Back to Website
פינצי, ר., כהן, א. ו-ויצמן, א. (2000). מאפיינים והשלכות של התעללות רגשית בילדים ובמתבגרים, הרפואה 138 (3), 237-240
מאפיינים והשלכות של התעללות רגשית
בילדים ומתבגרים/פינצי, כהן, ויצמן
הגדרת ההתעללות הרגשית היא מורכבת משום שקשה למדוד אותה ולהגדיר האם קיימת. זוהי פגיעה עמומה וחמקמקה אשר קשה להגדיר את מהותה ולאתר אותה. גם הילדים עצמם לא יתלוננו התעללות רגשית מצד ההורים.
אין תופעות ספציפיות המוגדרות להתעללות
הרגשית, אך מתוארים טווח רחב של הפרעות פסיכיאטריות אצל ילדים
אלו.
שכיחות התופעה
ב-1997 היו בישראל 5,314 ילדים שחוו
התעללות רגשית בטיפולן של פקידות סעד לחוק הנוער. בגלל הקושי בהגדרת התופעה מעטים
המקרים בהם הורים הובאו למשפט בגין התעללות רגשית. כמו כן, בגלל חמקמקות התופעה
ברור כי ילדים רבים לא מאובחנים כי סובלים מהתעללות זו ולכן לא מטופלים.
הגדרה
התעללות רגשית/פסיכולוגית נתפסת כ"רצח
אופי". ההורה שולל את קיומו הרגשי של הילד ע"י התנהגות הרסנית שיטתית וחוזרת אשר
מעוותת, חוסמת או הורסת התפתחות חיובית של תחושת זהות והערכה עצמית. ההתעללות
הרגשית מחבלת בתפקודים הרגשיים ו/או האינטלקטואליים של הילד ובסיכוייו ליצור קשרים
בין אישיים בהווה ובעתיד. הילד נהפך להיות מפוחד באופן כרוני, חרד, לא שקט, מדוכא,
נסוג חברתית. היכולת שלו להתמודד בהצלחה עם משימות התפתחותיות המתאימות לגילו,
נפגעת משמעותית.
שמונה סוגי התנהגות הורית אופיינית להתעללות רגשית:
- דחייה או התעלמות מהילד אשר גורמים לו לחוש שהוא "נדחף החוצה" מהמשפחה.
- הפחתת ערכו של הילד ע"י ביקורת הרסנית, לעג, עלבונות והשפלות. הילד מבין כי הוא חסר ערך או כשלון.
- הפחדת הילד ע"י איומים והפחדות לפגיעה פיזית או פסיכולוגית, או איום בנטישה הילד- גרימת טראומה לילד.
- בידוד הילד ע"י מניעת קשרים חברתיים מחוץ למשפחה.
- עיוות חברתי- העברת כללי התנהגות שאינם מקובלים בחברה. (לדוגמא התנהגות עבריינית)
- ניצול רגשי של הילד לצרכים ההורים, אשר מונע ממנו להתפנות להתמודדות עם משימות גילו.
- מניעת גרייה מהותית- העדר תגובתיות רגשית או זמינות, העדר אהבה וטיפול דואג אשר מעכבים את התפתחותו הרגשית או האינטלקטואלית של הילד.
- הורות בלתי עקבית, שאי אפשר לסמוך עליה- אי אפשר לסמוך על התמיכה ההורית, דרישות ההורה מנוגדות. בכך נמנעת מהילד תחושת יציבות משפחתית והוא מתקשה לבסס לעצמו תחושת ארגון וחוקיות בעולמו.
הדפוסים הנ"ל מביאים לפגיעה מתמשכת בתחושת ה"עצמי" של הילד, בהערכתו העצמית, בביטחונו בעצמו ובהוריו ומערערות את חוסנו הנפשי של הילד.
ממצאים קליניים
פעוטות (0-3): בגיל זה ההתעללות הרגשית מאופיינת בעיקר בדחייה הורית, התעלמות מצרכי התינוק, חוסר זמינות ורגישות. כתוצאה מכך עלול להיפגע תהליך ההתקשרות המובחנת. נראה אצל פעוטות אלו העדר חרדת זרים והתלות על אחרים ללא הבחנה וכן פיתוח דפוס התקשרות חרד. במקרים חריפים, התינוק יאובחן כבעל עיכוב התפתחותי.
תתרחש גם פגיעה קוגניטיבית עקב האיסורים וההגבלות של ההורה אשר פוגעת בהתנהגות החקרנית של הילד. מבחני היכולת שלהם יצביעו על תפקוד נמוך.
ילדי טרום בי"ס (3-6): הפגיעות בהתקשרות יתבטאו ב"הרגלים מופרעים"- מציצת אצבע, הכאה עצמית, הרטבה, בעיות אכילה, הפרעות בשינה. כמו כן מתוארים היתלות על זרים ללא אבחנה, עיכוב במשחק, פערים בהתפתחות רגשית ואינטלקטואלית, חוסר יציבות רגשית, דכאון ותוקפנות.
