חזרה לאתר הראשי
מחשבות על רעיון ההכלה של ביון / אשל עפרה
אשל, עפרה (2003). מחשבות על רעיון ההכלה של ביון. בתוך: פסיכואנליזה: הלכה ומעשה, דיונון, עמ' 193-205.סיכום: מירה
שמעוני
רעיון ההכלה (reverie, containing), של ביון הפך עם השנים למושג מפתח אצל קלייאנים ולא-קלנייאנים.המחברת מציינת את מאמרו של ביון "attacks on linking", בו פרץ ביון את משמעותו הפתולוגית של מושג ההזדהות ההשלכתית של קליין, והכניס לתוכו מימד חדש של קומוניקציה, ואת אפשרות החשובה שנפשו של המטפל – באופן דומה לנפשה של האם ביחס לתינוק, תכיל ותעבד את תחושות האימה והחלקים הבלתי נסבלים של המטופל שהועברו לתוכה באמצעות ה. השלכתית, ומתוך כך יוכל המטופל בהמשך לקחתם מחדש פנימה תוך תהליך של הזדהות הפנמתית. כלומר קיום ההלכה תלוי, ביסודו של דבר, במה שנפש המקבל תוכל לשאת ולעבד.
ביון מספר על מקרה בו הוא התקשה להכיל את פחדיו של המטופל, וכתוצאה, המטופל התאמץ להכניס אותם לתוכו בכוח תוך ייאוש ואלימות הולכים וגוברים. ביון מציין כי אלימות זו של המטופל במנותק מהאנליזה יכולה להיראות כתוקפנות ראשונית, אך בהקשר לאנליזה יש לפרשה כתגובה להגנתיות העויינת של ביון כלפיו.
ביון מצוטט אומר: "כשלון האם/המטפל בהכלה נעשה, אפוא, כשלון הילד/המטופל; הצלחת ההכלה מאפשרת לו גדילה נפשית והתפתחות יכולת החשיבה".
סנדלר מגיב לדברים אלו באומרו כי תהליך ההכלה איננו מתרחש רק בפנטזיה לפי ביון, אלא יש להבין את המושג "לשים בתוך האובייקט" באופן קונקרטי.
ההתרוקנות (evacuation) מתרחשת באמצעות ה. השלכתית ממשית. האם עם יכולתה
ל- reverie משנה את התחושות הלא נעימות שמחוברות ל"שד הרע" ומספקת הקלה לתינוק, אשר מפנים מחדש את החוויה האמוציונלית השונה והמרוככת.
סנדלר מפרש את המושג ה. השלכתית אצל ביון, כשלב הקיצוני ביותר בהתפתחות
המושג – "שלב שלישי של ה. השלכתית", כאשר החצנה של חלקים של העצמי או של האובייקט הפנימי קורית ישירות לתוך האובייקט החיצוני.
מחברת המאמר מבקשת להתמקד במהות תהליך ההכלה באמצעות הזדהות השלכתית אצל המטפל, מה פירוש מטפל או אם "שיכולים לחוות ולהכיל הזדהות השלכתית"?
ההכלה בטיפול
המחברת מבינה את תהליך ההכלה בטיפול של ביון, כתהליך שכולל אך הולך מעבר להזדהות השלכתית. היא מביאה ציטוטים של תיאורטיקנים שונים אשר מדגישים אף הם את חשיבות ההזדהות, הקומוניקציה ההדדית והעמוקה, ככלי אנליטי רב ערך.
מוזכרים ביטויים כמו "תאומים סיאמיים", "עירוי חליפין כמו בחבל טבור", "הסבל הניסיוני הממשי של המטפל כשהוא מתנסה בכאבי המטופל", "הסכמת המטפל להיות נפלש ע"י הפרוייקציות של החרדות והפנטזיות של המטופל", "התלכדות", "העברה נגדית כאמפתיה", "השתגעות זמנית של הפסיכואנליטיקאי", התקשרות סימביוטית" וכו'.
המחברת מתארת
את התהליך כ: "חווית ההכלה בטיפול מתהווה
בתוך ומתוך מצב של התחברות של המטפל והמטופל
ברמה עמוקה של מגע ומושפעות, לכלל ישות,
יחידה או הוויה טיפולית, שיש בה זרימה או
תנועה הולכת ומעמיקה לאורך ציר ההזדהויות,
ובהמשך מתרחבת לזרימה דו כיוונית בין המטפל
למטופל".
המחברת מציינת כי התפיסה המקבלת ביטוי
על ידה ועל ידי אחרים במונחים לעיל, היא
הרבה מעבר להשתתפות של המטפל בחוויה הפנימית
של המטופל. מדובר בשינוי, בפריצה ובהרחבת
המרחב הנפשי הפנימי של המטופל והמטפל, וכך
נוצרת אפשרות שלא היתה יכולה להתקיים קודם,
לחוש, לחוות, להכיר, להכיל ולשנות היבטים
לא ידועים, מנותקים או קפואים, של הוויה
והתייחסות, אשר למטופל ולמטפל בנפרד לא
היתה יכולת לשאת ולחשוב אותם ושאחרת לא
ניתן היה להגיע ולגעת בהם.
