תקציר
בעוד קורבנות רבים של טפול בלתי הולם כילדים סובלים מהשלכות רגשיות שליליות, אחרים מסתדרים היטב. כושר התאוששות בילדים הוא מושג יחסי אשר יכול להשתנות עם הזמן ומושפע ע”י התורשה והסביבה. ניתן לטפח את כושר ההתאוששות ע”י גורמים מגנים אשר ממתנים או משנים את תגובתו של הילד לסכנות הנובעות מהטפול הלקוי בהם. תכונות ומיומנויות אישיות אשר מטפחות כושר התאוששות כוללות (1) תגובה מהירה לסכנה (2) התבגרות מוקדמת (3) ניתוק רגשי (4) חיפוש אחר מידע (5)יצירה ושימוש במערכות יחסים לצורך הישרדות (6) השלכה של ציפייה חיובית (7) נטילת סיכונים החלטית (8) שכנוע עצמי שהם נאהבים (9) אידיאליזציה של יכולות התוקפן (10) עיצוב קוגניטיבי מחדש של החוויה המכאיבה (11) אלטרואיזם (12) אופטימיות ותקווה. בנוסף ישנן נסיבות החיים כגון גישה לבריאות טובה, חינוך, שירותי רווחה חברתית אשר מטפחות כושר התאוששות בילדים ללא תלות בגורם הלחץ הספציפי. בנוסף עשויים להיות מנגנוני הגנה ספציפיים לסוג ההתעללות בסביבה. דוגמא לכך היא זיהוי מלא ומיידי של התוקף במקרה התעללות או התערבות קבועה ובזמן לצורך העברת חזקה חוקית על הילד. סיפורי החיים של שלושה שורדים מוכרים היטב של התעללות בילדים מדגימים כיצד גורמים מגנים תורמים לכושר ההתאוששות. יש להתייחס בזהירות לצורה שבה תכונות אישיות המתפתחות לצורכי הישרדות עלולות להפוך לפתולוגיות, בשימוש יתר או שאינן נעלמות לאחר שהגורם המלחיץ אינו קיים עוד. בעיות אופי נוטות להתפתח בעיקר כאשר נסיבות חיו של הילד אינן משתנות והאווירה אינה הופכת לבטוחה עבורו.

אם התקדמות הרפואה מחלות ילדים רבות אינן מביאות עוד לתחלואה ארוכת טווח. למשל מרבית הילדים מחלימים מדלקת בקרום המוח למרות מהלך חריף קשה. הפסימיות רבה יותר בקרב המטפלים בילדים שסבלו מהזנחה וההערכות לגבי החלמה מלאה זהירה יותר. לעיתים קרובות, קושי לספק טפול פסיכולוגי יעיל בזמן, יוצרת תסכול ואמונה בכך שטראומה נפשית הקשורה להתעללות תביא בהכרח לנכות לכל החיים. הדבר מובן בהתחשב בכך שהספרות מלאה בתיאורים של מבוגרים אשר סבלו מהתעללות כילדים המאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות, אלימים, מכורים ואומללים באופן כללי. מחקר פרוספקטיבי גם הוא מעלה כי הילדים ממשיכים לסבול מקשיים התפתחותיים וחברתיים. מחקרים פרוספקטיביים רחבים יותר הדגימו כי אנשים עם ילדות עגומה מפתחים קשיי הסתגלות בהמשך חייהם. הפרוגנזה נראית חד משמעית בהתחשב בנסיון המחקרי והקליני – ככל שההתעללות קשה וארוכה יותר כך יהיה לילד קשה יותר להחלים ולהפוך למבוגר מסתגל המסוגל לעבוד ולאהוב. יחד עם זאת חלק מהילדים שורדים ילדות איומה בצורה טובה באופן מפתיע. בספרות ילדים אלה נקראים “חסינים”, “בלתי מנוצחים ועמידים”, בעלי “רוח הישרדות”. Steel תאר דמויות הסטוריות חשובות אשר היו מוצלחות מאוד למרות ילדות עשוקה. Vaillant כתב שבריאות נפשית היא הסתגלות ואנשים משנים את עצמם ואת סביבתם על מנת להסתגל לחיים. “בריאות פסיכולוגית טובה באה לידי ביטוי בעתות מצוקה”. ילדים עמידים בסביבה קשה מייצגים הסתגלות בריאה.

