הזנחת ילדים: סוגיות התפתחתויות ותוצאות/ הילדיארד ו-וולף

תקציר:

מטרה: מאמר זה מדגיש את הצורה בה הזנחת ילדים, הצורה הנפוצה ביותר של התעללות בילדים, משפיעה על התפתחות הילד.

שיטת המחקר: הסקירה מסודרת על פי שלוש תקופות התפתחותיות (כלומר, הגיל הרך/טרום-בית-הספר, תקופת בית-הספר וגיל ההתבגרות המוקדם, וגיל ההתבגרות המאוחר והבגרות) ותהליכים התפתחותיים עיקריים (קוגניטיבי, חברתי-רגשי, והתנהגותי). למרות שהדגש הוא על תוצאות ספציפיות וייחודיות של מגוון דרכי הזנחת הילדים, תשומת לב ייחודית ניתנת למחקרים שמאפשרים השוואה בין הזנחה והתעללות המבהירה את נקודות הדמיון וההבדלים ביניהם.

תוצאות: ממצאים מהעבר ומהתקופה האחרונה מצביעים כי להזנחת ילדים יכולות להיות השפעות חמורות ומזיקות לטווח הארוך ולטווח הקצר על ההתפתחות הקוגניטיבית, החברתית-רגשית וההתנהגותית. בהתאמה לתיאוריות ההתקשרות, הזנחה המופיעה בשלבים מוקדמים של החיים מזיקה במיוחד להתפתחות העוקבת. יתרה מכך, הזנחה מקושרת עם השפעות שבהיבטים רבים הן נבדלות מהתעללות פיזית, בייחוד לאורך הילדות וההתבגרות המוקדמת. בהשוואה לילדים שחוו התעללות פיזית, לילדים שחוו התעללות יש פגיעות קוגניטיביות ולימודיות חמורות יותר, הם סובלים מנסיגה חברתית, ממופנמות ומאינטראקציות מוגבלות עם קבוצת השווים.

מסקנות: הסקירה הנוכחית מספקת תימוכין נוספים למסקנה הישנה כי הזנחת ילדים מעמידה אתגר משמעותי להתפתחות הילד ולרווחתו. ישנו דיון על מגבלות ביחס למצב הידע ותיאור של הנחיות למחקר עתידי.

מבוא:

"הזנחת ההזנחה" זכתה להכרה בשני העשורים האחרונים (וולוק והורוביץ, 1984). עם זאת, הזנחת ילדים נותרה "הקרובה המסכנה" של חקר ההתעללות בילדים.

אנשים רבים, כולל אלו העובדים במקצועות הקשורים לטיפול בילדים, משפחה והתפתחות הילד, מופתעים לעתים קרובות ללמוד שההשלכות של הזנחת ילדים הן חמורות בדיוק כמו אלו הקשורות להתעללות פיזית, התעללות מינית ועדות לאלימות בתוך-הבית, בהתבסס על הממצאים המוגבלים הזמינים (הארט, בינגלי וברסרד, 1998; טריקט ומקברייד-צ'אנג, 1995). אולם, המשמעותיות של הזנחת ילדים אינה אמורה להפתיע, בהתחשב בכך שהיעדר טיפול וטיפוח הורי - המאפיין את ההזנחה – מעמיד את אחד האיומים הגדולים ביותר על צמיחתו הבריאה של הילד ועל רווחתו (רוטר וסרוף, 2000; סמרוף, 2000).

ניכר כי ילדים מוזנחים מתמודדים עם ריבוי גורמי סיכון הידועים כמחלישים את ההתפתחות הנורמלית (שומכר, סלפ והיימן, 2001). עוני כרוני, ליקויים חמורים בתפקוד ההורי, הורות פסיכופתולוגית, שימוש לרעה בחומרים כימיים (לדוגמא – סמים ותרופות), חוסר דיור ("הומלסיות"), גירושין וטיפול לקוי בילד לפני או לאחר הלידה – כל אלו מקושרים להזנחה (פלטון, 1994). כל אחד מגורמי סיכון אלו מסוגל בפני-עצמו להעלות את פגיעותו של הילד לפסיכופתולוגיה, בייחוד בהיעדר משאבים וכוחות המפצים על הגורם המסכן (ברוקס-גן ודנקן, 1997; מק'קול וגרוארק, 2000).

הזנחת ילדים ממשיכה להיות צורת ההתעללות המדווחת ביותר, בהיותה משפיעה על כ-30 מתוך 1000 ילדים בארה"ב, ומגיעה ל-70% מתוך סך דיווחי ההתעללות בארץ זו (סדלק וברואדהרסט, 1996). פגיעה פיזית, מינית ורגשית משפיעה על 18 מתוך 1000 ילדים, או 43% מסך הדיווחים (נתונים אלו עוברים את ה-100% בגלל חפיפה במקרי הפגיעות). מחקרים גם מצביעים על כך ששיעור ההזנחה בקרב ילדים גדל בכ-100% משנת 1986 ועד שנת 1993, כאשר הזנחה רגשית הוא תחום בו התרחשה העליה הגדולה ביותר (זה נובע, ככל הנראה, מעליה בהכרה ובזיהוי של ילדים העדים לאלימות תוך-ביתית).

