- אינטראקציות של האדם מחוץ למערכת.

מערכת סגורה- מערכת שהגבולות שלה עם הסביבה נוקשים, היא לא מרשה לדברים מהסביבה לחדור אליה, מערכת המנסה להיות עצמאית.

מערכת פתוחה- מאפשרת לאנרגיות,מידע ומשאבים מהסביבה לחדור אליה, מקיימת אינטראקציות רבות. חשופה להשפעות של סביבתה החיצונית.

תשומה (input)- אנרגיה שחודרת את גבולות המערכת.

המרה (throughput)- התהליך בו המערכת עושה עיבוד לתשומות שהיא מקבלת.

תפוקה (output)- התגובה של המערכת לאיזושהי תשומה שהיא קיבלה.

משוב- מסרים של מידע החוזרים למערכת מסביבתה. מסרים אלה מאפשרים למערכת לתקן את תהליכי ההמרה ולשנות את כיוון התפוקה.

לולאת פידבק- האינטראקציות עם הסביבה מושתתות ונבנות על סמך פידבקים מתמשכים: תשומה> תפוקה שהיא גם משמשת כתשומה למשהו אחר> תפוקה וחוזר חלילה... –זוהי לולאת פידבק.

שיווי משקל- מתייחס למערכת סגורה, מערכת כזאת נתפסת כיציבה וסטטית, גם אם כוחות חיצוניים מצליחים לחדור מבעד לגבולותיה, היא סופגת השפעה זו וחוזרת למצב הקודם של שיווי משקל.

הומיאוסטזיס והשתנות קבועה- מתייחסים למערכות פתוחות, מתארים מערכת שנמצאת באופן מתמיד ושוטף עם סביבתה, התוצאה היא איזון דינאמי- מצב שבו המערכת כל הזמן מתאימה את עצמה למצבים משתנים.

עיקרון ההדדיות- ברגע שחל שינוי בחלק אחד של המערכת אותו חלק נמצא באינטראקציה עם שאר החלקים של המערכת, מה שגורם לשינוי בשאר תתי המערכת- אפקט הדומינו.

הסתכלות ליניארית- הסתכלות על מצב סיבה ותוצאה.(התיאוריה הפסיכואנליטית)

הסתכלות מעגלית- כל גורם משפיע על גורם אחר ומושפע ממנו. (גישת המערכות)

השתנות קבועה- מתאר מערכת פתוחה המסוגלת לשנות את המבנה שלה ע”מ שתוכל להסתגל לתנאים משתנים.

בעיות חברתיות

בעיה- מצב שבו צורך/ צרכים של אדם או מערכת לא מסופק/ים והאדם/ מערכת לא מצליחים לספק אותו/ם.

צורך- דבר מסויים שהכרחי לתפקוד ולרווחה של אדם/ מערכת.

אוכלוסיית המובסים- אוכ' שאנשיה הובסו פעמיים: פעם אחת בשל דלות משאביהם- לא הצליחו להיחלץ ממצוקתם בכוחות עצמם, פעם שנייה, שעל אף מצוקתם לא סייעו בעדם.

משפחות העולם הרביעי- משפחות מנותקות- משפחות ללא דיור קבוע, שאינן נעזרות בחברה ואינן יכולות לחזור אליה.

שון- יצירת טכנולוגיה שצריך להתאים לאובייקט.

בעיות מקרו- כוללות בעיות מפתח בחברה. לא יבואו לפתרון ע”י פתרונות טכניים או אדמניסטרטיבים.

בעיות מיקרו- בעיות החורגות אצל פרטים שגורמות נזק לעצמם או לאחרים.

מצבי שינוי

קוהביטציה- בני זוג הגרים באותו משק בית אך אינם נשואים זה לזה.

הורות תפקודית- הורה שגר עם הילדים ומגדל אותם.

דיפרנציאציה של העצמי- מושג שמתאר שתהליכים תוך אישיותיים של הפרט ומשקף גם תהליכים בין אישיים במשפחה ברמת הפנים- אישיותית הכוונה ליכולת ליצור הפרדה בין תפקודים אישיים לבין תפקודים אינטלקטואלים, כשאמור להישמר איזון יחסי בן שני רבדים אלה. ברמה הבין אישית מדובר ביכולת לעשות הבדלה בין ה”אני” לשאר חברי המשפחה באמצעות גבולות ברורים.