מאמצים למנוע הזנחה של ילדים הביאו לירידה בתמותה, אך שכיחות ההזנחה וההתעללות בילדים ברחבי העולם עדיין גבוהה. מניעה שניונית ע”י עזרה לילדים בלמוד מיומנויות הישרדות יכולה להביא לתוצאות טובות יותר ובכך תימנע חזרתיות הבעיה בדורות הבאים. עבודה זו מזהה חלק מהתכונות האישיות, מיומנויות בין-אישיות ונסיבות חיים שעוזרות לילדים לסבול ולבסוף להתגבר על הזנחה בילדות. יישום של מערכת הישרדות זו רלוונטית יותר לתחום ההתעללות בילדים שמטרתה היא “ריפוי פצעים אנושיים”.

מושגים בסיסיים

במהלך שנת ה-70 הותבע מושג הילדים החסינים ועדיין יש בו שימוש נרחב. יחד עם זאת, הוא מרמז כי הילדים הם חסינים לכל סטרסור וכי תכונה זו היא תורשתית. המונח המועדף כיום ע”י חוקרים רבים הוא עמידות/כושר התאוששות. זהו מושג יחסי יותר ומרמז כי רמתו עשוייה להישתנות עם הזמן והוא מושפע גם מתורשה וגם מסביבה. השאלה המרכזית לגבי עמידות בילדים היא לא האם היא קיימת אלה אילו תכונות ומנגנונים תורמים לה. זה מוביל למושג “הגורמים המגנים” אשר אליהם התייחס Rutter כ”יכולת לשנות, להפחית או לשנות את תגובתו של האדם לחלק מהסכנות הסביבתיות ששמות אותו בסיכון לתגובה הסתגלותית לקויה”. אם הסיכון הוא יחס בלתי הולם, הילד נמצא בסיכון מוגבר לפגיעה פיזית ומוות, פסיכופתולוגיה ובעיות בתפקוד כהורה בעתיד. גורמים מגנים עשויים להיות תכונות אישיות או מיומנויות של האדם בסיכון או נסיבות החיים. לא תמיד מכירים בכך שהתכונות הללו אינן מוכרחות להיות נעימות או רצויות כפי שנתפס בד”כ על מנת לשפר שרידות. כמו כן גם נסיבות החיים אינן חייבות להיות חיוביות על מנת להיות מגינות. למשל, משפט פלילי בלתי נעים יכול להוות חוויה מכאיבה עבור הילד, אך ההזדמנות להישמע ע”י חבר מושבעים יכולה בטווח הארוך להיות גורם מגן ולהפחית רגשות של הלקאה עצמית וספקות. תכונות של ילדים הסובלים מיחס בלתי הולם, אשר יכולות לעזור להם להיות עמידים ולהתגבר על הקשיים, יכולות לגרום להם להראות מוזרים, בלתי מאוזנים או מדוכאים. תכונות אלה עלולות להפריע ליחסי הגומלין התקינים אם הן נשמרות גם לאחר שבעיית ההזנחה נפתרה.

לבסוף, חשוב להבין כי החוויות והתכונות המגנות אינן מתרחשות בניתוק. להיפך, הן פועלות ע”י ההשפעה שיש להן על יחסי הגומלין עם אחרים ועל שרשרת התגובות לאורך זמן. למשל טבעו החוקר של הילד יכול לעצבן את האם שגם ככה מרגישה שמציקים לה ויגרום לה לרשום את הילד בקבוצת משחק, בה המורה תעודד את טבעו הסקרן של הילד ע”י תשומת לב ומשימות מיוחדות. דבר זה מגביר את ההערכה העצמית של הילד ומטפח את הציפייה החיובית לתחילת בית הספר, אותה אפילו האם מעריכה כחיובית עבור הילד.

תכונות ומיומנויות אישיות אשר יכולות לטפח כושר התאוששות בילדים מוזנחים

1. תגובה מהירה לסכנה

מוגדר כיכולת לזהות ולהסתגל לדרישות של הסיטואציה החברתית על מנת להימנע מהיפגעות. יכולת זו להגיב ברגע הנכון לסיטואציה מלחיצה היא כזו שבמצבים מסוכנים, פוטנציאלית נמנעים או מנוטרלים באופן חלקי דורשת ערנות מתוחה, אינטליגנציה, דיכוי מרצון של האפקט ומחשבה תחילה מודעת.

