חזרה לאתר הראשי
העברה
– גרינסון
עמודים 151-162
תודה לטל מיכאליתגובות העברתיות מאפשרות לאנליסט הזדמנות רבת ערך לחקור את העבר הלא נגיש והלא מודע של המטופל. ההעברה מעוררת גם את המכשול העיקרי ביותר במהלך העבודה של המטפל.
הגדרת עבודה
אדם בהווה מגיב לאדם בהווה כאילו הוא מתייחס לאדם בעבר. העברה היא חזרתית, גרסה מחודשת של יחסי אובייקט ישנים (בעבר). העברה יכולה להרכיב חלק מהמרכיבים של יחסי אובייקט, זה עלול להחוות כרגשות, כמניעים, משאלות, פחדים, פנטזיות, גישות, רעיונות או הגנות נגדם.
תגובת ההעברה אינה תואמת תמיד בהקשר הנוכחי, אבל בעבר היא הייתה תגובה מותאמת למצבים.
פעמים רבות פנטזיות של הילדות נחוות כאמיתיות. לדוג' מטופלים יכולים לחוות רגשות כלפי המטפל שיכולים להיתפס כביטוי מיני ע"י אב שאח"כ יתבהרו כתגובה חזרתית של ציפייה שמקורה הראשוני הוא בפנטזיות הילדות.
רגשות העברה שמוחצנים, בדרך כלל משתנים ויכולים להפוך להיות ניסיונות למלא את המשאלות. האובייקטים שהיו מקורות ההעברה הראשונים היו מאוד חשובים בשנים הראשונות של הילד. למרות זאת, תגובות ההעברה יכולות להיות מונעות מדמויות עכשוויות, אבל הטיפול יחשוף שהאובייקטים המאוחרים הם משניים, ונבעו מתוך הדמויות הראשוניות.
תגובות ההעברה יכולות להתרחש בחיים המאוחרים כלפי אנשים הממלאים תפקיד ספציפי שמקורו במילוי תפקיד ההורים (הדמויות הראשוניות).
הזדהויות יכולות לעלות במהלך הטיפול ויכולות להוות תגובות העברה. לכל מטפל יש מס' תכונות אישיות שאפשר להשליך עליהן. מטופלים יכולים לנוע בין העברות שונות במהלך הטיפול, זה יכול לקרות כשהוא מרגיש שהוא צריך להיהפך כמו המטפל מכיוון שהוא לא יכול היה לקבל את המטפל כאובייקט אוהב. העבר מרמז על כך שהוא פונה למנגנון הזה כאשר הוא מרגיש בתחרות, כמו שהרגיש בתחרות עם אחיו על אהבתו של אביו.
תגובות העברה בד"כ אינן מודעות, למרות שחלק מהאספקטים יכולים להיות מודעים. אדם שחווה העברה יכול להיות מודע שהוא נוהג באופן מוזר, אבל הוא לא מודע לכוונות האמיתיות (תת מודעות)
סיכום
העברה היא חוויה של רגשות, גישות, פנטזיות כלפי אדם בהווה שלא מסמלת את האדם, היא חזרה של תגובות שמקורן באדם משמעותי בילדות המוקדמת המועברות באופן לא מודע לדמויות בהווה.
שני המאפיינים הבולטים של תגובות העברה הם :
- חזרתיות.
- חוסר מותאמות.
תמונה קלינית : מאפיינים כלליים
- חוסר מותאמות.
- עוצמתיות.
תגובות עוצמתיות כלפי המטפל מצביעות על העברה. זה נכון למגוון צורות של אהבה, כמו גם שנאה ופחד.
ייתכן שיש תגובות שהמטופל ימנע מעצמו להביע מכיוון שהוא נבוך או מפוחד – זוהי התנגדות להעברה. הסיטואציה יותר מורכבת כאשר המטופל אינו מודע להעברה וכאשר הרגשות הם מעודנים ולא מזיקים/פוגעים. יכול להיות שיש לו רגשות חזקים אבל הם מבודדים ומותקים.
החוויה הקלינית התכופה היא שמטופלים מגיבים לייחודיות של מטפל אחד אבל נוטים להיות מבולבלים מסימנים ייחודיים של מטפל אחר, זוהי דוגמא ברורה של התקה של תגובת העברה וחשוב שזה יזוהה כהגנה על רגשות ההעברה כלפי המטפל האישי. ייתכן שמטופל לא יתעניין במטפל בתקופה מסויימת בגלל אירועים אחרים בחייו שאינם קשורים למטפל, אבל היעדרות ארוכה של רגשות, מחשבות או פנטזיות על המטפל היא התנגדות של העברה. זה גם יכול לקרות שאדם אחר קלט את הרגשות העוצמתיים של המטופל ושההיעדרות של הרגשות העוצמתיים כלפי המטפל הם לא הודות להתנגדות.