מורפוגונזיס- יכולת המערכת לקלוט נתונים מהסביבה, לערוך רה- ארגון, לשנות דפוסי פעולתה כדי להצמיח דפוסים חדשים שמתאימים לנסיבות המשתנות.

שינויים ממעלה ראשונה (ענף, אנכי, אבולוציוני, ליניארי כמותי, רציונלי)- שינויים הנעשים במסגרת הערכים, האינטרסים, ההנחות והנורמות המקובלות. מתרחשים בתוך מערכת נתונה כשהיא עצמה אינה משתנה. שינוי שגרתי, מצומצם, הדרגתי.

שינויים ממעלה שנייה (שורש, אופקי, רבולוציוני, לא ליניארי איכותי, רדיקלי)- שינויים בתמורות, בגרעין, בפרדיגמה. משקפים ערעור של המבנה, ההנחות, הערכים, היעודים או הכיוון של המסגרת הארגונית של הפרט. משנים מן היסוד את המערכת עצמה. שינוי מקורי, מהפכני, רחב וחד.

---

הגדרות:

מהי עבודה סוציאלית?

שינדלר מציע כי על העו”ס להתמקד במשימה מרכזית: השגת שיוויון חברתי ע”י חלוקה מחדש של משאבים.

אברהם דורון מוסיף ואומר כי העו”ס מכוונת לקדם צדק חלוקתי בחברה, לפחות ברמה של מינימום בפרט וברמה החברתית הכלכלית. מינימום זה צריך לכלול צדדים מטריאליים(חומריים) וצדדים לא מטריאליים כגון כבוד עצמי ויוקרה חברתית.

עזרה: מתן אפשרות לאותו אדם לצמוח לכיוונים שהוא בוחר, לפתור בעיות ולעמוד בפני משברים. המטרה של העובד הסוציאלי היא לתת כלים לאדם על מנת שיוכל לעזור לעצמו, לאפשר לו רכישה של מיומנויות להתמודדות עצמית. עו”ס נעזרים בעיקר בידע ויכולות הנמצאים בתוך האדם עצמו. אפשר לחלק את אירגוני העזרה השונים לשני קטגוריות:

1. מהרשמי לבלתי רשמי (רשמי=שירותי רווחה, רופאים, מומחים בלתי רשמי=קבוצת חברים, משפחה)כאשר באמצע יש את המתנדבים והארגונים הלא רשמיים אבל גם לא בלתי רשמיים.
2. מבני מול בלתי מבני (מבני=שירותי רווחה, רופאים, מומחים בלתי מבני=קבוצת חברים, משפחה) כאשר המתנדבים נכנסים תחת מבני אך פרה-מקצועי.

ברנר מציג רשימה של סיבות שגורמות לאנשים לעזור:

• הצורך להשפיע על חייהם של אחרים
• הצורך להחזיר טובה
• הצורך לדאוג לאחרים- מטפל טבעי מגיל צעיר, ה”מתווך” במשפחה
• הצורך לטפל בעצמי- מתוך ניסיון וגורמים אישיים
• הצורך להרגיש נצרך- לקבל הערכה על מתן עזרה
• הצורך בתגמול כספי
• הצורך במעמד ויוקרה
• הצורך לספק תשובות
• הצורך בשליטה

מאפייני עוזר התורמים ליחסי העזרה:

• מודעות לאני ולערכים- מאפשר למטפל להסב את תשומת ליבו למטופל בלבד
• מודעות להתנסויות תרבותיות
• יכולתו של העוזר לנתח את רגשותיו שלו
• יכולת לשמש דוגמא ולהשפיע
• אלטרואיזם- נתינה ע”מ לקבל משהו בחזרה
• תחושת מוסריות חזקה
• אחריות