2. התבגרות מוקדמת

לעיתים קרובות ילדים בסביבה קשה נראים מבוגרים מכפי גילם. בתחום ההתעללות בילדים התנהגות כזאת נקראת “פסאודו-בוגרת” (pseudo adult) ונובעת מחילופי תפקידים, בד”כ עם ההורים. ילדים הסובלים מיחס לקוי מעריכים התנהגות כזאת ומסרבים להרפות ממנה כיוון שהתנהגות זו עזרה להם בעבר לשרוד התקפות אלימות וכן מגבירה את ההערכה העצמית שלהם ותחושת השליטה. הורים מתעללים ומבוגרים אחרים בסביבת הילד לרוב מעריכים יכולות שהן מעבר לגילו. דוגמאות לכך הן ילד בן 4 שיודע לשאוב אבק, להחליף חיתולים לתינוק וללכת למכולת מעברו השני של כביש סואן על מנת לקנות לאמו סיגריות. ילד בן 7 שיודע לרכוש מזון בשוק השחור. ילד בן 11 שמתערב באופן שגרתי בריבים בין הוריו ולעיתים קרובות מצליח להוריד את רמת האלימות.

3. ניתוק רגשי (dissociation of affect)

היכולת להתנתק מרגשות חזקים עשויה להיות שיטת הגנה יעילה, ובמידה מסוימת נתן להגבירה באופן מודע. חלק מהילדים אינם נקשרים רגשית לאירועים סטרסוגניים כיוון שהרגשות הללו קשים מדי. בהמשך הם נזכרים באירוע ואף משחזרים אותו לפרטיו אך ללא כל הבעת רגשות. ילד שסבל התעללות מוצף ע”י רגשות הפחד, כעס או דיכאון ואינו מסוגל לתפקד בבית הספר, עם בני גילו או לברוח מהסכנה בביתו. התנתקות זמנית יכולה להיות הכרחית כדי לאפשר לילד לתפקד, אך כהות רגשית ממושכת עלולה להיות בעלת השלכות שליליות על התפתחות מערכות יחסים עתידיות.

4. חיפוש מידע

הרצון ללמוד כמה שניתן על הסכנות שבסביבה המיידית מוביל ליצירת מאגר מידע הניתן לשימוש בסיטואציות קריטיות. בין אם הסכנה היא מצד הורה אלכוהוליסט או חולה נפש או אח גדול מתעלל, ילד שמבין את הסיטואציה יודע מה עשוי לעורר את האדם המתעלל בו. הוא מודע לכך שלמעשיו תהיה השפעה על יחסי הגומלין והוא מסוגל לפתח אסטרטגיה הגנתית. אחת ההשלכות של פיתוח ההבנה של מכניקת האלימות במשפחה מסוימת היא השגת תובנה. ילדים סתגלניים אלה מבינים כי הם אינם אחראים להתרחשות ההתעללות, אך יכולים להשיג שליטה חלקית על התרחשותה. מאמצים טיפוליים לרוב מעצימים את יכולת הילד להבין כי התוקף הוא האשם ולא הקורבן. השלכות חיוביות ארוכות טווח יותר כמו גם קצרות טווח קשורות להבנה זו.

5. יצירה ושימוש במערכות יחסים לצורך הישרדות

זוהי היכולת ליצור מערכות יחסים אשר יספקו עזרה חיונית בזמן משבר. חלק מהילדים הסובלים מהזנחה יודעים להתחבר במהירות עם מבוגרים איתם הם באים במגע בסיטואציות קשות. הם נראים “מעניקים חיבה ללא הבחנה”. הם יכולים בזריזות לטפס על בירכיו של מבוגר, לספר לו את סיפור חייהם או לשאול מטפל חדש האם הם יכולים להגיע לטפול יום יומי. למרות שמערכות יחסים כאלו לרוב אינן מחזיקות מעמד לאורך זמן הן מספקות לילד תמיכה והגנה מיידית מסוימת. ילדים החסרים מערכות יחסים ארוכות טווח וגם מערכות יחסים קצרות אך עוצמתיות אלה הם בסיכון גבוה במיוחד לדיכאון ובידוד.

6. השלכה של ציפייה חיובית

זוהי היכולת לראות את עצמך בעתיד ולדמיין כיצד יראו החיים לאחר תום התקופה הקשה. הדבר דורש הן התנתקות מההשפעה השלילית של ארועי ההווה והן יכולת שכלית ורגשית לדמיין את עצמך בזמן ומקום שונה. חלק מהילדים הסובלים מהתעללות אינם מסוגלים לחשוב מעבר ליום המחר, לא משתתפים במשחקי תפקידים ומחשבותיהם על העתיד מוגבלות לחזרה על ההתעללות שהם חווים בביתם או ההפך המוחלט מכך. אלה שמסוגלים לפתח במחשבותיהם אסטרטגיות חילופיות לגבי העתיד, משיגים תחושת שליטה על אירועי ההווה.