ילדי בי"ס יסודי (6-12): ילדים שחווים התעללות רגשית בגילאים אלו יאופיינו כבעלי דימוי עצמי נמוך, דיכאוניים, חרדתיים ופסימיים. החיים בצל טראומה מתמשכת יובילו לרמת הישגים נמוכה בלימודים, העדר עניין בהישגיות וקשיי ריכוז וזאת בשל הפעלת מנגנוני פיצול הפוגעים ביכולתם לעבד אינפורמציה.
ביחסים עם הוריהם, הילדים יפגינו פחד וניסיון להיענות לצרכי ההורים בכדי להימנע מפגיעות והשפלות נוספות.
מבחינה חברתית, הם יהיו חסרי מיומנויות חברתיות, יתקשו לקבל פידבקים חיוביים ולהגיב לאתגרים ומתחים חברתיים שיתפרשו על ידם כדחייה. הם יתכנסו בעצמם, יפגינו אדישות, היכנעות, קונפורמיות. ילדים אלו הם פסיביים וכעסניים כאחד, חרדתיים ונמצאים בפחד מתמיד.
מתוארים שני סוגי תגובה אצל ילדים אלו:
- הפנמת הכעס, התוקפנות והחרדה פנימה כלפי עצמם- נטייה להרס עצמי, דכאון, מחשבות אובדניות, ביישנות וחוסר תקשורת עם אחרים.
- הפניית המצוקה החוצה- נטייה להתנהג בתגובות מוגזמות, חוסר ציות, הרסנות כלפי חפצים ומערכות יחסים.
מתבגרים (12-18):המתבגרים יראו את ההתעללות כלא צודקת וכך פחות יתפסו עצמם ככשלון אלא כקורבן. ניתן להבחין בשני סוגי תגובה אצל מתבגרים:
- אלו החשים כבעלי ערך עצמי ירוד, לא שווים לבני גילם- הפגנת סימפטומים דכאוניים, חוסר אונים נלמד ונטיות אובדניות. פיתוח הפרעות סומטיות (כאנורקסיה), נטייה להסתגרות מהעולם ומהמשפחה.
- הנוקמים- מגיבים במרדנות, היעדרות מביה"ס, בריחות מהבית, פעילות עבריינית ושימוש בסמים.
הפגיעה הפסיכולוגית הנגרמת לילד עקב התעללות רגשית
התעללות רגשית מערערת את הבטחון העצמי של הילד ואת יכולתו להכיר בערכו. כך נפגעת תחושת הזהות של הילד. הילד נמנע מלהגיב בכעס כלפי ההורה והוא לומד להחניק את מצוקתו. הדחקת הכאב והמצוקה ישפיעו ויחרטו על אישיותו המתפתחת. עלולות להתפתח פגיעות נרקיסיסטיות כתוצאה מכך שהילד מנסה להיות "בלתי נראה", "בלתי מרגיש". כמו כן- הילד יפתח חוסר אונים נלמד שילווה אותו גם בבגרות.
החסך באהבה הורית, תחושת הדחייה והמיותרות יובילו את הילד להעדר אהבה עצמית ולהחלשות של האגו. כל אלו עלולים לגרום להרס עצמי ולמחשבות וניסיונות אובדניים.
מאפיינים הוריים
נמצא קשר בין התעללות רגשית לבין משתנים הוריים ומשפחתיים כמו: הפרעות פסיכיאטריות שונות כדכאון, הפרעות אישיות, שימוש באלכוהול וסמים, נישואין קשים, בידוד חברתי, אימפולסיביות, יכולת התמודדות נמוכה עם מצבי דחק, מיומנות דלה לפתרון בעיות, קשיי תקשורת, העדר ידע על הצרכים ההתפתחותיים של הילד. הורים אלו מתוארים כבעלי עמדות חינוכיות נוקשות וקיצוניות, ענישה חריפה, ניסיונות "לחשל" את הילד, שתלטנות, דורשים ציות ללא עוררין.
נראה כי קיימת שרשרת בין דורית של התעללות רגשית- ההורים המתעללים חוו בעצמם התעללות רגשית. הם ישפילו את ילדם אשר משקף להם את דמותם כקורבן ומהווה תזכורת בלתי נסבלת לעברם.
ההורים המתעללים רגשית יכולים להיות אמידים ובעלי השכלה גבוהה שידאגו לכל הצרכים הפיזיים והחינוכיים של הילד אך יחסם לילד יהיה קר תוך השריית אווירה של מתח, הישגיות, הגבלת החופש והאוטונומיה של הילד.
סיכום ומסקנות
היעדר אבחנה פסיכיאטרית אינו שולל את הקשר בין התעללות רגשית לפסיכופתולוגיה אצל ילדים או את קיומה של פגיעה נפשית ארוכת טווח.
יש לשער כי גורמים כמו טמפרמנט, משאבי תמיכה חוץ משפחתיים, חוסן אישי ויכולת הסתגלות והתאוששות ישככו במידה מסוימת את ההשלכות ההרסניות של הפגיעה המתמשכת בילד.