אילו מאפיינים יקדמו צמיחה בנעזר?	במה זה עוזר לנעזר?
אמפתיה-הניסיון של העוזר לראות את הדברים דרך עיניו של הנעזר ועדיין להישאר “אני”.	הנעזר מרגיש מובן ואולי אף מבין את עצמו יותר טוב.
חמימות ודאגה-מתבטא ברמה מילולית ובלתי מילולית	נותן לנעזר הרגשה טובה, גורם לו להרגיש “נאהב” ושלמישהו איכפת ממנו
פתיחות- העוזר צריך לשתף במחשבות, בתפיסות שלו גם את הנעזר וכמובן להקשיב לו	מעודד את הנעזר להיפתח גם כן.
התייחסות חיובית וכבוד-להתייחס לשונות של הנעזר, בלי לשפוט אותו.	מונע מהנעזר להגיד את מה שהעוזר רוצה לשמוע ומעודד אותו להגיד את שבליבו.
קונקרטיות וספציפיות-לדבר באופן ברור. להשתמש במילים “אני”, “לדעתי” וכו'.
כישרון לתקשורת- לדעת לדבר, לתקשר, יכולות מילוליות ובלתי מילוליות	נותן לנעזר הרגשה שהוא תמיד יכול לפנות לעוזר ולדבר איתו בכל זמן ורגע.
מכוונות- יכולת לבחור מבין כל האפשרויות מה מתאים לנעזר ומה יקדם אותו.	מסייע לו בצורה הכי טובה ומותאמת אישית בשבילו.

שינדלר מצוטט את גוסטאפסון שאומר ששליחות היא גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים.

כלפי פנים זו איזו שהיא גאווה, מרגישים שאנו עושים משהו מאוד מכובד וזה גורם לנו לדימוי עצמי גבוה וזה גורם להרגשת יכולת לשנות ולהשפיע ונותן לנו תכלית.

כלפי חוץ הוא מה שעושה לי המקצוע ביני ובין אחרים-איך זה גורם לי להיראות כלפי הזולת.

עבודה סוציאלית היא נגזרת ממדינת רווחה (מדינת רווחה- המדינה מחליטה שהיא מספקת באופן ממוסד שירותים חברתיים במטרה לסייע לאנשים, לקבוצות ולקהילות להשיג סטנדרטים מספקים של חיים, בריאות, יחסים בינאישיים כך שכל אלה יאפשרו את פיתוח הכישורים ומימוש הפוטנציאל של כל אדם במטרה לקדם את רווחתו ואת איכות חייו באופן שמתאים גם לצרכים של המשפחה והחברה.)נכלל בתוך זה: חוק חינוך חובה, חוק בריאות חובה, ביטוח לאומי וכד'.

עו”ס עוסקת בשירותים החברתיים במטרה לשפר איכות חיים חברתית, אנחנו בעצם נציגי החברה.

ההגדרה הבינלאומית לעו”ס:

מקצוע העו”ס מקדם שינוי חברתי, פיתרון בעיות ביחסי אנוש, מעצים ומשחרר בני אדם כדי לקדם את רווחתם. המקצוע עושה שימוש בתיאוריות על התנהגות אנושית ועל מערכות חברתיות כדי להתערב בנק' האינטראקציה של אנשים עם סביבותיהם. עקרונות של זכויות האדם וצדק חברתי הם מהותיים לעו”ס. ההנחה שלאדם יש כוחות ואנו כבני אדם צריכים לנצל את הכוחות האלה באופן הטוב ביותר כשהאמצעי לעזרה הוא ידע.

רוזנפלד מציע היררכיה בין הפיתרונות שעובדים סוציאליים מציעים בכך שהסדר עדיפויות הולך כך:

1. עזרה לנזקקים לגיוס משאבים עצמאיים שלהם (להכשיר אנשים לעבודה, לסייע להם לשפר את התפקוד ההורי שלהם)
2. להעמיד לרשות נזקקים אלו משאבים שמקורם ברשתות חברתיות קיימות (משפחה, קרובים, חברים, נזקקים כמוהו)
3. הפעלת משאבים כלל חברתיים ע”י חקיקה, שינוי מדיניות (הקמת קרן, תרומות, שינוי חקיקתי)

ע”פ רוזנפלד, בן אדם שזקוק להשתלה שלא נכללת בסל הבריאות, עו”ס צריך לפעול בסדר עדיפויות הבא:

1. לבדוק אם יש לאיש חסכונות או אמצעים כספיים לממן בעצמו את ההשתלה.
2. האם יש קרובים שיכולים לתרום לו את האיבר שלו הוא זקוק או יכולים לעזור במימון כספי.
3. להקים קרן תרומות, לפעול למען חקיקה של הכנסת ההשתלה לסל הבריאות.