בניגוד לפגיעה פיזית או מינית, שהינן תקריות ספציפיות, הזנחה לרוב מערבת מצבים כרוניים שלא קל לזהותם כמקרים ספציפיים. במחקרי-מקרה שנערכו בצפון אמריקה, הצורה הנפוצה ביותר של הזנחת ילדים (כחצי מהתיקים שנחקרו) כללה כישלון בהשגחה נאותה על הילד, שהביאה לפציעתו (טרוקם ו-וולף, 2001; USDHHS, 2000). הזנחה פיזית (כלומר, כישלון במתן מענה הולם לצרכיו הפיזיים של הילד), מתן אפשרות להתנהגות עבריינית, נטישה והזנחה לימודית מהוות את רוב המקרים האחרים. הזנחה רפואית, כישלון בהשגחה המוביל לפגיעה מינית וכישלון בסיפוק טיפול נחוץ לילד – היו פחות נפוצים. הזנחה רגשית (כלומר, מעשים או חוסר-מעש על ידי המטפל, שעלולים לגרום לילד לפתח הפרעות התנהגותיות, קוגניטיביות, רגשיות או נפשיות) וחשיפה לאלימות בתוך-המשפחה הם צורות של התעללות שקשה להגדיר, משום שהן אינן כוללות פציעות הניתנות לצפיה וכן משום שלעתים קרובות ההשפעה שלהן על ההתפתחות היא מאוחרת יותר. אף על פי כן, ישנה עליה של פי שניים עד פי שלושה (בהתבסס על הפגיעה או ההעמדה בסכנה יומיומית, בהתאמה) בדיווחים על הזנחה רגשית בין המחקר השני למחקר השלישי שנעשה בארה"ב, באופן המשקף מודעות הולכת וגוברת לצורות אלו של התעללות ולהשפעתם השלילית על תהליך ההתפתחות (ג'לן, מק'קרול ות'אייר, 2001; קפלן, פלקוביץ' ולברונה, 1999).

מאמר זה מדגיש את האופן בו הצורות העיקריות של הזנחת ילדים מפעילות את השפעתן על ההתפתחות. הזנחת ילדים מתחילה לרוב בגיל מוקדם ויש לה השפעות מצטברות על כישורי ומגבלות ההתפתחות העוקבת. לפיכך, הסקירה הבאה מאורגנת בהתאם לשלוש תקופות התפתחותיות (כלומר, הגיל הרך/טרום-בית-הספר, תקופת בית-הספר וגיל ההתבגרות המוקדם, וגיל ההתבגרות המאוחר והבגרות) ותהליכים התפתחותיים עיקריים (קוגניטיבי, חברתי-רגשי, והתנהגותי).

נתחיל עם מחקר הבוחן פעוטות וילדים בגיל גן-חובה, ומזהה תימות בולטות שנמצאו בקרב בני קבוצת גיל זו, שאולי ימשיכו לאורך התפתחותם. למרות שהמיקוד שלנו הושם על השפעות ספציפיות וייחודיות של צורות מגוונות של הזנחת ילדים, הענקנו תשומת לב מיוחדת למחקרים שאיפשרו השוואה בין הזנחה לפגיעה, שתבהיר את הדמיון ואת ההבדלים ביניהם. אנו מזהירים שישנה סבירות די גבוהה שכמה מהילדים המוזנחים במחקרים אלו גם עברו התעללות, שלא תוכל להיות מאוששת בשלב זה של המחקר. יתרה מכך, עקב מגבלות המרחב, הדיון הנוכחי מוגבל בראש ובראשונה להזנחה פיזית ורגשית, לחשיפת ילדים לאלימות בתוך-המשפחה. לפיכך, צורות אחרות של התעללות ופגיעה רגשית אינן משתקפות במסקנות.

פעוטות וילדים בגיל גן-חובה:

התפתחות קוגניטיבית ומוסרית:

בפרויקט אם-ילד במינסוטה, מחקר אורך עתידי שנבנה על מנת ללוות את התפתחותם של 267 ילדים בכורים שנולדו לאמהות שזוהו כנמצאות בסיכון להורות בעייתית, נערכו תצפיות על ילדים שעברו התעללות. תצפיות אלו סיפקו כמה מההוכחות להשפעה השלילית של הזנחה על ההתפתחות הקוגניטיבית והלימודית המוקדמת. במחקר זה זוהו שתי קבוצות של אמהות מזניחות: "אמהות מזניחות" ו"אמהות לא-זמינות פסיכולוגית". בעוד האמהות בקבוצת "המזניחות" נכשלו בסיפוק טיפול פיזי הולם או הגנה מספקת לילדיהן, האמהות ה"לא-זמינות פסיכולוגית" אופיינו בניתוק רגשי ובחוסר היענות לצורך של הילד לתשומת לב ולדאגה. החוויה עבור ילדיהן של אמהות אלו תהיה דומה (או מוגדרת באותה דרך, לא בדיוק הבנתי מהטקסט. המילה שהכותבים בחרו בה היא consistent) למה שנחשב כהזנחה רגשית.

בהשוואה לקבוצות אחרות שחוו התעללות, לילדים מוזנחים רגשית שהשתתפו בפרויקט אם-ילד במינסוטה הייתה הירידה הדרמטית ביותר בציון של מבחן ביילי להתפתחות הילד, מגיל 9 חודשים עד גיל 24 חודשים. ב-24 חודשי חיים, ילדים עם היסטוריה של הזנחה פיזית היו נלהבים פחות, יותר מתוסכלים ויותר מלאי-כעס בעת ביצוע משימות של פתרון-בעיות מאשר ילדים שלא עברו התעללות או שעברו התעללות מסוג אחר. ב-42 חודשים, כאשר נתנו להם להתמודד עם מצב בו צעצוע היה נראה אך בלתי-נגיש, הילדים המוזנחים הראו שליטה נמוכה בדחפים והפגינו פחות גמישות ויצירתיות בפתרון-בעיות מאשר ילדים נשלטים או ילדים שעברו התעללות אחרת (איגלנד, סרוף ואריקסון, 1983). עד תקופת גן-הילדים, הביצועים של ילדים מוזנחים פיזית במבחנים של תפקוד אינטלקטואלי והישגים לימודיים היו הנמוכים ביותר מבין הקבוצות שעברו התעללות, כולל אלו שהוזנחו רגשית (אריקסון, איגלנד ופיאנטה, 1989).