- אמביוולנטיות
כל תגובות העברה מאופיינות באמביוולנטיות, קיום של רגשות הפוכים גם יחד. מקובל להניח בפסיכואנליזה שאחד האספקטים של האמביוולנטיות הוא בלתי מודע. אין אהבה למטפל ללא שנאה מוחבאת, אין כמיהה מינית ללא דחייה וכן הלאה. יכול גם לקרות שהמטופל פותר את האמביוולנטיות ע"י השלכה של אחד הצדדים שלה על אחד אחר, או לפעמים על מטפל אחר.
- קפריזיות
רגשות העברה הם פעמים רבות בלתי עקביים ומוזרים. זה בעיקר נכון בשלבי האנליזה הראשונים.
- נוקשות
תגובות של העברה נוטות להופיע בתחילת האנליזה, התגובות הנוקשות נוטות להופיע בשלבים המאוחרים יותר, אבל אין כלל קבוע. למטופלים יש מגוון רחב של רגשות ותגובות למטפל, למרות שלרובם לא יהיה פירוש. התגובות הנוקשות הללו דורשות תקופה ארוכה של אנליזה, לעיתים אפילו שנים. זה לא אומר שהעבודה בינתיים מוקפאת, כי בתקופה הזו יש התנהגויות אחרות שמטפלים בהם, ונעשים שינויים.
נוקשות וחוסר ספונטניות הם סימנים לתגובות העברתיות. גם באנליזות מנוהלות היטב השבירות האנושית תגרום למטפל להעלות עוינות מידי פעם אם מנגנון העברה הגנתית חיובית אינו פועל.
מעל הכל,
תגובות ההעברה נובעות מהעבר של המטופל
וכוללות אגרסיות תת מודעות שמחכות להזדמנות
להתפרק.
חוסר ההתאמה במובנים של עוצמתיות, אמביוולניות, קפריזיות או נוקשות מסמלים לנו שההעברה מתרחשת.
עמודים 224- 247
העברה חיובית
מתרחשת כאשר המטופל מרגיש כלפי המטפל אחד מהנ"ל: אהבה, חיבה, אמון, דאגה, מסירות, הערצה, תשוקה, להיטות, השתוקקות, רכות או כבוד. צורה נוספת של העברה חיובית מתרחשת כאשר המטופל מתאהב במטפל. זה קורה באופן תדיר כשעובדים עם מטופל מהמין השני.
המטופל המאוהב במטפל שלו מציג מגוון של בעיות טכניות. ראשית, המטרה הראשונית של המטופל הופכת להיות השגת סיפוק לחלק מתשוקותיו, ומתנגדת לעבודה האנליטית על זה. במהלך שלבי ההתאהבות קשה להגיע לאגו ההגיוני וליצור ברית טיפולית. שנית, ההתאהבות במטפל יכולה לעורר תגובות העברה נגדית אצל המטפל. בד"כ זה קורה למטפלים צעירים ולא מנוסים, או במטפלים על חיים לא מספקים. אז הפיתוי הבלתי מודע הוא להיענות לאהבה. אסור לשכוח שאסור להרשות אפילו את המחווה הארוטית התמימה והחלקית ביותר.
העברת האהבה של המטופל תמיד הופכת למקור להתנגדות. זה יכול לבטל את עבודת הטיפול בכך שהמטופל פועל לסיפוק מיידי, והשעה הטיפולית הופכת להזדמנות המטופל לספק את תשוקתו לקרבה, והוא זונח את העניין שלו בהבנה ובתובנה. סיבוך נוסף הוא שהמטופל בד"כ יגיב לתופעות ההתערבות או חוסר ההתערבות של המטפל בכך שירגיש פגוע או דחוי, ומסיבה זו באופן מודע יסרב לעבוד.
בעיה טכנית מיוחדת נוספת מוצגת ע"י המטופל המתוחכם, ששואל בתחילת האנליזה : "ד"ר, האם אני אמור להתאהב בך?". התשובה ההגיונית ביותר היא ש"אתה אמור לפעול ע"פ הכלל של אסוציאציות חופשיות, לתת לכל המחשבות והרגשות לנוע חופשי בלי צנזורה".