אצל העו”ס תמיד קיימת הנטייה לטפל באופן עצמאי ופרטני בבן אדם הזקוק לעזרה ובסופו של דבר לפתוח קליניקה פרטית. התיאורטיקנים אומרים שהמקצוע צריך לקבל סדרי עדיפויות מחודשים, כלומר לסייע לאנשים שהכי נזקקים ולאפשר חלוקה מחודשת של המשאבים.אם אנו לא נשים את סדרי העדיפויות על תיקון עוולות הרי שעבודה סוציאלית עלולה לאבד את הצידוק לקיומה.

ההיסטוריה של העבודה הסוציאלית

העזרה לזולת התחילה עוד מתחילת האנושות, מימי אברהם אבינו.

ב-1915 יש כינוס של אגודת הצדקה, ששם יוצאת קריאה של אדם בשם פלקסנר והוא אמר: “צאו ובנו לעצמכם פרופסיה” (תבנו לעצמכם מקצוע).

ב-1917 היה הטקסט הראשון המקצועי של מרי ריצ'מונד שנקרא: Social Diagnosis (הבחנה תרבותית) שזאת הייתה התיאוריה הראשונה בעו”ס שבו היא דיברה מהי הערכה, אבחון. היה רשמה במונחים רפואיים. בתקופה זו עו”ס הייתה לחפש פיתרון לבעיה, כלומר העוני והמצב הכלכלי הקשה היו כמו מחלה על החברה. בתקופה זו התחילו הטפות מוסר וביקורי בית של מתנדבות.

בפועל העו”ס התחילה בשנת 1920 בארה”ב כשגלי הגירה רבים הגיעו לארה”ב וגרמו לנטל חברתי ובעיות כלכליות ואז הממשל התחיל לחשוב על דרכים שבהם ניתן לשלב את העניים בחברה. בשנה זו עדיין אין קווים מנחים. בתקופה זו יוצא ועדת מילפורד, ועדה שקיבצה כמה סוכנויות ביחד כדי למצוא דרכים להתערבות אצל אנשים שפונים אליהם והם הטמיעו מושג חדש שנקרא: “הסתגלות”. הדגש הוא מטרות ספציפיות פרטניות ושם התחיל הכיוון שצריכים להשתמש במשאבים האישיים של הפונה בכדי לעזור לו.

1930-1945- שנות השפל הכלכלי בארה”ב-שוב פעם המקצוע נדרש להתערב בחברה ובבעיות החברה ופחות בפרט. הרבה מאוד פונקציות שהיו אז בידיים פרטיות, עברו לידיים ציבוריות. ואז התחילו מקומות עבודה מסודרים לעו”ס. בתקופה זו עוברים מלמצוא בעיה בפרט למצוא בעיה בקהילה. בתקופה זו מתפתחות 2 גישות בסיסיות: הגישה הדיאגנוסטית שבה הפונה הוא ה”חולה”. והגישה ההפונקציונלית- האדם הוא “קליינט” שזקוק לשירות ואנו נותנים לו מענה, אין חיפוש סיבות פנימיות אלא עובדים על הבעיה המוצגת.

בתקופה זו יש צמיחה של מקצוע העו”ס ועו”ס נלמדת כתואר אקדמאי באוניברסיטאות.

1945-1960- לאחר מלחמת העולם השנייה, בארה”ב התחילו שנים של רווחה כלכלית יותר גבוהה ותחושה של שפע, מה שהביא לאופטימיות גם חברתית וגם כלכלית.

התחיל כיוון של עו”ס כפסיכותרפיה (טיפול קליני בתוך חדר אחד על אחד) והעמיקה ניסיון לחפש עוד תיאוריות שמסבירות את התפקוד של האדם. עדיין הייתה מחלוקת בין הגישה הדיאגנוסטית לפונקציונלית.

1960-1975- לאחר שהייתה אופטימיות שהעוני נגמר, בתחילת שנות ה-60 האופטימיות דועכת ויש הכרה שקיים עוני.

יש עלייה במודעות לאפליה נגד שחורים בארה”ב. התחיל תהליך ששוב מכוון לפיתוח מדיניות חברתית ושינוי חברתי ופחות התמקדות בפרט.