מחקרים אחרים קישרו אף הם בין הזנחה לבין עיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית המוקדמת. גוון (1993), לדוגמא, מצא שמידת קבלת דאגה פסיכולוגית צפתה את ציוני ה-IQ של ילדים צעירים, ואת יכולתם להתחייב למשחק תואם-גיל. בגילאי 12, 18, 24 ו-36 חודשים, ילדים שקיבלו טיפול פסיכולוגי בלתי-הולם, קיבלו ציונים נמוכים יותר במדדי IQ, לעומת אלו עם טיפול פסיכולוגי הולם.

היסטוריה של הזנחה הוכחה גם כמנבאת בעיות בהבעה ובקליטה של שפה, בקרב ילדים שלפני גיל בית ספר. בעיות אלו היו חמורות יותר בקרב ילדים מוזנחים לעומת ילדים שחוו התעללות פיזית (אלן ואוליבר, 1982; קולפ ואחרים, 1991; גוון, 1993). מעניין לראות כי אלן ואוליבר (1982) מצאו שהזנחה המופיעה לבד היא בעייתית יותר עבור התפתחות השפה מאשר הזנחה המגיעה יחד עם התעללות.

התפתחות מוסרית: במחקר מוקדם על ההתפתחות המוסרית, סמטנה, קלי וטוונטימן (1984) בחנו את עמדתם של ילדים שחוו התעללות כלפי סוגים שונים של עבירות מוסריות.

ילדים לפני גיל בית הספר שחוו התעללות או הזנחה, וכן ילדי קבוצת הביקורת, הושוו זה לזה בהקשר לעמדותיהם לגבי עברות חברתיות ומוסריות היפותטיות המצויות בגן. בדקו את השיפוט שלהם לגבי החומרה, העונש הראוי וההתנהגות הראויה, גם כאשר אין חוקים והכללה לגבי עבירות אלו.

מספר הבדלים נמצאו בין העמדות המוסריות והחברתיות של ילדים שעברו התעללות לעומת אלו של ילדים שלא עברו התעללות. שתי הקבוצות שפטו עבירות מוסריות בהתאם לנזק הפיזי והפסיכולוגי שנגרם ובהתאם לחלוקת משאבים בלתי הוגנת. עבירות שענו לקריטריונים אלו נתפסו כיותר רציניות, ראויות לענישה ומוטעות מאשר עבירות חברתיות קונבנציונאליות.

עם זאת, נמצאו הבדלים בין קבוצת הילדים שעברו התעללות לבין קבוצת הילדים שעברו הזנחה. ילדים שעברו התעללות החשיבו את העבירות המוסריות המובילות לנזק פסיכולוגי כפחות ראויות כלפי אחרים (אבל לא כלפיהם), בעוד ילדים מוזנחים החשיבו את חלוקת המשאבים הלא-הוגנת כפחות ראויה כלפיהם (אבל לא כלפי אחרים).

סמטנה ואחרים (1984) הסיקו ממחקר מוקדם זה שילדים שעברו התעללות או הזנחה שונים זה מזה בעמדות המוסריות והחברתיות הקשורות לניסיונם האישי בהתעללות.

מחקר מאוחר יותר שנערך על ידי סמטנה ואחרים (1999) מצא אף הוא שילדים שעברו התעללות פיזית, ילדים שעברו הזנחה וכן ילדים שלא עברו התעללות – לא היו שונים זה מזה בהערכת עבירות מוסריות. כולם שפטו עבירות אלו כחמורות מאוד, ראויות לענישה ובלתי-ראויות באופן כללי. לעומת זאת, כאשר הם בדקו את עמדותיהם של הילדים כלפי תגובות רגשיות לעבירות אלו, ילדים מוזנחים דיווחו על יותר פחד כאשר נשאלו כיצד הקורבנות ירגישו במצב היפותטי בו תהיה חלוקת משאבים לא-הוגנת. ילדים שעברו התעללות פיזית, וכן ילדים שלא עברו התעללות, דיווחו על פחות פחד במצב היפותטי זה. כמו כן, הילדים המוזנחים דיווחו שהתוקפן מרגיש פחות עצב, ואילו ילדים שלא עברו התעללות שיערו כי התוקפן יותר עצוב עקב ביצוע הפשע.

מחקרי תצפית מאוחרים בצעירים שעברו התעללות שופכים אור נוסף על ההתפתחות והביטוי של ההתפתחות המוסריות, כפי שנצפו בעת ביצוע משימות אם-ילד. קוניג, קיצ'אטי ורוגוש (2000) צפו בילדים לפני גיל בית ספר שעברו התעללות ובכאלו שלא עברו התעללות. החוקרים צפו באינטראקציה שלהם עם אמהותיהם במהלך משימת ניקיון, שבאה לאחר פרק-זמן של משחק-חופשי, וזאת על מנת לצפות בהיענות שלהם למשימות פחות נחשקות וביכולתם להפגין ספונטניות בעת בה הם מרגישים רגשות שליליים. ילדים לפני גיל בית ספר שחוו התעללות פיזית הראו פחות יכולת הפנמה מוסרית לעומת ילדים שלא חוו התעללות (כלומר, הם פחות הסתמכו על מסייעים חיצוניים, ויותר על מנגנונים פנימיים). לעומתם, ילדים מוזנחים לא היו שונים מאלו שלא חוו התעללות.

