ילדים בסיכון -תקציר המחברת 2009/10

תקציר המחברת:

• ההבדלים בין ילדים למבוגרים:

1. חשיבה מאגית- ולא של סיבה ותוצאה
2. הילד תלוי בהוריו
3. חוסר בשלות- חשיבה אגוצנרית, מבלבלים בין פנטזיה למציאות.

• קיימות 3 קבוצות סיכון:

1. קבוצה של ילדים בסכנה ממשית- שעוברים התעללות.
2. ילדים בתנאים שעלולים לחשוף אותם לסיכון.
3. ילדים שמבטאים בהתנהגות שלהם מצוקה רגשית.

• הזנחת ילדים מתחלקת ל2:

1. ההורה מתעלם מהילד- לא מונע ממנו סבל.
2. ההורה חוסך מהילד דברים חיוניים להתפתחות שלו.

• הNCCAN מחלקת את ההזנחה ל4 סוגים:

1. הזנחה פיזית.
2. הזנחה רפואית.
3. הזנחה חינוכית.
4. הזנחה רגשית- אין מענה לצרכים רגשיים.

• סימפטומים בגילאים השונים:

1. בגן- הופעה מוזנחת.
2. בבי"ס יסודי- דחויים חברתית בגלל הופעתם & התנהגות תוקפנית.

• הורים מתעללים בילדיהם כי:

1. יש להם הפרעות (דכאון, סמים...).
2. יש להם תפיסה אגוצנטרית בגידול הילדים- ציפיות לא מציאותיות מהילד.
3. למידה חברתית.
4. תאוריות סביבתיות- קשור לסטטוס חברתי וסביבתי.
5. פונגי- ההורה לא רואה בילד יישות מלאה- יש תחושה שהם הקורבן של הילד.
6. סטיל- תפיסת עולם פרנואידית של ההורה, רואה ביחסים מאבקי כוח.

• מאפיינים אישיותיים של הורים מכים:

1. אימפולסיביות.
2. קושי בשליטה עצמית.
3. קושי להכיל אמביוולנציה.
4. ליקוי בוויסות רגשי.
5. הפרעת אישיות גבולית.
6. ראיית עולם אגוצנטרית.
7. ראייה פרנואידית של הילד (עושה דווקא).
8. בעייה בראייה הרפלקטיבית – מצפים שהילד יענה על צרכיהם.

• 9 שלבים בחוויה של הילד המוכה:

1. בלבול קוגניטיבי.
2. חיפוש אחר הגיון.
3. מרגיש שהוא רע.
4. כעס.
5. זעף- כעס חבוי.
6. הכחשה והדחקת התוקפנות.
7. פרובקטיביות- כדי להפסיק את תחושת האשמה.
8. דפוס יחסים סאדו-מזוכיסטים- ידליק בכוונה את ההורה.
9. המעגל המזוכיסטי יספק לילד תחושת כוח.

• סימפטומים של ילדים מוכים:

1. חשדנות- אין אמון.
2. דכאון ותחושת אשמה.
3. פגיעה בהערכה העצמית.
4. חרדה גבוהה.
5. הפרעה בהתנהגות ובדידות חברתית.
6. נטיות אובדניות ושנאה עצמית.
7. פגיעה בהגנות: פיצול והזדהות עם התוקפן, קושי בויסות התוקפנות.

• קריטריונים להזנחה רגשית:

1. דחיה/התעלמות מהילד.
2. הפחתת ערך הילד- מעמידים את הילד בציפיות גבוהות ולועגים לו.
3. הטלת אימה- הפחדה.
4. בידוד חברתי של הילד.
5. השחתה- מלמדים את הילד להתנהג בדרכים אנטי סוציאליות.
6. ניצול.
7. מניעת גריה מהותית- הורות קרה.
8. הורות בלתי עקבית שאי אפשר לסמוך עליה- מסרים סותרים והורות לא יציבה.

• מיהו ההורה המתעלל?

1. Hirigoyen קוראת להורים אלו הפוורט הנרציסט- מבנה נפשי ריק שמתמלא מהשפלת אחרים. כך מרגישים שיש להם קיום.
2. ההורה משחזר את הילדות שלו וכך שוב תוקף.