החלו לפתח בממשלה תוכניות למיגור העוני, לטיפול בקשישים, בזכויות האזרח ולתפיסה קהילתית של מחלות נפש (מתחילה מגמה של שילוב חולי נפש בסביבתם הטבעית).

יש הרחבה של הידע שצוברים בעו”ס, תחומי עניין רבים יותר. הולכת ומתבססת תפיסה שהאדם הוא חלק מהסביבה. בנוסף, מתחילה להתבסס גישת המערכות (עוסקת בזה שהאדם הוא חלק ממערכת גדולה יותר כמו משפחה, אחים, הורים, תנועות נוער ועוד אשר הם משפיעות על האדם ומושפעות מהאדם. התפיסה המערכתית מפחיתה את ההשפעה של פסיכואנליזה).

בתקופה זו מתקדמים התארים האקדמאים עד לדוקטורט וקיימת התחלה של התמקצעות בתחומים מסוימים בעו”ס (כמו מומחה לבריאות הנפש, מומחה לנוער בסיכון ועוד).

1975-1990- בתקופה זו יש אכזבה מתוכניות הרווחה, העוני לא הצטמצם אלא להיפך, הוא מתרחב. יש תפיסה שצריך לטפל במערכות הקטנות ובפרטים ולא בקהילה. מתפתחת פרקטיקה של עו”ס שעובדים ומטפלים באופן פרטי כמו כן, מתפתח קוד האתיקה.

1990-עד היום- יש כמה מוטיבים שמתפתחים בעו”ס:

1. נושא ההעצמה שאומר שבכל בן אדם טמון פוטנציאל לשינוי ואנו ננסה להעצים את הפוטנציאל שלו לידי התגשמות.
2. צדק חברתי- מתן מינימום הכרחי לאוכלוסיות מדוכאות, תפיסה שהחברה היא זאת שגורמת לקבוצות מסוימות שלא לממש את יכולתן.
3. גישת הכוחות- מתמקדת בטיפול של אנשים בעזרת הכוחות שלהם, שהם אלה שבעזרתם האדם שורד, מתפקד. בגישת הכוחות אנו לא מתמקדים בבעיה שלו אלא בכוחות שלו.
4. מתחילה בתקופה זו פרספקטיבה של פמיניסטיות- מודעות לעוולות חברתיות שיש לנשים ופעילות על מנת לשנות זאת.

היסטוריה של עו”ס בישראל:

גם בארץ החלו שירותי רווחה, עוד בתחילת המאה שעברה. הם נטו להיות בעיקר באוכלוסיה הדתית (גמ”ח, חברה קדישא ועוד).

התחילה הגירה מאירופה (עקב ציונות או מלחמות) והתחילו להיות אוכלוסייה יותר חילונית. מתוך התנגדות של האוכלוסייה החילונית לאורח חיים הדתי ועדיין צורך ברווחה, פותחו צורות חיים של קיבוצים, מושבים שבהם יש עזרה הדדית.

בסביבות שנות העשרים, התחילו ארגוני נשים פרויקטים של צדקה כגון ויצ”ו, הדסה, נעמ”ת ועוד.

בשנת 1931 הוקמה תחת הממשל הבריטי המחלקה לעו”ס שבראשה עמדה הנרייטה סול. בתוך הערים ממוקמות מחלקות של עו”ס.העובדים הסוציאליים לא מקצועיים ורוכשים ידע ע”י הניסיון.

העו”ס הראשונים הגיעו לארץ מגרמניה.

עם קום המדינה עלו הרבה אנשים ממקומות שונים. תוך 3 שנים גדלה האוכלוסייה ב700,000 איש. העו”ס היו עסוקים במתן פתרונות חירום מיידיים כגון המעברות. לאט לאט התחילו להעניק עזרה רחבה יותר. משרד הסעד (שכך היה נקרא משרד הרווחה אז) עסק ונתן מענה לכל התחומים.

בשנת 1958 התחילה למידה אקדמאית של עו”ס באוניברסיטה העברית.

בשנת 1980 נחקק חוק הבטחת הכנסה שאפשר הפרדה בין עו”ס לבין מתן מענה של שכר (הוקם ביטוח לאומי, לשכת התעסוקה ועוד)

התחילו לחוקק חוקים בכנסת כגון: חוק למניעת אלימות במשפחה, הגנה על חסרי ישע, חובת הדיווח. חוקים אלו יוצרים תפקידים חדשים לעו”ס כגון פקידי סעד.