מטופלים גברים אצל מטפל גבר ירגישו בד"כ התאהבות בנשים שמפנטזים שקשורות למטפל (אישה, בת, קולגות, מטופלות אחרות).
אידיאליזציה היא סוג נוסף של העברה חיובית, שמתרחשת אצל שני המינים (לפעמים זוהי חזרה של הערצה ילדותית משלב החביון). אידיאליזציה נחוות בד"כ במטופלים שאיבדו הורה ע"י גירושין או מוות.
האידיאליזציה היא ניסיון לשמור על המטפל מדחפים הרסניים ראשוניים. זה כך עם כל מצבי ההעברה המקובעים והבלתי משתנים. כל תופעות ההעברה הם אמביוולנטיות, בגלל האופי של יחסי האובייקט, שההעברה שלהם היא ילדותית, וכל יחסי האובייקט הילדותיים הם תמיד אמביוולנטיים.
קשה יותר לזהות מצבים בהם המטופל עושה ספליט של אספקט אמביוולנטי אחד, ומשליך אותו על אובייקט אחר, בד"כ מטפל אחר. המשימה האמיתית הראשונית היא לזהות שהאמביוולנטיות מטופלת ע"י פיצול, ולהדגים את זה למטופל. לעיתים התובנה הזו מספיקה בשביל לעשות את שינוי, אך לעיתים, למרות ההכרה הזו, המצב ההעברתי לא משתנה. הספליט משרת צרכים הגנתיים חשובים וההתנגדות, שמשרתת את הפיצול, צריכה להפוך למשימה של הפיצול.
ההעברה החיובית יכולה להחוות בכל הרמות של ההתפתחות הליבידינלית: אוראלית, אנאלית וכו'.
בשלב האוראלי ההעברה יכולה להיעשות כלפי אמא מזינה, לא מזינה, נותנת/ לא נותנת/ הורסת את החלב. המטופל יכול להפוך לפאסיבי או מתלונן על כך שאינו מקבל דבר מהמטפל.
בשלב האנאלי המטפל יכול להפוך להורה האדיב או להורה המחמיר והנוקשה, ונוצרת העברה חיובית סביב נתינת הצואה, או שלילית שמשמעותה שהמטופל חש שהמטפל רוצה לקחת ממנו את נכסיו בעלי הערך.
המטפל יכול להפוך גם לדמות אדיפאלי, יעלו העברות של קנאה ואהבה מלוות ברגשות אשם וחרדה. המטפל יכול להפוך לאובייקט של הערצה משלב החביון.
המרכיבים המיניים של ההעברה החיובית מחייבים התייחסות מיוחדת, כי לרוב הם המקור לרוב ההתנגדויות העוצמתיות והעקשניות ביותר.
מטרת הטיפול היא לזהות ולהכחיד את האלמנטים השונים של ההעברות, המתבטאות בפנטזיות והתנהגויות. לעיתים קרובות חלום יציע את הרמזים הברורים ביותר לדחפים המיניים המודחקים.
חשוב לזכור שמה שמחייה את ההעברה הוא לאו דווקא אירועים ממשיים מהעבר, אלא לעיתים פנטזיות מהעבר, בד"כ ביחס להורים.
בקרב מטופלים שונים אספקטים שונים של העברה חיובית מוכחדים, בגלל שהם מרגישים שהאספקטים מסוכנים להם (כמו אצל גברים, שחוששים מרגשות הומוסקסואלים). ההיעדרות הארוכה של העברה חיובית בדרך כלל היא תוצאה של הגנות.
הצעד הראשון לניתוח של זה, לאחר שהתגובה ההעברתית זוהתה ע"י המטופל, היא להפוך את התגובה ההעברתית לבת ברית של האגו. המשימה היא להגיע למצב שהאגו ההגיוני של המטופל יבין שהרגשות ההעברתיים הם לא מציאותיים, מבוססים על פנטזיה ובעלי מניע נסתר. המטופל יהיה מוכן יותר לעבוד על רגשותיו, ינסה לחקור אותם במטרה להתחקות אחר עברו.
המטופל עלול להרגיש בושה או אשמה על הרגשות המיניים שלו כלפי המטפל. הם עלולים גם לחוש דחויים או מושפלים ולכן ינסו להסתיר את רגשותיהם. חייבים לחשוף את ההתנגדויות, לבטאן ולנתח אותן, לפני שהמטופל יוכל לנתח את רגשות ההעברה הליבידינליים. המטפל חייב תחילה לנתח את המבוכה והפחד מדחייה של המטופל לפני שיכול לנתח בהצלחה את האספקטים האחרים של ההעברה.