7. נטילת סיכונים החלטית

נטילת אחריות על עצמך ע”י קבלת החלטות משמעותיות וההתעסקות עם תוצאותיהן יכולה להוביל לסיכון עצמי ניכר. היכולת לגרום לדברים לקרות היא ההיפך מחוסר האונים שילדים הסובלים מהתעללות עלולים לפתח. הם הופכים למשותקים ע”י פחד ופקפוק עצמי ולא מסוגלים יותר לראות קשר בין מעשיהם ותוצאה אפשרית. ילדים יותר עמידים לוקחים סיכונים, מתוך אמונה כי תהיה להם השפעה על הסביבה. הדבר יתבטא בצורה שונה בשלבים ההתפתחותיים השונים. למשל ילדים בגיל הלטנטיות וההתבגרות מגלים את ההתעללות המינית שהם סובלים ממנה לקהילה בצורה מחושבת היטב, תוך הקפדה על מי האדם שהם מגלים לו על כך ותזמון הגילוי. בהמשך, תחת לחץ, הם יכולים לחזור בהם מדבריהם, אך ההחלטה המקורית שלהם לחשוף את הנסיבות מהווה חוסן, אותו הילד יוכל לזמן שוב כאשר מתעוררים קשיים אחרים בחייהם.

8. שכנוע עצמי שהם נאהבים

על מנת להשיג שכנוע כזה הילד צריך להיות בעל הערכה עצמית מספיק גבוהה על מנת להאמין כי הוא שווה להיות נאהב. בנוסף הוא חייב להאמין שמישהו שחשוב לו מחזיר לו רגשות דומים. ילדים רבים במשפחות אומנות בונים לעצמם דימויים של הורים ואחים בבית, הסובלים מכך שהם הופרדו מהילד. אחרים זוכרים מורה מועדף, עובד סוציאלי או קרוב משפחה ומאמינים שאותו אדם עדין אוהב אותם למרות שהקשר ביניהם נותק. ילדים סתגלניים יותר עשויים להשתמש בהשלכה חיובית של ציפייה כך שהפנטזיה על חבר או בן זוג עתידי מקלה על סבל עכשווי. וריאציה של תכונה זו היא הפנייה לדת לעזרה, מתוך אמונה באל אישי ואוהב שתמיד יהווה מקור לנחמה.

9. אידיאליזציה של מסוגלות התוקפן

הזדהות עם התוקפן, כפי שנוסח ע”י אנה פרויד, היא בעלת הקשר שלילי, במיוחד במקרים שבהם הקורבן חוזר על מעשי האלימות והשליליות של התוקפן. תגובה חיובית ופעילה יותר של הקורבן היא הכרה במסוגלות התוקפן והזדהות איתה בצורה שתגביר את ההערכה העצמית של הילד. למשל ילד יכול לעשות אידיאליזציה ולהזדהות עם יכולת התוקפן להשיג רווחה כלכלית, לפתח רשת חברתית או להיות חזק ובריא. במקרים מסוימים הזדהות כזאת יכולה לתמוך ביחסי גומלין חיוביים יותר עם התוקפן, שיביאו להפחתה בהתנהגות האלימה כלפי הקורבן.

10. עיצוב קוגניטיבית מחדש של חוויה מכאיבה

מתייחס ליכולת לעצב מחדש אירועים שליליים מהעבר בתודעה על מנת להפוך אותם למתקבלים יותר על הדעת או הולכים יד ביד עם השקפת העולם הנוכחית של האדם. התהליך נעזר בניתוק הרגש מן החוויה בעבר אך אינו דורש שכחה של האירועים. זה יכול לגרום לניתוק רגשי ממצבים שליליים ביותר. חלק מהילדים יכולים לתאר אירועי התעללות כ”לא כל כך גרועים למרות הכול” או אולי אפילו מובילים לדבר מה טוב בעתיד. ילדים אלה יכולים לזהות יותר היבטים חיוביים בעבר ומעצימים את הרגעים היחסית נדירים הללו. הם מצמידים לתוקפן מניעים טובים ולכן אינם צריכים לדחות לחלוטין את אותו האדם. הם גם יכולים להסתכל לאחור על התנהגותם בזמן משבר ולהתמקד על התגובה ההסתגלותית שלהם, אשר אותה לא העריכו מספיק באותו רגע. מנגנון הגנה זה עלול להביא לפגיעה משמעותית בתפיסת המציאות ודרך להצדיק את הרע שנעשה. במקרה הטוב, מנגנון הגנה זה מספק בסיס חיובי אשר ממנו נתן להמשיך ולפתח יחסי גומלין סתגלניים יותר.