יש בתקופה זו מעבר מהשמה במוסדות סגורים להשמה בקהילה (ממעבר של מקומות סגורים לחולי נפש או פיגור שכלי לקהילה, הוסטלים, דיור מוגן וכו').

בשנת 94 יוצא לאור קוד האתיקה החדש.

בשנת 96 יוצא חוק העובדים הסוציאליים שמגדיר מיהו העובד הסוציאלי ומהו טווח הפעילות שהוא יכול לעבוד בה.

---

גישות

-  - מקורות פורמליים: מדינה      ארגונים בשוק הפרטי- עיסקי

-   מקורות בלתי פורמליים:  רשתות חברתיות   המשפחה וקרובים  (זה בנוסף לסיוע המדינה)

                                              

-  מדינת רווחה – מדינה שקיים בה שוק כלכלי חופשי, אבל דואגת לזכויות בסיסיות לאזרחים.

-  בטחון סוציאלי – ביטחון חברתי שכולל: חינוך הכנסה, דיור תזונה.

-  דרכים שהמדינה פועלת במדיניות רווחה:  פיקוח על מוצרי יסוד, מערכות להבטחת הכנסה, סבסוד שרותים, התערבות  

                                                                          בשוק העבודה.

-  קומודיפיקציה – מסחור: האדם תלוי בעצמו ע"מ להתקיים.

-  דה קומודיפיקציה – אי מסחור: מדינה שלוקחת על עצמה את האחריות להספקת המשאבים.

- עסקים בקהילה – אחריות חברתית של העסקים כלפי הקהילה. החיבור בין עסקים-קהילה עונה על אינטרס הדדי וגם

                                  אינטרס פוליטי. העסקים מרווחים תדמית להראות עם הפנים לקהילה.

 

 

 

שינוי מדיניות וקידום חקיקה:

אקטיביזם חברתי –     פעילות למען מטרות חברתיות. בית איזי שפירא – כארגון חברתי מקדמים חקיקה חברתית.

"פרקטיקה של מדיניות" – דחיפה וקידום של חוקים!

 

הבטחת הכנסה-תעסוקה- מוקדי התייחסות:

 

ריכוזיות: אחריות המדינה, המדינה אחראית על טיפול בנושאים חברתיים, כלכליים. כאשר המדינה ריכוזית. תהיה חקיקה חברתית רחבה!

ביזוריות: הדגש פחות על המדינה, ויותר על רשויות מקומיות.  ישראל היא גם וגם!!   בגישה זו: הקרובים מכירים את הצרכים. פיתוח מענים מקומיים. הגישה מכירה בשוני של הקהילות, מכירה  בנושאי יזמות עיסקית. השירות מקומי ונותן תחושת קרבה!

מדיניות סלקטיבית – הגברת ההפרטה. פיזור סמכויות, מעבר לקהילות, חיזוק תפקידי המשפחה, חיוס מקבלי ההטבות להשתלב בתעסוקה.

מערכת שירות ממשלתיות:  הגימלאות הן זכות חוקית אינדבידואליות, והיא לא תלויה בשיקול הדעת של המוסד!

מס יעודי – הוא מס שנקבע למטרה מסויימת ולא ניתן לעשות בו משהו אחר!  בביטוח לאומי זה מבטיח מנימום קיום!

הזכות לגימלאות: רק למי ששילם מס. מקבלים אותו כאשר מגיעה הזכות.

                              היתרונות: הדגשת הסולידריות החברתית, ערבת הדדית כי כולם כלולים בתוכנית, הקניית זכות קניין 

                              הגימלאות הן שלי וזכותי לקבל, ואין תחושת נחיתות.

 

בית רזיאל – סרטון על בית אבות, הפרטה של שרותים שעברה לבעלות פרטית, וניסו לקדם ע"י אחריות של המשתתפים, והם עשו ספריה במקלט. (שיתוף לקוחות)

מקצוע העבודה הסוציאלית – לפעמים יש מתח בין המדיניות לערכים של העו"ס. "פרקטיקה של מדיניות" העוס"י"ם יכולים ליצור מדיניות, או להאבק במדיניות מוצעת. 