קוניג ואחרים (2000) מצאו, עם זאת, שילדים מוזנחים הביעו באופן משמעותי יותר רגשות שליליים בפרדיגמת הניקיון. ממצאים אלו תואמים מחקר אחר, שמצא כי ילדים לפני גיל בית ספר שחוו התעללות, תקשרו עם אמהותיהם ב"היענות כפייתית", בה התנהגויות שליליות מדוכאות, והילד נענה מיידית לתביעותיה של האם. ילדים מוזנחים הציגו – יותר מאשר ריסנו – ביטויים של כעס (קריטידן ודילילה, 1988).

אם נתייחס לשני מחקרים אלו, נציע כי לילדים מוזנחים עלולים להיות קשיים בויסות רגשות במצבי היענות, בעוד ילדים שחוו התעללות פיזית עלולים להיענות ולציית מתוך פחד.

התפתחות חברתית, רגשית והתנהגותית:

התקשרות: בדומה למחקרים שנעשו על ילדים שעברו התעללות, בקרב ילדים מוזנחים שכיח יותר למצוא התקשרות חרדה (נקראת גם "לא בטוחה") כלפי המטפלים שלהם, לעומת ילדים שלא עברו התעללות (קריטידן ואיינסוורת', 1989; איגלנד וסרוף, 1981). נראה כי ילדים שחוו הזנחה רגשית מוקדמת נמצאים בסיכון גבוה לבעיות בהתקשרות; בעוד 57% מהילדים המוזנחים רגשית שהשתתפו בפרויקט אם-ילד במינסוטה התקשרו בצורה בטוחה ב-12 חודשי החיים הראשונים, בגיל 18 חודשים הסיווג של ילדים אלו השתנה להתקשרות חרדה (איגלנד וסרוף, 1981).

רבים מהילדים שחוו התעללות הם חסרי אסטרטגיית התקשרות מאורגנת, כך שניתן להתייחס אליהם בתור בעלי התקשרות לא מאורגנת (קרלסון, צ'יצ'טי, ברנט ובראונוולד, 1989; הס ומיין, 2000; ליונס-רות, קונל, גרונבאום ובוטיין, 1990). תיאוריות התקשרות מציעות כי עבור ילדים לא-מאורגנים, ההורה, שאמור להיות מקור עיקרי לתחושת הגנה ובטחון, הוא בו-זמנית גם מקור לסכנה ופגיעה (הס ומיין, 2000).

כשמערכת ההתנהגות ההתקשרותית מופעלת, ילדים אלו נלכדים בקונפליקט בלתי-פתיר (ג'ורג', 1996). כתוצאה מפרדוקס בלתי-פתיר זה, מתרחשות תקלות באסטרטגיית ההתקשרות של הילד המכוונת לגייס את הגנתו של המטפל-ההורי, ומובעות התנהגויות התקשרות לא-מאורגנות (הס ומיין, 2000).

הסבירות כי הזנחת ילדים קשורה באופן ניכר להתקשרות לא-מאורגנת מוכחת ממדגם שערכו קרלסון ואחרים (1989), בו 82% מהילדים שעברו התעללות סווגו כלא-מאורגנים. המדגם כלל מקרי הזנחה רבים: 59% הזנחה פיזית, 27% התעללות רגשית (כולל הזנחה רגשית) ו-18% המשלבים התעללות עם הזנחה. משום שמקרי ההזנחה היו מיוצגים בצורה בולטת במדגם זה, מסקנות לגבי התקשרות לא-מאורגנת יוחסו בהתאמה לגבי אוכלוסיה זו. יתרה מכך, במחקר עוקב בו נערך מדגם דומה, החוקרים קבעו כי לא היה ניתן להבחין באופן ברור ומהימן בין ילדים שעברו התעללות לבין ילדים שעברו הזנחה, על בסיס סיווג ההתקשרות. ממצא זה תמך במסקנה שילדים מוזנחים מציגים אסטרטגיית התקשרות לא-מאורגנת במידה שווה כמו ילדים שעברו התעללות (ברנט, גניבן וצ'יצ'טי, 1999).

ייצוגי העצמי והאחר: לילדים לפני גיל בית הספר שעברו התעללות או הזנחה יש לעתים קרובות ייצוגים (=מודלים פנימיים) מנטאליים שליליים של העצמי ושל אחרים (תות', צ'יצ'טי, מקפי ואמדה, 1997; תות', צ'יצ'טי, מקפי, מאוגן וונמינן, 2000; וולדינגר, תות' וגרבר, 2001). הטיפול הבלתי-מגיב, הבלתי-רגיש או הטראומטי שהם חוו, לעתים קרובות משאיר אותם עם מודלים לגבי עצמם כלא ראויים לאהבה, ולגבי אחרים כלא-זמינים או כדוחים. לדוגמא, מחקר שנערך לאחרונה מצא כי ילדים לפני גיל בית ספר, שחוו התעללות פיזית והזנחה, נוטים לייצג את העצמי ככועס וכמתנגד לאחרים, לעתים קרובות יותר מאשר ילדים שלא חוו התעללות (וולדינגר ואחרים, 2001). ילדים מוזנחים, בייחוד, נמצאו כמייצגים אחרים כפגועים, עצובים או חרדים לעתים קרובות יותר מאשר ילדים שחוו התעללות פיזית או מינית, או ילדים שלא חוו התעללות.