11. אלטרואיזם

כולל הפקת תענוג מנתינה לאחרים את מה שהאדם היה רוצה לקבל בעצמו. אם המוטיבציה לכך היא צרכים של הילד שלא באים על סיפוקם, אותו ילד יכול באופן לא מודע לוותר על קבלת החיבה והדאגה לעצמו ובמקום זאת, לתת אותן לאחרים ובכך לזכות בהכרת תודה. ילדים רבים הסובלים מהתעללות מנסים נואשות ולעיתים בהצלחה להגן על האחים הצעירים יותר מקבלת אותו יחס רע ממנו הם סובלים. הם דואגים לאחים ומנחמים אותם כפי שהיה עושה הורה טוב. לפעמים המעשים האלטרואיסטיים שלהם חורגים מתחום המשפחה, למשל ילד של השכנים או ילד שהוא שעיר לעזאזל בבית הספר. לעיתים קרובות הם גאים במעשיהם ומקבלים עליהם חיזוקים חיוביים לפעמים מהמשפחה אבל לרוב מהקהילה. בסופו של דבר הם עשויים לבחור לעצמם מודלים לחיקוי או גיבורים מתוך אנשים הנותנים לסביבה ובכך מעצבים את זהותם העצמית כאדם עוזר. אך במקרים בהם ילד הסובל מהתעללות אינו מצליח להגן על האחאים מכך או שהאחים אינם מעריכים את מאמציו הוא עלול לפתח תגובה דיכאונית.

12. אופטימיות ותקווה זוהי תכונה יותר כוללנית מהקודמת. מדובר בגישה לחיים אשר חודרת לתכונות אישיות רבות ומחוזקת ע”י שימוש מוצלח בחלק מהתכונות והמיומנויות המטפחות עמידות. אנשים אופטימיים הם לרוב יותר מושכים ויותר כפיים חברתית. הם מושכים אנשים שיכולים ליצור חוויות חיוביות עבורם. אופטימיות ותקווה יכולות להגן מפני שליליות ודיכאון. הן יכולות לעזור לילד הסובל מיחס בלתי הולם לעבור את התקופה הקשה. גישה כזו יוצרת השקפת עולם אליה הילד יכול לחזור לאחר שהמשבר חלף והוא כבר לא זקוק לחלק מהמיומנויות שעזרו לו לשרוד.

אירועי חיים שעשויים לטפח כושר עמידות

נוכחות גורמים שאינם אישיים של הילד שיכולים לטפח כושר עמידות ולהיות מגינים תועדו היטב במחקר של ילדים בסיכון תחת לחץ. הסביבה, הן בתוך המשפחה והן המערכת החברתית הרחבה יותר, היא בעלת תפקיד מפתח. גורמים מגנים בסביבתו של הילד הנתון בלחץ כוללים (1) מעמד חברתי בינוני עד גבוה (2) הורים משכילים (3) היעדר רקע של פסיכופתולוגיה במשפחה (4) משפחה תומכת (5) גישה לבריאות טובה, שירותי חינוך ורווחה (6) קיום מטפלים נוספים מלבד האם (7) קיום קרובי משפחה (במיוחד סבים) ושכנים המספקים תמיכה נפשית.

בנוסף קיימים גורמים מגנים ספציפיים להתעללות. למשל זיהוי והכרה מהירים של האדם המתעלל, תמיכה חד משמעית של ההורה הלא מתעלל ותהליך טיפולי שנותן תוקף לרגשות החיוביים והשליליים כאחד של הילד כלפי התוקפן, עשויים להיות גורמים מגנים קריטיים שמטפחים את כושר העמידות של ילד שסבל מהתעללות מינית. צעדים חוקיים מהירים וקבועים הנוגעים לחסות על הילד משפיעים ישירות על הילד. משפחה אומנת יכולה לטפח כושר עמידות, במיוחד אם היא מסוגלת להביע רגשות ולספק חוויות שמשפחתו הביולוגית של הילד לא הצליחה. למשל אם הילד סבל מהזנחה קשה ההורים האומנים יעזרו במיוחד אם לא יהיו פאסיביים ואינם בעלי נטייה לדיכאון. אם הילד בא מבית בלתי יציב ונוטה להתפוצצויות, משפחה אומנת תהיה טובה ביותר אם היא רגועה ובעלת כללים ברורים.