העברה שלילית
המונח מתאר רגשות העברה המבוססים על שנאה בכל אחת מדרכי ביטויה. העברה שלילית נמצאת תמיד בטיפול, למרות שהיא ברוב הפעמים הרבה יותר קשה לחשיפה מהביטוי של העברה חיובית. לא רק שהמטופלים מגנים על עצמם מהמודעות לשנאה העברתית, אלא שהמטפל עצמו פועל באופן לא מודע להמשיך לדבוק בהתנגדות הזו.
אם המטופל מסוגל לשאת העברה שלילית מבלי לוותר על הדחף להפריע לטיפול, אנחנו עשויים לראות שיעלו יחסי ההעברה מודחקים, כרונים, מזוכיסטים. המטופל מעודד את הקשיחות של העבודה הטיפולית במטרה לסיים איתה, ואין שום הנאה מהעבודה המשותפת. המטופל נכנע לאנליזה כי לא מסוגל לשבור אותה ואת הטיפול, וההגעה לשעה הטיפולית מונעת את המשבר. זוהי תגובת הימנעות, אקטינג אאוט של התנגדות לאנליזה בכך שמגיע אליה. מטופלים כאלה עובדים בצורה טובה לתקופה ארוכה, אבל מוקדם או מאוחר סוג כזה של יחסי ההעברה חייבים להיות מזוהים, כי הם מהווים התנגדות.
הופעה של העברה שלילית בתחילת הטיפול גורמת לבעיה יותר גדולה מאשר העברה מוקדמת של אהבה. עוינות וכעס מוקדם בטיפול, לפני שמבססים חוזה עבודה, גורם למטופל לעשות אקטינג אאוט ולשבור את הטיפול. ההעברה השלילית המוקדמת חייבת אם כן התעסקות עיקשת, על מנת למנוע התפתחות שלה.
ברגע שנוצר חוזה עבודה, התכיפות בה נוצרת ההעברה השלילית יכולה להיות סימן חשוב להתקדמות. פירוש לא מספק של שנאה העברתית יוביל לאנליזה בלתי נגמרת ולהמשכיות של התגובות ההעברתיות השליליות.
ההעברה השלילית משמשת גם למטרות הגנה, כהתנגדות להעברה חיובית. מטופלים, בעיקר מאותו המין, עוצרים מבעד עצמם להרגיש רגשות עוינות, כי הם משמשים הגנה מפני רגשות אהבה, בעיקר מפני רגשות הומוסקסואליים. אחד הגורמים המסבכים הוא ההעברה הנגדית של המטפל, שמונעת את ההתפתחות וההכרה בחלקים מסוימים של שנאה. המטפל מתנהג בצורה כזו שמקשה על המטופל להביע את העוינות שלו כלפיו, או שהמטפל והמטופל חוברים יחד להתעלם מהעוינות. לעיתים מטופלים יסוו את העוינות שלהם ע"ע הומור, טיזינג או ציניות, ובצורה זו מעלימים את ההעברה השלילית. יותר חשוב מזה הוא הפיצול של ההעברה. מטופלים ימצאו מטפל חילופי או דמות הורית שכלפיהם הם יבטאו את העוינות שלהם, חייבים להעביר שזה מועתק מהאדם שאליו היא מופנית למטרות הגנה.
טרנספרנס חיובי עיקש תמיד מצביע על כך שיש העברה שלילית נסתרת. המטפל חייב לחשוף אותה ולעזור למטופל לחוש אותה ישירות כלפי המטפל. הכוונה בכך היא שהמטופל באנליזה צריך לחוות את המגוון השונה של שנאה, בכל רמותיה הליבידינליות, כלפי המטפל. מעל הכל, הזעם הפרימיטיבי הראשוני כלפי האם חייב להחוות באנליזה עמוקה.
אספקט אחר של העברה שלילית הוא פחד מהמטפל, בין אם פחד מביקורת או חוסר אמון מושרש. הפחד מהמטפל הוא בהכרח נובע מעוינות שמושלכת, הוא דחף של אגרסיה ועוינות.