נראה כי לילדים מוזנחים יש השקפות חיוביות מוגבלות על העצמי. תות' ואחרים (1997) השתמשו בסיפורי עלילה על מנת לבחון את ייצוגי האם ואת ייצוגי העצמי של ילדים לפני גיל בית ספר שחוו התעללות. הם מצאו, כצפוי, שהסיפורים שכתבו ילדים שחוו התעללות, הכילו יותר ייצוגי אם שליליים ויותר ייצוגי עצמי שליליים מאשר ילדים שלא חוו התעללות. כמו כן, הם מצאו שבעוד שלילדים שחוו התעללות פיזית היו רמות גבוהות של ייצוגי עצמי שליליים, לילדים שחוו הזנחה היו רמות נמוכות של ייצוגי עצמי חיוביים. כפי שתות' ואחרים (1997) מציינים: "...שתי קבוצות אלו של ילדים שחוו התעללות, נבדלות זו מזו בערכים החיוביים של הדימוי העצמי שלהם לעומת הערכים השליליים. העובדה שלילדים מוזנחים יש ייצוגי עצמי חיוביים מוגבלים, תואמת את המציאות בה ילדים אלו חיים: ילדים אלו מקבלים תשומת-לב מינימלית לצרכיהם הבסיסיים. באופן מהותי, ההזנחה שהם חווים עלולה לעכב את התפתחות העצמי הכוללת שלהם. לחילופין, סביר להניח שילדים שחוו התעללות פיזית, שאף הם התמודדו עם הורות דיספונקציונאלית, חוו תקופות בהן צרכיהם נענו, אולי אף בחיוב, על ידי הוריהם המתעללים. לפיכך, אין זה מפליא שילדים שחוו התעללות פיזית יפתחו חלק מהעצמי כחיובי, בעוד לילדים מוזנחים יש הרבה פחות הזדמנויות לעשות זאת" (עמודים 192-193).

בעיות חברתיות והתנהגויות: ההתפתחות החברתית המוקדמת של ילדים מוזנחים אף היא עומדת בסכנה, באופן שמשפיע על יכולת הסתגלות חברתית נמוכה, הבאה לידי ביטוי בנסיגה חברתית ובמיעוט קשרים חיוביים עם בני קבוצת השווים. השתתפותם של ילדים מוזנחים רגשית בסיטואציות של האכלה ומשחק הצטמצמה במידה ניכרת בין גילאי 3 עד 6 חודשים (איגלנד וסרוף, 1981). בשנות טרום-בית הספר, ילדים מוזנחים נוטים לנסיגה חברתית. לדוגמא, קריטנדן (1992) בחנה ילדים בגילאים שלפני בית הספר שעברו הזנחה, התעללות, הזנחה והתעללות יחדיו, התעללות שולית (במידה-פחותה) וכן כאלו שלא עברו התעללות. היא בדקה בתנאי מעבדה את האינטראקציות שלהם עם בני קבוצת השווים. ילדים מוזנחים, לעומת שאר הילדים, נטו להיות יותר מבודדים בעת משחק חופשי עם אחיהם, ויותר פאסיביים ונסגנים עם אמהותיהם.

במחקר דומה שנערך במסגרת מעונות יום ומוסדות חינוך לגילאי טרום-בית ספר, ילדים מוזנחים עסקו בפחות אינטראקציות חברתיות עם ילדים אחרים, היו יותר נמנעים באינטראקציות שלהם והיו יותר מבודדים-חברתית מאשר ילדים שחוו התעללות או כאלו שלא חוו התעללות (קמרס ורפפורט, 1993; אריקסון ואחרים, 1989; הופמן-פלוטקין וטוונטימן, 1984).

למרות שילדים מוזנחים לפני גיל בית ספר נוטים להיות יותר אגרסיביים מאשר ילדים שלא חוו התעללות (בושה וטוונטימן, 1984; אריקסון ואחרים, 1989), הם פחות אגרסיביים מאשר ילדים שחוו התעללות פיזית (קריטנדן, 1992; הסקט וקיסטנר, 1991; הופמן-פלוטקין וטוונטימן, 1984). ילדים לפני גיל בית ספר שחוו הזנחה היו גם פחות משתפי-פעולה ופחות צייתנים מאשר ילדים שלא חוו התעללות, אבל שוב, לעומת ילדים שחוו התעללות פיזית הם יותר שיתפו פעולה ויותר צייתו (בושה וטוונטימן, 1984; איגלנד ואחרים, 1983; אריקסון ואחרים, 1989; שילדס וצ'יצ'טי, 1998).

התפתחות רגשית: בהשוואה לילדים בגילאי גן שעברו התעללות פיזית, ילדים שעברו הזנחה פיזית ורגשית, מפתחים בעיות התפתחותיות באישיות,ובשליטה על הרגשות. הם מתקשים לפרש ולהבין רגשות של אחרים ומגלים בלבול פעמים נוכח רגשות של אחרים בניגוד לילדים שעברו התעללות וילדים בריאים. כאשר ילדים שעברו הזנחה נמצאים בסיטואציה מלחיצה הם מגלים חוסר אונים, בהשוואה לילדים שעברו התעללות פיזית שבמצבים אלו נוטים להיות תוקפניים. במחקר שנעשה בילדים בגיל שנתיים שבדק את היכולת של ילדים אלו לפתור בעיות, הילדים שעברו הזנחה גילו יכולת נמוכה בפתירת בעיות לעומת ילדים שעברו התעללות. במחקר נוסף שנעשה לילדים בגיל 4, הם קיבלו הציון הנמוך ביותר בתקשורת עם הסביבה. בגילאי הגן, הילדים שעברו הזנחה נצפו כתלותיים ובעלי שליטה נמוכה בתפקודי האגו. בנוסף הם נצפו כבעלי הערכה עצמית נמוכה ביותר בהשוואה לאחרים, קבוצת הילדים העצובה ביותר, הם גם לא מגיבים לחוש הומור. מה שחמור בנוגע לאותם ילדים זה המס' הגדול של התנהגויות פתולוגיות שהם רוכשים לעצמם.