המשך

לבסוף, מבוגר המשמש מורה רוחני או אחר משמעותי יכול להיות גורם מגן משמעותי. Sheely התייחסה לדמות זו כ polestar, כלומר מבוגר (סב, מרה, מאמן או פעיל חברתי) שיש לו מטרה וכיוון. הוא תומך באדם הצעיר, מציע מטרה שהיא בעלת כוח ריפוי ועוזר לילד לראות עתיד עם תקווה לכך שדברים ישתפרו. ילדים שעברו התעללות באים במגע עם polestar פוטנציאליים בעקבות גילוי ההתעללות. עובדים סוציאליים, רופאים, אפוטרופוסים ומורים הם כולם אפשרויות. עם זאת, לרוב הדמויות הלוו יהיה מגע זמני בלבד עם הילד. הילד העמיד יכול לפתח ולהשתמש במערכות יחסים. יחד עם זאת, התכונות הייחודיות של מערכת יחסים ארוכת טווח עם מורה רוחני, המאפשרת למכניזם הגנתי לפעול על בסיס קבוע אינן ברורות. מערכת יחסים כזו יכולה להוות מגן ולמנוע מתכונות אישיות הישרדותיות להפוך לקשיחות, בלתי הסתגלותיות.

דוגמאות מהספרות

ניתן למצוא רבים מהגורמים המגנים המרככים את ההשפעה השלילית של היחס הלקוי כלפי ילדים על צורותיו השונות בסיפורי החיים של הניצולים. בעוד שהם אינם מספקים הוכחה חד משמעית של סיבה ותוצאה, הקו בין סגנונות ההתמודדות לבין תוצאות מוצלחות מרמז על כך שהם אכן עובדים היטב עבור חלק מהילדים. נבחרו כאן דוגמאות קיצוניות בכוונה על מנת להדגיש את כושר העמידות שהפגינו הילדים.

1. חיים ממוזלים

א.ב. פסי נולד באוסטרליה בשנת 1894. אביו נפטר טרם הגעתו לגיל שנתיים ואמו נטשה אותו ואת 6 אחיו זמן קצר לאחר מכן. במהלך השנתיים הבאות הילדים טופלו ע”י סבא וסבתא שהיו בעלי אמצעים דלים מאוד. לאחר מות הסב המצב הכלכלי הפך לרציני ביותר. הסבתא חלתה, אבל בעזרתם של קרובי משפחה אחרים הצליחה לעבור לאוסטרליה המערבית. בגיל 8, תחת לחץ של הדוד פסי נשלח לגור בנפרד מהמשפחה כעובד שכיר. הוא סבל יחס רע מהמעסיק שלו, לבש סחבות, עבד יותר מדי ונמנע ממנו הקשר עם סבתו. לבסוף הוא הוכה קשות וכמעט נהרג. לאחר ההתאוששות הוא הצליח לברוח חזרה למשפחתו, אך נשאר שם חודשים ספורים בלבד. הזוג הבא שעבורו הוא עבד היה נחמד אליו ורצה לאמץ אותו, אך אימו סירבה לאשר זאת. רגשות בני הזוג כלפיו הידרדרו ובסופו של דבר הם ביקשו ממנו לעזוב. הוא בילה את שארית ילדותו בעבודות בלתי פוסקות עם קשר מועט מאוד עם המשפחה.

סיפור חיו של פסי פורסם כאשר הוא היה בן 87. למרות שלא היתה לו השכלה פורמאלית והוא כתב סיפור אחד בלבד, האוטוביוגרפיה שלו הפכה לרב מכר והיתה השראה לתוכנית טלוויזיה. אלה ששומעים על חיו נדהמים מסיפור ילדותו המזעזע ומתרשמים עמוקות מיכולתו להתגבר על הקשיים ולהשיג נישואין וקריירה מספקים. הפרדוקס הגדול הוא באמונתו כי חיו היו ממוזלים.