עו"ס – התמודדות עם צרכים ושיפור מצב קהילות ויחידים ע"י  - 1.  טיפול פרטני   2. קידום צדק חברתי.

 

עידית וייס גל – טבעה את המונח "פרקטיקה של מדיניות", אבל בארץ הפרקטיקה של המדיניות יחסית מצומצם!

 

הבדלים בין פרקטיקה ישירה לבין פרקטיקה של מדיניות:- (בתפקיד העו"ס)

 

4 מודלים של עשייה בפרקטיקה של מדיניות:-

העו"ס  כמומחה מדיניות – מבצע מחקרים של אנשי אקדמיה כסיוע בעיצוב מדיניות חברתית, מוזמן לועדות, מחאות.

העו"ס כסוכן שינוי בסביבת העבודה החיצונית –מעורב בעיצוב מדיניות

העו"ס כסוכן שינוי בסביבת העבודה הפנימית – בתוך הארגון שלו

העו"ס כצינור של מדיניות וכמתריע – מזהה צרכים בשטח, מעביר מסר לקובעי מדיניות.

*** מודל 1 + 4 יחס ישיר: מומחה ומתריע...

 

אסטרטגיות "פרקטיקה של מדיניות" (כיצד פועלים לשינוי חקיקות)

1. סינגור בבתי המשפט
2. רפורמה באמצעות בתי משפט
3. הפעלה חברתית (מחאת וכיו"ב)
4. ניתוח מדיניות חברתית (איך השירתים ניתנים, האם יש שיוויון בזכאות)

 

 

 

הכישורים הנדרשים:

כישורים לאינטרקציה-יחסים בינאישיים, רשתות חברתיות ומקצועיות

כישורים להבהרת ערכים (האם יש סתירה בין ערכים למציאות)

ניתוח והמשגה – זיהוי פתרונות חלופיים

עריכת מחקר חברתי –איסוף נתונים

כישורים פוליטיים- זיהוי מקור הכוח, פיתוח אסטרטגיה, ולהעמיד עצמנו לבחירות.

 

ישנה טענה שתפקידי העו"ס שמרניים ואינם מעודדים רדיקליות ויציאה מהקופסא. ישנם מספר הסברים לטענות אלה:-

- בתהליך סוציאליזציה אנחנו נוטים להקשיב לחזקים.

- התמחות בנישות בתחום העבודה הסוציאלית, מקטין את המאקרו. למשל התמקצעות בילדים, בבריאות הנפש וכד'..

- התפתחות היסטורית – ערכים של אינדיבידואליזם, ובורגנות מחזקים התבוננות על הפרט, ופחות על החברה.

- מגדר – רוב העוס"ים נשים

- מעמד חברתי- נחשב למעמד ביניים.

- מערכות ההכשרה – האוניברסיטאות לא מספקות מספיק הכשרה מקצועית

- מיתוסים – תפיסה שפרקטיקה של מדיניות, פוליטיקה זה לא דבר חיובי.

- מיתוס של חוסר והיכולת לשנות.

- מיתוס האדם הדגול – כאילו שזה מוגבל רק למדרגים גבוהים

- מיתוס מדיניות באמצעות חקיקה.

 

תפקידי ההנהגה: בניית חזון  בניית צוותים בתוך הארגון לפתוח גישה ביקורתית,  בניית צוותים שיעסקו בפרקטיקה בהתאם לחזון.

עו"סים חושבים שמיצוי זכויות זה לא תפקידם!!

 

 

 

 

 

תפיסת היהדות (מתוך זנבר)

גישה שאומרת פחות אחריות של השלטון ויותר של הקהילה והמשפחה! צריך שדאוג לעני והחלש ע"י יצירת תעסוקה.

- הצו האלוקי – לסייע לנזקקים. העניים ישלמו פחות ויקבלו קצבאות. מתן צדקה!

- לגבי מהגרי עבודה – הרמב"ם אומר עניי עירך קודמים (אין הלימה סוגיה זו בין זנבר ובין הרמב"ם)

למשל: יוזמה עיסקית עולה בקנה אחד עם תפיסת הרמב"ם.

 

פיטרסון

כאשר המדינה לוקחת על עצמה אחריות, קיימת סכנה שאנשים פחות יעזרו  לאחרים החיים במציאות.

---

View My Stats