• השלכות של התעללות רגשית על הילד:

1. תלות בדמות התוקפן- מחשבה שאם יתנהג טוב התוקפן יאהב אותו.
2. פרנזי: הזדהות עם התוקפן.
3. מקרטני: דכאון פרנואידי אצל הידל- הילד ינהג בהכחשות, העדר אהבה עצמית.
4. וריה ואבידין: ילדים ממזערים את ההתעללות הרגשית.

• השפעות שונות של ההתעללות בגילאים השונים:

1. בילדות הרכה- עפ"י גרברינו יש פגיעה בהתקשרות הראשונית. מרגישים שהם לא שווים חיבה.
2. בגיל בי"ס- ילדים מפוחדים וממושמעים כדי להמנע מפגיעות. הרגשת העדר יכולת.
3. בגיל ההתבגרות- א. ילדים שיפנו את הכעס פנימה בחוסר אונים ושנאה עצמית. ב. הנוקמים- יגיבו במרדנות והתנגדות להורים.
4. בבגרות- הערכה עצמית נמוכה, ובסיכון לפגוע בילדיהם, לא יציבים רגשית.

• המשפחה שבה מתרחש גילוי עריות:

1. האב התוקף הוא מקור החום.
2. האם מגלה יחס אמביוולנטי כי גם כועסת על הבת.

• למה ילדה במשפחה עם גילוי עריות משתפת פעולה?

1. יש גבול מטושטש בין גילויי חיבה לארוטיקה.
2. מתן אמון ואידיאליזציה של ההורה- הילדה מאמינה שככה זה צריך להיות.
3. תחושה של ילדה מועדפת.
4. הילדה פוחדת לספר- מפחדת מהאיומים של אבא.

• גילוי עריות בגילאים השונים:

1. בגיל טרום בי"ס- הילד לא מבין את מהות הפגיעה. לפעמים אומרים להם שהם דימיינו ויש תחושת בלבול. הביטוי של הפגיעה יהיה דרך הגוף: ירידה במשקל, רגרסיה בדיבור ועוד.
2. בגיל בי"ס יסודי- יש לילדים יכולת ורבלית אבל אומרים להם שזה סוד והם פוחדים לדבר.ביטוי: פחד להשאר לבד עם מבוגרים, סימפטומים חרדתיים, תחושת אשמה, התנהגות מינית לא תואמת לגיל.
3. בגיל ההתבגרות- הבנות תופסות עצמן כפגומות, יש בושה וחוסר אמון. נראה הפקרות מינית, חזרה כפייתית של הטראומה.יתכנו גם הפרעות אכילה.

• פיקלהאור מדבר על 4 תחומים של ההשפעה הדרמטית של גילוי עריות:

1. תחושת בגידה- תחושה שלא ניתן להאמין לאחרים, פחד מאינטימיות.
2. סקסואליזציה טראומטית- פעילות מינית בעולם המבוגרים.תפיסה שאפשר להשיג הכל בעזרת המיניות. מימוש מעוות של פנטזיה אדיפלית. נסיונות לחזור שוב ושוב על הטראומה.
3. תחושת חוסר אונים כרונית מול חודרנות ההורה.
4. חוויה של סטיגמיזציה- פגיעות עצמית וניתוק מהגוף.

• סימפטומים של PTSD הם :

1. חוויה מחדש – פולשנות של זכרונות.
2. הימנעות ממצבים הקשורים לאירוע.
3. רמת עוררות גבוהה.