פסי היה ילד בעל כושר עמידות שתכונותיו האישיות עזרו לו לשרוד. הוא התבגר מוקדם ושרד בערבה הקשוחה בכוחות עצמו בהיותו בן 8 בלבד. הוא למד להיות ערני לסכנה לאחר שתעלול מטופש כמעט גרם להריגתו על ידי מעסיקו. פסי תמיד האמין שהוא נאהב ע”י סבתו כאשר הוא היה אבוד בערבה כילד קטן הוא התנחם באמונתו כי סבתו תחשוב עליו ותדאג לו. הוא קיבל את העובדה שאימו אשר חזרה והופיעה בנקודות מסוימות בחייו לא היתה מסוגלת לאהוב את ילדיה ולדאוג להם. הוא לא פירש את התנהגותה בכך שהוא אינו ראוי לאהבה אלה כבעיה אישית שלה. פסי היה מסוגל לקחת סיכונים בצורה החלטית מתוך ידיעה כי כישלון עלול להוביל לאסון. אלה כללו בריחה מהאדם שהיכה אותו וכן בסיטואציות נוספות בילדותו כאשר נהגו בו לא כשורה. מגיל צעיר פסי ידע לתקשר במהירות ואינטנסיביות עם אחרים. הדבר התבטא בכך שכאשר הוא ברח, הוא מצא משפחה סקוטית וקיבל את עזרתם בתכנון חזרתו הביתה.

כמבוגר, השקפתו האופטימית של פסי על העולם ויכולת ההתאוששות המהירה שלו היו גלויות. הוא התאושש מפצעי מלחמה אותם סבל בקרב גליפולי ומות שני אחיו במלחמה, אבדן החווה שלו בזמן הדיכוי ובהמשל חיו – מות בנו במלחמת העולם השניה. עדיין הוא הרגיש שחיו היו ממוזלים. הוא היה מסוגל לעצב מחדש קוגניטיבית את אירועי חיו ולשים דגש לא על האומללות שבהם אלה על האומץ, התמדה והאושר שבו הוא זכה עם אישתו ב 60 שנות חייהם המשותפים והייחודיות שהוא התברך בילדים על פני 20 שנה.

2. רוח ההישרדות

מוהם היתה בת 6 שנים כאשר הוריה נלקחו ממנה ע”י המשטר רוצח העם בקמבודיה. היא מעולם לא ראתה אותם שוב והם ככל הנראה בין שני מיליון המתים. אחיה ואחותה הצעירים נפטרו מרעב ודיזנטריה. במשך מספר שנים מוהם נאלצה לעבוד בעבודה פיזית במפעל תחת תנאים בלתי אנושיים. במהלך הפצצה היא יצאה לבדה ליער שם היא פגשה את אחיה, גם הוא פליט. הוא אמר שהם צריכים ללכת בדרכים נפרדות על מנת לוודא שאחד מהם ישרוד. בסופו של דבר היא פגשה אותו שוב בוייטנאם. בגיל 12 היא פגשה את גייל שהי במחנה פליטים ולאחר 9 חודשים הגיעה לניו יורק ואומצה ע”י שהי.

לא ברור מה בחייה המוקדמים של מוהם הביא לה את הרצון העז לחיות ואת יכולתה לשרוד ריתוק, ג'ונגל ומחנות פליטים. היא הייתה ביתו הביישנית והפאסיבית של קצין בצבא, עם יחסים משפחתיים קרובים וסביבתה נוחה. חוזקה, נחישותה וכושר עמידותה התפתחו עם הזמן. היה לה רצון עז לשרוד. היא הייתה עירנית לסכנה וביצעה כל הזמן את המצופה ממנה ובו זמנית חיפשה דרכי מילוט. תוך שימוש באינטליגנציה שלה היא קיבלה החלטות מסוכנות אך טובות, למשל שהמים ראויים לשתייה או לאן לברוח מההפצצה.הייתה לה אמונה חזקה בבודהה ובכל פעם ששרדה היא התחילה להרגיש מיוחדת יותר. “התחלתי לחשוב שהחיים לא נגמרו, אם רק אמשיך בדרכי יום אחד המזל יופיע. אני אהיה אדם חשוב ואעזור לאנשים אחרים.” “ערך ההישרדות” יכול להיות כח מרפא ויכול לעזור להתגבר על הרגשת האשם של הניצול המוכרת היטב. אם האדם רואה את נס הישרדותו כערך הדבר יכול לתת משמעות לחיו. יש לו מטרה או ערך עליון שהוא חייב למלא בחייו. מוהם מאמינה שיש סיבה מהותית להישרדותה, האל שלה רוצה שתחייה.