ילדים שעברו הזנחה עלולים להראות סימפטומים של אנטי חברותיות. במחקר שנעשה שהשווה בין ילדים עם יחס תקין וילדים שלא זוכים לטיפול הולם, אותם ילדים שלא זכו לטיפול הולם גילו פחות חברותיות מהאחרים, אך באופן משמעותי נמצא הבדל רק בין אלו שעברו התעללות פיזית. מחקרים ניסו למצוא קשר בין הזנחה לאנטי חברתיות , אך לא הצליחו בכך.

סיכום:

ממצאים אלן מאשרים את המסקנות המוקדמות שילדים שעברו הזנחה סוחבים השפעה שלילית מהילדות המוקדמת אשר תלווה את התפתחותם בהמשך. בנוסף, ילדים שעברו הזנחה בגילאי גן שונים מילדים שעוברים התעללויות שונות, כולל בהתפתחות הקוגנטיבית, כגון בעיות שפתיות שיש להם ,כישורי התקשרות והחברות. בנוסף, נראה שיש להם יכולות נמוכות, הם תלותיים ועצובים. ילדים שעברו התעללות פיזית בשונה מהם יש בעיות חיצוניות, והם תוקפניים כלפי מבוגרים וילדים. באזור גיל שבעה חודשים, ילדים המוזנחים רגשית מבצעים את הביצועים הנמוכים ביותר עפ"י הסקלה של ביילי להתפתחות, בעיות ההתקשרות שלהם מחמירה אפילו יותר במשך.

ממצאים אלו מראים כמה חשוב הקשר הרגשי בתחילת החיים,להמשך התפתחות פסיכולוגית תקינה, ממש כמו מזון ושאר תנאים פיזיים הנדרשים להתפתחות פיזית תקינה. מסקנות אלו מחזקות את חשיבות הקשר ומכוונות את האמהות לא לזלזל בחשיבות הקשר כבר מההתחלה ולא לוותר על הצרכים הרגשיים של התינוק.בניגוד למה שאנו עלולים לחשוב, כמה מהנתונים מציעים שילדים הסובלים מהזנחה נמצאים בקבוצת הסיכון הגדולה בקרב הילדים שאינן זוכים לטיפול הולם. לדוגמא, ילדים שסבלו מהזנחה מגלים בעיות שפתיות רבות מאשר ילדים שעברו התעללות פיזית. בנוסף, אגילנד וסרופה צפו שילדים שסבלו מהזנחה בלבד, סבלו מבעיות חמורות יותר מילדים שסבלו מהתעללות פיזית בנוסף. מחקר זה מלמד שמגע, גם בצורתו השלילית עדיף על חוסר במגע כלל.

ילדים בגילאי בית ספר וחטיבות הביניים:

התפתחות קוגנטיבית:

שלא באופן מפתיע הבעיות שהוזכרו בתחום זה בגילאי הגן, ממשיכות להתקיים גם עד השנים המאוחרות של הילדות. בפרוייקט במינסוטה נראה ביצועים נמוכים במטלות הבית ספריות בכיתות הנמוכות.יש להם קשיים במילוי מטלות בי"ס, ציונים נמוכים ובכיתה ב' כולם הופנו למסגרת של חינוך מיוחד. הם גם לא מגלים רצון ומוטיבציה ללמוד.

ילדים שסבלו מהזנחה רגשית בשנתיים הראשונות בחייהם קיבלו ציונים נמוכים יותר משאר הילדים שסבלו מהטיפול לא הולם, במבחן הבודק כישורים אישיים בכיתות א,ב, ג וו'.

חוקרים נוספים מצאו שקבוצת הילדים שעברו הזנחה קיבלו את הציונים הנמוכים ביותר. עוד חוקרים מצאו שילדים מוזנחים פיזית קיבלו ציונים נמוכים מילדים שעברו התעללות פיזית, למרות שלו ואלו קיבלו ציונים נמוכים לעומת השאר, הילדים שעברו הזנחה קיבלו ציונים נמוכים יותר,והם גם קיבלו ציונים נמוכים בכתיבה וקריאה.

כישורים חברתיים,רגשיים והתנהגותיים:

דימוי עצמי ותפיסתם את הסביבה: גם בילדות המאוחרת יותר, ממשיכים ילדים אשר קיבלו טיפול לא הולם לפתח דימוי שלילי על עצמם והסביבה.דימוי שלילי זה לא מתבטא רק בקשרים בין אישיים, אל גם בתפיסתם את העולם החברתי. הם נוטים לפרש סיטואציות חברתיות כשליליות ומתקשים לפתור בעיות בין אישיות.

אם לדייק, ילדים שסובלים מטיפול לא הולם, נוטים לדאוג מדינמיקות חברתיות שליליות. בגיל זה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ילדים מוזנחים לילדים שעברו התעללות.

:בעיות חברתיות והתנהגותיות

ילדים מוזנחים בגילאי בי"ס ממשיכים להתקשות בקשרים חברתיים, ובמישור זה הם שונים מילדים שעברו התעללות. הם ילדים לא מקובלים, ויש להם העדפות למשחקים שונים משאר הילדים.למרות שילדים מוזנחים עלולים להיות תוקפניים ולא משתפי פעולה, בהשוואה לילדים שעברו התעללות פיזית הם פחות תוקפניים. לכן מורים והורים מתארים ילדים שעברו התעללות פיזית כילדים יותר קשים ופחות חברותיים. מסקנות אלו התגבשו ע"י תצפיות שנעשו, ומגלות שילדים שמתעללים בהם, מתנהגים באגרסיביות מול ההורים והאחים, התנהגויות הכוללות מכות,צרחות וכו'. עקב כך, למרות שגם ילדים מוזנחים סובלים מבעיות התנהגותיות, מציגים אותם יותר כחסרי כישורים חברתיים ובעלי בעיות רגשיות וכפחות תוקפניים.