• הרמן ופלקוביץ בנו כלי אבחוני שנקרא sidses שבודק סימפטומים לטראומה מוגברת. זה כולל:

1. שינויים בויסות של רגשות ודחפים:
1. תגובה קיצונית לשינויים.
2. קושי בשליטה על כעסים.
3. נטיה להרס עצמי.
4. מחשבות אובדניות.
5. חוסר בקרה על התנהגות מינית.
6. נטילת סיכונים מוגזמת.
2. שינויים בקשב ובמודעות :
1. אמנזיה- קבירת הזכרונות.
2. דיסוציאציה ודה פרסנוליזציה.
3. שינויים בתפיסה עצמית:
1. תחושה של חוסר יעילות.
2. תחושה של פגימות.
3. רגשות אשם.
4. בושה.
5. הרגשה שאף אחד לא יכול להבין אותם.
6. מינמליזציה של האירוע.
4. שינויים בתפיסת המתעלל:
1. תפיסות מעוותות.
2. אידיאליזציה של המתעלל.
3. מחשבות של נקמה במתעלל.
5. שינוי בתפיסה של אחרים:
1. חוסר אמון.
2. קורבנות חוזרת.
3. פגיעה באחרים.
6. סומטיזציה:
1. בעיות במערכת העיכול.
2. כאבים כרוניים.
3. כאבים שקשורים בלב.
4. סימפטומים מיניים.
7. שינויים בתפיסת עולם ובמשמעות של דברים:
1. ייאוש וחוסר אונים.
2. אובדן של תפיסות ערכיות קודמות.

• ואן דר קולק דיברו על כך שטראומה מתמשכת משפיעה על 2 דברים:

1. ויסות רגשי- ילדים אלו לא הפנימו הורה מרגיע ולא מצליחים לווסת חרדה.
2. התקשרות בסיסית- הילד נקשר למי שמטפל בו , ודמות ההקשרות גורמת לפגיעה. הילד יעשה פיצול ויכחיש את הדימוי הרע של ההורה.

• ג'ודי הרמן מדברת על כמה מנגנונים מאפיינים של ילדים שחוו התעללות מתמשכת:

1. הזדהות עם התוקפן- הילד מפעיל את התוקפנות והופך לאקטיבי.
2. פיצול- ירגיש את עצמו רע ואשם.
3. התנהגויות של הרס עצמי: ירצה להרוג את עצמו כדי להשלים את הפנטזיה של ההורה/ נסיון של הילד לשלוט בגופו.
4. מנגנון דיסוציאטיבי- פגיעה ברצף של החוויה. תגובת הניתוק מובילה לקהות רגשית.

---

שיעור אחרון 20.1.10

חומר למבחן:

לדעת את מאפייני סוגי ההתעללות, מה דומה, מה משותף.

במאמרים: לדעת את ההבדל בין מצבי סיכון לסכנה מאמר מס' 5- חשוב לנושא , 8

התעללות פיזית בילדים (מאמר של ריקי) , לדעת את מאמר 11.

התעללות רגשית , מאמר 12 (בעברית)

גילוי עריות , מאמר 16 (בעברית)- גלית בן עמיתי, מאמר 20 ו- 21 –חשוב מאוד.

תגובת טראומה מורכבת, מאמר 27 (תרגום בעברית), מאמר 24 (22 אפשר לדלג).

מאמר של מרזק ומרזק , מאמר 30. (28 לא צריך).

חלקי המבחן:

חלק א'- הגדרת מושגים –כל מושג לפרט ב 3-4 שורות , כ 4 מתוך 7.

חלק ב'- תכנים לעומק כמו להסביר מאפיינים של ילדים מוכים ומקורות הסימפטומים. כ- 15 שורות. דוגמא – לפי הינדריק ....

תגובת טראומה מורכבת:

Vander Kolk ועמיתיו– המשך

מדברים על כך שהטראומה מתמשכת בהתעללות פיזית ובהתעללות מינית. בשתיהן יש חרדה משתקת. לטענתם ,החלק הטראומתי בולט בשני תחומים עיקריים: 1) ויסות רגשי 2) התקשרות.