תגובות העברה במונחים של יחסי אובייקט
מה שעומד בבסיס תגובת ההעברה נקבע בעיקר ע"י ניסיון החיים של המטופל. המטופל יעביר בהתאם לדחפים המודחקים שלו בהקשר ליחסיו המוקדמים במשפחה. אך דמות המטפל משפיעה גם היא על גווני תגובת ההעברה. בסופו של דבר בטיפול מוצלח המטפל צריך להפוך גם לדמות אב וגם לדמות אם. חלק מהזיהוי של ההעברה הוא לבדוק האם נעשה מול האם או האב והאם היא חיובית או שלילית. יש לזכור שהעברות שונות קיימות אחת לצד השנייה.
מטופלים ממין זכר בד"כ מתנגדים יותר להביע את השנאה האורלית הסדיסטית כלפיי האמא מול מטפל גבר. מאידך, מטופלות ממין נקבה מבטאות קושי מיוחד לפתור את ההתנגדות כלפי החוויה של המטופל כאובייקט מעניק או כדמות אמהית. בעיקר קשה אצל גברים השנאה הפרימיטיבית שלהם כלפי האם, ואצל נשים האהבה הפרימיטיבית שלהם כלפי האם. כמו המטפל, גם הברית הטיפולית מורכבת מערבוב של מרכיבים אמהיים ואבהיים לא מודעים.
תגובות העברה במונחים של שלבים ליבידינליים
לפעמים עוזר לתאר את יחסי ההעברה במונחים של שלבים ליבידינליים מהם היא נובעת.
הכוונה היא שאנחנו יכולים תגובות העברה של המטופל במונחים של מטרות אינסטינקטואליות, איזורים אינסטינקטואלים, והחרדות, הגישות, והערכים ישתייכו למרכיבים האינסטינקטואלים הללו.
תגובות העברה במונחים מבניים
המטפל יכול להפוך לסופר אגו, לאיד או לאגו.
כשהמטפל נחווה כסופר אגו, הוא נתפס בתורה ראשונית כביקורתי, עוין, דוחה ושלילי. זה יכול להגרם מהפנטזיות של המטופל, מדמות שהייתה בעבר, העוינות של המטופל לדמות כזו, והעוינות שלו כלפי המטפל. זה משתנה לאורך הטיפול וצריך להיזהר בפרשנות סטריאוטיפית.
אספקט נוסף של סיטואציה זו נמצא ברגרסיה של המטופל לימים המוקדמים שלפני הסופור אגו, לימים שרוב הפעולות נעשו ע"י דמות חיצונית כוחנית. כשזה קורה הדמות שמייצגת את הסופר אגו בהעברה היא כל יכולה, אגרסיבית והרסנית. המטופל מתיק ומשליך על המטפל את העוינות, הכעס והפחד שחווה כלפי הדמות ההורית הראשונית.
המטפל יכול להחוות גם כאיד. המטופל משליך עליו את הדחפים מהאיד שלו עצמו. במקרים כאלה המטופל יחוש שהמטפל רוצה שהוא יאונן, יהיה אגרסיבי, יבצע אקטים מיניים פרובוקטיבים.
המטפל יכול להיות גם המשך של האגו של המטופל. הוא משמש לבחינת מציאות ע"פ הנוסחה של מה המטפל היה עושה במצב הזה. ההעברה הזו מתרחשת בעיקר אצל מטופלים עם בעיה בבחינת המציאות, בעיקר במקרים של בורדר ליין, וזהו למעשה תהליך של חיקוי של המטפל.
הזדהות כתהליך של העברה
כאשר המטפל עושה תהליך של פירוש או אימות עם המטופל, הוא מבקש מהמטופל באופן זמני לוותר על התנסויותיו והאסוציאציות החופשיות שלו, ולבחון עם המטפל מה שהציע לו בפירוש. כלומר, הוא מבקש ממנו באופן זמני וחלקי להזדהות עם המטפל. בתחילה המטופל עושה זאת רק כאשר מבקש ממנו המטפל לעשות כן, חייב באופן מודע ליזום את ההתפתחות הזו, בהמשך זה נעשה משהו אוטומטי ובלתי מודע.
המטופל לוקח על עצמו את התפקיד של המטפל בכל מסגרות החיים שלו (משפחה, חברים, אפילו מול המטפל עצמו). ההזדהות הזו נובעת באופן בסיסי מהשלב האורלי, רעב שמושלך על אובייקט, דחף להפוך להיות המטפל האידיאלי, להיות נאהב על ידיו, וברמה העמוקה ביותר להתאחד עימו.
יש עדיין מניע נוסף להזדהות הזו, המטופלים יותר מדי מהר וברצון הזדהו עם המטפל במטרה ליצור זהות חדשה, ולהחביא את הדמות הישנה שלהם, ליצור "דמות של כאילו".