3. אימפריה בשמש

סיפור זה מבוסס על ניסיונו המוקדם של בליארד בשנחאי בזמן מלחמת העולם השניה, שנכתב בצורה של נובלה. ג'ים, בנו היחיד של איש עסקים מצליח, היה בן 11 כאשר היפנים השתלטו על שנחאי. הוא הופרד מהוריו ברגעים הראשונים של המהומה בהתקפת הפתע. הוא התהלך במשך ימים ברחובות העיר ומצא מחסה זמני בביתם הנטוש של דיפלומטים ואנשי עסקים בריטיים. לבסוף הוא הבין כי תקוותו היחידה להישרדות היא להיכנע ליפנים ולעבור למחנה המעצר שלהם. כניעה כזאת הייתה מסוכנת והוא חיפש במשך ימים היזדמנות נכונה ואת החייל היפני הנכון, שלא יהרוג אותו במקום.

ג'ים שרד מספר שנים במחנות מעצר כשסביבו מוות, חולי ורעב. בזמן זה של סבל ג'ים ניתק את עצמו מהחוויות הקשות והתרכז בלמוד אודות השובים שלו ומערכת המחנה. הוא הסתגל במהירות תוך ניצול מיטבי של כל הזדמנות. הוא למד מתי וכיצד לקחת סיכון מחושב.הוא יצר מערכת יחסים חזקה ובלתי שיגרתית עם הרופא והמארגן של השוק השחור במחנה. עוד קודם לכיבוש שנחאי הוא העריץ את מסוגלות של הטייסים היפנים ואת איכות מטוסיהם. הערכה זו הייתה עבורו מקור תענוג, נפרדת מהכרתו בכוח ההרס שלהם. הדבר אפשר לו להתייחס לשוביו בצורה יותר דו משמעית ולא רק בפחד ושנאה. יכולת זו הצילה את חיו במספר הזדמנויות. במהלך כל התקופה הקשה הוא האמין שהוריו מנסים לחלץ אותו. הוא מעולם לא הרשה לעצמו להאמין כי הם מתים, אלה דמיין לעצמו כיצד יראו חייהם יחד לאחר המלחמה.

מסקנה

ילדים מוזנחים רבים סובלים מצלקות פסיכולוגיות קבועות. עבור ילדים אלה מאזן גורמי הסיכון מול הגורמים המגנים לא היה לטובתם. חומרתה והמשכה של ההתעללות, דרגת הדחייה המלווה לכך, גיל הילד בעת תחילת ההתעללות ויכולותיו הגנטיות של הילד עלולות להפריע לילד להסתגל.

עבודה זו מהווה מאמץ התחלתי שמטרתו לזהות רמזים הנוגעים לכושר העמידות וההתאוששות של ילדים שסבלו מסטרס ויחס בלתי נאות. מחקר מאורגן הנוגע לפקטורים ספציפיים לסוג ההתעללות הוא נחוץ, אך בינתיים תוצאות מחקר של סטרסורים אחרים בילדות כגון גירושין, מלחמה, אבל ונסיבות שליליות צריכות להיות משולבות בניסיון הקליני בתחום ההתעללות על מנת לספק כיוון בניהול המקרים. זיהוי של תכונות אישיות ונסיבות חיים שמשפרות כושר עמידות הוא התקווה הטובה ביותר לזיהוי שיטות למניעת פסיכופתולוגיה בקרב קורבנות התעללות. מטפלים של ילדים מוזנחים חייבים ללמוד להבין את התנהגותם של ילדים אלה בתוך מסגרת התפתחותית. התוצאה היא לעיתים קרובות הבנה כי תכונות והתנהגויות רבות הנראות מוזרות הן השתקפות למאמציו הייחודיים של הילד לשרוד בסביבה עוינת.

אם ילד מוזנח זוכה לסביבה בטוחה ואוהבת המשימה הטיפולית לעיתים קרובות הופכת ללעזור לילד לוותר על שימוש יתר בתכונות אישיות להישרדות. אם נסיבות חיו של הילד אינן משתנות והסביבה אינה הופכת לבטוחה עבורו, חלק מאותן תכונות שעזרו לו בילדותו לשרוד יהפכו לבעיות הסתגלות בגל המבוגר. למשל השכנוע בנאהבות עלול להתפתח לנרקיסיזם הגנתי. יצירה ושימוש במערכות יחסים להישרדות עלולים לגרום למופקרות. עיצוב קוגניטיבי מחדש של חוויות מכאיבות עלול להפוך לעיוות רציני של המציאות.

לחלק מהילדים כושר עמידות מדהים. יחד עם זאת, תכונות אישיות צריכות ללכת יד ביד עם נסיבות חיים על מנת שכושר ההתאוששות יהיה מוצלח.