התפתחות רגשית:

בניגוד לילדים שעברו התעללות שנוטים להיות תוקפניים, ילדים שעברו הזנחה נוטים להיות מבודדים יותר בקשריהם החברתיים. במחקר שנעשה לאחרונה נבדקו קשרים חיצוניים אצל ילדים מוזנחים פיזית, ילדים מוזנחים רגשית, ילדים שעברו התעללות פיזית,וילדים שעברו התעללות מינית. בעוד שהילדים שעברו התעללות יש להם הרבה יותר בעיות מסך ילדים שקיבלו טיפל לא הולם, הילדים המוזנחים מוגדרים במקום כבעלי מס' הרב של בעיות. ילדים אשר חווים הזנחה או התעללות רגשית בתקופת הילדות מגלים בנוסף תוקפנות, חוסר שליטה באגו בשעות בי"ס ועוד. ילדים שעברו הזנחה פיזית סוחבים בעיות רבות בתחום החברתי. ילדים שעברו הזנחה רגשית גם כן מוגדרים ע"י המורים כסובלים מביות רגשיות.

סיכום:

התמונה שמתקבלת אצל ילדים שעברו הזנחה בגילאי בי"ס דומה במידה רבה למצב של ילדים בגילאי הגן שתוארה. גם פה אנו רואים בעיות קוגנטיביות, בעיות שחמורות יותר, אפילו מילדים שעברו התעללויות. הם סובלים מבעיות רבות גם בתחום החברתי. גם בתחום הרגשי ילדים מוזנחים עלולים לסבול מבעיות חמורות יותר מילדים שעברו התעללות פיזית. בגילאי הילדות מורים ועמיתי תופסים אותם כבעלי חוסר עניין ולא משתפים פעולה. ישנם הוכחות נוספות שמחזקות את העובדה שהזנחה בתחילת החיים פוגעת. משימות התפתחותיות קשורות אחת לשנייה, כאשר הם אינם מצליחים בתחילת חייהם, תהיינה לכך השלכות בהמשך.

מתבגרים ומבוגרים:

עדיין אין מספיק מחקרי אורך שנעשו בתחום, ולכן המידע בנושא זה קצת חסר. מחקרים מעטים שנעשו ועקבו אחר ילדים שקיבלו טיפול לא הולם לאורך שנים . בגילאים אלו קשה יותר להבדיל בין ילדים שעברו הזנחה לבין שטר הילדים שקיבלו טיפול לא הולם, אך עדיין ניתן לראות שילדים שעברו הזנחה יגדלו ויקיימו דפוס שלילי בקשריהם החברתיים, כהשפעה משנות הילדות. גם אצל אלו שסבלו מהזנחה וגם אצל אלו שעברו התעללות, נראה שיש השפעה ארוכת טווח בתחום הקוגנטיבי. במחקר רחב שנעשה ,נמצא אצל מבוגרי בני 28 עם היסטוריה של הזנחה או התעללות ציונים נמוכים באינטליגנציה וקריאה בהשוואה לאלו שאין להם היסטוריה של טיפול לא הולם. היסטוריה של הזנחה והתעללות גם מקושרת לבריחה מהבית במחקר על מתבגרים שברחו מהבית והומלסים התגלה שיותר ממחציתם יש היסטוריה של התעללות פיזית בבית.

בדומה מחקר אחר מצא שהרבה בנות שעוסקות בזנות,יש להן היסטוריה של התעללות מינית והזנחה.במחקר זה ילדים מוזנחים ומוכים אינם משויכים לקבוצת סיכון של הפקרות בגיל ההתבגרות והורות צעירה.למרות זאת, מחקר אחר מצא קשר בין התעללות והזנחה להורות צעירה.

אנשים עם עבר של הזנחה נמצאים בסיכון להתנהגות עבריינית ואלימה. במקרה זה ישנו קשר בין היסטוריה של התעללות פיזית למקרי מעצרים בגין אלימות בגילאי ההתבגרות והבגרות.

במחקר שבדק קשר בין טיפול לא הולם בילדות והסיכוי להפרעות באישיות. כאלו שחוו התעללות או הזנחה נמצאים בסיכון פי 4 לאבחנה של הפרעות אישיות בהשוואה לילדים עם היסטוריה של טיפול הולם. ילדים עם היסטוריה של הזנחה בתחומים השונים נמצאים גם בקבוצת סיכון ללקות בסימפטומים של חרדה ודיכאון בעיקר במהלך גיל ההתבגרות יותר מאלו שעברו התעללות פיזית או מינית.

במחקר נוסף שבדק את הקשר בין טיפול לא הולם בילדות ובריאות נפשית בבגרות נמצא שיש קשר, ואותם מבוגרים יסבלו בדיסטמיה, בעיות אלכוהול וכו'. בעיות אלו עלולות לצוץ בעקבות אירוע מלחיץ בחיים. הם ממשיכים לסחוב איתם בעיות חברתיות.