ויסות רגשי- חשיפה לטראומה ממושכת פוגעת בוויסות הרגשי. ויסות רגשי מתחיל בזיהוי של החוויה הפנימית של הרגש ואז צריך להפריד בין מצבים של עוררות רגשית, לפרש מצבים , לתת להם שם, לתת כותרת (אני מרגיש שמח / עצוב / פחד) וכשהילד מצוי מול דמות לא עקבית של הורים או שסופג מהם מסרים כפולים הילד לא יודע מה הוא מרגיש. הילד שומע במקביל הצהרות אהבה והשפלות או שהמצוקה של הילד נפגשת עם זעם הורי, דחייה והוא לא מצליח לפנות לפירוש החוויה כדי לתת לה שם. בנוסף הילדים לא מנחמים את הילד ולא מרגיעים אותו. הם יוצרים את המצוקה של הילד ולא מרגיעים. אם ההורה היה מרגיע הילד היה יוצר אצלו הורה פנימי והיה יכול בהמשך להרגיע את עצמו. בגלל שהילדים לא יכולים לווסת עצמם הם יכולים להשתמש במנגנונים דיסוציאטיביים , לשקוע בדיכאון או להימנע מסיטואציות רגשיות כי רגש מאוד מבלבל. הם יכולים לפנות למנגנונים כמו סמים, אלכוהול.

תיאוריית ההתקשרות (מתקשר לוויסות רגשי)

הקשר שנרקם בין הילד להוריו. ילד מצפה מהוריו שכשהוא זקוק לקרבה הם יספקו לו, שיהיו מקלט בטוח כשהוא במצוקה , שיוכל להישען עליהם. שההורים יהיו בסיס בטוח שיוכלו לצאת ממנו החוצה להכרת הסביבה, ללמידה. בולבי אומר שזה משהו הישרדותי. במאמריו הראשונים אמר שפרויד טען שמה שמניע את האדם זה סיפוק צרכים ואני מאמין שמה שמניע את האדם זו ההתקשרות. הילד נקשר למי שמטפל בו ולא משנה איך המטפל מטפל בו. מערכת היקשרות נועדה להגן על הילד בזמן מצוקה. כאשר הילד חווה פגיעה , דמות ההתקשרות היא לא בסיס בטוח אלא זה שגורם לפגיעה. הילד נקשר לדמות המתעללת גם אם היא פוגעת בו. ילדים שסובלים מהזנחה הם בעלי פנטזיה שאולי ההורים יהיו טובים או שהם אפילו מסוגלים לחשוב שאולי אם הם ימותו הם יזכו לראות מלמעלה איך ההורים מצטערים על כל מה שהם עשו לו.

ילד שהתעללו בו חווה סתירה פנימית- הורה רע והורה שאני זקוק. הילד ינקוט בהגנות של הרחקה מהמודע של ההורה הרע וישמר גישה רק להורה הטוב. כלומר הוא יעשה פיצול, יכחיש את הדימוי ההורי הרע ויעשה אידיאליזציה להורה הטוב. ככה הילד מבודד את הזעם שמפעפע בו מול ההורה הזה. אבל ההרחקה הזו מהמודע עלול להביא לשימוש במנגנונים דיסוציאטיביים כי הוא מנתק את הרגש. הילד לומד שצריך להיזהר מקרבה והוא ינסה לצמצם את מערכת ההתקשרות שלו, כמה שפחות קרבה. יפתחו תפיסה של אם אני לי מי לי. כך הם ינסו לבסס שליטה על הקשר עם ההורה. כדברי בולבי ואחרים זה דפוס התמודדות מאוד שברירי, בזמן מצוקה קשה יפעל מנגנון דיסוציאטיבי כדי להגן על האדם מפני הקושי והזעם. השלכה אחרת היא החשדנות התמידית לעמוד על המשמר. לילדים שסבלו מהתעללות פיזית יש תפיסה שהאחר רוצה לפגוע בו ("ראיתי בעיניים שלו"), לילדים שסבלו מהתעללות מינית תהייה תפיסה שהאחר רואה בהם אובייקט מיני. הפגיעה בגרעין העצמי תוביל לכך שהילד לא יוכל להבין את הבלבול בין הצרכים שלו לקרבה לבין העוינות ההורית. הוא מפנים לגרעין העצמי הורה מפחיד והוא נשאר עם פחד בלתי פתיר. עם ההתפתחות הילד ינסה לפתח לו אסטרטגיה של לשלוט במצב וינסה אפילו לעצור את ההורה כדי לבנות לעצמו תחושה של כוח. כמובן שזה לא מצליח לו והוא נפגש שוב עם ענישה הורית, מה שמחזק את חוסר האונים שלו. חוויה זו של חוסר ביטחון ופחד בלתי פתיר ילווה אותו בהמשך.