ההזדהות: לתת עצמו לדעת
המחברת מתארת את אופי ההזדהות החוויתי-רגשי של המטפל שהוא לב ליבו של תהליך ההכלה, לא רק כאני משלים, או כהתבוננות פנימה של המטפל במקום המטופל, אלא כיותר מזה. זהו מצב של הזדהות חווייתית-רגשית עם החלקים של המטופל, מעוררי החרדה, הכאובים, שסולקו, נותקו או הוקפאו, ושאותם צריך המטפל לחוות, לשאת ולעבד בתוכו, ולשרוד. כך מתאפשר להם לחזור לנפש המטופל, לחזור לחיים, ולהיחוות שוב.
כאשר תהליך זה מתרחש בטיפול, תהליכי ההשלכה והסילוק – תהליכי הפרגמנטציה – הולכים וקטנים בהדרגה, ואיכותם הנאחזת, המשתלטת והאלימה, מתרככת ומשתנה.
לפי ראקר, ההזדהות הקונקורדנטית ( הזדהות עם המטופל, על פני הזדהות קומפלמנטרית שהיא הזדהות עם האנשים האחרים בעולמו של המטופל) היא הבסיס לאמפתיה ולהבנה.
כלומר, לפי ראקר, "הבסיס להבנה זה לחוות את המטופל כמו את העצמי שלי עצמי".
שתי דוגמאות קליניות
דוגמא א' – ניק ובולאס
ניק בן 18, סובל מסכיזופרניה-פרנואידית. שעות רבות של טיפול מלוות בשתיקות ותחושה של פחד גדול, בלתי מובן.
אירוע ראשון אותו הוא מתאר, בו תגובתו של בולאס היתה רחוקה מהחוויה הרגשית של המטופל, היה כאשר ניק סובב את ראשו הצידה, בולאס שאל האם הוא מחפש משהו, ניק השיב בשלילה ואז יום אחד שאל ניק האם הוא שומע משהו, בולאס שאל מה? וניק השיב "זבוב". התגובה של בולאס היתה לפרש לניק כי הוא מרגיש שיש זבוב על הקיר, שמפריע, ושהוא חושב כי גם הוא, בולאס מפריע.ניק השיב: "לא, אתה מטפל טוב".
אירוע שני, בו הגיב בולאס מתוך הזדהות רגשית עם ניק, היה כאשר ניק זז מעט על הכורסה, והעור ממנו עשויה הכורסה השמיע רחש קל, למשמע הרחש שניהם קפצו בחלחלה.
הפעם בולאס העיר לניק כי כשהוא זז, למרות שמדובר היה בתזוזה קלה, הרי ששניהם קפצו, והוא שואל האם ניק מרגיש שאין לו זכות לזוז שמא הוא יבהיל אותו או את עצמו?
הוא אמר לניק כי הוא חש כאילו שיש בחדר מפלצת ממנה הוא מסתתר והאם הוא, בולאס, המפלצת.
ביום הבא, ניק בעוברו במסדרון קרא לבולאס באומרו: "הלו, אתה שם, מפלצת".
המחברת מציינת כי אומנם שני הפירושים של בולאס בעלי תוכן דומה, אלא שהם ניתנו ממקום רגשי שונה. בראשון הוא מדבר מהחוץ, בשני הוא מדבר מתוך מחוברות חווייתית, והפירוש שבא מבפנים מצליח להגיע ולנגוע במטופל.
דוגמא ב' – אדם ואני
אדם, רופא בן 40, גדל עם אם "מתה" רגשית.לאחר כשש שנות אנליזה, חזר אדם במשך מפגשים רבים על כך שהוא צריך לשמוע את המחברת מדברת רגש, על כך שהוא צריך להיות במגע עם רגש כדי להרגיש.
באחת הפעמים, המחברת החלה להרגיש כי התגובה שלה משתנה לשמע בקשתו של אדם, שעד עתה נשמעה לה כתובענות עצומה. היא החלה להשתכנע בנכונות וצדקת דבריו, והדבר נגע לליבה ואז אמרה: "אני מרגישה שאתה מאוד צודק. רק שאני לא יכולה".
המחברת מסבירה כי ברגע זה היתה התחברות והזדהות רגשית עמוקה עם אדם שכן היא הרגישה את עומק הכאב ושמה שהוא אומר שהוא צריך, הוא אכן הכרחי.
לסיכום:
לעבודת ההכלה,
עוצמה מוטטיבית, כאשר מדובר בעבודת הנפש
מצידו של המטופל, עבודה שמצריכה לא רק הבנה
אלא גם חוויה, היא משתמשת במושג "לב שומע"
– הקשבה והבנה של הלב.