לסיכום: התעללות גופנית והזנחה בילדים, שניהם משפיעים השפעה שלילית גם בשנים המאוחרות של גיל ההתבגרות וגם בבגרות עם שינויים מסוימים בתוצאות בהתאם לשני סוגי ההתעללויות. למרות זאת, אפיון של אינדיבידואליים צעירים אשר חוו הזנחה, לא יכולה להתאפשר על בסיס של מידע מוגבל. בכלליות, ניתן לומר, כי 2 צורות ההתעללות משויכות להתנהגות קרימינלית, הפרעות אישיות, ניצול חומרי ואירועי חיים מלחיצים. נחוצים מחקרים נוספים אשר בודקים את ההשפעות הארוכות טווח של הזנחה.

מסקנות:

להתעללות והזנחה בילדים יש חשיבות פסיכולוגית בולטת וזאת משום שהן (ההתעללות וההזנחה) מתרחשות בתוך מערכת יחסים ממושכת אשר נצפה ממנה להיות מגינה, תומכת ומחנכת.

ילדים ממשפחות מזניחות ומתעללות גדלים לתוך סביבה אשר נכשלת לספק אפשרויות עקביות מתאימות ורגשיות להתפתחות, במקום זאת הם גדלים בסביבה שיש בה סכנה פיזית ורגשית. בהתאם לזאת הסקירה הנוכחית (הכוונה למאמר) מציעה תמיכות נוספות למסקנה הנושנה שהזנחת ילדים מעמידה אתגרים משמעותיים להתפתחות ולרווחת הילדים. הזנחה, במקומות רבים, נקשרת עם תוצאות אשר מייחדות אותה מהתוצאות של התעללות פיזית, בעיקר שבתוצאות שמתבטאות לאורך הילדות וגיל ההתבגרות. הזנחה במיוחד מקושרת עם תוצאות, שבמקומות רבים, מייחדים אותה מהתעללות פיזית, בעיקר לאורך הילדות וגיל ההתבגרות. ילדים מוזנחים מובחנים מילדים שעברו התעללות פיזית בכך שהם סובלים מבעיה קוגניטיבית חמורה, הימנעות חברתית, קבלה מוגבלת של קבוצת השווים. זה חשוב להכיר במוגבלות של הידע הקיים. מחקרים נוספים אשר נוקטים ב"מבט עתידי" ומחקרים אשר חוקרים את ההשפעות הארוכות טווח נחוצים. יותר מכך, מחקרים צריכים לקחת בחשבון הקשרים ותהליכים התפתחותיים חשובים. כמו החלק ההתפתחותי שבו היה הילד כשאר התחילה ההתעללות, כמו כן גם חשוב לדעת את חומרת ההתעללות. מחקרם של מאנלי ואל מצאו שהזנחה חמורה שהתרחשה בשנות הילדות המוקדמת מזיקה במיוחד להסתגלות מוצלחת. מחקרים אחרים הציעו שהתעללות כרונית, ממושכת, שאינה חולפת (יותר מהתעללות חמורה) מנבאת תוצאות שליליות בצורה הכי ברורה. בהנחה שהזנחה נוטה להיות יותר ממושכת (כרונית) מאשר שאר סוגי ההתעללויות, נוכל לצפות שילדים שחוו הזנחה יהיו בסיכון מיוחד לתוצאות שליליות הקשורות בהסתגלות. ישנה התייחסות מועטה לשוני בין בנים לבנות בנות בנוגע לתגובה ולהסתגלות לחוויות של התעללות והזנחה. וולף ומקגי במחקרם על היחס בין צורות שונות של התעללות ילדים והסתגלות בבגרות מצאו קשר משמעותי בין מין הילד לבין תזמון וטבע(?) חווית ההתעללות. עבור בנים, הסתגלות בבגרות הושפעה בחלקה הגדול על ידי התעללות הפיזית והפסיכולוגית, כמו גם הזנחה, ועדות של תקיפה או אונס במהלך הילדות המוקדמת. עבור בנות, הסתגלות בבגרות יוחסה באופן משמעותי לתקופה ההתפתחותית שבה התרחשה התעללות בילדות. אם חווית ההזנחה או ההתעללות הפסיכולוגית גברו באמצע תקופת הילדות לעומת ובאופן יחסי לתקופת הילדות המוקדמת אז גם גדלו קשיי ההסתגלות בחיים הבוגרים. גורם ראשי המשפיע על הדרך בה ילדים מגיבים לצורות שונות של לחץ, כולל הזנחה ממושכת, הוא הרמה של התמיכה והעזרה שהם מקבלים מהמטפלים שלהם שעוזרת להם להסתגל ולהתמודד.

הדמות המטפלת מספקת מודל עבור הילד או הילדה איך להיות בשליטה אפילו במצב בלבול או תהפוכות. לילדים שעברו התעללות יש קושי גדול להסתגל באופן הולם לכל סוג של לחץ, הם חסרי דוגמא של יחסים בוגרים טובים, חסרי מודלים יעילים של פתירת בעיות ותחושה של שליטה עצמית. יחד עם המודעות ההולכת וגדלה של ההשפעות המתמשכות והמזיקות של הזנחה מגיעה האחריות הדחופה לפתח טיפול הולם ותוכניות למניעה. לצערנו, האחריות הזו נשארה בעדיפות נמוכה, עם אמצעים ויוזמות מעטים בתחום. על מנת להפחית את ההבנה הבלתי נראית של הזנחת ילדים יש צורך ברצון פוליטי ובמאמץ מתוכנן.

התקדמות נעשתה בתחומים אחרים שקשורים לבריאות ציבורית כמו- התעללות בבית, ניצול חומרי, התעללות בבי"ס, מניעת פגיעה והגנה עצמית. רעיונות וממצאים מהתוכניות הללו שנעשתה בהם כבר התקדמות צריכים לחלחל ולהתפשט לנושא ההתמודדות עם הבעיה של הזנחת ילדים.