Vander Kolk במאמרו Compulsion to repeat the trauma טוען שילדות שחוו גילוי עריות לא יכולות להטמיע את הטראומה, ההתפתחות הרגשית נעצרת. ההתפתחות הרגשית נעצרת והן משתמשות בדרכים כדי לבסס להן תחושת שליטה בחיים. ברמה הקוגניטיבית יהיו מחשבות ודמיונות על מה שקרה, הלוצינציות,- מרגישות כאילו עכשיו האב בא, ופסאדו- הלוצינציות- הן לא בטוחות מה היה ומה לא. ברמה הרגשית יהיו התקפי פאניקה או בכי. ברמה ההתנהגותית נראה פגיעות עצמיות, התקרבנות חוזרת(בקרב בנים נראה שיחזור דרך פגיעה באחרים).

ג'ודי הרמן (טראומה והחלמה) מדברת על מנגנונים אופייניים לילדים שיש להם תגובת טראומה מתמשכת ומורכבת:

1. הזדהות עם הקורבן- במקום להרגיש מאוים ופאסיבי הוא הופך לאקטיבי ומאיים.

2. פיצול- עדיף לילד להיות חוטא בעולם קדוש מאשר טוב בעולם שבו שולט השטן. הילד יתנתק מהדמות הפוגענית של ההורה, יעשה אידיאליזציה להורה ופעמים רבות ירגיש אשם- חוטא בעולם שנשלט על ידי הלורד הטוב. מתוך הפגיעות הילד למד להתכחש לרגשות שלו. בגלל שזה כ"כ מפחיד לחוות את הזעם הוא מכהה את רגשותיו וכך הוא כהה לרגשות אחרים.

3. הרס עצמי- אורבך מדבר על העלבון ,הפגיעה המכאיבה לגוף ולנשמה. הילד מרגיש שאיבד את אהבת ההורה, זה מערער את המבנה הנפשי ואז יש הפנמה של ההורה הפוגע, כוחו של הילד מדולל, הוא מפנים מחשבות של מוות לגביו, מנסה לממש מחשבות רצחניות של ההורה לגביו.

4. התנהגות דיסוציאטיבית- ניתוק זה הגנה מפני טראומות קשות, בולט אצל נערות נפגעות גילוי עריות. סוג של מודעות שדברים מסוימים לא נקשרים, מנותקים זה לזה, חוסר יכולת להטמיע שיש רצף. זה ממדר , מנתק, מרחיק את החוויה. אלי זומר טוען שיש שני אפקטים: מצד אחד זה מרחיק מהאימה אבל מצד שני זה לא מאפשר את העיבוד וההחלמה כי זה מנותק מהמודע. החוויות הטראומתיות נשארות כחומר רעיל שדולף כל פעם בקטעים מסוימים.

תגובת ניתוק מביאה לכהות רגשית: דכדוך, אפטיה,תפיסה פסימית של העתיד. אלי זומר אומר שיש פגיעות קוגניטיביות- מצמצם את המארג האסוציאטיבי.

רוזנטל מדבר על הילדים שחווים התעללות שהופכים להיות בלתי נראים גם מהאימה וגם כדי לשמור שלא יראו את הרגשות האמיתיים שלהם. הם במצב פרדוכסלי של עוררות יתר ו"פריז". הילדים לומדים להתעלם מהכאב ולקבור את הזיכרונות באמנזיה, בשכחה.

מרזק ומרזק מדברים על מנגנונים הישרדותי ים (יש מאמר)

הספרות מחברת הפרעות אישיות להתעללות קשה ומתמשכת. מדברים על שיעור גבוה של הפרעת אישיות גבולית. ג'ודי הרמן אומרת שהאבחנה הזו היא בעצם תת כותרת של תגובת טראומה מורכבת. אם היו לוקחים את כל הנשים שפרויד אמר שהן ממציאות יגלו שהן סבלו מהתעללות אך פרויד לא יכל להכיל זאת.

---

View My Stats